בכור את שושי (סניף יד חרוצים)

כמנהגי לאחרונה, החלטתי לאכול ארוחת צהריים בריאה.
ירקות הם בריאים, נכון? אז הלכתי לאכול תבשיל ירקות על קוסקוס.

למעשה, ביקשתי על חצי אורז וחצי קוסקוס, אבל קיבלתי רק את השני, וגם הוא היה מבושל יתר על המידה, דייסתי, כמו הירקות, קצת לא נעים לשעת צהריים שהיא למעשה בוקר, גם הירקות בושלו יתר על המידה.

בכל מקרה:
לשולחן הגיעה מלצרית ממש נחמדה (ומבולבלת) ששכחה את השתיה, את ההזמנה, והביאה לנו צלוחית פינוק של תבשיל בקר ושעועית (שני טבעונים, שהזמינו מנות טבעוניות, אבל זו כבר לא אשמתה).
בעבר המקום היה דופק טוב יותר, ולא דופק את הלקוח.

קוסקוס, ירקות, צ'רשי ועוד.

עם כל האמור לעיל - היה טעים.
מושי, מעיך, לעיס, דייסתי, ועדיין, הטעם היה טוב.
אה, ועוד נקודה - הפעם מהעבר: אם אתם רוצים לוודא מה אתם אוכלים, תעשו לעצמכם טובה ותסבירו למלצרית בדיוק מה הולך. פעם לקחתי מהם שתי מנות שעועית צמחוניות, ובדיעבד התברר שהשעועית מבושלת ממילא עם גושי בקר עצומים, והצמחונות של המנה היא שלא מוציאים לכם אותם מהסיר לצלחת. סתם שתדעו, אם אתם מנסים להמנע או משהו.

בסה"כ מדובר במסעדת פועלים לא רעה שמשחקת על עניין האוכל הביתי די טוב, אז אם אתם בסביבה וזה.
וגם: היה מלון לקינוח! (על חשבון הבית)

סאלוף ובניו או "איך הפסקתי לאכול והתחלתי להתגעגע לתימן"

מאת Beefgallo & Sabib:

הפוסט הבא שובר את הסדר ההגיוני הנהוג כאן בדרך כלל.

הסיבה לכך שהוא נכתב במספר חלקים וע"י שני אנשים; בייחוד כיוון שמדובר במקום שעדיין חווה קשיי השקה וגדילה.

אי לכך - ניסינו להיות יותר הגונים ולתת למקום הזדמנות במספר פעמים ובעזרת רשמים של סועדים שונים.

פטריות חמות וטחינה קרירה

התחלה:

סיבת ההתרגשות העיקרית שלי ושל מכרי שהלך איתי לאכול בסלוף ובניו הייתה מהמיקום הנוח.
הייתי מספר פעמים בסאלוף בשוק פתח תקווה והחוויה של תמיד הייתה מאוד מוצלחת, אבל זה אפשרי עבורי רק בימי שישי בצהריים הלוהטים ומצריך נסיעה לפתח תקווה. 
אבל הלב דורש לחוח.

עוד סיבה, הייתה העובדה שבסלוף ובניו יש מבצע של 50% הנחה עד השעה שמונה בערב. 

אודה מראש שלא לקחתי לחוח, כי הוא לא הופיע בתפריט כפריט נפרד, אני מאמינה שמקבלים אותו עם חומוס ולא רציתי חומוס באותו רגע.

הזמנתי קובנה קטנה וטעימה שלא איכזבה, סלט פטריות חם וטחינה. הכל היה טעים ונחמד.
מכרי הזמין מלוואח שהיה לו גם נחמד. ואז גם קובנה כי שלי נראתה כ"כ טוב שהוא גם רצה, וגם הוא לא התאכזב. 
כמו כן שתיתי גולדסטאר.

השעה הייתה שבע וקצת בערב, והמקום התחיל להתמלא והיה חשוך, הומה ועם מוזיקה חזקה מאוד. אמנם אוכל טעים זה מספיק ולא באמת צריך להשתמש בחוש השמיעה 
והראייה כדי להנות ממנו, אבל לפעמים נחמד פשוט לדעת שאתה יכול, אם תצטרך. מצד שני, שמתי לב שבהרבה מקומות בתל אביב (ובערים אחרות גם כן) שבהם מוכרים  גם אלכוהול נוטים להחשיך כשמחשיך בחוץ, מעין סימן עבורנו לעבור להיות פרסונת הערב\לילה המשוחררת שמתחבאת בתוכנו כשאנחנו עמלים (לא פיזית, חלילה) מול מחשבינו לאורך היום הארוך והמואר במשרד הממוזג.

הקובנות והסלטים נגמרו די מהר, ולא הייתי מספיק רעבה כדי להזמין גם ג'חנון\מרק\חומוס או כל דבר אחרי שרציתי רק לטעום. זה נוח כשיש הרבה חברים ללכת איתם למקומות.

במעמד קבלת החשבון, הסתבר שסלט הפטריות משום מה לא שייך לדברים שיש עליהם 50% הנחה, מה שהיה מוזר וטיפה מבאס (לא כי ההפרש היה ענק, למרות שהמנות לא מאוד זולות במחירן המקורי) אלא כי זה מוזר שהם לא מציינים את זה, ושזה ככה בכלל.

המלצר ניסה להיות מאוד שירותי ואדיב אבל זה היה קצת קשה עם כמות האנשים. בשלב מסוים הובאו לנו צ'ייסרים של ערק על חשבון הבית - מחווה נחמדה ונפוצה באזור לצערי (או שמא?) ערק הוא אויבי המר, ומכרי גם לא שותה ערק, אז נאלצנו לדחות את המחווה וקיבלנו מבט תמה בתמורה. 

לסיכום, האוכל מוצלח, המחירים לא מאוד זולים, האווירה לא עממית אבל כן משקפת את האזור בו המקום נמצא, ומאוד רועש וחשוך. אלה דברים שקל לשפר, אם הם בכלל מפריעים לעוד מישהו חוץ ממני.

חזרה לפתח תקווה. (או לשוק התקווה, גם שם יש סניף של הסאלוף, אבל עוד לא יצא לי להיות שם כי ההגעה לשם בתחבורה ציבורית לא מאוד נוחה עבורי, אבל זה עוד יקרה)

חומוס גרגרים בטעם של פעם

התחלה חדשה:

הגענו אל המקום בצהריים שמשיים.
לא היה תור, והיו מספיק מקומות ישיבה בפנים היות והמקום נפתח לאחרונה.
לצערנו לא היה סלוף באותו רגע נתון (מעניין אם היו בנים באותו רגע, כי אחרת השם של המקום לא רלוונטי), אבל בכל זאת לא התייאשנו והוזמנו המנות הבאות:

1. חומוס - טעם ביתי, נחמד, עם חתיכות שום קצוץ גדולות, לא מנה שמגיעים במיוחד בשבילה אבל אחלה תוספת.
2. ג'חנון - שתי חתיכות עם טעם ומראה של קנוי \ מיקרו, לצד עגבניות מרוסקות מהמקרר וביצה סטנדרטית.
3. פטריות חמות - טעם לוואי מוזר.
4. צלוחית טחינה - אחלה שבעולם.
5. צלוחית ירקות און דה האוס - סבבה לגמרי.

קצת קשה לתת את הדעת ברצינות כשזה מגיע למקום על טהרת התימניות והוא מרגיש כאילו סתמי וטרנדי וחביב בלבד.
על פניו, נראה שאת אותה הארוחה אפשר היה להזמין גם בנאפיס, נרגילה ואפילו פיצה פרגו ושות'.

וכאן בדיוק נובע הקושי של לסקר מקום ברגע ההשקה: ייתכן והצוות הבין, השתכנע, השתנה לטובה או לרעה וכו'.
מכיוון שמקום טוב נמדד באחידות על פני זמן, נראה שמוטב לחזור אל המקום שוב כדי לתת ציון אמיתי, כי אי אפשר לשפוט.
ועם כל הכתוב לעיל - לא תמיד בא לחזור למקום שאיכזב אותך בזמן שכל הביקורות היללו. ואז גם נשארים עם מחשבה מטרידה, הייתכן ומבקרי מזון תל אביביים כותבים דברים סתם? או שאולי הם יאכלו כל דבר שיתנו להם ויכתבו כל קומוניקט שקיבלו במייל, אחד לאחד?

לאלוקים הפתרונים.
נשמח לשמוע חוות דעת אחרות מהשטח.
באהבה ובתאבון.

ג'חנון בטעם של מיקרו (במקור היו שתי יחידות)

לוקיישן: לא צריך להסביר את שוק לוינסקי

חלל: מושקע עם נגיעה של מוזנח

מזון:סבבה

שירות: חביב ואדיב

ניקיון: אחלה שבעולם (למעט המוזנח מלפני כמה שורות)

כתובת: נחלת בנימין 80

שעות פתיחה: א-ה' 11-24:00, ו' עד 18:00

יצירת קשר: 03-5221344

סלוף ובניו בפייסבוק

תפודים ונהנים: אלגמוס

בוודאי שמתם לב שמדובר ברצף של פוסטים על אלגמוס.
לא מדובר חלילה בקידום ממומן אלא באסופה של פוסטים מהמקום אשר לא פורסמו בעבר ולצורך הכרונולוגיה בחרתי לפרסם אותם אחד אחרי השני.

הארוחה שעליה נדבר הורכבה מסלט אסייתי עם טחינה, חצילים קלויים ברוטב חמוץ מתוק, צ'יפס, תפוחי אדמה קטנים ושובבים שנאפו להם בתערובת פפריקה מעושנת ומעט חמוצים בצד.
רציתי גם עמבה אבל היו על הבקבוק שיערות ואבק אז נאלצתי לוותר.

הגוונים האדומים הם תאורה שעברה מהשמש היוקדת דרך הגגון האדום וישר לתוך הצלחת שלי.
האוכל היה טעים בצורה בה רק אוכל בסיסי מאוד יכול להיות, דברים פשוטים שטעמם אהוב.
אמנם נורא קל לטעות גם עם טחינות, צ'יפסים, תפוחי אדמה ועיסות חציל, אבל כל אחד מהם היה במיטבו, אולי מלבד החמוצים.
נהניתי מאוד, אפילו שהאנשים שישבו סביבי בלסו שווארמה כאילו אין מחר.

אלגמוס: חמגשית מהחלומות

זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי חמגשית גדולה כל כך.
שאלתי אותה לשמה אך היא מילאה את פיה סלט עם טחינה, צ'יפס, בטטה אפויה וירקות מוקפצים.

ניסיתי להכניס את תכולתה אל פי אך הסתבר שבתוך הירקות המוקפצים היה בצל רב מספור אותו נאלצתי לדלות ידנית.

זו הייתה חוויה בלתי נשכחת בעלות של 25 שקלים.
הבטטה הייתה מופלאה.

סלט עם טחינה, צ'יפס, ירקות מוקפצים, בטטה בתנור.

באופן מפתיע בסיום החמגשית הייתי עדיין רעב בצורה קיצונית.
ייתכן וזה נבע מהעובדה שאני רגיל לאכול ארוחות צהריים בלחם שהרי ידוע שערימות של בצק נוטות למלא את נפח הכיבה טוב יותר מעלים של סלט בבדידותם.
הלקח נלמד ומאז אותה פעם לא אכלתי שוב מתוך חמגשית.

סאלם בומביי: טאלי צמחוני

מכיוון שבשבעות האחרונים אני נצמד באדיקות למזון צמחוני - בביקורי האחרון בסאלם בומביי הלכתי באופן מתבקש על הארוחה הצמחונית.
על הצלחת היו:

• אורז צהוב
• דאל (נזיד עדשים)
• תבשיל עדשים
• תבשיל אפונה
• ירקות חריפים
• תבשיל חומוס
• כרובית בקוקוס
• חצילים

אחלה צלחת שבעולם, לא ככה?

ארוחה צמחונית של סאלם בומביי

מכיוון שאני פוקד את המקום כבר שנים ואוכל תמיד את הארוחה הבשרית - ישר הרגשתי בחיסרון.
החיסרון לא היה העוף והבקר עצמם (בקר יש לעיתים רחוקות אבל הוא טעים מאוד) אלא הטעמים של הרטבים בהם הבשרים מגיעים: טיקה, קארי ומסאלה עם טעמים חזקים, ייחודיים ומופלאים.

העיקר בסיפור הזה הוא לאו דווקא שחסר לי בשר - אם היה טופו או אפילו ירק כלשהו שמגיע ברטוב של הבשרים הייתי יכול להיות המאושר באדם.
בלי שום קשר למחסור הספציפי, הארוחה הייתה טעימה מאוד, מומלץ.

חדשות טובות מבית סאלם בומביי

לכל מי שהיה עצוב על כך שהמסעדה ההודית האהובה עלינו סגורה בימי שישי - יש לנו חדשות מצויינות!

מעכשיו ניתן למצוא דוכן של סאלם בומביי בשוק האוכל שבמתחם התחנה, בימי שישי, בין השעות 10:00-15:00

הולך להיות תענוג.

כריך רוסטביף | בריא בא | הפתעה נעימה

אמנם הביקור האחרון שתיעדתי בסניף של בריא בא ברחוב יד חרוצים 1 בתל אביב היה מאכזב, אבל רצה הגורל וגררו אותי לשם שוב, והפעם דווקא היה סבבה לגמרי.

יום חמישי, צהריים טובים, כל החבר'ה רעבים.
למה הם רוצים סלטים? אין לי מושג, אבל הפעם הגענו וכולם התבדו והחלטנו להזמין סיבוב של כריכי רוסטביף לכולם.

כריך רוסטביף בתוך לחמניית בריאות, בתוספת סלט טעים עם בצל סגול בהפתעה :(

אז ככה זה נראה.
היו כמה הפתעות. למשל אף אחד לא אמר שהרוסטביף מגיע מעורב עם בצל, אבל התגברנו על זה בעזרת בקשה מהירה לרוסטביף חדש.
אף אחד גם לא התריע על חתיכות של בצל אדום שנפלו בטעות לסלט, למרות שלא היו אמורות להיות שם.

חוצמיזה, הכריך הגיע כאמור על לחמניית בריאות, הוספתי לתוכו חרדל, פסטו, חריף ירוק, רוטב עגבניות מיובשות, עגבניה ומלפפון חמוץ.
היה תענוג.
על הסלט היה ויניגרט חרדל שום. לא רע בכלל.

העלות הכללית הייתה 36, כולל פחית שתייה.
השירות היה ידידותי עד מאוד.
לא היו נפגעים.

בריא בא | פסטה טבעונית בהפתעה

בריא בא הוא אחד ממקומות הסלטים \ סנדוויצ'ים שנסגרים אחרי ארוחת הצהריים.
מבחר מנות, סרט נע של אנשים, הרבה קופסאות פלסטיק של בני אדם שאוכלים במשרד שלהם סלט מול המחשב.
לא בהכרח מקום רע, במיוחד אם אתם בקטע של סלט עצום מפוצץ בכל טוב.
אני אישית לא אוהב, כי בשעות בהן אני אוכל - כל הירקות כבר מעורבבים ויש חתיכות של בצל מסתתרות בין כל ירק אפשרי.

לא היה שום דבר שרציתי, למעשה גם הירקות די אזלו, הסלטים היו במצב בו כל הרכיבים היו מפוזרים בקונטיינר אחד של השני. ברגע של יאוש לקחתי פסטה ברוטב עגבניות וביקשתי להוסיף לתוכה טופו. כשהמנה הגיעה גיליתי שאין פרמז'ן כי המקום בדיוק קיבל כשרות בשרית. לאחר מחשבה קצרה הוספתי לפסטה קרוטונים, הם היו קראנצ'יים ומתובלים וסוג של הצילו את האסון שהתרחש בצלחת. הפסטה כמובן הייתה מבושלת יתר על המידה.
ארוחת צהריים שמח!  

תגובות יפות שקיבלנו באינסטגרם:

* אפילו אתה צריך לדעת שיש דברים שלא מכניסים לבטן!  

* הבטן זה לא פח זבל.כדי לחשוב פעמים לפני שמחניסים משהו לפה.

סאלם בומביי | אם כבר הודי אז עד הסוף

בוודאי שמתם לב שיש היום אווירה הודית בבלוג.
אם כבר אנחנו במטבח הנהדר הזה, אי אפשר בלי לתבל בפוסט על אחד המקומות האהובים עליי בעולם.

בתמונה מטה תוכלו לראות שתי כוסיות של צ'אטני ולצידן שני לחמי פאפאדאם.
את השאר אתאר לפי כיוון השעון: ירקות חריפים, תבשיל בקר, עוף מסאלה ועוף טיקה, תבשיל כרובית וקוקוס, חצילים וקישואים. במרכז נחה ערימה יפיפיה של אורז שבתוכה מסתתר דאל וגם עדשים ירוקות.

בתאבון!

צלחת עמוסה כל טוב | סלאם בומביי

פוסטים קודמים על סלאם בומביי:

סאלם בומביי | אוכל הודי עם נשמה
סאלם בומביי כשחולים
אוכל הודי, בריאות ומשפחה
לחזור הביתה

סאלם בומביי | פתוחים בחג

סאלם בומביי | פתוחים בחג

התמונה הנהדרת שמתלווה לכתבה זו אמנם צולמה לפני שבוע, אבל סאלאם בומביי פתוחים בחול המועד (היום רבירי - ומחר, למשל) ככה שאפשר לבוא להתענג על כל הדברים האהובים.

יש מצב שאפילו נתראה שם, אבל אתם לא תזהו אותי כי אני אהיה עם כובע.

סתם, אין לי כרגע כובע, אבל רוב הסיכויים שאנחנו פשוט לא מכירים.

בתמונה הנהדרת אתם יכולים לראות עוף בקארי, עוף טיקה ועוף מסאלה, עם אפונה, קישואים, ירקות חריפים, כרובית בקוקוס וקרקר פאפאדום. במרכז יש אורז נהדר, מעליו דאל ומעליו עדשים.
בצד מבצבצת קערית צ'אטני קוקוס ליד פחית ספרייט.
אלה הם החיים הנהדרים.

אם אתם אוכלים כשר בחג אז סליחה מראש ותיזהרו מהמרור.
אבל בלי רגשות אשמה, אנחנו אוהבים את כולם ושכל אחד יאכל החג הזה את מה שבא לו, כי חירות והכל.

פוסטים קודמים על סלאם בומביי:

סאלם בומביי | אוכל הודי עם נשמה
סאלם בומביי כשחולים
אוכל הודי, בריאות ומשפחה
לחזור הביתה

אז תהיו לי בריאים ותאכלו טוב, כי אחרי החג הזה מי יודע מתי יצא לנו לאכול שוב.

שלא לדבר על ימי עבודה קצרים של שבע שעות בלבד במקום תשע.

חירות של ממש.

סאלם בומביי | אוכל הודי עם נשמה

זה פוסט קצר על ביקור קצר ומדהים.

צהריים של יום חמישי (או רביעי?), תופסים מונית מהעבודה כדי לסעוד באחד המקומות הטובים בעיר.
אני לא אכביר במילים על סאלם בומביי (אבל יש לינקים בתחתית הפוסט אז אתם יכולים לקרוא דברים שכתבתי בעבר).

אנחנו מגיעים וכרגיל מתקבלים בחיוך וזרועות פתוחות.
מלבד הלל ורינה גם הילדים נמצאים, עסק משפחתי של אנשים עם לב חם ומטבח מפנק.

על הצלחת שלי: אורז, דאל, עדשים, שלושה סוגי עוף (קארי, טיקה, מאסאלה), תבשיל אפונה, חצילים קלויים, כרובית בקוקוס, ירקות חריפים.
לצד הצלחת יש פאפאד קריספי (ששברתי מרוב רעב ודחפתי מהר לפה עם קצת) צ'אטני מדהים שאי אפשר לאכול ממנו מספיק.

האוכל שלי נגמר תוך דקות, מדהים כמה שזה טעים.

פוסטים קודמים על סלאם בומביי:
סאלם בומביי כשחולים
אוכל הודי, בריאות ומשפחה
לחזור הביתה

טאג'ין: צהריים בהודו \ עוף

בעבר כבר סיפרתי לכם על טאג'ין, מקום נחמד ברחוב המסגר המציע שפע של תבשילים, מנות גריל, תוספות חמות וגיוון יום יומי במנות המוצעות מתוך ויטרינת סירים ענקית.
לאחרונה בטאג'ין צירפו למלאי מנות עוף מהמטבח ההודי, המגיעות לפעמים בצורת פיסות חזה עוף ולפעמים בשיפודים.
העוף מושרה ברוטב טיקה, עשוי על הגריל עד לעסיסיות הנכונה וממתין לבאים, זוהר בצבעים טעימים.

חזה עוף בטיקה, צ'יפס ביתי גדול, אורז לבן.

בביקור הראשון בו אכלתי את המנה הזו (התמונה למטה) העמסתי גם דברים אחרים כדי לא להתאכזב ולהשאר רעב.
תוכלו לראות שם קוסקוס עם ירקות, אורז לבן, תפוחי אדמה צעירים עם רוטב עגבניות, צ'יפס ביתי דקיק, וחזה עוף בגריל.
ברגע שנגסתי בשיפוד הראשון - הבנתי שהיה לי עדיף אם כל הצלחת הזו הייתה מלאה בשיפודים קטנים, אדומים ומדהימים.

קוסקוס ירקות, חזה עוף בגריל, שיפודי צ'יקן טיקה, צ'יפס פרוס לרוחב, תפוח אדמה ברוטב עגבניות כלשהו, אורז לבן.

לסיכום הפוסט הקצרצר הזה. אם אתם באזור המסגר ובא לכם טאץ' הודי (או סתם להעמיס מלא אוכל בסגנון ביתי) אל תשכחו את הטאג'ין, הוא גועש על האש, ממתין רק לכם.
השתיה אגב תעלה לכם אותו דבר בין אם היא בפחית או בבקבוק של חצי ליטר, אז אל תישארו צמאים סתם, חבל.

בישולים של שבת: ארוחת צהריים צמחונית זריזה

שבת בצהריים, זמן מצויין לנשנוש, ארוחה, משהו טעים, רק לשים בפה,שיהיה טעים, בזמן ששוכבים על הספה ורואים סדרות או מנקים את הבית או משהו כזה, רק שיהיה טעים, כבר אמרתי שזה צריך להיות טעים? למה לאכול אוכל לא טעים?

בכל מקרה, רכיבים:

• נקניקיות מהצומח
• פרחי ברוקולי
• זוג קישואים
• סלסלת פטריות
• שמן
• פלפל שחור גרוס

ברוקולי, פטריות שמפיניון, קישואים, נקניקיות מהצומח

הוראות הכנה: לשים על תבנית, לשים בתנור, לשים בפה.
באמת, אין פה יותר מדי מחשבה, לשים מעט שמן על הרכיבים, לפלפל, לזרוק לתנור, להוציא כשהכל משחים ומריח נהדר.

התכנון המקורי שלי היה להכין בנוסף טחינה עם שבבי קוקוס ומעט ג'ינג'ר אבל כבר לא היה לי כח לעמוד במטבח והריח של האוכל הטריף אותי.

ייתכן ואח"כ אכין איזה לזניה, יש לי חשק.
נתראה בשמחות.

מוזס - רמת החייל

לאחרונה, ובעצם מאז ומתמיד, אנשים מתלוננים על מוזס שהוא 'לא כמו שהוא היה פעם' ושכלמיני רשתות אחרות מציעות אוכל מוצלח יותר או מה שזה לא יהיה מוצלח יותר. זה אולי נכון, אבל לא ברמת החייל.

לאחר נסיון נוסף ללכת לבלאק שסוכל במהירות רבה כשראינו התקהלות של מעל לעשרה אנשים בכניסה לבלאק, הוחלט לחצות את הכביש וללכת למוזס. 

המארחת הייתה נחמדה ומצאה לנו מקום מיד מבלי הצורך להתנהג כאילו היא עושה לנו טובה ענקית. קיבלנו מיד תפריטים והאוכל שהזמנו הגיע ממש מהר.

זה ישמע לא קשור - אבל המקום היה יחסית מלא אך לא רועש, ומואר. (לעומת מקומות אחרים שלא אציין את שמם בהם צריך לחכות מלא זמן, כדי לשבת ולחכות מלא זמן למלצר בחושך).

הזמנו שתי עסקיות,הזולות יותר (52 ש"ח כל אחת) בעסקית אפשר לבחור מתוך שני סוגי סלטים ומרק (מינסטרונה) או להוסיף 18 שקלים לראשונה מגניבה יותר. הזמנו את הסלט ה'קלאסי' שהוא חסה, ירוק וצנונית ברוטב טעים שמאופיין בחומץ וסלט 'בריאות' טעים לחובבי הג'ינג'ר שהכיל כרוב אדום, בצל ירוק, בוטנים, נבטי חמניה ועוד.

למעלה סלט 'קלאסי', למטה סלט בריאות

כמנה עיקרית הזמנו המבורגר קלאסי עשוי מדיום ופירה (חלבי) והמבורגר 'מיזרי' (שם מאוד מפתה!) צמחוני עם צ'יפס.

ההמבורגר הלא צמחוני היה טעים ומעבר לזה, בטעם בשר, (לעומת ההמבורגר של בורגוס, שיש לו טעם של מה שזה לא יהיה שההמבורגר של בורגר ראנץ' עשוי ממנו, דבר שאינו בלתי טעים, אך בהחלט בלתי בשר). הפירה היה ממש טעים בצורה מפתיעה, בעבר הזמנתי שם פירה שלא היה טעים, אך הפעם הוא היה במרקם וטעם מוצלחים מאוד.

                                                      

אנשים רבים לא אוהבים את הבשר שלהם חצי חי, אבל אני כן. כי תמיד כשזה WELL, זה מוכן יתר על המידה ואי אפשר להנות מהבשריות של הבשר.

המבורגר מדיום

                  

ההמבורגר הצמחוני עשוי מקטניות כלשהן ומגיע עם ממרח פלפלים ונבטי חמניה, מה שמוזר הוא שההמבורגר הצמחוני לא מגיע עם כל הירקות שיש בהמבורגר הרגיל (עגבניה, מלפפון חמוץ, בצל, חסה), ביקשנו את הירקות בכל זאת והם הגיעו בצלחת נפרד (ללא תוספת תשלום כמובן). 

המבורגר צמחוני 'מיזרי' וצ'יפס

ירקות 

הצ'יפס היה מעט שמנוני, מה שכנראה אומר - כמו שצריך.

אכילת המנה הצמחונית עד סופה לא צלחה מפאת חוסר יכולת, וביקשנו לארוז. לא רצינו לצאת 'כינוי מעליב שלא מעליב אף אחד מקוראינו' וביקשנו מהמלצר לעטוף את חצי ההמבורגר שנשאר בנייר על מנת שלא ימות בדרכו הביתה, מה שקיבלנו היה זה:

אריזה

משעשע.

לסיכום: 

לי לא מובן למה בלאק ובורגוס תמיד מפוצצים, האוכל שם בסדר, אבל יותר גרוע מזה של מוזס. ומה שיותר מוזר הוא שבמוזס האנשים נורמליים יותר (סועדים ועובדים כאחד) ומתייחסים אליך כסועד במסעדה ולא כפשוט עם שניתנה לו הזדמנות לטעום מאוכל האלים. אולי זה שונה במקומות שאינם רמת החייל או אוכל שאינו העסקית.

ניחא.

תאי פוד

דבר המחבר:
את הפוסט הבא כתבתי ביום רע.
גם לי מותר שיהיו לי ימים רעים, לא?
אי אפשר להיות סלחניים כלפי כולם, אי אפשר לשמוח כל הזמן, לפעמים פשוט מקיאים אמיתות לא נעימות החוצה.
זה היה יום כזה.
מאז אמרו לי שהפוסט הזה לא משהו, שאולי עדיף לא לפרסם, שאולי אני תוקף חזק מדי מקום שמפרס אנשים.
אני לא יודע מה להגיד.
הרי אני רק מספר את מה שהיה, מה שאני הרגשתי בפה, בלב ובמקומות אחרים בהם היה לי לא נעים אחר כך.
תחשבו מה שבא לכם על הפוסט הזה, זכותכם.


ייתכן ובשבילכם אוכל הוא לא יותר מתזונה, דבר פונקציונלי שמכניסים מצד אחד ומוציאים מהצד השני, לא משהו להתעמק בו. אם אתם אכן כך אז לא ברור לי למה שתרצו לקרוא בלוג שמתרכז באוכל.
זו לא הנקודה, למעשה אני לא יודע איך לגשת לנקודה.
בכל זאת, זה יהיה קשה, אבל אני אנסה, בלי נדר.

תמונה שווה לפחות עשר מילים

תאי פוד, באמת, אתם לא אשמים, סה"כ יש לכם פוטנציאל, נשאר רק להוסיף קצת טעם למנה.
לתבל אותה, להוסיף רכיבים שאולי לא חשבתם עליהם, אני מכיר אפילו משחות קארי ורטבים מהסופר שיכולים להקפיץ את האטריות שלכם לרמה הבאה.

אבל כבר דיברנו על זה בעצם, לא?
כמה אכזבות בטעם נודלס אפשר לאכול?
כמה מוקפצים דוחים יערימו לנו על הצלחת?
כמה מרורים עוד נאלץ לעטוף בבוטנים ורטבים כדי להסוות חוסר טעם?
עד מתי בני ישראל ימשיכו לתת את ידם ואת כספם למקומות שמגישים בינוניות לחה?
החיים בארץ הזו מספיק קשים, אין צורך בכישלון של המטבח האסייתי \ אוריינטלי כדי להמשיך לזרוע מלח על הפצעים.
לא ייתכן שמרבית המקומות העוסקים בהקפצה ונודלס יגישו אוכל סוג ב' במחירים מופרזים.
לא יתכן שלרוב המסעדות יש יום רע לאורך כל השנה.
הימים הטובים או הטבחים הספציפיים שלפעמים נמצאים במטבח ושולחים אליך מנה טעימה הם לא סטטוס קוו, ואי אפשר לחיות כל הזמן באזור השלילי. זה פשוט לא מסתדר.
זה לא שבתחומים האחרים כולם כשרונות עצומים, יש כשלונות בכל מקום ובכל מטבח, אבל כנראה שהתחום הקולינרי הזה הוא זה שמושך אליו הכי הרבה בינוניות.
אולי הם נפגשים כולם וצוחקים עלינו, על הדברים שהם מאכילים אותנו, על איך בתפריטים שלמים יש אולי שתי מנות טובות, על איך שמקום מגיש את אותה מנה בשני טעמים שונים, איך אפשר לשלם מאה ש"ח על מנה בינונית ומטה.

הרשו לי לחזור לתחילת הפוסט.
אם הייתי רוצה לאכול אוכל בשביל לשבוע הייתי יכול לדחוף פיתה עם טחינה או איזה חטיף.
הייתי יכול גם לרדת לסופר ולקנות נודלס ולא להשקיע בהם בשום צורה, סתם לבשל ולזרוק עליהם משהו.
אבל לא, אני הזמנתי אוכל ממקום שמתיימר להיות משהו.
והנה הם מוסיפים חטא על פשע, אין להם שירות משלוחים משלהם, המקום עובד עם ספר האוכל.
במקרה הזה כמעט ולא היו בעיות מלבד המתנה יחסית ארוכה לאוכל, אבל זה גם רע, לא?
גם על ספר האוכל כבר יצא לי להתלונן, אבל הפעם מתלוננים על עניין אחר.

אבל מספיק שלילי, תראו איזו תמונה מקסימה ואחריה אני אנסה להיות חיובי יותר.

האגרול היה רגיל, זה אומר שהוא היה אכיל, לא מגעיל, סביר אפילו.
ע"פ החבר ששיכנע אותי להזמין מהם ואכל יחד איתי זה היה יום רע, אבל הימים הטובים לא טובים בהרבה.
אני לא בטוח אם זה דבר חיובי להגיד, אבל היי, לפחות שבענו!

עכשיו ברצינות:
זה לא היה טעים. שום דבר חוץ מהאגרול לא היה טעים.
רק הרטבים שהגיעו שיפרו את האוכל, וכעבור זמן לא רב הייתה לי בחילה.

טנדורי: בופה כפי יכולתך

את האוכל הבא קניתי בעזרת קופון בחודש שעבר, רק שתדעו שגם אתם יכולים, הנה לינק - הקליקו כאן לקופון, זה יעלה לכם רק 35 ש"ח לארוחת בופה שתכלול מרק בתור מנת פתיחה, השתוללות על מזנון יחסית עמוס ואפילו קינוח.

הצלחתי לאכול שלוש צלחות, זה לא היה קשה כי הייתי ממש רעב וכי אני מאוד אוהב את המטבח ההודי, מה שלא הקשה היה גם האוכל שהיה יחסית טעים (אם כי בצלחת השניה כבר האוכל הרגיש משעמם ולמזלי גיליתי את הרטבים).
מה שכן הקשה היה כל החברים שבאו איתי שלא רצו לאכול יותר כי הם לא אכלנים מקצועיים כמוני.

חוקי הבופה: הצלחת הראשוה היא הכי יפה

לצערי בבופה מוגשת רק שתי מנות בשר ואחת מהן הייתה מורכבת בשר טחון כך שנאלצתי להסתפק רק באחת, פיסות עוף כתמתמות שהורדו משיפודים. זהו עוף טיקה אשר הוכן בטנדור (תדמיינו טאבון) אחרי שפיסות חזה העוף הושרו ברוטב זמן מה. תוכלו לראות גם חומוס ברוטב חום ונעים, תערובת ירקות צלויים ברוטב בצבע אחר, אורז עם פיסות צבעוניות ואפילו תוכלו לזהות משהו שנראה כמו גושים אבל אלו הן בעצם פאקורות (ירקות מטוגנים בבלילה).

הפאקורות היו החלק הכי חלש בארוחה מכיוון שהבלילה הייתה דחוסה ולחמית מדי והיה צריך להאבק בה ובאנמיות שלה עד שהירק הורגש. היו פיסות בטטה, חציל ועוד דברים, ובין היתר הסתתר גם בצל - מה שאמר שאני צריך לקרוע כל פאקורה לחצי כדי לוודא שאני לא הולך לאכול בצל.
לצד הפאקורות בבופה היו כלי רוטב שהכילו רטבים טעימים מדהימים שעזרו לי להעשיר את המנות בסיבוב השני והשלישי.

סיבוב אחרון בבופה: רטבים, גושים ודברים שאוכלים

אם אתם כמוני וקנקן מים פשוט לא מספק - תאלצו לרכוש שתיה מהמלצרים החביבים, אבל מי שמוכן לשתות מהברז יוכל להנות מדיל לא רגיל של אוכל טעים בכמויות ענק בשלושים וחמישה שקלים בלבד (במקום שבעים).

רבים לא מרגישים קרבה אל האוכל ההודי ונלחצים מהצבעים העזים והטעמים שעלולים להיות זרים לאנשים שלא מתנסים בבישול או מסתובבים במקומות בהם יש קארי בגוונים. למזלם של החוששים המטבח של טנדורי לא חריף, מעודן מאוד ואפילו משעמם על פני זמן, אך כמו שאמרתי הרטבים והמגוון מצליחים להציל את החיך שזקוק להרפתקאות בכל ביס.

אני קניתי קופון גם הפעם.
אם יש לכם חוויות מטנדורי בכלליות או מהקופון הקודם - נשמח לשמוע.
תהיו בריאים!

תבשיל צמחוני לנשמה

היופי הוא בפשטות

ירקות בחתיכות גסות

גזר

צנוניות

שומים

פלפלים אדומים

אננס

מטגנים הכל להשחמה קלה

מתבלים תוך כדי

באהבה

שיהיה חמים בבטן

מזהיבים הכל

מוסיפים כוס עדשים כתומות

מכסים במים

בהמשך מוסיפים כמות נאה של פירורי קוקוס

מבשלים עד שהעדשים מוכנות או עד שאתם מגיעים לרכות הירקות המועדפת עליכם

הנאה מובטחת

אני תמיד לוקח את זה לצד ההודי

בעזרת התיבול

בעזרת השם

על סופרמרקטים ועניינים

אין מי שגר בת"א ולא מכיר את רשת המינימרקטים של AMPM.
לטובת מעט הקוראים שלא מכירים מדובר ברשת שסניפים שלה צצו בשנים האחרונות כמו פטריות אחרי הגשם בכל פינה בת"א, ופתוחה מסביב לשעון, כפי ששמה מרמז.
יש מספר בעיות ברשת הזו ואמנה את המרכזיות שבהן :
1. מפאת גודלם של הסניפים אין בהם מעדניות, זאת אומרת שאין אפשרות לקנות מבחר טרי של נקניקים\בשרים\גבינות\עוף לשבת. אין בה גם מאפיה, למרות שאילתרו שם פיתרון של לחמם בורקסים\מאפים בסניף, לרוב של פילסברי. זה נותן פתרון אולי למי שאין לו ברירה, אבל האיכות לא מתקרבת לאיכות של מאפיה אמיתית.
2. הפירות ובמיוחד הירקות שם הם בד"כ באיכות ירודה, כאילו שבוחרים בכוונה את הירקות הכי פחות טובים.
3. המחירים שם גבוהים מהממוצע אפילו בת"א, בחלק מהמקרים גבוהים בהרבה.

למרות כל האמור לעיל הרבה פעמים יוצא לי לקנות שם משום שיש סניף שלהם 50 מטרים מביתי, ואז אפשר לרכוש מצרכים גם בשעות\ימים פחות סטנדרטיים, ולא צריך לסחוב למרחקים. בנוסף יש להם תמיד מבצעים על חלק מהמוצרים, שהופכים את אותם מוצרים לזולים יותר מאשר בסופר סטנדרטי.

מקום נוסף שפעם פקדתי הרבה והיום כמעט ולא הוא טיב טעם. כולם מכירים את הרשת עם הסופרים הענקיים שלה, שבתחילת דרכה היוותה פירצת דרך, וסיפקה מוצרים שעד בואה קשה היה למצוא בארץ, לרבות מוצרים לא כשרים. בשנים האחרונות נפתחו בת"א מעין מיני סניפים של טיב טעם הקרואים "טיב טעם בעיר".
הסניפים האלה פותרים את 2 הבעיות הראשונות שהצגתי כשהתייחסתי אל AMPM. יש שם מעדניות והפירות\ירקות שם הם באיכות טובה בדרך כלל. בעיה מספר 3 - המחירים - תקפה וקיימת שם, ואפילו במידה גדולה יותר. המחירים בסניפים בת"א הרבה יותר גבוהים מהסניפים הגדולים של טיב טעם, שכנראה יש להם יותר תחרות. יש שם גם פחות מבצעים אטרקטיביים מבAMPM.

הסיבה שאני כמעט כבר לא מבקר שם, היא שבסניף הקרוב אלי יש בנוסף לבעיית המחיר, גם בעיה חמורה של שירותיות ללקוח. כשחיפשתי שם מוצר התקשיתי למצוא בחנות מישהו שיוכל לעזור לי לאתר אותו. יתרה מזו, כשכבר מצאתי מישהו הוא ענה לי בחוסר חשק שאין לו מושג, די מפתיע בהתחשב בעובדה שמדובר בסך הכל במינימרקט קטן. השירות הלקוי נמשך בקופה. נפתחה רק קופה אחת למרות שהיו הרבה אנשים בתור, כאשר לכל אחד היו הרבה מצרכים. הקופאית היחידה שהייתה לא ממש התרגשה מהנושא, דיברה בטלפון, ואחר כך שוחחה ארוכות עם אחד הלקוחות הקבועים כנראה, בעוד כל השאר ממתינים בחוסר סבלנות. כשהגיע תורי לאחר זמן ממושך של המתנה היא העבירה את המוצרים בחוסר חשק, כאילו זה הדבר האחרון שהייתה עושה. על אריזה של המוצרים בעצמה - דבר שמקובל הן בסניפי טיב טעם בעיר, והן בסניפי AMPM לא היה בכלל על מה לדבר.

התלוננתי על השירות באתר, ואמרתי שרמת שירות כזו אולי מתאימה לרשתות דיסקאונט אחרות, אך לא לרשת "פרימיום" עם מחירי פרימיום. חזר אליי מנהל הסניף, שהבטיח לי שיעשה שיחת רענון לנהלים וישפר, אבל לפי חוויות של אנשים אחרים שהלכו לשם אחריי - דבר לא השתנה.

לאחרונה גיליתי 2 רשתות חדשות שיכולות להוות תחליף ל2 הענקים שהזכרתי.
אחת היא חנות "ויקטורי" החדשה שנפתחה ברח' לינקולן בת"א. החנות היא השניה של הרשת בת"א ומהווה סופרמרקט אמיתי, בניגוד לחנות הראשונה שלהם שהייתה בגודל של סניפי AMPM וטיב טעם בעיר. בדקתי את המקום. הוא גדול, מכיל מעדניות, והמחירים הממוצעים שם הם בהחלט נמוכים יותר. דוגמא אחת מיני רבות היא בקבוקי עראק עלית שנדיר למצוא אותם בעיר בפחות מ40 שקלים, ואילו בויקטורי הם נמכרים ב25 שקלים בלבד. יש שם אפילו חניה חינם, למי שיש רכב. מי שאין לו רכב וגר בעיר יכול להזמין משלוח בעלות של 25 שקלים. חלופה יכולה להיות לסחוב את המצרכים למדרכה הקרובה, ולעלות על מונית שגם היא תעלה קרוב לוודאי בסביבות ה25-30 שקלים. נראה לי שברוב המקרים שווה להשקיע את האקסטרה הזו, משום שהסך הכל יוצא עדיין זול יותר.

השניה היא רשת "קשת טעמים" שפרוסה כבר בכל הארץ. יצא לי לבקר בסניף באשדוד, והסופר מאוד מזכיר את טיב טעם במגוון המוצרים שהוא מציע, כולל פניה לאוכלוסיה שאוכלת לא כשר. המחירים שם זולים יותר מסניפי טיב טעם הגדולים (וכמובן שגם הקטנים בעיר) וממה שיצא לי לטעום גם האיכות גבוהה יותר. יש שם גם הרבה מוצרי דיסקאונט, מה שקצת ירד מהמדפים בטיב טעם, לדוגמא מיצים טבעיים במחיר של 15 שקל ל2 ליטר (האיכות זהה וקשה מאוד להבדיל ביחס למותגים המוכרים)

כולי תקווה שבקרוב ייכנסו עוד סופרמרקטים לתחום ההזמנות באינטרנט, ויאפשרו לנו ליהנות מכל העולמות - גם קניה נוחה, וגם מחירים אטרקטיביים.

אוכלים בחוץ ואז בפנים (שווארמה, תבשיל ירקות, בטטה אפויה)

כשאין אפשרויות, או סבלנות, או חשק להמתין למשלוח - שווארמה היא פתרון פשוט.
שוב ביקרתי במקום החביב והשכונתי ששמו הפלאפל של דוד, או הפינה של דוד (כך קוראים למקום מאז השיפוצים).

הלכתי לצהריים עם ענבר ועם שמואל, חברי לעבודה. שלושתנו אכלנו שווארמה ושמענו בדיחות שאפשר לשמוע בעיקר במקומות של אוכל רחוב מפי מוכרים משעשעים וחביבים שמביאים לך את השווארמה מתחת לויטרינת הזכוכית, או סתם צועקים קאץ' פרייזס קרועים. בשלב כלשהו אהובה עוזרי נכנסה, תמיד נחמד לראות את אהובה עוזרי.

לאפה כמעט מלאה בשווארמה

מכירים את זה שאחרי שמגלגלים לכם את הלאפה - החלק הטוב של הלמעלה נופל על הדלפק ולא תמיד טורחים למלא מחדש או להחזיר פנימה את מה שנפלד (במידה ואזור העבודה נקי)? זה מה שקרה לי אתמול.
נכון, לא חייבים להתלונן על זה, לאפה מספיקה ממילא, ומה זה עוד ביס או שניים, אבל ככה אני, אוהב לספר לכם את כל הפרטים. ממילא השלב המעניין יותר של הפוסט הזה הוא דווקא על הארוחה שהייתה בבית.

מבט מלמעלה על השווארמה המיותמת

לי היה טעים, ענבר ושמואל התלוננו קצת, ואכלו הרבה. אתמול היה לחץ ויצא שלא קיבלנו ערימות מפנקות של צ'יפס, אבל זה בסדר, זה לא שמבקומות אחרים מפנקים - אז מתרגלים, יום עסל ויום בסל. לפחות הסלטים הם טריים וכיד המלך.
אני אכלתי את השווארמה, הבטתי ברחוב הרטוב מהגשם והתבאסתי שצריך לחזור לעבודה.

שווארמה עמוסה בסלט ועמבה

הערת שוליים: בדיוק השבוע דנו באתר בייגלה בתחום העמבה. אני חובב גדול של עמבה, אבל משום מה בפלאפל של דוד לא מדללים אותה בצורה הראויה, או פשוט משתמשים בסוג סמיך מאוד. הוא כבד יותר, ריחני יותר, והרבה יותר קשה להפטר ממנו בתום הארוחה. זה לא הופך אותו לפחות טעים, אבל החוויה של אחרי הופכת ליותר קשה.

ובכל זאת, עמבה זה ממש ממש ממש ממש ממש טעים.

תמונה אחרונה מארוחת הצהריים: חמוצים

 ועכשיו נעבור לעיקר: ארוחת ערב

ההתחלה הייתה פשוטה מאוד. הנחתי על תבנית אפיה בטטות פרוסות. חצי מהתבנית תיבלתי במלח ופלפל, ואת החצי השני השארתי טבעי. גיוון על הלשון זה כיף מאוד.

משחתי אותן בתערובת של שמן תירס עם שמן זית, והכנסתי לתנור לחימום - ואז כשהיו רכות לחריכה קלה על חום גבוה יותר.

קטע חדש שניסיתי אתמול ועליו גם דיווחנו בעמוד הפייסבוק שלנו, אכילת בטטה לא מבושלת.

קראתי על זה באינטרנט ואתמול החלטתי לטעום. התוצאה הייתה לא רעה בכלל. המרקם והטעם מזכירים מאוד גזר, זה מתוק, קראנצ'י וטעים.  

בטטה זה טעים, בטטה זה בריא (מדהים)

אחרי שהבטטה נכנסה לתנור החלטתי לבדוק במקרר על אילו מוצרים אפשר לבסס את ארוחת הערב.

הקורבנות היו:

• קישוא גדול
• תפוח אדמה גדול
• כוס וחצי אפונה ירוקה
• חצי כרובית בינונית
• חמישה ראשי שום גדולים
• חצי כוס אבקת קוקוס גסה
• כף חרדל גרגרים
• כמון, כורכום, פפריקה חריפה, קינמון, פלפל שחור גרוס, מלח, סוכר, כמות גדולה של ג'ינג'ר
• חצי כוס פינה קולדה על בסיס רום
• אורז לבן

ירקות עם קוקוס בנוסח כאילו הודי

השלב הראשון היה לקלות את התבלינים בשמן, זה אחד מהשלבים הסבוכים יותר של התבשיל, כאשר השלב הסבוך השני הוא להכניס את הירקות לפי אורכי הבישול הדרושים - כדי לא ליצור דייסה.

הסוכר אמנם נכלל ברשימת התבלינים, אבל אל תכניסו אותו לשמן כי הוא יהפוך לקרמל וישרף ויהרוס לכם את המנה.

החשיבות של טיגון התבלינים היא רבה. תבלינים קלויים מפרישים את טעמם בצורה עזה יותר, וחשוב להזהר שלא לשרוף את האבקות הדקות יותר, או את השומים - כי אז המנה תבושם בטעם של שום שרוף.

סוג תפוח האדמה וגודל הפרוסות גם משחק אלמנט חשוב. במקרה הזה השתמשתי בתפוח אדמה בהיר וצעיר, והוא התבשל אפילו יותר מהר מהכרובית. 

השומים המרוסקים כאמור טוגנו בהתחלה, אז הכנסתי לשמן גם את הכרובית ותפוח האדמה - לצלייה מהירה מאוד כדי שהתבלינים לא יישרפו (הירקות קיררו מעט את השמן ונתנו עוד זמן).

לאחר מכן הוספתי את הרום וקצת מים, הרום היה החלטה של הרגע כי הוא פשוט היה שם ליד צנצנות האחרות. שקלתי להשתמש במשחות הקארי שלי, אבל הבסיס כבר היה חריף יחסית עקב הפפריקה החריפה, ולא רציתי להגיע למצב בלתי אכיל - למרות שלי אישית אין בעיה עם חריף.

בכל מקרה, הכל נכנס לסיר מלבד הקוקוס, אותו אני תמיד משאיר לסוף, כדי להסמיך את הנוזלים שיש בסיר. אני מוסיף מים עד לאמצע הסיר (למראית עין זה באמצע, אבל למעשה יש פחות נוזלים מאשר נראה כי הירקות דוחסים אותם כלפי מעלה - חוק פיתגורס). בכל מקרה, כשאתם רואים שהכל רך ושיש מעט נוזלים (אל תוסיפו יותר מדי מלכתחילה, תמיד אפשר להתקדם בכמויות קטנות של מים רותחים מהקומקום) הוסיפו את הקוקוס, ערבבו היטב, תנו לזה לשבת כמה דקות - הירקות סופגים את הטעמים, הכל מתייצב והופך לאגדי.

אני אוהב דברים מתוקים אז כמובן ששמתי טיפה סילאן בנוסף לסוכר.

הערימה הירוקה הונחה בקערה חצי עמוקה מעל אורז לבן, היה טעים חמים ונעים.

לגבי הבטטה: נזכרנו בה באיחור, התבשיל היה מרכז הערב.

חמישי שישי וזה

בחמישי בערב עברתי ב Uno, בליווי אנשים נוספים.. אתחיל בזה ואמשיך הלאה עם הרצף הכרונולוגי.
הערב היה עוד צעיר ואכלתי מנה מקסימה הנקראת פפרדלה פונגי, ז"א פסטה פפרדלה שמבוססת על פטריות.
בתפריט היא מתוארת כך: פטריות פורצ'יני, פורטבלו, כמהין, שמפיניון, קונפי שרי ופיקורינו.
בפועל היא מזכירה את אחת המנות הנחמדות שג'ירף ביטלו לאחרונה, ה-Veg veg (של מועדון הקצינים בלבד, לזכרונה של ענבר).
לזכותה יאמר שהיא הייתה מאוד טעימה.
לרעתה יאמר:

• עולה 62 ש"ח למנת פסטה לא גדולה במיוחד (אבל איכותית), שמכילה בעיקר מהפטריות הזולות.
• היו שתי עגבניות שרי בצלחת, והן היו פחות קונפי ויותר רותחות וסתמיות מאוד. לא הייתה הרגשת נימוחות, לא היה טעם מקורמל, הן היו במצב בו כאילו חלטו אותן במים רותחים.
• גבינת הפקורינו פוזרה ביד חסכנית, בעיקר בשביל הטעם - אם בכלל.

עוד נקודות שליליות:

• על השולחן לא היו מלח ופלפל, מה שיכול היה להתפרש כיומרנות של הצד המבשל שבטוח שהכל מושלם.
• החלל די צפוף, ואולי משום כך לא נשאר מקום על השולחן לכלים בסיסיים.
• המלצרים היו חביבים ומהירים, אבל לא בעלי אוצר מילים רחב מספיק כדי לתרגם את המנה במילותיהם.

שימו לב שהתלונות לא מבוססות על מנת פסטה בודדת, אלא על ארוחה של מעל שעה בליווי אנשים נוספים שלא בהכרח היו מרוצים מכל המנות, אך יצאו מחוייכים.

עדיין אתמול, בחמישי, באיזשהו שלב של הערב הגענו גם ליוכבד.
בר קטן וחביב שהקטע שלו הוא מזון מבוסס תפוחי אדמה.
אני אוהב צ'יפס, באמת שאוהב. פעם, כשהייתי קטן, הייתי מארגן ערבי צ'יפס עם ההורים שלי ועם חברים שלהם. פעם, כשהייתי קטן, הייתי משכנע את ההורים שלי לצאת לאכול רק במקומות שהיה להם צ'יפס.
פעם, בבית הוריי היו צ'יפסר של שמן עמוק, צ'יפסר חשמלי, גיליוטינה של תפוחי אדמה, מכשיר מיוחד שמוציא צורות צ'יפס מדוייקות, ועוד.
סלסלאות הצ'יפס של יוכבד מגיעות עם פלחים עבים (מה שנקרא וודג'ס), עם חתיכות בטטה, ועם צ'יפסים יפים, ארוכים וקצרים וזהו.
ישנו מבחר רטבים אשר ממנו אתם בוחרים שלושה טעמים. האהוב עליי הוא הסאטה (בוטנים וצ'ילי). אני אפילו מלקק את השאריות ומזמין עוד וחוזר חלילה.
למקום ישנם גם תפוחי אדמה אחרים, ואלכוהול ממש זול. חייבים להדגיש את זה שוב. אלכוהול ממש זול.
אין מבחר אינסופי של משקאות, אבל הכל מוגש בכיף, ביחס אישי (המקום גם ככה קטן, ויחס מחורבן היה הופך את זה לבלתי נסבל), כאמור זה גם זול.

החלק השלילי בביקור ביוכבד? זה שהם סגרו את המטבח לקראת שלוש מבלי לשאול אותנו אם עדיין בא לנו משהו. אנחנו רצינו עוד צ'יפס הביתה :(

בשלב מוקדם מאוד של הערב שתיתי בירת Kriek דובדבנים ו-Singha התאילנדית שהייתה מתקתקה וטעימה.

כל זאת היה אתמול, ואין אפילו תמונה אחת לתיעוד.

היום קמנו מאוחר (אני יותר מאוחר מאחרים בבית הזה).
באיזשהו שלב הקפצתי לעצמי ירקות מסוגים שונים. זה לא עזר לרעב.

בשלב אחר, כשענבר הייתה רעבה גם כן, הוחלט להזמין מהמטבחון.
מה רבה הייתה האכזבה כשגילינו שאזל הגולאש, שאין יותר קוסקוס בשר, ושהחמין של שבת עדיין לא מוכן.
ישבנו מלא זמן וחשבנו מה מזמינים. בסוף הלכנו על טנדורי.

האוכל שהוזמן:
לחמי טנדורי »
טנדורי רוטי
₪12

לחמי טנדורי »
נאן
₪12

מעדני טנדורי »
עוף "טיקה" (טיקה אדום)
₪69

מנות קארי הודי »
רוגן גושט
₪76

ירקות »
גובי אלו
₪44

סה"כ לתשלום:    
₪213 + ₪10 דמי משלוח

האוכל תכף מגיע, אז פרטים בהמשך.