‏הצגת רשומות עם תוויות רוטב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רוטב. הצג את כל הרשומות

יום שני, 15 ביולי 2013

פיצה בלה, רמת גן | טעימה מהעבר

מוצאי שבת, כבר מאוחר, אני וזוגתי מנסים לחזור אל האוטו שלנו אחרי ביקור אצל חברים שחנכו דירה.
אני מת מרעב.
בזווית העין אנחנו רואים פיצריה שנראית כאילו היא נפתחה בסוף שנות השמונים ומאז נשארה בדיוק ככה.
הפיתוי היה רב. בסוף נשברתי.

פיצה בלה, רמת גן.
פיצה בלה, רמת גן.

המשולש שהיה יותר רחב מאשר ארוך היה מוזר לעין.
גם כמות הגבינה שונה ממה שרואים לאחרונה (טרנד של פיזור גבינה לסירוגין).
הפיצה עצמה הייתה מוסתרת תחת קונוס, ככה שנאלצתי לשאול אם אפשר לקנות משולש - פשוט לא ראיתי אותה.

הפיצה הייתה לא רעה, עם טעם של פעם, בדיוק כמו שהמקום נראה מהעבר - ככה הרגישה גם הפיצה.


טעם: 7/10
ניקיון: 7/10 (המראה עצמו נראה מעט מוזנח - אבל ייתכן שזה היה החושך)
שירות: 9/10
מחיר: 10/10 (גם המחיר היה של פעם)

יום ראשון, 2 ביוני 2013

ויטרינה | נקניקיות או לא להיות

אם יש משהו שבית העסק הזה משדר זו נינוחות והסתפקות במועט.
אצל ויטרינה זה בא לידי ביטוי בתמחור הסביר, במיקום המרכזי אך הקטן יחסית, במבחר המנות המצומצם ואפילו בשעות העבודה: א'-ה': 12:30-23:00 ו': 12:00-17:00.
הם בוחרים לנוח בסוף השבוע, מה שמשדר ההיפך מחמדנות; המקום הצנוח יחסית מעוצב בטוב טעם ושוקק חיים לא פחות ממסעדת ענק; המנות עצמן טעימות, מוקפדות וייחודיות מאוד.
למראית עין אין כאן דבר וחצי דבר שאינם בסדר.


צ'יפס תפוח אדמה ובטטה, חמוצי הבית, נקניקיית חזיר ורוקפור, קטשופ סלק ואיולי מדהים
צ'יפס תפוח אדמה ובטטה, חמוצי הבית, נקניקיית חזיר ורוקפור, קטשופ סלק ואיולי מדהים


את המקוריות והטאץ' אפשר לראות כבר בתמונה הראשנה:
נקניקיית חזיר עם נגיעות רוקפור, צ'יפס מתובל שמגיע עם גרידת לימון ומורכב מ50% בטטה ו50% תפוח אדמה, כף מרק אסייתית הנושאת בתוכה קטשופ סלק ייחודי ורוטב איולי ששניהם כמובן הם פרי המקום. אפילו החמוצים הם מתכון הבית והם מדהימים.
קטשופ סלק!
חייב לציין גם את מבחר הנקניקיות המרשים - עמדתי מול חלון הראווה וחשבתי ארוכות מה לקחת, הכל נראה טוב ונשמע טוב בתיאורים אפילו לאדם כמוני שלא בהכרח אוהב בשר טחון.

מנת צ'יפס 50\50
מנת צ'יפס 50\50


זוגתי האהובה הצטרפה אלינו לקראת סוף הארוחה שלי והזמינה המבורגר (אליו אתייחס בהמשך).
ניצלתי את ההזדמנות כדי להוסיף סלסלה של צ'יפס ב"מיוחד" בשבילה, עליו התנפלתי בשמחה.
באמת שהשילוב המנצח של בטטה ותפוח אדמה עם התיבול וגרידת הלימון עשו לי חגיגה בפה.
חייב לציין שחזרתי מאז במיוחד בשביל הצ'יפס.


ייתכן וזה ההמבורגר הטוב בעיר | ויטרינה
ייתכן וזה ההמבורגר הטוב בעיר

אם אתם עוקבים אחרי הבלוג אתם בוודאי יודעים שאני לא חובב המבורגרים.
זוגתי לעומת זאת דווקא אוהבת אותם מאוד.
היא אכלה את המנה שבתמונה בהתלהבות בלתי מרוסנת והכריזה שוב ושוב שהוא אחד הטובים שאכלה לאחרונה, תוך כדי שהיא מונה המבורגרים נחשבים ומספרת מדוע לדעתה הם פחותים.
השמועה ברשת אומרת שהסוד הוא חלקי צוואר מעושנים שנכללים בתערובת הבשר.

לסיכום:
מומלץ מאוד. המכשול היחידי שמצאתי היה שעות הפתיחה. זה לא סביב השעון וסופי השבוע יכולים להוות מכשול לזללני פנאי, אבל מומלץ לתכנן מראש ולהגיע בשעות הפעילות.

יום ראשון, 24 במרץ 2013

מנצ'יס פיצה פ"ת | הפיצה עם השומשום

פתח תקווה זה מקום רחוק.
לא רחוק כמו שהוא מרוחק, אבל גם לא מרוחק כמו שהוא בכיוון אחר של מחשבה.
האנשים בפתח תקווה האם אותם אנשים, הכסף הוא אותו כסף, הם נוסעים במכוניות שאנחנוסעים, מדברים את אותה שפה, חושבים אותן מחשבות ולפעמים רואים את אותן תוכניות טלויזיה.
יש שם אנשים טובים, מגיע להם גם להתפנק לפעמים.


פיצה מנצ'יס פתח תקווה


אם יש משהו שאני זוכר מפיצה מנצ'יס כבר שנים זה את השלט "היחידה עם השומשום".
היום כבר כתוב עליה "הפיצה עם השומשום".
אולי קמו מתחרים חדשים בפתח תקווה שגם הם שמים שומשום על הקשה של הפיצה.
רק שתדעו שבמילון בכלל כתוב סומסום, עם ס', סומסום כמו רחוב סומסום, אבל מסתבר שאפשר בשתי הדרכים, העברית היא שפה יפה ורבת צורות. גם פתח תקווה היא ככה, עם הרבה צורות.

אתם בטח כבר רוצים לדעת איך הפיצה, אבל חכו קצת, אני אגיע לשם.
כבר סיפרתי בעבר על פיצה בפתח תקווה, ושתדעו, הם לא פראיירים שם באם המושבות, יש להם אחלה פיצות.
פיצה USA, פיצה ניו יורק, פיצה פריז, לא רעות בכלל.
גם פיצה האט בפתח תקווה ברוך השם לא רעה, הדומינוס קצת צולעת אבל ככה זה בהרבה מקומות.
אבל יש להם פיצות, שלא תחשבו שהם מסכנים.
עם כל רגע שחולף יותר ויותר בתי עסק המספקים אוכל איכותי נפתחים בפ"ת, אפילו שפתח תקווה בסתר מחביאה בין הפינות מקומות של פעם עם הפתעות, אבל זה כבר בפוסט אחר.

הפיצה, בואו נדבר עליה.
הסוד של הפיצות של פתח תקווה הן הפשטות.
זה טעם של פעם, של ילדות, אבל טעים, ברמה של היום. מנה שאוכלים ורוצים עוד. מזמינים מגש ומצטערים שלא הזמנתם שניים.
השומשום על הצד הקשה רק מוסיף. חלק קלוי, חלק עדיין עוד טרי, מתפצפץ בשיניים, עושה כיף ומוסיף עניין.
 הפיצה מצויינת אפילו, מהסוג הרגיל, הטעים, זה לא בוטיק, אנחנו לא באיטליה, זו פתח תקווה, אנחנו מדברים על טעים אבל לא יוקרתי, מצויין אבל לא שף.
היא עסיסית, אין מה לדבר.

שורה תחתונה?
תזמינו, אפילו יותר מאחת.



יום שני, 13 באוגוסט 2012

כריך מהיר: נקניקיות קוקטייל מהצומח

פוסט מהיר לכריך מהיר.
הרכיבים פשוטים:

  • נקניקיות קוקטייל מהצומח (טבעול)
  • בגט כפרי עם דגנים (AM:PM - מבית פילסברי)
  • חרדל צהוב (תלמה)
  • רוטב סרירצ'ה
  • רוטב וואסאבי (הלינק מוביל לתמונה גדולה ויפה של הרוטב, הוא מהמשפחה של רוטב החזרת שרובן משתמשים בו)

בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי
בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, זווית מחמיאה.


בחלק של ההרכבה כבר לא צריך להיות גאון.
מורחים את הרטבים כמה ואיך שבא לכם, מניחים את הנקניקיות כמו שאתם אוהבים וזהו בערך.
אחרי התמונה הבאה אני אכתוב עוד משהו ואז עוד תמונה.


בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, נקניקיות מהצומח
בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, נקניקיות אפויות מהצומח.



אם שמתם לב, הנקניקיות שלי מושחמות, אפיתי אותן בתנור.
אמנם אפשר לאכול אותן גם איך שהן מגיעות מהמפעל "חיות", אבל לדעתי הן טעימות יותר אחרי צלייה קלה.
תודו שבשביל תמונות כאלה שווה לסבול פוסט מטופש על סנדוויץ'.


כריך: בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, נקניקיות מהצומח
כריך: בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, נקניקיות מהצומח. הכל סגור, הכל מובן.


עם הזווית האחרונה של הכריך אפשר לסגור את הפוסט הזה. אני בטוח שהתרגשתם מספיק ליום אחד, בסה"כ תמונות יפות ורעיון טוב. 
לא ככה?

יום שני, 6 באוגוסט 2012

השיבה לפיצה הברנבאל

גם משלוח וגם ארוחה במקום בערב אחד. לא רע בכלל.
איך עושים את זה? ובכן, פשוט מאוד.
1. מגיעים למקום.
2. אוכלים שני משולשים (אחד זיתים ואחד פפרוני).
3. נזכרים שיש אנשים רעבים בבית.
4. מזמינים מגש פפרוני.
5. נוסעים הביתה.
6. ממתינים לשליח.
7. מקבלים מגש פיצה חם.
8. ניצחון.


מגש פיצה משפחתית פפרוני של הברבנאל
מגש פיצה משפחתית פפרוני של הברבנאל - ככה נראה ניצחון

הפיצה של הברנאל דקה, עם כמות מספקת של רוטב, והפפרוני פרוס דק כך שהוא על מעט חרוך בקצוות אבל לא שרוף, ועם זאת הוא עשוי כהלכה. ככה נמנעים מבעיות של פפרוני חי או שרוף.
לא רע בכלל.
השיקול אגב, לסחוב מגש רותח הביתה (ולתת טיפ על הדלפק) או ללכת הביתה בסבבה (ולתת טיפ לשליח) לא נראה לי כמו משהו שצריך לחשוב עליו יותר מדי, אבל משום מה אנשים לא מסכימים איתי.

משולש זיתים - פיצה הברבנאל
משולש זיתים - פיצה הברבנאל


כשהגענו למקום היה מחסור בפיצה, זה לא רע כמו שזה נשמע, סה"כ הייתה שם קבוצה של אנשים שאכלה המון פיצה ושאר הפיצה הייתה בתנור ונשארו רק כמה משולשים. אני כאמור לקחתי משולש זיתים (שאפשר לראות אותו למעלה) ומשולש פפרוני (למטה), עליו שמתי רוטב BBQ, ממבחר הרטבים שהמקום מציע (הם מכינים אותם בעצמם והם אחלה).


פיצה פפרוני עם רוטב ברבקיו, הברבנאל, פלורנטין
פיצה פפרוני עם רוטב ברבקיו, הברבנאל, פלורנטין


רוטב הברבקיו שלהם סמיך ועשיר, מתוק ומעט מעושן. אין לי מושג איך עושים רוטב ברבקיו אבל הם עושים את זה טוב.
גם הפיצה שלהם טובה, ככה שסה"כ הכל טוב.

לסיקורים קודמים על פיצה הברבנאל:
פיצה הברבנאל
פיצה הברנבאל | פסח כשר

יום שני, 23 ביולי 2012

צ'אנדרה: עסקית ארוחת טאלי, משלוח

אחד מהכותבים בבלוג הזה מתעב אוכל הודי.
הוא לא בדיוק שונא אותו, הוא יותר חושש ממנו, הצבעים, הצורה, בעיקר החריפות.
יש לו עניינים משלו ועל פי המחשבות הפרטיות שלו הוא שולל דברי מזון רבים.
זו היא זכותו, אבל זה גם אומר שהוא לא יבוא איתי למקומות מסויימים, אפילו אם לדעתי הם באמת באמת שווים ביקור.
יש עוד אחד שמוכן לאכול אוכל הודי, נהנה ממנו בגדול, אבל מעדיף ללעוג לצבעים ולמרקמים.
גם איתו קשה ללכת למקומות; גם אם הוא בא ואפילו אם הוא נהנה - הוא יספר בדיחות ויעקם פרצופים.

שלא כמו המקומות ששווים ביקור, יש מקומות שאולי הייתם אומרים לעצמכם שעדיף ללכת למקום אחר, דומה, אם יש מקום כזה בסביבה, אם הוא פתוח, אם הוא קיים. כזו אולי היא גם צ'אנדרה, למרות שלא נעים להגיד דבר כזה על בית עסק.

עסקית עוף בקארי עם ירקות - צ'אנדרה
עוף, ירקות, אורז


ההזמנה מסורבלת משהו, תפריט אחד מראה תמונות אבל לא ממש מספר מה כלול.
תפריט אחר מפרט יותר, אבל לא ניתן להזמין בעזרתו ישירות.
היו עוד כמה כאלה באתרים אחרים, לא כולם אמרו בדיוק את אותם דברים.
הסיטואציה שנוצרה היא שהזמנו עוד מטבלים ועוד לחמים כי לא היה ברור מה כוללת איזו מנה.
אני לא אדם שמתלונן על מטבלים ורטבים מיותרים, אבל רצוי לדעת מה מזמינים, מה מקבלים ומה חסר. במיוחד אם יש אנשים בעלי תקציב מוגבל \ לא בזבזנים שאוהבים לזרוק אוכל סתם.


צ'אטני - כוסברה,מיקסד פיקלס, רוטב לימון מוחמץ
צ'אטני - כוסברה, מיקסד פיקלס, רוטב לימון מוחמץ


ועכשיו לאוכל עצמו.
הוא היה לא רע. אבל כשאתם שואלים אותי מה הוא אוכל לא רע, התשובה שלי היא בדרך כלל שהוא אכיל, יחסית טעים, אבל לא עשוי באופן מקצועי, מוקפד ובטעמים שאי אפשר לשחזר לבד בבית ואפילו בהצלחה רבה יותר.
מדובר במנה סבירה, לא התמורה הכי טובה למחיר (ביחד למנות במחיר דומה במקומות דומים).
האוכל ההודי ניתן לשחזור בסביבה הביתית באופן די פשוט, צריך את המתכון ואת חומרי הגלם וממש מעט כישרון.
כמו כל סוגי הבישול, מדובר בעניין של אהבה ויש מקומות שאפילו אם הטעמים לא מדוייקים בהם - אתה לא מרגיש זלזול.
צ'אנדרה לא בדיוק מזלזלים, אבל כמישהו שסעד ממטבחם גם ממשלוחים וגם במקום עצמו - אני יכול להגיד בחופש מוחלט שהם מגישים את החוויה ההודית על הצד המרהיב שבה. הם עושים אוכל משביע, טעים בדיוק במידה הנכונה, לא מעבר לזה. מספיק טעים כדי שלא תצאו החוצה בזעם, לא מספיק טעים כדי שתחלמו על המסעדה בלילה. זהו פתרון לעת מוצא.

אם אתם נמצאים ברחוב ריב"ל, או באזור יד חרוצים, או ברחוב המסגר או שם בסביבה, ובא לכם אוכל הודי אז באמת, לכו על זה.
אם בא לכם להזמין משלוח ממקום זול שנותן מגוון ממש גדול אז באמת, לכו על זה.
אם בא לכם לסגור פינה עם תבשיל, משהו מגולגל במשהו, לגוון טיפה את הדברים הרגילים, אז באמת לכו על זה.
אם אתם רוצים אוכל הודי שיגרום לכם להתלהב בצורה חסרת רסן - יש מקומות אחרים.
אגב, צאנדרה סוגרים יחסית מאוחר, אז באמת, אם אתם שם - לכו על זה.

יום שבת, 21 ביולי 2012

חברים של מוזס

בהמשך לפוסט של NISH, הייתי רוצה לחלוק את החוויה המוזסית של ערב חמישי.
היא כללה בשבילי אצבעות גבינה, סלט קיסר עוף, צ'יפס ופפסי מקס.
ארוחה פשוטה למדי, כיאה לאדם פשוט.

אצבעות גבינה, מוזס
אם האצבעות שלכם הן גושים שמנוניים גסים, פריכים, עבים וקצרים משהו - אולי אתם סובלים מאצבעות גבינה


עצבעות הגבינה נראו שונה מבעבר, בהירות יותר, אולי הבלילה השתנתה, אולי מרכיב כלשהו. הן היו הרבה יותר עשויות מבעבר,  על אף הבהירות, וזה בא לידי ביטוי בגבינה שהייתה מותכת מספיק בשביל להיות סיבית, להבדיל מגוש גבינה סתמי (בציפוי קל, חם ושמנוני).
הרוב המלווה אותן חש שונה מבעבר, לטובה, אני מקווה שכך זה ישאר כי הרוטב הקודם הרגיש כמו משהו מהצנצנת של דוריוטס.

קיסר העוף היה טוב, במיוחד לאור סלט קיסר עוף אחר שאכלתי לאחרונה, עליו אספר בהזדמנות.
היה יחס טוב של עוף \ קרוטונים \ חסה \ רוטב \ גבינה.
בשלב כלשהו ביקשנו עוד רוטב קיסר וגם קיבלנו אותו (אמנם באיחור משמעותי).
רוטב הקיסר היה קרוב יותר לרוטב של פעם, אבל עדיין לא אותו טעם, חבל מאוד כי הוא היה מוצלח מאוד בעבר.
למרות שסלט קיסר הוא בסה"כ אוסף רכיבים בסיסיים, רוב המקומות לא מדייקים בו ויוצרים סתם עוד סלט; לא קיסר ובטח שלא שווה את המחיר.

הצ'יפס של מוזס התקרב לצורה שלו בעבר. זה חשוב לציין את זה כי לאחרונה הצ'יפס פשוט לא היה במיטבו, והרמה בעבר הייתה מן הטובות בעיר.

הארוחה הייתה טובה, אם כי החוויה בשלמותה סבלה מעומס לקוחות, רעש ועיכובים.
למרות כל הנ"ל (וגם התמחור \ מנת הצ'יפס שקטנה) הרושם שנשאר היה חיובי.

לאחרונה יש כאן המון פוסטים על מוזס, אולי יותר מדי אפילו.
אני לא חושב שזה מגיע להם, אבל זה בהחלט מסקר את המציאות. יש המון סניפים זמינים, הם שם בשעות הנכונות, האוכל מגרה מספיק בשביל שתדע מראש שאתה רוצה להכנס. אולי אחרי ירח הדבש המצויין והדיעה משהו - זה סוד הקסם שנשאר.

יום שבת, 14 ביולי 2012

תעלומת החמוץ מתוק

כולם יודעים שבעבר הרחוק מסעדה סינית היתה בכל רחוב שני, ואפילו היתה להם קטגוריה משלהם בדפי זהב. כולם יודעים ש"סיני" בישראל הוא לא סיני בסין, או כנראה בכל מקום אחר בעולם, אלא איזו המצאה מוזרה.

בעבר, אם היה בא לשחק בכאילו, היתה האפשרות להביא מהסופר רוטב חמוץ מתוק, בטעם תעשייתי בדיוק כמו במסעדה הסינית הקרובה, לשפוך אותו על כל דבר כמעט, לעצום עיניים ולחלום. מאז השנים עברו, המסעדות נסגרו, המדפים בסופר הועמסו בכל טוב של מוצרי סושי שונים ממחצלת ועד סויה, אבל לאט לאט נעלם לו החמוץ מתוק והוחלף בצ'ילי מתוק, זאת למרות שיש מקום על מקום על המדף לכולם. הצ'ילי המתוק כבודו במקומו מונח, אבל זה פשוט משהו אחר.
לפני בערך חצי שנה הופיעו על המדפים רטבי חמוץ מתוק של קנור - אח! ההתרגשות!
מייד כמובן רכשתי אחד כזה הביתה וראיתי כי טוב - בחודש-חודשיים הקרובים חזרתי פעמים רבות אל אותו מדף , עד שיום אחד באתי, אבל הרוטב לא היה. חזרתי למחרת ושוב הוא לא היה, שאלתי לפשר העניין ונאמר לי שהוא לא יחזור.חיפשתי אחריו בחנויות אחרות, במכולות, אך ללא הועיל. את החודשים הבאים העברתי בעצב קולינרי, עד שיום אחד במכולת ראיתי רוטב חמוץ מתוק של אסם - חשבתי שזה חייב ניסיון - ופסק הדין הוא שזה הרבה פחות טוב מהקנור, אבל במדבר כל קוץ הוא פרח. להפתעתי - הסיפור שב על עצמו ! עם תום הבקבוק הרביעי\חמישי - לפתע אין יותר למצוא את הרוטב על המדפים, באף חנות, באף סופר.

ניסיתי מס' רטבים של חברות אחרות, מקצועיות יותר, כמו אלה עם הילד השמן, או "מזרח מערב" אבל לצערי הרוטב שלהם לא לטעמי, הוא חמוץ מאוד, ובהחלט מורגש שהוא "איכותי יותר" ופחות תעשייתי , אבל דווקא את הטעם התעשייתי אני מחפש.

אני מנצל את  הפלטפורמה הזו כקול קורא לחברות הרטבים (בעיקר קנור!!) דאגו שהרוטב ישוב למדפים!
עד אז מה שנשאר לי זה להתמודד עם החמיצות של הרטבים ה"איכותיים" אבל זה מגיע לרמה שאני מעדיף להשאר רעב :\

יום חמישי, 28 ביוני 2012

פיצה הברבנאל

זו בסך הכל ההתקלות השניה שלי בחבר'ה האלה.
אם אתם ממש סקרנים, תוכלו לקרוא לקרוא את הרשמים מהפעם הקודמת שהזמנתי פיצה הברבנאל כאן.
ספויילר: בפעם הקודמת היה מגש אחד סביר ומגש אחד טוב.
הפעם זה היה ליל חמישי, חם במיוחד, היינו בהופעות וניסינו לאכול משהו אל מול רחובות סגורים מחד ומלאים בבליינים מאידך. 

פיצה הברבנאל חצילים + פפרוני
פפרוני וחצילים, על הפפרוני תוכלו לראות פס של רוטב ברבקיו.

בליינים לא היו חסרים גם כאן.
להברבנאל יש קומה שניה שבה יש בר, כמו שהשם של הפיצריה מבטיח (יש גם סניף בהרצל, ליד פרנק, מול ביתא פיצה).
התיישבנו בשולחן שמתחת למזגן, וכל אחד הזמין את מה שעל ליבו.
לקחתי משולש פפרוני, משולש חצילים ופחית של תפוחים צלול מוגז עדין.
בסיבוב השני לקחתי בדיוק את אותו הדבר (מלבד הפחית), אך הפעם ניסיתי את רוטב הברבקיו שלהם - שהיה מצויין.
לנסות את הברבקיו על הפעם הראשונה הרגיש כמו טעות כי ככה לא הייתי יודע את טעמה האמיתי של הפיצה.
הטעם האמיתי אגב היה מצויין. פיצה עשירה, טעימה, תוספות עשויות היטב עם חציל שטוגן בדיוק לרמה הנכונה ופפרוני שיש בו גם קריספ וגם עסיסיות. עם פיצה שהיא מספיק לחה מרוטב וגבינה שהיא מספיק נוזלית ודומיננטית.

מומלץ טילים אש פגז.

יום רביעי, 27 ביוני 2012

אוליב: פסטה מלנזנה

מנת המלנזנה של אוליב (חציל באיטלקית) הינה המנה היחידה שאני אוכל שם.
לא כי השאר חלילה לא טובות, פשוט המנה הזו כ"כ מוצלחת שלא ראיתי צורך לנסות שום דבר אחר - למעט פעם אחת שבה אכלתי גם את המלנזנה וגם כריך.

התיאור שלה הוא פשוט מאוד: "פרוסות חצילים קלויים ברוטב עגבניות פיקנטי בתוספת מוצרלה ופסטו".

באמת תמונה מקסימה אבל המנה הזו אינה מדוייקת

כל העניין באוכל טוב הוא שאמור להיות דיוק. ישנן כמויות שצריך לשמור עליהן, יחסים שצריך לעמוד בהם, אוכל הוא לא סתם השלכת דברים לתוך הפה.

הפוסט הזה הוא תלונה, והכל החל למעשה בטלפון מהמסעדה.
בשיחה שללו את כל סוגי הפסטה שהזמנו ואמרו שבגדול יש אפשרות אחת או שתיים.
כולם החליטו לשנות את ההזמנה שלהם לפוזילי, אתם אולי זוכרים את השם של הפסטה מהפרק ההוא שקריימר הכין בובה של ג'רי מהפסטה הזו, וכהגדרתה היא מסולסלת, דמויית ביסלי גריל.
הפסטה שקיבלנו אמנם הייתה מסולסלת, אבל זה לא פוסילי.
נכון, בצק רטוב הוא בצק רטוב, אבל כשמבטיחים צריך לקיים.

תלונה שניה:
פיסות החצילים שאמורות היו להיות ברוטב עגבניות.
זה לא קרה. במנה שלי בקושי היה זכר לרוטב עגבניות.
במנה הזהה לחלוטין של עדי שישבה צלידי היו אולי שלוש עד ארבע כפות של רוטב עגבניות.
האוכל היה טעים, אבל זה לא היה הטעם הרגיל של המנה, זה שאני מקבל כבר כמה שנים שוב ושוב בכל הסניפים שלהם.
אחידות היא חשובה.
לא ייתכן שלי יש מנה אחת, לזו שיושבת לידי יש מנה דומה וכשאכלתי באיזה לילה בסניף בלונדון מיניסטור (לפני שבועיים) קיבלתי מנה אחרת.
האוכל אמנם היה מצויין, אבל הוא לא היה עצמו.

תלונה שלישית:
קופסאות הפלסטיק בהן הגיעה הפסטה היו מלאות למחצה.
במילים אחרות זה אומר שהן היו חצי ריקות.
כמות הפסטה הייתה טובה דווקא, לא רעה בכלל, משביעה על גבול המפוצצת.
להבדיל מהכמות שיושבת טוב בבטן, הכמות במארז לא ישבה טוב בעין. משלוחים אחרים שהזמנתי מאותו מקום היו מלאים יותר, גדולים יותר, עמוסים יותר.
שוב, זה טוב, אבל יש אבל.

תלונה רביעית:
פירורי הפרזמן.
השכלנו לבקש הרבה מהם בצד. עובדי המקו נאותו לבקשה ושלחו ביד נדיבה.
הם היו יבשים כאילו היו פירורי לחם.

הרשו לי לסכם:

  • לא היו סוגי הפסטה שביקשנו, הפסטה החלופית לא הייתה מהסוג שהזמנו
  • יש אוכל מצויין אבל הוא לא בדיוק הוא
  • יש כמות ממש טובה אבל פחות מהרגיל
  • הפרמזן יבש
חוץ מזה הכל היה מצויין.
הפעם יש צורך להבדיל בין דרישות של מבקר מסעדות לבין דרישות של אדם רעב שהזמין פסטה למשרד.
האוכל היה מצויין, המשלוח הגיע לפני הזמן, הכמות היתה מדוייקת. עם זאת, הארוחה סבלה מאי דיוקים שצרמו מעט.
עכשיו רק נשאר לכם להחליט אם אתם יותר רעבים או יותר אנינים.

פיצה עגבניה ומחשבות

ארוחת צהריים היא דבר בעייתי בכלליות. תמיד יש צורך לשלב בין דחפים להיצע איזורי לצרכים פונקציונליים.

הצרכים הפונקציונליים יכולים להיות:
  • זמן - כי צריך לפעמים לחזור לעבודה
  • כמות אוכל - מספיק בשביל לשבוע אבל לא יותר מדי כי בכל זאת לא רוצים להרדם באמצע היום
  • התחשבות בתגובה של הגוף לאוכל שיכול לגרום לעניינים במעי
  • זמני המתנה  - גם כי אתם אולי תרצו לחזור לעבודה וגם כי לא בא לכם להתקע במקומות סתם 
  • זמני המתנה בתור - כי גם אם האוכל מגיע מהר יש עוד מיליארד אנשים שרוצים לאכול צהריים בדיוק באותו מקום
  • מרחק גאוגרפי ממקום הימצאותך
  • סוג אוכל רצוי


פיצה עגבניה
רבע מגש וחצי

ביום המדובר הייתי בצהריים בעזריאלי.
המחשבה המיידית שלי הייתה "לאכול מקדונלדס", גם בגלל שהשירות יחסית מהיר וגם בגלל שיש לי בעיות.
דקה אחרי כבר ידעתי שהסניף מפוצץ באמהות עם ילדים שדוחפות חיילות שדוחפות אנשים שכנראה אין להם עבודה והם מסתובבים בקניון ככה סתם בצהריים.
למזלי בדלפק הקרוב של פיצה עגבניה לא הייתה נפש מלבד המוכר.

למי שלא מכיר: פיצה עגבניה מוכרים בכל פעם שני משולשים, AKA רבע מגש. המשולשים נורא דקים ועם זאת עושים את העבודה נהדר ואם אתם אוהבים פיצה דקה אך עשירה בטעם, גבינה ורוטב - הגעתם לנחלה.
כאמור, הפיצה נהדרת, יש המון סניפים, המחיר סביר, ובאותו היום בדיוק לא היה אף אחד כשהייתי צריך שלא יהיה אף אחד שיפריע לי לאכול מהר ולחזור לעיסוקיי.

בחלק אחר של אזור האוכל י' התקשתה לקבל את קומבינציית הסושי שלה ובו בעת לאתר מקום ישיבה שאינו בשמש \ בסמוך לפח זבל.
תזכירו לי בהזדמנות לספר לכם איך גם אני נפלתי שדוד (חלקית) בארוחת צהריים בשינטו.

נחזור לסיפור הפיצה שלי.
הייתי מאוד מאוד מאוד מאוד רעב.
לקחתי שני משולשים (ז"א משולש אחד גדול חצוי, ז"א רבע פיצה), ואז פתאום החלטתי לקחת עוד רבע.
אחרי שלושה משולשים הרגשתי שהרביעי כבר מיותר, אז עשיתי הפסקה ודחפתי אותו בכוח לגרון.
היה מאולץ אבל טעים מאוד.

תודה רבה על תשומת הלב, נתראה בשמחות.

יום רביעי, 20 ביוני 2012

פיצה דומינו (בומבי)

אין מצב שאף פעם לא נתקלתם בפיצה דומינו (הידועה גם כדומינו בומבי).
יש להם כ50 סניפים ברחבי הארץ ומתוך אלו אכלתי בחמישה והם כולם היו טובים ובעלי רמה וטעם כמעט אחידים.
כשמצליחים לשמור על מוצר דומה בכל הסניפים זה כבר לא באמת משנה אם מדובר בזכיינות או בסניפים אמיתיים, מה שמשנה זה שזה טוב.


פיצה דומינו בומבי


הפיצה הספציפית הזו הגיעה מהסניף בלסקוב (שאפילו לא מופיע באתר שלהם בין רשימות הסניפים).
הבחור שענה (וגם עשה את המשלוח) אמר שזה הסניף הראשון והמקורי, לא שזה שינה משהו.
מבחינתי שזה יהיה הסניף האחרון, כל עוד הם ימשיכו להיות טעימים ולהגיע תוך עשרים דקות.
גם התפריט מספיק רחב כדי שאפשר יהיה להתפנק עם "חטיפי תימן" וסלטים למיניהם.
המחירים מספיק נוחים כדי לא להתלונן ולחפש מקום אחר להזמין ממנו.

הפיצה עצמה באמת לא רעה, בחלק מהסניפים ובחלק  מהפעמים היא כ"כ טעימה שאפשר לאכול אותה קרה או למחרת.
מאפיין זה תמיד מוסיף אצלי אקסטרה קרדיט לפיצות ויוצריהן.
במקרה של דומינו הם מביאים גם רוטב עגבניות ושום פיקנטי שמעשיר מיד כל פיצה אפילו אם היא בינונית.
הרוטב הזה מיוצר בהמון פיצריות בינוניות ונועד להחליק את הפיצה בגרון ואפשר בקלות להעיד שהוא עושה את עבודתו נאמנה.


 רוטב עגבניות ושוםדומינו בומבי
 פיצה דומינו - סניף לסקובפיצה דומינו מגש ענק


הסיכום לדעתי היה צפוי לאורך כל הפוסט:

  • זה זול
  • זה טעים
  • זה מגיע מהר
  • יש רוטב שמשדרג
  • אפילו לא צריך תוספות כדי להנות מהטעם


לדעתי אם ישנו מצב בו פיצריה לא עומדת בקריטריונים הנ"ל אין טעם או צורך לאכול בה. הרי מדובר בדרישות שאמורות לאפיין פיצה מוצלחת או אפילו בינונית במידה ומשהו חסר.
אפשר לחיות גם עם פיצה יקרה יותר אם היא ממש טובה.
אפשר לחיות עם פיצה שמגיעה לאט אם היא מדהימה.
אפשר לשלם ממש מעט ולאכול פיצה בינונית אם כל הפיצריות האחרות סגורות או אם הן רחוקות.
אפשר להתפשר על המון דברים, אבל עדיף לתת את כספיכם למקומות שנותנים לכם הכל ומהלב.

פיצה זה טעים.

יום חמישי, 14 ביוני 2012

תאי פוד

דבר המחבר:
את הפוסט הבא כתבתי ביום רע.
גם לי מותר שיהיו לי ימים רעים, לא?
אי אפשר להיות סלחניים כלפי כולם, אי אפשר לשמוח כל הזמן, לפעמים פשוט מקיאים אמיתות לא נעימות החוצה.
זה היה יום כזה.
מאז אמרו לי שהפוסט הזה לא משהו, שאולי עדיף לא לפרסם, שאולי אני תוקף חזק מדי מקום שמפרס אנשים.
אני לא יודע מה להגיד.
הרי אני רק מספר את מה שהיה, מה שאני הרגשתי בפה, בלב ובמקומות אחרים בהם היה לי לא נעים אחר כך.
תחשבו מה שבא לכם על הפוסט הזה, זכותכם.


ייתכן ובשבילכם אוכל הוא לא יותר מתזונה, דבר פונקציונלי שמכניסים מצד אחד ומוציאים מהצד השני, לא משהו להתעמק בו. אם אתם אכן כך אז לא ברור לי למה שתרצו לקרוא בלוג שמתרכז באוכל.
זו לא הנקודה, למעשה אני לא יודע איך לגשת לנקודה.
בכל זאת, זה יהיה קשה, אבל אני אנסה, בלי נדר.

תאי פוד משלוח
תמונה שווה לפחות עשר מילים

תאי פוד, באמת, אתם לא אשמים, סה"כ יש לכם פוטנציאל, נשאר רק להוסיף קצת טעם למנה.
לתבל אותה, להוסיף רכיבים שאולי לא חשבתם עליהם, אני מכיר אפילו משחות קארי ורטבים מהסופר שיכולים להקפיץ את האטריות שלכם לרמה הבאה.

אבל כבר דיברנו על זה בעצם, לא?
כמה אכזבות בטעם נודלס אפשר לאכול?
כמה מוקפצים דוחים יערימו לנו על הצלחת?
כמה מרורים עוד נאלץ לעטוף בבוטנים ורטבים כדי להסוות חוסר טעם?
עד מתי בני ישראל ימשיכו לתת את ידם ואת כספם למקומות שמגישים בינוניות לחה?
החיים בארץ הזו מספיק קשים, אין צורך בכישלון של המטבח האסייתי \ אוריינטלי כדי להמשיך לזרוע מלח על הפצעים.
לא ייתכן שמרבית המקומות העוסקים בהקפצה ונודלס יגישו אוכל סוג ב' במחירים מופרזים.
לא יתכן שלרוב המסעדות יש יום רע לאורך כל השנה.
הימים הטובים או הטבחים הספציפיים שלפעמים נמצאים במטבח ושולחים אליך מנה טעימה הם לא סטטוס קוו, ואי אפשר לחיות כל הזמן באזור השלילי. זה פשוט לא מסתדר.
זה לא שבתחומים האחרים כולם כשרונות עצומים, יש כשלונות בכל מקום ובכל מטבח, אבל כנראה שהתחום הקולינרי הזה הוא זה שמושך אליו הכי הרבה בינוניות.
אולי הם נפגשים כולם וצוחקים עלינו, על הדברים שהם מאכילים אותנו, על איך בתפריטים שלמים יש אולי שתי מנות טובות, על איך שמקום מגיש את אותה מנה בשני טעמים שונים, איך אפשר לשלם מאה ש"ח על מנה בינונית ומטה.

הרשו לי לחזור לתחילת הפוסט.
אם הייתי רוצה לאכול אוכל בשביל לשבוע הייתי יכול לדחוף פיתה עם טחינה או איזה חטיף.
הייתי יכול גם לרדת לסופר ולקנות נודלס ולא להשקיע בהם בשום צורה, סתם לבשל ולזרוק עליהם משהו.
אבל לא, אני הזמנתי אוכל ממקום שמתיימר להיות משהו.
והנה הם מוסיפים חטא על פשע, אין להם שירות משלוחים משלהם, המקום עובד עם ספר האוכל.
במקרה הזה כמעט ולא היו בעיות מלבד המתנה יחסית ארוכה לאוכל, אבל זה גם רע, לא?
גם על ספר האוכל כבר יצא לי להתלונן, אבל הפעם מתלוננים על עניין אחר.

אבל מספיק שלילי, תראו איזו תמונה מקסימה ואחריה אני אנסה להיות חיובי יותר.




האגרול היה רגיל, זה אומר שהוא היה אכיל, לא מגעיל, סביר אפילו.
ע"פ החבר ששיכנע אותי להזמין מהם ואכל יחד איתי זה היה יום רע, אבל הימים הטובים לא טובים בהרבה.
אני לא בטוח אם זה דבר חיובי להגיד, אבל היי, לפחות שבענו!

עכשיו ברצינות:
זה לא היה טעים. שום דבר חוץ מהאגרול לא היה טעים.
רק הרטבים שהגיעו שיפרו את האוכל, וכעבור זמן לא רב הייתה לי בחילה.

יום רביעי, 30 במאי 2012

טוסט גבינה עם פטריות וסריראצ'ה

איזה מן אדם נכנס לחנות ויוצא ממה רק עם פטריות?
ובכן, אני.
אדם פשוט שרוצה רק פטריות, או חושב על פטריות, בכלליות מפנטז על בשרן הרך בתוך הפה שלי.
ההחלטה נפלה ואמש אחרי העבודה התחלתי לעמול על טוסט עם פטריות.
כך זה קרה:

לחם עם רוטב חריף
לחם לבן פרוס עם צורות של רוטב סריראצ'ה




מכיוון שרוטב סריראצ'ה הוא גם חריף וגם מתוק וגם מעושן - לא הרגשתי צורך להוסיף לו שום דבר כי גם ככה הייתה גבינה והיו פטריות כך שרציתי להמנע מעומס.
במבט לאחור אולי הייתי מוסיף מהפפרוני החריף שהיה לי במקפיא אבל זה היה מספיק ועמוס ממילא.
על הרוטב החריף שמתי פרוסות של גבינת גלבוע, מפוזרות כך שיכסו את רוב שטח הפנים.
התחלתי לרחוץ פטריות.




קצת גבינת גלבוע מעל
גבינת גלבוע מעל - בכמות מספקת בכדי שהגבינה תנזול קצת החוצה ותתקבל גבינה קריספית מסביב




שפים בטלויזיה ומתכונים למיניהם מבקשים מכם לרוב לקטום את הרגליים ולהשליכן או להשתמש בהן לדברים אחרים. אני דווקא מאוד אוהב את הרגל או הגזע של הפטריה, זה הרי בדיוק אותו טעם, וככה גם יש יותר פטריה.
הפעם דווקא כן הסרתי אותן מכיוון שנאלצתי לצמצם את הנפח והשטח כדי שהכל יכנס לטוסט במידה שווה.
את הרגליים אכלתי. תוך כדי גם אכלתי כמה פטריות.




פטריות מעל רוטב חריף לחם וגבינה
פטריות שמפיניון קטועות רגל - אם הייתה לי פטריית פורטובלו ענקית הייתי משתמש גם בה




כל מה שנשאר לעשות היה פעולת מעיכה כדי להצמיד את החתיכות לצורה של כריך.
הרוטב קצת עלה דרך הלחם, וגם הפטריות החלו להגיר נוזלים בעדינות.
ועכשיו לטוסטר.




כריכים עם פטריות, גבינה, רוטב חריף
דייג אוהב דגים




הנוזלים מהחלק הקודם פלוס נוזלים שיצאו מהפטריות עזרו ללחם לקבל גוון קריספי מקורמל, יחס עם סוכרים מהרוטב והסוכים שבלחם עצמו.
בסה"כ יצא גוון חום זהוב נהדר ופריך.
הטוסט עצמו התקרר טיפה בטוסטר כבוי, ככה הוא לא נרטב מלמטה (עיבוי נוזלים שקורה במגע עם צלחת קרה) ונשאר חמים.




טוסט גבינה שחום וקריספי
כמה פשוט - ככה טעים




תראו איזה בפנים יפה יש לטוסט הזה.
כמה שהוא יפה ככה הוא גם היה טעים. הרוטב נהיה מתוק יותר אחרי שהוא מחומם ומעט פחות חריף.
הטוסט היה עסיסי מבפנים ולפטריות היה מרקם נגיס וכיפי, כמו שאמרתי - הוספת בשר או טעמים אחרים הינה ממש מיותרת כשיש עושר כזה בין שתי חתיכות לחם.




טוסט גבינה עם פטריות וסריראצ'ה
הטוסט של הלייף




אחרי כמה שעות נהייתי שוב רעב ומכיוון שכבר אכלתי את כל הפטריות אבל עדיין התחשק לי טוסט - החלטתי לחפש במקרר פתרון נוסף וטעים לא פחות.
איתרתי צנצנת של רוטב צ'ימיצ'ורי ביתי שאמא של ענבר הכינה והביאה לנו בשבת.
הרוטב הזה התמקם נהדר בתוך טוסט חדש וטעים.






טוסט עם צ'ימיצ'ורי
רוטב צ'ימיצ'ורי ביתי הוא קסום וגם בריא (זה לא חרוז, אבל נשמע טוב וגם נכון)




מקווה שאהבתם - ספרו לי כיצד!

יום ראשון, 20 במאי 2012

מייקס פלייס דיזינגוף

לא צילמתי תמונות כי לא רציתי להבזיק בחלל חשוך ולמשוך אליי תשומת לב מיותרת.
גם אין לי יותר מדי מה לספר, למרות שאכלתי גם מנה של גבינה מתוגנת בשמן עמוק במעטפת פירורים (היה לא רע בכלל) וגם מנה של צ'יפס מוקרם עם ערימה של בייקון (מצויין בדיוק כמו שזה נשמע).

על השלחן שלי כיכבו גם משקאות צבעוניים (סחבק חולה על קוקטיילים מתוקים), ומנות של אנשים אחרים (קנאי אחד הזמין צ'יפס כמו שלי, מישהו אחר הזמין נאצ'וס, ענבר הזמינה המבורגר שלטענתה לא היה משהו.

המנות היו גדולות וחביבות, האווירה הייתה של אמריקאים שצועקים לך באוזן לצלילי להיטי רוק מכל הזמנים, המיקום הוא על הריסות יאקוזה שזכורה לטובה מארוחות סושי "כפי יכולתך" ומסוע חביב, אולם היא זכורה גם לרעה מהתקופה שקדמה לסגירתה כשאיכות האוכל ירדה לרמות מפתיעות.

הייתה לי חשבונית איפשהו אבל איבדתי אותה, ככה שאני כבר לא זוכר כמה הכל עלה ולא בא לי להשוות.
בשביל לילה של שכרות ורעב זה היה לא רע בכלל.
חשוב לציין שלמייקס פלייס על החוף יש סטייקים ממש טובים - לא יודע אם הם עומדים בכבוד גם בסניף הזה.

בנוסף להכל - באמת כל הכבוד להם שהם פותחים עוד ועוד סניפים והולך להם.
התפריט שלהם עשיר ואפשר למצוא בו מלא דברים, כך שאחזור לנסות גם אחרים.
יאללה, לרוויה.

יום שישי, 27 באפריל 2012

כריך צהריים

לפעמים הגורל שולח הפתעות.
צהריים אחד הלכנו לחומוס סעיד וגילינו שסגור.
זה היה אחרי צאת פסח, כך שההשערות שלנו על שיפוסים שיסתיימו עם צאת החג היו שגויים.
למעשה כל הסיפור הזה רק גרם לי לחשוש שהנה עוד מוסד אחד ייסגר (בתקווה שאם אכן כך המצב לפחות הבעלים החדש ימשיך עם המותג).

בלב כבד חזרנו הביתה כי לא ממש רצינו משהו אחר.
הפתרון נמצא בסניף AM:PM על הדרך, בדמות פרוסות דקות של כתף בקר שהחלטתי לשים בכריך.
בסדרת התמונות הבאה תראו את מהלך ההכנה, איך נראים דברים עם ובלי פלאש וגם כריכים טעימים שהפכו ארוחת צהריים אחת שלא התרחשה להתרחשות חדשה בשעת הצהריים.

ריחוף מעל התמונות יציג תיאורים - אם בא לכם.

טירת צבי דק דקסלסולי כתף בקר מעושן
לחם דגניםהפרוסות שהתגלו כמעט יבשות בקצוות
סה"כ חתיכות נעימות בפה ובעיןכריך פסטרמה עם רוטב וואסאבי
כריכי פסטרמה    סנדוויץ' פסטרמה מהמם

סנדוויץ' מעדניה בבית
כריך פסטרמה באור שמש


הנתחים היו דקים ועדינים, נעימים גם על הלשון וגם בעיניים.
הקצוות של חלק מהם היו יבשושיים, מה שהיה לא לעניין והעיד על שהייה בשמש או בחוץ או פאשלה כלשהי במהלך האריזה או אפילו היצור. כל זה לא פגע בטעם, ואפילו הוסיף טיפה להרגשה של בשר מיושן בסג'ון ג'רקי אמריקאי.

מאז יצא לי לרכוש חבילה דומה ובה הבשר היה לח במידה הנכונה אך עם זאת היו בו פיסות שומן לא ממש לעיסות או נעימות. הפתרון המהיר למצוקה היה להעביר את החתיכות עם השומן טיגון - מה שהמיס את השומן היכן שהיה ניתן ואת השאר הפך לפחות לקריספי.

לסנדוויץ' שבפוסט הזה התלוו רטבי וואסאבי, HP, סריראצ'ה וכמה זרזיפים של סילאן.
הכריכים שלי יצאו נהדרים ועינגו מאות את הפה והלב.
כל זה למעשה פגם בגל התזונה הצמחונית שרכבתי עליו באותו שבוע, מלבד העובדה שנורא רציתי חומוס.
לא תמיד מקבלים את מה שרוצים - אבל אם במקום מקבלים כריכים כאלה, לפחות יוצאים מרוצים.
(אלא אם אתם צריכים משהו ממש חשוב ואז סתם מביאים לכם סנדוויץ' ואז זו סתם סיטואציה לא קשורה)



כריך פסטרמה עם רטבים
כריך כתף בקר סולסל עם רוטב חזרת וואסאבי וHP, בתאורת הבזק מלאכותית

יום חמישי, 15 במרץ 2012

סודוך קטן לנשמה

כשאני לא יודע מה לאכול - סודוך יכול לסגור את הפינה בקלות.

רבות עוד יסופר על נפלאות הטוסט החם עם מבחר של שישה רטבים ושמונה נתחים.

בנתיים פשוט תתענגו על התמונה המלבבת.

סודוך מכל הלב

הכריך של היום הוא לא הסנדוויץ' של הלילה

 השעה היא חצות ופתאום אתה נזכר שלא אכלת כלום מאז החומוס בצהריים (כשתעלה כתבה בנושא אדאג שהמילה חומוס תהפוך ללינק, טוב?). יחד עם זאת ההרגשה היא שלא באמת בא לקום מהספה ואין אפילו כח לרחוץ מלפפון, שלא לדבר על לקטום את הקצוות שלו.

איכשהו אני מרים את עצמי מהספה וניגש את המקרר, מרכיב בגאונות את הרכיבים הבאים לכריך שכולו הנאה צרופה:

  • ארבע חתיכות לחם הולנדי
  • שלוש חתיכות גבינת גלבוע
  • רוטב HP
  • רוטב BBQ של Hunt's בטעם חרדל ודבש
  • רוטב חזרת Woeber's Sandwich Pal (הסוג שרובן משתמשים בו)
  • קטשופ של אסם


מצווה גדולה לאכול כריך גבינה בשמחה


הכריך עשה את העבודה.
באמת, אם אתם רעבים - לדחוף לחם זה אחלה פתרון שבעולם, אפילו אם זה לא סנדוויץ' מורכב ועמוס ברטבים. לפעמים אפשר לבלוס חתיכת לחם טריה, אולי לעשות צנים, קצת מלח, לא יודע, אפשר להסתדר עם לחם כשהמצב קשה, הרי במדבר עשינו דברים כאלה גם.
בכלל, הייתי ממליץ לכם לאכול מלא לחם, כי בקרוב הוא יהפוך למצרך קשה להשגה, לפחות לכמה ימים טובים.


כריך חתיך עם גבינות ורטבים, חבר טוב לשעת לילה מאוחרת


מה הלקח שמתקבל?
אולי אדם פשוט ממני, או כזה עם קצת סבלנות, אולי הוא, אותו אדם, היה בוחר לארוז מראש כריכים ולהקפיא אותם לרגעים של מצוקה אמיתית שבהן אתה רק יכול להוציא גוש קפוא ולשים אותו בטוסטר.
אולי מישהו היה פורס לעצמו ירקות ומנשנש אותם, או לפחות מכין אותם מבעוד מועד, כדי שבמקרה צרה יהיה איזה מלפפון לשים בצד.
אולי הייתי יכול לאכול דגני בוקר עם חלב, כי חצות זה כבר בעצם ההתחלה של הבוקר.
אולי בעצם יצאתי מלך עולם עם הסנדוויץ' הזה, כי הוא באמת היה שווה אחושילינג.

יום שלישי, 14 בפברואר 2012

חומוס יונס ופיצה סרט

לפרק זמן בחיי חומוס יונס היה החומוס המועדף עליי (תל אביב, לא יפו).
זה היה חומוס טעים, טרי, זול וזמין (גם מבחינת מרחק וגם מבחינת שעות וימי פעילות).

יום אחד - הנורא מכל קרה!
החומוס שלהם נהיה מגעיל. לא סתם לא טעים, היה לו טעם מעאפן, כבד בתבלינים, לא טרי במיוחד ובעיקר לא בא בטוב.
שתי פסילות וגמרנו, לא יכולתי לחזור לשם שוב אחרי שגיליתי שזה לא משהו חד פעמי, ויותר מזה - גם אנשים אחרים דיברו על זה. האסון היה כבד, הייתה מצוקה באוויר.

חומוס יונס, אמש, מנה טעימה ברמות מרעננות, עם קצת גרגרים ומעט טחינה (וסומאק?)
מה רבה הייתה שמחתי כשאני והבולס קיבלנו אתמול את החומוס שלנו והוא היה טעים בצורה אסטרונומית.
חזרה העטרה ליושנה, והכל נהיה דבש!
רק מה, המנה כפי שאתם יכולים לראות מרוחה ביד קמוצה מאוד (מזל שאכלנו פיצה לפני, ועל זאת בקרוב).

הבולס הזהיר אותי שזה קרה לו גם בפעם האחרונה, הוא קיבל מנה קטנה מאוד, פיתה במקרה הטוב ובניגובים קטנים.
מזל שגם הזמנו מפלאפל הבית. פלאפל ירוק, טרי ומדהים. אמש הוא היה פחות מדהים מהרגיל אבל עדיין טעים עד מאוד.

פלאפל ירוק טרי טרי, עם צלוחית טחינה מוצלחת
כמו שאמרתי, את הערב בעצם פתחנו עם פיצה.
התכנון היה ללכת בכלל לקרפצ'יו בר - הבולס כצפוי הצטייד בקופונים. כשהגענו גיליתי שאני לא במצברוח ובשכנוע קליל המשכנו לפיצה סרט. הפעם, שלא כמו בפעם שעברה שביקרתי בפיצה סרט כבר היה לי חוש טעם, אם כי אני עדיין טיפה חולה.
כדי לדעת מה ההבדל בין הטעמים - לא העמסתי ישר מרוטב הסריראצ'ה המצויין אלא אכלתי חצי משולש (עם פטריות) במצבו הטבעי. המגש בדיוק יצא לא מזמן והפיצה הייתה גם טריה וגם טעימה. רוטב עסיסי, פטריות עשויות במידה הנכונה וכל שאר הדברים שצריך. אחרי זה כבר שחיתי ברוטב.

פיצה סרט, פטריות, רוטב סריראצ'ה וקצת סודה כדי להרטיב את הגרון.
סה"כ היה ערב משובח של קולינריית רחוב. אם כבר לאכול אוכל רחוב - אז את הסוגים הטעימים.
תראו את כל התמונות ותגידו לי שאתם לא רוצים גם קצת מהתענוגות האלה?
לא? שקרנים!
מה שמזכיר לי: אמרו לי שיש פה יותר מדי חומוס ומעט מדי דברים אחרים. האם זה נכון? נשמח לשמוע מכם.
לסיכום, עוד תמונה של כוכב הערב:

חומוס יונס, שוב זרח מעליהם כוכב החומוס התל אביבי, מומלץ בחום לבוא לנגב

יום שלישי, 10 בינואר 2012

לברטוריו די פסטה בצהריים

ארוחת צהריים במסעדת לבורטוריו די פסטה.

על המזלג: גראן טורטלונה פורצ'ני( במילוי פטריות פורצ'יני ופרמז'ן), ברוטב קאפונטה (עגבניות פיקנטי , חצילים, פלפלים וקישואים), בתוספת גבינת פטה רכה, כמובן שמעל הכל ישנה גבינת פרמזן מגוררת.

גזר דין:

  • מעט מלוח מדי, בעיקר בזכות הגבינות אבל גם הרוטב, עם זאת הכל טעים מאוד.
  • הרוטב אותו אכלתי לא היה פריט חובה בפיו של חובב פסטה, אבל מדובר בהצלחה כל עוד הטעם נקי, אפילו אם הוא לא כזה שזוכרים. הפסטה הממולאת לעומת זאת עשתה את הטריק בשבילו.
  • דליי הקרטון והסכום החד פעמי מעלימים הרגשה של מסעדה ומותירים את הסועד עם הרגשה מעט אחרת, אולי של חדר אוכל ואולי קונספטואלית. יכול להיות שזו כלל לא הכוונה ומדובר סה"כ ביעילות וחיסכון.
  • מנת הפסטה שנראתה קטנה למדי (גם לשאר הסועדים) הייתה משביעה באופן מפליא.
  • המחיר (47ש"ח אשר כללו גם פחית שתיה) היה סביר ביחס לרמה של האוכל ולשירות המהיר.
  • ההכנה של המנה התרחשה כמעט מול העיניים (הפסטה הוצאה מאריזה מדודה והועברה למים רותחים, הרוטב נמזג מכלי מחומם).
  • הערה על השירות; הזמנתה של אחת הסועדות בשולחן הלכה לאיבוד בין שאר ההזמנות והיא קיבלה את האוכל שלה באיחור לא הגיוני ורק אחרי תזכורות רבות לצוות. לא הוצע פיצוי והתשלום בעבור האוכל כבר נגבה מראש.
  • הירקות אגב, שמצויינים מעלה כמופיעים ברוטב לא באמת מופיעים בו, לעיתים בפיסות ממש קטנות, ומתוך ניסיון עבר לא באמת מקפידים לשים בכל מנה כמה ירקות. הפעם הייתה פיסת חציל בולטת אחת בלבד, וגם משהו שהיה עלול להיות קישוא.

פסטה
אחת מהסועדות טעמה את המנה שלי וטענה ששלה הרבה יותר טעימה

אם אתם באזור החשמונאים 91 ובא לכם פסטה, אז כן, מומלץ מאוד. הייתי גם ממליץ לעשות משלוח אם אתם בקטע של פסטה טעימה ברמה גבוהה.


אגב, אם אתם ממש רוצים חצילים בפסטה שלכם (אבל בפסטה מסוג נחות יותר) נסו את אוליב בקרליבך, יש להם מלנזנה לא רעה בכלל, והיא תעלה כמה שקלים פחות בעבור, אם כי היה שווה להוסיף את השקלים הללו בעבור גראן טורטלונה פורצ'ני בצלחת.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג