‏הצגת רשומות עם תוויות מוצרלה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מוצרלה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 7 במאי 2014

BROOD: יעני לחם

יום אחד מוקדם בבוקר הלכתי לי לתומי ברחובות אמסטרדם, השמש הייתה חמימה אם כי עדיין לבשתי קפוצ'ון ומעליו מעיל; ככה זה כשאתה יוצא לגיחה אל מחוץ למדבר בו אנחנו גרים.
לפתע נפלו עיניי על מקום שחלפתי על פניו כבר מספר פעמים, BROOD שמו, לחם בתרגום חופשי.
ועכשיו ניחוש מהיר, מה קורה במקום שקוראים לו לחם?
את  התשובות שלחו אלינו על גבי גלויה.

לחמים: מאפיית ברודס, אמסטרדם.
משמאל תוכלו לראות קרואסון שאליו הודבק נתח האם בעזרת ספירלת גבינה.


על המדפים מאחורי הדוכן הידידותי נחו מאפים חביבים עם פרצוף של "תאכל אותי".
מאפים עטופים בגבינה, מאפים עטופים בבייקון, מאפים טבולים בשוקולד ועם פיסות פיסטוק מעליהם.
ואז פתאום נדלקה לי מנורה מעל הראש, רעיון גאוני שאמר שהנה אני רעב ועדיין לא אכלתי ארוחת בוקר, הזדמנות נהדרת לאכול משהו טרי ומדהים.

פוקאצ'ה עם פסטו, מוצרלה, עגבניות, תבלינים ועלים צעירים.
קסם הפוקאצ'ה: כל מה שטעים במאפה אחד בגודל עממי.

לקחתי פוקאצ'ה מצופה בפסטו שמעליו מוצרלה, עגבניות, עלים ירוקים ותיבולים.
בסה"כ מנה נהדרת, סופר משביעה ולא יקרה במיוחד (קצת יותר מיורו אחד בודד מסכן).
בארץ לא נשמע דבר כזה.
אבל זה לא המקום להתביין על יוקר המחייה, אם כבר להתבכיין אז על כמה שהפוקאצ'ה הזאת הייתה מדהימה וכמה שאני מתגעגע אליה.


קרואסון עטוף בשוקולד ושברי פיסטוק
קרואסון עטוף בשוקולד ושברי פיסטוק


והנה באמת, שלא תקראו לי שקרן, קרואסונים מצופים בשוקולד מבחוץ, עם שברי פיסטוקים.
ומתחת תוכלו לראות בקבוק של מים מוגזים (ספארקלינג) כי באירופה לא אומרים סודה - זה מבלבל אותם.
בסה"כ הייתה ארוחת בוקר לעניין. קניתי עוד מאפה כלשהו, אבל אני כבר לא זוכר איזה.
שמתי אותו בתיק ואכלתי אותו בהמשך היום.


סודה: מים מוגזים
התמונה של הסודה יצאה הרבה יותר יפה מהתמונות האחרות בפוסט הזה.

בסה"כ להסתובב באמסטרדם זו אחלה חוויה אם אתם רעבים ויש לכם עודף בכיס.
מדהים כמה אוכל טעים אפשר לקנות ביורואים בודדים בלבד. אבל זה לא רק באמסטרדם, נראה שבאירופה כולה היאוש נעשה יותר נוח.
אבל באמת, פה זה לא מקום לדבר על יוקר המחיה, שלא תצאו בסוף לאיזו הפגנה או משהו.

יום ראשון, 22 בדצמבר 2013

פיצה פיליפ בשבת בצהריים

לפעמים כשמתעוררים בבוקר, במיוחד בשבת, בא להתפנק.
זרמנו עם זה והגענו אל פיצה פיליפ, אשר היו עמוסים בלקוחות בולסים ומגרגרים.
גם עם זה זרמנו.

פיצה עם בייקון, ארוגולה, גבינת צאן, רוטב בלסמי
פיצה אישית עם בייקון, ארוגולה, גבינת צאן, רוטב בלסמי מצומצם והרבה תאורה טובה.

הפיצות נראו נהדר, היו טעימות להפליא, והצטלמו היטב עם תאורה של יום חורף חמים.
השירות היה סביר אם כי ידידותי.
הייתה הרגשה של חביבות באוויר, גם של הרחוב וגם של פיצה פיליפ, אולי זה משהו שקורה בשבתות יפות.

פיצה עם בטטה, חצילים קלויים, פלפל קלוי, מוצרלה.
פיצה משפתית עם בטטה, חצילים קלויים, פלפל קלוי ופיסות מוצרלה מושלמת.


בצירוף: קפה שחור, סודה, קולה זירו + אפוגטו, גלידת וניל בספל אספרסו.
ארוחה נהדרת לשלושה רעבים.
אחרי זה עושנו כמה סיגריות והלכנו הביתה  לישון.

יום ראשון, 1 בדצמבר 2013

פיליפ: בייקון, חצילים וגבינה לפנים

ביקור בפיצה פיליפ הוא חוויה שתמיד כיף לחזור אליה.
למרות שיש מבחר רב - אני לרוב הולך על פיצה עם בייקון בשילוב כלשהו, אם כי כל כמה זמן אני בוחר להתנסות בטעמים שלא ניסיתי, ובאמת שיש המון אפשרויות.

האם הייתם במקום?
נשמח אם תספרו לנו מה דעתכם עליו או על כל סיקור אחר שלנו שקראתם.




תקציר:
תמחור - הוגן בתמורה לאיכות המוצר ולפיצות שף אחרות
אווירה - קלילה
עיצוב - מגניב מאוד
ניקיון - ניכר (אם כי לא רצוי לשבת על הבר כי לא כל אחד רוצה לראות איך עושים לו את הפיצה עם הידיים)
שירות - תלוי על מי נופלים

יום שלישי, 2 ביולי 2013

פיליפ: אננס, בייקון והרבה אהבה

פיצה עם אננס.
מה עוד אפשר להגיד חוץ מפיצה + אננס.
זה שילוב ממש ממש טוב.
עכשיו קחו את המשוואה הזו ותוסיפו אליה בייקון.
מדובר בהצלחה מסחררת. אין לי מושג למה מתייחסים לזה כאל פיצה בנוסח האוואי, אבל עדיין, טעים.




תקציר:
תמחור - הוגן בתמורה לאיכות המוצר ולפיצות שף אחרות
אווירה - קלילה
עיצוב - מגניב מאוד
ניקיון - ניכר (אם כי לא רצוי לשבת על הבר כי לא כל אחד רוצה לראות איך עושים לו את הפיצה עם הידיים)
שירות - תלוי על מי נופלים

יום שני, 1 באפריל 2013

פיליפ: חצילים, בייקון וחלומות שמתגשמים

זו בהחלט לא התמונה הכי טובה שצילמתי, אבל היא עדיין מצליחה להעביר את ההפיצה הנהדרת.
חזיר מת, חצילים קלויים, טעמים מדוייקים שמתערבבים על הלשון לשלמות.
בכלל, יש אגדה אורבנית שבייקון יכול לשדרג כל דבר.
כל דבר.
תנסו.



תקציר:
תמחור - הוגן בתמורה לאיכות המוצר ולפיצות שף אחרות
אווירה - קלילה
עיצוב - מגניב מאוד
ניקיון - ניכר (אם כי לא רצוי לשבת על הבר כי לא כל אחד רוצה לראות איך עושים לו את הפיצה עם הידיים)
שירות - תלוי על מי נופלים

יום שישי, 2 במרץ 2012

פיליפ: בייקון, חצילים ושמחה בלב

תסתכלו על הפיצה הזאת.
היא לא באמת שרופה, פשוט צילמתי בחושך וזו אחת מהתוצאות של צילום בחושך.
בכל מקרה, היא טעימה יותר ממה שאתם יכולים לדמיין בכלל.
ככה זה.
כשבאים לפיליפ מצפים לפיצה טעימה.




תקציר:
תמחור - הוגן בתמורה לאיכות המוצר ולפיצות שף אחרות
אווירה - קלילה
עיצוב - מגניב מאוד
ניקיון - ניכר (אם כי לא רצוי לשבת על הבר כי לא כל אחד רוצה לראות איך עושים לו את הפיצה עם הידיים)
שירות - תלוי על מי נופלים

יום שבת, 25 בפברואר 2012

פיצה פליפה

ערב שישי אחד, כאשר הייתי לבד בבית היכה בי הרעב.
כולם היו באשדוד, ראשון, למדו למבחנים, פחדו מהגשם.
החלטתי ללכת על פיצה משפחתית שתלך טוב עם בקבוקי הוויסקי והעין גדי שהיו לי בבית.

פיצה משפחתית בשישי בערב בת"א זו לא משימה קלה כמו שזה נשמע - מגוון לא קטן של אופציות ראויות יורדות מהפרק לדוגמא - "הפיצה" בפינת בוגרשוב\פינסקר. כמובן שאפשר ללכת על הבחירה הטבעית של דומינוס פיצה, אבל קצת מאסתי בהם.
בפעמים האחרונות שהזמנתי מהם לא היה מספיק גבינה ורסק עגבניות על הפיצה, ובכלל הבצק שלהם התחיל לשעמם אותי טילים.

התחלתי לחפש אפשרויות אחרות באינטרנט - אחת מהן הייתה פיצה האט ששנים לא אכלתי שם, ובדיוק יצאו במבצע מפתה של 45 שקל לפיצה משפחתית (לא כולל תוספות). קראתי קצת ביקורות, התייעצתי עם אנשים, והחלטתי לוותר על ההצעה.
הפיצה הבאה שבחנתי הייתה אברבנאל בפלורנטין. הנ"ל מציעים פיצה ענקית עם 2 תוספות במחיר 60 ש"ח. מילאתי כבר את כל טופס ההזמנה האינטרנטי, ואז נוכחתי לדעת שהמשלוחים שלהם נעצרים בקו אווירי שנמצא כ30 מטר צפונית לביתי - מוזר ומאכזב.

החלטתי ללכת בגדול ולבחור את אחת מ"פיצות הגורמה" שהעיר יכולה להציע. בין ביתא פיצה ברח' הרצל, לבין פיצה פליפה ברח' קרליבך נפל הפור על האחרונים. פיצה פליפה מציעים "פיצה צרפתית" כאילו שלצרפתים אין מספיק מאכלים להתפאר בהם. השתמשתי בשירותי אתר "משלוחה", ובחרתי לי פיצה רג'ינה משפחתית שכוללת מרכיבים שאין לי שום בעיה עם אף אחד מהם - רוטב עגבניות, שינקן, גבינת רוקפור, פטריות שמפניון וגבינת מוצרלה. מחיר הפיצה לא זול בכלל - 79 שקלים.
ואז עם בקבוק וויסקי פתוח, ובקבוק מי עדן סגור חיכיתי למשלוח. וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי.
פיצה פליפה הצהירו שהמשלוח אמור להגיע עד 50 דקות, זמן סביר למשלוחים של דברים אחרים, אבל איטי יחסית לדומינוס הגדולה שמבטיחים ומקיימים תוך 30 דקות. כאן חלפו כבר 70 דקות, ושום פיצה לא נראתה באופק.

טלפנתי לפיצריה ושאלתי אותם היכן נמצאת כרגע הפיצה שלי, באם היא קיימת בכלל. תחילה מי שענה לי אמר שהתבלבלתי ובטח הזמנתי מפיצריה אחרת, אבל התעקשתי והייתי מגובה באימייל שנשלח לי על אישור הזמנה באתר. הוא חיפש עוד קצת ומצא את חתיכת הנייר שהם קיבלו בפקס ממשלוחה, והייתה אמורה להנחות אותם בצעד הבא. הוא האשים את ההוא במשמרת שלפניו שישן בעמידה ושכח לקרוא, והציע לשלוח את הפיצה בכל זאת, ולהעניק פיצוי נדיב ששמור במערכת. החלטתי לתת צ'אנס נוסף ואמרתי - "יא איבני, סבבה אבל תכניס קינג דאון" (במילים אחרות). תוך פחות מ20 דקות מרגע ניתוק השיחה נחתה בביתי בשעה טובה ומוצלחת הפיצה של פליפה.

המחשבה הראשונה שלי שראיתי את הפיצה הייתה - מזל שאני לבד פה, כי זה כמות שמתאימה אולי ל1.5 אנשים לא רעבים במיוחד. הפיצה היא מסגנון הפיצות עם הבצק הדק שרווח בת"א. הפיצה הייתה ייחודית בכך שכמות הגבינה שפוזרה הייתה נדיבה במיוחד, והשתלבה מצויין עם התוספות של הפיטריות והרוקפור ששכבו מתחתיה, ותוספת השינקן ששכבה מעליה. הפיצה גם הגיעה במצב צבירה נוזלי - בדיוק כמו שכתוב בספר.
מאוד נהניתי מהאיכות, מהכמות קצת פחות - נשארו 2 משולשי פיצה, בעוד בדומינוס אני משאיר באופן מסורתי לפחות 4משולשים בערך באותו מחיר.

בסך הכל, למרות האיחור פיצה משפחתית פליפה היא אופציה שבהחלט ניתן לשקול אותה, באם מתקיימים 3 התנאים הבאים :
1. אתם לא מעל 2-3 אנשים
2. אתם לא רעבים במיוחד
3. אתם מוכנים להשקיע מעל הממוצע בפיצה

סאלאמאת כל טוב.

יום ראשון, 15 בינואר 2012

עלילות לזניה ביריד האוכל

בימי חמישי ושישי בכל שבוע התפתחה בדיזנגוף סנטר מסורת יפה של יריד אוכל.
ביריד האוכל ניתן למצוא שלל דוכנים שמגישים סוגי אוכל מגוונים - ניתן לטעום מהמטבח הטריפוליטאי, התימני, הברזילאי, האיטלקי ועוד - כל זאת תחת חממה סטרילית, ובמחירים הוגנים ברוב המקרים.
קפצתי לשם לכמה סידורים בסופשבוע האחרון, והחלטתי לדגום את הדוכן האיטלקי.
היה ברור לי שאני לא מעוניין במשהו שאני יכול לייצר בבית במהירות כמו פסטה פנה\ספגטי ברוטב כלשהו, אלא כדאי לקחת משהו שדורש יותר מאמץ ומיומנות הכנה.
בשל כך החלטתי לדגום את הלזניות במקום - שמצריכות זמן הכנה ממושך יחסית, וכמו כן תנור תקני.

מנת לזניה עולה 25 ש"ח, ואם לוקחים 3 אז זה יוצא 50 ש"ח במקום 75 ש"ח. לא ניקח? בטח שניקח..
להלן דירוג 3 הלזניות שטעמנו :

3. לזניית תרד - האמת שהתלבטתי בין הלזניה הזו ללזניית הבולונז, אך החלטתי לחרוג ממנהגי הקרניבורי להעדיף את מה שיש בו בשר ולתת צ'אנס לתרד, שנוכחתי שאפשר לעשות עימו פלאים, עם קצת טיפול נכון.
לאחר טעימה נוכחתי לדעת שאולי טעיתי בבחירה.
התרד היה אומנם בכמות נדיבה אבל המרקם שלו היה בעייתי, הוא לא היה טעים, ושכבות התרד לא ממש התמזגו עם דפי הלזניה.
לא נוצר חיבור בין 2 הרכיבים, והמנה הדי נדיבה אכזבה.

2. לזניית עגניות ומוצרלה - כאן המרכיב הדומיננטי היה העגבניה. למרבה הצער היא הייתה יותר מידי דומיננטית. המוצרלה לא הורגשה במנה, ואני לא בטוח עד עצם היום הזה שהיא הייתה קיימת בכלל. אני מאוד אוהב עגבניות באופן כללי אך הן לא יכולות להחזיק את המנה לבדן.

1. לזניית 4 גבינות - לאחר 2 האכזבות הראשונות התפנינו לטעום את מה שנשאר - לזניית 4 הגבינות. לא היה לי ציפיות גדולות מהמנה הזו לאור 2 ניסיונות העבר הקרוב, ולאור העובדה שבאופן כללי אני לא ממש משתגע על הגבינות.
המנה הזו הייתה קטנה יותר מ2 הלזניות הקודמות ופחדתי לצאת מופסד פעמיים - גם מבחינת הכמות וגם מבחינת האיכות.
למרבה ההפתעה הלזניה הזו הייתה הרבה יותר טעימה מ2 הקודמות. 4 הגבינות - אני מניח שאלה היו כמו בלזנית 4 גבינות סטנדרטית - קוטג', שמנת, גבינה צהובה ופרמז'ן - השתלבו נהדר אחת עם השניה, ועם הלזניה, ויצרו מנה שהיה פשוט כיף לאכול.
חבל רק שהמנה הייתה כאמור קטנה יחסית, אבל כנראה שהייתה פה פשרה של איכות על חשבון כמות מצד המכינים.

היו עוד לזניות מסקרנות בדוכן כמו חציל ופרמזן, שהייתי סקרן עליהן ולא יצא לי לטעום הפעם.
סך הכל 2 אנשים הצליחו לשבוע ממנות שעלו ביחד 50 שקל - בהחלט תמורה יפה לכסף.
בפעם הבאה שאני מחליט לדגום את הדוכן הזה - 4 הגבינות הוא באנקר בטוח. לגבי 2 הלזניות האחרות שאקח? אולי 12 גבינות זה לא רעיון רע כל כך..
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג