גומבה תל אביב

מכירים את גומבה? יש מצב שלא.
אני לא הכרתי. לא הכרתי ואז פתאום גיליתי שיש להם כבר שלושה סניפים.
שלושתם מפוזרים באזורי תעשיה: קריית מטלון פתח תקווה, לזרוב ראשון לציון, ויגאל אלון תל אביב שהוא למעשה אזור שכולו משרדים, אז התאוריה שלי טיפה נשברת שם, אבל מקווה שאתם עוקבים אחרי הטרנד שאני מנסה לתאר.

בתמונה מטה תוכלו לראות:
1.אנטיפסטי פטריות צלויות בעלות סמלית של 25₪, אשר מוגש עם פרמז'ן, רוקט ותחמיץ בלסמי.
2. קנלוני בלנקו, בעלות של 53₪, ממולא בגבינת עיזים, פסטו, אגוזי מלך, וברוטב שמנת ופרמז'ן, מכוסה פרמז'ן מעל.
3. סודה.

קנלוני, פטריות, סודה.

אז רשמים מהמגש הנ"ל: טעים!!! טעים בטירוף למעשה. ניסיתי את מנת הקנלוני בשלוש הזדמנויות שונות, והיא הייתה מדהימה בכל פעם. ההבדל היחיד היה שבאחת הפעמים אגוזי המלך היו קצוצים גס יותר.
את הפטריות יצא לי לנסות פעמיים, טעם אחיד לחלוטין, טעים, וכמות שעולה על הנורמה למנות ראשונות.
אני חייב לחזור שניה לקנלוני, הוא ממש ממש טוב.

לגבי המקום עצמו: ההזמנה נעשית בדלפק אחד, קבלת המזון נעשית בדלפק אחר, ההגשה היא עצמית, כך גם ההושבה.
הסניף שביגאל אלון הינו רחב ידיים, ויש גם שולחנות מוצלים מחוץ למסעדה, העיצוב הוא תעשייתי, אך יש בו גם את הקירות הקלישאתיים של מוצרי מזון מאיטליה שיש במקומות שמתמחים במזון איטלקי, כאן ניתן גם לרכוש מהם.
בסניף המדובר קיים גם דלפק נוסף המציע משקאות אלכוהול, קינוחים ושתיה חמה. אין לי מושג אם זה חוזר על עצמו בסניפים אחרים, אבל אם אגיע אזכור לעדכן.

פיצה מרגריטה קלאסית.

ומנושא לנושא באותו נושא, למעלה תוכלו לראות פיצה מרגריטה (45₪), עם אדם שמנמן ברקע בשביל פרופורציות.

היא לא קטנה ביחס למחיר, או בשביל פיצה אישית, והיא לא רעה. היא לא פיצה שחובה לכתוב עליה בהודעה המונית לכל אנשי הקשר בוואטסאפ, אבל היא אחלה, סביר להניח שהפיצות עם התוספות יהיו יותר טובות.

מצאתן טעות? גיליתם שאתם לא מסכימים? פגעתי לכם בכבוד?

ספרו לנו כיצד!

פארו - FARO, מחלף בית ינאי

רק בשביל להוציא מהמערכת נקודה אחת שהציקה לי, הרשו לי לחלוק שזה לא משנה לאיזה מהכתובות שיתנו לכם תיסעו, בסופו של דבר תגיעו לפארו.

היא ממוקמת במחלף בית ינאי, בקצה רחוב כוכב הים שבחופית, קניון אם (M) הדרך, בית הפנקייק, תחנת הדלק ועוד.

בסופו של דבר, המסעדה בסה"כ ממוקמת בחלל שבו שכנה בעבר ולרי בר 'N' בורגר.

ושלא תתבלבלו, הנסיעה משתלמת. כמעט, אבל די.

מדובר באליה וקוץ בה, אבל גם בחוויה גסטרונומית לא רעה, על כך תגלו כמובן בהמשך הקריאה.

את הארוחה התחלתי עם קוקטייל שאת שמו אני לא זוכר, משהו שמכיל פסיפלורה, או איות כלשהו של תשוקה באנגלית. הטעם היה לא רע, מעט על הצד המיימי, אבל המראה היה קצת נטול השראה אלא אם כן אולם חתונות משנות התשעים נחשב. לשים נענע ותפוז חתוך גס זה לא מרגש במיוחד.

עוד לא הספקתי לעשות קולות של פיעפוע עם הקשית של הקוקטייל וכבר הגיעה המילנזאנה שהזמנתי.

סטייק חציל קלוי על קרם גבינה כחולה, גרגירי חומוס, עגבניות לחות, קשיו, פטרוזיליה ובזיליקום, את תמונתה המרגשת תוכלו לראות מתחת.

סטייק חציל קלוי על קרם גבינה כחולה, גרגירי חומוס, עגבניות לחות, קשיו, פטרוזיליה ובזיליקום

ההגשה הייתה נאה, הכלי מותאם בצורתו וחומריו לחומרי הגלם, והכל קרץ לעין.

אפילו שמהצד נראה שזה סתם טייק מקומי על חציל בגריל, עם עגבניות שרי קלופות וקצת עיטורים - הקסם האמיתי קרה בביס.

קרם הגבינה הכחולה התברר כפיוז'ן בין מה שהרגיש כמו גבינה כחולה עם טחינה. לא ברור אם ניצחון או אכזבה או סתם הפתעה, אבל בהחלט מעניין בפה ומפתיע לטובה.

האכזבה היחידה מהמנה שהייתה בסה"כ בדיוק מה שהובטח הייתה שאחד החצילים היה יכול להיות מוכן יותר.

השלב הבא היה ניוקי מטוגן עם אספרגוס, שימאג'י, שמפיניון, כמהין ורוטב שמנת כמהין.

אין לי תמונה לחלוק כי היא יצאה רע.

תצטרכו לסמוך עליי שזה היה ניוקי מושלם, ברוטב מושלם, ההגשה הייתה קסומה, וזה היה ללא ספק הניוקי הטוב ביותר שאכלתי בשנתיים האחרונות. אני מרייר רק מלחשוב עליו. לדעתי הוא מצדיק.

אחרי הניוקי הגיעה פיצה, המתוארת כך: רוטב עגבניות, פורצ'יני, שמפיניון, מלך היער, חורש, בזיל ומוצרלה.

אני לא בטוח כמה מהפטריות תוכלו לזהות בתמונה, אבל אתם מוזמנים לנסות.

פיצה פונגי

העניין עם הפיצה היה לא פשוט. היא הייתה טעימה, אבל היה לה בצק מהסוגה של פיצה פיליפ, כזה עם גוונים של מחמצת, לא בדיוק מתוק. ההבדל הוא שבפיצה של פארו היה הרבה ממנו, במיוחד בקראסט הענקי. כשהוא היה לבדו, החמיצות המרירה פשוט לא עבדה כמו שהיא תפקדה עם שאר הרכיבים. 

למזלי קרה נס גדול, ונשאר הרוטב מהניוקי שהיה אפשר לנגב עם הקראסט הלא מהנה.

נס נוסף שקרה הוא גלידת הסניקרס.

היא אמנם נראתה כאילו מישהו השאיר אותה בחוץ יותר מדי זמן, אבל הסתבר שהרכיבים שלה הופכים אותה לנוזלית למראה וצמיגית במקרמה.

וגם כאן, לו רק היו מביאים כפית במקום כף...

לסיכום, עדיין לא מדובר בנס קולינרי 100%, יש מקום לכיוונון ושיפור, אבל סועדים רבים סביבי הביעו עניין וליקקו את שפתיהם (היו גם תלונות).

אם בא לכם ארוחה משפחתית עם שירות מצויין, ומקום שבו הילדים יוכלו להתרוצץ, לזרוק נעליים ולפזר סוכר ומלח (אני לא מגזים לגבי הנעליים), בואו בהמוניכן.

פיצרון, שדרות ההשכלה 1, ביצרון

כל החבר'ה נפגשים לעסקית.

לא ידענו מה בא לנו ובסוף נכנסנו למקום פינתי חמוד ומזמין.

כבר בדלת הזהירו אותנו שמדובר במקום צמחוני \ טבעוני, מה שלא הפחיד אף אחד בשום צורה.

הגיע תפריט חביב ביותר, וכולנו לקחנו עסקיות פסטה, והסכמנו על פיצה לחלוקה בתור פינוק.

העסקית מתרחשת בין שתיים עשרה לארבע, וכוללת לחם, טחינה, סלט ושתיה שמגיעים עם כל מנה.

כל האלמנטים של העסקית היו טעימים, משהו מפתיע היות ורוב ההיצע בז'אנר תמיד מנסה לחסוך על חשבון הלקוח.

הרביולי שלי היה מצויין.

שאר הסועדים גם נהנו מאוד.

לגבי הפיצה הייתה הסכמה שזו לא פיצה שבאים במיוחד בשבילה כשמחפשים פיצה, אבל בתור ערך מוסך לארוחה, או פיצה שאיננה מפיצריה היא דווקא לא רעה בכלל.

מאז הביקור כל הסועדים הביעו עניין לחזור למקום שוב, וזה כבר אומר את הכל.

באזור שבו ההיצע דל, והאפשרויות נוטות לאכזב - פיצרון היא פנינה, נווה מדבר, ועוד שלל מילים.

אגב, מסתובבת שמועה שיש להם גם בופה ממש מעניין מדי פעם, ותערוכות בחלל המסעדה.

Big Mama - The Plot Thickens

כזכור לכם, קוראי הבלוג הנאמנים, לפני כמה שבועות ערכתי תחקיר מקיף ורב הזמנות אודות שלל המסעדות הדומות המתחבאות להן ברחוב הנצי"ב 5, תל אביב:  שלוש פנים לביג מאמא

מסקנותיו היו שישנן מספר 'מסעדות' (נומינלית בלבד, ככל הנראה) המתבססות על אספקטים שונים בתפריט של ביג מאמא. אם תרצו - אלטר אגואים. ישנה 'ביג מאמא - בישולים' שאינה מסתירה את הקשר שלה למסעדת המקור, ומתבססת על תבשילים, קוסקוס וכו'. ישנה 'רגע טבעוני' - המתבססת על האלמנטים הצמחוניים והטבעוניים בתפריט של 'ביג מאמא', והייתה גם 'רגע איטלקי' - שכללה פסטות שקיימות בביג מאמא, סלטים, ומרקים, וגם כמה מנות איטלקיות נוספות - ביניהן 'סקלופיני' בשני רטבים אפשריים.

אספקט מעניין בפיצול האישיות הזה הוא התמחור - שאינו זהה למנות זהות. מרק ינע בין 22 ל25 בין המסעדות השונות. ניחא.

היום, כמו בכל יום עבודה, סרקתי את עמודי התןביס בתשומת לב, על מנת לבזבז זמן עבודה יקר ולהחליט מהו האוכל המיטבי שעליי לאכול היום. ואז נתקלתי במסעדה חדשה 'סקלופיני'. מיד כשנכנסתי לתפריט המסעדה, ראיתי את כתובתה - הנצי"ב 5. באותו רגע ידעתי שאני חייבת להזמין משם.

'סקאלופיני' מפתחת את קונספט ה 'סקלופיני' שמוצע לנו ב'רגע איטלקי' בשני רטבים בלבד (פונגי שמנת, ולימונה - שמן זית ולימון) ומרחיבה אותו להיצע של עשרה סוגי רטבים. ישנם סלטים ומרקים, שהפעם מתומחרים ב22 שקלים בלבד, וקינוחים שזהים למסעדות האחיות.

כמו כן, ישנה בחירה בין סקלופיני עוף, לסקלופיני דג. 

בדיקה קצרה מעלה שסקלופיני הוא הדבר הבא:

Scaloppine (plural and diminutive of scaloppa - a small scallop, i.e., a thinly sliced cut of meat) (in English usage scaloppini; sometimes scallopini) is an Italian dish consisting of thinly sliced meat (most often veal, although chicken may also be used) that is dredged in wheat flour, sautéed, then heated and served with a tomato-, or wine-sauce; or piccata, which denotes a caper and lemon sauce.

(http://en.wikipedia.org/wiki/Scaloppine)

כלומר - דג זה לא בדיוק זה.

אבל, בהיותי חובבת דגים, בחרתי במנה של 'סקלופיני שרי' שמתוארת כ 'פילה דג בשמן זית, עגבניות שרי, פיטריות פורטבלו, שום ועשבי תיבול , מוגש עם סלט ירוק ותוספת לבחירה'. פה ניתן גם לבחור במנת הצד (ב'רגע איטלקי' זה ריזוטו די חביב שמכיל פסטו), בחרתי ב'שעועית ירוקה עם לימון, שום וכוסברה', היה גם אורז בעשבי תיבול (הריזוטו שציינתי קודם), קוביות תפוחי אדמה עם שמנת, פירה חלבי וסלט ירוק. כמו כן, המנה מגיעה עם סלט קטן שזהה בכל מסעדות ה'ביג מאמא'.

יש לציין שב'רגע איטלקי' מנת הסקלופיני עולה 46 וב'סקלופיני' היא מתומחרת ב50 שקלים. אבל ב'סקלופיני' אפשר לבחור מה יגיע בצד, לעומת הריזוטו הדיפולטי של 'רגע איטלקי', אז אולי זו הסיבה.

כשעה לפני שהמנה אמורה הייתה להגיע, קיבלתי שיחת טלפון מהמסעדה ובה נאמר לי שאין להם דג, והם יכולים להציע לי את המנה שהזמנתי עם עוף. חשבתי שזה מעט מוזר, בהתחשב בעובדה שחצי מהתפריט שלהם מורכב מדג, אבל כיוון שהיה כבר מאוחר מדי להזמין ממקום אחר ואני מחוייבת להמשיך את תחקירי עבור הבלוג - אמרתי 'בסדר, שיהיה'.

אני לא בטוחה שאנסה להזמין דג בעתיד, כי אני לא מוכנה לשברון הלב הזה שוב. אבל אשקול את זה.

המנה שהגיעה כעבור שעה הייתה כדלקמן:

סקלופיני שרי, שעועית ירוקה וסלט 'ירוק'

אם אגיד לכם שזה היה כל דבר אחר מ'טעים' - אשקר לכם במצח נחושה.
אמנם זה לא היה דג, אלא חתיכות דגות ומוכנות היטב של חזה עוף עדין יחסית. הרוטב היה טעים מאוד, על בסיס עגבניות ושמן זית, עם בזיליקום ושום, וחתיכות בשרניות וטריות של פורטובלו טרי, ועגבניות שרי טעימות. אמנם הסלט קצת התחמם בדרך ולא היה 'ירוק' במיוחד כמו שכתוב בתפריט, אבל הירקות היו קריספיים וטריים יחסית ורוטב הויניגרט היה סביר ומעניין יותר מהרטבים שמגיעים לצד סלטי צד במקומות אחרים. השעועית הירוקה הייתה ברוטב שום ופסטו, ולא שום וכוסברה כמו שכתוב, אבל הייתה מאוד טעימה גם היא.

כנראה אזמין משם שוב, מתישהו. בעיקר בגלל מגוון הרטבים וזה שהאוכל, כמו בביג מאמא, לרוב לא מאכזב באיכותו.

פסטה פלורה | לא על הרוטב לבדו

לאחר כמה פוסטים מתלוננים על יוקר המחיה בארצנו היקרה לא יכולתי שלא להשחיל סיפור אנושי מרגש על פסטה חדשה בפלורנטין הממוקמת על חורבותיה של פיצה שפעם אהבתי, ועוד כמה מקומות שעברו באותו החלל מאז אותה פיצה.

סליחה שאני זורק שמות, אבל הכי קל להסביר את הקונספט ע"י צמד המילים "פסטה בסטה".
המילים האלה אומרות (למי שמכיר) שהמקום מגיש בעיקר פסטה זולה באווירה צעירה, זו גם האווירה פה, וגם השוס, פסטה זולה ועל הנייר גם טעימה.
על הנייר כי האינטרנט עמוס לעייפה בביקורות חיוביות בטירוף על המקום.

אל תאמינו לי לגבי המחירים, הנה התפריט, תראו מה הולך שם במנות הפסטה, אלו הם מחירי שוק.

אבל לצערי הסיפור הזה לא יכל להיות מושלם, לפחות לא בשבילי.
באתי בערב, מאוחר, אולי זה הגורם, כי אני רוצה להאמין שאנשים רבים כ"כ פשוט לא טועים בצורה עיוורת.
הפסטה הייתה אל דנטה, הרוטב היה מעט מימי, טיפה חום, בעיקר חסר טעם. למזלי היה על השולחן דיספנסר גבינה מהסוג המסתובב, גיררתי גבינה כאחוז טירוף ובכך מצאתי שלווה בצלחת שלי, שאחרת הייתה פשוט תפלה.

אני בהחלט מקווה לגלות בביקור הבא שלי שם שטעיתי לגבי המקום, אם כי לא אמהר לשם, אולי רק אם מישהו אחר יציע.
אבל המחירים, בחייאת רבאק, המחירים האלה.

סלחו לי על התמונה, היה ממש ממש חשוך.

פסטה, רוטב עגבניות, חציל.

פיצה טרנטינו, עזריאלי

אתם אולי מכירים את מסעדת טרנטינו בעזריאלי (הסמוכה לH&M), אבל לא מדובר בה.

מדובר בדלפק הפיצה שנמצא באזור המזון שבקומה השניה.

השעה - צהריים. המקום - קניון עזריאלי. תקופת החופש הגדול, אין מקום לזוז מרוב ילדים וילדות, הורים, חיילים ואנשי עסקים שירדו רגע מהמגדל.

בתוך כל העומס הזה דווקא לפיצה טרנטינו אין תור. היה לפני בדיוק אדם אחד שעזב בזמן שהוצאתי את הארנק.

בחרתי רבע (הכמויות הן רבע מגש אשר נחתך לשני משולשים - כמו בפיצה עגבניה) עם זיתים וקלצונה גבינת עיזים ופלפלים קלויים. ביחד עם פחית קולה זירו התענוג עלה לי 50 ש"ח.

פיצה טרנטינו עם זיתים

הפיצה לא רעה.
לא הכי טובה שיש ביקום, אבל בטח שלא רעה. איפשהו באמצע בין פיצה עגבניה לבין פיצה של פיצריות שכונתיות, מהסוג שכיף לאכול. עם הפיצה ביקשתי קצת מרוטב הבית בצד. הרוטב לקה בחוסר טעמים והיה בעיקר נוזלי מדי.
קצת אבקת שום (או שום גבישי, או כל שום) היה מוסיף המון, אבל לטרנטינו אין תבלינים לקחת, רק על הדלפק, והפיצה הייתה ארוזה עוד לפני שהספקתי לחשוב על זה.

קלצונה גבינת עיזים עם פלפלים קלויים ועוד

הקלצונה הגיע רותח אם כי גבינת העיזים בפנים הייתה קרירה.
בנוסף הוא לא היה מעניין במיוחד בטעמו, להבדיל מאחד אחר שטעמתי בעבר באותו המיקום (הפומודורו לדעתי).
לסיים אותו הרגיש כמו עונש, והצטערתי שכבר סיימתי את הפיצה. את מה שהצלחתי לאכול הטבעתי ברוטב הבית המשעמם שאיכשהו היה פחות משעמם מהקלצונה המדובר (או המדוברת? לדעתי זו נקבה).

אולי אדם אחר היה נהנה יותר, בכל זאת טעם וריח.
מבחינת פיצה המקום מקבל את המלצתי החמה.
התמחור לא שונה משאר היקום בימינו אנו ובזמן הזה.
המקום היה נקי למרית עין, אם כי מישהו בדיוק שבר בקבוק קולה במעבר של המסעדה וכולם עברו והעיפו זכוכיות ושפריצים לכל מקום, אבל זה כבר מחוץ ל"מסעדה".

יאללה, בואו, מה איכפת לכם.

מזכרות מיריד האוכל בסנטר

יצא לנו להיות ביום חמישי אחר הצהרים בדיזנגוף סנטר בת"א לצורך סידורים.
אחד הדברים שהופכים את המקום לקניון המוביל בארץ מבחינתי הוא יריד האוכל שמתקיים שם בימי חמישי-שישי.
כבר העלתי פוסט בעבר על היריד הזה - בקצרה אסכם שתוכלו למצוא שם מגוון רחב של מאכלי עדות, וכמו כן גם מוצרי סופרמרקט פרימיום כגון זיתים תוצרת בית, בשר משובח (לא טעמתי, אבל כדאי שיהיה משובח במחיר של 30 שקל למאה גרם) ועוד. רוב המנות נמכרות בקופסאות פלסטיק לנשיאה הביתה, והמחירים ברוב הדוכנים עממיים.

אישית אני תמיד מחפש שם עלי גפן ממולאים בבשר ואורז ומתאכזב כל פעם מחדש כשאני מגלה שיש רק עלי גפן ממולאים בפירות יבשים ואורז, כך שאם יש מישהו מבין עניין שקורא את הבלוג - הרם את הכפפה, ויהיה לך לקוח נאמן.

בהיעדר עלי גפן ממולאים בבשר בחרנו ללכת לדוכן האיטלקי.
לקחנו מנה אחת של רביולי ומנה אחת של ניוקי.

ניוקי תפוחי אדמה, בטטה ופסטו (המעיכה במקור)

לזניה 4 גבינות (הנגיסה לא במקור)

הלזניה היא מנה שאני לוקח קבוע בדוכן הזה שתמיד מספקת את הסחורה.
היא אמנם נראית קטנה יחסית לשאר הלזניות בדוכן, אבל איכותית מאוד ומשביעה.

לעומת זאת הניוקי שנבחרו היו מאכזבים ותפלים - היה ניסיון לטבול אותם ברוטב שמנת שלא הצליח, אבל אולי זה אשמתנו שלא ניצלנו את ההזדמנות לטעימות, והלכנו על מנה שרצינו בתיאוריה ונראתה טוב על הנייר.
המנה הייתה אכילה, אבל לא הייתה עוברת שלב במאסטר שף (בניגוד לסמדי בומבה, שהייתה עד לא מזמן בסנטר, ועברה הרבה שלבים במאסטר שף)

לסיכום - אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה הייתי פשוט לוקח את כל המגש של הלזניה, ומציע הצעה שלא ניתן לסרב לה. יש גם עוד דברים מפתים בדוכן לחברינו הצמחונים כמו כרובית בשמנת וברוקולי מוקרם, אבל כאמור מומלץ לטעום לפני, כי לא כל הנוצץ זהב.

טראנצ'ו

לרוב אני מהרהר עם עצמי על כך שבלוג הוא לא עיתון או אתר נחשב ושלרוב אני מגיע באיחור למקומות, אם בכלל, לא מתרועע בהשקות, לא מתעניין בתקופות הרצה. משאיר את העניין שלי על אש קטנה.
זו היא דרך חיים.
אם הייתי רוצה לצוץ בכל מסעדה שנפתחת - סביר שהייתי יוצר קשר עם גופי יח"ץ ומתערה בחיים הללו, דבר אשר אינני יכול לעשות מכיוון שאני אדם מהשורה ויש לי עיסוקים רבים שאינם מאפשרים לי להיות כה גמיש.

עם זאת, מדי פעם, כמו בפעם הזו ממש, יוצא לי להגיע למקומות רגע לפני שהדלתות נפתחות.
המעמד הזה מגיע עם אחריות מסויימת.
אם אהיה הראשון לבקר ואבחר לקטול - הרי אני יכול לחבל בעסק שעדיין לא נעמד על רגליו.
האם הייתם נוטלים על עצמכם אחריות שכזו?
למזלי לא היו לי יותר מדי תלונות.

טראנצ'ו פלוס, יעני משולש וחצי

ובכן טראנצ'ו.
הבולס שמע עליהם אתמול בצהריים המוקדמים ובאחר הצהריים כבר התדפקנו על הויטרינה.
המקום לא נראה גמור, לא הכל היה מסודר לחלוטין, אבל יכול להיות שיש להם טאץ' תעשייתי לתקרה.
המקום עצמו הוא חלל שבעבר היה חצי מהסניף של חינאווי בקרליבך. ישנו תנור גדול ומעניין בו אופים את הפיצה והוא למעשה הסנטר-פיס של החדר, כאשר הפעילות העיקרית מתרחשת בחלק הקדמי של התנור - היוצא אל הויטרינה המדוברת וממנה אל הרחוב.

לכשהגענו הצוות היה עסוק בתדרוך על אופי ההכנה ובהכנת מגש.
ברגע שקיבלו את פנינו נתקבל גם ההסבר ששמענו שוב כמה פעמים (כשאורחים נוספים הגיעו).
ההסבר הולך בערך ככה: טראנצ'ו זו המילה האיטלקית לסלייס של פיצה. הטראנצ'ו גדול יותר ממשולש ממוצע, וכאשר משולש ממוצע בקושי מגרד את ה90גרם הטראנצ'ו הוא בסביבות ה300. המתכון הוא איטלקי כמו גם העגבניות שאיתן מכינים את הרוטב, יש המון גבינה, הכל טרי במקום.

המשולשים אכן היו גדולים. לא רק גדולים אלא גם עבים. מדובר בפיצה שיכולה בקלות להביך את המגש העבה של פיצה האט. בצק תפוח מאוד ועם זאת קליל, לח ורך, לא לחמי מדי, כל ביס נמס בתוך הפה.
רוטב העגבניות היה מבוסס בעיקר סביב עגבניות מרוסקות \ קצוצות.
חלקתי עם זוגתי טראנצ'ו+ שהוא משולש וחצי (בעלות של 30ש"ח כאשר המשולש הרגיל עולה 25ש"ח) ויצאתי מפוצץ עד עשר בערב.

הבולס סיים בקלות טראנצ'ו וחצי בזמן שאחנו נאבקנו עם מנה באותו גודל.

מחשבות:

• הטעם של הרוטב היה נקי מדי לטעמי. אני אוהב את הרטבים שלי כבדים יותר, מתוקים יותר, עם טאץ' של שום. העגבניות המרוסקות הן מעט ניטרליות, יש להן טעם מאוד מובהק, יתכן ויהיו אנשים שיחליטו שזו הפיצה האהובה עליהם ביקום - זו לא תהיה הבחירה הראשונה שלי אבל היא בהחלט לא רעה.
• המחיר הרגיש גבוה אבל לאחר שניה של מחשבה נזכרתי שאני משלם בערך את אותם הסכומים במקומות אחרים, על כמויות פחותות. כאן המדד הוא בנפח לעומת מספר המשולשים.
• אם הם יהיו פתוחים בשעות גבוליות אז זו יכולה להיות אחלה פיצה לבלייני קרליבך.
• במידה ויהיו משלוחים אני לא רואה סיבה שלא אזמין מהם מדי פעם כדי לגוון.
• עשרה שקלים לבקבוק זכוכית של קולה? לא נעים.
• מה עם תוספות?
• אם כבר יש להם תנור מטורף (עם הסקה פנימית וניחוחות עשן) וגם תבניות די עמוקות - אולי יום יבוא והם יעשו דיפ דיש?

סיכום:

מומלץ מאוד לנסות. בטוח שלא תתאכזבו יותר מדי ואולי אפילו תגלו את הפיצה החדשה שלכם.

חמישי שישי וזה

בחמישי בערב עברתי ב Uno, בליווי אנשים נוספים.. אתחיל בזה ואמשיך הלאה עם הרצף הכרונולוגי.
הערב היה עוד צעיר ואכלתי מנה מקסימה הנקראת פפרדלה פונגי, ז"א פסטה פפרדלה שמבוססת על פטריות.
בתפריט היא מתוארת כך: פטריות פורצ'יני, פורטבלו, כמהין, שמפיניון, קונפי שרי ופיקורינו.
בפועל היא מזכירה את אחת המנות הנחמדות שג'ירף ביטלו לאחרונה, ה-Veg veg (של מועדון הקצינים בלבד, לזכרונה של ענבר).
לזכותה יאמר שהיא הייתה מאוד טעימה.
לרעתה יאמר:

• עולה 62 ש"ח למנת פסטה לא גדולה במיוחד (אבל איכותית), שמכילה בעיקר מהפטריות הזולות.
• היו שתי עגבניות שרי בצלחת, והן היו פחות קונפי ויותר רותחות וסתמיות מאוד. לא הייתה הרגשת נימוחות, לא היה טעם מקורמל, הן היו במצב בו כאילו חלטו אותן במים רותחים.
• גבינת הפקורינו פוזרה ביד חסכנית, בעיקר בשביל הטעם - אם בכלל.

עוד נקודות שליליות:

• על השולחן לא היו מלח ופלפל, מה שיכול היה להתפרש כיומרנות של הצד המבשל שבטוח שהכל מושלם.
• החלל די צפוף, ואולי משום כך לא נשאר מקום על השולחן לכלים בסיסיים.
• המלצרים היו חביבים ומהירים, אבל לא בעלי אוצר מילים רחב מספיק כדי לתרגם את המנה במילותיהם.

שימו לב שהתלונות לא מבוססות על מנת פסטה בודדת, אלא על ארוחה של מעל שעה בליווי אנשים נוספים שלא בהכרח היו מרוצים מכל המנות, אך יצאו מחוייכים.

עדיין אתמול, בחמישי, באיזשהו שלב של הערב הגענו גם ליוכבד.
בר קטן וחביב שהקטע שלו הוא מזון מבוסס תפוחי אדמה.
אני אוהב צ'יפס, באמת שאוהב. פעם, כשהייתי קטן, הייתי מארגן ערבי צ'יפס עם ההורים שלי ועם חברים שלהם. פעם, כשהייתי קטן, הייתי משכנע את ההורים שלי לצאת לאכול רק במקומות שהיה להם צ'יפס.
פעם, בבית הוריי היו צ'יפסר של שמן עמוק, צ'יפסר חשמלי, גיליוטינה של תפוחי אדמה, מכשיר מיוחד שמוציא צורות צ'יפס מדוייקות, ועוד.
סלסלאות הצ'יפס של יוכבד מגיעות עם פלחים עבים (מה שנקרא וודג'ס), עם חתיכות בטטה, ועם צ'יפסים יפים, ארוכים וקצרים וזהו.
ישנו מבחר רטבים אשר ממנו אתם בוחרים שלושה טעמים. האהוב עליי הוא הסאטה (בוטנים וצ'ילי). אני אפילו מלקק את השאריות ומזמין עוד וחוזר חלילה.
למקום ישנם גם תפוחי אדמה אחרים, ואלכוהול ממש זול. חייבים להדגיש את זה שוב. אלכוהול ממש זול.
אין מבחר אינסופי של משקאות, אבל הכל מוגש בכיף, ביחס אישי (המקום גם ככה קטן, ויחס מחורבן היה הופך את זה לבלתי נסבל), כאמור זה גם זול.

החלק השלילי בביקור ביוכבד? זה שהם סגרו את המטבח לקראת שלוש מבלי לשאול אותנו אם עדיין בא לנו משהו. אנחנו רצינו עוד צ'יפס הביתה :(

בשלב מוקדם מאוד של הערב שתיתי בירת Kriek דובדבנים ו-Singha התאילנדית שהייתה מתקתקה וטעימה.

כל זאת היה אתמול, ואין אפילו תמונה אחת לתיעוד.

היום קמנו מאוחר (אני יותר מאוחר מאחרים בבית הזה).
באיזשהו שלב הקפצתי לעצמי ירקות מסוגים שונים. זה לא עזר לרעב.

בשלב אחר, כשענבר הייתה רעבה גם כן, הוחלט להזמין מהמטבחון.
מה רבה הייתה האכזבה כשגילינו שאזל הגולאש, שאין יותר קוסקוס בשר, ושהחמין של שבת עדיין לא מוכן.
ישבנו מלא זמן וחשבנו מה מזמינים. בסוף הלכנו על טנדורי.

האוכל שהוזמן:
לחמי טנדורי »
טנדורי רוטי
₪12

לחמי טנדורי »
נאן
₪12

מעדני טנדורי »
עוף "טיקה" (טיקה אדום)
₪69

מנות קארי הודי »
רוגן גושט
₪76

ירקות »
גובי אלו
₪44

סה"כ לתשלום:    
₪213 + ₪10 דמי משלוח

האוכל תכף מגיע, אז פרטים בהמשך.

לברטוריו די פסטה בצהריים

ארוחת צהריים במסעדת לבורטוריו די פסטה.

על המזלג: גראן טורטלונה פורצ'ני( במילוי פטריות פורצ'יני ופרמז'ן), ברוטב קאפונטה (עגבניות פיקנטי , חצילים, פלפלים וקישואים), בתוספת גבינת פטה רכה, כמובן שמעל הכל ישנה גבינת פרמזן מגוררת.

גזר דין:

• מעט מלוח מדי, בעיקר בזכות הגבינות אבל גם הרוטב, עם זאת הכל טעים מאוד.
• הרוטב אותו אכלתי לא היה פריט חובה בפיו של חובב פסטה, אבל מדובר בהצלחה כל עוד הטעם נקי, אפילו אם הוא לא כזה שזוכרים. הפסטה הממולאת לעומת זאת עשתה את הטריק בשבילו.
• דליי הקרטון והסכום החד פעמי מעלימים הרגשה של מסעדה ומותירים את הסועד עם הרגשה מעט אחרת, אולי של חדר אוכל ואולי קונספטואלית. יכול להיות שזו כלל לא הכוונה ומדובר סה"כ ביעילות וחיסכון.
• מנת הפסטה שנראתה קטנה למדי (גם לשאר הסועדים) הייתה משביעה באופן מפליא.
• המחיר (47ש"ח אשר כללו גם פחית שתיה) היה סביר ביחס לרמה של האוכל ולשירות המהיר.
• ההכנה של המנה התרחשה כמעט מול העיניים (הפסטה הוצאה מאריזה מדודה והועברה למים רותחים, הרוטב נמזג מכלי מחומם).
• הערה על השירות; הזמנתה של אחת הסועדות בשולחן הלכה לאיבוד בין שאר ההזמנות והיא קיבלה את האוכל שלה באיחור לא הגיוני ורק אחרי תזכורות רבות לצוות. לא הוצע פיצוי והתשלום בעבור האוכל כבר נגבה מראש.
• הירקות אגב, שמצויינים מעלה כמופיעים ברוטב לא באמת מופיעים בו, לעיתים בפיסות ממש קטנות, ומתוך ניסיון עבר לא באמת מקפידים לשים בכל מנה כמה ירקות. הפעם הייתה פיסת חציל בולטת אחת בלבד, וגם משהו שהיה עלול להיות קישוא.

אחת מהסועדות טעמה את המנה שלי וטענה ששלה הרבה יותר טעימה

אם אתם באזור החשמונאים 91 ובא לכם פסטה, אז כן, מומלץ מאוד. הייתי גם ממליץ לעשות משלוח אם אתם בקטע של פסטה טעימה ברמה גבוהה.


אגב, אם אתם ממש רוצים חצילים בפסטה שלכם (אבל בפסטה מסוג נחות יותר) נסו את אוליב בקרליבך, יש להם מלנזנה לא רעה בכלל, והיא תעלה כמה שקלים פחות בעבור, אם כי היה שווה להוסיף את השקלים הללו בעבור גראן טורטלונה פורצ'ני בצלחת.

נובה ג'ויה סינימטק (מזמינים ומתלוננים)

ג'ויה סינמטק. הארבעה 5 בתל אביב.

כמובן שכל מה שאני הולך לכתוב לכם הוא דעתי האישית וגם זו של זוגתי. אנחנו הרי לא מעוניינים בתביעת דיבה ואין אנו מעוניינים לקבל מכתבים בנושאי לשון הרע ממסעדנים עצובים ופגועים. אנחנו אנשים פשוטים עם חיך רגיש.

תחילה ההזמנה:

רשימת קניות, משלוח מג'ויה 

הטריק של זוגתי הוא לכתוב את כל ההזמנה בקובץ טקסט על המחשב, וכך לא להסתבך עם המנות, ולא לשכוח חלילה משהו.

במידה ועקב תקלה מהשמיים אתם לא רואים את התמונה הנ"ל, אני אכתוב:

• פאפארדלה זנב שור
• כרובית מתובלת
• ג'ויה קלאסיקו
• טליאטלה ראגו
• נזיד ריבוליטה

אתקדם לפי הרשימה, ואתמקד בעיקר במנות שאכלתי בעצמי, אם כי אוסיף אינפוט מפי זוגתי על המנות שלה גם כן.

פאפארדלה זנב שור:

המנה הייתה שמנונית ועם זאת גם יבשה. האפונה לא הוסיפה בהרבה, לא הייתה טריה וגם לא טעימה במיוחד.

אולי זה נבע מהעובדה שהזמנו בשעה מאוחרת יחסית, אבל אם מדובר בעיה ידועה והמסעדה נאלצת לגרד מהקרקעית של הסיר - אולי כדאי שיתחשבו באיכות המנות שהן מוציאים החוצה.

עם זאת, הייתה כמות מספקת של בשר וביחס טוב לכמות הפסטה. הזנב היה עשוי היטב (בם במידה וגם בטעם).

המנה הייתה לא רעה כי מוצרי היסוד שלה היו טובים יחסית. אפשר להרוס מנה כזו, והם לא הרסו אותה לחלוטין. אגב, "לא רעה" זו לא מחמאה, זה אומר שאפשר לאכול את זה, אבל לא באים במיוחד, לא מזמינים במיוחד, ולא בהכרח חוזרים לאכול שוב.

פפרדלה זנב שור

כרובית מתובלת:

הכרובית היא כרובית. נכון, גם בכרובית אפשר לטעות, ולמזלנו לא טעו.

היא הגיעה מטוגנת בבלילה, קריספית ברובה אפילו שהכניסו אותה בעודה חמה ולחה לתוך מארז פלסטיק סגור.

עמה הגיע רוטב בעל גוון ירקרק עדין, שכמו שציינתי בפוסט קודם - טעמו היה דומה למטבלים ההודיים שמגידים עם הצ'פאטי והפאקורה, מין יוגורט לימוני ועשבי תיבול המעניקים חמצמצות וטעם עשיר. כאן הטעם היה דומה מאוד, אם כי אני בטוח מאוד שהרוטב היה על בסיס מיונז. בד"כ אני סולד ממיונז על סוגיו, אבל יש מקומות שיודעים מה הם מגישים (לדוגא רוטב החזרת שרובן בחרו להשתמש בו - אני לא זוכר את החברה המדוייקת), ורוטב הסמוקי מיונז של שיגיד דיגי המנוחים, תהיה האדמה להם גן עדן.

בקיצור - תענוג.

כרובית מטוגנת, או "כרובית מתובלת" כמו שקוראים לה בג'ויה

פיצה ג'ויה קלאסיקו:

את המנה הזו חלקתי עם זוגתי, אם כי אחרי משלוש אחד היא הביעה חוסר שביעות רצון, ולא הייתה מעוניינת להמשיך לאכול.

מדובר בפיצה על בסיס דק וטעים אם כי קצת שרוף, על הבסיס היה רוטב עשיר וטעים מאוד.

מעל הרוטב הייתה מוצרלה לא רעה.

מעל כל הנ"ל היו עלי רוקט, ומעליהם שבבי פרמג'אנו.

הגבינה שמעל העלים הייתה מותכת, ומכך אנחנו למדים שהפיצה כנראה הוכנסה לסיבוב שני, מה שגרם לה להיות טיפה שרופה מלמעלה, וגם גרם לעלים להיות חסרי חיים ובעלי טעם שלא נכלל ברשימת הלהיטים.

אם אתם עדיין בסביבה ורוצים פיצה דומה - אני ממליץ על פיליפ (יש המתייחסים אליו בתור פליפה, קרליבך 20).
הפיצה הייתה טעימה בערך, באמת, אני נהנתי למרות השרוף ולמרות הטעם הלא נעים של העלים. אני מאוד אוהב פיצה, ויכולתי סבול קצת כי בסופו של דבר הרכיבים הבסיסיים היו טובים.

אם אי פעם אזמין מנה זו שוב - אבקש שלא יאפו את העלים, ושיזהרו לא לשרוף את הפיצה.

פיצה ג'ויה קלאסיקו, בעלת פוטנציאל לא ממומש.

טליאטלה ראגו:

רק על עצמי לספר ידעתי, ואני לא חובב של בשר טחון, כזה אני. לא טעמתי כלל מהמנה, ומה שאספר לכם הוא מעדותה האמינה ביותר של זוגתי, כי כבר כמעט שלוש וחצי שנים שהיא כמעט לא משקרת לי, וכשהיא משקרת היא גם ככה מרגישה לא נעים :)

בקיצור, היא לא אהבה, ואולי היא תבוא ותפרט על זה בהמשך.

היא התלוננה כל הזמן שזה יבש, שזה לא עשוי טוב, שזה פשוט לא מסתדר.

ראגו האכזבות הגדול

נזיד ריבוליטה:

אין לי מושג מה לחשוב או לכתוב עליו. הוא לא היה חלק מהארוחה, היא לא ממש אכלה אותו, ואם אני לא טועה היא טעמה וסגרה את הכלי. אני אעדיף אם היא תספר עליו אח"כ. אפילו לא צילמנו אותו כי הוא לא היה שם בנוכחותו.

מילות סיכום:

אולי היינו טיפשים. לפני שבועיים חברים רצו להזמין מאותו סניף של ג'ויה וביקשו מהם להשאיר מספר טלפון כדי שיחזרו אליהם בעוד מספר דקות. חזרו אליהם אחרי ארבעים דקות, ובסופו של דבר הם סיפרו שלא היה משהו.

אנחנו אוהבים להתאכזב בעצמנו - אז הלכנו על האתגר.

ראשית, אני חייב לציין שדמי משלוח של 14ש"ח בנוסף למינימום הזמנה של 90ש"ח הם לא ידידותיים במיוחד.

בנוסף הם אמרו שהמשלוח יכול לקחת די עד למעלה משעה, ושאפילו שאנחנו נמצאים במרחק של חמש דקות הליכה - הם לא יכולים להתייב על זמן כי זה תלוי בשליח.

הארוחה הייתה בסדר, אבל בסה"כ מתחת לסטנדרטים שלנו. אולי נפלנו על סוף יום, אולי הם לא מותאמים למשלוחים כראוי, ואולי אם היינו יושבים שם הם היו מתאמצים יותר כי לקוח שמשמזמין בטלפון את האוכל שלו לא יכול לקרוא למלצר ולהחזיר את המנה.

הייתי ממליץ לכם ללכת ולהתאכזב בעצמכם, או לספר לי שטעינו בגדול.