שייטל בר - Shaytel Bar | דיזנגוף 91 ת"א

פעם היה למישהו יום הולדת.
אני לא בטוח למי כי התמונה ממש ישנה.
היה על הבר דיבור על צ'ייסרים קבוצתיים במחיר עממי.
ניצלתי את ההזדמנות והזמנתי רביעייה לעצמי.
אין לי מושג אם המקום עדיין פתוח - אבל נשמע כמו דיל אם אתם צמאים כמו קרורודיל.

טיפו בר מסעדה | חולון של אכזבות

חבר יקר (שהוא כמו אח) המליץ לבקר בטיפו.
אותו חבר גם כותב באן בבלוג אבל מחמת הצניעות לא אסגיר את זהותו.
הלכנו. להלן הפרטים.

קרפצ'יו סינטה כבושה במלח גס, עם שמן זית. מנה ראשונה מאכזבת עם בשר שנרצח בפעם השניה וטעמו נהרס עד תפלות עם הרגשה של יישון הגובל בחוסר טריות. למרבה הצער גם שמן הזית לא היה איכותי במיוחד והטביע את המנה, ולפיסות התפוח היו טעם וריח של בצל. בתפריט אגב היה כתוב קרפצ'ו וזה שיעשע אותי יותר מכמה שזה מצחיק באמת.

ניוקי עזים:
ניוקי תוצרת בית, במילוי גבינת עזים ברוטב חמאת פורטובלו.
העזים כמובן במקור. בפועל זה היה ניוקי גבינתי, חביב אך לא יותר, עם כמה פיסות פטריה, בתוך שלולית חמאה אינסופית. הוא היה יבש מאוד באזורים מסויימים ורטוב להחריד באחרים.  

רביולי בטטות אפויות: פסטה במילוי בטטות אפויות בחמאה ועלי מרווה.

גם כאן שלולית החמאה הייתה קצת מוגזמת, ואילו הרביולי שהיו קצת מיובשים מלמעה העלו חשד לחימום במיקרוגל.

הרביולי למעשה היו ממש טעימים, מילוי של בטטה רכה בטעם מדוייק וכמעט נקי, אם כי המסביב הקשה מעט על ההנאה.

בנוסף להכל השירות היה מאוד איטי, ולא במובן הרגיל אלא עם מלצריות שהולכות ממש ממש ממש ממש ממש לאט, מוזר לחלוטין. דבר נוסף שקצת הרס היה שהשירותים במקום משותפים עם שאר הבניין והרגישו כמו התחנה המרכזית בכל המובנים האפשריים. 

בנוסף לחוויה שלנו, גולשת בפיד האינסטגרם של הבלוג ציינה:

אכלתי אצלהם "המבורגר וול דאן" שהיה נע מבפנים עם טעם לוואי מזעזע. זוועה 

פורט סעיד | אייל שני יושב איתך לבירה

נקודות הפתיחה של הביקורת הזו הן קלות למדי, כן, זה מקום נוסף בסדרת המקומות של אייל שני.
הוא זול יותר, עממי יותר, פונה לקהל צעיר ואופנתי שבא לראות ולהראות (כמו במרבית המקומות של שני) אבל מצד שני גם לדפוק דרינקים ולשמוע מוזיקה.
אלו הם דברים שאפשר להגיד על ההתחלה ובזה למצות את הסיפור, אבל יש לו זוויות אחרות, על כך ארחיב בהמשך.

פרוסות מינוט סטייק על עגבניות ופלפל ירוק חריף, על מיטה של טחינה

יום שישי בצהריים הוא זמן מצויין לבקר בפורט סעיד.
הוא גם מצויין וגם נוראי, תלוי מי אתם ומה אתם מעדיפים.
אם לא איכפת לכם מהחום ומהשמש, מהמוני אנשים שממתינים להצטרף לחוויה ומחפשים לנשנש ולשתות ולהתחיל עם בחורות ולהראות את הקעקועים שלהם.

אם בא לכם לאכול זה גם זמן לא רע, אבל בטוח שיש שעות יותר נוחות בהן לא צריך להרגיש עומס אנושי מסביב.

קרפצ'יו רוסטביף עם זרעי עגבניות ופלפל ירוק חריף

מאפיין נוסף שקל לזהות במטבח של שני הוא חוסר ההתפשרות על רכיבי המנות.
אם אתם רוצים לשנות משהו, להוציא משהו, להזיז רכיב אחד הצידה - לא כאן.
אתם תאכלו את מה שהלחין המאסטרו, ואם אתם אלרגיים לבצל אז כדאי שתמצאו מנה אחרת.
זכותו.

היה על זה המון בצל וניסיתי להתרחק - אפשר לראות למטה את הקמפארי שלי

האוכל עצמו טרי, טעים, מוקפד, מוגש באופן מקצועי וללא המתנה מיותרת - אפילו שהכל רוחש ובוחש וכולם מזמינים וצוהלים. מלצרים וטבחים אחרים היו מתבלבלים אבל הצוות כאן עושה את עבודתו נאמנה.
המינוט סטייק היה מדוייק ועסיסי, הקרפצ'יו היה מיוחד. אמנם שניהם ניחנו ברכיבי בססיס דומים אך היה מדובר במנות שונות לחלוטין, לא יקרות, לא קטנות מדי.
הפתעה חביבה.

טחינה ומעליה דברים עם בצלים שגרמו לי לזוז הצידה

מקווה שתסלחו לי שלא זכרתי או אפילו לא טרחתי לזכור מה אכלו חברינו לשולחן.
עם זאת, החלק שזכרנו מהארוחה היה כשחבר ביקש מלח והמלצרית הגיעה כעבור דקה לשולחן ועשתה תנועה תאטרלית עם היד בעודה מפזרת מלח אלטנטי גס מכף ידה אל נייר המטבח החום ששימש כמפה.


בקיצור:
מחיר - מפתיע
אוכל - טעים מאוד
שתייה - יש מבחר וזה לא מרגיש כמו שוד
ניקיון \ עיצוב - יחסית לעובדה שיושבים ברחבה של בית הכנסת הגדול באלנבי אפשר עדיין להרגיש במקום מכובד
שירות - מלצריות חביבות וזריזות שמצליחות לתפקד בתוך המון סואן

בבקשה תזכירו לי להעלות את הביקורת על המזנון של אייל שני. עד אז אתם מוזמנים לקרוא את הביקורת של הבולס.

ארומה לונדון מיניסטור

בוהריים מאוחרים של שישי, אנחנו דקות לפני נסיעה אל מקום שאין בו אוכל של ממש.

חנויות מסביב מתחילות להסגר, מסעדות רוחצות את הרצפה, דלתות ננעלות, יש לחץ באוויר וריקנות בבטן.

פתאום עלתה הצעה לאכול משהו מהיר בארומה.

אני לא ידעתי מה לחשוב, לא נכנסתי לסניף של ארומה כבר עשור, לא בגלל משהו מיוחד, זה יכול לקרות לכל אחד.

כעך שהוא בייגל ופרעצל, עם ריבת תות וחמאה.

מבט בתפריט שעל הקיר לא עושה לי טוב.
יותר מדי אפשרויות, בכל אחת צריך לפרק, לשנות להנדס.
אני מתייאש ומחלט לשתות פחית קולה. בראש אני אומר לעצמי שכבר אסתדר, אמצא משהו אח"כ.
פתאום המבט עוצר על כעך גדול שמונח על המדף, מין בייגל, פרצל, אפילו פרעצל אם תרצו.

בעוד שזוגתי לוקחת ביסים מהוססים מהכריך שלה ומספרת לי שהוא לא משהו - גם אני מגלה לאט לאט שהכעך שלי לא זורם. עם הריבה הוא מתוק מדי, עם החמאה הוא שמנוני מדי ויש לו טעם לוואי, לבד הוא רק בסדר, אבל יבשושי.
הקונספט נהדר (אפילו שהכעך לא היה בתרפיט בכלל), העיצוב וההגשה קונטיננטליים, הטעם יכול להיות יותר טוב, אבל אולי אגלה משהו חדש בעוד עשור.

השיבה לפיצה הברנבאל

גם משלוח וגם ארוחה במקום בערב אחד. לא רע בכלל.
איך עושים את זה? ובכן, פשוט מאוד.
1. מגיעים למקום.
2. אוכלים שני משולשים (אחד זיתים ואחד פפרוני).
3. נזכרים שיש אנשים רעבים בבית.
4. מזמינים מגש פפרוני.
5. נוסעים הביתה.
6. ממתינים לשליח.
7. מקבלים מגש פיצה חם.
8. ניצחון.

מגש פיצה משפחתית פפרוני של הברבנאל - ככה נראה ניצחון

הפיצה של הברנאל דקה, עם כמות מספקת של רוטב, והפפרוני פרוס דק כך שהוא על מעט חרוך בקצוות אבל לא שרוף, ועם זאת הוא עשוי כהלכה. ככה נמנעים מבעיות של פפרוני חי או שרוף.
לא רע בכלל.
השיקול אגב, לסחוב מגש רותח הביתה (ולתת טיפ על הדלפק) או ללכת הביתה בסבבה (ולתת טיפ לשליח) לא נראה לי כמו משהו שצריך לחשוב עליו יותר מדי, אבל משום מה אנשים לא מסכימים איתי.

משולש זיתים - פיצה הברבנאל

כשהגענו למקום היה מחסור בפיצה, זה לא רע כמו שזה נשמע, סה"כ הייתה שם קבוצה של אנשים שאכלה המון פיצה ושאר הפיצה הייתה בתנור ונשארו רק כמה משולשים. אני כאמור לקחתי משולש זיתים (שאפשר לראות אותו למעלה) ומשולש פפרוני (למטה), עליו שמתי רוטב BBQ, ממבחר הרטבים שהמקום מציע (הם מכינים אותם בעצמם והם אחלה).

פיצה פפרוני עם רוטב ברבקיו, הברבנאל, פלורנטין

רוטב הברבקיו שלהם סמיך ועשיר, מתוק ומעט מעושן. אין לי מושג איך עושים רוטב ברבקיו אבל הם עושים את זה טוב.
גם הפיצה שלהם טובה, ככה שסה"כ הכל טוב.

לסיקורים קודמים על פיצה הברבנאל:
פיצה הברבנאל
פיצה הברנבאל | פסח כשר

מייקס פלייס [Mike's Place] רמת החייל

עוד ביקור במייקס פלייס, הפעם גם אני וגם NISH בשילוב כוחות, וגם זוגתי האהובה בלב.
זה היה לאחר שיצאנו רעבים מהסרט "עלייתו של האביר האפל" (בשפת המקור זה נשמע יותר טוב: The Dark Knight Rises), אבל על החוויה הקולנועית אח"כ, קודם כל אוכל.
הנה תמונה שאמורה לשמן לכם טיפה את העיניים כדי שהטקסט יחליק טוב יותר.

צ'יזי פרייז עם בייקון, אם אתם באמת אוהבים התקפי לב בעתיד שלכם והרגשה אמריקאית על הלשון בהווה.

אני הזמנתי בערך את מה שהזמנתי בפעם הקודמת שנכנסתי אל מייקס פלייס, קערת צ'יפס מוקרמת בגבינה מותכת, עם פיסות בייקון מעל. תענוג לבלוטות הטעם, אם כי באיזשהו שלב אני מוסיף קטשופ \ חרדל \ רוטב BBQ \ מלח, כי זה נהיה טיפונת חדגוני כשמגיעים לאמצע.

NISH הזמין אצבעות גבינה ואצבעות עוף, אבל אני אשאיר לו כאן מקום לספר על זה בהמשך.

גם הוא אגב כבר כתב איזה קצרצר על מייקס פלייס.

האישה שאיתי הזמינה בוריטו עוף וגם לה אשאיר מקום לתיאור החוויה במילותיה שלה.

עם קערת המוות שלי שתיתי סיידר של סוואנה (Savanna) שלא אהבתי בעבר אבל כיום משום מה עכשיו הוא ממש טעים לי. המשקה מכיל 6% אלכוהול, והוא מוגדר כ"יבש", אולי טעמו שמזכיר מעט יין היה הסיבה לכך שהוא לא ממש התאים לי - מאחר ואני מעדיף את מתיקות.

הבקבוק אגב עלה פי שתיים וקצת ממה שהוא עולה על הבר בו אני שותה אותו בדרך כלל.

בנוסף (לפני שאני מגיע לעלייתו של האביר האפל) הייתי רוצה לציין את השירות.

הצוות היה רב והמלצריות הסתובבו כל הזמן בין השולחנות בפנים ובחוץ. עם זאת, היה קשה ליצור קשר עין, לא ניגשו אלינו לוודא שהכל בסדר עם ההזמנות, לא מיהרו לפנות אפילו כשביקשנו חשבון וגם לאף אחד לא היה איכפת שהייתה על השולחן מנה שכמעט ולא נגעו בה.

חוץ מזה היה גם צמד קאברים שהביך אותנו מדי פעם ואחד הברמנים עבר עם כוס וגייס עבורם תשלום מהיושבים בחלל.

ועכשיו לאביר האפל ולקולנוע:

משום מה לא היו טרופיות בקולנוע, זה כבר הביקור השני שלי שבו הבחנתי בכך. ייתכן ומישה עלה על זה שהמחירים של משקה הענבים היה נמוך מדי (ביחס לשאר הדברים).

הסרט עצמו היה ממש טוב, באמת, לא ציפיתי לסרט שירגש אותי כ"כ, ירתק אולם מלא אנשים למסך ויגרום לכל מי שהיה שם להפסיק לדבר מרוב מתח. כריסטופר נולאן הצדק לחלוטין עוד סרט המשך בבימויו ואפילו סלחתי על שינויים קלים בקווי הדמויות הקלאסיים של הדמויות הוותיקות.

אבל הקץ לספויירלים; כולי תקווה שבאטמן יחזור תחת שרביטו, עם הקאסטינג הנוכחי (שגנוב מעט מסרטים אחרים של נולאן), ושזה ימשיך להיות טוב כל כך.

קרפצ'יו בר

הקרפצ'יו בר שוכן בתחילת רחוב אבן גבירול ומהווה אחד מ2 המוסדות בבעלות האחים דוקטור - יחד עם שיפודיית האחים.

2 מוסדות אלה סוקרו בעבר בבלוג זה.

לגבי שיפודיית האחים נכתבה ביקורת בינונית שבעיקר קבלה על התמורה הנמוכה בעד האגרה - אחרי שהלכנו לשם היינו צריכים להשלים חוסרים בפיצה פליפה הסמוכה.

לגבי הקרפצ'יו בר נכתבה ביקורת אוהדת יותר ע"י חברי sabib sabiba ששכנעה אותי לנסות את המקום, למרות ניסיון העבר שלא מוצלח במיוחד במוסד הסמוך 2 בניינים אליו.

החלטתי לעשות לעצמי מעין תעודת ביטוח, ולרכוש מבעוד מועד קופון למקום, כך שלפחות ניעקץ פחות אם הקרפצ'יו בר הוא בסגנון שיפודיית האחים.

לקראת סוף חייו של הקופון הייתה לי סוף סוף הזדמנות לבצע את זממי, וקבעתי עם sabib ללכת לשם.

הגענו לקראת השעה 19:00, ועדיין המקום לא היה ממש ערוך לקבל אותנו.

חיכינו בסבלנות על הבר הקטן במקום. רציתי מאוד לטעום את העראק בזוקה שהמקום מתהדר בו, אך לרוע המזל הוא לא היה זמין באותו היום, ונאלצתי להסתפק בבחירה אחרת, אקזוטית קצת פחות - בירה טייבה הצוננת.

לאחר כ10 דקות המתנה על הבר, התפנו לקבל את הזמנות האוכל שלנו.

אציין את חוויותיי שלי, ואם ירצה השם sabib (שבא יחד עם חברתו) ישלים.

מכיוון שהיה קופון בידי, הייתי לארג' והלכתי על הקרפצ'יו היקר בתפריט המכונה גם קרפצ'יו רוסיני

  

הקרפצ'יו הכיל פילה בקר ממולא בכבד אווז כבוש, בתיבול מחית פטריות כמהין, פסטוקים קלויים וחומץ פטל.
הקרפצ'יו הוגש יחד עם קערת לחם עם חמאה.
הקרפצ'יו עצמו היה טעים מאוד - הורגש שהבשר היה טרי ונחתך במקום לפני זמן לא רב, הכבד אווז היה מצויין (זה כבד אווז, חסר לו שלא יהיה מצוין) ותוספת הפטריות באה במקום.
בהחלט מנה טובה שהחסרון היחיד שלה הוא החיסרון של כל מנת קרפצ'יו - הן קטנות ומסתיימות מאוד מהר.
המנה, כאמור ממש לא השביעה את רעבוני, והחלטתי לעבור למנה הבאה (שלא הספקתי לצלם עקב הרעב הכבד) - סנדביץ' סטייק ברולה.

בין המנה הזו למנת הקרפצ'יו טעמתי קצת מהלחם שהוגש יחד עם החמאה - בהחלט שילוב טעים (גם עם הקרפצ'יו אגב) שעוזר לך לא להשתגע כשאתה מחכה למנה הבאה.

לאחר כ10 דקות יצא הסנדביץ' שלי - מדובר ב2 לחמניות מרוקאיות קטנות שביניהן פרוסות אנטריקוט עם גבינת גאודה מותכת, חסה ועגבניות שרי.
האדם שהכין את המנה השתמש בטכניקה מעניינת ומהירה של בישול לאנטריקוט עם מבער גז.
גם המנה הזו הייתה טובה מאוד - ולהבדיל מקודמתה השביעה (ואולי לקח לפעם הבאה - להזמין את המנות בסדר הפוך)
אפילו הנוכחות של החסה - לדעתי אויב מספר אחד של הכריך, יחד עם המלפפון הלא חמוץ - לא הצליחה לקלקל את ההנאה.

החשבון עבור 2 המנות שאכלתי ביחד עם בירה טייבה יצא כ130 שקלים ובערך 65 אחרי הנחת הקופון.
הייתי אומר שאם יש לכם קופון - לכו על זה.

פיצה הברבנאל

זו בסך הכל ההתקלות השניה שלי בחבר'ה האלה.

אם אתם ממש סקרנים, תוכלו לקרוא לקרוא את הרשמים מהפעם הקודמת שהזמנתי פיצה הברבנאל כאן.

ספויילר: בפעם הקודמת היה מגש אחד סביר ומגש אחד טוב.

הפעם זה היה ליל חמישי, חם במיוחד, היינו בהופעות וניסינו לאכול משהו אל מול רחובות סגורים מחד ומלאים בבליינים מאידך. 

פפרוני וחצילים, על הפפרוני תוכלו לראות פס של רוטב ברבקיו.

בליינים לא היו חסרים גם כאן.
להברבנאל יש קומה שניה שבה יש בר, כמו שהשם של הפיצריה מבטיח (יש גם סניף בהרצל, ליד פרנק, מול ביתא פיצה).
התיישבנו בשולחן שמתחת למזגן, וכל אחד הזמין את מה שעל ליבו.
לקחתי משולש פפרוני, משולש חצילים ופחית של תפוחים צלול מוגז עדין.
בסיבוב השני לקחתי בדיוק את אותו הדבר (מלבד הפחית), אך הפעם ניסיתי את רוטב הברבקיו שלהם - שהיה מצויין.
לנסות את הברבקיו על הפעם הראשונה הרגיש כמו טעות כי ככה לא הייתי יודע את טעמה האמיתי של הפיצה.
הטעם האמיתי אגב היה מצויין. פיצה עשירה, טעימה, תוספות עשויות היטב עם חציל שטוגן בדיוק לרמה הנכונה ופפרוני שיש בו גם קריספ וגם עסיסיות. עם פיצה שהיא מספיק לחה מרוטב וגבינה שהיא מספיק נוזלית ודומיננטית.

מומלץ טילים אש פגז.

מייקס פלייס דיזינגוף

לא צילמתי תמונות כי לא רציתי להבזיק בחלל חשוך ולמשוך אליי תשומת לב מיותרת.
גם אין לי יותר מדי מה לספר, למרות שאכלתי גם מנה של גבינה מתוגנת בשמן עמוק במעטפת פירורים (היה לא רע בכלל) וגם מנה של צ'יפס מוקרם עם ערימה של בייקון (מצויין בדיוק כמו שזה נשמע).

על השלחן שלי כיכבו גם משקאות צבעוניים (סחבק חולה על קוקטיילים מתוקים), ומנות של אנשים אחרים (קנאי אחד הזמין צ'יפס כמו שלי, מישהו אחר הזמין נאצ'וס, ענבר הזמינה המבורגר שלטענתה לא היה משהו.

המנות היו גדולות וחביבות, האווירה הייתה של אמריקאים שצועקים לך באוזן לצלילי להיטי רוק מכל הזמנים, המיקום הוא על הריסות יאקוזה שזכורה לטובה מארוחות סושי "כפי יכולתך" ומסוע חביב, אולם היא זכורה גם לרעה מהתקופה שקדמה לסגירתה כשאיכות האוכל ירדה לרמות מפתיעות.

הייתה לי חשבונית איפשהו אבל איבדתי אותה, ככה שאני כבר לא זוכר כמה הכל עלה ולא בא לי להשוות.
בשביל לילה של שכרות ורעב זה היה לא רע בכלל.
חשוב לציין שלמייקס פלייס על החוף יש סטייקים ממש טובים - לא יודע אם הם עומדים בכבוד גם בסניף הזה.

בנוסף להכל - באמת כל הכבוד להם שהם פותחים עוד ועוד סניפים והולך להם.
התפריט שלהם עשיר ואפשר למצוא בו מלא דברים, כך שאחזור לנסות גם אחרים.
יאללה, לרוויה.

פיצה מונופול

כל אדם שזכה לנס הראייה יודע בוודא שבשנים האחרונות שרחוב אלנבי עמוס בפיצריות המפוזרות בצורה כמעט מדודה לאורכו. אני אומר את זה בקמצנות כי באמת מדובר בתהליך של כעשור אבל בהחלט הייתה מגמה של פיצות רבות - מהלך המותאם לבליינים הגודשים את הרחוב, וסתם תיירים שמסתובבים בין המלונית לחוף.

פיצה דומינו, שש בש, בוטיק, ומונופול היו בין השמות שכיכבו.

מדי פעם היו סניפים שהומרו ממותג אחד לאחר. אף פעם לא הצלחתי לעקוב אחרי כל חילופי הבעלות אבל כן עמדתי על טיבה של הפיצה ולמזלי הרמה נשארה אחידה, טובה מספיק בשביל לאכול בהנאה מרובה גם כשאתה לא שיכור באמצע הלילה. חלק מהפיצות אפילו טובות מספיק בשביל שיהיו טעימות אחרי חימום מהויטרינה וזה ידוע שפיצה שעומדת בדבר כזה בכבוד היא כוכב בשמיים הקולינריים שלי.

הלכתי לפיצה מונופול כי היא פשוט הייתה שם והיה תור בפיצה השניה שהייתה במרחק לא רב ממנה. לא רק שהיה תור אלא גם היו תוספות שלא דיברו אליי. סיבה מספיק טובה, לא?
בזמן האחרון גיליתי שאני ממש אוהב להעמיס זעתר על הפיצה שלי, אולי יש לי איזה חסך חדש לתבלין המקומי הקסום.
בכל מקרה, היה טוב, טוב שהיה, מחיר הגיוני בנוף התל אביבי (מז'אנר ה10 למשולש, 11-12 למשולש עם תוספת), הכל היה במידה הנכונה.

מומלץ? אם אתם בסביבה אז מאוד, אבל פיצה ברמה כזאת לא בושה להזמין גם הביתה (חלק מהפיצריות ברחוב אכן יעשו משלוח).
אפילו שהיא באה משכונה רעה, תנו לה צ'אנס.

קארדו | סיידר מבית ווסטונס (Westons)

הכל התחיל כשהלכתי בצהרי יום שישי עם החבר שאול (וזוגתו פלג באמת שתחיה בכבוד) לקארדו, מקום חביב בתחילת שדרות ירושלים ביפו, בית קפה שהוא סוג של בר יינות וקצת מסעדה וטיפה ביסטרו.
פלג ושאול אכלו פנקייקים וקרואסונים עם גבינות עיזים ופרושוטו.
אני ידעתי בדיוק בשביל מה אני מגיע.

קארדו הגישו בעבר את אחת הבירות האהובות עליי, ליפמנס (Liefmans), בירה בלגית עם בסיס פירותי, בתסיסה במיכלים פתוחים (התסיסה מתרחשת מאורגניזמים העפים באוויר), מתוקה וטעימה להפליא. יש להם כמה סוגים, רובם מבוססי דובדבנים או פירות יער או שילוב שלהם.

באיזשהו שלב לקראת החורף - החבית הוחלפה, לא זוכר למה בדיוק, אם אינני טועה זה היה סוג אחר, כהה יותר, פחות מתוק אבל עדיין לא רע בכלל.

ביום השישי הזה, שהיה קיצי, בו אני והחבר שאול וזוגתו פלג באנו, התבשרתי שהוחלף שוב המלאי. כעת היה סיידר. בהתחלה מיררתי, אבל מהר מאוד אמרתי יאללה.
מה רבה הייתה שמחתי כשגיליתי שמדובר בסיידר ווסטונס אותו לראשונה טעמתי בפאב אירי בפראג ומאז גם שתיתי די הרבה משיכר האגסים שלהם (אפשר למצוא בחינאווי).
הסיידר היה צונן, עם מעט קרח בכוס הפיינט (זו ההגשה המומלצת לליפמנס), תענוג ביום שמש.

עברו מאז כשבועיים ואני צמא מאוד לסיידר שלי (מדובר בסוג הפחות יבש ופחות חמצמץ, 4.5%) , פשוט, קליל ומענג.
מי בא?

באגסי פלורנטין טעים

קורה לפעמים שאדם מוצא עצמו בפלורנטין.
זה קורה לטובים ביותר, ולא תמיד יש שליטה בנושא. לפעמים אפיל קורה שמגיעים לפלורנטין וחשים רעבים, השם ישמור.
אדם פשוט אולי היה הולך לרובן (שמתם לב שאני ממש אוהב רובן?), או לפיצה בזילי.קום, או לאיזה חור אחר - השם הטוב יודע שבפלורנטין עסקים של מזון צצים ונעלמים וצצים שוב, חלקם טובים, חלקם רעים, חלק נשארים לפרקים ארוכים.
לקראת סוף הפוסט אספר למה ישבנו היכן שישבנו.
אגב, מישהו טעם את חומוס בית לחם? שמעתי עליו רק משלושה אנשים, אחד מסנגר, אחד מקטרג ואחד אמביוולנטי.

אנחנו בחרנו לשבת בבאגסי.  זה אחד מהמקומות האלה שמרגיש כאילו היו שם תמיד (למעשה המקום בן 7 שנים), ותמיד יש בכל קבוצה מישהו ממליץ על האוכל שלהם. אני מצטער מראש על איכות התמונות לי - היה חשוך ולא רציתי להשתמש בפלאש כך שהייתי צריך להבהיר אותן בצורה מזעזעת.

למנה ראשונה הזמנו פרחי כרובית פריכים שמגיעים עם איולי לימונים כבושים (32ש"ח).

פרחי הכרובית הגיעו בסיר קטן וחמוד שהגיע על כלי זכוכית שעליו גם ישבה צלוחית המטבל. המטבל היה מצויין (אפילו שאני שונא מיונז, לא משנה אם קוראים לו איולי או לא), הכרובית הייתה אחלה, והמנה הייתה גדולה וחמה וכיפית.
החיסרון היחידי במנה היה שהיא נשכחה ע"י המלצרית. האוכל כולו הגיע, ואז שאלנו מה עם הכרובית והיא יצאה מהמטבח כשהיינו כבר לקראת סיום.
אולי סתם יש לנו נאחס, כי זו לא פעם ראשונה שזה קורה עם מנות ראשונות. הכרובית הייתה אחלה בכל מקרה, ולקחנו הביתה את מה שנשאר (הרבה).

כל כרובית פרח (ובצד סלט)

המנה העיקרית שלי הייתה סטייק אנטריקוט 350גרם, המוגש לצד רושטי בטטות, שורשים, עשבי טיבול וטחינה (98ש"ח).
הסטייק היה מצויין. אמנם לא הטוב ביותר שאכלתי, אבל הוא עלה על הציפיות שלי ממקום בפלורנטין. חיפשתי הרפתאה ויצאתי מרוצה. כשהזמנתי את הסטייק הסברתי למלצרית שאני מעדיף צ'יפס לצד הסטייק שלי, וכך קיבלתי צלחת גדולה ויפה של צ'יפס כפרי - כך הם קוראים למנת הצ'יפס שלהם, המורכבת מפרוסות עגולות של תפוחי אדמה. דמיינו ת'פוצ'יפס עבה מספיק בכדי שיהיה לו מרקם רך בפנים.

סטייק טעים שלא ירקתי אף חתיכה ממנו לתוך מפית

זוגתי שתחיה הזמינה קדירת בשר "7 שעות", הסיבה האמיתית שבגללה באנו לבאגסי מלכתחילה.

בתפריט המנה מתוארת כך: ב"פורט" בצלים מקורמלים ותבלינים אנדלוסים" מוגשת לצד אורז פראי שחור לבן או פירה קונפי שום (69ש"ח).
באמת שלא מפריע לי שיש שם סימן מרכאות מיותר באמצע, או שיש מרכאות סביב הפורט, שזה בעצם אומר שזה לא פורט או משהו כזה. המנה הזאת כ"כ טעימה שזה לא הגיוני בכלל להתווכח עם שום דבר. בסה"כ מדובר בכמה גושי בשר שמגיעים על הצלחת לצד התוספת וטיפה מעליה, אבל וואי, זה כזה טעים, ואני אפילו לא אכלתי את הכל, רק כמה חתיכות.
מקווה שהיא תכתוב על זה אח"כ, ולדעתי גם יש לה תמונה או שתיים של הדברים בטלפון שלה, עם פלאש.
טוב, ביי.

ככה נראה צ'יפס בכפר

חמישי שישי וזה

בחמישי בערב עברתי ב Uno, בליווי אנשים נוספים.. אתחיל בזה ואמשיך הלאה עם הרצף הכרונולוגי.
הערב היה עוד צעיר ואכלתי מנה מקסימה הנקראת פפרדלה פונגי, ז"א פסטה פפרדלה שמבוססת על פטריות.
בתפריט היא מתוארת כך: פטריות פורצ'יני, פורטבלו, כמהין, שמפיניון, קונפי שרי ופיקורינו.
בפועל היא מזכירה את אחת המנות הנחמדות שג'ירף ביטלו לאחרונה, ה-Veg veg (של מועדון הקצינים בלבד, לזכרונה של ענבר).
לזכותה יאמר שהיא הייתה מאוד טעימה.
לרעתה יאמר:

• עולה 62 ש"ח למנת פסטה לא גדולה במיוחד (אבל איכותית), שמכילה בעיקר מהפטריות הזולות.
• היו שתי עגבניות שרי בצלחת, והן היו פחות קונפי ויותר רותחות וסתמיות מאוד. לא הייתה הרגשת נימוחות, לא היה טעם מקורמל, הן היו במצב בו כאילו חלטו אותן במים רותחים.
• גבינת הפקורינו פוזרה ביד חסכנית, בעיקר בשביל הטעם - אם בכלל.

עוד נקודות שליליות:

• על השולחן לא היו מלח ופלפל, מה שיכול היה להתפרש כיומרנות של הצד המבשל שבטוח שהכל מושלם.
• החלל די צפוף, ואולי משום כך לא נשאר מקום על השולחן לכלים בסיסיים.
• המלצרים היו חביבים ומהירים, אבל לא בעלי אוצר מילים רחב מספיק כדי לתרגם את המנה במילותיהם.

שימו לב שהתלונות לא מבוססות על מנת פסטה בודדת, אלא על ארוחה של מעל שעה בליווי אנשים נוספים שלא בהכרח היו מרוצים מכל המנות, אך יצאו מחוייכים.

עדיין אתמול, בחמישי, באיזשהו שלב של הערב הגענו גם ליוכבד.
בר קטן וחביב שהקטע שלו הוא מזון מבוסס תפוחי אדמה.
אני אוהב צ'יפס, באמת שאוהב. פעם, כשהייתי קטן, הייתי מארגן ערבי צ'יפס עם ההורים שלי ועם חברים שלהם. פעם, כשהייתי קטן, הייתי משכנע את ההורים שלי לצאת לאכול רק במקומות שהיה להם צ'יפס.
פעם, בבית הוריי היו צ'יפסר של שמן עמוק, צ'יפסר חשמלי, גיליוטינה של תפוחי אדמה, מכשיר מיוחד שמוציא צורות צ'יפס מדוייקות, ועוד.
סלסלאות הצ'יפס של יוכבד מגיעות עם פלחים עבים (מה שנקרא וודג'ס), עם חתיכות בטטה, ועם צ'יפסים יפים, ארוכים וקצרים וזהו.
ישנו מבחר רטבים אשר ממנו אתם בוחרים שלושה טעמים. האהוב עליי הוא הסאטה (בוטנים וצ'ילי). אני אפילו מלקק את השאריות ומזמין עוד וחוזר חלילה.
למקום ישנם גם תפוחי אדמה אחרים, ואלכוהול ממש זול. חייבים להדגיש את זה שוב. אלכוהול ממש זול.
אין מבחר אינסופי של משקאות, אבל הכל מוגש בכיף, ביחס אישי (המקום גם ככה קטן, ויחס מחורבן היה הופך את זה לבלתי נסבל), כאמור זה גם זול.

החלק השלילי בביקור ביוכבד? זה שהם סגרו את המטבח לקראת שלוש מבלי לשאול אותנו אם עדיין בא לנו משהו. אנחנו רצינו עוד צ'יפס הביתה :(

בשלב מוקדם מאוד של הערב שתיתי בירת Kriek דובדבנים ו-Singha התאילנדית שהייתה מתקתקה וטעימה.

כל זאת היה אתמול, ואין אפילו תמונה אחת לתיעוד.

היום קמנו מאוחר (אני יותר מאוחר מאחרים בבית הזה).
באיזשהו שלב הקפצתי לעצמי ירקות מסוגים שונים. זה לא עזר לרעב.

בשלב אחר, כשענבר הייתה רעבה גם כן, הוחלט להזמין מהמטבחון.
מה רבה הייתה האכזבה כשגילינו שאזל הגולאש, שאין יותר קוסקוס בשר, ושהחמין של שבת עדיין לא מוכן.
ישבנו מלא זמן וחשבנו מה מזמינים. בסוף הלכנו על טנדורי.

האוכל שהוזמן:
לחמי טנדורי »
טנדורי רוטי
₪12

לחמי טנדורי »
נאן
₪12

מעדני טנדורי »
עוף "טיקה" (טיקה אדום)
₪69

מנות קארי הודי »
רוגן גושט
₪76

ירקות »
גובי אלו
₪44

סה"כ לתשלום:    
₪213 + ₪10 דמי משלוח

האוכל תכף מגיע, אז פרטים בהמשך.

לא פראייר (קרפצ'יו בר)

בפעם אחרת אספר לכם איך נעקצתי אצל שיפודי האחים, מוסד ממשפחת הקרפצ'יו בר; אבל הפעם בואו נדבר על תענוגות.

הקרפצ'יו בר (אבן גבירול 8, תל אביב) הוא מקום קטן יחסית, עם מנות שאי אפשר להגדיר כגדולות (זה בסה"כ קרפצ'יו [וקצת כריכים]).
בגדול מדובר בניצחון. קשה לי להסביר, אבל הם עושים את זה טוב, מגוון, לא יקר מדי (במחירים של קרפצ'יו במסעדות ומטה), וזה בעיקר טעים ומשביע.
אני אדם הנוטה לאכול הרבה, ובכ"ז אני מסוגל להסתפק בשתי מנות בלבד.
יצא שביקתי שם בשבוע שערב, ומרוב שהיה טעים חזרתי גם השבוע.
אכלתי סינטה כבושה (עם ריבת עגבניות שרי וטיפות של דיז'ון), קרפצ'יו בסגנון שום (עם שום קונפי, עלי רוקט ובלסמי מרוכז), שתיתי בירה טייבה וכמובן שסעדתי את ליבי בלחמים המרוקאיים הנאפים במקום (בציפוי מלח גס ועם חמאה בצד).

בסה"כ יצאתי מרוצה, ולצערי אני לא ממש זוכר כמה זה יצא, אבל זה לא היה הרבה.
אם מישהו רוצה קינוח - תחצו את הכביש לרד-ולווט, יש להם אחלה קאפקייקס, ואם תתנו לייק בפייסבוק תקבלו הנחות.

טוב, ביי.