‏הצגת רשומות עם תוויות ארוחת ערב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ארוחת ערב. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 6 באוגוסט 2015

מועדון הקצינים החדש של ג'ירף


מי שמתיימר לאהוב אוכל אסייתי בוודאי שמע על ג'ירף, שלא לדבר על אכל באחד הסניפים הפזורים בארץ.
עם זאת, לכל אחד יש איזה סיפור או שניים על ג'ירף, שהרי בסופו של יום מעטים הם בתי העסק שעושים עבודה מושלמת.

עצב רב מילא אותי כשמסעדת מועדון הקצינים של ג'ירף - אשר הייתה ממוקמת ברחוב הארבעה סגרה את שעריה.
החלל החדש מצוי דווקא בשכונה אחרת, ברחוב מונטיפיורי 31 (אם משעמם לכם אתם מוזמנים לעשות חיפוש קצר בגוגל כדי לראות על חורבות אילו מסעדות המועדון קם).

המסעדה המחודשת חגיגית יותר, "פנסית" יותר -  אם תרצו, עם שירות הרבה יותר מהוקצע, בר יותר חגיגי, אם כי נפח המסעדה קטן (אבל יש אזור ישיבה בחוץ, ומספר אזורי ישיבה בפנים.

האוכל הוא אותו אוכל, אולי טיפה מקושט יותר, עם טיפה יותר אופציות טבעוניות מבעבר, אבל אינו כולל את כל המנות הקיימות בשאר הסניפים - בדומה לעבר ברחוב הארבעה, יש כאן יותר קונספט ופחות אווירת תאילנד עם נודלס מוקפצים באוויר.

יש תמונות מתחת, אבל הן פחות חשובות הפעם.

פאד תאי טבעוני של ג'ירף
פאד תאי טבעוני של ג'ירף



קיסרית חדשה טבעונית
קיסרית חדשה טבעונית

יום חמישי, 6 בנובמבר 2014

חומוס אליהו | לבונטין 2, תל אביב

אמש אכלתי לראשונה בחומוס אליהו, מקום חדש (יחסית) שהוא זכיינות של בית עסק אחר עם מוניטין בעיקר בקרב תושבי הצפון הקרוב.
אני לא יכול להגיד שהמנה המשולשת שאכלתי הייתה מדהימה, אבל היא הייתה טובה, גדולה ומשביעה.
המחיר - 25ש"ח למנה, מרגיש מעט גבוה, אבל יש שיתנחמו בגודל המנה ובריפיל המוצע בסופה (אפילו לי לא היה מקום).

האוכל היה טרי וטעים אפילו שבאנו בשעות בהן החושך כבר התחיל לרדת על העיר, מה שהיה מצויין במיוחד כי שתי החומוסיות שהיו הבחירה הראשונה שלנו כבר היו סגורות.
בסה"כ מדובר בקום שהייתי רוצה לראות מצליח, ואני בהחלט אחזור אליו.



משולש | חומוס אליהו
משולש | חומוס אליהו

סיכומון:

  • ניקיון - על רמה
  • שירות - חינני וחביב
  • אוכל - טעים
  • מחיר - גבולי
  • אווירה - כיפי
מומלץ לבקר.

יום רביעי, 8 באוקטובר 2014

פסטה פלורה | לא על הרוטב לבדו

לאחר כמה פוסטים מתלוננים על יוקר המחיה בארצנו היקרה לא יכולתי שלא להשחיל סיפור אנושי מרגש על פסטה חדשה בפלורנטין הממוקמת על חורבותיה של פיצה שפעם אהבתי, ועוד כמה מקומות שעברו באותו החלל מאז אותה פיצה.

סליחה שאני זורק שמות, אבל הכי קל להסביר את הקונספט ע"י צמד המילים "פסטה בסטה".
המילים האלה אומרות (למי שמכיר) שהמקום מגיש בעיקר פסטה זולה באווירה צעירה, זו גם האווירה פה, וגם השוס, פסטה זולה ועל הנייר גם טעימה.
על הנייר כי האינטרנט עמוס לעייפה בביקורות חיוביות בטירוף על המקום.

אל תאמינו לי לגבי המחירים, הנה התפריט, תראו מה הולך שם במנות הפסטה, אלו הם מחירי שוק.

אבל לצערי הסיפור הזה לא יכל להיות מושלם, לפחות לא בשבילי.
באתי בערב, מאוחר, אולי זה הגורם, כי אני רוצה להאמין שאנשים רבים כ"כ פשוט לא טועים בצורה עיוורת.
הפסטה הייתה אל דנטה, הרוטב היה מעט מימי, טיפה חום, בעיקר חסר טעם. למזלי היה על השולחן דיספנסר גבינה מהסוג המסתובב, גיררתי גבינה כאחוז טירוף ובכך מצאתי שלווה בצלחת שלי, שאחרת הייתה פשוט תפלה.

אני בהחלט מקווה לגלות בביקור הבא שלי שם שטעיתי לגבי המקום, אם כי לא אמהר לשם, אולי רק אם מישהו אחר יציע.
אבל המחירים, בחייאת רבאק, המחירים האלה.

סלחו לי על התמונה, היה ממש ממש חשוך.


פסטה פלורה, רוטב עגבניות, חציל.
פסטה, רוטב עגבניות, חציל.

יום ראשון, 2 בפברואר 2014

תפוח אדמה אפוי | טעויות שעושים בעזריאלי

אין לי מושג איך קוראים למקום שאכלתי בו, לא בטוח שאפילו היה לו שם בולט כלשהו.
הדבר היחידי שבלט בו היו תמונות של תפוחי אדמה אפויים עם תוספות שונות.
עברתי ליד הדוכן הזה עשרות אם לא רבבות פעמים, תמיד רציתי אבל איכשהו זה לא הסתדר.
הוא נמצא באזור המסעדות בקומה הנמוכה יותר, צמוד לבורגר ראנץ', על פניו יש בו רק דוכן של רכיבים לסלטים \ תוספות לטוסט, אבל התמונות של תפוחי האדמה אומרות אחרת.
ביום חמישי האחרון פשוט נשברתי.


תפו"א אפוי, גבנ"צ, שעועית אדומה חריפה, פסטו.
תפו"א אפוי, גבנ"צ, שעועית אדומה חריפה, פסטו.

ההתחלה לא הייתה מבטיחה במיוחד.
ניגשתי אל הדוכן והבחורה שעבדה בו עשתה פרצוף שאמר שהיה שילוב בין "מה אתה עושה פה?" לבין "מה אתה רוצה ממני?!". שאלתי אותה למה היא מופתעת שניגשתי לקנות מהם אוכל, אבל היא הייתה בהלם כללי ולא תקשרה יותר מדי.
הגיע בחור אחר והחליף אותה, ועד שהאוכל שלי היה מוכן - שניהם פחות או יותר נמנעו מליצור איתי קשר עין.

המקום מצויין במין תנור עם להבה גלויה (או אשליה של להבה) ממנו שולפים את התפודים. לאחר שנשלפו שניים גדולים, הם נלקחו לעמדת התוספות ופוזרה מעליהם גבינה צהובה.
לאחר מכן הבחור הלך למטבח וחזר עם הר של שעועית אדומה מעל הכל.
במבט לאחור - הרוטב של השעועית די הזכיר את השימור המתקרא שעועית אדומה חריפה, אבל השעועית הייתה יחסית קשה, מה שהעיד על בישול לא שלם, להבדיל מזו בשימור שמגיעה רכה.
מה גם ששועית זול יותר להכין לבד בכמויות מסחריות מאשר לרכוש בשימורים, אבל יכול להיות שמבחינה לוגיסטית יש חישובים אחרים.

למרות שתפוחי האדמה היו צלויים באופן מושלם מבחוץ - הם היו קצת קשים מבפנים.
הכמות הייתה רבה ולא התקרבתי ללסיים הכל.
הטעמים בסופו של דבר נהיו משעמים, הוספתי פסטו למרות שזה לא הגיע עם המנה, רק כדי לגוון.
שעועית, גבינה בכמות מזערית ותפוח אדמה שאינו מושלם - ארוחה שאיש לא צריך לסבול חמגשית עצומה ממנה.




יום רביעי, 22 בינואר 2014

פיקנסין | דרך מנחם בגין 132, קניון עזריאלי

גם אם אתם לא בקטע של אוכל אסייתי בטעמים של שנות התשעים, צבעים זרחניים ובעיקר פשטות עם טעמים של שמן (לא שיש משהו רע בזה, אני מת על הנודלס בצבע אדום חריף), אולי תופתעו לגלות שיש בפיקנסין גם אחלה סושי.
המקום כשר אז לא תמצאו שרצי ים, אבל הדגה  תמיד טריה, העבודה מיומנת והמחירים בין הנמוכים שאני מכיר, מה שיוצר אחלה תמורה לאגרה.

במילה אחת - מומלץ!
בשלוש מילים - תוספת נודלס פיקנטי!



שירות - מהיר ואדיב
מחיר - עממי, עם הנחות לחיילים וארוחות עסקיות סביב השעון
ניקיון - טוב למראית עין
משלוחים - אין
הערות - אל תשכחו שאתם בסה"כ בקניון עזריאלי, אז אין מה להרגיש בבילוי יוקרתי

יום ראשון, 22 בדצמבר 2013

טיפו בר מסעדה | חולון של אכזבות

חבר יקר (שהוא כמו אח) המליץ לבקר בטיפו.
אותו חבר גם כותב באן בבלוג אבל מחמת הצניעות לא אסגיר את זהותו.
הלכנו. להלן הפרטים.


קרפצ'יו סינטה


קרפצ'יו סינטה כבושה במלח גס, עם שמן זית. מנה ראשונה מאכזבת עם בשר שנרצח בפעם השניה וטעמו נהרס עד תפלות עם הרגשה של יישון הגובל בחוסר טריות. למרבה הצער גם שמן הזית לא היה איכותי במיוחד והטביע את המנה, ולפיסות התפוח היו טעם וריח של בצל. בתפריט אגב היה כתוב קרפצ'ו וזה שיעשע אותי יותר מכמה שזה מצחיק באמת.


ניוקי גבינות ברוטב חמאה


ניוקי עזים:
ניוקי תוצרת בית, במילוי גבינת עזים ברוטב חמאת פורטובלו.
העזים כמובן במקור. בפועל זה היה ניוקי גבינתי, חביב אך לא יותר, עם כמה פיסות פטריה, בתוך שלולית חמאה אינסופית. הוא היה יבש מאוד באזורים מסויימים ורטוב להחריד באחרים.  


רביולי בטטה ברוטב חמאה ומרווה


רביולי בטטות אפויות: פסטה במילוי בטטות אפויות בחמאה ועלי מרווה.
גם כאן שלולית החמאה הייתה קצת מוגזמת, ואילו הרביולי שהיו קצת מיובשים מלמעה העלו חשד לחימום במיקרוגל.
הרביולי למעשה היו ממש טעימים, מילוי של בטטה רכה בטעם מדוייק וכמעט נקי, אם כי המסביב הקשה מעט על ההנאה.

בנוסף להכל השירות היה מאוד איטי, ולא במובן הרגיל אלא עם מלצריות שהולכות ממש ממש ממש ממש ממש לאט, מוזר לחלוטין. דבר נוסף שקצת הרס היה שהשירותים במקום משותפים עם שאר הבניין והרגישו כמו התחנה המרכזית בכל המובנים האפשריים. 

בנוסף לחוויה שלנו, גולשת בפיד האינסטגרם של הבלוג ציינה:
אכלתי אצלהם "המבורגר וול דאן" שהיה נע מבפנים עם טעם לוואי מזעזע. זוועה 

יום רביעי, 20 ביוני 2012

פיצה דומינו (בומבי)

אין מצב שאף פעם לא נתקלתם בפיצה דומינו (הידועה גם כדומינו בומבי).
יש להם כ50 סניפים ברחבי הארץ ומתוך אלו אכלתי בחמישה והם כולם היו טובים ובעלי רמה וטעם כמעט אחידים.
כשמצליחים לשמור על מוצר דומה בכל הסניפים זה כבר לא באמת משנה אם מדובר בזכיינות או בסניפים אמיתיים, מה שמשנה זה שזה טוב.


פיצה דומינו בומבי


הפיצה הספציפית הזו הגיעה מהסניף בלסקוב (שאפילו לא מופיע באתר שלהם בין רשימות הסניפים).
הבחור שענה (וגם עשה את המשלוח) אמר שזה הסניף הראשון והמקורי, לא שזה שינה משהו.
מבחינתי שזה יהיה הסניף האחרון, כל עוד הם ימשיכו להיות טעימים ולהגיע תוך עשרים דקות.
גם התפריט מספיק רחב כדי שאפשר יהיה להתפנק עם "חטיפי תימן" וסלטים למיניהם.
המחירים מספיק נוחים כדי לא להתלונן ולחפש מקום אחר להזמין ממנו.

הפיצה עצמה באמת לא רעה, בחלק מהסניפים ובחלק  מהפעמים היא כ"כ טעימה שאפשר לאכול אותה קרה או למחרת.
מאפיין זה תמיד מוסיף אצלי אקסטרה קרדיט לפיצות ויוצריהן.
במקרה של דומינו הם מביאים גם רוטב עגבניות ושום פיקנטי שמעשיר מיד כל פיצה אפילו אם היא בינונית.
הרוטב הזה מיוצר בהמון פיצריות בינוניות ונועד להחליק את הפיצה בגרון ואפשר בקלות להעיד שהוא עושה את עבודתו נאמנה.


 רוטב עגבניות ושוםדומינו בומבי
 פיצה דומינו - סניף לסקובפיצה דומינו מגש ענק


הסיכום לדעתי היה צפוי לאורך כל הפוסט:

  • זה זול
  • זה טעים
  • זה מגיע מהר
  • יש רוטב שמשדרג
  • אפילו לא צריך תוספות כדי להנות מהטעם


לדעתי אם ישנו מצב בו פיצריה לא עומדת בקריטריונים הנ"ל אין טעם או צורך לאכול בה. הרי מדובר בדרישות שאמורות לאפיין פיצה מוצלחת או אפילו בינונית במידה ומשהו חסר.
אפשר לחיות גם עם פיצה יקרה יותר אם היא ממש טובה.
אפשר לחיות עם פיצה שמגיעה לאט אם היא מדהימה.
אפשר לשלם ממש מעט ולאכול פיצה בינונית אם כל הפיצריות האחרות סגורות או אם הן רחוקות.
אפשר להתפשר על המון דברים, אבל עדיף לתת את כספיכם למקומות שנותנים לכם הכל ומהלב.

פיצה זה טעים.

יום חמישי, 14 ביוני 2012

תאי פוד

דבר המחבר:
את הפוסט הבא כתבתי ביום רע.
גם לי מותר שיהיו לי ימים רעים, לא?
אי אפשר להיות סלחניים כלפי כולם, אי אפשר לשמוח כל הזמן, לפעמים פשוט מקיאים אמיתות לא נעימות החוצה.
זה היה יום כזה.
מאז אמרו לי שהפוסט הזה לא משהו, שאולי עדיף לא לפרסם, שאולי אני תוקף חזק מדי מקום שמפרס אנשים.
אני לא יודע מה להגיד.
הרי אני רק מספר את מה שהיה, מה שאני הרגשתי בפה, בלב ובמקומות אחרים בהם היה לי לא נעים אחר כך.
תחשבו מה שבא לכם על הפוסט הזה, זכותכם.


ייתכן ובשבילכם אוכל הוא לא יותר מתזונה, דבר פונקציונלי שמכניסים מצד אחד ומוציאים מהצד השני, לא משהו להתעמק בו. אם אתם אכן כך אז לא ברור לי למה שתרצו לקרוא בלוג שמתרכז באוכל.
זו לא הנקודה, למעשה אני לא יודע איך לגשת לנקודה.
בכל זאת, זה יהיה קשה, אבל אני אנסה, בלי נדר.

תאי פוד משלוח
תמונה שווה לפחות עשר מילים

תאי פוד, באמת, אתם לא אשמים, סה"כ יש לכם פוטנציאל, נשאר רק להוסיף קצת טעם למנה.
לתבל אותה, להוסיף רכיבים שאולי לא חשבתם עליהם, אני מכיר אפילו משחות קארי ורטבים מהסופר שיכולים להקפיץ את האטריות שלכם לרמה הבאה.

אבל כבר דיברנו על זה בעצם, לא?
כמה אכזבות בטעם נודלס אפשר לאכול?
כמה מוקפצים דוחים יערימו לנו על הצלחת?
כמה מרורים עוד נאלץ לעטוף בבוטנים ורטבים כדי להסוות חוסר טעם?
עד מתי בני ישראל ימשיכו לתת את ידם ואת כספם למקומות שמגישים בינוניות לחה?
החיים בארץ הזו מספיק קשים, אין צורך בכישלון של המטבח האסייתי \ אוריינטלי כדי להמשיך לזרוע מלח על הפצעים.
לא ייתכן שמרבית המקומות העוסקים בהקפצה ונודלס יגישו אוכל סוג ב' במחירים מופרזים.
לא יתכן שלרוב המסעדות יש יום רע לאורך כל השנה.
הימים הטובים או הטבחים הספציפיים שלפעמים נמצאים במטבח ושולחים אליך מנה טעימה הם לא סטטוס קוו, ואי אפשר לחיות כל הזמן באזור השלילי. זה פשוט לא מסתדר.
זה לא שבתחומים האחרים כולם כשרונות עצומים, יש כשלונות בכל מקום ובכל מטבח, אבל כנראה שהתחום הקולינרי הזה הוא זה שמושך אליו הכי הרבה בינוניות.
אולי הם נפגשים כולם וצוחקים עלינו, על הדברים שהם מאכילים אותנו, על איך בתפריטים שלמים יש אולי שתי מנות טובות, על איך שמקום מגיש את אותה מנה בשני טעמים שונים, איך אפשר לשלם מאה ש"ח על מנה בינונית ומטה.

הרשו לי לחזור לתחילת הפוסט.
אם הייתי רוצה לאכול אוכל בשביל לשבוע הייתי יכול לדחוף פיתה עם טחינה או איזה חטיף.
הייתי יכול גם לרדת לסופר ולקנות נודלס ולא להשקיע בהם בשום צורה, סתם לבשל ולזרוק עליהם משהו.
אבל לא, אני הזמנתי אוכל ממקום שמתיימר להיות משהו.
והנה הם מוסיפים חטא על פשע, אין להם שירות משלוחים משלהם, המקום עובד עם ספר האוכל.
במקרה הזה כמעט ולא היו בעיות מלבד המתנה יחסית ארוכה לאוכל, אבל זה גם רע, לא?
גם על ספר האוכל כבר יצא לי להתלונן, אבל הפעם מתלוננים על עניין אחר.

אבל מספיק שלילי, תראו איזו תמונה מקסימה ואחריה אני אנסה להיות חיובי יותר.




האגרול היה רגיל, זה אומר שהוא היה אכיל, לא מגעיל, סביר אפילו.
ע"פ החבר ששיכנע אותי להזמין מהם ואכל יחד איתי זה היה יום רע, אבל הימים הטובים לא טובים בהרבה.
אני לא בטוח אם זה דבר חיובי להגיד, אבל היי, לפחות שבענו!

עכשיו ברצינות:
זה לא היה טעים. שום דבר חוץ מהאגרול לא היה טעים.
רק הרטבים שהגיעו שיפרו את האוכל, וכעבור זמן לא רב הייתה לי בחילה.

יום שני, 4 ביוני 2012

טראנצ'ו

לרוב אני מהרהר עם עצמי על כך שבלוג הוא לא עיתון או אתר נחשב ושלרוב אני מגיע באיחור למקומות, אם בכלל, לא מתרועע בהשקות, לא מתעניין בתקופות הרצה. משאיר את העניין שלי על אש קטנה.
זו היא דרך חיים.
אם הייתי רוצה לצוץ בכל מסעדה שנפתחת - סביר שהייתי יוצר קשר עם גופי יח"ץ ומתערה בחיים הללו, דבר אשר אינני יכול לעשות מכיוון שאני אדם מהשורה ויש לי עיסוקים רבים שאינם מאפשרים לי להיות כה גמיש.

עם זאת, מדי פעם, כמו בפעם הזו ממש, יוצא לי להגיע למקומות רגע לפני שהדלתות נפתחות.
המעמד הזה מגיע עם אחריות מסויימת.
אם אהיה הראשון לבקר ואבחר לקטול - הרי אני יכול לחבל בעסק שעדיין לא נעמד על רגליו.
האם הייתם נוטלים על עצמכם אחריות שכזו?
למזלי לא היו לי יותר מדי תלונות.


טראנצ'ו
טראנצ'ו פלוס, יעני משולש וחצי


ובכן טראנצ'ו.
הבולס שמע עליהם אתמול בצהריים המוקדמים ובאחר הצהריים כבר התדפקנו על הויטרינה.
המקום לא נראה גמור, לא הכל היה מסודר לחלוטין, אבל יכול להיות שיש להם טאץ' תעשייתי לתקרה.
המקום עצמו הוא חלל שבעבר היה חצי מהסניף של חינאווי בקרליבך. ישנו תנור גדול ומעניין בו אופים את הפיצה והוא למעשה הסנטר-פיס של החדר, כאשר הפעילות העיקרית מתרחשת בחלק הקדמי של התנור - היוצא אל הויטרינה המדוברת וממנה אל הרחוב.

לכשהגענו הצוות היה עסוק בתדרוך על אופי ההכנה ובהכנת מגש.
ברגע שקיבלו את פנינו נתקבל גם ההסבר ששמענו שוב כמה פעמים (כשאורחים נוספים הגיעו).
ההסבר הולך בערך ככה: טראנצ'ו זו המילה האיטלקית לסלייס של פיצה. הטראנצ'ו גדול יותר ממשולש ממוצע, וכאשר משולש ממוצע בקושי מגרד את ה90גרם הטראנצ'ו הוא בסביבות ה300. המתכון הוא איטלקי כמו גם העגבניות שאיתן מכינים את הרוטב, יש המון גבינה, הכל טרי במקום.

המשולשים אכן היו גדולים. לא רק גדולים אלא גם עבים. מדובר בפיצה שיכולה בקלות להביך את המגש העבה של פיצה האט. בצק תפוח מאוד ועם זאת קליל, לח ורך, לא לחמי מדי, כל ביס נמס בתוך הפה.
רוטב העגבניות היה מבוסס בעיקר סביב עגבניות מרוסקות \ קצוצות.
חלקתי עם זוגתי טראנצ'ו+ שהוא משולש וחצי (בעלות של 30ש"ח כאשר המשולש הרגיל עולה 25ש"ח) ויצאתי מפוצץ עד עשר בערב.


טראנצ'ו, צלחות ריקות
הבולס סיים בקלות טראנצ'ו וחצי בזמן שאחנו נאבקנו עם מנה באותו גודל.

מחשבות:

  • הטעם של הרוטב היה נקי מדי לטעמי. אני אוהב את הרטבים שלי כבדים יותר, מתוקים יותר, עם טאץ' של שום. העגבניות המרוסקות הן מעט ניטרליות, יש להן טעם מאוד מובהק, יתכן ויהיו אנשים שיחליטו שזו הפיצה האהובה עליהם ביקום - זו לא תהיה הבחירה הראשונה שלי אבל היא בהחלט לא רעה.
  • המחיר הרגיש גבוה אבל לאחר שניה של מחשבה נזכרתי שאני משלם בערך את אותם הסכומים במקומות אחרים, על כמויות פחותות. כאן המדד הוא בנפח לעומת מספר המשולשים.
  • אם הם יהיו פתוחים בשעות גבוליות אז זו יכולה להיות אחלה פיצה לבלייני קרליבך.
  • במידה ויהיו משלוחים אני לא רואה סיבה שלא אזמין מהם מדי פעם כדי לגוון.
  • עשרה שקלים לבקבוק זכוכית של קולה? לא נעים.
  • מה עם תוספות?
  • אם כבר יש להם תנור מטורף (עם הסקה פנימית וניחוחות עשן) וגם תבניות די עמוקות - אולי יום יבוא והם יעשו דיפ דיש?

סיכום:
מומלץ מאוד לנסות. בטוח שלא תתאכזבו יותר מדי ואולי אפילו תגלו את הפיצה החדשה שלכם.



יום רביעי, 30 במאי 2012

טוסט גבינה עם פטריות וסריראצ'ה

איזה מן אדם נכנס לחנות ויוצא ממה רק עם פטריות?
ובכן, אני.
אדם פשוט שרוצה רק פטריות, או חושב על פטריות, בכלליות מפנטז על בשרן הרך בתוך הפה שלי.
ההחלטה נפלה ואמש אחרי העבודה התחלתי לעמול על טוסט עם פטריות.
כך זה קרה:

לחם עם רוטב חריף
לחם לבן פרוס עם צורות של רוטב סריראצ'ה




מכיוון שרוטב סריראצ'ה הוא גם חריף וגם מתוק וגם מעושן - לא הרגשתי צורך להוסיף לו שום דבר כי גם ככה הייתה גבינה והיו פטריות כך שרציתי להמנע מעומס.
במבט לאחור אולי הייתי מוסיף מהפפרוני החריף שהיה לי במקפיא אבל זה היה מספיק ועמוס ממילא.
על הרוטב החריף שמתי פרוסות של גבינת גלבוע, מפוזרות כך שיכסו את רוב שטח הפנים.
התחלתי לרחוץ פטריות.




קצת גבינת גלבוע מעל
גבינת גלבוע מעל - בכמות מספקת בכדי שהגבינה תנזול קצת החוצה ותתקבל גבינה קריספית מסביב




שפים בטלויזיה ומתכונים למיניהם מבקשים מכם לרוב לקטום את הרגליים ולהשליכן או להשתמש בהן לדברים אחרים. אני דווקא מאוד אוהב את הרגל או הגזע של הפטריה, זה הרי בדיוק אותו טעם, וככה גם יש יותר פטריה.
הפעם דווקא כן הסרתי אותן מכיוון שנאלצתי לצמצם את הנפח והשטח כדי שהכל יכנס לטוסט במידה שווה.
את הרגליים אכלתי. תוך כדי גם אכלתי כמה פטריות.




פטריות מעל רוטב חריף לחם וגבינה
פטריות שמפיניון קטועות רגל - אם הייתה לי פטריית פורטובלו ענקית הייתי משתמש גם בה




כל מה שנשאר לעשות היה פעולת מעיכה כדי להצמיד את החתיכות לצורה של כריך.
הרוטב קצת עלה דרך הלחם, וגם הפטריות החלו להגיר נוזלים בעדינות.
ועכשיו לטוסטר.




כריכים עם פטריות, גבינה, רוטב חריף
דייג אוהב דגים




הנוזלים מהחלק הקודם פלוס נוזלים שיצאו מהפטריות עזרו ללחם לקבל גוון קריספי מקורמל, יחס עם סוכרים מהרוטב והסוכים שבלחם עצמו.
בסה"כ יצא גוון חום זהוב נהדר ופריך.
הטוסט עצמו התקרר טיפה בטוסטר כבוי, ככה הוא לא נרטב מלמטה (עיבוי נוזלים שקורה במגע עם צלחת קרה) ונשאר חמים.




טוסט גבינה שחום וקריספי
כמה פשוט - ככה טעים




תראו איזה בפנים יפה יש לטוסט הזה.
כמה שהוא יפה ככה הוא גם היה טעים. הרוטב נהיה מתוק יותר אחרי שהוא מחומם ומעט פחות חריף.
הטוסט היה עסיסי מבפנים ולפטריות היה מרקם נגיס וכיפי, כמו שאמרתי - הוספת בשר או טעמים אחרים הינה ממש מיותרת כשיש עושר כזה בין שתי חתיכות לחם.




טוסט גבינה עם פטריות וסריראצ'ה
הטוסט של הלייף




אחרי כמה שעות נהייתי שוב רעב ומכיוון שכבר אכלתי את כל הפטריות אבל עדיין התחשק לי טוסט - החלטתי לחפש במקרר פתרון נוסף וטעים לא פחות.
איתרתי צנצנת של רוטב צ'ימיצ'ורי ביתי שאמא של ענבר הכינה והביאה לנו בשבת.
הרוטב הזה התמקם נהדר בתוך טוסט חדש וטעים.






טוסט עם צ'ימיצ'ורי
רוטב צ'ימיצ'ורי ביתי הוא קסום וגם בריא (זה לא חרוז, אבל נשמע טוב וגם נכון)




מקווה שאהבתם - ספרו לי כיצד!

יום רביעי, 28 במרץ 2012

קאבאבא: ארוחת שווארמה (חצי עגל חצי פרגית) בלאפה

הבולס ואני הלכנו לסעוד את נפשנו בסניף הקרוב של קאבאבא.
כמו ארז, חברנו הטוב והיקר, גם אנחנו נעזרנו בקופונים שפורסמו לארחונה המקנים הנחת 50% לארוחות של קאבאבא, או כמו שהבולס היה אומר "נותנים לך תיקח..." וכו'.
ובכן, לא היה רע בכלל, אפילו היה טוב, למעט כמה עצות לשיפור שאותן אשטח בפניכם יחד עם הסיפור המרגש של הקאבאבא.


המקדונלדס של השווארמה, אבל יותר טוב

קאבאבא זה בעצם קצת כמו ללכת למקדונלדס וקצת כמו ללכת לדבוש.
יש רובוטים שפורסים את השווארמה, יש קופה בה לוקחים את ההזמנה, מסכים עליהם היא מופיעה, אזור שבו מוציאים לך את האוכל על מגשים אדומים, השתיה מגיעה בכוסות עם שם המותג, הצ'יפס די דומה ואפילו הקטשופ מגיע בשקיות.

יש שני גלגלים, האחד פרגיות (טעים) והשני עגל (גם טעים אבל עם טעם לוואי ייחודי של תיבול חזק), הסלטים הרגילים ועוד כמה דברים שלא טרחתי לבדות (סליחה באמת שהייתי רעב והלכתי ישר על השוואמה מבלי לחפור בתפריט).


ככה נראית לאפה

כבר בזמן שהמתנו הבולס העיר שהלאפה הייתה קטנה, אבל מהצד היא נראתה לי בסדר.
האשמתי אותו בשליליות יתר והמשכתי לחכות לארוחה שלי.
הבולס הזמין טבעות בצל לצד קבבים, אמר שהיה בסדר אבל אני אשאיר לו מקום לכתוב ביקורת משלו.
הלאפה שלי הייתה מצויינת. הכל היה מונח ומפוזר כהלכה, הטעמים השתלבו יופי, הסלטים והרטבים פוזרו כמו שצריך ובמידה הנכונה ואפילו יצא שכל כמה ביסים אכלתי עגל ובאחרים אכלתי פרגית - כך שיכולתי לחוש בהבדלים בטעמים ובמרקמים.

משמאל רואים את העגל, מימין רואים טיפה פרגית

אני לא בטוח שהצ'יפס הוא ברמה שמצדיקה פסקה משלו, אבל באמת שהוא היה טוב. כל העניין הזה עם התוספות הוא רעיון לא רע, אבל מצד שני זה שוד לאור היום. בפלאפל של דוד מעמיסים שלך שק של צ'יפס לבקשתך כמו גם בשווארמיות אחרות בהן העסקים טובים, המחירים מספיק גבוהים כדי להצדיק פינוק או סתם יודעים שהלקוח לפעמים רוצה קצת תפוח אדמה שמנונית. בדבוש הצ'יפ עולה שקל לשקית בגודל קטן עד סביר, אבל זה עדיין שקל וזה אומר שבסכום שמנת צ'יפס במקדונלד תעלה - ניתן לקנות הר של צ'יפס דבוש, שהוא לא רע.
בקאבאבא מתייחסים לצ'יפס כתוספת, זה מגיע בצלחת \ מארז נייר נחמד מהסוג שבו מגיעות נקניקיות בחול, הכמות לא רעה, הטעם גם מצויין, אבל זה עדיין לא בשכונה של הצ'יפס התעשייתי והמדהים של מקדונלדס עצמם, אפילו הוא נראה בדיוק כמוהו.


צ'יפס כמעט כמו של מקדונלדס

הניחו שניה את הקופון בצד.
ארוחה כזו בלמעלה מארבעים שקלים זה בערך כמו מקדונלדס.
כיום אנחנו כבר לא חיים בעדין התמימות של שנות התשעים וברור לכולם שמקדונלדס היא לא מסעדה ושווארמה זה לא בילוי, למרות ששני הדברים האלה עדיין נכונים איכשהו, הרי אפשר לצאת עם החבר'ה לשווארמה ולשבת על הברזלים ואפשר ללכת למקדונלדס המפואר יותר ולהתנהג בנימוס.
בכל מקרה, השווי הכספי הוא בסדר, צ'יפס, שתיה, לאפה עם שווארמה עגל, החיים הטובים ועוד על מגש יפה והכל.
ממש לאס וגאס בישראל.
אם תרצו תלונה של ממש - הביטו בתמונה כאן מתחת. שקיות הצ'יפס הן בגודל של חצי לאפה (לגובה). זה אומר שהלאפה קטנה מהלאפה הממוצעת בשוק. אפשר להגיד שעוקצים אותכם, אפשר להגיד ששוארמה זה אוכל רחוב עממי, אבל מצד שני כל המחירים עולים, קשה למצוא מקומות שלאפה עולה בהם פחות משלושים, בכלל די קשה לחיות במדינת ישראל.


שקית קטשופ בגודל חצי לאפה

אגב, אני לא בטוח עד כמה כל הסיפור הזה עם הפס האנושי עובד.
יש אנשים בקופה, אנשים שמכינים את האוכל, אנשים שמגישים אותו, בדבוש עושים את אותו הדבר עם פחות אנשים מקדימה, ואולי אדם או שניים מאחורה. למעשה אולי כל זה למראית עין, אולי כשיש מחסור בלטים אחד מהם עובר למטבח. אולי זה כמו במקדונלדס - כשאתה לא מוכר אתה הולך למטבח לזרוק חטיפי עוף לשמן.
לא יודע, אני לא ממש אוהב שהשווארמה שלי מעלה כ"כ הרבה אסוציאציות למקדונלדס.
אם כבר אז הנה מחשבה חיובית, שווארמת העגל שלהם ממש דומה לטורקיש שווארמה (פתח תקווה).
ותחשבו על זה.

יום חמישי, 1 במרץ 2012

פול מבושל עם שום קונפי בעגביות מרוסקות

תראו איזה יופי:

שום קונפי, פול מבושל בעגבניות מרוסקות, על מצע אורז לבן

אופן ההכנה שלי למנה המדהימה הזו הוא פשוט מאוד, לא אלאה אתכם בשקרים על איך ריסקתי לבד את העגבניות, השריתי את הפול וגידלתי את האורז בשלולית, להלן מתכון סופר פשוט:

  1. משיגים את הרכיבים הבאים: שמן זית, אורז, שום, פלפל, מלח, כמון, כרכום, קינמון, פול משומר (עדיף על קפוא מכיוון שהוא כבר מרוכך דיו - מה שמקצר את ההכנה) ושימור גדול של עגבניות מרוסקות.
  2. מכניסים כמות שום רצויה (אני אוהב מאוד שום ולכן אני משתמש בכמה שיותר, אבל צורת ההגשה האופטימלית היא כשלוש שיני שום לסועד) לסיר עם שמן שחומם מראש. היזהרו שהשמן לא ישרף - שיהיה חם אך לא מעשן. על אש נמוכה יחסית החזיקו את השום בשמן ככל האפשר, או עד שיתרכך יחסית. יש אנשים שעושים זאת שעות, כאן מספיקות גם חמש דקות מכיוון שהוא ימשיך ממילא להתבשל ברוטב.
  3. כשנמאס לכם מהשום הוסיפו תבלינים לפי הטעם אל תוך השמן, וכשאשר תרגישו ארומות נעימות באוויר (בתוך פחות מדקה אם הטמפרטורה נכונה) הוסיפו את העגבניות המרוסקות.
  4. אחרי חימום נאות של הרוטב שנוצר (ניתן להגיע לרתיחה אם שומרים על ערבוב) הוסיפו פנימה את הפול. אם אתם אוהבים סמיכות - אל תפרידו את הפולים מהעיסה שיש בד"כ בתוך השימור, אלה סה"כ פולים מרוסקים. אם אתם רוצים מנה קלילה יותר ניתן או לדלל במים, או פשוט לשפוך החוצה את הנוזלים של השימור לפני שמוסיפים. אני מעדיף לשפוך כדי להמנע מחומרי שימור מיותרים.
  5. במקביל הכינו אורז לבן.
  6. מכיוון שהפולים מגיעים רכים זמן הבישול לא אמור לעלות על כמה דקות. אם השתמשתם בפולים קפואים בשלו עד לריכוך.
  7. הניחו כמות יפה על האורז ובתאבון!

יום שבת, 18 בפברואר 2012

פרנק פריך

אז זה מה שקיבלנו :

















ומה קרה לפני?
ובכן, הכל התחיל בערב טיפוסי אחד, כשהיינו רעבים, ולא היה לנו כוח\מצרכים להכין דבר מורכב, ורצינו משהו בשרי מעבר לסנדוויץ' עם פסטרמה.

במקרה נתקלנו בספר האוכל על השולחן - אותו ספר משלוחים שמתיימר לדעת מה חם ומה סתם.

כהרגלנו בקודש אספנו מספר מועמדים פוטנציאליים בהתחלה, ולאחר מכן פסלנו אותם אחד אחרי השני.

מה שנשאר בסוף היו 2 אפשרויות - שניהם מועמדים ראויים מגיזרת הנקניק - רובן ופרנק.

החלטנו לברור באמצעות בחירה רנדומלית הוגנת. המספר שמציין את השניות על השעון היה אי זוגי, ויצא שהתקשרתי לרובן.

לאחר מספר שניות ענתה לי עלמת חן, שאמרה שהם לא עושים משלוחים כרגע. זה נראה לי מוזר כי השעה לא הייתה מאוחרת במיוחד, אבל היא הבהירה לי שהיא מתכוונת לכך שהם לא עושים משלוחים בכלל כעת, למרות שעשו בעבר.

עקב הרעב לא נכנסתי לשאלות כמו למה אין משלוחים (שיערתי שזה עקב ניסיון מר עם אנשים תמימים שחשבו שיקבלו במשלוח את אותה איכות כמו ב"מסעדה" אבל אכלו לקרדה במקום) או למה בעצם יש להם שם טלפון אם אין משלוחים (בטח הם חושבים שאני אבוא במקום ל"מסעדה" - נאיבי שכמותי)

בקיצור, אתם יודעים כבר לאן השיחה הבאה שלי הלכה.
הצצנו בתפריט המשלוחים קודם לכן, ומכיוון שאנחנו couple ואוהבים קיצורי דרך החלטנו להזמין את פרנק couple מתוך ה section של קיצורי הדרך. מדובר ב10 נקניקיות מיני בתוספת תפוחי אדמה אפויים וכרוב כבוש. בנוסף קיבלנו 2 לחמניות מיני שיכולות לשמש בית חם לפחות לחלק ממניין הנקניקיות אותו אנו עתידים לקבל.

10 הנקניקיות שיצאו לכיוון בתינו היו 5 עגל ו5 באווריות בראט וורשט. לקור ששואל את עצמו מה זה בראט וורשט נרמוז כי נקניקיות אלה הן סיבה טובה לכך שהמקום לא מחזיק בתעודת כשרות.

לא עברה חצי שעה, והמשלוח שאתם רואים בתמונות למעלה הגיע + 2 לחמניות מיני שביקשו לא להצטלם.

בתמונה מימין אתם יכולים לראות 5 נקניקיות בראט יחד תפוחי אדמה + בצלים מטוגנים וכרוב כבוש, ובתמונה משמאל אותו דבר עם נקניקיות העגל. תחילה כילינו את הנקניקיות בצורה מסורתית עם המיני לחמניות. אני התחלתי עם 2 נקניקיות וורשט, בתוספת קטשופ וחרדל, ואילו א' העדיפה להתחיל ולסיים עם 2 נקניקיות עגל. היה ממש טעים ואיכותי.

אני חייב להודות שפעם לגלגתי על אנשים שמשלמים סכומים של יותר מ10 שקלים על נקניקיה, כי לימדו אותנו מגיל צעיר שנקניקיה זה שאריות של נתחים אחרים. בד"כ זה נכון, ועדיין לא הייתי קונה בדוכן רחוב אלמוני שמציע נקניקיה בלחמניה ב18 שקל, אבל כאן זה אחרת. הנקניקיות עשויות בידי אמני נקניקיות. יש דבר כזה והם יודעים מה הם עושים. זה טוב במיוחד כשהלחמניה באה עם חרדל דיז'ון או מיונז הלמנס\היינץ במקום מקבילים ישראלים נחותים שלהם.

בעצם זה כמו פעם שחשבנו שהמבורגר תמיד נחות עד שרשתות כמו בלאק (יותר) ומוזס (פחות) נחתו אצלנו עם המבורגרים משודרגים במחירים משודרגים כי אין מה לעשות - על איכות צריך לשלם.

התפוחי אדמה היו סטנדרטיים, ותמיד העדפתי צ'יפס, אבל אהבתי את הבצל המטוגן שפוזר עליהם בנדיבות. הכרוב הכבוש היה הרבה יותר טוב בלחמניה מאשר מחוצה לה, אבל זו כבר באמת העדפה אישית.

לאחר ששבענו נותרה חמגשית אחת מלאה ב3 נקניקיות בראט + תפוחי אדמה וכרוב כבוש מלוא התוכן.

אחלה ארוחת ערב ליום המחרת.

יום שלישי, 14 בפברואר 2012

חומוס יונס ופיצה סרט

לפרק זמן בחיי חומוס יונס היה החומוס המועדף עליי (תל אביב, לא יפו).
זה היה חומוס טעים, טרי, זול וזמין (גם מבחינת מרחק וגם מבחינת שעות וימי פעילות).

יום אחד - הנורא מכל קרה!
החומוס שלהם נהיה מגעיל. לא סתם לא טעים, היה לו טעם מעאפן, כבד בתבלינים, לא טרי במיוחד ובעיקר לא בא בטוב.
שתי פסילות וגמרנו, לא יכולתי לחזור לשם שוב אחרי שגיליתי שזה לא משהו חד פעמי, ויותר מזה - גם אנשים אחרים דיברו על זה. האסון היה כבד, הייתה מצוקה באוויר.

חומוס יונס, אמש, מנה טעימה ברמות מרעננות, עם קצת גרגרים ומעט טחינה (וסומאק?)
מה רבה הייתה שמחתי כשאני והבולס קיבלנו אתמול את החומוס שלנו והוא היה טעים בצורה אסטרונומית.
חזרה העטרה ליושנה, והכל נהיה דבש!
רק מה, המנה כפי שאתם יכולים לראות מרוחה ביד קמוצה מאוד (מזל שאכלנו פיצה לפני, ועל זאת בקרוב).

הבולס הזהיר אותי שזה קרה לו גם בפעם האחרונה, הוא קיבל מנה קטנה מאוד, פיתה במקרה הטוב ובניגובים קטנים.
מזל שגם הזמנו מפלאפל הבית. פלאפל ירוק, טרי ומדהים. אמש הוא היה פחות מדהים מהרגיל אבל עדיין טעים עד מאוד.

פלאפל ירוק טרי טרי, עם צלוחית טחינה מוצלחת
כמו שאמרתי, את הערב בעצם פתחנו עם פיצה.
התכנון היה ללכת בכלל לקרפצ'יו בר - הבולס כצפוי הצטייד בקופונים. כשהגענו גיליתי שאני לא במצברוח ובשכנוע קליל המשכנו לפיצה סרט. הפעם, שלא כמו בפעם שעברה שביקרתי בפיצה סרט כבר היה לי חוש טעם, אם כי אני עדיין טיפה חולה.
כדי לדעת מה ההבדל בין הטעמים - לא העמסתי ישר מרוטב הסריראצ'ה המצויין אלא אכלתי חצי משולש (עם פטריות) במצבו הטבעי. המגש בדיוק יצא לא מזמן והפיצה הייתה גם טריה וגם טעימה. רוטב עסיסי, פטריות עשויות במידה הנכונה וכל שאר הדברים שצריך. אחרי זה כבר שחיתי ברוטב.

פיצה סרט, פטריות, רוטב סריראצ'ה וקצת סודה כדי להרטיב את הגרון.
סה"כ היה ערב משובח של קולינריית רחוב. אם כבר לאכול אוכל רחוב - אז את הסוגים הטעימים.
תראו את כל התמונות ותגידו לי שאתם לא רוצים גם קצת מהתענוגות האלה?
לא? שקרנים!
מה שמזכיר לי: אמרו לי שיש פה יותר מדי חומוס ומעט מדי דברים אחרים. האם זה נכון? נשמח לשמוע מכם.
לסיכום, עוד תמונה של כוכב הערב:

חומוס יונס, שוב זרח מעליהם כוכב החומוס התל אביבי, מומלץ בחום לבוא לנגב

יום שני, 13 בפברואר 2012

פיצה סרט והפלאפל של סעדיה

העלילה הזו הולכת להיות מעט מוזרה, אבל בסה"כ מדובר באחלה בילוי בעיר.
הערב התחיל למעשה כשחברי שאול ואני הלכנו לפיצה סרט (אבן גבירול 24). כשהגענו לשם והתיישבנו נזכרתי פתאום שאני עדיין חולה ואין לי ממש חוש טעם. במקביל גיליתי שיש להם על הדלפק רוטב Sriracha. מדובר ברוטב תאילנדי חריף שמאוד אהוב על אמריקאים. הם אוהבים לספר עליו סיפורים, ליצור מתכונים במיוחד בשבילו או בהתבסס עליו, או אפילו להצטלם איתו ולהעלות לאינטרנט. 
אני שמחתי כי הרוטב הזה באמת טעים וקצת נדיר בארץ, אבל הוא בעיקר עזר לי להרגיש טעמים.

הנה רצף תמונות ואז אני אמשיך לספר סיפורים:

כאן אני מחזיק את רוטב ה-Sriracha ליד השלט שמספר על דברים

משולש רגיל ומשולש זיתים של פיצה סרט, זה מה שאני אכלתי

כאן כבר הבנתי שאני לא מרגיש טעמים אז שמתי מלא רוטב

שני משולשים של פיצה סרט לצד רוטב Sriracha

רוטב Sriracha הגבר

מבט הפוך של הפיצה של שאול (זיתים ופטריות) הפיצה שלי,  ורוטב סרירצ'ה הגאוני
בשלב כלשהו אחרי האוכל - שאול החליט שהוא עדיין לא שבע, ושהוא רוצה ללכת לאכול פלאפל מאוד ספציפי על קינג ג'ורג'. זרמתי כי באמת שלא היה לי מה לעשות באותו זמן, וגם עמוק בתוכי הבנתי שאני לא שבע כי אכלתי רק את אותם שני משולשים, ובצהריים אכלתי רק מנה זעירה של פלאפל בלי תוספות מלבד צ'יפס.
באותו שלב של הערב לא הייתי מודע לזה שאכלתי כבר פלאפל בצהריים. הייתי חולה, ולא באמת הייתי מאופס על עצמי. לא הצלחתי ממש לחשוב, רק ניסיתי להניע את הגוף שלי קדימה כדי לא להגיע הביתה וליפול לתוך הספה או המיטה.

עוד כמה תמונות ואז להמשך הסיפור:

סעדיה הוא ד"ר, אז הוא בטח מבין עניין

כאן ניתן לראות איך שמים חמוצים מתוך הויטרינה ישר לתוך הפיתה שלי, אני לא בטוח אם זה ד"ר סעדיה מוזג

ככה נראית מנת פלאפל מוגמרת של ד"ר סעדיה

הקליניקה של ד"ר סעדיה ממוקמת בקינג ג'ורג' 45 (אפשר לקרוא לזה גם המלך ג'ורג' ואפשר לקרוא לזה רחוב המלך קינג ג'ורג' סטריט - בחירה שלכם). אני לא יודע כמה מכם מכירים את המקום, אבל יש לי הרגשה כאילו הוא תמיד היה שם. אם לא הוא ספציפית - אז אולי מקומות שנראים בדיוק כמוהו. הרי כל כמה שנים יש התחדשות של פלאפליות שנפתחות במקום עסקים אחרים שכשלו, פרק זמן בו הקרקע יציבה (וזולה) ויש דרישה לפלאפל - בעצם הרי תמיד יש דרישה לפלאפל.

אם אתם זוכרים מה קראתם לפני דקה - לא היה לי חוש טעם.
כדורי הפלאפל הירוקים והחמים שיצאו מהשמן לתוך הפיתה שלי לא היו מורגשים לי בכלל.
למעשה זו הייתה המנה הכי מבוזבזת בעולם. שכחתי לשים עמבה (חולה ומפוזר - לא ידעתי מה טוב בשבילי), כך שהדבר היחידי שהרגשתי באותו ערב היה רטוב בפיתה.
למעשה הרגשתי גם את הטחינה, היא הייתה מהולה וטיפה גועלית, לפחות עם מעט חוש הטעם שיש לי, או שהיה לי באותו רגע נתון.

בחרנו לשבת בחושך, בגן מאיר, להסתכל על נשים מעצבנות שידברו מעצבן אל הכלבים המעצבנים שלהם. לא הגעתי אפילו לאמצע של המנה. הכלבים ניסו לקחת לי אותה מהספסל.
נשאר רק להיות חולה בחושך ולחשוב על החיים.

יום שני, 6 בפברואר 2012

פיצה דומינוס

אם אתם רוצים תמונות של פיצה - הן מתחת לטקסט

רציתי לספר לכם איך הזמנו הביתה שני מגשים.
האחד היה עם פפרוני, והשני היה עם חצי פפרוני וחצי פטריות פורטובלו.
בנוסף היה גם בקבוק פנטה, לחם שום ופונדנט שוקולד.
רציתי לספר את כל זה, אבל לא צילמתי את לחם השום, לא חשבתי שצריך לצלם את הפנטה, ובכלל לא ממש התאמצתי עם התמונות של הפיצה כי הייתי רעב.
התיישבתי בדיעבד לספר איך היה, וכמובן שהיה אחלה, אחרת הייתי מתלונן כבר מתחילת הפוסט, אבל במקום תלונות יצא לי שיר הלל ארוך לזכותם של דומינוס פיצה. זה קטע מוזר, אבל הם מלווים אותי כבר המון שנים ואף פעם לא נתתי להם את הכבוד הראוי.

פיצה דומינוס היא כנראה הפיצה הכי משתלמת שתוכלו למצוא אי פעם בחיים שלכם, לפחות בישראל.
אני לא מדבר על כל מיני פיצריות קטנות ומקומיות או הפיצות המתקראות "חצי חינם", "כמעט חינם" או "שלושת רבעי חינם". אם אתם אוהבים לאכול קרטון זה הקטע שלכם, וזכותכם.

ברור שיש לי מקום בלב גם לפיצות של פעם, כאלה שאפשר להשיג עדיין בעיירות פיתוח, בפריפריה הרחוקה, או במקומות שמנוהלים ע"י דוד כלשהו, מבוגר יחסית, שלבטח יקח איתו את הסוד אל הקבר או אל התור של מבקשי קצבת הכנסה.
תמיד יש להם פיצה מדהימה, יש כאלה כמעט בכל עיר מיושנת, ויש אחת או שתיים אפילו בתל אביב (תנסו פעם את פיצה סרט). דומינוס הם פיצה תעשייתית, אבל הם עדיין עומדים בכבוד מול פיצות אחרות.

דומינוס יודעים לספק את הסחורה. יש להם את המבצעים הכי שווים, הם מספיק מקצועיים כדי להודות ולפצות כשהם מפשלים, הפיצה שלהם לא רעה בכלל (תלוי בסניף וביום ובאנשים - אבל כאמור הם יודעים לפצות אם משהו רע קורה), יש להם סניפים בכל הארץ, ויש להם תוספות שמשום מה עדיין שמורות כיום רק לפיצריות שף או בוטיק.

יש לי מקום בלב גם לפיצות איכות שנאפות ע"י מקצוענים ויש עליהן תוספות אקזוטיות שנרכשות במיוחד, אני די אוהב פיצה, ואני מוכן לכבד אותה ברוב צורותיה וטעמיה. לא חסרות פיצות שהן על הגבול, אבל אף פעם אין יותר מדי פיצה.

זו היא לא כתבה יח"צנית, דומינוס לא שילמו לי, וכנראה שלא ישלמו לי לעולם (כי אני מבוגר מדי בכדי לעבוד באחד הסניפים שלהם), אבל בתור לקוח מרוצה שלהם כבר למעלה מעשור - לא איכפת לי לקדם אותם מעט, והשם הטוב יודע שהם לא באמת זקוקים ליחסי הציבור שלי - העסקים טובים.
אגב, הלוואי ודומינוס היו משלמים לי, אפילו בפיצות, הייתי מוכן לקדם אותם על כנפי מלאכים.

אגב, אני בטוח שכמעט לכל אחד שמזמין מהם מספיק הייתה ההיתקלות שלו. הפיצה עלולה להגיע מעוכה לגוש, השתיה נשכחה בסניף, החליפו את הפיצה שלכם עם מזמין אחר, משהו לא מבושל דיו, משהו שרוף וכו', אבל הם כאמור יודעים לפצות, יודעים להתנצל, וזה ברור שתקלות כאלה מתרחשות כשיש לך אינספור לקוחות בצירוף של עובדים בשכר מינימום (או יותר, אף פעם לא שאלתי).

אני יכול לספר לכם על מקרה של קילקול קיבה קבוצתי שהתרחש אחרי דומינוס, אבל גם על זה פיצו אותנו שוב ושוב, וזה היה יכול להתרחש בכל מקום ואלוקים הרחום יודע שמקומות אחרים לא היו ממצמצים לכיוון שלנו. אני מניח שצריך ללמוד לקחת את הטוב עם הרע. אפשר לראות דוגמאות לכך בעמוד הפייסבוק של דומינוס. מדובר בעמוד פעיל מאוד, ועל כל תלונה יש מענה וניסיון לתקן את העוול.

חלק מהגודל של דומינוס מביא איתו גם יכולות שיווק שאין לאחרים, הגעה דרך פרסומות ושיתופי פעולה, ומבצעים שהם דוחפים לרגל כל אירוע. כאמור - הקסם של דומינוס הוא בעיקר בזמינות ובהנחות על כמויות גדולות, אבל מצד שני אם אתם בקטע של להזמין פעם אחת ואז לחמם פיצה כל השבוע - הרווחתם.

הקסם האמיתי של דומינוס (הפעם באמת באמת) הוא בתוספות. המגוון עשיר, הוא כולל גם בשר. פיצה עם פפרוני זה באמת תענוג, והניו יורק הוט פסטרמי שהם הוסיפו לאחרונה הוא פשוט מדהים. גם מחבר הפטריות (יער, פורטובלו, שמפיניון) בהחלט מדבר אליי, וכמובן יש את כל הקלאסיקות הבטוחות, הירקות למיניהם ומבחר גבינות. כרגע יש אפילו תוספת של שום!

אגב, מה הפיצה האהובה עליכם?
מה התוספת האהובה עליכן?
אנחנו נשמח לשמוע!

אני לא בטוח מה מניע את הפוסט הזה, אני פשוט זורק אותיות ויוצאות לי מילים ואני חושב על פיצה. האמת היא שאני עדיין די חולה ולכן אין לי תאבון, אבל אני ממש ממש נהנה להסתכל על תמונות של פיצה, באמת שזה כיף.


פיצה עם פפרוני - למביני עניין
ניו יורק הוט פסטרמי 
פונדנט שוקולד עם מילוי שוקולד חם
עוד ועוד ועוד פרטיות
ניו יורק הוט פסטרמי - זה כדאי!
פיצה עם פטריות
יאמי פפרוני
פטריות פורטובלו סקסיות
משולש שמדגמן ניו יורק פסטרמי
פיצה דומינוס עם פטריות וניו יורק פסטרמי
כאמור - אין תמונות של לחם השום הטעים, וגם אין תמונות של המשקה.
אני לא יודע למה בכלל החזקתי מצלמה כשהייתה מולי פיצה מהממת שכזו, אולי עשיתי את זה כדי שגם אתם תוכלו להנות.
אתם כבר נהנים?
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג