יום חמישי, 13 ביולי 2017

דים סאם שופ | תל אביב


בהזמנה טלפונית מהמקום התגלו הפרטים הבאים:

1. הם נחמדים ושירותיים בטלון
2. הם טובים בלקחת הזמנות מורכבות
3. האוכל הגיע בזמן
4. האוכל נזלל בצהלה על ידי אוכלי כל וטבעוניים כאחד (מנות שונות עם מגוון לכולם)
5. לא נשאר כלום בסוף ההזמנה

אין יותר מדי לספר מלבד המידע המרתק הנ"ל, סה"כ אחת העסקאות היותר נעימות.
להלן תמונות:







תודה רבה, לילה טוב והמשך האזנה נעימה!

נ.ב.
אחרית דבר: זו לא הפעם הראשונה שאני מסקר מקום שמכיל את המילים "דים סאם" בשם שלו, ולא אכלתי אפילו דים סאם אחד. זה עלול להצביע על מספר דברים אפשריים, למשל:
1. במסעדות דים סאם יש היצע מספיק גדול כדי שלא אצטרך לאכול דים סאם
2. במסעדות דים סאם יש בצל כלשהו ברוב הכיסונים וזה מבאס
3. בצק לח זה מוזר
4. ההורים שלי אסרו עליי לאכול דברים שבושלו ע"י זרים
5. אשמח לשמוע את שלכן/ם בתגובות!

דים סאם סטיישן | תל אביב

הבניין הפינתי שברחוב יהודה הלוי 44 תמיד היה מקום טעון קולינרית.

זו אחת הפינות שסביבה מחירי המזון התל אביבי יורדים. בין אם בגלל הקרבה לשוק, לדרום המוזנח יותר, למידיות של אלנבי או לסיבות כאלה ואחרות שאתם יכולים לשער במוחם הקודח.
באותה פינה \ צומת \ אבן בוחן - תוכלו למצוא את מפגש השובבים הנצחי, עם אותה פרת פלסטיק שמחייכת לכל מי שרוצה לאכול עגל ומקבל "פרגיות, את טורק לחמג'ון שבעבר העסיקו מישהו שכשטעה לי בהזמנה פשוט התחיל לנער את הפיתה מעל הפח (יותר מפעם אחת).
על הפינה הזו אפילו לסמי אבו שוקרי היה סניף של החומוסיה שלו לתקופה.

ועכשיו לעניין שלשמו התכנסנו, ברכת מזון:

נודל צמחונאי


אז מה הקטע של המקום?
קודם כל מאודים, אבל מצד שני אף אחד מהאנשים שישב איתי לא הזמין אותם.
הייתה הזמנה של מרק ושתי מנות נודלס שונות.
אף אחד לא התלונן שלא טעים לו.
כולם קיבלו את האוכל יחסית מהר.
אפילו הגישו לנו אותו לקומה השניה, דרך המדרגות הספירליות הקשות, ואפילו לקחו מנה חזרה למטבח והחזירו אותה כמעט מינוס החלק שלא היה אמור להיות שם, אבל עם קצת שאריות בלמטה של הצלחת.

החסרונות של המקום בולטים.
הוא צפוף, חם, דביק, נטול יומרות בכל צורה אפשרית, הם לא מתיימרים לצלחת, להושיב, להקשיב להזמנה עד הסוף וכו'.
אבל האוכל אכן טעים.
הוא גם לא יקר יחסית לעסקית בז'אנר, תמיד נקודת זכות.
אפילו אפשר לשבת בקומה השניה, תחת מזגן, ולהבין מהחלון לתוך חצר פנימית בה רואים אנשים מחיי היום-יום והלילה, עושים את שלהם בזמן שאתם צדים את המוץ מהנודלס.

לא בטוח מתי אחזור בזמן הקרוב, אבל אם אשמח לחלוק התנהלות על רצף הזמן במישור.

יום שלישי, 11 ביולי 2017

צרכנות קיץ: עונת משקאות הדובדבנים

לכל עונה יש את הטרנדים שלה, ונראה שבקיץ הישראלי יחד עם הדובדבנים האמיתיים מתחילים להעמיס גם כאלה המגיעים בפחית משקה צוננת.
אמנם ישנן פיצוציות או מיני רשתות המחזיקות את הסחורה כל השנה, אבל נראה שבתקופה זו הכל תוסס.

היות וקהל הקוראים של אוכל בחוץ חשוב כ"כ לכותבי המערכת - נשלחתי לטעום מכל הבא ליד:
1. צ'רי קולה מבית קוקה קולה
2. פפסי ויילד צ'רי
3. ד"ר פפר צ'רי
4. קולה זירו צ'רי

להלן תמונות להתרשמות ויזואלית מהמוצרים, אחריהן גזר דין.

Coca Cola cherry

Pepsi wild cherry

Dr Pepper cherry

Coca Cola zero - cherry


קודם כל חשוב לציין שזה לא קל.
אם ביום - יום אין לכם שום הבדל מבחינת הקולה שאתם שותים, אתם יכולים פשוט ללכת על מה שבא לכם באותו הרגע.
אם אתם מרגישים הבדלים, נסו את המשקה שיותר קרוב להעדפות (למשל לאנשים שסולדים מדוקטור פפר).
אם אתן מצפות לטעם של דובדבן - דפדפו הלאה.
בסופו של דבר, זה מה שזה, סוכר בטעמים, או תחליף עם תוסף, זה טעים וזהו בערך.

לרוויה וכאלה.

נ.ב.
לאחרונה עלו במערכת שיחות על תמחורי משקאות, ספציפית על עליית המחירים שגולשת מקופיקס ועד פחיות בכמעט עשרה שקלים באופן ממוצע. מה הקטע?

יום שני, 10 ביולי 2017

אהבה בבגט אחד ו-שתיים

להלן מספר מחשבות קצרות העלולות לחלוף במוח רעב:
1. פיתה זה לא מספיק
2. לאפה זה יותר מדי
3. בגט זה של פעם

שלושת המחשבות לא תמיד נכונות, לא תמיד שוללות זו את זו, אבל המון ושלא לומר פעמים צצות יחד בפרקי זמן קצרים הנוגעים ברעב.

בקיץ, הטיעונים הללו עלולים למצוא את עצמם בטלים.
דמיינו את הסיטואציה הבאה:
יצאתם להביא אוכל, וחם בחוץ.
מדובר בצהריים מייגעים של קיץ, ואתן מזיעות כבר ביציאה מהבניין, למעשה עדיין אפילו במדרגות \ מעלית.

ברגעים הללו מתברר כי אין צורך לאכול אוכל חם, או ממש חם, או רותח.
יש פיתה!
(שוב, לצורך העניין, יש בגט, אם פיתה לא מספיקה לכם, אבל לאפה מרגישה התחייבות גדולה מדי)

במקרה הצמחוני \ טבעוני, הבגט מתמלא בכל מה שצונן ומרענן, בעיקר סלטים, קצת צ'יפס בשביל החלק החם (או ירק מוקפץ כלשהו שלרוב כבר קיים בהיצע השווארמאתי). מטיבי לכת ואקסטרה רעבים יכולים לבקש "להוציא את הלבן" ולפוצץ את החלל בכל טוב.

לראייה מיצגים ראשון ושני.
הראשון נלקח ב: שניצל קומפני, ריב''ל 10, תל אביב יפו.
השני: אלגמוס, יד חרוצים 1, באותה העיר והשכונה.

שניצל קומפני, ריב''ל 10, תל אביב יפו



אלגמוס, יד חרוצים 1, תל אביב יפו



שני המקומות ידידותיים, מתוקתקים, וההבדלים העיקריים ביניהם הוא בהיצע הנוסף.
בעוד שבשניצל קומפני מתרכזים בשניצלים (אבל גם מוצרי עוף אחרים), לאלגמוס יש מטבח מעט יותר עמוק.
עם זאת, שני המקומות מצטיינים בסלטים ותוספות, טריות וצחוקים.
בהצלחה עם הכל.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...