גוטה בריא ומהיר, רמת גן | חיים טובים

ארוחת צהריים היא דבר מורכב.

לנסות לאכול ארוחת צהריים בריאה, במשלוח, זה עניין עוד יותר מסובך.

להיות אכלן בררן ובעייתי זה עסק אפילו עיוד יותר טריקי, ככה זה, החיים הם לא סל של פיקניק ממולא בדברים טובים.

אבל זה לא באמת נכון, החיים הם שקית הפתעות שלא מפסיקה להעניק, ולכן כל יום יכול להיות מסע חיפוש אחרי משהו מעניין.

גוטה היא למעשה רשת של שלושה סניפים (השניים האחרים בהרצליה פיתוח ורמת החייל) שמנסה לתת מענה לארוחות צהריים בריאות לאנשים עובדים. את החלק האחרון אפשר לנחש בעזרת שני רמזים גסים. הראשון הוא שכל הסניפים נמצאים באזורי משרדים, והשני הוא שסניפי גוטה עובדים בשעות לאנשים עובדים: ימים ראשון עד חמישי 12:00-16:00.

למזלי הרב הם עושים משלוחים, ככה שלא הייתי צריך להרחיק לאותם אזורים. 

והנה בונוס בדמות הרהור: מדובר באזורי עבודה, אבל לא אזורי תעשיה, כי אין שם תעשיה של ממש (מפעלים למשל), אלא אנשים יושבים על כסאות. אולי לא הגענו עדיין לשלב בו צריך לתת שמות חדשים לאזורים האלה.

ארוחת טופו בתנור, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים

כבר יצא לי להזמין מגוטה פעמיים. לא אשקר, נהניתי מאוד בשתיהן.

לא יצא לי לגוון בגלל אילוצים שבלב. כשמצמצמים את התפריט למנות צמוניות \ טבעוניות, ואז מסירים דברים שאני לא אוכל או אוהב נשארים עם קומבינציה אחת: ארוחת טופו בתנור עם ג'ינג'ר וסויה, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים ברוטב סילאן ותפוזים. את הרוטב אני שם על כל ההזמנה כי הוא טעים בטירוף. אפשר להזמין גם טחינה במקום , אבל יש לי משלי.

ארוחת טופו בתנור, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים, עם רוטב סליאן תפוזים וטחינה

הדבר שהכי בולט בהזמנה בעיניי הוא הכמות (כן, גם הצבעים, אבל זה לא בלוג צבעים).

במבט ראשון מדובר במעט אוכל. אולי זה הסידור, אולי זה החישוב של המסעדה לגבי גודל שיכיל מתוכו מספיק בריאות לכמות, אולי זה משהו אחר. בעלות של ₪49.30 ניתן היה לצפות לטיפה יותר, אבל מבחינת תמחור - המון עסקיות כיום נושקות לחמישים.

למרות מה שהעיניים אומרות, הארוחה הזו מאוד ממלאת. אולי זה האורז, אולי העובדה שהסלט שמגיע בצד היה נותן יותר נפח אם הכל היה מונח על צלחת גדולה, אולי משהו אחר וקסום שקורה כשאוכלים מספיק מזון והבטן נותנת אותות שלא צריך יותר. בכל מקרה, זה משביע ואפילו מאוד.

ההערה השלישית היחידה שיש לי היא על מינימום ההזמנה. הסכום בתלות במערכת ההזמנות הוא 140-150 ש"ח, מה שאומר שתאלצו לשכנע קולגות, חברים ומכרים שיזמינו איתכם.

אם אתם צריכים לשכנע אוכלי בשר - המקום מציע גם שניצלים, קציצות וסינייה.

שכולנו נהיה בריאים, עלו והצליחו.

עוזי חומוס פול, נתניה

על החומוס של עוזי [מוסד נתניינתי מוכר] שמעתי כבר לפני עשור במגזין החומוס המוביל בישראל, "חומוס להמונים"; אבל לא אף פעם לא חשבתי חומוס כשביקרתי בנתניה, ובטח שלא הגעתי לביקור בשעות החומוס, AKA בוהריים.

מה רבה הייתה שמחתי כשבבוקר מופלא אחד הייתי בנתניה עם הרגשה של חומוס וגיליתי שלעוזי ישנו סניף נוסף (שע"פ הבנתי הינו בבעלות משפחתית שדואגת לאחידות בטעמים בין הסניפים) והוא נמצא קרוב למיקום הנוכחי שלי באזור התעשיה הדרומי של נתניה.

החשתי פעמיי בכדי להגיע לצלחת החמה והמזומנה.

כבר מבחוץ ניכרת ההכנה למספר גדול יחסית של סועדים עם גינה מרובת שולחנות, וגם בפנים היו למעלה משלושים מקומות ישיבה, שהיו תפוסים באופן חלקי מאוד כשנכנסנו, ומהר מאוד התמלאו עד אפס מקום ע"י עובדי ההייטק של הסביבה המיידית. המקום עבר משקט ושלווה לסערה של ניגובים וקולות הנאה.

השירות חביב, התפריט מצומצם מאוד (חומוס על סוגיו, סלט, סלט עם חומוס), החומוס מגיע לשולחן כמעט מיד, בליווי חמוצים בצל ועגבניה וכמובן פיתות טריות ורכות.

הנה הוא:

חומוס פול קומפלט בלי ביצה

המנה של עוזי פול היא בדיוק כמו שמתארים אותה בביקורות השונות, מתובלת ביד אגרסיבית. מה שכן, התיבול מדהים. אם הייתי צריך למסור תיאור להשוואה וקריאה ברורה של הסיטואציה - הייתי מנסה לטעון שהחומוס של עוזי מגיע בטעם (גם הטעם המקורי וגם הטעם של התיבול) כמעט זהה לחומוס המשורר, יצירת פאר בפני עצמו.

כל הירוקים, החומוים, השמנוניים, הצבעוניים, החמצוציים, המפורזים והמרוססים מתערבבים עם חומוס חמים וטעים ביותר, מחמיאים ומשלימים את הטעם המצויין ממילא, ויוצרים מנה שכיף להתנפל עליה.

וזה לא הכל.

שניה אחרי שסיימתי את הצלחת הגיע מלצר חביב עם הצעה לריפיל שקיבלתי מבלי לחשוב פעמיים.

כשהחומוס כל כך טוב די קשה לסרב לריפיל, מה שעלה לי קצת בבריאות אחרי זה, להסתובב בשמש עם בטן מפוצצת חומוס ביום חם בטירוף זה לא מציאה גדולה.

חשבון בבקשה:

חומוס יעלה לכם 30ש"ח, סלט יעלה 20ש"ח נוספים, ועוד 8-9ש"ח לשתיה.

חומוס המשורר - ביצרון 13 תל אביב

ברחוב מגורים שקט, ירוק וחביב מסתתר חומוס מפתיע ביותר.
הוא מפתיע לא רק בזה שהוא ממוקם בין בתי מגורים ובמה שנראה שהיה או עודנו אחד, אלא בכמה שהוא ערב לי לחיך.

פעם הפינה הנסתרת הזו הייתה "פלאפל מעברי" שאנשים היו מתווכחים על מיקומו בפלאפליות הטובות ביותר ורבים על שטויות כהרגלם של בני אדם. אח"כ הסתובבו שמועות על פטירת הבעלים וטענות על טעמים שלא כתמול שלשום. אם למישהו יש סיפורים על הפלאפל - אשמח לשמוע ולהשכיל.

אם לשפוט ע"פ תמונות עבר - המקום עבר מתיחת פנים, מה שבא לידי ביטוי כיום בשולחנות, בר, מקומות ישיבה שנוספו ועוד. אבל לא באנו כדי לשפוט עיצוב.

חומוס המשורר

החומוס דיבר מהר מאוד בעד עצמו. סמיך, עשיר וטעים. גם הפול היה מעניין יותר מהמים העכורים שהורגלנו אליהם במחוזותינו. רטבי הבית המצויינים בפני עצמם הוסיפו עוד מימד חביב ביותר לחומוס שלא באמת זקוק לחיזוקים רבים.
בסה"כ מנה נהדרת לאכול באוויר הפתוח.

מי שמוצא את עצמו רעב לעוד או מחפש לפתוח שולחן יוכל למצוא שקשוקות, סלטים חמים וקרים, מנות מתחלפות ושלל הפתעות.

תמחורי החומוס מעניינים: 24ש"ח לגרגיגים, 26 לפול \ טחינה, 29 לקומפלט עם ביצה.
שתיה קלה תעלה לכם 11 ש"ח.

חומוס חמודות: דיל לא רגיל (יצחק שדה 24, ת"א)

אם אהבתם את הקונספט של  קופיקס כמודל עלות נמוכה, או חומוס הכרמל \ מגן דוד כחומוסיה שבה משלמים פחות, זו הכתבה שכדאי ומומלץ לקרוא ולהקריא לאהובים.
למתמידים בקריאה - הפתעה קולינרית בתחתית הפוסט!

אז מה המחיר הכי זול ששילמתם על חומוס בחומוסיה, עשרה שקלים? גם כאן המחיר החל בעשיריה וכעת התייצב על תריסר חדשים נוצצים. 12ש"ח זה אחלה מחיר למנת חומוס בגודל סביר.
מה הופך אותה ל"סביר" בגודל - ובכן, היא לא ענקית, אבל בשנת 2017 רוב החומוסיות התחילו לשים פחות כפות חומוס מהרגיל, חלקן אף עברו לקערות חדשות מעט קטנות בגודלן.

לא תתפלאו לגלות שלחומוס חמודות יש טעם דומה לחומוס הכרמל (זה שנמצא בשוק הכרמל, נראה כמו בית כנסת, ונקרא לפעמים גם חומוס מגן דוד - תלוי את מי שואלים). יש הטוענים שהבעלים קשורים, חלק מהעובדים נראו מזפזפים בין הסניפים, כנראה שגם המתכון איתם. הווה אומר שגם חומוס בית לחם שקשור בעקיפין או במישרין לחומוס מגן דוד חולק מתכון דומה.

באופן מפתיע לא יצא לי לשמוע תלונות על המקום. אולי זה המחיר, אולי זו העובדה שהחומוס טעים, אולי האווירה הלא מחייבת והשירות העצמי (כך שאין על מי להתלונן תכלס). בסה"כ זה די נעים לסגור פינה עם חומוס ב12ש"ח, שתיה בחמישה שקלים, ועוד באזור שלמראית עין אין בו יותר מדי אופציות (למעשה יש שם המון, אבל אם אתם עוברים במקום לרגע לא תוכלו למצוא בכזו קלות).
[מי שרוצה לדעת מה עוד יש בסביבה יכול לשאול אותנו כיצד]

חמודות - חומוס, פול, מסבחה, טחינה וטיפה חמוצים.

הפתעה!
חומוס חמודות מציע סוג של רליש חמוצים.
החידוש הוא שהחמוצים מגיעים קצוצים עד כדי עיסה, כך שהם מתערבבים במרקם החומוסי, לא דורשים כלי נוסף, ואתם יכולים להיות בטוחים שזה לא מלפפונים שמישהו לא אכל בסיבוב הקודם וחזרו לכלי.
קונספט מעניין ומפתיע לטובה.


מיקום: רחוב יצחק שדה 24 (פינת המסגר), תל אביב
ניקיון: לא רע בכלל
שירות: עצמי, אבל חיוכים בדלפק
תמחור: נמוך בצורה מפתיעה

חומוס הכרם מתחדש עם סניף נוסף (רחוב הרכבת 28)

סניף חדש ומבטיח לחומוס הכרם!
נראה שזה כבר השלישי במספר אחרי הסניפים בשוקן והמקורי בסמטת ביד הבד.
בצורתו ועיצובו הוא מזכיר בעיקר את הסניף של שוקן, מהלוגו ועד הריהוט.
הטעם לא נופל רחוק משני העצים המקוריים - אם כי הסועד שאיתי התלונן שיש יותר מדי טחינה בחיים שלו.
בסה"כ מקום לא רע לארוחת צהריים או פגישה של עורכי דין צוהלים - מה שקרה בשולחן הסמוך.

מנת חומוס ב26ש"ח ואתם יכולים להמשיך את היום שלכם עם חיוך.
בתמונה מטה תוכלו למצוא מנות חומוס + מסחבה + גרגרים. לא יכולתי לטעום פול כי בשעה שהגענו (15:30) כבר לא נותר.
בהצלחה בחיים!

למקרה שפיספסתם: הסניף ממוקם ברחוב הרכבת 28, תל אביב (קרוב לצומת עם מנחם בגין).

Very bon Much apeptit - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - #hummus #hummuslover #hummusaddict #hummusdip #hummusbar #hummuslove #hummusday #hummusexual #hummusislife

A post shared by אוכל בחוץ (@food_out) on Dec 13, 2017 at 6:01am PST

אהבה בבגט אחד ו-שתיים

להלן מספר מחשבות קצרות העלולות לחלוף במוח רעב:
1. פיתה זה לא מספיק
2. לאפה זה יותר מדי
3. בגט זה של פעם

שלושת המחשבות לא תמיד נכונות, לא תמיד שוללות זו את זו, אבל המון ושלא לומר פעמים צצות יחד בפרקי זמן קצרים הנוגעים ברעב.

בקיץ, הטיעונים הללו עלולים למצוא את עצמם בטלים.
דמיינו את הסיטואציה הבאה:
יצאתם להביא אוכל, וחם בחוץ.
מדובר בצהריים מייגעים של קיץ, ואתן מזיעות כבר ביציאה מהבניין, למעשה עדיין אפילו במדרגות \ מעלית.

ברגעים הללו מתברר כי אין צורך לאכול אוכל חם, או ממש חם, או רותח.
יש פיתה!
(שוב, לצורך העניין, יש בגט, אם פיתה לא מספיקה לכם, אבל לאפה מרגישה התחייבות גדולה מדי)

במקרה הצמחוני \ טבעוני, הבגט מתמלא בכל מה שצונן ומרענן, בעיקר סלטים, קצת צ'יפס בשביל החלק החם (או ירק מוקפץ כלשהו שלרוב כבר קיים בהיצע השווארמאתי). מטיבי לכת ואקסטרה רעבים יכולים לבקש "להוציא את הלבן" ולפוצץ את החלל בכל טוב.

לראייה מיצגים ראשון ושני.
הראשון נלקח ב: שניצל קומפני, ריב''ל 10, תל אביב יפו.
השני: אלגמוס, יד חרוצים 1, באותה העיר והשכונה.

שניצל קומפני, ריב''ל 10, תל אביב יפו

אלגמוס, יד חרוצים 1, תל אביב יפו

שני המקומות ידידותיים, מתוקתקים, וההבדלים העיקריים ביניהם הוא בהיצע הנוסף.
בעוד שבשניצל קומפני מתרכזים בשניצלים (אבל גם מוצרי עוף אחרים), לאלגמוס יש מטבח מעט יותר עמוק.
עם זאת, שני המקומות מצטיינים בסלטים ותוספות, טריות וצחוקים.
בהצלחה עם הכל.

שאלה לציבור הרחב ומחשבות על פלאפל בטעם של פעם

שוב אנחנו כאן, בוהים בתמונה של אוכל - והריר מצטבר בזוויות הפה.
הנושא החם הפעם: פלאפל.

מצאתי את התמונה הזו בטלפון, ותהיתי, איפה עוד אפשר למצוא פלאפל?
נכון, יש פלאפליות רבות, הן צצות תחת כל תחנת דלק רעננה, במקומות בהם יש חיילים, במקומות שמכינים שווארמה וכו', אבל איפה אפשר למצוא פלאפל טעים?


בשנתיים האחרונות, רוב הפלאפלים שיוצא לי לבלוס הם סתמיים.
אם אני צריך להזכר בפלאפל שהיה ייחודי - הרי זה הפלאפל בתמונה למטה. היו מכינים אותו בחומוס יונס, עם ציפוי סומסום מפנק ופנים ירוק עד אינסוף, עם מגוון טעמים שונים.
יונס כבר נסגרו מזמן.
האנשים שתפעלו אותו פתחו לימים את חומוס אבו איסמעיל בנמל יפו, ואח"כ סניף נוסף באזור רחוב המסגר. בשניהם היה ניתן למצוא את אותו הפלאפל, זה עם הסומסום והירוק והטעם העשיר.
גם הם כבר לא איתנו (תקנו אותי אם אני טועה).
אגב, עוד דבר כיפי שיונס ואבו איסמעיל הביאו היה סומאק בעזרתו תיבלו את החומוס, מה שהוסיף, ועוד איך הוסיף.

פלאפל מפנק עם סומסום, צלוחית טחינה וקצת חמוצים בצד.

אז נכון, תמיד אפשר ללכת לקוסם.
אבל איפה יש פלאפל בציפוי סומסום? לא ראיתי כזה כבר המון זמן.
אפשר ללכת לעוד כל מיני מקומות שקוראים להם פלאפל משהו, אבל לאחרונה - ככל שמחיר המנה יורד (ויש המון מנות זולות בשנים האחרונות, ואפילו כאלה שהייחוד שלהן הוא המחיר בלבד, ועל זה גם התחרות) הטעם של הפלאפל יורד גם הוא. מדובר בקציצה לסתימת פיות, לא הגורמה המרגש שמנת פלאפל מצויינת יכולה להיות.
ואני לא מדבר לצערי על חיפה, שם הפלאפל חי ובועט, אלא על תל אביב בעיקר, העיר בה יוצא לי לבלות את רוב הימים שלי מחמת עבודה וסיבות אחרות. בעיר הזו נראה כאילו הפלאפל נעלם, ומי שנשאר הם מוסדות כאלה ואחרים שמספקים את הפלאפל, על הדרך מנסים לייצר עוד פרנסה ממוצרים משלימים, או פשוט לא נותנים לו את הבמה והסומסום הדרושים.
חסר לי הסומסום הזה.

אני לא רוצה להתחיל למנות מקומות, זה הרי ברור שיש פלאפל, הוא לא נעלם לחלוטין, אבל הרמה ירדה, וגם המלאי איכשהו קטן. והמחיר עלה, בקטנה, טיפה פה, טיפה שם.
יש זכיינים, יש מוסדות ותיקים, אבל איפה הריגושים?

ועכשיו לשאלה הבוערת:
איפה יש פלאפל טוב?
באיזה פלאפל אתם ואתן יכולים להשבע?
לאן צריך האדם הפשוט ללכת כדי לקבל את הקציצה הטובה באזור?
ספרו לי, ספרו לי הכל, לי ולכל האנשים הרעבים.

בכור את שושי (סניף יד חרוצים)

כמנהגי לאחרונה, החלטתי לאכול ארוחת צהריים בריאה.
ירקות הם בריאים, נכון? אז הלכתי לאכול תבשיל ירקות על קוסקוס.

למעשה, ביקשתי על חצי אורז וחצי קוסקוס, אבל קיבלתי רק את השני, וגם הוא היה מבושל יתר על המידה, דייסתי, כמו הירקות, קצת לא נעים לשעת צהריים שהיא למעשה בוקר, גם הירקות בושלו יתר על המידה.

בכל מקרה:
לשולחן הגיעה מלצרית ממש נחמדה (ומבולבלת) ששכחה את השתיה, את ההזמנה, והביאה לנו צלוחית פינוק של תבשיל בקר ושעועית (שני טבעונים, שהזמינו מנות טבעוניות, אבל זו כבר לא אשמתה).
בעבר המקום היה דופק טוב יותר, ולא דופק את הלקוח.

קוסקוס, ירקות, צ'רשי ועוד.

עם כל האמור לעיל - היה טעים.
מושי, מעיך, לעיס, דייסתי, ועדיין, הטעם היה טוב.
אה, ועוד נקודה - הפעם מהעבר: אם אתם רוצים לוודא מה אתם אוכלים, תעשו לעצמכם טובה ותסבירו למלצרית בדיוק מה הולך. פעם לקחתי מהם שתי מנות שעועית צמחוניות, ובדיעבד התברר שהשעועית מבושלת ממילא עם גושי בקר עצומים, והצמחונות של המנה היא שלא מוציאים לכם אותם מהסיר לצלחת. סתם שתדעו, אם אתם מנסים להמנע או משהו.

בסה"כ מדובר במסעדת פועלים לא רעה שמשחקת על עניין האוכל הביתי די טוב, אז אם אתם בסביבה וזה.
וגם: היה מלון לקינוח! (על חשבון הבית)

חומוס אליהו | לבונטין 2, תל אביב

אמש אכלתי לראשונה בחומוס אליהו, מקום חדש (יחסית) שהוא זכיינות של בית עסק אחר עם מוניטין בעיקר בקרב תושבי הצפון הקרוב.
אני לא יכול להגיד שהמנה המשולשת שאכלתי הייתה מדהימה, אבל היא הייתה טובה, גדולה ומשביעה.
המחיר - 25ש"ח למנה, מרגיש מעט גבוה, אבל יש שיתנחמו בגודל המנה ובריפיל המוצע בסופה (אפילו לי לא היה מקום).

האוכל היה טרי וטעים אפילו שבאנו בשעות בהן החושך כבר התחיל לרדת על העיר, מה שהיה מצויין במיוחד כי שתי החומוסיות שהיו הבחירה הראשונה שלנו כבר היו סגורות.
בסה"כ מדובר בקום שהייתי רוצה לראות מצליח, ואני בהחלט אחזור אליו.

משולש | חומוס אליהו

סיכומון:

• ניקיון - על רמה
• שירות - חינני וחביב
• אוכל - טעים
• מחיר - גבולי
• אווירה - כיפי

מומלץ לבקר.

תפודים ונהנים: אלגמוס

בוודאי שמתם לב שמדובר ברצף של פוסטים על אלגמוס.
לא מדובר חלילה בקידום ממומן אלא באסופה של פוסטים מהמקום אשר לא פורסמו בעבר ולצורך הכרונולוגיה בחרתי לפרסם אותם אחד אחרי השני.

הארוחה שעליה נדבר הורכבה מסלט אסייתי עם טחינה, חצילים קלויים ברוטב חמוץ מתוק, צ'יפס, תפוחי אדמה קטנים ושובבים שנאפו להם בתערובת פפריקה מעושנת ומעט חמוצים בצד.
רציתי גם עמבה אבל היו על הבקבוק שיערות ואבק אז נאלצתי לוותר.

הגוונים האדומים הם תאורה שעברה מהשמש היוקדת דרך הגגון האדום וישר לתוך הצלחת שלי.
האוכל היה טעים בצורה בה רק אוכל בסיסי מאוד יכול להיות, דברים פשוטים שטעמם אהוב.
אמנם נורא קל לטעות גם עם טחינות, צ'יפסים, תפוחי אדמה ועיסות חציל, אבל כל אחד מהם היה במיטבו, אולי מלבד החמוצים.
נהניתי מאוד, אפילו שהאנשים שישבו סביבי בלסו שווארמה כאילו אין מחר.

אלגמוס: חמגשית מהחלומות

זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי חמגשית גדולה כל כך.
שאלתי אותה לשמה אך היא מילאה את פיה סלט עם טחינה, צ'יפס, בטטה אפויה וירקות מוקפצים.

ניסיתי להכניס את תכולתה אל פי אך הסתבר שבתוך הירקות המוקפצים היה בצל רב מספור אותו נאלצתי לדלות ידנית.

זו הייתה חוויה בלתי נשכחת בעלות של 25 שקלים.
הבטטה הייתה מופלאה.

סלט עם טחינה, צ'יפס, ירקות מוקפצים, בטטה בתנור.

באופן מפתיע בסיום החמגשית הייתי עדיין רעב בצורה קיצונית.
ייתכן וזה נבע מהעובדה שאני רגיל לאכול ארוחות צהריים בלחם שהרי ידוע שערימות של בצק נוטות למלא את נפח הכיבה טוב יותר מעלים של סלט בבדידותם.
הלקח נלמד ומאז אותה פעם לא אכלתי שוב מתוך חמגשית.

סביח וזה עובר: קוויק קפה

לפני ימים מספר סיפרתי בשמחה האופיינית לי על טוסט טעים שאכלתי לארוחת בוהריים.
אירוע זה קרה במקום המתקרא קוויק קפה, אחד מסניפי הרשת הממוקם ברחוב הרכבת 28 בתל אביב.

באותו מעמד סיפרתי גם על סנדוויץ' הסביח שלהם אותו אכלתי ומחירו בישראל עשרים שקלים, כן כן , 20ש"ח, חדשים מהבנק מה שנקרא, שתי גולדות או אחד משה שרת עשוי ניילון.
יש שיקראו לי פארש, פראייר, נעקץ, אחד שנולד כל יום, אבל אני אדם פשוט שמאוד מאוד רצה את הכריך שהיה מול עיניו.

לחמניית בריאות עמוסת דגנים, טחינה, חציל, ביצה, עגבניה, חסה ומלפפון חמוץ

הכריך עצמו היה מדוייק מאוד, הכל בו היה גם טעים וגם טרי.
אמנם זה לא מסוג הסביחים שמכינים מול העיניים בפיתה, אבל הרכיבים היו מהשעות האחרונות והכל עבד בפה כמו שעון שוייצרי מכוייל היטב.
אמנם בתוספת שני שקלים יכולתי לאכול סלטים בלאפה + שתיה במקום אחר (אלגמוס למשל) אבל זה כבר עניין של דקויות.
האם יצאתי מרוצה? עד מאוד.

סופיצה | SouPizza | יהודה הלוי 56 תל אביב

קודם כל יש משהו שצריך להוציא מהדרך: לסופיצה יש אחלה מרקים. באמת.
מרק הפול שלהם מושלם, מרק האפונה מדהים, מרק הבטטה לא רע בכלל, יש אפילו מרק קישואים מעניין במיוחד - ואלה רק המרקים שיצא לי לטעום, יש להם עוד סוגים רבים.

"אבל"...

לסופיצה יש גם אתר משלוחים ומידע שלא עודכן כבר המון זמן, עם מחירים מטעים ומספר טלפון שמוביל לספר האוכל, בו כמובן אומרים למתקשר שהוא הגיע לסופיצה, ואז מבקשים ממנו להמתין או במקרה שקרה לנו אומרים שהם עסוקים ומתקשרים חזרה אחרי חצי שעה!

מה עוד אפשר למצוא?
טוב ששאלתם: אפשר למצוא למשל את הפרט הבא - בתפריט של המסעדה יש מרק קטן ב18 ומרק גדול ב28.
במשלוחים הגדלים משתנים טיפה, והמרק הקטן הוא למעשה חצי ליטר ב28, והמרק הגדול הוא ליטר ב50 שקלים.
אם לא תדעו איפה למצוא את זה באתר - זה בטוח לא יבוא אליכם.
אבל זו כבר קטנוניות, עכשיו נעבור לדברים האמיתיים.

פיצה אנשובי עם עגבניות בהפתעה

אף פעם לא אהבתי או הבנתי את הנורמה שאומרת שפיצה עם אנשובי מגיעה בפיזור של פילה אחד למשולש.
כן, המון אנשובי זה לא להיט ובעל פוטנציאל למחוק את הטעם המקורי של הפיצה, אבל מצד שני, בחו"ל יש פילטים גדולים, ולא הדגיגונים הקטנטנים שנוטים לראות בישראל.
בכל מקרה, הפיצה הייתה לא רעה, אם כי גם לא יוצאת דופן בצורה כלשהי.

פיצה אנטיפסטי, ללא בצל ודלעת

הפיצה השניה הייתה עם מגוון ירקות, לא רעה, אם כי בחרנו שלא לשים עליה את הבצל והלדעת שהיו אמורים להגיע עמה.
בנוסף היו גם צמד מרקים מוצלחים ביותר, כך שאולי הם שמו את הסופ לפני הפיצה בשם שלהם בצדק.


משלוחים - דרך ספר האוכל
מזון - החוויה הכללית טובה אך לא מצויינת, אם כי המרקים מאוד מאוד טובים
כשרות - חלבי
שעות פתיחה - ימים א'-ה' 12:00-24:00 ו' 10:00-15:00 , מוצ"ש שעה מצאת שבת-24:00 אבל אל תתפסו אותם במילה

קפה מונטיפיורי | פיצה רעה

ארוחת צהריים בקפה מונטיפיורי שבתל אביב הפכה לסיוט כאשר קיבלתי פיצה ממש יפה שהבצק שלה לא היה אפוי במרכזו.
לאחר בקשה והסבר החזירו אותה אל התנור, משם היא חזרה טיפה יותר שרופה מבחוץ אבל עדיין כמעט נוזלית.
החוויה הייתה דומה לכל הסועדים, וכולנו ישבנו וחיכינו שוב ושוב לאותו חימום נכסף שיאפה את הפיצה עד סופה האכיל.

בריא בא | פסטה טבעונית בהפתעה

בריא בא הוא אחד ממקומות הסלטים \ סנדוויצ'ים שנסגרים אחרי ארוחת הצהריים.
מבחר מנות, סרט נע של אנשים, הרבה קופסאות פלסטיק של בני אדם שאוכלים במשרד שלהם סלט מול המחשב.
לא בהכרח מקום רע, במיוחד אם אתם בקטע של סלט עצום מפוצץ בכל טוב.
אני אישית לא אוהב, כי בשעות בהן אני אוכל - כל הירקות כבר מעורבבים ויש חתיכות של בצל מסתתרות בין כל ירק אפשרי.

לא היה שום דבר שרציתי, למעשה גם הירקות די אזלו, הסלטים היו במצב בו כל הרכיבים היו מפוזרים בקונטיינר אחד של השני. ברגע של יאוש לקחתי פסטה ברוטב עגבניות וביקשתי להוסיף לתוכה טופו. כשהמנה הגיעה גיליתי שאין פרמז'ן כי המקום בדיוק קיבל כשרות בשרית. לאחר מחשבה קצרה הוספתי לפסטה קרוטונים, הם היו קראנצ'יים ומתובלים וסוג של הצילו את האסון שהתרחש בצלחת. הפסטה כמובן הייתה מבושלת יתר על המידה.
ארוחת צהריים שמח!  

תגובות יפות שקיבלנו באינסטגרם:

* אפילו אתה צריך לדעת שיש דברים שלא מכניסים לבטן!  

* הבטן זה לא פח זבל.כדי לחשוב פעמים לפני שמחניסים משהו לפה.

הסושיה אבן גבירול | חם או סתם

ביקור לפנות ערב בסושיה באבן גבירול יכול להניב סיפורים לא נעימים.
היינו שלושה סועדים, שניים היו מרוצים וסועדת אחת סבלה וסבלה.

למטה תוכלו לראות את ההזמנה שלי. שני רולים של אינסייד אאוט סלמון סקין עם אבוקדו ורול אחד של שרימפס בטמפורה עם אבוקדו בציפוי פירורים קריספיים וקסומים של פנקו.

אינסייד אאוט סושי רול עם שרימפס בטמפורה ואבוקדו

אז כמו שציינתי, היה לי טעים, מאוד אפילו.
ישבתי וזללתי ונהניתי.
גיליתי גם שלמרות שהייתי רעב בטירוף - שני רולים בהחלט הספיקו שלי, שלושה כבר היו הגזמה, מה גם שהייתי צריך לעזור לסועדת היקרה לסיים את הרולים השנואים שהיא קיבלה.
יצאתי עם בחילה עמוקה והרגשה של בלון שנופח יתר על המידה.

שני רולים אינסייד אאוט של סלמון סקרין קריפסי ואבוקדו, עטופים במעט שומשום

הרשו לי לספר לכם מה הרס את הארוחה של הסועדת. זו הייתה בטטה חמה.
בזמן שהסושי שלנו הגיע בטמפרטורה ראויה - היחידות שהסועדת קיבלה היו חמות.
לאחר בירור הסתבר שהבטטה הוכנה במיוחד להזמנה שלה והיות כל הרולים שלה הכילו בטטה - הם כולם היו חמים בצורה ניכרת שבהתחלה הקשתה על האכילה ולאחר מכן שמרה על הטמפרטורה של הרולים ברמה שהפכה לאי נעימה בעליל.

בעוד יש טמפרטורות מומלצות לשמירה על תוספות הסושי לצד נורמות אחרות לשמירה על האורז (על מנת שלא יתסס) כאן היה מדובר באוכל חם בצורה לא שגרתית.
מיותר לציין שכחבר טוב פתחתי את הצלחת שלי בפני הסועדת שעימנו וכעוש על מעשיי הטובים קיבלתי בתמורה את הסושי שלה.

הערה נוספת: לג'ינג'ר המומחץ היה טעם מזעזע, כאילו מישהו ריסס עליו חומר לניקוי שולחנות, ואני אומר את זה בתור אדם פשוט שיכול לאכול ג'ינג'ר חי בהנאה מרובה.

בקצרה:
אוכל - לא כיף לאכול סושי רותח - לתשומת לב הסועדים והצוות
מחיר - המחירים של הסושיה עלו לאחרונה
ניקיון - מוקפד למדי
שירות - חביב אם כי לא מספיק רגיש כדי לזהות אדם בשולחן שלא נגע באוכל שלו כלל
עיצוב - אוריינטלי ומעט קלישאתי


אזכורים נוספים של רשת הסושיה:
חוויה רעה: הסושיה, בן יהודה, ת"א
סושי סושי סושי

מפגש שאול סניף המסגר | עדכון ואכזבה

לפני כשבועיים סיקרתי את מפגש שאול סניף המסגר והתרשמתי לטובה.
אני חייב לעדכן ולהזהיר, כי הביקור האחרון (השני במספר) שלי במקום היה פחות טוב.

ביקרתי עם ידידה מהעבודה.
לצערי לא הייתה שווארמת עגל ולכן לקחתי שווארמה הודו בלאפה.
אני לא יודע לציין מה היה רע, אבל לא הצלחתי להגיע לחצי הלאפה, וגם את מה שאכלתי בלעתי רק כי הייתי צריך והיה לי חבל על הכסף. בנוסף הצ'יפס היה לח וקשה מבפנים והחמוצים שאהבתי בביקור הקודם היו פחות מטריים ולא ממש טעימים.

אחזור לבקר פעם נוספת כדי לבדוק אם היה שיפור.
אנא ספרו לנו אם גם אתם חוויתם משהו דומה במקום המדובר או בכלל, למה שלא תספרו לנו דברים, זה נחמד.

מפגש שאול סניף המסגר | חם מהשטח

הבולס ואני נפגשנו לארוחת צהריים.
שנינו חלפנו לאחרונה ליד הסניף החדש של מפגש שאול (המסגר 45 תל אביב) והשילוט סיקרן אותנו, שלא לדבר על הריחות.
בהתחלה זה לא נראה מזמין במיוחד - אבל אחרי שהם השקיעו בשילוט ומדבקות ענקיות עם תמונות של המנות כבר היה טיפה יותר מעניין בעין.

שנינו בחרנו בשווארמה עגל - בפיתה.
האפשרות השניה הייתה פרגית.
הודו ופרגית אפשר לרוב לתבל ולצלות ובכך לעבוד איכשהו על החיך או סתם לעבור בבינוניות עם חומר גלש שקשה לקלקל (אך יש כאלה שהורסים עד הסוף).

הטעם והמחיר היו מפתיעים. עוד פרטים אחרי התמונה.

שווארמה עגל בפיתה | מפגש שאול

ראשית - השוואה קצרה:
בכדי לרכוש שווארמה בפיתה אצל דבוש (כולנו מסכימים שדבוש הוא מדד לשווארמה לא רעה במחיר גבוה אבל לא מהקיצוניים ביותר) תאלצו להפרד משלושים שקלים (30ש"ח למקרה שאתם מעדיפים מספרים).
עכשיו תחזיקו חזק.
שווארמה עגל + בקבוק פלסטיק של קולה זירו עלו לי 32ש"ח סה"כ, עם תוספת צ'יפס בצד.
זה נכון שיש זולים יותר, חלק אפילו באזור הליכה (אם כי באותו הבניין וממול אפשר לדעתי למצוא גם שתי שווארמות הרבה יותר יקרות) אבל כאן מדובר במשהו אחר.

הבשר היה מעט מלוח, עסיסי מאוד, לא עשוי עד מצב של "שרוף", זו לא הייתה שווארמת גורמה (האיטליז למשל) אבל היה מדובר במנה מהנה ומשביעה במחיר מניח את הדעת.
במחיר שאותו דורשים כיום על פיתה של שווארמה פרגית - זה בהחלט שווה.

לסיכום:
אתם מוזמנים לנסות, אני ממליץ.
אני בטוח שאם פיספסתי משהו אז הבולס יוסיף בתגובות.

דה באן | חומוס הכרמל | ביר מרקט

אין כמו ארוחת צהריים עם חברים מהעבודה.

אני אומר את זה די הרבה אבל זה רק נהיה יותר ויותר נכון.

הארוחה היא הזדמנות להתגבש, לדבר עבודה בסביבה נעימה יותר, לקטר ולשחרר לחץ, לאכול טוב ולהתעכב בחוץ קצת יותר ממה שהיית מרשה לעצמך בארוחה לבד.

ומה יותר טוב לגרגרן כמוני מאשר ארוחה? התשובה פשוטה: מספר ארוחות.

חומוס הכרמל, עם טחינה היוה, גרגרים חמים, חריף מדהים וחמוצים קראנצ'יים שמוסיפים למנה

תחנה ראשונה: The Bun.
אם ככה, תשאלו אותי מה הסיבה שהתמונה הראשונה היא דווקא של חומוס הכרמל?
ובכן, אחת מנשות הקבוצה החליטה במפתיע שלא לאכול בדה באן, ויצאה החוצה.
אני הצטרפתי אליה כדי שלא תהיה לבד בעולם.
הלכנו לחומוס הכרמל ואכלנו את החומוסים הטובים בעיר במחיר של עשרה שקלים בלבד למנה. המציאה של הלייף.
השתיה אגב בחמישה שקלים בלבד.

טעימה של בירה מהחבית בביטר מרקט

תחנה שניה: ביר מארקט.
ממש מול חומוס הכרמל עומדת הבאסטה של הבירות, פאב באמצע השוק, שרפרפים בתוך ההמולה, נוזלים כיפיים שירעננו כל רוכש ורוכשת בימים חמים.
שאלתי מה יש בחבית וקיבלתי כוס דגימות קטנה וחמודה (שמופיעה בתמונה).
בסופו של דבר לקחתי לדרך בקבוקים של סיידר תפוחים ורימונים.
סיידר רימונים אחד שתיתי כבר תוך כדי הליכה חזרה לרכב (שעברה דרך דוכני גבינות אותם לא צילמתי).
לביר מרקט יש גם סניף בנמל יפו (בתוך מתחם השוק). העובדים בשני הסניפים נחמדים, הבירות מגוונות ומעניינות וגם המחירים לא רעים כלל.

המפורק של דה באן נוסע באוטו

חלק ג' וחשוב לא פחות: דה באן!
ברוב חוכמתי ביקשתי מאחת הסועדות שנשארה במסעדה שתיקח לי לדרך שני כריכי בקר מפורק כאשר הן תסיימנה לאכול שם.
לטענתה - האחים שי ואייל קיצ'ס התנגדו מחשש לאי עמידותה של המנה במסע אל מחוץ למסעדה אך בסופו של דבר הסכימו ולו רק כי הם מכירים את אהבתי הרבה ליצירה שלהם.
אמנם התגנבו לאוניי שמועות שהיה באותו יום גם פורק בלי אבל בסה"כ זו אשמתי שברחתי בעקבות הקולגה.

המפורק של דה באן על השולחן בעבודה

שמחתי מאוד שהם הסכימו כי הכריכים עמדו בדרך נהדר.
אחד מהם נאכל בערך רבע שעה לאחרן מכן, תוך כדי נסיעה.
הוא היה נהדר והלחמניה עמדה בלחות ובמבחן הזמן. אכלתי וליקקתי את האצבעות.
עולם הבישול הישראלי צריך לעצור את הכל ולחקור את הכריך הזה על רבדיו הרבים.
באמת, אתם חושבים שאתם יודעים מה זה אוכל, אבל מעטים כריכי הבשר המפורק בישראל וזה אחד הטובים אם לא הטוב שבהם.

המפורק של דה באן אומר שלום לאוטובוס דן

הריך השני נאכל חצי שעה מאוחר יותר, הבשר הספיק להתקרר אבל עדיין היה מספיק רק וטעים, הלחמינה לא נס ליחה גם היא. היא לא התפרקה, לא נרטבה מדי, הטעמים והמרקמים נשמרו באופן מצויין.

סוף פסוק:
כיף לצאת לאכול.
מעט פחות כיף עם אנשים בעייתיים.
הכי כיף עם חומוסים וכריכים ובירה גם!

סעיד המקורי מעכו סניף תל אביב | חומוס עם חברים

אין כמו ארוחת צהריים עם חברים בשביל להשתחרר מלחצי העבודה.
כל החברים והחברות במשרד יוצאים לנגב חומוס איכותי, אפילו בת הזוג המקסימה שלי מצטרפת.
באמת, מה אפשר לבקש יותר מזה באמצע של יום מעצבן? אולי רק מיליארד דולר ובריאות לכל המשפחה.

לרוב כשהרבה אנשים יוצאים לאנשהו מתחילים ריבים קטנים לגבי היעד.
לא כולם רוצים לאכול בדיוק באותו המקום, כל אחד מדמיין משהו אחר ובאמצע יש אי הסכמה ומדון.
הפעם כולם רצו חומוס וההחלטה נפלה על חומוס סעיד, ככה שגם מי שמעדיף בשר יוכל לקבל איזו שווארמה או שיפוד או חזה עוף בגריל.

מחלוטה: חומוסף, פול, גרגירים, טחינה, לימון חריף והרבה שמן זית

אני לקחתי מחלוטה, מה שיצא בפועל חומוס פול עם גרגרים, טחינה, רוטב לימון חריף, המון שמן זית ופפריקה ביד נדיבה.
הפול הרותח השלים את החומוס שהיה בטמפרטורת החדר הצוננת, הגרגרים הוסיפו משחק מרקמים לכל ביס והטחינה העשירה הייתה כמו פינוק על כל פיסת פיתה.
הפיתות אגב היו טובות מבעבר, משהו השתפר - אמנם לא חם ורך ומלטף עדיין, אבל פיתות היו טובות מהממוצע.

מסבחה: תערובת חמה של חומוס עם טחינה וגרגרים, מתובלת בחמיצות וחריפות, עם גרגרים, ביצה קשה ועיטור של פטרוזיליה טריה.

האישה הזמינה מסבחה שלא נשמעו עליה תלונות ונראתה מדהים.
אנשים נוספים בשולחן אכלו שיפודים על אורז עם שעושית ועוד מנות חומוס.
כולם היו מרוצים והשמחה הייתה רבה - למרות שהיינו צריכים לחזור למשרד ולעבוד עוד כמה שעות טובות.

לסיכום: אמנם סעיד ידוע בתור ה-חומוס המיתולוגי, בסניף התל אביבי החומוס הוא בסדר, ממוצע כזה, אבל הוא זול, עם שירות חם וכשהוא מגיע מלווה בדברים אחרים (פול, טחינה, גרגרים וכו') הוא משתדרג פלאים. יש גם שווארמה טעימה.
אם אתם בסביבה ומתים מרעב - אין סיבה לא לנסות.


אם בא לכם לראות תמונות ממש ממש יפות מביקור קודם בחומוס סעיד אז יאללה תתפנקו, תקליקו.