אבו אדהם של שבת

מה יותר כיף מללכת לאכול אבו אדהם בשבת, עם שתי צלחות של תוספת חינם, צ'יפס, פלאפל וגם כמה חברים טובים?
יש הרבה דברים יותר שווים, אבל בשבת הזו התענוג הנ"ל היה מנת חלקי.

למרות שעמדנו כמה דקות בתור - הסתבר שהיה לנו מזל והאנשים שאחרינו עמדו מה שנראה כמו נצח, ובצדק, אני לא מיהרתי לשום מקום, כאמור היו תוספות רבות ומנות נוספות וכולנו אכלנו ושבענו וצחקנו והטחינה זרמה כמו מים.

חומוס, פול, טחינה גרגירים, חריף ירוק וצ'יפס. ברקע ניתן לראות מנת חומוס מסבחה עם ביצה.

אבו אדהם ולכן אקיים

כמובטח, הנה עוד תמונה מרגשת של חומוס אבו אדהם, במתכונת שאליה התרגלתי לאחרונה: חומוס, פול, גרגירים, טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, כמון והרבה שמן זית, בנדיבות.

מתכון מנצח.

חומוס אבו דאבי

מנה יפה לכל הדיעות

אני מטורף על חומוס אבו דאבי.
מה זה מטורף, זה הרי כמו חומוס אבו אדהם, אבל במרכז העיר, עם שעות פתיחה טיפה יותר גמישות ובדיוק כמו באבו אדהם יש ריפיל.
על הנייר זה נשמע מצויין וזה באמת מצויין, אכלתי שם פעמים אינספור וכל פעם הייתה טובה בדיוק כמו הקודמת.

עכשיו תעצרו את כל מה שאתם חושבים ותקשיבו לסיפור הבא:
הלכתי עם חבר ששונא אותם, גם בגלל המוזיקה שמשמיעים שם כל היום, גם בגלל האנשים שיושבים שם וגם בגלל הטעם.
הלכתי איתו ואמרתי לו כל הדרך שהוא טועה.
אמרתי לו שאין מצב שאני והוא מדברים על אותו החומוס.
הרי אבו דאבי זה הדבר, זה מקום שאתה בא אליו ונהנה ואז נהנה עוד פעם.
איך ייתכן שאתה שונא חומוס טעים כ"כ? לא ברור, ולכן אילצתי אותו להגיע, אילצתי ואכלתי את הכובע שלי.

אז אנחנו יושבים ,מקבלים את החומוס מהמלצרית המחוייכת והחביבה, ואני מגלה שזו מנה לא טובה.
אפשר לאכול אותה אבל זה לא טעים וזה עושה לא כיף לגוף.
החומוס שאני אוהב, ביום שבאתי להגן עליו.
ככה עושה הגורל?

אז איפה אוכלים בפסח?

ימים אלה הם ללא ספק ימים קשים.
אנו נאלצים לשלם את המחיר שבצקם של בני ישראל בצאתם ממצרים לא הספיק להחמיץ.
אנו עוברים ברחוב על פני מקומות אהובים שסעדנו בהם בעבר רק כדי למצוא כי הם סגורים\מגישים דברים עם בצק שנתקע לך כל היום בגרון.

ביום ראשון הלכתי לאכול בשווארמה של דוד, בשכונת מונטיפיורי בת"א, כפי שהומלץ לי ע"י sabib sabiba.
לדאבוני, כאשר הגעתי לשם כבר נגמר הבשר על הגלגל, לא שבטוח שהייתי לוקח בכל מקרה משום שבמקום לאפה היה משהו שנראה כמו טורטיה מבאסת.
הלכתי למקום השווארמה הקרוב - עאוני מיפו שנמצא על המסגר. הייתה חוויה בינונית פלוס. הטעם של הלאפה היה קצת מוזר כמובן (וגם הצבע היה כהה במיוחד) אבל היא הייתה בסך הכל סבירה. מה שלא אהבתי היה גודל המנה שהיה לטעמי קטן מהרגיל (כשאני אוכל לאפה אני כמעט תמיד מפוצץ בסוף וזה לא קרה הפעם, לא בגלל שהייתי רעב במיוחד) כמו כן הצ'יפס הוצא הרבה יותר מידי מוקדם מהצ'יפסר, ולא היה ראוי למאכל אדם.

ביום השני הלכנו על החוויה האותנטית - חומוס אבו אדהם בקרליבך.
מבחינת המקום הזה - כאילו אין חג, כמו נווה מדבר לאוכלי החמץ.

אבל כמה כבר אפשר ללכת למקום הזה - אי אפשר לאכול חומוס כל יום בצהרים..

בקיצור, צריך לחשוב על תוכניות עד סוף השבוע, וכל אחד שמגדיר עצמו כ"אחד שמבין" מוזמן לייעץ..

חומוס אבו-אדהם (סניף קרליבך)

בשבת האחרונה החלטנו לנצל את מזג האוויר הרע כדי ללכת לנגב טיפה באבו אדהם היחסית קרוב לביתנו (ולדעתי הסניף הכי טוב שלהם בעיר - לאחר אכזבות בסניפים אחרים).
טיפות הגשם מנעו ממשפחות וקבוצות מעצבנות להגיע למקום, ויצא שניגבנו במקום לא מלא עד הסוף כנהוג בשבת, ובחברת אנשים שהחומוס באמת מספיק חשוב להם כדי לבוא בשביל לאכול אותו ולא לעשות רעש ומטרד.

החומוס היה טוב, אי אפשר לכנות אותו אחרת, זה חומוס טוב, לא יציקתי מדי, עדין ואוורירי, והוא מגיע בכמויות נדיבות שמתוגברות בריפיל חופשי עד שתשבעו. את החומוס החלקנו עם בירה שחורה, משקה המקובל על חובבי הז'אנר.
היה טעים, ואני בחרתי למלא את צלחתי שוב (למעשה זו צלחת חדשה). במחשבה שניה הצטערתי מעט על הבחירה, אבל החומוס כ"כ טעים שלא הפריע לי להיות מפוצץ ממנו עד גועל.

מנה מדהימה של חומוס אבו אדהם סניף קרליבך. בקרוב בבטן.

לסיכום? אין כ"כ מה לסכם.
יכול להיות שהמתלוננים צודקים ואנחנו באמת הולכים הרבה לחומוסיות (שימו לב שלא אמרתי יותר מדי כי אין דבר כזה יותר מדי חומוס!). סה"כ, ואני אומר את זה רק כדי לשכנע את המתלוננים: חומוס זה טעים, זה בריא, זה לא משמין אם לא עפים על הפיתות והמשקאות המתוקים, כמובן גם שמדובר באוכל משביע ולא יקר.

תהיו בריאים, אמן.