דים סאם שופ | תל אביב

בהזמנה טלפונית מהמקום התגלו הפרטים הבאים:

1. הם נחמדים ושירותיים בטלון
2. הם טובים בלקחת הזמנות מורכבות
3. האוכל הגיע בזמן
4. האוכל נזלל בצהלה על ידי אוכלי כל וטבעוניים כאחד (מנות שונות עם מגוון לכולם)
5. לא נשאר כלום בסוף ההזמנה

אין יותר מדי לספר מלבד המידע המרתק הנ"ל, סה"כ אחת העסקאות היותר נעימות.
להלן תמונות:

תודה רבה, לילה טוב והמשך האזנה נעימה!

נ.ב.
אחרית דבר: זו לא הפעם הראשונה שאני מסקר מקום שמכיל את המילים "דים סאם" בשם שלו, ולא אכלתי אפילו דים סאם אחד. זה עלול להצביע על מספר דברים אפשריים, למשל:
1. במסעדות דים סאם יש היצע מספיק גדול כדי שלא אצטרך לאכול דים סאם
2. במסעדות דים סאם יש בצל כלשהו ברוב הכיסונים וזה מבאס
3. בצק לח זה מוזר
4. ההורים שלי אסרו עליי לאכול דברים שבושלו ע"י זרים
5. אשמח לשמוע את שלכן/ם בתגובות!

זגורי והמלביה

זגורי

מקום של כריכים מרוקאים וקוסקוס.

הכריכים מגיעים בחצי חלה ומספקים ארוחה די משביעה עבור אדם אחד. זה עולה 25 שקלים לכריך.

יש גם קוסקוס שהוא מנה גדולה יותר, עם ירקות ומרק ואפשר גם קציצות להבנתי, ועולה קצת יותר (37? 32?). לא ניסיתי אותו.

בתפריט יש כמה סוגי כריכים - אניטה - תפו"א, טונה, ביצה קשה, גזר מבושל ומלפפון חמוץ עם עריסה, לימון כבוש ורוטב דלעת. ג'ורג'ט - שקשוקה עם 2 ביצים, ירקות פרוסים וטחינה נענע ופלפלים חריפים קלויים. מסעוד  - תפו"א, טונה, ביצה קשה, ממרח זיתים שחורים, פסטו כוסברה ומטבוחה. יוסף - חביתה עם כוסברה, פטרוזיליה ובצל ירוק, ירקות טריים, עריסה, ממרח זיתים שחורים וטחינה נענע ופלפלים קלויים.

היינו שני אנשים והזמנו כריך אניטה (בלי ביצה) וכריך מסעוד וחלקנו כדי לטעום מגוון רחב יותר (מכריך אחד).

האניטה היה מאוד טעים, שילוב הלימון והטונה טעים במיוחד (בדומה לסנדביץ' טוניסאי, אני משערת, עוד לא יצא לי לטעום) החלה רכה וטעימה והרבה יותר מוצלחת מהבגט שקיים במקומות מקבילים הרבה פעמים. אני עדיין חולמת על פריקסה.

המסעוד היה מאוד נחמד גם הוא, קצת פחות הלהיב אותי טפנד הזיתים (לעומת מממרח הלימון הכבוש והדלעת שהיו פחות רגילים ומוכרים).

יש מקום לבערך שישה אנשים, אז כדאי לקוות שיש מקום כשאתם באים לשם, או שתצטרכו לחכות (או ללכת לאנשהו אחר). הממרחים מוכנים במקום וטריים, היינו צריכים לחכות שניה לפסטו שיהיה מוכן.


יש כלמיני תמונות של המזונות במקום בעמוד הפייסבוק של זגורי.

כתובת: דיזינגוף 132, תל אביב

המלביה

אני אוהבת את הקונספט של מלבי, גוש דייסתי ומתוק עם תוספות. אבל אני מאוד לא אוהבת מי ורדים. לכן אני לא אוכלת מלבי. במלביה אפשר לקבל מלבי בלי מי ורדים, כי הם מוסיפים אותם בעת ההגשה.

כמו כן, יש שם מלבי טבעוני, למעוניינים.

יש ארבעה סוגי סירופים, וכולם ורודים, אני מניחה שעבור המראה האותנטי. אני טעמתי סירופ קרמל, וזה היה סבבה לגמרי. יש גם הל ולימון, וניל וקינמון ועוד משהו ששכחתי מהו.

בתוספות יש קוקוס, בוטנים, בוטנים מסוכרים וקראמבל (לא טבעוני). יש גם קפה בחינם, והוא סבבה.

לקחתי מלבי לא טבעוני, עם סירופ קרמל, תוספות קוקוס וקראמבל וקפה קטן בחינם.

מי שאכל איתי, לקח מלבי טבעוני עם סירופ לימון והל, ואז עוד אחד עם סירופ וניל וקינמון ואמר שהוניל והקינמון יותר טעים. למרות שגם הלימון וההל היה טעים (הרי הוא לקח עוד אחד...).

המלבי היה לי מאוד טעים. אבל משום מה נראה לי שתיאורטית יש מלבי טעים יותר, אני לא מומחה ולא טעמתי מלא. סתם תחושה. הוא גם די זול – 10 שקלים לאחד. ובא בכוס זכוכית, שזה הרבה יותר נחמד מאשר כוס פלסטיק. וגם כפית לא מפלסטיק. חווית אכילה נחמדה יותר מהרגיל.

שקלתי לקחת עוד מלבי כי היה טעים וזול, אבל אחרי הכריך ממקודם, כבר לא היה לי מקום.

אין תמונות, אבל המלבי נראה כמו מלבי, רק בכוסות זכוכית וכפיות ממתכת.

כתובת: גדרה 28, תל אביב

רביבה וסיליה | רחוב הארבעה

אחד מהפינוקים האישיים שלי מהתקופה בה עוד לא נמנעתי ממאכלים מן החי הייתה ללכת בימי שישי בבוקר לרביבה וסיליה.

בעוד זוגתי הייתה לרוב אוכלת את ארוחות הבוקר המצויינות שלהם, אני הייתי חוגג עם כריכים (יש לי חולשה ללחם).

הנה דוגמה לארוחת בוקר שכזו שהמתינה שאכתוב עליה. לצערי יש לי עוד כמאה כתבות חצי מוכנות שממתינות, סליחה.

כריך סלמי | רביבה וסיליה

בתמונה מעל תוכלו לראות את כריך הסלמי של רביבה וסיליה הטומן בתוכו ממרח חזרת לבנה, חסה, עגבניה ומלפפון חמוץ.
הנקניק עצמו עדין ולא מן הסוג המעושן קשות, הוא גם רך יחסית ונותן מקום לשאר הטעמים.
בחירה מצויינת שגורמת לי להתגעגע לטעם הזה, ולקוות שאיפשהו יושב מישהו שמנסה לייצר נקניקי טופו בטעמים הגסים והלא בריאים האלה שחסרים לי כ"כ.

ריבה, חמאה, חלבה

בתמונה מעל: ריבה, חלבה וחמאה, חלק מארוחת הבוקר הרגילה של המקום המכילה גם מאפים, זיתים, גבינת שמנת, סלט ביצים, סלט ירקות, טחינה ומוגשת עם קפה או מיץ.
היא כ"כ גדולה ועשירה שלא פעם הייתי צריך לסייע לסיים אותה.

חציל קלוי | רביבה וסיליה

בתמונה מעל עוד פינוק נהדר: חציל קלוי עם טחינה וסלסת עגבניות.
מוגש עם לחם טרי וקליל שאף פעם לא הספיק לי כך שנעזרתי בסלסלת הלחמים של זוגתי.
בדיעבד ייתכן ומעט פרמזן מעל לא היה מזיק כלל.

סלסלת לחמים

היה גם קינוח כלשהו בסיפור, אבל לא מצאתי את התמונה שלו.
בכלל הקינוחים והמתוקים במקום נפלאים, שווה להגיע רק למענם ויש גם מארזים שאפשר לקחת.
שווה ביקור ואפילו להכניס לשגרה שלכם כאיזה פינוק של סוף שבוע או פעם בכמה זמן כשרוצים לקחת שעה ולהרגע מהחיים.

השירות במקום חביב וקשוב מאוד.
המסעדה וגם האזור שנמצא ברחוב נקיים ונוחים.
שימו לב שאסור לעשן באזור שבחוץ והאורחים מתבקשים לעמוד ליד הדלפק שבין הרחוב לאזור הישיבה שבחוץ. אני אישית אוהב לשבת עם הקפה שלי ולעשן, כך שזה מבטל מעט את הכיף של סוף הארוחה.

תוכלו להתרשם מהמחירים בקישור מתחת לפרטי המקום.


כתובת:
הארבעה 24, תל אביב

שעות פתיחה:
 א-ה  7:00-19:00
 ו  7:00-14:00
שבת: סגור

טלפון:
 03-5618617

תפריט בית הקפה

פליישמן צמחוני - זה אני!

בעבר סיפרתי כמה וכמה פעמים על פליישמן דלי (הנה סיפור על כריך קסום והנה אחד על סנדוויץ' חלומי).
מאז עברו הרבה פרות באחו וכותב מילים אלו הפך לצמחוני; עם זאת, הטעם המתוק של הפליישמן לא הפסיק לרדוף אותי.

אמש (מוצ"ש) הייתי מבושם היטב מסיידר בוטיק ישראל (שהיה לא משהו בכלל, אבל עשה את העבודה מבחינת אלכוהול) ובחולשתי הלכתי אל מעוז החיות המתות כדי לבדוק מה מתבשל.
בראש הייתה לי אפשרות אחת בלבד, לנסות לבקש את הכריך בלי הבשר, רק רטבים וסלטים, בתקווה שזה אכן אפשרי.

כשהגעתי ראיתי שיש מנה חדשה בתפריט, סטייק חציל באותו הרכב קסום כמו כריכי הבשר.
הרגשתי שבונה עולם הקדוש ברוך הוא שמע את תפילתי ושלח לי מתנה מהשמים.
כמה שניות אחרי זה גיליתי שאין כרגע חציל במלאי ויאללה ביי.

לאחר מעט מאוד שכנוע קיבלתי כריך סלטים ורטבים בלבד, הוא היה טעים מאוד וגם עזר לי להבין על הדרך שאלו בעצם הרטבים של פליישמן שטעמם דומיננטי ועושה את הסנדוויץ' למה שהוא.
חיות ניצלו, תאוות סופקו, חזרתי הביתה שבע ומרוצה.

אין לי תמונה כי טרפתי אותו חיש מהר ורק אחרי זה חשבתי עליכם.
סורי :(

סביח וזה עובר: קוויק קפה

לפני ימים מספר סיפרתי בשמחה האופיינית לי על טוסט טעים שאכלתי לארוחת בוהריים.
אירוע זה קרה במקום המתקרא קוויק קפה, אחד מסניפי הרשת הממוקם ברחוב הרכבת 28 בתל אביב.

באותו מעמד סיפרתי גם על סנדוויץ' הסביח שלהם אותו אכלתי ומחירו בישראל עשרים שקלים, כן כן , 20ש"ח, חדשים מהבנק מה שנקרא, שתי גולדות או אחד משה שרת עשוי ניילון.
יש שיקראו לי פארש, פראייר, נעקץ, אחד שנולד כל יום, אבל אני אדם פשוט שמאוד מאוד רצה את הכריך שהיה מול עיניו.

לחמניית בריאות עמוסת דגנים, טחינה, חציל, ביצה, עגבניה, חסה ומלפפון חמוץ

הכריך עצמו היה מדוייק מאוד, הכל בו היה גם טעים וגם טרי.
אמנם זה לא מסוג הסביחים שמכינים מול העיניים בפיתה, אבל הרכיבים היו מהשעות האחרונות והכל עבד בפה כמו שעון שוייצרי מכוייל היטב.
אמנם בתוספת שני שקלים יכולתי לאכול סלטים בלאפה + שתיה במקום אחר (אלגמוס למשל) אבל זה כבר עניין של דקויות.
האם יצאתי מרוצה? עד מאוד.

פילדלפיה | כריכי פילדלפיה לארוחת צהריים

כמה שבועות בטרם הפסקתי לאכול בשר - יצא לי להזמין פעמיים משירות המשלוחים של מסעדת פילדלפיה.
המשלוח היה זריז אפילו שמדובר היה בשעות השיא של הצהריים, האוכל היה מצויין והשמחה בבטן הייתה רבה.
אם אתם ממש מוכרחים לאכול חיה מתה בלחמניה כדי לשבוע, פילדלפיה (האחות העממית של דיקסי) יכולה לספק את הסחורה ובגדול.

הלחמניה ונייר הכסף שמחבקים אנטריקוט

הגבינה שרוצה להתאחד עם דמעות הפרה שחיבקה עגבניה

קפיטרי | Cafetery - פנינה בשרונה המתחדשת

למרות שזו הפעם הראשונה שאני כותב על קפיטרי, כבר איבדתי ספירה למספר הפעמים בהן סעדתי שם.
מדובר במקום יחסית קטן ועם זאת מאוד מושקע ומפנק.
בעתיד אחזור לתמונות עבר ואחלוק מבחר מנות מרשים שיצא לי לנסות שם, אבל כרגע אתמקד בארוחה האחרונה שאכלתי שם (למעט כמה וכמה פעמים בהן חזרתי בשביל הקפה הטעים).

כריכים טבעוניים וסלט פפאיה

קפטרי ממוקמים בתוך בניין טמפלרים משוחזר אשר בצידו אזור מקורה השייך למקום כמו גם מגוון כיסאות ושולחנות פזורים באזור, אם כי אין מניעה של ממש מלקחת את המגש או אפילו מארז טייק-אוואי ולסעוד ברחבי הגינה המטופחת הפורחת במרחבי שרונה.

התפריט של קפטרי הינו ויזואלי ומבוסס על מה שנמצא בויטרינה ובמקררים. יש מנות סלט, פסטות, כריכים, פירות ומבחר עשיר של שתיה, הכל במחירים נוחים מאוד ובטעמים מושקעים ויחודיים.
בתמונה מעל תוכלו לראות סלט פפאיה שמגיע עם קיט הרכבה בדמות בוטנים ורוטב אסייתי מרענן. לצד הסלט שני כריכים קטנים, פיתות מקמח מלא, האחת על בסיס חצילים והשניה כרובית.
מדובר בכריכים טבעוניים ברגעים הראשיים להשקתם. למרות שהכל במקום מדוייק מאוד, הכריכים הללו לקו בחסר (הטחינה הנפלאה של הקפטרי או רוטב הלימון הכבוש הנהדר של המקום היו מוסיפים ערך נדרש שהיה חסר באותו רגע.

אספר עוד בהמשך, ממש בקרוב, אבל אני מקווה שהשארתי אתכם רעבים לעוד.

וונג | VONG | ארוחת ערב | רוטשילד 15, ת"א

לאחר החוויות הקודמות עם מסעדת וונג (משלוח ראשון, שני משלוחים נוספים) הרגשתי כאילו החלטתי החלטה מרה לגבי הגורל של המסעדה הזו ויחסיי עימם.
לא צפיתי שאהיה עם זוגתי בסביבה ושנינו נהיה רעבים - ויתרה מכך, זה יתרחש במוצ"ש וכל המקומות בסביבה עדיין יהיו בשלבי פתיחה או כבר עמוסים מדי.
בטרם נכנסנו אל המקום הזהרתי אותה שהיא עלולה להתאכזב - עם זאת להפתעתי הרבה זה לא קרה, אף אחד לא התאכזב באותו ערב.

סריראצ'ה, קוקטייל וסלט פאפאיה.

התחלנו את הארוחה עם סלט פאפאיה טעים מאוד שהגיע עם פיסות קרקר אורז ששימש גם ככף וגם כאמצעי טבילה.
בכניסה למקום יכולנו לראות כי ניכרה השקעה בעיצוב, וגם רוטב הסריראצ'ה על השולחנות היה סממן להבנה כלשהי בתחום המזון (להזכירכם - בפעם הראשונה שטעמתי את מטבחם של וונג חשבתי שהם נפלאים).
הכל התחיל ממש ממש טוב.

זוגתי הזמינה GREEN GARDEN NOODLES, ואילו אני שלא הייתי כה רעב הלכתי על לחחמניות באו עם בקר מפורק. שנינו נהנינו מאוד מהמנות, מהשירות המוקפד והאיכפתי וגם מהאווירה.
אפילו קבוצת חברים עם שלושה תינוקות שהתיישבו בשולחן לידנו לא הצליחו להעכיר את האווירה (אני לא רוצה לפתוח חזית נגד תנוקות בכלל ותינוקות במסעדות בפרט, אבל בואו נגיד שהיה שם בכי).

בסופו של דבר, וונג הצליחו בארוחה אחת לפצות על סדרה של כשלונות - כך שייתכן והתאוריה שלי לגבי לחץ צהריים וטבחים שונים היא נכונה.
אמליץ אישית לבדוק את נושא המשלוחים בשעות לחץ, הם עלולים להבריח לקוחות חוזרים הרחק מאוכל איכותי מאוד.

תקציר:
מחירים - הגיוניים ודומים לאלו של מקומות אחרים בז'אנר
אווירה - עיצוב מוקפד מאוד, עם הרגשה באוויר, קוקטיילים יחודיים שמוסיפים וטאץ' נחמד מאוד בשירותים
ניקיון - יסודי
אוכל - מענג

וונג | VONG | הפעם שנייה + שלישית | רוטשילד 15, ת"א

בפעם השניה (והשלישית) שהזמנתי מוונג, הנסיבות היו די דומות.
קבוצת חברים, ארוחת צהריים, משלוח לעבודה.

רובנו הזמנו את אותן המנות מכיוון שהיו כה מוצלחות בפעם הראשונה, היו כאלה שרצו לחקור טעמים חדשים ומבטיחים.
לצערי הרב, בפעם השניה והשלישית הארוחות היו מאכזבות מאוד, במיוחד לאחר שבפעם הראשונה נקבעה רמה שרק ירדה וירדה.

בפעמים המדוברות האוכל הגיע מוקפד הרבה פחות.
למשל, במנת הRED GOI שלי - העוף היה נא בעליל, ברמה שבה עדיף להמנע מלאכול.
סועדים אחרים התלוננו על טעמים שונים ממה שהיה בפעמים קודמות, ותלונה נוספת שנצרבה בראשי הייתה כשאנשים טעמו ביניהם מנות וגילו שלכולם היה את אותו הטעם, למרות שהיה מדובר במנות שונות לחלוטין.

בפעם השלישית הזמנתי מנה עם טופו, ופיסות הטופו היו כה קטנות שהן התפוררו לחלוטין ובמקום רכיב עיקרי קיבלתי פירורים לחים.
שתי החוויות המדוברות היו לא נעימות והרגישו כמו בזבוז של זמן וכסף.
להבדיל מהמשלוח הראשון שעשינו, שהיה מושלם - כאן ניכר היה שהשעה שבה עשינו את ההזמנה (שהייתה מוקדמת יותר בפעם השניה והשלישי) היוותה השפעה, אולי הלחץ במטבח, אולי טבחים אחרים - בכל זאת, זה היה כמו משלוח ממקום אחרי לחלוטין.

בעקבות שתי החוויות הנ"ל בחרתי להמנע מהמקום לפרק זמן ממושך יחסית.
כל זאת ישתנה כפי שתוכלו לראות בפוסט הבא.

וונג | VONG | הפעם הראשונה | רוטשילד 15, ת"א

לפני שאכלתי בוונג בעיקר שמעתי עליהם.
בהתחלה קראתי שהם גרועים בטירוף. אחרי זה מישהו אחר אמר שהם בינוניים, אחרי זה ידידה אמרה שזה הדבר הכי טעים שהיא אכלה.
בסופו של דבר נשברתי וביחד עם מספר חברים הזמנו מהם צהריים לעבודה.
אספר בהמשכים על חוויותיי עם וונג, ואנסה לתת מספר עצות בכדי שלא תתאכזבו.

לחמניות ענן מאודה עם בקר מפורק, איולי אסייתי, צ'ילי וכוסברה. 

למנה ראשונה הזמנתי מנה שהיו לי ציפיות רבות ממנה (כריכי בשר מטורף יכולים להיות מדהימים כעושים אותם כהלכה) ועם זאת גם חששתי ממנה בעקבות ביקורת שהשמיצה אותה בצורה חסרת רסן.
הופתעתי לגלות שאכן קיבלתי הצלחה קטנה בצורת לחמניית באו מאודה, עם טעמים מדוייקים ורכיבים מוצלחים שגרמה לי להצטער ברגע שצמד הכריכים נעלם בתוך הפה שלי.

זה הזמן לציין שגם בקונספט המשלוח והעיצוב הכללי הושקעה מחשבה.
מלבד המארזים היפים - האוכל הגיע מוקפד, ויתרה מכך,  באתר של וונג  יש תמונה של כל מנה ומנה, לצד המרכיבים המדוייקים (כדי שלא תופתעו עם דברים שלא הוכזרו - מה שקורה הרבה מאוד במסעדות אחרות) עם אפשרות מובנית בתפריט לסמן איזה רכיבים אתם רוצים להסיר, לצד אפשרויות חלופיות (סוגי בשר \ טופו ועוד).
כאכלן בררן האופציות הללו קסמו לי מאוד, וגרמו לי להרגיש כאילו שעניין ההזמנה תוכנן בקפידה.

למנה העיקרית הזמנתי את איטריות הRED GOI, אשר מתוארות בתפריט כך: אטריות ביצים טרויות,שרימפס, נתחי עוף מושחמים,טופו קראנצ', עגבניות שרי וביצה ברוטב מתקתק - בחריפות מעודנת. מוגש עם רצועות אייסברג דקיקות ולימון.
מנת הנודלס הייתה נהדרת, טעימה, ומעניינת.

המחירים היו דומים למה שמקובל ברוב המסעדות בתחום, המשלוח היה יחסית מהיר והארוחה הייתה מהנה. לא נרשמו שום תלונות.


לקריאת הפוסט הבא: וונג | VONG | הפעם שנייה + שלישית | רוטשילד 15, ת"א

כריך רוסטביף | בריא בא | הפתעה נעימה

אמנם הביקור האחרון שתיעדתי בסניף של בריא בא ברחוב יד חרוצים 1 בתל אביב היה מאכזב, אבל רצה הגורל וגררו אותי לשם שוב, והפעם דווקא היה סבבה לגמרי.

יום חמישי, צהריים טובים, כל החבר'ה רעבים.
למה הם רוצים סלטים? אין לי מושג, אבל הפעם הגענו וכולם התבדו והחלטנו להזמין סיבוב של כריכי רוסטביף לכולם.

כריך רוסטביף בתוך לחמניית בריאות, בתוספת סלט טעים עם בצל סגול בהפתעה :(

אז ככה זה נראה.
היו כמה הפתעות. למשל אף אחד לא אמר שהרוסטביף מגיע מעורב עם בצל, אבל התגברנו על זה בעזרת בקשה מהירה לרוסטביף חדש.
אף אחד גם לא התריע על חתיכות של בצל אדום שנפלו בטעות לסלט, למרות שלא היו אמורות להיות שם.

חוצמיזה, הכריך הגיע כאמור על לחמניית בריאות, הוספתי לתוכו חרדל, פסטו, חריף ירוק, רוטב עגבניות מיובשות, עגבניה ומלפפון חמוץ.
היה תענוג.
על הסלט היה ויניגרט חרדל שום. לא רע בכלל.

העלות הכללית הייתה 36, כולל פחית שתייה.
השירות היה ידידותי עד מאוד.
לא היו נפגעים.

שניצל קומפני | ארוחת צהריים בבגט

שניצלים צריך לאהוב.
צריך לאהוב לאכול שניצל, צריך לאהוב להכין שניצל, צריך לדעת לעשות את שניהם.
למען הסר ספק - המון מקומות מגישים שניצל, אבל החוכמה היא לא להגיש שניצל אלא להגיש אחד טוב, ואפילו מצויין.

שניצל זה משהו שקל מאוד להרוס. עובי לא נכון, טיגון קלוקל, נתח מגעיל, הכל יכול לקרות.
בגלל זה כשאוכלים שניצל טוב - לרוב מרגישים קשר לאותו מקום, מרגישים את החיבור.

בגט שניצל: עשבי תיבול, צ'יפס, ירקות, טחינה, רטבים ותענוגות

ועכשיו לוידוי מרגש:
פעם אהבתי שניצל אבל כיום כבר לא.
מבחינתי שניצל כרוך בסבל של עופות מבוהלים, בשר מלא באנטיביוטיקה והורמונים, פחד וצואה.
זה לא מעורר תאבון, אבל מצד שני אף אחד לא אוהב לדמיין את הגועל שקורה לפני המוצר המוגמר.
תוסיפו לזה נתונים על אפרוחים שנגרסים בעודים חיים או מושלכים באלפים לתוך שקיות אשפה - זה מספיק כדי להוריד את התאבון.

עם זאת, אני עדיין מדי פעם נותן איזה ביס, אתם עוקבים אחרי תמונות המזון שלי והן לא חפות מרצח. אני מודע להכל אבל לא מצליח ליישם ב100% את מה שנראה לי לנכון.

עכשיו קחו את מה שאמרתי על מוות וגועל ותוסיפו לזה גועל אחר.
הרבה שניצליות נותנות לך שניצל עם סחוסים, שומנים, ורידים ועוד. דברים שאתה לא רוצה לראות ובטח שלא להרגיש עם השיניים. אלה חוויות שגורמות לאדם להעדיף מוצרים מן הצומח. לחומוס אין עצמות וסחוס.

נחזור לסיפורנו:
נכנסתי לשניצל קומפני. יש הרבה סיבות להכנס.
את הסניף הזה אני מכיר כבר קרוב לעשור. הוא תמיד מלא, תמיד עסוק, ובכל הפעמים שאכלתי בוא הוא גם סיפק אחלה של סחורה.
כמעט בכל רגע נתון יש תור של אנשים שמחכים להזמין ועוד תור של אנשים שמחכים להזמנה.
זה מה שנקרא בעם עסק מצליח.

הזמנתי שניצל עשבי תיבול (יש להם שניצלים בטעמים וציפויים) בבגט, עם טחינה, מלפפון טרי וחמוץ, עגבניה, צ'יפס, רוטב על בסיס חרדל ומעט רוטב צ'ילי מתוק.
היה ממש טעים.

רובן | כוחו של קורנביף

ביום שלישי יצאנו הבולס ואני לחגוג לחבר טוב שלנו את יום הולדתו.

אמנם לחבר כבר היו תוכנית עם בת זוגתו - אבל זה לא ממש הרתיע אותנו.

הופענו ללא הזמנה במקום עבודתו וגררנו אותו לסיבוב אלכוהול ברחוב הארבעה.

לאחר ששני מקומות שתכננו עליהם היו סגורים, נפל פור והתיישבנו לשתות בBBB. אמנם מדובר בהמבורגריה על גבול הדיינר, אבל יש להם בר לא רע, עם מחירים טובים וקוקטיילים עוד יותר טובים (אבל זה כבר בפוסט אחר).

הנקודה של הפוסט הזה היא האחרי - כשחשבנו לאן ללכת וסגרנו על רובן.

קורנביף, חרדל, רוטב חזרת, חסה, עגבניה, חרדל, לחם לבן.

זה היה קסום, כל האזור של הארבעה \ סינמטק  \ אבן גבירול שוצף-קוצף במסעדות, ועם זאת ההחלטה הייתה כה פשוטה. בלי להתאמץ ידענו איפה למצוא את השירות החייכני והחביב ביותר, את הכריך העסיסי והטעים בכל האזור, את הבריזה של המרפסת ואת השקט היחסי שכ"כ חסר במסעדות בימינו, להכנס, לשמוע מעט מוזיקת רקע ולא יותר מזה, בלי צרחות של ילדים, זעקות של לקוחות ורעש אינסופי של מטבח.

אני לא יודע מה עוד אפשר לכתוב על רובן, אז הנה מקבץ פוסטים קודמים עליהם:

רובן: טוב מראה עיניים

רובן והתוספות \ שונא עופות יחיה

רובן \ צהריים במשרד

רובן: מכתב אהבה

לקריאת פוסט זה באנגלית הקליקו כאן

כריך ז'מבון | קפה הבימה

אני יודע שכבר דיבתי על המקום הזה לא פעם, ובטח גם דיברתי על הסנדוויץ' הספציפי הזה, אבל זו באמת יצירת פאר.
אפילו שקוראים לו כריך ביס, יש בו יותר מנגיסה אחת ומספיק בשביל לסגור פינה לשעתיים שלוש.
הייתי חייב לחלוק את התמונה הזו, אני בטוח שתדעו להעריך אותה.

כריך זמבון, קפה הבימה

מה יש לא לאהוב בעצם?
ז'מבון (תדמיינו בייקון), גבינה, עלים צעירים, גבינה ומיונז, בלחמניה כיפית עם שומשום.
תענוג בפה ושמחה בלב.
אם יש מקום שבאמת מפתיע עם כמויות מטורפות של כריכים איכותיים עם מרכיבים משובחים - זה הם.


למתקשים במציאה:
תל אביב, סוף שדרות בן ציון, סמוך למעבר החציה לבימה \ רחוב תרס"ט, אתם תראו בודקה עם מספר שולחנות צמודים, מצד אחד דלפק ומצד סמוך ויטרינה עם כריכים וסלטים מהממים.

דה באן | חומוס הכרמל | ביר מרקט

אין כמו ארוחת צהריים עם חברים מהעבודה.

אני אומר את זה די הרבה אבל זה רק נהיה יותר ויותר נכון.

הארוחה היא הזדמנות להתגבש, לדבר עבודה בסביבה נעימה יותר, לקטר ולשחרר לחץ, לאכול טוב ולהתעכב בחוץ קצת יותר ממה שהיית מרשה לעצמך בארוחה לבד.

ומה יותר טוב לגרגרן כמוני מאשר ארוחה? התשובה פשוטה: מספר ארוחות.

חומוס הכרמל, עם טחינה היוה, גרגרים חמים, חריף מדהים וחמוצים קראנצ'יים שמוסיפים למנה

תחנה ראשונה: The Bun.
אם ככה, תשאלו אותי מה הסיבה שהתמונה הראשונה היא דווקא של חומוס הכרמל?
ובכן, אחת מנשות הקבוצה החליטה במפתיע שלא לאכול בדה באן, ויצאה החוצה.
אני הצטרפתי אליה כדי שלא תהיה לבד בעולם.
הלכנו לחומוס הכרמל ואכלנו את החומוסים הטובים בעיר במחיר של עשרה שקלים בלבד למנה. המציאה של הלייף.
השתיה אגב בחמישה שקלים בלבד.

טעימה של בירה מהחבית בביטר מרקט

תחנה שניה: ביר מארקט.
ממש מול חומוס הכרמל עומדת הבאסטה של הבירות, פאב באמצע השוק, שרפרפים בתוך ההמולה, נוזלים כיפיים שירעננו כל רוכש ורוכשת בימים חמים.
שאלתי מה יש בחבית וקיבלתי כוס דגימות קטנה וחמודה (שמופיעה בתמונה).
בסופו של דבר לקחתי לדרך בקבוקים של סיידר תפוחים ורימונים.
סיידר רימונים אחד שתיתי כבר תוך כדי הליכה חזרה לרכב (שעברה דרך דוכני גבינות אותם לא צילמתי).
לביר מרקט יש גם סניף בנמל יפו (בתוך מתחם השוק). העובדים בשני הסניפים נחמדים, הבירות מגוונות ומעניינות וגם המחירים לא רעים כלל.

המפורק של דה באן נוסע באוטו

חלק ג' וחשוב לא פחות: דה באן!
ברוב חוכמתי ביקשתי מאחת הסועדות שנשארה במסעדה שתיקח לי לדרך שני כריכי בקר מפורק כאשר הן תסיימנה לאכול שם.
לטענתה - האחים שי ואייל קיצ'ס התנגדו מחשש לאי עמידותה של המנה במסע אל מחוץ למסעדה אך בסופו של דבר הסכימו ולו רק כי הם מכירים את אהבתי הרבה ליצירה שלהם.
אמנם התגנבו לאוניי שמועות שהיה באותו יום גם פורק בלי אבל בסה"כ זו אשמתי שברחתי בעקבות הקולגה.

המפורק של דה באן על השולחן בעבודה

שמחתי מאוד שהם הסכימו כי הכריכים עמדו בדרך נהדר.
אחד מהם נאכל בערך רבע שעה לאחרן מכן, תוך כדי נסיעה.
הוא היה נהדר והלחמניה עמדה בלחות ובמבחן הזמן. אכלתי וליקקתי את האצבעות.
עולם הבישול הישראלי צריך לעצור את הכל ולחקור את הכריך הזה על רבדיו הרבים.
באמת, אתם חושבים שאתם יודעים מה זה אוכל, אבל מעטים כריכי הבשר המפורק בישראל וזה אחד הטובים אם לא הטוב שבהם.

המפורק של דה באן אומר שלום לאוטובוס דן

הריך השני נאכל חצי שעה מאוחר יותר, הבשר הספיק להתקרר אבל עדיין היה מספיק רק וטעים, הלחמינה לא נס ליחה גם היא. היא לא התפרקה, לא נרטבה מדי, הטעמים והמרקמים נשמרו באופן מצויין.

סוף פסוק:
כיף לצאת לאכול.
מעט פחות כיף עם אנשים בעייתיים.
הכי כיף עם חומוסים וכריכים ובירה גם!

בית קפה שכונתי הבימה | זהירות, זה ממכר!

לא פעם ולא פעמיים אני נכנס עם עצמי ועם הגולשים והמגיבים לדין ודברים לגבי הכריך הטוב בעיר.
כריכים, הלוא הם סנדוויצ'ים המוכרים לנו מימי הילדות - יכולים להיות פסגה קולינרית, שיא העניין והתחכום או סתם דרך לסגור פינה ולא ללכת לישון על בטן ריקה.

בידיים הנכונות ועם המצרכים וחומרי הגלם המתאימים, כריך פשוט יכול להפוך לחלום קולינרי שנמס בפה שלכם.
הנה, תראו תמונה:

היופי שאתם רואים הוא כריך ביס (יש בו הרבה יותר מביס אחד) של ז'מבון, על לחמניה מתוקה עם גבינה (עם חורים וניחוח שווייצרי, אבל זה לא צויין ע"ג הכרטיסייה), חרדל ומיונז.
אני אישית לא אוהב מיונז, אבל היה שם ממש מעט והוא לא גרע מהמנה.

שומרי הכשרות שבינינו עלולים לא לאהוב את המקום:
מלבד העובדה שהוא פתוח לרווחה בשבת, כמו ששמתם לב הוא גם לא כשר במיוחד - ז'מבון הוא אחיו הצרפתי של הבייקון, ולא רק שהוא בשר טריפה הוא גם מונח על גבינה. לא בד"ץ ולא נעליים, אבל בכ"ז טעים.

אחד הדברים המקסימים בבית הקפה הזה היא העבודה שהוא מכיל עוד מגוון עצום של סנדוויצ'ים (חמים, קרים, טוסטים), מן החי והצומח, ואת כולם מכינים שוב ושוב במהלך היום ומציגים בויטרינה מקסימה, חלון ראווה עמוס כריכים ושאר פינוקים.
המקום מרכזי ביותר, בקצה הסופי של שדרות בן ציון, על המפגש עם מרמורק, רחבת הבימה, רחוב תרס"ט ואחד העם, ומכיוון שהוא יושב על השדרה עצמה יש ספסלים ובריזה מקסימה בכל רגע נתון.

זו רק ההתחלה של הסיקורים על המקום, יש להם מספיק כריכים כדי להמשיך לפחות כמה חודשים.
אבל רק כדי לשבור מעט של החיוביות ולהוכיח שאני לא משוחד: אני חייב לציין שאני לא נהנה במיוחד מהאווירה התל אביבית \ אפנתית \ באים לראות ולהראות \ מרכלים על הספסלים ובוהים באחרים \ מעט רועש וצפוף.
אני מבין שככה זה, במיוחד במקומות שהם מוצלחים ושווים, אבל אני אוהב את האוכל שלי בשקט בשקט.
בשביל אנשים כמוני יש מספיק ספסלים מרוחקים, גינות נסתרות ואפילו סתם טייק אוואי.
השירות אגב מקסים, הקפה עצמו מצויין ואם אתם כן רוצים לשבת עם כולם אז יש שולחנות ממש ליד הדלפק כדי שכל מי שיבוא לנשנש יראה אתכם.
תכל'ס שווה.

בלאק בורגר עזריאלי | Black Bar n Burger

ארוחת ערב תמימה הופכת למסיבה בתוך הפה.
יציאה מהבית בעקבות רעב בבטן שגורמת למחשבות עמוקות על נושא המזון והחיים בכלל.
על כל אלה ועוד תוכלו לקרוא בפוסט הבא.
בתפריט: מגדל קורנביף, המבורגר צמחוני, צ'יפס ועוד.
בנוסף לתיאורי המזון הפעם יהיו גם תיאורים על דברים שבלב, עד כמה שאפשר מבלי להתחיל לשעמם.

ראשית אתחיל במה שקרוב אליי, מגדל קורנביף, ערימה של פיסות קורנביף חמות בלחמנית המבורגר, המגיעה עם פיסות עגבניה, חסה ובצל שכמובן ביקשתי להסיר.

התפריט מבטיח פרוסות דקות אך הן מגיעות עבות יחסית. לא שיש בזה משהו רע. הבשר היה טעים, עשוי היטב, עסיסי בחלקו וקריספי באזורים אחרים, מתובל בצורה מושלמת.

המנה מגיעה עם צלוחית של חרדל דיז'ון, בנוסף לכל רטבי הבית (דווקא מוצלחים מאוד).

הכריך היה כ"כ מוצלח שלא היו לי נקיפות מצפון על שאכלתי בשר, נושא שאחזור אליו מאוחר יותר.

הצ'יפס של בלאק לא רע גם הוא.
החלק הכי רע בו הוא חתיכות קטנות רבות שמגיעות מעט שרופות.
מלבד זאת, צורת ההגשה של הצ'יפס נאה מאוד, הצ'יפס עצמו גם טעים וגם מגיע בטמפרטורה שאפשר להכניס לפה ללא היסוס. תוספת מנצחת.


אמנם לא טעמתי את ההמבורגר הצמחוני (המכונה בריג'יט בארדו) אך מעברו השני של השולחן נשמעו מחמאות.
כאן גם אפשר להתחיל לשלב את התלונות.
ההמבורגר אשר הגיע עם פטריות מוקפצות בבצל מטוגן לצד בצל אדום חתוך לטבעות עדינות גרם לסלידה קלה אפילו אצל חובבת הבצל שהזמינה אותו. היא נאלצה לגרד המון בצלים בזמן שאני ישבתי עם מפית על הפנים והתקשיתי לנשום.
נשמע מוגזם אבל תארו לעצמכם שבחלל הפתוח והמאוורר של עזריאלי היה קשה לחיות לכמה רגעים מרוב בצל.

בצל אדום נרשם גם בתוך הכריך שלי, אפילו שביקשתי להסיר אותו.
הצוות היה אדיב מספיק בשביל להתנצל ולהציע לבד להוציא כריך חדש - עם כמויות בצל כאלה אי אפשר פשוט להסיר, הטעם והריח נדבקים.
תלונה אחרונה: רצינו חצילים בגריל עם טחינה תפוזים, לצערנו לא היו. באמת שרצינו חצילים.
הייתי מוכן אפילו ללכת לסופר מרקט שבקומת הקרקע כדי להביא להם חצילים שיצלו לי אותם.


ועכשיו לחלק ששמרתי לסוף, עניין הבשר.
הזכרתי זאת לא פעם בעבר; אני מנסה לשנות את הרגלי התזונה שלי.
זה מתחיל בכמויות מזון קטנות יותר, אוכל בריא יותר, הימנעות ממוצרי חלב, התעמקות במוצרים מהצומח, יותר ירקות, קטניות, פירות, אפילו שתייה בריאה יותר, זה דווקא החלק הקל.
זה לא קל.
החלק של הבשר דווקא פחות מסובך, פשוט לא אוכלים אותו.
בשלב מסויים בשר מתחיל להראות פחות טעים, פחות מושך, יש סלידה מסויימת.
לפעמים דווקא ההיפך, פתאום מתחשק שווארמה. לפעמים אפילו הולך ואוכל את אותה שווארמה.
הנקודה היא דווקא אחרת.
בשר הוא לא סתם מצרך שצומח על העץ. זה לא פרי, זה לא מהגינה.
פעם היו לו עיניים, לשון, רגל, הוא נשם והסתובב ועשה קולות. ברגע שהמידע הזה נספג, כשהוא מחלחל באמת - בשר מאבד מהטעם שלו. קשה יותר להסתכל עליו כשהוא שוכב שם, עסיסי, נצלה, מרכזה של ארוחה.
אם פעם הייתי הולך בשמחה לארוחות "אכול כפי יכולתך" במסעדות בשר - כיום זה פחות מגרה.
גם כי אין צורך לאכול עד גועל, גם כי הבשר מכביד טיפה, בעיקר כי זה לא שווה את זה, האשמה, המצפון, יש הרגשה לא נעימה, לא כי לא נעים לי מהחברים הצמחוניים או הטבעוניים, זה משהו שקורה בפנים. משהו נורא מיוחד.

יש חשבון פנימי שאני עושה.
האם האוכל הזה, הסטייק, הסנדוויץ', חתיכת הפסטרמה, האם הם שווים את התהליך.
האם הם שווים מוות של חיה, בזבוז של כסף וחלל בבטן, את הגועל הכרוך בתעשיית הבשר וכו'.
יש דברים שפשוט לא שווים את זה.
יש ארוחות סתמיות לחלוטין שהן בזבוז מיותר של כל הנ"ל.
אתה מכניס לפה בשר ואפילו לא נהנה, בקטע פונקציונלי, הרי לא חסרות ארוחות לא טעימות, לא חסרות  ארוחות שיושבות לא טוב בבטן. על הארוחות האלה אפשר לוותר.
זה לא ויתור כואב.

ועכשיו חזרה לבלאק:
אני לא הרגשתי רע על שאכלתי את הכריך. הוא היה טעים, הוא היה ממש טעים, הוא היה ממש ממש ממש טעים.
זו הייתה ארוחה טעימה, משביעה מאוד.
היא עלתה מעט מעל 120ש"ח לשתי מנות עיקריות, פעמיים צ'יפס ופעמיים קולה זירו.
אין פה אנשים רעים בסיפור, אין דרמה. רק זוג אנשים שיוצאים לארוחת ערב וחושבים אם שווה להם לאכול בשר כשאפשר לאכול משהו אחר.
אחד מהאנשים נשבר, זה הייתי אני, היה לי טעים מאוד.

החיים הפשוטים: כריך נקניק

לחמניה מתוקה טריה, חרדל שום צרפתי, נקניק סלמי פרוס דק דק.

יש שיגידו שאין צורך לחפש כריכיות וסנדוויצ'יות אם יש לך את הנ"ל בבית.

לא היה לי אותם בבית אבל קניתי בסופר מתחת לבית של חבר. חשבנו ארוכות איפה לאכול באותו הערב ובסוף הלכנו לסופר הקרוב לביתו ורכשנו כל מיני.

היה תענוג, ירד חלק והשאיר אחריו שובל של טעם, עם מיץ רימונים בצד. ארוחה פשוטה ועם זאת מדהימה.

פרוסות הנקניק היו שזורות גרגרי פלפל שחור, ברמת מליחות מושלמת ושמנוניות בדיוק במידה.

טעים כבר אמרתי?

סלמי, חרדל, לחמניית שומשום טרייה ומתוקה

חשוב לציין שהחרדל היה מציאה, הוא היה זול בצורה מחשידה וטעים עוד יותר.
תוכלו לראות אותו כאן למטה ולהשוות במידה ותתקלו בו במכולת הקרובה לביתכם.
חרדל בטעמים הוא כבר מזמן לא מצרך נדיר, אם כי במקומות רבים מתעקשים להחזיק בעיקר חרדל צהוב מהסוגים המוכרים (בד"כ תלמה ולצידו היינץ) ואולי כמה סוגים של חרדל גרגרי (או גרגירים, מה שבא לכם).
כמובן שעכשיו ישנם גם ממרחים בטעם חרדל, מבוססי מיונז וכו', אבל שוב, אני מאבד את הפוקוס, לאחרונה יותר ויותר מרכולים מחזיקים חרדל בטעמים, דהיינו חרדל עם חזרת, חרדל חריף, חרדל דבש ועוד.

חרדל עם שום ועשבי תיבול מבית Bornier

לסיכום:
סלמי פרוס דק דק, חרדל שום עם עשבי תיבול ולחמניית סומסום (ידעתם שאפשר לכתוב גם שומשום וגם סומסום?) טריה ומתוקה - כל אלה יחד יכולים לסגור לכם את הפינה חיש מהר.
סדרות חדשות של נתחים פרוסים דק דק או הסדרות הדומות של נתחים "כמו מעדנייה" אמנם לא נותנים ערך רב לכסף כי הם בד"כ עולים כמו כריך בסיסי בסנדוויצ'יה אבל ללא הרטבים או הלחים הנדרש - אבל עם מעט השקעה תוכלו להכין אחלה כריך.
לגבי החרדל - אמנם זה לא כיף כמו להכין חרדל ביתי (זה ממש פשוט, תנסו פעם) אבל חרדל כ"כ טעים במחיר כ"כ נמוך - זה כבר חומר לאגדות עם.
יאללה, שיהיה בתאבון.

הנאה מרובה: פליישמן דלי

והרי סיפור קצר:

מעשה בביקור שני בכריכיה פליישמן דלי. הלוואי והיו יותר ביקורים אבל הם מעט רחוקים ולא גמישים בשעות העבודה (למרות שהבנתי שבימי חמישי הם מאכילים בליינים עד אור הבוקר).

בכל מקרה, קודם תראו את התמונה ואז תשמעו את היספור (ספויילר: בעיקר תשבוחות).

לקחתי כריך קורביף למרות שכמעט ולקחתי את כריך השרדד ביף שלהם, בקר בבישול ארוך, מפורק ומתובל ברוטב BBQ.
הסנדוויץ' תובל בחרדל צהוב, רוטב צ'יפוטלה, רוטב ברבקיו, רוטב חזרת וקושט בחסה.
הייתי אחרי ארוחה שעליה אספר בפעם אחרת אבל מטעמי חמדנות ועיניים גדולות בחרתי להגדיל את כמות הבשר בכריך בעוד 100 גרם.
מה אומר ומה אספר: הכריך הזה נהדר.
הלוואי והיו עוד כריכים כאלה בסביבה. באמת, סנדוויץ' ראוי, עשוי היטב, כל חומרי הגלם הופכים לסימפוניה של טעמים על קצה הלשון.
לו רק היו פתוחים יותר שעות, תארו לעצמכם איזה עולם יפה זה היה יכול להיות.

נ.ב.
לקחתי את הכריך בטייק-אוואי, לשמחתי גיליתי בפנים מיכל קטן של רוטב צ'יפוטלה, כלי תפו-צ'יפס ואף כלי נוסף של כרוב מוחמץ מתקתק נהדר. הפתעה מוצלחת ביותר.

עלילות מזון תל אביביות

שלום, זה אני!

באמת שהתגעגעתי ללכתוב, ויתרה מזאת התגעגעתי גם לקונספט ההוא, זה שניסיתי בעבר, ריכוז של מספר סיפורים בפוסט אחד.

קיבלתי עליו תגובות חמות אז באמת אין סיבה שלא לנסות לשחזר את ההצלחה.

לצערי הגעתי עם רשימת תלונות אבל כל חוויה היא לטובה, גם השליליות.

והפעם בתפריט:

• פסטה בסטה, אלנבי 60 (בכניסה לשוק הכרמל), תל אביב.
• חדר האוכל, שדרות שאול המלך 23 (מול הקאמרי, האופרה ומוזיאון תל אביב המחודש), תל אביב.
• המזנון באגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות (באותו המתחם).
• סיילנס, שדרות יהודית 7, תל אביב.
• קפה לוסיה, בלפור 18, תל אביב.
• חומוס סעיד, דרך מנחם בגין 20, תל אביב.
• נקסט דור (Next Door), שדרות ח"ן 52, תל אביב.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

פסטה בסטה שולטים בנוסחה, יש לציין שזו נוסחה מוצלחת במיוחד והם עושים עמה חסד.

הרעיון פשוט נורא, הם הביאו אותו לידי שלמות בסניף שלהם בשוק מחנה יהודה והם ייבאו אותו בהצלחה מרובה לסניף התל אביבי השוכן בפינה נאה בכיכר מגן דוד - המקום הזה בכניסה לשוק, נקודת המפגש של אלנבי, שינקין, נחלת בנימין ורחוב הכרמל.

ועכשיו לפישוט הפשטות: לוקחים חומרי גלם טריים, מכינים מהם מנות פסטה פשוטות ונהדרות (וגם סלטים) עם מגוון תופסות אפשרי, מגישים את זה באווירה חביבה ובמחירים עממיים. זהו. הרי כל הרעיון של אוכל הוא שיהיה נגיש וטעים, השמחה במקום היא בסה"כ עוד אלמנט שתורם, אבל אוכל טעים לרוב עושה את העבודה כמוהו גם מחירים נמוכים. השניים ביחד הם כמו נס קולינרי שמושך אליו קהל. הפעם ההמולה מוצדקת, האוכל נהדר.

אגב, גם האלכוהול זול (ראו למטה ערק אשכוליות).

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

השף עומר מילר עושה רושם נהדר. הוא חביב, נאה, אופנתי, כשרוני והוא מדהים ביחסי ציבור.

כמויות האנשים שהוא מאכיל במסעדותיו השונות הן אדירות ובין אם נהניתי מהארוחה או לא - כבודו במקומו מונח.

עם זאת, ארוחת הצהריים המאוחרת שסעדתי בחדר האוכל לא עשתה צדק למוניטין הנהדר שיש לשף ולמוסדותיו.

הקפצ'יו שהיה מלוח מדי היה בסדר גמור, אם כי השקדים שהיו לא פריכים מספיק והמליחות העזה שגרמה לגבינה להרגיש תפלה היו סוג של התחלה רעה.

השניצל השמנוני שהיה בנוסף גם עבה יתר על המידה ובאזורים מסויימים עדיין ורוד וחי לא הוסיף להרגשה. לא סיימתי אותו, אבל גם זה בסדר. בדרך החוצה תהיתי אם זה היה החלק ביום בו המטבח כבר עייף או שאולי העסקית לא מקבלת מספיק יחס.

בסופו של דבר אוכל הוא אוכל וכסף הוא כסף, גם אם העיקרית כוללת מנה ראשונה ושתיה.

את נקודת האור של הארוחה סיפק הפירה. אני שונא פירה מאז טראומת ילדות שחוויתי, אבל הפירה הזה היה כה טעים אוורירי ועדין שאכלתי ממנו עוד ועוד.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

בחלקו התחתון של האגף החדש במוזיאון תל אביב לאומנות ישנו חלל מרהיב (כל האגף בנוי לתפארת) שמאכלס דלפק ארוך והמוני שולחנות קטנים.
מבין הדברים הבנאליים יחסית בחרתי את טארט התפוחים שנראה מצויין מרחוק.
מקרוב התגלה מאפה צונן ומעט לח, לא פריך במקומות שהיה ראוי שיהיה, מלא בנוזל סמיך ולבן שמעט הרתיעה אך התגלה בסופו של דבר כאכיל. באמת שלא חגיגה גדולה אבל הביקור במוזיאון היה מרתק.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

סתם בייגל טוסט עם גבינה צהובה, אבל כמה פשוט - ככה טעים.

פטריות, תירס, זיתים, עגבניות ופיסות של אננס, עם רוטב ברבקיו, רוטב חרדל, ממרח עגבניות מיובשות וקערית של רוטב חלפיניו בכדי לטבול.

הגאונות לפעמים מסתתרת בדברים הקטנים. סיילנס אמנם לא המציאו את הטוסט, אבל הם בהחלט יודעים לעשות אותו.

למרות פאשלות ארעיות (שנובעות מלחץ היסטרי - המקום מפוצץ ללא הפסקה) הם מספקים את הסחורה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

קפה לוסיה ברחוב בלפור שייך לאותם אנשים שמנהלים את קפה תחתית. מדובר למעשה כמעט באותו צוות ואפשר לראות מלצריות מוכרות מתחתית גם בלוסיה. גם קהל הלקוחות דומה ולפעמים נודד ממקום למקום.

בית קפה ברנז'אי עם סלבס, אנשי תעשיה וסתם בני אדם פשוטים שעובדים עם הלפטופ שלהם ממעל ספל קפה או נהנים מהשמש החמימה (יש גם מקומות מוצלים).

הקפה אגב נהדר, כך גם עוגת המייפל ואגוזים שאכלתי, חייב להודות שגנבתי ביס מכריך אבוקדו שביקר בשולחן שלי וגם הוא היה לא רע בכלל.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

חומוס סעיד הוא כבר חבר ותיק. המנה סבירה (למרות שיש ימים גאוניים), הפיתות טריות לסירוגין והשירות נע בין מצויין לבין מתקשה. עם זאת, כשמגיעים ביום טוב החומוס שווה את כל הימים הרעים.

בימים אחרים אפשר להתייחס לזה כאל מזון לצורך תזונה, גם זה חשוב.

בסופו של יום - חומוס סעיד הוא לא כזה רע בהתחשב בדברים הנוראיים שאפשר למצוא באזור המדובר.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

מסעדת הבשרים מיטבר פתחה מקום שנמצא ממש מעבר לקיר. מדובר בפאב קטן (מאוד) שמסתתר בדלת ליד פיצה בזילי.קום במפגש של שדרות ח"ן עם כיכר רבין.

באנו בשעה סבירה (כזו שפאבים לרוב עוד ריקים בה) אבל כבר לא היה מקום בפנים ונאלצנו לשבת על השולחנות בחוץ, מה שהפך את השירות להרבה יותר איטי.

האכזבה הבאה הייתה בזה שרוב התפריט לא היה זמין (באנו בגלל שמועות על כריכים נהדרים המוגשים בחלה מתוקה).

אחרי התייעצות ארוכה עם מלצר אדיש בחרתי כריך מהתפריט, לשמחתי זו הייתה גם אחת המנות של הופיעה בתיאורה בצל.

המתנו זמן מה, קיבלנו את השתיה שלנו וסיימנו אותה, המתנו עוד מעט זמן והנה הגיע הכריך שלי וגם אלה של שאר הסועדים.

מלבד כמה חריגות שבלטו ואותן אזכיר בהמשך - מה שהכי הציק לי בעין היה הבצל הרב. כאמור - מנה שלא אוזכר בתיאורה בצל, להבדיל ממנות שמתואר שיש בהן בצל.

ההמתנה לכריך החלופי הייתה ארוכה גם כן. כשהוא הגיע התגלה כריך לא רע בכלל, אם כי באמת באמת קטן, כאילו לקחו כריך רגיל, תמחרו אותו גבוה מדי ואז חתכו באמצע.

הלחם אגב היה לחם דגנים רגיל והרכיך להבדיל ממספר דברים שלא אוזכרו הכיל גם ביצה קשה.

אני לא רוצה להיות האיש הרע בסיפור אבל ביצה קשה בדומה לבצל היא רכיב שיש לאזכר.

מיבטר הוא בהחלט מוסד מוערך וטעים כך שלא ברור מה להם ולשירות חובבני, תפריט מבולבל ובעיקר כריך קטן שלוקח בממוצע 25 דקות להוציא מהמטבח.

את הארוחה הזו קינחתי בארוחה אמיתית במקום אחר. נקסט דור זוכים ממני לאיחולי הצלחה ותקווה לשיפור אבל בהחלט שלא אחזור בקרוב. לא חסרים מקומות לאכול בהם סנדוויץ' טוב.