יום שלישי, 7 באוגוסט 2018

עוזי חומוס פול, נתניה

על החומוס של עוזי [מוסד נתניינתי מוכר] שמעתי כבר לפני עשור במגזין החומוס המוביל בישראל, "חומוס להמונים"; אבל לא אף פעם לא חשבתי חומוס כשביקרתי בנתניה, ובטח שלא הגעתי לביקור בשעות החומוס, AKA בוהריים.

מה רבה הייתה שמחתי כשבבוקר מופלא אחד הייתי בנתניה עם הרגשה של חומוס וגיליתי שלעוזי ישנו סניף נוסף (שע"פ הבנתי הינו בבעלות משפחתית שדואגת לאחידות בטעמים בין הסניפים) והוא נמצא קרוב למיקום הנוכחי שלי באזור התעשיה הדרומי של נתניה.
החשתי פעמיי בכדי להגיע לצלחת החמה והמזומנה.

כבר מבחוץ ניכרת ההכנה למספר גדול יחסית של סועדים עם גינה מרובת שולחנות, וגם בפנים היו למעלה משלושים מקומות ישיבה, שהיו תפוסים באופן חלקי מאוד כשנכנסנו, ומהר מאוד התמלאו עד אפס מקום ע"י עובדי ההייטק של הסביבה המיידית. המקום עבר משקט ושלווה לסערה של ניגובים וקולות הנאה.

השירות חביב, התפריט מצומצם מאוד (חומוס על סוגיו, סלט, סלט עם חומוס), החומוס מגיע לשולחן כמעט מיד, בליווי חמוצים בצל ועגבניה וכמובן פיתות טריות ורכות.
הנה הוא:

חומוס פול קומפלט בלי ביצה
חומוס פול קומפלט בלי ביצה

המנה של עוזי פול היא בדיוק כמו שמתארים אותה בביקורות השונות, מתובלת ביד אגרסיבית. מה שכן, התיבול מדהים. אם הייתי צריך למסור תיאור להשוואה וקריאה ברורה של הסיטואציה - הייתי מנסה לטעון שהחומוס של עוזי מגיע בטעם (גם הטעם המקורי וגם הטעם של התיבול) כמעט זהה לחומוס המשורר, יצירת פאר בפני עצמו.
כל הירוקים, החומוים, השמנוניים, הצבעוניים, החמצוציים, המפורזים והמרוססים מתערבבים עם חומוס חמים וטעים ביותר, מחמיאים ומשלימים את הטעם המצויין ממילא, ויוצרים מנה שכיף להתנפל עליה.

וזה לא הכל.
שניה אחרי שסיימתי את הצלחת הגיע מלצר חביב עם הצעה לריפיל שקיבלתי מבלי לחשוב פעמיים.
כשהחומוס כל כך טוב די קשה לסרב לריפיל, מה שעלה לי קצת בבריאות אחרי זה, להסתובב בשמש עם בטן מפוצצת חומוס ביום חם בטירוף זה לא מציאה גדולה.

חשבון בבקשה:
חומוס יעלה לכם 30ש"ח, סלט יעלה 20ש"ח נוספים, ועוד 8-9ש"ח לשתיה.


יום שני, 30 ביולי 2018

הלב המתוק חומוס - סיבוב שני

לפני זמן מה סיפרתי על פיצוציית הלב המתוק המוכרת חומוס.
חברי הטוב כפיר לא האמין שיש חיה כזאת והכריח אותי לבוא איתו ללאנץ', אז באתי, מי אני שאסרב לחומוס.
התיישבנו, עשינו הזמנה וקיבלנו את המנות הנראות בתמונה למטה, קצת מהכל כדי להנות עד הסוף מכל הטעמים.
רק אזכיר שזו לא חומוסיה "של ממש" אלא פיצוציה משולבת עם טוסטים + סלטים + חומוס ושות', ככה שמראש כל מי שהגעתי איתו למקום היה מופתע ומלא חששות.
החומוס, כך הם אומרים, מיובא מחומוס גבעתיים מדי בוקר.


חומוס פול גרגירים טחינה
חומוס עם כל העניינים בפיצוציית הלב המתוק


הפעם אני הייתי זה שהגיע מלא בהבטחות וסיפורי הצלחה, והתבדיתי.
נתחיל עם החיובי ונעבור לשלילי: החומוס עצמו היה טעים אבל בכמות מזערית.
חומוס קטיפתי ואוורירי, אך בצלחת שטוחה שמולאה ביד חוסכת, עם טחינה דלילה עד נוזלית ללוטין וגרגירים קשים.
סוג של שילוב בין תיבול נכון וקרקעית שמגיעים אליה עוד לפני שמספיקים לטבול את הפיתה כמו שצריך.
כל הצבעים היפים האלה יוצרים הבטחה בעין שעושה הפתעה מרה ביחס למספר הביסים המועט.
שוב, זה לא שלא טעים, פשוט מקרה של מעט ולא מדוייק.

גם הפול התעורר על הצד הקשה באותו יום, מה שלרוב אני אישית אוהב יותר מאשר הדייסה החיוורת שיש בהרבה מקומות; אם כי הפעם, ביחד עם הגרגירים הקשים אפילו יותר - השילוב הרס מנה מהנה.

לסיכום:
יצאנו מאוכזבים ורעבים.

יום ראשון, 29 ביולי 2018

אתם כותבים: פיצה ויה רוסטיקו, שרונה מרקט

שוב פינת "אתם כותבים" והפעם הפיצריה ויה רוסטיקו בשרונה.
הגולש אור כתב:

היי פיצה רוסטיקו,
יש לכם פיצה ממש טעימה. אני מת עליה, באמת, השילובים טובים, חומרי הגלם טובים ומבין פיצריות אחרות דומות בסגנון ההגשה והטעמים אתם באמת ברשימת המובילים.
מה שמפריע לי זה החוסר נכונות שלכם להתחייב לשירות טוב.
בשעות הלחץ הדלפק שלכם עמוס באנשים שרבים על תשומת הלב של ילדים מבולבלים, מנסים להזמין, לשלם, לתפוס תור,  ולקבל את ההזמנה אחרי החימום.
אני לא רוצה לספור לכם את הכסף, אבל האנשים האלה שרבים על האפשרות לקנות מכם פיצה משלמים בדרך כלל למעלה מחמישים שקל בהפרש של דקות, וזה בהזמנות הרגילות, לא באנשים שלוקחים כמות גדולה משל סועד בודד רעב. באמת שבכסף הזה אפשר להרשות עוד תלמיד תיכון שיעמוד ויתייחס לאנשים שרבים על השירות והזכות לשלם לכם כסף בעבור פיצה ממש טעימה.
אין שום דבר רע בלתת לאנשי הדלפק שלכם הזדמנות לנשום, הם עומדים בין לקוחות צועקים לבין תנור לוהט וצריכים לים לב ללקוחות, לכסף ולאוכל שלא יישרף.
יתרה מכך, אולי זה היה נותן אפשרות לאחד מהאנשים בדלפק לנקות את הסכינים והשפכטלים, לנגב את השאריות שנזלו על המשקל שעליו מניחים פיצות עם תוספות שונות ללא הרף ואף להוציא את החתיכה שנפלה בתוך התנור ועכשיו מעלה עשן לא נעים.
שוב, אני מבין שהשכירות בשרונה יקרה, שחומרי הגלם שלכם טובים יותר משל פיצריה שכונתית ושאתם בטח עסק ככל העסקים שמנסה לא רק לשרוד אלא לגרוף רווח בסוף החודש, אבל עדיין, אם הייתם יודעים כמה אנשים מתייאשים מלחכות בתור, או סתם לא רוצים ללכת מכות עם המרפקים של שאר הממתינים או חלילה כל התיירים במתחם שפשוט נבהלים מההתנהגות של הישראלים סביבם והולכים... 
סתם חומר למחשבה.

אתם כותבים: מא פאו תל אביב, החשמונאים 105

והפעם בפינת "אתם כותבים", הגולשת אביבה ביקשה לספר על ביקור מאכזב במסעדת Ma Pa.
מטעמי צנעת הפרט הסרנו חלקם שתיארו את המלצריות בצורה שמוסרת פרטים מזהים.


את מסעדת מא פאו אני מכירה לטובה דווקא דרך תן ביס. יצא לי להזמין משם ארוחות צהריים רבות ונהניתי מאוד ברוב הפעמים.
התלונות היחידות שהיו לי היו לא לגבי הטעם או הכמות אלא לגבי אופן אריזת המשלוח כי יצא שבחלק מהפעמים האוכל הגיע מרוח בתוך השקית, כלים נפתחו ונזלו ואפילו היו פעמיים שבהן השקית נקרעה לחלוטין מרוב שהייתה רטובה והשליח מצא לנכון פשוט להשאיר אותה ככה ליד הדלת ולברוח.

הפעם בחרתי לוותר על המידלמן כמו שאומרים וללכת עם חברה לאכול במקום עצמו.
למרות שהיו בקושי שישה סועדים במקום והמספר הצטמצם מהר מאוד לארבעה, שאלו אותנו כמה פעמים אם הזמנו מקום, כאילו תיכף הולכת לבוא ערימת ילדים שתמלא גם את החלל הפנימי וגם את החיצוני משהו שלא קרה בחצי שעה שהיינו שם, ואחריניסיונות להושיב אותנו על הבר הושיבו אותנו בפינה דחוסה ליד ספרים רנדומליים ומאובקים שנראו כאילו מישהו כבר לא היה צריך אותם בבית.

השתיה הגיעה ממש מהר והכוסות הריחו ממש טוב, משהו שחסר לי באופן אישי בהמון מקומות. זו לא דרישה מוגזמת לקבל כוס שלא מסריחה ממדיח או כיור. מא פאו דווקא עמדו במשימה הזו בגבורה. אפילו הגיעו פלחי לימון בתוך הכוסות.
פלחי לימון (ליים) הגיעו גם עם אחת המנות הראשונות, אבל להבדין מהלימון בכוסות הן היו יבשות לחלוטין, על גבול הלימון הפרסי, בטח לא משהו שאפשר להוציא ממנו מיץ.

אכזבה נרשמה גם כשהמלצרית סיפרה על שלל התבשילים שחסרים שעליהם תכננתי.
כפשרה החלטתי לקחת דאל מקאני, מנה שבבסיסה עומדים עדשים וחמאה, והשם שלה מתורגם כעדשים חמאתיות. מנה שיצא לי לאכול בלא מעט מקומות, ואפילו ממא פאו עצמם.
מה רב היה היאוש כשאחרי הציפיה הרבה יצאה מנה שלא הייתה חמאתית או עדשית מספיק.
למרבה הצער שלי קיבלתי כלי המכיל מים עם תערובת של קטניות, גושי בצל ענקיים ואפס סימנים לבישול ארוך.
בתור מישהי עם ניסיון בבישול אני יכולה לחלוק טריק קטן והוא שאפשר לעבות כל תבשיל בהוספה של קטניה אחרת (אם אתם מקום שמנסה לחסוך אז אחת זולה יותר) כשזמני הבישול ארוכים מספיק ושאר התבלינים נכונים. כמו למשל שבחומוסיות מסויימות שמים שעועית בתוך הפול ומבשלים מספיק כדי שהכל יהפוך לדייסה. מה שאני קיבלתי היה יותר כמו התחלה של תבשיל, לא דייסה, בטח שבלי החמאה, הקרמיות, הטעמים או המרקמים המצופים. אני חוזרת, אלה היו מים עם מגוון סוגי עדשים, שעועית וקצת קטניות אחרות, אפילו לא הייתי קוראת לזה מרק כי זה לא היה מבושל מספיק כדי להפוך למרק עם טעמים משולבים.

אחרי שהתלוננתי למלצרית היא הלכה למטבח לשאול אם טעו במנה מה שהראה לי שהיא לא לגמרי סגורה על מה שהיא מוציאה החוצה ומבחינתה קערה עם רטוב היא קערה עם רטוב. היא חזרה וניסתה לשכנע אותי שהם מכינים את זה קצת אחרת, זו לא המנה הקלאסית והם עושים עליה טייק. מה שנשמע בעיקר כאילו היא מנסה לעשות עליי ספין כי לא ניסו למרוח אותי ככה כבר מזמן. כשהתעקשתי שמדובר בהתחלה של תבשיל שנראה כמו שילוב בין דברים לא מוכנים לשאריות מסירים אחרים היא ויתרה והציעה לי תחליף. התחליף שלי היה לבקש את החשבון כי כאמור את הדברים האחרים שרציתי מלכתחילה לא היה במלאי באותו יום ואני גם לא ממש אוהבת שמנסים לרמות אותי גם עם המנה וגם עם השירות.

יותר מהכל אני מרגישה טיפשה שלא זיהיתי שאני נכנסת למקום ריק מיושבים ועם מוזיקת מועדוני ריקודים וצוות שעומד מופתע כשסועדות מנסות להכנס.

אתם כותבים: תל יצחק קיטשן אנד גארדן


והפעם בפינת "אתם כותבים", הגולש יחיאל גולל בפנינו את עלילות משפחתו במסעדת תל יצחק קיטשן & גארדן הממוקמת בנוחות בצמוד לתחנת דלק.
יחד עם ביקורת המסעדות הנוקבת שהוא שלח הגיעה גם הבקשה לא לשנות שום דבר, בכדי ש"אחרים לא יסבלו כמו שאנחנו סבלנו".


מסעדת תל יצחק היא מקום מתעתע. ראשית מכיוון שהיא נסתרת לעין.
מגיעים אל תחנת דלק, מגלים שחניון המסעדה, חניון התחנה, חניון המשתלה הצמודה ועוד אזורים נבחרים באזור תפוסים לחלוטין, ואז אחרי חניה בחולות והליכה קצרה חזרה מגלים מסעדה נאה מאוד למראה.

למעשה, אם רמת ההשקעה הויזואלית הייתה תואמת את רמת האוכל, היה מדובר בחוויה מרגשת לכל הדיעות.
הגינה רחבת הידיים, הצמחיה, המבנה עצמו, הטון העיצובי כאילו הגיע מערוץ החיים הטובים; מודרני כאן, רך שם, נגיעות שהגיעו מיד של אמן, ההשקעה ניכרת.
מעל הכל מרחפות באופן מעט צורם ורק טיפה חזק מדי - גרסאות כיסוי בסגנון בוסה-נובה ללהיטי נייטיז. בגינה בהפסקת הסיגריה ניתן היה לשמוע אנשים מתלוננים לגבי הווליום ומבקשים לעבור רחוק מהרמקולים.

הרשו לי לציין שוב: אם אתם רוצים לערוך ארוחה משפחתית שמכבדת את מבוגרי המשפחה, תורידו אותם בחניון לפני שאתם הולכים לחפש חניה. תבקשו גם לשבת בפינה יחסית שקטה, תבקשו מראש בעת ההזמנה או ההושבה.

ועכשו ברשותכם נעבור לתחום המזון.

אשמח להזהיר כבר על ההתחלה שאוכל הוא לא העיקר פה. תל יצחק מנסה להעביר חוויה, ונראה שהרבה משפחות מקומיות באות לקנות אותה. אולי בגלל שהיא נעימה לעין ואולי בגלל מחסור באלטרנטיבות באזור. גם השירות הוא לא העיקר, שילוב מרהיב של בוסר נעורים עם התנהלות לא נעימה כגון התעלמות מכוונת, הסטת מבט וריצה לכיוון ההפוך, צעקות מהצד השני של השולחן וניסיונות נואשים לאפסייל של מוצרים זניחים: תנסו לספור כמה פעמים מציעים לכם פוקאצ'ה. נרשמה גם חוסר יכולת בסיסית כגון לתקשר עם השולחן, המטבח והמציאות כשמנה של אחד הסועדים מגיעה אחרי זמן המתנה כה רב ששאר הסועדים עומדים לסיים לחלוטין.

ואם כבר באוכל עסקינן, דוגמה טובה לחוסר הרצון להשקיע מעט היא מנה ראשונה במקום שמתגאה בטאבון שלו אבל מצליח להוציא אנטיפסטי אנמי ועצוב עם הרגשה כללית של טוסטר אובן. אותו אנטיפסטי מתגאה לכאורה בגבינת קצ'וטה של יעקבס, שמגיעה מחוממת מעט ובעיקר מונחת על הצלחת בחוסר חן וללא תקשורת עם שאר הרכיבים. למעשה אין באנטיפסטי שום דבר שמחבר את הפיסות, לא תיבול, לא טעם של צלייה, לא הרגשה של טריות או יד אחידה (על כך יעיד הקישוא הרטוב), שתי פיסות בטטה ברמות עשייה שונות. מסעדת שף שמוציאה מנה כ"כ סתמית ואפילו לא טורחת לצלחת או לקשט - כאילו לא ניסתה כלל.

פיספוס נוסף בראשונות נרשם בפולנטה שע"פ התפריט מגיעה עם פרמז'ן, שמן כמהין, פטריות ואספרגוס.
אז נכון, היו פטריות ואספרגוס, פיסות קטנות, בודדות ועצובות מאוד. וגם הפולנטה שהייתה דווקא טעימה מאוד - הייתה מרוחה בצניעות על קערית הכלי (והייתה מאוד קרמית לכיוון המדוללת). לא היה מה לדבר על שמן כמהין, אפילו לא מהז'אנר התעשייתי, לא הייתה שום נוכחות או ארומה, כנ"ל לגבי הפרמז'ן, היו שבבים, אבל בעיקר נטולי טעם וריח.
גם כאן היה ניכר, בדיוק כמו עם האנטיפסטי - שהשף לא בבית.

אם לנסות להתבדח כדי לא להרגיש מרומים לחלוטין, היה גם דג בעלות של למעלה ממאה ש"ח שהיה מהסוג שגורדון רמזי מגיע לתת לו אגרוף זועם בשביל האפקט מול המצלמה. למרבה הצער הדג היה כ"כ יבש שגורדון עלול היה לפגוע בעצמו.

עוד הלצה שנרשמה מכיוון המטבח הייתה פיצה שהגבינה, הרוטב והטופינגז שלה היו במרכז בלבד, מה שיצר בפועל לחם עגול וגדול עם טיפה פיצה באמצע. אני חוזר: חצי מהמשולש היה בצק, ורק לקראת השפיץ התחילו הגבינה והרוטב.

מכיוון מנות הילדים נרשמה תלונה של ילד שצד אחד של השניצל שלו היה עבה בצורה מפחידה מהצד השני והוא נאלץ לאכול מסביב כי האזור העבה לא היה במיטבו.

נרשם גם קוקטייל שכמות הקרח הגרוס בו האפילה על הטעמים, ואף ע"פ שהאלכוהול עדייון היה מורגש, שאר הרכיבים והטעמים בתפריט נעלמו.

שלא לשלול לחלוטין, נראה שחלק מהסועדים נהנו, יותר ופחות, וגם בשולחנות אחרים לא כולם התלוננו כמונו (למרות שדווקא בטיולי הסיגריה החוצה נשמעו תלונות נוספות). על הצד החיובי אפילו יש למסעדה מגלשה לילדים בחלל הגינה.
אולי היא מושלמת לאנשים שרוצים לשלם הרבה על אוכל גבולי ורק לשלוח את הילדים לאיזו פינה לשחק.
לרגע אפילו הרגשתי רע מרוב שליליות וארסיות, חשבתי שאולי קמתי על רגל שמאל או הגעתי ביום רע במיוחד, אבל לאחר הצצה בתגובות, כתבות, ביקורות ואפילו בתגובות בדף הפייסבוק גיליתי שאני לא לבד, רבים שרים את אותו שיר עצוב.

אפשר לומר מבלי להתבלבל שמסעדת תל יצחק קיטשן אנד גארדן היא התגלמות שקר החן והבל היופי. התמונות בגלריה ובכתבות היח"צ יפות הרבה יותר מהמציאות, והמציאות עצמה פחות טעימה בפה מאשר בעיניים. תשומת הלב שהושקעה במסעדה עצמה חסרה מאוד מהאוכל שאותו היא מגישה ביומרה מסויימת. חשוב לציין שלא מדובר ביומרה קולינרית, כזו הייתה דווקא מבורכת מאוד, אבל לא תמצאו כאן עיטורים מורכבים, רטבים מתחכמים, חידושים או ניסיונות נועזים לטובה או לרעה. 
אם המקום הזה היה מועתק בשלמותו אל אזור המרכז הוא היה נקטל ונסגר, או הופך לחצר אירועים אם כי גם באלו הדרישות התל אביביות המוגזמות לערך בתמורה למחיר, עמידה בסטנדרטים וטעם סביר איכשהו מעלות את הרף עם הזמן.
אולי הקהל של המסעדה הזו שבוי מפאת ההיצע המועט יחסית באזור, או כי מבאס לנסוע רחוק יותר ולחפש חניה (לא שיש כאן חניה חלילה).

בסופו של יום הטייטל שלהם לא משקר, המסעדה אכן נמצאת בתל יצחק, ובאמת יש להם קיטשן ויש להם גארדן. כל השאר זה כנראה סיפור שסיפרתם לעצמכם.

יום רביעי, 4 ביולי 2018

אתם כותבים: אמריקן פיצה, גרין רול סושי, הקישריה, חומוס אסלי, ג'חנון קול

קוראים יקרים,

שוב חוזרת הפינה "אתם כותבים"; אותו רגע קסום בו אתם מתלוננים ואנחנו עוזרים לקולכם להשמע.


הגולש א.ג. כותב על משלוח מ:אמריקן פיצה רמת גן
הפיצה הגיעה באיחור מוגזם והונחה בלובי רנדומלי בבניין. כשמצאתי אותה - זכיתי להנות מפיצה קרה וקולה חמה. בנוסף לכך שהבצק היה יבש, קיבלתי את התחושה שחוסכים עלי ברוטב פיצה. למעשה, זה היה קרוב יותר ללחם עם קצת גבינה וקצת אננס, מאשר לפיצה. האננס היה קשה ובקושי לעיס.
חבר שהזמנתי איתו ביקש למסור "לג'חנון היה טעם לוואי רע והלחם שום היה שרוף".


תלונה שהגיעה על גרין רול סושי, תל אביב
עשיתי הזמנה ענקית דרך האינטרנט והמשכתי לסידורים ברחבי הבית. אחרי שעה וחצי של המתנה התקשרתי רק כדי לגלות שבגלל לחץ במטבח ההזמנה עדיין לא הועברה לטבחים. הציעו לי להמתין עוד כשעה לאוכל, או לקבל פיצוי בפעם אחרת. כבר היה ממש מאוחר והחלטתי לוותר.
אחרי שבוע התקשרתי להזמין, ואח"כ שוב כדי לוודא שאכן מכינים את האוכל. הייתי צריך לספר את הסיפור של הביטולים והאיחורים לשני אנשים שונים כדי לקבל את הפיצוי, ובסוף כשהאוכל הגיע קיבלתי אגרול רטוב לחלוטין (לא קריספי, פשוט עלה בצק לח) ופטריות בטמפורה שהיו רטובות גם מבחוץ וגם מבפנים, בגדול גושי בצק עם פטריה.
הסושי היה אחלה, באמת שיש להם סושי אחלה, אבל אני לא זמין מהם יותר אף פעם. לא שווה להיות טבעוני כי מתייחסים אליך כאל לקוח שבוי.


משלוח ארוחת צהריים מהקישריה (הגולשת מעיין)
במשך בוקר שלם אספתי קבוצת עובדים שרצו קישים (יש מינימום הזמנה ממש גבוה). אחרי שעשינו את ההזמנה וקיבלנו אישור - התפזרנו אישה אישה למשרדה. טיפה לפני מועד המשלוח קיבלנו הודעת ביטול, ונשארנו ללא אלרנטיבות ורעבות. אחרי שיחת תלונה נאמר לנו שהמסעדה בכלל סגורה והמייל אישור היה פאשלה של מישהו.


רון, חומוס אסלי
מה לעשות ואין יותר מדי חומוסים טובים שאפשר להזמין דרך תן ביס.
נכנעתי לחוסר ברירות ולחץ חברתי והזמנתי חומוס אסלי, שהוא גם ככה רק בסדר, במיוחד בשביל "מוסד" שפתוח כבר מלא שנים. קיבלתי מסבחה במקום חומוס, ופלאפלים כמעט קפואים. בונוס מפתיע: כל הפיתות היו רטובות מהמים של החמוצים שלא היו סגורים טוב.


יוסי על ג'חנון קול
מזמין מהם מלא והם תכלס לא רעים בכלל וגם לא יקרים, אבל תמיד תמיד משאירים את האוכל במקומות לא ברורים והולכים. השליחים שלהם מסרבים להכנס לבניין משרדים שאני עובד בו, משאירים אצל השומר, אצל השומר בבניין ליד, בקומות אחרות, בחדר מדרגות ועוד. לא ברור מי נגד מי.



צר לנו על כל המקרים, אבל לפחות נתתם לנו חומר למחשבה.
צוות אוכל בחוץ מקווה שהתלוננתם גם בקרב המסעדות ושירותי המשלוח כדי לשפר את היחס אליכם ואל לקוחות אחרים.
בברכת שהכל נהיה בסבבה,
ביי.




נ.ב.
ראו מצורף בזאת תמונות שהגיעו יחד עם התלונה על סושיית גרין רול:

אגרול לח
אגרול לח

פטריות בבצק רטוב
פטריות בבצק רטוב

יום שני, 26 בפברואר 2018

חומוס דורמא - שדרות ההשכלה 1, ת"א


יקיר הבלוג שלומי הפציר בנו חוזרות ונישנות ללכת לסעוד את החומוס של דורמא.
היות ואנחנו אנשים יקרים בעצמנו, לקחנו את המשימה הקשה ברצינות ואת עצמנו בידיים והלכנו לבדוק הכצעקתה.
על כל זאת ועוד נספר בהמשך, אבל קודם תמונה של ארוחת צהריים (כנראה) לא ממוצעת בחומוס דורמא.
למה לא ממוצעת? המשיכו לקרוא מתחת לתמונה.

מסבחה וחציל בחומוס דורמא
שולחן צהריים בחומוס דורמא


לקרוא לדורמא חומוסיה זה בערך כמו להתייחס ככה אל גרגר הזהב. כן, יש חומוס, אולי הוא היה בשלב כלשהו ההיצע העיקרי, אבל יש עוד מלא דברים, ובאופן דומה יש גם ערב הודי, אנשים שבאים לשבת על בירה ועוד כל מיני דברים אכילים כמו מרקים סלטים מגוונים והפתעות, ודברים לא אכילים גם כן (הופעות למשל).
כשאביב ואני חיפשנו עליהם פרטים כמה דקות לפני שיצאנו לאכול ראינו שיש אתר אינטרנט שכבר אינו פעיל בשם דורמא חומוס, כך שבמקרה ותרצו עדכונים ותשבוחות מקהל החברים שלהם - חפשו אותם בפייסבוק; היום למשל יש חומוס פטריות טריות.

אם מה שכולם מספרים נכון, ייתכן ויש להם את החומוס הטעים ביותר בעיר, ככה לפחות כולם טוענים בתגובות האוהדות, בסיקורים ואפילו בתן ביס. לי לא יצא לטעום ממנו בצורתו הטהורה או ממה שרציתי להזמין למעשה. משהו שיכול לקרות לכל אחד, במיוחד אם באים בשעות העומס או אחריהן, או אם אין לכם מזל ברגע נתון.
אנחנו באנו באחת בצהריים.

שוב, שימו לב שטעויות קורות, שמטבח אינו נמדד ע"י נותני השירות, ושאר דיסקליימרים שבאים להגן על בעלי עסק כשקורה ויש יום לא משהו. קורה.

קיבלנו שירות ממלצר שעברית איננה שפת אימו ואינו בקיא בתפריט, וזה היה אך הקושי הראשון.
ניסינו להזמין משולש \ קומפלט כדי לטעום מהמבחר אך המלצר לא הכיר את המונחים. אחרי הסבר קצר על אופי המנה שמכילה קצת מהכל הוא הופתע ואמר שלא בטוח שיש דבר כזה להציע, הלך לברר וחזר לדקלם שאם אנחנו רוצים אפשר לתת לנו צלוחית מסבחה לטעום ושאין את כל הדברים האחרים שרצינו. אביב משך בכתפיים, אני ניסיתי שוב להבין אם אין חומוס רגיל או רק את שאר הדברים, כי מקסימום אזמין חומוס מסבחה; אבל המלצר התעקש שיש רק מסאבצ'חה (כך בניבו הארה"בי) ושאין גרגירים או פול או חומוס רגיל.
בשלב הזה כבר היינו עייפים מקומדיית הטעויות, קיבלנו את צלוחית הטעימה, ניגבנו קצת מסבחה שהייתה בסדר אם כי לא מיוחדת או מעניינת בשום צורה והחלטנו לצמצם את שהותנו במקום לארוחה מהירה ובלי שאלות נוספות.
את השתיה שביקשנו היינו צריכים לבקש שוב, ואחר כך כבר מעובדת אחרת אחרי שהמלצר המקורי נעלם ולא נראה יותר. בסופו של דבר השתיה הגיעה יחד עם החשבון.

נקודת אור:
מה שלחלוטין הציל את הביקור הנ"ל הייתה מנת החציל בטחינה שהייתה מושלמת. באמת, אם אתם נמצאים באזור ומתים לחציל בטחינה - אל תלכו לשום מקום אחר.

סביר להניח שמגיע למקום ביקור נוסף, אחרי הכל לא פוסלים עסק שלם על יום עם שירות רע או על גמר המלאי של האוכל בשעה מוקדמת. עם זאת, יהיה קצת קשה לשכנע את אביב ואותי לבוא לשם שוב במיוחד, אבל אולי אנסה שוב בעתיד כדי לתת סיכוי נוסף ואולי לייצר איזשהו איזון בין הרע לטוב.
בכל מקרה, לאור האהדה הרבה שיש למקום - אני מאמין ומקווה שאנחנו היינו היוצאים מן הכלל.

יום טוב לכם ולבני ביתכם.

יום ראשון, 25 בפברואר 2018

חומוס ירושלים - חדרה

לפניכם פוסט אורח מאת אורן שץ.
צוות אוכל בחוץ מודה לכותב מקרב לב על שהחליט לחלוק עמנו את רשמיו.


מי שמבקר מדי פעם בחדרה יודע שלחדרה לא מגיעים במקרה. מצד שני, מי שמבקר מדי פעם בחדרה יודע שאם כבר נמצאים בחדרה יש לעיר עם התדמית המהוהה גם מה להציע, אם כי לא יותר מדי. שטאנץ מושבות הברון הפריפריאליות לא פסח על מרכז העיר המסחרי - עסקים שרובם לא עושים חשק, בין אם עיצוב מצועצע למחירים יקרים או מקומות דהוהים, המדרכות צרות ומקומות הישיבה אם ישנם לרוב ממוקמים ממש כמעט תחת נעלי הולכי הרגל ומרחק יריקה מהכביש, מה שמשאיר את החלופה של ישיבה באפלולית פנים העסק. בקיצור לחדרה לא באים להנות. אבל בכל זאת מסתבר שאפשר.

כשחלפתי בשישי בבוקר על פני כיכר העירייה ובתי המשפט נצנץ לעיניי מן האפרורית השלט של חומוס ירושלים המתגאה במילוי חוזר של חומוס ולימונדה. בירור קצר העלה שהלימונדה אינה כלולה במחיר החומוס ובכל זאת מדובר במחיר הוגן - 27 למנת קומפלט - חומוס, פול, טחינה בצד, גרגרים, כולל מילוי חוזר. משום מה על הלוח הכיתוב "קומפלט" נטול ביצה אך בלשון המקום "קומפלט" כולל ביצה בתשלום, קצר מיותר בתקשורת. השרות במקום נעים ואדיב, לא צעקני אבל עניני. המקום מעוצב יפה והמיקום שלו מצד אחד מאפשר לשבת בפנים בימים סגריריים ומצד שני להתרווח בחוץ בצל מבני ישיבה שונים שלשם שינוי לא נראים כמו חתיכת פוליגל צבעוני אלא מקום שאפשר ממש להרגיש בו את התיאבון מחלחל לתוך הפה עוד לפני שהמנה מגיעה.

חומוס ירושלים בעיר חדרה, צילום: אורן שץ


החומוס מגיע חמים, בעל טעם נוכח ונטול שתלטנות טחינתית. הטעם לא מדהים וחסר מעט תיבול או איזשהו אדג' לדעתי, חלק מדי, אבל בגדול נעים לחיך. הפול מבושל יחסית חלק ונערם במשורה, לא מדובר במנת חומוס פול, ובכל זאת משדרג את המנה. ליד המנה מקבלים שתי פיתות ואפשר לבקש עוד אחת, חיטה מלאה ללא תוספת - יפה. עמדת החמוצים משרתת את המלצרית אבל גם נגישה למילוי עצמי ללא מבטים מבאסים, כולל פרוסות עגבניה, בצל לבן וסגול, זיתים, מלפפונים חמוצים ושיפקה. האוכל כולו מרגיש איכותי, נקי וטרי ועושה הרגשה נעימה בבטן.

הכמות כולה של המנה עוד טרם המילוי החוזר ראויה בהחלט ויכולה להשביע אדם ממוצע. במחיר קצת יותר יקר מהסטנדרט כיום הוא יותר מהוגן בהתחשב במילוי החוזר. למילוי ביקשתי אותו מנה כמו המילוי הראשון. קיבלתי כמות קטנה יותר והייתי צריך לבקש במפורש חלק מהמרכיבים שהיו מובנים מאליהם קודם לכן. זה גרם לי קצת להרגיש במלחמת עקיצות והעיב מעט על ההרגשה הטובה. בכל זאת, יחד עם המילוי אפשר לומר שב-27 שקלים אוכלים ארוחה שממלאת יום שלם, ובסיום הארוחה הוצעה גם על הבית כוסית חליטת נענע חמה ומתוקה שהחליקה את הגרון וריככה את הבטן העמוסה.

סך הכל אפשר לומר שחומוס ירושלים הוא מהמקומות שטוב שקיימים וטוב לחזור אליהם. לא הייתי מגיע לחדרה במיוחד עבורו אבל בהחלט אבקר בו שוב לכשאזדמן לעיר. לו הייתי עובר תדיר על כביש 2 או 4, סטיה של כמה דקות בלי הסתבכויות וייז יכולה לסדר את הבטן למי שלא חפץ בקניוני דרכים מגעילים או מאפייה סתמית. העלאת ירושלים על שמחת הבטן גם היא ראויה להערכה. כיף לפרגן כשמגיע.

יום ראשון, 18 בפברואר 2018

חומוס עץ הזית - שוק הכרמל

בשישי קפצתי השוקה לעשות קניות.
בעודי מהלך ברחוב דניאל, נתקלתי בחומוסיה שלא שמתי לב אליה בעבר, חומוס עץ הזית שמה, ממוקמת על הרחוב, פניה אל חניון הכרמלית.
בפנים יש שניים או שלושה שולחנות, מקרר משקאות וצמד אנשים חביבים ששומעים גאנגסטא-ראפ. אין דלתות או חלונות, הכל פתוח.

הייתה זו שעת בראנץ' מוקדמת ולא הכנסתי לפה דבר משעות הבוקר המוקדמות.
משהו בתוכי אמר לי שחומוס יהיה רעיון טוב, אפילו אם רק כדי לא להכנס לשוק מורעב ולקנות כל דבר שאני רואה מתוך ניסיון לסתום את החור בבטן בעזרת העיניים.
הייתי כ"כ מורעב שאפילו לא זכרתי להוציא את הטלפון מהכיס כדי לצלם תמונה.

הנחת היסוד שלי אמרה שבמקרה הכי גרוע זה יהיה חומוס סתמי ואמשיך הלאה לעיסוקיי.
הזמנתי משולש שיצא מיד כי הייתי היחיד בבית העסק. בניגוב הראשון הייתי בטוח שצדקתי כשלא ציפיתי לכלום. המשחה הנקיה הייתה במרקם חלק (לא עיסתי מדי), מעט קרירה ובטעם שלקה בחסר, לא ידעתי מה חסר לי בדיוק אבל כבר עמדתי להתבאס. בניגוב השני כשתפסתי קצת מהמסבחה התחילו החגיגות בפה. בניגוב של הפול היה בכלל שמח בקטע אחר.
סיימתי את הצלחת ברגעים.

חומוס עץ הזית בהחלט ראויים לביקור חוזר עם תמונות, החומוס שלהם לא רק סגר לי את הפינה אלא גם השאיר טעם של עוד. תמיד נחמד לגלות עוד חומוסיה טובה, אפילו אם זה באזור שמפוצץ בחומוסיות - ובמיוחד לאור זה שבימי שישי רובן עמוסות לקוחות מורעבים העומדים בתור.


בשנים האחרונות יצא לי להתוודע לכמה וכמה חומוסיות שלא תפסו אותי בניגוב הראשון רק כדי להתגלות בהמשך כמקום שחזרתי אליו שוב ושוב, תמיד תהיתי אם זה משהו שקורה בגלל הרגלים, ז"א טעם ספציפי שהתרגלנו אליו בעבר ומצפים לשחזר אותו, או טעם של חומוס שמתרגלים אליו במקום החדש. ספרו לי מה דעתכם.

החשבון:
משולש עם ביצה + פחית קולה + בקבוק סודה = 40 ש"ח

יום שני, 5 בפברואר 2018

נייצ'ר בויז Nature Boys, לבונטין 30, תל אביב

בפינה של רחוב הרכבת עם רחוב לבונטין נמצאת המבורגריה טבעונית חדשה יחסית המתהדרת במבחר קציצות על בסיס צמחי. קראתי ושמעתי, אז באתי.
יצא והזדמנתי לסביבה בעודי רעב, ואף על פי שאינני חובב המבורגרים הצלחתי לאתר מנה שנראתה מזמינה - שניצל חציל.

המקום מעוצב בצורה מגניבה, עם וייב צעיר, ריחות נהדרים ושירות חביב מחוייך. יש ברזי סודה עם ריפיל, תה קר המיוצר במקום ועוד הפתעות חביבות. כמו כן ישנם סלטים הנראים לא רע, קינוחים ומנות מתחלפות.
אני מניח שרוב האנשים לא יפארו מקום בזכות הרטבים המוגשים, אבל לנייצ'ר בוייז יש רטבים ממש שווים.




השניצל התגלה כפרוסת חציל עצומה בציפוי בלילת שניצל. מחד לא סטנדרטי, מאידך גיסא טעים מאוד. תוסיפו סביבו לחמניית המבורגר וירקות טריים ומוחמצים וקיבלתם מנה מצויינת.
בצורתה העסקית המנה מגיעה עם שתיה ותוספת: בחרתי תערובת של צ'יפס בטטה ותפוחי אדמה. הצ'יפס של נייצ'ר בויז איינו מהסווג המטוגן אלא האפוי. לצערי קרה והוא לא היה עשוי כהלכה וגם שאר יושבי השולחן אכלו את הצ'יפסים רק באופן חלקי. בסה"כ החלק האכיל היה די טעים, והשאר נסלח למקום חדש בהרצה.

היות וגם אני וגם שאר הסועדים סיימנו את המנות ולא השארנו פירור - ניתן להניח שבסה"כ מדובר בארוחה לא רעה, ואכן כך. יצאנו מחוייכים והמשכנו לטיול רגלי קל בשכונה הסמוכה.
תודה רבה ויום טוב.






Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...