יום ראשון, 17 בפברואר 2019

פארו - FARO, מחלף בית ינאי


רק בשביל להוציא מהמערכת נקודה אחת שהציקה לי, הרשו לי לחלוק שזה לא משנה לאיזה מהכתובות שיתנו לכם תיסעו, בסופו של דבר תגיעו לפארו.
היא ממוקמת במחלף בית ינאי, בקצה רחוב כוכב הים שבחופית, קניון אם (M) הדרך, בית הפנקייק, תחנת הדלק ועוד.
בסופו של דבר, המסעדה בסה"כ ממוקמת בחלל שבו שכנה בעבר ולרי בר 'N' בורגר.

ושלא תתבלבלו, הנסיעה משתלמת. כמעט, אבל די.
מדובר באליה וקוץ בה, אבל גם בחוויה גסטרונומית לא רעה, על כך תגלו כמובן בהמשך הקריאה.

את הארוחה התחלתי עם קוקטייל שאת שמו אני לא זוכר, משהו שמכיל פסיפלורה, או איות כלשהו של תשוקה באנגלית. הטעם היה לא רע, מעט על הצד המיימי, אבל המראה היה קצת נטול השראה אלא אם כן אולם חתונות משנות התשעים נחשב. לשים נענע ותפוז חתוך גס זה לא מרגש במיוחד.

עוד לא הספקתי לעשות קולות של פיעפוע עם הקשית של הקוקטייל וכבר הגיעה המילנזאנה שהזמנתי.
סטייק חציל קלוי על קרם גבינה כחולה, גרגירי חומוס, עגבניות לחות, קשיו, פטרוזיליה ובזיליקום, את תמונתה המרגשת תוכלו לראות מתחת.


סטייק חציל קלוי על קרם גבינה כחולה, גרגירי חומוס, עגבניות לחות, קשיו, פטרוזיליה ובזיליקום
סטייק חציל קלוי על קרם גבינה כחולה, גרגירי חומוס, עגבניות לחות, קשיו, פטרוזיליה ובזיליקום

ההגשה הייתה נאה, הכלי מותאם בצורתו וחומריו לחומרי הגלם, והכל קרץ לעין.
אפילו שמהצד נראה שזה סתם טייק מקומי על חציל בגריל, עם עגבניות שרי קלופות וקצת עיטורים - הקסם האמיתי קרה בביס.
קרם הגבינה הכחולה התברר כפיוז'ן בין מה שהרגיש כמו גבינה כחולה עם טחינה. לא ברור אם ניצחון או אכזבה או סתם הפתעה, אבל בהחלט מעניין בפה ומפתיע לטובה.
האכזבה היחידה מהמנה שהייתה בסה"כ בדיוק מה שהובטח הייתה שאחד החצילים היה יכול להיות מוכן יותר.

השלב הבא היה ניוקי מטוגן עם אספרגוס, שימאג'י, שמפיניון, כמהין ורוטב שמנת כמהין.
אין לי תמונה לחלוק כי היא יצאה רע.
תצטרכו לסמוך עליי שזה היה ניוקי מושלם, ברוטב מושלם, ההגשה הייתה קסומה, וזה היה ללא ספק הניוקי הטוב ביותר שאכלתי בשנתיים האחרונות. אני מרייר רק מלחשוב עליו. לדעתי הוא מצדיק.

אחרי הניוקי הגיעה פיצה, המתוארת כך: רוטב עגבניות, פורצ'יני, שמפיניון, מלך היער, חורש, בזיל ומוצרלה.
אני לא בטוח כמה מהפטריות תוכלו לזהות בתמונה, אבל אתם מוזמנים לנסות.


פיצה פונגי
פיצה פונגי


העניין עם הפיצה היה לא פשוט. היא הייתה טעימה, אבל היה לה בצק מהסוגה של פיצה פיליפ, כזה עם גוונים של מחמצת, לא בדיוק מתוק. ההבדל הוא שבפיצה של פארו היה הרבה ממנו, במיוחד בקראסט הענקי. כשהוא היה לבדו, החמיצות המרירה פשוט לא עבדה כמו שהיא תפקדה עם שאר הרכיבים. 
למזלי קרה נס גדול, ונשאר הרוטב מהניוקי שהיה אפשר לנגב עם הקראסט הלא מהנה.

נס נוסף שקרה הוא גלידת הסניקרס.
היא אמנם נראתה כאילו מישהו השאיר אותה בחוץ יותר מדי זמן, אבל הסתבר שהרכיבים שלה הופכים אותה לנוזלית למראה וצמיגית במקרמה.
וגם כאן, לו רק היו מביאים כפית במקום כף...

לסיכום, עדיין לא מדובר בנס קולינרי 100%, יש מקום לכיוונון ושיפור, אבל סועדים רבים סביבי הביעו עניין וליקקו את שפתיהם (היו גם תלונות).
אם בא לכם ארוחה משפחתית עם שירות מצויין, ומקום שבו הילדים יוכלו להתרוצץ, לזרוק נעליים ולפזר סוכר ומלח (אני לא מגזים לגבי הנעליים), בואו בהמוניכן.

תלונה: בלאק בר בורגר - קניון אילון, רמת גן

תלונה שהגיעה במייל החם:

לידיעת הציבור, כשבלאק בורגר כותבים בתפריט המנות הראשונות שלהם:
חצילים בגריל - 39 ₪ עם רוטב צ'ילי וטחינה
ואפילו שמים שני עלים ליד המנה כדי לסמן שהיא טבעונית, הם טיפונת מרמים את הלקוחות.

אכלתי את המנה ממש עכשיו, והיא בהחלט לא הייתה טבעונית, אפילו לא צמחנית.
אם אתם רוצים לדעת למה אז זה בגלל שהפיתה הקטנה שמגיעה מתחת לחציל הייתה ספוגה במיצים של בשר. זה לא משנה אם זה היה ישירות על הפלנצ'ה שניה אחרי שהכינו עליה חזה עוף, או רק לרגע על הגריל כשעוד יש עליו טיפה שומן של המבורגר.
הלחם היה ספוג עד מאוד במיצי בשר. אפילו נתתי לאנשים שלידי לטעום כדי לוודא שאני לא טועה  ומדובר בתבלין גריל או משהו דומה.
לא איכפת לי אם זה טעות, בורות, טיפשות או כל דבר אחר, לעשות דבר כזה פוסל אותכם מלכתוב בתפריט שמנה היא טבעונית. תתביישו.

לא יכולתי אפילו להישאר במקום ולצלם, לריב עם הצוות או להפוך את זה להזמדנות חינוכית.
השארתי לאנשים שהיו איתי כסף כדי לשלם והלכתי להקיא מרוב גועל.

מקווה שתפרסמו את הפנייה שלי ללא עריכה, חשוב לי שטבעונים וצמחונים אחרים יזהרו וזה לא יקרה להם.
בברכה,
אורית.

יום רביעי, 9 בינואר 2019

אינדירה: תלונה שהגיעה במייל החם

מייל שקיבלנו, בזו הלשון:

היי אוכל בחוץ, בבקשה תפרסמו את התלונה במלואה, פירסמתי אותה בתן ביס אבל היא לא מופיעה.

נורא!!!
לקח להזמנה שעתיים להגיע.
כשהאוכל הגיע הסתבר שאחת הקופסאות נשברה וכל השקית הייתה מוצפת בתבשיל עדשים.
במסעדה טענו בהתחלה שהשליח כבר בבניין שלי (מה שהיה לא נכון כי לקח לו עוד רבע שעה להגיע).
אחרי זה הם אמרו שהם מוכנים לזכות או לפצות רק במידה ואחכה לשליח שיחזור שוב ויקח את כל ההזמנה חזרה למסעדה. ובמקום לאכול הייתי צריך לצלם את העיסה ששלחו לי.
אחרי שעתיים של המתנה לאוכל העדפתי להציל את מה שנשאר.
רק בזכות נציגה של תן ביס שהצליחה להוציא לי זיכוי רק על המנה שנשפכה.
ביזיון!!!

אגב המנה שנשפכה לחלוטין: בזמן שניקיתי אותה מהרצפה שלי, ראיתי שהדאל עדשים שחורות הוא בכלל שעועית שלא בושלה כמו שצריך.

ביזיון

יום חמישי, 3 בינואר 2019

פיצרון, שדרות ההשכלה 1, ביצרון

כל החבר'ה נפגשים לעסקית.
לא ידענו מה בא לנו ובסוף נכנסנו למקום פינתי חמוד ומזמין.

כבר בדלת הזהירו אותנו שמדובר במקום צמחוני \ טבעוני, מה שלא הפחיד אף אחד בשום צורה.
הגיע תפריט חביב ביותר, וכולנו לקחנו עסקיות פסטה, והסכמנו על פיצה לחלוקה בתור פינוק.




העסקית מתרחשת בין שתיים עשרה לארבע, וכוללת לחם, טחינה, סלט ושתיה שמגיעים עם כל מנה.
כל האלמנטים של העסקית היו טעימים, משהו מפתיע היות ורוב ההיצע בז'אנר תמיד מנסה לחסוך על חשבון הלקוח.

הרביולי שלי היה מצויין.
שאר הסועדים גם נהנו מאוד.
לגבי הפיצה הייתה הסכמה שזו לא פיצה שבאים במיוחד בשבילה כשמחפשים פיצה, אבל בתור ערך מוסך לארוחה, או פיצה שאיננה מפיצריה היא דווקא לא רעה בכלל.

מאז הביקור כל הסועדים הביעו עניין לחזור למקום שוב, וזה כבר אומר את הכל.
באזור שבו ההיצע דל, והאפשרויות נוטות לאכזב - פיצרון היא פנינה, נווה מדבר, ועוד שלל מילים.

אגב, מסתובבת שמועה שיש להם גם בופה ממש מעניין מדי פעם, ותערוכות בחלל המסעדה.

יום שני, 31 בדצמבר 2018

פיצה טוני וספה, רחוב הארבעה

ערב חורפי מחוץ לסינמטק.
כל המקומות מתחילים להתקפל, אנשים בורחים פנימה.
מסתבר שהסניף של דבוש סגור גם הוא, אולי אף לתמיד.

נכנסנו רעבים אל הסניף של טוני וספה ברחוב הארבעה.
כולם בחרו משהו, ורק אני בהיתי ארוכות בויטרינה הארוכה.
סלדתי מכל האפשרויות, עד שלבסוף ראיתיה, פיצת ארבעת הגבינות.

בתאורה החלושה לקח לי זמן להבין מה היא ומי היא.
הפרמז'ן המגוררת נראתה כמו בצל שקוף, הגבינה הכחולה נראתה כמו משהו לא ברור.
האדום שבתמונה הוא טפטופי טבסקו שהוספתי כדי להוסיף קצת עניין בפה.
לא, זו לא הפיצה הטובה בעולם.
זו אפילו לא הפיצה הטובה בטוני וספה.
מה שכן, נסגרה לי הפינה.


פיצה לבנה (ללא רוטב עגבניות) עם 4 סוגי גבינות (מוצרלה, פרמז'ן, מוצרלה טריה ורוקפור)
פיצה לבנה (ללא רוטב עגבניות) עם 4 סוגי גבינות: מוצרלה, פרמז'ן, מוצרלה טריה ורוקפור


טוני וספה היו בעבר מקום שזללתי בו פיצות רבות בסניפים השונים לאורך השנים, אך מרגיש שבכל סניף חדש שנפתח - הרמה יורדת מעט. ההיצע דווקא גדל עם השנים, וכך גם מספר המקומות שאפשר להשיג את הפיצות.
מאז הסניף של 2007 בדיזינגוף שהיה רחוק לי מדי אבל טעים מכדי לא ללכת ועד הסניף של רוטשילד שהייתי אוכל בו ללא הכרה - הפיצריה בכללותה הייתה מוקד פופולרי לכלל וחביבה עליי בפרט.
הפעם היה איזה פספוס.

הסוד, לדעתי לפחות, הוא לקחת בסניף (או להזמין משלוח) של הפיצה הספציפית שרוצים, וההיצע הוא רב. התוצאה נאפת במיוחד בשביל המזמין ולא מבלה על הדלפק \ בחימום מחודש. 
מה אני אם לא פייר, ופראייר של פיצות בתלכס.




יום ראשון, 30 בדצמבר 2018

נונונו: לחמניות שחיתות למות

רבות נכתב על נונונו.
לא רק כי הם עשו אחלה יח"צ, אלא גם כי האוכל שלהם טעים.
ולא רק כי האוכל שלהם טעים, אלא כי הם נמצעים באחד מרחובות הבילויים של תל אביב ואנשים מסתובבים שם, מצלמים תמונות, אוכלים שיכורים ועפים על החיים.

הזדמן לי לבקר עם קבוצה קטנה שבה כל אחד לקח משהו אחר.
אני אכלתי את לחמניית המק אנד צ'יז, בתוך חתיכה קסומה ושמנונית שנעה על הספקטרום של לחמניית חלב ולחם בריוש, לצד צ'יפס בטטה.
הורדתי את הכל עם שתיה קלה (ריפיל חופשי מהברז).


לחמניה במילוי מק אנד צ'יז, עם צ'יפס בטטה ומגוון רטבים
לחמניה במילוי מק אנד צ'יז, עם צ'יפס בטטה ומגוון רטבים

הקושי היחיד הוא מקומות ישיבה.
אפילו בערב עבודה רגיל המקום גדוש בסועדים, ואינו מתוכנן לשהות ממושכת.
גם אם לא תתפסו מושב, אפשר לאכול בעמידה מסביב לחביות ענק, או לצאת לרחוב עם משהו שבמהותו הוא תכלס אוכל רחוב שמגיע ממילא במארז שניתן לקחת ביד (או לארוז למסע ארוך יותר).

אין מספיק מילים בפי כדי להמליץ.
למעשה אני מרייר רק מלכתוב את הפוסט הזה.

אפשר למצוא גם לחמניות עם שרימפס, בקר מפורק, הרינג, עוף ברבקיו, נקניקיה וקינוחים.
כמו כן יש צ'יפס רגיל.
חשוב לציין שמכל הקבוצה לא היה אדם אחד שלא נהנה בטירוף.

יום רביעי, 10 באוקטובר 2018

גוטה בריא ומהיר, רמת גן | חיים טובים

ארוחת צהריים היא דבר מורכב.
לנסות לאכול ארוחת צהריים בריאה, במשלוח, זה עניין עוד יותר מסובך.
להיות אכלן בררן ובעייתי זה עסק אפילו עיוד יותר טריקי, ככה זה, החיים הם לא סל של פיקניק ממולא בדברים טובים.
אבל זה לא באמת נכון, החיים הם שקית הפתעות שלא מפסיקה להעניק, ולכן כל יום יכול להיות מסע חיפוש אחרי משהו מעניין.

גוטה היא למעשה רשת של שלושה סניפים (השניים האחרים בהרצליה פיתוח ורמת החייל) שמנסה לתת מענה לארוחות צהריים בריאות לאנשים עובדים. את החלק האחרון אפשר לנחש בעזרת שני רמזים גסים. הראשון הוא שכל הסניפים נמצאים באזורי משרדים, והשני הוא שסניפי גוטה עובדים בשעות לאנשים עובדים: ימים ראשון עד חמישי 12:00-16:00.
למזלי הרב הם עושים משלוחים, ככה שלא הייתי צריך להרחיק לאותם אזורים. 
והנה בונוס בדמות הרהור: מדובר באזורי עבודה, אבל לא אזורי תעשיה, כי אין שם תעשיה של ממש (מפעלים למשל), אלא אנשים יושבים על כסאות. אולי לא הגענו עדיין לשלב בו צריך לתת שמות חדשים לאזורים האלה.


ארוחת טופו בתנור, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים
ארוחת טופו בתנור, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים


כבר יצא לי להזמין מגוטה פעמיים. לא אשקר, נהניתי מאוד בשתיהן.
לא יצא לי לגוון בגלל אילוצים שבלב. כשמצמצמים את התפריט למנות צמוניות \ טבעוניות, ואז מסירים דברים שאני לא אוכל או אוהב נשארים עם קומבינציה אחת: ארוחת טופו בתנור עם ג'ינג'ר וסויה, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים ברוטב סילאן ותפוזים. את הרוטב אני שם על כל ההזמנה כי הוא טעים בטירוף. אפשר להזמין גם טחינה במקום , אבל יש לי משלי.



ארוחת טופו בתנור, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים
ארוחת טופו בתנור, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים, עם רוטב סליאן תפוזים וטחינה

הדבר שהכי בולט בהזמנה בעיניי הוא הכמות (כן, גם הצבעים, אבל זה לא בלוג צבעים).
במבט ראשון מדובר במעט אוכל. אולי זה הסידור, אולי זה החישוב של המסעדה לגבי גודל שיכיל מתוכו מספיק בריאות לכמות, אולי זה משהו אחר. בעלות של ₪49.30 ניתן היה לצפות לטיפה יותר, אבל מבחינת תמחור - המון עסקיות כיום נושקות לחמישים.
למרות מה שהעיניים אומרות, הארוחה הזו מאוד ממלאת. אולי זה האורז, אולי העובדה שהסלט שמגיע בצד היה נותן יותר נפח אם הכל היה מונח על צלחת גדולה, אולי משהו אחר וקסום שקורה כשאוכלים מספיק מזון והבטן נותנת אותות שלא צריך יותר. בכל מקרה, זה משביע ואפילו מאוד.

ההערה השלישית היחידה שיש לי היא על מינימום ההזמנה. הסכום בתלות במערכת ההזמנות הוא 140-150 ש"ח, מה שאומר שתאלצו לשכנע קולגות, חברים ומכרים שיזמינו איתכם.
אם אתם צריכים לשכנע אוכלי בשר - המקום מציע גם שניצלים, קציצות וסינייה.

שכולנו נהיה בריאים, עלו והצליחו.

יום שלישי, 9 באוקטובר 2018

חומוס הבוטקה (החשמונאים) | דבר המבקר

סביר להניח שכבר נתקלתם במותג "חומוס הבוטקה" בעבר, רשת חומוסיות שנמצאת כרגע במגמת צמיחה.
עם סניפים בפ"ת, ת"א, קריית חיים ורמת ישי (הסניף המקורי) הם בהחלט שם שראוי להתחשב בו בתור שחקן חדש בתהליך בניית מוניטין.

את ביקורנו המדובר ערכנו בבוהרי יום שישי, בסניף החשמונאים (מספר 88, מספר צעדים מקניון TLV).
זו לא הייתה הפעם הראשונה שלי בסניף, וחזרתי כי הזכרון המעומעם שלי מהמקום היה סביר פלוס.
זכרתי במיוחד את הטחינה הצבעונית (אחת ירקרקה ואחת בגוון ורוד) שבה מעטרים את המנות.

הסניף בחשמונאים שוכן בחלל בו היה בעבר חומוס אסף האהוב.
במעמד זה אציין שאלה נעליים די גדולות למלא, וגם הקרבה הגאוגרפית אל חומוס אבו אדהם המשובח מוסיפה לתחרותיות.
וזה כמובן מבלי להזכיר את בית החומוס והפול (גם על החשמונאים), בית החומוס (בן אביגדור), רחמו הגדול (מנחם בגין) ואפילו חומוס חמודות הזול והמשובח (ששייך לרשת המתרחבת הכוללת את חומוס הכרמל המכונה גם מגן דוד, ואת חומוס בית לחם).
מהרשימה הארוכה הזו אפשר להבין בקלות שלא חסרות חומוסיות באזור, מה שאומר שצריך לשאוף למצויינות בתור ברירת מחדל.


חומוס הבוטקה: משולשת, סלט, פלאפל
חומוס הבוטקה: משולשת, סלט, פלאפל

בחומוס הבוטקה ישנם שני אזורי ישיבה, כך שאפשר במידה ולא מלא עד הסוף להחליט אם בא לכם מזגן, אוויר, שמש, אנשים וכו'. כשבאנו רוב השולחנות בחוץ היו תפוסים, ואילו האזור הפנימי כלל רק שני סועדים בודדים.
תפסנו שולחן כיפי, ואחרי שסימנו את הטריטוריה התפנינו אל הקופה כי ההזמנה היא עצמאית, וכך גם ההגשה.
בחלל הפנימי ישנה גם עמדת סלטים בהגשה אישית, עם כל האשמים המידיים: בצל, חמוצים, טחינה, תטבילה (שום לימון חריף), חריף ירוק וכו'. הטחינה הייתה עם תיבול ירקרק, אך לא "ירוקה" לחלוטין כמו שמופיע בתמונות של הבוטקה.

האוכל הגיע כעבור דקות בודדות.
חומוס משולש (משולשת בפי המקום, 28ש"ח), סלט ירושלמי גדול (25ש"ח, עם טחינה, גרגירים וביצה), וצלוחית פלאפל (8"שח).
שלושת הפריטים נראו מצויין. הדבר היחיד שבלט היה היעדר הטחינה הצבעונית שכיככבה בפעם שעברה ומופיעה ב99% מתמונות בית העסק על סניפיו.

וכעת אל מבחן הטעם.
הרשו לי להתחיל בצד השני של השולחן ולהתקדם חזרה אליי.
על הסלט נמסר שהוא לא היה מתובל בשום צורה, שגרגיריו הגיעו בטעם על גבול המוזר, שהטחינה שלו הייתה אנמית ושהירק שהוא הכיל יותר מהכל היה בצל, חתיכות גדולות של בצל.
הפלאפל היה מוצלח ברמות שקשה לשדר. הוא היה הכוכב הבלתי מעורער של הארוחה.
המשולשת הייתה יותר בכיוון של הסלט.

הרשו לי לשטוח את רשמיי.
בצלחת העמוסה והיפה למראה שהונחה לפניי (הנחתי בעצמי כי זה שירות עצמי) היה עושר ויזואלי רב.
האכזבה הייתה כגודל הציפיה, אבל על הציפיה בפסקה הבאה. כרגע אני רוצה להתמקד באוכל.
החומוס עצמו היה עדין על גבול חסר הטעם, הטחינה הייתה אפילו יותר נטולת אופי, ואילו הפול היה בסדר.
במפגש הטעמים של כל הרכיבים היה איזשהו אלמנט מציל, בחלק מהאזורים השילובים עשו טעם כמעט מזמין, אבל באזורים אחרים זה פשוט לא היה זה.
המנה הצריכה מלח ואת שאר הרטבים שהיו זמינים על הדלפק כדי להפוך למשהו שאפשר לאכול מבלי להתבאס.

הציפיה הייתה מבוססת תחילה על זכרון סביר מפעם אחרת, אבל גם על ההמלצות החיוביות שיש למקום.
אם תחפשו באינטרנט ביקורות על החומוס, תוכלו לראות במקומות שונים השתפכויות מטורפות על החומוס הטוב בעולם, בתל אביב, בסביבה ועוד. כל אלו מגיעות עם קונטרה מצומצמת מאוד של ביקורות שליליות שמונות בדיוק את הרשימה שלי. תלונות נוספות היו על התמחור הגבוה יחסית, ועל הניקיון, למרות שבביקור שלי היה די נקי.

החומוס מגיע עם ריפיל, שמצד אחד לא רצינו, ומצד שני לא הציעו לנו כי הגיע גל של גברים מבוגרים יחסית שאינם קשורים אחד לשני כדי לקחת טייק אוואי, אשר את חלקם הגדול הצוות הכיר לפי השם.
האגדה מספרת שיש למקום גם לימונדה עם ריפיל חופשי.

קשה לדעת אם מדובר בעניין של טעם אישי, של יום רע לבקר בו, או של קהל מגיבים מטעם.
על פי האדונים שנכנסו לקחת - הם לקוחות קבועים, ולקוחות קבועים מעידים על סיפוק.
בכל מקרה, אם אשוב לביקור נוסף זה לא יהיה בקרוב, וזה יהיה בעיקר בשביל הפלאפל ורק אחרי זה כדי לבדוק אם משהו השתנה בחזית החומוס.
אם אהיה באזור וארצה חומוס, סביר להניח שאפנה לאחד מבתי העסק הרבים האחרים.

יום שני, 3 בספטמבר 2018

פיצה האט בהיכל | לא מתאים בכלל

מכירים את זה שעובדים עליכם? או שיצאתם עם הרגשה ששיקרו ואמרו שזה רק גשם?
והפעם באתר האוכל הגדול בשכונה: עוד שקרים מבית פיצה האט.

אמנם כאן באוכל בחוץ דובר בעבר פעם ועוד פעם על תקלות מבית רשת פיצה האט, פיצות קרות, הזמנות שלא מגיעות או שהפיצה שרופה, גודל לא מספק בתמחור של פיצת בוטיק, אתר שקורס כל הזמן וכמעט בלתי אפשרי להזמין דרכו לפעמים, ועוד.
היו אפילו דיבורים על זה שפיצה האט הם היחידים שעדיין לא טורחים למצוא ספק גבינה טבעונית ומגישים את הפיצה הטבעונית שלהם "ללא". כמו כן רבים מהגולשים והכותבים מתלוננים עד היום על ההבדל בין פיצה האט הנוסטלגית לזו של עכשיו, ועל ההבדלים בין הטעם והאיכות בארץ לבין של חו"לץ

אבל נחזור לימינו אנו, הפעם:
פיצה אישית כ"כ קטנה שהיא אפילו לא מתקרבת לגודל המארז.
אבל לא רק זאת, למעשה יש כן ייתכן הונאה כי כשחברי הטוב א' שאל את האיש בדלפק על גודל הפיצה האישית - הוא הראה לו את הקרטון כאינדיקציה - בפועל הקרטון הקטן אפילו לא מתקרב לקוטן הפיצה.


פיצה האט מציגים: הפיצה הקטנה בעולם
פיצה האט מציגים: הפיצה הקטנה בעולם

כשבאנו לברר למה עקצו אותנו עם פיצה לתינוקות - נאמר לנו שזה הגודל, שכך תמיד היה, שאין להם מה לעשות והציעו רוטב בתור "פיצוי". 
אבל כאן גם העלילה מסתבכת. את הפיצה הזו אפשר לקבל במבצע ב40ש"ח עם שתי תוספות ושתיה, דיל טוב יחסית לזה שהפיצה לבדה עולה כמעט 30. אז בעצם אנחנו צריכים להגיד תודה?

יחסית לאוכל אחר שאפשר למצוא בארבעים ש"ח זו לא בדיוק מציאה מבחינת איכות, כמות או בריאות, אבל זה משהו ביחס למחיר ההתחלתי, וכאן לדעתי נעוצה המלכודת לצרכן התייר. האם באמת שווה לקבל בהנחה מוצר שמגיע בסוג של רמייה?
האם כצרכנים הגענו לשלב שבו אנחנו משלמים הרבה, מקבלים משהו סביר ומטה, ואומרים תודה?
אולי בכלל קיבלתי את דיל המאה ואני סתם אוהב להתלונן על דברים?
אולי זו בכלל פיצה שמיועדת לילדים שבאים לראות מחזמר בהיכל?

אולי בכלל אין פיצה, והכל רק משחק של דמעות. לאלוקים הפתרונים.
וכעת נעבור לפרטים הגשמיים:
הסניף: יגאל אלון 51, יד אליהו, תל אביב. יש בפנים רק מקום להזמין ולצאת, האכילה מתבצעת ברחבה של ההיכל.
ניקיון: שלום שלום
שירות: מבולבל
תמחור: חבל להכנס לזה שוב
איכות: אם אתם רוצים פיצה של ילדים או מנות נלוות לחות 

יום רביעי, 29 באוגוסט 2018

חומוס כספי, רחוב מסריק, תל אביב

מלא אנשים אמרו לי שצריך לטעום את חומוס כספי.
אז אמרו, קורה שאנשים מדברים.
אם היו אומרים לקפוץ מהגג, מה, הייתי קופץ? לא בטוח. אבל חומוס, לא נטעם? ברור שנטעם.

בפעם הראשונה שטעמתי את חומוס כספי הרגשתי באופן כללי שהטעם סבבה, אבל המרקם עלי-באבא.
יש שיגידו יציקה, אני אתאר חומוס ששמים על המזלג והוא לא נופל כשהופכים את המזלג. קצת גוש.
לא שלפתי את המצלמה, אפילו לא התאמצתי לסיים, היה לי קצת כבד.

אבל לא, אמרתי אני אדם טוב, אני נותן סיכוי, נותן צ'אנס, הזדמנות, לא פוסל ישר, אז מה אם המרקם לא משהו, הטעם היה דווקא לא נורא. קרה שבשבוע שעבר התיישבתי להזמין ארוחת צהריים וראיתי שאפשר להזמין מהסניף במסריק, אז הזמנתי. 

הנה מה שהגיע:

חומוס פול עם טחינה
חומוס פול עם טחינה

הזמנתי חומוס פול, עם טחינה, מתוך מחשבה כפולה:
אם הגוש הוא אכן אופן הפעולה הקבוע ולא מה שנפל לי במקרה בפעם הקודמת - וואללה יהיה בסדר.
אם הגוש הוא אכן המרקם הקבוע של החומוס, לפחות הפול והטחינה ירטיבו טיפה את העסקים, ירככו את העניינים, יחליקו בגרון וכולי.
אז אמרתי, קורה שאומרים.

קודם כל המרקם. הטקסטורה של החומוס עדיין דחוסה, קשה, יצוקה, ולמעשה לא רק אני חושב ככה, גם הפול חשב ככה. לא הייתה תקשורת בין מרכיבי המנה. הפול היה גושי גם הוא, למעשה החומוס והפול התנהגו כאויבים, ואף אחד מהם לא חילחל לתוך השני, שניהם היו מעוטי נוזל, והיה אפשר פשוט להרים את הפול עם מזלג בלי שהחומוס יזוז. גם בניגוב, אחד זז בזמן שהשני נשאר במקום.
כנ"ל לגבי השמן, השמן שחה בצורה נפרדת לגמרי, בעוד החומוס ישב בלי תזוזה בצד שלו של הכלי. 
עשיתי את בדיקת המזלג המפורסת שלי ממקודם (למעלה), הרמתי גוש, הפכתי את המזלג, כלום, אפס תזוזה.

הסועדים עמם הזמנתי גם התלוננו על כל מיני דברים. חלק על זה שהמסבחה היא פשוט ערימה של גרגרים עם טיפה חומוס מסביב, או שהיא גם גושית. חלק על טעם לא משהו (זה כבר עניין סובייקטיבי, היה מישהו שהתלהב כאילו זכה בלוטו) וחלק סתם כי הפיתות נרטבו. אם כבר במשלוח עסקינן, כל יחידת חומוס הגיעה ארוזה בנפרד עם הפיתות והסכו"ם והחמוצים והרטבים שלה, עולם של שקיות בתוך השקית המרכזית.

אם אני כבר פותח בתלונות, הפול היה בצבע בהיר שלא לומר חיוור, וזה מגיע ממישהו שלא פוסל פול בגלל הצבע שלו כל עוד הוא טעים. גם הטחינה לא עזרה בכלום שלא לומר שהייתה טיפה אנמית. כל יושבי השולחן התנפלו על הרטבים שהגיעו יחד עם המשלוח והשתוללו עם המלחיה.

לסיכום, נראה לי שכבר אמרתי את הכל בגוף הטקסט. אגב, בגלל שמדובר באחד מתוך מספר סניפים - אולי זה עניין מקומי, אולי הבעיה היא בטועם שהוא גם הכותב, ואולי הרצפה הייתה עקומה. אי אפשר לדעת. חומוס הוא עניין פרטי שכל אדם לגופו.
מה שכן, דקה או שתיים אחרי שסיימנו לאכול את החומוס כולם התלוננו על זה שאי אפשר לזוז, הבטן מפוצצת ורוצים למות מרוב כובד. ומדובר דווקא בקבוצה של חומוסאים מרחיקי לכת שדופקים הליכה, אוכלים עם ריפיל וחוזרים ברגל בלי לחשוב פעמיים עם מאפה ביד.

אמן בריאות והצלחה לכל הקוראים והקוראות.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...