יום רביעי, 10 באוקטובר 2018

גוטה בריא ומהיר, רמת גן | חיים טובים

ארוחת צהריים היא דבר מורכב.
לנסות לאכול ארוחת צהריים בריאה, במשלוח, זה עניין עוד יותר מסובך.
להיות אכלן בררן ובעייתי זה עסק אפילו עיוד יותר טריקי, ככה זה, החיים הם לא סל של פיקניק ממולא בדברים טובים.
אבל זה לא באמת נכון, החיים הם שקית הפתעות שלא מפסיקה להעניק, ולכן כל יום יכול להיות מסע חיפוש אחרי משהו מעניין.

גוטה היא למעשה רשת של שלושה סניפים (השניים האחרים בהרצליה פיתוח ורמת החייל) שמנסה לתת מענה לארוחות צהריים בריאות לאנשים עובדים. את החלק האחרון אפשר לנחש בעזרת שני רמזים גסים. הראשון הוא שכל הסניפים נמצאים באזורי משרדים, והשני הוא שסניפי גוטה עובדים בשעות לאנשים עובדים: ימים ראשון עד חמישי 12:00-16:00.
למזלי הרב הם עושים משלוחים, ככה שלא הייתי צריך להרחיק לאותם אזורים. 
והנה בונוס בדמות הרהור: מדובר באזורי עבודה, אבל לא אזורי תעשיה, כי אין שם תעשיה של ממש (מפעלים למשל), אלא אנשים יושבים על כסאות. אולי לא הגענו עדיין לשלב בו צריך לתת שמות חדשים לאזורים האלה.


ארוחת טופו בתנור, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים
ארוחת טופו בתנור, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים


כבר יצא לי להזמין מגוטה פעמיים. לא אשקר, נהניתי מאוד בשתיהן.
לא יצא לי לגוון בגלל אילוצים שבלב. כשמצמצמים את התפריט למנות צמוניות \ טבעוניות, ואז מסירים דברים שאני לא אוכל או אוהב נשארים עם קומבינציה אחת: ארוחת טופו בתנור עם ג'ינג'ר וסויה, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים ברוטב סילאן ותפוזים. את הרוטב אני שם על כל ההזמנה כי הוא טעים בטירוף. אפשר להזמין גם טחינה במקום , אבל יש לי משלי.



ארוחת טופו בתנור, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים
ארוחת טופו בתנור, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים, עם רוטב סליאן תפוזים וטחינה

הדבר שהכי בולט בהזמנה בעיניי הוא הכמות (כן, גם הצבעים, אבל זה לא בלוג צבעים).
במבט ראשון מדובר במעט אוכל. אולי זה הסידור, אולי זה החישוב של המסעדה לגבי גודל שיכיל מתוכו מספיק בריאות לכמות, אולי זה משהו אחר. בעלות של ₪49.30 ניתן היה לצפות לטיפה יותר, אבל מבחינת תמחור - המון עסקיות כיום נושקות לחמישים.
למרות מה שהעיניים אומרות, הארוחה הזו מאוד ממלאת. אולי זה האורז, אולי העובדה שהסלט שמגיע בצד היה נותן יותר נפח אם הכל היה מונח על צלחת גדולה, אולי משהו אחר וקסום שקורה כשאוכלים מספיק מזון והבטן נותנת אותות שלא צריך יותר. בכל מקרה, זה משביע ואפילו מאוד.

ההערה השלישית היחידה שיש לי היא על מינימום ההזמנה. הסכום בתלות במערכת ההזמנות הוא 140-150 ש"ח, מה שאומר שתאלצו לשכנע קולגות, חברים ומכרים שיזמינו איתכם.
אם אתם צריכים לשכנע אוכלי בשר - המקום מציע גם שניצלים, קציצות וסינייה.

שכולנו נהיה בריאים, עלו והצליחו.

יום שלישי, 9 באוקטובר 2018

חומוס הבוטקה (החשמונאים) | דבר המבקר

סביר להניח שכבר נתקלתם במותג "חומוס הבוטקה" בעבר, רשת חומוסיות שנמצאת כרגע במגמת צמיחה.
עם סניפים בפ"ת, ת"א, קריית חיים ורמת ישי (הסניף המקורי) הם בהחלט שם שראוי להתחשב בו בתור שחקן חדש בתהליך בניית מוניטין.

את ביקורנו המדובר ערכנו בבוהרי יום שישי, בסניף החשמונאים (מספר 88, מספר צעדים מקניון TLV).
זו לא הייתה הפעם הראשונה שלי בסניף, וחזרתי כי הזכרון המעומעם שלי מהמקום היה סביר פלוס.
זכרתי במיוחד את הטחינה הצבעונית (אחת ירקרקה ואחת בגוון ורוד) שבה מעטרים את המנות.

הסניף בחשמונאים שוכן בחלל בו היה בעבר חומוס אסף האהוב.
במעמד זה אציין שאלה נעליים די גדולות למלא, וגם הקרבה הגאוגרפית אל חומוס אבו אדהם המשובח מוסיפה לתחרותיות.
וזה כמובן מבלי להזכיר את בית החומוס והפול (גם על החשמונאים), בית החומוס (בן אביגדור), רחמו הגדול (מנחם בגין) ואפילו חומוס חמודות הזול והמשובח (ששייך לרשת המתרחבת הכוללת את חומוס הכרמל המכונה גם מגן דוד, ואת חומוס בית לחם).
מהרשימה הארוכה הזו אפשר להבין בקלות שלא חסרות חומוסיות באזור, מה שאומר שצריך לשאוף למצויינות בתור ברירת מחדל.


חומוס הבוטקה: משולשת, סלט, פלאפל
חומוס הבוטקה: משולשת, סלט, פלאפל

בחומוס הבוטקה ישנם שני אזורי ישיבה, כך שאפשר במידה ולא מלא עד הסוף להחליט אם בא לכם מזגן, אוויר, שמש, אנשים וכו'. כשבאנו רוב השולחנות בחוץ היו תפוסים, ואילו האזור הפנימי כלל רק שני סועדים בודדים.
תפסנו שולחן כיפי, ואחרי שסימנו את הטריטוריה התפנינו אל הקופה כי ההזמנה היא עצמאית, וכך גם ההגשה.
בחלל הפנימי ישנה גם עמדת סלטים בהגשה אישית, עם כל האשמים המידיים: בצל, חמוצים, טחינה, תטבילה (שום לימון חריף), חריף ירוק וכו'. הטחינה הייתה עם תיבול ירקרק, אך לא "ירוקה" לחלוטין כמו שמופיע בתמונות של הבוטקה.

האוכל הגיע כעבור דקות בודדות.
חומוס משולש (משולשת בפי המקום, 28ש"ח), סלט ירושלמי גדול (25ש"ח, עם טחינה, גרגירים וביצה), וצלוחית פלאפל (8"שח).
שלושת הפריטים נראו מצויין. הדבר היחיד שבלט היה היעדר הטחינה הצבעונית שכיככבה בפעם שעברה ומופיעה ב99% מתמונות בית העסק על סניפיו.

וכעת אל מבחן הטעם.
הרשו לי להתחיל בצד השני של השולחן ולהתקדם חזרה אליי.
על הסלט נמסר שהוא לא היה מתובל בשום צורה, שגרגיריו הגיעו בטעם על גבול המוזר, שהטחינה שלו הייתה אנמית ושהירק שהוא הכיל יותר מהכל היה בצל, חתיכות גדולות של בצל.
הפלאפל היה מוצלח ברמות שקשה לשדר. הוא היה הכוכב הבלתי מעורער של הארוחה.
המשולשת הייתה יותר בכיוון של הסלט.

הרשו לי לשטוח את רשמיי.
בצלחת העמוסה והיפה למראה שהונחה לפניי (הנחתי בעצמי כי זה שירות עצמי) היה עושר ויזואלי רב.
האכזבה הייתה כגודל הציפיה, אבל על הציפיה בפסקה הבאה. כרגע אני רוצה להתמקד באוכל.
החומוס עצמו היה עדין על גבול חסר הטעם, הטחינה הייתה אפילו יותר נטולת אופי, ואילו הפול היה בסדר.
במפגש הטעמים של כל הרכיבים היה איזשהו אלמנט מציל, בחלק מהאזורים השילובים עשו טעם כמעט מזמין, אבל באזורים אחרים זה פשוט לא היה זה.
המנה הצריכה מלח ואת שאר הרטבים שהיו זמינים על הדלפק כדי להפוך למשהו שאפשר לאכול מבלי להתבאס.

הציפיה הייתה מבוססת תחילה על זכרון סביר מפעם אחרת, אבל גם על ההמלצות החיוביות שיש למקום.
אם תחפשו באינטרנט ביקורות על החומוס, תוכלו לראות במקומות שונים השתפכויות מטורפות על החומוס הטוב בעולם, בתל אביב, בסביבה ועוד. כל אלו מגיעות עם קונטרה מצומצמת מאוד של ביקורות שליליות שמונות בדיוק את הרשימה שלי. תלונות נוספות היו על התמחור הגבוה יחסית, ועל הניקיון, למרות שבביקור שלי היה די נקי.

החומוס מגיע עם ריפיל, שמצד אחד לא רצינו, ומצד שני לא הציעו לנו כי הגיע גל של גברים מבוגרים יחסית שאינם קשורים אחד לשני כדי לקחת טייק אוואי, אשר את חלקם הגדול הצוות הכיר לפי השם.
האגדה מספרת שיש למקום גם לימונדה עם ריפיל חופשי.

קשה לדעת אם מדובר בעניין של טעם אישי, של יום רע לבקר בו, או של קהל מגיבים מטעם.
על פי האדונים שנכנסו לקחת - הם לקוחות קבועים, ולקוחות קבועים מעידים על סיפוק.
בכל מקרה, אם אשוב לביקור נוסף זה לא יהיה בקרוב, וזה יהיה בעיקר בשביל הפלאפל ורק אחרי זה כדי לבדוק אם משהו השתנה בחזית החומוס.
אם אהיה באזור וארצה חומוס, סביר להניח שאפנה לאחד מבתי העסק הרבים האחרים.

יום שני, 3 בספטמבר 2018

פיצה האט בהיכל | לא מתאים בכלל

מכירים את זה שעובדים עליכם? או שיצאתם עם הרגשה ששיקרו ואמרו שזה רק גשם?
והפעם באתר האוכל הגדול בשכונה: עוד שקרים מבית פיצה האט.

אמנם כאן באוכל בחוץ דובר בעבר פעם ועוד פעם על תקלות מבית רשת פיצה האט, פיצות קרות, הזמנות שלא מגיעות או שהפיצה שרופה, גודל לא מספק בתמחור של פיצת בוטיק, אתר שקורס כל הזמן וכמעט בלתי אפשרי להזמין דרכו לפעמים, ועוד.
היו אפילו דיבורים על זה שפיצה האט הם היחידים שעדיין לא טורחים למצוא ספק גבינה טבעונית ומגישים את הפיצה הטבעונית שלהם "ללא". כמו כן רבים מהגולשים והכותבים מתלוננים עד היום על ההבדל בין פיצה האט הנוסטלגית לזו של עכשיו, ועל ההבדלים בין הטעם והאיכות בארץ לבין של חו"לץ

אבל נחזור לימינו אנו, הפעם:
פיצה אישית כ"כ קטנה שהיא אפילו לא מתקרבת לגודל המארז.
אבל לא רק זאת, למעשה יש כן ייתכן הונאה כי כשחברי הטוב א' שאל את האיש בדלפק על גודל הפיצה האישית - הוא הראה לו את הקרטון כאינדיקציה - בפועל הקרטון הקטן אפילו לא מתקרב לקוטן הפיצה.


פיצה האט מציגים: הפיצה הקטנה בעולם
פיצה האט מציגים: הפיצה הקטנה בעולם

כשבאנו לברר למה עקצו אותנו עם פיצה לתינוקות - נאמר לנו שזה הגודל, שכך תמיד היה, שאין להם מה לעשות והציעו רוטב בתור "פיצוי". 
אבל כאן גם העלילה מסתבכת. את הפיצה הזו אפשר לקבל במבצע ב40ש"ח עם שתי תוספות ושתיה, דיל טוב יחסית לזה שהפיצה לבדה עולה כמעט 30. אז בעצם אנחנו צריכים להגיד תודה?

יחסית לאוכל אחר שאפשר למצוא בארבעים ש"ח זו לא בדיוק מציאה מבחינת איכות, כמות או בריאות, אבל זה משהו ביחס למחיר ההתחלתי, וכאן לדעתי נעוצה המלכודת לצרכן התייר. האם באמת שווה לקבל בהנחה מוצר שמגיע בסוג של רמייה?
האם כצרכנים הגענו לשלב שבו אנחנו משלמים הרבה, מקבלים משהו סביר ומטה, ואומרים תודה?
אולי בכלל קיבלתי את דיל המאה ואני סתם אוהב להתלונן על דברים?
אולי זו בכלל פיצה שמיועדת לילדים שבאים לראות מחזמר בהיכל?

אולי בכלל אין פיצה, והכל רק משחק של דמעות. לאלוקים הפתרונים.
וכעת נעבור לפרטים הגשמיים:
הסניף: יגאל אלון 51, יד אליהו, תל אביב. יש בפנים רק מקום להזמין ולצאת, האכילה מתבצעת ברחבה של ההיכל.
ניקיון: שלום שלום
שירות: מבולבל
תמחור: חבל להכנס לזה שוב
איכות: אם אתם רוצים פיצה של ילדים או מנות נלוות לחות 

יום רביעי, 29 באוגוסט 2018

חומוס כספי, רחוב מסריק, תל אביב

מלא אנשים אמרו לי שצריך לטעום את חומוס כספי.
אז אמרו, קורה שאנשים מדברים.
אם היו אומרים לקפוץ מהגג, מה, הייתי קופץ? לא בטוח. אבל חומוס, לא נטעם? ברור שנטעם.

בפעם הראשונה שטעמתי את חומוס כספי הרגשתי באופן כללי שהטעם סבבה, אבל המרקם עלי-באבא.
יש שיגידו יציקה, אני אתאר חומוס ששמים על המזלג והוא לא נופל כשהופכים את המזלג. קצת גוש.
לא שלפתי את המצלמה, אפילו לא התאמצתי לסיים, היה לי קצת כבד.

אבל לא, אמרתי אני אדם טוב, אני נותן סיכוי, נותן צ'אנס, הזדמנות, לא פוסל ישר, אז מה אם המרקם לא משהו, הטעם היה דווקא לא נורא. קרה שבשבוע שעבר התיישבתי להזמין ארוחת צהריים וראיתי שאפשר להזמין מהסניף במסריק, אז הזמנתי. 

הנה מה שהגיע:

חומוס פול עם טחינה
חומוס פול עם טחינה

הזמנתי חומוס פול, עם טחינה, מתוך מחשבה כפולה:
אם הגוש הוא אכן אופן הפעולה הקבוע ולא מה שנפל לי במקרה בפעם הקודמת - וואללה יהיה בסדר.
אם הגוש הוא אכן המרקם הקבוע של החומוס, לפחות הפול והטחינה ירטיבו טיפה את העסקים, ירככו את העניינים, יחליקו בגרון וכולי.
אז אמרתי, קורה שאומרים.

קודם כל המרקם. הטקסטורה של החומוס עדיין דחוסה, קשה, יצוקה, ולמעשה לא רק אני חושב ככה, גם הפול חשב ככה. לא הייתה תקשורת בין מרכיבי המנה. הפול היה גושי גם הוא, למעשה החומוס והפול התנהגו כאויבים, ואף אחד מהם לא חילחל לתוך השני, שניהם היו מעוטי נוזל, והיה אפשר פשוט להרים את הפול עם מזלג בלי שהחומוס יזוז. גם בניגוב, אחד זז בזמן שהשני נשאר במקום.
כנ"ל לגבי השמן, השמן שחה בצורה נפרדת לגמרי, בעוד החומוס ישב בלי תזוזה בצד שלו של הכלי. 
עשיתי את בדיקת המזלג המפורסת שלי ממקודם (למעלה), הרמתי גוש, הפכתי את המזלג, כלום, אפס תזוזה.

הסועדים עמם הזמנתי גם התלוננו על כל מיני דברים. חלק על זה שהמסבחה היא פשוט ערימה של גרגרים עם טיפה חומוס מסביב, או שהיא גם גושית. חלק על טעם לא משהו (זה כבר עניין סובייקטיבי, היה מישהו שהתלהב כאילו זכה בלוטו) וחלק סתם כי הפיתות נרטבו. אם כבר במשלוח עסקינן, כל יחידת חומוס הגיעה ארוזה בנפרד עם הפיתות והסכו"ם והחמוצים והרטבים שלה, עולם של שקיות בתוך השקית המרכזית.

אם אני כבר פותח בתלונות, הפול היה בצבע בהיר שלא לומר חיוור, וזה מגיע ממישהו שלא פוסל פול בגלל הצבע שלו כל עוד הוא טעים. גם הטחינה לא עזרה בכלום שלא לומר שהייתה טיפה אנמית. כל יושבי השולחן התנפלו על הרטבים שהגיעו יחד עם המשלוח והשתוללו עם המלחיה.

לסיכום, נראה לי שכבר אמרתי את הכל בגוף הטקסט. אגב, בגלל שמדובר באחד מתוך מספר סניפים - אולי זה עניין מקומי, אולי הבעיה היא בטועם שהוא גם הכותב, ואולי הרצפה הייתה עקומה. אי אפשר לדעת. חומוס הוא עניין פרטי שכל אדם לגופו.
מה שכן, דקה או שתיים אחרי שסיימנו לאכול את החומוס כולם התלוננו על זה שאי אפשר לזוז, הבטן מפוצצת ורוצים למות מרוב כובד. ומדובר דווקא בקבוצה של חומוסאים מרחיקי לכת שדופקים הליכה, אוכלים עם ריפיל וחוזרים ברגל בלי לחשוב פעמיים עם מאפה ביד.

אמן בריאות והצלחה לכל הקוראים והקוראות.

יום שלישי, 7 באוגוסט 2018

עוזי חומוס פול, נתניה

על החומוס של עוזי [מוסד נתניינתי מוכר] שמעתי כבר לפני עשור במגזין החומוס המוביל בישראל, "חומוס להמונים"; אבל לא אף פעם לא חשבתי חומוס כשביקרתי בנתניה, ובטח שלא הגעתי לביקור בשעות החומוס, AKA בוהריים.

מה רבה הייתה שמחתי כשבבוקר מופלא אחד הייתי בנתניה עם הרגשה של חומוס וגיליתי שלעוזי ישנו סניף נוסף (שע"פ הבנתי הינו בבעלות משפחתית שדואגת לאחידות בטעמים בין הסניפים) והוא נמצא קרוב למיקום הנוכחי שלי באזור התעשיה הדרומי של נתניה.
החשתי פעמיי בכדי להגיע לצלחת החמה והמזומנה.

כבר מבחוץ ניכרת ההכנה למספר גדול יחסית של סועדים עם גינה מרובת שולחנות, וגם בפנים היו למעלה משלושים מקומות ישיבה, שהיו תפוסים באופן חלקי מאוד כשנכנסנו, ומהר מאוד התמלאו עד אפס מקום ע"י עובדי ההייטק של הסביבה המיידית. המקום עבר משקט ושלווה לסערה של ניגובים וקולות הנאה.

השירות חביב, התפריט מצומצם מאוד (חומוס על סוגיו, סלט, סלט עם חומוס), החומוס מגיע לשולחן כמעט מיד, בליווי חמוצים בצל ועגבניה וכמובן פיתות טריות ורכות.
הנה הוא:

חומוס פול קומפלט בלי ביצה
חומוס פול קומפלט בלי ביצה

המנה של עוזי פול היא בדיוק כמו שמתארים אותה בביקורות השונות, מתובלת ביד אגרסיבית. מה שכן, התיבול מדהים. אם הייתי צריך למסור תיאור להשוואה וקריאה ברורה של הסיטואציה - הייתי מנסה לטעון שהחומוס של עוזי מגיע בטעם (גם הטעם המקורי וגם הטעם של התיבול) כמעט זהה לחומוס המשורר, יצירת פאר בפני עצמו.
כל הירוקים, החומוים, השמנוניים, הצבעוניים, החמצוציים, המפורזים והמרוססים מתערבבים עם חומוס חמים וטעים ביותר, מחמיאים ומשלימים את הטעם המצויין ממילא, ויוצרים מנה שכיף להתנפל עליה.

וזה לא הכל.
שניה אחרי שסיימתי את הצלחת הגיע מלצר חביב עם הצעה לריפיל שקיבלתי מבלי לחשוב פעמיים.
כשהחומוס כל כך טוב די קשה לסרב לריפיל, מה שעלה לי קצת בבריאות אחרי זה, להסתובב בשמש עם בטן מפוצצת חומוס ביום חם בטירוף זה לא מציאה גדולה.

חשבון בבקשה:
חומוס יעלה לכם 30ש"ח, סלט יעלה 20ש"ח נוספים, ועוד 8-9ש"ח לשתיה.


יום שני, 30 ביולי 2018

הלב המתוק חומוס - סיבוב שני

לפני זמן מה סיפרתי על פיצוציית הלב המתוק המוכרת חומוס.
חברי הטוב כפיר לא האמין שיש חיה כזאת והכריח אותי לבוא איתו ללאנץ', אז באתי, מי אני שאסרב לחומוס.
התיישבנו, עשינו הזמנה וקיבלנו את המנות הנראות בתמונה למטה, קצת מהכל כדי להנות עד הסוף מכל הטעמים.
רק אזכיר שזו לא חומוסיה "של ממש" אלא פיצוציה משולבת עם טוסטים + סלטים + חומוס ושות', ככה שמראש כל מי שהגעתי איתו למקום היה מופתע ומלא חששות.
החומוס, כך הם אומרים, מיובא מחומוס גבעתיים מדי בוקר.


חומוס פול גרגירים טחינה
חומוס עם כל העניינים בפיצוציית הלב המתוק


הפעם אני הייתי זה שהגיע מלא בהבטחות וסיפורי הצלחה, והתבדיתי.
נתחיל עם החיובי ונעבור לשלילי: החומוס עצמו היה טעים אבל בכמות מזערית.
חומוס קטיפתי ואוורירי, אך בצלחת שטוחה שמולאה ביד חוסכת, עם טחינה דלילה עד נוזלית ללוטין וגרגירים קשים.
סוג של שילוב בין תיבול נכון וקרקעית שמגיעים אליה עוד לפני שמספיקים לטבול את הפיתה כמו שצריך.
כל הצבעים היפים האלה יוצרים הבטחה בעין שעושה הפתעה מרה ביחס למספר הביסים המועט.
שוב, זה לא שלא טעים, פשוט מקרה של מעט ולא מדוייק.

גם הפול התעורר על הצד הקשה באותו יום, מה שלרוב אני אישית אוהב יותר מאשר הדייסה החיוורת שיש בהרבה מקומות; אם כי הפעם, ביחד עם הגרגירים הקשים אפילו יותר - השילוב הרס מנה מהנה.

לסיכום:
יצאנו מאוכזבים ורעבים.

יום ראשון, 29 ביולי 2018

אתם כותבים: פיצה ויה רוסטיקו, שרונה מרקט

שוב פינת "אתם כותבים" והפעם הפיצריה ויה רוסטיקו בשרונה.
הגולש אור כתב:

היי פיצה רוסטיקו,
יש לכם פיצה ממש טעימה. אני מת עליה, באמת, השילובים טובים, חומרי הגלם טובים ומבין פיצריות אחרות דומות בסגנון ההגשה והטעמים אתם באמת ברשימת המובילים.
מה שמפריע לי זה החוסר נכונות שלכם להתחייב לשירות טוב.
בשעות הלחץ הדלפק שלכם עמוס באנשים שרבים על תשומת הלב של ילדים מבולבלים, מנסים להזמין, לשלם, לתפוס תור,  ולקבל את ההזמנה אחרי החימום.
אני לא רוצה לספור לכם את הכסף, אבל האנשים האלה שרבים על האפשרות לקנות מכם פיצה משלמים בדרך כלל למעלה מחמישים שקל בהפרש של דקות, וזה בהזמנות הרגילות, לא באנשים שלוקחים כמות גדולה משל סועד בודד רעב. באמת שבכסף הזה אפשר להרשות עוד תלמיד תיכון שיעמוד ויתייחס לאנשים שרבים על השירות והזכות לשלם לכם כסף בעבור פיצה ממש טעימה.
אין שום דבר רע בלתת לאנשי הדלפק שלכם הזדמנות לנשום, הם עומדים בין לקוחות צועקים לבין תנור לוהט וצריכים לים לב ללקוחות, לכסף ולאוכל שלא יישרף.
יתרה מכך, אולי זה היה נותן אפשרות לאחד מהאנשים בדלפק לנקות את הסכינים והשפכטלים, לנגב את השאריות שנזלו על המשקל שעליו מניחים פיצות עם תוספות שונות ללא הרף ואף להוציא את החתיכה שנפלה בתוך התנור ועכשיו מעלה עשן לא נעים.
שוב, אני מבין שהשכירות בשרונה יקרה, שחומרי הגלם שלכם טובים יותר משל פיצריה שכונתית ושאתם בטח עסק ככל העסקים שמנסה לא רק לשרוד אלא לגרוף רווח בסוף החודש, אבל עדיין, אם הייתם יודעים כמה אנשים מתייאשים מלחכות בתור, או סתם לא רוצים ללכת מכות עם המרפקים של שאר הממתינים או חלילה כל התיירים במתחם שפשוט נבהלים מההתנהגות של הישראלים סביבם והולכים... 
סתם חומר למחשבה.

אתם כותבים: מא פאו תל אביב, החשמונאים 105

והפעם בפינת "אתם כותבים", הגולשת אביבה ביקשה לספר על ביקור מאכזב במסעדת Ma Pa.
מטעמי צנעת הפרט הסרנו חלקם שתיארו את המלצריות בצורה שמוסרת פרטים מזהים.


את מסעדת מא פאו אני מכירה לטובה דווקא דרך תן ביס. יצא לי להזמין משם ארוחות צהריים רבות ונהניתי מאוד ברוב הפעמים.
התלונות היחידות שהיו לי היו לא לגבי הטעם או הכמות אלא לגבי אופן אריזת המשלוח כי יצא שבחלק מהפעמים האוכל הגיע מרוח בתוך השקית, כלים נפתחו ונזלו ואפילו היו פעמיים שבהן השקית נקרעה לחלוטין מרוב שהייתה רטובה והשליח מצא לנכון פשוט להשאיר אותה ככה ליד הדלת ולברוח.

הפעם בחרתי לוותר על המידלמן כמו שאומרים וללכת עם חברה לאכול במקום עצמו.
למרות שהיו בקושי שישה סועדים במקום והמספר הצטמצם מהר מאוד לארבעה, שאלו אותנו כמה פעמים אם הזמנו מקום, כאילו תיכף הולכת לבוא ערימת ילדים שתמלא גם את החלל הפנימי וגם את החיצוני משהו שלא קרה בחצי שעה שהיינו שם, ואחריניסיונות להושיב אותנו על הבר הושיבו אותנו בפינה דחוסה ליד ספרים רנדומליים ומאובקים שנראו כאילו מישהו כבר לא היה צריך אותם בבית.

השתיה הגיעה ממש מהר והכוסות הריחו ממש טוב, משהו שחסר לי באופן אישי בהמון מקומות. זו לא דרישה מוגזמת לקבל כוס שלא מסריחה ממדיח או כיור. מא פאו דווקא עמדו במשימה הזו בגבורה. אפילו הגיעו פלחי לימון בתוך הכוסות.
פלחי לימון (ליים) הגיעו גם עם אחת המנות הראשונות, אבל להבדין מהלימון בכוסות הן היו יבשות לחלוטין, על גבול הלימון הפרסי, בטח לא משהו שאפשר להוציא ממנו מיץ.

אכזבה נרשמה גם כשהמלצרית סיפרה על שלל התבשילים שחסרים שעליהם תכננתי.
כפשרה החלטתי לקחת דאל מקאני, מנה שבבסיסה עומדים עדשים וחמאה, והשם שלה מתורגם כעדשים חמאתיות. מנה שיצא לי לאכול בלא מעט מקומות, ואפילו ממא פאו עצמם.
מה רב היה היאוש כשאחרי הציפיה הרבה יצאה מנה שלא הייתה חמאתית או עדשית מספיק.
למרבה הצער שלי קיבלתי כלי המכיל מים עם תערובת של קטניות, גושי בצל ענקיים ואפס סימנים לבישול ארוך.
בתור מישהי עם ניסיון בבישול אני יכולה לחלוק טריק קטן והוא שאפשר לעבות כל תבשיל בהוספה של קטניה אחרת (אם אתם מקום שמנסה לחסוך אז אחת זולה יותר) כשזמני הבישול ארוכים מספיק ושאר התבלינים נכונים. כמו למשל שבחומוסיות מסויימות שמים שעועית בתוך הפול ומבשלים מספיק כדי שהכל יהפוך לדייסה. מה שאני קיבלתי היה יותר כמו התחלה של תבשיל, לא דייסה, בטח שבלי החמאה, הקרמיות, הטעמים או המרקמים המצופים. אני חוזרת, אלה היו מים עם מגוון סוגי עדשים, שעועית וקצת קטניות אחרות, אפילו לא הייתי קוראת לזה מרק כי זה לא היה מבושל מספיק כדי להפוך למרק עם טעמים משולבים.

אחרי שהתלוננתי למלצרית היא הלכה למטבח לשאול אם טעו במנה מה שהראה לי שהיא לא לגמרי סגורה על מה שהיא מוציאה החוצה ומבחינתה קערה עם רטוב היא קערה עם רטוב. היא חזרה וניסתה לשכנע אותי שהם מכינים את זה קצת אחרת, זו לא המנה הקלאסית והם עושים עליה טייק. מה שנשמע בעיקר כאילו היא מנסה לעשות עליי ספין כי לא ניסו למרוח אותי ככה כבר מזמן. כשהתעקשתי שמדובר בהתחלה של תבשיל שנראה כמו שילוב בין דברים לא מוכנים לשאריות מסירים אחרים היא ויתרה והציעה לי תחליף. התחליף שלי היה לבקש את החשבון כי כאמור את הדברים האחרים שרציתי מלכתחילה לא היה במלאי באותו יום ואני גם לא ממש אוהבת שמנסים לרמות אותי גם עם המנה וגם עם השירות.

יותר מהכל אני מרגישה טיפשה שלא זיהיתי שאני נכנסת למקום ריק מיושבים ועם מוזיקת מועדוני ריקודים וצוות שעומד מופתע כשסועדות מנסות להכנס.

אתם כותבים: תל יצחק קיטשן אנד גארדן


והפעם בפינת "אתם כותבים", הגולש יחיאל גולל בפנינו את עלילות משפחתו במסעדת תל יצחק קיטשן & גארדן הממוקמת בנוחות בצמוד לתחנת דלק.
יחד עם ביקורת המסעדות הנוקבת שהוא שלח הגיעה גם הבקשה לא לשנות שום דבר, בכדי ש"אחרים לא יסבלו כמו שאנחנו סבלנו".


מסעדת תל יצחק היא מקום מתעתע. ראשית מכיוון שהיא נסתרת לעין.
מגיעים אל תחנת דלק, מגלים שחניון המסעדה, חניון התחנה, חניון המשתלה הצמודה ועוד אזורים נבחרים באזור תפוסים לחלוטין, ואז אחרי חניה בחולות והליכה קצרה חזרה מגלים מסעדה נאה מאוד למראה.

למעשה, אם רמת ההשקעה הויזואלית הייתה תואמת את רמת האוכל, היה מדובר בחוויה מרגשת לכל הדיעות.
הגינה רחבת הידיים, הצמחיה, המבנה עצמו, הטון העיצובי כאילו הגיע מערוץ החיים הטובים; מודרני כאן, רך שם, נגיעות שהגיעו מיד של אמן, ההשקעה ניכרת.
מעל הכל מרחפות באופן מעט צורם ורק טיפה חזק מדי - גרסאות כיסוי בסגנון בוסה-נובה ללהיטי נייטיז. בגינה בהפסקת הסיגריה ניתן היה לשמוע אנשים מתלוננים לגבי הווליום ומבקשים לעבור רחוק מהרמקולים.

הרשו לי לציין שוב: אם אתם רוצים לערוך ארוחה משפחתית שמכבדת את מבוגרי המשפחה, תורידו אותם בחניון לפני שאתם הולכים לחפש חניה. תבקשו גם לשבת בפינה יחסית שקטה, תבקשו מראש בעת ההזמנה או ההושבה.

ועכשו ברשותכם נעבור לתחום המזון.

אשמח להזהיר כבר על ההתחלה שאוכל הוא לא העיקר פה. תל יצחק מנסה להעביר חוויה, ונראה שהרבה משפחות מקומיות באות לקנות אותה. אולי בגלל שהיא נעימה לעין ואולי בגלל מחסור באלטרנטיבות באזור. גם השירות הוא לא העיקר, שילוב מרהיב של בוסר נעורים עם התנהלות לא נעימה כגון התעלמות מכוונת, הסטת מבט וריצה לכיוון ההפוך, צעקות מהצד השני של השולחן וניסיונות נואשים לאפסייל של מוצרים זניחים: תנסו לספור כמה פעמים מציעים לכם פוקאצ'ה. נרשמה גם חוסר יכולת בסיסית כגון לתקשר עם השולחן, המטבח והמציאות כשמנה של אחד הסועדים מגיעה אחרי זמן המתנה כה רב ששאר הסועדים עומדים לסיים לחלוטין.

ואם כבר באוכל עסקינן, דוגמה טובה לחוסר הרצון להשקיע מעט היא מנה ראשונה במקום שמתגאה בטאבון שלו אבל מצליח להוציא אנטיפסטי אנמי ועצוב עם הרגשה כללית של טוסטר אובן. אותו אנטיפסטי מתגאה לכאורה בגבינת קצ'וטה של יעקבס, שמגיעה מחוממת מעט ובעיקר מונחת על הצלחת בחוסר חן וללא תקשורת עם שאר הרכיבים. למעשה אין באנטיפסטי שום דבר שמחבר את הפיסות, לא תיבול, לא טעם של צלייה, לא הרגשה של טריות או יד אחידה (על כך יעיד הקישוא הרטוב), שתי פיסות בטטה ברמות עשייה שונות. מסעדת שף שמוציאה מנה כ"כ סתמית ואפילו לא טורחת לצלחת או לקשט - כאילו לא ניסתה כלל.

פיספוס נוסף בראשונות נרשם בפולנטה שע"פ התפריט מגיעה עם פרמז'ן, שמן כמהין, פטריות ואספרגוס.
אז נכון, היו פטריות ואספרגוס, פיסות קטנות, בודדות ועצובות מאוד. וגם הפולנטה שהייתה דווקא טעימה מאוד - הייתה מרוחה בצניעות על קערית הכלי (והייתה מאוד קרמית לכיוון המדוללת). לא היה מה לדבר על שמן כמהין, אפילו לא מהז'אנר התעשייתי, לא הייתה שום נוכחות או ארומה, כנ"ל לגבי הפרמז'ן, היו שבבים, אבל בעיקר נטולי טעם וריח.
גם כאן היה ניכר, בדיוק כמו עם האנטיפסטי - שהשף לא בבית.

אם לנסות להתבדח כדי לא להרגיש מרומים לחלוטין, היה גם דג בעלות של למעלה ממאה ש"ח שהיה מהסוג שגורדון רמזי מגיע לתת לו אגרוף זועם בשביל האפקט מול המצלמה. למרבה הצער הדג היה כ"כ יבש שגורדון עלול היה לפגוע בעצמו.

עוד הלצה שנרשמה מכיוון המטבח הייתה פיצה שהגבינה, הרוטב והטופינגז שלה היו במרכז בלבד, מה שיצר בפועל לחם עגול וגדול עם טיפה פיצה באמצע. אני חוזר: חצי מהמשולש היה בצק, ורק לקראת השפיץ התחילו הגבינה והרוטב.

מכיוון מנות הילדים נרשמה תלונה של ילד שצד אחד של השניצל שלו היה עבה בצורה מפחידה מהצד השני והוא נאלץ לאכול מסביב כי האזור העבה לא היה במיטבו.

נרשם גם קוקטייל שכמות הקרח הגרוס בו האפילה על הטעמים, ואף ע"פ שהאלכוהול עדייון היה מורגש, שאר הרכיבים והטעמים בתפריט נעלמו.

שלא לשלול לחלוטין, נראה שחלק מהסועדים נהנו, יותר ופחות, וגם בשולחנות אחרים לא כולם התלוננו כמונו (למרות שדווקא בטיולי הסיגריה החוצה נשמעו תלונות נוספות). על הצד החיובי אפילו יש למסעדה מגלשה לילדים בחלל הגינה.
אולי היא מושלמת לאנשים שרוצים לשלם הרבה על אוכל גבולי ורק לשלוח את הילדים לאיזו פינה לשחק.
לרגע אפילו הרגשתי רע מרוב שליליות וארסיות, חשבתי שאולי קמתי על רגל שמאל או הגעתי ביום רע במיוחד, אבל לאחר הצצה בתגובות, כתבות, ביקורות ואפילו בתגובות בדף הפייסבוק גיליתי שאני לא לבד, רבים שרים את אותו שיר עצוב.

אפשר לומר מבלי להתבלבל שמסעדת תל יצחק קיטשן אנד גארדן היא התגלמות שקר החן והבל היופי. התמונות בגלריה ובכתבות היח"צ יפות הרבה יותר מהמציאות, והמציאות עצמה פחות טעימה בפה מאשר בעיניים. תשומת הלב שהושקעה במסעדה עצמה חסרה מאוד מהאוכל שאותו היא מגישה ביומרה מסויימת. חשוב לציין שלא מדובר ביומרה קולינרית, כזו הייתה דווקא מבורכת מאוד, אבל לא תמצאו כאן עיטורים מורכבים, רטבים מתחכמים, חידושים או ניסיונות נועזים לטובה או לרעה. 
אם המקום הזה היה מועתק בשלמותו אל אזור המרכז הוא היה נקטל ונסגר, או הופך לחצר אירועים אם כי גם באלו הדרישות התל אביביות המוגזמות לערך בתמורה למחיר, עמידה בסטנדרטים וטעם סביר איכשהו מעלות את הרף עם הזמן.
אולי הקהל של המסעדה הזו שבוי מפאת ההיצע המועט יחסית באזור, או כי מבאס לנסוע רחוק יותר ולחפש חניה (לא שיש כאן חניה חלילה).

בסופו של יום הטייטל שלהם לא משקר, המסעדה אכן נמצאת בתל יצחק, ובאמת יש להם קיטשן ויש להם גארדן. כל השאר זה כנראה סיפור שסיפרתם לעצמכם.

יום רביעי, 4 ביולי 2018

אתם כותבים: אמריקן פיצה, גרין רול סושי, הקישריה, חומוס אסלי, ג'חנון קול

קוראים יקרים,

שוב חוזרת הפינה "אתם כותבים"; אותו רגע קסום בו אתם מתלוננים ואנחנו עוזרים לקולכם להשמע.


הגולש א.ג. כותב על משלוח מ:אמריקן פיצה רמת גן
הפיצה הגיעה באיחור מוגזם והונחה בלובי רנדומלי בבניין. כשמצאתי אותה - זכיתי להנות מפיצה קרה וקולה חמה. בנוסף לכך שהבצק היה יבש, קיבלתי את התחושה שחוסכים עלי ברוטב פיצה. למעשה, זה היה קרוב יותר ללחם עם קצת גבינה וקצת אננס, מאשר לפיצה. האננס היה קשה ובקושי לעיס.
חבר שהזמנתי איתו ביקש למסור "לג'חנון היה טעם לוואי רע והלחם שום היה שרוף".


תלונה שהגיעה על גרין רול סושי, תל אביב
עשיתי הזמנה ענקית דרך האינטרנט והמשכתי לסידורים ברחבי הבית. אחרי שעה וחצי של המתנה התקשרתי רק כדי לגלות שבגלל לחץ במטבח ההזמנה עדיין לא הועברה לטבחים. הציעו לי להמתין עוד כשעה לאוכל, או לקבל פיצוי בפעם אחרת. כבר היה ממש מאוחר והחלטתי לוותר.
אחרי שבוע התקשרתי להזמין, ואח"כ שוב כדי לוודא שאכן מכינים את האוכל. הייתי צריך לספר את הסיפור של הביטולים והאיחורים לשני אנשים שונים כדי לקבל את הפיצוי, ובסוף כשהאוכל הגיע קיבלתי אגרול רטוב לחלוטין (לא קריספי, פשוט עלה בצק לח) ופטריות בטמפורה שהיו רטובות גם מבחוץ וגם מבפנים, בגדול גושי בצק עם פטריה.
הסושי היה אחלה, באמת שיש להם סושי אחלה, אבל אני לא זמין מהם יותר אף פעם. לא שווה להיות טבעוני כי מתייחסים אליך כאל לקוח שבוי.


משלוח ארוחת צהריים מהקישריה (הגולשת מעיין)
במשך בוקר שלם אספתי קבוצת עובדים שרצו קישים (יש מינימום הזמנה ממש גבוה). אחרי שעשינו את ההזמנה וקיבלנו אישור - התפזרנו אישה אישה למשרדה. טיפה לפני מועד המשלוח קיבלנו הודעת ביטול, ונשארנו ללא אלרנטיבות ורעבות. אחרי שיחת תלונה נאמר לנו שהמסעדה בכלל סגורה והמייל אישור היה פאשלה של מישהו.


רון, חומוס אסלי
מה לעשות ואין יותר מדי חומוסים טובים שאפשר להזמין דרך תן ביס.
נכנעתי לחוסר ברירות ולחץ חברתי והזמנתי חומוס אסלי, שהוא גם ככה רק בסדר, במיוחד בשביל "מוסד" שפתוח כבר מלא שנים. קיבלתי מסבחה במקום חומוס, ופלאפלים כמעט קפואים. בונוס מפתיע: כל הפיתות היו רטובות מהמים של החמוצים שלא היו סגורים טוב.


יוסי על ג'חנון קול
מזמין מהם מלא והם תכלס לא רעים בכלל וגם לא יקרים, אבל תמיד תמיד משאירים את האוכל במקומות לא ברורים והולכים. השליחים שלהם מסרבים להכנס לבניין משרדים שאני עובד בו, משאירים אצל השומר, אצל השומר בבניין ליד, בקומות אחרות, בחדר מדרגות ועוד. לא ברור מי נגד מי.



צר לנו על כל המקרים, אבל לפחות נתתם לנו חומר למחשבה.
צוות אוכל בחוץ מקווה שהתלוננתם גם בקרב המסעדות ושירותי המשלוח כדי לשפר את היחס אליכם ואל לקוחות אחרים.
בברכת שהכל נהיה בסבבה,
ביי.




נ.ב.
ראו מצורף בזאת תמונות שהגיעו יחד עם התלונה על סושיית גרין רול:

אגרול לח
אגרול לח

פטריות בבצק רטוב
פטריות בבצק רטוב

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...