יום שישי, 30 במרץ 2012

שווארמה בפלאפל הקוסם

יום אחד קפצתי לארז והוא שיכנע אותי ללכת לאכול אצל הקוסם.
לא צריך להתאמץ מדי כדי לשכנע אותי ללכת לביקור בפלאפל הקוסם.
בקיצור, אז ארז ואני הולכים לקוסם, אני מזמין שווארמה בפיתה כי אני כאמור לא באתי מיוזמתי (ושמים לי פלאפל למעלה) והיה לי טעים. 
אני לא יודע בכלל איך להסביר מה זה הקוסם, כי המקום נע בין שלמות קולינטרית וטעמים מדהימים לבין רגיל.
יש ימים שאפשר לאכול שם את המנות הכי טעימות ביקום ויש ימים שזה רק עוד מקום אחד ברחוב.

שווארמה בפיתה רכה, עם כדור פלאפל בונוס

לפלאפל הקוסם יש את כל השטיקים הרגילים שהופכים מקום לטוב.
יש אוכל טרי, פלאפל פינוק לכל לקוח שנכנס, עובדים שמפנקים בבדיחות ("זהירות זה טעים") ובמקרה של הקוסם יש גם דברים שלא הרבה מקומות הולכים עליהם כמו להגיש גם פלאפל, גם שווארמה וגם לאחרונה מנות חומוס, או אפילו משקאות כמו רימודנה (לימונדה ורימונים) או משקה תמרהינדי.

כמו עין של צ'יקבוחא

לא משנה מה אני כותב על הקוסם יש לי הרגשה שכבר סיפרתי את זה שוב ושוב, אפילו פה בבלוג.
אין לי באמת חשק להלאות אתכם, אז אספר רק עוד שני דברים:

  1. הפלאפל למעלה נשאר מהצלחת של ארז (שאכל שווארמה בלאפה), שמתי מעליו עמבה וטחינה והוא היה אחלה קינוח שבעולם.
  2. ארז אכל כהרגלו שווארמה בלאפה, בלי ירקות כלל. כנהוג בקוסם פרסו לו את הלאפה באמצע, מה שהופך את האכילה לנוחה יותר בעבור אנשים מסויימים. כנהוג בקוסם גם נתנו לארז כדורי פלאפל נוספים לצד המנה (ראו סעיף מס'1).


האוכל של ארז תמיד ירוק יותר


שיהיה לכם הכל טוב ואחלה.
בריאות!

יום רביעי, 28 במרץ 2012

אמיץ ? שתה מיץ , או חיקוי


ברשת שופרסל ניתן למצוא גרסאת MOONSHINE של קולה. האגדה מספרת שהם מוכרים את הזיעה של עובדי המחסן בבקבוקים. המוצר עולה משהו כמו 2.79 לעומת קוקה קולה - המתחרה הרצינית, שעולה 6.90 או אפילו 7 שקלים חדשים. עכשיו השאלה המתבקשת היא - הטעם?

פוסט זה פתוח לציבור ומכאן זהו הפוסט שלכם, וניתן להמשיך ולקרוא אותו בתגובות.

קניתם? שתיתם? ספרו לנו את הרשמים והמגיב הטוב ביותר יזכה בפרס אשר יילך לאיבוד בדואר.
לכותב פוסט זה לא היה האומץ לבצע את הבדיקה בעצמו גם מתוך הרצון לאחוז חזק בקצת פחות משלושה שקלים, וגם מתוך טראומת ילדות הקשורה בסופר דרינק, שלוק אחד, ושבוע של טעם רע.

מעדני מניה

בעשור האחרון צצו בישראל כפטריות אחרי הגשם רשתות אשר מתמחות במכירת אוכל אחר.
כאשר אני אומר אוכל אחר, אני מתכוון לאוכל מהסוג שלא היה נפוץ למצוא עד התקופה ההיא על המדפים בסופר.
מדובר בעיקר במוצרים שאינם נושאים על גבם את התווית "כשר", ובזמנו היה נדיר מאוד למצוא אותם בארץ.
הרשת המפורסמת ביותר היא זו שכולם מכירים בשם "טיב טעם".
משיטוט באתר שלהם מצאתי שהרשת נוסדה בשנת 1990 - מקביל לגל העליה הרוסית, למרות שאני לא חושב ששמעתי עליהם עד שנות ה2000 - ייתכן שזה משום שגדלתי בפריפריה שהכירו בה רק היפרכל ושופרסל.

בכל מקרה כמו שנכתב בפוסט עבר - לדעתי משהו לא טוב קרה לטיב טעם בזמן האחרון (ויעידו על כך גם הדוחות הכספיים שבהם נתקלתי במקרה היום) ומאז אנחנו נאלצים לחשוב קצת מחוץ לקופסה ולמצוא פתרונות חדשים, לאנשים שרוצים דברים איכותיים, זולים ולא מקפידים במיוחד על כשרות.

אחת האלטרנטיבות שצוינה כאן בבלוג בעבר היא "קשת טעמים" באשדוד.
גם בביקור האחרון שלי באשדוד רצינו ללכת ל"קשת טעמים" אבל אחת מהבעיות של המקום היא התורים הגדולים שיש בתור למעדניות (לפחות בשבת) ומכיוון שזמננו דחק בנו - החלטתי ללכת על אופציה יותר קרובה ושכונתית - מעדני מניה.
באתר שלהם הם טוענים שהם פעילים כבר משנות השישים. אני שמעתי עליהם רק בשנים האחרונות - גם בזה הפריפריה שלי כנראה אשמה.

הגירסה האשדודית של המקום מצומצמת למדי ומזכירה בגודל מינימרקט של AMPM, לעומת "קשת טעמים" שהיא בגודל של סופרמרקט אמיתי. למרות השטח המצומצם, ניכרת ההשקעה שם במעדניות הבשר והגבינה והמבחר שם רחב למדי, ולא נופל בכלל מהמגוון של סופרמרקט רגיל. המחירים שם אטרקטיביים (לדוגמא רוסטביף ב5 וחצי שקל ל100 גרם) והתורים שם זזים מהר יחסית, הודות למספר רחב של אנשי צוות.

הדבר היחיד שהפריע לי שם קצת זו האווירה. כאדם שאינו דובר רוסית, הרגשתי שם קצת כמו בחנות בחו"ל, בארץ בה איני דובר את השפה המקורית. למה אני מתכוון? למשל שעל רוב המוצרים אין שילוט בעברית אלא רק ברוסית, או שבתור במעדניה מדברים רוסית  וכך קרה שהבחורה הנחמדה מהמעדניה צעקה משהו לחלל האוויר, ורק בעקבות רמז של נגיעה בכתף של הבחור מאחורי, הבנתי שהיא בעצם שאלה אותי אילו נקניקים אני רוצה.
בבית טעמתי מכל הגבינות והנקניקים שרכשנו, והם בהחלט באיכות המשביעה את הרצון.

לסיכום, מקום חביב, אך בהחלט מומלץ להצטייד במתורגמן צמוד לפני הביקור הראשון לפחות.

קאבאבא: ארוחת שווארמה (חצי עגל חצי פרגית) בלאפה

הבולס ואני הלכנו לסעוד את נפשנו בסניף הקרוב של קאבאבא.
כמו ארז, חברנו הטוב והיקר, גם אנחנו נעזרנו בקופונים שפורסמו לארחונה המקנים הנחת 50% לארוחות של קאבאבא, או כמו שהבולס היה אומר "נותנים לך תיקח..." וכו'.
ובכן, לא היה רע בכלל, אפילו היה טוב, למעט כמה עצות לשיפור שאותן אשטח בפניכם יחד עם הסיפור המרגש של הקאבאבא.


המקדונלדס של השווארמה, אבל יותר טוב

קאבאבא זה בעצם קצת כמו ללכת למקדונלדס וקצת כמו ללכת לדבוש.
יש רובוטים שפורסים את השווארמה, יש קופה בה לוקחים את ההזמנה, מסכים עליהם היא מופיעה, אזור שבו מוציאים לך את האוכל על מגשים אדומים, השתיה מגיעה בכוסות עם שם המותג, הצ'יפס די דומה ואפילו הקטשופ מגיע בשקיות.

יש שני גלגלים, האחד פרגיות (טעים) והשני עגל (גם טעים אבל עם טעם לוואי ייחודי של תיבול חזק), הסלטים הרגילים ועוד כמה דברים שלא טרחתי לבדות (סליחה באמת שהייתי רעב והלכתי ישר על השוואמה מבלי לחפור בתפריט).


ככה נראית לאפה

כבר בזמן שהמתנו הבולס העיר שהלאפה הייתה קטנה, אבל מהצד היא נראתה לי בסדר.
האשמתי אותו בשליליות יתר והמשכתי לחכות לארוחה שלי.
הבולס הזמין טבעות בצל לצד קבבים, אמר שהיה בסדר אבל אני אשאיר לו מקום לכתוב ביקורת משלו.
הלאפה שלי הייתה מצויינת. הכל היה מונח ומפוזר כהלכה, הטעמים השתלבו יופי, הסלטים והרטבים פוזרו כמו שצריך ובמידה הנכונה ואפילו יצא שכל כמה ביסים אכלתי עגל ובאחרים אכלתי פרגית - כך שיכולתי לחוש בהבדלים בטעמים ובמרקמים.

משמאל רואים את העגל, מימין רואים טיפה פרגית

אני לא בטוח שהצ'יפס הוא ברמה שמצדיקה פסקה משלו, אבל באמת שהוא היה טוב. כל העניין הזה עם התוספות הוא רעיון לא רע, אבל מצד שני זה שוד לאור היום. בפלאפל של דוד מעמיסים שלך שק של צ'יפס לבקשתך כמו גם בשווארמיות אחרות בהן העסקים טובים, המחירים מספיק גבוהים כדי להצדיק פינוק או סתם יודעים שהלקוח לפעמים רוצה קצת תפוח אדמה שמנונית. בדבוש הצ'יפ עולה שקל לשקית בגודל קטן עד סביר, אבל זה עדיין שקל וזה אומר שבסכום שמנת צ'יפס במקדונלד תעלה - ניתן לקנות הר של צ'יפס דבוש, שהוא לא רע.
בקאבאבא מתייחסים לצ'יפס כתוספת, זה מגיע בצלחת \ מארז נייר נחמד מהסוג שבו מגיעות נקניקיות בחול, הכמות לא רעה, הטעם גם מצויין, אבל זה עדיין לא בשכונה של הצ'יפס התעשייתי והמדהים של מקדונלדס עצמם, אפילו הוא נראה בדיוק כמוהו.


צ'יפס כמעט כמו של מקדונלדס

הניחו שניה את הקופון בצד.
ארוחה כזו בלמעלה מארבעים שקלים זה בערך כמו מקדונלדס.
כיום אנחנו כבר לא חיים בעדין התמימות של שנות התשעים וברור לכולם שמקדונלדס היא לא מסעדה ושווארמה זה לא בילוי, למרות ששני הדברים האלה עדיין נכונים איכשהו, הרי אפשר לצאת עם החבר'ה לשווארמה ולשבת על הברזלים ואפשר ללכת למקדונלדס המפואר יותר ולהתנהג בנימוס.
בכל מקרה, השווי הכספי הוא בסדר, צ'יפס, שתיה, לאפה עם שווארמה עגל, החיים הטובים ועוד על מגש יפה והכל.
ממש לאס וגאס בישראל.
אם תרצו תלונה של ממש - הביטו בתמונה כאן מתחת. שקיות הצ'יפס הן בגודל של חצי לאפה (לגובה). זה אומר שהלאפה קטנה מהלאפה הממוצעת בשוק. אפשר להגיד שעוקצים אותכם, אפשר להגיד ששוארמה זה אוכל רחוב עממי, אבל מצד שני כל המחירים עולים, קשה למצוא מקומות שלאפה עולה בהם פחות משלושים, בכלל די קשה לחיות במדינת ישראל.


שקית קטשופ בגודל חצי לאפה

אגב, אני לא בטוח עד כמה כל הסיפור הזה עם הפס האנושי עובד.
יש אנשים בקופה, אנשים שמכינים את האוכל, אנשים שמגישים אותו, בדבוש עושים את אותו הדבר עם פחות אנשים מקדימה, ואולי אדם או שניים מאחורה. למעשה אולי כל זה למראית עין, אולי כשיש מחסור בלטים אחד מהם עובר למטבח. אולי זה כמו במקדונלדס - כשאתה לא מוכר אתה הולך למטבח לזרוק חטיפי עוף לשמן.
לא יודע, אני לא ממש אוהב שהשווארמה שלי מעלה כ"כ הרבה אסוציאציות למקדונלדס.
אם כבר אז הנה מחשבה חיובית, שווארמת העגל שלהם ממש דומה לטורקיש שווארמה (פתח תקווה).
ותחשבו על זה.

יום שלישי, 27 במרץ 2012

סניף רק בשר ראשון לציון - טעות משפחתית.

תשאלו אותי למה אין לפוסט הזה תמונות, ובכן זה בגלל שלא היה אמור להיות פוסט.
זו הייתה ארוחה משפחתית למשפחה המצומצמת, סה"כ יצאנו החוצה כדי לאכול, לדבר וסתם לבלות זמן איכות ביחד אבל בחוץ.
הסיבה שיש פוסט היא כי העניין נגמר בהרגשה מעורבת.

יש שיגידו (אפילו מעל עמודי "הארץ") שהלקוח הקולינרי בישראל הוא מפונק מדי, דורש יותר מדי, מחזיר מנות, צועק על מלצרים, יומרני ביחס למה שהוא רוצה לשלם או להבנתו הכללית. אולי זה נכון במקרים מסוימים, אבל הייתי רוצה להאמין שאני הוגן למדי, יודע לפרגן, נותן הנחות ובעיקר אדם פשוט עם לב זהב.

ההוכחה לכך שאני סלחן ורחום היא שהלכנו מלכתחילה לסניף אחרי הביקורת הקודמת על רק בשר.

אני אבנה רשימה כדי שלא אתחיל להתפזר, יותר קל לי לעבוד לפי נושאים מסודרים, ככה גם אוכל לראות מה בדיוק ציינתי ומה לא:

  • המיקום יחסית נוח, אמנם בחלק הטיפה מבאס של אזור התעשיה הישן של ראשון לציון, ככה שאם תבואו בסוף השבוע ייתכן ותישארו בלי חניה ותתקשו לעבור עקב בליינים, אבל באמצע השבוע מדובר באזור נוח, ליד חניון גדול, יש אפילו תחבורה ציבורית וטאבון \ שאוורמה ליד, למקרה שאתם עדיין רעבים או לא רוצים לבוא רעבים לגמרי.
  • העיצוב טיפה חלש. צד אחד מכוסה לוחות עץ, צד אחר במשהו שנראה כמו אבנים (לא נגעתי אז אני לא יכול להבטיח שום דבר). מעל החלל היו קורות עץ, טאץ' נחמד, אבל מעל קורות העץ היו תקרה אקוסטית ופלורוסנטים - זכר ממשהו שהיה שם קודם, עם מראה של משרד מהעבר.
  • הזמנו מקום מראש, ואפילו התקשרו אלינו לוודא שהכל בסדר כשאיחרנו טיפה. כשהגענו למסעדה גילינו שיש תפוסה של כארבעה שולחנות בלבד, ככה שהרגשתי טיפה מרומה. זה לא שגזלנו להם מקומות. מה שכן, השיחה הייתה מנומסת, הגישה חיובית, ובתור בעל עסק אני רואה איך זה דווקא עושה משה טוב ללקוח ומראה על איכפתיות או לפחות על ניסיון להזכיר לך לבוא לבזבז כסף.
  • שיטת הזמנת הבשר היא כמו בשאר סניפי רק בשר, ישנה ויטרינה מקוררת ואדם הפורס לך את הנתחים ושוקל אותם בעודך מסתכל על גושי בשר או על המחירון ומנסה להבין מה בא לך. אנחנו ידענו מה אנחנו רוצים. חתיכות הבשר לא היו בסדר מופתי ולא היו סקסיות במיוחד - עד כמה שבשר מקורר יכול להיות מזמין. האיש בדלפק היה סוג של חביב, אם כי היו שני אירועים בשיחה איתו שהיו לא נעימים, אבל אעדיף שלא לציינם, מחמת אי הנעימות.
  • חזרנו לשולחננו ומיהרתי להזמין את מה שזכרתי שכולם אוהבים, אבל היו כאלה שהעדיפו לבחון את התפריט שוב ושוב אז המלצר הלך בנתיים, וכשהוא חזר הוא לא זכר מה ביקשתי בהתחלה.
  • כשכולנו הזמנו יחד ביקשנו שהמנות יצאו באופן רנדומלי, ז"א ע"פ מה שמוכן קודם. זה לא קרה, כי ע"פ ההיגיון לא הינו אמורים להגיע למצב בו אנחנו ממתינים רבע שעה לשתיה שלנו או למנת לחם ומטבלים. כל הנ"ל כמובן הגיעו יחד עם מנות ראשונות אחרות, מה שאומר שהמנות לא יצאו ברגע שהיו מוכנות, אלא כולן יחד. חשבון פשוט.
  • הבשר עצמו היה סביר, אבל כשאני אומר סביר הכוונה היא לא ל"שלום שלום היה בסדר בואו נחזור שוב כי זה בסך הכל משתלם" אלא סביר בקטע של "במחיר כזה הייתי מצפה למשהו טעים יותר, פחות יבש וטיפה יותר מוקפד" או אפילו "מה, אני מכין סטייקים טובים יותר על המנגל בטיילת".
  • המנות הראשונות התעלו על הבשר.
  • לקינוח חלקנו פרפה חלבה, מנה ממש ממש טובה, באמת, קינוח אדיר.
  • החשבון עלה על 500 ש"ח, אבל מכיוון שיש לי כרטיס חברות קיבלתי 20% על הבשרים.
  • רק הבוקר הבנתי שהייתי צריך לשלם באשראי כי כרטיס ויזה כ.א.ל נותן הנחה נוספת ברק בשר והייתי צריך לחשוב על זה מראש כצרכן נבון וברגע האמת בתור אדם שלא רוצה לתת יותר מדי כסף לעסק מאכזב על ארוחה בינונית מאוד.
  • אגב, לא היה אסאדו, מה שביאס אותי מאוד כי אני אוהב מאוד את גוש השומן הנוזל הזה עם העצמות הגדולות שלו. לא היה אפילו את הרוטב של האסאדו, ואמרו לי לחזור מחר (ז"א היום, ז"א לפסטיבל הבשר) כי שם הם דווקא יככבו.
  • היה סוג אחד של קבב, אבל לא היו הקציצות שענבר חיפשה. ניסו לשכנע אותה שאין שום קציצות ותמיד ובכל הסניפים יש רק את הקבב המדובר. זו כמובן טעות כי תוכלו אפילו לראות אותן בפוסט הקודם, זה שיש אליו לינק למעלה, ואם יש תמונה סימן שאנחנו לא שקרנים שבודים קציצות ממוחינו הקודח.

הייתי רוצה להאמין שהכל חלק מהקנוניוה הראשונית, הרי ידוע שהטובות שברשתות נוטות לא לספק את הסחורה כשהן פותחות סניף בראשון לציון. 
כדי לחזק את הטענה הזו אוסיף כי כשהם במיטבם - רק בשר סניף סלמה מגישים אוכל הרבה יותר טעים ונעים.

זה סיפור נורא יפה וארוך, ואני מבין אם לא תקראו אותו או אפילו תשללו אותי כי הלכתי למקום שכבר קיללתי בליבי (סניף אחר אמנם), אבל באמת שבראשון אין הרבה אפשרויות יותר טובות. אל גאוצ'ו הם גנבים כשרים. קאזה דו ברזיל כבר איכזבו בעבר ולא באמת רציתי להתאכזב שוב. ישנם מקומות נוספים עליהם שמעתי דווקא טובות אבל משום מה רציתי לנסות את רק בשר של ראשון לציון, גררתי את המשפחה ושילמתי על זה.

תהיו לי בריאים ותיזהרו מעקיצות.

יום שני, 26 במרץ 2012

מקודש לחול

בערך לפני עשור, יריקה לכאן או לשם, נפתחה בירושלים המבורגריה בשם בורגרז בר. בנוף של פיצריות רבות ושיח אחד זה היה משהו יוצא דופן, גם המחיר היה נוח והאוירה נחמדה. מאז עברנו הרבה, וצצו עוד המוני המבורגריות אחרות, בירושלים ומחוצה לה, חלקן טובות יותר (אבל על איוו נדבר בפעם אחרת) חלקן פחות - ואפילו בביקורים מידי פעם בבורגרז בר - כבר היתה אכזבה, וזה לא היה כמו פעם.

לפני אולי שנה, יריקה לשם, או לכאן, נפתח לאותה רשת סניף בקניון עזריאלי בת"א - שמחתי לגלות ולראות אבל שמחתי יותר עם הביס הראשון - בשר איכותי, טעים, עסיסי, רטבים ותוספות ללא טיפת קמצנות, צ'יפסים פריכים וזהובים שברור שאין טוב מהם עם כל ביס מחדש.

מאז אני מבקר שם מפעם לפעם, לא זוכר את המחיר המדוייק אבל במשהו כמו 45 שקלים מקבלים המבורגר גדול, צ'יפס או טבעות בצל (והבחירה קשה, קשה מאוד) ובקבוק שתיה. אפשר בהחלט לחסוך קצת כסף ולהזמין מנה קטנה יותר - זה מאוד מאוד ממלא. היום זכיתי לביקור של חבר ותיק שביקש המבורגר טעים - ולאן אקח אותו אם לא לבורגרז בר?
שירות מהיר (אם מגיעים בשעות הצהריים הקשות, אחת-שתיים, יש תורי ענק - ועדיין לא מחכים המון, אבל היום איכשהוא הגענו בדיוק ברגע שכנראה השתחרר הלחץ). קיבלתי את אישור האורח לאיכות המוצר - ולמילוי הקיבה המשביע - אחרי ארוחה שם בהחלט צריך שנת צהריים.
אותו אורח היה כה מסוחרר מהסעודה עד כי בטעות השליך לפח את כל המגש עצמו. השליך את התינוק עם המים.


החסרון , כי חייבים, - זה בעזריאלי.. - חיסרון ויתרון עבורי. חיסרון ברור , עזריאלי, המוני, לא תמיד הכי נקי בשולחנות שם, רועש ולא נעים. מצד שני, קרוב לעבודה, נגיש ונוח, נותן הרגשה של מהיר שאם מנסים לשלב את זה במהלך יום עבודה זה יתרון (אבל אזהרת הרדמות צריכה להגיע עם האוכל).

לסיכום - זה כדאי.







ארוחת נודלס בטעם טום יאם

ראשית חשוב שתדעו, טום יאם הוא מרק מהמטבח התאי (יענו תאילנדי) ולכן זה שכתוב "סיני חריף" על המארז לא רק מבלבל אלא לא נכון בצורה לא נעימה לעין.

עכשיו כשהוצאתי את זה מהמערכת, אפשר להתחיל לספר איך ציקצקתי בלשוני והתענגתי על כל איטריה וטיפה של מרק עשיר, חריף ומתוק (הוא היה מתוק כי הוספתי לתוכו סוכר חום, צעד גאוני).
מכיוון שזו לא הפעם הראשונה שאני סוקר מנה חמה של מג'יק אני אדלג על כל התיאורים מהפעמים הקודמות.
העובדות הללו כבר מבוססות, המחיר נמוך, הטעם גדול והכמות משביעה.

את השאר אספר בצורת גלריה עם הערות:

מנה חמה תוצרת קריית מלאכי 
כאמור, טום יאם היא מנה תאילנדית ולא סינית, אבל סבבה

בתוך המארז נחו להן שתי שקיות ומזלג מתקפל

השקית הירוקה מכילה אפונה תירס וגזר, והלבנה מכילה את מה שכתוב עליה

הכל ממתין למים הרותחים

לאחר שלוש דקות המתנה - אפשר לאכול

מעט סוכר חום מלמעלה שידרג את המנה פלאים

אחרי שהנודלס נגמרו נשאר לי מרק חריף וטעים

לקריאה נוספת תנסו את מנת המג'יק היוקרתית יותר שאכלתי בעבר, מנת מג'יק נודלס למיקרוגל, או מנה לזו מלמעלה של חברת ווילי פוד, שהייתה פשוט נודלס עם מרק פרטיות.
וכן, יופי, עשיתי שני פוסטים ברצף על מנות חמות.
אחלה.

נודלס בטעם פטריות: מנת השף של ווילי פוד

זו לא הפעם הראשונה שאני בוחר לספר על מנות חמות למיניהן, הייתה כבר בעבר מנה חמה בטעם תירס של המתחרים הישירים, וגם סוג יוקרתי יותר (ויקר בארבעה שקלים) בדמות מנה חמה מג'יק נודלס בוקס שהותאמה למיקרו ולאו דווקא למים רותחים + זמן המתנה.

מנה חמה של וילי פוד: מנת השף נולדס בטעם פטריות

כבר סיפרתי בעבר שאני אוהב מנות חמות ומוצא בהן נחמה לרעבים, למתעצלים ולמחפשים פתרונות.
סיפרתי גם שיש לי עבר עם המנות של וילי פוד, ובצדק.
זה זול, טעים, משביע, זמין תוך דקות ובעיקר ממלא את הגוף בחום (טוב בחורף, לא להיט גדול בקיץ) והרגשה טובה של מונוסודיות גלוטומט.
כמו מנות חמות מבוססות נודלס מסוגה, גם זו הגיעה עם שקיות בפנים, האחת עם אבקת מרק, השניה עם ירקות מיובשים.
5דק' המתנה בזמן שהנודלס יושבים במים רותחים ויאללה לדרך.




אין יותר מדי מה לספר, ככה שלסיכום אצטט את עצמי מפוסט אחר?
"זול? כן, כי ביחס לנמס בכוס זה יותר משביע והסועד מקבל ארוחה חמה ומתוקה.
טעים? בהחלט, לדעתי לפחות, זכור לי שהיו כאלה שלא אהבו (הייתי אוכל בעבר המון מנות דומות של ווילי פוד, הטעם זהה).
שווה? אם אתם זקוקים לארוחה חמה וידכם אינה משגת, אם הזמן קצר והמלאכה מרובה, אם אתם צריכים לסגור פינה וכו'. "

תודה רבה על תשומת הלב ושתהיו לי בריאים ושבעים.
אגב, הפטריות לא היו מורגשות בשום צורה, זה היה כללי לחלוטין.

יום ראשון, 25 במרץ 2012

טנדורי בחצי מחיר

רשת טנדורי מציעה קופון לבופה בשיטת "אכול כפי יכולתך" בחצי מהמחיר הרגיל.

בעבר כבר כתבתי בבלוג על כמה שהאוכל שלהם טעים, וקיללתי את שירות המשולחים ואופן הגעתו.
עם זאת, אני חייב לציין שוב שהאוכל מצויין ולכן מיהרתי ושריינתי קופונים לחבר'ה.
כתבתי בעבר גם על כמה שאני לא אוהב קופונים כי הם מאלצים אותך לעשות דברים בשעות מסויימות ובאילוצים כאלה ואחרים, אבל כשדיל משתלם אז אני לא מהסס.

טוב, אז אשאיר אותכם עם ההמלצה ועם תמונה של העוף שלהם.

חוץ מהבצל זה העוף המושלם


תזכרו שאף אחד לא מכריח אתכם לעשות שום דבר, אבל אם אתם יודעים מה טוב בשבילכם ועל הדרך גם אוהבים אוכל הודי - ניצחתם ובגדול. הקופון הזה הוא דרך לדפוק את המערכת.

יום שבת, 24 במרץ 2012

גמברינוס באשדוד


למרות שאני מת"א, יוצא לי לבקר הרבה באשדוד, ואחד המקומות החביבים עלי שם הוא הגמברינוס.
מדובר בפאב שמיועד בעיקר לקהל הרוסי אבל לא רק, שמגיש בנוסף למגוון בירות נדיב, אוכל שילך טוב איתן.
הגענו לשם, כל הג'מעה התיישבה בתא העץ שהוזמן מראש, ומיד ניגש אלינו מלצר שהתחיל לדבר בשפה שאינה שגורה בפי.
ביקשתי תרגום דחוף, ואמרו לי שהוא שואל אם נרצה להזמין משקאות.
אמרתי בליבי "למה לא יא וואסחאב" (באותו יום ראיתי את התוכנית בובה של לילה והושפעתי קשות)
כחובב של בירות כהות הזמנתי את מרפיס האהובה עלי, ומסביב היו בחירות קצת פחות סטנדרטיות של בירות מזרח אירופיות כגון קוזל ודומיהן.

ההיצע הקולינרי של המקום קטן יחסית (בכל זאת מדובר במקום שמהותו בעיקרית הוא בר) ומתמצה בדף תפריט אחד שמצידו האחד רשום בעברית ומצידו השני ברוסית - בדקתי אגב שלא דופקים את מי שלא דובר רוסית במחירים (שהרי הרגשתי מעט כמו תייר במקום כאחד שאינו דובר השפה), ולאחר שנוכחתי שלא, התפניתי לחשוב על הזמנת האוכל. רוב התפריט מבוסס על שרצים מהים, ויש גם פינה קטנה לבשרים. ניסיוני עם מקומות מעין אלה לימד אותי שבשר משובח כנראה לא נמצא כאן, ולכן עדיף ללכת על הספיישיאליטה של המקום - פירות הים, עם קצת חיזוק בגזרת הצ'יפס שילך טוב עם הבירה.

החלטנו להזמין למרכז השולחן מספר מנות ולהתחלק.
המנות שנבחרו היו :
1. שיפודי שרימפס על האש
2. שרימפס בחמאה ושום
3. קלמרי מטוגנים בפירורי לחם
4. צ'יפס גמברינוס

כחובב גדול של בשר על האש, אהבתי מאוד את המנה של השרימפס על האש. טעם הפחם האפרפר הלך יופי עם בשרם של השרימפסים. למרות שלא היה מדובר בשרימפס באיכות גבוהה, אלא כאלה שאפשר למצוא קפואים בטיב טעם - צורת העשיה הטיבה עימם ויצרה מנה באיכות טובה.
אותו דבר ניתן להגיד גם על השרימפס בחמאה ושום - המטבל היה מאוד טעים, ולאחר מכן טבלנו בו את הלחמים שהגיעו, ואת הקלמרי המטוגנים. הקלמרי היו באותה איכות של השרימפס כלומר ניכר עליהם שבאו קפואים מהסופר. המנה לא הזכירה ולא במעט את מנת הקלמרי הסגול המדהימה שמגישים במסעדת רפאל. למרות זאת, לא ציפינו כמובן לזה - רצינו משהו שילך טוב עם הבירות שלנו, והקלמרי שהיו בכמות גדולה סיפקו את הסחורה, במיוחד לאחר שימוש ברוטב של החמאה שום + אלף האיים לשדרוג המנה.

בנוסף כאמור הזמנו את הנשנוש האולטימטיבי לדעתי לצד הבירה - הצ'יפס. כמו שניתן לראות בתמונות למטה, הצ'יפס הגיע עם כמות גדושה של גבינה מעליו, ואנחנו חגגנו בידיעה שבמילא כנראה לא נעשה בדיקות כולסטרול בדם בקרוב.

המחירים במקום לא היו מביישים אף פאב תל אביבי כלומר גבוהים מהממוצע.
שלושת מנות השרצים שהזמנו עלו בין 60-70 והצ'יפס עלה בסביבות 25 שקלים.
בסך הכל המקום לא נושא איזשהי בשורה קולינרית וקצת יקר, אבל האווירה היא כיפית ושווה להשקיע אם אתה נקלע לאשדוד, שדי דלה במקומות בילוי ברמה הזו.




גבינה כפי יכולתך

סודוך | מילה חדשה בעברית

זה היה לפני כמה שנים טובות כשחברי אדם (הכתוב בבלוג תחת השם NISH) ניסה לשכנע אותי לאכול סודוך.
אני לא זוכר למה סירבתי, אבל לדעתי זה היה בגלל הסניף במסגר (שהוא כיום הסניף שאני אוכל בו הכי הרבה) שנראה לי מקום לא משהו לאכול בו, גם בגלל המיקום וגם בגלל עשן המכוניות, ואולי אפילו כי לא מצא בן בעיניי ערימות גבוהות של פסטרמה בצבעים.

עברו מאז שנים ואיכשהו טוסט פסטרמה נכנס חזק לאופנה - בעיקר בזכות בליינים רעבים שמחפשים משהו לנשנש אחרי תדלוקים וריקודים, או אנשים שהקיאו מחוץ למועדון שרוצים להכניס משהו לבטן.
יותר מזה, סודוך הוא פתרון אולטימטיבי לרעב של בוקר (פתוחים מוקדם), רעב של לילה (פתוחים מאוחר), רעב של צהריים כי זה באמת מהיר ומשביע, ואפילו רעב של שאר השעות כי הם פתוחים 24 שעות ביממה.

אז מה בלאפה?
לחמניה רגילה או חומה, מבחר בשרים פרוסים, נקניקיות, רטבים, עדיף לבוא לראות.
עד 16:00 מקבלים גם כוס לימונדה.
יש חמוצים בצד, ואם אתם לוקחים אז מפנקים אותכם בחמוצים ארוזים יפה, קיסמים, מפיות, מזלגות קטנים, שקיות יפות וכל זה בעשרים וקצת שקלים.
כבר שכבר כתבתי בעבר, באמת שאין מה לכתוב הרבה על סודוך, אבל זה טעים, משביע, נראה טוב ובעזרת כמות הבשרים והרטבים אפשר לגוון בטעם ולאכול כל יום שילוב חדש.
יש גם עגבניה.

 



מוקדש באהבה לאדם נישמע.

גם יפה וגם אפויה

ככה נראית לזניה


הכנתי לזניה היום. אחת הטעימות אבל גם אחת היפות!
הייתי מזמין את יוזם הבלוג לטעימה אך היא מכילה בצל ובשר טחון.

אין הרבה מה לספר שלא כבר ידוע לכל, כל הפוסט הזה הוא בשביל הכותרת השנונה, אבל בכמה מילים מה יש לנו פה.. בצל מיוזע במחבת עם פטריות, בשר טחון, רסק עגבניות, קצת שמנת, שום ותבלינים אחרים, כל זה שוכן מעל ומתחת לאיטריות לזניה כאשר נותר מקום בתבנית לשכבות נוספות של תערובת גבינות עשירה שיש בה הכל - המחאה של עובדי תנובה כמעט ועשתה בעיות, אבל התגברתי ויצאתי מנצח למרות הכל.

טעים מאוד ויחזיק עוד יומיים לפחות כאשר הטעם במקרר רק משתבח!


גם ככה נראית לזניה


יום חמישי, 22 במרץ 2012

פיצה, פתח תקווה והעולם.

הפריפריה זה אחלה.
אני לא יודע אם פתח תקווה באמת נחשבת לפריפריה, הרי היא באזור חיוג 03, היא די קרובה להכל, אבל בכל זאת, היא נורא פריפריאלית בהתנהלות ובהיצע שלה.
הנקודה שלי היא שבפריפריה תמיד יש אוכל טוב. אמנם לרוב לא מדובר במסעדות פאר, אבל יש היצע, זה טעים ואפילו די זול, כי מה לעשות, בפריפיה אנשים משלמים פחות בעבור אותם דברים שבתל אביב הם היו ממשכנים כליה עבורם.

משולש אחרון בפיצה USA, פתח תקווה (חיים עוזר 30)

מעשה ביום חופש מהעבודה בו הרגשתי לא טוב בבוקר, אבל בערב החלטתי להתלוות אל ענבר במסע לפתח תקווה, עיר הולדתה. היו לה סידורים ולי היה זמן פנוי, ככה שזה השתלב יופי.
בשלב כלשהו הגענו למדרחוב, וענבר הלכה לעשות תמנות פספורט. אני ניצלתי את הזמן כדי להסתובב ולחפש משהו לנשנש. גיליתי מולי את פיצה ניו יורק, והם בדיוק מכרו את המשולש האחרון ואמרו לחזור בעוד חמש דקות, כשהפיצה החדשה תצא.
כעבור חמש דקות כבר לא נותרו משולשים, והם אמרו בדיוק את מה שאמרו לפני חמש דקות.
שיהיה להם לתרופות, כמו שאומרים אצלנו.

ענבר ואני מזילים ריר על פיצה USA

שימו לב לתמונה  מחנות הצילום, זו התמונה האחרונה בפוסט ויש שם שילוט מצחיק.
בכל מקרה, המשכנו במדרחוב והגענו לפיצה פריז. הפיצה נראתה מצויין, למעשה כל הפיצות בפוסט הזה נראו בערך אותו הדבר (למעט פיצה ניו יורק, שלא ראיתי אותה במצבה השלם אלא רק בידיים של אנשים שאוכלים אותה).
בפיצה פריז מגש הפיצה היה מונח על הויטרינה ולא מתחתה, ככה שהוא היה חשוף לרחוב המלוכלך, ובמקום להציג אותו לראווה בסביבה מוגנת - המגש היה תחת מתקפת זבובים וברחשים.
ויתרתי על התענוג.
פיצה לונדון במדרחוב, פתח תקווה (ההגנה 15)

במרחק צעדים בודדים מפיצה פריז הייתה פיצה לונדון, עם משולשים גדולים וחמים בטעם של פעם, טעם של פיצת ילדות קלאסית (מהסוג הטוב, לא מהסוג הרע). זה אותו טעם שיש לפיצה סרט שאני כ"כ אוהב לדבר עליהם פה בבלוג.
לא הבנתי לגמרי מה הקטע של לשים כ"כ הרבה פיצריות במרחק של פחות מדקה הליכה אחת מהשניה, כאשר כולן מגישות למראית עין את אותו סוג הפיצה, ויש להן שמות מבלבלים של מקומות מחוץ לארץ.
אבל יש קטע, כנראה.

נעליים בטעם צלב קרס

התחנה האחרונה הייתה פיצה USA אותה אני כבר מכיר ואוהב מאד.
הם מתמחים בדיוק באותו סוג פיצה, גדול, עסיסי, כמו פעם, בטעם עשיר שמעלה זכרונות של ילדות.
קנינו משולש כ"א (בנוסף למשולשים שאכלנו בפיצה לונדון), ואז לפני שהלכנו לקחתי עוד אחד לדרך, שיהיה טעים.
בל נשכח ששתיתי טרופית, שזה כמובן הכי טוב כשאוכלים משהו ילדותי.


שלטים מצחיקים בחנות הצילום, עשו לעצמכם טובה ותסתכלו מקרוב.

לא בתמונה הזו, דווקא בזו שמעל, תוכלו לראות נעליים עם דוגמאות צבעוניות שנראות כמו צלבי קרס.
הן נמכרו בחנות שהייתה דקת הליכה מפיצה USA, בצמוד לטורקיש שווארמה הנהדרים, אבל זה כבר סיפור אחר.

נ.ב.
אל תשכחו להסתכל על השלטים בחנות, זה טוב.

יום רביעי, 21 במרץ 2012

ארז הולך לקאבאבא



me:  בוא נעשה את זה בצ'אט
זה רעיון טוב, לא?
יאללה, מתחילים
_ _ _ _ _ _ _ _ _
שלום לך אדון יקר, שמעתי שגזרת קופון אמש
 Erez:  אוהוהו, לא רק שגזרתי אותו
משמשתי, ליטפתי
לבסוף הדפסתי אותו
ואז מסרתי אותו כאילו היה חתיכת נייר
בתמורה לאוכחל
*לאוכל
 me:  מה אכלת?
 Erez:  הזמנתי לאפה עם חומוס, טחינה, חריף ובשר עגל
בשר עגל נהיה ממש נדיר
בשנים האחרונות אני נתקל רק בשווארמה פיגולים
*פרגיות
 me:  אני מכיר דווקא כמה מקומות שעושים עגל, אבל לרוב זה שקרים \ דוחה \ מעורבב עם דברים אחרים
 Erez:  יכול להיות שזה כל השלושה
אבל אם אפשר לסמוך על רמת ההגשה והשירות
זה אוכל עממי עם גישה של פאסט פוד
לרגע הרגשתי שנכנסתי לארץ אחרת
נוכח ההגשה, האווירת מקום
 me:  גם להם יש רובוטים שפורסים את השווארמה?
 Erez:  כן, זה היה מגניב
אבל אני לא חושב שזה היה הרובוט שהיה ליאצק.
 me:  לול
Erez:  אגב
בעריכה
‫אבל אני לא חושב שזה הרובוט שהיה ליאצק.‬
תשים את המשפט הזה במקום
התפלק לי היה אחד
אז הקופון הגיע גם עם תוספת
ועם שתיה חינם
אז לקחתי טבעות בצל
שהיו לא רעות
אם כי ממש שמנוניות
 me:  אני עדיין לא אכלתי שם, אבל ציפיתי שתהיה להם שווארמה טוב, הם אחרי הכל מותג חדש של דבוש, קאבאבא או לא קאבאבא, העובדים הם אותם אנשים מהסניף בקרליבך, ואני מניח שהספקים הם אותם ספקים.
איזה עוד תוספות אפשר לקחת?
 Erez:  וכוס של מיץ ענבים תעשייתי כזה
פריגת
היה נחמד
היה גם צ'יפס
וסלט
נראה לי שזהו
 me:  עזוב אותך עריכה, אנחנו אנשים פשוטים, בוא נעלה את זה איך שהיה, שיראו שאנחנו עממיים ולא איזה עמוס עוז.
 Erez:  לול.
אתה יודע, שקרכלשהו אמר פעם שכאשר אוכלים לאפה טובה ואתה מרגיש את תחושת הסיפוק הגדולה הזאת
קוראים לזה שירת הברבורים
 me:  מעניין אם יש שווארמה ברבור, וכמה זה עולה
ואם גם שם שמים למעלה שומן כבש
 Erez:  ךםך
me:  בשביל לרמות את הפה
 Erez:  שווארמה תאו מים
 Sent at 2:25 PM on Wednesday
 me:  למען ההגינות צריך לספר לקוראים שגם אני קניתי קופונים לדבר הזה, וגם הבולס. הפיתוי היה גדול מדי, מי יכול לסרב לארוחת לאפה ב19.5ש"ח? קבב \ שווארמה, שתיה, תוספת, הזדמנות נהדרת לעקוץ ולחסוך.
 Erez:  אני לא חושב שזה עוקץ, אחרי הכל גרופון זה לא צ'ארלי מהשכונה עם העגלה
שמוכר תנורי חימום בקיץ
לזקנים
קאבאבא ידעו מה הם עושים כשהם חתמו על העיסקה
אני אדם פשוט אני
את השווארמה הראשונה שלי אכלתי בשמש
ליד המרכזית הישנה של ראשון לציון
שווארמת פועלים, טעימה, עשירה
לא באה לך בואווענטות
*אוועטנות
 me:  אני זוכר אותם, הם החליפו ידיים ושמות די הרבה פעמים מאז. הרמה שם עלתה וירדה כמו האנקונדה בסופרלנד
או שקר כלשהו
 Erez:  אז זה לא היה שמש, אבל היא היתה לא רעה בכלל, הרבה פעמים אתה נופל על כל מיני חתיכות קשות של מעעע כשאתה מזמין שווארמה עגל
שירת החך
 Sent at 2:30 PM on Wednesday
 me:  האמת היא ששמש זה לא כזה להיט, אישתו של חבר הייתה מביאה לנו לפעמים בצהריים כשהיא הייתה עוברת בכיוון. זה לא כאילו מלאכים בכו לך דמעות שומניות לתוך הלאפה, זו סתם שווארמה טובה, אין מצויינות.
טוב, אתה עושה לי חשק ללכת לנסות בעצמי, ואני כבר אחרי ארוחת צהריים אז זה לא הוגן.
איזה ציון היית נותן להם מאחד עד עשר?
 Erez:  7.5?
me:  ומאחד עד חמש?
 Erez:  בידיעה ש8 ומעלה זה לטופ של הטופ
3
 me:  ובסולם של חם או סתם?
 Erez:  די חם!
לא היה סתם בכלל
 me:  מזל שהחיים זה לא שחור ולבן
הייתי שואל אותך על איכות הירקות אבל אני יודע שאתה לא עושה דברים כאלה
 Erez:  כן, לא אכלתי ולו ירק אחד
במהלך שהותי שם
אם הייתי רוצה סלט הייתי הולך לבית לווינשטין.
 me:  הבצל שהיה בטבעות גם נחשב לירק, לא?
 Erez:  הוא מטוגן
זה עדיין ירק?
 me:  ‫טוב, עזוב, באמא.‬
‫נראה לי שיצאה לך אחלה ביקורת.‬
 Erez:  נראה לי שגם
 me:  ‫אולי מעכשיו זה יהיה הסגנון החדש שלך‬
‫תוכל להמציא ז'אנר משלך‬
 Erez:  אתה תדביק את זה בדיוק ככה נכון?
זה ממש זורם לי
זה לא משלי
לול
רק שבוע שעבר
קראתי סקירה כזאת
שהיא שני חברים משוחחים
על מסעדה
 me:  ‫אה, אני מכיר את זה. זה של ההוא שעושה פינות אצל גיא פינס.‬
‫עמית אהרונסון.‬
‫סוף.‬

יום שני, 19 במרץ 2012

הולכים על בטוח


כשיש ספק אין ספק.

פלאפל ג'ינה יותר טעים בפיתה
היום צעדתי (ברגל) מבית מעריב ועד בית ידיעות. כל הדרך הבטן ביקשה לעצור. חלפתי על עשרות או לפחות שני מקומות של שווארמה, ובטוח שעוד מגוון דברים טובים, אך לא הכרתי אף אחד מהם ואני לא לוקח סיכונים כשאני רעב (אני בטוח שעל רובם אפשר לקרוא כאן בבלוג). לבסוף, כשכבר התייאשתי וחשבתי לעבור בסופר בעזריאלי ולקחת איזה סנדוויץ, עברתי ליד פלאפל ג'ינה ונזכרתי בפיתות המעולות שלהם. נכנסתי לקחת פיתות אך שותפתי למסע הפצירה בי לא לחיות על הלחם לבד. אכלתי כבר פלאפל ג'ינה פעם אחת וזה הספיק. לא מגעיל, אבל לא טעים. לאחר מחשבה מהוססת, החלטתי לנסות את השניצל, עם ציפיות נמוכות זה לא אמור היה להיות שניצל מוצלח אלא שדרוג קטן לפיתה ריקה.







בזמן ההמתנה קיבלנו כל אחד פלאפל "על הבית" - הגיוני מאוד במחיר המופקע של השניצל - 23 שקלים.
כצפוי, האוכל היה מאכזב (מלבד הפיתה כמובן), הצפוי של השניצל מתובלן מידי בכל מיני שטויות, והחומוס פשוט מוזר, למזלי האחד כיסה על השני כך שלפחות בכמויות הם קלעו. בדרך למשרד שמחתי לגלות שהם דואגים לי שאגיע לעבודה בבטחה ושולחים איתי מלווה צמוד שגם מחלק פלאיירים. הצלחתי לבלבל אותו ולתת לו לעקוף אותי ובכך הצלחתי לצלם אותו מאחור. 

בשקית של השניצל נזרקו עוד כמה פלאפלים אקסטרא, לבנתיים הם עוד שם אבל היום עוד ארוך והבטן לא אמרה את המילה האחרונה עדיין.

יום ראשון, 18 במרץ 2012

על האש בחווה של דובי - סיפורי אסאדו

אז כמו שאמרתי בפוסט הקודם (" אסאדו בחווה של דובי - ההקדמה"), השבת האחרונה נוצלה לניעת (הפתעה) לצפון (הקרוב) כדי לסעוד את נפשנו כפי יכולתנו בחיות מתות בחווה של דובי, אשר ממוקמת בקיבוץ רמות מנשה.
על הקיבוץ אמנם שמענו בעבר, אבל החווה של דובי הייתה אלמונית עד שביום בהיר כמה מחברי הבלוג נתקלו בקופון המהלל את שמה ומזמן אנשים להנות ב₪99 לאדם (במקום ב₪200).
הרשו לי לצטט מעמוד הקופון כדי שתדעו יותר על הפיתיון:
חגיגת הבשרים כוללת: נתחי אסדו בקר ועגל, אנטריקוט מיושן, קציצות בקר, קבב כבש, נתחי עוף, נקניקיות צ'וריסוס/מרגז עסיסיות, שניצלונים, אורז עשבי תיבול, תפוח אדמה אפוי, מבחר סלטים טריים, קינוח, כוס יין אדום צ'יליאני, שתיה קלה (לימונדה/מים), קפה שחור/תה צמחים. 
ההנאה נשמעת מובטחת, הלא כן?
התמונות אגב הן רנדומליות, אל תחפשו בהן סדר כלשהו, בדיוק כמו באסאדו של דובי.


אסאדו או למעשה בשר צלעות מפורק


הנסיעה לצפון היא חוויה בפני עצמה.
קודם כל זה סוג של זמן איכות, אפשר לדבר, לשמוע מוזיקה, לצחוק, לראות נופים, הכל פורח עכשיו, איך הייתי אמור לדעת את זה כשאני צפון בדירה הקטנה בתל אביב?
רוח צדדית עושה את הנסיעה למעניינת יותר, וכך גם הג'י.פי.אס ששולח אותך לכביש6 בלי אזהרה מוקדמת (אבל אנחנו אנשים פשוטים הרי, וגם ככה מכביש6 קשה לצאת - למרות שראינו כאלה שניסו, חלקם ברוורס).
ואז, אז הכל קורה, פתאום אחרי כשעה וטיפה ומגיעים לרמות מנשה, ואז בכיכר השניה לוקחים שמאלה ופתאם אנחנו בחווה של דובי. השדות ירוקים, הסוסים עושים קולות של סוסים, הדבורים מתנהגות כאילו אין להן מושג שהן בסכנת הכחדה.



פיסת צלעות מקסימה נוספת


החווה של דובי היא אחד מהמקומות האלה שמתפרנס מתיירות, רכיבות סוסים, ימי גיבוש וכיף, מסיבות אסאדו ועוד כל מיני דברים של אנשים שיש להם חווה בצפון.
כבר בכניסה למתחם אפשר לראות מפריסי פרסה, אנשים עם כובעי בוקרים ואפילו מנגלים גדולים, מתקני עישון וצוותים של אנשים שמעמיסים בשר בתור עבודה. להבדיל מהם, אלה שמעמיסים בשר בשביל לאכול נמצאים במעלה הרחווה, המדרגות ופינת הישיבה שבחוץ, בתוך מבנה עץ עצום המקושט בתמונות של אישים מהמערב הפרוע לצד כרזות המזמינות אנשים לסדנאות רכיבה, העצמה, ימי גיבוש וכיף ומנהיגות ושאר הדברים הללו.


עוד פיסת אסאדו צלעות, הפעם פחות מעושנת ומושחמת


בחלל הצריף מעושן ומאובק, יש קש על הרצפה וכמה חתולים מקסימים שבאים להתחכך עד שנותנים להם שאריות. מנהלי משמרת בכובעי בוקרים מכוונים את הקהל, מושיבים אותם לפי סדר המקומות השמורים מראש סביב שולחנות עץ, על כסאות עץ והכל עשוי עץ.
מלצריות צעירות ומחויכות באות ומסבירות על אופי הארוחה. את התוספות לוקחים בבופה, את הבשר מביאים על גבי מנגל קטן אל השולחן, קנקני לימונדה ומים מגיעים כשמבקשים, את היין לא קיבלנו בשעתיים שהיינו שם, אבל לזכות המלצריות המבולבלות יאמר שלא ניסינו יותר מדי.


גוש מלוח ודלוח של אסאדו בתיבול לא טעים


החלטנו לבדוק מה קורה בבופה עד שהמנגל שלנו יגיע.
לצד סלטים גסים, קערת טחינה, פסטה עם דברים, אורז עם דברים, רבעי פיתה ושאר דברים שלא עניינו אותי מצאתי פוייקה שבתוכו תבשיל ירקות כלשהו שכלל הרבה תפוחי אדמה שמהם לקחתי. שאר הדברים לא נראו מעניינים בעליל, לא מגרים לעין בצורתם וגם לא נראים כאילו טומנים טעם רב מדי.
חזרנו אל השולחן והפצרתי באישה שלא תתמלא מהשטויות של הבופה, אנחנו באנו מסיבה מסויימת מאוד ובאמת שלא כדאי ליפול קורבן לרבעי פיתות ופיסות כרוב.
משחק ההמתנה החל ואנחנו החלטנו לנצח בגדול.


מתקן עישון וצלייה איטית


זה הזמן לספר על דברים שקרו בין לבין.
התיישב בשולחן לידנו זוג כבן 40 והאישה כל הזמן קמה כדי להפציר בעובדים להעביר אותה מקום (השולחנות כאמור שמורים מראש, אבל נמאס להם אז המקומות אכן החולפו). כעת, במקומם החדש (הם היו מימינינו ועכשיו היו לפנינו) היא החליטה לפתוח חלונות ודלתות (להקפיא ולסנוור), לקום, למתוח רגליים וכו', אבל באמת, גברת חביבה.
אנחנו הזמנו בנתיים צ'יפס (לא משנה כמה שאלנו אם זה כלול בארוחה - לא קיבלנו תשובה, אבל למי איכפת). הצ'יפס שלהם היה מהזן הקפוא ולצערינו הם לא היטיבו בהכנתו. הוא היה טיפה לא טעים, מעט לא פריך ובעיקר היה צריך להתחנן בכל פעם כדי לקבל אותו, בצלוחיות קטנות.
הזמנו פחיות קולה, שגם זה היה סיפור נחמד כי לא ידעו אם יש להם זירו או דיאט או רגילה, ואז בסוף קיבלנו זירו בדיוק כמו שביקשנו, אבל בטמפרטורה לא משהו ואז גם חזרו להתנצל שאין קרח.
להגנתם יאמר שפחיות הקולה שבאו אחרי הראשונות היו אפילו חמות יותר.


עריה של בצלים, גושי שומן ונקניקיות



ואז הגיע המנגל. לא קטן מדי, עמוס במה שנראה כל טוב, אבל רק במבט ראשון.
הדבר הראשון שהכה בנו היה שלמרות כל ההמנתה לבשר שיתבשל ויצא - האוכל הגיע כמעט קר, והחימום היחסי שהיה לו היה למעשה מהמנגל. מנת האסאדו הראשונה שטעמתי הייתה מיובשת על גבול השרוף ובעיקר מלוחה מדי.
יחד איתה היו גם קציצות מעט קרות, שתי נקניקיות צ'וריסו שהחלטתי לא לאכול כי ריחן לא הטיב עמי, קבב, ואנרטיקוט שהגיע ע"ג שיפוד, שתי חתיכות בלבד, בגודל שהיה קטן יותר מלבבות עוף (מה שגרם לנו במקור לחשוב שמדובר בלבבות).
לצד האכזבות הנ"ל היו גם פיסות עוף במרידנה כלשהי, שתי כנפיים, ערימה של בצלים צלויים וגם כמה עצמות אסאדו שהגיעו בלי בשר עליהן.


עצמות, קציצות וחתיכות לא אכילות


מטורפים מרעב טרפנו את מה שיכולנו להתמודד איתו וביקשנו סיבוב שני.
מהנקודה הזו ועד סוף הארוחה האסאדו כבר לא הגיע שרוף, הוא היה מבושל על גבול העסיסי, רך ומדי פעם מעט מעט בוסרי, אבל כמה דקות על המנגל סידרו את זה.
מהנקודה הזו גם הפסקנו לקבל אנרטיקוט אכיל. השיפודונים הקטנטנים התחילו להגיע נאים לחלוטין.
מהנקודה הזו הפנמנו את העובדה שגם מה שאכיל ומנהנה הוא לא בהכרח טעים ברמה של מסעדות בשר.
מה שהוגש לנו היה מהסוגה הביתית \ חובבנית ובשלב כלשהו בחיים אנשים מתבגרים ומבינים שאפשר לעשות את כל זה לבד בבית ואפילו טוב יותר, כל מה שצריך הוא ציוד בסיסי וזוג ידיים.


בין שלבי המעקה ניתן לראות אנשים עומלים מעל גריל עצום

אני יכול להבין אם התמונות של הבשר מבלבלות אתכם. קודם כל בחרתי את הטובות. שנית, אתם צריכים לקחת בחשבון שלא כל הנוצץ זהב ובעיקר תזכרו שתיבול הוא כמו קסם, וכשלא עושים אותו נכון או לא עושים אותו כלל, זה יכול להיות בעייתי. קחו גם בחשבון שעל כל תמונה טובה הגיעו די הרבה נתחים שהיה עדיף לא לצלם אותם ולתת אותם ישר לחתולים החמודים.


חלקים לא אכילים, רבעי פיתות והמון בשר לא כיפי


קציצות, קבבונים בצלים וענפים לצד שאריות אסאדו מתפוררות


אולי בקבוק רוטב BBQ מהבית, או אפילו רוטב סריראצ'ה היו מצילים את המצב. גם פלפל שחור גרוס היה עוזר לשפר את הטעם ולהוריד קינג דאון לבטן. אולי קיבלנו את מה ששילמנו עליו, או שאולי בעצם החיים בתל אביב גרמו לנו להיות מפונקים מדי.
זה לא האסאדו הראשון שאכלתי ובאמת שרוב אלה שהגיעו לפה שלי היו יותר טובים, חלקים ברמות אסטרונומיות. לגבי שאר הנתחים אז באמת שאין מה לדבר, לא שווה לצאת בשבילם מהבית או אפילו לקום בבוקר.
מצד שני, המקום היה עמוס באנשים שנופפו בקופונים מכמה אתרים שונים, אולי כל החווה הזו היא עקיצה אחת גדולה, או אולי אנשים פשוט קוצרים את מה שהם זרעו כשהחליטו לחסוך.
אפרופו רטבים, ביקשנו קטשופ כמה עשרות פעמים (כנראה שהיה להם רק בקבוק אחד שמרחוק נראה כמו אוסם) ובסופו של דבר קיבלנו צלוחית עם ג'ל חום כלשהו שלא היה קטשופ ובוודאי שלא נראה משהו. ענבר ניסתה, אני הזזתי הצידה.



נופי ארצנו


לא ראיתי את העופות האלה על השולחנות, יכול להיות שפירקו אותם כך שלא יהיה ניתן לזהותם


על השירות והרמה במקום אפשר להגיד הרבה דברים. ראשית כל השירות תואם לאיכות המזון ולמקום עצמו, כך שאולי שאר הדברים בטלים נוכח העבודה הזו. סה"כ מדובר בנערות שנראות בגיל תיכון, והן עושות את הכל עם חיוך בעודן רצות החוצה להביא מנגלים לוהטים בידיים חשופות. כוסות שתיה חד פעמיות שמונחות על השולחן לצד קנקנים מוכתמים... זו חוויה. ייתכן וכשאנשים יוצאים ליום רכיבה או טיול בשדה, התאבון שמתפתח גובר על התפיסות האנינות שאיתן הגעתי.



עופות נצלים מכיוון אחר, שוב, גם אותם לא ראיתי

פרחים, דבורים, הנאה



השתיה החמה הסתובבה איפשהו בקצה השני ולא באמת היה לנו צורך בה.
הקינוח היה פיסות בקלאווה צוננות שנפרסו לחתיכות קטנות יותר מגודלן המקורי.
לסיום עשינו סיבוב בקיבוץ, ברכב, לא היה לנו כח ללכת. לא נראה מעניין במיוחד. בחלקו הוא היה קיבוץ רגיל מהזן הישן ובחלקו השני שכונה של בתים שכולם נראו אותו הדבר ולא משהו בכלליות.
הסתכלנו גם על צמחים, טיפה.



צ'וריסו ועוף


צ'יפס מבאס


סיכום:
אם אתם בסביבה וממש רעבים ויש לכם 200 ש"ח וכל הדברים האחרים סגורים, אז אולי.
אם יש לכם קופון ואתם רוצים להוציא את המשפחה לבילוי... אולי.
אם אתם חובבי בשר ומחפשים מציאה, לא.
ערך לכסף? רק אם אתם יושבים שם יום שלם ואוכלים בלי סוף כדי לא להרגיש מופסדים.
החשבון שלנו (בנוסף לקופונים) היה ₪50 לחמש פחיות של קולה (ואולי גם לצ'יפס, באמת שלא הבנו בסוף והקבלה הייתה פתק שכתוב עליו "50").
שומר נפשו שינסה קודם דברים אחרים.



ג'ל חום חצי שקוף שאמור להיות קטשופ



הנסיעה הביתה הייתה חביבה כמו הנסיעה הלוך.
הרשו לי להזכיר לכם את זה שוב - הסיבוב הראשון הגיע באיחור משמעותי, גם שרוף וגם קר.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג