‏הצגת רשומות עם תוויות צ'יפס. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צ'יפס. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 27 באפריל 2014

פליישמן צמחוני - זה אני!

בעבר סיפרתי כמה וכמה פעמים על פליישמן דלי (הנה סיפור על כריך קסום והנה אחד על סנדוויץ' חלומי).
מאז עברו הרבה פרות באחו וכותב מילים אלו הפך לצמחוני; עם זאת, הטעם המתוק של הפליישמן לא הפסיק לרדוף אותי.

אמש (מוצ"ש) הייתי מבושם היטב מסיידר בוטיק ישראל (שהיה לא משהו בכלל, אבל עשה את העבודה מבחינת אלכוהול) ובחולשתי הלכתי אל מעוז החיות המתות כדי לבדוק מה מתבשל.
בראש הייתה לי אפשרות אחת בלבד, לנסות לבקש את הכריך בלי הבשר, רק רטבים וסלטים, בתקווה שזה אכן אפשרי.

כשהגעתי ראיתי שיש מנה חדשה בתפריט, סטייק חציל באותו הרכב קסום כמו כריכי הבשר.
הרגשתי שבונה עולם הקדוש ברוך הוא שמע את תפילתי ושלח לי מתנה מהשמים.
כמה שניות אחרי זה גיליתי שאין כרגע חציל במלאי ויאללה ביי.

לאחר מעט מאוד שכנוע קיבלתי כריך סלטים ורטבים בלבד, הוא היה טעים מאוד וגם עזר לי להבין על הדרך שאלו בעצם הרטבים של פליישמן שטעמם דומיננטי ועושה את הסנדוויץ' למה שהוא.
חיות ניצלו, תאוות סופקו, חזרתי הביתה שבע ומרוצה.

אין לי תמונה כי טרפתי אותו חיש מהר ורק אחרי זה חשבתי עליכם.
סורי :(

יום רביעי, 26 במרץ 2014

אגאדיר משלוחים

יש קצת בעיה בלהזמין המבורגר בחולון בשבת בצהרים.
2 המועמדים הטבעיים - הבלאק והמוזס משום מה לא מבצעים משלוחים עד צאת השבת נכון לרגע זה (בהתאם למיטב ידיעתו של כותב שורות אלה) ואתה נשאר עם אופציות עלומות של המבורגרים אלמוניים מפלורנטין ואיזור חולון-בת ים.
ויש גם את אגאדיר.
עד כה אכלתי באגאדיר רק פיזית בסניף שלהם בנחלת בנימין (שהבנתי שהוא סניף הדגל)
בכל הפעמים אני זוכר חוויה סבירה, עם תמחור מעט גבוה יחסית לתמורה במקומות אחרים.

מכיוון שמאוד רצינו המבורגר החלטתי להזמין משלוח מהסניף שלהם בראשון לציון.
מעיון בתפריט עולה כי מבחינת המחירים - אין ספק שאגאדיר עשו עבודה טובה ביישור קו עם התותחים הגדולים בשוק.
הזמנו המבורגר אחד של אנגוס של 250 גרם (שאמור להיות מקבילו של הנורמה ג'ין הנפלא מהבלאק) והמבורגר רגיל של 330 גרם (כי אנחנו לא פראיירים ואם המבורגר של 160 גרם עולה 43 ושל 330 גרם עולה 61 - אז בטח שנזמין את הכי גדול)

בנוסף הזמנו צ'יפס גדול.
אני לא יודע מתי זה קרה ואיך אף אחד לא שם לב, אבל זה נראה לי קצת שערורייתי לשלם על צ'יפס בנפרד כשאתה מזמין המבורגר ועוד במחיר ממש לא זול, אבל נמשיך הלאה.
מכיוון שהזמנו מעל סכום מסויים - ניתנה לנו האפשרות לבחור בקינוח, ובחרנו ב"ממתק אגאדיר".
מדובר במעין ופל מוקפא עם שכבות של מוס שוקולד, קראנץ' נוגט וברולה וניל מצופה בשוקולד חלב - כך לפחות לפי מה שרשום בתפריט.






ההמבורגר הראשון בתמונות הוזמן במידת עשיה WD ומכאן צבעו השחור.
אני אישית מתנגד נחרצות למידת עשיה כזו שהורסת את כל העסיסיות של הבשר, אבל מישהי אחרת חושבת אחרת ולא מסוגלת לאכול את הבשר שלה כשהוא נא. בכל אופן, לפחות מבפנים הבשר נראה טוב.

ההמבורגר השני הוא האנגוס של ה250 גרם. מדובר בקציצה ברמה סבירה, אך לא מתקרבת לרמה של הנורמה ג'ין. היא הייתה עסיסית במידה, אבל היה חסר לי את הטעם הנפלא של האנטריקוט בפה שאתה מקבל בבלאק.

הציפס היה סטנדרטי, אין תלונות, וכנ"ל לגבי הקינוח שקיבלנו חינם כביכול, שהיה אכיל והיווה סיום סביר לארוחה לא רעה בכלל, בדיוק כמו שזכרתי בסניף בנחלת בנימין.
אם המחיר היה נמוך ב20-30 אחוז הייתי אפילו אומר שיש תמורה טובה, אבל במחיר הזה (140 שקל לכל מה שאתם רואים בתמונות) אני מצפה לארוחת המבורגר פרימיום, שאותה לצערי לא קיבלתי.


יום שני, 17 במרץ 2014

שניצל קומפני: מחירו של טעים

לפני מספר חודשים סיפרתי על ארוחה פשוטה מאוד אך מוצלחת במיוחד במקום הנקרא שניצל קומפני.
בפוסט ההוא התלוננתי על הבעייתיות שלי עם אכילת בשר. למזלי אני כבר לא סובל מזה כרגע כי הוצאתי את הפריטים הבשריים מהתזונה שלי.
אבל לא באתי להטיף על צמחונות וטבעונות אלא לספר על טעמים, מחירים ואפשרויות.

ראשית כל, קחו דקה או שתיים להציץ בתפריט של המקום.
למעשה יש חמישה סניפים, למיטב הבנתי כולם באותו תמחור, אני ספציפית אכלתי את הכריך המדובר היום, בסניף ברחוב ריב"ל בתל אביב, בחוכמתי באתי מספר דקות לפני שהתחיל העומס המטורף שיש להם בצהריים.

ועתה, למנה המרכזית שלשמה התכנסנו:

בגט סלטים של שניצל קומפני
בגט סלטים של שניצל קומפני

רק אתמול סיפרתי בהתלהבות על אלגמוס אשר מאכילים אותי בבגט \ לאפה עם סלטים ב15 ש"ח בלבד.
אצל שניצל קומפני בגט עם סלטים עולה 20 ש"ח, בעוד פיתה עולה 16.
כשהבנתי את מה שכתבתי בשורה מעל - נחתה עליי הרגשה של הפסד.
הבנתי את זה שניה אחרי ששילמתי ובעודי עומד בתור ומחכה שירכיבו לי את המנה.
חשבתי על זה שוב ושוב והרגשתי שנעקצתי טיפה. באמת, רק חמישה שקלים, אבל עדיין.

כשהרכבתי את הבגט עדיין חשתי החמצה, הרי מעבר לפינה יכולתי לאכול במחיר נמוך יותר בגט, וגם לחסוך, וגם אם הייתי אקסטרה רעב הייתי מבקש לאפה ומפוצץ אותה כאילו אין מחר.
אבל זו לא הנקודה של הפוסט.
הנקודה של הפוסט התחילה אחרי ההרכבה ובמיוחד אחרי הביס הראשון שבו הבנתי מה הולך לי בפה.

ביס של בגט סופר טרי ופריך, עם טחינה, סלט כרוב לבן, מלפפון טרי, פרוסות עגבניה גדולות ודקות, צ'יפס, פסטו, רוטב חרדל דבש ולבסוף רוטב צ'ילי מתוק. חמוצים בצד.
הסיפור הזה בתוך הפה הרגיש כמו קסם.
הטעם והניחוח של הבגט היו מטריפים. הרטבים שדרגו כל ביס למסיבה והירקות היו רגילים אך טריים ופרוסים בצורה מדוייקת שלא השאירה מקום לנזילות על הידיים.

בתור אדם שיכול לחיות על שילובים של לחם ורטבים \ ממרחים זה היה בדיוק הרגע שבו קלטתי לאן הלכו החמישה שקלים האלה. אמנם היו דברים נוספים שהייתי יכול להוסיף, אבל באמת, היה מדובר כאן בשלמות שבפשטות (למרות שרטבים משודרגים הם בהחלט לא עניין פשוט או של מה בכך).
הבנתי באותו הרגע שעם כל הכבוד לחמישה שקלים האלה - יש תמורה לאגרה.
ועם כל השמחה הזאת בפה אפילו לא שמתי לב שלא היה שניצל, עוד נקודה טובה למחשבה.

יום ראשון, 16 במרץ 2014

אלגמוס, אחרון לבנתיים

לקינוח בסדרת האלגמוס הארוכה הזו, המנה הקלאסית אותה אני אוכל לפחות פעמיים בשבוע.
לאפה, עם טחינה, סלט, צ'יפס, חצילים קלויים בתחמיץ אסייתי, נגיעה של עמבה וקצת חמוצים בצד.
כנראה המנה הכי משתלמת באזור בעלות כוללת של 15 ש"ח.

זה לא שיק, זו לא קלאסה, זה בטוח לא דיאטטי, אבל משביע בטירוף, מחזיק עד הערב ובעיקר טעים ברמות.




תפודים ונהנים: אלגמוס

בוודאי שמתם לב שמדובר ברצף של פוסטים על אלגמוס.
לא מדובר חלילה בקידום ממומן אלא באסופה של פוסטים מהמקום אשר לא פורסמו בעבר ולצורך הכרונולוגיה בחרתי לפרסם אותם אחד אחרי השני.

הארוחה שעליה נדבר הורכבה מסלט אסייתי עם טחינה, חצילים קלויים ברוטב חמוץ מתוק, צ'יפס, תפוחי אדמה קטנים ושובבים שנאפו להם בתערובת פפריקה מעושנת ומעט חמוצים בצד.
רציתי גם עמבה אבל היו על הבקבוק שיערות ואבק אז נאלצתי לוותר.




הגוונים האדומים הם תאורה שעברה מהשמש היוקדת דרך הגגון האדום וישר לתוך הצלחת שלי.
האוכל היה טעים בצורה בה רק אוכל בסיסי מאוד יכול להיות, דברים פשוטים שטעמם אהוב.
אמנם נורא קל לטעות גם עם טחינות, צ'יפסים, תפוחי אדמה ועיסות חציל, אבל כל אחד מהם היה במיטבו, אולי מלבד החמוצים.
נהניתי מאוד, אפילו שהאנשים שישבו סביבי בלסו שווארמה כאילו אין מחר.

יום שישי, 28 בפברואר 2014

הויטרינה - המבורגר ליגה

הויטרינה היא מקום קטן, הנמצא בבירת האוכל המהיר של ישראל ברח' אבן גבירול בת"א.
אין לה יחסי ציבור כמו ההמבורגריות של הבלאק או המוזס, אבל אני מניח שכל מי שגר באיזור, ומכיר קצת את סצינת האוכל, כבר אכל שם ורץ לספר לחבר'ה.

הויטרינה מציעה מגוון מצומצם של דברים בתפריט - תופעה מבורכת בייחוד לאור מה שרואים במרבית מקומותינו שמנסים לקלוע לכל הטעמים, ובסוף לא קולעים באמת לאף טעם. הויטרינה החליטה להתמקצע בנקניקיות, המבורגר, וצ'יפס.

הגעתי לשם אחרי שהסתפרתי בשעת ערב, והתמזל מזלי לתפוס מקום על הבר. בד"כ בשעות ערב תצטרכו לחכות בתור, כי המקום קטן, ההייפ סביבו גדל כל הזמן, ובאופן כללי הוא מזכיר אווירה תוססת של ניו יורק (אפילו המלצרים דיברו באנגלית בעת ביקורי)

למרות מגוון הנקניקיות הרחב המוצג בויטרינה בכניסה, החלטתי לדבוק במנה שאהבתי בעבר - המבורגר וצ'יפס.



רוב הביקורות הטובות שמסתובבות באינטרנט לגבי המקום מדברות על הצ'יפס המיוחד.
מדובר בצ'יפס "חצי חצי" - חצי תפוח אדמה וחצי בטטה, שמתובל קלות בפטרוזיליה וגרידת לימון.
הצ'יפס מלווה בקטשופ סלק מקורי. הצ'יפס היה טעים מאוד, אם כי לא אלוהי כפי שזכרתי מהביקור הראשון שלי במקום - אולי כי כבר התרגלתי לטוב. מנת ההמבורגר הייתה לא פחות ממעולה וגם היא יוצאת דופן.
לשם הכנת ההמבורגר נראה שמשתמשים במקום בבשר לא סטנדרטי - נראה לי מתחום הבקר הנמוך, מכניסים שומן במידה הנכונה, מוסיפים גבינת רוקפור, ומקבלים המבורגר שמחסלים במהירות שיא, ומלקקים את האצבעות.

הזכרתי את תוספת הרוקפור - היא לא מיועדת לכל אחד.
יש הרבה שיגידו שהיא חריפה מידי ומשתלטת על ההמבורגר - לי כחובב נלהב של הגבינה זה התאים.

עסקית המבורגר עם גבינה + צ'יפס ושתיה עולה 60 שקל - מחיר שווה לכל נפש להמבורגר וצ'יפס טעימים ומקוריים.








יום ראשון, 2 ביוני 2013

ויטרינה | נקניקיות או לא להיות

אם יש משהו שבית העסק הזה משדר זו נינוחות והסתפקות במועט.
אצל ויטרינה זה בא לידי ביטוי בתמחור הסביר, במיקום המרכזי אך הקטן יחסית, במבחר המנות המצומצם ואפילו בשעות העבודה: א'-ה': 12:30-23:00 ו': 12:00-17:00.
הם בוחרים לנוח בסוף השבוע, מה שמשדר ההיפך מחמדנות; המקום הצנוח יחסית מעוצב בטוב טעם ושוקק חיים לא פחות ממסעדת ענק; המנות עצמן טעימות, מוקפדות וייחודיות מאוד.
למראית עין אין כאן דבר וחצי דבר שאינם בסדר.


צ'יפס תפוח אדמה ובטטה, חמוצי הבית, נקניקיית חזיר ורוקפור, קטשופ סלק ואיולי מדהים
צ'יפס תפוח אדמה ובטטה, חמוצי הבית, נקניקיית חזיר ורוקפור, קטשופ סלק ואיולי מדהים


את המקוריות והטאץ' אפשר לראות כבר בתמונה הראשנה:
נקניקיית חזיר עם נגיעות רוקפור, צ'יפס מתובל שמגיע עם גרידת לימון ומורכב מ50% בטטה ו50% תפוח אדמה, כף מרק אסייתית הנושאת בתוכה קטשופ סלק ייחודי ורוטב איולי ששניהם כמובן הם פרי המקום. אפילו החמוצים הם מתכון הבית והם מדהימים.
קטשופ סלק!
חייב לציין גם את מבחר הנקניקיות המרשים - עמדתי מול חלון הראווה וחשבתי ארוכות מה לקחת, הכל נראה טוב ונשמע טוב בתיאורים אפילו לאדם כמוני שלא בהכרח אוהב בשר טחון.

מנת צ'יפס 50\50
מנת צ'יפס 50\50


זוגתי האהובה הצטרפה אלינו לקראת סוף הארוחה שלי והזמינה המבורגר (אליו אתייחס בהמשך).
ניצלתי את ההזדמנות כדי להוסיף סלסלה של צ'יפס ב"מיוחד" בשבילה, עליו התנפלתי בשמחה.
באמת שהשילוב המנצח של בטטה ותפוח אדמה עם התיבול וגרידת הלימון עשו לי חגיגה בפה.
חייב לציין שחזרתי מאז במיוחד בשביל הצ'יפס.


ייתכן וזה ההמבורגר הטוב בעיר | ויטרינה
ייתכן וזה ההמבורגר הטוב בעיר

אם אתם עוקבים אחרי הבלוג אתם בוודאי יודעים שאני לא חובב המבורגרים.
זוגתי לעומת זאת דווקא אוהבת אותם מאוד.
היא אכלה את המנה שבתמונה בהתלהבות בלתי מרוסנת והכריזה שוב ושוב שהוא אחד הטובים שאכלה לאחרונה, תוך כדי שהיא מונה המבורגרים נחשבים ומספרת מדוע לדעתה הם פחותים.
השמועה ברשת אומרת שהסוד הוא חלקי צוואר מעושנים שנכללים בתערובת הבשר.

לסיכום:
מומלץ מאוד. המכשול היחידי שמצאתי היה שעות הפתיחה. זה לא סביב השעון וסופי השבוע יכולים להוות מכשול לזללני פנאי, אבל מומלץ לתכנן מראש ולהגיע בשעות הפעילות.

יום ראשון, 17 במרץ 2013

ענק הפלאפל | המסגר 73, תל אביב

יש שיגידו שפלאפל הוא המאכל הלאומי, יש שיגידו שהוא הלהיט הטבעוני, יש כאלה שיתלוננו שזה משמין ויש כאלה שיטענו דברים אחרים לחלוטין.
עם כל האמור לעיל, קשה שלא לאהוב פלאפל.
מה יותר טוב מפלאפל? הרבה דברים, אבל התשובה האמיתית היא פלאפל במחיר משתלם, זה אפילו יותר טוב.


פלאפל עמוס עמבה, סלטים וצ'יפס | ענק הפלאפל


ענק הפלאפל ברחוב המסגר נפתחו לפני פרק זמן כזה או אחר בפינה בה המון דברים באו והלכו.
הם באו ושמו שלט שמצהיר כי רוב הדברים במקום עולים עשרה שקלים בלבד.
הבטחה לא רעה.
במקרה הרע ביזבזת עשרה שקלים בלבד, במקרה הטוב גילית פנינה בלב ים.

הפלאפל של ענק הפלאפל מקיים ומבטיח.
אכן המנה עולה עשרה שקלים (וגם הסביח, החביתה, נקניקיות ועוד), והיא אפילו טעימה בטירוף, את הפלאפל מכינים בכמויות קטנות כדי שיהיה חם וטרי ולקראת סוף היום דברים מתחילים להגמר - סימן שמדי בוקר הכל טרי.
יותר מזה, הסלטים החופשיים טריים וטעימים, השירות אדיב ומחוייך והפיתות מגיעות מהתנור של פלאפל ג'ינה, שזה סימן ידוע לפיתות מצויינות.

החיסרון היחיד היה הצ'יפס שהיה לא משהו, אבל אפשר להסתדר גם בלעדיו.
מדובר במנה ששווה לדגום אם רעבים בסביבה, שווה ללכת בשבילה כמה דקות ובמיוחד אם רוצים לחסוך כמה שקלים.
בסביבת רחוב המסגר לא חסר פלאפל, אבל עכשיו יש עוד אחד טוב.
זה גורמה אבל אלו בסה"כ עשרה שקלים, תמורת אחד המאכלים הלאומיים של ישראל.

יום שבת, 5 בינואר 2013

אחד קצר: הפלאפל של דוד

לפעמים ארוחת צהריים היא רק ארוחת צהריים, אבל יש מקרים כאלה של ארוחה פשוטה שחייבים לצלם.
למראית עין בסך הכל עוד מנת פלאפל מהפלאפל של דוד, אבל איזו מנה, עזבו את הטעם המשגע, תראו את היופי!
כדורי פלאפל, סלט, חצילים מטוגנים, כרוב לבן, טחינה, עמבה וסלסה עדינה.
עם צלוחית של צ'יפס וצלוחית של חמוצים קראנצ'יים - ללקק את האצבעות.
באמת, מנה כזאת קשה לאכול מרוב שהיא יפה.
תראו אותה, דוגמנית!


פיתה פלאפל עם חצילים מטוגנים, סלט, טחינה, עמבה, כרוב, סלסה, חמוצים, צ'יפס.
פיתה פלאפל עם חצילים מטוגנים, סלט, טחינה, עמבה, כרוב, סלסה, חמוצים, צ'יפס.


הפלאפל של דוד (זה שבשדרות יהודית) הוא אחד המקומות האלה שאפשר להמליץ עליו לאחרים בעיניים עצומות.
כתבתי עליהם כבר אינספור פעמים (אני הצלחתי למצוא בבלוג חמישה איזכורים, אולי תמצאו יותר), והם אף פעם לא איכזבו. תמיד טעים, תמיד במחיר סביר, יחס טוב, אנשים עוד יותר טובים.
אם נגיד אתם עובדים באזור עזריאלי אז שווה לכם ללכת לבדוק, אבל קחו בחשבון שיש המון אנשים שלפעמים משתגעים ונעמדים בתור עצום. המקום קטן ומדי פעם נוצר עומס לא הגיוני.
העומס אגב הוא סימן טוב, זה אומר שכולם רוצים לאכול שם.

יאללה לכו תאכלו משהו, אבל אם בא לכם תמשיכו לקרוא עוד בבלוג, אני לא יהיה זה שיגיד לכם לא.
שבוע טוב!


נ.ב.
אזכורים קודמים לפלאפל של דוד:

יום ראשון, 30 בדצמבר 2012

הנאה מרובה: פליישמן דלי

והרי סיפור קצר:
מעשה בביקור שני בכריכיה פליישמן דלי. הלוואי והיו יותר ביקורים אבל הם מעט רחוקים ולא גמישים בשעות העבודה (למרות שהבנתי שבימי חמישי הם מאכילים בליינים עד אור הבוקר).

בכל מקרה, קודם תראו את התמונה ואז תשמעו את היספור (ספויילר: בעיקר תשבוחות).




לקחתי כריך קורביף למרות שכמעט ולקחתי את כריך השרדד ביף שלהם, בקר בבישול ארוך, מפורק ומתובל ברוטב BBQ.
הסנדוויץ' תובל בחרדל צהוב, רוטב צ'יפוטלה, רוטב ברבקיו, רוטב חזרת וקושט בחסה.
הייתי אחרי ארוחה שעליה אספר בפעם אחרת אבל מטעמי חמדנות ועיניים גדולות בחרתי להגדיל את כמות הבשר בכריך בעוד 100 גרם.
מה אומר ומה אספר: הכריך הזה נהדר.
הלוואי והיו עוד כריכים כאלה בסביבה. באמת, סנדוויץ' ראוי, עשוי היטב, כל חומרי הגלם הופכים לסימפוניה של טעמים על קצה הלשון.
לו רק היו פתוחים יותר שעות, תארו לעצמכם איזה עולם יפה זה היה יכול להיות.

נ.ב.
לקחתי את הכריך בטייק-אוואי, לשמחתי גיליתי בפנים מיכל קטן של רוטב צ'יפוטלה, כלי תפו-צ'יפס ואף כלי נוסף של כרוב מוחמץ מתקתק נהדר. הפתעה מוצלחת ביותר.

יום שלישי, 13 בנובמבר 2012

פליישמן דלי


הכל התחיל כשהלכתי עם חברות מהעבודה כדי לראות דירה להשכרה בנווה צדק.
זה היה רעיון מוצלח על פניו, דירה נהדרת על הנייר, ארוחת צהריים באוויר החופשי, התכנון שלי היה ללכת לקישריה ברחוב הרצל.
תוכנית נהדרת.
בפועל מה שקרה הוא שהדירה הייתה צריף מכוסה אסבסט. חדר ומסדרון היכן שהובטחו שניים וחצי, השטח שהיה אמור להיות 60מ"ר היה קרוב יותר ל20 מטרים רבועיים.
הבחור שמתגורר שם כרגע אמר שאפשר לעשות מה שרוצים כי ממילא הורסים את המבנה בעוד שנה וחצי כדי לבנות בניין חדש במקומו.
וזה לא הכל, בדרך גם נפלנו על נהג מונית שפנה בכוונה לכל הרחובות הלא נכונים, נדחף לתוך פקקים ואמר כל הזמן "אתם תגידו לי לאן לנסוע, אני לא מכיר את הדרך" ואז כמובן התעלם מהכיוונים שלנו ואמר "וואי איך פיספסתי את הפניה".
אני מקווה שהארבעים שקלים האלה ילכו לו לתרופות. 



כריך קורנביף שמחם את הלב והבטן
כריך קורנביף שמחם את הלב והבטן 



אחרי החוויה הלא נעימה הנ"ל הוחלט שנלך לאכול.
הצעתי את הקישריה, בסה"כ רציתי למלא את החלל העצוב בכמה קישים נהדרים. נרשמה הסכמה.
כשהגענו לקישריה בהרצל גילינו שהיא לא שם. במקומה נתלה שלט שאומר: דלי פליישמן, ניו יורק פינת הרצל.
בחלון הונח בתבונה כריך יפה.
זו אחלה דרך למשוך לקוחות, מוזר שלא עושים את זה ביותר מקומות, פשוט לשים מנה נאה בחלון הראווה הפונה לרחוב. מי עושה את זה כיום מלבד קונדיטוריות של פעם? מעטים.
בהתחלה כמעט ולא נכנסנו. היה חשש, חשבנו לאכול פסטה, פיצה, אפילו נקניקיה בלחמניה, אבל בסוף נשברנו, זה היה קרוב מאוד (עמדנו בדלת של המקום) והכריך בחלון נראה ממש טוב.


סנדוויץ' קורנביף עסיסי, עם עגבניה, מלפפון חמוץ, חסה, רוטב ברבקיו, חרדל ורוטב צ'יפוטלה
סנדוויץ' קורנביף עסיסי, עם עגבניה, מלפפון חמוץ, חסה, רוטב ברבקיו, חרדל ורוטב צ'יפוטלה



התפריט בפליישמן דלי הוא כמעט קלאסי, קורנביף, הודו, לשון (קלאסי בקטע ניו יורקי \ ארופאי), הדברים הרגילים.
בין השורות היה גם אזכור לבשר צלעות מפורק ברוטב ברבקיו, נשמע כמו חלום אבל לא ראיתי אותו בתצוגת הבשרים ומיהרתי אז העדפתי לבחון את הנושא בפעם אחרת.
כריכים, רכיבים של כריכים כסלט, לא יותר מדי מפואר או מגוון אבל מספיק בשביל להנות.
אני בהחלט נהניתי, אבל את זה אתם בטח יכולים להבין רק מהתמונות הנהדרות.



הבקר עסיסי לח וחמים, בדיוק כמו שהוא אמור להיות
הבקר עסיסי לח וחמים, בדיוק כמו שהוא אמור להיות



לפני שאני מגיע לאוכל יש כמה נקודות זכות שאני חייב לציין כדי להסביר עד כמה טוב המקום, וזה עוד לפני האוכל:
* יש אפשרות לרכוש כוס גזוז עם ריפיל חופשי, אבל לא כמו במקומות אחרים אלא עם ברזים על הבר בשירות עצמי. אתה שותה מה שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה, בלי לבקש ולחכות ולהתייבש.
הקונספט הזה אמנם לא תפס בישראל כי למה לתת לאנשים לשתות עוד ועוד כשאתה יכול לקחת עוד כסף על השתיה, וגם מהצד השני אני מניח שהישראלי הממוצע יבוא אם בקבוק או שקית זבל בכיס ויקח כמה ליטרים לדרך.
אני טעמתי את גזוז הלימון, המנטה והתות. שלושתם היו נהדרים. הכוס של הריפיל מגיעה בעסקית הצהריים. יש גם סודה נקיה.
* יש בכל מקום אגרטלים עם בצל ירוק רענן, ככה, לנישנוש. אני אמנם שונא בצל, אבל הרעיון חביב מאוד ואחת מהבנות שאיתן באתי בהחלט השתוללה.
* יש מכשיר לחימום הצ'יפסים, כמו של נאצ'וס בבתי הקולנוע, כמו שצריך להיות, כדי שזה יגיע רענן וקריספי. בהמון מקומות נותנים צ'יפס מהשקית או סתם כזה שאיבד כל צורה.
* יש צ'ייסרים זולים (תשעה שקלים) של סטולי ושל ג'יימסון. זה בהחלט מוסיף.
* יש מגוון רטבים עשיר, והם ממש טעימים. זה די הגיוני שבסנדוויצ'יה צריכים להיות מלא רטבים טובים אבל זה לא תמיד קורה בעולמנו.



מכשיר לחימום צ'יפס, בצל ירוק ואפילו ברז גולדסטאר
מכשיר לחימום צ'יפס, בצל ירוק ואפילו ברז גולדסטאר



ועכשיו לאוכל:
הזמנתי כריך קורנביף. הבשר הגיע חמים ולח, מאודה בדיוק כמו שצריך.
הכריכים מוגשים בלחמניות פרנה (יש גם פרנה דגני \ לייט ואפילו פרנה בגודל שונה, גדול יותר - לא ביררתי למה). ע"פ הטריות של הלחם והעובדה שיש תנור במרכז החלל אפשר להניח שהם אופים אותם במקום.
בתוך הסנדוויץ' ביקשתי רוטב ברבקיו, צ'יפוטלה (אני שמח שזה תפס) וחרדל. הטעמים השתלבו מצויין והרטבים היו שמיכה נהדרת לבשר.
בנוסף היו הקורבנות הרגילים, חסה ועגבניה, וגם טאץ' נחמד של מלפפונים חמוצים פרוסים דק דק.
הכריכים מגיעים עם קערה של כרוב חמוץ מתוק נהדר, ערימה של צ'יפסים (בסגנון תפוצ'יפס) ומתבלים.
יש על השולחנות ועל הבר בקבוקים עם רטבים אבל אם יש רוטב שבא לכם ואין אז תקבלו אותו תוך שניות בודדות.



סנדוויץ' קורנביף מושלם, באמת
סנדוויץ' קורנביף מושלם, באמת



חשוב לציין שהמקום כשר.
מצד אחד זה אומר שלא תקבלו תוספות של גבינה ובייקון שהם אחלה דבר בכריך, אבל מצד שני אם תחשבו על זה - אין את התוספות האלה ברוב הסנדוויצ'יות בישראל.
מכיוון שממילא רוב הכריכים בסביבה מבוססים על עופות ובקר - אתם לא תרגישו בהבדל.
האוכל נהדר וכשהאוכל טוב לא שמים לב למה שחסר בו (כמו באוכל צמחוני או טבעוני טוב).
כשרות היא כמובן גם שיקול עסקי. אני מניח שהתעודה עוזרת לפנות ליותר סוגי קהל. בכל מקרה, זה לא גורע.
אם תחשבו על זה - בעצם החיסרון היחידי הוא שהסנדווי'צים לא יהיו זמינים בשבתות וחגים, שזה כן פיספוס כי אלה אחלה סנדוויצ'ים.



גזוז לימון, כרוב כבוש מתוק, צ'יפס, ארוחת מלכים
גזוז לימון, כרוב כבוש מתוק, צ'יפס, ארוחת מלכים

לסיכום:
הכריך היה מדהים.
באמת, אין לי מילים כדי לתאר. זה בשכונה של רובן, בטעמים טיפה שונים, נימוח, עסיסי, טרי, רטבים נהדרים שרק מוסיפים, תפריט יחסית עשיר אפילו שהוא מצומצם.
המקום נקי, מואר, נוח, מעוצב בצורה מודרנית אך נעימה ועם הרבה עץ. להבדיל מהקישריה ששכנה שם בעבר - לא מתחילים להזיע בשניה שנכנסים.
השירות ידידותי מאוד, איכות שתמיד מחמיאה לאוכל מצויין.
יצאתי מרוצה בצורות קשות.
אני ממליץ בחום אינסופי לבקר שם ויפה שעה אחת קודם כי כידוע עסקים מתחילים זקוקים לתנופה ותמיכה.



יום חמישי, 8 בנובמבר 2012

הדברים הקטנים

פתאום הימים נהיו ארוכים יותר (אפילו שמחשיך מוקדם), הכל הופך קשה ומעייף, אין חשק ואין כח.
באותה נשימה גם נהיה בלתי אפשר לכתוב פוסטים ארוכים, לספר הרבה, הכל כבד.
זה החלק היפה יותר בלכתוב בבלוג להבדיל מעיתון או אתר בעל יומרות, אפשר לעשות הפסקות, לשנות הרגלים, לנטב את היצירתיות לכיוון אחר.
היום אני מציג בפניכם צורת סיקור אחרת. 
במודל החדש יהיו אייטמים מהירים, תיאורים קצרים, מזון על קצה הלשון.
לא משנים את הצורה לגמרי, אבל לפעמים מתחשק מנות קטנות בביסים גדולים. מקווה שתהנו.
שימו לב לקווים, הם מפרידים בין סיפורים.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


פול ירוק, עגבניות מרוסקות, אורז, גראם מסאלה
פול ירוק בעגבניות מרוסקות

פול ירוק מבושל בעגבניות מרוסקות - אני הכנתי.
גם האורז וגם הפול מכילים תערובת גראם מסאלה, הפול מתקתק וטיפה חריף, עם כמון וקינמון, ואילו באורז יש סומאק הרבה פלפל שחור. שני חצאי הצלחת מכילים זרעי חרדל שחורים ולבנים. היה תענוג.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


פיצה סרט, פטריות, סריראצ'ה
פיצה סרט, פטריות, סריראצ'ה

פיצה סרט עם פטריות ופס של סריראצ'ה.
היה ממש כיף לגלות שפיצה סרט הפסיקו את הרצף הרע שחוויתי אצלהם. הפיצה לא הייתה לא קרה, לא מגעילה ולא מחוממת אחר יום שלם בחלון. זה עדיין לא היה ברמה שהיא הייתה בשנה שעברה אבל העטרה לאט לאט חוזרת ליושנה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


בורקס פיצה, ביצה קשה, טחינה, חריף, עגבניות מגוררות, חמוצים
בורקס פיצה, ביצה קשה, טחינה, חריף, עגבניות מגוררות, חמוצים

לא מזמן כתבתי פוסט גדול ויפה על מאמאס בורקס, במקרה הייתי בשישי בלילה ליד המוסד המשובח הזה והיינו רעבים מאוד. הזמנתי בורקס פיצה בדיוק כמו בפעם הקודמת, אבל רק כדי להעביר את הזמן עד שתגיע הזיווה עם הגבינה הצהובה (הייתי מאוד רעב). הבורקס היה אחלה, אבל הזיווה הגיעה עם גבינה בולגרית, לא מה שרציתי אבל דחפתי הכל בכל זאת, לא היה לי חשק לחכות עוד רבע שעה וגם ככה הרעב שלי לא מתעניין בסוג הגבינה.
כרגיל: ביצה קשה, עגבניות מרוסקות, חריף, טחינה, חמוצים, הדברים הטובים.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


שיפון אגוזים, גבינות רכות
שיפון אגוזים, גבינות רכות

אמצע הלילה, אני מגלה שאני רעב.
אין לי חשק להכין כלום אבל יש במקרר גבינות של משק עפאים, הן רכות ומסריחות ויש להן טעם חזק ונהדר.
שמתי אותן על שיפון אגוזים של מאפיית לחמים, באמת שכל מילה נוספת מיותרת.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


פוקאצ'ת חציל, טחינה וכוסברה
פוקאצ'ה עם חציל, טחינה, כוסברה ומלח גס

והנה שוב מאפיית לחמים, הפעם בפוקאצ'ה שלתוכה אפוי חציל נהדר, מתחתין מסתתרת טחינה גולמית והכל מקושט בעלים של כוסברה.
את המלח הגס כבר הוספתי בבית.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


כרוב חמוץ מתוק
כרוב חמוץ מתוק

ביקור אצל חומוס אסף לארוחת צהריים, הפעם לא היה לי חשוב לתעד שום דבר מלבד הכרוב שחזר להיות נהדר אחרי כמה שבועות בינוניים. הוא שוב מתוק מאוד, מרגיש כמו קסם בפה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


צ'יקן סלקט
צ'יקן סלקט

סט של שתי תמונות שמציגות רגעי אושר שנויים במחלוקת.
מצד אחד הראש והלב יודעים שמקדונלדס זה לא הדבר הכי טוב, לא לגוף ולא לסביבה, אבל מצד שני לפעמים נשברים.
ארוחת צהריים מהירה במקדונלדס: צ'יקן סלקט, צ'יפס, רטבי חמוץ מתוק וברבקיו, המון קולה זירו (בלי קרח).
לפעמים אלה הדברים הקטנים, הפשוטים, אפילו אם הם מפוקפקים.

צ'יפס, חמוץ מתוק, BBQ
צ'יפס, חמוץ מתוק, BBQ


אז נהניתם?
ספרו לנו בתגובות, גם אם לא, פשוט תגידו כבר משהו.
משעמם פה.


יום שלישי, 9 באוקטובר 2012

שיפודי זיקה


בוקר טוב.
אמנם אנחנו אחרי החגים וכבר אין סיבה של ממש לשמוח - עדיין הייתי רוצה להתחיל בנימה חיובית ואף לסיים בכזו.
הפוסט הזה נפרס על פני שני ביקורים במסעדת זיקה אשר ברחוב יפת 160, מקום שכבר הזכרנו לחיוב בעבר (אצרף לינקים בסוף).
הביקור הראשון היה באמצע ספטמבר, ואילו השני התרחש אתמול ממש.
מקווה שתהנו.


שיפודי זיקה עושים גם משלוחים
שיפודי זיקה: למשלוחים חייגו 03-5062104

את הביקור של ספטמבר התחלנו בסיבוב. היו איתנו חברים שלא רצו לנסוע ליפו ולכן הלכנו לבנדיקט (סניף רוטשילד).
אחרי שנמאס לנו להמתין בחוץ הוחלט להמשיך לכיוון מוזס.
משם כבר תפסנו מונית ליפו.
התוכנית המקורית התגשמה, אם כי באיחור מסויים.


נחשו איזה מהשיפודים זה כבש ואיזה שיפוד אדום
נחשו איזה מהשיפודים זה כבש ואיזה שיפוד אדום


הגענו לזיקה לקראת שלוש, הייתה במקום רק קבוצה אחת והם עמדו לסיים את האוכל שלהם.
הזמנו מהר וכך גם קיבלנו את האוכל לשולחן, במהירות השמורה למקצוענים מחד ומאידך לאנשים שרוצים לסגור את המקום.
השירות האדיב והמחוייך לא הושפע מהשעה המאורחת או מהרצון לסיים את יום העבודה.


לפתוח שולחן עם סלטים חינם
פותחים שולחן עם סלטים


למי שלא מכיר עדיין, היופי בשיפודי זיקה הוא שהתמחור הוא הגיוני והטעם הוא מצויין ככה שיש VFM, יעני הכסף שלכם שווה פה יותר.
כשמתיישבים מקבלים צלחת חומוס נהדרת, סלטים צ'יפס פיתות ומצב רוח. אם הזמנתם עיקרית אז אתם לא צריכים לשלם על הסלטים, אם לא אז יש איזה מחיר סמלי.
בנגזרת הבשרים אנחנו מעדיפים תמיד ללכת על השיפוד האדום ועל הכבש, המחירים שלהם עומדים על 55ש"ח לשני שיפודים, וזה אחרי עלייה במחיר.


חומוס, פיתות, סלט, סלסה
חומוס, פיתות, סלט, סלסה, החיים הטובים

כאן זה זמן טוב לעצור כדי לעשות חשבון נפש קטן.
שמתי לב שבכתיבה שלנו אנחנו הרבה פעמים חוזרים לאותם מקומות, דהיינו מוותרים על הרפתקאות כפי שעושים כתבי אוכל רבים וטובים שתרים אחרי מסעדות חדשות ללא הרף.
תהיתי ביני לבין עצמי אם אני למעשה מסכן את המעמד שלי כמישהו שיש לעקוב אחרי מה שהוא כותב, שהרי פעמים רבות אני לא מחדש אלא סוג של ממחזר.
לעצמי אמרתי שזו בעצם לא הנקודה, הנקודה היא מקומות ששווה לחזור אליהם. להסתכן כל אחד יכול, לא חסרות מלכודות בעיר, אבל מצד שני כולם אוהבים להכיר מקומות בטוחים שתמיד יתנו לך את מה שאתה מחפש, מקומות שאין להם ימים רעים במטבח ואת המנות לא מכינים לפי מצבי רוח. וככה נרגעתי, המצפון שלי קיבל את התשובה.

סלטים טעימים כיד המלך
מה יותר טעים מסלטים טעימים? סלטים טעימים בחינם.


את הביקור ההוא של ספטמבר עשינו ממש מהר, היינו רעבים ועייפים, אחרי פחות מחצי שעה כבר היינו במוניות בדרך הביתה, שבעים ומרוצים.
ביקור שמשאיר טעם של עוד אבל מצד שני מפיל אותך מהרגליים.
בדרך חזרה במונית אפילו יצאה לי נחירה קטנה שגילתה לי שנרדמתי קצת.


צ'יפס
צ'יפס


את הביקור של אמש (שתמונת הצ'יפס מעל מתחילה את רצף התמונות שלו) התחלו גם כן במקום אחר.
כבר מהבוקר רציתי מאוד כריך של זילבר ולכן הוחלט להעביר את הפעילות לנמל יפו, לאזור השוק ליתר דיוק.
בנמל ארבו לנו משפחות רבות שבאו לטייל ביום החג, ואפילו עוד יותר אנשים שבאו אל פסטיבל הצילום הבינלאומי #2 שנערך ממש שם, מול הסניף של לוב איט. המוני אנשים עם מצלמות, בגדים אופנתיים, תסרוקות מודרניות ודיבור על אמנות. האנשים הללו חסמו את הנמל והורידו את המצב רוח.



קערית של טעם החיים


משם הדרך לזיקה הייתה כבר מהירה.
עלינו ברגל לכיוון יפת וחיש מהר לכיוון המסעדה.
כשהגענו הופתענו לראות שגם שם מפוצץ אך תוך כשלוש דקות פינו לנו מקומות והתיישבנו.
השולחן נפתח והשמחה התחילה.



צ'יפס, פיתות, סלסה, מלחייה
שולחן ערוך


עימנו היו חברים שלא דרכו בשיפודיה כבר הרבה זמן, אולי בגלל אילוצים של חיי היום יום, עבודה וכו', ואולי בגלל שאנשים מרגישים שלצאת לאכול בחוץ הוא פינוק שיש לנצלו היטב, משמע לחסוך ולא להתבזבז ואם כבר אז לא ללכת לסתם שיפודיות.
אנחנו מצד שני ניסינו להסביר שלפעמים עדיף לא לבזבז על דברים שלא באמת צריך - אבל לפנק את החיך במטעמים כי חוויות טעם הן בסופו של דבר חוויות של מצב רוח טוב, זכרונות מבילויים והנאה בפה.



שיפוד אדום וחתיכות של שיפודי כבש
אדום על השיפוד וכבש בצלחת


בשלב הזה הבשר הגיע והדיבורים הפכו לקולות של לעיסה וצקצוקים.
בראש ניסיתי לספור כמה יעלה כל התענוג וגיליתי שזה יוצא פחות ממה שלוקחים על עסקית במקומות מפונפנים ויומרניים, ואפילו לא על העסקית הטובה.
ואם כבר מחשבות, תסתכלו שניה על החציל פה למטה ותנו למחשבות לנדוד.



חציל  בגריל עם טחינה, פטרוזיליה, פפריקה וכמה גרגירי חומוס רכים
חציל  בגריל עם טחינה, פטרוזיליה, פפריקה וכמה גרגירי חומוס רכים

בסופו של דבר זה היה חג נפלא ביפו.
שמענו פעמוני כנסיה, את שירת המואזין, ראינו על הטיילת אנשים שמחים בשמחת תורה, מנשקים ספרים ורוקדים.
כלבים, סוסים, ילדים ותינוקות שנראו פחות מעצבנים מהרגיל, הים היה יפה, הרוח הייתה קרירה, זה היה אחד מהימים האלה שעושה חשק שיהיו עוד ימי חג וחופש בקרוב.



חומוס, צ'יפס, סלטים, פיתות, טעים
כל הדברים הטובים בשולחן אחד

זיקה הוא אכן מקום ששווה לחזור אליו, יאשר זאת הבולס שהלכתי איתו ברגל לא פעם ברחובות יפו הקיציים (וגם החורפיים) כדי להגיע לזיקה.
הוא גם יוכל לספר לכם על שיפודיות אחרות, ברובן שודדים וגוזלים ביד אחת ועם היד השניה אפילו לא עושים כאילו.
בסופו של דבר יש מקומות שווה לחזור אליהם שוב ושוב, ובשביל זה כנראה יש אותנו, בשביל המלצות מכל הלב וכן, לפעמים גם סיפורים על מקומות חדשים.
שתהיה לכם עבודה נעימה או מנוחה, כל איש ומה שמגיע לו.

ועכשיו כמו שהבטחתי, כתבות קודמות:
שיפודי זיקה
שיפודי זיקה בחול המועד

יום חמישי, 6 בספטמבר 2012

טאג'ין: צהריים בהודו \ עוף


בעבר כבר סיפרתי לכם על טאג'ין, מקום נחמד ברחוב המסגר המציע שפע של תבשילים, מנות גריל, תוספות חמות וגיוון יום יומי במנות המוצעות מתוך ויטרינת סירים ענקית.
לאחרונה בטאג'ין צירפו למלאי מנות עוף מהמטבח ההודי, המגיעות לפעמים בצורת פיסות חזה עוף ולפעמים בשיפודים.
העוף מושרה ברוטב טיקה, עשוי על הגריל עד לעסיסיות הנכונה וממתין לבאים, זוהר בצבעים טעימים.


צ'יקן טיקה, צ'יפס, אורז לבן.
חזה עוף בטיקה, צ'יפס ביתי גדול, אורז לבן.

בביקור הראשון בו אכלתי את המנה הזו (התמונה למטה) העמסתי גם דברים אחרים כדי לא להתאכזב ולהשאר רעב.
תוכלו לראות שם קוסקוס עם ירקות, אורז לבן, תפוחי אדמה צעירים עם רוטב עגבניות, צ'יפס ביתי דקיק, וחזה עוף בגריל.
ברגע שנגסתי בשיפוד הראשון - הבנתי שהיה לי עדיף אם כל הצלחת הזו הייתה מלאה בשיפודים קטנים, אדומים ומדהימים.


קוסקוס ירקות, חזה עוף בגריל, שיפודי צ'יקן טיקה, צ'יפס פרוס, תפוח אדמה, אורז לבן.
קוסקוס ירקות, חזה עוף בגריל, שיפודי צ'יקן טיקה, צ'יפס פרוס לרוחב, תפוח אדמה ברוטב עגבניות כלשהו, אורז לבן.

לסיכום הפוסט הקצרצר הזה. אם אתם באזור המסגר ובא לכם טאץ' הודי (או סתם להעמיס מלא אוכל בסגנון ביתי) אל תשכחו את הטאג'ין, הוא גועש על האש, ממתין רק לכם.
השתיה אגב תעלה לכם אותו דבר בין אם היא בפחית או בבקבוק של חצי ליטר, אז אל תישארו צמאים סתם, חבל.


יום רביעי, 5 בספטמבר 2012

חלק ב': בקרת איכות - חומוס סעיד סניף ת"א

מעלילות הפרק הקודם:
אכלנו בחומוס סעיד אחרי שזה שב מפגרה ארוכה (של חודשים) שנראתה כמו סגירה.
היה הרבה אוכל, הוא היה טעים וזול יחסית, אכלנו עד שהתפוצצנו.

יום ב', כמעט אותה שעה, אנחנו חוזרים אל כמעט אותו שולחן.
הפעם רק אני אוכל, מזמין בדיוק את אותו הדבר: עסקית חומוס - מנת חומוס, צ'יפס, פלאפל, כוס לימונדה (30ש"ח).
גם השירות שונה, הפעם מגיעה במקום ג'יהאד (שהיה גם בגילגול הקודם של המקום) אישה חביבה, כשאני מזמין את מה שאני מזמין (הפעם רציתי רק חצי מסבחה וחצי פול) היא מתחילה להסביר לי שמה שאני מבקש זה בעצם מחלוטה.
רק שתדעו - אצל סעיד המקורי, זה שבעכו, המחלוטה היא פול עם גרגרי חומוס, בשמן זית ולימון.
במקומות אחרים היא עלולה להגיע עם חומוס, לפעמים יותר מעוכה, לפעמים פחות.
אבל מי אני שאתווכח עם מישהי שעובדת במקום ומכירה את התפריט ואת המנות, אמרתי טוב וחיכיתי. את מה שהגיע תוכלו לראות למטה.


חומוס, טחינה, מסבחה, פול, גרגירים, שמן זית, פטרוזיליה.
חומוס, טחינה, מסבחה, פול, גרגרים, שמן זית, מיץ לימון, מעט חריף, מתובל ביד נדיבה, שפע של פטרוזיליה.

מעל לשורות אלה תוכלו לראות מנה משולשת, אמנם מעוצבת בשונה מזו של הפוסט הקודם, אבל עדיין מדובר במנה כמעט זהה, טעימה מאוד ועשירה מאוד, עם כל העולם בצלחת אחת מתנגבת.
מבחינתי מלצריות יכולות להגיד לי מה שהן רוצות כל עוד מגיעים לשולחן כאלה טעם ויופי.
רק לראות את התמונה הזאת ואני כבר שוקל ללכת לאכול אצל סעיד גם היום.
זה אולי לא החומוס הכי מדהים בעולם, אבל הוא מספיק טוב לבדו - ואילו בתערובת הטעמים הזו הוא יכול להתחרות ברבים וטובים, במיוחד מהסביבה הקרובה.


צ'יפס, פלאפל.
מפלצת הספגטי המעופפל בגרסאת פלאפל \ צ'יפס.

יום אחרי יום, הפלאפל נשאר אותו פלאפל אבל הצ'יפס משתנה?
ביום א' הצ'יפס היה ביתי, גדול ושמנמן. ביום ב' הצ'יפס נראה ומרגיש על הלשון כמו צ'יפס שמגיע למסעדה קפוא ממפעל.
זה לא שהוא לא טעים, אבל זו בהחלטה הפתעה. חלק ממה שמביא אנשים למקומות בפעם השניה הוא התקווה לקבל בדיוק את אותה המנה, עקביות במטבח של בתי עסק הוא נושא שיש להקפיד עליו.
עם זאת, תקופת הרצה, מי אני שאזרוק אבנים על הים?


התפריט של חומוס סעיד
עכשיו אני סתם ממתין לחשבון.


אז זהו למעשה, נגמרה הבדיקה, נגמרה הארוחה, שוב יצאתי שבע, וגם ענבר אכלה אפילו שלא הייתה רעבה, סתם היה מלא אוכל והוא היה מזמין.
הפעם יצא שבנוסף לעסקית הזמנתי עוד פעמיים שתיה, האוכל היה חם, מעט חריף (לא שזה מפריע) מהרגיל וגם הייתה עליה לא נעימה בטמפרטורות ברחוב. כוס הלימונדה נעלמה בשלוק, אחריה בקבוק סודה ואח"כ פחית קולה זירו שאת תחילתה שתיתי בעודי המתנתי לחשבון, את ההמשך כבר שתיתי בדרך.

לסיכום:
אם כי היו הבדלים בחלק מהדברים, שמחתי לגלות שהאוכל נעשה והוגש באותה רמה וכמות.
החלק החשוב, החומוס, היה מצויין בשני הביקורים, שזה בערך כל מה שאפשר לבקש מחומוסיה.
אם מי שמגיע איתכם לא רוצה חומוס - אל תשכחו שיש גם שיפודים, שניצלים, דברים מהגריל ואפילו שווארמה (יש בצמוד שווארמיה שמחוברת לאותו המטבח ומאויישת ע"י אותו הצוות).

חומוס סעיד הוא אחלה מקום לאכול בו ארוחת צהריים אם אתם בסביבה, ואם יש לכם חשק למשולשת ממש טובה - שווה גם להתאמץ.

יום שלישי, 4 בספטמבר 2012

חלק א': חזרתו המוצלחת של סעיד

אזהרה: הפוסט הזה נכתב בשני חלקים היות והוא מספר על שני ביקורים באותו מקום, יום אחרי יום, לצרכי בקרת רמה ואחידות וכמובן גם לצרכי תזונה. היות ויש הרבה תמונות ורשמים - הוחלט לפצל את הפוסט, ככה אפשר גם לנוכל כולנו לשמור על עניין ומתח.

ערב אחד הלכתי עם זוגתי ברחוב מנחם בגין ולהפתעתנו ראינו כי חומוס סעיד כבר לא בשיפוצים.
כשאני אומר שיפוצים אני מתכוון לסוג הרע, אלה שמתחילים ואז פתאום נעצרים באמצע לכמה חודשים. הסוג שגורם לך להספיד חומוסייה לא רעה שדווקא אהבת לאכול בה מדי פעם.
לא חסרים מקומות שלא חוזרים מהשיפוצים, יש גם כאלה שחוזרים עם בעלות אחרת ואולי משופרים. הייתכן ומקום שהיה סגור כבר מתחילת אפריל 2012 יחזור? הייתכן והוא יהיה טוב כמו שהיה? אולי אפילו טוב יותר?
כל זאת ועוד.


חומוס: מנה משולשת. סעיד המקורי מעכו.
חומוס, מסבחה, פול, טחינה, המון שמן זית, גרגרים חמים, פטרוזיליה קצוצה ופפריקה גם לרוב.

ביום ראשון האחרון לקחתי את האישה בשעת צהריים מאוחרת והלכנו לסעוד אצל סעיד.
עצם העובדה שכתוב שהם פתוחים כיום עד שמונה בערב כבר עשתה לי טוב, עם זאת לאור העובדה שבאנו לקראת ארבע והמקום לא היה מלא במיוחד הרגשתי שאולי הם לא ידייקו בשעה ואני לא אוכל לבוא בערבים, לסיים את השאריות מה שנקרא.
אבל חלומות ודמיונות לחוד ומציאות לחוד (השני).
אני הזמנתי עסקית חומוס ואילו זוגתי הזמינה עסקית שניצל.
הארוחה העסקית שלי כללה: חומוס, צ'יפס \ סלט, פלאפל, כוס לימונדה (עם אפשרות לשדרג לשתיה) במחיר של 30ש"ח.

הארוחה העסקית שלה כללה: שניצל עם שתי תוספות (היא לקחה צ'יפס וסלט, יש גם מג'דרה, אורז, שעועית ועוד), וכוס לימונדה ב35 ש"ח.


פלאפל, פיתות, סלטים.
כדורי הפלאפל קריספיים מבחוץ וחומים ורכים מבפנים, הפיתות חמות ורכות, מאחורה יש סלט בלי עגבניות.


לאט לאט (די מהר) דברים החלו להגיע לשולחן.
מנת החומוס שלי הייתה יפיפיה וטעמה היה בהתאם.
הסלט שענבר ביקשה שיהיה בלי עגבניות הגיע כשתי צלחות, בראשונה מלפפון, מעט גזר ועוד משהו (שנראה כמו בצל) ובשניה כרוב. זה כמובן לא הסלט הקלאסי של המקום (שתמיד מגיע טרי וקראנצ'י) כי ברגיל יש מלא עגבניות חתוכות דק.
קערית טחינה, כל מיני סוגים של רטוב, לימונדות, הצ'יפס והפלאפל שלי ואחרי פחות מדקה גם השניצל והצ'יפס שלה.
הכל טעים וחם.


צ'יפס ביתי גדול וחם, קצת רך וקצת קריפסי.
צ'יפס ביתי גדול וחם, קריספי בחלקים ורך בחלקים אחרים.


בשלב הזה תהיתי על מחירה של הארוחה העסקית שלי.
אם ארוחה שכולל חומוס, לימונדה, צ'יפס ושלושה כדורי פלאפל עולה 30ש"ח, והחומוס לבדו בעצם עולה 20ש"ח, זה אומר שבעשרה שקלים אני מקבל עולם של עושר.
שימו לב שבשמונה שקלים הייתי יכול להוסיף לחומוס שתיה כלשהי, אז המחיר היה עולה ל28ש"ח, ועדיין לא היה לי צ'יפס או פלאפל.
תמיד נחמד להרגיש שהארוחה העסקית משתלמת ושאתה בעצם "עוקץ" את המקום.
הכמות והאיכות הם אחלה, ואני מקווה שעדיין נשאר למקום רווח, כי בכלכלה של היום לא מתאים לשדוד מסעדות שאתה אוהב - אחרת לא יהיה לך לאן לחזור בפעם הבאה שתהיה רעב.



לימונדה, כרוב, חומוס סעיד.
כוס כדולה של לימונדה קרה ומרעננת, מאחורי מסתתר כרוב.


נחזור שניה לחומוס.
תסתכלו עליו, שם למעלה בתמונה הראשונה. זו מנה ממש יפה.
הפול היה נהדר, מעט לימוני וכיפי, הטחינה הייתה נקיה לחלוטין וטעימה כמו שטחינה נקיה אמורה להיות, המסבחה הייתה חריפה, מתובלת בדיוק כמו שצריך ורכה על הלשון, הגרגרים היו נימוחים ואילו החומוס שהסתתר בין כל הטעמים האלה נראה חיוור כשטעמתי אותו לבד מול כל העושר שבצלחת - ובניגובים עם החלקים האחרים הטעם שלו קפץ לשמיים.
הפיתות שהגיעו נגעו לרגע בגריל, הן היו חמות אבל עדיין ניכר עליהן שהן לא נאפו מזמן. החימום לא גרם ליובש או קראנצ'יות, הן היו רכות, גמישות ולעיסות בדיוק כמו פיתה שהרגע יצאה מהטאבון.


שניצל עם צ'יפס
הצ'יפס גדול אבל השניצל גדול עוד יותר.


הבעיה היחידה בעסקיות האלה היא כמות המזון שמגיע בשפע ומגוון וגורם לך להתפוצץ מרוב שבא לך לטעום קצת מהכל ולהכניס שוב ושוב טעמים אחרים לפה.
ענבר אפילו לא הגיעה לחצי של השניצל (הענקי), ואילו אני התקשתי לרוקן לחלוטין את הצלחת של החומוס ואף השארתי כדור פלאפל יתום שאם הייתי נוגע בו הייתי ישר מתפוצץ.
ענבר לקחה דוגי באג שהכיל יותר אוכל ממה שמקומות אחרים נותנים בתחילת הארוחה, ועוד שאלו אותה אם היא אולי רוצה להוסיף משהו שלא היה בצלחת, רק לפנק ולפנק ולפנק.

בחלק הבא של הפוסט אני אספר עוד על הביקור השני, על השינויים השונים ובעיקר על רמת האחידות שבביקור שמתרחש יום אחרי יום. 
ניפגש בניגוב!

עד מחר, הנה שני פוסטים קודמים על חומוס סעיד:

יום ראשון, 2 בספטמבר 2012

חומוס אסף, ביקור נוסף

לפעמים פוסט חדש בבלוג הוא רק תירוף לחלוק כמה תמונות יפות.
במקומות טובים, כאלה שחוזרים אליהם שוב ושוב - מעטים הסיפורים. אפשר אולי לספר על אכזבה, על ארוחה טובה במיוחד, אבל אחרי כמות הארוחות שסעדתי בחומוס אסף כבר נהיה קשה לחדש לקוראים.
עם זאת, אני יודע שהקוראים והקוראות בבלוג זה ישמחו לראות תמונה טובה, צלחת מגרה, ארוחה מעניינת, אפילו אם כבר נתקלו בה, שהרי כל צלחת היא עולם ומלואו, לפחות לכמה רגעים.


כרוב חמוץ מתוק, צלוחית עם רוטב שום שמיר חריף, צלוחית עם שני סוגי חריף (אדום וירוק), סודה, גזוז בטעם פטל.
כרוב חמוץ מתוק נהדר, רוטב שום שמיר מעט חריף ומפנק מאוד, צלוחית עם שני סוגי חריף (אדום וירוק) מצויינים, סודה, גזוז בטעם פטל.


רק שתדעו, באמת שלא הגזמתי. יש בבלוג שלושה פוסטים על חומוס אסף, אחד מהם פורסם אפילו לא מזמן, ויש עוד כמה אזכורים לאסף בפוסטים אחרים, אני בטוח שאם תחפשו בגוגל "חומוס אסף" אנחנו נהיה שם, ובצדק.
אם אתם רוצים לנבור קצת: פוסט על חומוס אסף, עוד פוסט על חומוס אסף, והנה עוד אחד ישן יותר, מינואר.
וההייפ הוא לא לחינם, יש דברים בגו, זה לא חתול בשק, ההנאה מובטחת - כמו שאומרים.


כדורי פלאפל פריכים
כדורי פלאפל מפנגים שמגיעים לשולחן, קריספיים מבחוץ וירוקים ונימוחים מבפנים.


הפעם הלכתי עם זוגתי המקסימה, זה היה יום חם עד בוער אבל היינו להוטים על הארוחה.
ההליכה הייתה מעייפת אך למזלנו באנו מעט מאוחר, אחרי הגל הגדול של הצהריים ולכן היה מקום בפנים במזגן, ואפילו לא ישבו לידנו (שזה לא ישמע כאילו שהמקום היה ריק, היו בו מספיק אנשים בכדי שהצוות לא יוכל לנשום לרגע).
אני הזמנתי מנת חומוס גרגרים עם מעט טחינה, האישה הזמינה שניצל עם צ'יפס ואורז (הצ'יפס בשבילי) וקיבלה גם צלוחית חומוס קטנה משל עצמה כדי לנגב משהו עד שהאוכל מגיע. הנוהל הוא שאם שני אנשים יושבים בשולחן ומזמינים שתי מנות עיקריות - אפשר לקבל חומוס שכזה, בנוסף לסלטים, הרטבים וכדורי הפלאפל שמגיעים באופן אוטומטי.


חומוס גרגרים אסף
חומוס גרגרים נהדר עם המון שמת זית עשיר ומעט טחינה באמצע.


החומוס היה נפלא. כזה ששווה להזיע בשבילו, ללכת טיפה רחוק, לחכות בשמש, כל דבר שתגידו. זה חומוס שבשבילו אני מוכן לקום בשישי בבוקר וללכת כמה שצריך.
אני לא יודע מה הסוד שלהם, אבל הוא מיוחד, שונה, יציקתי, מתוק וחמצמץ, עדין בפה ומיוחד מאוד.
חומוס כ"כ טוב שאפשר פשוט לאכול אותו במזלג מבלי להשתעמם.


שניצל, צ'יפס, אורז, לימון, קטשופ
שניצל עצום שמגיע עם שתי תוספות (הפעם אורז וצ'יפס גדול ומפנק) וצלוחית קטנה של חומוס בשביל הסיפתח עם הסלטים והפלאפל.


אחרי הניגובים והכרוב, קצת פלאפל וטיפה שניצל - הגברת הגיעה למסקנה שהיא לא יכולה על המפלצת שהניחו לה בצלחת והשניצל ושאר הדברים נארזו הביתה. גם אני לא יכולתי להתמודד עם הצ'יפס מרוב שהייתי מפוצץ, אכלתי כמה בודדים.
כמו כל ארוחה טובה \ חומוס טוב, ארוחת צהריים באסף מתיישבת לך בבטן ואתה בכלל לא חושב יותר על אוכל עד שעה מאוחרת מאוד.

אני לא יודע מה איתכם, אבל התמונות, בשילוב עם שעת הצהריים עושים לי חשק ללכת לחפש משהו לאכול.
ניפגש בסיבוב!
אגב, אם תחפשו טוב באינטרנט אולי תמצאו מישהו שיסכים לעשות לכם משלוח של חומוס אסף.
לפעמים יש מקומות שמתחילים לעבוד איתם, לפעמים יש כאלה שמפסיקים.
תסתמכו רק על המזל הטוב.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג