חומוס משאוושה

רבים מכירים את הכתובת הבאה: פינסקר 40, תל אביב יפו, פינת בוגרשוב.
אם אתם חובבי חומוס מושבעים - אתם בוודאי מכירים אותה אפילו יותר טוב מאחרים.
מדובר בחומוסיה שונה, שמתיימרת להביא מוצר שונה, והם מצליחים לקיים את ההבטחה.

חומוס משאוושה

הכי קל להתחיל מהדברים הייחודיים.
החומוס אינו חומוס, הוא אכן יותר קרוב למשאוושה (מסבחה) כפי ששם המקום מבטיח.
המרקם עדין יותר, הטעמים שונים, הפטרוזיליה מגיעה כקציפה, החריף לרוב גם כן.

המקום עצמו חביב, אם כי השירות לרוב בעייתי. קשה לקבל יחס כשיושבים בחוץ, ולא תמיד היחס נעים.
המיקום מספיק נקי וביום כיפי אפשר לשבת בחוץ בלי לחשוש מהזיהום והרעש של הצומת העמוסה.

אם מתחשקת לכם טעימה של משהו טיפה שונה - המקום מומלץ בהחלט, מדובר במנה איכותית עם טעם ייחודי.

חומוס אליהו | לבונטין 2, תל אביב

אמש אכלתי לראשונה בחומוס אליהו, מקום חדש (יחסית) שהוא זכיינות של בית עסק אחר עם מוניטין בעיקר בקרב תושבי הצפון הקרוב.
אני לא יכול להגיד שהמנה המשולשת שאכלתי הייתה מדהימה, אבל היא הייתה טובה, גדולה ומשביעה.
המחיר - 25ש"ח למנה, מרגיש מעט גבוה, אבל יש שיתנחמו בגודל המנה ובריפיל המוצע בסופה (אפילו לי לא היה מקום).

האוכל היה טרי וטעים אפילו שבאנו בשעות בהן החושך כבר התחיל לרדת על העיר, מה שהיה מצויין במיוחד כי שתי החומוסיות שהיו הבחירה הראשונה שלנו כבר היו סגורות.
בסה"כ מדובר בקום שהייתי רוצה לראות מצליח, ואני בהחלט אחזור אליו.

משולש | חומוס אליהו

סיכומון:

• ניקיון - על רמה
• שירות - חינני וחביב
• אוכל - טעים
• מחיר - גבולי
• אווירה - כיפי

מומלץ לבקר.

בריא בא יד חרוצים: מדווחים מהשטח

מאז שסיקרתי את בריא-בא (אשר ביחד חרוצים) השתנו דבר או שניים.
הדבר העיקרי שהשתנה היה המהפך שהסניף עשה בתחום הכשרות.
מכיוון שעכשיו המקום כשר בשרי - כל הפסטות שהם מגישים הינן נטולות גבינה.
אם בעבר הייתי אוכל פסטה בינונית ומציל אותה ע"י הרים של פרמז'ן - הרי שכיום אני אוכל פסטה בינונית וזהו.
מכיוון שאני כרגע נמנע מאכילת בשר, כריך הרוסטביף שלהם אשר תיארתי בעבר כבר איננו אפשרות בעבורי, ולכן ההגעה אל המקום תלויה אך ורק בברצון העז של הסועדים שאיתי ואינה נעשית מבחירה חופשית.

פסטה פנה מלנזנה - בריא בא יד חרוצים

וונג | VONG | ארוחת ערב | רוטשילד 15, ת"א

לאחר החוויות הקודמות עם מסעדת וונג (משלוח ראשון, שני משלוחים נוספים) הרגשתי כאילו החלטתי החלטה מרה לגבי הגורל של המסעדה הזו ויחסיי עימם.
לא צפיתי שאהיה עם זוגתי בסביבה ושנינו נהיה רעבים - ויתרה מכך, זה יתרחש במוצ"ש וכל המקומות בסביבה עדיין יהיו בשלבי פתיחה או כבר עמוסים מדי.
בטרם נכנסנו אל המקום הזהרתי אותה שהיא עלולה להתאכזב - עם זאת להפתעתי הרבה זה לא קרה, אף אחד לא התאכזב באותו ערב.

סריראצ'ה, קוקטייל וסלט פאפאיה.

התחלנו את הארוחה עם סלט פאפאיה טעים מאוד שהגיע עם פיסות קרקר אורז ששימש גם ככף וגם כאמצעי טבילה.
בכניסה למקום יכולנו לראות כי ניכרה השקעה בעיצוב, וגם רוטב הסריראצ'ה על השולחנות היה סממן להבנה כלשהי בתחום המזון (להזכירכם - בפעם הראשונה שטעמתי את מטבחם של וונג חשבתי שהם נפלאים).
הכל התחיל ממש ממש טוב.

זוגתי הזמינה GREEN GARDEN NOODLES, ואילו אני שלא הייתי כה רעב הלכתי על לחחמניות באו עם בקר מפורק. שנינו נהנינו מאוד מהמנות, מהשירות המוקפד והאיכפתי וגם מהאווירה.
אפילו קבוצת חברים עם שלושה תינוקות שהתיישבו בשולחן לידנו לא הצליחו להעכיר את האווירה (אני לא רוצה לפתוח חזית נגד תנוקות בכלל ותינוקות במסעדות בפרט, אבל בואו נגיד שהיה שם בכי).

בסופו של דבר, וונג הצליחו בארוחה אחת לפצות על סדרה של כשלונות - כך שייתכן והתאוריה שלי לגבי לחץ צהריים וטבחים שונים היא נכונה.
אמליץ אישית לבדוק את נושא המשלוחים בשעות לחץ, הם עלולים להבריח לקוחות חוזרים הרחק מאוכל איכותי מאוד.

תקציר:
מחירים - הגיוניים ודומים לאלו של מקומות אחרים בז'אנר
אווירה - עיצוב מוקפד מאוד, עם הרגשה באוויר, קוקטיילים יחודיים שמוסיפים וטאץ' נחמד מאוד בשירותים
ניקיון - יסודי
אוכל - מענג

וונג | VONG | הפעם שנייה + שלישית | רוטשילד 15, ת"א

בפעם השניה (והשלישית) שהזמנתי מוונג, הנסיבות היו די דומות.
קבוצת חברים, ארוחת צהריים, משלוח לעבודה.

רובנו הזמנו את אותן המנות מכיוון שהיו כה מוצלחות בפעם הראשונה, היו כאלה שרצו לחקור טעמים חדשים ומבטיחים.
לצערי הרב, בפעם השניה והשלישית הארוחות היו מאכזבות מאוד, במיוחד לאחר שבפעם הראשונה נקבעה רמה שרק ירדה וירדה.

בפעמים המדוברות האוכל הגיע מוקפד הרבה פחות.
למשל, במנת הRED GOI שלי - העוף היה נא בעליל, ברמה שבה עדיף להמנע מלאכול.
סועדים אחרים התלוננו על טעמים שונים ממה שהיה בפעמים קודמות, ותלונה נוספת שנצרבה בראשי הייתה כשאנשים טעמו ביניהם מנות וגילו שלכולם היה את אותו הטעם, למרות שהיה מדובר במנות שונות לחלוטין.

בפעם השלישית הזמנתי מנה עם טופו, ופיסות הטופו היו כה קטנות שהן התפוררו לחלוטין ובמקום רכיב עיקרי קיבלתי פירורים לחים.
שתי החוויות המדוברות היו לא נעימות והרגישו כמו בזבוז של זמן וכסף.
להבדיל מהמשלוח הראשון שעשינו, שהיה מושלם - כאן ניכר היה שהשעה שבה עשינו את ההזמנה (שהייתה מוקדמת יותר בפעם השניה והשלישי) היוותה השפעה, אולי הלחץ במטבח, אולי טבחים אחרים - בכל זאת, זה היה כמו משלוח ממקום אחרי לחלוטין.

בעקבות שתי החוויות הנ"ל בחרתי להמנע מהמקום לפרק זמן ממושך יחסית.
כל זאת ישתנה כפי שתוכלו לראות בפוסט הבא.

וונג | VONG | הפעם הראשונה | רוטשילד 15, ת"א

לפני שאכלתי בוונג בעיקר שמעתי עליהם.
בהתחלה קראתי שהם גרועים בטירוף. אחרי זה מישהו אחר אמר שהם בינוניים, אחרי זה ידידה אמרה שזה הדבר הכי טעים שהיא אכלה.
בסופו של דבר נשברתי וביחד עם מספר חברים הזמנו מהם צהריים לעבודה.
אספר בהמשכים על חוויותיי עם וונג, ואנסה לתת מספר עצות בכדי שלא תתאכזבו.

לחמניות ענן מאודה עם בקר מפורק, איולי אסייתי, צ'ילי וכוסברה. 

למנה ראשונה הזמנתי מנה שהיו לי ציפיות רבות ממנה (כריכי בשר מטורף יכולים להיות מדהימים כעושים אותם כהלכה) ועם זאת גם חששתי ממנה בעקבות ביקורת שהשמיצה אותה בצורה חסרת רסן.
הופתעתי לגלות שאכן קיבלתי הצלחה קטנה בצורת לחמניית באו מאודה, עם טעמים מדוייקים ורכיבים מוצלחים שגרמה לי להצטער ברגע שצמד הכריכים נעלם בתוך הפה שלי.

זה הזמן לציין שגם בקונספט המשלוח והעיצוב הכללי הושקעה מחשבה.
מלבד המארזים היפים - האוכל הגיע מוקפד, ויתרה מכך,  באתר של וונג  יש תמונה של כל מנה ומנה, לצד המרכיבים המדוייקים (כדי שלא תופתעו עם דברים שלא הוכזרו - מה שקורה הרבה מאוד במסעדות אחרות) עם אפשרות מובנית בתפריט לסמן איזה רכיבים אתם רוצים להסיר, לצד אפשרויות חלופיות (סוגי בשר \ טופו ועוד).
כאכלן בררן האופציות הללו קסמו לי מאוד, וגרמו לי להרגיש כאילו שעניין ההזמנה תוכנן בקפידה.

למנה העיקרית הזמנתי את איטריות הRED GOI, אשר מתוארות בתפריט כך: אטריות ביצים טרויות,שרימפס, נתחי עוף מושחמים,טופו קראנצ', עגבניות שרי וביצה ברוטב מתקתק - בחריפות מעודנת. מוגש עם רצועות אייסברג דקיקות ולימון.
מנת הנודלס הייתה נהדרת, טעימה, ומעניינת.

המחירים היו דומים למה שמקובל ברוב המסעדות בתחום, המשלוח היה יחסית מהיר והארוחה הייתה מהנה. לא נרשמו שום תלונות.


לקריאת הפוסט הבא: וונג | VONG | הפעם שנייה + שלישית | רוטשילד 15, ת"א

כריך רוסטביף | בריא בא | הפתעה נעימה

אמנם הביקור האחרון שתיעדתי בסניף של בריא בא ברחוב יד חרוצים 1 בתל אביב היה מאכזב, אבל רצה הגורל וגררו אותי לשם שוב, והפעם דווקא היה סבבה לגמרי.

יום חמישי, צהריים טובים, כל החבר'ה רעבים.
למה הם רוצים סלטים? אין לי מושג, אבל הפעם הגענו וכולם התבדו והחלטנו להזמין סיבוב של כריכי רוסטביף לכולם.

כריך רוסטביף בתוך לחמניית בריאות, בתוספת סלט טעים עם בצל סגול בהפתעה :(

אז ככה זה נראה.
היו כמה הפתעות. למשל אף אחד לא אמר שהרוסטביף מגיע מעורב עם בצל, אבל התגברנו על זה בעזרת בקשה מהירה לרוסטביף חדש.
אף אחד גם לא התריע על חתיכות של בצל אדום שנפלו בטעות לסלט, למרות שלא היו אמורות להיות שם.

חוצמיזה, הכריך הגיע כאמור על לחמניית בריאות, הוספתי לתוכו חרדל, פסטו, חריף ירוק, רוטב עגבניות מיובשות, עגבניה ומלפפון חמוץ.
היה תענוג.
על הסלט היה ויניגרט חרדל שום. לא רע בכלל.

העלות הכללית הייתה 36, כולל פחית שתייה.
השירות היה ידידותי עד מאוד.
לא היו נפגעים.

פיצה נקניקים | פרסקו, חיפה

בחמישי האחרון הגעתי עם חברים לחיפה.

חלפנו בדרך באזור השווארמות, המקום הקסום הזה בו כל חנות היא שווארמיה וכל אחת נראית טובה מהשניה - אבל היעד שלנו היה טיפה מרוחק משם והיינו עסוקים, כך שהקסם לא קרה, לא נאכלות שווארמות באותו ערב.

כשהתפנו לנו כמה רגעים פשוט צעדנו אל הלא-נודע בחיפוש אחרי משהו לנשנש.

הגענו לפיצריה פתוחה שנראתה ריקה, במקררי השתיה לא הייתה שתיה (היו שם מגשי פיצה בהמתנה לגורלם).

החברים הצמחוניים הזמינו פטריות וזיתים, ואילו אני שרציתי לטעום מוות של חיות על שפתיי - הזמתני פיצה עם נקניקים: בייקון, האם וגם פפרוני.

פיצה אישית עם פפרוני, בייקון והאם.

הפיצה הייתה פשוטה, מעט שמנונית, עם זכר בלבד של רוטב עגבניות, ועם זאת השומניות של הבשרים הרטיבה אותה בדיוק למידת העסיסיות הנכונה.

זו הייתה פיציה בסיסית עם טוויסט מיוחד, עם בשרים טעימים יותר מדומיהם שאכלתי בתל אביב, בפיצריות יומרניות.

בסה"כ חוויה מאוד מאוד נעימה.

פרסקו היו בהחלט פתרון לא רע לקבוצה של רעבים עם תקציב מוגבל יחסית.

מחיר: 38ש"ח

מקום: מעוצב, מסודר ונקי

יחס: אדיב ושירותי

שיפור: צריכים יותר שתיה במקרר

גזר דין: בהחלט הייתי אוכל את הפיצה הזו שוב

הקליקו כאן בכדי לקרוא פוסט זה באנגלית

מבט לאחור (רטרוספקטיבה)

רק שתדעו, אנחנו אמנם בלוג יחסית צעיר - אבל כבר כתבנו מעל 140 פוסטים, עם עוד כמה מתוזמנים לאח"כ.

יש המון נושאים לכתיבה כשכותבים בלוג אוכל משולב בנושאי בישול וצרכנות, כ"כ הרבה נושאים שלפעמים אין מספיק ימים בשבוע בשביל לפרסם את הכל או לסירוגין אין מספיק כח כדי לכתוב על כל דבר שאוכלים, קונים או מבשלים.

מן הכתוב למעלה אפשר להסיק שאנחנו סתם מקשקשים ואוכלים ומקשקשים, אבל הייתי רוצה להאמין שאנחנו עושים עבודה טובה; עובדה שיש לנו עם הזמן יותר ויותר קוראים (זה המקום להזכיר לכם לעשות מנוי [בצד שמאל של הבלוג] כדי לקבל עדכונים חמים בכל פעם שיש פוסט חדש, וגם לעשות לייק בפייסבוק כדי להיות חברים שלנו).

בנוסף לקוראים החדשים יש לנו גם מגיבים חדשים, להבדיל מהעבר שהיו מגיבים בודדים - עם ריבוי הקוראים התווספו גם האנשים שטורחים לשושח, אנחנו מניחים שזה בגלל שהם מרגישים נוח יותר אחרי זמן מה, מספיק בשביל לשאול, להתייעץ, להביע דיעה וכמובן גם להתלונן, שהרי בשביל זה הומצא האינטרנט.

המטרה העיקרית של הפוסט הזה היא להציג לראווה תמונות שסומנו כפופולריות, סיפורים שאנשים אהבו וסתם להראות לכם דברים שאולי פיספסתם.

שימו לב שכל תמונה בגלריה מטה מכילה גם תיאור שתוכלו לראות אם תרחפו עם העכבר מעל התמונה.

מקווה שתהנו, תמשיכו לקרוא ותמליצו עלינו לחברים.

שוב, אל תשכחו לרחף מעל התמונות כדי לקבל את התיאורים - השקעתי בשבילכם!

החומוס המהמם של אבו אדהם (קרליבך)

עוד כריך שלי שלא ראיתם מעולם

כריך מיקס מהמם של רובן

צהריים במשרד \ אוכל מהעתיד

רכשתי סוג של מנה חמה במחיר של כ11ש"ח. מארז נודלס חביב המגיע בתוך קופסת קרטון הדומה לקופסאות של טייק-אוואי סיני קלאסי. הטריק הוא שהאיטריות מבושלות מראש ומגיעות בריזת וואקום (עם חומרים משמרים מלחיצים), וישנה שקית נוספת עם רוטב.
שתי דקות במיקרו והמנה מוכנה. סליחה שלא צילמתי גם השקיות שהיו בפנים, לא חשבתי בבירור מרוב רעב.

נודלס בוקס בטעם קונג פאו

ניסיתי את הקונג פאו הנראה בתמונה, ועוד מנה של נודלס ברוטב בוטנים וקוקוס.
הטעם לא רע בכלל, הרבה יותר טעים מנודלס של מסעדת River למשל (הם גרועים). הריח מוזר, כנראה שהם השקיעו יותר בחומרי טעם מאשר בחומרי ריח.
בקונג פאו אפילו היו חתיכות של תירס גמדי!

לא נראה משהו, אבל טעים.

לסיכום, לא מדובר בדבר הגדול הבא, אבל זה פתרון קל ומהיר לרעב. המנה משביעה למרות שהיא יחסית קטנה. היא טעימה למרות שהיא מריחה מוזר ונראית קצת לא טבעית כשמוציאים אותה מהמארז. היא בעיקר זולה, ונותנת אחלה ערך לכסף.
לא הייתי ממליץ עליה לכל אחד, אבל כן מדובר בתחליף סביר לאוכל אמיתי - וזה בהחלט מספק בעיר בה יותר מדי טבחים גרועים מרשים לעצמם לפתוח מסעדות אסייתיות.

החומוס הטוב בעיר

זה לא סוד, אני חובב חומוס.

לא בדיוק חובב, יותר מטורף.

אני יכול להתקיים על חומוס, ואם היו מספיק חומוסים טובים בסביבה, סביר להניח שהייתי זונח לגמרי כל תזונה בשרית, או כל דבר אחר. טוב, אולי רק פיצה או סביח או שניהם.

בכל מקרה, אז חומוס, אני מאוד אוהב אותו, ודווקא יש באזור הלא רחוק כמה חומוסיות לא רעות - בהסתייגות:

• חומוס סעיד המקורי מעכו
• בית החומוס והפול (חשמונאים)
• בית החומוס (של נאדים, באזור המסגר \ בן אביגדור)
• אבו אדהאם
• חומוס אסף

יש גם את פינתי במנחם בגין, אבל אף פעם לא אכלתי שם אז אני לא יכול להתחיל לספר לכם עליו שקרים.

בעצם יש גם את בהדונס על תחילת המסגר.

בכל מקרה, אני רוצה להתחיל ההתחלה ולסיים בסוף, והסיבה היא שהסוף (חומוס אסף) הוא לדעתי החומוס הטוב בעיר.

אני לא אומר את המילים האלה סתם. אזור 03 עתיר חומוסיות, במיוחד בת"א-יפו.

יכולתי לספר לכם בקלות על האחים קלבוני המחודש ברחוב יפת (שעושה חומוס כמעט נטול טחינה וטעם), יכולתי גם לספר על דני פול שלפעמים אתה מגיע אליו ואתה מקבל משהו מדהים, ולפעמים אתה מקבל אכזבה עם פיתה קרה.

לא משנה, אני אנסה להתחיל מחדש.

חומוס אסף:

לא יודע מה טוב כ"כ בסניף שלהם בחשמונאים, אבל הוא טוב.

אולי הוא טוב כי כל החומוסיות האחרות בסביבה מזייפות, אולי הוא טוב כי אבו אדהאם זה כבר לא מה שהיה פעם (האכזבה הענקית שנחלתי בסניף החדש בבן יהודה קצת הרסה לי את החיים), ואולי בעצם הוא טוב כי הוא פשוט טוב.

• חומוס סעיד המקורי מעכו - יש ימים טובים, אבל יש בעיקר ימים רעים שהפיתה הנוראית עושה עוול לחומוס שהוא גם ככה גבולי. המסבחה עלולה להיות גאונית לפעמים, אבל כאמור ברוב הפעמים האוכל שם הוא סוג של סגירת פינה כשממש רעבים ורוצים לרצות את כולם כולל את שומרי הכשרות.
• בית החומוס והפול (חשמונאים) - מנה בינונית, לא מיוחדת, סגירת פינה נוספת, ועדיף לבוא כשלא מפוצץ כי אז גם השירות גרוע.
• בית החומוס (של נאדים, באזור המסגר \ בן אביגדור), לפעמים ממש טעים, לפעמים חמוץ על גבול המקולקל. אכלתי שם במשך שנה אחת רצופה לפחות שלוש פעמים בשבוע, אבל זה נגמר כי האיכות ירדה. הצ'יפס הביתי אגב שווה את ההליכה.
• אבו אדהאם - טעים מאוד, משחתי עדין, יש ריפיל, הטעם מיוחד (רק אבו דאבי מתקרבים לטעם וגם זה בגלל שהם ברחו עם המתכון, לא?).
• חומוס אסף - כאמור, אם הייתי יכול לבחור ללכת לאבו אדהם או לאסף, הייתי בוחר באסף. רק בשביל החומוס. גם היחס לא רע אגב. אני לא יודע איפה בדיוק להתחיל לתאר את מה שקורה שם.

סליחה שחפרתי, אבל באמת, ההתרשמויות הקטנות האלה יכולות להציל חיים של חומוסולוג.

אגב, הצעת שיפור:

אם סעיד המקורי מעכו היו קונים פיתות חמות וטריות ורכות מפלאפל ג'ינה הסמוכים שאופים אותן במקום - זה היה מעיף את המנה שלהם למקומות אחרים.

אוכל בחוץ | אינסטגרם

כולנו אוהבים אוכל.
רובנו גם אוהבים להביט בתמונות של אוכל, כי מזון מצולם עושה לנו משהו כיפי במוח. זה פשוט בלתי נשלט.
מסיבה זו בדיוק אנחנו מנהלים חשבון אינסטגרם. אתם מוזמנים לעקוב אחרינו ולראות בזמן אמת מה אנחנו אוכלים ואיפה.
בעמוד הספציפי הזה תוכלו לראות עדכונים, במידה ואין לכם אפליקציית אינסטגרם בטלפון הנייד.