‏הצגת רשומות עם תוויות עגבניה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עגבניה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 6 ביולי 2015

Santa Katarina - סנטה קתרינה

אוכל של היפסטרים יכול להיות נוראי, סביר ואפילו טעים ומגניב, כמו רוב סוגי האוכל בעצם.
מה שכן, הוא ינסה להיות מוקפד.

אל סנטה קטרינה הגעתי ביום שישי כלשהו, עם חברים.
הייתי רעב, אבל מכיוון שהתפריט החדש שלי כולל בעיקר ירקות - חיפשתי משהו שיענה על הדרישה, והנה, נס הירקות הגדול!

בטטה, כרובית, שעועית, עגבניה וטחינה
ירקות צלויים על מצע טחינה


המקום הוא באמת פינת חמד לשבת בה. קרוב לחמארה של שישקו, פורט סעיד, הר סיני ושאר הדברים המרכזיים והמגניבים שיש שם באזור. אוויר נעים, החצר הסגורה של החניון הגדול (של בית הכנסת הגדול) מספקת פרטיות אינטימית למרות שלמעשה אתם לכודים עם עוד המוני אנשים בסמטא צרה של מגניבות.

למרות שכל מה שטעיתי היו הירקות הנ"ל - אני מאמי שמי שמוציא צלחת מוקפדת וטעימה כ"כ יכול לעשות עוד כמה דברים טובים, ואפילו יותר.

נ.ב. בחלל של סנטה קתרינה יש טאבון עצום.

יום רביעי, 20 במאי 2015

משלוח מ UNO

אונו היא מסעדה איטלקית בתל אביב שכלולה בהסדר המשלוחים של תןביס בעבודה שלי.

יש להם כמה אופציות לעסקית, שכולן כוללות מנה עיקרית ומנה ראשונה לבחירה (מתוך: מרק, סלט, קרפצ'ו סלק, כופתאות תרד וריקוטה ואנטיפסטי), העסקית מתומחרת לפי המנה העיקרית. 

אני בחרתי בעסקית הכי זולה - 52.25, במנה המתוארת כ: פיש אנד צ'יפס איטלקי, בתור המנה הראשונה בחרתי באנטיפסטי.

המשלוח הגיע בזמן שכל המשלוחים מגיעים לעבודה (בין 12 ל13) ונראה ככה:
פיש צ'יפס טבעות בצל
פיש אנד 'צ'יפס' איטלקי

שני דברים שבלטו במנה:
1. גודלה שאולי מספק מבחינת קבלת מזון על מנת לשמר אנרגיה במהלך היום, אבל מעלה תהיות ביחס למחיר ששולם על המנה.
2. העובדה שה'צ'יפס' ששיערתי שאקבל, בגלל שם המנה, הסתבר כטבעות בצל. אני לא מאוד אוהבת טבעות בצל.

נתחי הדג היו דגיים וטעימים, אבל יחסית מועטים, די שמנוניים כמתבקש מהמנה. טבעות הבצל היו, ובכן, טבעות בצל. אני לא יודעת אם הן טובות יחסית או גרועות, זה היה בסדר, אני לא כל כך נוהגת לאכול טבעות בצל אז אין לי עם מה להשוות.


אנטיפסטי
אנטיפסטי
האנטיפסטי היה בערך באותו גודל כמו המנה העיקרית, ודווקא היה מוצלח מאוד, הסלק היה טעים באופן שלא צפיתי, הבצל היה מבושל כהלכה ולא חריף, העגבניות היו מוצלחות רגילות והחציל גם היה טוב.

לסיכום היה מאכזב ובסדר בו זמנית. הטעם של הכל היה בסדר, רק המחיר קצת מבאס. והייתי מעדיפה גם לקבל את האוכל שאותו הזמנתי (צ'יפס). ואולי, באיטליה, זה הצ'יפס?? הרי זה פיש אנד צ'יפס איטלקי. לעולם לא נדע.





יום שלישי, 7 באוקטובר 2014

פיצה ג'וזפה | חיים ויטל 1

ג'וזפה הוא שם שאינו מוכר לכולם, אך כמעט כולם שמעו על פיצה מסתורית בפלורנטין שלא תמיד פתוחה, מציעה תוספות ממש טובות ונעשית ביד אמן. קוראים לה פיצה צב, או הצב, פיצה פלורנטין, הפיצה של הזקן, פיצב, פרופסור פיצה ועוד שמות שאולי נתקלתם בהם.

פיצה ג'וזפה הממוקמת היא סוג של קסם נעלם. הבליינים של סוף השבוע יכולים לפספס אותה בקלות רבה היות והיא סגורה בשישי ושבת. במהלך שאר השבוע היא נפתחת לקראת שש אחה"צ ונסגרת בסביבות חצות. ייתכן ואף ראיתם אותה פתוחה ולא הבנתם במה מדובר כי מבחוץ לא בדיוק ברור מה קורה בפנים.

למזלי הרב יצא לי לאכול בג'וזפה פעמיים בחודש האחרון.
בפעם הראשונה הגעתי ולקחתי משולש (רבע) גבינת עיזים.
בפעם השניה אכלתי פיצה עם עגבניות וברוקולי וזוגתי האהובה אכלה פיצה עם בטטה ובולגרית.

היה תענוג ואני כבר עכשיו רוצה לחזור.
לצערי אני לא נוהג להסתובב בלילות בפלורנטין (למעט מקרים מיוחדים בסופי שבוע) והמקום אינו מבצע משלוחים.


פיצה עם עגבנית וברוקולי (ומאחורה פיצה עם בטטה, בולגרית וכנראה כם מעט תרד)
פיצה עם עגבנית וברוקולי (ומאחורה פיצה עם בטטה, בולגרית וכנראה כם מעט תרד)



המקום מומלץ בחום לחובבי פיצה וגם לאלו שמוכנים לאכול מדי פעם אבל לא חושבים שזה המאכל הקסום ביותר בעולם.
אני אישית מוכן להקדיש בעתיד מזמני היקר כדי להגיע בשעות הנכונות ולסעוד, ואני ממליץ זאת גם לכם.
באמת, תנסו, מילה של סחבק.
אם לא אהבתם אתם מוזמנים להסביר לבעלי המקום למה, הם ממש נחמדים ויעשו את המיטב כדי שלא תבכו על רוטב שנשפך.
ואגב רוטב, למקום יש רטבי בית חריפים וקסומים, זה כדאי!


פיצה ג'וזפה עם גבינת עיזים
פיצה ג'וזפה עם גבינת עיזים

יום שני, 17 במרץ 2014

שניצל קומפני: מחירו של טעים

לפני מספר חודשים סיפרתי על ארוחה פשוטה מאוד אך מוצלחת במיוחד במקום הנקרא שניצל קומפני.
בפוסט ההוא התלוננתי על הבעייתיות שלי עם אכילת בשר. למזלי אני כבר לא סובל מזה כרגע כי הוצאתי את הפריטים הבשריים מהתזונה שלי.
אבל לא באתי להטיף על צמחונות וטבעונות אלא לספר על טעמים, מחירים ואפשרויות.

ראשית כל, קחו דקה או שתיים להציץ בתפריט של המקום.
למעשה יש חמישה סניפים, למיטב הבנתי כולם באותו תמחור, אני ספציפית אכלתי את הכריך המדובר היום, בסניף ברחוב ריב"ל בתל אביב, בחוכמתי באתי מספר דקות לפני שהתחיל העומס המטורף שיש להם בצהריים.

ועתה, למנה המרכזית שלשמה התכנסנו:

בגט סלטים של שניצל קומפני
בגט סלטים של שניצל קומפני

רק אתמול סיפרתי בהתלהבות על אלגמוס אשר מאכילים אותי בבגט \ לאפה עם סלטים ב15 ש"ח בלבד.
אצל שניצל קומפני בגט עם סלטים עולה 20 ש"ח, בעוד פיתה עולה 16.
כשהבנתי את מה שכתבתי בשורה מעל - נחתה עליי הרגשה של הפסד.
הבנתי את זה שניה אחרי ששילמתי ובעודי עומד בתור ומחכה שירכיבו לי את המנה.
חשבתי על זה שוב ושוב והרגשתי שנעקצתי טיפה. באמת, רק חמישה שקלים, אבל עדיין.

כשהרכבתי את הבגט עדיין חשתי החמצה, הרי מעבר לפינה יכולתי לאכול במחיר נמוך יותר בגט, וגם לחסוך, וגם אם הייתי אקסטרה רעב הייתי מבקש לאפה ומפוצץ אותה כאילו אין מחר.
אבל זו לא הנקודה של הפוסט.
הנקודה של הפוסט התחילה אחרי ההרכבה ובמיוחד אחרי הביס הראשון שבו הבנתי מה הולך לי בפה.

ביס של בגט סופר טרי ופריך, עם טחינה, סלט כרוב לבן, מלפפון טרי, פרוסות עגבניה גדולות ודקות, צ'יפס, פסטו, רוטב חרדל דבש ולבסוף רוטב צ'ילי מתוק. חמוצים בצד.
הסיפור הזה בתוך הפה הרגיש כמו קסם.
הטעם והניחוח של הבגט היו מטריפים. הרטבים שדרגו כל ביס למסיבה והירקות היו רגילים אך טריים ופרוסים בצורה מדוייקת שלא השאירה מקום לנזילות על הידיים.

בתור אדם שיכול לחיות על שילובים של לחם ורטבים \ ממרחים זה היה בדיוק הרגע שבו קלטתי לאן הלכו החמישה שקלים האלה. אמנם היו דברים נוספים שהייתי יכול להוסיף, אבל באמת, היה מדובר כאן בשלמות שבפשטות (למרות שרטבים משודרגים הם בהחלט לא עניין פשוט או של מה בכך).
הבנתי באותו הרגע שעם כל הכבוד לחמישה שקלים האלה - יש תמורה לאגרה.
ועם כל השמחה הזאת בפה אפילו לא שמתי לב שלא היה שניצל, עוד נקודה טובה למחשבה.

יום ראשון, 16 במרץ 2014

סביח וזה עובר: קוויק קפה

לפני ימים מספר סיפרתי בשמחה האופיינית לי על טוסט טעים שאכלתי לארוחת בוהריים.
אירוע זה קרה במקום המתקרא קוויק קפה, אחד מסניפי הרשת הממוקם ברחוב הרכבת 28 בתל אביב.

באותו מעמד סיפרתי גם על סנדוויץ' הסביח שלהם אותו אכלתי ומחירו בישראל עשרים שקלים, כן כן , 20ש"ח, חדשים מהבנק מה שנקרא, שתי גולדות או אחד משה שרת עשוי ניילון.
יש שיקראו לי פארש, פראייר, נעקץ, אחד שנולד כל יום, אבל אני אדם פשוט שמאוד מאוד רצה את הכריך שהיה מול עיניו.


כריך סביח
לחמניית בריאות עמוסת דגנים, טחינה, חציל, ביצה, עגבניה, חסה ומלפפון חמוץ


הכריך עצמו היה מדוייק מאוד, הכל בו היה גם טעים וגם טרי.
אמנם זה לא מסוג הסביחים שמכינים מול העיניים בפיתה, אבל הרכיבים היו מהשעות האחרונות והכל עבד בפה כמו שעון שוייצרי מכוייל היטב.
אמנם בתוספת שני שקלים יכולתי לאכול סלטים בלאפה + שתיה במקום אחר (אלגמוס למשל) אבל זה כבר עניין של דקויות.
האם יצאתי מרוצה? עד מאוד.

יום רביעי, 12 במרץ 2014

פילדלפיה | כריכי פילדלפיה לארוחת צהריים

כמה שבועות בטרם הפסקתי לאכול בשר - יצא לי להזמין פעמיים משירות המשלוחים של מסעדת פילדלפיה.
המשלוח היה זריז אפילו שמדובר היה בשעות השיא של הצהריים, האוכל היה מצויין והשמחה בבטן הייתה רבה.
אם אתם ממש מוכרחים לאכול חיה מתה בלחמניה כדי לשבוע, פילדלפיה (האחות העממית של דיקסי) יכולה לספק את הסחורה ובגדול.

כריך אנטריקוט עסיסי
הלחמניה ונייר הכסף שמחבקים אנטריקוט


כריך פילדלפיה עם גבינה
הגבינה שרוצה להתאחד עם דמעות הפרה שחיבקה עגבניה

יום רביעי, 5 במרץ 2014

בראנץ': קוויק קפה

טוסט עם גבינה צהובה ועגבניה, סלט טרי, רוטב ויניגרט חרדל וצ'ייסר של טחינה.
בסה"כ היצע לא רע לארוחת ביניים משביעה וטעימה.
מסתבר שבסניפי קוויק קפה יש יותר מקפה ומאפה. בעבר אכלתי את כריך הסביך שלהם שהיה קסום (אם כי עלה 20ש"ח), והנה רק אתמול אכלתי את המנה החביבה שבתמונה למטה.
אמנם זה רק טוסט וסלט, אבל עדיין.
היה לא רע בכלל.


טוסט צהובה עם עגבניה, סלט: מלפפון עגבניה כרוב גזר
טוסט צהובה עם עגבניה, סלט: מלפפון עגבניה כרוב גזר

יום שני, 23 בדצמבר 2013

שניצל קומפני | ארוחת צהריים בבגט

שניצלים צריך לאהוב.
צריך לאהוב לאכול שניצל, צריך לאהוב להכין שניצל, צריך לדעת לעשות את שניהם.
למען הסר ספק - המון מקומות מגישים שניצל, אבל החוכמה היא לא להגיש שניצל אלא להגיש אחד טוב, ואפילו מצויין.

שניצל זה משהו שקל מאוד להרוס. עובי לא נכון, טיגון קלוקל, נתח מגעיל, הכל יכול לקרות.
בגלל זה כשאוכלים שניצל טוב - לרוב מרגישים קשר לאותו מקום, מרגישים את החיבור.

בגט שניצל עשבי תיבול עם צ'יפס וירקות
בגט שניצל: עשבי תיבול, צ'יפס, ירקות, טחינה, רטבים ותענוגות

ועכשיו לוידוי מרגש:
פעם אהבתי שניצל אבל כיום כבר לא.
מבחינתי שניצל כרוך בסבל של עופות מבוהלים, בשר מלא באנטיביוטיקה והורמונים, פחד וצואה.
זה לא מעורר תאבון, אבל מצד שני אף אחד לא אוהב לדמיין את הגועל שקורה לפני המוצר המוגמר.
תוסיפו לזה נתונים על אפרוחים שנגרסים בעודים חיים או מושלכים באלפים לתוך שקיות אשפה - זה מספיק כדי להוריד את התאבון.

עם זאת, אני עדיין מדי פעם נותן איזה ביס, אתם עוקבים אחרי תמונות המזון שלי והן לא חפות מרצח. אני מודע להכל אבל לא מצליח ליישם ב100% את מה שנראה לי לנכון.

עכשיו קחו את מה שאמרתי על מוות וגועל ותוסיפו לזה גועל אחר.
הרבה שניצליות נותנות לך שניצל עם סחוסים, שומנים, ורידים ועוד. דברים שאתה לא רוצה לראות ובטח שלא להרגיש עם השיניים. אלה חוויות שגורמות לאדם להעדיף מוצרים מן הצומח. לחומוס אין עצמות וסחוס.

נחזור לסיפורנו:
נכנסתי לשניצל קומפני. יש הרבה סיבות להכנס.
את הסניף הזה אני מכיר כבר קרוב לעשור. הוא תמיד מלא, תמיד עסוק, ובכל הפעמים שאכלתי בוא הוא גם סיפק אחלה של סחורה.
כמעט בכל רגע נתון יש תור של אנשים שמחכים להזמין ועוד תור של אנשים שמחכים להזמנה.
זה מה שנקרא בעם עסק מצליח.

הזמנתי שניצל עשבי תיבול (יש להם שניצלים בטעמים וציפויים) בבגט, עם טחינה, מלפפון טרי וחמוץ, עגבניה, צ'יפס, רוטב על בסיס חרדל ומעט רוטב צ'ילי מתוק.
היה ממש טעים.

פי בריבוע ירושלים | P2

באתי לבקר את עיר הבירה ביחד עם אחת מכותבות בלוג מכובד זה.
לצהריים רצינו משהו נחמד, אז היא לקחה אותי אל פיצה פי בריבוע שהייתה לא רחוקה.
על המגש ביקשנו פטריות ובייקון.
את העגבניות הם סיפקו לבד - מסתבר שהם שמים עגבניות כברירת מחדל, תמיד תמיד. גם את עלי הבזיליקום הם שמים בפרגון. כנראה שבירושלים הם נדיבים עם הפיצה, לא כמו בשאר חלקי הארץ.

הפיצה הייתה מצויינת דרך אגב.

פיצה פי בריבוע: פפרוני, בייקון
פיצה מרגשת עם בייקון ופפרוני - העגבניה והבזיליקום קומפלימנטריים

יום חמישי, 23 באוגוסט 2012

מאמא'ס בורקס: סעודה לילית

הסיטואציה הבאה בוודאי מוכרת לרבים וטובות:
בילוי לילי באזור אלנבי \ קינג ג'ורג', רעב, הכל סגור או עמוס, מתחשק משהו טעים ושמנוני, תחנת עצירה בדרך לדרינק הבא או רגע לפני שפורשים הביתה.
אם הינהנתם בהסכמה אז כנראה שגם אתם חלפתם לא פעם על פני המוסד ה"מיתולוגי" הזה, ואולי אפילו נכנסתם פנימה לבליסה קצרה.


בורקס פיצה,ביצה קשה, עגבניות מגוררות, חמוצים, טחינה, סחוג, שוופס תותית
פינוק קומפלט: בורקס פיצה,ביצה קשה, עגבניות מגוררות, חמוצים, טחינה, סחוג, שוופס תותית

מלבד שלל הבורקסים יש גם את השותפים הרגילים: ג'חנון, זיוה, מלאווח וכל הוריאציות (תוספות, מגולגל, דמוי פיצה, ממולא וכו') וקינוחים מהסוג העממי (בוואריה, מלבי, מוס, עוגת גבינה, קדאיף) בשלל גרסאות.
המחירים הגיוניים והכמויות בד"כ מספיקות - במיוחד אם זו רק עצירה. אם אתם רוצים לשפוך מנוע אז לכו על שתי מנות, לרוב זה יצא לכם בסביבות ה50ש"ח.

אם אתם לא רוצים את כל השפע המדהים שתיארתי, תמיד אפשר לחצות את הכביש לפיצה שירוקו, או להמשיך עם הרחוב טיפה לכיוון הסנטר עד שתגיעו לסניף החדש של פיצה עגבניה.

אגב פיצה עגבניה, עם סניף בסנטר, סניף בקינג ג'ורג' וסניף בשינקין - הם מכסים את האזור הזה לא רע בכלל, וגם הפיצה מוצלחת.

עוד נקודת זכות למאמא'ס בורקס, אפילו שתיים:

  • יש משלוחים!
  • יש אלכוהול זול אם אתם בקטע של להמשיך לשתות תוך כדי שאתם אוכלים - אפשר להוריד צ'ייסרים זולים של ערק על הבר מבלי לחשוש.

יום שבת, 30 ביוני 2012

פטפוטי ביצים

את הכריך הבא קיבלתי חינם במסגרת העבודה.
אוקיי, זה לא בדיוק היה "חינם" אלא יותר כפיצוי קל עקב הסכמתי לעבוד בערב חג, בו חדר האוכל אצלנו בעבודה סגור.
בכל אופן, כפי שוודאי ניתן לראות - הכריך המדובר הוא כריך ביצים של מותג שנקרא "משהו משהו".

כריך סלט ביצים משהו משהו
זה טוב, משהו משהו


הכריך נבחר מתוך ערימת כריכים סטנדרטית ששכבה בקופסת קרטון.
אישית אני מעדיף במקרים האלה לבחור את כריך האבוקדו - במידה ויש.
הגעתי למסקנה שכל בחירה אחרת של כריך טונה\גבינה מובילה להתפשרות גדולה על איכות.

אפשר לחלק את החוויה שלי מהכריך ל2.
את החלק הימני עם העגבניה אהבתי - השילוב של הביצה שעשתה רושם טרי, עם העגבניה ותוספת הירק יצרה שילוב אכיל בהחלט, וטעים יחסית לכריך שהוכן מראש.
לעומת זאת מהכריך השמאלי עם המלפפון הטרי סבלתי. מעניין איך שינוי קטן יכול להוביל לכזה שינוי בהנאה, אבל מה לעשות - במהלך השנים שיניתי את דעתי על המלפפון מקצה לקצה.
פעם, כשהייתי קטן הוא היה האהוב עלי, והעגבניה השנואה עם הגרעינים הייתה הרחק מאחור. היום זה בדיוק ההיפך.

שלא תחשבו שאני אנטי מלפפוני לחלוטין - אני מסוגל עדיין להנות ממנו בתוך סלט טוב, אבל למרבה הצער לא הרבה מעבר לכך.

אני מניח שאנשי "משהו משהו" התכוונו לטוב ורצו לגוון בין 2 הסנדוויצ'ים שבמארז אבל מבחינתי זה קצת קלקל לי את החוויה ומוטב היה שידבקו באותו סנדוויץ' עגבניה בצורתו הכפולה.

יום רביעי, 27 ביוני 2012

פיצה עגבניה ומחשבות

ארוחת צהריים היא דבר בעייתי בכלליות. תמיד יש צורך לשלב בין דחפים להיצע איזורי לצרכים פונקציונליים.

הצרכים הפונקציונליים יכולים להיות:
  • זמן - כי צריך לפעמים לחזור לעבודה
  • כמות אוכל - מספיק בשביל לשבוע אבל לא יותר מדי כי בכל זאת לא רוצים להרדם באמצע היום
  • התחשבות בתגובה של הגוף לאוכל שיכול לגרום לעניינים במעי
  • זמני המתנה  - גם כי אתם אולי תרצו לחזור לעבודה וגם כי לא בא לכם להתקע במקומות סתם 
  • זמני המתנה בתור - כי גם אם האוכל מגיע מהר יש עוד מיליארד אנשים שרוצים לאכול צהריים בדיוק באותו מקום
  • מרחק גאוגרפי ממקום הימצאותך
  • סוג אוכל רצוי


פיצה עגבניה
רבע מגש וחצי

ביום המדובר הייתי בצהריים בעזריאלי.
המחשבה המיידית שלי הייתה "לאכול מקדונלדס", גם בגלל שהשירות יחסית מהיר וגם בגלל שיש לי בעיות.
דקה אחרי כבר ידעתי שהסניף מפוצץ באמהות עם ילדים שדוחפות חיילות שדוחפות אנשים שכנראה אין להם עבודה והם מסתובבים בקניון ככה סתם בצהריים.
למזלי בדלפק הקרוב של פיצה עגבניה לא הייתה נפש מלבד המוכר.

למי שלא מכיר: פיצה עגבניה מוכרים בכל פעם שני משולשים, AKA רבע מגש. המשולשים נורא דקים ועם זאת עושים את העבודה נהדר ואם אתם אוהבים פיצה דקה אך עשירה בטעם, גבינה ורוטב - הגעתם לנחלה.
כאמור, הפיצה נהדרת, יש המון סניפים, המחיר סביר, ובאותו היום בדיוק לא היה אף אחד כשהייתי צריך שלא יהיה אף אחד שיפריע לי לאכול מהר ולחזור לעיסוקיי.

בחלק אחר של אזור האוכל י' התקשתה לקבל את קומבינציית הסושי שלה ובו בעת לאתר מקום ישיבה שאינו בשמש \ בסמוך לפח זבל.
תזכירו לי בהזדמנות לספר לכם איך גם אני נפלתי שדוד (חלקית) בארוחת צהריים בשינטו.

נחזור לסיפור הפיצה שלי.
הייתי מאוד מאוד מאוד מאוד רעב.
לקחתי שני משולשים (ז"א משולש אחד גדול חצוי, ז"א רבע פיצה), ואז פתאום החלטתי לקחת עוד רבע.
אחרי שלושה משולשים הרגשתי שהרביעי כבר מיותר, אז עשיתי הפסקה ודחפתי אותו בכוח לגרון.
היה מאולץ אבל טעים מאוד.

תודה רבה על תשומת הלב, נתראה בשמחות.

יום ראשון, 26 בפברואר 2012

סיילנס (Silence) - כריך רוסטביף

כמעט שבועיים עברו מאז הפעם האחרונה שביקרתי את סיילנס בר סלטים (13 יום ליתר דיוק).
הרגשתי שאני רוצה גיוון מהדברים הרגילים, וגם ראיתי שלהבדיל ממקומות סמוכים אחרים - הלחץ בסיילנס היה פחות, משמע מסיימים מהר יותר והולכים לאכול עוד יותר מהר.

כמו שסיפרתי בפעם הקודמת, סיילנס מתאפיינים במגוון מנות מתוך תפריט מבולבל עם עושר גדול של פריטים לטעות בהם.
שלא תבינו אותי לא נכון, האוכל שלהם מצויין, ועליו ועל עלילותיי בביקור הנוכחי תשמעו מיד.

כריך רוסטביף בבגט שלום

מאז ביקורי הקודם (והראשון למעשה) חפרתי קצת וגיליתי שיש לסיילנס עוד סניף, באחד העם פינת אלנבי ושרבים ממליצים עליו. להזכירכם - גם אני המלצתי על האוכל שלהם, רק פחות על השירות. האוכל כאמור היה מצויין בפעמיים שהייתי, אבל יש טוויסט, ואני מקווה שלא מדובר במשהו קבוע אלא כאמור בתקופת הרצה או אפילו במעידות קלות מאוד.
הרי לא הגיוני שאדם פשוט יקבל משהו מושלם, יש עקיצה מאחורי כל זכיה ולכל קופון יש קוץ.
הישארו עימנו.

אם כבר כריך רוסטביף אז עם ד"ר פפר!

עברתי על התפריט והחלטתי שבא לי טוסט נקניק עם רוסטביף.
המקום עצמו כשר ללא תעודה ושמעתי את המוכר מסביר למישהי שהם מצפים לתעודה בקרוב, כך שידעתי לא לבקש גבינה בטוסט שלי, אפילו שהם באותה ויטרינה (בקצוות מרוחקים שלה).
בחרתי בבגט, אמנם לא הבחירה הקלאסית לטוסט כי בסופו של דבר זה נהיה קשה מדי, אבל זה היה בגט רך (היו גם לחמים אחרים) והייתי הראשון לזהות את הפוטנציאל.
לתוך הבגט נמזגו חרדל דיז'ון, חרדל דבש ורוטב בלסמי, בנוסף בחרתי בעגבניה וחצילים קלויים (תוספת מחיר). הרוסטביף יצא מהמטבח, מחומם ומעט קריספי בחלקים השונים. הציפיה הייתה רבה.

האחים לבית רוסטביף ישנים את שנת היופי שלהם בתוך בגט.

פתאום שמתי לב שהלחמניה לא הולכת לטוסטר אלא נארזת בעודה טריה בנייר, ומוגשת לי בתוך שקית.
מכיוון שהייתי רעב ומיהרתי - החלקתי את הנושא, שילמתי 25 ש"ח ורצתי למשרד לאכול.
זה לא היה שוד, הטוסט והכריך (רוסטביף בהרכבה עצמית) מתומחרים אותו הדבר (24ש"ח), מה שאומר שבפועל שילמתי שקל על החצילים (ייתכן והשקל הזה זיכה אותי בתוספות אחרות, אבל הבחור בדלפק לא היה אינפורמטיבי, גם לגבי אילו תוספות הולכות בחופשיות ואילו לא.
חלק נוסף שהפריע לי היה שהוא לא היה סגור על מה המנה מכינה (אני כזכור ביקשתי טוסט קורנביף מתוך התפריט, לא מנה בהרכבה, לכן גם הופתעתי כשהוא התחיל לשאול אותי מה לשים בפנים).
האוכל עדיין מצויין, המשך מתחת לתמונה.

תמונות אחרי ביס לא נראות טוב, אבל זה טעים.
הכריך היה מצויין. הכל בו היה נכון, הוא היה פשוט וטוב, למעשה בטח הייתי מפסיד קצת אם הוא היה טוסט, אבל מקום צריך לשים לב למה שמבקשים. אם אדם מגיע פעמיים ובשתי הפעמים מקבל מנה שונה מזו שהזמין - הסטטיסטיקה לרעתם.
מלבד זאת שום דבר לא השתנה, חומרי הגלם טריים וטעימים, השירות חביב ומחוייך, המחירים זולים והאוכל מצויין.
הפיספוס היחיד במקום הזה הוא בתשומת הלב לפרטים.
אני אתן להם עוד פרק זמן ואנסה שוב.

אני מקווה שהרגשתם מהטקסט שאני לא שש "לקטול" את המקום, האוכל מצויין, הוא לא יקר, הכל שם טוב ויפה למעט הטעויות הקטנות שעושות את ההבדל
אגב, הם טוענים שיש כ100גרם של בשר בכריך, אני הייתי מעדיף יותר, או לפחות אפשרות של להגדיל, אבל זה רק אני.

.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג