‏הצגת רשומות עם תוויות נקניקיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נקניקיה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 28 בפברואר 2014

הויטרינה - המבורגר ליגה

הויטרינה היא מקום קטן, הנמצא בבירת האוכל המהיר של ישראל ברח' אבן גבירול בת"א.
אין לה יחסי ציבור כמו ההמבורגריות של הבלאק או המוזס, אבל אני מניח שכל מי שגר באיזור, ומכיר קצת את סצינת האוכל, כבר אכל שם ורץ לספר לחבר'ה.

הויטרינה מציעה מגוון מצומצם של דברים בתפריט - תופעה מבורכת בייחוד לאור מה שרואים במרבית מקומותינו שמנסים לקלוע לכל הטעמים, ובסוף לא קולעים באמת לאף טעם. הויטרינה החליטה להתמקצע בנקניקיות, המבורגר, וצ'יפס.

הגעתי לשם אחרי שהסתפרתי בשעת ערב, והתמזל מזלי לתפוס מקום על הבר. בד"כ בשעות ערב תצטרכו לחכות בתור, כי המקום קטן, ההייפ סביבו גדל כל הזמן, ובאופן כללי הוא מזכיר אווירה תוססת של ניו יורק (אפילו המלצרים דיברו באנגלית בעת ביקורי)

למרות מגוון הנקניקיות הרחב המוצג בויטרינה בכניסה, החלטתי לדבוק במנה שאהבתי בעבר - המבורגר וצ'יפס.



רוב הביקורות הטובות שמסתובבות באינטרנט לגבי המקום מדברות על הצ'יפס המיוחד.
מדובר בצ'יפס "חצי חצי" - חצי תפוח אדמה וחצי בטטה, שמתובל קלות בפטרוזיליה וגרידת לימון.
הצ'יפס מלווה בקטשופ סלק מקורי. הצ'יפס היה טעים מאוד, אם כי לא אלוהי כפי שזכרתי מהביקור הראשון שלי במקום - אולי כי כבר התרגלתי לטוב. מנת ההמבורגר הייתה לא פחות ממעולה וגם היא יוצאת דופן.
לשם הכנת ההמבורגר נראה שמשתמשים במקום בבשר לא סטנדרטי - נראה לי מתחום הבקר הנמוך, מכניסים שומן במידה הנכונה, מוסיפים גבינת רוקפור, ומקבלים המבורגר שמחסלים במהירות שיא, ומלקקים את האצבעות.

הזכרתי את תוספת הרוקפור - היא לא מיועדת לכל אחד.
יש הרבה שיגידו שהיא חריפה מידי ומשתלטת על ההמבורגר - לי כחובב נלהב של הגבינה זה התאים.

עסקית המבורגר עם גבינה + צ'יפס ושתיה עולה 60 שקל - מחיר שווה לכל נפש להמבורגר וצ'יפס טעימים ומקוריים.








יום ראשון, 2 ביוני 2013

ויטרינה | נקניקיות או לא להיות

אם יש משהו שבית העסק הזה משדר זו נינוחות והסתפקות במועט.
אצל ויטרינה זה בא לידי ביטוי בתמחור הסביר, במיקום המרכזי אך הקטן יחסית, במבחר המנות המצומצם ואפילו בשעות העבודה: א'-ה': 12:30-23:00 ו': 12:00-17:00.
הם בוחרים לנוח בסוף השבוע, מה שמשדר ההיפך מחמדנות; המקום הצנוח יחסית מעוצב בטוב טעם ושוקק חיים לא פחות ממסעדת ענק; המנות עצמן טעימות, מוקפדות וייחודיות מאוד.
למראית עין אין כאן דבר וחצי דבר שאינם בסדר.


צ'יפס תפוח אדמה ובטטה, חמוצי הבית, נקניקיית חזיר ורוקפור, קטשופ סלק ואיולי מדהים
צ'יפס תפוח אדמה ובטטה, חמוצי הבית, נקניקיית חזיר ורוקפור, קטשופ סלק ואיולי מדהים


את המקוריות והטאץ' אפשר לראות כבר בתמונה הראשנה:
נקניקיית חזיר עם נגיעות רוקפור, צ'יפס מתובל שמגיע עם גרידת לימון ומורכב מ50% בטטה ו50% תפוח אדמה, כף מרק אסייתית הנושאת בתוכה קטשופ סלק ייחודי ורוטב איולי ששניהם כמובן הם פרי המקום. אפילו החמוצים הם מתכון הבית והם מדהימים.
קטשופ סלק!
חייב לציין גם את מבחר הנקניקיות המרשים - עמדתי מול חלון הראווה וחשבתי ארוכות מה לקחת, הכל נראה טוב ונשמע טוב בתיאורים אפילו לאדם כמוני שלא בהכרח אוהב בשר טחון.

מנת צ'יפס 50\50
מנת צ'יפס 50\50


זוגתי האהובה הצטרפה אלינו לקראת סוף הארוחה שלי והזמינה המבורגר (אליו אתייחס בהמשך).
ניצלתי את ההזדמנות כדי להוסיף סלסלה של צ'יפס ב"מיוחד" בשבילה, עליו התנפלתי בשמחה.
באמת שהשילוב המנצח של בטטה ותפוח אדמה עם התיבול וגרידת הלימון עשו לי חגיגה בפה.
חייב לציין שחזרתי מאז במיוחד בשביל הצ'יפס.


ייתכן וזה ההמבורגר הטוב בעיר | ויטרינה
ייתכן וזה ההמבורגר הטוב בעיר

אם אתם עוקבים אחרי הבלוג אתם בוודאי יודעים שאני לא חובב המבורגרים.
זוגתי לעומת זאת דווקא אוהבת אותם מאוד.
היא אכלה את המנה שבתמונה בהתלהבות בלתי מרוסנת והכריזה שוב ושוב שהוא אחד הטובים שאכלה לאחרונה, תוך כדי שהיא מונה המבורגרים נחשבים ומספרת מדוע לדעתה הם פחותים.
השמועה ברשת אומרת שהסוד הוא חלקי צוואר מעושנים שנכללים בתערובת הבשר.

לסיכום:
מומלץ מאוד. המכשול היחידי שמצאתי היה שעות הפתיחה. זה לא סביב השעון וסופי השבוע יכולים להוות מכשול לזללני פנאי, אבל מומלץ לתכנן מראש ולהגיע בשעות הפעילות.

יום שבת, 18 באוגוסט 2012

בישולים של שבת: ארוחת צהריים צמחונית זריזה

שבת בצהריים, זמן מצויין לנשנוש, ארוחה, משהו טעים, רק לשים בפה,שיהיה טעים, בזמן ששוכבים על הספה ורואים סדרות או מנקים את הבית או משהו כזה, רק שיהיה טעים, כבר אמרתי שזה צריך להיות טעים? למה לאכול אוכל לא טעים?

בכל מקרה, רכיבים:

  • נקניקיות מהצומח
  • פרחי ברוקולי
  • זוג קישואים
  • סלסלת פטריות
  • שמן
  • פלפל שחור גרוס


ברוקולי, פטריות שמפיניון, קישואים, נקניקיות מהצומח
ברוקולי, פטריות שמפיניון, קישואים, נקניקיות מהצומח


הוראות הכנה: לשים על תבנית, לשים בתנור, לשים בפה.
באמת, אין פה יותר מדי מחשבה, לשים מעט שמן על הרכיבים, לפלפל, לזרוק לתנור, להוציא כשהכל משחים ומריח נהדר.

התכנון המקורי שלי היה להכין בנוסף טחינה עם שבבי קוקוס ומעט ג'ינג'ר אבל כבר לא היה לי כח לעמוד במטבח והריח של האוכל הטריף אותי.

ייתכן ואח"כ אכין איזה לזניה, יש לי חשק.
נתראה בשמחות.

יום שני, 13 באוגוסט 2012

כריך מהיר: נקניקיות קוקטייל מהצומח

פוסט מהיר לכריך מהיר.
הרכיבים פשוטים:

  • נקניקיות קוקטייל מהצומח (טבעול)
  • בגט כפרי עם דגנים (AM:PM - מבית פילסברי)
  • חרדל צהוב (תלמה)
  • רוטב סרירצ'ה
  • רוטב וואסאבי (הלינק מוביל לתמונה גדולה ויפה של הרוטב, הוא מהמשפחה של רוטב החזרת שרובן משתמשים בו)

בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי
בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, זווית מחמיאה.


בחלק של ההרכבה כבר לא צריך להיות גאון.
מורחים את הרטבים כמה ואיך שבא לכם, מניחים את הנקניקיות כמו שאתם אוהבים וזהו בערך.
אחרי התמונה הבאה אני אכתוב עוד משהו ואז עוד תמונה.


בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, נקניקיות מהצומח
בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, נקניקיות אפויות מהצומח.



אם שמתם לב, הנקניקיות שלי מושחמות, אפיתי אותן בתנור.
אמנם אפשר לאכול אותן גם איך שהן מגיעות מהמפעל "חיות", אבל לדעתי הן טעימות יותר אחרי צלייה קלה.
תודו שבשביל תמונות כאלה שווה לסבול פוסט מטופש על סנדוויץ'.


כריך: בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, נקניקיות מהצומח
כריך: בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, נקניקיות מהצומח. הכל סגור, הכל מובן.


עם הזווית האחרונה של הכריך אפשר לסגור את הפוסט הזה. אני בטוח שהתרגשתם מספיק ליום אחד, בסה"כ תמונות יפות ורעיון טוב. 
לא ככה?

יום ראשון, 15 באפריל 2012

הסדנא - ירושלמיות נהנות יותר

בסוף השבוע האחרון ביקרתי את אחותי ובן זוגה, שיחיה, בעיר הקודש. את כל השבת העברנו בדירתה בצפייה בסדרות, כתיבת עבודות וגיחות למטבח. את שלושתנו ניתן לאפיין כגרגרנים לא קטנים, עם זאת אף אחד מאיתנו לא מועסק בתנאים ששמים אותו בקטגוריה מעל מעמד פועלים.

הגיעו להן שעות הערב, מאסנו בפיתות (חמץ! אללי!) עם אבוקדו וגבינת עיזים ובבית לא באמת היה דבר מה אטרקטיבי במיוחד כחומר גלם לארוחת ערב. בשיקולי עלות ביחס לאיכות כמו גם קרבה גיאוגרפית החלטנו ללכת לסדנא. מקריאה מהירה של התפריט ניתן להסיק בקלות שלא מדובר בסעודה זולה, אבל ביחס לתמורה הרי שגם לא הייתי מחשיבה אותה יקרה במיוחד.

חלקנו שלוש מנות כולנו יחד, כל אחד שתה שני משקאות אלכוהוליים והברמנית מזגה לנו צ'ייסרים על חשבון הבית (מיתרונותיה של ישיבה על הבר - כדאי לאמץ).

פריטו מיסטו: סלסלה של שרימפס, קלאמרי, ארטישוק ודגיגונים מטוגנים. מגיעים עם מיונז מתובל ופלח לימון.
טעים בטירוף, אבל לא יחס הגון בין הקלאמרי לשרימפס (היו רק שניים). המחיר: 68 ש"ח

פריטו מיסטו: סלסלה של שרימפס, קלאמרי, ארטישוק ודגיגונים מטוגנים. מגיעים עם מיונז מתובל ופלח לימון.


מיקס נקניקיות: שלוש נקניקיות שונות, טעימות אחת אחת, בייצור ביתי. מוגשות עם עגבניה צלויה, כרוב כבוש והחרדל הכי קטלני וטעים שאכלתי מזה זמן מה. על הצלחת היה גם בצלון צלוי (אך לא צלוי מספיק) שנכנס לקטגוריית ה'קישוט לא אכיל' אותה קשה לי לסבול. מאידך, אם אתם אוהבים בצל חצי חי אז תהנו. המחיר: 72 ש"ח

שלוש נקניקיות שונות, טעימות אחת אחת, בייצור ביתי. מוגשות עם עגבניה צלויה, כרוב כבוש והחרדל הכי קטלני וטעים שאכלתי מזה זמן מה.

ניו יורק סטייק (סינטה על העצם): מסביר את עצמו לא? היו מנות של 350, 400 ו-450 גר' כשהמחיר הוא 30 שקלים ל-100 גר'. הזמנו 350 מדיום רייר. המדיום רייר אכן היה מדיום רייר, הבשר היה טעים מאוד. התוספות: פלחי תפוחי אדמה מטוגנים מעולים, ירקות נוספים צלויים, עלים ירוקים וחרדל. הוגש על קרש חיתוך גדול שהפך את עבודת הניסור לכיפית מהרגיל.

ניו יורק סטייק (סינטה על העצם)

לטובה יצוינו במקום: העיצוב הכללי, האווירה הנעימה, הסכינים המקסימים והנברשת הענקית שנראית קצת כמו אינסטליישן שלי משנה שעברה.







חשבון סופי: 450 כולל טיפ, לשלושה אנשים עבור ארוחה של 2 עיקריות ועוד מנת ביניים, מנת לחם, 2 כוסות עראק, 3 קוקטייל הבית שהיה משהו טעים עם תפוחים וויסקי סאוור וכוס אחת של מרלו מקומי מוצלח.
אז נכון, זו לא בדיוק ארוחת פועלים, אבל יצא לי כבר לצאת על חשבון של 100 לאדם במסעדות בינוניות על אוכל לא טעים במיוחד כולל שתיה, אז להוסיף עוד קצת ולקבל אוכל איכותי נראה לי שווה את זה, אם כבר יוצאים.


הסדנא, דרך חברון 28 ירושלים

יום שבת, 18 בפברואר 2012

פרנק פריך

אז זה מה שקיבלנו :

















ומה קרה לפני?
ובכן, הכל התחיל בערב טיפוסי אחד, כשהיינו רעבים, ולא היה לנו כוח\מצרכים להכין דבר מורכב, ורצינו משהו בשרי מעבר לסנדוויץ' עם פסטרמה.

במקרה נתקלנו בספר האוכל על השולחן - אותו ספר משלוחים שמתיימר לדעת מה חם ומה סתם.

כהרגלנו בקודש אספנו מספר מועמדים פוטנציאליים בהתחלה, ולאחר מכן פסלנו אותם אחד אחרי השני.

מה שנשאר בסוף היו 2 אפשרויות - שניהם מועמדים ראויים מגיזרת הנקניק - רובן ופרנק.

החלטנו לברור באמצעות בחירה רנדומלית הוגנת. המספר שמציין את השניות על השעון היה אי זוגי, ויצא שהתקשרתי לרובן.

לאחר מספר שניות ענתה לי עלמת חן, שאמרה שהם לא עושים משלוחים כרגע. זה נראה לי מוזר כי השעה לא הייתה מאוחרת במיוחד, אבל היא הבהירה לי שהיא מתכוונת לכך שהם לא עושים משלוחים בכלל כעת, למרות שעשו בעבר.

עקב הרעב לא נכנסתי לשאלות כמו למה אין משלוחים (שיערתי שזה עקב ניסיון מר עם אנשים תמימים שחשבו שיקבלו במשלוח את אותה איכות כמו ב"מסעדה" אבל אכלו לקרדה במקום) או למה בעצם יש להם שם טלפון אם אין משלוחים (בטח הם חושבים שאני אבוא במקום ל"מסעדה" - נאיבי שכמותי)

בקיצור, אתם יודעים כבר לאן השיחה הבאה שלי הלכה.
הצצנו בתפריט המשלוחים קודם לכן, ומכיוון שאנחנו couple ואוהבים קיצורי דרך החלטנו להזמין את פרנק couple מתוך ה section של קיצורי הדרך. מדובר ב10 נקניקיות מיני בתוספת תפוחי אדמה אפויים וכרוב כבוש. בנוסף קיבלנו 2 לחמניות מיני שיכולות לשמש בית חם לפחות לחלק ממניין הנקניקיות אותו אנו עתידים לקבל.

10 הנקניקיות שיצאו לכיוון בתינו היו 5 עגל ו5 באווריות בראט וורשט. לקור ששואל את עצמו מה זה בראט וורשט נרמוז כי נקניקיות אלה הן סיבה טובה לכך שהמקום לא מחזיק בתעודת כשרות.

לא עברה חצי שעה, והמשלוח שאתם רואים בתמונות למעלה הגיע + 2 לחמניות מיני שביקשו לא להצטלם.

בתמונה מימין אתם יכולים לראות 5 נקניקיות בראט יחד תפוחי אדמה + בצלים מטוגנים וכרוב כבוש, ובתמונה משמאל אותו דבר עם נקניקיות העגל. תחילה כילינו את הנקניקיות בצורה מסורתית עם המיני לחמניות. אני התחלתי עם 2 נקניקיות וורשט, בתוספת קטשופ וחרדל, ואילו א' העדיפה להתחיל ולסיים עם 2 נקניקיות עגל. היה ממש טעים ואיכותי.

אני חייב להודות שפעם לגלגתי על אנשים שמשלמים סכומים של יותר מ10 שקלים על נקניקיה, כי לימדו אותנו מגיל צעיר שנקניקיה זה שאריות של נתחים אחרים. בד"כ זה נכון, ועדיין לא הייתי קונה בדוכן רחוב אלמוני שמציע נקניקיה בלחמניה ב18 שקל, אבל כאן זה אחרת. הנקניקיות עשויות בידי אמני נקניקיות. יש דבר כזה והם יודעים מה הם עושים. זה טוב במיוחד כשהלחמניה באה עם חרדל דיז'ון או מיונז הלמנס\היינץ במקום מקבילים ישראלים נחותים שלהם.

בעצם זה כמו פעם שחשבנו שהמבורגר תמיד נחות עד שרשתות כמו בלאק (יותר) ומוזס (פחות) נחתו אצלנו עם המבורגרים משודרגים במחירים משודרגים כי אין מה לעשות - על איכות צריך לשלם.

התפוחי אדמה היו סטנדרטיים, ותמיד העדפתי צ'יפס, אבל אהבתי את הבצל המטוגן שפוזר עליהם בנדיבות. הכרוב הכבוש היה הרבה יותר טוב בלחמניה מאשר מחוצה לה, אבל זו כבר באמת העדפה אישית.

לאחר ששבענו נותרה חמגשית אחת מלאה ב3 נקניקיות בראט + תפוחי אדמה וכרוב כבוש מלוא התוכן.

אחלה ארוחת ערב ליום המחרת.

יום שבת, 28 בינואר 2012

מתרחקים מת"א 2 - סדנת בשר בניר צבי

הפעם ממש השקענו בכם הקוראים, ונסענו לסדנת בשר "דרום אמריקה" המתקיימת אחת לחודש במושב ניר צבי.
הישוב מרוחק כחצי שעה מת"א וסמוך לבית דגן - תוכלו וודאי לאתר אותו בGPS הקרוב לביתכם.
הסדנה מציעה הסברים על אומנות צליית בשר על גחלים, בתוספת הדגמות וטעימות.
למעשה זה סוג של אכול כפי יכולתך, רק בתוספת האקט הלימודי - יש באיזור מקומות נוספים בהם ניתן לבלוס כפי יכולתך כמו "רק בשר" וNG ומעניין היה לבחון אותם מול "דרום אמריקה".


הגענו למקום בשעה הייעודה ואת פנינו קיבלו בקבוקי יין.
לאחר כ20 דקות של שיחות חולין בינינו (בעיקר עבודה ו"מתי לעזאזל נאכל" וכאלה) החלה הסדנה.
בעלת המקום הסבירה שהסדנה כבר הפכה למסורת חודשית, ומדובר בחזון של המשפחה לחנך את הישראלים להפוך מהישראלי הנפנפן המצוי למקצוען ברביקיו. היא המשיכה קצת בהסברים על ההיסטוריה של המקום, ופינתה את המקום למנחה הערב, עופר.

עופר היה בעברו הייטקיסט, אולם הוא הגשים את החלום של רבים ועשה הסבה למומחה בשר ישראלי, אחרי שנים בהם הוא התעסק בצורה זו או אחרת בשיווק והכנת בשר במקומות שונים.
ניתנה לכל אחד חתיכת בשר קטנה של 20 גרם כתף טלה כדי שלא נשתגע בתוספת הבדיחה "נו,שבעתם כבר?" ועברנו לתוכנית האומנותית.
השיעור הראשון בחצר היה באיך להדליק מנגל - צריך לבחור פחמים איכותיים, עדיף להדליק אותם בנפרד וללא עזרת דלק, כל סוג בשר צריך מידה נפרדת של חום וכו'
אני בעיקר התרכזתי בתמונות הבאות שצולמו באדיבות ידיד הבלוג ב.ל.



















לאחר השיעור התיישבנו שוב ליד השולחנות, והוגשו לכל אחד 2 חתיכות אמפנדס ופרוסות בגט מתובל בצ'ימיצ'ורי.
כבוגר מקומות אכול כפי יכולתך רבים ניסיתי להמעיט באכילה, ולא לצאת מופסד, אך בשלב זה הרעב גבר עלי וטרפתי את 2 האמפנדס שהוגשו.


עופר המשיך לתת טיפים למארח על האש (חשוב להתחיל בזמן כדי שהבשרים יוגשו בזמן, ואנשים לא יתחילו לזרוק עקיצות על מתי מוכן שיגרמו לך לרצות לזרוק אותם מהבית, חשוב שיהיה מספיק בשר מפני שהמחסור הוא האויב הגדול ביותר של ההנאה)
אנחנו מצידנו המשכנו לרייר.

לאחר מספר דקות הגיע סוף סוף הרגע הראשון המיוחל - מנת הבשרים הראשונה הוגשה וכך זה נראה :




כמו שהקרניבור המתחיל וודאי יכול לראות בתחילה הוגשו השחקנים המשניים בחגיגה : הקבבים, הנקניקיות והפרגיות.
הפרגיות גנבו את ההצגה בהפרש ניכר - הן היו טריות, עסיסיות, מתובלות היטב והשאירו טעם של עוד ועוד.
הנקניקיות (צ'וריסוס אלא מה) והקבבים היו נחמדים, אם כי בהחלט לא היו באותה רמה, ונטרפו עד תום לאחר סוף עידן הפרגיות.

לאחר שנרגענו קצת יצאנו לשיעור נוסף בחצר, והפעם עיקרו היה - איך לחתוך נתח בשר עסיסי במשקל 3 קילו (דק וישר בתנועה מלאה) מצורפת תמונה של הנתח המקורי לפני ואחרי שאדם פשוט ניסה לבצע בו את זממו.




לאחר השיעור הזה חזרנו למקומותינו ושוב בדיחה - על השולחנות ישבו סלסלאות מלאות בחסה ומספר פרוסות עגבניה.
יש לחבר'ה האלה מניר צבי חוש הומור בריא.

המשכנו בשיעור עיוני על נתחי הבשר השונים וחתיכות גדולות של אנטריקוט וסינטה עברו מיד ליד (החתיכות היו נאות לצערם של כולם) בעיקרון הוסבר שיש 3 סוגים עיקריים של חלקי פרה המתאימים לצלייה מהירה על האש (ולא לבישול איטי בתנור לדוגמא) - האנטריקוט, הסינטה והפילה.
האנטריקוט הוא הקל ביותר להכנה ולא צריך להתאמץ איתו הרבה - פשוט לזרוק אותו על האש, לתבל לאחר ההורדה במלח\פלפל והשומן שבנתח כבר יעשה את העבודה. הסינטה והפילה הם חלקים יותר בעייתיים להכנה - צריך באמת לדעת מה עושים איתם, ובמיוחד שמדובר בפילה שהוא הבשר הרך ביותר, אבל די תפל בפני עצמו ולכן משלבים אותו תמיד עם רוטב שהכינו במיוחד בשבילו.

לאחר ההסברים המעניינים הללו הגיע הרגע שכולנו ציפינו לו - הבשר האמיתי הגיע.
לשולחן הגיעו תקרובות המכילות נתחי אסאדו שבושל במשך מספר שעות טרם בואנו ונתחי האנטריקוט שנבצע רק זמן קצר קודם לכן. האנטריקוט היה אחד הטובים שאכלתי זמן רב, והיה עשוי בדיוק במידה הנכונה. האסאדו לעומתו קצת איכזב והיה יבשושי, למרות שבגילוי נאות אני חייב להודות שאני לא חובב גדול של אסאדו.

לאחר מכן היה עוד צרור טיפים שימושיים של עופר (צריך להיות נדיבים עם הכמות אנטריקוט שקונים לעל האש ולא לסמוך על זה שילדים למשל לא יאכלו, כי הם יעשו לך דווקא וירצו לאכול בכל זאת, ולא יהיה נעים לך להכות את הילד ליד ההורים שלו)
הוא גם ענה על שאלות (עצם כשרות הבשר לא אמורה לפגוע בטיבו, אם מבצעים את המלחת הבשר כמו שצריך)

לסיום הפרק הבשרי בארוחה הוגשו לכל אחד חתיכות אישיות של סינטה (מדהים) ופילה (תפל כפי שלמדנו בסדנה, קיבל טעם רק בתוספת רוטב צ'ימיצ'ורי)
עופר הכריז בגאווה שכל אחד אכל בממוצע 800-900 גרם בשר, וכולנו התגאינו בעצמנו וקיווינו שאפילו עברנו את הקילו.

עברנו לשלב הקינוח, שעשה כאב ראש לעופר, שהיה צריך לשמור על כשרות.
במהלך אחת הסדנאות עלו על פטנט - ניתן לצלות על האש בננה בקליפתה, לבזוק עליה אחר כך שוקולד ולהגיש.
אני פחות אהבתי את הקונספט הזה, אבל יש אחרים שכן נהנו.

בסוף שילמנו את שכר הלימוד שלנו (230 ש"ח) בחנות המפעל, בה יכלנו גם לרכוש מוצרי בשר ומנגל שונים - מכיר אנשים שיצאו משם עם עוד 400 שקל פחות בארנק, אך עוד מספר קילוגרמים לא מבוטל של אנטריקוטים איכותיים בשקית.
בנוסף קיבלנו חוברת למזכרת, שהיא בעצם סיכום של הנלמד בסדנה בתוספת מספר מתכונים נבחרים לעל האש כמובן.

בסך הכל היה מאוד נחמד - היו אחלה אנשים גם מצד המשתתפים וגם מצד המארגנים שהיו אדיבים וסבלניים אל מול ההמון זועם. רוב הבשרים היו באמת משובחים, וניכרה המקצועיות של המקום בדבר הלא טריוויאלי שנקרא בשר.
מהצד של הרעיונות לשיפור הייתי מציע למשוך פחות במתח את האנשים - עברו בערך שעתיים מהרגע שהגענו, ועד שהגענו לנתחי הסטייק שבשבילם למעשה התכנסנו כולנו, ובשלב זה חלק מהאנשים כבר היה די שבע מכל שאר הדברים שהוגש קודם.
כמו כן אולי כדאי לחשוב על עוד רעיונות לקינוח (למרות שכפי שציינתי קודם חלק מהאנשים כן אהבו אותו)

יצאנו מהמקום עמוסים לעייפה בבשר ומרוצים - להתראות בחגיגת הבשרים הבאה..

יום חמישי, 26 בינואר 2012

מתרחקים מת"א

רוב ביקורות האוכל פה הם על מקומות בת"א - למה בעצם צריך לצאת מהעיר כשיש שפע קולינרי כזה?
יש מספר סיבות, ואחת מהן היא שמזמינים אותך לאירוע המתקיים מחוץ לשטח המחיה הטבעי שלך.
אתה יכול להבריז - אבל לפעמים אתה בא כי האירוע חשוב, או כי אתה רוצה לפגוש חבר'ה שלא ראית הרבה זמן.

מצב כזה היה לי לאחרונה - כאשר הוזמנתי ל Jem's בפ"ת.
הבנתי שמאחורי המקום הזה עומד יהודי ציוני שהחליט להקים לו מבשלת בירה\מסעדה שתהווה את תרומתו הגדולה לעם היהודי בכלל, ולתושבי פ"ת הדלים במקומות בילוי בפרט.
הנ"ל החליט להקים את המקום שלו באיזור מוזר יחסית - איזור התעשיה (רח' המגשימים ליתר דיוק)

הגעתי לשם והתחיל דווקא טוב. המקום כולל ספסלים ארוכים ומעודד שתיית בירה קבוצתית תוך כדי בליסת מאכלים שמנים עימם, וחוזר חלילה. על הכיסאות היו אנשים טובים, ועל השולחנות היו כדי בירה גדולים תוצרת בית, בליווי צלחות עם כבד קצוץ ופרוסות לחם שחור. ראשית טעמתי מגאוות המקום - בירת החיטה. הבירה היא למעשה לאגר בטעימות של ציפורן\בננה ומכיל 5 אחוז אלכוהול. הטעם היה ייחודי וטרי וטעים, למרות שלאגרים הם בד"כ לא כוס התה שלי, ואני מעדיף בירות כהות כדוגמת מרפיס וגינס. המשכתי עם האוכל. הכבד הקצוץ היה פשוט וטוב בדיוק כמו במסעדה רומנית ממוצעת. כמו בבירה, הייתה ניכרת בו הטריות והתיבול המינימלי שלא פגע בו. הוא היה טוב גם כשהוא היה מרוח על הלחם וגם כשלא.

עד כאן הקטע הטוב. למנה העיקרית הזמנתי את נקניקיות הבית. בד"כ אני לא משתגע על נקניקיות אבל הפעם היה תיאור משכנע של המלצרית שגרם לי לעשות את המהלך הפזיז הזה - הובטחו לי נקניקיות "בוטיק" מבשר אנטריקוט וכבש.
לאחר זמן מה, הנקניקיות הגיעו לשולחן ובלי לטעום הרגשתי שהולכת להיות כאן נפילה. לי, בניגוד לרבים אחרים פחות חשוב איך נראית המנה מבחוץ, אבל הנקניקיות לא נראו טוב. הם נראו מעט רזות, מסכנות ומעוכות ולא הזכירו לדוגמא נקניקיות צ'וריסוס עסיסיות שראיתי בעבר הקרוב. המנה הוגשה עם ממרח חרדל.

הטעימה הראשונה שלי מהנקניקיות היתה בלי החרדל. לא יכול להגיד שנהניתי - הטעם היה תפל. אנטריקוט? כבש? הזכיר יותר את הנקניקיות שאכלתי בזמנו בצבא. בו במקום נזכרתי בטריק בו השתמשנו בצבא כדי לתת טעם לאוכל - טחינה\קטשופ\תיבול אחר - מה שבא בא, העיקר להכניס קצת טעם לאוכל.

במקרה הזה השתמשתי בחרדל שהוגש עם המנה, ואיתו הצלחתי לסיים את 3 הנקניקיות הארוכות שהוגשו במאמץ לא קטן. הסתכלתי סביב ולא ראיתי אף אחד מהאנשים שהזמינו את מנת הנקניקיות שהזמנתי, ואשכרה סיימו אותה.
עם הנקניקיות הוגשו 3 תוספות - סלט שהכיל בעיקר עלי חסה (=באסה) בצירוף 2 עגבניות שרי, אורז שהיה חסר תיבול לחלוטין, ופרוסות תפוחי אדמה, שתובלו בפפריקה והיו אכילות לפחות בניגוד ל2 התוספות האחרות.

הספיק לי, ומיהרתי לברוח חזרה לת"א בלי לטעום מהקינוח.

האם אחזור לשם? לא נראה לי. מקום בפ"ת צריך להיות ממש שווה כדי לנסוע מת"א בשבילו, וזה לא המקרה כאן. אם אתה עובר במקרה באיזור, ורוצה לשתות בירה טריה אז אפשר לקפוץ לשם, אחרת בת"א ישנם תחליפים דומים (ברוהאוס, מישהו?)
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג