גומבה תל אביב

מכירים את גומבה? יש מצב שלא.
אני לא הכרתי. לא הכרתי ואז פתאום גיליתי שיש להם כבר שלושה סניפים.
שלושתם מפוזרים באזורי תעשיה: קריית מטלון פתח תקווה, לזרוב ראשון לציון, ויגאל אלון תל אביב שהוא למעשה אזור שכולו משרדים, אז התאוריה שלי טיפה נשברת שם, אבל מקווה שאתם עוקבים אחרי הטרנד שאני מנסה לתאר.

בתמונה מטה תוכלו לראות:
1.אנטיפסטי פטריות צלויות בעלות סמלית של 25₪, אשר מוגש עם פרמז'ן, רוקט ותחמיץ בלסמי.
2. קנלוני בלנקו, בעלות של 53₪, ממולא בגבינת עיזים, פסטו, אגוזי מלך, וברוטב שמנת ופרמז'ן, מכוסה פרמז'ן מעל.
3. סודה.

קנלוני, פטריות, סודה.

אז רשמים מהמגש הנ"ל: טעים!!! טעים בטירוף למעשה. ניסיתי את מנת הקנלוני בשלוש הזדמנויות שונות, והיא הייתה מדהימה בכל פעם. ההבדל היחיד היה שבאחת הפעמים אגוזי המלך היו קצוצים גס יותר.
את הפטריות יצא לי לנסות פעמיים, טעם אחיד לחלוטין, טעים, וכמות שעולה על הנורמה למנות ראשונות.
אני חייב לחזור שניה לקנלוני, הוא ממש ממש טוב.

לגבי המקום עצמו: ההזמנה נעשית בדלפק אחד, קבלת המזון נעשית בדלפק אחר, ההגשה היא עצמית, כך גם ההושבה.
הסניף שביגאל אלון הינו רחב ידיים, ויש גם שולחנות מוצלים מחוץ למסעדה, העיצוב הוא תעשייתי, אך יש בו גם את הקירות הקלישאתיים של מוצרי מזון מאיטליה שיש במקומות שמתמחים במזון איטלקי, כאן ניתן גם לרכוש מהם.
בסניף המדובר קיים גם דלפק נוסף המציע משקאות אלכוהול, קינוחים ושתיה חמה. אין לי מושג אם זה חוזר על עצמו בסניפים אחרים, אבל אם אגיע אזכור לעדכן.

פיצה מרגריטה קלאסית.

ומנושא לנושא באותו נושא, למעלה תוכלו לראות פיצה מרגריטה (45₪), עם אדם שמנמן ברקע בשביל פרופורציות.

היא לא קטנה ביחס למחיר, או בשביל פיצה אישית, והיא לא רעה. היא לא פיצה שחובה לכתוב עליה בהודעה המונית לכל אנשי הקשר בוואטסאפ, אבל היא אחלה, סביר להניח שהפיצות עם התוספות יהיו יותר טובות.

מצאתן טעות? גיליתם שאתם לא מסכימים? פגעתי לכם בכבוד?

ספרו לנו כיצד!

פארו - FARO, מחלף בית ינאי

רק בשביל להוציא מהמערכת נקודה אחת שהציקה לי, הרשו לי לחלוק שזה לא משנה לאיזה מהכתובות שיתנו לכם תיסעו, בסופו של דבר תגיעו לפארו.

היא ממוקמת במחלף בית ינאי, בקצה רחוב כוכב הים שבחופית, קניון אם (M) הדרך, בית הפנקייק, תחנת הדלק ועוד.

בסופו של דבר, המסעדה בסה"כ ממוקמת בחלל שבו שכנה בעבר ולרי בר 'N' בורגר.

ושלא תתבלבלו, הנסיעה משתלמת. כמעט, אבל די.

מדובר באליה וקוץ בה, אבל גם בחוויה גסטרונומית לא רעה, על כך תגלו כמובן בהמשך הקריאה.

את הארוחה התחלתי עם קוקטייל שאת שמו אני לא זוכר, משהו שמכיל פסיפלורה, או איות כלשהו של תשוקה באנגלית. הטעם היה לא רע, מעט על הצד המיימי, אבל המראה היה קצת נטול השראה אלא אם כן אולם חתונות משנות התשעים נחשב. לשים נענע ותפוז חתוך גס זה לא מרגש במיוחד.

עוד לא הספקתי לעשות קולות של פיעפוע עם הקשית של הקוקטייל וכבר הגיעה המילנזאנה שהזמנתי.

סטייק חציל קלוי על קרם גבינה כחולה, גרגירי חומוס, עגבניות לחות, קשיו, פטרוזיליה ובזיליקום, את תמונתה המרגשת תוכלו לראות מתחת.

סטייק חציל קלוי על קרם גבינה כחולה, גרגירי חומוס, עגבניות לחות, קשיו, פטרוזיליה ובזיליקום

ההגשה הייתה נאה, הכלי מותאם בצורתו וחומריו לחומרי הגלם, והכל קרץ לעין.

אפילו שמהצד נראה שזה סתם טייק מקומי על חציל בגריל, עם עגבניות שרי קלופות וקצת עיטורים - הקסם האמיתי קרה בביס.

קרם הגבינה הכחולה התברר כפיוז'ן בין מה שהרגיש כמו גבינה כחולה עם טחינה. לא ברור אם ניצחון או אכזבה או סתם הפתעה, אבל בהחלט מעניין בפה ומפתיע לטובה.

האכזבה היחידה מהמנה שהייתה בסה"כ בדיוק מה שהובטח הייתה שאחד החצילים היה יכול להיות מוכן יותר.

השלב הבא היה ניוקי מטוגן עם אספרגוס, שימאג'י, שמפיניון, כמהין ורוטב שמנת כמהין.

אין לי תמונה לחלוק כי היא יצאה רע.

תצטרכו לסמוך עליי שזה היה ניוקי מושלם, ברוטב מושלם, ההגשה הייתה קסומה, וזה היה ללא ספק הניוקי הטוב ביותר שאכלתי בשנתיים האחרונות. אני מרייר רק מלחשוב עליו. לדעתי הוא מצדיק.

אחרי הניוקי הגיעה פיצה, המתוארת כך: רוטב עגבניות, פורצ'יני, שמפיניון, מלך היער, חורש, בזיל ומוצרלה.

אני לא בטוח כמה מהפטריות תוכלו לזהות בתמונה, אבל אתם מוזמנים לנסות.

פיצה פונגי

העניין עם הפיצה היה לא פשוט. היא הייתה טעימה, אבל היה לה בצק מהסוגה של פיצה פיליפ, כזה עם גוונים של מחמצת, לא בדיוק מתוק. ההבדל הוא שבפיצה של פארו היה הרבה ממנו, במיוחד בקראסט הענקי. כשהוא היה לבדו, החמיצות המרירה פשוט לא עבדה כמו שהיא תפקדה עם שאר הרכיבים. 

למזלי קרה נס גדול, ונשאר הרוטב מהניוקי שהיה אפשר לנגב עם הקראסט הלא מהנה.

נס נוסף שקרה הוא גלידת הסניקרס.

היא אמנם נראתה כאילו מישהו השאיר אותה בחוץ יותר מדי זמן, אבל הסתבר שהרכיבים שלה הופכים אותה לנוזלית למראה וצמיגית במקרמה.

וגם כאן, לו רק היו מביאים כפית במקום כף...

לסיכום, עדיין לא מדובר בנס קולינרי 100%, יש מקום לכיוונון ושיפור, אבל סועדים רבים סביבי הביעו עניין וליקקו את שפתיהם (היו גם תלונות).

אם בא לכם ארוחה משפחתית עם שירות מצויין, ומקום שבו הילדים יוכלו להתרוצץ, לזרוק נעליים ולפזר סוכר ומלח (אני לא מגזים לגבי הנעליים), בואו בהמוניכן.

VONG: לאכול טבעוני, להרגיש בלי

קפיצה קצרה אל וונג לארוחת צהריים מהעבודה גילתה שפע חדש ישן ושינויים מסויימים בהיצע.

אל המנות הטבעוניות התווספה האפשרות הבאה:MUI THOM NAM
בתפריט היא מוצגת כך: חגיגת פטריות ארומטיות ובצלי העונה (סגול לבן וירוק), עטופים באטריות בשרניות תוצרת בית ברוטב אויסטר צמחוני וסויה שחורה.

לאחר וידוא שאכן מדובר ברכיבים טבעוניים, המשכתי לבקש שיוציאו את הבצלים כולם מהצלחת, וכשראיתי שאכן ניתן לעשות זאת - עברתי למצב שמחה מרובה.

בנתיים, הוגש למרכז השולחן סלט, כחלק מהארוחה העסקית (הסלט בלבד, זה החלק העסקי).

המנה יצאה לאחר זמן די קצת, ובתמונה נראית אותה מנה עם נגיעה של רוטב סריראצ'ה חריף ובוטנים גרוסים, את שניהם אני ביקשתי והוספתי.

MUI THOM NAM: A celebration of fragrant #mushrooms and #handmade #noodles, w. #soy and #vegan #oyster #sauce.

A photo posted by אוכל בחוץ (@food_out) on Jan 7, 2016 at 8:04am PST

שירות: נהדר
ניקיון: כמעט לאכול מהרצפה
אווירה: צעקות ולחץ של צהריים
אוכל: מצויינת, הייתי חוזר בשבילה בכיף פעם אחר פעם

דומינוס פיצה

בניגוד לשפע הפיצריות האיכותית שיש בת"א - שאחת מהן (פליפה) סוקרה בבלוג בשבוע ממש לא מזמן, בחולון המצב הוא שונה. שוק הפיצה מתחלק ל2 סוגים : הגדולים והמוכרים (דומינוס והאט) ופיצות בס"ד למיניהן שבהן המחיר זול, אבל ההנאה בכלל לא מובטחת. אני עדיין מנסה אגב לחפש את הסוג השלישי של פיצריות קטנות ואיכותיות.

מכיוון שפיצה האט האחרונה שהגיע למפתן ביתנו הייתה שומנית בצורה כזו שחשנו צורך עז להתקלח אחרי אכילתה, החלטנו ללכת על האופציה הישנה והמוכרת - דומינוס.

לדומינוס תמיד יש מבצעים, שהופכים את מחיר הפיצה משערורייתי לרק מעט מוגזם.
הפעם בחרנו במבצע פיצה משפחתית + 5 תוספות ב75 שקלים - התוספות שנבחרו היו : פפרוני, קבנוס, גבינה בולגרית, שום ופטריות טריות (וסליחה אם מישהו מקוראי הבלוג הדתיים הרבים נפגע)

האופציה ל5 תוספות דחפה לפיצה שלנו 2 תוספות חדשות שטרם טעמנו - קבנוס ושום.
הקבנוס היה טעים אבל קצת הרגיש מיותר לאור נוכחותו של הפפרוני.
לעומת זאת השום שדרג משמעותית את הפיצה, ונשקול להזמין אותו בעתיד גם כשלא יהיו לנו 5 תוספות לבחירה (הוא גם יכול ביום נתון להשתחל למקום השלישי אחרי הפפרוני והפטריות)

בסך הכל מדובר בחווית פיצה סטנדרטית ולא מפתיעה, מספקת את הסחורה לאנשים רעבים.
הפיצה לא מתקרבת ברמה לפיצה פליפה (שעלתה כ10 שקלים יותר) אבל זה מה יש כמו שהרס"ר שלי בצבא היה אומר.

פיצה פליפה

פליפה אינו שחקן חדש בבלוג, והוצג כבר לפני זמן רב, בעוד כותב שורות אלו עדיין גר בת"א.
אחד הדברים המבאסים בלעבור מת"א הוא שמקומות כאלה כבר לא עושים אליך משלוחים (בניגוד לרוב הרשתות הגדולות כמו מוזס, בלאק וכו' שדווקא כן)
נזכרנו בפיצה בתחילת פעילות לילה בעבודה והחלטנו ללכת על זה.
פיליפ מוגדר באינטרנט ככוכב עולה בשמי הפיצה, שעלה מצרפת, ושדרג את הסצינה המקומית.

אפשר לראות מהתמונה שזוהי בהחלט לא פיצה סטנדרטית של דומינוס\האט.

פיצה אווז עם רוטב עגבניות, גורגונזולה, פרמז’ן, פורטבלו גבינת מוצרלה ואווז

הפיצה הנ"ל היא היקרה בתפריט וככזו היא מגישה תוספות משודרגות.
במקום הפטריות הרגילות הטריות (או מקופסת השימורים, השם ירחם) יש פורטבלו.
במקום הגבינה הבולגרית יש גורגונזולה, ובמקום הפפרוני יש נקניק אווז.

יחד עם הבצק הדק נוצרת פיצה שומנית, אבל מאוד טעימה, שמקשה על הסועד הממוצע להפסיק לאכול ממנה.
הגורגונזולה, הגירסה האיטלקית לרוקפור, נותנת טוויסט חריפות בפה, הפטריות נהדרות, והאווז מהסוג האיכותי שמתקמצנים עליו בסודוך.

המחיר הוא 85 שקלים, אבל שווה יחסית לעובדה שהיום גם דומינוס גובים 75 שקל על פיצה - אין מה להשוות כאמור. מדובר ב2 עולמות שונים.

הקאץ' היחיד הוא שירות המשלוחים שהוא גם איטי וגם מצומצם טווח, אבל חוץ מזה הכל טוסט.
כפי שכתבתי כאן פעם - מדובר לדעתי באחת מ2 הפיצות הטובות בת"א (יחד עם "הפיצה" הכשרה בבוגרשוב)

שיהיה בתיאבון.

סופיצה | SouPizza | יהודה הלוי 56 תל אביב

קודם כל יש משהו שצריך להוציא מהדרך: לסופיצה יש אחלה מרקים. באמת.
מרק הפול שלהם מושלם, מרק האפונה מדהים, מרק הבטטה לא רע בכלל, יש אפילו מרק קישואים מעניין במיוחד - ואלה רק המרקים שיצא לי לטעום, יש להם עוד סוגים רבים.

"אבל"...

לסופיצה יש גם אתר משלוחים ומידע שלא עודכן כבר המון זמן, עם מחירים מטעים ומספר טלפון שמוביל לספר האוכל, בו כמובן אומרים למתקשר שהוא הגיע לסופיצה, ואז מבקשים ממנו להמתין או במקרה שקרה לנו אומרים שהם עסוקים ומתקשרים חזרה אחרי חצי שעה!

מה עוד אפשר למצוא?
טוב ששאלתם: אפשר למצוא למשל את הפרט הבא - בתפריט של המסעדה יש מרק קטן ב18 ומרק גדול ב28.
במשלוחים הגדלים משתנים טיפה, והמרק הקטן הוא למעשה חצי ליטר ב28, והמרק הגדול הוא ליטר ב50 שקלים.
אם לא תדעו איפה למצוא את זה באתר - זה בטוח לא יבוא אליכם.
אבל זו כבר קטנוניות, עכשיו נעבור לדברים האמיתיים.

פיצה אנשובי עם עגבניות בהפתעה

אף פעם לא אהבתי או הבנתי את הנורמה שאומרת שפיצה עם אנשובי מגיעה בפיזור של פילה אחד למשולש.
כן, המון אנשובי זה לא להיט ובעל פוטנציאל למחוק את הטעם המקורי של הפיצה, אבל מצד שני, בחו"ל יש פילטים גדולים, ולא הדגיגונים הקטנטנים שנוטים לראות בישראל.
בכל מקרה, הפיצה הייתה לא רעה, אם כי גם לא יוצאת דופן בצורה כלשהי.

פיצה אנטיפסטי, ללא בצל ודלעת

הפיצה השניה הייתה עם מגוון ירקות, לא רעה, אם כי בחרנו שלא לשים עליה את הבצל והלדעת שהיו אמורים להגיע עמה.
בנוסף היו גם צמד מרקים מוצלחים ביותר, כך שאולי הם שמו את הסופ לפני הפיצה בשם שלהם בצדק.


משלוחים - דרך ספר האוכל
מזון - החוויה הכללית טובה אך לא מצויינת, אם כי המרקים מאוד מאוד טובים
כשרות - חלבי
שעות פתיחה - ימים א'-ה' 12:00-24:00 ו' 10:00-15:00 , מוצ"ש שעה מצאת שבת-24:00 אבל אל תתפסו אותם במילה

קפה מונטיפיורי | פיצה רעה

ארוחת צהריים בקפה מונטיפיורי שבתל אביב הפכה לסיוט כאשר קיבלתי פיצה ממש יפה שהבצק שלה לא היה אפוי במרכזו.
לאחר בקשה והסבר החזירו אותה אל התנור, משם היא חזרה טיפה יותר שרופה מבחוץ אבל עדיין כמעט נוזלית.
החוויה הייתה דומה לכל הסועדים, וכולנו ישבנו וחיכינו שוב ושוב לאותו חימום נכסף שיאפה את הפיצה עד סופה האכיל.

פי בריבוע ירושלים | P2

באתי לבקר את עיר הבירה ביחד עם אחת מכותבות בלוג מכובד זה.
לצהריים רצינו משהו נחמד, אז היא לקחה אותי אל פיצה פי בריבוע שהייתה לא רחוקה.
על המגש ביקשנו פטריות ובייקון.
את העגבניות הם סיפקו לבד - מסתבר שהם שמים עגבניות כברירת מחדל, תמיד תמיד. גם את עלי הבזיליקום הם שמים בפרגון. כנראה שבירושלים הם נדיבים עם הפיצה, לא כמו בשאר חלקי הארץ.

הפיצה הייתה מצויינת דרך אגב.

פיצה מרגשת עם בייקון ופפרוני - העגבניה והבזיליקום קומפלימנטריים

מנצ'יס פיצה פ"ת | הפיצה עם השומשום

פתח תקווה זה מקום רחוק.
לא רחוק כמו שהוא מרוחק, אבל גם לא מרוחק כמו שהוא בכיוון אחר של מחשבה.
האנשים בפתח תקווה האם אותם אנשים, הכסף הוא אותו כסף, הם נוסעים במכוניות שאנחנוסעים, מדברים את אותה שפה, חושבים אותן מחשבות ולפעמים רואים את אותן תוכניות טלויזיה.
יש שם אנשים טובים, מגיע להם גם להתפנק לפעמים.

אם יש משהו שאני זוכר מפיצה מנצ'יס כבר שנים זה את השלט "היחידה עם השומשום".
היום כבר כתוב עליה "הפיצה עם השומשום".
אולי קמו מתחרים חדשים בפתח תקווה שגם הם שמים שומשום על הקשה של הפיצה.
רק שתדעו שבמילון בכלל כתוב סומסום, עם ס', סומסום כמו רחוב סומסום, אבל מסתבר שאפשר בשתי הדרכים, העברית היא שפה יפה ורבת צורות. גם פתח תקווה היא ככה, עם הרבה צורות.

אתם בטח כבר רוצים לדעת איך הפיצה, אבל חכו קצת, אני אגיע לשם.
כבר סיפרתי בעבר על פיצה בפתח תקווה, ושתדעו, הם לא פראיירים שם באם המושבות, יש להם אחלה פיצות.
פיצה USA, פיצה ניו יורק, פיצה פריז, לא רעות בכלל.
גם פיצה האט בפתח תקווה ברוך השם לא רעה, הדומינוס קצת צולעת אבל ככה זה בהרבה מקומות.
אבל יש להם פיצות, שלא תחשבו שהם מסכנים.
עם כל רגע שחולף יותר ויותר בתי עסק המספקים אוכל איכותי נפתחים בפ"ת, אפילו שפתח תקווה בסתר מחביאה בין הפינות מקומות של פעם עם הפתעות, אבל זה כבר בפוסט אחר.

הפיצה, בואו נדבר עליה.
הסוד של הפיצות של פתח תקווה הן הפשטות.
זה טעם של פעם, של ילדות, אבל טעים, ברמה של היום. מנה שאוכלים ורוצים עוד. מזמינים מגש ומצטערים שלא הזמנתם שניים.
השומשום על הצד הקשה רק מוסיף. חלק קלוי, חלק עדיין עוד טרי, מתפצפץ בשיניים, עושה כיף ומוסיף עניין.
 הפיצה מצויינת אפילו, מהסוג הרגיל, הטעים, זה לא בוטיק, אנחנו לא באיטליה, זו פתח תקווה, אנחנו מדברים על טעים אבל לא יוקרתי, מצויין אבל לא שף.
היא עסיסית, אין מה לדבר.

שורה תחתונה?
תזמינו, אפילו יותר מאחת.

יום ראשון תוספות | פיצה דומינוס

למי שלא מכיר - בימי ראשון פיצה דומינוס יוצעים במבצעים שמטרתם לעודד את כמות ההזמנות.
השבוע הם יצאו בהכרזה כי על הזמנה של פיצה משפחתית ניתן לקבל עד חמש תוספות חינם.

בדקנו ומצאנו:
לצערי הרב שני מגשי הפיצה שהזמנו הגיעו מעט שונים מאיך שרצינו אותם.
במגש בו ביקשנו דאבל פפרוני קיבלנו רק חצי פפרוני (וחצי דברים אחרים שהיו אמורים להיות על כל המגש).
במגש עליו היו מגוון תוספות מן הצומח (חצילים, תירס, אננס, פטריות) החלוקה גם לא הייתה כפי שהייתה אמורה להיות, אבל ההפתעה האמיתית הייתה תוספות שלא היו אמורות להיות שם (חתיכות של בצל וזיתים שהסתתרו מתחת למעטה הגבינה הכפולה).

אבל הנה כמה תמונות, כי אוכל קודם כל טועמים עם העיניים:

חצילים, תירס, אננס, פטריות פורטבלו, גבינה כפולה

בסיטואציות כאלה תמיד חשוב לנסות להמנע מפיתויים של "חינם" שגוררים את הפיצה שלכם להראות כמו סלט ולא כמו מאפה איטלקי חינני עד סקסי.
ההמלצה היא אכן לפזר את התוספות וליצור עניין של מרקמים ושילובים באזורים שונים של הפיצה.
הבעיה היא כמובן שלא תמיד האדם בסניף שמקבל את ההזמנה יודע לבצע אותה - הן מבחיה של איכפתיות ומתן שירות איכותי והן מבחינה של לחץ בימים של מבצע בהם כולם משתוללים עם ההזמנות.

דאבל צ'יז, פפרוני, שום פרוס

תוכלו לראות ששום דבר לא דאבל בפפרוני הנ"ל.
על הצד הטוב ניתן להגיד שהוא הגיע עשוי בדיוק כפי שביקשו אותו, אבל אולי זה סתם היה צירוף מקרים.

לצער כל הכותבים בבלוג - לאחרונה נרשמה ירידה באיכות הפיצות המוצעות מהרשותות הותיקות והאהובות.
הפיצה יכולה להיות אותה הפיצה, אבל אולי איכות ההכשרה או רמת העובדים נפלה.
כעת נותרו רק הפיצריות הפרטיות לעזרנו.
לחלק מהפיצריות הפרטיות אין שירות משלוחים בעוד לאחרות יש מחירים מופרזים על היותן פיצות בוטיק.
את השיקולים שלכם תעשו לבד, אבל באמת, לפעמים אוכל הוא רק אוכל ואפשר להכין גם פיצה עם חצי פיתה, קטשופ וגבינה.

מתכון לצלי

פשוט, קל, מהיר - וטעים מאוד.

1. צריכים בשר. סינטה עדיף אבל אם הממון לוחץ אפשר להסתפק בנתחים אחרים
2. מכינים "ציפוי" - מערבבים שמן זית, הרבה שום, קצת חרדל, הרבה גבינת פרמזן ואפשר גם פירורי לחם, אורגנו בנדיבות רבה, מלח ופלפל. - אין כמויות, לפי העין. מנסים. לא טעים - מכינים עוד צלי. (זה יצא טעים אבל, השאלה רק כמה)
3. אם יש על הבשר גוש שומן ענק או משהו דומה כדאי להיפטר ממנו לדעתי
4. מצפים את הבשר בציפוי, אם הוא יצא יבש מידי אפשר להוסיף שמן זית כמובן.
5. מכניסים את הצלי לתנור, חום 180-200 ל7-8 דקות והופכים לצד שני לעוד 7-8 דקות, לאחר מכן מחלישים קצת את החום, 160, ומשאירים עוד 10-15 דקות, או אם ממש לא אוהבים בשר אדום אפשר 20 דקות (להזהר שלא יותר מידי, חבל).
6. מוציאים, נהנים.

לרוב יש שאריות לציפוי - טעים מאוד מאוד לקחת פיטריות, להוציא להן את הרגל ולמלא את הפנימה שלהן בציפוי - זה אפילו טעים יותר מהצלי עצמו. ואני גם אוהב לחתוך בצל לפרוסות דקות ולהעביר אותן קצת דרך הציפוי ולפזר בתבנית - אבל זה צריך להתבשל בנפרד מהצלי כי צריך יותר זמן או חום יותר גבוה כדי להישרף קצת , כמו שצריך.

בהצלחה.

קרפצ'יו בר

הקרפצ'יו בר שוכן בתחילת רחוב אבן גבירול ומהווה אחד מ2 המוסדות בבעלות האחים דוקטור - יחד עם שיפודיית האחים.

2 מוסדות אלה סוקרו בעבר בבלוג זה.

לגבי שיפודיית האחים נכתבה ביקורת בינונית שבעיקר קבלה על התמורה הנמוכה בעד האגרה - אחרי שהלכנו לשם היינו צריכים להשלים חוסרים בפיצה פליפה הסמוכה.

לגבי הקרפצ'יו בר נכתבה ביקורת אוהדת יותר ע"י חברי sabib sabiba ששכנעה אותי לנסות את המקום, למרות ניסיון העבר שלא מוצלח במיוחד במוסד הסמוך 2 בניינים אליו.

החלטתי לעשות לעצמי מעין תעודת ביטוח, ולרכוש מבעוד מועד קופון למקום, כך שלפחות ניעקץ פחות אם הקרפצ'יו בר הוא בסגנון שיפודיית האחים.

לקראת סוף חייו של הקופון הייתה לי סוף סוף הזדמנות לבצע את זממי, וקבעתי עם sabib ללכת לשם.

הגענו לקראת השעה 19:00, ועדיין המקום לא היה ממש ערוך לקבל אותנו.

חיכינו בסבלנות על הבר הקטן במקום. רציתי מאוד לטעום את העראק בזוקה שהמקום מתהדר בו, אך לרוע המזל הוא לא היה זמין באותו היום, ונאלצתי להסתפק בבחירה אחרת, אקזוטית קצת פחות - בירה טייבה הצוננת.

לאחר כ10 דקות המתנה על הבר, התפנו לקבל את הזמנות האוכל שלנו.

אציין את חוויותיי שלי, ואם ירצה השם sabib (שבא יחד עם חברתו) ישלים.

מכיוון שהיה קופון בידי, הייתי לארג' והלכתי על הקרפצ'יו היקר בתפריט המכונה גם קרפצ'יו רוסיני

  

הקרפצ'יו הכיל פילה בקר ממולא בכבד אווז כבוש, בתיבול מחית פטריות כמהין, פסטוקים קלויים וחומץ פטל.
הקרפצ'יו הוגש יחד עם קערת לחם עם חמאה.
הקרפצ'יו עצמו היה טעים מאוד - הורגש שהבשר היה טרי ונחתך במקום לפני זמן לא רב, הכבד אווז היה מצויין (זה כבד אווז, חסר לו שלא יהיה מצוין) ותוספת הפטריות באה במקום.
בהחלט מנה טובה שהחסרון היחיד שלה הוא החיסרון של כל מנת קרפצ'יו - הן קטנות ומסתיימות מאוד מהר.
המנה, כאמור ממש לא השביעה את רעבוני, והחלטתי לעבור למנה הבאה (שלא הספקתי לצלם עקב הרעב הכבד) - סנדביץ' סטייק ברולה.

בין המנה הזו למנת הקרפצ'יו טעמתי קצת מהלחם שהוגש יחד עם החמאה - בהחלט שילוב טעים (גם עם הקרפצ'יו אגב) שעוזר לך לא להשתגע כשאתה מחכה למנה הבאה.

לאחר כ10 דקות יצא הסנדביץ' שלי - מדובר ב2 לחמניות מרוקאיות קטנות שביניהן פרוסות אנטריקוט עם גבינת גאודה מותכת, חסה ועגבניות שרי.
האדם שהכין את המנה השתמש בטכניקה מעניינת ומהירה של בישול לאנטריקוט עם מבער גז.
גם המנה הזו הייתה טובה מאוד - ולהבדיל מקודמתה השביעה (ואולי לקח לפעם הבאה - להזמין את המנות בסדר הפוך)
אפילו הנוכחות של החסה - לדעתי אויב מספר אחד של הכריך, יחד עם המלפפון הלא חמוץ - לא הצליחה לקלקל את ההנאה.

החשבון עבור 2 המנות שאכלתי ביחד עם בירה טייבה יצא כ130 שקלים ובערך 65 אחרי הנחת הקופון.
הייתי אומר שאם יש לכם קופון - לכו על זה.

בית תאילנדי

רחוב בוגרשוב בת"א ידוע לשמצה בעסקי המזון המתחלפים בו.
לאחרונה ניסיתי לחשוב אילו עסקי מזון היה ברחוב לפני 3-4 שנים ושרדו, והעליתי בחכתי 3 מקומות.
הפסטה הבר שנמצא ממש ליד הדירה שלי (חייב לטעום בהזדמנות) , הMOON המפורסם שמשום מה מהווה אבן שואבת לחובבי סושי שבאים למרחקים, והמסעדה האמיתית היחידה ברחוב - "בית תאילנדי", שנמצאת ממש קרוב לפינת הירקון.

אנחנו עוברים שם הרבה בדרכנו לחדר הכושר ברחוב הירקון (מי אמר שאנחנו פדלאות שרק בולסים כל הזמן) ותמיד אנחנו רואים שהמקום מלא - אפילו בימי ראשון שנחשב יום חלש במסעדות המקום מפוצץ.

יום אחד החלטנו שזהו זה - אנחנו חייבים לרדת לשורש העניין ולבדוק פעם אחת ולתמיד את המקום הזה.
החלטנו ללכת ביום שישי ולהזמין מקום שבוע יום לפני. התקשרתי והתברר שבדיוק מישהו ביטל בשישי בערב וניתנה לי הזדמנות פז לתפוס את מקומו באם רק אמהר. נעניתי לאתגר, ולמחרת לבשנו את מיטב מחצלותינו על מנת לצעוד כ200 מטרים בערב יום שישי חמים אל המסעדה.

כבר בכניסה למסעדה ראינו 2 זוגות שבאו בלי להזמין מראש, ונדחו בנימוס עקב חוסר מקום. עקפנו אותם ובאמצעות הכוונה צמודה של המלצרית התיישבו בחלק הימני של המסעדה.

עיצוב המקום אותנטי - יש אלמנטים של במבוק, בודהה, ותמונות מן המזרח - נקודת זכות למקום.

לאחר זמן קצר הוגש לנו תפריט והתפנינו לבחור את המנות הראשונות בארוחה.
בחרנו בלביבות שרימפס שניתן לראות בתמונה העליונה ואגרול שרימפס שניתן לראות בתחתונה.
למנות נלווה רוטב מתוק-חריף.

הלביבות הזכירו מאוד שניצל חזה עוף מטוגן עם פירורים - גם בטעם וגם במראה.
הרוטב פה שדרג רבות את רמת המנה - שחוסלה במהירות.
אגרולים אני פחות אוהב בגלל שומניות היתר שהם לוקים בה בד"כ , אבל זוגתי שתחיה טעמה ואהבה, אז מה עוד אפשר לבקש.

לאחר המנות הראשונות התפנינו למנות העיקריות.
הזמנו פירות ים ברוטב צדפות (למעלה) יחד עם עוף באגוזי קשיו (למטה) - מנה שממחקר מוקדם שעשיתי באינטרנט על המקום, השאירה רושם גדול על כל מי שטעם אותם (למרות השם הלא סקסי בעליל)
כל מנה באה יחד עם צלחת גדושה של אורז לבן.

מנת פירות הים של זוגתי קצת הפחידה אותה בהתחלה.
היו שם יותר מידי חתיכות קלמרי מפחידות וצדפות, ואילו היא ציפתה להרבה יותר טבעות קלמרי ושרימפס.
למרות זאת היא החליטה לזרום איתה, ולהעביר לי מנה גדושה של פירות ים, בה היא לא חשקה.
המנה הייתה טעימה אם כי לא נפלנו מהכיסא - אני לא חושב שאפשר להשוות את איכות פירות הים בה לאלה הטריים שמתאילנד המקורית, ומה שהציל אותה בעצם היה רוטב הצדפות, איתו השתמשנו אחר כך גם כדי לעכל את האורז.

המנה שלי הייתה לעומת זאת הצלחה גדולה יותר - השתתפו בה בעצם כל המרכיבים שאני אוהב - קשיו, פטריות, בצל, פלפל וכרובית. חיסלתי את המנה במהירות עד תום, ואחרי האורז הייתי כבר מפוצץ לחלוטין.
ממבט מסביב הסתבר שאני אחד האכלנים הכבדים במקום אם לא ה - לא ראיתי מישהו שהצליח לסיים את כל מה שהזמין, וחלק גדול מהאוכל נארז במנות טייק אווי שאנשים לקחו לביתם.

המחירים במקום לא זולים - וודאי לא יחסית לתאילנד. הארוחה המדוברת עלתה מעל 200 שקל לפני טיפ ובתאילנד ארוחה דומה הייתה עולה בערך חצי.

לא בטוח שנחזור - יש מספיק אוכל דומה באיכות מסביב ובמחיר נמוך יותר - אבל בשביל חוויה חד פעמית שהשביעה אותנו היה נחמד בסה"כ.

פיצה עגבניה ומחשבות

ארוחת צהריים היא דבר בעייתי בכלליות. תמיד יש צורך לשלב בין דחפים להיצע איזורי לצרכים פונקציונליים.

הצרכים הפונקציונליים יכולים להיות:

• זמן - כי צריך לפעמים לחזור לעבודה
• כמות אוכל - מספיק בשביל לשבוע אבל לא יותר מדי כי בכל זאת לא רוצים להרדם באמצע היום
• התחשבות בתגובה של הגוף לאוכל שיכול לגרום לעניינים במעי
• זמני המתנה  - גם כי אתם אולי תרצו לחזור לעבודה וגם כי לא בא לכם להתקע במקומות סתם 
• זמני המתנה בתור - כי גם אם האוכל מגיע מהר יש עוד מיליארד אנשים שרוצים לאכול צהריים בדיוק באותו מקום
• מרחק גאוגרפי ממקום הימצאותך
• סוג אוכל רצוי

רבע מגש וחצי

ביום המדובר הייתי בצהריים בעזריאלי.
המחשבה המיידית שלי הייתה "לאכול מקדונלדס", גם בגלל שהשירות יחסית מהיר וגם בגלל שיש לי בעיות.
דקה אחרי כבר ידעתי שהסניף מפוצץ באמהות עם ילדים שדוחפות חיילות שדוחפות אנשים שכנראה אין להם עבודה והם מסתובבים בקניון ככה סתם בצהריים.
למזלי בדלפק הקרוב של פיצה עגבניה לא הייתה נפש מלבד המוכר.

למי שלא מכיר: פיצה עגבניה מוכרים בכל פעם שני משולשים, AKA רבע מגש. המשולשים נורא דקים ועם זאת עושים את העבודה נהדר ואם אתם אוהבים פיצה דקה אך עשירה בטעם, גבינה ורוטב - הגעתם לנחלה.
כאמור, הפיצה נהדרת, יש המון סניפים, המחיר סביר, ובאותו היום בדיוק לא היה אף אחד כשהייתי צריך שלא יהיה אף אחד שיפריע לי לאכול מהר ולחזור לעיסוקיי.

בחלק אחר של אזור האוכל י' התקשתה לקבל את קומבינציית הסושי שלה ובו בעת לאתר מקום ישיבה שאינו בשמש \ בסמוך לפח זבל.
תזכירו לי בהזדמנות לספר לכם איך גם אני נפלתי שדוד (חלקית) בארוחת צהריים בשינטו.

נחזור לסיפור הפיצה שלי.
הייתי מאוד מאוד מאוד מאוד רעב.
לקחתי שני משולשים (ז"א משולש אחד גדול חצוי, ז"א רבע פיצה), ואז פתאום החלטתי לקחת עוד רבע.
אחרי שלושה משולשים הרגשתי שהרביעי כבר מיותר, אז עשיתי הפסקה ודחפתי אותו בכוח לגרון.
היה מאולץ אבל טעים מאוד.

תודה רבה על תשומת הלב, נתראה בשמחות.

טוסט גבינה עם פטריות וסריראצ'ה

איזה מן אדם נכנס לחנות ויוצא ממה רק עם פטריות?

ובכן, אני.

אדם פשוט שרוצה רק פטריות, או חושב על פטריות, בכלליות מפנטז על בשרן הרך בתוך הפה שלי.

ההחלטה נפלה ואמש אחרי העבודה התחלתי לעמול על טוסט עם פטריות.

כך זה קרה:

לחם לבן פרוס עם צורות של רוטב סריראצ'ה

מכיוון שרוטב סריראצ'ה הוא גם חריף וגם מתוק וגם מעושן - לא הרגשתי צורך להוסיף לו שום דבר כי גם ככה הייתה גבינה והיו פטריות כך שרציתי להמנע מעומס.
במבט לאחור אולי הייתי מוסיף מהפפרוני החריף שהיה לי במקפיא אבל זה היה מספיק ועמוס ממילא.
על הרוטב החריף שמתי פרוסות של גבינת גלבוע, מפוזרות כך שיכסו את רוב שטח הפנים.
התחלתי לרחוץ פטריות.

גבינת גלבוע מעל - בכמות מספקת בכדי שהגבינה תנזול קצת החוצה ותתקבל גבינה קריספית מסביב

שפים בטלויזיה ומתכונים למיניהם מבקשים מכם לרוב לקטום את הרגליים ולהשליכן או להשתמש בהן לדברים אחרים. אני דווקא מאוד אוהב את הרגל או הגזע של הפטריה, זה הרי בדיוק אותו טעם, וככה גם יש יותר פטריה.
הפעם דווקא כן הסרתי אותן מכיוון שנאלצתי לצמצם את הנפח והשטח כדי שהכל יכנס לטוסט במידה שווה.
את הרגליים אכלתי. תוך כדי גם אכלתי כמה פטריות.

פטריות שמפיניון קטועות רגל - אם הייתה לי פטריית פורטובלו ענקית הייתי משתמש גם בה

כל מה שנשאר לעשות היה פעולת מעיכה כדי להצמיד את החתיכות לצורה של כריך.
הרוטב קצת עלה דרך הלחם, וגם הפטריות החלו להגיר נוזלים בעדינות.
ועכשיו לטוסטר.

דייג אוהב דגים

הנוזלים מהחלק הקודם פלוס נוזלים שיצאו מהפטריות עזרו ללחם לקבל גוון קריספי מקורמל, יחס עם סוכרים מהרוטב והסוכים שבלחם עצמו.
בסה"כ יצא גוון חום זהוב נהדר ופריך.
הטוסט עצמו התקרר טיפה בטוסטר כבוי, ככה הוא לא נרטב מלמטה (עיבוי נוזלים שקורה במגע עם צלחת קרה) ונשאר חמים.

כמה פשוט - ככה טעים

תראו איזה בפנים יפה יש לטוסט הזה.
כמה שהוא יפה ככה הוא גם היה טעים. הרוטב נהיה מתוק יותר אחרי שהוא מחומם ומעט פחות חריף.
הטוסט היה עסיסי מבפנים ולפטריות היה מרקם נגיס וכיפי, כמו שאמרתי - הוספת בשר או טעמים אחרים הינה ממש מיותרת כשיש עושר כזה בין שתי חתיכות לחם.

הטוסט של הלייף

אחרי כמה שעות נהייתי שוב רעב ומכיוון שכבר אכלתי את כל הפטריות אבל עדיין התחשק לי טוסט - החלטתי לחפש במקרר פתרון נוסף וטעים לא פחות.
איתרתי צנצנת של רוטב צ'ימיצ'ורי ביתי שאמא של ענבר הכינה והביאה לנו בשבת.
הרוטב הזה התמקם נהדר בתוך טוסט חדש וטעים.

רוטב צ'ימיצ'ורי ביתי הוא קסום וגם בריא (זה לא חרוז, אבל נשמע טוב וגם נכון)

מקווה שאהבתם - ספרו לי כיצד!

פיצה מונופול

כל אדם שזכה לנס הראייה יודע בוודא שבשנים האחרונות שרחוב אלנבי עמוס בפיצריות המפוזרות בצורה כמעט מדודה לאורכו. אני אומר את זה בקמצנות כי באמת מדובר בתהליך של כעשור אבל בהחלט הייתה מגמה של פיצות רבות - מהלך המותאם לבליינים הגודשים את הרחוב, וסתם תיירים שמסתובבים בין המלונית לחוף.

פיצה דומינו, שש בש, בוטיק, ומונופול היו בין השמות שכיכבו.

מדי פעם היו סניפים שהומרו ממותג אחד לאחר. אף פעם לא הצלחתי לעקוב אחרי כל חילופי הבעלות אבל כן עמדתי על טיבה של הפיצה ולמזלי הרמה נשארה אחידה, טובה מספיק בשביל לאכול בהנאה מרובה גם כשאתה לא שיכור באמצע הלילה. חלק מהפיצות אפילו טובות מספיק בשביל שיהיו טעימות אחרי חימום מהויטרינה וזה ידוע שפיצה שעומדת בדבר כזה בכבוד היא כוכב בשמיים הקולינריים שלי.

הלכתי לפיצה מונופול כי היא פשוט הייתה שם והיה תור בפיצה השניה שהייתה במרחק לא רב ממנה. לא רק שהיה תור אלא גם היו תוספות שלא דיברו אליי. סיבה מספיק טובה, לא?
בזמן האחרון גיליתי שאני ממש אוהב להעמיס זעתר על הפיצה שלי, אולי יש לי איזה חסך חדש לתבלין המקומי הקסום.
בכל מקרה, היה טוב, טוב שהיה, מחיר הגיוני בנוף התל אביבי (מז'אנר ה10 למשולש, 11-12 למשולש עם תוספת), הכל היה במידה הנכונה.

מומלץ? אם אתם בסביבה אז מאוד, אבל פיצה ברמה כזאת לא בושה להזמין גם הביתה (חלק מהפיצריות ברחוב אכן יעשו משלוח).
אפילו שהיא באה משכונה רעה, תנו לה צ'אנס.

עוד דומינוס

מה כבר אפשר לכתוב על פיצה שאמרו עליה את הכל?

מה בכלל אפשר לכתוב על פיצה?

בשבילי לפחות, היופי האמיתי של הפיצה הוא שהיא מפתיעה ומספקת בכל פעם.

יש כ"כ הרבה ממנה, כ"כ הרבה סוגים, המון מקומות, תוספות אפשריות ושילובים רבים כ"כ.

כיום בכל פיצריה יש גם מי שיתן מענה לצרכים אחרים, סלט על הצד, ביצה מעל, בשר שלא הכרת, גבינה שמעולם לא שמעת עליה, קינוחים וכמובן גם הלהיט ההיסטרי "הפינה התימנית \ מטעמי תימן".

הרי אם כבר יש לך בצק ותנור - אין סיבה לא להכין איזה זיווה זיתים.

פטריות יער, חצילים, ניו-יורק הוט פסטרמי

הייתה לי תמיד הרגשה שמשהו לא בסדר איתי, כאילו שפיצה היא משהו שאוכלים רק מדי פעם, הרי זה לא ייתכן לאכול פיצה כל הזמן. עם חלוף השנים פיצה הפכה לפופולרית יותר (גם השמנת יתר) וכיום יש פיצה ממש בכל פינה, בכל מקרר בסופר ואפילו עם "טרנד הבישול" שהתקבל בארץ באהבה יש הרבה יותר לגיטימיות להכנת פיצה ביתית.

אם פעם היה רק את שף פאסקוואלה בצהריים ומדי פעם את ליאון אלקלעי הרי שמהר מאוד נהיה צחי בוקששתר ואחריו פרצו גם אחרים אל הפריים טיים ואף אל הסלבריאות (כמובן שפסחתי על תוכניות בישול מחו"ל ששודרו בארץ - ג'יימי אוליבר, שתי נשים שמנות ואפילו דברים שהיה צריך להעביר בשבילם ערוץ לBBC פריים או לערוץ שמונה).

כיום אני כבר לא פושע, ואפילו שיש כאלה שמתלוננים - אני אוכל המון פיצה.

פפרוני קריספי אך עסיסי עם תבלין פיצה בזווית העין

הפיצה של דומינוס היא אורח קבוע על השולחן שלנו, אני מניח שהדילים שלהם, הידידותיות למשתמש: האתר, האפליקציה, העובדה שאני יכול להשתמש בפייפאל מאשר לתת למישהו לא ברור את האשראי שלי רק כי הוא ענה לטלפון ואמר "פיצה!". כמובן שיש גם את כל ה"מלכודות" שהופכות את דומינוס לשוות יותר בשבילי, הנחות ומנתות על ההזמנה הבאה הן אחלה דיל למי שבאמת מזמין הרבה.
אני לא יודע למה אני צריך להצדק בכלל, הרי אני אוהב פיצה!

לחם שום מקרוב

אם יש משהו שאני יכול לזקוף לזכות דומינוס או גופים גדולים בכלל הוא השירותיות.
למרות שאני בעד לתמוך בעסקים קטנים ומעודד מודלים בהם עסק שכונתי מתייחס אליך טוב יותר ובעזרת התמיכה הציבורית הנכונה יכול לתת גם עלויות נמוכות יותר לצרכן, יש יוצאים מן הכלל.
עם דומינוס חייבים לזכור שגודל ורצון להצליח מחייבים עמידה בתקנים ויחס הולם.
אם דומינוס שולחים לך מוצר שאתה לא מרוצה ממנו - הם בהחלט מנסים לפצות, משהו שלא רואים כיום בכל פינה. כמו כן יש מדיניות של פיצוי על איחורים, זיכוי על טעויות והשתדלות כנה לתת שירות.

לחם שום מרחוק

בכל מקרה, כל הפוסט הזה הוא לא תעודת הוקרה לדומינוס לא מכתב אהבה פתוח לפיצה.
אבל מכיוון שאני מתחיל להתעייף מלכתוב דברים אז אני אשאיר אתכם להתבונן בתמונות. בסה"כ מדובר במשלוח לא רע, כשהפיצה עם התספות המגוונות הייתה דלה בגבינה באזורים מסויימים ובעיקר השאירה תחושה של "לא מספיק תוספות".
יאללה, שימו עין על התמונות.

יש אזורים בהם אין מספיק גבינה, וגם רצוי יותר תוספות מסתם טעימה על כל משולש

זה נראה כאילו שזו אותה תמונה, אבל יש בהן כמה הבדלים. מצאו אותם!

כשהפפרוני אחלה - הכל אחלה

אני יודע שהתעלמתי מהעובדה המצערת שפפרוני עשוי מחיות, אבל אין עדיין פפרוני מן הצומח

מקווה שנהניתם, ניפגש בסיבוב.
סבבה? אחלה!
אגב, יש לנו כבר מקומות מוזמנים לטנדורי, מה איתכם?
יש עוד זמן לקופון, ממליץ לכם ללכת על זה, פשוט תנו קליק כאן.
אם יהיה לנו מזל אולי נשב שולחן ליד שולחן ונבלוס אוכל הודי כפי יכולתנו (אנחנו נהיה אלה שנראים סובלים).

פיצה פליפה

ערב שישי אחד, כאשר הייתי לבד בבית היכה בי הרעב.
כולם היו באשדוד, ראשון, למדו למבחנים, פחדו מהגשם.
החלטתי ללכת על פיצה משפחתית שתלך טוב עם בקבוקי הוויסקי והעין גדי שהיו לי בבית.

פיצה משפחתית בשישי בערב בת"א זו לא משימה קלה כמו שזה נשמע - מגוון לא קטן של אופציות ראויות יורדות מהפרק לדוגמא - "הפיצה" בפינת בוגרשוב\פינסקר. כמובן שאפשר ללכת על הבחירה הטבעית של דומינוס פיצה, אבל קצת מאסתי בהם.
בפעמים האחרונות שהזמנתי מהם לא היה מספיק גבינה ורסק עגבניות על הפיצה, ובכלל הבצק שלהם התחיל לשעמם אותי טילים.

התחלתי לחפש אפשרויות אחרות באינטרנט - אחת מהן הייתה פיצה האט ששנים לא אכלתי שם, ובדיוק יצאו במבצע מפתה של 45 שקל לפיצה משפחתית (לא כולל תוספות). קראתי קצת ביקורות, התייעצתי עם אנשים, והחלטתי לוותר על ההצעה.
הפיצה הבאה שבחנתי הייתה אברבנאל בפלורנטין. הנ"ל מציעים פיצה ענקית עם 2 תוספות במחיר 60 ש"ח. מילאתי כבר את כל טופס ההזמנה האינטרנטי, ואז נוכחתי לדעת שהמשלוחים שלהם נעצרים בקו אווירי שנמצא כ30 מטר צפונית לביתי - מוזר ומאכזב.

החלטתי ללכת בגדול ולבחור את אחת מ"פיצות הגורמה" שהעיר יכולה להציע. בין ביתא פיצה ברח' הרצל, לבין פיצה פליפה ברח' קרליבך נפל הפור על האחרונים. פיצה פליפה מציעים "פיצה צרפתית" כאילו שלצרפתים אין מספיק מאכלים להתפאר בהם. השתמשתי בשירותי אתר "משלוחה", ובחרתי לי פיצה רג'ינה משפחתית שכוללת מרכיבים שאין לי שום בעיה עם אף אחד מהם - רוטב עגבניות, שינקן, גבינת רוקפור, פטריות שמפניון וגבינת מוצרלה. מחיר הפיצה לא זול בכלל - 79 שקלים.
ואז עם בקבוק וויסקי פתוח, ובקבוק מי עדן סגור חיכיתי למשלוח. וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי.
פיצה פליפה הצהירו שהמשלוח אמור להגיע עד 50 דקות, זמן סביר למשלוחים של דברים אחרים, אבל איטי יחסית לדומינוס הגדולה שמבטיחים ומקיימים תוך 30 דקות. כאן חלפו כבר 70 דקות, ושום פיצה לא נראתה באופק.

טלפנתי לפיצריה ושאלתי אותם היכן נמצאת כרגע הפיצה שלי, באם היא קיימת בכלל. תחילה מי שענה לי אמר שהתבלבלתי ובטח הזמנתי מפיצריה אחרת, אבל התעקשתי והייתי מגובה באימייל שנשלח לי על אישור הזמנה באתר. הוא חיפש עוד קצת ומצא את חתיכת הנייר שהם קיבלו בפקס ממשלוחה, והייתה אמורה להנחות אותם בצעד הבא. הוא האשים את ההוא במשמרת שלפניו שישן בעמידה ושכח לקרוא, והציע לשלוח את הפיצה בכל זאת, ולהעניק פיצוי נדיב ששמור במערכת. החלטתי לתת צ'אנס נוסף ואמרתי - "יא איבני, סבבה אבל תכניס קינג דאון" (במילים אחרות). תוך פחות מ20 דקות מרגע ניתוק השיחה נחתה בביתי בשעה טובה ומוצלחת הפיצה של פליפה.

המחשבה הראשונה שלי שראיתי את הפיצה הייתה - מזל שאני לבד פה, כי זה כמות שמתאימה אולי ל1.5 אנשים לא רעבים במיוחד. הפיצה היא מסגנון הפיצות עם הבצק הדק שרווח בת"א. הפיצה הייתה ייחודית בכך שכמות הגבינה שפוזרה הייתה נדיבה במיוחד, והשתלבה מצויין עם התוספות של הפיטריות והרוקפור ששכבו מתחתיה, ותוספת השינקן ששכבה מעליה. הפיצה גם הגיעה במצב צבירה נוזלי - בדיוק כמו שכתוב בספר.
מאוד נהניתי מהאיכות, מהכמות קצת פחות - נשארו 2 משולשי פיצה, בעוד בדומינוס אני משאיר באופן מסורתי לפחות 4משולשים בערך באותו מחיר.

בסך הכל, למרות האיחור פיצה משפחתית פליפה היא אופציה שבהחלט ניתן לשקול אותה, באם מתקיימים 3 התנאים הבאים :
1. אתם לא מעל 2-3 אנשים
2. אתם לא רעבים במיוחד
3. אתם מוכנים להשקיע מעל הממוצע בפיצה

סאלאמאת כל טוב.

פיצה דומינוס

אם אתם רוצים תמונות של פיצה - הן מתחת לטקסט

רציתי לספר לכם איך הזמנו הביתה שני מגשים.

האחד היה עם פפרוני, והשני היה עם חצי פפרוני וחצי פטריות פורטובלו.

בנוסף היה גם בקבוק פנטה, לחם שום ופונדנט שוקולד.

רציתי לספר את כל זה, אבל לא צילמתי את לחם השום, לא חשבתי שצריך לצלם את הפנטה, ובכלל לא ממש התאמצתי עם התמונות של הפיצה כי הייתי רעב.

התיישבתי בדיעבד לספר איך היה, וכמובן שהיה אחלה, אחרת הייתי מתלונן כבר מתחילת הפוסט, אבל במקום תלונות יצא לי שיר הלל ארוך לזכותם של דומינוס פיצה. זה קטע מוזר, אבל הם מלווים אותי כבר המון שנים ואף פעם לא נתתי להם את הכבוד הראוי.

פיצה דומינוס היא כנראה הפיצה הכי משתלמת שתוכלו למצוא אי פעם בחיים שלכם, לפחות בישראל.

אני לא מדבר על כל מיני פיצריות קטנות ומקומיות או הפיצות המתקראות "חצי חינם", "כמעט חינם" או "שלושת רבעי חינם". אם אתם אוהבים לאכול קרטון זה הקטע שלכם, וזכותכם.

ברור שיש לי מקום בלב גם לפיצות של פעם, כאלה שאפשר להשיג עדיין בעיירות פיתוח, בפריפריה הרחוקה, או במקומות שמנוהלים ע"י דוד כלשהו, מבוגר יחסית, שלבטח יקח איתו את הסוד אל הקבר או אל התור של מבקשי קצבת הכנסה.

תמיד יש להם פיצה מדהימה, יש כאלה כמעט בכל עיר מיושנת, ויש אחת או שתיים אפילו בתל אביב (תנסו פעם את פיצה סרט). דומינוס הם פיצה תעשייתית, אבל הם עדיין עומדים בכבוד מול פיצות אחרות.

דומינוס יודעים לספק את הסחורה. יש להם את המבצעים הכי שווים, הם מספיק מקצועיים כדי להודות ולפצות כשהם מפשלים, הפיצה שלהם לא רעה בכלל (תלוי בסניף וביום ובאנשים - אבל כאמור הם יודעים לפצות אם משהו רע קורה), יש להם סניפים בכל הארץ, ויש להם תוספות שמשום מה עדיין שמורות כיום רק לפיצריות שף או בוטיק.

יש לי מקום בלב גם לפיצות איכות שנאפות ע"י מקצוענים ויש עליהן תוספות אקזוטיות שנרכשות במיוחד, אני די אוהב פיצה, ואני מוכן לכבד אותה ברוב צורותיה וטעמיה. לא חסרות פיצות שהן על הגבול, אבל אף פעם אין יותר מדי פיצה.

זו היא לא כתבה יח"צנית, דומינוס לא שילמו לי, וכנראה שלא ישלמו לי לעולם (כי אני מבוגר מדי בכדי לעבוד באחד הסניפים שלהם), אבל בתור לקוח מרוצה שלהם כבר למעלה מעשור - לא איכפת לי לקדם אותם מעט, והשם הטוב יודע שהם לא באמת זקוקים ליחסי הציבור שלי - העסקים טובים.

אגב, הלוואי ודומינוס היו משלמים לי, אפילו בפיצות, הייתי מוכן לקדם אותם על כנפי מלאכים.

אגב, אני בטוח שכמעט לכל אחד שמזמין מהם מספיק הייתה ההיתקלות שלו. הפיצה עלולה להגיע מעוכה לגוש, השתיה נשכחה בסניף, החליפו את הפיצה שלכם עם מזמין אחר, משהו לא מבושל דיו, משהו שרוף וכו', אבל הם כאמור יודעים לפצות, יודעים להתנצל, וזה ברור שתקלות כאלה מתרחשות כשיש לך אינספור לקוחות בצירוף של עובדים בשכר מינימום (או יותר, אף פעם לא שאלתי).

אני יכול לספר לכם על מקרה של קילקול קיבה קבוצתי שהתרחש אחרי דומינוס, אבל גם על זה פיצו אותנו שוב ושוב, וזה היה יכול להתרחש בכל מקום ואלוקים הרחום יודע שמקומות אחרים לא היו ממצמצים לכיוון שלנו. אני מניח שצריך ללמוד לקחת את הטוב עם הרע. אפשר לראות דוגמאות לכך בעמוד הפייסבוק של דומינוס. מדובר בעמוד פעיל מאוד, ועל כל תלונה יש מענה וניסיון לתקן את העוול.

חלק מהגודל של דומינוס מביא איתו גם יכולות שיווק שאין לאחרים, הגעה דרך פרסומות ושיתופי פעולה, ומבצעים שהם דוחפים לרגל כל אירוע. כאמור - הקסם של דומינוס הוא בעיקר בזמינות ובהנחות על כמויות גדולות, אבל מצד שני אם אתם בקטע של להזמין פעם אחת ואז לחמם פיצה כל השבוע - הרווחתם.

הקסם האמיתי של דומינוס (הפעם באמת באמת) הוא בתוספות. המגוון עשיר, הוא כולל גם בשר. פיצה עם פפרוני זה באמת תענוג, והניו יורק הוט פסטרמי שהם הוסיפו לאחרונה הוא פשוט מדהים. גם מחבר הפטריות (יער, פורטובלו, שמפיניון) בהחלט מדבר אליי, וכמובן יש את כל הקלאסיקות הבטוחות, הירקות למיניהם ומבחר גבינות. כרגע יש אפילו תוספת של שום!

אגב, מה הפיצה האהובה עליכם?

מה התוספת האהובה עליכן?

אנחנו נשמח לשמוע!

אני לא בטוח מה מניע את הפוסט הזה, אני פשוט זורק אותיות ויוצאות לי מילים ואני חושב על פיצה. האמת היא שאני עדיין די חולה ולכן אין לי תאבון, אבל אני ממש ממש נהנה להסתכל על תמונות של פיצה, באמת שזה כיף.

פיצה עם פפרוני - למביני עניין

ניו יורק הוט פסטרמי 

פונדנט שוקולד עם מילוי שוקולד חם

עוד ועוד ועוד פרטיות

ניו יורק הוט פסטרמי - זה כדאי!

פיצה עם פטריות

יאמי פפרוני

פטריות פורטובלו סקסיות

משולש שמדגמן ניו יורק פסטרמי

פיצה דומינוס עם פטריות וניו יורק פסטרמי

כאמור - אין תמונות של לחם השום הטעים, וגם אין תמונות של המשקה.

אני לא יודע למה בכלל החזקתי מצלמה כשהייתה מולי פיצה מהממת שכזו, אולי עשיתי את זה כדי שגם אתם תוכלו להנות.

אתם כבר נהנים?

ירקות מוקפצים בסילאן וחרדל דיז'ון על מצע אורז לבן

מה הוא בוקר יום שישי אם לא הזדמנות מצויינת להתעורר מאוחר ובמצב של רעב עמוק.

בעוד אנחנו מתארגנים וחושבים לאן נלך ומה נעשה - נשבתי.

התחלתי לנבור במקרר והחלטתי להכין משהו קטן כדי להעביר את המועקה בבטן.

בין הרכיבים שהיו במקרר ונבחרו למשימה זו:

• גזר
• קישוא
• פלפל אדום
• פרטיות שמפיניון
• אורז לבן שהמתין בסיר שענבר הכינה מבעוד מועד
• ג'ינג'ר משומר כי הטרי שהיה לי היה למעשה קפוא ולא היה לי כח להתעסק איתו
• סילאן
• חרדל דיז'ון גרגרים

בשלב הראשון טיגנתי את הפלפל האדום

החלטתי להתחיל מהפלפל האדום כי תמיד לוקח להם יותר מדי זמן עד שהם מתרככים. בדיוק מהסיבה הזו פרסתי לחתיכות קטנות.

גזר על קרש חיתוך, ממתין לגורלו כמו אבטיח בגשם

הבא בתור היה גזר. גם הוא ירק קשה שלוקח לו זמן להתרכך ולהתקרמל, אבל למעשה אני רק מראה לכם אותו כאן - ובמציאות שמתי את הקישואים לפניו. אני אוהב קישואים שרופים וגזרים עם קראנץ'.

קישוא אחד

את הקישוא כאמור הכנסתי גם. הוא נראה כמו מלפפון אבל הוא לא מלפפון. לא מבין את הקטע. אני אחפש אחרי זה בויקיפדיה. העיקר שזה טעים, לא? רק בזמן האחרון התחלתי ממש להתמסר אליו, וגם לגרום לענבר לאכול הרבה ממנו יחד איתי.

בזמן שהכל התרכך חציתי פטריות

 אנשים רבים נפטרים מרגל הפטריה, אבל אני אוהב גם אותו, לא יודע מה הקטע שלהם. בגדול אני גם יכול לאכול אותן חיות, אני אוהב את הטעם, אבל פטריות בגדול הן תחליף נהדר לבשר, לפחות מבחינת המרקם במנה.

הירקות מזהיבים אט אט על המחבת

הפלפל והקישוא עוברים טיגון וממתינים לגזר שיבוא כשהקישוא יהיה שחום, ולגזר כמה דקות אחרי.

בנתיים הכל זהוב וחביב, הוספתי פלפל שחור גרוס גס

הירקות מזהיבים להם בסבבה, ואני מוסיף כף גדושה של חרדל גרגרים. בגדול זרעי חרדל הם אחלה תבלין, וגם חרדל רגיל הוא אחלה ממרח. אני פשוט משתמש כאן במה שיש לי במקרר, וזה עובד מצויין.

כף חרדל בלב הירקות

ועכשיו זמן הפטריות. הן מתבלשות מהר ובחום יחיסית גבוה הן לא נהיות מימיות ולא מפרישות נוזלים מיותרים.

ועכשיו כולם ביחד

מקפיצים ומערבבים ומסתובבים וממתינים שהכל נהיה שחום ויפה. הפטריות אמורות להיות חמות וכיפיות, עם סימני צריבה, ספוגות בטעמים וטיפה שמנוניות כי הן כמו ספוג שסופח את שאר הטעמים במחבט.

אפשר לאכול כבר עכשיו

מכיוון שה"מתכון" הזה הוא שיטת ההנכה שלי, ואני אוהב דברים מתוקים אז אתם לא באמת חייבים להמשיך איתי, אבל הצעד הבא שלי ישדרג כל דבר שתעשו אי פעם ומדובר בסה"כ בתוספת בריאה למדי.

הוספתי סילאן וגינג'ר

בשלב הזה הוספתי רצועות ארוכות של ג'ינג'ר משומר מצנצנת, ואחרי שהוא טוגן קצת מזגתי מעל הכל סילאן. הסילאן, או בשמו האחר "דבש תמרים" הוא נוזל חום וקסום, מתוק וטעים. הוא משדרג כל דבר, ואפשר לדחוף אותו לכל מקום מבלי להזיק. במקרה הזה - הסוכרים מתקרמלים סביב הירקות במחבת, נספגים בפטריות, מצטמצמים והכל נהיה חום וטעים ומדהים על הלשון. גם ג'ינג'ר זה בריא, למרות שאני לא בטוח אם התכונות נשמרות אחרי תהליך הכבישה והשימור.

ירקות מוקפצים בסילאן וחרדל, על מצע אורן לבן

לא בטוח לאיזה מטבח לשייך את המנה. היא שילוב בין המטבח האסייתי \ אוריינטלי לדברים שנמצאים במקרר ובסופר. לא מדובר בקפיצה קולינרית מטורפת, סה"כ מנה פשוטה מחומרים יחסית בריאים. הכל משתלב יפה וזה בהחלט טעים מאוד.