‏הצגת רשומות עם תוויות נקניק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נקניק. הצג את כל הרשומות

יום שני, 31 בדצמבר 2012

החיים הפשוטים: כריך נקניק

לחמניה מתוקה טריה, חרדל שום צרפתי, נקניק סלמי פרוס דק דק.
יש שיגידו שאין צורך לחפש כריכיות וסנדוויצ'יות אם יש לך את הנ"ל בבית.
לא היה לי אותם בבית אבל קניתי בסופר מתחת לבית של חבר. חשבנו ארוכות איפה לאכול באותו הערב ובסוף הלכנו לסופר הקרוב לביתו ורכשנו כל מיני.
היה תענוג, ירד חלק והשאיר אחריו שובל של טעם, עם מיץ רימונים בצד. ארוחה פשוטה ועם זאת מדהימה.
פרוסות הנקניק היו שזורות גרגרי פלפל שחור, ברמת מליחות מושלמת ושמנוניות בדיוק במידה.
טעים כבר אמרתי?


סלמי, חרדל, לחמניית סומסום טרייה ומתוקה
סלמי, חרדל, לחמניית שומשום טרייה ומתוקה


חשוב לציין שהחרדל היה מציאה, הוא היה זול בצורה מחשידה וטעים עוד יותר.
תוכלו לראות אותו כאן למטה ולהשוות במידה ותתקלו בו במכולת הקרובה לביתכם.
חרדל בטעמים הוא כבר מזמן לא מצרך נדיר, אם כי במקומות רבים מתעקשים להחזיק בעיקר חרדל צהוב מהסוגים המוכרים (בד"כ תלמה ולצידו היינץ) ואולי כמה סוגים של חרדל גרגרי (או גרגירים, מה שבא לכם).
כמובן שעכשיו ישנם גם ממרחים בטעם חרדל, מבוססי מיונז וכו', אבל שוב, אני מאבד את הפוקוס, לאחרונה יותר ויותר מרכולים מחזיקים חרדל בטעמים, דהיינו חרדל עם חזרת, חרדל חריף, חרדל דבש ועוד.


חרדל עם שום ועשבי תיבול מבית Bornier
חרדל עם שום ועשבי תיבול מבית Bornier


לסיכום:
סלמי פרוס דק דק, חרדל שום עם עשבי תיבול ולחמניית סומסום (ידעתם שאפשר לכתוב גם שומשום וגם סומסום?) טריה ומתוקה - כל אלה יחד יכולים לסגור לכם את הפינה חיש מהר.
סדרות חדשות של נתחים פרוסים דק דק או הסדרות הדומות של נתחים "כמו מעדנייה" אמנם לא נותנים ערך רב לכסף כי הם בד"כ עולים כמו כריך בסיסי בסנדוויצ'יה אבל ללא הרטבים או הלחים הנדרש - אבל עם מעט השקעה תוכלו להכין אחלה כריך.
לגבי החרדל - אמנם זה לא כיף כמו להכין חרדל ביתי (זה ממש פשוט, תנסו פעם) אבל חרדל כ"כ טעים במחיר כ"כ נמוך - זה כבר חומר לאגדות עם.
יאללה, שיהיה בתאבון.


יום שישי, 4 במאי 2012

כריך אמריקאי במיטה

קישואים, פפרוני, גבינה השלב הראשון מבחינתי היה להיות רעב בלילה. כשאתה רעב בלילה אתה פשוט יודע שדברים הולכים להתרחש ובגדול. זרקתי על המחבת קישואים שכבר היו מטוגנים מבעוד מועד, כמה פיסות של פפרוני, וכשהפפרוני החל להתחמם הנחתי מעליו גבנ"צ.

לחם צרפתי כפרי עם סילאן בנתיים, בצד אחר של המטבח, הכנתי לחם צרפתי כפרי, ועליו פיזרתי סילאן. אם אתם באמת עוקבים אחרי הבלוג אתם מבינים שאני אוהב לשים מתוק בתוך הדברים שאני אוכל, לצד חריף ומלוח, אבל גם שיהיה מתוק.

לחם עם רטבים מעל הסילן פוזר רוטב וואסאבי, רוטב סריראצ'ה, רוטב HP ומעט קטשופ באזורים מסויימים. חוסר האחידות הוא מובנה כדי שכל ביס ירגיש טיפה אחרת. ככה מנעד הטעמים המשתנה יותר חגיגה בפה. כל סנדוויץ' צריך להיות מסיבה, אפילו אם יש כמה מאותו סוג.

כריך כמעט מוכן פיזרתי את כל המרכיבים מהמחבת ישר אל הלחם, לפני כן הנחתי את החלקים הסוגרים של הסנדוויץ' על החלקים המרוחים רוטב - כדי ליצור לחות גם בצד השני של הלחם (זה גם מונע מצד אחד להיות ממש רטוב בזמן שהצד השני יבש.

סנדוויץ' סגרתי את הכריכים ובלסתי לי בשקט אל תוך הלילה.
זה אמנם לא בריא במיוחד, לא ידידותי לסביבה, אבל זה ממש טעים ומומלץ - אם אתם בקטע כמובן.
הפפרוני אגב היה של מזרע, הם עושים אותו חריף ועסיסי במידה כזו שגם אם כל השומן נמס על המחבת עדיין יש לבשר מרקם נעים ומיצים כלשהם. הוא גם עטוף בקראסט של פלפל שחור ולבן גרוסים. יאמי.

יום רביעי, 28 במרץ 2012

מעדני מניה

בעשור האחרון צצו בישראל כפטריות אחרי הגשם רשתות אשר מתמחות במכירת אוכל אחר.
כאשר אני אומר אוכל אחר, אני מתכוון לאוכל מהסוג שלא היה נפוץ למצוא עד התקופה ההיא על המדפים בסופר.
מדובר בעיקר במוצרים שאינם נושאים על גבם את התווית "כשר", ובזמנו היה נדיר מאוד למצוא אותם בארץ.
הרשת המפורסמת ביותר היא זו שכולם מכירים בשם "טיב טעם".
משיטוט באתר שלהם מצאתי שהרשת נוסדה בשנת 1990 - מקביל לגל העליה הרוסית, למרות שאני לא חושב ששמעתי עליהם עד שנות ה2000 - ייתכן שזה משום שגדלתי בפריפריה שהכירו בה רק היפרכל ושופרסל.

בכל מקרה כמו שנכתב בפוסט עבר - לדעתי משהו לא טוב קרה לטיב טעם בזמן האחרון (ויעידו על כך גם הדוחות הכספיים שבהם נתקלתי במקרה היום) ומאז אנחנו נאלצים לחשוב קצת מחוץ לקופסה ולמצוא פתרונות חדשים, לאנשים שרוצים דברים איכותיים, זולים ולא מקפידים במיוחד על כשרות.

אחת האלטרנטיבות שצוינה כאן בבלוג בעבר היא "קשת טעמים" באשדוד.
גם בביקור האחרון שלי באשדוד רצינו ללכת ל"קשת טעמים" אבל אחת מהבעיות של המקום היא התורים הגדולים שיש בתור למעדניות (לפחות בשבת) ומכיוון שזמננו דחק בנו - החלטתי ללכת על אופציה יותר קרובה ושכונתית - מעדני מניה.
באתר שלהם הם טוענים שהם פעילים כבר משנות השישים. אני שמעתי עליהם רק בשנים האחרונות - גם בזה הפריפריה שלי כנראה אשמה.

הגירסה האשדודית של המקום מצומצמת למדי ומזכירה בגודל מינימרקט של AMPM, לעומת "קשת טעמים" שהיא בגודל של סופרמרקט אמיתי. למרות השטח המצומצם, ניכרת ההשקעה שם במעדניות הבשר והגבינה והמבחר שם רחב למדי, ולא נופל בכלל מהמגוון של סופרמרקט רגיל. המחירים שם אטרקטיביים (לדוגמא רוסטביף ב5 וחצי שקל ל100 גרם) והתורים שם זזים מהר יחסית, הודות למספר רחב של אנשי צוות.

הדבר היחיד שהפריע לי שם קצת זו האווירה. כאדם שאינו דובר רוסית, הרגשתי שם קצת כמו בחנות בחו"ל, בארץ בה איני דובר את השפה המקורית. למה אני מתכוון? למשל שעל רוב המוצרים אין שילוט בעברית אלא רק ברוסית, או שבתור במעדניה מדברים רוסית  וכך קרה שהבחורה הנחמדה מהמעדניה צעקה משהו לחלל האוויר, ורק בעקבות רמז של נגיעה בכתף של הבחור מאחורי, הבנתי שהיא בעצם שאלה אותי אילו נקניקים אני רוצה.
בבית טעמתי מכל הגבינות והנקניקים שרכשנו, והם בהחלט באיכות המשביעה את הרצון.

לסיכום, מקום חביב, אך בהחלט מומלץ להצטייד במתורגמן צמוד לפני הביקור הראשון לפחות.

יום שלישי, 28 בפברואר 2012

על סופרמרקטים ועניינים

אין מי שגר בת"א ולא מכיר את רשת המינימרקטים של AMPM.
לטובת מעט הקוראים שלא מכירים מדובר ברשת שסניפים שלה צצו בשנים האחרונות כמו פטריות אחרי הגשם בכל פינה בת"א, ופתוחה מסביב לשעון, כפי ששמה מרמז.
יש מספר בעיות ברשת הזו ואמנה את המרכזיות שבהן :
1. מפאת גודלם של הסניפים אין בהם מעדניות, זאת אומרת שאין אפשרות לקנות מבחר טרי של נקניקים\בשרים\גבינות\עוף לשבת. אין בה גם מאפיה, למרות שאילתרו שם פיתרון של לחמם בורקסים\מאפים בסניף, לרוב של פילסברי. זה נותן פתרון אולי למי שאין לו ברירה, אבל האיכות לא מתקרבת לאיכות של מאפיה אמיתית.
2. הפירות ובמיוחד הירקות שם הם בד"כ באיכות ירודה, כאילו שבוחרים בכוונה את הירקות הכי פחות טובים.
3. המחירים שם גבוהים מהממוצע אפילו בת"א, בחלק מהמקרים גבוהים בהרבה.

למרות כל האמור לעיל הרבה פעמים יוצא לי לקנות שם משום שיש סניף שלהם 50 מטרים מביתי, ואז אפשר לרכוש מצרכים גם בשעות\ימים פחות סטנדרטיים, ולא צריך לסחוב למרחקים. בנוסף יש להם תמיד מבצעים על חלק מהמוצרים, שהופכים את אותם מוצרים לזולים יותר מאשר בסופר סטנדרטי.

מקום נוסף שפעם פקדתי הרבה והיום כמעט ולא הוא טיב טעם. כולם מכירים את הרשת עם הסופרים הענקיים שלה, שבתחילת דרכה היוותה פירצת דרך, וסיפקה מוצרים שעד בואה קשה היה למצוא בארץ, לרבות מוצרים לא כשרים. בשנים האחרונות נפתחו בת"א מעין מיני סניפים של טיב טעם הקרואים "טיב טעם בעיר".
הסניפים האלה פותרים את 2 הבעיות הראשונות שהצגתי כשהתייחסתי אל AMPM. יש שם מעדניות והפירות\ירקות שם הם באיכות טובה בדרך כלל. בעיה מספר 3 - המחירים - תקפה וקיימת שם, ואפילו במידה גדולה יותר. המחירים בסניפים בת"א הרבה יותר גבוהים מהסניפים הגדולים של טיב טעם, שכנראה יש להם יותר תחרות. יש שם גם פחות מבצעים אטרקטיביים מבAMPM.

הסיבה שאני כמעט כבר לא מבקר שם, היא שבסניף הקרוב אלי יש בנוסף לבעיית המחיר, גם בעיה חמורה של שירותיות ללקוח. כשחיפשתי שם מוצר התקשיתי למצוא בחנות מישהו שיוכל לעזור לי לאתר אותו. יתרה מזו, כשכבר מצאתי מישהו הוא ענה לי בחוסר חשק שאין לו מושג, די מפתיע בהתחשב בעובדה שמדובר בסך הכל במינימרקט קטן. השירות הלקוי נמשך בקופה. נפתחה רק קופה אחת למרות שהיו הרבה אנשים בתור, כאשר לכל אחד היו הרבה מצרכים. הקופאית היחידה שהייתה לא ממש התרגשה מהנושא, דיברה בטלפון, ואחר כך שוחחה ארוכות עם אחד הלקוחות הקבועים כנראה, בעוד כל השאר ממתינים בחוסר סבלנות. כשהגיע תורי לאחר זמן ממושך של המתנה היא העבירה את המוצרים בחוסר חשק, כאילו זה הדבר האחרון שהייתה עושה. על אריזה של המוצרים בעצמה - דבר שמקובל הן בסניפי טיב טעם בעיר, והן בסניפי AMPM לא היה בכלל על מה לדבר.

התלוננתי על השירות באתר, ואמרתי שרמת שירות כזו אולי מתאימה לרשתות דיסקאונט אחרות, אך לא לרשת "פרימיום" עם מחירי פרימיום. חזר אליי מנהל הסניף, שהבטיח לי שיעשה שיחת רענון לנהלים וישפר, אבל לפי חוויות של אנשים אחרים שהלכו לשם אחריי - דבר לא השתנה.

לאחרונה גיליתי 2 רשתות חדשות שיכולות להוות תחליף ל2 הענקים שהזכרתי.
אחת היא חנות "ויקטורי" החדשה שנפתחה ברח' לינקולן בת"א. החנות היא השניה של הרשת בת"א ומהווה סופרמרקט אמיתי, בניגוד לחנות הראשונה שלהם שהייתה בגודל של סניפי AMPM וטיב טעם בעיר. בדקתי את המקום. הוא גדול, מכיל מעדניות, והמחירים הממוצעים שם הם בהחלט נמוכים יותר. דוגמא אחת מיני רבות היא בקבוקי עראק עלית שנדיר למצוא אותם בעיר בפחות מ40 שקלים, ואילו בויקטורי הם נמכרים ב25 שקלים בלבד. יש שם אפילו חניה חינם, למי שיש רכב. מי שאין לו רכב וגר בעיר יכול להזמין משלוח בעלות של 25 שקלים. חלופה יכולה להיות לסחוב את המצרכים למדרכה הקרובה, ולעלות על מונית שגם היא תעלה קרוב לוודאי בסביבות ה25-30 שקלים. נראה לי שברוב המקרים שווה להשקיע את האקסטרה הזו, משום שהסך הכל יוצא עדיין זול יותר.

השניה היא רשת "קשת טעמים" שפרוסה כבר בכל הארץ. יצא לי לבקר בסניף באשדוד, והסופר מאוד מזכיר את טיב טעם במגוון המוצרים שהוא מציע, כולל פניה לאוכלוסיה שאוכלת לא כשר. המחירים שם זולים יותר מסניפי טיב טעם הגדולים (וכמובן שגם הקטנים בעיר) וממה שיצא לי לטעום גם האיכות גבוהה יותר. יש שם גם הרבה מוצרי דיסקאונט, מה שקצת ירד מהמדפים בטיב טעם, לדוגמא מיצים טבעיים במחיר של 15 שקל ל2 ליטר (האיכות זהה וקשה מאוד להבדיל ביחס למותגים המוכרים)

כולי תקווה שבקרוב ייכנסו עוד סופרמרקטים לתחום ההזמנות באינטרנט, ויאפשרו לנו ליהנות מכל העולמות - גם קניה נוחה, וגם מחירים אטרקטיביים.

יום ראשון, 22 בינואר 2012

בוטיק נקניק \ שוק לוינסקי בערב

אל בוטיק נקניק הגעתי בטעות. לא בדיוק בטעות, במקור רצינו ללכת סנדוויץ' בר שנקרא "המקווה", שעליו קראתי מוקדם יותר באותו יום באתר בייגלה.
לצערנו (בעיקר לצערי) המקום היה סגור, אף על פי שהגענו לא הרבה אחרי שש. באינטרנט היה כתוב שהמקום עובד עד שמונה, בבייגלה היה כתוב שהמקום פתוח עד שש, אני הימרתי והפסדתי.

עשינו סיבוב רגלי, לבחור את האפשרויות ולמתוח את הישבנים אחרי יום עבודה על כיסא מחשב.
טיילנו ברחוב מקווה ישראל, פנינו שמאלה ליד טורק לחמג'ון (שנשבעתי כבר מזמן שאני לא חוזר אליהם אחרי מה שהיה - אכתוב על זה בפעם אחרת). הלכנו ברחוב של המסעדות הפרסיות, והגענו בסופו של דבר ללוינסקי.
השוק היה חשוך והכל כבר עמד להסגר למעט כמה מקומות של תבלינים ומעדנים.
ידעתי כבר לאן אנחנו הולכים, כי נתקלתי במקום בעבר ונורא רציתי לדגום. אני חולה על נקניקים, כריכים ונתחים קרים.

היפסטרים ונקניקים, לקראת סוף הישיבה שם הם התחילו לרקוד ולקפץ
המקום התקרב לסוף היום שלו ובכל זאת בוטיק נקניק היה הומה. בכניסה איש בעל מוגבלות כלשהי עמד ועשה קולות וצעק לתוך חלל הסנדוויצ'יה, מושך תשומת לב, מחייך, מתקשר עם הצעירים היושבים בשולחנות, מנסה לגרום למשהו לא ברור להתרש. המוזיקה חזקה, אולי אפילו חזקה מדי, בחלק מהאזורים במקום קשה לדבר כי לא שומעים, בחלקים אחרים אפשר להסתודד, פחות או יותר.

זנבות נקניק קבנוס

בעוד אנו עומדים מול הויטרינה ומנסים להחליט מה בא לנו צמד העוסקים במלאכה זורק עלינו פיסות של קבנוס ונקניקיות פרוסות לעיגולים מקסימים ומושחמים. הייתי מצלם גם את הנקניקיות אבל פשוט טרפנו אותם.  הייתי מצלם גם את הויטרינה ואת הסלטים והממרחים, אבל הייתי רעב ולמען האמת גם לא היו שם דברים מסעירים. זה נראה פחות או יותר כמו האזור של הנקניקים בסופר.

רטבים וממרחים כיד המלך, אבל לא בתוך הכריך.
במקום מבחר מגוון מאוד של לחמים בהם ניתן לסעוד, וכאמור יש גם יותר נקניקים ממקלחת בטירונות. עמדתי והבטתי בענבר בוחרת, ובנתיים בהיתי בשלל הנתחים הקרירים. הלכתי בסוף על לחמניה רכה עם סומסום, חרדל דיז'ון, חרדל צהוב אפור ופסטו שמגיע מקופסא שמעידה על זה שהם מכינים אותו במקום. היו עוד דברים, אבל בחרתי לא להסתכן, אפילו שהם נראו טריים יחסית ואפילו פרסו בשביל ענבר חסה טריה במקום.
הפריע לי שלא היו רטבים "מיוחדים" או תוספות כיפיות כמו שיש במקומות שמשקעיים טיפה. אני לא פוסל את העובדה שבאנו בסוף היום ואזל להם המלאי, אבל בהחלט הייתי שמח להוסיף איזה חציל או פלפל קלוי, או אפילו אחד מהרטבים הנהדרים שהיו להם למכירה על המדף - בתמונה תוכלו לראות את כל רטבי הברבקיו הכיפיים, מיונז ווסאבי ועוד רבים וטובים שאני מכיר מטיב טעם ומסניפי רובן (שלא רק מוכרים אלא גם מורחים).

ארוחת נקניקים עם כריך קורנביף ורוסטביף, זיתים דפוקים ואפילו קצת קולה זירו
אם שמתם לב לכיתוב של התמונה אז בטח כבר הבנתם שביקשתי לשים בלחמניה שלי קורנביף ורוסטביף. שניהם היו נקיים ויפים, בלי פסים או נקודות או דברים שמזכירים שאתה אוכל חיה מתה. הייתי די רעב וטרפתי את הכריך במהירות. סיימתי את כולו עוד לפני שעבנר הגיעה לסוף של החצי. ניסיתי גם את הזיתים, אבל על זה בהמשך. היה פשוט וטעים. בחרתי שלא לחמם את הכריך בטוסטר אפילו שהמוכרים (לדעתי גם הבעלים) המליצו, כי אני מעדיף חימום של אדים ולא חימום ישיר שכולל מעיכה של הכל. בשר חמים ולח הוא עדיף, אבל אולי זה רק אני.

חרדל, פסטו, פרה, לחמניה וכו'
אף ע"פ שבחרנו לשתות קולה זירו - במקום ניתן למצוא המון סוגי בירה של מבשלות בוטיק מקומיות. האווירה במקום היא לא מחייבת, אנשים מקפצים, מרקדים, צוחקים, אחד מהאנשים מאחורי הדלפק בוחר שירים ידנית ושר איתם בצעקות רמות. מדי פעם הוא מצלצל בפעמון יד, תיירים צעירים צוחקים, מישהו קם ורוקד, הוא נראה שיכור אבל הבירה שלו חצי מלאה והסנדוויץ' הלא גמור מעיד שהוא לא יושב שם יותר מדי זמן. שמח ורועש ושמח.

זיתים דפוקים אחושרמוטה
לפני שאסכם הייתי רוצה להתייחס לזיתים. לא רק לאלה שאכלתי אלא בכלליות. זיתים, למה אתם בעצם טובים, חוץ משמן וגם חוץ מתוספת לפיצה. תמיד כשזיתים מוגשים עם משהו הם נוטים להיות מרירים. מעטים מאוד הזיתים שטעמתי שלא ירקתי או בלעתי בצער וניסיתי לשטוף את הטעם. גם אלו שמעל היו טעימים בביס הראשון ועם המשך הלעיסה פתאום המרירות הורסת את החיים. אשמח אם מישהו יספר לי איפה קונים זיתים שלא עושים באסה בפה.

את החיוב התעקשו לעשות אחרי האוכל, מה שהתגלה כבעייתי כששאלו אותי על מה אני משלם ולא הייתי בטוח מה הקריטריונים, הרי לא מדובר במנה מוכנה אלא בכריך בהרכבה עצמית. ללחמים שונים יש מחירים שונים, וגם לנתחים שונים. אולי צריך עוד ביקור או שנים כדי להבין את שיטת החיוב.

מילות סיום: המקום משעשע, נחמד לשבת בו אם אתם בסביבה ועוד לא מאוחר. אפשר לבוא עם חברים לנישנוש, אבל לא במיוחד. לא מדובר בכריך או נקניק שבאים במיוחד. מה שכן - הרטבים על המדפים דווקא כן שווים ביקור אם אתם מחפשים להעשיר את הבית שלכם בטעמים מיוחדים. מלבד הדברים המיוחדים או הרגילים השווים היה שם אפילו מיונז שראיתי עד כה רק בבולגריה. מזל שאני לא אוהב מיונז.

יום שני, 9 בינואר 2012

רובן והתוספות \ שונא עופות יחיה

בזמן האחרון אני אוכל יותר מדי כריכי רובן מבית רובן.
כמובן שאין בכך שום דבר פסול, הרי נתחים איכותיים בתוך כריך פשוט וטוב לא עשו רע לאף אחד (מלבד החיות עצמן).

בכל מקרה אז הנה אני, והנה רובן, על שלל סניפיהם אחידי הרמה והשירות המנומס \ ידידותי.
כמובן שהמחיר טיפה גבוה, אבל זו לא שווארמה, זה תענוג נקי, ואם אוכלים בקר בלבד (הסבר בהמשך) אז בכלל מתקבלת הצלחה אינסופית (ראו תמונה).

כריך רובן
רובן מיקס, 400גרם
הסוד שלי הוא בשמירה על פשטות. אני בד"כ הולך על בקר, עם חסה ועגבניה, שני סוגי חרדל (רגיל וסילאן), ורוטב חזרת.
קצת דוקטור פפר בשביל להחליק את הכל - ואני מרוצה כמו אבטיח בשמש.

נחזור לנקודת הבקר: לאחרונה אני לא מסוגל להתמודד עם עופות. זה פשוט לא בא לי בטוב. לא בטוח ממה זה נובע, אבל אני יכול לחיות עם זה בקלות. למעשה, קראתי לא מזמן שעדיף לאכול פרה אחת ולחלק אותה להמון אנשים מאשר להרוג מלא עופות קטנים. חבל רק שפרות הן חמודות כ"כ. באמת, הן כמו כלב גדול ושמן.

בכל מקרה, זה בלוג אוכל ולא הטפה לסגנונות חיים אלטרנטיביים. ורובן בקר הוא משהו שאני אשמח לאכול בכל פעם. שוב ושוב. למעשה השבוע אכלתי כבר שלושה.

נ.ב.
ניסיתי את כריך הרובן של דלי (המקום שקם על חורבות הפרילנד באלנבי, וזה לא היה זה). כמו שהבולס כתב, אולי רק נקניקי אס יכולים לספק תחרות הולמת.
אגב, אם בנקניקים עסקינן - פעם היה מקום בפלורנטין, ממש בתחילת הרחוב הראשי שעשה כריכים מדהימים. מעולם לא אכלתי כריך טעים יותר. לצערי הוא נסגר. ביי ביי.

יום חמישי, 5 בינואר 2012

רובן \ צהריים במשרד

ככה נראה משלוח מרובן, בצהריים, כשאני ממש ממש רעב.
ההרכב הוא כמובן ההרכב הרגיל:

  • 400 גרם בקר
  • חרדל
  • חרדל סילאן
  • עגבניה
  • חסה
  • רוטב חזרת
  • לחם שחור
עם תוספת של דוקטור פפר בצד, וכמה קורנישונים גדולים.

עד כמה זה טעים? מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד.

כריך רובן מהמם את הלב הוא מחמם, את העורקים סותם, וכו'.

מישהי שעובדת איתי בעבודה טוענת שהכריך שלהם דוחה, ושהיא לא מבינה איך אפשר לאכול את זה. רגע אחרי זה היא גם מודה שכשהיא אוכלת סודוך היא מבקשת רק שכבה אחת של בשר כי זה לא טעים לה יותר משכבה אחת.
יש לה בעיות.

לפחות תודו שאתם מריירים.

יום ראשון, 1 בינואר 2012

למי קראת נקניק?

נקניקי אס הוא מוסד ותיק בעיר מאז שנת 1929.
חלפו 92 שנה מאז, ועד הטעימה הראשונה שלי מהתוצרת ברחוב נחלת בנימין בת"א.
שלא תחשבו שאין לי נסיבות מקילות - האזור שופע במקומות הסעדה רבים - חלקם אף ראויים ולמי בכלל יש זמן לבזבז על החנות הזו של הזקנים.
זו כמובן טעות פתאלית, מכיוון שאם הם קיימים מאז 1929 כנראה שהם עושים משהו נכון, ויום אחד החלטתי לבחון את העניין.
כבר בכניסה רואים שלא מדובר באחד המקומות האופנתיים שנפתחים ונסגרים חדשות לבקרים.
עיצוב המקום מינימלי - הקירות ברובם לבנים ואיפה שלא יש רק פוסטרים של פעם.

בקיצור, העיקר הוא האוכל ולא הפוזה מסביב וככה צריך.
התמחות המקום היא כאמור בנקניקים, ומול הכניסה נחשף לפניך מבחר נקניקי הבית ובראשם הזוג המלכותי - הרוסטביף והקורנדביף.
כאדם רעב ביקשתי לארוז כמה שיותר קורנדביף בתוך ג'בטה גדולה, וכתוספת לשים כרוב כבוש חם, בצל מטוגן, עגבניה וחרדל.
בחלוף מספר דקות שבמהלכן טוגנו הנקניק והכרוב הובאה התקרובת אל שולחני.
לכריך שאכלתי מגיע ללא ספק להיכנס לרשימת כריכי הנקניק המשובחים בעיר - לצד רובן שלו מוקדש כבר פוסט מיוחד.
הנקניק היה טרי ועשוי כהלכה, והשכנים שלו לכריך זהרו לצידו - ובמיוחד הכוונה לכרוב הכבוש.


המנה הייתה גדולה וסיימתי אותה בקושי כאשר אני שבע לחלוטין.
המחיר לא זול במיוחד - למעלה מ40 שקל על כריך אבל לדעתי התמורה מצדיקה את זה.
ישנה גם אפשרות לשבת על הבר במקום על בירה מהחבית, לאכול מהבייגלה המקומי - חתיכות קבנוס, ולשוחח על התקופה שבה היה חור בלירה.
בפעם האחרונה שהייתי שם, ביום שישי בצהרים המקום היה מפוצץ לחלוטין, וזה עשה לי טוב לדעת שיש עוד הרבה אנשים שיודעים להעריך איכות בין כל המקומות "האופנתיים" למיניהם..
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג