הבניין הפינתי שברחוב יהודה הלוי 44 תמיד היה מקום טעון קולינרית.
זו אחת הפינות שסביבה מחירי המזון התל אביבי יורדים. בין אם בגלל הקרבה לשוק, לדרום המוזנח יותר, למידיות של אלנבי או לסיבות כאלה ואחרות שאתם יכולים לשער במוחם הקודח.
באותה פינה \ צומת \ אבן בוחן - תוכלו למצוא את מפגש השובבים הנצחי, עם אותה פרת פלסטיק שמחייכת לכל מי שרוצה לאכול עגל ומקבל "פרגיות, את טורק לחמג'ון שבעבר העסיקו מישהו שכשטעה לי בהזמנה פשוט התחיל לנער את הפיתה מעל הפח (יותר מפעם אחת).
על הפינה הזו אפילו לסמי אבו שוקרי היה סניף של החומוסיה שלו לתקופה.
ועכשיו לעניין שלשמו התכנסנו, ברכת מזון:
זו אחת הפינות שסביבה מחירי המזון התל אביבי יורדים. בין אם בגלל הקרבה לשוק, לדרום המוזנח יותר, למידיות של אלנבי או לסיבות כאלה ואחרות שאתם יכולים לשער במוחם הקודח.
באותה פינה \ צומת \ אבן בוחן - תוכלו למצוא את מפגש השובבים הנצחי, עם אותה פרת פלסטיק שמחייכת לכל מי שרוצה לאכול עגל ומקבל "פרגיות, את טורק לחמג'ון שבעבר העסיקו מישהו שכשטעה לי בהזמנה פשוט התחיל לנער את הפיתה מעל הפח (יותר מפעם אחת).
על הפינה הזו אפילו לסמי אבו שוקרי היה סניף של החומוסיה שלו לתקופה.
ועכשיו לעניין שלשמו התכנסנו, ברכת מזון:
 |
| נודל צמחונאי |
אז מה הקטע של המקום?
קודם כל מאודים, אבל מצד שני אף אחד מהאנשים שישב איתי לא הזמין אותם.
הייתה הזמנה של מרק ושתי מנות נודלס שונות.
אף אחד לא התלונן שלא טעים לו.
כולם קיבלו את האוכל יחסית מהר.
אפילו הגישו לנו אותו לקומה השניה, דרך המדרגות הספירליות הקשות, ואפילו לקחו מנה חזרה למטבח והחזירו אותה כמעט מינוס החלק שלא היה אמור להיות שם, אבל עם קצת שאריות בלמטה של הצלחת.
החסרונות של המקום בולטים.
הוא צפוף, חם, דביק, נטול יומרות בכל צורה אפשרית, הם לא מתיימרים לצלחת, להושיב, להקשיב להזמנה עד הסוף וכו'.
אבל האוכל אכן טעים.
הוא גם לא יקר יחסית לעסקית בז'אנר, תמיד נקודת זכות.
אפילו אפשר לשבת בקומה השניה, תחת מזגן, ולהבין מהחלון לתוך חצר פנימית בה רואים אנשים מחיי היום-יום והלילה, עושים את שלהם בזמן שאתם צדים את המוץ מהנודלס.
לא בטוח מתי אחזור בזמן הקרוב, אבל אם אשמח לחלוק התנהלות על רצף הזמן במישור.
