סאלוף ובניו או "איך הפסקתי לאכול והתחלתי להתגעגע לתימן"

מאת Beefgallo & Sabib:

הפוסט הבא שובר את הסדר ההגיוני הנהוג כאן בדרך כלל.

הסיבה לכך שהוא נכתב במספר חלקים וע"י שני אנשים; בייחוד כיוון שמדובר במקום שעדיין חווה קשיי השקה וגדילה.

אי לכך - ניסינו להיות יותר הגונים ולתת למקום הזדמנות במספר פעמים ובעזרת רשמים של סועדים שונים.

פטריות חמות וטחינה קרירה

התחלה:

סיבת ההתרגשות העיקרית שלי ושל מכרי שהלך איתי לאכול בסלוף ובניו הייתה מהמיקום הנוח.
הייתי מספר פעמים בסאלוף בשוק פתח תקווה והחוויה של תמיד הייתה מאוד מוצלחת, אבל זה אפשרי עבורי רק בימי שישי בצהריים הלוהטים ומצריך נסיעה לפתח תקווה. 
אבל הלב דורש לחוח.

עוד סיבה, הייתה העובדה שבסלוף ובניו יש מבצע של 50% הנחה עד השעה שמונה בערב. 

אודה מראש שלא לקחתי לחוח, כי הוא לא הופיע בתפריט כפריט נפרד, אני מאמינה שמקבלים אותו עם חומוס ולא רציתי חומוס באותו רגע.

הזמנתי קובנה קטנה וטעימה שלא איכזבה, סלט פטריות חם וטחינה. הכל היה טעים ונחמד.
מכרי הזמין מלוואח שהיה לו גם נחמד. ואז גם קובנה כי שלי נראתה כ"כ טוב שהוא גם רצה, וגם הוא לא התאכזב. 
כמו כן שתיתי גולדסטאר.

השעה הייתה שבע וקצת בערב, והמקום התחיל להתמלא והיה חשוך, הומה ועם מוזיקה חזקה מאוד. אמנם אוכל טעים זה מספיק ולא באמת צריך להשתמש בחוש השמיעה 
והראייה כדי להנות ממנו, אבל לפעמים נחמד פשוט לדעת שאתה יכול, אם תצטרך. מצד שני, שמתי לב שבהרבה מקומות בתל אביב (ובערים אחרות גם כן) שבהם מוכרים  גם אלכוהול נוטים להחשיך כשמחשיך בחוץ, מעין סימן עבורנו לעבור להיות פרסונת הערב\לילה המשוחררת שמתחבאת בתוכנו כשאנחנו עמלים (לא פיזית, חלילה) מול מחשבינו לאורך היום הארוך והמואר במשרד הממוזג.

הקובנות והסלטים נגמרו די מהר, ולא הייתי מספיק רעבה כדי להזמין גם ג'חנון\מרק\חומוס או כל דבר אחרי שרציתי רק לטעום. זה נוח כשיש הרבה חברים ללכת איתם למקומות.

במעמד קבלת החשבון, הסתבר שסלט הפטריות משום מה לא שייך לדברים שיש עליהם 50% הנחה, מה שהיה מוזר וטיפה מבאס (לא כי ההפרש היה ענק, למרות שהמנות לא מאוד זולות במחירן המקורי) אלא כי זה מוזר שהם לא מציינים את זה, ושזה ככה בכלל.

המלצר ניסה להיות מאוד שירותי ואדיב אבל זה היה קצת קשה עם כמות האנשים. בשלב מסוים הובאו לנו צ'ייסרים של ערק על חשבון הבית - מחווה נחמדה ונפוצה באזור לצערי (או שמא?) ערק הוא אויבי המר, ומכרי גם לא שותה ערק, אז נאלצנו לדחות את המחווה וקיבלנו מבט תמה בתמורה. 

לסיכום, האוכל מוצלח, המחירים לא מאוד זולים, האווירה לא עממית אבל כן משקפת את האזור בו המקום נמצא, ומאוד רועש וחשוך. אלה דברים שקל לשפר, אם הם בכלל מפריעים לעוד מישהו חוץ ממני.

חזרה לפתח תקווה. (או לשוק התקווה, גם שם יש סניף של הסאלוף, אבל עוד לא יצא לי להיות שם כי ההגעה לשם בתחבורה ציבורית לא מאוד נוחה עבורי, אבל זה עוד יקרה)

חומוס גרגרים בטעם של פעם

התחלה חדשה:

הגענו אל המקום בצהריים שמשיים.
לא היה תור, והיו מספיק מקומות ישיבה בפנים היות והמקום נפתח לאחרונה.
לצערנו לא היה סלוף באותו רגע נתון (מעניין אם היו בנים באותו רגע, כי אחרת השם של המקום לא רלוונטי), אבל בכל זאת לא התייאשנו והוזמנו המנות הבאות:

1. חומוס - טעם ביתי, נחמד, עם חתיכות שום קצוץ גדולות, לא מנה שמגיעים במיוחד בשבילה אבל אחלה תוספת.
2. ג'חנון - שתי חתיכות עם טעם ומראה של קנוי \ מיקרו, לצד עגבניות מרוסקות מהמקרר וביצה סטנדרטית.
3. פטריות חמות - טעם לוואי מוזר.
4. צלוחית טחינה - אחלה שבעולם.
5. צלוחית ירקות און דה האוס - סבבה לגמרי.

קצת קשה לתת את הדעת ברצינות כשזה מגיע למקום על טהרת התימניות והוא מרגיש כאילו סתמי וטרנדי וחביב בלבד.
על פניו, נראה שאת אותה הארוחה אפשר היה להזמין גם בנאפיס, נרגילה ואפילו פיצה פרגו ושות'.

וכאן בדיוק נובע הקושי של לסקר מקום ברגע ההשקה: ייתכן והצוות הבין, השתכנע, השתנה לטובה או לרעה וכו'.
מכיוון שמקום טוב נמדד באחידות על פני זמן, נראה שמוטב לחזור אל המקום שוב כדי לתת ציון אמיתי, כי אי אפשר לשפוט.
ועם כל הכתוב לעיל - לא תמיד בא לחזור למקום שאיכזב אותך בזמן שכל הביקורות היללו. ואז גם נשארים עם מחשבה מטרידה, הייתכן ומבקרי מזון תל אביביים כותבים דברים סתם? או שאולי הם יאכלו כל דבר שיתנו להם ויכתבו כל קומוניקט שקיבלו במייל, אחד לאחד?

לאלוקים הפתרונים.
נשמח לשמוע חוות דעת אחרות מהשטח.
באהבה ובתאבון.

ג'חנון בטעם של מיקרו (במקור היו שתי יחידות)

לוקיישן: לא צריך להסביר את שוק לוינסקי

חלל: מושקע עם נגיעה של מוזנח

מזון:סבבה

שירות: חביב ואדיב

ניקיון: אחלה שבעולם (למעט המוזנח מלפני כמה שורות)

כתובת: נחלת בנימין 80

שעות פתיחה: א-ה' 11-24:00, ו' עד 18:00

יצירת קשר: 03-5221344

סלוף ובניו בפייסבוק

פסטה פלורה | לא על הרוטב לבדו

לאחר כמה פוסטים מתלוננים על יוקר המחיה בארצנו היקרה לא יכולתי שלא להשחיל סיפור אנושי מרגש על פסטה חדשה בפלורנטין הממוקמת על חורבותיה של פיצה שפעם אהבתי, ועוד כמה מקומות שעברו באותו החלל מאז אותה פיצה.

סליחה שאני זורק שמות, אבל הכי קל להסביר את הקונספט ע"י צמד המילים "פסטה בסטה".
המילים האלה אומרות (למי שמכיר) שהמקום מגיש בעיקר פסטה זולה באווירה צעירה, זו גם האווירה פה, וגם השוס, פסטה זולה ועל הנייר גם טעימה.
על הנייר כי האינטרנט עמוס לעייפה בביקורות חיוביות בטירוף על המקום.

אל תאמינו לי לגבי המחירים, הנה התפריט, תראו מה הולך שם במנות הפסטה, אלו הם מחירי שוק.

אבל לצערי הסיפור הזה לא יכל להיות מושלם, לפחות לא בשבילי.
באתי בערב, מאוחר, אולי זה הגורם, כי אני רוצה להאמין שאנשים רבים כ"כ פשוט לא טועים בצורה עיוורת.
הפסטה הייתה אל דנטה, הרוטב היה מעט מימי, טיפה חום, בעיקר חסר טעם. למזלי היה על השולחן דיספנסר גבינה מהסוג המסתובב, גיררתי גבינה כאחוז טירוף ובכך מצאתי שלווה בצלחת שלי, שאחרת הייתה פשוט תפלה.

אני בהחלט מקווה לגלות בביקור הבא שלי שם שטעיתי לגבי המקום, אם כי לא אמהר לשם, אולי רק אם מישהו אחר יציע.
אבל המחירים, בחייאת רבאק, המחירים האלה.

סלחו לי על התמונה, היה ממש ממש חשוך.

פסטה, רוטב עגבניות, חציל.

פיצה ג'וזפה | חיים ויטל 1

ג'וזפה הוא שם שאינו מוכר לכולם, אך כמעט כולם שמעו על פיצה מסתורית בפלורנטין שלא תמיד פתוחה, מציעה תוספות ממש טובות ונעשית ביד אמן. קוראים לה פיצה צב, או הצב, פיצה פלורנטין, הפיצה של הזקן, פיצב, פרופסור פיצה ועוד שמות שאולי נתקלתם בהם.

פיצה ג'וזפה הממוקמת היא סוג של קסם נעלם. הבליינים של סוף השבוע יכולים לפספס אותה בקלות רבה היות והיא סגורה בשישי ושבת. במהלך שאר השבוע היא נפתחת לקראת שש אחה"צ ונסגרת בסביבות חצות. ייתכן ואף ראיתם אותה פתוחה ולא הבנתם במה מדובר כי מבחוץ לא בדיוק ברור מה קורה בפנים.

למזלי הרב יצא לי לאכול בג'וזפה פעמיים בחודש האחרון.
בפעם הראשונה הגעתי ולקחתי משולש (רבע) גבינת עיזים.
בפעם השניה אכלתי פיצה עם עגבניות וברוקולי וזוגתי האהובה אכלה פיצה עם בטטה ובולגרית.

היה תענוג ואני כבר עכשיו רוצה לחזור.
לצערי אני לא נוהג להסתובב בלילות בפלורנטין (למעט מקרים מיוחדים בסופי שבוע) והמקום אינו מבצע משלוחים.

פיצה עם עגבנית וברוקולי (ומאחורה פיצה עם בטטה, בולגרית וכנראה כם מעט תרד)

המקום מומלץ בחום לחובבי פיצה וגם לאלו שמוכנים לאכול מדי פעם אבל לא חושבים שזה המאכל הקסום ביותר בעולם.
אני אישית מוכן להקדיש בעתיד מזמני היקר כדי להגיע בשעות הנכונות ולסעוד, ואני ממליץ זאת גם לכם.
באמת, תנסו, מילה של סחבק.
אם לא אהבתם אתם מוזמנים להסביר לבעלי המקום למה, הם ממש נחמדים ויעשו את המיטב כדי שלא תבכו על רוטב שנשפך.
ואגב רוטב, למקום יש רטבי בית חריפים וקסומים, זה כדאי!

פיצה ג'וזפה עם גבינת עיזים

רובן | כוחו של קורנביף

ביום שלישי יצאנו הבולס ואני לחגוג לחבר טוב שלנו את יום הולדתו.

אמנם לחבר כבר היו תוכנית עם בת זוגתו - אבל זה לא ממש הרתיע אותנו.

הופענו ללא הזמנה במקום עבודתו וגררנו אותו לסיבוב אלכוהול ברחוב הארבעה.

לאחר ששני מקומות שתכננו עליהם היו סגורים, נפל פור והתיישבנו לשתות בBBB. אמנם מדובר בהמבורגריה על גבול הדיינר, אבל יש להם בר לא רע, עם מחירים טובים וקוקטיילים עוד יותר טובים (אבל זה כבר בפוסט אחר).

הנקודה של הפוסט הזה היא האחרי - כשחשבנו לאן ללכת וסגרנו על רובן.

קורנביף, חרדל, רוטב חזרת, חסה, עגבניה, חרדל, לחם לבן.

זה היה קסום, כל האזור של הארבעה \ סינמטק  \ אבן גבירול שוצף-קוצף במסעדות, ועם זאת ההחלטה הייתה כה פשוטה. בלי להתאמץ ידענו איפה למצוא את השירות החייכני והחביב ביותר, את הכריך העסיסי והטעים בכל האזור, את הבריזה של המרפסת ואת השקט היחסי שכ"כ חסר במסעדות בימינו, להכנס, לשמוע מעט מוזיקת רקע ולא יותר מזה, בלי צרחות של ילדים, זעקות של לקוחות ורעש אינסופי של מטבח.

אני לא יודע מה עוד אפשר לכתוב על רובן, אז הנה מקבץ פוסטים קודמים עליהם:

רובן: טוב מראה עיניים

רובן והתוספות \ שונא עופות יחיה

רובן \ צהריים במשרד

רובן: מכתב אהבה

לקריאת פוסט זה באנגלית הקליקו כאן

רובן: טוב מראה עיניים

בהתקרב ערב יום כיפור יצאנו הבולס ואני לחפש ארוחה אחת לפני הארוחה המפסקת, כזו שתשאיר אותנו שבעים ושמחים בלב עת צריך להתנצל קבל עם ועדה.

הבולס ואני אנשים טובים, יש שאף יוסיפו אנשים פשוטים למדי.

לא עשינו הרבה רע השנה ככה שלא היה צורך בהמון התנצלויות וחשבוניות הנפש. עשינו סיבוב, ראינו שהמון דברים סגורים ואז פתאום כמו סימן משמיים ראינו שרובן פתוחים לרווחה.

קורנביף עסיסי ומעושן, רוטב חזרת, חרדל, חסה, עגבניה, לחם. לצד דוקרטור פפר וחמוצי גרקין נהדרים.

התיישבנו בניחותא על המרפסת, כאילו איננו יודעים על הימים הנוראיים.
המקום שקק חיים, בני ישראל באו ללעוס ולבלוס, לקחת הביתה וסתם להגיד שלום לצוות המקום.
דיברנו על השנה החדשה, על משכנתא, על אנשים שהרסו לנו את החיים, עבודה, מנוחה, עוד אנשים שעשו לנו רע.
באופן פלאי - האנשים שעושים לך הכי הרבה רע הם אלה שלא יודעים לבקש סליחה או אפילו לא מבינים שהם גרועים.
לאט לאט הבקר ירד את הבטן והשיחה נעשתה רגועה יותר, הכעס השתחרר, הרעב התרחק, הבולס ואני נעשינו מהורהרים בעתיד, חולמניים, התחלנו לבנות מגדלי מגורים בפריפריה.

המשכנו משם את רחבת הסינמטק, הבולס רצה לקחת תל אופן אבל גילה שכולם נחטפו לקראת כיפור.
עשינו הפוגה על הספספלים, דיברנו עוד, ערכנו התחשבנויות של הנפש.
האכלתי יונים וצילמתי אותן מתקהלות סביב המזון ורבות אחת עם השניה. לא משנה כמה שמתי הן המשיכו לריב.
ככה גם האנשים, כולם רוצים עוד ועוד, רק לרמוס ולקחת ולדרוס ולגנוב.
אני לא יודע מה היו השיקולים שלכם בכיפור האחרון, אם בחרתם לבקש סליחה, להתעלם מהחג בהפגנתיות או סתם להסתתר בחדר ולקוות שהכל יעבור מהר, אני רק מקווה שערכתם חשבון נפש, ושאתם זוכרים להסתכל פנימה גם בשאר ימות השנה.

לגבי רובן, הם היו טובים כתמיד, שווה לעבור שם גם אם לא מדובר בימים נוראיים.
אם בא לכם לראות עוד תמונות שלהם, בבקשה, תהנו:
רובן: מתכב אהבה
רובן והתוספות \ שונא עופות יחיה
רובן \ צהריים במשרד

השיבה לפיצה הברנבאל

גם משלוח וגם ארוחה במקום בערב אחד. לא רע בכלל.
איך עושים את זה? ובכן, פשוט מאוד.
1. מגיעים למקום.
2. אוכלים שני משולשים (אחד זיתים ואחד פפרוני).
3. נזכרים שיש אנשים רעבים בבית.
4. מזמינים מגש פפרוני.
5. נוסעים הביתה.
6. ממתינים לשליח.
7. מקבלים מגש פיצה חם.
8. ניצחון.

מגש פיצה משפחתית פפרוני של הברבנאל - ככה נראה ניצחון

הפיצה של הברנאל דקה, עם כמות מספקת של רוטב, והפפרוני פרוס דק כך שהוא על מעט חרוך בקצוות אבל לא שרוף, ועם זאת הוא עשוי כהלכה. ככה נמנעים מבעיות של פפרוני חי או שרוף.
לא רע בכלל.
השיקול אגב, לסחוב מגש רותח הביתה (ולתת טיפ על הדלפק) או ללכת הביתה בסבבה (ולתת טיפ לשליח) לא נראה לי כמו משהו שצריך לחשוב עליו יותר מדי, אבל משום מה אנשים לא מסכימים איתי.

משולש זיתים - פיצה הברבנאל

כשהגענו למקום היה מחסור בפיצה, זה לא רע כמו שזה נשמע, סה"כ הייתה שם קבוצה של אנשים שאכלה המון פיצה ושאר הפיצה הייתה בתנור ונשארו רק כמה משולשים. אני כאמור לקחתי משולש זיתים (שאפשר לראות אותו למעלה) ומשולש פפרוני (למטה), עליו שמתי רוטב BBQ, ממבחר הרטבים שהמקום מציע (הם מכינים אותם בעצמם והם אחלה).

פיצה פפרוני עם רוטב ברבקיו, הברבנאל, פלורנטין

רוטב הברבקיו שלהם סמיך ועשיר, מתוק ומעט מעושן. אין לי מושג איך עושים רוטב ברבקיו אבל הם עושים את זה טוב.
גם הפיצה שלהם טובה, ככה שסה"כ הכל טוב.

לסיקורים קודמים על פיצה הברבנאל:
פיצה הברבנאל
פיצה הברנבאל | פסח כשר

פיצה הברבנאל

זו בסך הכל ההתקלות השניה שלי בחבר'ה האלה.

אם אתם ממש סקרנים, תוכלו לקרוא לקרוא את הרשמים מהפעם הקודמת שהזמנתי פיצה הברבנאל כאן.

ספויילר: בפעם הקודמת היה מגש אחד סביר ומגש אחד טוב.

הפעם זה היה ליל חמישי, חם במיוחד, היינו בהופעות וניסינו לאכול משהו אל מול רחובות סגורים מחד ומלאים בבליינים מאידך. 

פפרוני וחצילים, על הפפרוני תוכלו לראות פס של רוטב ברבקיו.

בליינים לא היו חסרים גם כאן.
להברבנאל יש קומה שניה שבה יש בר, כמו שהשם של הפיצריה מבטיח (יש גם סניף בהרצל, ליד פרנק, מול ביתא פיצה).
התיישבנו בשולחן שמתחת למזגן, וכל אחד הזמין את מה שעל ליבו.
לקחתי משולש פפרוני, משולש חצילים ופחית של תפוחים צלול מוגז עדין.
בסיבוב השני לקחתי בדיוק את אותו הדבר (מלבד הפחית), אך הפעם ניסיתי את רוטב הברבקיו שלהם - שהיה מצויין.
לנסות את הברבקיו על הפעם הראשונה הרגיש כמו טעות כי ככה לא הייתי יודע את טעמה האמיתי של הפיצה.
הטעם האמיתי אגב היה מצויין. פיצה עשירה, טעימה, תוספות עשויות היטב עם חציל שטוגן בדיוק לרמה הנכונה ופפרוני שיש בו גם קריספ וגם עסיסיות. עם פיצה שהיא מספיק לחה מרוטב וגבינה שהיא מספיק נוזלית ודומיננטית.

מומלץ טילים אש פגז.

רובן: מכתב אהבה

רובן, אני כ"כ אוהב אותכם שזה מוגזם.
הכריכים שלכם מדהימים, אתם עושים את הכל טעים ומדוייק ועסיסי בתוך הפה שלי.
האוכל שלכם מצטלם נהדר, מרגיש נפלא ואפילו שהוא עשוי ברובו מחיות מתות אני לא מרגיש אשמה כי הן נפרסות דק דק ולא ניתנות לזיהוי.
תשימו את העניין הזה בצד וישאר לכם ביד סנדוויץ' מושלם. באמת, קשה להתווכח עם האיכות הזו.
עוד טקסט למטה.

בשישי האחרון ישבנו כמה חברות וחברים בסניף של רובן בפלורנטין.
הסניף עצמו חביב, ממוזג מספיק כדי לא למות בקיץ ושומר על אחידות (הייתי כועס מאוד אם היו הבדלים בין הסניפים בגלל פשטות המנה.

את האוכל ליווה קנקן בירה בן כ2 ליטרים.
תענוג לצהרים של קיץ.
אמנם אכלתי כשעה וחצי לפני כן, אבל עדיין היה לי מספיק מקום לכריך בגודל בינוני ועוד קצת מכריך גדול יותר שענבר לא יכלה לסיים.

עכשיו נשאלת השאלה הגדולה:
איך אפשר להסביר למישהו כמה טעים זה רובן אם הוא שמע ממישהו אחר שזה רע ומאז אפילו לא מוכן לשקול לרגע?
אם יש לכם רעיונות - זה הזמן, תגיבו למטה, אני אשמח.

_ _ _
גילוי נאות: התמונות הללו לא צולמו בסניף בפלורנטין אלא בבית שלי, עם כריך שהבאתי מהסניף של אבן גבירול (למעשה זה יהודה הלוי 112). בסניף בפלורנטין הייתי עסוק מדי בצחוקים וסנדוויצ'ים.

רוני פול, בשביל המסבחה.

לא יודע כמה שנים אני כבר מכיר את רוני פול, לדעתי עשר בקלות, אין לי מושג כמה שנים באמת המקום קיים אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהסתובבתי באזור בשעות שהוא פתוח ומשדר הצלחה.
נכנסתי עם החבר שאול וזוגתו שתחיה בכבוד, התיישבנו בפנים ואני ושאול הזמנו משולשת כי אנחנו יודעים מה טוב.
למעשה מה ש"טוב" זה לנסות על ההתחלה את שלושת הכוכבים, כדי לדעת מה מהם טוב יותר ואם שווה בכלל לחזור.
על כך ארחיב עוד בהמשך.

המשולשת של רוני פול

פתאום ראיתי מישהו שנראה כמו אסף מחומוס אסף. הוא הסתובב וחילק הוראות, הושיב אנשים, בדק שכולם מרוצים, צעק שמות של הזמנות לכיוון המטבח, ממש כמו אסף מחומוף אסף.
האיש שם לב שאני בוהה בו ואמר לי שאני כנראה חושב שהוא אחיו התאום, אסף.
אני לא ממש האמנתי, כזה אני, אדם פשוט, שלא מאמין ישר, אני עדיין ממתין לביקור אצל אסף כדי לוודא.
בנתיים, הגיע צ'יפס, ומנות החומוס גם הגיעו.

אחלה צ'יפס ביתי שבעולם, כמו בבית אבל יותר טוב.

המקום עצמו די גדול, ובחוץ יש עוד מקום ונראה לי שגם הייתה קומה שניה. קראתי איפשהו שהם נחשבים לחומוסיה שאפשר להכניס לתוכה הכי הרבה אנשים בישראל.
הפול היה בסדר ומטה, את הטעם של החומוס לא זוכר בוודאות, אבל המסבחה הייתה ממש ממש טובה. מאוד לימונית, טיפה חריפה, עדינה ועשויה ביד של מומחה.
בביקור הבא אני אתמקד במסבחה ואשאיר את השאר להרפתקנים, למרות שלדעתי יהיה מעניין לנסות גם חומוס גרגרים.

אם אתם בסביבה ויש לכם מקום בבטן, למה לא.
אם אתם בדרך לאכול ביפו - תעצרו, טובות שתי מנות מהאחת.

באגסי פלורנטין: קודם כל מסעדה

פרחי כרובית בצפוי קריספי עם מטבל איולי לימון כבוש

תבשיל בקר ביין פורט ובצלים בבישול ארוך

מסעדת באגסי היא מעין לובוטומיה מסתורית. מבחוץ היא נראית כמו עוד פאב אפלולי בלב פלורנטין, גם מבפנים למען האמת, היא עושה קולות של פאב אפלולי עם באר די גדול במרכז החלל, אבל הריחות שהיא עושה כבר שונים לחלוטין. למעשה, אם אני הייתי נבחרת לעצב את המקום מבפנים ומבחוץ,הייתי דואגת שהעיצוב יגרום לאנשים להבין שמדובר בפאב-מסעדה שמציעה אוכל לא פחות טוב מכל מסעדה אחרת שמכבדת את עצמה.

אני לא יודעת מה היה שם קודם, האלכוהול או האוכל, אבל על פי האתר שלהם, נראה כאילו הם מנסים לגעת בכל העולמות: “...בצהריים האווירה נינוחה ומצוינת לארוחות עסקים והעסקיות משתלמות לתושבי השכונה ולאורחים מחוצה לה... בשעות הערב נהנים ממיטב הקוקטיילים, הבירות, המנות הקטנות והקלילות או מארוחה כיפית ויין טוב. עם רדת החשיכה משתנה הבאגסי אט אט לבר סקסי...”. לא ביליתי שם בשעות הצהריים, אבל אני יכולה לדמיין שהמקום מקבל גוון קצת יותר בהיר בשעות המוקדמות ובהחלט מזמין גם לקוחות מהסוג שישן בשעות שבו המקום הופך להיות סקסי.

אתמול הגענו לשם, לקראת השעה שמונה בערב. המקום היה מאוד נינוח, היו בו אולי שני זוגות בקושי ובחור אחד שישב מאחורינו, שתה בירה ודאג לא לפספס שום מקצבע עם מפרקי האצבעות שלו, אלוהים כמה ייחלתי שיפסיק או לפחות שהמוזיקה תהפוך לאמביינט ללא שום מקצב או קצב באופן כללי.

אני כבר ידעתי מראש מה אני הולכת להזמין. בפעם הקודמת שישבנו שם יצא לי לטעום מהקדירת בשר "7 שעות". מדובר בכמות די מכובדת של בשר רך מאוד שבושל עם בצלים מקורמלים ותבלינים אנדלוסים [למישהו יש מושג מה זה אומר?] ולצדו מנת אורז לבן עם אורז שחור [בגדול יש לזה טעם של אורז מלא אבל יותר טעים], ניתן להחליף בפירה קונפי שום. משום מה היה נראה לי שבקר הולך יותר טוב עם אורז מאשר עם פירה, וצדקתי

מאחר וsabib כבר פירט לכם על המנות שהזמנו, אין טעם שאחזור שוב פעם על המפרט. רק אציין כי המנה שלי בהחלט הייתה טעימה ועשוייה היטב.הבשר היה מתקתק ורך בטירוף [דבר טוב מאוד], בנוסף הוא גם היה חסר שומן, כך שכל הנתח שהגיע היה מאה אחוז בקר.

השירות היה לבבי מאוד, על אף המקרה עם הכרובית שסביב הזכיר, המלצרית כנראה שכחה להדפיס את המנה ולכן היא יצאה קצת באיחור, אבל זה לא הרס את הארוחה כלל וכלל, כי בינינו, מדובר בכרובית מצופה פירורי לחם שסביר להניח שאם היינו מתחילים איתה , לא היינו מסיימים את המנות העיקריות וחבל, לאור מחירם הגבוה [הקדירה שלי עלתה 69 ש"ח בעוד שהאנטריקוט עלה [השם ישמור] 98 ש"ח].

חוץ מהמנות שהזמנו, תוכלו למצוא בתפריט מנות ממש מגוונות ומעוררות תיאבון כמו: מרק דגים ארומטי לצד מרק בשר תימני, מאפה גבינות לצד רצועות דג ים בטמפורה עם גרטן [תבשיל קדירה מוקרם] תפוחי אדמה. למרות כל זה נראה לי כאילו באגסי מעט מתביישים בעצם היותם מסעדה לכל דבר וחושבים שמראה הבאר האפלולי יביא יותר לקוחות, או לפחות יטמא יותר טוב בשכונה שידועה כל כך בחיי הלילה הסוערים שלה. אני חושבת שהעיצוב פוגע בחוויית האוכל בסופו של דבר, כי זה באמת קצת מעיק לאכול כשמקורות התאורה היחידים שיש לך זה נר על השולחן וקצת אור ממנורת הספוט שתלויה בתקרה. כששאלתי את המלצרית האם אפשר להגביר טיפה את האור, היא אמרה שזה בכוונה מואר בצורה הזו ושאי אפשר להגביר את העוצמה. אולי בגלל זה גם התמונות שלנו לא יצאו איי איי איי.

בכל אופן, האור הוא לא מה שידיר את רגליי מהמקום. אולי הפתרון הוא לבוא לשם בשישי או שבת בצהריים, ומי שגר באיזור גם יכול לקפוץ בזמנו הפנוי לפני שמחשיך. שיהיה בתיאבון וזה...

באגסי פלורנטין טעים

קורה לפעמים שאדם מוצא עצמו בפלורנטין.
זה קורה לטובים ביותר, ולא תמיד יש שליטה בנושא. לפעמים אפיל קורה שמגיעים לפלורנטין וחשים רעבים, השם ישמור.
אדם פשוט אולי היה הולך לרובן (שמתם לב שאני ממש אוהב רובן?), או לפיצה בזילי.קום, או לאיזה חור אחר - השם הטוב יודע שבפלורנטין עסקים של מזון צצים ונעלמים וצצים שוב, חלקם טובים, חלקם רעים, חלק נשארים לפרקים ארוכים.
לקראת סוף הפוסט אספר למה ישבנו היכן שישבנו.
אגב, מישהו טעם את חומוס בית לחם? שמעתי עליו רק משלושה אנשים, אחד מסנגר, אחד מקטרג ואחד אמביוולנטי.

אנחנו בחרנו לשבת בבאגסי.  זה אחד מהמקומות האלה שמרגיש כאילו היו שם תמיד (למעשה המקום בן 7 שנים), ותמיד יש בכל קבוצה מישהו ממליץ על האוכל שלהם. אני מצטער מראש על איכות התמונות לי - היה חשוך ולא רציתי להשתמש בפלאש כך שהייתי צריך להבהיר אותן בצורה מזעזעת.

למנה ראשונה הזמנו פרחי כרובית פריכים שמגיעים עם איולי לימונים כבושים (32ש"ח).

פרחי הכרובית הגיעו בסיר קטן וחמוד שהגיע על כלי זכוכית שעליו גם ישבה צלוחית המטבל. המטבל היה מצויין (אפילו שאני שונא מיונז, לא משנה אם קוראים לו איולי או לא), הכרובית הייתה אחלה, והמנה הייתה גדולה וחמה וכיפית.
החיסרון היחידי במנה היה שהיא נשכחה ע"י המלצרית. האוכל כולו הגיע, ואז שאלנו מה עם הכרובית והיא יצאה מהמטבח כשהיינו כבר לקראת סיום.
אולי סתם יש לנו נאחס, כי זו לא פעם ראשונה שזה קורה עם מנות ראשונות. הכרובית הייתה אחלה בכל מקרה, ולקחנו הביתה את מה שנשאר (הרבה).

כל כרובית פרח (ובצד סלט)

המנה העיקרית שלי הייתה סטייק אנטריקוט 350גרם, המוגש לצד רושטי בטטות, שורשים, עשבי טיבול וטחינה (98ש"ח).
הסטייק היה מצויין. אמנם לא הטוב ביותר שאכלתי, אבל הוא עלה על הציפיות שלי ממקום בפלורנטין. חיפשתי הרפתאה ויצאתי מרוצה. כשהזמנתי את הסטייק הסברתי למלצרית שאני מעדיף צ'יפס לצד הסטייק שלי, וכך קיבלתי צלחת גדולה ויפה של צ'יפס כפרי - כך הם קוראים למנת הצ'יפס שלהם, המורכבת מפרוסות עגולות של תפוחי אדמה. דמיינו ת'פוצ'יפס עבה מספיק בכדי שיהיה לו מרקם רך בפנים.

סטייק טעים שלא ירקתי אף חתיכה ממנו לתוך מפית

זוגתי שתחיה הזמינה קדירת בשר "7 שעות", הסיבה האמיתית שבגללה באנו לבאגסי מלכתחילה.

בתפריט המנה מתוארת כך: ב"פורט" בצלים מקורמלים ותבלינים אנדלוסים" מוגשת לצד אורז פראי שחור לבן או פירה קונפי שום (69ש"ח).
באמת שלא מפריע לי שיש שם סימן מרכאות מיותר באמצע, או שיש מרכאות סביב הפורט, שזה בעצם אומר שזה לא פורט או משהו כזה. המנה הזאת כ"כ טעימה שזה לא הגיוני בכלל להתווכח עם שום דבר. בסה"כ מדובר בכמה גושי בשר שמגיעים על הצלחת לצד התוספת וטיפה מעליה, אבל וואי, זה כזה טעים, ואני אפילו לא אכלתי את הכל, רק כמה חתיכות.
מקווה שהיא תכתוב על זה אח"כ, ולדעתי גם יש לה תמונה או שתיים של הדברים בטלפון שלה, עם פלאש.
טוב, ביי.

ככה נראה צ'יפס בכפר