‏הצגת רשומות עם תוויות לחם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות לחם. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 10 בינואר 2016

Village Green Tlv | הסגירה הגדולה

הרשו לי להרשות לעצמי.

לפני שבועיים הייתה הפעם האחרונה שאכלתי בוילג' גרין, הסניף התל אביבי - זה שברחוב יהודה הלוי.
לפני שבועיים הייתה גם הפעם הראשונה שאכלתי בוילג' גרין ונהניתי בטירוף.
להגנתם יאמר שבפעמים הקודמות האוכל היה נסבל, סביר, אכיל, או מושלם - אם אתם מעדיפים אוכל שבו הטעמים היחידים הם של המוצר הגולמי, ללא תיבול, בלי טעמים מיותרים, נקי.

להבדיל משאר הפעמים בהן אכלתי במקום, אותה פעם לפני שבועיים הייתה שונה מאוד.
ראשית, הרשו לי להחמיא איפה שצריך: היה מדהים, הכל היה טעים, כל הטעמים היו מדוייקים, ויתרה מזאת, היה שפע של מזונות נחשקים מוצגים בבופה ועפתי על כולם.

החיסרון של הפעם האחרונה היה בעיקר היעדר המשקאות הקלים שהיו בעבר במקרר, מה שגרם להרים גבה בתהייה.
התדהמה התחלפה בהבנה כשחזרנו כדי לאכול צהריים, לפני מספר ימים ממש, וגילינו שהמקום סגור, ושהשלטים שלו הוסרו. מכיוון שלא הייתה הודעה מוקדמת, ולא פורסם כלום באתר או בפייסבוק - התקשרתי אל אחד הסניפים ואמרו לי שאכן המקום נסגר סופית.

כאן תוכלו להתרשם מהתמונה האחרונה שצילמתי במקום:




פעם ראשונה שהיה ממש טעים פה.

A photo posted by אוכל בחוץ (@food_out) on

יום שלישי, 7 באוקטובר 2014

דליקטסן | יהודה הלוי 79/81

אני לא זוכר אם יצא לי לכתוב בעבר על הדליקטסן, אבל אני מתעצל לבדוק בעצמי, ולכן פשוט אכתוב את מה שיש לי כרגע להגיד מבלי לדעת אם אכן סיקרתי את המקום בעבר.

הדליקטסן הוא מקום מצויין. גם כבית קפה, גם כמעדנייה, גם כמסעדה וגם כמאפייה.
מעטים הם התוצרים והמוצרים שלהם שאיכזבו אותי.

מה שכן מאכזב אותי, ואולי זו ההשפעה של כל הדיבורים על יוקר המחייה - הוא התמחור.
אמנם אפשר למצוא מחירים הוגנים למדי בתפריט שלהם, בהחלט לא הסל היקר ביותר בעיר, יש שיאמרו אפילו בינוני, אבל הביקור שלי היום הוציא אותי מופתע.
להלן הפריטים שרכשתי:
* קישואים עם שומשום, זרעי חמניה ופטרוזיליה
* חצילים עם חומץ בלסמי ופטרוזיליה
* ירקות בקארי
* לחמון עם דגנים
העלות: 85 ש"ח

כשחושבים על זה במחירי עלות - זה מאוד יקר. כשחושבים בתמחור מסעדני ייתכן והמחיר היה גבוה יותר בהתחשב בכמויות, ובעלות ההגשה, הסכום והבחור שמנקה את הרצפה.
עם זאת, מדובר באוכל טייק-אוואי, שני פריטים מהסלטים, אחד מהמנות העיקריות, קופסאות בגודל בינוני.

אני מניח שהתלונה שלי היא לא ספציפית על הדליקטסן, אלא על הקלות שבה אדם יכול לרכוש לארוחת צהריים (עם שאריות לקראת הערב) אוכל במחיר של שלוש וחצי שעות עבודה בשכר מינימום.
זו הייתה הבחירה שלי, והאוכל באמת שהיה מצויין, אבל איכשהו נשארתי עם טעם מר של תהיות לגבי מחירם של החיים.

בתמונה למטה תוכלו לראות את החצילים והקישואים.
את הקארי לא הצלחתי לצלם בצורה מחמיאה, ואת הלחם שכחתי.
יום טוב.

חצילים וקישואים מהמטבח של דליקטסן

יום רביעי, 7 במאי 2014

BROOD: יעני לחם

יום אחד מוקדם בבוקר הלכתי לי לתומי ברחובות אמסטרדם, השמש הייתה חמימה אם כי עדיין לבשתי קפוצ'ון ומעליו מעיל; ככה זה כשאתה יוצא לגיחה אל מחוץ למדבר בו אנחנו גרים.
לפתע נפלו עיניי על מקום שחלפתי על פניו כבר מספר פעמים, BROOD שמו, לחם בתרגום חופשי.
ועכשיו ניחוש מהיר, מה קורה במקום שקוראים לו לחם?
את  התשובות שלחו אלינו על גבי גלויה.

לחמים: מאפיית ברודס, אמסטרדם.
משמאל תוכלו לראות קרואסון שאליו הודבק נתח האם בעזרת ספירלת גבינה.


על המדפים מאחורי הדוכן הידידותי נחו מאפים חביבים עם פרצוף של "תאכל אותי".
מאפים עטופים בגבינה, מאפים עטופים בבייקון, מאפים טבולים בשוקולד ועם פיסות פיסטוק מעליהם.
ואז פתאום נדלקה לי מנורה מעל הראש, רעיון גאוני שאמר שהנה אני רעב ועדיין לא אכלתי ארוחת בוקר, הזדמנות נהדרת לאכול משהו טרי ומדהים.

פוקאצ'ה עם פסטו, מוצרלה, עגבניות, תבלינים ועלים צעירים.
קסם הפוקאצ'ה: כל מה שטעים במאפה אחד בגודל עממי.

לקחתי פוקאצ'ה מצופה בפסטו שמעליו מוצרלה, עגבניות, עלים ירוקים ותיבולים.
בסה"כ מנה נהדרת, סופר משביעה ולא יקרה במיוחד (קצת יותר מיורו אחד בודד מסכן).
בארץ לא נשמע דבר כזה.
אבל זה לא המקום להתביין על יוקר המחייה, אם כבר להתבכיין אז על כמה שהפוקאצ'ה הזאת הייתה מדהימה וכמה שאני מתגעגע אליה.


קרואסון עטוף בשוקולד ושברי פיסטוק
קרואסון עטוף בשוקולד ושברי פיסטוק


והנה באמת, שלא תקראו לי שקרן, קרואסונים מצופים בשוקולד מבחוץ, עם שברי פיסטוקים.
ומתחת תוכלו לראות בקבוק של מים מוגזים (ספארקלינג) כי באירופה לא אומרים סודה - זה מבלבל אותם.
בסה"כ הייתה ארוחת בוקר לעניין. קניתי עוד מאפה כלשהו, אבל אני כבר לא זוכר איזה.
שמתי אותו בתיק ואכלתי אותו בהמשך היום.


סודה: מים מוגזים
התמונה של הסודה יצאה הרבה יותר יפה מהתמונות האחרות בפוסט הזה.

בסה"כ להסתובב באמסטרדם זו אחלה חוויה אם אתם רעבים ויש לכם עודף בכיס.
מדהים כמה אוכל טעים אפשר לקנות ביורואים בודדים בלבד. אבל זה לא רק באמסטרדם, נראה שבאירופה כולה היאוש נעשה יותר נוח.
אבל באמת, פה זה לא מקום לדבר על יוקר המחיה, שלא תצאו בסוף לאיזו הפגנה או משהו.

יום ראשון, 16 במרץ 2014

סביח וזה עובר: קוויק קפה

לפני ימים מספר סיפרתי בשמחה האופיינית לי על טוסט טעים שאכלתי לארוחת בוהריים.
אירוע זה קרה במקום המתקרא קוויק קפה, אחד מסניפי הרשת הממוקם ברחוב הרכבת 28 בתל אביב.

באותו מעמד סיפרתי גם על סנדוויץ' הסביח שלהם אותו אכלתי ומחירו בישראל עשרים שקלים, כן כן , 20ש"ח, חדשים מהבנק מה שנקרא, שתי גולדות או אחד משה שרת עשוי ניילון.
יש שיקראו לי פארש, פראייר, נעקץ, אחד שנולד כל יום, אבל אני אדם פשוט שמאוד מאוד רצה את הכריך שהיה מול עיניו.


כריך סביח
לחמניית בריאות עמוסת דגנים, טחינה, חציל, ביצה, עגבניה, חסה ומלפפון חמוץ


הכריך עצמו היה מדוייק מאוד, הכל בו היה גם טעים וגם טרי.
אמנם זה לא מסוג הסביחים שמכינים מול העיניים בפיתה, אבל הרכיבים היו מהשעות האחרונות והכל עבד בפה כמו שעון שוייצרי מכוייל היטב.
אמנם בתוספת שני שקלים יכולתי לאכול סלטים בלאפה + שתיה במקום אחר (אלגמוס למשל) אבל זה כבר עניין של דקויות.
האם יצאתי מרוצה? עד מאוד.

יום שלישי, 11 במרץ 2014

לה רפובליקה די רונימוטי

לה רפובליקה די רונימוטי מככב בהרבה פוסטים באינטרנט בסגנון "ארוחות הבוקר הטובות בת"א".
בא לנו לנסות משהו אחר בשישי האחרון מהארומה\קפה ג'ו הרגילים, והחלטנו לתת גיחה לצנטרום התל אביבי.

המקום קטן יחסית, ומשדר אווירה צעירה, וזורמת.
לא היה מקומות בשולחנות ולכן התפשרנו על ישיבה בבר, מול אנשי בר נמרצים, והמטבח השקוף במקום.

אנחנו תמיד נותנים עדיפות לרכיב בתפריט ששמו כשם המקום, וגם הפעם לא חרגנו ממנהגינו והזמנו את הבוקר דה רפובליקה הזוגי שכוללת את צלחת הלחמים הסטנדרטית עם החמאה\שמנת שנותנים בכל מקום, וביצים לבחירתך פלוס צלחות פחות סטנדרטיות מסביב של סלמי,אמנטל,גבינת באפלו, הרינג סלט עשבי תיבול וסלט פנצנלה.

מקורו של סלט הפנצנלה הוא באיטליה. בדרך כלל הוא מכיל עגבניות ולחם יבש, ומתובל בשמן זית ובחומץ. במקרה הזה הוסיפו לו נוכחית מסיבית של פלפלים. התוצאה הסופית עולה על כל סלט "ערבי" ממוצע שתפגשו בארוחת בוקר.

הפרודוקטים של הגבינה\דג\נקניק היו איכותיים, והלכו יופי עם הלחם הטרי, והלמברוסקו\מיץ תפוזים ששתו הסועדים.

אפשר לדווח בבית על ארוחת בוקר לא סטנדרטית ומפנקת במחיר סביר בהחלט (עודף מ100 שקל לזוג), שלא לשווא קנתה את שמה הטוב בחלל האינטרנט. הבעיה היחידה במקום היא סוגיית החניה שמייקרת את הביקור לאנשים שלא תושבי העיר בכ30 שקלים לחניון. לא נורא, עדיין היה שווה.

מצורפות תמונות להתרשמות כללית.












יום שלישי, 4 ביוני 2013

אינדירה | אליה וקוץ בה


שבת בצהריים, זמן נהדר לאכול משהו.
לפעמים בשבת יש כוחות נפשיים לבשל ולהתפנק בבית, אבל בשבתות אחרות רק רוצים לברוח החוצה ולאכול משהו טעים שיהפוך את סוף השבוע לחוויה.
השבת שעליה מדבר הפוסט הזה אכן הכילה חוויה, אבל לזה נגיע בסוף.
קריאה מהנה!

פאקורה: ירקות בבלילה בטיגון עמוק
פאקורה: ירקות בבלילה בטיגון עמוק


זוגתי ואני אכלנו באינדירה לאחרונה לפני ארבע שנים.
מה שזכרנו מהביקור ההוא היו מחירים מופרזים ומגוון מנות שלכולן היה את אותו הטעם.
עוד זכרנו שאת רוב השתיה מוזגים במטבח מבקבוקים בלתי נראים והיא מגיעה לשולחן בכוסות.
הפעם המחירים הרגישו סבירים, לאוכל היה טעם מצויין ומגוון ולגבי השתיה פשוט הזמנתי את מה שהיה בבקבוקים כי לא התחשק לי להמר.
הארוחה החלה מצויין בפלטת מטוגנים.


לחם נאן שום
לחם נאן שום


מיד הגיע גם לחם הנאן שהזמנו.
לא בדיוק הלחם שהזמנו אלא גרסא משודרגת ומעט יקרה יותר (שלושה שקלים למיטב זכרוני) שלו עם שום ועלווה כלשהי.
זרמנו עם הטעות, שיהיה לתרופות כמו שאומרים הצעירים.
לא עבר זמן רב והגיע גם האוכל.
בין לבין הצצתי סביב, היו כמה זוגות וכולם נראו כאילו הם נהנים.
האווירה הייתה נעימה, העיצוב היה קצת משנות התשעים אבל לא היו לי תלונות.


עופות, אורז, קארי, תענוגות לחיך
עופות, אורז, קארי, תענוגות לחיך


האוכל היה מצויין.
זו הייתה ארוחה שבה קולות הנאה הושמעו, צלחות לוקקו, שאריות נארזו הביתה עם תאוות גדולות והייתה הרגשה של ערך לכסף למרות שמנות עיקריות היו יכולות להגיע עם תוספות \ לחמים כלולים במנה (תמחור של 70-80ש"ח לקערית של עיקרית עלולה להרגיש כמו שוד במקרים מסויימים).
כאמור, היה טוב וטוב שהיה.
הטעמים היו מדוייקים, עזים, הצבעים היו משמחים ומגרים, כולם היו מרוצים.

לסיכום:
היה שווה לבוא, נהנינו מאוד, אני ממליץ בחום אבל ישנה הסתייגות אחת. בערב של אותו היום אני הקאתי בצבעים עזים למשך דקות ארוכות. זוגתי דווקא הרגישה מצויין.




יום שני, 13 באוגוסט 2012

כריך מהיר: נקניקיות קוקטייל מהצומח

פוסט מהיר לכריך מהיר.
הרכיבים פשוטים:

  • נקניקיות קוקטייל מהצומח (טבעול)
  • בגט כפרי עם דגנים (AM:PM - מבית פילסברי)
  • חרדל צהוב (תלמה)
  • רוטב סרירצ'ה
  • רוטב וואסאבי (הלינק מוביל לתמונה גדולה ויפה של הרוטב, הוא מהמשפחה של רוטב החזרת שרובן משתמשים בו)

בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי
בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, זווית מחמיאה.


בחלק של ההרכבה כבר לא צריך להיות גאון.
מורחים את הרטבים כמה ואיך שבא לכם, מניחים את הנקניקיות כמו שאתם אוהבים וזהו בערך.
אחרי התמונה הבאה אני אכתוב עוד משהו ואז עוד תמונה.


בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, נקניקיות מהצומח
בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, נקניקיות אפויות מהצומח.



אם שמתם לב, הנקניקיות שלי מושחמות, אפיתי אותן בתנור.
אמנם אפשר לאכול אותן גם איך שהן מגיעות מהמפעל "חיות", אבל לדעתי הן טעימות יותר אחרי צלייה קלה.
תודו שבשביל תמונות כאלה שווה לסבול פוסט מטופש על סנדוויץ'.


כריך: בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, נקניקיות מהצומח
כריך: בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, נקניקיות מהצומח. הכל סגור, הכל מובן.


עם הזווית האחרונה של הכריך אפשר לסגור את הפוסט הזה. אני בטוח שהתרגשתם מספיק ליום אחד, בסה"כ תמונות יפות ורעיון טוב. 
לא ככה?

יום שני, 25 ביוני 2012

משלוח \ עסקית \ טנדורי

טנדורי: עסקית עוף קורמה ועוף טיקה מסאלה
החמגשית העליונה מכילה עוף קורמה, התחתונה עוף טיקה מסאלה

רבים הם הימים בהם אני רוצה לאכול אוכל הודי לארוחת צהריים ובכלל.
אמנם לא כולם מסכימים על המטבח ההודי, אבל מי שמתאהב בו כבר לעולם לא יוכל עוד לסרב לו.
רצה היקום והחלט במשרד להזמין את העסקית של טנדורי.
אם אתם קוראים ותיקים, בוודאי תזכרו אותם מסיקורים קודמים שלי, אם לאו - הנה פוסט אחד על טנדורי, והנה עוד פוסט טנדורי.

העסקית מגיעה בדמות חמגשית שלוש תאים, באחד אורז בשמתי עם תפוחיד אדמה מוקפצים, באחר תבשיל עדשים (דאל), בשלישי מנת העוף (יש גם אלטרנטיבה צמחונית וזולה יותר) ומגיע גם לחם נאן (שהיה יכול להיות צ'אפאטי אילולא היה מעט נפוח באחד הצדדים).
מחיר העסקית הבשרית הוא 35ש"ח, בעוד האופציה הצמחונית עולה שנקל פחות.
יש גם אפשרות לרול עוף טיקה או רול קבב כבש ב28ש"ח (עם מטבלים), עסקיות מרק ב20ש"ח (עם לחם בלבד) ועסקית שניצל עוף (מעט תמוה) ב25 שקלים.

וכעת לסיכום הארוחה:
  • תפוחי האדמה המוקפצים הוקפצו עם פלפלים, טאץ' לא רע.
  • אותם תפוחי האדמה היו בחציים לא מוכנים מספיק, כך ציינו רוב הסועדים.
  • עוף הטיקה היה פחות מוצלח מהקורמה. הטעם של הטיקה היה מעט מוזר בעקבות תיבול שהוביל למחוזות שונים מהצפוי, בשונה מפעמים אחרות שטעמתי רוטב טיקה מסאלה בטנדורי ובכלל.
  • עוף הקורמה היה מושלם.
  • האורז היה חסר טעם לחלוטין, אף על פי צבעוניותו (מזל שהיו טעמים אחרים לערבב איתם).
  • הדאל היה מעט סמיך ואף שנמצא כראוי בעיני רוב הסועדים הוא לא היה טעים כמו הדאל בסלאם בומביי ואפילו לא כמו זה בסאב קוץ'. מה שבטוח הוא שהוא היה פחות טעים מהדאל שאני עושה בבית. שוב, הכל עניין של תיבול.
  • למרות שהחמגשית נראתה קטנה, בסופו של דבר התפוצצתי, וסועדים אחרים שאינם מורגלים באכילה מופרזת אפילו לא הצליחו לסיים.
  • ביחס למחיר מדובר בארוחה לא רעה, גם מבחינה כמותית וגם מבחינת טעם שהיה לא רע בסופו של דבר. ייתכן ואם לא הייתי חולק את העוף שלי עם המסאלה הייתי מרוצה אף יותר.
מומלץ בהחלט לנסות.
גם עניין הרול נשמע מעניין ואחקור אותו בעתיד.
הייתי מעדיף לו היו יותר אפשרויות לבחירה, יש להם תוספות לא רעות שלא קיימות בעסקית הזו.
המבחר המצומצם אכן פוגע בגרגרנות אבל זה פתרון לא רע לארוחת צהריים הודית מוצלחת בגבולות המשרד.
אפילו המשלוח שהגיע בעזרת משלוחה לקח בדיוק שבעים דקות - כמו שציינו מראש וללא אכזבות מיותרות.

יום רביעי, 30 במאי 2012

טוסט גבינה עם פטריות וסריראצ'ה

איזה מן אדם נכנס לחנות ויוצא ממה רק עם פטריות?
ובכן, אני.
אדם פשוט שרוצה רק פטריות, או חושב על פטריות, בכלליות מפנטז על בשרן הרך בתוך הפה שלי.
ההחלטה נפלה ואמש אחרי העבודה התחלתי לעמול על טוסט עם פטריות.
כך זה קרה:

לחם עם רוטב חריף
לחם לבן פרוס עם צורות של רוטב סריראצ'ה




מכיוון שרוטב סריראצ'ה הוא גם חריף וגם מתוק וגם מעושן - לא הרגשתי צורך להוסיף לו שום דבר כי גם ככה הייתה גבינה והיו פטריות כך שרציתי להמנע מעומס.
במבט לאחור אולי הייתי מוסיף מהפפרוני החריף שהיה לי במקפיא אבל זה היה מספיק ועמוס ממילא.
על הרוטב החריף שמתי פרוסות של גבינת גלבוע, מפוזרות כך שיכסו את רוב שטח הפנים.
התחלתי לרחוץ פטריות.




קצת גבינת גלבוע מעל
גבינת גלבוע מעל - בכמות מספקת בכדי שהגבינה תנזול קצת החוצה ותתקבל גבינה קריספית מסביב




שפים בטלויזיה ומתכונים למיניהם מבקשים מכם לרוב לקטום את הרגליים ולהשליכן או להשתמש בהן לדברים אחרים. אני דווקא מאוד אוהב את הרגל או הגזע של הפטריה, זה הרי בדיוק אותו טעם, וככה גם יש יותר פטריה.
הפעם דווקא כן הסרתי אותן מכיוון שנאלצתי לצמצם את הנפח והשטח כדי שהכל יכנס לטוסט במידה שווה.
את הרגליים אכלתי. תוך כדי גם אכלתי כמה פטריות.




פטריות מעל רוטב חריף לחם וגבינה
פטריות שמפיניון קטועות רגל - אם הייתה לי פטריית פורטובלו ענקית הייתי משתמש גם בה




כל מה שנשאר לעשות היה פעולת מעיכה כדי להצמיד את החתיכות לצורה של כריך.
הרוטב קצת עלה דרך הלחם, וגם הפטריות החלו להגיר נוזלים בעדינות.
ועכשיו לטוסטר.




כריכים עם פטריות, גבינה, רוטב חריף
דייג אוהב דגים




הנוזלים מהחלק הקודם פלוס נוזלים שיצאו מהפטריות עזרו ללחם לקבל גוון קריספי מקורמל, יחס עם סוכרים מהרוטב והסוכים שבלחם עצמו.
בסה"כ יצא גוון חום זהוב נהדר ופריך.
הטוסט עצמו התקרר טיפה בטוסטר כבוי, ככה הוא לא נרטב מלמטה (עיבוי נוזלים שקורה במגע עם צלחת קרה) ונשאר חמים.




טוסט גבינה שחום וקריספי
כמה פשוט - ככה טעים




תראו איזה בפנים יפה יש לטוסט הזה.
כמה שהוא יפה ככה הוא גם היה טעים. הרוטב נהיה מתוק יותר אחרי שהוא מחומם ומעט פחות חריף.
הטוסט היה עסיסי מבפנים ולפטריות היה מרקם נגיס וכיפי, כמו שאמרתי - הוספת בשר או טעמים אחרים הינה ממש מיותרת כשיש עושר כזה בין שתי חתיכות לחם.




טוסט גבינה עם פטריות וסריראצ'ה
הטוסט של הלייף




אחרי כמה שעות נהייתי שוב רעב ומכיוון שכבר אכלתי את כל הפטריות אבל עדיין התחשק לי טוסט - החלטתי לחפש במקרר פתרון נוסף וטעים לא פחות.
איתרתי צנצנת של רוטב צ'ימיצ'ורי ביתי שאמא של ענבר הכינה והביאה לנו בשבת.
הרוטב הזה התמקם נהדר בתוך טוסט חדש וטעים.






טוסט עם צ'ימיצ'ורי
רוטב צ'ימיצ'ורי ביתי הוא קסום וגם בריא (זה לא חרוז, אבל נשמע טוב וגם נכון)




מקווה שאהבתם - ספרו לי כיצד!

יום שלישי, 22 במאי 2012

מועדון ארוחת הבוקר של ליוי


אומרים שארוחת בוקר היא הארוחה הכי חשובה של היום, אבל מי מאיתנו באמת מייחס לאמירה הזו חשיבות כלשהי? לרוב האנשים אין את הזמן או את הסבלנות להשקיע בארוחת בוקר טעימה, מזינה ועשירה כל יום.
כי כשאני אומרת ארוחת בוקר אני לא מתכוונת לעוגיות עם הקפה או איזה רוגלך. זה לא מזין ולא תורם לכלום, זה סתם להלאות את הגוף בסוכרים מיותרים על הבוקר.
לכן החלטתי לפני כשלושה חודשים שאני מתמסרת לארוחת הבוקר. אם היא הכי חשובה בכל היום, מגיע לה שאעשה לה כבוד לא? 
חשוב לי לציין שאני טבעונית ולכן עלי להיות יצירתית במיוחד כשזה נוגע לארוחות בוקר, כאשר רוב הדברים שאנשים "נורמליים" אוכלים בבוקר הם מחוץ לתחום עבורי. אז מה אוכלים בבוקר אנשים שלא מעוניינים בגבינות, טונה וביצים?

טוסט, עגבניות, נבטוטים

את הארוחה הראשונה הכנתי ביום גשום של תחילת מרץ. היא כללה צנים, כמה חתיכות אבוקדו ועגבניות מנומרות בליווי של נבטוטים כאלה שקונים בסופר. 

בהתחלה היה לי קשה להתרגל לרעיון של לאכול כאלה דברים על הבוקר אבל עד מהרה זה הפך להתמכרות. היום אני כבר לא יכולה בלי משהו טעים על הבוקר (או צהריים מוקדמים, תלוי מתי הקצתי).

התמכרות נוספת שלי היא הצילום והתיעוד האובססיבי של חיי. שילוב של שני הדברים ועד מהרה גיליתי שיש לי אוסף מכובד של צילומי ארוחות הבוקר שלי. מידי פעם אשתף פה צילום או שניים ואספר מה בצלחת.


בייגל אבוקדו עגבניות

זו ארוחת בוקר שעשיתי בבוקרו של ליל הסדר והיא באה לציין את בוא האביב. היא כוללת בייגל'ה ירושלמי אמיתי מהעתיקה, עלי בייבי ירוקים, עגבניות שרי וכמובן המלך אבוקדו, בקישוט של הרבה פרחים יפים מהגינה של אמא.

בוקר טוב (:


יום שבת, 28 באפריל 2012

מאפיית לחמים

רשימת קניות:
  1. לחם דגנים מלא 16.0 ₪
  2. לחם כפרי צרפתי 18.0 ₪
  3. שש יחידות מאפה "מקל גבינה"  5.0 ₪ האחד + שישי חינם
  4. לחמניית שוקולד 4.0 ₪
  5. פוקצ'ה  14.0 ₪
  6. שתי פוקצ'ות גרעינים  12.0 ₪ האחת
  7. עוגיות פרמז'ן

אני לא בטוח כמה עלו עוגיות הפרמז'ן אבל הכל ביחד יצא כמאה ושלושים שקלים חדשים.

הביקור הזה למאפייה התרחש ביום ראשון בערב, קצת אחרי העבודה, הבטן הייתה ריקה והעיניים גדולות.
אני לא יודע אם טיול לשם על בטן מלאה היה מניב תוצאות שונות בהרבה.
בשניה שנכנסים הריחות והמראות פשוט מסחררים, ישר מתחשק להעמיס עוד ועוד. גם לקראת שבת מומלץ לבוא ולראות את החלות הקלועות עם הדגנים השונים למעלה לצד לחמים אחרים שמופיעים בשאר השבוע.



פוקצ'ה עם גרעינים ומלח גס
גרגרים וזרעונים, מלח גס ושימון מעל, תענוג בפה


לחם צרפתי כפרי
אני לא בטוח מה קורה בכפר בצרפת, אבל אחלה לחם


לחם דגנים מלא
מלא לחם, לחם מלא, מלא בדגנים, איזה טעים


פוקצ'ה
קל להתאהב בה במבט ועוד יותר קל בביס


דגנים ומלח גס
מדהימה גם ללא פלאש וגם כאוכל בפני עצמה


מלח גס, שמן, ביסים גדולים


עוגיות פרמז'ן
יאמי בנשמה


לחם הוא סוג של תענוג אם ניגשים נכון ליצירה ולאכילה שלו ובמאפיית למים כל מוצר פוגע בול.
אני לא יכול להתחיל להצדיק מאפים במחירים שאינם עממיים - אבל אם באמת בא לכם להתפנק עם מוצר מבוסס בצק אז לחמים מספרים את הפתרונות.
אני בהחלט לא רץ בכל יום לקנות לחמים במעל ממאה ש"ח, אבל אולי הייתי צריך לעשות את זה אם הייתי רוצה להפוך לגוש בצק מהלך שמבזבז את המשכורת שלו עם פוקצ'ות עם דגנים או עוגיות או לחמניות.
לכל אחד יש את השיקולים שלו, אבל באמת שאם אתם רוצים לחם טרי ואיכותי אז לא צריך להרחיק.

יום חמישי, 15 במרץ 2012

הכריך של היום הוא לא הסנדוויץ' של הלילה

 השעה היא חצות ופתאום אתה נזכר שלא אכלת כלום מאז החומוס בצהריים (כשתעלה כתבה בנושא אדאג שהמילה חומוס תהפוך ללינק, טוב?). יחד עם זאת ההרגשה היא שלא באמת בא לקום מהספה ואין אפילו כח לרחוץ מלפפון, שלא לדבר על לקטום את הקצוות שלו.

איכשהו אני מרים את עצמי מהספה וניגש את המקרר, מרכיב בגאונות את הרכיבים הבאים לכריך שכולו הנאה צרופה:

  • ארבע חתיכות לחם הולנדי
  • שלוש חתיכות גבינת גלבוע
  • רוטב HP
  • רוטב BBQ של Hunt's בטעם חרדל ודבש
  • רוטב חזרת Woeber's Sandwich Pal (הסוג שרובן משתמשים בו)
  • קטשופ של אסם


מצווה גדולה לאכול כריך גבינה בשמחה


הכריך עשה את העבודה.
באמת, אם אתם רעבים - לדחוף לחם זה אחלה פתרון שבעולם, אפילו אם זה לא סנדוויץ' מורכב ועמוס ברטבים. לפעמים אפשר לבלוס חתיכת לחם טריה, אולי לעשות צנים, קצת מלח, לא יודע, אפשר להסתדר עם לחם כשהמצב קשה, הרי במדבר עשינו דברים כאלה גם.
בכלל, הייתי ממליץ לכם לאכול מלא לחם, כי בקרוב הוא יהפוך למצרך קשה להשגה, לפחות לכמה ימים טובים.


כריך חתיך עם גבינות ורטבים, חבר טוב לשעת לילה מאוחרת


מה הלקח שמתקבל?
אולי אדם פשוט ממני, או כזה עם קצת סבלנות, אולי הוא, אותו אדם, היה בוחר לארוז מראש כריכים ולהקפיא אותם לרגעים של מצוקה אמיתית שבהן אתה רק יכול להוציא גוש קפוא ולשים אותו בטוסטר.
אולי מישהו היה פורס לעצמו ירקות ומנשנש אותם, או לפחות מכין אותם מבעוד מועד, כדי שבמקרה צרה יהיה איזה מלפפון לשים בצד.
אולי הייתי יכול לאכול דגני בוקר עם חלב, כי חצות זה כבר בעצם ההתחלה של הבוקר.
אולי בעצם יצאתי מלך עולם עם הסנדוויץ' הזה, כי הוא באמת היה שווה אחושילינג.

יום שני, 5 במרץ 2012

כריך בטעמים חזקים - אחרי חצות הליל

קודם כל תראו אותו, איזה חמוד, פשע לא לאכול אותו, מלא בכל טוב, טעמים עשירים ובוטים, תענוג לבלוטות הטעם.
לפניכם תהליך הרכבתו של היפיוף, פרטים על מרכיביו בקרוב.

איזה מהמם
מקווה שבהמשך היום אצליח לפנות קצת זמן כדי לספר על הרכיבים, הטעמים והתהליך הפשוט והמתוחכם בו הרכבתי את פצצת הטעמים הזו בסביבות אחת בלילה.
בתאבון!

יום ראשון, 22 בינואר 2012

בוטיק נקניק \ שוק לוינסקי בערב

אל בוטיק נקניק הגעתי בטעות. לא בדיוק בטעות, במקור רצינו ללכת סנדוויץ' בר שנקרא "המקווה", שעליו קראתי מוקדם יותר באותו יום באתר בייגלה.
לצערנו (בעיקר לצערי) המקום היה סגור, אף על פי שהגענו לא הרבה אחרי שש. באינטרנט היה כתוב שהמקום עובד עד שמונה, בבייגלה היה כתוב שהמקום פתוח עד שש, אני הימרתי והפסדתי.

עשינו סיבוב רגלי, לבחור את האפשרויות ולמתוח את הישבנים אחרי יום עבודה על כיסא מחשב.
טיילנו ברחוב מקווה ישראל, פנינו שמאלה ליד טורק לחמג'ון (שנשבעתי כבר מזמן שאני לא חוזר אליהם אחרי מה שהיה - אכתוב על זה בפעם אחרת). הלכנו ברחוב של המסעדות הפרסיות, והגענו בסופו של דבר ללוינסקי.
השוק היה חשוך והכל כבר עמד להסגר למעט כמה מקומות של תבלינים ומעדנים.
ידעתי כבר לאן אנחנו הולכים, כי נתקלתי במקום בעבר ונורא רציתי לדגום. אני חולה על נקניקים, כריכים ונתחים קרים.

היפסטרים ונקניקים, לקראת סוף הישיבה שם הם התחילו לרקוד ולקפץ
המקום התקרב לסוף היום שלו ובכל זאת בוטיק נקניק היה הומה. בכניסה איש בעל מוגבלות כלשהי עמד ועשה קולות וצעק לתוך חלל הסנדוויצ'יה, מושך תשומת לב, מחייך, מתקשר עם הצעירים היושבים בשולחנות, מנסה לגרום למשהו לא ברור להתרש. המוזיקה חזקה, אולי אפילו חזקה מדי, בחלק מהאזורים במקום קשה לדבר כי לא שומעים, בחלקים אחרים אפשר להסתודד, פחות או יותר.

זנבות נקניק קבנוס

בעוד אנו עומדים מול הויטרינה ומנסים להחליט מה בא לנו צמד העוסקים במלאכה זורק עלינו פיסות של קבנוס ונקניקיות פרוסות לעיגולים מקסימים ומושחמים. הייתי מצלם גם את הנקניקיות אבל פשוט טרפנו אותם.  הייתי מצלם גם את הויטרינה ואת הסלטים והממרחים, אבל הייתי רעב ולמען האמת גם לא היו שם דברים מסעירים. זה נראה פחות או יותר כמו האזור של הנקניקים בסופר.

רטבים וממרחים כיד המלך, אבל לא בתוך הכריך.
במקום מבחר מגוון מאוד של לחמים בהם ניתן לסעוד, וכאמור יש גם יותר נקניקים ממקלחת בטירונות. עמדתי והבטתי בענבר בוחרת, ובנתיים בהיתי בשלל הנתחים הקרירים. הלכתי בסוף על לחמניה רכה עם סומסום, חרדל דיז'ון, חרדל צהוב אפור ופסטו שמגיע מקופסא שמעידה על זה שהם מכינים אותו במקום. היו עוד דברים, אבל בחרתי לא להסתכן, אפילו שהם נראו טריים יחסית ואפילו פרסו בשביל ענבר חסה טריה במקום.
הפריע לי שלא היו רטבים "מיוחדים" או תוספות כיפיות כמו שיש במקומות שמשקעיים טיפה. אני לא פוסל את העובדה שבאנו בסוף היום ואזל להם המלאי, אבל בהחלט הייתי שמח להוסיף איזה חציל או פלפל קלוי, או אפילו אחד מהרטבים הנהדרים שהיו להם למכירה על המדף - בתמונה תוכלו לראות את כל רטבי הברבקיו הכיפיים, מיונז ווסאבי ועוד רבים וטובים שאני מכיר מטיב טעם ומסניפי רובן (שלא רק מוכרים אלא גם מורחים).

ארוחת נקניקים עם כריך קורנביף ורוסטביף, זיתים דפוקים ואפילו קצת קולה זירו
אם שמתם לב לכיתוב של התמונה אז בטח כבר הבנתם שביקשתי לשים בלחמניה שלי קורנביף ורוסטביף. שניהם היו נקיים ויפים, בלי פסים או נקודות או דברים שמזכירים שאתה אוכל חיה מתה. הייתי די רעב וטרפתי את הכריך במהירות. סיימתי את כולו עוד לפני שעבנר הגיעה לסוף של החצי. ניסיתי גם את הזיתים, אבל על זה בהמשך. היה פשוט וטעים. בחרתי שלא לחמם את הכריך בטוסטר אפילו שהמוכרים (לדעתי גם הבעלים) המליצו, כי אני מעדיף חימום של אדים ולא חימום ישיר שכולל מעיכה של הכל. בשר חמים ולח הוא עדיף, אבל אולי זה רק אני.

חרדל, פסטו, פרה, לחמניה וכו'
אף ע"פ שבחרנו לשתות קולה זירו - במקום ניתן למצוא המון סוגי בירה של מבשלות בוטיק מקומיות. האווירה במקום היא לא מחייבת, אנשים מקפצים, מרקדים, צוחקים, אחד מהאנשים מאחורי הדלפק בוחר שירים ידנית ושר איתם בצעקות רמות. מדי פעם הוא מצלצל בפעמון יד, תיירים צעירים צוחקים, מישהו קם ורוקד, הוא נראה שיכור אבל הבירה שלו חצי מלאה והסנדוויץ' הלא גמור מעיד שהוא לא יושב שם יותר מדי זמן. שמח ורועש ושמח.

זיתים דפוקים אחושרמוטה
לפני שאסכם הייתי רוצה להתייחס לזיתים. לא רק לאלה שאכלתי אלא בכלליות. זיתים, למה אתם בעצם טובים, חוץ משמן וגם חוץ מתוספת לפיצה. תמיד כשזיתים מוגשים עם משהו הם נוטים להיות מרירים. מעטים מאוד הזיתים שטעמתי שלא ירקתי או בלעתי בצער וניסיתי לשטוף את הטעם. גם אלו שמעל היו טעימים בביס הראשון ועם המשך הלעיסה פתאום המרירות הורסת את החיים. אשמח אם מישהו יספר לי איפה קונים זיתים שלא עושים באסה בפה.

את החיוב התעקשו לעשות אחרי האוכל, מה שהתגלה כבעייתי כששאלו אותי על מה אני משלם ולא הייתי בטוח מה הקריטריונים, הרי לא מדובר במנה מוכנה אלא בכריך בהרכבה עצמית. ללחמים שונים יש מחירים שונים, וגם לנתחים שונים. אולי צריך עוד ביקור או שנים כדי להבין את שיטת החיוב.

מילות סיום: המקום משעשע, נחמד לשבת בו אם אתם בסביבה ועוד לא מאוחר. אפשר לבוא עם חברים לנישנוש, אבל לא במיוחד. לא מדובר בכריך או נקניק שבאים במיוחד. מה שכן - הרטבים על המדפים דווקא כן שווים ביקור אם אתם מחפשים להעשיר את הבית שלכם בטעמים מיוחדים. מלבד הדברים המיוחדים או הרגילים השווים היה שם אפילו מיונז שראיתי עד כה רק בבולגריה. מזל שאני לא אוהב מיונז.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג