‏הצגת רשומות עם תוויות כוסברה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כוסברה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 11 בינואר 2016

בריא-בא בריא בר | יד חרוצים 1, תל אביב

לא חשוב שמות, אבל כבר זמן מה שאני אוהב ושונא את המקום הזה.
זה התחיל כשהם (באחד הגילגולים) החליטו לעבור מלא כשר לכשר, ואז מחלבי לבשרי, ואז עוד כל מיני כהנה וכהנה.
אבל עם רוב הדברים הנ"ל יכולתי לחיות, ביקר כי באתי לשם בשביל הסלט.
מה שבאמת הפריע לי הייתה העובדה שהם תמיד, אבל תמיד, לא שמרו על הפרדה בין הקונטיינרים של הרכיבים לסלט, וכך לא משנה מה היית בוחר - היית מקבל גם קצת בצל אדום, קולורבי, טיפה שעועית ירוקה, תירס, עגבניה, והשם ירחם עוד דברים שאולי לא בא לך באותו הרגע.

הבעיה העיקרית שלי הייתה כמובן הבצל, הרי לא מדובר באיזה גילוח כרוב, או פיסה של מלפפון, מדובר בירק פוגעני בכלליות, ובמיוחד בשבילי - הוא עושה לי אלרגיות ובחילות.

בכל זאת, לפעמים אני הולך לשם, מוודא שנפלתי על רגע טוב שאין בו לחץ, ומרכיב לעצמי סלט מהקונטיינרים הפחות נגועים, או אם מדובר בשעה מוקדמת יחסית - אפילו משהו ששום ירק אחר לא שחה בו.

הפעם למשל:
תירס, פלפלים קלויים, חסה, קינואה, זוקיני, חציל, תפו"א אפוי, נבטים, פטרוזיליה, כוסברה, גרגרי חומוס, קרוטונים, טחינה, פסטו, מלח ופלפל שחור.

היה טעים.

יום חמישי, 30 בינואר 2014

וונג | VONG | ארוחת ערב | רוטשילד 15, ת"א

לאחר החוויות הקודמות עם מסעדת וונג (משלוח ראשון, שני משלוחים נוספים) הרגשתי כאילו החלטתי החלטה מרה לגבי הגורל של המסעדה הזו ויחסיי עימם.
לא צפיתי שאהיה עם זוגתי בסביבה ושנינו נהיה רעבים - ויתרה מכך, זה יתרחש במוצ"ש וכל המקומות בסביבה עדיין יהיו בשלבי פתיחה או כבר עמוסים מדי.
בטרם נכנסנו אל המקום הזהרתי אותה שהיא עלולה להתאכזב - עם זאת להפתעתי הרבה זה לא קרה, אף אחד לא התאכזב באותו ערב.

סריראצ'ה, קוקטייל וסלט פאפאיה.
סריראצ'ה, קוקטייל וסלט פאפאיה.

התחלנו את הארוחה עם סלט פאפאיה טעים מאוד שהגיע עם פיסות קרקר אורז ששימש גם ככף וגם כאמצעי טבילה.
בכניסה למקום יכולנו לראות כי ניכרה השקעה בעיצוב, וגם רוטב הסריראצ'ה על השולחנות היה סממן להבנה כלשהי בתחום המזון (להזכירכם - בפעם הראשונה שטעמתי את מטבחם של וונג חשבתי שהם נפלאים).
הכל התחיל ממש ממש טוב.


נודלס צמחוני, לחמניות מאודות עם בקר מפורק, ארוחת עקב קסומה.


זוגתי הזמינה GREEN GARDEN NOODLES, ואילו אני שלא הייתי כה רעב הלכתי על לחחמניות באו עם בקר מפורק. שנינו נהנינו מאוד מהמנות, מהשירות המוקפד והאיכפתי וגם מהאווירה.
אפילו קבוצת חברים עם שלושה תינוקות שהתיישבו בשולחן לידנו לא הצליחו להעכיר את האווירה (אני לא רוצה לפתוח חזית נגד תנוקות בכלל ותינוקות במסעדות בפרט, אבל בואו נגיד שהיה שם בכי).

בסופו של דבר, וונג הצליחו בארוחה אחת לפצות על סדרה של כשלונות - כך שייתכן והתאוריה שלי לגבי לחץ צהריים וטבחים שונים היא נכונה.
אמליץ אישית לבדוק את נושא המשלוחים בשעות לחץ, הם עלולים להבריח לקוחות חוזרים הרחק מאוכל איכותי מאוד.

תקציר:
מחירים - הגיוניים ודומים לאלו של מקומות אחרים בז'אנר
אווירה - עיצוב מוקפד מאוד, עם הרגשה באוויר, קוקטיילים יחודיים שמוסיפים וטאץ' נחמד מאוד בשירותים
ניקיון - יסודי
אוכל - מענג



וונג | VONG | הפעם שנייה + שלישית | רוטשילד 15, ת"א

בפעם השניה (והשלישית) שהזמנתי מוונג, הנסיבות היו די דומות.
קבוצת חברים, ארוחת צהריים, משלוח לעבודה.

רובנו הזמנו את אותן המנות מכיוון שהיו כה מוצלחות בפעם הראשונה, היו כאלה שרצו לחקור טעמים חדשים ומבטיחים.
לצערי הרב, בפעם השניה והשלישית הארוחות היו מאכזבות מאוד, במיוחד לאחר שבפעם הראשונה נקבעה רמה שרק ירדה וירדה.


RED GOI


בפעמים המדוברות האוכל הגיע מוקפד הרבה פחות.
למשל, במנת הRED GOI שלי - העוף היה נא בעליל, ברמה שבה עדיף להמנע מלאכול.
סועדים אחרים התלוננו על טעמים שונים ממה שהיה בפעמים קודמות, ותלונה נוספת שנצרבה בראשי הייתה כשאנשים טעמו ביניהם מנות וגילו שלכולם היה את אותו הטעם, למרות שהיה מדובר במנות שונות לחלוטין.

בפעם השלישית הזמנתי מנה עם טופו, ופיסות הטופו היו כה קטנות שהן התפוררו לחלוטין ובמקום רכיב עיקרי קיבלתי פירורים לחים.
שתי החוויות המדוברות היו לא נעימות והרגישו כמו בזבוז של זמן וכסף.
להבדיל מהמשלוח הראשון שעשינו, שהיה מושלם - כאן ניכר היה שהשעה שבה עשינו את ההזמנה (שהייתה מוקדמת יותר בפעם השניה והשלישי) היוותה השפעה, אולי הלחץ במטבח, אולי טבחים אחרים - בכל זאת, זה היה כמו משלוח ממקום אחרי לחלוטין.

בעקבות שתי החוויות הנ"ל בחרתי להמנע מהמקום לפרק זמן ממושך יחסית.
כל זאת ישתנה כפי שתוכלו לראות בפוסט הבא.

וונג | VONG | הפעם הראשונה | רוטשילד 15, ת"א

לפני שאכלתי בוונג בעיקר שמעתי עליהם.
בהתחלה קראתי שהם גרועים בטירוף. אחרי זה מישהו אחר אמר שהם בינוניים, אחרי זה ידידה אמרה שזה הדבר הכי טעים שהיא אכלה.
בסופו של דבר נשברתי וביחד עם מספר חברים הזמנו מהם צהריים לעבודה.
אספר בהמשכים על חוויותיי עם וונג, ואנסה לתת מספר עצות בכדי שלא תתאכזבו.


לחמניות ענן מאודה עם בקר מפורק, איולי אסייתי, צ'ילי וכוסברה.
לחמניות ענן מאודה עם בקר מפורק, איולי אסייתי, צ'ילי וכוסברה. 


למנה ראשונה הזמנתי מנה שהיו לי ציפיות רבות ממנה (כריכי בשר מטורף יכולים להיות מדהימים כעושים אותם כהלכה) ועם זאת גם חששתי ממנה בעקבות ביקורת שהשמיצה אותה בצורה חסרת רסן.
הופתעתי לגלות שאכן קיבלתי הצלחה קטנה בצורת לחמניית באו מאודה, עם טעמים מדוייקים ורכיבים מוצלחים שגרמה לי להצטער ברגע שצמד הכריכים נעלם בתוך הפה שלי.



וונג | Vong


זה הזמן לציין שגם בקונספט המשלוח והעיצוב הכללי הושקעה מחשבה.
מלבד המארזים היפים - האוכל הגיע מוקפד, ויתרה מכך,  באתר של וונג  יש תמונה של כל מנה ומנה, לצד המרכיבים המדוייקים (כדי שלא תופתעו עם דברים שלא הוכזרו - מה שקורה הרבה מאוד במסעדות אחרות) עם אפשרות מובנית בתפריט לסמן איזה רכיבים אתם רוצים להסיר, לצד אפשרויות חלופיות (סוגי בשר \ טופו ועוד).
כאכלן בררן האופציות הללו קסמו לי מאוד, וגרמו לי להרגיש כאילו שעניין ההזמנה תוכנן בקפידה.




למנה העיקרית הזמנתי את איטריות הRED GOI, אשר מתוארות בתפריט כך: אטריות ביצים טרויות,שרימפס, נתחי עוף מושחמים,טופו קראנצ', עגבניות שרי וביצה ברוטב מתקתק - בחריפות מעודנת. מוגש עם רצועות אייסברג דקיקות ולימון.
מנת הנודלס הייתה נהדרת, טעימה, ומעניינת.

המחירים היו דומים למה שמקובל ברוב המסעדות בתחום, המשלוח היה יחסית מהיר והארוחה הייתה מהנה. לא נרשמו שום תלונות.


לקריאת הפוסט הבא: וונג | VONG | הפעם שנייה + שלישית | רוטשילד 15, ת"א

יום שלישי, 4 ביוני 2013

אינדירה | אליה וקוץ בה


שבת בצהריים, זמן נהדר לאכול משהו.
לפעמים בשבת יש כוחות נפשיים לבשל ולהתפנק בבית, אבל בשבתות אחרות רק רוצים לברוח החוצה ולאכול משהו טעים שיהפוך את סוף השבוע לחוויה.
השבת שעליה מדבר הפוסט הזה אכן הכילה חוויה, אבל לזה נגיע בסוף.
קריאה מהנה!

פאקורה: ירקות בבלילה בטיגון עמוק
פאקורה: ירקות בבלילה בטיגון עמוק


זוגתי ואני אכלנו באינדירה לאחרונה לפני ארבע שנים.
מה שזכרנו מהביקור ההוא היו מחירים מופרזים ומגוון מנות שלכולן היה את אותו הטעם.
עוד זכרנו שאת רוב השתיה מוזגים במטבח מבקבוקים בלתי נראים והיא מגיעה לשולחן בכוסות.
הפעם המחירים הרגישו סבירים, לאוכל היה טעם מצויין ומגוון ולגבי השתיה פשוט הזמנתי את מה שהיה בבקבוקים כי לא התחשק לי להמר.
הארוחה החלה מצויין בפלטת מטוגנים.


לחם נאן שום
לחם נאן שום


מיד הגיע גם לחם הנאן שהזמנו.
לא בדיוק הלחם שהזמנו אלא גרסא משודרגת ומעט יקרה יותר (שלושה שקלים למיטב זכרוני) שלו עם שום ועלווה כלשהי.
זרמנו עם הטעות, שיהיה לתרופות כמו שאומרים הצעירים.
לא עבר זמן רב והגיע גם האוכל.
בין לבין הצצתי סביב, היו כמה זוגות וכולם נראו כאילו הם נהנים.
האווירה הייתה נעימה, העיצוב היה קצת משנות התשעים אבל לא היו לי תלונות.


עופות, אורז, קארי, תענוגות לחיך
עופות, אורז, קארי, תענוגות לחיך


האוכל היה מצויין.
זו הייתה ארוחה שבה קולות הנאה הושמעו, צלחות לוקקו, שאריות נארזו הביתה עם תאוות גדולות והייתה הרגשה של ערך לכסף למרות שמנות עיקריות היו יכולות להגיע עם תוספות \ לחמים כלולים במנה (תמחור של 70-80ש"ח לקערית של עיקרית עלולה להרגיש כמו שוד במקרים מסויימים).
כאמור, היה טוב וטוב שהיה.
הטעמים היו מדוייקים, עזים, הצבעים היו משמחים ומגרים, כולם היו מרוצים.

לסיכום:
היה שווה לבוא, נהנינו מאוד, אני ממליץ בחום אבל ישנה הסתייגות אחת. בערב של אותו היום אני הקאתי בצבעים עזים למשך דקות ארוכות. זוגתי דווקא הרגישה מצויין.




יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

דונקי - Donkey


לפני כמה זמן קראתי תגובה באינטרנט שטענה שלא הייתה פה מסעדה מקסיקנית מעולם.
אני לא יודע עד כמה זה נכון.
המטבח המקסיקני המסורתי עדיין לא ממש הגיע לפה. כדי להחיות אותו בישראל צריך אמהות שמבשלות סירים, רועים שצולים חיות משק, טורטיות עצומות ולחות שמכינים בשיטות מסורתיות (לא מזמינים בחבילות מוכנות מראש) והמון תבלינים מקומיים.
מה שכן יש בישראל הוא הז'אנר המקסיקני כפי שהוא מיוצג בתרבות האמריקאית. תמיד היה פה קצת מזה, אפילו בעשרון האחרון ובתל אביב, תחשבו על המנות המקסיקניות של מייקס פלייס או מסעדת מקסיקנה (בוגרשוב \ בן יהודה), או אפילו רולים כאלה ואחרים שנמכרים במקומות כאלה ואחרים.
עכשיו נפתח משהו כמעט קרוב, עדיין על הסקאלה האמריקאית אבל עם טעמים עשירים יותר והפעם גם עם יד קולינרית טיפה יותר עדינה. דונקי.
מקום שבהחלט שווה לכם להכיר.



שלושה טאקוס, בשר מפורק, שעועית שחורה, צ'דר, רוטב כוסברה וסלסה חריפה לצד נאצ'וס
שלושה טאקוס, בשר מפורק, שעועית שחורה, צ'דר, רוטב כוסברה וסלסה חריפה לצד נאצ'וס



דונקי, יעני חמור, כמו בורו שהוא כמו בוריטו (חמוריקו!) הינו מוסד קולינרי חדש שנפתח ברחוב החשמונאים.
המקום מגיע עם רפרנסים לא רעים. פז רוטנברג (שף \ שותף באיטלקיה בשוק הפישפשים) נמצא מאחורי הדלפק רוב הזמן. בשותפות איתו תוכלו למצוא את אלון לוי (גם מהאיטלקיה אבל אולי ראיתם אותו גם במרגוזה).
רוטנברג הוא גם מקבל הפנים הרשמי, מחוייך, תזזיתי, ממהר להסביר לכולם על אופי המקום ולתת בריף על המנות הקיימות.
התשוקה הנשפכך ממנו מפעפעת גם בביקורים לייליים, כיאה לאדם שרוצה שהעסק שלו יצליח וכידוע הצלחה מבוססת על לקוחות חוזרים יותר מאשר על הייפ (עדיף לקוחות שיחזרו מאשר גל מבקרים שלא ישובו לעולם).
ועכשיו שוב תמונה ואחריה דיבורים על אוכל.



סיבי בשר מפורק מעל שעועית שחורה, עם צ'דר, סלסה ורוטב כוסברה
סיבי בשר מפורק מעל שעועית שחורה, עם צ'דר, סלסה ורוטב כוסברה



טוב, אז בואו נדבר על אוכל.
אם יש משהו שחסר כרגע בנוף התל אביבי הרי זה הוא בשר מפורק.
בשר מפורק וכריכים. זה לא שאין, יש ובזמן האחרון יש אפילו יותר, אבל לא מספיק. זה לא שצומחות כאן כריכיות איכותיות באותה מהירות שאנשים פותחים מסעדות שף, פלאפליות, חומוסיות וכו'.
הכריך שהוא מצד אחד שיא הפשטות ומצד שני מקום לחידושים ורכיבים אינסופיים - אותו מארז פלאי שאפשר לדחוף לתוכו כמעט כל דבר, הוא לא מקבל את היחס הראוי במטבח הישראלי.
על התלונה הראשונה, זו עם הבשר המפורק - עליה דונקי דווקא עונים בקלות, יש להם בקר מפורק, שייטל חזיר מפורק, עוף מפורק (וגם בקר טחון).
מישהו טורח בשבילכם, הבשרים המפורקים מבושלים, עוברים פירוק ומוגשים בצורתם הסיבית והעסיסית.
רק בשביל זה שווה לבוא.



בוריטו עם גבינה מומסת, בשר, אורז עם כוסברה וליים, שעושית שחורה והרבה רוטב חריף
בוריטו עם גבינה מומסת, בשר, אורז עם כוסברה וליים, שעושית שחורה והרבה רוטב חריף


טוב, בואו נתחיל במלאכת ההרכבה:

  • יש בוריטו (טורטיה גדולה ועמוסה)
  • יש טאקו - כרגע רק טאקו רך, הפריך לא בבית כרגע
  • ישנה קאסאדייה - טוסט על בסיס טורטיה
  • יש גם קערה בה אפשר להרכיב את כל המנות כמו סלט 

יש גם כמה תוספות, אבל זו לא הנקודה כאן. כאמור יש בקר, חזיר, עוף ובקר טחון. לצמחונים יש גם תערובת בצלים ופלפלים בתור מילוי עיקרי. שני סוגי אורז, שעועית שחורה סלטים וממרחים (רובם עמוסי בצל - היזהרו) ושלושה סוגי סלסה, הראשונה מבוססת כוסברה, השנייה פיקנטית והשלישית חריפה.
כנהוג יש גם גבינה מגוררת אותה אפשר לזרוק על הכל.



שלושה טאקוס מדהימים עם תה קר של אריזונה
שלושה טאקוס מדהימים עם תה קר של אריזונה



גם מקרר המשקאות ראוי לאזכור.
היות ושואפים לאמריקה - נורא מעודד למצוא ד"ר פפר ומספר טעמים של תה קר אריזונה. ישנם משקאות "רגילים", בירות ומספר מיצים מעניינים.
מקרר המשקאות נמצא מתחת לקופה ככה שזה זמן טוב לדון במחירים. המנות העיקריות יעלו לכם בטווח ה38-34, בתוספת שתיה ותוספת חמה \ פריכה אתם יכולים בקלות להגיע לחמישים עד שישים שקלים לארוחה.
האם זה מחיר שאתם יכולים לספוג מדי ארוחת צהריים? האם זה מחיר שהייתם מוכנים לשלם בעבור כריך?
זו כבר שאלה שעליה לחשוב בעצמכם, לבד, בבית.



מנת הטאקוס השווה בעיר, לא שיש הרבה
מנת הטאקוס השווה בעיר, לא שיש הרבה, רק מלהסתכל על התמונה אני כבר זומם ללכת לשם לארוחת ערב


וכעת לסיכום בן שני חלקים:

חלק א - תלונות כלליות על בשרים
כמו שכבר ציינתי, אנשים בישראל מתעצלים כשזה מגיע לבישול ארוך ופירוק של בשר. הרבה יותר קל לטחון וכידוע בשר טחון גם מתבשל מהר יותר. מה גם שבשר טחון הרבה יותר קשה לזהות.
בשר מפורק - על אף הפופולריות שלו בארה"ב היה זר תקופה ארוכה. בתל אביב היו אלה שיגי דיגי זצ"ל שהכניסו לתודעה כריכי שפונדרה ברוטב תמרהינדי לצד המבורגרים ולחמניות עם שניצל. בחוכמתם היו גם מכינים רטבים נוספים ומיוחדים, השם ינקום דמם.
כיום אפשר למצוא כריכי בקר מפורק מצויינים בדה באן, קפה 48, ואפילו בפליישמן דלי, ובעוד מספר מקומות שאליהם טרם יצא לי להגיע. עם זאת, הפשטות והעושר עדיין לא הגיעו לכל מקום, וחבל.
ואיך זה מתחבר לנקודה? הטורטיה היא אמנם אחלה כלי קיבול, אבל רכותו ועסיסיותו של הבשר המפורק פשוט נוזלת מתוך יריעת הבצק הדקיקה, במקום להיספח ולהעשיר את החיים של הסועד.
אני לא מזלזל במנות המצויינות, אבל יש מקום גם לטורטה, סנדוויץ' מהמטבח המקסיקני שנראה בדיוק כמו מה שאני מתאר. הולך נהדר עם כל הרכיבים הקיימים. מן המקום אגב נמסר בתגובה שהם נגד הקונספט.

חלק ב - עתידות
דונקי ממוקמים בפינה בולטת, ועם זאת לא בולטת מספיק.
אם אתם לא יודעים מה לחפש - יש סיכוי שתפספסו.
הם נמצאים ברחוב שהוא סואן ביום וכמעט נטוש אחרי שעות העבודה.
הם מגניבים, עכשויים, טעימים, לא יקרים מעבר לפרופורציה ועם זאת הם לא מפוצצים, אין תור, אין הייפ.
מקומות אחרים שהיו בדיוק באותו חלל נסגרו. הייתה שם מסעדה אסייתית כשרה (שתמיד הייתה מפוצצת בצהריים) שנעלמה לה. במקומה הופיע סניף של סאבווי שעמד בודד ואז נעלם.
אני מאחל לדונקי שלא יפלו לג'ינקס ששורר שם. עם השקעה בסיסית ביחסי ציבור אפשר למנף את המקום יותר.
אני אישית כבר הבאתי לשם לא מעט חברים שיצאו מרוצים מאוד ואף הבטיחו שיחזרו, יש פוטנציאל ורובו גם ממומש.

ועכשיו סיכום אמיתי: יש תמורה למחיר, יש אוכל מצויין, שירות טוב, האוכל נאמן לז'אנר והמקום פתוח בשעות נוחות.
חסרים לי בעיקר בייקון, לחמניה ורוטב ברבקיו. הייתי גם מעלים חלק מהבצל, אבל מצד שני אני גם בעד להכחיד כל הבצל ביקום.
במילים אחרות - מומלץ בטירוף, לכו כבר עכשיו.

יום שני, 23 ביולי 2012

צ'אנדרה: עסקית ארוחת טאלי, משלוח

אחד מהכותבים בבלוג הזה מתעב אוכל הודי.
הוא לא בדיוק שונא אותו, הוא יותר חושש ממנו, הצבעים, הצורה, בעיקר החריפות.
יש לו עניינים משלו ועל פי המחשבות הפרטיות שלו הוא שולל דברי מזון רבים.
זו היא זכותו, אבל זה גם אומר שהוא לא יבוא איתי למקומות מסויימים, אפילו אם לדעתי הם באמת באמת שווים ביקור.
יש עוד אחד שמוכן לאכול אוכל הודי, נהנה ממנו בגדול, אבל מעדיף ללעוג לצבעים ולמרקמים.
גם איתו קשה ללכת למקומות; גם אם הוא בא ואפילו אם הוא נהנה - הוא יספר בדיחות ויעקם פרצופים.

שלא כמו המקומות ששווים ביקור, יש מקומות שאולי הייתם אומרים לעצמכם שעדיף ללכת למקום אחר, דומה, אם יש מקום כזה בסביבה, אם הוא פתוח, אם הוא קיים. כזו אולי היא גם צ'אנדרה, למרות שלא נעים להגיד דבר כזה על בית עסק.

עסקית עוף בקארי עם ירקות - צ'אנדרה
עוף, ירקות, אורז


ההזמנה מסורבלת משהו, תפריט אחד מראה תמונות אבל לא ממש מספר מה כלול.
תפריט אחר מפרט יותר, אבל לא ניתן להזמין בעזרתו ישירות.
היו עוד כמה כאלה באתרים אחרים, לא כולם אמרו בדיוק את אותם דברים.
הסיטואציה שנוצרה היא שהזמנו עוד מטבלים ועוד לחמים כי לא היה ברור מה כוללת איזו מנה.
אני לא אדם שמתלונן על מטבלים ורטבים מיותרים, אבל רצוי לדעת מה מזמינים, מה מקבלים ומה חסר. במיוחד אם יש אנשים בעלי תקציב מוגבל \ לא בזבזנים שאוהבים לזרוק אוכל סתם.


צ'אטני - כוסברה,מיקסד פיקלס, רוטב לימון מוחמץ
צ'אטני - כוסברה, מיקסד פיקלס, רוטב לימון מוחמץ


ועכשיו לאוכל עצמו.
הוא היה לא רע. אבל כשאתם שואלים אותי מה הוא אוכל לא רע, התשובה שלי היא בדרך כלל שהוא אכיל, יחסית טעים, אבל לא עשוי באופן מקצועי, מוקפד ובטעמים שאי אפשר לשחזר לבד בבית ואפילו בהצלחה רבה יותר.
מדובר במנה סבירה, לא התמורה הכי טובה למחיר (ביחד למנות במחיר דומה במקומות דומים).
האוכל ההודי ניתן לשחזור בסביבה הביתית באופן די פשוט, צריך את המתכון ואת חומרי הגלם וממש מעט כישרון.
כמו כל סוגי הבישול, מדובר בעניין של אהבה ויש מקומות שאפילו אם הטעמים לא מדוייקים בהם - אתה לא מרגיש זלזול.
צ'אנדרה לא בדיוק מזלזלים, אבל כמישהו שסעד ממטבחם גם ממשלוחים וגם במקום עצמו - אני יכול להגיד בחופש מוחלט שהם מגישים את החוויה ההודית על הצד המרהיב שבה. הם עושים אוכל משביע, טעים בדיוק במידה הנכונה, לא מעבר לזה. מספיק טעים כדי שלא תצאו החוצה בזעם, לא מספיק טעים כדי שתחלמו על המסעדה בלילה. זהו פתרון לעת מוצא.

אם אתם נמצאים ברחוב ריב"ל, או באזור יד חרוצים, או ברחוב המסגר או שם בסביבה, ובא לכם אוכל הודי אז באמת, לכו על זה.
אם בא לכם להזמין משלוח ממקום זול שנותן מגוון ממש גדול אז באמת, לכו על זה.
אם בא לכם לסגור פינה עם תבשיל, משהו מגולגל במשהו, לגוון טיפה את הדברים הרגילים, אז באמת לכו על זה.
אם אתם רוצים אוכל הודי שיגרום לכם להתלהב בצורה חסרת רסן - יש מקומות אחרים.
אגב, צאנדרה סוגרים יחסית מאוחר, אז באמת, אם אתם שם - לכו על זה.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג