מלא אנשים אמרו לי שצריך לטעום את חומוס כספי.
אז אמרו, קורה שאנשים מדברים.
אם היו אומרים לקפוץ מהגג, מה, הייתי קופץ? לא בטוח. אבל חומוס, לא נטעם? ברור שנטעם.
בפעם הראשונה שטעמתי את חומוס כספי הרגשתי באופן כללי שהטעם סבבה, אבל המרקם עלי-באבא.
יש שיגידו יציקה, אני אתאר חומוס ששמים על המזלג והוא לא נופל כשהופכים את המזלג. קצת גוש.
לא שלפתי את המצלמה, אפילו לא התאמצתי לסיים, היה לי קצת כבד.
אבל לא, אמרתי אני אדם טוב, אני נותן סיכוי, נותן צ'אנס, הזדמנות, לא פוסל ישר, אז מה אם המרקם לא משהו, הטעם היה דווקא לא נורא. קרה שבשבוע שעבר התיישבתי להזמין ארוחת צהריים וראיתי שאפשר להזמין מהסניף במסריק, אז הזמנתי.
הנה מה שהגיע:
 |
| חומוס פול עם טחינה |
הזמנתי חומוס פול, עם טחינה, מתוך מחשבה כפולה:
אם הגוש הוא אכן אופן הפעולה הקבוע ולא מה שנפל לי במקרה בפעם הקודמת - וואללה יהיה בסדר.
אם הגוש הוא אכן המרקם הקבוע של החומוס, לפחות הפול והטחינה ירטיבו טיפה את העסקים, ירככו את העניינים, יחליקו בגרון וכולי.
אז אמרתי, קורה שאומרים.
קודם כל המרקם. הטקסטורה של החומוס עדיין דחוסה, קשה, יצוקה, ולמעשה לא רק אני חושב ככה, גם הפול חשב ככה. לא הייתה תקשורת בין מרכיבי המנה. הפול היה גושי גם הוא, למעשה החומוס והפול התנהגו כאויבים, ואף אחד מהם לא חילחל לתוך השני, שניהם היו מעוטי נוזל, והיה אפשר פשוט להרים את הפול עם מזלג בלי שהחומוס יזוז. גם בניגוב, אחד זז בזמן שהשני נשאר במקום.
כנ"ל לגבי השמן, השמן שחה בצורה נפרדת לגמרי, בעוד החומוס ישב בלי תזוזה בצד שלו של הכלי.
עשיתי את בדיקת המזלג המפורסת שלי ממקודם (למעלה), הרמתי גוש, הפכתי את המזלג, כלום, אפס תזוזה.
הסועדים עמם הזמנתי גם התלוננו על כל מיני דברים. חלק על זה שהמסבחה היא פשוט ערימה של גרגרים עם טיפה חומוס מסביב, או שהיא גם גושית. חלק על טעם לא משהו (זה כבר עניין סובייקטיבי, היה מישהו שהתלהב כאילו זכה בלוטו) וחלק סתם כי הפיתות נרטבו. אם כבר במשלוח עסקינן, כל יחידת חומוס הגיעה ארוזה בנפרד עם הפיתות והסכו"ם והחמוצים והרטבים שלה, עולם של שקיות בתוך השקית המרכזית.
אם אני כבר פותח בתלונות, הפול היה בצבע בהיר שלא לומר חיוור, וזה מגיע ממישהו שלא פוסל פול בגלל הצבע שלו כל עוד הוא טעים. גם הטחינה לא עזרה בכלום שלא לומר שהייתה טיפה אנמית. כל יושבי השולחן התנפלו על הרטבים שהגיעו יחד עם המשלוח והשתוללו עם המלחיה.
לסיכום, נראה לי שכבר אמרתי את הכל בגוף הטקסט. אגב, בגלל שמדובר באחד מתוך מספר סניפים - אולי זה עניין מקומי, אולי הבעיה היא בטועם שהוא גם הכותב, ואולי הרצפה הייתה עקומה. אי אפשר לדעת. חומוס הוא עניין פרטי שכל אדם לגופו.
מה שכן, דקה או שתיים אחרי שסיימנו לאכול את החומוס כולם התלוננו על זה שאי אפשר לזוז, הבטן מפוצצת ורוצים למות מרוב כובד. ומדובר דווקא בקבוצה של חומוסאים מרחיקי לכת שדופקים הליכה, אוכלים עם ריפיל וחוזרים ברגל בלי לחשוב פעמיים עם מאפה ביד.
אמן בריאות והצלחה לכל הקוראים והקוראות.
