חומוס חמודות: דיל לא רגיל (יצחק שדה 24, ת"א)

אם אהבתם את הקונספט של  קופיקס כמודל עלות נמוכה, או חומוס הכרמל \ מגן דוד כחומוסיה שבה משלמים פחות, זו הכתבה שכדאי ומומלץ לקרוא ולהקריא לאהובים.
למתמידים בקריאה - הפתעה קולינרית בתחתית הפוסט!

אז מה המחיר הכי זול ששילמתם על חומוס בחומוסיה, עשרה שקלים? גם כאן המחיר החל בעשיריה וכעת התייצב על תריסר חדשים נוצצים. 12ש"ח זה אחלה מחיר למנת חומוס בגודל סביר.
מה הופך אותה ל"סביר" בגודל - ובכן, היא לא ענקית, אבל בשנת 2017 רוב החומוסיות התחילו לשים פחות כפות חומוס מהרגיל, חלקן אף עברו לקערות חדשות מעט קטנות בגודלן.

לא תתפלאו לגלות שלחומוס חמודות יש טעם דומה לחומוס הכרמל (זה שנמצא בשוק הכרמל, נראה כמו בית כנסת, ונקרא לפעמים גם חומוס מגן דוד - תלוי את מי שואלים). יש הטוענים שהבעלים קשורים, חלק מהעובדים נראו מזפזפים בין הסניפים, כנראה שגם המתכון איתם. הווה אומר שגם חומוס בית לחם שקשור בעקיפין או במישרין לחומוס מגן דוד חולק מתכון דומה.

באופן מפתיע לא יצא לי לשמוע תלונות על המקום. אולי זה המחיר, אולי זו העובדה שהחומוס טעים, אולי האווירה הלא מחייבת והשירות העצמי (כך שאין על מי להתלונן תכלס). בסה"כ זה די נעים לסגור פינה עם חומוס ב12ש"ח, שתיה בחמישה שקלים, ועוד באזור שלמראית עין אין בו יותר מדי אופציות (למעשה יש שם המון, אבל אם אתם עוברים במקום לרגע לא תוכלו למצוא בכזו קלות).
[מי שרוצה לדעת מה עוד יש בסביבה יכול לשאול אותנו כיצד]

חמודות - חומוס, פול, מסבחה, טחינה וטיפה חמוצים.

הפתעה!
חומוס חמודות מציע סוג של רליש חמוצים.
החידוש הוא שהחמוצים מגיעים קצוצים עד כדי עיסה, כך שהם מתערבבים במרקם החומוסי, לא דורשים כלי נוסף, ואתם יכולים להיות בטוחים שזה לא מלפפונים שמישהו לא אכל בסיבוב הקודם וחזרו לכלי.
קונספט מעניין ומפתיע לטובה.


מיקום: רחוב יצחק שדה 24 (פינת המסגר), תל אביב
ניקיון: לא רע בכלל
שירות: עצמי, אבל חיוכים בדלפק
תמחור: נמוך בצורה מפתיעה

חומוס בהדונס יד חרוצים | טעים לי

ועכשיו: פתוח גם ביום שישי!
אם בא לכם לנגב באזור שאין בו הרבה אופציות ניגוב ביום שישי - מצאתם אחת טובה אש.
אמנם זה הסניף היחסית נוזלי של בהדונס, אבל למרות הדלילות של העיסה, מדובר כנראה באחד הבהדונסים היותר טעימים שאכלתי.

לברכה ושבת שלום.

A photo posted by אוכל בחוץ (@food_out) on Nov 4, 2016 at 7:50am PDT

בכור את שושי (סניף יד חרוצים)

כמנהגי לאחרונה, החלטתי לאכול ארוחת צהריים בריאה.
ירקות הם בריאים, נכון? אז הלכתי לאכול תבשיל ירקות על קוסקוס.

למעשה, ביקשתי על חצי אורז וחצי קוסקוס, אבל קיבלתי רק את השני, וגם הוא היה מבושל יתר על המידה, דייסתי, כמו הירקות, קצת לא נעים לשעת צהריים שהיא למעשה בוקר, גם הירקות בושלו יתר על המידה.

בכל מקרה:
לשולחן הגיעה מלצרית ממש נחמדה (ומבולבלת) ששכחה את השתיה, את ההזמנה, והביאה לנו צלוחית פינוק של תבשיל בקר ושעועית (שני טבעונים, שהזמינו מנות טבעוניות, אבל זו כבר לא אשמתה).
בעבר המקום היה דופק טוב יותר, ולא דופק את הלקוח.

קוסקוס, ירקות, צ'רשי ועוד.

עם כל האמור לעיל - היה טעים.
מושי, מעיך, לעיס, דייסתי, ועדיין, הטעם היה טוב.
אה, ועוד נקודה - הפעם מהעבר: אם אתם רוצים לוודא מה אתם אוכלים, תעשו לעצמכם טובה ותסבירו למלצרית בדיוק מה הולך. פעם לקחתי מהם שתי מנות שעועית צמחוניות, ובדיעבד התברר שהשעועית מבושלת ממילא עם גושי בקר עצומים, והצמחונות של המנה היא שלא מוציאים לכם אותם מהסיר לצלחת. סתם שתדעו, אם אתם מנסים להמנע או משהו.

בסה"כ מדובר במסעדת פועלים לא רעה שמשחקת על עניין האוכל הביתי די טוב, אז אם אתם בסביבה וזה.
וגם: היה מלון לקינוח! (על חשבון הבית)

פלאפל בריבוע | יד חרוצים 15, תל אביב

למרות שמדובר ברשת בפריסה ארצית (תשעה סניפים) - לא רבים מכירים את פלאפל בריבוע ואת מה שיש להם להציע.
לסניף בו ביקרתי מספר פעמים (שנמצא כאמור ברחוב יד חרוצים בתל אביב, סמוך לרחוב המסגר) אין מוניטין בסביבה, אין באז או הייפ מיוחדים, למעשה אף אחד לא ממש יודע שהם מגישים משהו מלבד פלאפל.
זה לא לגמרי נכון, ידידה שלי כן ידעה כי היא ראתה פלאייר שלהם במשרד, אבל כאן בערך זה נגמר.
תראו בינתיים את החמוצים, אחרי זה נמשיך לספר עוד.

אז כמו שאמרתי, בפלאפל בריבוע יש פלאפל, זה סוג של ברור מאליו.
מה שלא ברור מאליו - ולמעשה כרגע זה הגימיק העיקרי שלהם הוא השוואלה. ברור שלא שמעתם על זה, וגם אם כן, אסביר בשביל מי שלא מכיר. שוואלה היא שווארמה טבעונית, מבוססת על סייטן (חלבון חיטה), תיבול ועוד.
טרם ניסיתי, אבל זה בתוכנית.
בנתיים הנה, תראו תמונות של פלאפל.

ועכשיו לגולת הכותרת: חומוס.
מי שקורא בבלוג יודע שחומוס הוא חלק בלתי נפרד מהתזונה שלי, אבל יסוד של ממש.
כשראיתי שיש בפלאפל בריבוע חומוס - הייתי חייב לעצמי לנסות אותו.
בכל סניף יש אפשרויות מעט שונות. בסניף של יד חרוצים יש אפילו חומוס עם חציל (אפשר לראות בתמונה למטה), תענוג אמיתי.
את החומוס הספציפי שבתמונה (כאמור אכלתי שם כבר לא פעם לאחרונה) הרכבתי כדי לקבל טעימה מכל דבר.
חומוס, פול, גרגירים, טחינה, חצילים מעל.
בסה"כ עמוס, אבל כל חלק מוסיף טעם ומרקם משלו, היה תענוג אמיתי.
למצוא חומוס טעים בפלאפליה הוא לא דבר של מה בכך.
גזר דין: ממליץ בחום.

ישיבה: בר, כסאות, יש גם אזור ישיבה חיצוני.
עיצוב: לא רע בכלל, מודרני וחביב.
ניקיון: מוקפד.
שירות: מעט מבולבל, לפעמים איטי, אבל עם כוונות טובות מאוד. מי שממהר רצוי שישב בפנים ולא בחוץ.
אוכל: טרי, טעים, כמויות משביעות, מפתיע באיכות החומוס, מצויין באזור הפלאפל (למי שאוהב את הכדורים שלו קריספיים אך מאוד רכים מבפנים), צריך עדיין לנסות את השוואלה ושאר המנות.
תמחור: המחירים אמנם מעט גבוהים בשביל צלחת חומוס, אבל אפשר להתנחם בתוספת הפלאפל שמגיעה עם המנה.

מפגש שאול סניף המסגר | עדכון ואכזבה

לפני כשבועיים סיקרתי את מפגש שאול סניף המסגר והתרשמתי לטובה.
אני חייב לעדכן ולהזהיר, כי הביקור האחרון (השני במספר) שלי במקום היה פחות טוב.

ביקרתי עם ידידה מהעבודה.
לצערי לא הייתה שווארמת עגל ולכן לקחתי שווארמה הודו בלאפה.
אני לא יודע לציין מה היה רע, אבל לא הצלחתי להגיע לחצי הלאפה, וגם את מה שאכלתי בלעתי רק כי הייתי צריך והיה לי חבל על הכסף. בנוסף הצ'יפס היה לח וקשה מבפנים והחמוצים שאהבתי בביקור הקודם היו פחות מטריים ולא ממש טעימים.

אחזור לבקר פעם נוספת כדי לבדוק אם היה שיפור.
אנא ספרו לנו אם גם אתם חוויתם משהו דומה במקום המדובר או בכלל, למה שלא תספרו לנו דברים, זה נחמד.

מפגש שאול סניף המסגר | חם מהשטח

הבולס ואני נפגשנו לארוחת צהריים.
שנינו חלפנו לאחרונה ליד הסניף החדש של מפגש שאול (המסגר 45 תל אביב) והשילוט סיקרן אותנו, שלא לדבר על הריחות.
בהתחלה זה לא נראה מזמין במיוחד - אבל אחרי שהם השקיעו בשילוט ומדבקות ענקיות עם תמונות של המנות כבר היה טיפה יותר מעניין בעין.

שנינו בחרנו בשווארמה עגל - בפיתה.
האפשרות השניה הייתה פרגית.
הודו ופרגית אפשר לרוב לתבל ולצלות ובכך לעבוד איכשהו על החיך או סתם לעבור בבינוניות עם חומר גלש שקשה לקלקל (אך יש כאלה שהורסים עד הסוף).

הטעם והמחיר היו מפתיעים. עוד פרטים אחרי התמונה.

שווארמה עגל בפיתה | מפגש שאול

ראשית - השוואה קצרה:
בכדי לרכוש שווארמה בפיתה אצל דבוש (כולנו מסכימים שדבוש הוא מדד לשווארמה לא רעה במחיר גבוה אבל לא מהקיצוניים ביותר) תאלצו להפרד משלושים שקלים (30ש"ח למקרה שאתם מעדיפים מספרים).
עכשיו תחזיקו חזק.
שווארמה עגל + בקבוק פלסטיק של קולה זירו עלו לי 32ש"ח סה"כ, עם תוספת צ'יפס בצד.
זה נכון שיש זולים יותר, חלק אפילו באזור הליכה (אם כי באותו הבניין וממול אפשר לדעתי למצוא גם שתי שווארמות הרבה יותר יקרות) אבל כאן מדובר במשהו אחר.

הבשר היה מעט מלוח, עסיסי מאוד, לא עשוי עד מצב של "שרוף", זו לא הייתה שווארמת גורמה (האיטליז למשל) אבל היה מדובר במנה מהנה ומשביעה במחיר מניח את הדעת.
במחיר שאותו דורשים כיום על פיתה של שווארמה פרגית - זה בהחלט שווה.

לסיכום:
אתם מוזמנים לנסות, אני ממליץ.
אני בטוח שאם פיספסתי משהו אז הבולס יוסיף בתגובות.

טאג'ין | ארוחת צהריים של בררנים

טאג'ין, או כמו שהם קוראים לעצמם "טאג'ין מאכלי עמים" מציבים בקדמת החלל סירים עצומים ומהבילים עם נזידים, רטבים, ירקות בנוזלים, עופות, תוספות וממולאים למיניהם. חגיגה לאוהבי הקציצה וצלחת העמוסה בכל טוב.

לאדם כמוני שלרוב לא סגור על עצמו - הכי כיף לבוא ולדעת שיש תמיד דברים בסיסיים (אני אוכל אוכל של ארוחות ילדים למעשה) כמו אורז, מגוון סוגים של תפוחי אדמה, כל מיני ירקות מאודים או אפויים, חזה עוף על שלל צורותיו.
הנחמה שבמזון בסיסי יחסית.

הנה ארוחת צהריים שלי מהשבוע:

עוף בתיבול הודי, תפוח אדמה אפוי, צ'יפס, אורז

למעשה כבר דיברתי על טאג'ין בעבר. הנה פוסט אחד על טאג'ין, והנה אחד אחר על טאג'ין.
זה אומנם לא גורמה, אבל כל אחד למצוא פה איזה פינוק טעים.

אגב, עכשיו גם יש להם בר סלטים חדש, אני עוד לא ניסיתי אבל אומרים שזה לא רע בכלל.

ענק הפלאפל | המסגר 73, תל אביב

יש שיגידו שפלאפל הוא המאכל הלאומי, יש שיגידו שהוא הלהיט הטבעוני, יש כאלה שיתלוננו שזה משמין ויש כאלה שיטענו דברים אחרים לחלוטין.
עם כל האמור לעיל, קשה שלא לאהוב פלאפל.
מה יותר טוב מפלאפל? הרבה דברים, אבל התשובה האמיתית היא פלאפל במחיר משתלם, זה אפילו יותר טוב.

ענק הפלאפל ברחוב המסגר נפתחו לפני פרק זמן כזה או אחר בפינה בה המון דברים באו והלכו.
הם באו ושמו שלט שמצהיר כי רוב הדברים במקום עולים עשרה שקלים בלבד.
הבטחה לא רעה.
במקרה הרע ביזבזת עשרה שקלים בלבד, במקרה הטוב גילית פנינה בלב ים.

הפלאפל של ענק הפלאפל מקיים ומבטיח.
אכן המנה עולה עשרה שקלים (וגם הסביח, החביתה, נקניקיות ועוד), והיא אפילו טעימה בטירוף, את הפלאפל מכינים בכמויות קטנות כדי שיהיה חם וטרי ולקראת סוף היום דברים מתחילים להגמר - סימן שמדי בוקר הכל טרי.
יותר מזה, הסלטים החופשיים טריים וטעימים, השירות אדיב ומחוייך והפיתות מגיעות מהתנור של פלאפל ג'ינה, שזה סימן ידוע לפיתות מצויינות.

החיסרון היחיד היה הצ'יפס שהיה לא משהו, אבל אפשר להסתדר גם בלעדיו.
מדובר במנה ששווה לדגום אם רעבים בסביבה, שווה ללכת בשבילה כמה דקות ובמיוחד אם רוצים לחסוך כמה שקלים.
בסביבת רחוב המסגר לא חסר פלאפל, אבל עכשיו יש עוד אחד טוב.
זה גורמה אבל אלו בסה"כ עשרה שקלים, תמורת אחד המאכלים הלאומיים של ישראל.

שניצל שונצינו

גם ארוחת צהריים זריזה עם הבולס יכולה להפוך לפוסט חביב על מקום מלא פוטנציאל.
המיקום - שונצינו פינת יצחק שדה, מקום שתמיד היה מסעדת פועלים אך מדי פעם שינה שמות. למעשה כבר סיפרתי לכם עליו בפוסט שנקרא "המקום עם האוכל" אך הפעם אפשר להסתמך גם על שילוט חדש שמספר בגאווה שלמקום קוראים "שניצל שונצינו".
אם אתם בסביבה, עדיין אפשר לזהות את המקום ע"י השילוט האדום שחלקו נראה בתמונה כאן למטה, אמנם כבר אין פול גזעי, אבל אוכל טעים ויחסית זול יש בשפע.

בגט, חזה עוף, טחינה, חריף ירוק, סלט טרי, מחוץ לתמונה יש גם פחית של שוופס תות.

הפעם בחרתי לאכול חזה עוף בבגט, הבולס העתיק ממני (למרות שהעמיס בסלטים שלא הייתי אוכל בחיים).
אני שמרתי על פשטות עם טחינה, חריף ירוק וסלט.
בצד לקחתי צ'יפס וחצילים מטוגנים בבלילה, אחת הסיבות שהמקום הזה קוסם לי שוב ושוב היא העובדה שהצ'יפס והחצילים מוגשים "חופשי", ואפשר לקום ולקחת שוב ושוב, תוך שהמלאי הוא חם ומתרענן כל כמה דקות.
החריף אגב הוא לא מהסוג ההורג אלא מהסוג המוסיף, זה שמשדרג את המנה בטעם מדהים ולא סתם שורף בפה.

צ'יפס, חצילים, קצת קטשופ היינז, החיים הטובים.

מקום לישיבה יש רק על הרחבה המוגבהת בחוץ, אמנם היה יום חם את הגגון ופינת הרחובות המצטלבים סיפקו את הטמפרטורה המתאימה. ישבנו, אכלנו, דיברנו על עניינים ולקחנו תוספות של מוות מזורז בשמן עמוק, כמה לא בריא - ככה טעים.
כמו שתראו בתמונה למטה, המחירים לא רעים בכלל בתמורה להיצע, ואם תברחו לא לבוא - יש להם מספיק לקוחות ממילא :)
בנימה מחויכת ועל בטן מלאה, זה זמן טוב לסיים את הפוסט.

מחירון \ תפריט שניצל שונצינו, שווה לבוא לטעום.

טאג'ין: צהריים בהודו \ עוף

בעבר כבר סיפרתי לכם על טאג'ין, מקום נחמד ברחוב המסגר המציע שפע של תבשילים, מנות גריל, תוספות חמות וגיוון יום יומי במנות המוצעות מתוך ויטרינת סירים ענקית.
לאחרונה בטאג'ין צירפו למלאי מנות עוף מהמטבח ההודי, המגיעות לפעמים בצורת פיסות חזה עוף ולפעמים בשיפודים.
העוף מושרה ברוטב טיקה, עשוי על הגריל עד לעסיסיות הנכונה וממתין לבאים, זוהר בצבעים טעימים.

חזה עוף בטיקה, צ'יפס ביתי גדול, אורז לבן.

בביקור הראשון בו אכלתי את המנה הזו (התמונה למטה) העמסתי גם דברים אחרים כדי לא להתאכזב ולהשאר רעב.
תוכלו לראות שם קוסקוס עם ירקות, אורז לבן, תפוחי אדמה צעירים עם רוטב עגבניות, צ'יפס ביתי דקיק, וחזה עוף בגריל.
ברגע שנגסתי בשיפוד הראשון - הבנתי שהיה לי עדיף אם כל הצלחת הזו הייתה מלאה בשיפודים קטנים, אדומים ומדהימים.

קוסקוס ירקות, חזה עוף בגריל, שיפודי צ'יקן טיקה, צ'יפס פרוס לרוחב, תפוח אדמה ברוטב עגבניות כלשהו, אורז לבן.

לסיכום הפוסט הקצרצר הזה. אם אתם באזור המסגר ובא לכם טאץ' הודי (או סתם להעמיס מלא אוכל בסגנון ביתי) אל תשכחו את הטאג'ין, הוא גועש על האש, ממתין רק לכם.
השתיה אגב תעלה לכם אותו דבר בין אם היא בפחית או בבקבוק של חצי ליטר, אז אל תישארו צמאים סתם, חבל.

טאג'ין מאכלי עמים

בשבוע שעבר פרסמתי בעמוד הפייסבוק שלנו את התמונה מטה ושאלתי את הגולשים את זה נראה להם מוכר.
התגובות העוקצניות לא איחרו לבוא כי מסתבר שאנשים לא תמיד מבינים צלחת שיש בה הכל מהכל, למרות שהכל מהכל זו אחלה דרך לאכול מלא דברים בטעמים שונים ולדאוג שלא יהיה משעמם בפה.
אז בתשובה לשאלה, מדובר בטאג'ין מאכלי עמים, מקום חביב ומרווח שנמצא לקראת סופו של רחוב המסגר ומתמחה האבסת אנשים ע"י תבשילים אינספור.

ספגטי, אורז לבן, צ'יפס, חזה עוף בגריל, שניצל.

תהליך ההזמנה פשוט מאוד, ניגשים אל ויטרינה ארוכה ובוחרים מהסירים, המגשים, הקונטיינרים והפאיילות.
הנוהג הוא מנה בשרית ולצידה 2-3 תוספות. בפועל זה תלוי במי שמגיש לכם ועד כמה הוא נדיב \ חדש והססן. תמיד אפשר לבקש עוד וגם לקבל.
בדלפק צדדי יש סלט, כרוב שהוא יותר מתוק ממוחמץ לייט (כמו בחומוס אסף) וטחינה, אותם אפשר לקחת בצלוחיות עד שימאס. המקרר נמצא למעשה מאחורי הדלפק אבל בשנה האחרונה אף אחד כבר לא טורח להביא לך שתיה ומעדיפים שתיגש ותיקח לבד.
מועד התשלום הוא לפי העדפת הלקוח ומבוסס על שיטת הכבוד.
עלות הארוחה שלי הייתה ארבעים ש"ח לצלחת הזו + בקבוק קולה של חצי ליטר.

התמונה הזו הייתה אמורה להראות את הסלטים אבל לא הצלחתי לסובב אותה על הצד.

הארוחה הספציפית הזו הייתה מצויינת למרות שהיא הייתה סוג של ארוחת ילדים עם רכיבים בטוחים.
שניצל, חזה עוף בגריל, צ'יפס, ספגטי בסיסי, אורז לבן, אלה הם דברים שקשה לטעות איתם, אפילו בכמויות גדולות - תשאלו כל טבח צבאי.
מכל הפעמים שאכלתי במקום זו הייתה הפעם השניה שנגעתי בספגטי שלהם כי לרוב הם מעמיסים בו בצל. הפעם הוא היה יבש בצורה משעשע, הרוטב היה ספוג ודבוק לאטריות שהיו בחלקן אחלה ובחלקן כמעט קריספיות.
אמנם זה לא מעשה שף איטלקי, אבל יצא טעים. על זה אני לא מתווכח אבל כרגיל, טעם וריח.
בביקורים אחרים שלי אני הולך גם אפשרויות מהסירים השונים, תבשילים, ירקות, קוסקוס, תמיד יש משהו.

גברתי על האתגר.

גזר דין:

קל לי לשפוט את טאג'ין לטובה ולרעה כי אני מכיר את המקום כבר זמן רב, כך שכל מה שאני אומר מבוסס על הרבה יותר מביקור אחד וכידוע ביקורים רבים הם אחלה אינדיקציה.

המטבח בטאג'ין מוציא המון אוכל, גם בכמות וגם במגוון.

הנ"ל ניכר לפעמים באיכות האוכל, אבל המגוון בהחלט מפצה ובכל ביקור אפשר למצוא סיר או שניים או שלושה שיש בהם משהו לאכול גם לבררנים כמוני.

השירות תמיד חביב ומחוייך, כאמור יש גם תוספות אם צריך.

התמחור הוא סטנדרטי, המנות גדולות ונכון שמדובר באוכל ביתי במקרה הטוב ומסעדת פועלים במקרה הרע אבל הרווח כאן הוא במבחר ובכמות.

מתחריהם באזור נעים בין מחירים גבוהים יותר לאכול פחות טוב ברובו או במקרה ספציפי מזון ברמת בישול והקפדה רבה יותר אך עם לקות קשה בטעם.

לסיכום עוד יותר קצר: מומלץ.

המקום עם האוכל

באזורי מוסכים לפעמים מסתתרים המקומות הכי טובים לאכול משהו. כל אותם אנשים פשוטים שאין להם כסף למסעדה משלהם אבל הם כן יכולים להרשות לעצמם שכירות של מקום צנוע במיקום צנוע.

לרוב מדובר באוכל רחוב \ ביתי \ מסעדות פועלים \ מטבח עממי, וזה החלק הטוב. חלק טוב נוסף הוא התמחור הנמוך שהופך את הכל לשווה עוד יותר.

עדיף חמוצים בשקית מאשר לסחוב אותם ביד

במקום כזה ממש נתקלתי, על הפינה של יצחק שדה ורחוב שונצינו.

המקום עצמו אינו חדש כלל, אני חולף על פניו כבר שנים, פעם אפילו אכלתי שם פלאפל.

אין לי מושג כמה זמן החבר'ה החדשים נמצאים שם והייתי רעב מכדי לשאול - הם היו עסוקים מדי לשיחות חולין ממילא. המקום תמיד עמוס או לקראת עומס, דבר שמעיד לפחות על עניין ציבורי.

הזמנתי שניצל בבגט והחלתי לבהות בדברים בעזרת כח הראייה.

לא בדיוק תותית אבל בערך

מלבד העובדה שבמקרר מצאתי פחית תותית, מלבד המחירים (16 לשניצל בפיתה, או 18 לבגט - לא השניצל הזול בעיר אבל עדיין טוב - אצל אסולין ברחוב טברסקי יש ב13), החלק שהרשים אותי בעיקר היה הסטנד עם הצ'יפס וקוביות החצילים המטוגנים בבלילה שממנו אפשר להעמיס חופשי לצלוחיות - כאילו צ'יפס היה סלט ולא מנה מכובדת שבעבורה ישמחו לשדוד אותך בהמון מוסדות.
יש גם דיספנסר קטשופ גדול של היינז.

שניצל בבגט - צבעוני ושמנוני

אל הבגט שלי נכנסו מלבד השניצל גם סלט, צ'יפס, טחינה, חריף ועמבה.
העמבה הייתה מדוייקת ומצויינת, החריף היה עדין - עשוי פלפלים ירוקים (קיוויתי גם לכוסברה אבל הוא לא הכיל אותה), הטחינה הייתה משעממת ולא טעימה במיוחד אבל החריף שנמרח ישירות עליה פיצה את החיך והוסיף לה טעם רענן.
הבגט היה שילוב של בגט ולחמניית סומסום רכה. אני לא בטוח איך אופים את השילוב הזה, אבל הוא לא רע בתור כלי קיבול לארוחת צהריים.

ארוחת שניצל בבגט, 24 ש"ח

למקום אין שם, ישנו שילוט מגלגול קודם שמספר על פלאפל וחומוס ופול אשר אינם קיימים עוד.
בסה"כ נהניתי מאוד וחזרתי שוב עם הבולס כעבור ימים בודדים.
לגבי אסולין (טברסקי 4 פינת בית אלפא), אני חושב שאלך לבקר אותו היום ואספר לכם בהזדמנות.

סודוך | מילה חדשה בעברית

זה היה לפני כמה שנים טובות כשחברי אדם (הכתוב בבלוג תחת השם NISH) ניסה לשכנע אותי לאכול סודוך.

אני לא זוכר למה סירבתי, אבל לדעתי זה היה בגלל הסניף במסגר (שהוא כיום הסניף שאני אוכל בו הכי הרבה) שנראה לי מקום לא משהו לאכול בו, גם בגלל המיקום וגם בגלל עשן המכוניות, ואולי אפילו כי לא מצא בן בעיניי ערימות גבוהות של פסטרמה בצבעים.

עברו מאז שנים ואיכשהו טוסט פסטרמה נכנס חזק לאופנה - בעיקר בזכות בליינים רעבים שמחפשים משהו לנשנש אחרי תדלוקים וריקודים, או אנשים שהקיאו מחוץ למועדון שרוצים להכניס משהו לבטן.

יותר מזה, סודוך הוא פתרון אולטימטיבי לרעב של בוקר (פתוחים מוקדם), רעב של לילה (פתוחים מאוחר), רעב של צהריים כי זה באמת מהיר ומשביע, ואפילו רעב של שאר השעות כי הם פתוחים 24 שעות ביממה.

אז מה בלאפה?

לחמניה רגילה או חומה, מבחר בשרים פרוסים, נקניקיות, רטבים, עדיף לבוא לראות.

עד 16:00 מקבלים גם כוס לימונדה.

יש חמוצים בצד, ואם אתם לוקחים אז מפנקים אותכם בחמוצים ארוזים יפה, קיסמים, מפיות, מזלגות קטנים, שקיות יפות וכל זה בעשרים וקצת שקלים.

כבר שכבר כתבתי בעבר, באמת שאין מה לכתוב הרבה על סודוך, אבל זה טעים, משביע, נראה טוב ובעזרת כמות הבשרים והרטבים אפשר לגוון בטעם ולאכול כל יום שילוב חדש.

יש גם עגבניה.

 

מוקדש באהבה לאדם נישמע.

בית החומוס בבן אביגדור

בפינה של המסגר עם רחוב בן אביגדור אפשר למצוא סודוך, פיצוציה, שווארמה אעוני (המקורי מיפו) ועוד כל מיני דברים (השניצליה נמצאת לא רחוק, אבל זו כבר לא הפינה).
הדבר הכי חשוב שאפשר למצוא על הפינה הזו (לא שסודוך זה לא חשוב, באמת שזה חשוב) הוא המקום של נדים, אין לו שילוט מבחוץ, למעשה זו דלת שלצידה חלונות גדולים מכוסי תריסים, אבל בפנים נמצא עולם אחר, טוב יותר.

נדים ובנו ג'וני לוקחים הזמנות במהירות ומוציאים אותן בדיוק באותה מהירות (למעט מנות גריל שלוקח יותר זמן להכין אותן).
למקום למעשה קוראים בית החומוס, ויש גם שלט בתוך המסעדה שמעיד על כך.
החומוס עצמו הוא עדין, מעט חמצמץ, מגיע במנה, חצי מנה, וכל השילובים הרגילים שיש בחומוסיות, יש לו ימים בינוניים ויש לו ימים מדהימים, אבל בעיקר הוא זול וזמין ותמיד מגיע לשולחן בתוך דקה.

חומוס קטן, אבל גדול

להיט גדול יותר מהחומוס הוא הצ'יפס. אני יודע שזה לא נשמע הגיוני, במיוחד כשזה יוצא מהפה של אדם כמוני, חובב חומוס מושבע שאפילו חובבי חומוס אחרים אומרים לו לפעמים שאולי כבר מספיק, אבל הצ'יפס הזה הוא פשוט טוב. הוא מוכן ברגע ההזמנה, הוא ביתי, טעים, אני לא מבין בכלל מה הסוד שלו, איך זה ייתכן שצ'יפס יכול להיות כ"כ מספק, נקי, איך שהוא, אולי עם טיפה קטשופ של אסם.

הצ'יפס של הלייף

סיכום:
טעים, משביע, זול, למעשה הייתה תקופה של כמעט שנה שאכלתי שם לפחות שלוש פעמים בשבוע.
אם האופציה הצמחונית לא מספקת אתכם יש גם חומוס בשר, פרגית בגריל, חזה עוף ובטח עוד דברים שאני לא זוכר.
זה כדאי.

השווארמיה בר בשר

הרשו לי להתחיל בתמונה:

שימו לב שהכדור הוא בגודל של צ'יפס והפיתה היא כמו שני כדורים והכל קרוע

המקום הצנוע במנחם בגין (פינת שדרות יהודית) ידע מקומות יפים יותר.
פעם, כשרק התוודעתי לקיומו, לפני כשש שנים, לא קראו לו ככה. מאז הוא נסגר, נפתח, שינה בעלויות ועבר היפוכים.
כשרק הכרתי אותו חששתי לאכול שם כי הגלגל היה קטן מדי, המקום נראה מפוקפק מדי, והכל נראה מוזר.

בשנתיים האחרונות גיליתי שהמקום לא רע כמו שזכרתי אותו, הגלגל נראה והריח טוב, ואפילו היו אנשים אחרים שישבו כשבאתי לבקר. חלק מהם היו לקוחות קבועים בהתחשב בעובדה שמתפעלי המקום הכירו אותם בשמם \ ידעו מה ה"רגיל" שלהם.

בגלגול שאני מכיר וזוכר אכן קוראים לזה השווארמיה בר בשר, וזה לא רע. אפשר לאכול את זה, זו הייתה אלטרנטיבה ראויה לדברים אחרים, והשווארמה שלהם הייתה יותר טובה מהשווארמה שיש בסעיד המקורי מעכו [בית קלקא, מנחם בגין 120], והרבה יותר טובה מזו שיש בישראל-איט (מסעדת הפועלים של התחנה הישראלית), וכשיש שלוש שווארמות ברחוב אחד במרחק של כמה צעדים אחת מהשניה, ורק אחת מהן בינונית עד טובה - אולי זה אומר שזה לא אזור לשאוורמות.
אגב, במורד הרחוב, במסגר פינת בן אביגדור יש את שווארמה אעוני (המקורי מיפו), והם לפעמים טובים ולפעמים בא לך להקיא בזמן שאתה משלשל.

התמונה אפילו לא מתקרבת ללהעביר עד כמה רע הם נראו

הנקודה העיקרית של הפוסט היא שכנראה התחלפו הבעלים של השווארמיה, או לפחות הצוות המתפעל.
הפרצופים היו אחרים, השווארמה הייתה שונה, ההכנה הייתה קלוקלת, הסלטים היו יבשים או רטובים מדי או פשוט לא טריים.
זה הגיע למצב שבו הזמנתי פלאפל, קיבלתי פיתה קרועה, יבשה, עם 3-4 כדורים יבשים וקרים, עם ממש מעט צ'יפס שגם היה די קר.
החמוצים שלקחתי נראו כ"כ רע שלא נגעתי בהם, והחצילים נראו כ"כ רע שחששתי לחיי ונמנעתי מהם.
הטחינה הייתה לא רעה, אבל היא לא פיצתה על מנה קטנה בטירוף, בפיתה קרועה, כשהכל מגיע לא טרי.
הסלטים מאחורי הזכוכית בדלפק גם נראו עייפים מדי.

אז בקיצור, אנחנו יושבים שם, ואני הזמנתי את הפלאפל שכבר התלוננתי עליו וראיתם תמונה שלו למעלה. ולא היה לי טעים, וברקע הייתה טלויזיה עם איזה סרט של צ'בי צ'ייס, עם אחד הילדים מ"שפץ ביתך", ועם נורם מצ'ירס (חופשי על הבר?), והיו גם כתוביות בעברית וגם דיבוב לרוסית. אבל סבבה, זו לא הנקודה.
הנקודה היא שידידתי י' שאכלה איתי, היא באה בשביל השווארמה. והיא הזמינה לאפה נדיבה (שלא ידעו לקפל \ לגלגל כמו שצריך), ושמו לה חריף רק במקום אחד, והכל נשפך לה כל הזמן, והיא אמרה שהשווארמה לא טעימה, והיא לא נראתה לי טעימה עוד כשהייתה על הגלגל. והיא הייתה ורודה ובהירה מדי, ואחרי שפרסו לה את החלק שלה היא נראתה לא משהו עוד יותר, ומישהו נכנס ושאל למה היא נראית ככה ואמרו לו שזה בגלל שזה נקבה.

וגם החומוס של השווארמה היה חמצמץ

בקיצור, נפילה. נפילה נוראית. פעם היה סביר, אפשר היה לבוא וזה אומנם לא היה דבוש (שהם הטובים באזור המסגר), אבל זה היה מספיק טוב כדי לחזור שוב.
הפלאפל של דוד (שד' יהודית), שהפכו בנתיים להיות "הפינה של דוד" מכינים שווארמה הרבה יותר טובה (אבל גם להם יש ימים רעים). נשאר רק לבכות על ימים עברו, ולקוות שצמד הברנשים שיושבים שם ילמדו להכין, לחמם ולהגיש אוכל, או שאולי החבר'ה הקודמים יחזרו.

אחרית דבר:
בסופו של דבר אני אשם. אני הייתי אמור לדעת שאם בא לי פלאפל אני חייב ללכת לג'ינה. זה נקי, השירות מצויין, האוכל טרי וטעים, ויש תחלופה כ"כ גבוהה ששום כדור לא יושב שם יותר מכמה דקות. למרות שאם ממש מתעצלים אפשר לעצור גם אצל דוד, זה לא רע.

נ.ב.
יש גם את פלאפל ארבע הטעמים בפגישה בין המסגר למנחם בגין, אבל אף פעם לא אכלתי שם.

חוויות מהשניצליה

למי שלא חי בארץ בשנים האחרונות - השניצליה היא רשת של מעל 20 סניפים בכל רחבי הארץ שחרטה על דגלה התמחות במוצר אחד - ניחשתם נכון, שניצל.
השניצל יכול לבוא בכל מיני הפוכות - צרפתי עם חרדל דיז'ון, איטלקי עם עשבי תיבול, יווני עם שום כתוש ועוד.
ההתמקדות של הרשת במוצר אחד עיקרי יוצרת ציפיות גבוהות, שמנמיך אותן המחיר הנמוך יחסית - 25 שקל לשניצל בבגט, שהוא מחיר יותר מהוגן ביחס לתל אביב.
אכלתי לאחרונה ב2 סניפים של הרשת בת"א - אחד במסגר והשני בבוגרשוב.
בבוגרשוב החוויה בהחלט הייתה מהנה - יש להם את "מיקס הבית" שמשלב את 3 סוגי השניצל שצוינו קודם שהיא המנה המנצחת של המקום. היא באה עם מעט ירקות, מעט חריף, וגם רטבים מתאימים - מיונז בשביל השניצל, ואלף האיים בשביל להפוך את הירקות לאכילים.
במסגר לעומת זאת הזמנתי את אותו שילוב והתוצאה הייתה הרבה פחות טובה - לא יודע להסביר את הסיבה האמיתית לכשל. ייתכן שהירקות היו טיפה פחות טריים, ייתכן שהמיקום של כל הרכיבים ביחד היה לא מוצלח אבל השורה התחתונה היא שפחות נהניתי. ניסיתי ללכת לשם בהזדמנות נוספת - מנמק לעצמי שאולי לא הייתי רעב בפעם הראשונה אך לשווא - אותו טעם ואותה הרגשה של פספוס.
מאז אני אוכל רק בסניף בוגרשוב, ונראה לי שנלמד פה לקח שתקף לרוב רשתות המזון : מדובר בד"כ בזכיינים עצמאיים, והחוויה בסניף אחד לאו דווקא תהיה דומה בסניף האחר.

החומוס הטוב בעיר

זה לא סוד, אני חובב חומוס.

לא בדיוק חובב, יותר מטורף.

אני יכול להתקיים על חומוס, ואם היו מספיק חומוסים טובים בסביבה, סביר להניח שהייתי זונח לגמרי כל תזונה בשרית, או כל דבר אחר. טוב, אולי רק פיצה או סביח או שניהם.

בכל מקרה, אז חומוס, אני מאוד אוהב אותו, ודווקא יש באזור הלא רחוק כמה חומוסיות לא רעות - בהסתייגות:

• חומוס סעיד המקורי מעכו
• בית החומוס והפול (חשמונאים)
• בית החומוס (של נאדים, באזור המסגר \ בן אביגדור)
• אבו אדהאם
• חומוס אסף

יש גם את פינתי במנחם בגין, אבל אף פעם לא אכלתי שם אז אני לא יכול להתחיל לספר לכם עליו שקרים.

בעצם יש גם את בהדונס על תחילת המסגר.

בכל מקרה, אני רוצה להתחיל ההתחלה ולסיים בסוף, והסיבה היא שהסוף (חומוס אסף) הוא לדעתי החומוס הטוב בעיר.

אני לא אומר את המילים האלה סתם. אזור 03 עתיר חומוסיות, במיוחד בת"א-יפו.

יכולתי לספר לכם בקלות על האחים קלבוני המחודש ברחוב יפת (שעושה חומוס כמעט נטול טחינה וטעם), יכולתי גם לספר על דני פול שלפעמים אתה מגיע אליו ואתה מקבל משהו מדהים, ולפעמים אתה מקבל אכזבה עם פיתה קרה.

לא משנה, אני אנסה להתחיל מחדש.

חומוס אסף:

לא יודע מה טוב כ"כ בסניף שלהם בחשמונאים, אבל הוא טוב.

אולי הוא טוב כי כל החומוסיות האחרות בסביבה מזייפות, אולי הוא טוב כי אבו אדהאם זה כבר לא מה שהיה פעם (האכזבה הענקית שנחלתי בסניף החדש בבן יהודה קצת הרסה לי את החיים), ואולי בעצם הוא טוב כי הוא פשוט טוב.

• חומוס סעיד המקורי מעכו - יש ימים טובים, אבל יש בעיקר ימים רעים שהפיתה הנוראית עושה עוול לחומוס שהוא גם ככה גבולי. המסבחה עלולה להיות גאונית לפעמים, אבל כאמור ברוב הפעמים האוכל שם הוא סוג של סגירת פינה כשממש רעבים ורוצים לרצות את כולם כולל את שומרי הכשרות.
• בית החומוס והפול (חשמונאים) - מנה בינונית, לא מיוחדת, סגירת פינה נוספת, ועדיף לבוא כשלא מפוצץ כי אז גם השירות גרוע.
• בית החומוס (של נאדים, באזור המסגר \ בן אביגדור), לפעמים ממש טעים, לפעמים חמוץ על גבול המקולקל. אכלתי שם במשך שנה אחת רצופה לפחות שלוש פעמים בשבוע, אבל זה נגמר כי האיכות ירדה. הצ'יפס הביתי אגב שווה את ההליכה.
• אבו אדהאם - טעים מאוד, משחתי עדין, יש ריפיל, הטעם מיוחד (רק אבו דאבי מתקרבים לטעם וגם זה בגלל שהם ברחו עם המתכון, לא?).
• חומוס אסף - כאמור, אם הייתי יכול לבחור ללכת לאבו אדהם או לאסף, הייתי בוחר באסף. רק בשביל החומוס. גם היחס לא רע אגב. אני לא יודע איפה בדיוק להתחיל לתאר את מה שקורה שם.

סליחה שחפרתי, אבל באמת, ההתרשמויות הקטנות האלה יכולות להציל חיים של חומוסולוג.

אגב, הצעת שיפור:

אם סעיד המקורי מעכו היו קונים פיתות חמות וטריות ורכות מפלאפל ג'ינה הסמוכים שאופים אותן במקום - זה היה מעיף את המנה שלהם למקומות אחרים.