יום שני, 23 בינואר 2012

הפלאפל של דוד

אלוקים הרחום יודע שלא אכלתי צהריים בעבודה מאז ש-י' לקתה במחלת הנשיקה.
האמת היא שאכלתי מאז פעם אחת בחומוס אסף, אבל זה לא נחשב לצורך הסיפור.
הסיפור הולך ככה: מאז שהיא חולה אני תקוע בעיקר עם כמה סוגי אנשים; הסוג שלא אוכל בחוץ, הסוג שאני לא רוצה לאכול איתו בחוץ, והסוג העצלן, זה שלא רוצה לצאת או לא רוצה לצאת בגשם, או לא רוצה לצאת כי הוא מתעצל.

הפינה של דוד
זה השם החדש של הפלאפל של דוד. בחודשים האחרונים הם שיפצו, הרחיבו, הגדילו, הוסיפו ואפילו קישטו בפופ ארט עם תמונות של בעל המקום, אם אני לא טועה קוראים לו דוד.
כבר כתבתי עליהם בעבר, אבל היום אכלתי שם צהריים (ולא צילמתי כי וואללה זה מקום עממי והייתי רעב ולא היה בפין) ולכן אני אכתוב עליהם שוב.

הכל היה מהיר, טעים, טרי, זול יחסית, השווארמה הייתה אחלה (אפילו שלא רציתי שווארמה אבל היא נראתה והריחה ממש טוב והחלטתי לשבור מילה), הסלטים מתמלאים מחדש תוך דקות, הצ'יפס יוצא כל רגע מהצ'יפסר, הפלאפלים מחולקים לעומדים במקום, יש חמוצים ממש טעימים כיד המלך (לצד סלטים שלא עניינו אותי), הצ'יפס מחולק בנדיבות ואפשר לקחת מנת צ'יפס בצד בחינם ואז עוד לחזור ולבקש עוד.
יש גם את החתיכות של הפיתות השרופות עם הזעתר וזה עומד על הדלפק וממתין לכם.

היה סבבה, באמת, נהנתי, גם כי סוף סוף יצאתי החוצה עם אנשים אחרי הרבה זמן של לשבת במשרד בצהריים ולהתבאס על החיים, וגם כי היה לי טעים וכיף בפה. הפנים קצת מריחות כמו עמבה עדיין, אבל חוץ מזה כולם בריאים.

תגובה 1:

  1. מקום נדיר....טעים מסודר ונקי

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג