גוצ'ה דיזינגוף

יום שישי צורב.
אישתי ואני מגיעים אל גוצ'ה ספוגים באווירה הלחה של צהרי תל אביב.
באופן מפתיע יש מספיק מקום בשביל לשבת - עם זאת לא מספיק מקום כדי להתלונן שהמסעדה ריקה. נראה כאילו העסקים טובים.

אנחנו מתיישבים במיקום סביר אם כי קרוב מדי לדלת ולעמדת השירות.
היחס הטוב חונק בעוד שלושה אנשי צוות שואלים אם אנחנו מוכנים להזמין בעוד אנחנו עוד לא הספקנו לעבור על הראשונות בתפריט.

כדי להתקרר ולפתוח את העניינים אנחנו מגרשים את המלצרית השלישית עם הזמנה של משקאות. מוחיטו הדרים בשבילי, מוחיטו רגיל בשביל החמודה.

סטולי תפוז, ליקר תפוז דם, לימון, תפוז טרי (38ש"ח)

המוחיטו הרגיל הוא רגיל, מוחיטו ההדרים מכיל דברים אחרים. האלכוהול החל לדגדג וההזמנה התגלגלה.
הזמנו שתי צלחות משותפות ומנה אחת בשבילה:
300גר' טבעות קריספי קלמארי (49ש"ח)
סלט קיסר עם שרימפס בטמפורה (55ש"ח)
סלמון חרדל, עם רוטב חרדל דיז'ון ופירה (81ש"ח)
המנות יוצאות מהר מאוד, ממש לפי הסדר שמניתי פה. אנחנו מרוצים אם כי לאט לאט נגמר המקום על השולחן הקטן המיועד לזוג. כנראה שמעצבי המקום לא ניהלו שיח עם אלו שבחרו את כלי ההגשה העצומים. שתי צלחות, שתיה קלה ושני קוקטיילים על השולחן ופתאום נופלות המלחיות והצלחות עומדות בולטות מקווי המתאר המרובעים.

טבעות קריספי קלמארי (זרועות דיונן מטוגנות בבלילה בשמן עמוק)

כמות הקלמארי לא רעה, הטבעות עצמן גדולות מאוד, הציפוי טעים וגם העלווה שתחת החתיכות (להבדיל ממקומות אחרים שאפילו הקישוט שלהם והחסה הפונקצינלית נראים רע).
האיולי שהגיע יחד עם המנה היה מצויין אפילו לשונא מיונז מושבע שכמותי. פיסת הליים תרמה מאוד לעל העסק.
הטבעות היו מעט צמיגיות אך לא באופן בלתי אכיל, משהו שגרם לי להזכר בחיוב בקלמארי אחר שאכלתי לא מזמן, הוא היה עשוי במידה המדוייקת ואף עלה פחות.

סלט קיסר עם שבבי גבינה, פיסות אנשובי, שרימפס בטמפורה וקרוטונים ממש גדולים

סלט קיסר הוא לא סתם סלט.
למרות שמדובר בסלט עם מרכיבים מעטים מאוד, מדובר במארג של כמויות, יחסים וטעמים עדינים שחייבים לשמר.
החסה הייתה קרועה למידות הנכונות - כאלה שאפשר להכניס לפה.
השרימפס היו מצויינים, פריכים, חמים מאוד ועם זאת לא פוגעים בשלמות הסלט ובטמפרטורה שלו.
רוטב הקיסר לקה בחסר - הורגש שהרכיב החסר בו הוא אנשובי. את האנשובי עצמו הניחו על הסלט עצמו בתור קישוט, פיסת פילה לי ופיסת פילה לאישה שלצידי והנה נעלם גורם הטעם בסלט הזה. גם הגבינה כמעט ולא הורגשה.
מה שכן הורגש היה הקושי של הקרוטונים שהיו כמעט בלתי לעיסים.

לא צילמנו את נתח הסלמון היפה, אבל אנחנו זורים כל חלק בו.
מהביס הראשון נשמעה בשולחן תלונה שהרוטב שכיסה את הדג היה מלוח מדי. כשאישה ששמה על כל דבר ובכל מצב ואז שמה עוד מלח אומרת שמשהו מלוח מדי - נדלקת לי נורת אזהרה.
הצוות סילק מיד את המפגע וחזר עם מנה דומה, כאשר הרוטב מונח בסירה בצד.
הישרות היה בהחלט ראוי, קשוב, אדיב ונדיב (התלונה היחידה שהייתה לי היא שהייתי צריך לבקש סריראצ'ה כמה פעמים עד שלבסוף הביאו).

באותו הזמן בשולחן לצידנו ישב זוג שהגיע לפנינו. הם הזמינו בדיוק את אותה מנת הדג, אבל שלהם לא הגיעה. הם חיכו וחיכו, ראו את הדג שלנו מגיע, חוזר למטבח,  ואז ראו גם את הדג החלופי, ושלהם עדיין לא בא.
כשהדג שלהם הגיע לבסוף - האישה פרסה חתיכה וגילתה שהוא ורוד באמצע - לא לפי טעמה.
גם אותה מיהרו לשרת ולתקן את מידת העשיה, בהחלט יחס ראוי.

על אף הפאשלות הקטנות (אלמנטים בסלט הקיסר, מרקם הקלמארי, מליחות הרוטב) הביקור לא היה מאכזב.
לגוצ'ה יצא שם של יקרנים, אך זה לא בדיוק המצב. המנות נדיבות והמחירים לא גבוהים במיוחד או שונים ממזללות המבורגרים איכותיות כאלה ואחרות. השירות הטוב והרמה הכללית פיצו על אי הדיוקים הקטנים.

אולי בפעם הבאה אספר לכם על הביקורים לדיינר של גוצ'ה, גם הוא לא רע.

חברים של מוזס

בהמשך לפוסט של NISH, הייתי רוצה לחלוק את החוויה המוזסית של ערב חמישי.
היא כללה בשבילי אצבעות גבינה, סלט קיסר עוף, צ'יפס ופפסי מקס.
ארוחה פשוטה למדי, כיאה לאדם פשוט.

אם האצבעות שלכם הן גושים שמנוניים גסים, פריכים, עבים וקצרים משהו - אולי אתם סובלים מאצבעות גבינה

עצבעות הגבינה נראו שונה מבעבר, בהירות יותר, אולי הבלילה השתנתה, אולי מרכיב כלשהו. הן היו הרבה יותר עשויות מבעבר,  על אף הבהירות, וזה בא לידי ביטוי בגבינה שהייתה מותכת מספיק בשביל להיות סיבית, להבדיל מגוש גבינה סתמי (בציפוי קל, חם ושמנוני).
הרוב המלווה אותן חש שונה מבעבר, לטובה, אני מקווה שכך זה ישאר כי הרוטב הקודם הרגיש כמו משהו מהצנצנת של דוריוטס.

קיסר העוף היה טוב, במיוחד לאור סלט קיסר עוף אחר שאכלתי לאחרונה, עליו אספר בהזדמנות.
היה יחס טוב של עוף \ קרוטונים \ חסה \ רוטב \ גבינה.
בשלב כלשהו ביקשנו עוד רוטב קיסר וגם קיבלנו אותו (אמנם באיחור משמעותי).
רוטב הקיסר היה קרוב יותר לרוטב של פעם, אבל עדיין לא אותו טעם, חבל מאוד כי הוא היה מוצלח מאוד בעבר.
למרות שסלט קיסר הוא בסה"כ אוסף רכיבים בסיסיים, רוב המקומות לא מדייקים בו ויוצרים סתם עוד סלט; לא קיסר ובטח שלא שווה את המחיר.

הצ'יפס של מוזס התקרב לצורה שלו בעבר. זה חשוב לציין את זה כי לאחרונה הצ'יפס פשוט לא היה במיטבו, והרמה בעבר הייתה מן הטובות בעיר.

הארוחה הייתה טובה, אם כי החוויה בשלמותה סבלה מעומס לקוחות, רעש ועיכובים.
למרות כל הנ"ל (וגם התמחור \ מנת הצ'יפס שקטנה) הרושם שנשאר היה חיובי.

לאחרונה יש כאן המון פוסטים על מוזס, אולי יותר מדי אפילו.
אני לא חושב שזה מגיע להם, אבל זה בהחלט מסקר את המציאות. יש המון סניפים זמינים, הם שם בשעות הנכונות, האוכל מגרה מספיק בשביל שתדע מראש שאתה רוצה להכנס. אולי אחרי ירח הדבש המצויין והדיעה משהו - זה סוד הקסם שנשאר.

פילדלפיה

איש חכם אמר פעם שפילדפליה זה כמו לאכול דיקסי שהיה על הרצפה.

אפשר לחדד את אמרת הכנף הזו בהשוואות למקדונלדס, או אפילו בעקיצות למיניהן.

אפרופו עקיצות, אבי אפרתי נכנס בחמישי האחרון בדיקסי עצמם והותיר אחריו שובלי עשן וטוקבקים חריפים לשני הצדדים.

לא חייבים לתהות אם הטוקבקים מגיעים מבעלי אינטרס, לא חייבים כי חלק מהם שקופים אבל גם כי בסופו של דבר דיקסי מלאה בסועדים כמעט עשרים וארבע שעות ביממה, כך גם אחותה הפשוטה.

אל תתבאסו שלא רואים מה יש בפנים, אין שם כמעט כלום

החלק הקשה ביותר בכריכי פילדלפיה או סנדוויץ' אנטריקוט בכלל הוא לאו דווקא הקשה של הלחם, אלא 50% תהייה של מה אתה באמת מקבל בפנים וה50% האחרים של חתיכות השומן ושאר הרקמות הלא לעיסות שמתקבלות כשהבשר לא עובר טיפול מושקע.
הייתי רוצה לספר שפילדלפיה הם לא כאלה, אבל יש כאן הימור.
יהיו ימים שבהם תקבלו פיסות בשר שנמסות לכם בפה, יהיו ימים שתקבלו כריך שכולו לעיסה אחת ארוכה ולא נעימה, ויהיו ימים שבהם תקבלו חצי חצי. הימים האלה הם חצי נחמה מהסוג המתפשר.

האוכל הסלקטיבי (אני וגם כותבים אחרים כאן בבלוג) תמיד מתאכזב מחדש כשהפלפלים והבצלים מגיעים יחד.
יש הבוחרים לפתוח את הלחמניה, לנבור ולנפות - אני מעדיף לוותר על הרכיב הזה.
הפעם בטעות הקלדה (השתמשתי בעמדה הממוחשבת בגלל לחץ בקופה - תזכירו לי לספר על זה בהמשך) מנעתי מעצמי גם חסה ומלפפון חמוץ אשר קיימים בפילדלפיה ירקות, ולא קיימים בפילדלפיה קלאסי.
אפשר לפתוח גם פוסט שלם על ממשק ההפעלה של הקופה לשירות עצמי, אבל באנו לדבר על אוכל.

הכריך שלי היה מהסוג החצי חצי, אבל עם פחות חצי לעיס ויותר חצי נימוח (תעשו את השברים לבד).
לצערי מלבד הבשר הייתה בו רק גבינה מותכת (אליה צירפתי חרדל), אבל זה ומנה של צ'יפס סידרו אותי בשתיים בלילה.

שתיים בלילה וכאמור המקום עמוס, כך גם מסעדת האם השכנה.
זה אומר שהעסקים הולכים כמו שצריך.
אולי העם לא יודע לקרוא את מילותיו החריפות של אפרתי, אולי הם אוהבים לשלם הרבה כסף על אוכל פשוט, אולי סתם קרוב להם למקום הבילוי וההיציע מסביר פנים.
אי אפשר לדעת, אנשים עושים את הטעויות שלהם ולפעמים אפילו אוהבים כל רגע.
גם אני נהנתי מהאוכל ברמה למעלה מסבירה. הרעש והעומס לא באו בטוב, אבל זה היה קרוב, פתוח וכשהם במיטבם פילדלפיה יכולים לתת תענוג בלחמניה (רכה וטעימה).

מוזס, תהיו בריאים

לדעתי כמות הפעמים בהן אכלתי מוזס במשלוח או בסניפים השונים היא מוגזמת.
היא מוגזמת לאור העובדה שיש לנו רק פוסט אחד שנושאו הוא מוזס והוא אפילו לא שלי.
עוד סיבה לכך שהיא מוגזמת היא שפשוט לא מגיע להם, היתה תקופה יפה אבל לצערי היא נגמרה.

ירח הדבש הארוך מאוד הזה התחיל להגיע לקיצו עם עליות המחירים, ירידת רמת השירות, התכווצות המנות (תחת תירוץ של ארוחות בריאות יותר), עיצוב מחודש של אריזות משלוח בכדי שיכילו פחות ופחות מאותם סוגי מזון, מדיניות שעושקת ממך עוד ועוד כסף בשביל קצת קטשופ בשקית.
לאחרונה, הקש ששבר את הגב שלי - הסרת \ שינוי מנות שאני אוהב.

שיפודי פילה הבקר המדהימים נעלמו.
רוטב הקיסר השתנה וכעת יש לו טעם רע יותר מבעבר (אני חושב שקיצצו בכמות האנשובי).
כריך הפורטובלו שינה את צורתו וטעמיו.
כריך הפילדלפיה הוחלף בפילי צ'יז סטייק הנחות ממנו בהרבה.
אגב, כריך הפילי צ'יז משום מה ירד מתפריט המשלוחים - אבל במקומו הופיע משהו שלא היה בביקור האחרון שלי במוזס (לפני פחות מחודש), שניצל בלחמניה עם רוטב מרינרה ומשהו שטוענים שהוא "קרם מסקרפונה".
חדי עין ישימו לב שיש פרגית חדשה בסגנות BBQ טקסני, שמחליפה את העוף המושחר ז"ל ואת המנה ההיא עם הפירה שכבר לא קיימת כי למה לתת פירה בחינם.

אם כבר בתופסות עסקינן, אז בארבע מתוח חמש הפעמים האחרונות שאכלתי מוזס - הצ'יפס לא היה משהו.
כשאני אומר לא משהו אני מתכוון שהצ'יפס של מוזס שבעבר היה מצדיק ביקור במקום הפך לשילוב בין רטוב (גם במסעדה, לא רק במשלוח) ללא מוכן כלל.

ונקנח במנה ראשונה חדשה שמגישים רק במסעדה: מקלות מוצרה בפירורי לחם.
המנה עצמה סבירה, הרוב שמגיע איתה הוא (אם אינני טועה) אותו רוטב של השניצל בלחמניה, שהוא טיפה תפל, מזכיר את הצנצנות של הרוטב שדוריטוס מוכרים אבל פחות חריף, בקיצור סתם עוד רוטב תעשייתי.

נקודת האור היחידה שנותרה במוזס היא הקוקטיילים שבלילה הופכים למוזלים ומחליקים נחמד בגרון.
אמנם הם מעט מיימיים (יותר קרח כתוש ממשקה) אבל הם כרגע יותר טובים מהאוכל (אלא אם אתם רוצים לדון בהמבורגרים - אותם אני לא אוכל).

משה משלוחים

אז מה ההמבורגר הכי טוב בשוק היום?
האנשים שאני מכיר מתחלקים ל2 מחנות עיקריים - מחנה מוזס ומחנה BLACK.
אני אישית משתייך למחנה השני - המבורגר הדגל של הבלאק - הנורמה ג'ין, טוב בהרבה לדעתי ממנת הדגל של המוזס - הארט בורגר וגם עשוי מבשר משובח יותר, ושניהם עולים בדיוק אותו מחיר נכון לבדיקה אחרונה - 59 ש"ח.
מה שכן, הדיל של הלייט נייט במוזס - ארטבורגר ותוספת ב33 שקלים משתלם מאוד, ואז אני מוכן לשקול לאכול שם.
למרות האמור לעיל החלטנו להזמין אתמול משלוח ממוזס רוטשילד, עקב זכרונות יפים של א' מסלט צ'יקן קיסר שהיא אכלה שם.
החלטתי לזרום בכל זאת עם המשלוח הזה, בעיקר בגלל שהיה קר בחוץ מכדי לצוד מזון משלי, והזמנתי את הארט בורגר 250 גרם עם תוספת פטריות. 2 הפריטים הנ"ל בתוספת צ'יפס ודמי משלוח סגרו את מחיר הארוחה ל150 ש"ח בדיוק. עקב היום הסוער הזהירו אותנו במוזס שייתכן שההזמנה תתעכב, אך הופתענו לטובה והיא הגיעה אחרי פחות מ40 דקות.
אין ספק שמוזס משקיעים בצורה החיצונית של המשלוח. הגיעה שקית גדולה ומעוצבת עם הלוגו של מוזס, וכל פריט בהזמנה היה ארוז בקרטון מעוצב נפרד עם כיתוב ברור, שנדע במה מדובר ולא נהיה במתח לפני הפתיחה. הגיע מספר רטבים מגוון (בקרטון נפרד כאמור) שכלל מיונז,צ'ילי אדום, קטשופ וקטשופ פלפלים.

ההמבורגר הגיע בתוך הלחמניה בילד אין, וכל שנותר לי היה להוסיף את תוספת הפטריות שנארזה בקרטון נפרד.
ההמבורגר היה בסדר מינוס בסך הכל. הבשר לא היה טעים במיוחד, הלחמניה טיפה התפוררה, היה אפשר להשקיע בקצת יותר כמות ירקות אבל זה בדיוק החוויה שזכרתי מהפעמים האחרונות שאכלתי את ההמבורגר הזה. טעים אבל בהחלט way overpriced (עלה 68 שקל כולל תוספת הפטריות - בהרבה מקומות אפשר להשיג במחיר הזה סטייק בגודל בינוני)

נעבור לגרסת הסלטים - בניגוד אלי, שאני אדם פשוט שהייתה לו דיעה קדומה לא חיובית במיוחד לגבי הארטבורגר - מנת סלט הצ'יקן קיסר היא אחת האהובות על א'. לטענתה, גם הפעם המנה לא אכזבה, אם כי חתיכות העוף היו מעט רטובות ולא קריספיות. הדבר יכול להיות נסלח עקב מזג האוויר בחוץ, והפרשי הטמפרטורות שייתכן ותרמו לתופעה.
גם בסלט כאמור נראה לי שמוזס לוקח מחירים של מסעדת יוקרה - 59 שקלים.

הצ'יפס שקיבלנו גם הוא סבל טיפה מבעית הרטיבות, אך היה אכיל בעזרתם הנדיבה של המיונז וקטשופ הפלפלים.

לסיכום, ארוחה לא רעה, מחיר מופרז לדעתי עבור התמורה. האם נזמין שוב? ייתכן, אם א' תתעקש מספיק על הצ'יקן קיסר הזה. אחרת בפעם הבאה הטלפון יהיה לכיוון של הבלאק..