ארוחת צהריים היא דבר בעייתי בכלליות. תמיד יש צורך לשלב בין דחפים להיצע איזורי לצרכים פונקציונליים.
הצרכים הפונקציונליים יכולים להיות:
- זמן - כי צריך לפעמים לחזור לעבודה
- כמות אוכל - מספיק בשביל לשבוע אבל לא יותר מדי כי בכל זאת לא רוצים להרדם באמצע היום
- התחשבות בתגובה של הגוף לאוכל שיכול לגרום לעניינים במעי
- זמני המתנה - גם כי אתם אולי תרצו לחזור לעבודה וגם כי לא בא לכם להתקע במקומות סתם
- זמני המתנה בתור - כי גם אם האוכל מגיע מהר יש עוד מיליארד אנשים שרוצים לאכול צהריים בדיוק באותו מקום
- מרחק גאוגרפי ממקום הימצאותך
- סוג אוכל רצוי
 |
| רבע מגש וחצי |
ביום המדובר הייתי בצהריים בעזריאלי.
המחשבה המיידית שלי הייתה "לאכול מקדונלדס", גם בגלל שהשירות יחסית מהיר וגם בגלל שיש לי בעיות.
דקה אחרי כבר ידעתי שהסניף מפוצץ באמהות עם ילדים שדוחפות חיילות שדוחפות אנשים שכנראה אין להם עבודה והם מסתובבים בקניון ככה סתם בצהריים.
למזלי בדלפק הקרוב של פיצה עגבניה לא הייתה נפש מלבד המוכר.
למי שלא מכיר: פיצה עגבניה מוכרים בכל פעם שני משולשים, AKA רבע מגש. המשולשים נורא דקים ועם זאת עושים את העבודה נהדר ואם אתם אוהבים פיצה דקה אך עשירה בטעם, גבינה ורוטב - הגעתם לנחלה.
כאמור, הפיצה נהדרת, יש המון סניפים, המחיר סביר, ובאותו היום בדיוק לא היה אף אחד כשהייתי צריך שלא יהיה אף אחד שיפריע לי לאכול מהר ולחזור לעיסוקיי.
בחלק אחר של אזור האוכל י' התקשתה לקבל את קומבינציית הסושי שלה ובו בעת לאתר מקום ישיבה שאינו בשמש \ בסמוך לפח זבל.
תזכירו לי בהזדמנות לספר לכם איך גם אני נפלתי שדוד (חלקית) בארוחת צהריים בשינטו.
נחזור לסיפור הפיצה שלי.
הייתי מאוד מאוד מאוד מאוד רעב.
לקחתי שני משולשים (ז"א משולש אחד גדול חצוי, ז"א רבע פיצה), ואז פתאום החלטתי לקחת עוד רבע.
אחרי שלושה משולשים הרגשתי שהרביעי כבר מיותר, אז עשיתי הפסקה ודחפתי אותו בכוח לגרון.
היה מאולץ אבל טעים מאוד.
תודה רבה על תשומת הלב, נתראה בשמחות.
אני יוצאת הרבה לפגישות צהריים עסקיות והאפשרויות שלי בגדול הן או קינג ג'ורג' ברחוב הארבעה אם אני מרגישה שאני אצטרך לשלם, או ג'ירף מועדון הקצינים כשאני יודעת בוודאות שיזמינו אותי.
השבמחקבשתיהן יש תור ממש ארוך בצהריים, במיוחד בקינג ג'ורג'. אפשר לעמוד שם שעות.
הפגישות עצמן גם לא משהו.
אני מכיר את העניין של מועדון הקצינים.
מחקרצוי לבוא לשם או מאוחר או לפני הלחץ, אבל זה בהחלט שווה את ההליכה והחום, המנות שלהם יותר טובות משל שאר הסניפים.
כשאני בדרך לשם השיקול היחידי שלי הוא לשבת בbooth ולא בשולחן עגול באמצע המסעדה חלילה.
בקינג ג'ורג' אכלתי רק פעם אחת (בסניף בנחלת בנימין, שנסגר), היה סביר והמקום נראה מבאס אז לקחתי טייק אוואי.
מחקמה שכן - שאר הסניפים תמיד מפוצצים עד גועל (גם תל אביב וגם ראשון).
השיקולים שלי, נכון לעכשיו שאין אף אחד שאני מחבבת בעבודה שלי ואין לי שום רצון להכיר אנשים (חדשים) הם 'איפה לא מוזר לאכול לבד', כלומר, איפה לא יתנו לי מבטים מלוכלכים על זה שאני תופסת שולחן שלם. מה שמשאיר :
השבמחק- להכריח חברים עם עבודה גמישה לבוא לאכול איתי - זו כמות די מוגבלת של אנשים שלא מקבלים כסף לאוכל
- ללכת למקומות עם מקומות ישיבה כמו של קיבוץ .liv או יבולים לדוגמא)
- ללכת למקומות בלתי פופולריים בעליל (לא להיט, כי כנראה יש סיבה לחוסר הפופולריות)
- ללכת למקומות בשעה מאוחרת (אחרי 2) - זה בעייתי כי בהרבה מקומות 'אין אוכל' בשעה כזאת.
- לאכול בעבודה, זה קצת עצוב לי.
אני שונע ומתעב לאכול לבד.
מחקזה תמיד מהיר מדי, מאולץ מדי, בלי שיחה ובלי חברה (כי זה לבד והכל).
אני מעדיף לפעמים לא לאכול מאשר לאכול לבד.
האופציה הבאה בתור היא משלוח או ללכת להביא משהו ולשבת ליד המחשב או ליד אנשים אחרים.
בעבודה שלי יותר ויותר אנשים מתחילים להביא אוכל מהבית ובנוסף גם חברים לאכילה פוטרו \ עזבו ולכן אני מוצא את עצמי במצבים דומים יותר ויותר.
מה גם שיש בנות שבקיץ מחליטות לא לאכול (וזה גם עוזר להן לחסוך) אז בכלל המצב נהיה קשה.
בקיץ יותר קל לא לאכול, כי מגעיל.
השבמחקאני לא אוהבת לאכול ליד המחשב בעבודה (רק בבית!) ולא רוצה לאכול עם אנשים אחרים פה שהביאו כי זה גורר סמול טוק שטני ומייגע.
בקיץ שעבר היה לנו גל גיוסים שתוצאתו בתחום הקולינרי הייתה שכל העובדים היו נפגשים בחדר הישיבות לסשן של בדיחות גרועות וסיפורים שרק שקרנים כפייתיים יכולים לבדות.
מחקזה גרם לי להפסיק להשתתף והתחיל לגרום לאנשים לבוא איתי החוצה בשמש רק כדי לא לסבול את הגריעות המשתפכת.
מה גם שחלק מהאנשים היו מביאים איתם מזון שריחו גרם לי לאבד תאבון :(
מיזנתרופיה גאלור.
מחקלדעתי בצהרים חובה להתייחס להזדמנות לעקוץ עסקיות בשטח, ולכן אולי חבל ללכת בזמן הזה לפיצריה, שווארמיה או משהו דומה שבדרך כלל לא מציע אוכל מוזל בצהרים.
השבמחקגאונים הפיצה עגבניה האלה.
השבמחקאיך רכבו על טרנד הבריאות העולמי, ומציעים פיצה בחצי עובי מהסטנדרט ובמחיר כפול.
מה שכן - טעים.
אני לא יודע אם זה המקום הנכון - אבל שמעתי מישהו ברחוב אומר שפ"ת לעיר זה כמו קריסטל מנטה למשקאות, ורציתי לשאול אם מישהו פה מבין מה זה אומר ויכול לפרש גם לי.
השבמחקתודה!
שמח לראות מקומות כאלה שלא מביישים את הפיצה.
השבמחק2 דברים שמפריעים לי :
1. נראה שרדיוס הפיצה של הפטריות קטן מזה של הזיתים - אם זה נכון אז זה חבל מאוד כי מקום רציני צריך להציג סטנדרט קבוע של גודל. אם זו רק אשליה אופטית עקב זווית צילום, כמו שראיתי בטכנודע בחיפה - אז תשכחו מזה.
2. מה יהיה עם הכמויות של התוספות? יש בקושי 4 חתיכות של פטריות על הפיצה. יהרוג אותם להוסיף עוד 4? ממה ששמעתי המחירים במקום הזה מספיק גבוהים כדי לממן את עלות הפטריות הנוספות.
וואללה מפתיע לראות כמה עגבניות יש בקצה ליד הקשה של הקראסט כנראה הם באמת מפגיזים ברוטב
השבמחקמי שלא אוהב את הפיצה הזו הוא שקרן או מתחרה ממומן שמקבל כסף כדי ללכלך עליהם
השבמחק