חומוס חמודות: דיל לא רגיל (יצחק שדה 24, ת"א)

אם אהבתם את הקונספט של  קופיקס כמודל עלות נמוכה, או חומוס הכרמל \ מגן דוד כחומוסיה שבה משלמים פחות, זו הכתבה שכדאי ומומלץ לקרוא ולהקריא לאהובים.
למתמידים בקריאה - הפתעה קולינרית בתחתית הפוסט!

אז מה המחיר הכי זול ששילמתם על חומוס בחומוסיה, עשרה שקלים? גם כאן המחיר החל בעשיריה וכעת התייצב על תריסר חדשים נוצצים. 12ש"ח זה אחלה מחיר למנת חומוס בגודל סביר.
מה הופך אותה ל"סביר" בגודל - ובכן, היא לא ענקית, אבל בשנת 2017 רוב החומוסיות התחילו לשים פחות כפות חומוס מהרגיל, חלקן אף עברו לקערות חדשות מעט קטנות בגודלן.

לא תתפלאו לגלות שלחומוס חמודות יש טעם דומה לחומוס הכרמל (זה שנמצא בשוק הכרמל, נראה כמו בית כנסת, ונקרא לפעמים גם חומוס מגן דוד - תלוי את מי שואלים). יש הטוענים שהבעלים קשורים, חלק מהעובדים נראו מזפזפים בין הסניפים, כנראה שגם המתכון איתם. הווה אומר שגם חומוס בית לחם שקשור בעקיפין או במישרין לחומוס מגן דוד חולק מתכון דומה.

באופן מפתיע לא יצא לי לשמוע תלונות על המקום. אולי זה המחיר, אולי זו העובדה שהחומוס טעים, אולי האווירה הלא מחייבת והשירות העצמי (כך שאין על מי להתלונן תכלס). בסה"כ זה די נעים לסגור פינה עם חומוס ב12ש"ח, שתיה בחמישה שקלים, ועוד באזור שלמראית עין אין בו יותר מדי אופציות (למעשה יש שם המון, אבל אם אתם עוברים במקום לרגע לא תוכלו למצוא בכזו קלות).
[מי שרוצה לדעת מה עוד יש בסביבה יכול לשאול אותנו כיצד]

חמודות - חומוס, פול, מסבחה, טחינה וטיפה חמוצים.

הפתעה!
חומוס חמודות מציע סוג של רליש חמוצים.
החידוש הוא שהחמוצים מגיעים קצוצים עד כדי עיסה, כך שהם מתערבבים במרקם החומוסי, לא דורשים כלי נוסף, ואתם יכולים להיות בטוחים שזה לא מלפפונים שמישהו לא אכל בסיבוב הקודם וחזרו לכלי.
קונספט מעניין ומפתיע לטובה.


מיקום: רחוב יצחק שדה 24 (פינת המסגר), תל אביב
ניקיון: לא רע בכלל
שירות: עצמי, אבל חיוכים בדלפק
תמחור: נמוך בצורה מפתיעה

פסטה פלורה | לא על הרוטב לבדו

לאחר כמה פוסטים מתלוננים על יוקר המחיה בארצנו היקרה לא יכולתי שלא להשחיל סיפור אנושי מרגש על פסטה חדשה בפלורנטין הממוקמת על חורבותיה של פיצה שפעם אהבתי, ועוד כמה מקומות שעברו באותו החלל מאז אותה פיצה.

סליחה שאני זורק שמות, אבל הכי קל להסביר את הקונספט ע"י צמד המילים "פסטה בסטה".
המילים האלה אומרות (למי שמכיר) שהמקום מגיש בעיקר פסטה זולה באווירה צעירה, זו גם האווירה פה, וגם השוס, פסטה זולה ועל הנייר גם טעימה.
על הנייר כי האינטרנט עמוס לעייפה בביקורות חיוביות בטירוף על המקום.

אל תאמינו לי לגבי המחירים, הנה התפריט, תראו מה הולך שם במנות הפסטה, אלו הם מחירי שוק.

אבל לצערי הסיפור הזה לא יכל להיות מושלם, לפחות לא בשבילי.
באתי בערב, מאוחר, אולי זה הגורם, כי אני רוצה להאמין שאנשים רבים כ"כ פשוט לא טועים בצורה עיוורת.
הפסטה הייתה אל דנטה, הרוטב היה מעט מימי, טיפה חום, בעיקר חסר טעם. למזלי היה על השולחן דיספנסר גבינה מהסוג המסתובב, גיררתי גבינה כאחוז טירוף ובכך מצאתי שלווה בצלחת שלי, שאחרת הייתה פשוט תפלה.

אני בהחלט מקווה לגלות בביקור הבא שלי שם שטעיתי לגבי המקום, אם כי לא אמהר לשם, אולי רק אם מישהו אחר יציע.
אבל המחירים, בחייאת רבאק, המחירים האלה.

סלחו לי על התמונה, היה ממש ממש חשוך.

פסטה, רוטב עגבניות, חציל.

פיצה נקניקים | פרסקו, חיפה

בחמישי האחרון הגעתי עם חברים לחיפה.

חלפנו בדרך באזור השווארמות, המקום הקסום הזה בו כל חנות היא שווארמיה וכל אחת נראית טובה מהשניה - אבל היעד שלנו היה טיפה מרוחק משם והיינו עסוקים, כך שהקסם לא קרה, לא נאכלות שווארמות באותו ערב.

כשהתפנו לנו כמה רגעים פשוט צעדנו אל הלא-נודע בחיפוש אחרי משהו לנשנש.

הגענו לפיצריה פתוחה שנראתה ריקה, במקררי השתיה לא הייתה שתיה (היו שם מגשי פיצה בהמתנה לגורלם).

החברים הצמחוניים הזמינו פטריות וזיתים, ואילו אני שרציתי לטעום מוות של חיות על שפתיי - הזמתני פיצה עם נקניקים: בייקון, האם וגם פפרוני.

פיצה אישית עם פפרוני, בייקון והאם.

הפיצה הייתה פשוטה, מעט שמנונית, עם זכר בלבד של רוטב עגבניות, ועם זאת השומניות של הבשרים הרטיבה אותה בדיוק למידת העסיסיות הנכונה.

זו הייתה פיציה בסיסית עם טוויסט מיוחד, עם בשרים טעימים יותר מדומיהם שאכלתי בתל אביב, בפיצריות יומרניות.

בסה"כ חוויה מאוד מאוד נעימה.

פרסקו היו בהחלט פתרון לא רע לקבוצה של רעבים עם תקציב מוגבל יחסית.

מחיר: 38ש"ח

מקום: מעוצב, מסודר ונקי

יחס: אדיב ושירותי

שיפור: צריכים יותר שתיה במקרר

גזר דין: בהחלט הייתי אוכל את הפיצה הזו שוב

הקליקו כאן בכדי לקרוא פוסט זה באנגלית

סעיד המקורי מעכו סניף תל אביב | חומוס עם חברים

אין כמו ארוחת צהריים עם חברים בשביל להשתחרר מלחצי העבודה.
כל החברים והחברות במשרד יוצאים לנגב חומוס איכותי, אפילו בת הזוג המקסימה שלי מצטרפת.
באמת, מה אפשר לבקש יותר מזה באמצע של יום מעצבן? אולי רק מיליארד דולר ובריאות לכל המשפחה.

לרוב כשהרבה אנשים יוצאים לאנשהו מתחילים ריבים קטנים לגבי היעד.
לא כולם רוצים לאכול בדיוק באותו המקום, כל אחד מדמיין משהו אחר ובאמצע יש אי הסכמה ומדון.
הפעם כולם רצו חומוס וההחלטה נפלה על חומוס סעיד, ככה שגם מי שמעדיף בשר יוכל לקבל איזו שווארמה או שיפוד או חזה עוף בגריל.

מחלוטה: חומוסף, פול, גרגירים, טחינה, לימון חריף והרבה שמן זית

אני לקחתי מחלוטה, מה שיצא בפועל חומוס פול עם גרגרים, טחינה, רוטב לימון חריף, המון שמן זית ופפריקה ביד נדיבה.
הפול הרותח השלים את החומוס שהיה בטמפרטורת החדר הצוננת, הגרגרים הוסיפו משחק מרקמים לכל ביס והטחינה העשירה הייתה כמו פינוק על כל פיסת פיתה.
הפיתות אגב היו טובות מבעבר, משהו השתפר - אמנם לא חם ורך ומלטף עדיין, אבל פיתות היו טובות מהממוצע.

מסבחה: תערובת חמה של חומוס עם טחינה וגרגרים, מתובלת בחמיצות וחריפות, עם גרגרים, ביצה קשה ועיטור של פטרוזיליה טריה.

האישה הזמינה מסבחה שלא נשמעו עליה תלונות ונראתה מדהים.
אנשים נוספים בשולחן אכלו שיפודים על אורז עם שעושית ועוד מנות חומוס.
כולם היו מרוצים והשמחה הייתה רבה - למרות שהיינו צריכים לחזור למשרד ולעבוד עוד כמה שעות טובות.

לסיכום: אמנם סעיד ידוע בתור ה-חומוס המיתולוגי, בסניף התל אביבי החומוס הוא בסדר, ממוצע כזה, אבל הוא זול, עם שירות חם וכשהוא מגיע מלווה בדברים אחרים (פול, טחינה, גרגרים וכו') הוא משתדרג פלאים. יש גם שווארמה טעימה.
אם אתם בסביבה ומתים מרעב - אין סיבה לא לנסות.


אם בא לכם לראות תמונות ממש ממש יפות מביקור קודם בחומוס סעיד אז יאללה תתפנקו, תקליקו.

מנצ'יס פיצה פ"ת | הפיצה עם השומשום

פתח תקווה זה מקום רחוק.
לא רחוק כמו שהוא מרוחק, אבל גם לא מרוחק כמו שהוא בכיוון אחר של מחשבה.
האנשים בפתח תקווה האם אותם אנשים, הכסף הוא אותו כסף, הם נוסעים במכוניות שאנחנוסעים, מדברים את אותה שפה, חושבים אותן מחשבות ולפעמים רואים את אותן תוכניות טלויזיה.
יש שם אנשים טובים, מגיע להם גם להתפנק לפעמים.

אם יש משהו שאני זוכר מפיצה מנצ'יס כבר שנים זה את השלט "היחידה עם השומשום".
היום כבר כתוב עליה "הפיצה עם השומשום".
אולי קמו מתחרים חדשים בפתח תקווה שגם הם שמים שומשום על הקשה של הפיצה.
רק שתדעו שבמילון בכלל כתוב סומסום, עם ס', סומסום כמו רחוב סומסום, אבל מסתבר שאפשר בשתי הדרכים, העברית היא שפה יפה ורבת צורות. גם פתח תקווה היא ככה, עם הרבה צורות.

אתם בטח כבר רוצים לדעת איך הפיצה, אבל חכו קצת, אני אגיע לשם.
כבר סיפרתי בעבר על פיצה בפתח תקווה, ושתדעו, הם לא פראיירים שם באם המושבות, יש להם אחלה פיצות.
פיצה USA, פיצה ניו יורק, פיצה פריז, לא רעות בכלל.
גם פיצה האט בפתח תקווה ברוך השם לא רעה, הדומינוס קצת צולעת אבל ככה זה בהרבה מקומות.
אבל יש להם פיצות, שלא תחשבו שהם מסכנים.
עם כל רגע שחולף יותר ויותר בתי עסק המספקים אוכל איכותי נפתחים בפ"ת, אפילו שפתח תקווה בסתר מחביאה בין הפינות מקומות של פעם עם הפתעות, אבל זה כבר בפוסט אחר.

הפיצה, בואו נדבר עליה.
הסוד של הפיצות של פתח תקווה הן הפשטות.
זה טעם של פעם, של ילדות, אבל טעים, ברמה של היום. מנה שאוכלים ורוצים עוד. מזמינים מגש ומצטערים שלא הזמנתם שניים.
השומשום על הצד הקשה רק מוסיף. חלק קלוי, חלק עדיין עוד טרי, מתפצפץ בשיניים, עושה כיף ומוסיף עניין.
 הפיצה מצויינת אפילו, מהסוג הרגיל, הטעים, זה לא בוטיק, אנחנו לא באיטליה, זו פתח תקווה, אנחנו מדברים על טעים אבל לא יוקרתי, מצויין אבל לא שף.
היא עסיסית, אין מה לדבר.

שורה תחתונה?
תזמינו, אפילו יותר מאחת.

ענק הפלאפל | המסגר 73, תל אביב

יש שיגידו שפלאפל הוא המאכל הלאומי, יש שיגידו שהוא הלהיט הטבעוני, יש כאלה שיתלוננו שזה משמין ויש כאלה שיטענו דברים אחרים לחלוטין.
עם כל האמור לעיל, קשה שלא לאהוב פלאפל.
מה יותר טוב מפלאפל? הרבה דברים, אבל התשובה האמיתית היא פלאפל במחיר משתלם, זה אפילו יותר טוב.

ענק הפלאפל ברחוב המסגר נפתחו לפני פרק זמן כזה או אחר בפינה בה המון דברים באו והלכו.
הם באו ושמו שלט שמצהיר כי רוב הדברים במקום עולים עשרה שקלים בלבד.
הבטחה לא רעה.
במקרה הרע ביזבזת עשרה שקלים בלבד, במקרה הטוב גילית פנינה בלב ים.

הפלאפל של ענק הפלאפל מקיים ומבטיח.
אכן המנה עולה עשרה שקלים (וגם הסביח, החביתה, נקניקיות ועוד), והיא אפילו טעימה בטירוף, את הפלאפל מכינים בכמויות קטנות כדי שיהיה חם וטרי ולקראת סוף היום דברים מתחילים להגמר - סימן שמדי בוקר הכל טרי.
יותר מזה, הסלטים החופשיים טריים וטעימים, השירות אדיב ומחוייך והפיתות מגיעות מהתנור של פלאפל ג'ינה, שזה סימן ידוע לפיתות מצויינות.

החיסרון היחיד היה הצ'יפס שהיה לא משהו, אבל אפשר להסתדר גם בלעדיו.
מדובר במנה ששווה לדגום אם רעבים בסביבה, שווה ללכת בשבילה כמה דקות ובמיוחד אם רוצים לחסוך כמה שקלים.
בסביבת רחוב המסגר לא חסר פלאפל, אבל עכשיו יש עוד אחד טוב.
זה גורמה אבל אלו בסה"כ עשרה שקלים, תמורת אחד המאכלים הלאומיים של ישראל.

הפלאפל של דוד - גריל ישראלי | כשבעל הבית אוהב לפנק

זה פוסט קצר אך משמעותי.

כשאני יוצא לאכול צהריים - חשוב לי שהאוכל יהיה טעים, יגישו לי אותו מהר, הוא יהיה מתומחר בסכום הגיוני ושהשירות לא יגרום לי לסבל מיותר.

בפלאפל של דוד (שדרות יהודית 13, תל אביב  - כשר) יש את כל הדברים האלה, מה שגורם לי ללכת אליהם במיוחד, לפעמים אפילו להזיע קצת תוך כדי.
אבל יש להם אפילו משהו טוב יותר, יש להם את אלמנט הפינוק, מלווה בצחוקים מהלב שזה עוד משהו שרק מוסיף.

אני יודע שזה עושה רושם של פרסומת, אבל אף אחד לא שילם לי כדי שאכתוב את המילים האלה.
מה שהם כן עשו זה לשמור על רמה טובה של אוכל, מחירים שפויים, חיבה ללקוח ושירות עם חיוך.
עם החיבור של כל הנ"ל - לא רק אני מהלל את שמם בתור מקום ששווה ללכת בשבילו כמה דקות טובות.

לגבי האוכל:
תראו את התמונה למעלה, יש בה בגט טרי, עם שניצל שהכינו בדיוק כמו שביקשתי (ביקשתי שרוף והראו לי אותו כל כמה זמן בשביל לוודא שזה טוב). הסלטים והחמוצים החופשיים (כיד המלך), גם טריים וגם טעימים.
אני לא מאמין אפילו כמה פעמים יצא לי לכתוב עליהם תשבוחות (תוכלו לראות למטה, אני אכין רשימה).
בכל מקרה, בגט טרי, שניצל קריספי, סלט שבדיוק הכינו, טחינה, עמבה, כרוב לבן, באמת שיש שם כל טוב.
הבגט מפוצץ עד אפס מקום עוד לפני שאתה נזכר שאתה רוצה צ'יפס.
ואז אתה אומר "איזה באסה לא נשאר מקום לצ'יפס, ואתה מקבל שק של צ'יפס לקחת ,עם כמה פלאפלים בפנים בשביל הפינוק.

צ'יפס ופלאפל פינוק חינם

בתמונה למעלה: צ'יס מתנה כי אוהבים לפנק.
וזה לא רק הפינוקים, זה הבדיחות כשממתינים או מזמינים, העובדה שיש לכולם או שמות חיבה או שאשכרה מכירים אנשים לפי השם שלהם ויודעים מה הם רוצים.
זה מקום שכיף לבוא אליו.
המקום גם עובר שיפוצים וחידושים. בכמה שנים האחרונות הם הפכו מהפלאפל של דוד (בתוך פתח בקיר) לפינה של דוד, לפלאפל של דוד גריל ישראלי עם שלל שינויים בתפריט (שווארמה, שיפודים, גריל בשרים, סלטים מרעננים משתנים מדי יום) אתמול אפילו הם הגישו לימונים כבושים, תמיד יש משהו חדש וטעים.

אבל למה לדבר, פשוט תבואו לטעום.
ואם אתם לא יכולים, קחו תקראו עוד:
הפלאפל של דוד בתמונות שיפילו אותכם מהרגליים
הפלאפל של דוד כשר לפסח
מלא תמונות של שניצל בבגט
בלי תמונות אבל עם תשבוחות

דודא לפיצה בני ברק | 9.99 ש"ח למגש

אני לא זוכר אם דיברנו על זה בעבר אבל היו שמועות חיוביות מאזור בני ברק (ז'בוטינסקי 12) על פיצה לא רעה ב9.99 למגש.
עשרה שקלים למגש באמת נשמע כמו דיל לא רגיל, אבל אנחנו למודי עקיצות וכבר אכלנו קרטון עם שומני גבינה בעבר.
הפעם דווקא מדובר בהפתעה חיובית.
אזהרה: מצד אחד אתם עלולים להתמכר למחיר, מצד שני אין להם שירות משלוחים.

הייתי רעב אז אכלתי שלושה משולשים במקביל

שלא טעו, זו לא פיצה גורמה, אבל אין כאן טעם של פיצה קפואה או של מוצר מדף אחר משנות התשעים.
מדובר בפיצה זולה, טעימה וכמובן כשרה, בכל זאת מדובר בבני ברק.

מדובר במוצר זול ששווה יותר מהמחיר שלו.
אם בא לכם פיצה ויש לכם רק עשרה שקלים אתם יכולים לנסות לקנות משולש של פיצה אחרת (לא תמיד יצליח לכם) או שאתם יכולים לאכול מגש (לא גדול במיוד, אולי בגודל L) של פיצה לא רעה.
הפיצה תהפוך לקשה וצמיגית ובהחלט פחות טעימה אחרי שעתיים, אבל היי, עשרה שקלים!

זהירות עקיצה: ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן (אותו רחוב למעשה) יש עוד סניף של דודא ושם המחיר הוא כפול.
זהירות מניעת עקיצה: מותר לקנות עד חמישה מגשים ללקוח.

שניצל שונצינו

גם ארוחת צהריים זריזה עם הבולס יכולה להפוך לפוסט חביב על מקום מלא פוטנציאל.
המיקום - שונצינו פינת יצחק שדה, מקום שתמיד היה מסעדת פועלים אך מדי פעם שינה שמות. למעשה כבר סיפרתי לכם עליו בפוסט שנקרא "המקום עם האוכל" אך הפעם אפשר להסתמך גם על שילוט חדש שמספר בגאווה שלמקום קוראים "שניצל שונצינו".
אם אתם בסביבה, עדיין אפשר לזהות את המקום ע"י השילוט האדום שחלקו נראה בתמונה כאן למטה, אמנם כבר אין פול גזעי, אבל אוכל טעים ויחסית זול יש בשפע.

בגט, חזה עוף, טחינה, חריף ירוק, סלט טרי, מחוץ לתמונה יש גם פחית של שוופס תות.

הפעם בחרתי לאכול חזה עוף בבגט, הבולס העתיק ממני (למרות שהעמיס בסלטים שלא הייתי אוכל בחיים).
אני שמרתי על פשטות עם טחינה, חריף ירוק וסלט.
בצד לקחתי צ'יפס וחצילים מטוגנים בבלילה, אחת הסיבות שהמקום הזה קוסם לי שוב ושוב היא העובדה שהצ'יפס והחצילים מוגשים "חופשי", ואפשר לקום ולקחת שוב ושוב, תוך שהמלאי הוא חם ומתרענן כל כמה דקות.
החריף אגב הוא לא מהסוג ההורג אלא מהסוג המוסיף, זה שמשדרג את המנה בטעם מדהים ולא סתם שורף בפה.

צ'יפס, חצילים, קצת קטשופ היינז, החיים הטובים.

מקום לישיבה יש רק על הרחבה המוגבהת בחוץ, אמנם היה יום חם את הגגון ופינת הרחובות המצטלבים סיפקו את הטמפרטורה המתאימה. ישבנו, אכלנו, דיברנו על עניינים ולקחנו תוספות של מוות מזורז בשמן עמוק, כמה לא בריא - ככה טעים.
כמו שתראו בתמונה למטה, המחירים לא רעים בכלל בתמורה להיצע, ואם תברחו לא לבוא - יש להם מספיק לקוחות ממילא :)
בנימה מחויכת ועל בטן מלאה, זה זמן טוב לסיים את הפוסט.

מחירון \ תפריט שניצל שונצינו, שווה לבוא לטעום.

שיפודי זיקה

בשבת בבוקר התעוררתי עם רעב עצום למשהו.

לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה, אבל כן ידעתי שאני מאוד רעב. שיחה קצרה בין בני זוג העלתה שאין לנו מקום שאנחנו מסכימים עליו וזה כמעט ופגע בשלם הבית.

אחת האופציות שהעלתי הייתה זיקה או שיפודי זיקה אם תרצו.

משום מה החצי השני שלי לא ששה לאכול שיפודים לארוחת בוקר, לך תבין.

חומוס שמצדיק ביקור

בסופו של דבר כן הגענו לזיקה, זה עדיין היה כמו ארוחת בוקר בשבילי, אפילו שהשעה הייתה שעת אחר צהריים. לא אכלתי שום דבר לפני. בעצם סליחה, אכלתי חתיכת חלה.
אספנו את הבולס בדרך ונסעדנו אל המקום האהוב אל המזון האהוב עם כל הנשמות האהובות.
מצאנו חניה במרחק דקה הליכה והתקדמנו אט אט בשמש.
חנות צעצועים סמוכה הציבה בחוץ מכונה לבועות סבון והן נצצו וריחפו ומילאו את הרחוב.

פותחים שולחן, וזו רק ההתחלה

זיקה חמדאן ישב בעצמו באחד מצמד השולחנות בחוץ, בירכתיהו לשלם ונכנסו פנימה אל החלל הממוזג.
שניה אחרי שהתיישבנו החלו להעיף לכיווננו צלחות וצלוחיות, חומוס, פיתות, פלאפל, צ'יפס, סלט וסלטים.
הזמנו את הפריטים הבאים:

• שיפודי כבש
• שיפודי "אדום"
• שיפודי פרגית
• חציל בגריל
• בקבוק ליטר וחצי של קולה זירו

זו לו אותה תמונה של חומוס, אבל היא דומה

אני מקווה שתבינו אבל בשניה שהאוכל האמיתי הגיע אני הפסקתי לצלם.
השיפודים, החצילים, העובדה שלא אכלתי כלום מהבוקר, כל אלו ועוד גרמו לי לשכוח מזה שיש לי בלוג אוכל לתחזק.
כן, ברור שזה לא מקצועי מצידי, אבל כשרעבים המקצוענות עוברת למושב האחורי.
ישבנו ונישנשנו ובלסנו ובלענו ונהנינו מכל רגע.

כדורי פלאפל קטנים ומוצלחים

החציל היה כ"כ מוצלח שהזמנו עוד ועוד ממנו.
החומוס גם זכה להצלחה דומה.
יש הטוענים שהחומוס כ"כ טעים מכיוון שהוא מגיע מהחומוסיה של אחיו של זיקה, אבו מרואן המפורסם.
בכל מקרה, הסיבוב הראשון של החומוס הצ'יפס והסלטים הוא על חשבון הבית (במידה ואתם אוכלים גם מנות עיקריות.
יש גם כרובית מטוגנת עם לימון מעל אבל לא תמיד מוציאים אותה. מומלץ לשאול, לפעמים תאלצו לשאול ולבקש כמה וכמה פעמים, אם תיפלו על יום טוב תוכלו אפילו לקבל קצת הביתה (אצלי זה נגמר בדרך).

היה לי העונג לאכול את רובו

שיפודי זיקה פותחים בסביבות עשר בבוקר וסוגרים לקראת ארבע לפנות בוקר.
בשעות הללו הם לרוב מלאים, אבל אף פעם אין המתנה ארוכה מדי.
עוד דבר שחשוב לציין הוא שבאף אחד מביקוריי הרבים שם לא נתקלתי ביום רע. הדבר הכי רע שיכול לקרות הוא שמרוב עומס ישכחו מנה או שיהיו עיכובים, אבל כל אלו רגעיים ולא משפיעים על איכות האוכל וחביבות האירוח.
המקום עצמו פשוט, לא גדול מדי, אבל תמיד תמיד מספק את הסחורה.

החומוס הוא תמיד הראשון שנגמר

ועכשיו לחשבון:
החשבון שלנו יצא 222ש"ח לשלושה סועדים.
מדובר ב74ש"ח לסועד, וזה אחרי שהמלצרית טעתה בחישוב פעמיים לטובתנו ואנחנו בחביבותנו תיקנו אותה וגם הזכרנו מנות שהיא פיספסה.
בחישוב גס מדובר בשני שיפודים לאדם, חומוס, סלטים, פלאפל, צ'יפס, שתיה וחציל בגריל עם תוספות חוזרות והכל בשבעים וקצת שקלים.
התיאורים שלי באמת לא עושים חסד לכמויות המזון שהגיעו לשולחן ונאכלו ללא הפסקה.


אם אינכם מכירים את תחום השיפודים, הרשו לי לספר לכם שכיום מקומות שמחשיבים את עצמם לטובים או סתם עפים על עצמם נוטים לקחת בממוצע כ70ש"ח לזוג שיפודים (כבש\עגל), וזבמקרים הלא טובים זה אפילו לא כולל תוספת כלשהי.
עם חשבון שכזה - יצאנו מרווחים מכל הכיוונים, וזה עוד לפני האיכות הטריות והטעם.

בית החומוס בבן אביגדור

בפינה של המסגר עם רחוב בן אביגדור אפשר למצוא סודוך, פיצוציה, שווארמה אעוני (המקורי מיפו) ועוד כל מיני דברים (השניצליה נמצאת לא רחוק, אבל זו כבר לא הפינה).
הדבר הכי חשוב שאפשר למצוא על הפינה הזו (לא שסודוך זה לא חשוב, באמת שזה חשוב) הוא המקום של נדים, אין לו שילוט מבחוץ, למעשה זו דלת שלצידה חלונות גדולים מכוסי תריסים, אבל בפנים נמצא עולם אחר, טוב יותר.

נדים ובנו ג'וני לוקחים הזמנות במהירות ומוציאים אותן בדיוק באותה מהירות (למעט מנות גריל שלוקח יותר זמן להכין אותן).
למקום למעשה קוראים בית החומוס, ויש גם שלט בתוך המסעדה שמעיד על כך.
החומוס עצמו הוא עדין, מעט חמצמץ, מגיע במנה, חצי מנה, וכל השילובים הרגילים שיש בחומוסיות, יש לו ימים בינוניים ויש לו ימים מדהימים, אבל בעיקר הוא זול וזמין ותמיד מגיע לשולחן בתוך דקה.

חומוס קטן, אבל גדול

להיט גדול יותר מהחומוס הוא הצ'יפס. אני יודע שזה לא נשמע הגיוני, במיוחד כשזה יוצא מהפה של אדם כמוני, חובב חומוס מושבע שאפילו חובבי חומוס אחרים אומרים לו לפעמים שאולי כבר מספיק, אבל הצ'יפס הזה הוא פשוט טוב. הוא מוכן ברגע ההזמנה, הוא ביתי, טעים, אני לא מבין בכלל מה הסוד שלו, איך זה ייתכן שצ'יפס יכול להיות כ"כ מספק, נקי, איך שהוא, אולי עם טיפה קטשופ של אסם.

הצ'יפס של הלייף

סיכום:
טעים, משביע, זול, למעשה הייתה תקופה של כמעט שנה שאכלתי שם לפחות שלוש פעמים בשבוע.
אם האופציה הצמחונית לא מספקת אתכם יש גם חומוס בשר, פרגית בגריל, חזה עוף ובטח עוד דברים שאני לא זוכר.
זה כדאי.

הפלאפל של דוד

אלוקים הרחום יודע שלא אכלתי צהריים בעבודה מאז ש-י' לקתה במחלת הנשיקה.
האמת היא שאכלתי מאז פעם אחת בחומוס אסף, אבל זה לא נחשב לצורך הסיפור.
הסיפור הולך ככה: מאז שהיא חולה אני תקוע בעיקר עם כמה סוגי אנשים; הסוג שלא אוכל בחוץ, הסוג שאני לא רוצה לאכול איתו בחוץ, והסוג העצלן, זה שלא רוצה לצאת או לא רוצה לצאת בגשם, או לא רוצה לצאת כי הוא מתעצל.

הפינה של דוד
זה השם החדש של הפלאפל של דוד. בחודשים האחרונים הם שיפצו, הרחיבו, הגדילו, הוסיפו ואפילו קישטו בפופ ארט עם תמונות של בעל המקום, אם אני לא טועה קוראים לו דוד.
כבר כתבתי עליהם בעבר, אבל היום אכלתי שם צהריים (ולא צילמתי כי וואללה זה מקום עממי והייתי רעב ולא היה בפין) ולכן אני אכתוב עליהם שוב.

הכל היה מהיר, טעים, טרי, זול יחסית, השווארמה הייתה אחלה (אפילו שלא רציתי שווארמה אבל היא נראתה והריחה ממש טוב והחלטתי לשבור מילה), הסלטים מתמלאים מחדש תוך דקות, הצ'יפס יוצא כל רגע מהצ'יפסר, הפלאפלים מחולקים לעומדים במקום, יש חמוצים ממש טעימים כיד המלך (לצד סלטים שלא עניינו אותי), הצ'יפס מחולק בנדיבות ואפשר לקחת מנת צ'יפס בצד בחינם ואז עוד לחזור ולבקש עוד.
יש גם את החתיכות של הפיתות השרופות עם הזעתר וזה עומד על הדלפק וממתין לכם.

היה סבבה, באמת, נהנתי, גם כי סוף סוף יצאתי החוצה עם אנשים אחרי הרבה זמן של לשבת במשרד בצהריים ולהתבאס על החיים, וגם כי היה לי טעים וכיף בפה. הפנים קצת מריחות כמו עמבה עדיין, אבל חוץ מזה כולם בריאים.

חמישי שישי וזה

בחמישי בערב עברתי ב Uno, בליווי אנשים נוספים.. אתחיל בזה ואמשיך הלאה עם הרצף הכרונולוגי.
הערב היה עוד צעיר ואכלתי מנה מקסימה הנקראת פפרדלה פונגי, ז"א פסטה פפרדלה שמבוססת על פטריות.
בתפריט היא מתוארת כך: פטריות פורצ'יני, פורטבלו, כמהין, שמפיניון, קונפי שרי ופיקורינו.
בפועל היא מזכירה את אחת המנות הנחמדות שג'ירף ביטלו לאחרונה, ה-Veg veg (של מועדון הקצינים בלבד, לזכרונה של ענבר).
לזכותה יאמר שהיא הייתה מאוד טעימה.
לרעתה יאמר:

• עולה 62 ש"ח למנת פסטה לא גדולה במיוחד (אבל איכותית), שמכילה בעיקר מהפטריות הזולות.
• היו שתי עגבניות שרי בצלחת, והן היו פחות קונפי ויותר רותחות וסתמיות מאוד. לא הייתה הרגשת נימוחות, לא היה טעם מקורמל, הן היו במצב בו כאילו חלטו אותן במים רותחים.
• גבינת הפקורינו פוזרה ביד חסכנית, בעיקר בשביל הטעם - אם בכלל.

עוד נקודות שליליות:

• על השולחן לא היו מלח ופלפל, מה שיכול היה להתפרש כיומרנות של הצד המבשל שבטוח שהכל מושלם.
• החלל די צפוף, ואולי משום כך לא נשאר מקום על השולחן לכלים בסיסיים.
• המלצרים היו חביבים ומהירים, אבל לא בעלי אוצר מילים רחב מספיק כדי לתרגם את המנה במילותיהם.

שימו לב שהתלונות לא מבוססות על מנת פסטה בודדת, אלא על ארוחה של מעל שעה בליווי אנשים נוספים שלא בהכרח היו מרוצים מכל המנות, אך יצאו מחוייכים.

עדיין אתמול, בחמישי, באיזשהו שלב של הערב הגענו גם ליוכבד.
בר קטן וחביב שהקטע שלו הוא מזון מבוסס תפוחי אדמה.
אני אוהב צ'יפס, באמת שאוהב. פעם, כשהייתי קטן, הייתי מארגן ערבי צ'יפס עם ההורים שלי ועם חברים שלהם. פעם, כשהייתי קטן, הייתי משכנע את ההורים שלי לצאת לאכול רק במקומות שהיה להם צ'יפס.
פעם, בבית הוריי היו צ'יפסר של שמן עמוק, צ'יפסר חשמלי, גיליוטינה של תפוחי אדמה, מכשיר מיוחד שמוציא צורות צ'יפס מדוייקות, ועוד.
סלסלאות הצ'יפס של יוכבד מגיעות עם פלחים עבים (מה שנקרא וודג'ס), עם חתיכות בטטה, ועם צ'יפסים יפים, ארוכים וקצרים וזהו.
ישנו מבחר רטבים אשר ממנו אתם בוחרים שלושה טעמים. האהוב עליי הוא הסאטה (בוטנים וצ'ילי). אני אפילו מלקק את השאריות ומזמין עוד וחוזר חלילה.
למקום ישנם גם תפוחי אדמה אחרים, ואלכוהול ממש זול. חייבים להדגיש את זה שוב. אלכוהול ממש זול.
אין מבחר אינסופי של משקאות, אבל הכל מוגש בכיף, ביחס אישי (המקום גם ככה קטן, ויחס מחורבן היה הופך את זה לבלתי נסבל), כאמור זה גם זול.

החלק השלילי בביקור ביוכבד? זה שהם סגרו את המטבח לקראת שלוש מבלי לשאול אותנו אם עדיין בא לנו משהו. אנחנו רצינו עוד צ'יפס הביתה :(

בשלב מוקדם מאוד של הערב שתיתי בירת Kriek דובדבנים ו-Singha התאילנדית שהייתה מתקתקה וטעימה.

כל זאת היה אתמול, ואין אפילו תמונה אחת לתיעוד.

היום קמנו מאוחר (אני יותר מאוחר מאחרים בבית הזה).
באיזשהו שלב הקפצתי לעצמי ירקות מסוגים שונים. זה לא עזר לרעב.

בשלב אחר, כשענבר הייתה רעבה גם כן, הוחלט להזמין מהמטבחון.
מה רבה הייתה האכזבה כשגילינו שאזל הגולאש, שאין יותר קוסקוס בשר, ושהחמין של שבת עדיין לא מוכן.
ישבנו מלא זמן וחשבנו מה מזמינים. בסוף הלכנו על טנדורי.

האוכל שהוזמן:
לחמי טנדורי »
טנדורי רוטי
₪12

לחמי טנדורי »
נאן
₪12

מעדני טנדורי »
עוף "טיקה" (טיקה אדום)
₪69

מנות קארי הודי »
רוגן גושט
₪76

ירקות »
גובי אלו
₪44

סה"כ לתשלום:    
₪213 + ₪10 דמי משלוח

האוכל תכף מגיע, אז פרטים בהמשך.

שיפודי עזרא ובניו לארוחת ערב

אם עקבתם אחרי הפוסט הקודם של הבולס ושל ענבר.מיאו - בוודאי שמתם לב שערכנו אמש ביקור אצל עזרא ובניו על האש.
אני לא יודע איך לשפוט את המוסד הקולינרי ותיק הימים הזה, כי הוא נופל להמון קטגוריות וגם בעצם מדובר במקום ייחודי מאוד.
אני אפילו זוכר את עצמי מגיע לשם גם לפני כעשרים שנים ונהנה כמעט באותה מידה (למרות שבתור ילד בטח נהנתי יותר, וגם לא הייתי צריך לשלם בכלל).

משפחת עופות מובילה את צעיריה אל השיפודי

את העשן רואים מרחוק, וכשמתקרבים מריחים גם את המנגל. כשנכנסים נתקלים בענן של עשן, קולות של אנשים וצלילים של פחמים מתפצפצים לצד נגינה של מכונות משחק (דיספנסרים של מתנות ושטויות, וכו'). אני זוכר שפעם היו מכונות שוות יותר, וגם גלגל ענק עם כיסא יחיד שאפשר לשבת בתוכו ואז המכונה פשוט מסובבת אותך בצורה מביכה בעיגול גדול.

הלכתי על שיפודי בקר (20ש"ח לשיפוד) לצד פרגית עם שומן כבש (9ש"ח).
כמובן שלקחתי גם ערימה של צ'פס. אם אתם אוהבים הרבה צ'יפס - ממליץ לקנות חמגשים ולשים את הצ'יפס בתוכה, כי הצלחת של הצ'יפס טיפה יותר קטנה. אפשר גם לקחת צלחת של המקום במקום הצלחות החד פעמיות, גם הן גדולות יותר.
הצ'יפס עולה 10ש"ח, לא משנה בתוך איזה כלי תשימו אותו.
משקה ענבים, לאפה וצלוחית חומוס עם טיפה חריף סגרו את הרכישה. תכננתי לקחת גם קערה של עמבה (חינם, מצווה לקחת) אבל לא היה לי מקום על המגש או בידיים, ואח"כ שכחתי כבר.

מי שמבין עניין יכול לזהות בקלות (לא כל השיפודים שלי)

בשעות מסויימות ובימים מסויימים ההמתנה בתור יכולה להיות מייגעת. צריך לדעת להדחף, אבל לא לשכוח להיות מנומס, בסה"כ כולם בדיוק כמוכם, רוצים שיפוד, אולי משהו בלאפה, קצת סלט כרוב, משהו קר לשתות.
כשעומדים בתור למנגל עצמו, במידה ויש יותר מאדם אחד (בשעות הערב ובשבת יש לפעמים שלושה וארבעה אנשים) ניתן לגשת טיפה מהצד ולתת את השיפודים לא למי ששם אותם, אלא למי שמוריד (טיפ של מקצוענים).

אני רוצה להקדיש שורה מיוחדת של כבוד לאנשים שמתפעלים את המנגל במשך שעות, ויש להם גם את היכולת לעשות את זה בחום ובעשן, גם לעשות את זה כמו שצריך, גם להיות אדיבים ובעיקר לזכור מי שם מה, כמה, ואיך הוא נראה וכמובן להבדיל בין סוגים של שיפודים תוך כדי שהם מונחים על מנגל חם ומעשן.

טעם הזית זה אומר שהשמן הוא לא מזיתים?

שיפודי עזרא זה לא מסעדה של ממש. המקום מותאם לאדם הפשוט, הן במחירים, הן בהגשה, בסוג האוכל, בגישה האנושית, בעיצוב, במידת ההשקעה מסביב, בכל דבר.
חלל עצום עם שולחנות ריקים שעליהם הסועדים עורכים את מה שבא להם, את הנייר והצלחות וכו'. הסלט מגיע מפאיילה ענקית, ולידה קערה של מלח שאפשר לדחוף לתוכה את היד ולתבל בנדיבות. יש בקבוקים של שמן זית ושל מיץ לימון שמסתובבים, למקרא שבא לכם לתבל עוד.
לא מדובר במקום יוקרתי, והם אפילו לא מנסים להיות אלגנטיים. מדובר במקום פשוט, זול וטעים.
אדם יכול לבוא ולאכול ערימה של שיפודים, לשלם מעט ולהנות הרבה. גם החוויה, הטיולים, התחנות השונות, כל אלו מוסיפים אלמנט של הנאה ומעצימים את הבילוי.

גם החומוס של עזרא הוא חומוס לאנשים פשוטים. לא ברור מי הכין אותו או מתי, אבל הוא טעים. הוא נראה ומרגיש כאילו שהוא לא הגיע ממארז פלסטיק, הוא עדין, מתובל מעניין, ומגיע עם קצת חריף.
הילדים ברקע צועקים, המבוגרים שמחים. אף אחד לא מתלבש יפה מדי בשביל להיגע לעזרא, כולם באים בסה"כ בשביל למלא את הבטן בזול. הקהל מורכב ממשפחות, אנשים שעושים איזה אירוע, קבוצות גדולות, בודדים, יש הכל מהכל.

הסחלה של הצ'יפס שלא באמת אוכלים אלא אם רעבים באופן מגעיל

הערב מגיע לסיומו. כולם עייפים אך באמת מרוצים. אתה מרגיש כאילו שעקצת, כאילו שחסכת ואכלת וניצחת את המערכת.
שווה לנסוע לאזור רק בשביל השיפודיה הזו, לא בכל פעם ופעם שרוצים שיפוד, יש הרי מקומות הרבה יותר איכותיים, או כאלה שיש להם בויטרינה כבש, אבל מצד שני אם אתם עוברים בדרך זו מצווה לעצור.
אנחנו מתחילים להתארגן לכיוון האוטו, ולי יש פיצוץ בגרון.
אני לא חושב שאי-פעם התאכזבתי בשיפודי עזרא.

חתיכת שומן אחרונה

נ.ב.
יש משהו שלא דיברתי עליו בכל הפוסט ואפילו לא אכלתי, אבל אני ממליץ עליו ללא עוררין: החמוצים של עזרא.
חמוצי הבית מגיעים במארז פלסטיק של מה שנקרא בתחום החומוס "חצי קילו". ברשימה שלי הם נמצאים קרוב מאוד למקום הראשון. הם עשויים טוב, מתובלים בחריפות, ויש להם צבע כתום חזק. הם טעימים ברמות שאני לא יכול להעביר בכלל, משהו שלא מצפים ממנו כשאוכלים חמוצים.
קחו בחשבון שהקופסא שלהם לא מתמודדת טוב עם נסיעות ברכב וצריך לשמור עליה אם אתם לא רוצים שיישפך.
הסיבה שלא קניתי אתמול היא מכיוון שלפעמים הם באמת חריפים, ולא תמיד בא לי לקחת את הסיכון שהבטן שלי תתחיל לדבר באמצע הלילה.