‏הצגת רשומות עם תוויות חמוצים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חמוצים. הצג את כל הרשומות

יום שני, 26 בפברואר 2018

חומוס דורמא - שדרות ההשכלה 1, ת"א


יקיר הבלוג שלומי הפציר בנו חוזרות ונישנות ללכת לסעוד את החומוס של דורמא.
היות ואנחנו אנשים יקרים בעצמנו, לקחנו את המשימה הקשה ברצינות ואת עצמנו בידיים והלכנו לבדוק הכצעקתה.
על כל זאת ועוד נספר בהמשך, אבל קודם תמונה של ארוחת צהריים (כנראה) לא ממוצעת בחומוס דורמא.
למה לא ממוצעת? המשיכו לקרוא מתחת לתמונה.

מסבחה וחציל בחומוס דורמא
שולחן צהריים בחומוס דורמא


לקרוא לדורמא חומוסיה זה בערך כמו להתייחס ככה אל גרגר הזהב. כן, יש חומוס, אולי הוא היה בשלב כלשהו ההיצע העיקרי, אבל יש עוד מלא דברים, ובאופן דומה יש גם ערב הודי, אנשים שבאים לשבת על בירה ועוד כל מיני דברים אכילים כמו מרקים סלטים מגוונים והפתעות, ודברים לא אכילים גם כן (הופעות למשל).
כשאביב ואני חיפשנו עליהם פרטים כמה דקות לפני שיצאנו לאכול ראינו שיש אתר אינטרנט שכבר אינו פעיל בשם דורמא חומוס, כך שבמקרה ותרצו עדכונים ותשבוחות מקהל החברים שלהם - חפשו אותם בפייסבוק; היום למשל יש חומוס פטריות טריות.

אם מה שכולם מספרים נכון, ייתכן ויש להם את החומוס הטעים ביותר בעיר, ככה לפחות כולם טוענים בתגובות האוהדות, בסיקורים ואפילו בתן ביס. לי לא יצא לטעום ממנו בצורתו הטהורה או ממה שרציתי להזמין למעשה. משהו שיכול לקרות לכל אחד, במיוחד אם באים בשעות העומס או אחריהן, או אם אין לכם מזל ברגע נתון.
אנחנו באנו באחת בצהריים.

שוב, שימו לב שטעויות קורות, שמטבח אינו נמדד ע"י נותני השירות, ושאר דיסקליימרים שבאים להגן על בעלי עסק כשקורה ויש יום לא משהו. קורה.

קיבלנו שירות ממלצר שעברית איננה שפת אימו ואינו בקיא בתפריט, וזה היה אך הקושי הראשון.
ניסינו להזמין משולש \ קומפלט כדי לטעום מהמבחר אך המלצר לא הכיר את המונחים. אחרי הסבר קצר על אופי המנה שמכילה קצת מהכל הוא הופתע ואמר שלא בטוח שיש דבר כזה להציע, הלך לברר וחזר לדקלם שאם אנחנו רוצים אפשר לתת לנו צלוחית מסבחה לטעום ושאין את כל הדברים האחרים שרצינו. אביב משך בכתפיים, אני ניסיתי שוב להבין אם אין חומוס רגיל או רק את שאר הדברים, כי מקסימום אזמין חומוס מסבחה; אבל המלצר התעקש שיש רק מסאבצ'חה (כך בניבו הארה"בי) ושאין גרגירים או פול או חומוס רגיל.
בשלב הזה כבר היינו עייפים מקומדיית הטעויות, קיבלנו את צלוחית הטעימה, ניגבנו קצת מסבחה שהייתה בסדר אם כי לא מיוחדת או מעניינת בשום צורה והחלטנו לצמצם את שהותנו במקום לארוחה מהירה ובלי שאלות נוספות.
את השתיה שביקשנו היינו צריכים לבקש שוב, ואחר כך כבר מעובדת אחרת אחרי שהמלצר המקורי נעלם ולא נראה יותר. בסופו של דבר השתיה הגיעה יחד עם החשבון.

נקודת אור:
מה שלחלוטין הציל את הביקור הנ"ל הייתה מנת החציל בטחינה שהייתה מושלמת. באמת, אם אתם נמצאים באזור ומתים לחציל בטחינה - אל תלכו לשום מקום אחר.

סביר להניח שמגיע למקום ביקור נוסף, אחרי הכל לא פוסלים עסק שלם על יום עם שירות רע או על גמר המלאי של האוכל בשעה מוקדמת. עם זאת, יהיה קצת קשה לשכנע את אביב ואותי לבוא לשם שוב במיוחד, אבל אולי אנסה שוב בעתיד כדי לתת סיכוי נוסף ואולי לייצר איזשהו איזון בין הרע לטוב.
בכל מקרה, לאור האהדה הרבה שיש למקום - אני מאמין ומקווה שאנחנו היינו היוצאים מן הכלל.

יום טוב לכם ולבני ביתכם.

יום שני, 1 בינואר 2018

חומוס חמודות: דיל לא רגיל (יצחק שדה 24, ת"א)

אם אהבתם את הקונספט של  קופיקס כמודל עלות נמוכה, או חומוס הכרמל \ מגן דוד כחומוסיה שבה משלמים פחות, זו הכתבה שכדאי ומומלץ לקרוא ולהקריא לאהובים.
למתמידים בקריאה - הפתעה קולינרית בתחתית הפוסט!

אז מה המחיר הכי זול ששילמתם על חומוס בחומוסיה, עשרה שקלים? גם כאן המחיר החל בעשיריה וכעת התייצב על תריסר חדשים נוצצים. 12ש"ח זה אחלה מחיר למנת חומוס בגודל סביר.
מה הופך אותה ל"סביר" בגודל - ובכן, היא לא ענקית, אבל בשנת 2017 רוב החומוסיות התחילו לשים פחות כפות חומוס מהרגיל, חלקן אף עברו לקערות חדשות מעט קטנות בגודלן.

לא תתפלאו לגלות שלחומוס חמודות יש טעם דומה לחומוס הכרמל (זה שנמצא בשוק הכרמל, נראה כמו בית כנסת, ונקרא לפעמים גם חומוס מגן דוד - תלוי את מי שואלים). יש הטוענים שהבעלים קשורים, חלק מהעובדים נראו מזפזפים בין הסניפים, כנראה שגם המתכון איתם. הווה אומר שגם חומוס בית לחם שקשור בעקיפין או במישרין לחומוס מגן דוד חולק מתכון דומה.

באופן מפתיע לא יצא לי לשמוע תלונות על המקום. אולי זה המחיר, אולי זו העובדה שהחומוס טעים, אולי האווירה הלא מחייבת והשירות העצמי (כך שאין על מי להתלונן תכלס). בסה"כ זה די נעים לסגור פינה עם חומוס ב12ש"ח, שתיה בחמישה שקלים, ועוד באזור שלמראית עין אין בו יותר מדי אופציות (למעשה יש שם המון, אבל אם אתם עוברים במקום לרגע לא תוכלו למצוא בכזו קלות).
[מי שרוצה לדעת מה עוד יש בסביבה יכול לשאול אותנו כיצד]


חמודות - חומוס, פול, מסבחה, טחינה וטיפה חמוצים.

הפתעה!
חומוס חמודות מציע סוג של רליש חמוצים.
החידוש הוא שהחמוצים מגיעים קצוצים עד כדי עיסה, כך שהם מתערבבים במרקם החומוסי, לא דורשים כלי נוסף, ואתם יכולים להיות בטוחים שזה לא מלפפונים שמישהו לא אכל בסיבוב הקודם וחזרו לכלי.
קונספט מעניין ומפתיע לטובה.


מיקום: רחוב יצחק שדה 24 (פינת המסגר), תל אביב
ניקיון: לא רע בכלל
שירות: עצמי, אבל חיוכים בדלפק
תמחור: נמוך בצורה מפתיעה

יום ראשון, 24 בינואר 2016

שאלה לציבור הרחב ומחשבות על פלאפל בטעם של פעם

שוב אנחנו כאן, בוהים בתמונה של אוכל - והריר מצטבר בזוויות הפה.
הנושא החם הפעם: פלאפל.

מצאתי את התמונה הזו בטלפון, ותהיתי, איפה עוד אפשר למצוא פלאפל?
נכון, יש פלאפליות רבות, הן צצות תחת כל תחנת דלק רעננה, במקומות בהם יש חיילים, במקומות שמכינים שווארמה וכו', אבל איפה אפשר למצוא פלאפל טעים?


בשנתיים האחרונות, רוב הפלאפלים שיוצא לי לבלוס הם סתמיים.
אם אני צריך להזכר בפלאפל שהיה ייחודי - הרי זה הפלאפל בתמונה למטה. היו מכינים אותו בחומוס יונס, עם ציפוי סומסום מפנק ופנים ירוק עד אינסוף, עם מגוון טעמים שונים.
יונס כבר נסגרו מזמן.
האנשים שתפעלו אותו פתחו לימים את חומוס אבו איסמעיל בנמל יפו, ואח"כ סניף נוסף באזור רחוב המסגר. בשניהם היה ניתן למצוא את אותו הפלאפל, זה עם הסומסום והירוק והטעם העשיר.
גם הם כבר לא איתנו (תקנו אותי אם אני טועה).
אגב, עוד דבר כיפי שיונס ואבו איסמעיל הביאו היה סומאק בעזרתו תיבלו את החומוס, מה שהוסיף, ועוד איך הוסיף.


פלאפל מפנק עם סומסום, צלוחית טחינה וקצת חמוצים בצד.
פלאפל מפנק עם סומסום, צלוחית טחינה וקצת חמוצים בצד.


אז נכון, תמיד אפשר ללכת לקוסם.
אבל איפה יש פלאפל בציפוי סומסום? לא ראיתי כזה כבר המון זמן.
אפשר ללכת לעוד כל מיני מקומות שקוראים להם פלאפל משהו, אבל לאחרונה - ככל שמחיר המנה יורד (ויש המון מנות זולות בשנים האחרונות, ואפילו כאלה שהייחוד שלהן הוא המחיר בלבד, ועל זה גם התחרות) הטעם של הפלאפל יורד גם הוא. מדובר בקציצה לסתימת פיות, לא הגורמה המרגש שמנת פלאפל מצויינת יכולה להיות.
ואני לא מדבר לצערי על חיפה, שם הפלאפל חי ובועט, אלא על תל אביב בעיקר, העיר בה יוצא לי לבלות את רוב הימים שלי מחמת עבודה וסיבות אחרות. בעיר הזו נראה כאילו הפלאפל נעלם, ומי שנשאר הם מוסדות כאלה ואחרים שמספקים את הפלאפל, על הדרך מנסים לייצר עוד פרנסה ממוצרים משלימים, או פשוט לא נותנים לו את הבמה והסומסום הדרושים.
חסר לי הסומסום הזה.

אני לא רוצה להתחיל למנות מקומות, זה הרי ברור שיש פלאפל, הוא לא נעלם לחלוטין, אבל הרמה ירדה, וגם המלאי איכשהו קטן. והמחיר עלה, בקטנה, טיפה פה, טיפה שם.
יש זכיינים, יש מוסדות ותיקים, אבל איפה הריגושים?

ועכשיו לשאלה הבוערת:
איפה יש פלאפל טוב?
באיזה פלאפל אתם ואתן יכולים להשבע?
לאן צריך האדם הפשוט ללכת כדי לקבל את הקציצה הטובה באזור?
ספרו לי, ספרו לי הכל, לי ולכל האנשים הרעבים.

יום ראשון, 17 בינואר 2016

סיכום החומוס הגדול של 2015

קוראים יקרים וקוראות יקרות.
להלן רשימת החומוסים האהובים (על הכותב) לשנת 2015.
לא היה צורך לעשות רשימה לחומוסים השליליים, אבל אם יש לכם תלונות מיוחדות על חומוסים שהרסו לכם את השנה - אתם מוזמנים להוציא את הרעל בתגובות.
אבל בבקשה, תעשו את זה בנימוס ובניסיון לשפר - להבדיל מלהרוס פרנסה של בני אדם.
כמו כן, אם מישהו מרגיש שלא נתנו במה לחומוס האהוב עליו - לכו אל התגובות ותגידו לנו שאנחנו לא בסדר!




חומוס בית לחם:
החומוסיה החביבה הזו מספקת אחלה של חומוס, אשר מזכיר מאוד את חומוס מגן דוד משוק הכרמל.
זה לא מפתיע בהתחשב שהמתפעלים הם אותם אנשים.
למעשה, החומוס הזה הרבה יותר טוב, מכיוון שהאח הדתי איבד את הטעמים שלו בחודשים האחרונים, והפך לטובה שיוצרים לתוך הצלחת.
בית לחם פתוח עד מאוחר, נדיב בהגשתו, נקי, והכל טוב בו מלבד שהשירות לפעמים קורס תחת הביקוש הרב.

by אוכל בחוץ (@food_out) on




חומוס אבו אדהם:
לחומוס אבו-אדהם הייתה שנה קשה.
מחד, חפירות הרכבת הקלה סגרו את החומוסיה מכל הכיוונים - אבל הלקוחות הנאמנים עדיין באים לאכול.
מאידך, הייתה תקופה לא ברורה שבה קרה משהו למנה, ובמשך מספר ביקורים הטעמים היו לא רק שלא זהים לנורמה - אלא רעים (רחמנא ליצלן). אחרי זמן מה הכל חזר לקדמותו, והחומוס נשאר בנ"ז.
עם זאת יש לציין שהריפיל נהיה קטן משהו.





אבו חסן:
זו הייתה שנה מצויינת לאוהבי אבו חסן, ושנה סבירה לעסק עצמו.
המסבחה הטובה בעיר והפול הכיפי והרותח קיבלו עוד סניף (בשוק המקורה של שרונה) שבו הרמה, הטעם והתמחור נשארו זהים, מה טוב. מצד שני, המציאות המזרח תיכונית הציצה לרגע ואנשים ברשתות החברתיות החלו קוראים להחרים את העסק מסיבותיהם שלהם. גם בתקופה הזו, למעשה המרוויחים היו הלקוחות הרגילים, והרווח היה התור שנהיה קצר משמעותית. למי שלא מכיר, אל אבו חסן באים בעיקר בשביל המסבחה והפול, שהרי החומוס עצמו הוא נורא ספציפי ולא תואם את הציפיות של כולם, והטחינה כאשר מגיעה בנפרד גם היא בעלת טעם ייחודי. חומוס, עניין של טעם.




גרגר הזהב:
גרגר הזהב החלו את דרכם בתור חומוס נטול אחידות, עם טעמים שפעם מפתיעים בטיבם ופעם בא לירוק לפח.
מאז, החומוסיה החלה לספק מנות אגדיות, גם בתחום החומוס וגם בתחום ה"מסביב".
עדיין, לא כולם יאהבו את המשחה המתקתקה שמזכירה  מעט את אבו אדהם, אבל מי שאוהב (אני למשל) יעוף על זה בקטע אחר.





בהדונס יד חרוצים:
בהדונס יד חרוצים הוא סניף של אנשים עובדים.
להבדיל מחומוסים של פנאי וחברים - כאן מדובר במקום בו אנשים העובדים בסביבה מבקרים כמעט בבלעדיות.
הנ"ל לא מפריע לצוות המקום להוציא ליין מנות אחיד בטעמן וברמתן.
בימות השבוע יש משלוחים בשעות הפעילות, ואילו בימי שישי החלו לפתוח לאחרונה בשביל האנשים שרוצים את הטעם גם לסופ"ש.


A photo posted by אוכל בחוץ (@food_out) on




אבו איברהים:
למרות חילופי הבעלים בשנים האחרונות, מדובר במקום שנשאר נאמן לטעם ולאיכות, ובעיקר לשירות המהיר והאיכותי.
מלבד עסקית הצהריים (אם אתם באים רעבים ממש) אפשר להתמלא גם מהמנה + פלאפל + חמוצים שיוצאים לשולן במהירות ועם חיוך. יש גם ריפיל, ויש גם טעם נקי וכובש, אפילו שיש גדולים וטובים ממנו - מדובר במנה שכיף לחזור ולאכול.





חומוס באסם:
חומוס באסם נמצא בדיוק בצד השני של הכביש מחומוס נחמני.
אני לא בעד להרוס פרנסה של בן אדם, אבל חומוס נחמני לא היה מגיע לקרסוליים של באסם גם אם היה לו GPS ומונית שתיקח אותו עד למתכון הסודי.
מלבד מנה ב20 ש"ח שמגיעה עם כדורי פלאפל וסלטים ביתיים לא רעים בכלל - מדובר בחומוס חריג גם מבחינת הטעם. לא בטוח לאיזו חומוסיה ניתן להשוות, מדובר בחומוס ניטרלי שכבודו במקומו מונח, ביציבות.





פאוזי פול:
למרות שהשנה כמעט ולא יצא לי לבקר בפאוזי, בטח שלא כמו בעבר (פאוזי היה מקום עלייה לרגל מדי שישי בבוקר במשך תקופה ארוכה מאוד), הרמה, הטעם והשירות נשארו כמות שהיו. הכל טעים, הכל טרי, מדוייק ובתמחור הוגן מאוד.
אם כבר משהו לעשות השנה - זה לחזור לפאוזי, ובגדול.



יום שני, 6 ביולי 2015

בכור את שושי (סניף יד חרוצים)

כמנהגי לאחרונה, החלטתי לאכול ארוחת צהריים בריאה.
ירקות הם בריאים, נכון? אז הלכתי לאכול תבשיל ירקות על קוסקוס.

למעשה, ביקשתי על חצי אורז וחצי קוסקוס, אבל קיבלתי רק את השני, וגם הוא היה מבושל יתר על המידה, דייסתי, כמו הירקות, קצת לא נעים לשעת צהריים שהיא למעשה בוקר, גם הירקות בושלו יתר על המידה.

בכל מקרה:
לשולחן הגיעה מלצרית ממש נחמדה (ומבולבלת) ששכחה את השתיה, את ההזמנה, והביאה לנו צלוחית פינוק של תבשיל בקר ושעועית (שני טבעונים, שהזמינו מנות טבעוניות, אבל זו כבר לא אשמתה).
בעבר המקום היה דופק טוב יותר, ולא דופק את הלקוח.

קוסקוס, ירקות, צ'רשי ועוד
קוסקוס, ירקות, צ'רשי ועוד.

עם כל האמור לעיל - היה טעים.
מושי, מעיך, לעיס, דייסתי, ועדיין, הטעם היה טוב.
אה, ועוד נקודה - הפעם מהעבר: אם אתם רוצים לוודא מה אתם אוכלים, תעשו לעצמכם טובה ותסבירו למלצרית בדיוק מה הולך. פעם לקחתי מהם שתי מנות שעועית צמחוניות, ובדיעבד התברר שהשעועית מבושלת ממילא עם גושי בקר עצומים, והצמחונות של המנה היא שלא מוציאים לכם אותם מהסיר לצלחת. סתם שתדעו, אם אתם מנסים להמנע או משהו.

בסה"כ מדובר במסעדת פועלים לא רעה שמשחקת על עניין האוכל הביתי די טוב, אז אם אתם בסביבה וזה.
וגם: היה מלון לקינוח! (על חשבון הבית)

יום שני, 25 במאי 2015

חומוס גרגר הזהב | השוק 16 פינת לוינסקי 30, תל-אביב


לפעמים מחמם את הלב לראות איך מקום יכול להתחיל בינוני עד חלש ופתאום לתפוס תאוצה, לייצר אחידות טעמים ולא סתם טעמים אלא הטעמים הטובים באזור המיידי.

בשקט בשקט, הפכו גרגר הזהב למקום החם ביותר בשוק לוינסקי. ארוחות צהריים שוקקות, תור מסביב לבניין בימי שישי, וחומוס ששמו יוצא למרחקים (וגם סלטים כיד המלך). גרגר הזהב הוא שם דבר.

למטה תוכלו לראות ארוחת צהריים זריזה של שישי בבוקר: חומוס גרגרים, צ'יפס, כרובית מטוגנת והרבה פטרוזיליה בשביל הטעם והצבע.
מקנאים? יאללה, לכו חפשו (את החומוסיה).

ביוש!

חומוס, צ'יפס, כרובית
חומוס, צ'יפס, כרובית

פאוזי פול

פאוזי פול היקר והטוב.

בימים חמים אלו, כאשר בכל שכונה יש כבר לפחות חומוסיה אחת - נותר לנו רק להתפלל לשלומם ופרנסתם של אלו שמכינים חומוס מהלב, ולא רק בשביל לעשות עסק.
מי יתן והפוסט הזה ישלח ברכה לידיים של כל מי שמכין את החומוס שאתם אוהבים, שיזכו לבריאות ואריכות ימים ולשגשוג, כי בלעדיהם אנחנו סתם נהיה רעבים.

ועכשיו באמת: אם אתם רוצים חומוס טוב - לכו לפאוזי, ורצוי לפני שמתחילים להגמר הדברים בסירים.
יאללה, לכו, קישטה.


מנה משולשת של פאוזי פול

יום ראשון, 8 במרץ 2015

פלאפל דרור | נחלת בינימין 48, פינת אחד העם

התמונות בפוסט הזה די מדברות בעד עצמן.
באמת שאין מה לספר כי המחירון מציג באופן מרהיב את עניין המחירים, התמונות מספקות את ההיצע, את ההכנה ואת המוצר המוגמר, שזה בערך כל מה שיש להראות בפלאפליה.
נשאר רק העניין הקטן של הטעם.

הדבר הראשון שרואים הוא הצניעות.
אין יותר מדי משום דבר, אבל מצד שני יש אחלה תמורה למחיר, בזמן שפלאפלים אחרים באותה פינת רחוב לוקחים פי שלוש על אותה מנה, פחות או יותר.
פחות מה? ובכן, כאן יש פחות סלטים, פחות תוספות, פחות רטבים, כל הדברים שיכולים לשפר פלאפל בינוני וכשהם טובים יכולים אפילו להחמיא לפלאפל הכי טוב שיש.

מזל שצילמתי הרבה תמונות, שלא תצטרכו לסמוך עליי.
התמונה הכי חשובה לדעתי היא זו שמראה שהפלאפל צהוב מבפנים ומבחוץ.
אני לא יודע איך אתם, אבל אני אוהב את הפלאפל שלי חום מבחוץ (רצוי עם נגיעות של שומשום) וירוק מבפנים.
אבל זה אני, כל אחד והשטויות שלו.

בכל מקרה, תראו את התמונות, יש הרבה, אפילו יש אחת טיפה מטושטשת.
בתאבון!

פלאפל דרור - המחירון
פלאפל דרור - המחירון



פלאפל דרור - אחד לפלאפל, אחד לחמוצים ואחד לסלט, וזהו.
פלאפל דרור - אחד לפלאפל, אחד לחמוצים ואחד לסלט, וזהו.



פלאפל דרור, היחיד עם הצהוב.
פלאפל דרור, היחיד עם הצהוב.



עמדת הפינוקים של פלאפל דרור
עמדת הפינוקים של פלאפל דרור



בתמונה ניתן לראות אדם מתפנק.



התוצר הסופי - מנת פלאפל מפנקת של הבזול.



מעניין לעניין, בסופו של דבר המנה מספקת, במיוחד לאור התמחור שהוא כמובן העניין פה.
מי שלא רוצה פלאפל זול יכול לאכול במקומות נוספים שיש בנחלת בנימין, חלקם ניתן לראות מהחלון של פלאפל דרור.
בשביל שישה שקלים זה לא רע בכלל, אחלה דרך לחסוך.

יום שני, 17 במרץ 2014

שניצל קומפני: מחירו של טעים

לפני מספר חודשים סיפרתי על ארוחה פשוטה מאוד אך מוצלחת במיוחד במקום הנקרא שניצל קומפני.
בפוסט ההוא התלוננתי על הבעייתיות שלי עם אכילת בשר. למזלי אני כבר לא סובל מזה כרגע כי הוצאתי את הפריטים הבשריים מהתזונה שלי.
אבל לא באתי להטיף על צמחונות וטבעונות אלא לספר על טעמים, מחירים ואפשרויות.

ראשית כל, קחו דקה או שתיים להציץ בתפריט של המקום.
למעשה יש חמישה סניפים, למיטב הבנתי כולם באותו תמחור, אני ספציפית אכלתי את הכריך המדובר היום, בסניף ברחוב ריב"ל בתל אביב, בחוכמתי באתי מספר דקות לפני שהתחיל העומס המטורף שיש להם בצהריים.

ועתה, למנה המרכזית שלשמה התכנסנו:

בגט סלטים של שניצל קומפני
בגט סלטים של שניצל קומפני

רק אתמול סיפרתי בהתלהבות על אלגמוס אשר מאכילים אותי בבגט \ לאפה עם סלטים ב15 ש"ח בלבד.
אצל שניצל קומפני בגט עם סלטים עולה 20 ש"ח, בעוד פיתה עולה 16.
כשהבנתי את מה שכתבתי בשורה מעל - נחתה עליי הרגשה של הפסד.
הבנתי את זה שניה אחרי ששילמתי ובעודי עומד בתור ומחכה שירכיבו לי את המנה.
חשבתי על זה שוב ושוב והרגשתי שנעקצתי טיפה. באמת, רק חמישה שקלים, אבל עדיין.

כשהרכבתי את הבגט עדיין חשתי החמצה, הרי מעבר לפינה יכולתי לאכול במחיר נמוך יותר בגט, וגם לחסוך, וגם אם הייתי אקסטרה רעב הייתי מבקש לאפה ומפוצץ אותה כאילו אין מחר.
אבל זו לא הנקודה של הפוסט.
הנקודה של הפוסט התחילה אחרי ההרכבה ובמיוחד אחרי הביס הראשון שבו הבנתי מה הולך לי בפה.

ביס של בגט סופר טרי ופריך, עם טחינה, סלט כרוב לבן, מלפפון טרי, פרוסות עגבניה גדולות ודקות, צ'יפס, פסטו, רוטב חרדל דבש ולבסוף רוטב צ'ילי מתוק. חמוצים בצד.
הסיפור הזה בתוך הפה הרגיש כמו קסם.
הטעם והניחוח של הבגט היו מטריפים. הרטבים שדרגו כל ביס למסיבה והירקות היו רגילים אך טריים ופרוסים בצורה מדוייקת שלא השאירה מקום לנזילות על הידיים.

בתור אדם שיכול לחיות על שילובים של לחם ורטבים \ ממרחים זה היה בדיוק הרגע שבו קלטתי לאן הלכו החמישה שקלים האלה. אמנם היו דברים נוספים שהייתי יכול להוסיף, אבל באמת, היה מדובר כאן בשלמות שבפשטות (למרות שרטבים משודרגים הם בהחלט לא עניין פשוט או של מה בכך).
הבנתי באותו הרגע שעם כל הכבוד לחמישה שקלים האלה - יש תמורה לאגרה.
ועם כל השמחה הזאת בפה אפילו לא שמתי לב שלא היה שניצל, עוד נקודה טובה למחשבה.

יום ראשון, 16 במרץ 2014

אלגמוס, אחרון לבנתיים

לקינוח בסדרת האלגמוס הארוכה הזו, המנה הקלאסית אותה אני אוכל לפחות פעמיים בשבוע.
לאפה, עם טחינה, סלט, צ'יפס, חצילים קלויים בתחמיץ אסייתי, נגיעה של עמבה וקצת חמוצים בצד.
כנראה המנה הכי משתלמת באזור בעלות כוללת של 15 ש"ח.

זה לא שיק, זו לא קלאסה, זה בטוח לא דיאטטי, אבל משביע בטירוף, מחזיק עד הערב ובעיקר טעים ברמות.




סביח וזה עובר: קוויק קפה

לפני ימים מספר סיפרתי בשמחה האופיינית לי על טוסט טעים שאכלתי לארוחת בוהריים.
אירוע זה קרה במקום המתקרא קוויק קפה, אחד מסניפי הרשת הממוקם ברחוב הרכבת 28 בתל אביב.

באותו מעמד סיפרתי גם על סנדוויץ' הסביח שלהם אותו אכלתי ומחירו בישראל עשרים שקלים, כן כן , 20ש"ח, חדשים מהבנק מה שנקרא, שתי גולדות או אחד משה שרת עשוי ניילון.
יש שיקראו לי פארש, פראייר, נעקץ, אחד שנולד כל יום, אבל אני אדם פשוט שמאוד מאוד רצה את הכריך שהיה מול עיניו.


כריך סביח
לחמניית בריאות עמוסת דגנים, טחינה, חציל, ביצה, עגבניה, חסה ומלפפון חמוץ


הכריך עצמו היה מדוייק מאוד, הכל בו היה גם טעים וגם טרי.
אמנם זה לא מסוג הסביחים שמכינים מול העיניים בפיתה, אבל הרכיבים היו מהשעות האחרונות והכל עבד בפה כמו שעון שוייצרי מכוייל היטב.
אמנם בתוספת שני שקלים יכולתי לאכול סלטים בלאפה + שתיה במקום אחר (אלגמוס למשל) אבל זה כבר עניין של דקויות.
האם יצאתי מרוצה? עד מאוד.

אבו אדהם של שבת

מה יותר כיף מללכת לאכול אבו אדהם בשבת, עם שתי צלחות של תוספת חינם, צ'יפס, פלאפל וגם כמה חברים טובים?
יש הרבה דברים יותר שווים, אבל בשבת הזו התענוג הנ"ל היה מנת חלקי.

למרות שעמדנו כמה דקות בתור - הסתבר שהיה לנו מזל והאנשים שאחרינו עמדו מה שנראה כמו נצח, ובצדק, אני לא מיהרתי לשום מקום, כאמור היו תוספות רבות ומנות נוספות וכולנו אכלנו ושבענו וצחקנו והטחינה זרמה כמו מים.

חומוס, פול, טחינה גרגירים, חריף ירוק וצ'יפס.
חומוס, פול, טחינה גרגירים, חריף ירוק וצ'יפס. ברקע ניתן לראות מנת חומוס מסבחה עם ביצה.

יום שלישי, 4 במרץ 2014

פעמיים משולש אצל פאוזי פול

לפני כשבוע התלוננתי על זה שלא יוצא לי לאכול מספיק אצל פאוזי פול.
בשישי האחרון לא רק שהצלחתי לתקן את העניין אלא אפילו מצאתי בתוכי מקום לשתי מנות חומוס משולש, עם הרבה חריף ירוק מפוצץ בכוסברה.

כל דבר שיש בצלחת של פאוזי טעים.
חומוס, מסבחה, פול, גריגירים, טחינה וגם החריף המדהים שהם מכינים במקום ואפילו מוכרים הביתה בקופסאות.

אחרי החומוס מיהרתי הביתה וישנתי כמה שעות ברציפות.
להבא אדע שאני כבר לא מסוגל לאכול שתי מנות ענקיות אחת אחרי השניה, אבל באמת שזה היה טעים.

חומוס משולש עם מסבחה, פול, גרגירים, טחינה, פטרוזיליה, כמון, פפריקה, שמן זית ופטרוזיליה, ותוספת נדיבה של חריף ירוק.
חומוס משולש עם מסבחה, פול, גרגירים, טחינה, פטרוזיליה, כמון, פפריקה, שמן זית ופטרוזיליה, ותוספת נדיבה של חריף ירוק.



חומוס משולש עם מסבחה, פול, גרגירים, טחינה, פטרוזיליה, כמון, פפריקה, שמן זית ופטרוזיליה, ותוספת נדיבה של חריף ירוק.
עוד מנה של משולש. תענוג גדול.

יום רביעי, 26 בפברואר 2014

פאוזי פול - טוב שבאת הביתה

כבר ממש הרבה זמן, הרבה יותר מדי, שלא באנו לאכול ארוחת בוקר אצל פאוזי פול ברחוב אברבנאל.

ובאמת שאין סיבה לא לבוא, אפילו לבוא במיוחד.
החומוס טעים, הפול טעים, המסבחה טעימה, היחס חם ואישי, המקום תמיד נעים ויש בו בדיוק את הכמות הנכונה של אנשים כדי לא להעיק.
יש אפילו שולחן שאנחנו מאוד אוהבים שאיכשהו תמיד פנוי כשבאים.

באנו לבראנץ' ביום שישי אחרי סידורים, אכלנו עד הגרגיר האחרון.
תענוג גדול.


מנה משולשת של פאוזי פול
מנה משולשת של פאוזי פול


תקציר:
מחירים - נמוכים יחסית, פחותים ממה שחומוסים אחרים התחילו לגבות לאחרונה
אווירה - צריף קטן ומפנק
ניקיון - לאכול מהרצפה
אוכל - טעם ששווה לבוא בשבילו במיוחד

יום רביעי, 22 בינואר 2014

חומוס טחונוס | מנחם בגין 78, תל אביב

טחונוס הינו מקום חדש ומעניין שנפתח לא מכבר, לקח לי לא מעט זמן להצליח לאכול שם צהריים, אבל זה בגלל שאני לא הייתי בסדר, באמת, הייתי צריך להתאמץ יותר.

כבר מהניגוב הראשון החומוס עשה רושם מצויין.
אפילו לפני זה הגיעו חמוצי הבית והם היו להיט לא נורמלי.
אחרי זה התחילו הגיוליים הקטנים, אבל עדיין היה בסדר. למשל: פיזרו כמון מעל המנה, אבל הוא היה מריר ולא תרם.
אחרי זה שמתי לב שהנוזלים של הפול והגרגירים הרטיבו לי את המנה עד מאוד.

הארוחה הסתיימה בהרגשה מעורבת.
מצד אחד היה טעים, מצד שני היו דברים שהפריעו.
בגדול הייתי אומר שזה מקום עם הרבה פוטנציאל ועם קצת שפשוף הם יוכלו להגיע לנחלה.
הסטטיסטיקה של מקומות קטנים (המקום הזה די קטן) היא לרעתם, אז אני באמת מאחל להם בהצלחה ואנסה להגיע מדי פעם ולתת את חלקי לקהילת החומוס.


חומוס, פול, גרגירים, טחינה
חומוס, פול, גרגירים וטחינה


אווירה - קטן וצפוף, מרגיש קצת כמו מערה אבל יוצר חוויה ביתית
אוכל - טעים עם מקום לשיפורים
מחיר - עממי
ניקיון - ניכר
שירות - אישי וחביב מאוד

יום רביעי, 8 בינואר 2014

פלאפל בריבוע | יד חרוצים 15, תל אביב

למרות שמדובר ברשת בפריסה ארצית (תשעה סניפים) - לא רבים מכירים את פלאפל בריבוע ואת מה שיש להם להציע.
לסניף בו ביקרתי מספר פעמים (שנמצא כאמור ברחוב יד חרוצים בתל אביב, סמוך לרחוב המסגר) אין מוניטין בסביבה, אין באז או הייפ מיוחדים, למעשה אף אחד לא ממש יודע שהם מגישים משהו מלבד פלאפל.
זה לא לגמרי נכון, ידידה שלי כן ידעה כי היא ראתה פלאייר שלהם במשרד, אבל כאן בערך זה נגמר.
תראו בינתיים את החמוצים, אחרי זה נמשיך לספר עוד.


חמוצים: מלפפונים, זיתים


אז כמו שאמרתי, בפלאפל בריבוע יש פלאפל, זה סוג של ברור מאליו.
מה שלא ברור מאליו - ולמעשה כרגע זה הגימיק העיקרי שלהם הוא השוואלה. ברור שלא שמעתם על זה, וגם אם כן, אסביר בשביל מי שלא מכיר. שוואלה היא שווארמה טבעונית, מבוססת על סייטן (חלבון חיטה), תיבול ועוד.
טרם ניסיתי, אבל זה בתוכנית.
בנתיים הנה, תראו תמונות של פלאפל.


כדורי פלאפל בריבוע


ועכשיו לגולת הכותרת: חומוס.
מי שקורא בבלוג יודע שחומוס הוא חלק בלתי נפרד מהתזונה שלי, אבל יסוד של ממש.
כשראיתי שיש בפלאפל בריבוע חומוס - הייתי חייב לעצמי לנסות אותו.
בכל סניף יש אפשרויות מעט שונות. בסניף של יד חרוצים יש אפילו חומוס עם חציל (אפשר לראות בתמונה למטה), תענוג אמיתי.
את החומוס הספציפי שבתמונה (כאמור אכלתי שם כבר לא פעם לאחרונה) הרכבתי כדי לקבל טעימה מכל דבר.
חומוס, פול, גרגירים, טחינה, חצילים מעל.
בסה"כ עמוס, אבל כל חלק מוסיף טעם ומרקם משלו, היה תענוג אמיתי.
למצוא חומוס טעים בפלאפליה הוא לא דבר של מה בכך.
גזר דין: ממליץ בחום.


חומוס פול,גרגירים,טחינה,חצילים,פטרוזיליה,שמן זית,פפריקה


ישיבה: בר, כסאות, יש גם אזור ישיבה חיצוני.
עיצוב: לא רע בכלל, מודרני וחביב.
ניקיון: מוקפד.
שירות: מעט מבולבל, לפעמים איטי, אבל עם כוונות טובות מאוד. מי שממהר רצוי שישב בפנים ולא בחוץ.
אוכל: טרי, טעים, כמויות משביעות, מפתיע באיכות החומוס, מצויין באזור הפלאפל (למי שאוהב את הכדורים שלו קריספיים אך מאוד רכים מבפנים), צריך עדיין לנסות את השוואלה ושאר המנות.
תמחור: המחירים אמנם מעט גבוהים בשביל צלחת חומוס, אבל אפשר להתנחם בתוספת הפלאפל שמגיעה עם המנה.

יום ראשון, 5 בינואר 2014

חומוס אבו מרון | מנחם בגין 48

הכל התחיל בציפיה ארוכה.
החבר'ה שבאו לפתוח את חומוסיית אבו מרון (שבחיפה נחשבת למיתולוגית) כאן בתל אביב נתקלו בקשיים.
במשך כמה ימים אפילו אפשר היה לראות אותם יושבים מבואסים בסניף וממתינים לרשיונות כלשהם.
הייתי יוצא להפסקות סיגריה ושואל אותם מתי פותחים והתשובה הייתה שוואללה ממש עוד מעט.

אחרי זה היה השלב של האזהרות.
ביום הראשון שלהם מלא אנשים חזרו וסיפרו סיפורי אכזבה מרים. הפיתות קרות, החומוס מבאס, כל מיני עלילות.
אבל אני בתור אכלן ותיק יודע שלא סומכים על טעמים של אחרים וגם שלכל מקום מגיעה תקופת הרצה, עד שמוצאים את כל הטעמים הנכונים, שהשירות מתיישב כמו שצריך, שעובדי המטבח מתרגלים וכו'.

בסוף היה השלב של הטעימות.
בהתחלה היה סביר, לא נפילה ולא סוף העולם. אחרי יום יומיים עוד טעימה ופתאום הכל משתפר.
בין לבין נקודת האור הייתה הפול. הפול אצל אבו מרון התל אביביים תמיד מנצח ובגדול.
מעל זה, בנוסף, מנת צ'יפס הבית, המפורסמת מחיפה, צ'יפס שמנים ויפים בטיגון כפול, עם קצת חריפות ושום לימון, הרבה פטרוזיליה מעל והבזק של סומאק, רק הריח שלו יכול להרוג, והטעם הוא זה שמביא את הגופה לגן עדן.

יצא שאני אוכל שם לפחות פעם בשבוע, הרמה מספיק גבוה כדי לא להרחיק לכת עד המתחרים (אפילו שיש רבים וטובים).

בגדול, אחלה חומוסיה, לאוהבי היציקה האוורירית עם כמויות השמן הנדיבות, בטמפרטורת החדר כשהחימום מגיע מהגרגירים והפול. רטבי הבית (פלפל ירוק חריף ושום לימון - כאשר הדגש הוא בעיקר על השום) משדרגים כל דבר ללא היכר, אפילו אם תרימו אבן מהרצפה היא תהיה טעימה ברמות.
הפיתות שלא כמו שציינו החברים המלעיזים - תמיד טריות ורכות, לפעמים גם עושים להן מכת חום קטנה (שניה או שתיים) לפני ההגשה, בשבל הפינוק.

אבל חלאס עם הדיבורים, בואו תראו איזה תמונות צילמתי מאז הפתיחה ועד היום.
אתם עוד תלקקו את המסך.


חומוס פול טייק אוואייצלחת חמוצים אבו מרון

חומוס פול הרבה גרגרים

חומוס פול טחינה - הרבה פטרוזיליהחומוס פול טחינה רוטב שום

אבו מרון צ'יפס הביתצ'יפס הבית בטייק אוואיי

חומוס חיפאי של אבו מרוןמנה לקחת

מנה משולשת, רוטב חריף ושום לימוןעם טחינה, פלפל ירוק חריף, שום לימון והרבה פטרוזיליה

צהריים שאכלתי ליד המחשבמנה חומוס פול שלקחת למשרד, אחת היפות

פותחים שולחן אצל אבו מרון


מלפפון חמוץ



כתובת: מנחם בגין 48, תל אביב.
תמחור: עממי
ניקיון: יסודי, מצוחצח ומבריק
שירות: מחוייך, מפנק, זוכרים לקוחות חוזרים
תפריט: בסיסי, מנות חומוסיה קלאסיות

יום שישי, 3 בינואר 2014

כריך רוסטביף | בריא בא | הפתעה נעימה

אמנם הביקור האחרון שתיעדתי בסניף של בריא בא ברחוב יד חרוצים 1 בתל אביב היה מאכזב, אבל רצה הגורל וגררו אותי לשם שוב, והפעם דווקא היה סבבה לגמרי.

יום חמישי, צהריים טובים, כל החבר'ה רעבים.
למה הם רוצים סלטים? אין לי מושג, אבל הפעם הגענו וכולם התבדו והחלטנו להזמין סיבוב של כריכי רוסטביף לכולם.

סנדוויץ' רוסטביף עם סלט
כריך רוסטביף בתוך לחמניית בריאות, בתוספת סלט טעים עם בצל סגול בהפתעה :(

אז ככה זה נראה.
היו כמה הפתעות. למשל אף אחד לא אמר שהרוסטביף מגיע מעורב עם בצל, אבל התגברנו על זה בעזרת בקשה מהירה לרוסטביף חדש.
אף אחד גם לא התריע על חתיכות של בצל אדום שנפלו בטעות לסלט, למרות שלא היו אמורות להיות שם.

חוצמיזה, הכריך הגיע כאמור על לחמניית בריאות, הוספתי לתוכו חרדל, פסטו, חריף ירוק, רוטב עגבניות מיובשות, עגבניה ומלפפון חמוץ.
היה תענוג.
על הסלט היה ויניגרט חרדל שום. לא רע בכלל.

העלות הכללית הייתה 36, כולל פחית שתייה.
השירות היה ידידותי עד מאוד.
לא היו נפגעים.

יום שני, 23 בדצמבר 2013

שניצל קומפני | ארוחת צהריים בבגט

שניצלים צריך לאהוב.
צריך לאהוב לאכול שניצל, צריך לאהוב להכין שניצל, צריך לדעת לעשות את שניהם.
למען הסר ספק - המון מקומות מגישים שניצל, אבל החוכמה היא לא להגיש שניצל אלא להגיש אחד טוב, ואפילו מצויין.

שניצל זה משהו שקל מאוד להרוס. עובי לא נכון, טיגון קלוקל, נתח מגעיל, הכל יכול לקרות.
בגלל זה כשאוכלים שניצל טוב - לרוב מרגישים קשר לאותו מקום, מרגישים את החיבור.

בגט שניצל עשבי תיבול עם צ'יפס וירקות
בגט שניצל: עשבי תיבול, צ'יפס, ירקות, טחינה, רטבים ותענוגות

ועכשיו לוידוי מרגש:
פעם אהבתי שניצל אבל כיום כבר לא.
מבחינתי שניצל כרוך בסבל של עופות מבוהלים, בשר מלא באנטיביוטיקה והורמונים, פחד וצואה.
זה לא מעורר תאבון, אבל מצד שני אף אחד לא אוהב לדמיין את הגועל שקורה לפני המוצר המוגמר.
תוסיפו לזה נתונים על אפרוחים שנגרסים בעודים חיים או מושלכים באלפים לתוך שקיות אשפה - זה מספיק כדי להוריד את התאבון.

עם זאת, אני עדיין מדי פעם נותן איזה ביס, אתם עוקבים אחרי תמונות המזון שלי והן לא חפות מרצח. אני מודע להכל אבל לא מצליח ליישם ב100% את מה שנראה לי לנכון.

עכשיו קחו את מה שאמרתי על מוות וגועל ותוסיפו לזה גועל אחר.
הרבה שניצליות נותנות לך שניצל עם סחוסים, שומנים, ורידים ועוד. דברים שאתה לא רוצה לראות ובטח שלא להרגיש עם השיניים. אלה חוויות שגורמות לאדם להעדיף מוצרים מן הצומח. לחומוס אין עצמות וסחוס.

נחזור לסיפורנו:
נכנסתי לשניצל קומפני. יש הרבה סיבות להכנס.
את הסניף הזה אני מכיר כבר קרוב לעשור. הוא תמיד מלא, תמיד עסוק, ובכל הפעמים שאכלתי בוא הוא גם סיפק אחלה של סחורה.
כמעט בכל רגע נתון יש תור של אנשים שמחכים להזמין ועוד תור של אנשים שמחכים להזמנה.
זה מה שנקרא בעם עסק מצליח.

הזמנתי שניצל עשבי תיבול (יש להם שניצלים בטעמים וציפויים) בבגט, עם טחינה, מלפפון טרי וחמוץ, עגבניה, צ'יפס, רוטב על בסיס חרדל ומעט רוטב צ'ילי מתוק.
היה ממש טעים.

אבו אדהם ולכן אקיים

כמובטח, הנה עוד תמונה מרגשת של חומוס אבו אדהם, במתכונת שאליה התרגלתי לאחרונה: חומוס, פול, גרגירים, טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, כמון והרבה שמן זית, בנדיבות.

מתכון מנצח.

חומוס, טחינה, גרגירים, פול, פטרוזיליה, כמון, פפריקה, שמן זית



Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג