גומבה תל אביב

מכירים את גומבה? יש מצב שלא.
אני לא הכרתי. לא הכרתי ואז פתאום גיליתי שיש להם כבר שלושה סניפים.
שלושתם מפוזרים באזורי תעשיה: קריית מטלון פתח תקווה, לזרוב ראשון לציון, ויגאל אלון תל אביב שהוא למעשה אזור שכולו משרדים, אז התאוריה שלי טיפה נשברת שם, אבל מקווה שאתם עוקבים אחרי הטרנד שאני מנסה לתאר.

בתמונה מטה תוכלו לראות:
1.אנטיפסטי פטריות צלויות בעלות סמלית של 25₪, אשר מוגש עם פרמז'ן, רוקט ותחמיץ בלסמי.
2. קנלוני בלנקו, בעלות של 53₪, ממולא בגבינת עיזים, פסטו, אגוזי מלך, וברוטב שמנת ופרמז'ן, מכוסה פרמז'ן מעל.
3. סודה.

קנלוני, פטריות, סודה.

אז רשמים מהמגש הנ"ל: טעים!!! טעים בטירוף למעשה. ניסיתי את מנת הקנלוני בשלוש הזדמנויות שונות, והיא הייתה מדהימה בכל פעם. ההבדל היחיד היה שבאחת הפעמים אגוזי המלך היו קצוצים גס יותר.
את הפטריות יצא לי לנסות פעמיים, טעם אחיד לחלוטין, טעים, וכמות שעולה על הנורמה למנות ראשונות.
אני חייב לחזור שניה לקנלוני, הוא ממש ממש טוב.

לגבי המקום עצמו: ההזמנה נעשית בדלפק אחד, קבלת המזון נעשית בדלפק אחר, ההגשה היא עצמית, כך גם ההושבה.
הסניף שביגאל אלון הינו רחב ידיים, ויש גם שולחנות מוצלים מחוץ למסעדה, העיצוב הוא תעשייתי, אך יש בו גם את הקירות הקלישאתיים של מוצרי מזון מאיטליה שיש במקומות שמתמחים במזון איטלקי, כאן ניתן גם לרכוש מהם.
בסניף המדובר קיים גם דלפק נוסף המציע משקאות אלכוהול, קינוחים ושתיה חמה. אין לי מושג אם זה חוזר על עצמו בסניפים אחרים, אבל אם אגיע אזכור לעדכן.

פיצה מרגריטה קלאסית.

ומנושא לנושא באותו נושא, למעלה תוכלו לראות פיצה מרגריטה (45₪), עם אדם שמנמן ברקע בשביל פרופורציות.

היא לא קטנה ביחס למחיר, או בשביל פיצה אישית, והיא לא רעה. היא לא פיצה שחובה לכתוב עליה בהודעה המונית לכל אנשי הקשר בוואטסאפ, אבל היא אחלה, סביר להניח שהפיצות עם התוספות יהיו יותר טובות.

מצאתן טעות? גיליתם שאתם לא מסכימים? פגעתי לכם בכבוד?

ספרו לנו כיצד!

פארו - FARO, מחלף בית ינאי

רק בשביל להוציא מהמערכת נקודה אחת שהציקה לי, הרשו לי לחלוק שזה לא משנה לאיזה מהכתובות שיתנו לכם תיסעו, בסופו של דבר תגיעו לפארו.

היא ממוקמת במחלף בית ינאי, בקצה רחוב כוכב הים שבחופית, קניון אם (M) הדרך, בית הפנקייק, תחנת הדלק ועוד.

בסופו של דבר, המסעדה בסה"כ ממוקמת בחלל שבו שכנה בעבר ולרי בר 'N' בורגר.

ושלא תתבלבלו, הנסיעה משתלמת. כמעט, אבל די.

מדובר באליה וקוץ בה, אבל גם בחוויה גסטרונומית לא רעה, על כך תגלו כמובן בהמשך הקריאה.

את הארוחה התחלתי עם קוקטייל שאת שמו אני לא זוכר, משהו שמכיל פסיפלורה, או איות כלשהו של תשוקה באנגלית. הטעם היה לא רע, מעט על הצד המיימי, אבל המראה היה קצת נטול השראה אלא אם כן אולם חתונות משנות התשעים נחשב. לשים נענע ותפוז חתוך גס זה לא מרגש במיוחד.

עוד לא הספקתי לעשות קולות של פיעפוע עם הקשית של הקוקטייל וכבר הגיעה המילנזאנה שהזמנתי.

סטייק חציל קלוי על קרם גבינה כחולה, גרגירי חומוס, עגבניות לחות, קשיו, פטרוזיליה ובזיליקום, את תמונתה המרגשת תוכלו לראות מתחת.

סטייק חציל קלוי על קרם גבינה כחולה, גרגירי חומוס, עגבניות לחות, קשיו, פטרוזיליה ובזיליקום

ההגשה הייתה נאה, הכלי מותאם בצורתו וחומריו לחומרי הגלם, והכל קרץ לעין.

אפילו שמהצד נראה שזה סתם טייק מקומי על חציל בגריל, עם עגבניות שרי קלופות וקצת עיטורים - הקסם האמיתי קרה בביס.

קרם הגבינה הכחולה התברר כפיוז'ן בין מה שהרגיש כמו גבינה כחולה עם טחינה. לא ברור אם ניצחון או אכזבה או סתם הפתעה, אבל בהחלט מעניין בפה ומפתיע לטובה.

האכזבה היחידה מהמנה שהייתה בסה"כ בדיוק מה שהובטח הייתה שאחד החצילים היה יכול להיות מוכן יותר.

השלב הבא היה ניוקי מטוגן עם אספרגוס, שימאג'י, שמפיניון, כמהין ורוטב שמנת כמהין.

אין לי תמונה לחלוק כי היא יצאה רע.

תצטרכו לסמוך עליי שזה היה ניוקי מושלם, ברוטב מושלם, ההגשה הייתה קסומה, וזה היה ללא ספק הניוקי הטוב ביותר שאכלתי בשנתיים האחרונות. אני מרייר רק מלחשוב עליו. לדעתי הוא מצדיק.

אחרי הניוקי הגיעה פיצה, המתוארת כך: רוטב עגבניות, פורצ'יני, שמפיניון, מלך היער, חורש, בזיל ומוצרלה.

אני לא בטוח כמה מהפטריות תוכלו לזהות בתמונה, אבל אתם מוזמנים לנסות.

פיצה פונגי

העניין עם הפיצה היה לא פשוט. היא הייתה טעימה, אבל היה לה בצק מהסוגה של פיצה פיליפ, כזה עם גוונים של מחמצת, לא בדיוק מתוק. ההבדל הוא שבפיצה של פארו היה הרבה ממנו, במיוחד בקראסט הענקי. כשהוא היה לבדו, החמיצות המרירה פשוט לא עבדה כמו שהיא תפקדה עם שאר הרכיבים. 

למזלי קרה נס גדול, ונשאר הרוטב מהניוקי שהיה אפשר לנגב עם הקראסט הלא מהנה.

נס נוסף שקרה הוא גלידת הסניקרס.

היא אמנם נראתה כאילו מישהו השאיר אותה בחוץ יותר מדי זמן, אבל הסתבר שהרכיבים שלה הופכים אותה לנוזלית למראה וצמיגית במקרמה.

וגם כאן, לו רק היו מביאים כפית במקום כף...

לסיכום, עדיין לא מדובר בנס קולינרי 100%, יש מקום לכיוונון ושיפור, אבל סועדים רבים סביבי הביעו עניין וליקקו את שפתיהם (היו גם תלונות).

אם בא לכם ארוחה משפחתית עם שירות מצויין, ומקום שבו הילדים יוכלו להתרוצץ, לזרוק נעליים ולפזר סוכר ומלח (אני לא מגזים לגבי הנעליים), בואו בהמוניכן.

פיצרון, שדרות ההשכלה 1, ביצרון

כל החבר'ה נפגשים לעסקית.

לא ידענו מה בא לנו ובסוף נכנסנו למקום פינתי חמוד ומזמין.

כבר בדלת הזהירו אותנו שמדובר במקום צמחוני \ טבעוני, מה שלא הפחיד אף אחד בשום צורה.

הגיע תפריט חביב ביותר, וכולנו לקחנו עסקיות פסטה, והסכמנו על פיצה לחלוקה בתור פינוק.

העסקית מתרחשת בין שתיים עשרה לארבע, וכוללת לחם, טחינה, סלט ושתיה שמגיעים עם כל מנה.

כל האלמנטים של העסקית היו טעימים, משהו מפתיע היות ורוב ההיצע בז'אנר תמיד מנסה לחסוך על חשבון הלקוח.

הרביולי שלי היה מצויין.

שאר הסועדים גם נהנו מאוד.

לגבי הפיצה הייתה הסכמה שזו לא פיצה שבאים במיוחד בשבילה כשמחפשים פיצה, אבל בתור ערך מוסך לארוחה, או פיצה שאיננה מפיצריה היא דווקא לא רעה בכלל.

מאז הביקור כל הסועדים הביעו עניין לחזור למקום שוב, וזה כבר אומר את הכל.

באזור שבו ההיצע דל, והאפשרויות נוטות לאכזב - פיצרון היא פנינה, נווה מדבר, ועוד שלל מילים.

אגב, מסתובבת שמועה שיש להם גם בופה ממש מעניין מדי פעם, ותערוכות בחלל המסעדה.

De Liefde | Amsterdam

גם בחו"ל צריך לאכול, זה נכון.
אבל בחו"ל, אמסטרדם למשל, יש יחס שונה לעובדים.
זה בא לידי ביטוי בכך שחנויות, מסעדות, מזנונים, בתי קפה ועוד נוטים להסגר מוקדם, כדי לאפשר לכל סוגי העובדים להנות מזמן פנוי.

עם זאת, ישנם מקומות רבים אשר פתוחים אחר שעות הצהריים, אם כי חלקם הגדול במתכונת שונה, עם תפריט שונה. הבדלה בין מאכלי בוקר לצהריים לערב היא לאו דווקא מוזרה, היות וגם בישראל ישנן מסעדות אשר מפרידות בין התפריטים, למרות שבמקומות מסויימים ההפרדה נגמרת בארוחה העסקית.

אבל תעסוק הוגנת ושעות מנוחה הן לא הסיפור כאן.
הסיפור הוא על בית קפה שהוא גם בר וגם דיינר, ובעיקר ממוקם בכניסה לפארק.
זה אומר שכל השולחנות משקיפים אל מדשאות ועצים, נהנים מהאוויר הפתוח, גישה לשבילים מסתעפים בתוך יער מחד, ומאידך מרחק הליכה קצרצר מרחובות ראשיים מאוד.

רביולי תרד וריקטוה, סלט עלים צעירים וגבינות

זוגתי בחרה מנת רביולי תרד וגבינת ריקוטה, שהגיע עם מעט עלי ארוגולה, אגוזי לוז וגבינת גראנה פאדאנו שגוררה בנדיבות. המנה שלה הייתה מאוד טעימה, אני יודע כי גנבתי לה כמה פיסות.

אני בחרתי בסלט עלי תרד, עם ארוגולה, תפוחים, מבחר גבינות (כחולה, מיושנת, טרייה) תפוחים, עשבי תיבול ורוטב בלסמי מצומצם. המנה שלי הייתה נפלאה גם כן, למעט תוספת טרגון שמעט הציקה לי.

עם כל הסיפורים על עבודה הוגנת ומילקי זול בחנויות המחירים לא היו עממיים:
מנת הפסטה: 15.5 יורו, מה שהופך לכ73ש"ח
הסלט: 9 יורו, 42 ומשהו שקלים חדשים.
תוסיפו לזה שתיה וקיבלתם דייט נחמד בפארק, בבית קפה עם אווירה של מסעדה ומחירים של תל אביב.

האם זה היה שווה את זה? התשובה שלי היא שזה בהחלט היה שווה כל סנט.
בשעות האלה לקח לנו שעה למצוא מקום לאכול בו שלא מגיע מנות בשריות בלבד (הערב הוא הזמן של הסטייקים וההמבורגרים) או בכלל פתוח, ובנוסף לזה היה ממש ממש טעים וכיפי.

אם אתם באמסטרדם ובאזור - תנו איזה גיחה ותשאלו איפה המלצר שאח שלו גר באשדוד, הוא יפנק אותכם (סיפור אמיתי).

פסטה פלורה | לא על הרוטב לבדו

לאחר כמה פוסטים מתלוננים על יוקר המחיה בארצנו היקרה לא יכולתי שלא להשחיל סיפור אנושי מרגש על פסטה חדשה בפלורנטין הממוקמת על חורבותיה של פיצה שפעם אהבתי, ועוד כמה מקומות שעברו באותו החלל מאז אותה פיצה.

סליחה שאני זורק שמות, אבל הכי קל להסביר את הקונספט ע"י צמד המילים "פסטה בסטה".
המילים האלה אומרות (למי שמכיר) שהמקום מגיש בעיקר פסטה זולה באווירה צעירה, זו גם האווירה פה, וגם השוס, פסטה זולה ועל הנייר גם טעימה.
על הנייר כי האינטרנט עמוס לעייפה בביקורות חיוביות בטירוף על המקום.

אל תאמינו לי לגבי המחירים, הנה התפריט, תראו מה הולך שם במנות הפסטה, אלו הם מחירי שוק.

אבל לצערי הסיפור הזה לא יכל להיות מושלם, לפחות לא בשבילי.
באתי בערב, מאוחר, אולי זה הגורם, כי אני רוצה להאמין שאנשים רבים כ"כ פשוט לא טועים בצורה עיוורת.
הפסטה הייתה אל דנטה, הרוטב היה מעט מימי, טיפה חום, בעיקר חסר טעם. למזלי היה על השולחן דיספנסר גבינה מהסוג המסתובב, גיררתי גבינה כאחוז טירוף ובכך מצאתי שלווה בצלחת שלי, שאחרת הייתה פשוט תפלה.

אני בהחלט מקווה לגלות בביקור הבא שלי שם שטעיתי לגבי המקום, אם כי לא אמהר לשם, אולי רק אם מישהו אחר יציע.
אבל המחירים, בחייאת רבאק, המחירים האלה.

סלחו לי על התמונה, היה ממש ממש חשוך.

פסטה, רוטב עגבניות, חציל.

בריא בא יד חרוצים: מדווחים מהשטח

מאז שסיקרתי את בריא-בא (אשר ביחד חרוצים) השתנו דבר או שניים.
הדבר העיקרי שהשתנה היה המהפך שהסניף עשה בתחום הכשרות.
מכיוון שעכשיו המקום כשר בשרי - כל הפסטות שהם מגישים הינן נטולות גבינה.
אם בעבר הייתי אוכל פסטה בינונית ומציל אותה ע"י הרים של פרמז'ן - הרי שכיום אני אוכל פסטה בינונית וזהו.
מכיוון שאני כרגע נמנע מאכילת בשר, כריך הרוסטביף שלהם אשר תיארתי בעבר כבר איננו אפשרות בעבורי, ולכן ההגעה אל המקום תלויה אך ורק בברצון העז של הסועדים שאיתי ואינה נעשית מבחירה חופשית.

פסטה פנה מלנזנה - בריא בא יד חרוצים

בריא בא | פסטה טבעונית בהפתעה

בריא בא הוא אחד ממקומות הסלטים \ סנדוויצ'ים שנסגרים אחרי ארוחת הצהריים.
מבחר מנות, סרט נע של אנשים, הרבה קופסאות פלסטיק של בני אדם שאוכלים במשרד שלהם סלט מול המחשב.
לא בהכרח מקום רע, במיוחד אם אתם בקטע של סלט עצום מפוצץ בכל טוב.
אני אישית לא אוהב, כי בשעות בהן אני אוכל - כל הירקות כבר מעורבבים ויש חתיכות של בצל מסתתרות בין כל ירק אפשרי.

לא היה שום דבר שרציתי, למעשה גם הירקות די אזלו, הסלטים היו במצב בו כל הרכיבים היו מפוזרים בקונטיינר אחד של השני. ברגע של יאוש לקחתי פסטה ברוטב עגבניות וביקשתי להוסיף לתוכה טופו. כשהמנה הגיעה גיליתי שאין פרמז'ן כי המקום בדיוק קיבל כשרות בשרית. לאחר מחשבה קצרה הוספתי לפסטה קרוטונים, הם היו קראנצ'יים ומתובלים וסוג של הצילו את האסון שהתרחש בצלחת. הפסטה כמובן הייתה מבושלת יתר על המידה.
ארוחת צהריים שמח!  

תגובות יפות שקיבלנו באינסטגרם:

* אפילו אתה צריך לדעת שיש דברים שלא מכניסים לבטן!  

* הבטן זה לא פח זבל.כדי לחשוב פעמים לפני שמחניסים משהו לפה.

טיפו בר מסעדה | חולון של אכזבות

חבר יקר (שהוא כמו אח) המליץ לבקר בטיפו.
אותו חבר גם כותב באן בבלוג אבל מחמת הצניעות לא אסגיר את זהותו.
הלכנו. להלן הפרטים.

קרפצ'יו סינטה כבושה במלח גס, עם שמן זית. מנה ראשונה מאכזבת עם בשר שנרצח בפעם השניה וטעמו נהרס עד תפלות עם הרגשה של יישון הגובל בחוסר טריות. למרבה הצער גם שמן הזית לא היה איכותי במיוחד והטביע את המנה, ולפיסות התפוח היו טעם וריח של בצל. בתפריט אגב היה כתוב קרפצ'ו וזה שיעשע אותי יותר מכמה שזה מצחיק באמת.

ניוקי עזים:
ניוקי תוצרת בית, במילוי גבינת עזים ברוטב חמאת פורטובלו.
העזים כמובן במקור. בפועל זה היה ניוקי גבינתי, חביב אך לא יותר, עם כמה פיסות פטריה, בתוך שלולית חמאה אינסופית. הוא היה יבש מאוד באזורים מסויימים ורטוב להחריד באחרים.  

רביולי בטטות אפויות: פסטה במילוי בטטות אפויות בחמאה ועלי מרווה.

גם כאן שלולית החמאה הייתה קצת מוגזמת, ואילו הרביולי שהיו קצת מיובשים מלמעה העלו חשד לחימום במיקרוגל.

הרביולי למעשה היו ממש טעימים, מילוי של בטטה רכה בטעם מדוייק וכמעט נקי, אם כי המסביב הקשה מעט על ההנאה.

בנוסף להכל השירות היה מאוד איטי, ולא במובן הרגיל אלא עם מלצריות שהולכות ממש ממש ממש ממש ממש לאט, מוזר לחלוטין. דבר נוסף שקצת הרס היה שהשירותים במקום משותפים עם שאר הבניין והרגישו כמו התחנה המרכזית בכל המובנים האפשריים. 

בנוסף לחוויה שלנו, גולשת בפיד האינסטגרם של הבלוג ציינה:

אכלתי אצלהם "המבורגר וול דאן" שהיה נע מבפנים עם טעם לוואי מזעזע. זוועה 

עלילות מזון תל אביביות

שלום, זה אני!

באמת שהתגעגעתי ללכתוב, ויתרה מזאת התגעגעתי גם לקונספט ההוא, זה שניסיתי בעבר, ריכוז של מספר סיפורים בפוסט אחד.

קיבלתי עליו תגובות חמות אז באמת אין סיבה שלא לנסות לשחזר את ההצלחה.

לצערי הגעתי עם רשימת תלונות אבל כל חוויה היא לטובה, גם השליליות.

והפעם בתפריט:

• פסטה בסטה, אלנבי 60 (בכניסה לשוק הכרמל), תל אביב.
• חדר האוכל, שדרות שאול המלך 23 (מול הקאמרי, האופרה ומוזיאון תל אביב המחודש), תל אביב.
• המזנון באגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות (באותו המתחם).
• סיילנס, שדרות יהודית 7, תל אביב.
• קפה לוסיה, בלפור 18, תל אביב.
• חומוס סעיד, דרך מנחם בגין 20, תל אביב.
• נקסט דור (Next Door), שדרות ח"ן 52, תל אביב.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

פסטה בסטה שולטים בנוסחה, יש לציין שזו נוסחה מוצלחת במיוחד והם עושים עמה חסד.

הרעיון פשוט נורא, הם הביאו אותו לידי שלמות בסניף שלהם בשוק מחנה יהודה והם ייבאו אותו בהצלחה מרובה לסניף התל אביבי השוכן בפינה נאה בכיכר מגן דוד - המקום הזה בכניסה לשוק, נקודת המפגש של אלנבי, שינקין, נחלת בנימין ורחוב הכרמל.

ועכשיו לפישוט הפשטות: לוקחים חומרי גלם טריים, מכינים מהם מנות פסטה פשוטות ונהדרות (וגם סלטים) עם מגוון תופסות אפשרי, מגישים את זה באווירה חביבה ובמחירים עממיים. זהו. הרי כל הרעיון של אוכל הוא שיהיה נגיש וטעים, השמחה במקום היא בסה"כ עוד אלמנט שתורם, אבל אוכל טעים לרוב עושה את העבודה כמוהו גם מחירים נמוכים. השניים ביחד הם כמו נס קולינרי שמושך אליו קהל. הפעם ההמולה מוצדקת, האוכל נהדר.

אגב, גם האלכוהול זול (ראו למטה ערק אשכוליות).

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

השף עומר מילר עושה רושם נהדר. הוא חביב, נאה, אופנתי, כשרוני והוא מדהים ביחסי ציבור.

כמויות האנשים שהוא מאכיל במסעדותיו השונות הן אדירות ובין אם נהניתי מהארוחה או לא - כבודו במקומו מונח.

עם זאת, ארוחת הצהריים המאוחרת שסעדתי בחדר האוכל לא עשתה צדק למוניטין הנהדר שיש לשף ולמוסדותיו.

הקפצ'יו שהיה מלוח מדי היה בסדר גמור, אם כי השקדים שהיו לא פריכים מספיק והמליחות העזה שגרמה לגבינה להרגיש תפלה היו סוג של התחלה רעה.

השניצל השמנוני שהיה בנוסף גם עבה יתר על המידה ובאזורים מסויימים עדיין ורוד וחי לא הוסיף להרגשה. לא סיימתי אותו, אבל גם זה בסדר. בדרך החוצה תהיתי אם זה היה החלק ביום בו המטבח כבר עייף או שאולי העסקית לא מקבלת מספיק יחס.

בסופו של דבר אוכל הוא אוכל וכסף הוא כסף, גם אם העיקרית כוללת מנה ראשונה ושתיה.

את נקודת האור של הארוחה סיפק הפירה. אני שונא פירה מאז טראומת ילדות שחוויתי, אבל הפירה הזה היה כה טעים אוורירי ועדין שאכלתי ממנו עוד ועוד.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

בחלקו התחתון של האגף החדש במוזיאון תל אביב לאומנות ישנו חלל מרהיב (כל האגף בנוי לתפארת) שמאכלס דלפק ארוך והמוני שולחנות קטנים.
מבין הדברים הבנאליים יחסית בחרתי את טארט התפוחים שנראה מצויין מרחוק.
מקרוב התגלה מאפה צונן ומעט לח, לא פריך במקומות שהיה ראוי שיהיה, מלא בנוזל סמיך ולבן שמעט הרתיעה אך התגלה בסופו של דבר כאכיל. באמת שלא חגיגה גדולה אבל הביקור במוזיאון היה מרתק.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

סתם בייגל טוסט עם גבינה צהובה, אבל כמה פשוט - ככה טעים.

פטריות, תירס, זיתים, עגבניות ופיסות של אננס, עם רוטב ברבקיו, רוטב חרדל, ממרח עגבניות מיובשות וקערית של רוטב חלפיניו בכדי לטבול.

הגאונות לפעמים מסתתרת בדברים הקטנים. סיילנס אמנם לא המציאו את הטוסט, אבל הם בהחלט יודעים לעשות אותו.

למרות פאשלות ארעיות (שנובעות מלחץ היסטרי - המקום מפוצץ ללא הפסקה) הם מספקים את הסחורה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

קפה לוסיה ברחוב בלפור שייך לאותם אנשים שמנהלים את קפה תחתית. מדובר למעשה כמעט באותו צוות ואפשר לראות מלצריות מוכרות מתחתית גם בלוסיה. גם קהל הלקוחות דומה ולפעמים נודד ממקום למקום.

בית קפה ברנז'אי עם סלבס, אנשי תעשיה וסתם בני אדם פשוטים שעובדים עם הלפטופ שלהם ממעל ספל קפה או נהנים מהשמש החמימה (יש גם מקומות מוצלים).

הקפה אגב נהדר, כך גם עוגת המייפל ואגוזים שאכלתי, חייב להודות שגנבתי ביס מכריך אבוקדו שביקר בשולחן שלי וגם הוא היה לא רע בכלל.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

חומוס סעיד הוא כבר חבר ותיק. המנה סבירה (למרות שיש ימים גאוניים), הפיתות טריות לסירוגין והשירות נע בין מצויין לבין מתקשה. עם זאת, כשמגיעים ביום טוב החומוס שווה את כל הימים הרעים.

בימים אחרים אפשר להתייחס לזה כאל מזון לצורך תזונה, גם זה חשוב.

בסופו של יום - חומוס סעיד הוא לא כזה רע בהתחשב בדברים הנוראיים שאפשר למצוא באזור המדובר.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

מסעדת הבשרים מיטבר פתחה מקום שנמצא ממש מעבר לקיר. מדובר בפאב קטן (מאוד) שמסתתר בדלת ליד פיצה בזילי.קום במפגש של שדרות ח"ן עם כיכר רבין.

באנו בשעה סבירה (כזו שפאבים לרוב עוד ריקים בה) אבל כבר לא היה מקום בפנים ונאלצנו לשבת על השולחנות בחוץ, מה שהפך את השירות להרבה יותר איטי.

האכזבה הבאה הייתה בזה שרוב התפריט לא היה זמין (באנו בגלל שמועות על כריכים נהדרים המוגשים בחלה מתוקה).

אחרי התייעצות ארוכה עם מלצר אדיש בחרתי כריך מהתפריט, לשמחתי זו הייתה גם אחת המנות של הופיעה בתיאורה בצל.

המתנו זמן מה, קיבלנו את השתיה שלנו וסיימנו אותה, המתנו עוד מעט זמן והנה הגיע הכריך שלי וגם אלה של שאר הסועדים.

מלבד כמה חריגות שבלטו ואותן אזכיר בהמשך - מה שהכי הציק לי בעין היה הבצל הרב. כאמור - מנה שלא אוזכר בתיאורה בצל, להבדיל ממנות שמתואר שיש בהן בצל.

ההמתנה לכריך החלופי הייתה ארוכה גם כן. כשהוא הגיע התגלה כריך לא רע בכלל, אם כי באמת באמת קטן, כאילו לקחו כריך רגיל, תמחרו אותו גבוה מדי ואז חתכו באמצע.

הלחם אגב היה לחם דגנים רגיל והרכיך להבדיל ממספר דברים שלא אוזכרו הכיל גם ביצה קשה.

אני לא רוצה להיות האיש הרע בסיפור אבל ביצה קשה בדומה לבצל היא רכיב שיש לאזכר.

מיבטר הוא בהחלט מוסד מוערך וטעים כך שלא ברור מה להם ולשירות חובבני, תפריט מבולבל ובעיקר כריך קטן שלוקח בממוצע 25 דקות להוציא מהמטבח.

את הארוחה הזו קינחתי בארוחה אמיתית במקום אחר. נקסט דור זוכים ממני לאיחולי הצלחה ותקווה לשיפור אבל בהחלט שלא אחזור בקרוב. לא חסרים מקומות לאכול בהם סנדוויץ' טוב.

אוליב: פסטה מלנזנה

מנת המלנזנה של אוליב (חציל באיטלקית) הינה המנה היחידה שאני אוכל שם.
לא כי השאר חלילה לא טובות, פשוט המנה הזו כ"כ מוצלחת שלא ראיתי צורך לנסות שום דבר אחר - למעט פעם אחת שבה אכלתי גם את המלנזנה וגם כריך.

התיאור שלה הוא פשוט מאוד: "פרוסות חצילים קלויים ברוטב עגבניות פיקנטי בתוספת מוצרלה ופסטו".

באמת תמונה מקסימה אבל המנה הזו אינה מדוייקת

כל העניין באוכל טוב הוא שאמור להיות דיוק. ישנן כמויות שצריך לשמור עליהן, יחסים שצריך לעמוד בהם, אוכל הוא לא סתם השלכת דברים לתוך הפה.

הפוסט הזה הוא תלונה, והכל החל למעשה בטלפון מהמסעדה.
בשיחה שללו את כל סוגי הפסטה שהזמנו ואמרו שבגדול יש אפשרות אחת או שתיים.
כולם החליטו לשנות את ההזמנה שלהם לפוזילי, אתם אולי זוכרים את השם של הפסטה מהפרק ההוא שקריימר הכין בובה של ג'רי מהפסטה הזו, וכהגדרתה היא מסולסלת, דמויית ביסלי גריל.
הפסטה שקיבלנו אמנם הייתה מסולסלת, אבל זה לא פוסילי.
נכון, בצק רטוב הוא בצק רטוב, אבל כשמבטיחים צריך לקיים.

תלונה שניה:
פיסות החצילים שאמורות היו להיות ברוטב עגבניות.
זה לא קרה. במנה שלי בקושי היה זכר לרוטב עגבניות.
במנה הזהה לחלוטין של עדי שישבה צלידי היו אולי שלוש עד ארבע כפות של רוטב עגבניות.
האוכל היה טעים, אבל זה לא היה הטעם הרגיל של המנה, זה שאני מקבל כבר כמה שנים שוב ושוב בכל הסניפים שלהם.
אחידות היא חשובה.
לא ייתכן שלי יש מנה אחת, לזו שיושבת לידי יש מנה דומה וכשאכלתי באיזה לילה בסניף בלונדון מיניסטור (לפני שבועיים) קיבלתי מנה אחרת.
האוכל אמנם היה מצויין, אבל הוא לא היה עצמו.

תלונה שלישית:
קופסאות הפלסטיק בהן הגיעה הפסטה היו מלאות למחצה.
במילים אחרות זה אומר שהן היו חצי ריקות.
כמות הפסטה הייתה טובה דווקא, לא רעה בכלל, משביעה על גבול המפוצצת.
להבדיל מהכמות שיושבת טוב בבטן, הכמות במארז לא ישבה טוב בעין. משלוחים אחרים שהזמנתי מאותו מקום היו מלאים יותר, גדולים יותר, עמוסים יותר.
שוב, זה טוב, אבל יש אבל.

תלונה רביעית:
פירורי הפרזמן.
השכלנו לבקש הרבה מהם בצד. עובדי המקו נאותו לבקשה ושלחו ביד נדיבה.
הם היו יבשים כאילו היו פירורי לחם.

הרשו לי לסכם:

• לא היו סוגי הפסטה שביקשנו, הפסטה החלופית לא הייתה מהסוג שהזמנו
• יש אוכל מצויין אבל הוא לא בדיוק הוא
• יש כמות ממש טובה אבל פחות מהרגיל
• הפרמזן יבש

חוץ מזה הכל היה מצויין.

הפעם יש צורך להבדיל בין דרישות של מבקר מסעדות לבין דרישות של אדם רעב שהזמין פסטה למשרד.

האוכל היה מצויין, המשלוח הגיע לפני הזמן, הכמות היתה מדוייקת. עם זאת, הארוחה סבלה מאי דיוקים שצרמו מעט.

עכשיו רק נשאר לכם להחליט אם אתם יותר רעבים או יותר אנינים.

קופי בר: משלוח עסקית פסטה

הארוחה הזו עדיין טריה לי בפה, למעשה יש עדיין על השולחן פירורים שלה.

רק אתמול דנתי עם עצמי בנושא של אוכל בקיץ וכמה קשה לחשוב על אוכל כשחם בחוץ.

גם היום העבודה והחום גרמו לי לא לרצות ללכת ולתור אחר מזון לארוחת הצהריים שלי, הרי למי באמת יש חשק להזיע ולהתייאש ברחובות הצחיחים והבודדים.

לכן, כשפתאום שאלו אותי אם אני רוצה להצטרף להזמנה מהקופי בר שמחתי מאוד.

התגובה הראשונה שלי למעשה הייתה זועפת, אבל אח"כ כשהבנתי שאין לי אפשרויות אחרות - נעניתי מהר לפני שיזמינו בלעדיי.

הסיבה לסירוב הראשונה הייתה כי אני לא באמת אוהב את הקופי בר.

זה לא שאני לא אוהב אותו באמת, אבל בנקודות ההשקה בינינו לא באמת התרשמתי. 

למען האמת בכלל לא ביקרתי שם, השתמשתי כמה וכמה פעמים בשירות המשלוחים שלהם להזמין אוכל בצהריים ובערב ולא היו לי חוויות מטורפות במיוחד, רק אוכל רגיל, עשוי טוב אבל ללא הברקות.

ארוחה משתלמת או עקיצה מושלמת?

הפעם בחרתי עיקרית פסטה בעלות של 49ש"ח אשר מרכיביה היו:

• סלט + רוטב ויניגרט
• לחמניה + חמאה
• פסטה פנה פומודורו + פרמז'ן
• לימונדה
• מאפין

הסלט היה רענן, קליל, עם שבבי סלק ועלי בייבי לצד חסה טריה.

רוטב הויניגרט היה חריף בחמיצותו מה שהפך אותו למוצלח מהרוטב הממוצע. היה לו פאנץ' ואנשים אף התלוננו על ריחו החריף. 

הלחמניה הייתה עם דגנים בתוכה, בגוון חום ובטעם שהשאיר חשק לעוד, טבלתי אותה בחמאה הרכה וליקקתי אצבעות. הפסטה הייתה מבושלת יתר על המידה אבל הרוטב שלה היה מצויין.

הלימונדה היוותה ליווי נהדר לארוחה.

הלחמניה והמאפין היו לי לעזר רב בניגוב הרוטב שהצדיק ניגוב בסוף הארוחה.

הארוחה הזו בהחלט שווה 49ש"ח, במיוחד לאור התמחור המוגזם שיש כיום לכל דבר. זו ארוחה עסקית במחיר משתלם.

המדד האישי שלי לפסטה לוקח בחשבון את היכולת שלי לשחזר את המנה בבית. סגנון הרוטב שלי שונה מזה של הפסטה אך שוב, מדובר ברוטב שבכלל לא איכפת לי לשלם עליו ולכן אני מרוצה. הוא לא היה מימי, הוא היה סמיך ועשיר הן מבחינת הטעם והן במרקם.

בד"כ אני לא משתפך על פסטה או אפילו על אוכל אלא אם מדובר בניצחון גורף. כאן מדובר בארוחה טובה, פשוטה, משתלמת, סך רכיבה אמנם בסיסיים, אבל יחדיו וביחד עם רעב של צהריים זו הייתה סגירת פינה משכמה ומעלה.

ביג מאמא, חומוס אסף, פיצה, אוכלים וחולים

אני חולה, וכשאני חולה לא כיף לי.
אתמול לא אכלתי עד הערב, וגם אז אכלתי מעט פסטה וכל מיני שטויות.
גם היום  באופן לא מפתיע אין לי תאבון של ממש, ואני משקה את עצמי בכוסות עצומות של תה. הנה אפילו תמונה של תה רימונים בכוס של חצי ליטר, כדי שתאמינו לי:

תה רימונים, נייר טואלט, שולחן עבודה בעבודה

עברו עליי הרבה הרפתקאות, ורובן כלל לא קשורות למחלה.
אנסה לתמצת, בעבור מי שפיספס (רמז: כולם פיספסו, למעט מי שהיה איתי בזמן שאכלתי).
העלילות התפרסו על כמה ימים, אבל אני בטוח שאתם תצליחו לעקוב אחריי בקלות.

פסטיבל רק בשר מס16:
החוויה הייתה כ"כ טראגית בעבורי שבחרתי בנתיים לא לפרסם את הפוסט. אני עובר עליו מדי פעם, מתקן דברים, מסיר עקיצות ואפילו מעדן את האמת כדי שתיראה פחות פוגענית כלפי המקום. היו תקריות לא נעימות בתחום השירות והמזון וכקבוצה הצטערנו מאוד שהרמה של הפסטיבל הספציפי הזה הייתה בעבורנו מתחת לכל ביקורת. אולי אפרסם בהמשך, כשהדם יפסיק לרתוח.

צלחות מבאסות של אנשים מבואסים שרוצים בשר

ביג מאמא:
היה גשום. תמיד כשגשום לא מתחשק לצאת מהמשרד - זה הגיוני כי אז חוזרים מארוחת הצהריים רטובים וישנוניים, וזה לא נגמר בטוב. אחד מאתרי הקופונים הציע הנחה בביג מאמא, והוחלט ללכת על המציאה. במבט לאחור ייתכן והיינו יכולים למצוא אלטרנטיבות טובות יותר, אם כי חייבים להתנסות לפעמים.
אני הזמנתי פסטת חצילים (הלכתי על פוזילי בגלל ג'רי סיינפלד), ואילו י' מהעבודה בחרה בגולאש.

פוזילי עם חצילים ועגבניות שרי

הפסטה הייתה אל דנטה, בדיוק כמו שפוזילי אמור להיות (מעט קשה), החצילים עצמם היו לא מספיק עשויים אבל קשים מבחוץ, הרוטב היה שמנוני מדי ובתוכו היו כמה עגבניות שרי קשות מאוד אם כי קלופות.

אש אש יא גולאש

על הגולאש שהגיע עם קערית אורז קטנה (היה ניתן לבחור תוספת מתוך רשימה לא רעה) הבנתי שהוא היה "בסדר", לא לטוב ולא לרע. שמתי לב שלא היה בו מספיק בשר (חתיכה וחצי על כלי קטן יחסית). סה"כ היה בינוני ומטה, אבל זה היה יחסית זול ובגלל הקור ומזג האוויר זו הייתה מציאה. מנת הפסטה הייתה מפוצצת, מנת הגולאש הייתה קטנה בהרבה.

עם אורז כמו שלך אבא בטח היה עני

אבולעפיה אבן גבירול \ פלאפל תימני בצד השני של הכביש
הזדמנתי בצהריים לאזור כיכר רבין ולא הייתי בטוח מה לאכול.
מכיוון שהייתי לחוץ בזמן ולא היה לנו תו חניה, הוחלט לרוץ מהר לאבולעפיה, מה שנקרא "ללכת על בטוח".
לקחתי סמבוסק פיצה - שהיה חם כי הוא יצא לא מזמן מהטאבון, וכמה יחידות של בייגלה שום וסומסום דק.
הבייגלה היה להיט, את הסמבוסק היה צריך בדיעבד לאפות עוד טיפה, שהגבינה תהיה סביבית והרוטב יצטמצם, אבל היה מספיק טוב ואף אחד לא התלונן. הבייגלה היה להיט, כבר אמרתי?

פלאפל קודם אוכלים ורק אז מצלמים

כדי לא לצאת מופסד, קפצתי גם לפלאפל ממול. אני לא בטוח איך קוראים לו, אבל היה כתוב תימני או התימני. המקום קטן מאוד, וכמה קטן ככה גם נקי. כל הסלטים נראו כאילו הכינו אותם זה הרגע והחמוצים היו מצויינים.
רציתי פלאפל, אבל הוא היה עדיין בתוך השמן (יותר טרי מזה אין) אז ביקשתי סביח, ותוך כדי ההתחלה של הסביח כבר יצא הפלאפל. חשבתי מהר והחלטתי לשלב בין השניים. היה תענוג גדול מאוד.
לצערי אין לי תמונות של המאפים וגם את הפלאפל נזכרתי לצלם רק אחרי שאכלתי חלק.

חמוצים סבבה לגמרי

חומוס אסף:
בשישי בבוקר הלכנו לחומוס אסף, שהוא (אם אתם קוראים מתמידים - אתם בטח יודעים) החומוס האהוב עליי בשנה האחרונה. היה מורגש שמשהו שונה בחומוס של שישי בבוקר, אולי לא אותה יד, אולי לא הייתה תשומת לב יתרה למתכון, אבל החומוס לא היה כמו בשאר השבוע. לכל מקום יש עליות וירידות, מקווה שזו מעידה של שישי בלבד, כי לא הייתי רוצה שהחומוס הזה יאבד את המעמד והטעם שלו. לפלאפל ולכרוב המתקוק שלום.

חומוס אסף של יום שישי, אפילו הגוון אחר טיפה

שוב עבולעאפיה:
אחרי טיול שישי ארוך בעיר - הוחלט לשחזר את ההצלחה והלכנו לקנות סמבוסק פיצה, בייגלה שום, והפעם גם בייגלה זעתר (מהסוג היבש, לא הסוג השמנוני).
הפעם עקב טעות אנוש הסמבוסק שלי הגיע עם ביצה בתוכו - המוכר שאל פעם אחת אם אני אכן רוצה סמבוסק פיצה, כי היה רועש, ואז בפעם השניה הוא שאל אותי אם אני רוצה ביצה, וחשבתי לתומי שהוא פשוט לא שמע שאני אכן רוצה פיצה.
היה טעים, והסמבוסק חומם אחרי הוספת הביצה והפך לחצי פריך חצי מדהים.
בייגלה השום היה לא טרי, וגם הזעתר היה יבשושי, מה שמוכיח שהם מכינים אותם רק בשעות מסויימות, ואני באתי בשעה רעה. טרפנו אותם למרות הכל.

פיצה פלורנטין:
את הסיבוב של מוצ"ש בכלל רצינו לסיין ברובן, אבל הגענו בדיוק כשנעלו את שער המתכת החיצוני, אז הוחלט ללכת לאוכול פיצה. פיצה בזילי.קום נראתה רע ורוב התוספות שהיו בהישג יד כללו בצל - פרי השנאה.
הלכנו לפיצה פלורנטין שמזכירה שילוב מוזר בין פיצה בזילי.קום לפיצה 1+1. היא לא הייתה הפיצה הכי טובה בעולם, אבל התוספות היו אחלה (אני ניסיתי פטריות וזיתים), הרוטב היה טעים (והיה ממש הרבה ממנו) והיה סומסום על הקראסט, שזה אחלה.
שוב לא צילמתי, אבל בתחילת הערב היו בנות ברחוב אלנבי שרצו שנצלם אותן עושות שפם עם השיער שלהן, אז הנה:

בחורות עם שפם

עדכונים מהשטח:
פלאפל 4 הטעמים ברחוב המסגר הפך בין לילה ל"ענק הפלאפל", ואילו ברחוב מקווה ישראל פיצה פאי נהפכה ל"פיצה ירושלמית".בואו נאחל להם בהצלחה ושיהיה טעים!
אתם מוזמנים לספר לנו על מקומות שאהבתם שהפכו פתאום למשהו אחר :)
אני למשל זוכר שפעם היה מקום סנדווצ'ים מדהים בפלורנטין, ואחרי כמה זמן הוא הפך למקום סנדוויצ'ים אחר, ועכשיו הבניים הזה כולו בשיפוצים ואין שם כולם, אבל באמת, תספרו לי משהו, אני צמא לסיפורים שלכם.

חמישי שישי וזה

בחמישי בערב עברתי ב Uno, בליווי אנשים נוספים.. אתחיל בזה ואמשיך הלאה עם הרצף הכרונולוגי.
הערב היה עוד צעיר ואכלתי מנה מקסימה הנקראת פפרדלה פונגי, ז"א פסטה פפרדלה שמבוססת על פטריות.
בתפריט היא מתוארת כך: פטריות פורצ'יני, פורטבלו, כמהין, שמפיניון, קונפי שרי ופיקורינו.
בפועל היא מזכירה את אחת המנות הנחמדות שג'ירף ביטלו לאחרונה, ה-Veg veg (של מועדון הקצינים בלבד, לזכרונה של ענבר).
לזכותה יאמר שהיא הייתה מאוד טעימה.
לרעתה יאמר:

• עולה 62 ש"ח למנת פסטה לא גדולה במיוחד (אבל איכותית), שמכילה בעיקר מהפטריות הזולות.
• היו שתי עגבניות שרי בצלחת, והן היו פחות קונפי ויותר רותחות וסתמיות מאוד. לא הייתה הרגשת נימוחות, לא היה טעם מקורמל, הן היו במצב בו כאילו חלטו אותן במים רותחים.
• גבינת הפקורינו פוזרה ביד חסכנית, בעיקר בשביל הטעם - אם בכלל.

עוד נקודות שליליות:

• על השולחן לא היו מלח ופלפל, מה שיכול היה להתפרש כיומרנות של הצד המבשל שבטוח שהכל מושלם.
• החלל די צפוף, ואולי משום כך לא נשאר מקום על השולחן לכלים בסיסיים.
• המלצרים היו חביבים ומהירים, אבל לא בעלי אוצר מילים רחב מספיק כדי לתרגם את המנה במילותיהם.

שימו לב שהתלונות לא מבוססות על מנת פסטה בודדת, אלא על ארוחה של מעל שעה בליווי אנשים נוספים שלא בהכרח היו מרוצים מכל המנות, אך יצאו מחוייכים.

עדיין אתמול, בחמישי, באיזשהו שלב של הערב הגענו גם ליוכבד.
בר קטן וחביב שהקטע שלו הוא מזון מבוסס תפוחי אדמה.
אני אוהב צ'יפס, באמת שאוהב. פעם, כשהייתי קטן, הייתי מארגן ערבי צ'יפס עם ההורים שלי ועם חברים שלהם. פעם, כשהייתי קטן, הייתי משכנע את ההורים שלי לצאת לאכול רק במקומות שהיה להם צ'יפס.
פעם, בבית הוריי היו צ'יפסר של שמן עמוק, צ'יפסר חשמלי, גיליוטינה של תפוחי אדמה, מכשיר מיוחד שמוציא צורות צ'יפס מדוייקות, ועוד.
סלסלאות הצ'יפס של יוכבד מגיעות עם פלחים עבים (מה שנקרא וודג'ס), עם חתיכות בטטה, ועם צ'יפסים יפים, ארוכים וקצרים וזהו.
ישנו מבחר רטבים אשר ממנו אתם בוחרים שלושה טעמים. האהוב עליי הוא הסאטה (בוטנים וצ'ילי). אני אפילו מלקק את השאריות ומזמין עוד וחוזר חלילה.
למקום ישנם גם תפוחי אדמה אחרים, ואלכוהול ממש זול. חייבים להדגיש את זה שוב. אלכוהול ממש זול.
אין מבחר אינסופי של משקאות, אבל הכל מוגש בכיף, ביחס אישי (המקום גם ככה קטן, ויחס מחורבן היה הופך את זה לבלתי נסבל), כאמור זה גם זול.

החלק השלילי בביקור ביוכבד? זה שהם סגרו את המטבח לקראת שלוש מבלי לשאול אותנו אם עדיין בא לנו משהו. אנחנו רצינו עוד צ'יפס הביתה :(

בשלב מוקדם מאוד של הערב שתיתי בירת Kriek דובדבנים ו-Singha התאילנדית שהייתה מתקתקה וטעימה.

כל זאת היה אתמול, ואין אפילו תמונה אחת לתיעוד.

היום קמנו מאוחר (אני יותר מאוחר מאחרים בבית הזה).
באיזשהו שלב הקפצתי לעצמי ירקות מסוגים שונים. זה לא עזר לרעב.

בשלב אחר, כשענבר הייתה רעבה גם כן, הוחלט להזמין מהמטבחון.
מה רבה הייתה האכזבה כשגילינו שאזל הגולאש, שאין יותר קוסקוס בשר, ושהחמין של שבת עדיין לא מוכן.
ישבנו מלא זמן וחשבנו מה מזמינים. בסוף הלכנו על טנדורי.

האוכל שהוזמן:
לחמי טנדורי »
טנדורי רוטי
₪12

לחמי טנדורי »
נאן
₪12

מעדני טנדורי »
עוף "טיקה" (טיקה אדום)
₪69

מנות קארי הודי »
רוגן גושט
₪76

ירקות »
גובי אלו
₪44

סה"כ לתשלום:    
₪213 + ₪10 דמי משלוח

האוכל תכף מגיע, אז פרטים בהמשך.

לברטוריו די פסטה בצהריים

ארוחת צהריים במסעדת לבורטוריו די פסטה.

על המזלג: גראן טורטלונה פורצ'ני( במילוי פטריות פורצ'יני ופרמז'ן), ברוטב קאפונטה (עגבניות פיקנטי , חצילים, פלפלים וקישואים), בתוספת גבינת פטה רכה, כמובן שמעל הכל ישנה גבינת פרמזן מגוררת.

גזר דין:

• מעט מלוח מדי, בעיקר בזכות הגבינות אבל גם הרוטב, עם זאת הכל טעים מאוד.
• הרוטב אותו אכלתי לא היה פריט חובה בפיו של חובב פסטה, אבל מדובר בהצלחה כל עוד הטעם נקי, אפילו אם הוא לא כזה שזוכרים. הפסטה הממולאת לעומת זאת עשתה את הטריק בשבילו.
• דליי הקרטון והסכום החד פעמי מעלימים הרגשה של מסעדה ומותירים את הסועד עם הרגשה מעט אחרת, אולי של חדר אוכל ואולי קונספטואלית. יכול להיות שזו כלל לא הכוונה ומדובר סה"כ ביעילות וחיסכון.
• מנת הפסטה שנראתה קטנה למדי (גם לשאר הסועדים) הייתה משביעה באופן מפליא.
• המחיר (47ש"ח אשר כללו גם פחית שתיה) היה סביר ביחס לרמה של האוכל ולשירות המהיר.
• ההכנה של המנה התרחשה כמעט מול העיניים (הפסטה הוצאה מאריזה מדודה והועברה למים רותחים, הרוטב נמזג מכלי מחומם).
• הערה על השירות; הזמנתה של אחת הסועדות בשולחן הלכה לאיבוד בין שאר ההזמנות והיא קיבלה את האוכל שלה באיחור לא הגיוני ורק אחרי תזכורות רבות לצוות. לא הוצע פיצוי והתשלום בעבור האוכל כבר נגבה מראש.
• הירקות אגב, שמצויינים מעלה כמופיעים ברוטב לא באמת מופיעים בו, לעיתים בפיסות ממש קטנות, ומתוך ניסיון עבר לא באמת מקפידים לשים בכל מנה כמה ירקות. הפעם הייתה פיסת חציל בולטת אחת בלבד, וגם משהו שהיה עלול להיות קישוא.

אחת מהסועדות טעמה את המנה שלי וטענה ששלה הרבה יותר טעימה

אם אתם באזור החשמונאים 91 ובא לכם פסטה, אז כן, מומלץ מאוד. הייתי גם ממליץ לעשות משלוח אם אתם בקטע של פסטה טעימה ברמה גבוהה.


אגב, אם אתם ממש רוצים חצילים בפסטה שלכם (אבל בפסטה מסוג נחות יותר) נסו את אוליב בקרליבך, יש להם מלנזנה לא רעה בכלל, והיא תעלה כמה שקלים פחות בעבור, אם כי היה שווה להוסיף את השקלים הללו בעבור גראן טורטלונה פורצ'ני בצלחת.

נובה ג'ויה סינימטק (מזמינים ומתלוננים)

ג'ויה סינמטק. הארבעה 5 בתל אביב.

כמובן שכל מה שאני הולך לכתוב לכם הוא דעתי האישית וגם זו של זוגתי. אנחנו הרי לא מעוניינים בתביעת דיבה ואין אנו מעוניינים לקבל מכתבים בנושאי לשון הרע ממסעדנים עצובים ופגועים. אנחנו אנשים פשוטים עם חיך רגיש.

תחילה ההזמנה:

רשימת קניות, משלוח מג'ויה 

הטריק של זוגתי הוא לכתוב את כל ההזמנה בקובץ טקסט על המחשב, וכך לא להסתבך עם המנות, ולא לשכוח חלילה משהו.

במידה ועקב תקלה מהשמיים אתם לא רואים את התמונה הנ"ל, אני אכתוב:

• פאפארדלה זנב שור
• כרובית מתובלת
• ג'ויה קלאסיקו
• טליאטלה ראגו
• נזיד ריבוליטה

אתקדם לפי הרשימה, ואתמקד בעיקר במנות שאכלתי בעצמי, אם כי אוסיף אינפוט מפי זוגתי על המנות שלה גם כן.

פאפארדלה זנב שור:

המנה הייתה שמנונית ועם זאת גם יבשה. האפונה לא הוסיפה בהרבה, לא הייתה טריה וגם לא טעימה במיוחד.

אולי זה נבע מהעובדה שהזמנו בשעה מאוחרת יחסית, אבל אם מדובר בעיה ידועה והמסעדה נאלצת לגרד מהקרקעית של הסיר - אולי כדאי שיתחשבו באיכות המנות שהן מוציאים החוצה.

עם זאת, הייתה כמות מספקת של בשר וביחס טוב לכמות הפסטה. הזנב היה עשוי היטב (בם במידה וגם בטעם).

המנה הייתה לא רעה כי מוצרי היסוד שלה היו טובים יחסית. אפשר להרוס מנה כזו, והם לא הרסו אותה לחלוטין. אגב, "לא רעה" זו לא מחמאה, זה אומר שאפשר לאכול את זה, אבל לא באים במיוחד, לא מזמינים במיוחד, ולא בהכרח חוזרים לאכול שוב.

פפרדלה זנב שור

כרובית מתובלת:

הכרובית היא כרובית. נכון, גם בכרובית אפשר לטעות, ולמזלנו לא טעו.

היא הגיעה מטוגנת בבלילה, קריספית ברובה אפילו שהכניסו אותה בעודה חמה ולחה לתוך מארז פלסטיק סגור.

עמה הגיע רוטב בעל גוון ירקרק עדין, שכמו שציינתי בפוסט קודם - טעמו היה דומה למטבלים ההודיים שמגידים עם הצ'פאטי והפאקורה, מין יוגורט לימוני ועשבי תיבול המעניקים חמצמצות וטעם עשיר. כאן הטעם היה דומה מאוד, אם כי אני בטוח מאוד שהרוטב היה על בסיס מיונז. בד"כ אני סולד ממיונז על סוגיו, אבל יש מקומות שיודעים מה הם מגישים (לדוגא רוטב החזרת שרובן בחרו להשתמש בו - אני לא זוכר את החברה המדוייקת), ורוטב הסמוקי מיונז של שיגיד דיגי המנוחים, תהיה האדמה להם גן עדן.

בקיצור - תענוג.

כרובית מטוגנת, או "כרובית מתובלת" כמו שקוראים לה בג'ויה

פיצה ג'ויה קלאסיקו:

את המנה הזו חלקתי עם זוגתי, אם כי אחרי משלוש אחד היא הביעה חוסר שביעות רצון, ולא הייתה מעוניינת להמשיך לאכול.

מדובר בפיצה על בסיס דק וטעים אם כי קצת שרוף, על הבסיס היה רוטב עשיר וטעים מאוד.

מעל הרוטב הייתה מוצרלה לא רעה.

מעל כל הנ"ל היו עלי רוקט, ומעליהם שבבי פרמג'אנו.

הגבינה שמעל העלים הייתה מותכת, ומכך אנחנו למדים שהפיצה כנראה הוכנסה לסיבוב שני, מה שגרם לה להיות טיפה שרופה מלמעלה, וגם גרם לעלים להיות חסרי חיים ובעלי טעם שלא נכלל ברשימת הלהיטים.

אם אתם עדיין בסביבה ורוצים פיצה דומה - אני ממליץ על פיליפ (יש המתייחסים אליו בתור פליפה, קרליבך 20).
הפיצה הייתה טעימה בערך, באמת, אני נהנתי למרות השרוף ולמרות הטעם הלא נעים של העלים. אני מאוד אוהב פיצה, ויכולתי סבול קצת כי בסופו של דבר הרכיבים הבסיסיים היו טובים.

אם אי פעם אזמין מנה זו שוב - אבקש שלא יאפו את העלים, ושיזהרו לא לשרוף את הפיצה.

פיצה ג'ויה קלאסיקו, בעלת פוטנציאל לא ממומש.

טליאטלה ראגו:

רק על עצמי לספר ידעתי, ואני לא חובב של בשר טחון, כזה אני. לא טעמתי כלל מהמנה, ומה שאספר לכם הוא מעדותה האמינה ביותר של זוגתי, כי כבר כמעט שלוש וחצי שנים שהיא כמעט לא משקרת לי, וכשהיא משקרת היא גם ככה מרגישה לא נעים :)

בקיצור, היא לא אהבה, ואולי היא תבוא ותפרט על זה בהמשך.

היא התלוננה כל הזמן שזה יבש, שזה לא עשוי טוב, שזה פשוט לא מסתדר.

ראגו האכזבות הגדול

נזיד ריבוליטה:

אין לי מושג מה לחשוב או לכתוב עליו. הוא לא היה חלק מהארוחה, היא לא ממש אכלה אותו, ואם אני לא טועה היא טעמה וסגרה את הכלי. אני אעדיף אם היא תספר עליו אח"כ. אפילו לא צילמנו אותו כי הוא לא היה שם בנוכחותו.

מילות סיכום:

אולי היינו טיפשים. לפני שבועיים חברים רצו להזמין מאותו סניף של ג'ויה וביקשו מהם להשאיר מספר טלפון כדי שיחזרו אליהם בעוד מספר דקות. חזרו אליהם אחרי ארבעים דקות, ובסופו של דבר הם סיפרו שלא היה משהו.

אנחנו אוהבים להתאכזב בעצמנו - אז הלכנו על האתגר.

ראשית, אני חייב לציין שדמי משלוח של 14ש"ח בנוסף למינימום הזמנה של 90ש"ח הם לא ידידותיים במיוחד.

בנוסף הם אמרו שהמשלוח יכול לקחת די עד למעלה משעה, ושאפילו שאנחנו נמצאים במרחק של חמש דקות הליכה - הם לא יכולים להתייב על זמן כי זה תלוי בשליח.

הארוחה הייתה בסדר, אבל בסה"כ מתחת לסטנדרטים שלנו. אולי נפלנו על סוף יום, אולי הם לא מותאמים למשלוחים כראוי, ואולי אם היינו יושבים שם הם היו מתאמצים יותר כי לקוח שמשמזמין בטלפון את האוכל שלו לא יכול לקרוא למלצר ולהחזיר את המנה.

הייתי ממליץ לכם ללכת ולהתאכזב בעצמכם, או לספר לי שטעינו בגדול.