יום שלישי, 13 בדצמבר 2016

שייטל בר - Shaytel Bar | דיזנגוף 91 ת"א

פעם היה למישהו יום הולדת.
אני לא בטוח למי כי התמונה ממש ישנה.
היה על הבר דיבור על צ'ייסרים קבוצתיים במחיר עממי.
ניצלתי את ההזדמנות והזמנתי רביעייה לעצמי.
אין לי מושג אם המקום עדיין פתוח - אבל נשמע כמו דיל אם אתם צמאים כמו קרורודיל.


יום שני, 12 בדצמבר 2016

Zozobra | צהרי שבת בזוזוברה הרצליה

מי שלא מכיר - שיכיר!

אין מה לספר, אוכל אסייתי פיוז'ן משובח בהגשה כמעט יוקרתית עם הרגשה נעימה וסביבה עממית.
טעים, נקי, רועש בטירוף והמתנה מיותרת בתור.
מומלץ!






נ.ב.
נסו את מיץ הרימונים "רובי רד" שנראה בתמונה הנ"ל. מאוד מרווה.

南記 Nam Kee | אמסטרדם לרעבים

למטיילים בהולנד יש נטייה להיות רעבים.
אולי מדובר בענני הסם העוטפים את העיר, או סתם תאבון כזה שמופיע אחרי שנושמים אוויר קריר וצלול, אבל בכל זאת, אוכל זה טעים.

בתמונות מטה תוכלו לראות ארוחה כמעט מענגת בבית האוכל הקנטונזי - נאם קי.
מדובר במקום מסורתי, עממי ולזכותו יאמר שהוא מלא מקומיים מה שתמיד מצביע על טעם אורגינל מה שנקרא.

שימו לב למנת הנודלס השרופים מוקפצים, ובמיוחד לתמונה האחת לפני אחרונה, מנה "טבעונית" שאחרי שהיא יוצאת שופכים עליה חלמוני ביצה נאים.

בתאבון!















עגלה מתוקה

איש אלמוני הופיע במשרד.
לא יודע איך קוראים לו.
הוא לא אלמוני כי אני בטוח שאנשים התקשרו אליו כדי להזמין אותו, וגם בטח יש לו שם שנתנו לו הוריו, אבל בשבילי הוא אלמוני.
הוא האיש שהכין לי קרפ עם נוטלה לפני מספר חודשים.
זה הכל.


יום חמישי, 27 באוקטובר 2016

חומוס בהדונס יד חרוצים | טעים לי

ועכשיו: פתוח גם ביום שישי!
אם בא לכם לנגב באזור שאין בו הרבה אופציות ניגוב ביום שישי - מצאתם אחת טובה אש.
אמנם זה הסניף היחסית נוזלי של בהדונס, אבל למרות הדלילות של העיסה, מדובר כנראה באחד הבהדונסים היותר טעימים שאכלתי.

לברכה ושבת שלום.


יום רביעי, 22 ביוני 2016

מעדניית אלגריה - שוברת לבבות טבעוניים

במסגרת הפינה הלא תכופה בה אתם כותבים - הקוראת היקרה ליז מאר שלחה לנו את אשר על ליבה:


הו אלגריה, במשך חודשים - אחרי שעשיתי לכם לייק בפייסוש - גירתם אותי ופיתתם אותי עם תמונות של ספיישלים טבעוניים לחגים, גבינות טבעוניות, מאפים, סנדויצ'ים ומה לא. והנה זה קרה, היה לי זמן לשרוף באיזורכם בבוקר וקפצתי אליכם לקפה ובכלל לנסות לאכול כל מה שאני יכולה להכיל באותו רגע. סנדוויץ' הקרואסון שלי היה מעולה (באמת אחלה פסטו ו״גבינת פרובולונה״). הסנדוויץ' ״סלט ביצים״ של החבר היה מעולה.
האמריקנו היה סביר.
עד פה הכל טוב. כל כך טוב שהחלטתי להעלות את היחסים שלנו לשלב הבא - ולקנות עוד דברים לקחת הבייתה. ממה להתחיל? איך לא - מהמדפים עם העוגיות. בתור טבעונית עם ניסיון ארוך שנים - כל פעם שאני רוצה עוגיה באמת טעימה - אני חוטאת בקנייה מפטיסרי רגיל ומשתיקה את בכי של העגלים ועינוי הפרות עם עוד ועוד ביס מהעוגיות הפריכות והעסיסיות. בואו נודה בזה, בלי ביצים, שמנת וחמאה, אנחנו הטבעונים יכולים רק לשקר לעצמנו שהמאפה שאכלנו עכשיו היה מעולה ולתפוח לעצמנו על השכם - ״יייאי, יום 3492 בלי רצח, עינויים ואונס״. אז נחזור למדף העוגיות של אלגריה.
 קרן אור ירדה מהשמיים והאירה על קופסה עם קוביות פריכות ושמנוניות של עוגיות עם פיצפוצי שוקולד. זה הדבר היחיד שעיניי ראו על המדף. בלי לחשוב פעמיים תפסתי את הקופסה והתחלתי להרהר על הגבינות במקרר שליד. ״את יודעת שזה לא טבעוני, נכון?״ נשמע הקול של הבעלים/קופאי/מנהל שלפני רגע חשבתי שהוא האיש הכי נחמד בעולם.
״מה? לא טבעוני? רגע, הארוחה שאכלנו עכשיו כן הייתה טבעונית?״, תהיתי. ״כן״, אבל ״חלק מהעוגיות שם לא טבעוניות״. הצבעתי על משהו אחר, ״זה טבעוני?״ - ״לא״. ״טוב, יש משהו אחר טבעוני עם פצפוצי שוקולד?״ מצאתי את עצמי משלמת מבואסת על איזה קופסה של ריבועי כוסמין עם קוקוס ופצפוצי שוקולד. וזה היה בסדר. אני מניחה. יבש. טעם של גרנולה בר בריא במיוחד. אז נכון, לא שיקרתם לי. אפילו תפסתם את הטעות שלי בזמן. אני מניחה שזה גם משהו. אבל בכל זאת, אחרי קמפיין ארוך, ממוקד ונקודתי לקהל היעד הטבעוני - קוויתי להרגיש יותר בבית.

מצ"ב: אילוסטרציה






יום שני, 13 ביוני 2016

חומוס פול ההגנה - סניף ריבל 4, ת"א

הביקורות של סניף האם היו כה חיוביות שלא יכולתי להתעלם מהסניף החדש.
השמועות סיפרו גם על טעם חדש, לא חדש - אבל מיוחד, שונה, אחר, וחומוס כידוע הוא עניין של טעם.

לצערי לא היה לי טעים.
היה אכיל, אבל לא טעים, וקבוצת האנשים עמה סעדתי הגיבה בכל קשת התגובות.
ממליץ לבוא לנסות ולהחליט לבד.




נ.ב.
חומוס פול ההגנה פתחו במיקום שהיה שייך פעם לחומוס אבו איסמעיל, אם כי המקום עבר שיפוץ נאה.

יום רביעי, 1 ביוני 2016

לאנץ': Taqueria | טאקריה

מה שאני הכי אוהב בטאקריה זה לא האוכל.
מה שאני הכי אוהב בטאקריה זה את הגבינה הטבעונית.
אני אוהב אותה כי היא קיימת, שאף אחד לא יגיד לכם אחרת.

זה שלא רואים אותה בתוך הבוריטו הטבעוני (למרות שהיא כתובה בתפריט) זה משהו אחד.
זה שאי אפשר לשים אותה כתחליף גבינה רגילה על שום מנה אחרת עם גבינה - זה משהו אחר.
זה שבפעמיים ששאלתי מלצריות שונות עליה - הן לא ידעו במה מדובר (רכיבים, מקור וכו').

בגדול, לא איכפת לי אפילו מהגבינה הטבעונית.
מצידי שיצבעו אותה בכחול ויזרקו אותה לים.
אבל אם כבר בוריטו טבעוני - זה לא שהוא מיוחד, זה הבוריטו הרגיל, רק בלי הבשר, ובלי הגבינה.
זה כמו שפיצה טבעונית היא פיצה בלי גבינה כלל.
זה כמו שהמבורגר טבעוני הוא לחמניה עם עגבניה.
אבל זה לא ככה, כי אנחנו לא בשנות השמונים יותר; יש תחליפים בעולם, אלטרנטיבות כגון פטריות, טופו וסייטן והשם ישמור - מגוון ירקות.




אז תזכרו, אם אתם טבעוניים שבאים כדי לחפש אוכל - אל תבנו על הפתעות קולינריות.
מלבד זאת - הכל היה רגיל.
אפילו היה שירות מהיר יחסית לצהריים.
ביי!

יום ראשון, 24 בינואר 2016

שאלה לציבור הרחב ומחשבות על פלאפל בטעם של פעם

שוב אנחנו כאן, בוהים בתמונה של אוכל - והריר מצטבר בזוויות הפה.
הנושא החם הפעם: פלאפל.

מצאתי את התמונה הזו בטלפון, ותהיתי, איפה עוד אפשר למצוא פלאפל?
נכון, יש פלאפליות רבות, הן צצות תחת כל תחנת דלק רעננה, במקומות בהם יש חיילים, במקומות שמכינים שווארמה וכו', אבל איפה אפשר למצוא פלאפל טעים?


בשנתיים האחרונות, רוב הפלאפלים שיוצא לי לבלוס הם סתמיים.
אם אני צריך להזכר בפלאפל שהיה ייחודי - הרי זה הפלאפל בתמונה למטה. היו מכינים אותו בחומוס יונס, עם ציפוי סומסום מפנק ופנים ירוק עד אינסוף, עם מגוון טעמים שונים.
יונס כבר נסגרו מזמן.
האנשים שתפעלו אותו פתחו לימים את חומוס אבו איסמעיל בנמל יפו, ואח"כ סניף נוסף באזור רחוב המסגר. בשניהם היה ניתן למצוא את אותו הפלאפל, זה עם הסומסום והירוק והטעם העשיר.
גם הם כבר לא איתנו (תקנו אותי אם אני טועה).
אגב, עוד דבר כיפי שיונס ואבו איסמעיל הביאו היה סומאק בעזרתו תיבלו את החומוס, מה שהוסיף, ועוד איך הוסיף.


פלאפל מפנק עם סומסום, צלוחית טחינה וקצת חמוצים בצד.
פלאפל מפנק עם סומסום, צלוחית טחינה וקצת חמוצים בצד.


אז נכון, תמיד אפשר ללכת לקוסם.
אבל איפה יש פלאפל בציפוי סומסום? לא ראיתי כזה כבר המון זמן.
אפשר ללכת לעוד כל מיני מקומות שקוראים להם פלאפל משהו, אבל לאחרונה - ככל שמחיר המנה יורד (ויש המון מנות זולות בשנים האחרונות, ואפילו כאלה שהייחוד שלהן הוא המחיר בלבד, ועל זה גם התחרות) הטעם של הפלאפל יורד גם הוא. מדובר בקציצה לסתימת פיות, לא הגורמה המרגש שמנת פלאפל מצויינת יכולה להיות.
ואני לא מדבר לצערי על חיפה, שם הפלאפל חי ובועט, אלא על תל אביב בעיקר, העיר בה יוצא לי לבלות את רוב הימים שלי מחמת עבודה וסיבות אחרות. בעיר הזו נראה כאילו הפלאפל נעלם, ומי שנשאר הם מוסדות כאלה ואחרים שמספקים את הפלאפל, על הדרך מנסים לייצר עוד פרנסה ממוצרים משלימים, או פשוט לא נותנים לו את הבמה והסומסום הדרושים.
חסר לי הסומסום הזה.

אני לא רוצה להתחיל למנות מקומות, זה הרי ברור שיש פלאפל, הוא לא נעלם לחלוטין, אבל הרמה ירדה, וגם המלאי איכשהו קטן. והמחיר עלה, בקטנה, טיפה פה, טיפה שם.
יש זכיינים, יש מוסדות ותיקים, אבל איפה הריגושים?

ועכשיו לשאלה הבוערת:
איפה יש פלאפל טוב?
באיזה פלאפל אתם ואתן יכולים להשבע?
לאן צריך האדם הפשוט ללכת כדי לקבל את הקציצה הטובה באזור?
ספרו לי, ספרו לי הכל, לי ולכל האנשים הרעבים.

יום ראשון, 17 בינואר 2016

סיכום החומוס הגדול של 2015

קוראים יקרים וקוראות יקרות.
להלן רשימת החומוסים האהובים (על הכותב) לשנת 2015.
לא היה צורך לעשות רשימה לחומוסים השליליים, אבל אם יש לכם תלונות מיוחדות על חומוסים שהרסו לכם את השנה - אתם מוזמנים להוציא את הרעל בתגובות.
אבל בבקשה, תעשו את זה בנימוס ובניסיון לשפר - להבדיל מלהרוס פרנסה של בני אדם.
כמו כן, אם מישהו מרגיש שלא נתנו במה לחומוס האהוב עליו - לכו אל התגובות ותגידו לנו שאנחנו לא בסדר!




חומוס בית לחם:
החומוסיה החביבה הזו מספקת אחלה של חומוס, אשר מזכיר מאוד את חומוס מגן דוד משוק הכרמל.
זה לא מפתיע בהתחשב שהמתפעלים הם אותם אנשים.
למעשה, החומוס הזה הרבה יותר טוב, מכיוון שהאח הדתי איבד את הטעמים שלו בחודשים האחרונים, והפך לטובה שיוצרים לתוך הצלחת.
בית לחם פתוח עד מאוחר, נדיב בהגשתו, נקי, והכל טוב בו מלבד שהשירות לפעמים קורס תחת הביקוש הרב.

by אוכל בחוץ (@food_out) on




חומוס אבו אדהם:
לחומוס אבו-אדהם הייתה שנה קשה.
מחד, חפירות הרכבת הקלה סגרו את החומוסיה מכל הכיוונים - אבל הלקוחות הנאמנים עדיין באים לאכול.
מאידך, הייתה תקופה לא ברורה שבה קרה משהו למנה, ובמשך מספר ביקורים הטעמים היו לא רק שלא זהים לנורמה - אלא רעים (רחמנא ליצלן). אחרי זמן מה הכל חזר לקדמותו, והחומוס נשאר בנ"ז.
עם זאת יש לציין שהריפיל נהיה קטן משהו.





אבו חסן:
זו הייתה שנה מצויינת לאוהבי אבו חסן, ושנה סבירה לעסק עצמו.
המסבחה הטובה בעיר והפול הכיפי והרותח קיבלו עוד סניף (בשוק המקורה של שרונה) שבו הרמה, הטעם והתמחור נשארו זהים, מה טוב. מצד שני, המציאות המזרח תיכונית הציצה לרגע ואנשים ברשתות החברתיות החלו קוראים להחרים את העסק מסיבותיהם שלהם. גם בתקופה הזו, למעשה המרוויחים היו הלקוחות הרגילים, והרווח היה התור שנהיה קצר משמעותית. למי שלא מכיר, אל אבו חסן באים בעיקר בשביל המסבחה והפול, שהרי החומוס עצמו הוא נורא ספציפי ולא תואם את הציפיות של כולם, והטחינה כאשר מגיעה בנפרד גם היא בעלת טעם ייחודי. חומוס, עניין של טעם.




גרגר הזהב:
גרגר הזהב החלו את דרכם בתור חומוס נטול אחידות, עם טעמים שפעם מפתיעים בטיבם ופעם בא לירוק לפח.
מאז, החומוסיה החלה לספק מנות אגדיות, גם בתחום החומוס וגם בתחום ה"מסביב".
עדיין, לא כולם יאהבו את המשחה המתקתקה שמזכירה  מעט את אבו אדהם, אבל מי שאוהב (אני למשל) יעוף על זה בקטע אחר.





בהדונס יד חרוצים:
בהדונס יד חרוצים הוא סניף של אנשים עובדים.
להבדיל מחומוסים של פנאי וחברים - כאן מדובר במקום בו אנשים העובדים בסביבה מבקרים כמעט בבלעדיות.
הנ"ל לא מפריע לצוות המקום להוציא ליין מנות אחיד בטעמן וברמתן.
בימות השבוע יש משלוחים בשעות הפעילות, ואילו בימי שישי החלו לפתוח לאחרונה בשביל האנשים שרוצים את הטעם גם לסופ"ש.


A photo posted by אוכל בחוץ (@food_out) on




אבו איברהים:
למרות חילופי הבעלים בשנים האחרונות, מדובר במקום שנשאר נאמן לטעם ולאיכות, ובעיקר לשירות המהיר והאיכותי.
מלבד עסקית הצהריים (אם אתם באים רעבים ממש) אפשר להתמלא גם מהמנה + פלאפל + חמוצים שיוצאים לשולן במהירות ועם חיוך. יש גם ריפיל, ויש גם טעם נקי וכובש, אפילו שיש גדולים וטובים ממנו - מדובר במנה שכיף לחזור ולאכול.





חומוס באסם:
חומוס באסם נמצא בדיוק בצד השני של הכביש מחומוס נחמני.
אני לא בעד להרוס פרנסה של בן אדם, אבל חומוס נחמני לא היה מגיע לקרסוליים של באסם גם אם היה לו GPS ומונית שתיקח אותו עד למתכון הסודי.
מלבד מנה ב20 ש"ח שמגיעה עם כדורי פלאפל וסלטים ביתיים לא רעים בכלל - מדובר בחומוס חריג גם מבחינת הטעם. לא בטוח לאיזו חומוסיה ניתן להשוות, מדובר בחומוס ניטרלי שכבודו במקומו מונח, ביציבות.





פאוזי פול:
למרות שהשנה כמעט ולא יצא לי לבקר בפאוזי, בטח שלא כמו בעבר (פאוזי היה מקום עלייה לרגל מדי שישי בבוקר במשך תקופה ארוכה מאוד), הרמה, הטעם והשירות נשארו כמות שהיו. הכל טעים, הכל טרי, מדוייק ובתמחור הוגן מאוד.
אם כבר משהו לעשות השנה - זה לחזור לפאוזי, ובגדול.



Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...