בריא בא | פסטה טבעונית בהפתעה

בריא בא הוא אחד ממקומות הסלטים \ סנדוויצ'ים שנסגרים אחרי ארוחת הצהריים.
מבחר מנות, סרט נע של אנשים, הרבה קופסאות פלסטיק של בני אדם שאוכלים במשרד שלהם סלט מול המחשב.
לא בהכרח מקום רע, במיוחד אם אתם בקטע של סלט עצום מפוצץ בכל טוב.
אני אישית לא אוהב, כי בשעות בהן אני אוכל - כל הירקות כבר מעורבבים ויש חתיכות של בצל מסתתרות בין כל ירק אפשרי.

לא היה שום דבר שרציתי, למעשה גם הירקות די אזלו, הסלטים היו במצב בו כל הרכיבים היו מפוזרים בקונטיינר אחד של השני. ברגע של יאוש לקחתי פסטה ברוטב עגבניות וביקשתי להוסיף לתוכה טופו. כשהמנה הגיעה גיליתי שאין פרמז'ן כי המקום בדיוק קיבל כשרות בשרית. לאחר מחשבה קצרה הוספתי לפסטה קרוטונים, הם היו קראנצ'יים ומתובלים וסוג של הצילו את האסון שהתרחש בצלחת. הפסטה כמובן הייתה מבושלת יתר על המידה.
ארוחת צהריים שמח!  

תגובות יפות שקיבלנו באינסטגרם:

* אפילו אתה צריך לדעת שיש דברים שלא מכניסים לבטן!  

* הבטן זה לא פח זבל.כדי לחשוב פעמים לפני שמחניסים משהו לפה.

ענק הפלאפל | המסגר 73, תל אביב

יש שיגידו שפלאפל הוא המאכל הלאומי, יש שיגידו שהוא הלהיט הטבעוני, יש כאלה שיתלוננו שזה משמין ויש כאלה שיטענו דברים אחרים לחלוטין.
עם כל האמור לעיל, קשה שלא לאהוב פלאפל.
מה יותר טוב מפלאפל? הרבה דברים, אבל התשובה האמיתית היא פלאפל במחיר משתלם, זה אפילו יותר טוב.

ענק הפלאפל ברחוב המסגר נפתחו לפני פרק זמן כזה או אחר בפינה בה המון דברים באו והלכו.
הם באו ושמו שלט שמצהיר כי רוב הדברים במקום עולים עשרה שקלים בלבד.
הבטחה לא רעה.
במקרה הרע ביזבזת עשרה שקלים בלבד, במקרה הטוב גילית פנינה בלב ים.

הפלאפל של ענק הפלאפל מקיים ומבטיח.
אכן המנה עולה עשרה שקלים (וגם הסביח, החביתה, נקניקיות ועוד), והיא אפילו טעימה בטירוף, את הפלאפל מכינים בכמויות קטנות כדי שיהיה חם וטרי ולקראת סוף היום דברים מתחילים להגמר - סימן שמדי בוקר הכל טרי.
יותר מזה, הסלטים החופשיים טריים וטעימים, השירות אדיב ומחוייך והפיתות מגיעות מהתנור של פלאפל ג'ינה, שזה סימן ידוע לפיתות מצויינות.

החיסרון היחיד היה הצ'יפס שהיה לא משהו, אבל אפשר להסתדר גם בלעדיו.
מדובר במנה ששווה לדגום אם רעבים בסביבה, שווה ללכת בשבילה כמה דקות ובמיוחד אם רוצים לחסוך כמה שקלים.
בסביבת רחוב המסגר לא חסר פלאפל, אבל עכשיו יש עוד אחד טוב.
זה גורמה אבל אלו בסה"כ עשרה שקלים, תמורת אחד המאכלים הלאומיים של ישראל.

שיפודי זיקה

בוקר טוב.

אמנם אנחנו אחרי החגים וכבר אין סיבה של ממש לשמוח - עדיין הייתי רוצה להתחיל בנימה חיובית ואף לסיים בכזו.

הפוסט הזה נפרס על פני שני ביקורים במסעדת זיקה אשר ברחוב יפת 160, מקום שכבר הזכרנו לחיוב בעבר (אצרף לינקים בסוף).

הביקור הראשון היה באמצע ספטמבר, ואילו השני התרחש אתמול ממש.

מקווה שתהנו.

שיפודי זיקה: למשלוחים חייגו 03-5062104

את הביקור של ספטמבר התחלנו בסיבוב. היו איתנו חברים שלא רצו לנסוע ליפו ולכן הלכנו לבנדיקט (סניף רוטשילד).
אחרי שנמאס לנו להמתין בחוץ הוחלט להמשיך לכיוון מוזס.
משם כבר תפסנו מונית ליפו.
התוכנית המקורית התגשמה, אם כי באיחור מסויים.

נחשו איזה מהשיפודים זה כבש ואיזה שיפוד אדום

הגענו לזיקה לקראת שלוש, הייתה במקום רק קבוצה אחת והם עמדו לסיים את האוכל שלהם.
הזמנו מהר וכך גם קיבלנו את האוכל לשולחן, במהירות השמורה למקצוענים מחד ומאידך לאנשים שרוצים לסגור את המקום.
השירות האדיב והמחוייך לא הושפע מהשעה המאורחת או מהרצון לסיים את יום העבודה.

פותחים שולחן עם סלטים

למי שלא מכיר עדיין, היופי בשיפודי זיקה הוא שהתמחור הוא הגיוני והטעם הוא מצויין ככה שיש VFM, יעני הכסף שלכם שווה פה יותר.
כשמתיישבים מקבלים צלחת חומוס נהדרת, סלטים צ'יפס פיתות ומצב רוח. אם הזמנתם עיקרית אז אתם לא צריכים לשלם על הסלטים, אם לא אז יש איזה מחיר סמלי.
בנגזרת הבשרים אנחנו מעדיפים תמיד ללכת על השיפוד האדום ועל הכבש, המחירים שלהם עומדים על 55ש"ח לשני שיפודים, וזה אחרי עלייה במחיר.

חומוס, פיתות, סלט, סלסה, החיים הטובים

כאן זה זמן טוב לעצור כדי לעשות חשבון נפש קטן.
שמתי לב שבכתיבה שלנו אנחנו הרבה פעמים חוזרים לאותם מקומות, דהיינו מוותרים על הרפתקאות כפי שעושים כתבי אוכל רבים וטובים שתרים אחרי מסעדות חדשות ללא הרף.
תהיתי ביני לבין עצמי אם אני למעשה מסכן את המעמד שלי כמישהו שיש לעקוב אחרי מה שהוא כותב, שהרי פעמים רבות אני לא מחדש אלא סוג של ממחזר.
לעצמי אמרתי שזו בעצם לא הנקודה, הנקודה היא מקומות ששווה לחזור אליהם. להסתכן כל אחד יכול, לא חסרות מלכודות בעיר, אבל מצד שני כולם אוהבים להכיר מקומות בטוחים שתמיד יתנו לך את מה שאתה מחפש, מקומות שאין להם ימים רעים במטבח ואת המנות לא מכינים לפי מצבי רוח. וככה נרגעתי, המצפון שלי קיבל את התשובה.

מה יותר טעים מסלטים טעימים? סלטים טעימים בחינם.

את הביקור ההוא של ספטמבר עשינו ממש מהר, היינו רעבים ועייפים, אחרי פחות מחצי שעה כבר היינו במוניות בדרך הביתה, שבעים ומרוצים.
ביקור שמשאיר טעם של עוד אבל מצד שני מפיל אותך מהרגליים.
בדרך חזרה במונית אפילו יצאה לי נחירה קטנה שגילתה לי שנרדמתי קצת.

צ'יפס

את הביקור של אמש (שתמונת הצ'יפס מעל מתחילה את רצף התמונות שלו) התחלו גם כן במקום אחר.
כבר מהבוקר רציתי מאוד כריך של זילבר ולכן הוחלט להעביר את הפעילות לנמל יפו, לאזור השוק ליתר דיוק.
בנמל ארבו לנו משפחות רבות שבאו לטייל ביום החג, ואפילו עוד יותר אנשים שבאו אל פסטיבל הצילום הבינלאומי #2 שנערך ממש שם, מול הסניף של לוב איט. המוני אנשים עם מצלמות, בגדים אופנתיים, תסרוקות מודרניות ודיבור על אמנות. האנשים הללו חסמו את הנמל והורידו את המצב רוח.

קערית של טעם החיים

משם הדרך לזיקה הייתה כבר מהירה.
עלינו ברגל לכיוון יפת וחיש מהר לכיוון המסעדה.
כשהגענו הופתענו לראות שגם שם מפוצץ אך תוך כשלוש דקות פינו לנו מקומות והתיישבנו.
השולחן נפתח והשמחה התחילה.

שולחן ערוך

עימנו היו חברים שלא דרכו בשיפודיה כבר הרבה זמן, אולי בגלל אילוצים של חיי היום יום, עבודה וכו', ואולי בגלל שאנשים מרגישים שלצאת לאכול בחוץ הוא פינוק שיש לנצלו היטב, משמע לחסוך ולא להתבזבז ואם כבר אז לא ללכת לסתם שיפודיות.
אנחנו מצד שני ניסינו להסביר שלפעמים עדיף לא לבזבז על דברים שלא באמת צריך - אבל לפנק את החיך במטעמים כי חוויות טעם הן בסופו של דבר חוויות של מצב רוח טוב, זכרונות מבילויים והנאה בפה.

אדום על השיפוד וכבש בצלחת

בשלב הזה הבשר הגיע והדיבורים הפכו לקולות של לעיסה וצקצוקים.
בראש ניסיתי לספור כמה יעלה כל התענוג וגיליתי שזה יוצא פחות ממה שלוקחים על עסקית במקומות מפונפנים ויומרניים, ואפילו לא על העסקית הטובה.
ואם כבר מחשבות, תסתכלו שניה על החציל פה למטה ותנו למחשבות לנדוד.

חציל  בגריל עם טחינה, פטרוזיליה, פפריקה וכמה גרגירי חומוס רכים

בסופו של דבר זה היה חג נפלא ביפו.
שמענו פעמוני כנסיה, את שירת המואזין, ראינו על הטיילת אנשים שמחים בשמחת תורה, מנשקים ספרים ורוקדים.
כלבים, סוסים, ילדים ותינוקות שנראו פחות מעצבנים מהרגיל, הים היה יפה, הרוח הייתה קרירה, זה היה אחד מהימים האלה שעושה חשק שיהיו עוד ימי חג וחופש בקרוב.

כל הדברים הטובים בשולחן אחד

זיקה הוא אכן מקום ששווה לחזור אליו, יאשר זאת הבולס שהלכתי איתו ברגל לא פעם ברחובות יפו הקיציים (וגם החורפיים) כדי להגיע לזיקה.
הוא גם יוכל לספר לכם על שיפודיות אחרות, ברובן שודדים וגוזלים ביד אחת ועם היד השניה אפילו לא עושים כאילו.
בסופו של דבר יש מקומות שווה לחזור אליהם שוב ושוב, ובשביל זה כנראה יש אותנו, בשביל המלצות מכל הלב וכן, לפעמים גם סיפורים על מקומות חדשים.
שתהיה לכם עבודה נעימה או מנוחה, כל איש ומה שמגיע לו.

ועכשיו כמו שהבטחתי, כתבות קודמות:
שיפודי זיקה
שיפודי זיקה בחול המועד

שיפודי זיקה

בשבת בבוקר התעוררתי עם רעב עצום למשהו.

לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה, אבל כן ידעתי שאני מאוד רעב. שיחה קצרה בין בני זוג העלתה שאין לנו מקום שאנחנו מסכימים עליו וזה כמעט ופגע בשלם הבית.

אחת האופציות שהעלתי הייתה זיקה או שיפודי זיקה אם תרצו.

משום מה החצי השני שלי לא ששה לאכול שיפודים לארוחת בוקר, לך תבין.

חומוס שמצדיק ביקור

בסופו של דבר כן הגענו לזיקה, זה עדיין היה כמו ארוחת בוקר בשבילי, אפילו שהשעה הייתה שעת אחר צהריים. לא אכלתי שום דבר לפני. בעצם סליחה, אכלתי חתיכת חלה.
אספנו את הבולס בדרך ונסעדנו אל המקום האהוב אל המזון האהוב עם כל הנשמות האהובות.
מצאנו חניה במרחק דקה הליכה והתקדמנו אט אט בשמש.
חנות צעצועים סמוכה הציבה בחוץ מכונה לבועות סבון והן נצצו וריחפו ומילאו את הרחוב.

פותחים שולחן, וזו רק ההתחלה

זיקה חמדאן ישב בעצמו באחד מצמד השולחנות בחוץ, בירכתיהו לשלם ונכנסו פנימה אל החלל הממוזג.
שניה אחרי שהתיישבנו החלו להעיף לכיווננו צלחות וצלוחיות, חומוס, פיתות, פלאפל, צ'יפס, סלט וסלטים.
הזמנו את הפריטים הבאים:

• שיפודי כבש
• שיפודי "אדום"
• שיפודי פרגית
• חציל בגריל
• בקבוק ליטר וחצי של קולה זירו

זו לו אותה תמונה של חומוס, אבל היא דומה

אני מקווה שתבינו אבל בשניה שהאוכל האמיתי הגיע אני הפסקתי לצלם.
השיפודים, החצילים, העובדה שלא אכלתי כלום מהבוקר, כל אלו ועוד גרמו לי לשכוח מזה שיש לי בלוג אוכל לתחזק.
כן, ברור שזה לא מקצועי מצידי, אבל כשרעבים המקצוענות עוברת למושב האחורי.
ישבנו ונישנשנו ובלסנו ובלענו ונהנינו מכל רגע.

כדורי פלאפל קטנים ומוצלחים

החציל היה כ"כ מוצלח שהזמנו עוד ועוד ממנו.
החומוס גם זכה להצלחה דומה.
יש הטוענים שהחומוס כ"כ טעים מכיוון שהוא מגיע מהחומוסיה של אחיו של זיקה, אבו מרואן המפורסם.
בכל מקרה, הסיבוב הראשון של החומוס הצ'יפס והסלטים הוא על חשבון הבית (במידה ואתם אוכלים גם מנות עיקריות.
יש גם כרובית מטוגנת עם לימון מעל אבל לא תמיד מוציאים אותה. מומלץ לשאול, לפעמים תאלצו לשאול ולבקש כמה וכמה פעמים, אם תיפלו על יום טוב תוכלו אפילו לקבל קצת הביתה (אצלי זה נגמר בדרך).

היה לי העונג לאכול את רובו

שיפודי זיקה פותחים בסביבות עשר בבוקר וסוגרים לקראת ארבע לפנות בוקר.
בשעות הללו הם לרוב מלאים, אבל אף פעם אין המתנה ארוכה מדי.
עוד דבר שחשוב לציין הוא שבאף אחד מביקוריי הרבים שם לא נתקלתי ביום רע. הדבר הכי רע שיכול לקרות הוא שמרוב עומס ישכחו מנה או שיהיו עיכובים, אבל כל אלו רגעיים ולא משפיעים על איכות האוכל וחביבות האירוח.
המקום עצמו פשוט, לא גדול מדי, אבל תמיד תמיד מספק את הסחורה.

החומוס הוא תמיד הראשון שנגמר

ועכשיו לחשבון:
החשבון שלנו יצא 222ש"ח לשלושה סועדים.
מדובר ב74ש"ח לסועד, וזה אחרי שהמלצרית טעתה בחישוב פעמיים לטובתנו ואנחנו בחביבותנו תיקנו אותה וגם הזכרנו מנות שהיא פיספסה.
בחישוב גס מדובר בשני שיפודים לאדם, חומוס, סלטים, פלאפל, צ'יפס, שתיה וחציל בגריל עם תוספות חוזרות והכל בשבעים וקצת שקלים.
התיאורים שלי באמת לא עושים חסד לכמויות המזון שהגיעו לשולחן ונאכלו ללא הפסקה.


אם אינכם מכירים את תחום השיפודים, הרשו לי לספר לכם שכיום מקומות שמחשיבים את עצמם לטובים או סתם עפים על עצמם נוטים לקחת בממוצע כ70ש"ח לזוג שיפודים (כבש\עגל), וזבמקרים הלא טובים זה אפילו לא כולל תוספת כלשהי.
עם חשבון שכזה - יצאנו מרווחים מכל הכיוונים, וזה עוד לפני האיכות הטריות והטעם.

10 תובנות על החיים בלאפה

1. לפעמים עדיף שהלאפה תהיה פחות מלאה. גם לאפה שנראית ריקה היא עדיין משביעה בסופו של דבר ועדיף לסיים ולהרגיש מנצח מאשר להתקע עם גוש ספוגי - מה שמוביל לסעיף הבא.
2. כשהלאפה מפוצצת בסלטים זה טוב. זה פחות טוב כעבור זמן מה, כשהירקות מתחילים להגיר מים ולטפטף עם סימני טחינה ועמבה דרך הנייר ועל מה שקורה למטה (שולחן, נעליים, בגדים וכו').
3. לרוב משתלם יותר לקחת לאפה מאשר פיתה, ואם לא ממש רעבים אפשר פשוט לחצות אותה (כמו שמקובל במנות טורטיה או כריכים) וכך שני אנשים נהנים במחיר של אחד. עצה חסכונית משהו, אבל בטווח הרחוק חיסכון בכסף משאיר מזומנים לדברים אחרים וחשובים יותר או פחות.
4. אם אפשר לקחת צ'יפס בצד - אל תהססו.
5. תמיד כיף לקחת סלטים וחמוצים בין אם זה בקערית או בשקית. גם טעים וגם משביע!
6. תמיד עדיף לעשות מחקר של שניה ולראות מה מצב המזון באותו רגע. עדיף לחכות דקה ולראות מה הלקוח לפניכם מקבל מאשר להתקע עם עמבה סמיכה מדי (בכמות גדולה זה יכול להיות רצחני וגם להשאר על הידיים והפנים לפחות יום שלם), לראות אם יוצאים מהשמן מוצרים חדשים, אם יש סיכוי טוב יותר לשווארמה שרופה או מוכנה בדיוק למידת העשיה האהובה עליכם, לראות מה נראה טרי יותר, אולי בכלל בא לכם בגט פריך, קחו שניה לחשוב. יש ימים שבהם עדיפה לאפה עם פלאפל על שווארמה בפיתה.
7. קולה זה תמיד כיף, אבל משקה ענבים קר זה פשוט להיט. כשמגוונים אפשר ללכת על דברים בטעמים של הדרים (לא באמת יש לזה טעם של תפוז או לימון - במיוחד למוגזים).
8. כשלוקחים חמוצים בשקית (קופסאות קטנות יותר נוחות - אבל נכנס בהן פחות) הדרך הכי טובה לסגור (כדי למנוע נזקי מים) היא לתפוס מהפינות ולסובב באוויר את השקית סביב עצמה, ואז לקשור. זה פשוט עובד.
9. מפיות זה חשוב. שבו במקום שיש בו מפיות, וקחו איתכם כמה לדרך אם אתם הולכים לאנשהו.
10. קשה לדעת באילו שעות לבוא באוכל רחוב. ממש מוקדם אפשר לקבל הכל טרי, אבל לא תמיד רעבים. קצת לפני הלחץ של הצהריים אפשר לקבל מנות טובות ויפות, לפני שמתחילים להתקמצן ולפחד שייגמר, וגם לפני שהלחץ מתחיל ויקח נצח לקבל משהו או לקבל משהו חם וטרי אבל ספוג שמן. בצהריים כאמור לחוץ ושמנוני, אבל טרי טרי. כל פעם נגמר וכל פעם מוציאים חדש. אחרי הלחץ גם אפשר לקבל בנדיבות וברוגע, אבל לא מאוחר מדי כדי שלא תאכלו שאריות. מהבחינה הזאת עדיפים מקומות שעובדים עד שעות מאוחרות - ככה אפשר לבוא לגלגל השווארמה השני. בפלאפל כל הזמן יוצאים כדורים חדשים, אז העולם הוא עגול.

רשימה זו נוצרה בזמן ארוחת הצהריים. אכלתי פלאפל בלאפה כי לא רציתי בשר, כי רציתי הרבה, כי זה זול וטעים.

לפני שהחלטתי על הפלאפל ביקרתי במקום של תבשילים ביתיים בסגנון בריא עם שיק של שף צעיר - לצערי היו בעיקר קציצות היום ולא ממש התחשק לי לשלם 42ש"ח על חמגשית צמחונית של אורז + אפונה + סלט חביב + לחם + טחינה.

טיפ מקצועי: אל תשכחו להתלוצץ עם האנשים שמכינים לכם את הלאפה. הם עובדים קשה ואתם לא הלקוח הראשון שלהם. מה גם שחיוך מביא חיוך ויחס גורר יחס. גם תקבלו קארמה טובה, גם יצ'פרו אותכם וגם תמשיכו את היום בחיוך.