יום שני, 23 בדצמבר 2013

שניצל קומפני | ארוחת צהריים בבגט

שניצלים צריך לאהוב.
צריך לאהוב לאכול שניצל, צריך לאהוב להכין שניצל, צריך לדעת לעשות את שניהם.
למען הסר ספק - המון מקומות מגישים שניצל, אבל החוכמה היא לא להגיש שניצל אלא להגיש אחד טוב, ואפילו מצויין.

שניצל זה משהו שקל מאוד להרוס. עובי לא נכון, טיגון קלוקל, נתח מגעיל, הכל יכול לקרות.
בגלל זה כשאוכלים שניצל טוב - לרוב מרגישים קשר לאותו מקום, מרגישים את החיבור.

בגט שניצל עשבי תיבול עם צ'יפס וירקות
בגט שניצל: עשבי תיבול, צ'יפס, ירקות, טחינה, רטבים ותענוגות

ועכשיו לוידוי מרגש:
פעם אהבתי שניצל אבל כיום כבר לא.
מבחינתי שניצל כרוך בסבל של עופות מבוהלים, בשר מלא באנטיביוטיקה והורמונים, פחד וצואה.
זה לא מעורר תאבון, אבל מצד שני אף אחד לא אוהב לדמיין את הגועל שקורה לפני המוצר המוגמר.
תוסיפו לזה נתונים על אפרוחים שנגרסים בעודים חיים או מושלכים באלפים לתוך שקיות אשפה - זה מספיק כדי להוריד את התאבון.

עם זאת, אני עדיין מדי פעם נותן איזה ביס, אתם עוקבים אחרי תמונות המזון שלי והן לא חפות מרצח. אני מודע להכל אבל לא מצליח ליישם ב100% את מה שנראה לי לנכון.

עכשיו קחו את מה שאמרתי על מוות וגועל ותוסיפו לזה גועל אחר.
הרבה שניצליות נותנות לך שניצל עם סחוסים, שומנים, ורידים ועוד. דברים שאתה לא רוצה לראות ובטח שלא להרגיש עם השיניים. אלה חוויות שגורמות לאדם להעדיף מוצרים מן הצומח. לחומוס אין עצמות וסחוס.

נחזור לסיפורנו:
נכנסתי לשניצל קומפני. יש הרבה סיבות להכנס.
את הסניף הזה אני מכיר כבר קרוב לעשור. הוא תמיד מלא, תמיד עסוק, ובכל הפעמים שאכלתי בוא הוא גם סיפק אחלה של סחורה.
כמעט בכל רגע נתון יש תור של אנשים שמחכים להזמין ועוד תור של אנשים שמחכים להזמנה.
זה מה שנקרא בעם עסק מצליח.

הזמנתי שניצל עשבי תיבול (יש להם שניצלים בטעמים וציפויים) בבגט, עם טחינה, מלפפון טרי וחמוץ, עגבניה, צ'יפס, רוטב על בסיס חרדל ומעט רוטב צ'ילי מתוק.
היה ממש טעים.

אבו אדהם ולכן אקיים

כמובטח, הנה עוד תמונה מרגשת של חומוס אבו אדהם, במתכונת שאליה התרגלתי לאחרונה: חומוס, פול, גרגירים, טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, כמון והרבה שמן זית, בנדיבות.

מתכון מנצח.

חומוס, טחינה, גרגירים, פול, פטרוזיליה, כמון, פפריקה, שמן זית



אבו אדהם | בגלל שאתם אוהבים

אתמול פירסמתי תמונה של מנה מאבו-אדהם והלייקים זרמו כמו מים.
הבנתי שאתם אוהבים תמונות של חומוס ושאתן אוהבות את הפול והגרגיר, ולכן היום אקדיש את הזמן לחיפוש תמונות טובות של אבו אדהם שצילמתי בתקופה האחרונה ואעלה אותן לאתר בהוד והדר.


חומוס פול, טחינה גרגירים, תיבול ופטרוזיליה


בתמונה: מנה חומוס פול עם גרגירים וטחינה, אגם של שמן זית איכותי, פטרוזיליה טריה, כמון ופפריקה.
תענוג בכל ניגוב.

קפה מונטיפיורי | פיצה רעה

ארוחת צהריים בקפה מונטיפיורי שבתל אביב הפכה לסיוט כאשר קיבלתי פיצה ממש יפה שהבצק שלה לא היה אפוי במרכזו.
לאחר בקשה והסבר החזירו אותה אל התנור, משם היא חזרה טיפה יותר שרופה מבחוץ אבל עדיין כמעט נוזלית.
החוויה הייתה דומה לכל הסועדים, וכולנו ישבנו וחיכינו שוב ושוב לאותו חימום נכסף שיאפה את הפיצה עד סופה האכיל.

קפה מונטיפיורי - פיצה פטריות

פי בריבוע ירושלים | P2

באתי לבקר את עיר הבירה ביחד עם אחת מכותבות בלוג מכובד זה.
לצהריים רצינו משהו נחמד, אז היא לקחה אותי אל פיצה פי בריבוע שהייתה לא רחוקה.
על המגש ביקשנו פטריות ובייקון.
את העגבניות הם סיפקו לבד - מסתבר שהם שמים עגבניות כברירת מחדל, תמיד תמיד. גם את עלי הבזיליקום הם שמים בפרגון. כנראה שבירושלים הם נדיבים עם הפיצה, לא כמו בשאר חלקי הארץ.

הפיצה הייתה מצויינת דרך אגב.

פיצה פי בריבוע: פפרוני, בייקון
פיצה מרגשת עם בייקון ופפרוני - העגבניה והבזיליקום קומפלימנטריים

יום ראשון, 22 בדצמבר 2013

אבו אדהם קרליבך | חומוס פול עם גרגירים וטחינה

לא צריך להכביר במילים, תראו את התמונה ותתמוגגו.

חומוס, פול, טחינה, גרגירים, כמון, פפריקה, פטרוזיליה, שמן זית.
חומוס, פול, טחינה, גרגירים, כמון, פפריקה, פטרוזיליה, שמן זית.

באמת שזו מנה שעושה תענוג גדול בתוך הפה והבטן.
אם בא לכם לראות עוד - נסו כאן: אבו אדהם בשבת.

בריא בא | פסטה טבעונית בהפתעה

בריא בא הוא אחד ממקומות הסלטים \ סנדוויצ'ים שנסגרים אחרי ארוחת הצהריים.
מבחר מנות, סרט נע של אנשים, הרבה קופסאות פלסטיק של בני אדם שאוכלים במשרד שלהם סלט מול המחשב.
לא בהכרח מקום רע, במיוחד אם אתם בקטע של סלט עצום מפוצץ בכל טוב.
אני אישית לא אוהב, כי בשעות בהן אני אוכל - כל הירקות כבר מעורבבים ויש חתיכות של בצל מסתתרות בין כל ירק אפשרי.

פסטה, טופו, קרוטונים


לא היה שום דבר שרציתי, למעשה גם הירקות די אזלו, הסלטים היו במצב בו כל הרכיבים היו מפוזרים בקונטיינר אחד של השני. ברגע של יאוש לקחתי פסטה ברוטב עגבניות וביקשתי להוסיף לתוכה טופו. כשהמנה הגיעה גיליתי שאין פרמז'ן כי המקום בדיוק קיבל כשרות בשרית. לאחר מחשבה קצרה הוספתי לפסטה קרוטונים, הם היו קראנצ'יים ומתובלים וסוג של הצילו את האסון שהתרחש בצלחת. הפסטה כמובן הייתה מבושלת יתר על המידה.
ארוחת צהריים שמח!  

תגובות יפות שקיבלנו באינסטגרם:
אפילו אתה צריך לדעת שיש דברים שלא מכניסים לבטן!  
* הבטן זה לא פח זבל.כדי לחשוב פעמים לפני שמחניסים משהו לפה.

טיפו בר מסעדה | חולון של אכזבות

חבר יקר (שהוא כמו אח) המליץ לבקר בטיפו.
אותו חבר גם כותב באן בבלוג אבל מחמת הצניעות לא אסגיר את זהותו.
הלכנו. להלן הפרטים.


קרפצ'יו סינטה


קרפצ'יו סינטה כבושה במלח גס, עם שמן זית. מנה ראשונה מאכזבת עם בשר שנרצח בפעם השניה וטעמו נהרס עד תפלות עם הרגשה של יישון הגובל בחוסר טריות. למרבה הצער גם שמן הזית לא היה איכותי במיוחד והטביע את המנה, ולפיסות התפוח היו טעם וריח של בצל. בתפריט אגב היה כתוב קרפצ'ו וזה שיעשע אותי יותר מכמה שזה מצחיק באמת.


ניוקי גבינות ברוטב חמאה


ניוקי עזים:
ניוקי תוצרת בית, במילוי גבינת עזים ברוטב חמאת פורטובלו.
העזים כמובן במקור. בפועל זה היה ניוקי גבינתי, חביב אך לא יותר, עם כמה פיסות פטריה, בתוך שלולית חמאה אינסופית. הוא היה יבש מאוד באזורים מסויימים ורטוב להחריד באחרים.  


רביולי בטטה ברוטב חמאה ומרווה


רביולי בטטות אפויות: פסטה במילוי בטטות אפויות בחמאה ועלי מרווה.
גם כאן שלולית החמאה הייתה קצת מוגזמת, ואילו הרביולי שהיו קצת מיובשים מלמעה העלו חשד לחימום במיקרוגל.
הרביולי למעשה היו ממש טעימים, מילוי של בטטה רכה בטעם מדוייק וכמעט נקי, אם כי המסביב הקשה מעט על ההנאה.

בנוסף להכל השירות היה מאוד איטי, ולא במובן הרגיל אלא עם מלצריות שהולכות ממש ממש ממש ממש ממש לאט, מוזר לחלוטין. דבר נוסף שקצת הרס היה שהשירותים במקום משותפים עם שאר הבניין והרגישו כמו התחנה המרכזית בכל המובנים האפשריים. 

בנוסף לחוויה שלנו, גולשת בפיד האינסטגרם של הבלוג ציינה:
אכלתי אצלהם "המבורגר וול דאן" שהיה נע מבפנים עם טעם לוואי מזעזע. זוועה 

פיצה פיליפ בשבת בצהריים

לפעמים כשמתעוררים בבוקר, במיוחד בשבת, בא להתפנק.
זרמנו עם זה והגענו אל פיצה פיליפ, אשר היו עמוסים בלקוחות בולסים ומגרגרים.
גם עם זה זרמנו.

פיצה עם בייקון, ארוגולה, גבינת צאן, רוטב בלסמי
פיצה אישית עם בייקון, ארוגולה, גבינת צאן, רוטב בלסמי מצומצם והרבה תאורה טובה.

הפיצות נראו נהדר, היו טעימות להפליא, והצטלמו היטב עם תאורה של יום חורף חמים.
השירות היה סביר אם כי ידידותי.
הייתה הרגשה של חביבות באוויר, גם של הרחוב וגם של פיצה פיליפ, אולי זה משהו שקורה בשבתות יפות.

פיצה עם בטטה, חצילים קלויים, פלפל קלוי, מוצרלה.
פיצה משפתית עם בטטה, חצילים קלויים, פלפל קלוי ופיסות מוצרלה מושלמת.


בצירוף: קפה שחור, סודה, קולה זירו + אפוגטו, גלידת וניל בספל אספרסו.
ארוחה נהדרת לשלושה רעבים.
אחרי זה עושנו כמה סיגריות והלכנו הביתה  לישון.

יום ראשון, 1 בדצמבר 2013

פיליפ: בייקון, חצילים וגבינה לפנים

ביקור בפיצה פיליפ הוא חוויה שתמיד כיף לחזור אליה.
למרות שיש מבחר רב - אני לרוב הולך על פיצה עם בייקון בשילוב כלשהו, אם כי כל כמה זמן אני בוחר להתנסות בטעמים שלא ניסיתי, ובאמת שיש המון אפשרויות.

האם הייתם במקום?
נשמח אם תספרו לנו מה דעתכם עליו או על כל סיקור אחר שלנו שקראתם.




תקציר:
תמחור - הוגן בתמורה לאיכות המוצר ולפיצות שף אחרות
אווירה - קלילה
עיצוב - מגניב מאוד
ניקיון - ניכר (אם כי לא רצוי לשבת על הבר כי לא כל אחד רוצה לראות איך עושים לו את הפיצה עם הידיים)
שירות - תלוי על מי נופלים

יום ראשון, 1 בספטמבר 2013

רובן | כוחו של קורנביף

ביום שלישי יצאנו הבולס ואני לחגוג לחבר טוב שלנו את יום הולדתו.
אמנם לחבר כבר היו תוכנית עם בת זוגתו - אבל זה לא ממש הרתיע אותנו.
הופענו ללא הזמנה במקום עבודתו וגררנו אותו לסיבוב אלכוהול ברחוב הארבעה.
לאחר ששני מקומות שתכננו עליהם היו סגורים, נפל פור והתיישבנו לשתות בBBB. אמנם מדובר בהמבורגריה על גבול הדיינר, אבל יש להם בר לא רע, עם מחירים טובים וקוקטיילים עוד יותר טובים (אבל זה כבר בפוסט אחר).
הנקודה של הפוסט הזה היא האחרי - כשחשבנו לאן ללכת וסגרנו על רובן.


קורנביף, חרדל, אלף האיים, חסה, עגבניה, חרדל, לחם לבן.
קורנביף, חרדל, רוטב חזרת, חסה, עגבניה, חרדל, לחם לבן.


זה היה קסום, כל האזור של הארבעה \ סינמטק  \ אבן גבירול שוצף-קוצף במסעדות, ועם זאת ההחלטה הייתה כה פשוטה. בלי להתאמץ ידענו איפה למצוא את השירות החייכני והחביב ביותר, את הכריך העסיסי והטעים בכל האזור, את הבריזה של המרפסת ואת השקט היחסי שכ"כ חסר במסעדות בימינו, להכנס, לשמוע מעט מוזיקת רקע ולא יותר מזה, בלי צרחות של ילדים, זעקות של לקוחות ורעש אינסופי של מטבח.

אני לא יודע מה עוד אפשר לכתוב על רובן, אז הנה מקבץ פוסטים קודמים עליהם:




פיצה נקניקים | פרסקו, חיפה

בחמישי האחרון הגעתי עם חברים לחיפה.
חלפנו בדרך באזור השווארמות, המקום הקסום הזה בו כל חנות היא שווארמיה וכל אחת נראית טובה מהשניה - אבל היעד שלנו היה טיפה מרוחק משם והיינו עסוקים, כך שהקסם לא קרה, לא נאכלות שווארמות באותו ערב.

כשהתפנו לנו כמה רגעים פשוט צעדנו אל הלא-נודע בחיפוש אחרי משהו לנשנש.
הגענו לפיצריה פתוחה שנראתה ריקה, במקררי השתיה לא הייתה שתיה (היו שם מגשי פיצה בהמתנה לגורלם).
החברים הצמחוניים הזמינו פטריות וזיתים, ואילו אני שרציתי לטעום מוות של חיות על שפתיי - הזמתני פיצה עם נקניקים: בייקון, האם וגם פפרוני.


פיצה נקניקים - פרסקו, חיפה
פיצה אישית עם פפרוני, בייקון והאם.


הפיצה הייתה פשוטה, מעט שמנונית, עם זכר בלבד של רוטב עגבניות, ועם זאת השומניות של הבשרים הרטיבה אותה בדיוק למידת העסיסיות הנכונה.
זו הייתה פיציה בסיסית עם טוויסט מיוחד, עם בשרים טעימים יותר מדומיהם שאכלתי בתל אביב, בפיצריות יומרניות.
בסה"כ חוויה מאוד מאוד נעימה.
פרסקו היו בהחלט פתרון לא רע לקבוצה של רעבים עם תקציב מוגבל יחסית.


מחיר: 38ש"ח
מקום: מעוצב, מסודר ונקי
יחס: אדיב ושירותי
שיפור: צריכים יותר שתיה במקרר
גזר דין: בהחלט הייתי אוכל את הפיצה הזו שוב




יום שני, 5 באוגוסט 2013

סופר סושי | ספאם מביך

זו לא ביקורת מסעדה, זו ביקורת כללית.

תוכלו לראות למטה תגובה אוטומטית שהושארה בבלוג שלנו.
תגובות מסוג זה נכתבות על ידי תוכנה ממוחשבת שהמטרה שלה היא להפיץ כמה שיותר לינקים לבית העסק, במקרה הזה כדי לקדם את בית העסק במנועי החיפוש על המילה "סושי".

הלינק על המילה סושי מוביל לאתר של סופר סושי.

ביום של מצב רוח טוב אין לנו בעיה של ממש לתת לינק למי שמגיע לו, במיוחד אם העסק מגיב בצורה לגיטימית או עניינית. כאן מדובר בתגובה מצוצה מהאצבע.
חבל מאוד.




יום ראשון, 4 באוגוסט 2013

פורט סעיד | אייל שני יושב איתך לבירה

נקודות הפתיחה של הביקורת הזו הן קלות למדי, כן, זה מקום נוסף בסדרת המקומות של אייל שני.
הוא זול יותר, עממי יותר, פונה לקהל צעיר ואופנתי שבא לראות ולהראות (כמו במרבית המקומות של שני) אבל מצד שני גם לדפוק דרינקים ולשמוע מוזיקה.
אלו הם דברים שאפשר להגיד על ההתחלה ובזה למצות את הסיפור, אבל יש לו זוויות אחרות, על כך ארחיב בהמשך.

פרוסות מינוט סטייק על עגבניות ופלפל ירוק חריף, על מיטה של טחינה
פרוסות מינוט סטייק על עגבניות ופלפל ירוק חריף, על מיטה של טחינה

יום שישי בצהריים הוא זמן מצויין לבקר בפורט סעיד.
הוא גם מצויין וגם נוראי, תלוי מי אתם ומה אתם מעדיפים.
אם לא איכפת לכם מהחום ומהשמש, מהמוני אנשים שממתינים להצטרף לחוויה ומחפשים לנשנש ולשתות ולהתחיל עם בחורות ולהראות את הקעקועים שלהם.

אם בא לכם לאכול זה גם זמן לא רע, אבל בטוח שיש שעות יותר נוחות בהן לא צריך להרגיש עומס אנושי מסביב.


קרפצ'יו רוסטביף עם זרעי עגבניות ופלפל ירוק חריף
קרפצ'יו רוסטביף עם זרעי עגבניות ופלפל ירוק חריף

מאפיין נוסף שקל לזהות במטבח של שני הוא חוסר ההתפשרות על רכיבי המנות.
אם אתם רוצים לשנות משהו, להוציא משהו, להזיז רכיב אחד הצידה - לא כאן.
אתם תאכלו את מה שהלחין המאסטרו, ואם אתם אלרגיים לבצל אז כדאי שתמצאו מנה אחרת.
זכותו.


היה על זה המון בצל וניסיתי להתרחק - אפשר לראות למטה את הקמפארי שלי
היה על זה המון בצל וניסיתי להתרחק - אפשר לראות למטה את הקמפארי שלי

האוכל עצמו טרי, טעים, מוקפד, מוגש באופן מקצועי וללא המתנה מיותרת - אפילו שהכל רוחש ובוחש וכולם מזמינים וצוהלים. מלצרים וטבחים אחרים היו מתבלבלים אבל הצוות כאן עושה את עבודתו נאמנה.
המינוט סטייק היה מדוייק ועסיסי, הקרפצ'יו היה מיוחד. אמנם שניהם ניחנו ברכיבי בססיס דומים אך היה מדובר במנות שונות לחלוטין, לא יקרות, לא קטנות מדי.
הפתעה חביבה.

טחינה ומעליה דברים עם בצלים שגרמו לי לזוז הצידה
טחינה ומעליה דברים עם בצלים שגרמו לי לזוז הצידה

מקווה שתסלחו לי שלא זכרתי או אפילו לא טרחתי לזכור מה אכלו חברינו לשולחן.
עם זאת, החלק שזכרנו מהארוחה היה כשחבר ביקש מלח והמלצרית הגיעה כעבור דקה לשולחן ועשתה תנועה תאטרלית עם היד בעודה מפזרת מלח אלטנטי גס מכף ידה אל נייר המטבח החום ששימש כמפה.


בקיצור:
מחיר - מפתיע
אוכל - טעים מאוד
שתייה - יש מבחר וזה לא מרגיש כמו שוד
ניקיון \ עיצוב - יחסית לעובדה שיושבים ברחבה של בית הכנסת הגדול באלנבי אפשר עדיין להרגיש במקום מכובד
שירות - מלצריות חביבות וזריזות שמצליחות לתפקד בתוך המון סואן

בבקשה תזכירו לי להעלות את הביקורת על המזנון של אייל שני. עד אז אתם מוזמנים לקרוא את הביקורת של הבולס.


הסושיה אבן גבירול | חם או סתם

ביקור לפנות ערב בסושיה באבן גבירול יכול להניב סיפורים לא נעימים.
היינו שלושה סועדים, שניים היו מרוצים וסועדת אחת סבלה וסבלה.

למטה תוכלו לראות את ההזמנה שלי. שני רולים של אינסייד אאוט סלמון סקין עם אבוקדו ורול אחד של שרימפס בטמפורה עם אבוקדו בציפוי פירורים קריספיים וקסומים של פנקו.


אינסייד אאוט סושי רול עם שרימפס בטמפורה ואבוקדו
אינסייד אאוט סושי רול עם שרימפס בטמפורה ואבוקדו


אז כמו שציינתי, היה לי טעים, מאוד אפילו.
ישבתי וזללתי ונהניתי.
גיליתי גם שלמרות שהייתי רעב בטירוף - שני רולים בהחלט הספיקו שלי, שלושה כבר היו הגזמה, מה גם שהייתי צריך לעזור לסועדת היקרה לסיים את הרולים השנואים שהיא קיבלה.
יצאתי עם בחילה עמוקה והרגשה של בלון שנופח יתר על המידה.


שני רולים אינסייד אאוט של סלמון סקרין קריפסי ואבוקדו, עטופים במעט שומשום
שני רולים אינסייד אאוט של סלמון סקרין קריפסי ואבוקדו, עטופים במעט שומשום


הרשו לי לספר לכם מה הרס את הארוחה של הסועדת. זו הייתה בטטה חמה.
בזמן שהסושי שלנו הגיע בטמפרטורה ראויה - היחידות שהסועדת קיבלה היו חמות.
לאחר בירור הסתבר שהבטטה הוכנה במיוחד להזמנה שלה והיות כל הרולים שלה הכילו בטטה - הם כולם היו חמים בצורה ניכרת שבהתחלה הקשתה על האכילה ולאחר מכן שמרה על הטמפרטורה של הרולים ברמה שהפכה לאי נעימה בעליל.

בעוד יש טמפרטורות מומלצות לשמירה על תוספות הסושי לצד נורמות אחרות לשמירה על האורז (על מנת שלא יתסס) כאן היה מדובר באוכל חם בצורה לא שגרתית.
מיותר לציין שכחבר טוב פתחתי את הצלחת שלי בפני הסועדת שעימנו וכעוש על מעשיי הטובים קיבלתי בתמורה את הסושי שלה.

הערה נוספת: לג'ינג'ר המומחץ היה טעם מזעזע, כאילו מישהו ריסס עליו חומר לניקוי שולחנות, ואני אומר את זה בתור אדם פשוט שיכול לאכול ג'ינג'ר חי בהנאה מרובה.

בקצרה:
אוכל - לא כיף לאכול סושי רותח - לתשומת לב הסועדים והצוות
מחיר - המחירים של הסושיה עלו לאחרונה
ניקיון - מוקפד למדי
שירות - חביב אם כי לא מספיק רגיש כדי לזהות אדם בשולחן שלא נגע באוכל שלו כלל
עיצוב - אוריינטלי ומעט קלישאתי


אזכורים נוספים של רשת הסושיה:
חוויה רעה: הסושיה, בן יהודה, ת"א
סושי סושי סושי

אחים עוזרי | חומוס פול, גרגירים וטחינה

אזור שוק הכרמל וכרם התימנים הוא גם עדן לאנשים רעבים, במיוחד אם הם רעבים לחומוס.
למרבה הצער, בתור אדם עובד - אפשר להגיע לכרם בשעות הפעילות רק ביום שישי, והרי ביום שישי כולם מסתובבים שם, התיירים, ציידי החומוס, רעבים למיניהם, תושבי האזור שיושבים בסבבה שלהם במרפסת ואנשים שהולכים לעשות קניות בשוק.

השבוע במקרה הזדמן לי לעבור באזור בצהריים, ובחרתי ללכת דווקא על מסעדה ולא על חומוסיה, כדי לגוון ולנסות.
האחרים עוזרי הוא מקום כמו מקומות רבים בכרם. יש שיפודים, תבשילים, מרקים וחומוס.
לא הייתי שם מעולם למרות שתמיד עברתי ונראה כאילו אנשים נהנים, רובם אף ניגבו חומוס, ככה כל יום שישי.


מסעדת אחים עוזרי, חומוס פול עם גרגירים וטחינה.
מסעדת אחים עוזרי, חומוס פול עם גרגירים וטחינה.


אחרי שהזמנתי את המנה נפל עליי החשש.
ראיתי שכל הרכיבים של המנה שלי נמצאים בפיילות על שולחן העומד בכניסה למקום.
אני דוגל בהפרדה בין מטבחים לחלל המסעדה, בתור אדם שלא רוצה לראות פאשלות ולהתבאס כל הדרך לצלחת.
מה גם שהכל נראה קר ומנוכר, ממתין לאבק הרחוב שיכנס בדלת וידפוק על הצלחת שלי יריקה.

דקות אחרי זה אכלתי מנה טעימה, מפתיעה אפילו, כזאת שלא הייתי מאמין שלפני שניה חשבתי לוותר עליה.

בקצרה:
מחיר: נוח
טעם: לא רע בכלל
עיצוב: וינטג' \ נוסטלגיה \ חגיגה בסנוקר
שירות: לבבי ומעט מפוזר
ניקיון: חוץ מהחומוס ליד הדלת הכל נראה מצוחצח

ג'אפה ג'וס | Jaffa Juice

אם אתם בשוק של נמל יפו - אל תהססו לאתר את דוכן המיצים ג'אפה ג'וס.
מיצים סחוטים טריים ומקוררים.
אין מה להכביר במילים, עשרה שקלים לכוס, אתם תחזרו לקנות עוד.

בתמונה: אני קונה לימונענע ומיץ רימונים.


ג'אפה ג'וס: לימוננענע ומיץ רימון

בקיצור:
מחיר: מציאה
טעם: גן עדן
עיצוב: קרח מרוסק ודוכן מתכת מבריק
שירות: מכל הלב
ניקיון: מצוחצח

יום שני, 15 ביולי 2013

פיצה בלה, רמת גן | טעימה מהעבר

מוצאי שבת, כבר מאוחר, אני וזוגתי מנסים לחזור אל האוטו שלנו אחרי ביקור אצל חברים שחנכו דירה.
אני מת מרעב.
בזווית העין אנחנו רואים פיצריה שנראית כאילו היא נפתחה בסוף שנות השמונים ומאז נשארה בדיוק ככה.
הפיתוי היה רב. בסוף נשברתי.

פיצה בלה, רמת גן.
פיצה בלה, רמת גן.

המשולש שהיה יותר רחב מאשר ארוך היה מוזר לעין.
גם כמות הגבינה שונה ממה שרואים לאחרונה (טרנד של פיזור גבינה לסירוגין).
הפיצה עצמה הייתה מוסתרת תחת קונוס, ככה שנאלצתי לשאול אם אפשר לקנות משולש - פשוט לא ראיתי אותה.

הפיצה הייתה לא רעה, עם טעם של פעם, בדיוק כמו שהמקום נראה מהעבר - ככה הרגישה גם הפיצה.


טעם: 7/10
ניקיון: 7/10 (המראה עצמו נראה מעט מוזנח - אבל ייתכן שזה היה החושך)
שירות: 9/10
מחיר: 10/10 (גם המחיר היה של פעם)

פיצה טרנטינו | קניון עזריאלי

קיץ, החופש הגדול, צהריים.
קניון עזריאלי מפוצץ באנשים רעבים שעפים על דוכני המזון כאילו לא ראו אוכל מעולם.

עם האמור לעיל, השירות בטרנטינו היה מהיר, אדיב והפיצה עצמה התגלתה כלא רעה כלל - במיוחד בשביל פיצה מחוממת.
עוד בתפריט: פסטה, קלצונה, כל מיני.

פיצה טרנטינו, עם תירס, זיתים ופחית קולה זירו בצד
פיצה טרנטינו, עם תירס, זיתים ופחית קולה זירו בצד.

מכיוון שקניון עזריאלי לא התברך ביותר מדי פיצריות (ואת סבארו סגרו לא מזמן) אז אני בהחלט ממליץ לבקר.
במקרה הטוב תמצאו מקום ראוי וטעים, במקרה הרע אכלתם משולש פיצה בשלא אהבתם, זה קורה.

בתאבון!

טעם: 9/10
ניקיון: 9/10
שירות: 9/10
מחיר: 8/10

יום שלישי, 2 ביולי 2013

פיליפ: אננס, בייקון והרבה אהבה

פיצה עם אננס.
מה עוד אפשר להגיד חוץ מפיצה + אננס.
זה שילוב ממש ממש טוב.
עכשיו קחו את המשוואה הזו ותוסיפו אליה בייקון.
מדובר בהצלחה מסחררת. אין לי מושג למה מתייחסים לזה כאל פיצה בנוסח האוואי, אבל עדיין, טעים.




תקציר:
תמחור - הוגן בתמורה לאיכות המוצר ולפיצות שף אחרות
אווירה - קלילה
עיצוב - מגניב מאוד
ניקיון - ניכר (אם כי לא רצוי לשבת על הבר כי לא כל אחד רוצה לראות איך עושים לו את הפיצה עם הידיים)
שירות - תלוי על מי נופלים

יום חמישי, 20 ביוני 2013

מפגש שאול סניף המסגר | עדכון ואכזבה

לפני כשבועיים סיקרתי את מפגש שאול סניף המסגר והתרשמתי לטובה.
אני חייב לעדכן ולהזהיר, כי הביקור האחרון (השני במספר) שלי במקום היה פחות טוב.

ביקרתי עם ידידה מהעבודה.
לצערי לא הייתה שווארמת עגל ולכן לקחתי שווארמה הודו בלאפה.
אני לא יודע לציין מה היה רע, אבל לא הצלחתי להגיע לחצי הלאפה, וגם את מה שאכלתי בלעתי רק כי הייתי צריך והיה לי חבל על הכסף. בנוסף הצ'יפס היה לח וקשה מבפנים והחמוצים שאהבתי בביקור הקודם היו פחות מטריים ולא ממש טעימים.

אחזור לבקר פעם נוספת כדי לבדוק אם היה שיפור.
אנא ספרו לנו אם גם אתם חוויתם משהו דומה במקום המדובר או בכלל, למה שלא תספרו לנו דברים, זה נחמד.

יום שלישי, 4 ביוני 2013

מפגש שאול סניף המסגר | חם מהשטח



הבולס ואני נפגשנו לארוחת צהריים.
שנינו חלפנו לאחרונה ליד הסניף החדש של מפגש שאול (המסגר 45 תל אביב) והשילוט סיקרן אותנו, שלא לדבר על הריחות.
בהתחלה זה לא נראה מזמין במיוחד - אבל אחרי שהם השקיעו בשילוט ומדבקות ענקיות עם תמונות של המנות כבר היה טיפה יותר מעניין בעין.

שנינו בחרנו בשווארמה עגל - בפיתה.
האפשרות השניה הייתה פרגית.
הודו ופרגית אפשר לרוב לתבל ולצלות ובכך לעבוד איכשהו על החיך או סתם לעבור בבינוניות עם חומר גלש שקשה לקלקל (אך יש כאלה שהורסים עד הסוף).

הטעם והמחיר היו מפתיעים. עוד פרטים אחרי התמונה.


שווארמה עגל בפיתה | מפגש שאול
שווארמה עגל בפיתה | מפגש שאול


ראשית - השוואה קצרה:
בכדי לרכוש שווארמה בפיתה אצל דבוש (כולנו מסכימים שדבוש הוא מדד לשווארמה לא רעה במחיר גבוה אבל לא מהקיצוניים ביותר) תאלצו להפרד משלושים שקלים (30ש"ח למקרה שאתם מעדיפים מספרים).
עכשיו תחזיקו חזק.
שווארמה עגל + בקבוק פלסטיק של קולה זירו עלו לי 32ש"ח סה"כ, עם תוספת צ'יפס בצד.
זה נכון שיש זולים יותר, חלק אפילו באזור הליכה (אם כי באותו הבניין וממול אפשר לדעתי למצוא גם שתי שווארמות הרבה יותר יקרות) אבל כאן מדובר במשהו אחר.

הבשר היה מעט מלוח, עסיסי מאוד, לא עשוי עד מצב של "שרוף", זו לא הייתה שווארמת גורמה (האיטליז למשל) אבל היה מדובר במנה מהנה ומשביעה במחיר מניח את הדעת.
במחיר שאותו דורשים כיום על פיתה של שווארמה פרגית - זה בהחלט שווה.

לסיכום:
אתם מוזמנים לנסות, אני ממליץ.
אני בטוח שאם פיספסתי משהו אז הבולס יוסיף בתגובות.

אינדירה | אליה וקוץ בה


שבת בצהריים, זמן נהדר לאכול משהו.
לפעמים בשבת יש כוחות נפשיים לבשל ולהתפנק בבית, אבל בשבתות אחרות רק רוצים לברוח החוצה ולאכול משהו טעים שיהפוך את סוף השבוע לחוויה.
השבת שעליה מדבר הפוסט הזה אכן הכילה חוויה, אבל לזה נגיע בסוף.
קריאה מהנה!

פאקורה: ירקות בבלילה בטיגון עמוק
פאקורה: ירקות בבלילה בטיגון עמוק


זוגתי ואני אכלנו באינדירה לאחרונה לפני ארבע שנים.
מה שזכרנו מהביקור ההוא היו מחירים מופרזים ומגוון מנות שלכולן היה את אותו הטעם.
עוד זכרנו שאת רוב השתיה מוזגים במטבח מבקבוקים בלתי נראים והיא מגיעה לשולחן בכוסות.
הפעם המחירים הרגישו סבירים, לאוכל היה טעם מצויין ומגוון ולגבי השתיה פשוט הזמנתי את מה שהיה בבקבוקים כי לא התחשק לי להמר.
הארוחה החלה מצויין בפלטת מטוגנים.


לחם נאן שום
לחם נאן שום


מיד הגיע גם לחם הנאן שהזמנו.
לא בדיוק הלחם שהזמנו אלא גרסא משודרגת ומעט יקרה יותר (שלושה שקלים למיטב זכרוני) שלו עם שום ועלווה כלשהי.
זרמנו עם הטעות, שיהיה לתרופות כמו שאומרים הצעירים.
לא עבר זמן רב והגיע גם האוכל.
בין לבין הצצתי סביב, היו כמה זוגות וכולם נראו כאילו הם נהנים.
האווירה הייתה נעימה, העיצוב היה קצת משנות התשעים אבל לא היו לי תלונות.


עופות, אורז, קארי, תענוגות לחיך
עופות, אורז, קארי, תענוגות לחיך


האוכל היה מצויין.
זו הייתה ארוחה שבה קולות הנאה הושמעו, צלחות לוקקו, שאריות נארזו הביתה עם תאוות גדולות והייתה הרגשה של ערך לכסף למרות שמנות עיקריות היו יכולות להגיע עם תוספות \ לחמים כלולים במנה (תמחור של 70-80ש"ח לקערית של עיקרית עלולה להרגיש כמו שוד במקרים מסויימים).
כאמור, היה טוב וטוב שהיה.
הטעמים היו מדוייקים, עזים, הצבעים היו משמחים ומגרים, כולם היו מרוצים.

לסיכום:
היה שווה לבוא, נהנינו מאוד, אני ממליץ בחום אבל ישנה הסתייגות אחת. בערב של אותו היום אני הקאתי בצבעים עזים למשך דקות ארוכות. זוגתי דווקא הרגישה מצויין.




סאלם בומביי | אם כבר הודי אז עד הסוף



בוודאי שמתם לב שיש היום אווירה הודית בבלוג.
אם כבר אנחנו במטבח הנהדר הזה, אי אפשר בלי לתבל בפוסט על אחד המקומות האהובים עליי בעולם.

בתמונה מטה תוכלו לראות שתי כוסיות של צ'אטני ולצידן שני לחמי פאפאדאם.
את השאר אתאר לפי כיוון השעון: ירקות חריפים, תבשיל בקר, עוף מסאלה ועוף טיקה, תבשיל כרובית וקוקוס, חצילים וקישואים. במרכז נחה ערימה יפיפיה של אורז שבתוכה מסתתר דאל וגם עדשים ירוקות.

בתאבון!


צלחת עמוסה כל טוב | סלאם בומביי
צלחת עמוסה כל טוב | סלאם בומביי



פוסטים קודמים על סלאם בומביי:



טנדורי | אוכל הודי בצבעים טעימים


קוראים וקוראות ותיקים וותיקות של הבלוג בוודאי זוכרים איזכורים של טנדורי בעבר.
יצא לנו כבר לסקר אותם בארוחת בופה, במשלוח עסקית ובמשלוח רגיל בשעות הערב.
ארוחת הבופה (אותה חווינו פעמיים) הייתה סבירה בפעם הראשונה ובינונית ומטה בפעם השניה, בגלל האוכל ולצערי גם בגלל שירות לא ידידותי בעליל.
לשמחתי הפוסט הזה בא לעדכן על שיפורים בצורת ההגשה, השירות ואפילו ברמת המזון עצמו. 


תבשיל גרגרי חומוס, תפוחי אדמה עם פלפלים, אורז, רטבים וצ'אטני
תבשיל גרגרי חומוס, תפוחי אדמה עם פלפלים, תבשיל אפונה וירקות, אורז, רטבים וצ'אטני, לחם נאן בפינה


הסיפור האישי ברקע הוא מקרה פשוט של לחץ חברתי ורצון לאכול אוכל טעים בלי סוף.
חברים הלכו לשם עם קופון שרכשו מבעוד מועד (חצי מחיר על ארוחת הבופה - 35ש"ח במקום 70), ואני הצטרפתי ברגע האחרון, מוכן ומזומן להעמיס עוד ועוד ועוד ועוד.
למעשה אכלתי לפני כן ארוחת בוקר די גדולה כך שהקיבולת שלי לא הייתה במיטבה, אבל עדיין היה די והותר חלל וכל הכתום והחום וגם הירוק והטעים.
הצלחתי לסיים שתי צלחות עמוסות מבלי להגיע למצב בו אני רוצה למות ושונא את החיים שלי מרוב שובע.


עוף טנדורי חם ועסיסי מהשיפוד
עוף טנדורי חם ועסיסי מהשיפוד


השיפור ניכר כבר ברגע בו ראיתי שהמלצר התוקפני לא נמצא.
לאחר שהתיישבתי הבנתי גם שאת העיקריות (עוף \ דג) כבר לא צריך לקחת מתוך קונטיינרים אלא הן מגיעות על צלחת לוהטת מהמטבח. מה שאומר שמכינים לפי ההזמנה כדי לא לבזבז אוכל, אבל למעשה זה גם אומר שיותר תשומת לב מוקדשת - ההיפך מבישול בכמויות ענק, וגם האוכל עצמו מגיע חם וטרי - להבדיל ממזון שמחכה לאנשים שיבואו לקחת אותו עד שהכמות נגמרת וצריך לרענן.

לסיכום:
האוכל היה מצויין, השירות היה ידידותי, כל מה שהזמנו לשולחן הגיע מהר ואת הבופה דאגו לרענן בקצב מסחרר.
ממליץ בחום להגיע, בעיקר עם הקופון - הרבה יותר משתלם.


יום ראשון, 2 ביוני 2013

ויטרינה | נקניקיות או לא להיות

אם יש משהו שבית העסק הזה משדר זו נינוחות והסתפקות במועט.
אצל ויטרינה זה בא לידי ביטוי בתמחור הסביר, במיקום המרכזי אך הקטן יחסית, במבחר המנות המצומצם ואפילו בשעות העבודה: א'-ה': 12:30-23:00 ו': 12:00-17:00.
הם בוחרים לנוח בסוף השבוע, מה שמשדר ההיפך מחמדנות; המקום הצנוח יחסית מעוצב בטוב טעם ושוקק חיים לא פחות ממסעדת ענק; המנות עצמן טעימות, מוקפדות וייחודיות מאוד.
למראית עין אין כאן דבר וחצי דבר שאינם בסדר.


צ'יפס תפוח אדמה ובטטה, חמוצי הבית, נקניקיית חזיר ורוקפור, קטשופ סלק ואיולי מדהים
צ'יפס תפוח אדמה ובטטה, חמוצי הבית, נקניקיית חזיר ורוקפור, קטשופ סלק ואיולי מדהים


את המקוריות והטאץ' אפשר לראות כבר בתמונה הראשנה:
נקניקיית חזיר עם נגיעות רוקפור, צ'יפס מתובל שמגיע עם גרידת לימון ומורכב מ50% בטטה ו50% תפוח אדמה, כף מרק אסייתית הנושאת בתוכה קטשופ סלק ייחודי ורוטב איולי ששניהם כמובן הם פרי המקום. אפילו החמוצים הם מתכון הבית והם מדהימים.
קטשופ סלק!
חייב לציין גם את מבחר הנקניקיות המרשים - עמדתי מול חלון הראווה וחשבתי ארוכות מה לקחת, הכל נראה טוב ונשמע טוב בתיאורים אפילו לאדם כמוני שלא בהכרח אוהב בשר טחון.

מנת צ'יפס 50\50
מנת צ'יפס 50\50


זוגתי האהובה הצטרפה אלינו לקראת סוף הארוחה שלי והזמינה המבורגר (אליו אתייחס בהמשך).
ניצלתי את ההזדמנות כדי להוסיף סלסלה של צ'יפס ב"מיוחד" בשבילה, עליו התנפלתי בשמחה.
באמת שהשילוב המנצח של בטטה ותפוח אדמה עם התיבול וגרידת הלימון עשו לי חגיגה בפה.
חייב לציין שחזרתי מאז במיוחד בשביל הצ'יפס.


ייתכן וזה ההמבורגר הטוב בעיר | ויטרינה
ייתכן וזה ההמבורגר הטוב בעיר

אם אתם עוקבים אחרי הבלוג אתם בוודאי יודעים שאני לא חובב המבורגרים.
זוגתי לעומת זאת דווקא אוהבת אותם מאוד.
היא אכלה את המנה שבתמונה בהתלהבות בלתי מרוסנת והכריזה שוב ושוב שהוא אחד הטובים שאכלה לאחרונה, תוך כדי שהיא מונה המבורגרים נחשבים ומספרת מדוע לדעתה הם פחותים.
השמועה ברשת אומרת שהסוד הוא חלקי צוואר מעושנים שנכללים בתערובת הבשר.

לסיכום:
מומלץ מאוד. המכשול היחידי שמצאתי היה שעות הפתיחה. זה לא סביב השעון וסופי השבוע יכולים להוות מכשול לזללני פנאי, אבל מומלץ לתכנן מראש ולהגיע בשעות הפעילות.

יום ראשון, 26 במאי 2013

פיצה ביתית | מתכון לעצלנים

קודם תראו איזה פיצה יפיפיה ואז אחשוף בפניכם את הסוד הנוראי שמאחורי עשייתה.
מדובר בטריק מקצועי, הכנה פשוטה, דקות בודדות ואתם בענייני הפיצה.
זה כמעט ולא לאניני טעם אבל בסופו של דבר הפיצה הזו שווה יותר מכל מקפיצה שיש לכם במקפיא.
תראו איזה יופי!


פיצה ביתית משובחת
שלוש גבינות, שתיים לפנות בוקר, פיצה אחת


להרכבת הפיצה הנ"ל השתמשתי ב:

  • טורטיה
  • מטבוחה מרוקאית "רפי כהן"
  • גבינת אולד אמסטרדם
  • גבינת צ'דר צהובה
  • גבינת זוטא של משק עפאים
תהליך ההרכבה פשוט והגיוני, כמו כל פיצה בערך.
מורחים את המטבוחה על הטורטיה ופתאום זה הופך לבצק עם רוטב. מעל מפזרים את הגבינה.
תוכלו לראות למעלה את גבינת האולד אמסטרדם (מגוררת), תחתה בצד שמאל יש פיסת צ'דר שלא היה לי חשק לגרר (אמרנו עצלנות) ומימין פיסה של זוטא בשלה.
את המוצר הכמעט מוגמר אופים בחום של 150-200 מעלות עד שהגבינה מבעבעת.
אם אתם בקטע של גבינות מושקעות, בצק דק ורוטב איכותי עם חריפות עדינה והכל במהירות הכנה של דקות - זו הפיצה בשבילכם.
אמנם לא מדובר בשיא התחכום, הבצק הוא לא יצירת פאר והרוטב הוא לא טרי מבין ידיכם, אבל הפיצה הזו טעימה וזמינה במינימום השקעה.

בתאבון!

יום חמישי, 23 במאי 2013

טאג'ין | ארוחת צהריים של בררנים

טאג'ין, או כמו שהם קוראים לעצמם "טאג'ין מאכלי עמים" מציבים בקדמת החלל סירים עצומים ומהבילים עם נזידים, רטבים, ירקות בנוזלים, עופות, תוספות וממולאים למיניהם. חגיגה לאוהבי הקציצה וצלחת העמוסה בכל טוב.

לאדם כמוני שלרוב לא סגור על עצמו - הכי כיף לבוא ולדעת שיש תמיד דברים בסיסיים (אני אוכל אוכל של ארוחות ילדים למעשה) כמו אורז, מגוון סוגים של תפוחי אדמה, כל מיני ירקות מאודים או אפויים, חזה עוף על שלל צורותיו.
הנחמה שבמזון בסיסי יחסית.

הנה ארוחת צהריים שלי מהשבוע:

עוף בתיבול הודי, תפוח אדמה אפוי, צ'יפס, אורז
עוף בתיבול הודי, תפוח אדמה אפוי, צ'יפס, אורז

למעשה כבר דיברתי על טאג'ין בעבר. הנה פוסט אחד על טאג'ין, והנה אחד אחר על טאג'ין.
זה אומנם לא גורמה, אבל כל אחד למצוא פה איזה פינוק טעים.

אגב, עכשיו גם יש להם בר סלטים חדש, אני עוד לא ניסיתי אבל אומרים שזה לא רע בכלל.

כריך ז'מבון | קפה הבימה

אני יודע שכבר דיבתי על המקום הזה לא פעם, ובטח גם דיברתי על הסנדוויץ' הספציפי הזה, אבל זו באמת יצירת פאר.
אפילו שקוראים לו כריך ביס, יש בו יותר מנגיסה אחת ומספיק בשביל לסגור פינה לשעתיים שלוש.
הייתי חייב לחלוק את התמונה הזו, אני בטוח שתדעו להעריך אותה.

כריך זמבון, קפה הבימה
כריך זמבון, קפה הבימה

מה יש לא לאהוב בעצם?
ז'מבון (תדמיינו בייקון), גבינה, עלים צעירים, גבינה ומיונז, בלחמניה כיפית עם שומשום.
תענוג בפה ושמחה בלב.
אם יש מקום שבאמת מפתיע עם כמויות מטורפות של כריכים איכותיים עם מרכיבים משובחים - זה הם.


למתקשים במציאה:
תל אביב, סוף שדרות בן ציון, סמוך למעבר החציה לבימה \ רחוב תרס"ט, אתם תראו בודקה עם מספר שולחנות צמודים, מצד אחד דלפק ומצד סמוך ויטרינה עם כריכים וסלטים מהממים.

משקה גויאבה | פוסט קצר ונהדר

אני לא ממש מכיר גויאבות, לא ממש אוכל אותן, בטוח שלא שותה מיצים בטעם שלהן.
כל זאת השתנה כשהייתי במכולת שכונתית בדרום תל אביב.

הבקבוק החמוד הזה תפס לי את העין.
הוא היה זול במחיר ולהפתעתי הוא היה גדול מאוד בטעם.
משקה קריר, מרענן, ובעיקר לא מכאן.
אני אישית נורא אוהב לנסות דברים זרים ולא מוכרים (אבל לא גויאבה למשל - אפילו שמסתבר שאנשים טוענים שזה טעים) אז קניתי ואהבתי מאוד.

יצא לכם לטעום?
אתם אוהבים גויאבות?
ספרו לנו בתגובות!


משקה גויאבה ממדינות ערב
משקה גויאבה ממדינות ערב

יום שני, 20 במאי 2013

חומוס שלמה ודורון | שישי בצהריים

הלו הלו

שיטוט יום שישי בסביבת שוק הכרמל הביא אותי ואת Sabib לנסות את החומוס המדובר של שלמה ודורון בכרם התימנים.
באזור יש חומוסיות כמעט כמו באסטות של ירקות, ומה שמייחד את המקום הזה הוא שהוא נוסד ב1937 ע"י הסבא שלמה, וכיום מנוהל ע"י הנכד דורון. לא יצא לי לבקר שם בדיוק בשנה ההיא, אז אני איאלץ להאמין להם.
החומוס מקבל סופרלטיבים רבים ברשת, גם מצד אנשים "מביני עניין" שמוכנים להיהרג על שמו הטוב.

הגענו בשעת שיא בצהרי היום, והצטרכנו לחכות כרבע שעה בתור.
בקץ ההמתנה, קיבלנו את שולחננו הלא מרווח כל כך שנמצא ליד מלאי גדול של פחיות ריקות למחזור, אבל כשאתה כבר מקבל מקום בחומוסיה מבוקשת בצהרי יום שישי, אתה לא יכול להיות בררן.

לקח מספר דקות עד שניגש אלינו מלצר.
המקום מגיש אך ורק חומוס בניגוד למקומות אחרים באיזור שמשלבים גם בשר כמו מסעדת ארז השווה.
הזמנו מנת חומוס בינונית [להבדיל מגדול או קטן] עם טחינה ועוד מנת חומוס משולשת (ששילבה גם גרגרים ביצה ופול).
כבונוס קיבלנו גם ביצה לכל חומוס, למרות שלא ביקשנו.

והרי המנות שהגיעו כעבור מספר דקות מעת ההזמנה :

טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, שמן זית וביצה
טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, שמן זית וביצה

טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, שמן זית וביצה
משולש עם ביצה


למרות שהחומוס הגיע בזמן סביר לשולחן, עדיין לא יכלנו לדגום אותו והצטרכנו לחכות פרק זמן קצת רב מידי לטעמי, לצלחת הפיתות (חמות ומשובחות) ולתוספות (בצל ושות').

טוב, אז הפיתות הגיעו, חתיכת פיתה ביד בתנועה מדודה לעבר החומוס, מצפה לפיצוץ בפה בעוד 3..2..1.. ו..
לא משהו האמת.. וכל כך רציתי..,
הטעם סטנדרטי למדי, מזכיר קצת חומוס צבר שקניתי ב10 שקלים לכמעט קילו בסופר.
כל התוספות שנלוו אליו הצליחו להקפיץ קצת את הרמה שלו מעל אותו חומוס שיש לי במקרר בבית, אבל לא בהרבה.
אפילו הביצה הייתה קצת חסרת אופי - לא ממש חומה ולא ממש לבנה.

עבור 2 המנות בצרוף 3 פחיות קולה זירו (שהיו מצויינות וגם למדנו ש"מאיה" זה שם מאוד נפוץ) שילמנו מחיר סטנדרטי של כ60 ש"ח. לא נראה לי בסך הכל שזה מקום ששווה לחכות בתור אליו - עדיף ללכת לארז הסמוכה - שם יותר טעים, ויש גם שיפודים במחיר מציאה.


 - - - - - - - - -

וכעת לדברים מאת סביב (Sabib):

אני חייב להסכים עם הניתוח המושכל של ידידי המלומד.
החומוס טעים בגדר הרגיל, אם כי הופתעתי לגלות כמה ההייפ סביבו מוגזם - הרי באיזור השוק יש כאמור חומוסיות בשפע וזו לא באמת שווה עמידה בתור יותר מאחרות.

הלחץ שהוביל לשירות מבולבל ואיטי מאפיין את הכרם בימי שישי, כשאנשים נצלים בשמש בעודם ממתינים לשבת איפשהו ולאכול משהו, ממתינים שיקשיבו להזמנה שלהם או שיקחו מהם את הכסף. זה לא חדש אבל זה תמיד פוגע מעט בחוויה.
עוד פגיעה נרשמה בתוספות הביצה שהונחו בצלחת מבלי לשאול ולאחר מכן חוייבנו עליהם.
שוב, לא סוף העולם, אבל עוד דבר לרשימה - כשבונים לך ציפיות אתה עלול להתאכזב.


חומוס משולש ומנה של חומוס טחינה ברקע
חומוס משולש ומנה של חומוס טחינה ברקע

לסיכום:
זו מנה לא רעה אם אתם באזור ורוצים לנסות, אולי יש ימים שהיא אפילו טעימה יותר בהם.
מצד שני, זו לא מנה שהייתי נוסע בשבילה במיוחד - יש באזור הכרם חומוסים אחרים שעדיפים לטעמי.
כמובן שבסופו של דבר חומוס הוא עניין של טעם אישי, אז אם אתם חולים על שלמה ודורון ספרו לנו למה, אולי אפילו נשתכנע.

המנה הגדולה (לקחתי את גודל הביניים) ביחד עם הפיתות הטריות די סתמה אותי ככה שלא יכולתי להנות ממטעמים אחרים שיש לאזור להציע, שלא לדבר על קניות בשוק שעשיתי בקושי מפאת השובע ותחושת הכובד.
אם יש לכם תוכניות לשישי - עדיף לא להתחיל את היום עם חומוס ופול.



יום ראשון, 28 באפריל 2013

דה באן | חומוס הכרמל | ביר מרקט

אין כמו ארוחת צהריים עם חברים מהעבודה.
אני אומר את זה די הרבה אבל זה רק נהיה יותר ויותר נכון.
הארוחה היא הזדמנות להתגבש, לדבר עבודה בסביבה נעימה יותר, לקטר ולשחרר לחץ, לאכול טוב ולהתעכב בחוץ קצת יותר ממה שהיית מרשה לעצמך בארוחה לבד.
ומה יותר טוב לגרגרן כמוני מאשר ארוחה? התשובה פשוטה: מספר ארוחות.


חומוס גרגרים, טחינה, חריף, חמוצים
חומוס הכרמל, עם טחינה היוה, גרגרים חמים, חריף מדהים וחמוצים קראנצ'יים שמוסיפים למנה

תחנה ראשונה: The Bun.
אם ככה, תשאלו אותי מה הסיבה שהתמונה הראשונה היא דווקא של חומוס הכרמל?
ובכן, אחת מנשות הקבוצה החליטה במפתיע שלא לאכול בדה באן, ויצאה החוצה.
אני הצטרפתי אליה כדי שלא תהיה לבד בעולם.
הלכנו לחומוס הכרמל ואכלנו את החומוסים הטובים בעיר במחיר של עשרה שקלים בלבד למנה. המציאה של הלייף.
השתיה אגב בחמישה שקלים בלבד.


בירה מהחבית, ביר מרקט
טעימה של בירה מהחבית בביטר מרקט

תחנה שניה: ביר מארקט.
ממש מול חומוס הכרמל עומדת הבאסטה של הבירות, פאב באמצע השוק, שרפרפים בתוך ההמולה, נוזלים כיפיים שירעננו כל רוכש ורוכשת בימים חמים.
שאלתי מה יש בחבית וקיבלתי כוס דגימות קטנה וחמודה (שמופיעה בתמונה).
בסופו של דבר לקחתי לדרך בקבוקים של סיידר תפוחים ורימונים.
סיידר רימונים אחד שתיתי כבר תוך כדי הליכה חזרה לרכב (שעברה דרך דוכני גבינות אותם לא צילמתי).
לביר מרקט יש גם סניף בנמל יפו (בתוך מתחם השוק). העובדים בשני הסניפים נחמדים, הבירות מגוונות ומעניינות וגם המחירים לא רעים כלל.


המפורק של דה באן נוסע באוטו

חלק ג' וחשוב לא פחות: דה באן!
ברוב חוכמתי ביקשתי מאחת הסועדות שנשארה במסעדה שתיקח לי לדרך שני כריכי בקר מפורק כאשר הן תסיימנה לאכול שם.
לטענתה - האחים שי ואייל קיצ'ס התנגדו מחשש לאי עמידותה של המנה במסע אל מחוץ למסעדה אך בסופו של דבר הסכימו ולו רק כי הם מכירים את אהבתי הרבה ליצירה שלהם.
אמנם התגנבו לאוניי שמועות שהיה באותו יום גם פורק בלי אבל בסה"כ זו אשמתי שברחתי בעקבות הקולגה.


המפורק של דה באן על השולחן בעבודה

שמחתי מאוד שהם הסכימו כי הכריכים עמדו בדרך נהדר.
אחד מהם נאכל בערך רבע שעה לאחרן מכן, תוך כדי נסיעה.
הוא היה נהדר והלחמניה עמדה בלחות ובמבחן הזמן. אכלתי וליקקתי את האצבעות.
עולם הבישול הישראלי צריך לעצור את הכל ולחקור את הכריך הזה על רבדיו הרבים.
באמת, אתם חושבים שאתם יודעים מה זה אוכל, אבל מעטים כריכי הבשר המפורק בישראל וזה אחד הטובים אם לא הטוב שבהם.


המפורק של דה באן אומר שלום לאוטובוס דן

הריך השני נאכל חצי שעה מאוחר יותר, הבשר הספיק להתקרר אבל עדיין היה מספיק רק וטעים, הלחמינה לא נס ליחה גם היא. היא לא התפרקה, לא נרטבה מדי, הטעמים והמרקמים נשמרו באופן מצויין.

סוף פסוק:
כיף לצאת לאכול.
מעט פחות כיף עם אנשים בעייתיים.
הכי כיף עם חומוסים וכריכים ובירה גם!

סושה הרצל | אני לא מרוצה

והרי פוסט קצר וענייני.

הזמנו לעבודה ארוחת צהריים מסושה הממוקמים ברחוב ברצל, בסמוך לפליישמן דלי.

תפריט הסושי היה מאכזב מבחינת ההיצע, למרות שבדיעבד התפריט הכללי הכיל כמה דברים שהיו יכולים להיות תחליפים סבירים.
הטענה הכי חריפה הייתה המחיר ביחס לגודל.
היות והמחירים של סושה עולים על מחירי הסושיות של האדם הפשוט (ג'פאניקה, הסושיה, אצה) אדם פשוט היה יכול לצפות שהסושי יהיה ברמה גבוה יותר, אך הוא לא היה.




האכזבה הבולטת מבין כולן הייתה עוביין של יחידות הפוטו-מאקי, שהיו רק מעט יותר עבות מהצ'ופסטיק איתם הן נאכלו.

לצד טענה זו הייתי רוצה להוסיף את הבדיקה הקלאסית שלי, תוספת הבוטנים.
ההזמנה בוצעה אונליין ובסעיף ההערות ביקשנו בוטנים - מצרך שקיים לרוב במקומות בהם מגישים גם נודלס ובמטבחים אסייתיים בכלל.
הבוטנים לא הגיעו, וגם לא הגיעה שיחת טלפון המציינת שתוספת זו תעלה כסף או שהיא אינה קיימת בבית העסק.

זה מזכיר לי אגב מעשה שקרה בג'פאניקה, מקרה בו דיברנו עם הסניף בטלפון, הוסכם שנוסיף כסף בעבור בוטנים, ולבסוף הם לא הגיעו והאדם איתו דיברנו בסניף סיים את המשמרת כך שלא היה עם מי לדבר.
אבל אני סוטה מהסיפור.




השורה התחתונה היא שלא אנסה להזמין מהם שוב.
יחס המחירים לכמות ואיכות האוכל לא מצדיק הזדמנות שניה שלרוב אנו נותנים לבתי עסק כי כידוע לכל מטבח יש יום חלש ועובדים גרועים - אי אפשר לדעת על מי נפלת.

בסופו שלדבר הפוסט לא יצא קצר ולא בדיוק ענייני אבל הוא בא מהלב וזה מה שחשוב.
הלב רצה סושי והוא קיבל סושי, אבל פחות טוב ממה שהוא ציפה לו, וב115ש"ח לארבעה רולים עצובים.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג