‏הצגת רשומות עם תוויות קולה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קולה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 11 ביולי 2017

צרכנות קיץ: עונת משקאות הדובדבנים

לכל עונה יש את הטרנדים שלה, ונראה שבקיץ הישראלי יחד עם הדובדבנים האמיתיים מתחילים להעמיס גם כאלה המגיעים בפחית משקה צוננת.
אמנם ישנן פיצוציות או מיני רשתות המחזיקות את הסחורה כל השנה, אבל נראה שבתקופה זו הכל תוסס.

היות וקהל הקוראים של אוכל בחוץ חשוב כ"כ לכותבי המערכת - נשלחתי לטעום מכל הבא ליד:
1. צ'רי קולה מבית קוקה קולה
2. פפסי ויילד צ'רי
3. ד"ר פפר צ'רי
4. קולה זירו צ'רי

להלן תמונות להתרשמות ויזואלית מהמוצרים, אחריהן גזר דין.

Coca Cola cherry

Pepsi wild cherry

Dr Pepper cherry

Coca Cola zero - cherry


קודם כל חשוב לציין שזה לא קל.
אם ביום - יום אין לכם שום הבדל מבחינת הקולה שאתם שותים, אתם יכולים פשוט ללכת על מה שבא לכם באותו הרגע.
אם אתם מרגישים הבדלים, נסו את המשקה שיותר קרוב להעדפות (למשל לאנשים שסולדים מדוקטור פפר).
אם אתן מצפות לטעם של דובדבן - דפדפו הלאה.
בסופו של דבר, זה מה שזה, סוכר בטעמים, או תחליף עם תוסף, זה טעים וזהו בערך.

לרוויה וכאלה.

נ.ב.
לאחרונה עלו במערכת שיחות על תמחורי משקאות, ספציפית על עליית המחירים שגולשת מקופיקס ועד פחיות בכמעט עשרה שקלים באופן ממוצע. מה הקטע?

יום שני, 20 במאי 2013

חומוס שלמה ודורון | שישי בצהריים

הלו הלו

שיטוט יום שישי בסביבת שוק הכרמל הביא אותי ואת Sabib לנסות את החומוס המדובר של שלמה ודורון בכרם התימנים.
באזור יש חומוסיות כמעט כמו באסטות של ירקות, ומה שמייחד את המקום הזה הוא שהוא נוסד ב1937 ע"י הסבא שלמה, וכיום מנוהל ע"י הנכד דורון. לא יצא לי לבקר שם בדיוק בשנה ההיא, אז אני איאלץ להאמין להם.
החומוס מקבל סופרלטיבים רבים ברשת, גם מצד אנשים "מביני עניין" שמוכנים להיהרג על שמו הטוב.

הגענו בשעת שיא בצהרי היום, והצטרכנו לחכות כרבע שעה בתור.
בקץ ההמתנה, קיבלנו את שולחננו הלא מרווח כל כך שנמצא ליד מלאי גדול של פחיות ריקות למחזור, אבל כשאתה כבר מקבל מקום בחומוסיה מבוקשת בצהרי יום שישי, אתה לא יכול להיות בררן.

לקח מספר דקות עד שניגש אלינו מלצר.
המקום מגיש אך ורק חומוס בניגוד למקומות אחרים באיזור שמשלבים גם בשר כמו מסעדת ארז השווה.
הזמנו מנת חומוס בינונית [להבדיל מגדול או קטן] עם טחינה ועוד מנת חומוס משולשת (ששילבה גם גרגרים ביצה ופול).
כבונוס קיבלנו גם ביצה לכל חומוס, למרות שלא ביקשנו.

והרי המנות שהגיעו כעבור מספר דקות מעת ההזמנה :

טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, שמן זית וביצה
טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, שמן זית וביצה

טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, שמן זית וביצה
משולש עם ביצה


למרות שהחומוס הגיע בזמן סביר לשולחן, עדיין לא יכלנו לדגום אותו והצטרכנו לחכות פרק זמן קצת רב מידי לטעמי, לצלחת הפיתות (חמות ומשובחות) ולתוספות (בצל ושות').

טוב, אז הפיתות הגיעו, חתיכת פיתה ביד בתנועה מדודה לעבר החומוס, מצפה לפיצוץ בפה בעוד 3..2..1.. ו..
לא משהו האמת.. וכל כך רציתי..,
הטעם סטנדרטי למדי, מזכיר קצת חומוס צבר שקניתי ב10 שקלים לכמעט קילו בסופר.
כל התוספות שנלוו אליו הצליחו להקפיץ קצת את הרמה שלו מעל אותו חומוס שיש לי במקרר בבית, אבל לא בהרבה.
אפילו הביצה הייתה קצת חסרת אופי - לא ממש חומה ולא ממש לבנה.

עבור 2 המנות בצרוף 3 פחיות קולה זירו (שהיו מצויינות וגם למדנו ש"מאיה" זה שם מאוד נפוץ) שילמנו מחיר סטנדרטי של כ60 ש"ח. לא נראה לי בסך הכל שזה מקום ששווה לחכות בתור אליו - עדיף ללכת לארז הסמוכה - שם יותר טעים, ויש גם שיפודים במחיר מציאה.


 - - - - - - - - -

וכעת לדברים מאת סביב (Sabib):

אני חייב להסכים עם הניתוח המושכל של ידידי המלומד.
החומוס טעים בגדר הרגיל, אם כי הופתעתי לגלות כמה ההייפ סביבו מוגזם - הרי באיזור השוק יש כאמור חומוסיות בשפע וזו לא באמת שווה עמידה בתור יותר מאחרות.

הלחץ שהוביל לשירות מבולבל ואיטי מאפיין את הכרם בימי שישי, כשאנשים נצלים בשמש בעודם ממתינים לשבת איפשהו ולאכול משהו, ממתינים שיקשיבו להזמנה שלהם או שיקחו מהם את הכסף. זה לא חדש אבל זה תמיד פוגע מעט בחוויה.
עוד פגיעה נרשמה בתוספות הביצה שהונחו בצלחת מבלי לשאול ולאחר מכן חוייבנו עליהם.
שוב, לא סוף העולם, אבל עוד דבר לרשימה - כשבונים לך ציפיות אתה עלול להתאכזב.


חומוס משולש ומנה של חומוס טחינה ברקע
חומוס משולש ומנה של חומוס טחינה ברקע

לסיכום:
זו מנה לא רעה אם אתם באזור ורוצים לנסות, אולי יש ימים שהיא אפילו טעימה יותר בהם.
מצד שני, זו לא מנה שהייתי נוסע בשבילה במיוחד - יש באזור הכרם חומוסים אחרים שעדיפים לטעמי.
כמובן שבסופו של דבר חומוס הוא עניין של טעם אישי, אז אם אתם חולים על שלמה ודורון ספרו לנו למה, אולי אפילו נשתכנע.

המנה הגדולה (לקחתי את גודל הביניים) ביחד עם הפיתות הטריות די סתמה אותי ככה שלא יכולתי להנות ממטעמים אחרים שיש לאזור להציע, שלא לדבר על קניות בשוק שעשיתי בקושי מפאת השובע ותחושת הכובד.
אם יש לכם תוכניות לשישי - עדיף לא להתחיל את היום עם חומוס ופול.



יום שלישי, 5 במרץ 2013

הפלאפל של דוד - גריל ישראלי | כשבעל הבית אוהב לפנק

זה פוסט קצר אך משמעותי.

כשאני יוצא לאכול צהריים - חשוב לי שהאוכל יהיה טעים, יגישו לי אותו מהר, הוא יהיה מתומחר בסכום הגיוני ושהשירות לא יגרום לי לסבל מיותר.

בפלאפל של דוד (שדרות יהודית 13, תל אביב  - כשר) יש את כל הדברים האלה, מה שגורם לי ללכת אליהם במיוחד, לפעמים אפילו להזיע קצת תוך כדי.
אבל יש להם אפילו משהו טוב יותר, יש להם את אלמנט הפינוק, מלווה בצחוקים מהלב שזה עוד משהו שרק מוסיף.

בגט שניצל, טחינה, עמבה, סלט, חצילים, כרוב


אני יודע שזה עושה רושם של פרסומת, אבל אף אחד לא שילם לי כדי שאכתוב את המילים האלה.
מה שהם כן עשו זה לשמור על רמה טובה של אוכל, מחירים שפויים, חיבה ללקוח ושירות עם חיוך.
עם החיבור של כל הנ"ל - לא רק אני מהלל את שמם בתור מקום ששווה ללכת בשבילו כמה דקות טובות.

לגבי האוכל:
תראו את התמונה למעלה, יש בה בגט טרי, עם שניצל שהכינו בדיוק כמו שביקשתי (ביקשתי שרוף והראו לי אותו כל כמה זמן בשביל לוודא שזה טוב). הסלטים והחמוצים החופשיים (כיד המלך), גם טריים וגם טעימים.
אני לא מאמין אפילו כמה פעמים יצא לי לכתוב עליהם תשבוחות (תוכלו לראות למטה, אני אכין רשימה).
בכל מקרה, בגט טרי, שניצל קריספי, סלט שבדיוק הכינו, טחינה, עמבה, כרוב לבן, באמת שיש שם כל טוב.
הבגט מפוצץ עד אפס מקום עוד לפני שאתה נזכר שאתה רוצה צ'יפס.
ואז אתה אומר "איזה באסה לא נשאר מקום לצ'יפס, ואתה מקבל שק של צ'יפס לקחת ,עם כמה פלאפלים בפנים בשביל הפינוק.


פלאפל, צ'יפס
צ'יפס ופלאפל פינוק חינם

בתמונה למעלה: צ'יס מתנה כי אוהבים לפנק.
וזה לא רק הפינוקים, זה הבדיחות כשממתינים או מזמינים, העובדה שיש לכולם או שמות חיבה או שאשכרה מכירים אנשים לפי השם שלהם ויודעים מה הם רוצים.
זה מקום שכיף לבוא אליו.
המקום גם עובר שיפוצים וחידושים. בכמה שנים האחרונות הם הפכו מהפלאפל של דוד (בתוך פתח בקיר) לפינה של דוד, לפלאפל של דוד גריל ישראלי עם שלל שינויים בתפריט (שווארמה, שיפודים, גריל בשרים, סלטים מרעננים משתנים מדי יום) אתמול אפילו הם הגישו לימונים כבושים, תמיד יש משהו חדש וטעים.

אבל למה לדבר, פשוט תבואו לטעום.
ואם אתם לא יכולים, קחו תקראו עוד:
הפלאפל של דוד בתמונות שיפילו אותכם מהרגליים
הפלאפל של דוד כשר לפסח
מלא תמונות של שניצל בבגט
בלי תמונות אבל עם תשבוחות

יום שלישי, 9 באוקטובר 2012

ארומה לונדון מיניסטור

בוהריים מאוחרים של שישי, אנחנו דקות לפני נסיעה אל מקום שאין בו אוכל של ממש.
חנויות מסביב מתחילות להסגר, מסעדות רוחצות את הרצפה, דלתות ננעלות, יש לחץ באוויר וריקנות בבטן.
פתאום עלתה הצעה לאכול משהו מהיר בארומה.
אני לא ידעתי מה לחשוב, לא נכנסתי לסניף של ארומה כבר עשור, לא בגלל משהו מיוחד, זה יכול לקרות לכל אחד.


כעך עם חמאה וריבת תות שדה
כעך שהוא בייגל ופרעצל, עם ריבת תות וחמאה.


מבט בתפריט שעל הקיר לא עושה לי טוב.
יותר מדי אפשרויות, בכל אחת צריך לפרק, לשנות להנדס.
אני מתייאש ומחלט לשתות פחית קולה. בראש אני אומר לעצמי שכבר אסתדר, אמצא משהו אח"כ.
פתאום המבט עוצר על כעך גדול שמונח על המדף, מין בייגל, פרצל, אפילו פרעצל אם תרצו.

בעוד שזוגתי לוקחת ביסים מהוססים מהכריך שלה ומספרת לי שהוא לא משהו - גם אני מגלה לאט לאט שהכעך שלי לא זורם. עם הריבה הוא מתוק מדי, עם החמאה הוא שמנוני מדי ויש לו טעם לוואי, לבד הוא רק בסדר, אבל יבשושי.
הקונספט נהדר (אפילו שהכעך לא היה בתרפיט בכלל), העיצוב וההגשה קונטיננטליים, הטעם יכול להיות יותר טוב, אבל אולי אגלה משהו חדש בעוד עשור.

יום שני, 27 באוגוסט 2012

דה דיינר - הדיינר של גוצ'ה

הפוסט שאתן עומדות לקרוא הוא תוצאה של מספר ביקורים בדיינר, לא רק ביקור אחד או שניים ואת ההצדקה לביקורים התכופים שלי תוכלו לגלות במורד כמה שורות ומספר תמונות.


סטייק פילה בקר ביין אדום וציר בקר, עם מעט שעועית ירוקה בצד וצ'יפס עוד יותר בצד.
סטייק פילה בקר ביין אדום וציר בקר, עם מעט שעועית ירוקה בצד וצ'יפס עוד יותר בצד. מעל הסטייק יש שום קונפי.


הקרבה לאזור העבודה והמגורים היא הסיבה הראשונה לביקורים התכופים, אבל זו רק אחת מהן.
העובדה שהמקום פתוח עד 02:00 בימים ש'-ד' ואפילו עד 03:00 בימים ה'-ו' היא סיבה נוספת.
ועכשיו גולת הכותרת: המחירים במקום סבירים, ז"א - ישנם מחירים גבוהים יותר באזור ובכלל, במיוחד למנות שהן מוקפדות וטעימות כמו המנות בדיינר, אבל סביר להניח שמה שבאמת גורם לך להרגיש עוד יותר טוב (מלבד האוכל המצויין) הוא הדיל.
יש 30% הנחנה בימים א'-ה' בין 16:00 - 19:00, ומלבד זאת יש את אותה ההנחנה בכל יום אחרי חצות שזה מצויין כי אלו הן בדיוק השעות בהן אני שורץ באזור אבן גבירול ומחפש לבלוס.


אנטריקוט "דה פריז", ברוטב חמאת עשבי תיבול, עם צ'יפס עמוס בסריראצ'ה.
אנטריקוט "דה פריז", ברוטב חמאת עשבי תיבול, עם צ'יפס עמוס בסריראצ'ה.


למען הסדר הטוב אני רוצה ליידע אתכן שאני אוכל גם מנות ראשונות, אבל הן לא מצולמות כי איתן הכי קשה להתאפק או אפילו לזכור שיש לך בלוג אוכל ומחוייבות כלשהי כלפי קוראים סקרנים ורעבים.
לרוב אני פותח את הארוחה שם עם קריספי קלמארי (דומה לאחיו בגוצ'ה הרגיל אם כי המטבל שונה) או עם הקרפצ'יו המצויין שלהם.


אנטריקוט "דה פריז", ברוטב חמאת עם אפיל יותר עשבי תיבול, עם צ'יפס עמוס בסריראצ'ה, קטשופ וחרדל.
אנטריקוט "דה פריז", ברוטב חמאת עם אפיל יותר עשבי תיבול, עם צ'יפס עמוס בסריראצ'ה, קטשופ וחרדל.


ליווי נהדר לכל הארוחה הוא מוחיטו ההדרים, גם הוא זהה לזה שבמסעדת גוצ'ה המקורית אם כי כאן יש יותר מקום לאנרפרטציה של הברמן התורן ולקיימותם של רכיבים. למשל - סלייסים שונים של תפוזים, תפוזים שונים, קיימות או אי נוכחות של עלי נענע, כמות קרח וכו'.


מוחיטו הדרים צונן: סטולי תפוז, ליקר תפוז דם, לימון, תפוז טרי.
מוחיטו הדרים צונן: סטולי תפוז, ליקר תפוז דם, לימון, תפוז טרי, עלי נענע לקישוט טעים.


נקודה מעניינת היא הצ'יפס של גוצ'ה, שהוא טעים מאוד, דקיק ולפעמים מגיע מעט סמרטוטי. מדי פעם הוא כמעט רך מדי, ועם זאת עדיין מצויין ושונה בנוף הצ'יפס המקומי.
מה שעוזר לו ללא ספק הוא הנוכחות של רוטב הסריראצ'ה האהוב, מה שנדיר כיום כי היבואן שמייבא סריראצ'ה ארצה תקוע עם המשלוח הנוכחי ולכן אין מלאי בחנויות השונות.
לצערי הגעתי אף למצב בו אני מבקש ממסעדות (וממלצרים \ מנהלי משמרת שונים באותן המסעדות) לרכוש מהם בקבוק.


צ'יפס עם סריראצ'ה חרדל וקטשופ.
צ'יפס עם סריראצ'ה חרדל וקטשופ.


התמונות שלי מעט מטעות, קשה לראות את העושר הקיים בתפריט, אולי הסיבה היא שאני כל הזמן דוחה מנות אחרות לפעם אחרת ומתמקד בשני הסטיקיים (האנשים עמם אני סועד דווקא מנסים בכל פעם דברים אחרים ולא מתאכזבים).
בכל מקרה, בפעם הבאה אני בטוח אלך על כריך.
שימו לב שהתפריט שקישרתי אליו הוא של הערב, יש גם תפריט עסקי לצהריים וכאמור מחירים של שעות שמחות בין לבין.


פילה ורדרד מבפנים וסגור היטב מבחוץ, עם שן שום מעוכה עליו ושעועית ירוקה לצידו.
פילה ורדרד מבפנים וסגור היטב מבחוץ, עם שן שום מעוכה עליו ושעועית ירוקה לצידו.


טוב, זה הכל להיום.
עשיתי לעצמי תאבון, מקווה שגם לכם.
אם אתם הולכים לבדוק את המקום תנסו להכנס ראשונים בדלת - ככה יהיה לכם סיכוי יותר טוב לשבת על הספות ומי שיבוא איתכם יאלץ לשבת על כיסא כמו אדם פשוט.



יום רביעי, 20 ביוני 2012

שיפודי זיקה

בשבת בבוקר התעוררתי עם רעב עצום למשהו.
לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה, אבל כן ידעתי שאני מאוד רעב. שיחה קצרה בין בני זוג העלתה שאין לנו מקום שאנחנו מסכימים עליו וזה כמעט ופגע בשלם הבית.
אחת האופציות שהעלתי הייתה זיקה או שיפודי זיקה אם תרצו.
משום מה החצי השני שלי לא ששה לאכול שיפודים לארוחת בוקר, לך תבין.


החומוס של זיקה
חומוס שמצדיק ביקור

בסופו של דבר כן הגענו לזיקה, זה עדיין היה כמו ארוחת בוקר בשבילי, אפילו שהשעה הייתה שעת אחר צהריים. לא אכלתי שום דבר לפני. בעצם סליחה, אכלתי חתיכת חלה.
אספנו את הבולס בדרך ונסעדנו אל המקום האהוב אל המזון האהוב עם כל הנשמות האהובות.
מצאנו חניה במרחק דקה הליכה והתקדמנו אט אט בשמש.
חנות צעצועים סמוכה הציבה בחוץ מכונה לבועות סבון והן נצצו וריחפו ומילאו את הרחוב.


מבחר סלטים - זיקה
פותחים שולחן, וזו רק ההתחלה

זיקה חמדאן ישב בעצמו באחד מצמד השולחנות בחוץ, בירכתיהו לשלם ונכנסו פנימה אל החלל הממוזג.
שניה אחרי שהתיישבנו החלו להעיף לכיווננו צלחות וצלוחיות, חומוס, פיתות, פלאפל, צ'יפס, סלט וסלטים.
הזמנו את הפריטים הבאים:

  • שיפודי כבש
  • שיפודי "אדום"
  • שיפודי פרגית
  • חציל בגריל
  • בקבוק ליטר וחצי של קולה זירו



חומוס
זו לו אותה תמונה של חומוס, אבל היא דומה


אני מקווה שתבינו אבל בשניה שהאוכל האמיתי הגיע אני הפסקתי לצלם.
השיפודים, החצילים, העובדה שלא אכלתי כלום מהבוקר, כל אלו ועוד גרמו לי לשכוח מזה שיש לי בלוג אוכל לתחזק.
כן, ברור שזה לא מקצועי מצידי, אבל כשרעבים המקצוענות עוברת למושב האחורי.
ישבנו ונישנשנו ובלסנו ובלענו ונהנינו מכל רגע.


פלאפל - זיקה
כדורי פלאפל קטנים ומוצלחים

החציל היה כ"כ מוצלח שהזמנו עוד ועוד ממנו.
החומוס גם זכה להצלחה דומה.
יש הטוענים שהחומוס כ"כ טעים מכיוון שהוא מגיע מהחומוסיה של אחיו של זיקה, אבו מרואן המפורסם.
בכל מקרה, הסיבוב הראשון של החומוס הצ'יפס והסלטים הוא על חשבון הבית (במידה ואתם אוכלים גם מנות עיקריות.
יש גם כרובית מטוגנת עם לימון מעל אבל לא תמיד מוציאים אותה. מומלץ לשאול, לפעמים תאלצו לשאול ולבקש כמה וכמה פעמים, אם תיפלו על יום טוב תוכלו אפילו לקבל קצת הביתה (אצלי זה נגמר בדרך).


צ'יפס
היה לי העונג לאכול את רובו


שיפודי זיקה פותחים בסביבות עשר בבוקר וסוגרים לקראת ארבע לפנות בוקר.
בשעות הללו הם לרוב מלאים, אבל אף פעם אין המתנה ארוכה מדי.
עוד דבר שחשוב לציין הוא שבאף אחד מביקוריי הרבים שם לא נתקלתי ביום רע. הדבר הכי רע שיכול לקרות הוא שמרוב עומס ישכחו מנה או שיהיו עיכובים, אבל כל אלו רגעיים ולא משפיעים על איכות האוכל וחביבות האירוח.
המקום עצמו פשוט, לא גדול מדי, אבל תמיד תמיד מספק את הסחורה.


מנות פתיחה - זיקה
החומוס הוא תמיד הראשון שנגמר

ועכשיו לחשבון:
החשבון שלנו יצא 222ש"ח לשלושה סועדים.
מדובר ב74ש"ח לסועד, וזה אחרי שהמלצרית טעתה בחישוב פעמיים לטובתנו ואנחנו בחביבותנו תיקנו אותה וגם הזכרנו מנות שהיא פיספסה.
בחישוב גס מדובר בשני שיפודים לאדם, חומוס, סלטים, פלאפל, צ'יפס, שתיה וחציל בגריל עם תוספות חוזרות והכל בשבעים וקצת שקלים.
התיאורים שלי באמת לא עושים חסד לכמויות המזון שהגיעו לשולחן ונאכלו ללא הפסקה.


אם אינכם מכירים את תחום השיפודים, הרשו לי לספר לכם שכיום מקומות שמחשיבים את עצמם לטובים או סתם עפים על עצמם נוטים לקחת בממוצע כ70ש"ח לזוג שיפודים (כבש\עגל), וזבמקרים הלא טובים זה אפילו לא כולל תוספת כלשהי.
עם חשבון שכזה - יצאנו מרווחים מכל הכיוונים, וזה עוד לפני האיכות הטריות והטעם.



יום רביעי, 28 במרץ 2012

אמיץ ? שתה מיץ , או חיקוי


ברשת שופרסל ניתן למצוא גרסאת MOONSHINE של קולה. האגדה מספרת שהם מוכרים את הזיעה של עובדי המחסן בבקבוקים. המוצר עולה משהו כמו 2.79 לעומת קוקה קולה - המתחרה הרצינית, שעולה 6.90 או אפילו 7 שקלים חדשים. עכשיו השאלה המתבקשת היא - הטעם?

פוסט זה פתוח לציבור ומכאן זהו הפוסט שלכם, וניתן להמשיך ולקרוא אותו בתגובות.

קניתם? שתיתם? ספרו לנו את הרשמים והמגיב הטוב ביותר יזכה בפרס אשר יילך לאיבוד בדואר.
לכותב פוסט זה לא היה האומץ לבצע את הבדיקה בעצמו גם מתוך הרצון לאחוז חזק בקצת פחות משלושה שקלים, וגם מתוך טראומת ילדות הקשורה בסופר דרינק, שלוק אחד, ושבוע של טעם רע.

יום שני, 23 בינואר 2012

הפלאפל של דוד

אלוקים הרחום יודע שלא אכלתי צהריים בעבודה מאז ש-י' לקתה במחלת הנשיקה.
האמת היא שאכלתי מאז פעם אחת בחומוס אסף, אבל זה לא נחשב לצורך הסיפור.
הסיפור הולך ככה: מאז שהיא חולה אני תקוע בעיקר עם כמה סוגי אנשים; הסוג שלא אוכל בחוץ, הסוג שאני לא רוצה לאכול איתו בחוץ, והסוג העצלן, זה שלא רוצה לצאת או לא רוצה לצאת בגשם, או לא רוצה לצאת כי הוא מתעצל.

הפינה של דוד
זה השם החדש של הפלאפל של דוד. בחודשים האחרונים הם שיפצו, הרחיבו, הגדילו, הוסיפו ואפילו קישטו בפופ ארט עם תמונות של בעל המקום, אם אני לא טועה קוראים לו דוד.
כבר כתבתי עליהם בעבר, אבל היום אכלתי שם צהריים (ולא צילמתי כי וואללה זה מקום עממי והייתי רעב ולא היה בפין) ולכן אני אכתוב עליהם שוב.

הכל היה מהיר, טעים, טרי, זול יחסית, השווארמה הייתה אחלה (אפילו שלא רציתי שווארמה אבל היא נראתה והריחה ממש טוב והחלטתי לשבור מילה), הסלטים מתמלאים מחדש תוך דקות, הצ'יפס יוצא כל רגע מהצ'יפסר, הפלאפלים מחולקים לעומדים במקום, יש חמוצים ממש טעימים כיד המלך (לצד סלטים שלא עניינו אותי), הצ'יפס מחולק בנדיבות ואפשר לקחת מנת צ'יפס בצד בחינם ואז עוד לחזור ולבקש עוד.
יש גם את החתיכות של הפיתות השרופות עם הזעתר וזה עומד על הדלפק וממתין לכם.

היה סבבה, באמת, נהנתי, גם כי סוף סוף יצאתי החוצה עם אנשים אחרי הרבה זמן של לשבת במשרד בצהריים ולהתבאס על החיים, וגם כי היה לי טעים וכיף בפה. הפנים קצת מריחות כמו עמבה עדיין, אבל חוץ מזה כולם בריאים.

יום ראשון, 22 בינואר 2012

בוטיק נקניק \ שוק לוינסקי בערב

אל בוטיק נקניק הגעתי בטעות. לא בדיוק בטעות, במקור רצינו ללכת סנדוויץ' בר שנקרא "המקווה", שעליו קראתי מוקדם יותר באותו יום באתר בייגלה.
לצערנו (בעיקר לצערי) המקום היה סגור, אף על פי שהגענו לא הרבה אחרי שש. באינטרנט היה כתוב שהמקום עובד עד שמונה, בבייגלה היה כתוב שהמקום פתוח עד שש, אני הימרתי והפסדתי.

עשינו סיבוב רגלי, לבחור את האפשרויות ולמתוח את הישבנים אחרי יום עבודה על כיסא מחשב.
טיילנו ברחוב מקווה ישראל, פנינו שמאלה ליד טורק לחמג'ון (שנשבעתי כבר מזמן שאני לא חוזר אליהם אחרי מה שהיה - אכתוב על זה בפעם אחרת). הלכנו ברחוב של המסעדות הפרסיות, והגענו בסופו של דבר ללוינסקי.
השוק היה חשוך והכל כבר עמד להסגר למעט כמה מקומות של תבלינים ומעדנים.
ידעתי כבר לאן אנחנו הולכים, כי נתקלתי במקום בעבר ונורא רציתי לדגום. אני חולה על נקניקים, כריכים ונתחים קרים.

היפסטרים ונקניקים, לקראת סוף הישיבה שם הם התחילו לרקוד ולקפץ
המקום התקרב לסוף היום שלו ובכל זאת בוטיק נקניק היה הומה. בכניסה איש בעל מוגבלות כלשהי עמד ועשה קולות וצעק לתוך חלל הסנדוויצ'יה, מושך תשומת לב, מחייך, מתקשר עם הצעירים היושבים בשולחנות, מנסה לגרום למשהו לא ברור להתרש. המוזיקה חזקה, אולי אפילו חזקה מדי, בחלק מהאזורים במקום קשה לדבר כי לא שומעים, בחלקים אחרים אפשר להסתודד, פחות או יותר.

זנבות נקניק קבנוס

בעוד אנו עומדים מול הויטרינה ומנסים להחליט מה בא לנו צמד העוסקים במלאכה זורק עלינו פיסות של קבנוס ונקניקיות פרוסות לעיגולים מקסימים ומושחמים. הייתי מצלם גם את הנקניקיות אבל פשוט טרפנו אותם.  הייתי מצלם גם את הויטרינה ואת הסלטים והממרחים, אבל הייתי רעב ולמען האמת גם לא היו שם דברים מסעירים. זה נראה פחות או יותר כמו האזור של הנקניקים בסופר.

רטבים וממרחים כיד המלך, אבל לא בתוך הכריך.
במקום מבחר מגוון מאוד של לחמים בהם ניתן לסעוד, וכאמור יש גם יותר נקניקים ממקלחת בטירונות. עמדתי והבטתי בענבר בוחרת, ובנתיים בהיתי בשלל הנתחים הקרירים. הלכתי בסוף על לחמניה רכה עם סומסום, חרדל דיז'ון, חרדל צהוב אפור ופסטו שמגיע מקופסא שמעידה על זה שהם מכינים אותו במקום. היו עוד דברים, אבל בחרתי לא להסתכן, אפילו שהם נראו טריים יחסית ואפילו פרסו בשביל ענבר חסה טריה במקום.
הפריע לי שלא היו רטבים "מיוחדים" או תוספות כיפיות כמו שיש במקומות שמשקעיים טיפה. אני לא פוסל את העובדה שבאנו בסוף היום ואזל להם המלאי, אבל בהחלט הייתי שמח להוסיף איזה חציל או פלפל קלוי, או אפילו אחד מהרטבים הנהדרים שהיו להם למכירה על המדף - בתמונה תוכלו לראות את כל רטבי הברבקיו הכיפיים, מיונז ווסאבי ועוד רבים וטובים שאני מכיר מטיב טעם ומסניפי רובן (שלא רק מוכרים אלא גם מורחים).

ארוחת נקניקים עם כריך קורנביף ורוסטביף, זיתים דפוקים ואפילו קצת קולה זירו
אם שמתם לב לכיתוב של התמונה אז בטח כבר הבנתם שביקשתי לשים בלחמניה שלי קורנביף ורוסטביף. שניהם היו נקיים ויפים, בלי פסים או נקודות או דברים שמזכירים שאתה אוכל חיה מתה. הייתי די רעב וטרפתי את הכריך במהירות. סיימתי את כולו עוד לפני שעבנר הגיעה לסוף של החצי. ניסיתי גם את הזיתים, אבל על זה בהמשך. היה פשוט וטעים. בחרתי שלא לחמם את הכריך בטוסטר אפילו שהמוכרים (לדעתי גם הבעלים) המליצו, כי אני מעדיף חימום של אדים ולא חימום ישיר שכולל מעיכה של הכל. בשר חמים ולח הוא עדיף, אבל אולי זה רק אני.

חרדל, פסטו, פרה, לחמניה וכו'
אף ע"פ שבחרנו לשתות קולה זירו - במקום ניתן למצוא המון סוגי בירה של מבשלות בוטיק מקומיות. האווירה במקום היא לא מחייבת, אנשים מקפצים, מרקדים, צוחקים, אחד מהאנשים מאחורי הדלפק בוחר שירים ידנית ושר איתם בצעקות רמות. מדי פעם הוא מצלצל בפעמון יד, תיירים צעירים צוחקים, מישהו קם ורוקד, הוא נראה שיכור אבל הבירה שלו חצי מלאה והסנדוויץ' הלא גמור מעיד שהוא לא יושב שם יותר מדי זמן. שמח ורועש ושמח.

זיתים דפוקים אחושרמוטה
לפני שאסכם הייתי רוצה להתייחס לזיתים. לא רק לאלה שאכלתי אלא בכלליות. זיתים, למה אתם בעצם טובים, חוץ משמן וגם חוץ מתוספת לפיצה. תמיד כשזיתים מוגשים עם משהו הם נוטים להיות מרירים. מעטים מאוד הזיתים שטעמתי שלא ירקתי או בלעתי בצער וניסיתי לשטוף את הטעם. גם אלו שמעל היו טעימים בביס הראשון ועם המשך הלעיסה פתאום המרירות הורסת את החיים. אשמח אם מישהו יספר לי איפה קונים זיתים שלא עושים באסה בפה.

את החיוב התעקשו לעשות אחרי האוכל, מה שהתגלה כבעייתי כששאלו אותי על מה אני משלם ולא הייתי בטוח מה הקריטריונים, הרי לא מדובר במנה מוכנה אלא בכריך בהרכבה עצמית. ללחמים שונים יש מחירים שונים, וגם לנתחים שונים. אולי צריך עוד ביקור או שנים כדי להבין את שיטת החיוב.

מילות סיום: המקום משעשע, נחמד לשבת בו אם אתם בסביבה ועוד לא מאוחר. אפשר לבוא עם חברים לנישנוש, אבל לא במיוחד. לא מדובר בכריך או נקניק שבאים במיוחד. מה שכן - הרטבים על המדפים דווקא כן שווים ביקור אם אתם מחפשים להעשיר את הבית שלכם בטעמים מיוחדים. מלבד הדברים המיוחדים או הרגילים השווים היה שם אפילו מיונז שראיתי עד כה רק בבולגריה. מזל שאני לא אוהב מיונז.

יום חמישי, 12 בינואר 2012

לא כל יום פורים

לא בכל ארוחת צהריים יש הנאות וצקצוקים.
לא בכל יום עבודה נהנים ומטיילים.
לא בכל יום רוצים לחיות ולהנות.

כזה היה אתמול, יום של גשמים, של עצבים בעבודה, של אנשים חולים של הולכים הביתה.
מצאתי את עצמי בשעה ארבע בצהריים, רעב ועובד ורעב ועדיין עובד. גיליתי שלא קמתי מהכיסא מהבוקר.
בחוץ כאמור היה גשום, וגם בפנים לא היה להיט. הבנתי שאין לי מה לעשות מלבד ללכת לבזוז את החטיפים המשרדיים.
מצאתי חבילה של עבאדי, והחלקתי כמה חתיכות עם פחית של פפסי מקס.

פפסי עוגיות עבאדי

וגם אכלתי בערב קאפקייק שלא ממש אהבתי, זה היה מתוק מדי - בצורה שגרמה לי לעומס יתר ולסלידה. אבל אכלתי גם רובן לארוחת ערב, והכריך היה מצויין כהרגלו.

ישנם ימים חלשים. ישנם אפילו ימים נוראיים בהם הכל לא מסתדר, או בעצם שום דבר לא מסתדר. תלוי איך מסתכלים על זה. אוכל הוא סוג של נחמה ואסקפיזם, אבל לפעמים עדיף פשוט לצעוק על הבוס שלך ולהרגיש טיפה טוב יותר. בימים כאלה אפילו עוגיות עבאדי (שגם גורמות לך להחנק אחרי איזה חמש חתיכות) יכולות להיות אחלה ארוחת צהריים שבעולם.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג