יום שבת, 30 ביוני 2012

פטפוטי ביצים

את הכריך הבא קיבלתי חינם במסגרת העבודה.
אוקיי, זה לא בדיוק היה "חינם" אלא יותר כפיצוי קל עקב הסכמתי לעבוד בערב חג, בו חדר האוכל אצלנו בעבודה סגור.
בכל אופן, כפי שוודאי ניתן לראות - הכריך המדובר הוא כריך ביצים של מותג שנקרא "משהו משהו".

כריך סלט ביצים משהו משהו
זה טוב, משהו משהו


הכריך נבחר מתוך ערימת כריכים סטנדרטית ששכבה בקופסת קרטון.
אישית אני מעדיף במקרים האלה לבחור את כריך האבוקדו - במידה ויש.
הגעתי למסקנה שכל בחירה אחרת של כריך טונה\גבינה מובילה להתפשרות גדולה על איכות.

אפשר לחלק את החוויה שלי מהכריך ל2.
את החלק הימני עם העגבניה אהבתי - השילוב של הביצה שעשתה רושם טרי, עם העגבניה ותוספת הירק יצרה שילוב אכיל בהחלט, וטעים יחסית לכריך שהוכן מראש.
לעומת זאת מהכריך השמאלי עם המלפפון הטרי סבלתי. מעניין איך שינוי קטן יכול להוביל לכזה שינוי בהנאה, אבל מה לעשות - במהלך השנים שיניתי את דעתי על המלפפון מקצה לקצה.
פעם, כשהייתי קטן הוא היה האהוב עלי, והעגבניה השנואה עם הגרעינים הייתה הרחק מאחור. היום זה בדיוק ההיפך.

שלא תחשבו שאני אנטי מלפפוני לחלוטין - אני מסוגל עדיין להנות ממנו בתוך סלט טוב, אבל למרבה הצער לא הרבה מעבר לכך.

אני מניח שאנשי "משהו משהו" התכוונו לטוב ורצו לגוון בין 2 הסנדוויצ'ים שבמארז אבל מבחינתי זה קצת קלקל לי את החוויה ומוטב היה שידבקו באותו סנדוויץ' עגבניה בצורתו הכפולה.

יום חמישי, 28 ביוני 2012

בורגוס בר - רמת החייל

בשעת צהריים מוקדמת לפעמים צריך לחכות בעוד האחמ"ש העסוק למראה צופה במלצריות מתרוצצות ומנקות שולחנות ורצפות במהירות מספקת עבור הלקוחות הרעבים מחצי יום העבודה הקשה שעבר עליהם, והדרך נטולת המזגן למסעדה.

ברוך השם על כך שהוצבו ספסלים מרופדים באזור הציפיה.

הלכתי עם אחותי לאכול ב1 בצהריים והיה די מלא, אבל עד שסיימנו נהיה די ריק.

הושיבו אותנו בתוך תא מרופד שיכול להכיל כ6 אנשים כנראה, זה היה נחמד.
לקח כ10 דקות עד שבאו לקחת הזמנה כתגובה למבטים מלאי מסכנות ורעב.

הזמנו שתי עסקיות, אחת (שלי) שכללה מרק עדשים, צ'יקן בורגר ופירה כתוספת.
(הסיבה לצ'יקן בורגר, היא שבפעם הקודמת שאכלתי שם הזמנתי המבורגר רגיל שמאוד הזכיר את ההמבורגר של בורגר ראנץ', ולא שיש בזה בעיה - זכרונות ילדות נפלאים וכו', אבל 48 ש"ח זה קצת הרבה בשביל זה, שקלתי גם סלט קיסר, אבל הוא בעסקית שעולה 10 שקלים יותר משום מה).

צ'יקן בורגר ופירה

הצ'יקן בורגר היה בעצם חתיכות חזה (?) עוף בתוך לחמניה עם הירקות הרגילים של ההמבורגר, העוף היה טעים, קצת חרוך ,אבל זה לא דבר נוראי. הפירה היה חמאתי ולא גרוע, למרות שאני מעדיפה עם גושים.

מסיבות של סקרנות, הזמנתי לחמניה נטולת גלוטן - מה שהתברר כטעות - זה בעצם פנקייק בצורת לחמנית המבורגר שלא מספיק גדול כדי להחזיק את ההמבורגר , כמו שהזהירה אותנו המלצרית בעודה מגישה לנו את האוכל (למה לא עושים אותה גדולה יותר, תהתה אחותי).

מרק עדשים


העסקית השניה כללה סלט אסייתי, המבורגר צמחוני (שמשום מה, יחד עם סלט הקיסר, לא נמצא בעסקית הכי זולה, אפילו שבתפריט הרגיל הוא זול יותר מההמבורגר הרגיל והצ'יקן בורגר) ותוספת של טבעות בצל.

צמחוני עם טבעות בצל

ההמבורגר הצמחוני עשוי מעדשים ועוד מיני דברים של צמחוניים, הוא לא קטן בכלל, והיא נהנתה ממנו מאוד ואף טוענת שהוא הטעים שבהמבורגרים הצמחוניים שהיא טעמה - יכול להיות. למרות שההמבורגר הצמחוני של מוזס נראה יותר המבורגרי.
טבעות הבצל היו סטנדרטיות.

סלט אסייתי

הסלט היה חביב. 
יש להם גם סלט ירוק שהיה די גרוע בפעם הקודמת שאכלתי שם.

הפלייסמט מתחת לצלחות היה של לוח הזמנים של משחקי היורו, תהיה - למה כולם בשעה כה מאוחרת (וזה לא שמוקדם יותר שם)? אני בטוחה שיש לזה סיבה.

ברקע, היה מסך מגע שמיטב מסעדות הגורמה בארץ מתעטרות בו, עליו ריצדו כ3 פרסומות של בורגוס ואוכל שיש בבורגוס, האנשים במסך נראו כאילו הם נהנים וכאילו הם דושבגים - כנראה זה קהל היעד, הסתכלתי מסביב, ואכן כך הדבר.

ליב רמת החייל

לליב יש שני סניפים, ברמת החייל ובבורסה.

בסניף שברמת החייל מתאספים אנשי ההיטק המרנינים של הסביבה וגאים בעצמם על זה ש'לשם שינוי' הם אוכלים משהו בריא.

מה שליב מציעים בעצם, הוא אוכל ביתי שאינו שמנוני, הירקות אורגניים כביכול, יש מנות בשריות וצמחוניות וכלמיני עסקיות שונות:

  • סלט ומנה עיקרית
  • מרק ומנה עיקרית
  • סלט גדול עם תוספות שונות


ליב - מרק ומנה עיקרית


אני אכלתי מרק כי הבטן שלי לא מרגישה נפלא, מרק סלק שמזכיר בורשט בטעם שלו, אבל הוא היה מבלונדר לדייסה, זה אמנם לא נשמע טוב, אבל זה כן היה טעים.

בתור מנה עיקרית אכלתי 'מאפה תפוחי אדמה וחצילים' , כלומר פשטידה - שהייתה סבירה מאוד
וירקות מבושלים בתנור כתוספת (אפשר גם אורז ופתיתים \ בורגול \ מה שיש באותו יום).
מעט  התאכזבתי כי הייתה בתפריט מנה של פסטה אפויה עם טונה וגבינה ודברים שנשמעה טוב, אבל כיוון שבאתי ב1 ומשהו (כדי להמנע מהתור הארוך שמשתרך בערך מ12 ועד אחת וחצי) כבר לא נשאר ממנה כלום.

המנות הבשריות במקום גם לא גרועות, פשוט לא רציתי בשר היום.

בשתיה אפשר למלא משהו דמוי לימונדה, משהו דמוי תה קר, ולפעמים יש גם מים (האופציה החביבה עליי).

התפריט במקום משתנה כל יום, אבל ההרכב של העסקית נשאר אותו דבר.
אפשר לראות את התפריט היומי באתר שלהם:
המחירים נעים בין 35-49, ויש גם הנחות לכל מיני כרטיסי חברות

לסיכום, האוכל טעים וביתי
מקום מפלטם של אנשי הייטק שבלסו שומן כל השבוע ורוצים לטפוח לעצמם על השכם,
לא תשמעו שום שיחה מעניינת לידכם על השולחנות  מלאי הנוסטלגיה אל חיי הקיבוץ, אך אם תרצו 'לאכול בריא' או בולשיט שכזה -  זה מקום בסדר.

פיצה הברבנאל

זו בסך הכל ההתקלות השניה שלי בחבר'ה האלה.
אם אתם ממש סקרנים, תוכלו לקרוא לקרוא את הרשמים מהפעם הקודמת שהזמנתי פיצה הברבנאל כאן.
ספויילר: בפעם הקודמת היה מגש אחד סביר ומגש אחד טוב.
הפעם זה היה ליל חמישי, חם במיוחד, היינו בהופעות וניסינו לאכול משהו אל מול רחובות סגורים מחד ומלאים בבליינים מאידך. 

פיצה הברבנאל חצילים + פפרוני
פפרוני וחצילים, על הפפרוני תוכלו לראות פס של רוטב ברבקיו.

בליינים לא היו חסרים גם כאן.
להברבנאל יש קומה שניה שבה יש בר, כמו שהשם של הפיצריה מבטיח (יש גם סניף בהרצל, ליד פרנק, מול ביתא פיצה).
התיישבנו בשולחן שמתחת למזגן, וכל אחד הזמין את מה שעל ליבו.
לקחתי משולש פפרוני, משולש חצילים ופחית של תפוחים צלול מוגז עדין.
בסיבוב השני לקחתי בדיוק את אותו הדבר (מלבד הפחית), אך הפעם ניסיתי את רוטב הברבקיו שלהם - שהיה מצויין.
לנסות את הברבקיו על הפעם הראשונה הרגיש כמו טעות כי ככה לא הייתי יודע את טעמה האמיתי של הפיצה.
הטעם האמיתי אגב היה מצויין. פיצה עשירה, טעימה, תוספות עשויות היטב עם חציל שטוגן בדיוק לרמה הנכונה ופפרוני שיש בו גם קריספ וגם עסיסיות. עם פיצה שהיא מספיק לחה מרוטב וגבינה שהיא מספיק נוזלית ודומיננטית.

מומלץ טילים אש פגז.

יום רביעי, 27 ביוני 2012

אוליב: פסטה מלנזנה

מנת המלנזנה של אוליב (חציל באיטלקית) הינה המנה היחידה שאני אוכל שם.
לא כי השאר חלילה לא טובות, פשוט המנה הזו כ"כ מוצלחת שלא ראיתי צורך לנסות שום דבר אחר - למעט פעם אחת שבה אכלתי גם את המלנזנה וגם כריך.

התיאור שלה הוא פשוט מאוד: "פרוסות חצילים קלויים ברוטב עגבניות פיקנטי בתוספת מוצרלה ופסטו".

באמת תמונה מקסימה אבל המנה הזו אינה מדוייקת

כל העניין באוכל טוב הוא שאמור להיות דיוק. ישנן כמויות שצריך לשמור עליהן, יחסים שצריך לעמוד בהם, אוכל הוא לא סתם השלכת דברים לתוך הפה.

הפוסט הזה הוא תלונה, והכל החל למעשה בטלפון מהמסעדה.
בשיחה שללו את כל סוגי הפסטה שהזמנו ואמרו שבגדול יש אפשרות אחת או שתיים.
כולם החליטו לשנות את ההזמנה שלהם לפוזילי, אתם אולי זוכרים את השם של הפסטה מהפרק ההוא שקריימר הכין בובה של ג'רי מהפסטה הזו, וכהגדרתה היא מסולסלת, דמויית ביסלי גריל.
הפסטה שקיבלנו אמנם הייתה מסולסלת, אבל זה לא פוסילי.
נכון, בצק רטוב הוא בצק רטוב, אבל כשמבטיחים צריך לקיים.

תלונה שניה:
פיסות החצילים שאמורות היו להיות ברוטב עגבניות.
זה לא קרה. במנה שלי בקושי היה זכר לרוטב עגבניות.
במנה הזהה לחלוטין של עדי שישבה צלידי היו אולי שלוש עד ארבע כפות של רוטב עגבניות.
האוכל היה טעים, אבל זה לא היה הטעם הרגיל של המנה, זה שאני מקבל כבר כמה שנים שוב ושוב בכל הסניפים שלהם.
אחידות היא חשובה.
לא ייתכן שלי יש מנה אחת, לזו שיושבת לידי יש מנה דומה וכשאכלתי באיזה לילה בסניף בלונדון מיניסטור (לפני שבועיים) קיבלתי מנה אחרת.
האוכל אמנם היה מצויין, אבל הוא לא היה עצמו.

תלונה שלישית:
קופסאות הפלסטיק בהן הגיעה הפסטה היו מלאות למחצה.
במילים אחרות זה אומר שהן היו חצי ריקות.
כמות הפסטה הייתה טובה דווקא, לא רעה בכלל, משביעה על גבול המפוצצת.
להבדיל מהכמות שיושבת טוב בבטן, הכמות במארז לא ישבה טוב בעין. משלוחים אחרים שהזמנתי מאותו מקום היו מלאים יותר, גדולים יותר, עמוסים יותר.
שוב, זה טוב, אבל יש אבל.

תלונה רביעית:
פירורי הפרזמן.
השכלנו לבקש הרבה מהם בצד. עובדי המקו נאותו לבקשה ושלחו ביד נדיבה.
הם היו יבשים כאילו היו פירורי לחם.

הרשו לי לסכם:

  • לא היו סוגי הפסטה שביקשנו, הפסטה החלופית לא הייתה מהסוג שהזמנו
  • יש אוכל מצויין אבל הוא לא בדיוק הוא
  • יש כמות ממש טובה אבל פחות מהרגיל
  • הפרמזן יבש
חוץ מזה הכל היה מצויין.
הפעם יש צורך להבדיל בין דרישות של מבקר מסעדות לבין דרישות של אדם רעב שהזמין פסטה למשרד.
האוכל היה מצויין, המשלוח הגיע לפני הזמן, הכמות היתה מדוייקת. עם זאת, הארוחה סבלה מאי דיוקים שצרמו מעט.
עכשיו רק נשאר לכם להחליט אם אתם יותר רעבים או יותר אנינים.

פיצה עגבניה ומחשבות

ארוחת צהריים היא דבר בעייתי בכלליות. תמיד יש צורך לשלב בין דחפים להיצע איזורי לצרכים פונקציונליים.

הצרכים הפונקציונליים יכולים להיות:
  • זמן - כי צריך לפעמים לחזור לעבודה
  • כמות אוכל - מספיק בשביל לשבוע אבל לא יותר מדי כי בכל זאת לא רוצים להרדם באמצע היום
  • התחשבות בתגובה של הגוף לאוכל שיכול לגרום לעניינים במעי
  • זמני המתנה  - גם כי אתם אולי תרצו לחזור לעבודה וגם כי לא בא לכם להתקע במקומות סתם 
  • זמני המתנה בתור - כי גם אם האוכל מגיע מהר יש עוד מיליארד אנשים שרוצים לאכול צהריים בדיוק באותו מקום
  • מרחק גאוגרפי ממקום הימצאותך
  • סוג אוכל רצוי


פיצה עגבניה
רבע מגש וחצי

ביום המדובר הייתי בצהריים בעזריאלי.
המחשבה המיידית שלי הייתה "לאכול מקדונלדס", גם בגלל שהשירות יחסית מהיר וגם בגלל שיש לי בעיות.
דקה אחרי כבר ידעתי שהסניף מפוצץ באמהות עם ילדים שדוחפות חיילות שדוחפות אנשים שכנראה אין להם עבודה והם מסתובבים בקניון ככה סתם בצהריים.
למזלי בדלפק הקרוב של פיצה עגבניה לא הייתה נפש מלבד המוכר.

למי שלא מכיר: פיצה עגבניה מוכרים בכל פעם שני משולשים, AKA רבע מגש. המשולשים נורא דקים ועם זאת עושים את העבודה נהדר ואם אתם אוהבים פיצה דקה אך עשירה בטעם, גבינה ורוטב - הגעתם לנחלה.
כאמור, הפיצה נהדרת, יש המון סניפים, המחיר סביר, ובאותו היום בדיוק לא היה אף אחד כשהייתי צריך שלא יהיה אף אחד שיפריע לי לאכול מהר ולחזור לעיסוקיי.

בחלק אחר של אזור האוכל י' התקשתה לקבל את קומבינציית הסושי שלה ובו בעת לאתר מקום ישיבה שאינו בשמש \ בסמוך לפח זבל.
תזכירו לי בהזדמנות לספר לכם איך גם אני נפלתי שדוד (חלקית) בארוחת צהריים בשינטו.

נחזור לסיפור הפיצה שלי.
הייתי מאוד מאוד מאוד מאוד רעב.
לקחתי שני משולשים (ז"א משולש אחד גדול חצוי, ז"א רבע פיצה), ואז פתאום החלטתי לקחת עוד רבע.
אחרי שלושה משולשים הרגשתי שהרביעי כבר מיותר, אז עשיתי הפסקה ודחפתי אותו בכוח לגרון.
היה מאולץ אבל טעים מאוד.

תודה רבה על תשומת הלב, נתראה בשמחות.

יום שני, 25 ביוני 2012

משלוח \ עסקית \ טנדורי

טנדורי: עסקית עוף קורמה ועוף טיקה מסאלה
החמגשית העליונה מכילה עוף קורמה, התחתונה עוף טיקה מסאלה

רבים הם הימים בהם אני רוצה לאכול אוכל הודי לארוחת צהריים ובכלל.
אמנם לא כולם מסכימים על המטבח ההודי, אבל מי שמתאהב בו כבר לעולם לא יוכל עוד לסרב לו.
רצה היקום והחלט במשרד להזמין את העסקית של טנדורי.
אם אתם קוראים ותיקים, בוודאי תזכרו אותם מסיקורים קודמים שלי, אם לאו - הנה פוסט אחד על טנדורי, והנה עוד פוסט טנדורי.

העסקית מגיעה בדמות חמגשית שלוש תאים, באחד אורז בשמתי עם תפוחיד אדמה מוקפצים, באחר תבשיל עדשים (דאל), בשלישי מנת העוף (יש גם אלטרנטיבה צמחונית וזולה יותר) ומגיע גם לחם נאן (שהיה יכול להיות צ'אפאטי אילולא היה מעט נפוח באחד הצדדים).
מחיר העסקית הבשרית הוא 35ש"ח, בעוד האופציה הצמחונית עולה שנקל פחות.
יש גם אפשרות לרול עוף טיקה או רול קבב כבש ב28ש"ח (עם מטבלים), עסקיות מרק ב20ש"ח (עם לחם בלבד) ועסקית שניצל עוף (מעט תמוה) ב25 שקלים.

וכעת לסיכום הארוחה:
  • תפוחי האדמה המוקפצים הוקפצו עם פלפלים, טאץ' לא רע.
  • אותם תפוחי האדמה היו בחציים לא מוכנים מספיק, כך ציינו רוב הסועדים.
  • עוף הטיקה היה פחות מוצלח מהקורמה. הטעם של הטיקה היה מעט מוזר בעקבות תיבול שהוביל למחוזות שונים מהצפוי, בשונה מפעמים אחרות שטעמתי רוטב טיקה מסאלה בטנדורי ובכלל.
  • עוף הקורמה היה מושלם.
  • האורז היה חסר טעם לחלוטין, אף על פי צבעוניותו (מזל שהיו טעמים אחרים לערבב איתם).
  • הדאל היה מעט סמיך ואף שנמצא כראוי בעיני רוב הסועדים הוא לא היה טעים כמו הדאל בסלאם בומביי ואפילו לא כמו זה בסאב קוץ'. מה שבטוח הוא שהוא היה פחות טעים מהדאל שאני עושה בבית. שוב, הכל עניין של תיבול.
  • למרות שהחמגשית נראתה קטנה, בסופו של דבר התפוצצתי, וסועדים אחרים שאינם מורגלים באכילה מופרזת אפילו לא הצליחו לסיים.
  • ביחס למחיר מדובר בארוחה לא רעה, גם מבחינה כמותית וגם מבחינת טעם שהיה לא רע בסופו של דבר. ייתכן ואם לא הייתי חולק את העוף שלי עם המסאלה הייתי מרוצה אף יותר.
מומלץ בהחלט לנסות.
גם עניין הרול נשמע מעניין ואחקור אותו בעתיד.
הייתי מעדיף לו היו יותר אפשרויות לבחירה, יש להם תוספות לא רעות שלא קיימות בעסקית הזו.
המבחר המצומצם אכן פוגע בגרגרנות אבל זה פתרון לא רע לארוחת צהריים הודית מוצלחת בגבולות המשרד.
אפילו המשלוח שהגיע בעזרת משלוחה לקח בדיוק שבעים דקות - כמו שציינו מראש וללא אכזבות מיותרות.

יום חמישי, 21 ביוני 2012

רובן: מכתב אהבה

רובן, אני כ"כ אוהב אותכם שזה מוגזם.
הכריכים שלכם מדהימים, אתם עושים את הכל טעים ומדוייק ועסיסי בתוך הפה שלי.
האוכל שלכם מצטלם נהדר, מרגיש נפלא ואפילו שהוא עשוי ברובו מחיות מתות אני לא מרגיש אשמה כי הן נפרסות דק דק ולא ניתנות לזיהוי.
תשימו את העניין הזה בצד וישאר לכם ביד סנדוויץ' מושלם. באמת, קשה להתווכח עם האיכות הזו.
עוד טקסט למטה.


רובןכריך קורנביף

כריך פסטרמהפסטרמה בקר

כריך רובן יהודה הלויהסנדוויץ' הכי טוב בעולם


בשישי האחרון ישבנו כמה חברות וחברים בסניף של רובן בפלורנטין.
הסניף עצמו חביב, ממוזג מספיק כדי לא למות בקיץ ושומר על אחידות (הייתי כועס מאוד אם היו הבדלים בין הסניפים בגלל פשטות המנה.

את האוכל ליווה קנקן בירה בן כ2 ליטרים.
תענוג לצהרים של קיץ.
אמנם אכלתי כשעה וחצי לפני כן, אבל עדיין היה לי מספיק מקום לכריך בגודל בינוני ועוד קצת מכריך גדול יותר שענבר לא יכלה לסיים.

עכשיו נשאלת השאלה הגדולה:
איך אפשר להסביר למישהו כמה טעים זה רובן אם הוא שמע ממישהו אחר שזה רע ומאז אפילו לא מוכן לשקול לרגע?
אם יש לכם רעיונות - זה הזמן, תגיבו למטה, אני אשמח.

_ _ _
גילוי נאות: התמונות הללו לא צולמו בסניף בפלורנטין אלא בבית שלי, עם כריך שהבאתי מהסניף של אבן גבירול (למעשה זה יהודה הלוי 112). בסניף בפלורנטין הייתי עסוק מדי בצחוקים וסנדוויצ'ים.

יום רביעי, 20 ביוני 2012

שיפודי זיקה

בשבת בבוקר התעוררתי עם רעב עצום למשהו.
לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה, אבל כן ידעתי שאני מאוד רעב. שיחה קצרה בין בני זוג העלתה שאין לנו מקום שאנחנו מסכימים עליו וזה כמעט ופגע בשלם הבית.
אחת האופציות שהעלתי הייתה זיקה או שיפודי זיקה אם תרצו.
משום מה החצי השני שלי לא ששה לאכול שיפודים לארוחת בוקר, לך תבין.


החומוס של זיקה
חומוס שמצדיק ביקור

בסופו של דבר כן הגענו לזיקה, זה עדיין היה כמו ארוחת בוקר בשבילי, אפילו שהשעה הייתה שעת אחר צהריים. לא אכלתי שום דבר לפני. בעצם סליחה, אכלתי חתיכת חלה.
אספנו את הבולס בדרך ונסעדנו אל המקום האהוב אל המזון האהוב עם כל הנשמות האהובות.
מצאנו חניה במרחק דקה הליכה והתקדמנו אט אט בשמש.
חנות צעצועים סמוכה הציבה בחוץ מכונה לבועות סבון והן נצצו וריחפו ומילאו את הרחוב.


מבחר סלטים - זיקה
פותחים שולחן, וזו רק ההתחלה

זיקה חמדאן ישב בעצמו באחד מצמד השולחנות בחוץ, בירכתיהו לשלם ונכנסו פנימה אל החלל הממוזג.
שניה אחרי שהתיישבנו החלו להעיף לכיווננו צלחות וצלוחיות, חומוס, פיתות, פלאפל, צ'יפס, סלט וסלטים.
הזמנו את הפריטים הבאים:

  • שיפודי כבש
  • שיפודי "אדום"
  • שיפודי פרגית
  • חציל בגריל
  • בקבוק ליטר וחצי של קולה זירו



חומוס
זו לו אותה תמונה של חומוס, אבל היא דומה


אני מקווה שתבינו אבל בשניה שהאוכל האמיתי הגיע אני הפסקתי לצלם.
השיפודים, החצילים, העובדה שלא אכלתי כלום מהבוקר, כל אלו ועוד גרמו לי לשכוח מזה שיש לי בלוג אוכל לתחזק.
כן, ברור שזה לא מקצועי מצידי, אבל כשרעבים המקצוענות עוברת למושב האחורי.
ישבנו ונישנשנו ובלסנו ובלענו ונהנינו מכל רגע.


פלאפל - זיקה
כדורי פלאפל קטנים ומוצלחים

החציל היה כ"כ מוצלח שהזמנו עוד ועוד ממנו.
החומוס גם זכה להצלחה דומה.
יש הטוענים שהחומוס כ"כ טעים מכיוון שהוא מגיע מהחומוסיה של אחיו של זיקה, אבו מרואן המפורסם.
בכל מקרה, הסיבוב הראשון של החומוס הצ'יפס והסלטים הוא על חשבון הבית (במידה ואתם אוכלים גם מנות עיקריות.
יש גם כרובית מטוגנת עם לימון מעל אבל לא תמיד מוציאים אותה. מומלץ לשאול, לפעמים תאלצו לשאול ולבקש כמה וכמה פעמים, אם תיפלו על יום טוב תוכלו אפילו לקבל קצת הביתה (אצלי זה נגמר בדרך).


צ'יפס
היה לי העונג לאכול את רובו


שיפודי זיקה פותחים בסביבות עשר בבוקר וסוגרים לקראת ארבע לפנות בוקר.
בשעות הללו הם לרוב מלאים, אבל אף פעם אין המתנה ארוכה מדי.
עוד דבר שחשוב לציין הוא שבאף אחד מביקוריי הרבים שם לא נתקלתי ביום רע. הדבר הכי רע שיכול לקרות הוא שמרוב עומס ישכחו מנה או שיהיו עיכובים, אבל כל אלו רגעיים ולא משפיעים על איכות האוכל וחביבות האירוח.
המקום עצמו פשוט, לא גדול מדי, אבל תמיד תמיד מספק את הסחורה.


מנות פתיחה - זיקה
החומוס הוא תמיד הראשון שנגמר

ועכשיו לחשבון:
החשבון שלנו יצא 222ש"ח לשלושה סועדים.
מדובר ב74ש"ח לסועד, וזה אחרי שהמלצרית טעתה בחישוב פעמיים לטובתנו ואנחנו בחביבותנו תיקנו אותה וגם הזכרנו מנות שהיא פיספסה.
בחישוב גס מדובר בשני שיפודים לאדם, חומוס, סלטים, פלאפל, צ'יפס, שתיה וחציל בגריל עם תוספות חוזרות והכל בשבעים וקצת שקלים.
התיאורים שלי באמת לא עושים חסד לכמויות המזון שהגיעו לשולחן ונאכלו ללא הפסקה.


אם אינכם מכירים את תחום השיפודים, הרשו לי לספר לכם שכיום מקומות שמחשיבים את עצמם לטובים או סתם עפים על עצמם נוטים לקחת בממוצע כ70ש"ח לזוג שיפודים (כבש\עגל), וזבמקרים הלא טובים זה אפילו לא כולל תוספת כלשהי.
עם חשבון שכזה - יצאנו מרווחים מכל הכיוונים, וזה עוד לפני האיכות הטריות והטעם.



פיצה דומינו (בומבי)

אין מצב שאף פעם לא נתקלתם בפיצה דומינו (הידועה גם כדומינו בומבי).
יש להם כ50 סניפים ברחבי הארץ ומתוך אלו אכלתי בחמישה והם כולם היו טובים ובעלי רמה וטעם כמעט אחידים.
כשמצליחים לשמור על מוצר דומה בכל הסניפים זה כבר לא באמת משנה אם מדובר בזכיינות או בסניפים אמיתיים, מה שמשנה זה שזה טוב.


פיצה דומינו בומבי


הפיצה הספציפית הזו הגיעה מהסניף בלסקוב (שאפילו לא מופיע באתר שלהם בין רשימות הסניפים).
הבחור שענה (וגם עשה את המשלוח) אמר שזה הסניף הראשון והמקורי, לא שזה שינה משהו.
מבחינתי שזה יהיה הסניף האחרון, כל עוד הם ימשיכו להיות טעימים ולהגיע תוך עשרים דקות.
גם התפריט מספיק רחב כדי שאפשר יהיה להתפנק עם "חטיפי תימן" וסלטים למיניהם.
המחירים מספיק נוחים כדי לא להתלונן ולחפש מקום אחר להזמין ממנו.

הפיצה עצמה באמת לא רעה, בחלק מהסניפים ובחלק  מהפעמים היא כ"כ טעימה שאפשר לאכול אותה קרה או למחרת.
מאפיין זה תמיד מוסיף אצלי אקסטרה קרדיט לפיצות ויוצריהן.
במקרה של דומינו הם מביאים גם רוטב עגבניות ושום פיקנטי שמעשיר מיד כל פיצה אפילו אם היא בינונית.
הרוטב הזה מיוצר בהמון פיצריות בינוניות ונועד להחליק את הפיצה בגרון ואפשר בקלות להעיד שהוא עושה את עבודתו נאמנה.


 רוטב עגבניות ושוםדומינו בומבי
 פיצה דומינו - סניף לסקובפיצה דומינו מגש ענק


הסיכום לדעתי היה צפוי לאורך כל הפוסט:

  • זה זול
  • זה טעים
  • זה מגיע מהר
  • יש רוטב שמשדרג
  • אפילו לא צריך תוספות כדי להנות מהטעם


לדעתי אם ישנו מצב בו פיצריה לא עומדת בקריטריונים הנ"ל אין טעם או צורך לאכול בה. הרי מדובר בדרישות שאמורות לאפיין פיצה מוצלחת או אפילו בינונית במידה ומשהו חסר.
אפשר לחיות גם עם פיצה יקרה יותר אם היא ממש טובה.
אפשר לחיות עם פיצה שמגיעה לאט אם היא מדהימה.
אפשר לשלם ממש מעט ולאכול פיצה בינונית אם כל הפיצריות האחרות סגורות או אם הן רחוקות.
אפשר להתפשר על המון דברים, אבל עדיף לתת את כספיכם למקומות שנותנים לכם הכל ומהלב.

פיצה זה טעים.

יום שלישי, 19 ביוני 2012

חומוס אבו דאבי

חומוס אבו דאבי
מנה יפה לכל הדיעות

אני מטורף על חומוס אבו דאבי.
מה זה מטורף, זה הרי כמו חומוס אבו אדהם, אבל במרכז העיר, עם שעות פתיחה טיפה יותר גמישות ובדיוק כמו באבו אדהם יש ריפיל.
על הנייר זה נשמע מצויין וזה באמת מצויין, אכלתי שם פעמים אינספור וכל פעם הייתה טובה בדיוק כמו הקודמת.

עכשיו תעצרו את כל מה שאתם חושבים ותקשיבו לסיפור הבא:
הלכתי עם חבר ששונא אותם, גם בגלל המוזיקה שמשמיעים שם כל היום, גם בגלל האנשים שיושבים שם וגם בגלל הטעם.
הלכתי איתו ואמרתי לו כל הדרך שהוא טועה.
אמרתי לו שאין מצב שאני והוא מדברים על אותו החומוס.
הרי אבו דאבי זה הדבר, זה מקום שאתה בא אליו ונהנה ואז נהנה עוד פעם.
איך ייתכן שאתה שונא חומוס טעים כ"כ? לא ברור, ולכן אילצתי אותו להגיע, אילצתי ואכלתי את הכובע שלי.

אז אנחנו יושבים ,מקבלים את החומוס מהמלצרית המחוייכת והחביבה, ואני מגלה שזו מנה לא טובה.
אפשר לאכול אותה אבל זה לא טעים וזה עושה לא כיף לגוף.
החומוס שאני אוהב, ביום שבאתי להגן עליו.
ככה עושה הגורל?


יום שני, 18 ביוני 2012

אוכל של קולנוע

הקרנת חצות של שישי, קניון איילון.
הלכנו לראות את פרומתאוס של רידליק סקוט. אם להתבסס על הטריילירים זו הייתה אמורה להיות חוויה קולנועית מעיפת פנים.

במזנון אנחנו מעמיסים דלי של פופקורן (אני מאוד אוהב פופקורן אבל בקולנוע אין לי סבלנות לדברים שנתקעים בשיניים, המלח המצמיא והמאבק האינסופי בחושך בעודי מנסה לא לאכול את השרופים, להמנע מהלא מפוצחים וכו'.
אני עושה החלטה מהירה והולך על הנאצ'וס.

באולמות הקולנוע של ישראל 2012 נאצ'וס הם חטיפי תירס עם טיפה סלסה בצד.
המנה הקטנה קטנה מאוד, הגדולה לא גדולה בהרבה.
הבחורה בדלפק בוחרת לתת לי כמות קטנה מאשר האחרות נותנות ללקוחות האחרים. בזמן שאחרות מעמיסות הר - שלי נתנה לי גבעה קטנה שבתחתיתה המון חתיכות שבורות.
לא נורא, אני לא הולך להציק לנערה שצריכה להתמודד עם אלפי לקוחות מעצבנים מדי ערב.
בדיעבד מסתבר שהנאצ'וס בחלקם לא ממש טריים.
אני אחיה, אם כי מאוכזב מעט.

אני זוכר שביקרתי בבית קולנוע בניו יורק, עם כיסאות עצומים שביניהם מרווח ונאצ'וס עם גבינה צהבהבה כמעט נוזלית ועשירה בטעם כמו שרק אמריקאים יודעים להזליף מהמפעלים שלהם.
החוויה הזו כ"כ רחוקה מהקולנוע הישראלי שגם אם באולמות VIP מסויימים אפשר לשבת בנוחות - הרי שאת הגבינה לא נראה לדעתי בעשור הקרוב (שלא לדבר על רוטב צ'ילי או פיסות בייקון קלויות מעל).

אגב, הסלסה והנאצ'וס יוצרים שילוב פיקנטי (אולי אפילו חריף לדודות הפולניות שבין קוראינו).
כדי להרוות את עצמי בחרתי דווקא בצמד משקאות ענבים דמויי טרופית.
יחדיו הם עלו שישה שקלים בלבד (ייתכן והייתי צריך לקחת עוד כמה), קרים וכיפיים, אין כמו משקה ענבים טוב.

הסרט היה מאכזב.
רידלי סקוט יודע לפנק מאוד בויזואליות שלו, במחוות למביני עיניין ומעמיקי חקר, בבחירת תפאורות מדהימות וזוויות שמחמיאות להן. העלילה הייתה הפריקוול של הפריקוול של הנוסע השמיני, זה לא דבר רע אבל הפריע מעט שהיא הייתה מונעת ע"י הצורך בהמשך ולאו דווקא בסיפור כתוב היטב. אם היה צורך באקשן בסיקוונס כלשהו אז הדמויות עשו את מה שהניע את האקשן ולאו דווקא את הדבר המתבקש מבחינת סיפור.
אני מקווה שעם צפיות אחרות יתגלו רובדים חדשים ועמוקים יותר, מה גם שלרידלי תמיד יש איזה חצי שעה גנוזה שצצה אחרי שנה או שתיים ומוסיפה עניין נוסף לסרט.

הנאצ'וס נגמרו לפני תחילת הסרט. ככה זה כשהכמות קטנה והפרסומות אינסופיות.

יום ראשון, 17 ביוני 2012

פילדלפיה

איש חכם אמר פעם שפילדפליה זה כמו לאכול דיקסי שהיה על הרצפה.
אפשר לחדד את אמרת הכנף הזו בהשוואות למקדונלדס, או אפילו בעקיצות למיניהן.
אפרופו עקיצות, אבי אפרתי נכנס בחמישי האחרון בדיקסי עצמם והותיר אחריו שובלי עשן וטוקבקים חריפים לשני הצדדים.
לא חייבים לתהות אם הטוקבקים מגיעים מבעלי אינטרס, לא חייבים כי חלק מהם שקופים אבל גם כי בסופו של דבר דיקסי מלאה בסועדים כמעט עשרים וארבע שעות ביממה, כך גם אחותה הפשוטה.

כריך פילדלפיה
אל תתבאסו שלא רואים מה יש בפנים, אין שם כמעט כלום

החלק הקשה ביותר בכריכי פילדלפיה או סנדוויץ' אנטריקוט בכלל הוא לאו דווקא הקשה של הלחם, אלא 50% תהייה של מה אתה באמת מקבל בפנים וה50% האחרים של חתיכות השומן ושאר הרקמות הלא לעיסות שמתקבלות כשהבשר לא עובר טיפול מושקע.
הייתי רוצה לספר שפילדלפיה הם לא כאלה, אבל יש כאן הימור.
יהיו ימים שבהם תקבלו פיסות בשר שנמסות לכם בפה, יהיו ימים שתקבלו כריך שכולו לעיסה אחת ארוכה ולא נעימה, ויהיו ימים שבהם תקבלו חצי חצי. הימים האלה הם חצי נחמה מהסוג המתפשר.

האוכל הסלקטיבי (אני וגם כותבים אחרים כאן בבלוג) תמיד מתאכזב מחדש כשהפלפלים והבצלים מגיעים יחד.
יש הבוחרים לפתוח את הלחמניה, לנבור ולנפות - אני מעדיף לוותר על הרכיב הזה.
הפעם בטעות הקלדה (השתמשתי בעמדה הממוחשבת בגלל לחץ בקופה - תזכירו לי לספר על זה בהמשך) מנעתי מעצמי גם חסה ומלפפון חמוץ אשר קיימים בפילדלפיה ירקות, ולא קיימים בפילדלפיה קלאסי.
אפשר לפתוח גם פוסט שלם על ממשק ההפעלה של הקופה לשירות עצמי, אבל באנו לדבר על אוכל.

הכריך שלי היה מהסוג החצי חצי, אבל עם פחות חצי לעיס ויותר חצי נימוח (תעשו את השברים לבד).
לצערי מלבד הבשר הייתה בו רק גבינה מותכת (אליה צירפתי חרדל), אבל זה ומנה של צ'יפס סידרו אותי בשתיים בלילה.

שתיים בלילה וכאמור המקום עמוס, כך גם מסעדת האם השכנה.
זה אומר שהעסקים הולכים כמו שצריך.
אולי העם לא יודע לקרוא את מילותיו החריפות של אפרתי, אולי הם אוהבים לשלם הרבה כסף על אוכל פשוט, אולי סתם קרוב להם למקום הבילוי וההיציע מסביר פנים.
אי אפשר לדעת, אנשים עושים את הטעויות שלהם ולפעמים אפילו אוהבים כל רגע.
גם אני נהנתי מהאוכל ברמה למעלה מסבירה. הרעש והעומס לא באו בטוב, אבל זה היה קרוב, פתוח וכשהם במיטבם פילדלפיה יכולים לתת תענוג בלחמניה (רכה וטעימה).

יום שבת, 16 ביוני 2012

זנגה זנגה | Zanga zanGa

סוף שבוע מהנה.
מה עוד אפשר לבקש מסוף השבוע? בילויים, חברים, אוכל טוב, משפחה, אינטימיות, צחוקים, קולנוע וכו'.
על כל אלה אנסה לספר בפוסטים הקרובים.
על כל אלה, וגם על דברים אחרים שנותרו (יש ארכיון של דברים שעוד לא הגעתי אליהם).
כל זאת ועוד החל ממחר, אבל היום עוד אפשר לספר לכם על משקה מעניין וטעים ששתיתי היום.

היינו ביפו (אחרי ארוחת שיפודים מוצלחת) ואני רציתי לשתות משהו ברחוב החם.
יפו ידוע בהיצע המשקאות הרחב.
פחיות ובקבוקים שלא רואים כל יום, תענוג לעיניים והפתעות לא צפויות.
במקרר אחד ברחוב יפת מצאתי פחיות בצבעים שונים של זנגה זנגה (כמו בפעם ההיא עם מועמר קדאפי).



בלגימה הראשונה זה מרגיש כמו מיץ תפוחים מוגז (הלכתי על טעם תפוח) רגיל שמגיע בתוך פחית מסגנון משקאות האנרגיה. בלגימה השניה מרגישים שמשהו טיפה שונה.
מבט קצר על הפחית מגלה שמדובר במשקה מבוסס מאלט (לתת), כמו בירה שחורה, אבל עם תוספי טעים.
טעים? מאוד.




ע"פ גב האריזה, המשקה מיוצר בפולין ומיובא לארץ ע"י סוויט ריאלאטי שיושבים במועצה המקומית ריינה.
כל הכבוד להם על המציאה המוצלחת, הייבוא הזה בהחלט שווה את הטרחה.
אם שאר הטעמים טובים באותה מידה (ואולי גם אם לא) אני בהחלט אעשה קניה מרוכזת ואמלא את המקרר שלי.
מומלץ לנסות.

לגבי המחיר:
אני לא בטוח כמה הפחית עלתה לי, זו הייתה קניה של 200גרם אגוזי קשיו + הפחית שהסתכמו ב21ש"ח.
שיהיה לרוויה.

יום חמישי, 14 ביוני 2012

תאי פוד

דבר המחבר:
את הפוסט הבא כתבתי ביום רע.
גם לי מותר שיהיו לי ימים רעים, לא?
אי אפשר להיות סלחניים כלפי כולם, אי אפשר לשמוח כל הזמן, לפעמים פשוט מקיאים אמיתות לא נעימות החוצה.
זה היה יום כזה.
מאז אמרו לי שהפוסט הזה לא משהו, שאולי עדיף לא לפרסם, שאולי אני תוקף חזק מדי מקום שמפרס אנשים.
אני לא יודע מה להגיד.
הרי אני רק מספר את מה שהיה, מה שאני הרגשתי בפה, בלב ובמקומות אחרים בהם היה לי לא נעים אחר כך.
תחשבו מה שבא לכם על הפוסט הזה, זכותכם.


ייתכן ובשבילכם אוכל הוא לא יותר מתזונה, דבר פונקציונלי שמכניסים מצד אחד ומוציאים מהצד השני, לא משהו להתעמק בו. אם אתם אכן כך אז לא ברור לי למה שתרצו לקרוא בלוג שמתרכז באוכל.
זו לא הנקודה, למעשה אני לא יודע איך לגשת לנקודה.
בכל זאת, זה יהיה קשה, אבל אני אנסה, בלי נדר.

תאי פוד משלוח
תמונה שווה לפחות עשר מילים

תאי פוד, באמת, אתם לא אשמים, סה"כ יש לכם פוטנציאל, נשאר רק להוסיף קצת טעם למנה.
לתבל אותה, להוסיף רכיבים שאולי לא חשבתם עליהם, אני מכיר אפילו משחות קארי ורטבים מהסופר שיכולים להקפיץ את האטריות שלכם לרמה הבאה.

אבל כבר דיברנו על זה בעצם, לא?
כמה אכזבות בטעם נודלס אפשר לאכול?
כמה מוקפצים דוחים יערימו לנו על הצלחת?
כמה מרורים עוד נאלץ לעטוף בבוטנים ורטבים כדי להסוות חוסר טעם?
עד מתי בני ישראל ימשיכו לתת את ידם ואת כספם למקומות שמגישים בינוניות לחה?
החיים בארץ הזו מספיק קשים, אין צורך בכישלון של המטבח האסייתי \ אוריינטלי כדי להמשיך לזרוע מלח על הפצעים.
לא ייתכן שמרבית המקומות העוסקים בהקפצה ונודלס יגישו אוכל סוג ב' במחירים מופרזים.
לא יתכן שלרוב המסעדות יש יום רע לאורך כל השנה.
הימים הטובים או הטבחים הספציפיים שלפעמים נמצאים במטבח ושולחים אליך מנה טעימה הם לא סטטוס קוו, ואי אפשר לחיות כל הזמן באזור השלילי. זה פשוט לא מסתדר.
זה לא שבתחומים האחרים כולם כשרונות עצומים, יש כשלונות בכל מקום ובכל מטבח, אבל כנראה שהתחום הקולינרי הזה הוא זה שמושך אליו הכי הרבה בינוניות.
אולי הם נפגשים כולם וצוחקים עלינו, על הדברים שהם מאכילים אותנו, על איך בתפריטים שלמים יש אולי שתי מנות טובות, על איך שמקום מגיש את אותה מנה בשני טעמים שונים, איך אפשר לשלם מאה ש"ח על מנה בינונית ומטה.

הרשו לי לחזור לתחילת הפוסט.
אם הייתי רוצה לאכול אוכל בשביל לשבוע הייתי יכול לדחוף פיתה עם טחינה או איזה חטיף.
הייתי יכול גם לרדת לסופר ולקנות נודלס ולא להשקיע בהם בשום צורה, סתם לבשל ולזרוק עליהם משהו.
אבל לא, אני הזמנתי אוכל ממקום שמתיימר להיות משהו.
והנה הם מוסיפים חטא על פשע, אין להם שירות משלוחים משלהם, המקום עובד עם ספר האוכל.
במקרה הזה כמעט ולא היו בעיות מלבד המתנה יחסית ארוכה לאוכל, אבל זה גם רע, לא?
גם על ספר האוכל כבר יצא לי להתלונן, אבל הפעם מתלוננים על עניין אחר.

אבל מספיק שלילי, תראו איזו תמונה מקסימה ואחריה אני אנסה להיות חיובי יותר.




האגרול היה רגיל, זה אומר שהוא היה אכיל, לא מגעיל, סביר אפילו.
ע"פ החבר ששיכנע אותי להזמין מהם ואכל יחד איתי זה היה יום רע, אבל הימים הטובים לא טובים בהרבה.
אני לא בטוח אם זה דבר חיובי להגיד, אבל היי, לפחות שבענו!

עכשיו ברצינות:
זה לא היה טעים. שום דבר חוץ מהאגרול לא היה טעים.
רק הרטבים שהגיעו שיפרו את האוכל, וכעבור זמן לא רב הייתה לי בחילה.

יום רביעי, 13 ביוני 2012

מקדונלד'ס: פאי תפוחים + קפוצ'ינו

אל תגידו לי שאף פעם לא אכלתם במקדונלדס.
אל תגידו לי גם שלא ידעתם שמקדונלדס ישראל מעדיפים לכתוב מקדונלד'ס, כאילו שיש בעברית את השייכות הזו שמיוחסת לשפה האנגלית.
איך הייתם מעדיפים שאכתוב? ספרו לנו.

בכל מקרה, מקונלדס זה לא כזה רע.
ברור שהקולה מהולה, החיות מסכנות, הכולסטרול גואה, הבישול והשירות נעשה לרוב ע"י ילדים, אין סכו"ם, הצ'יפס מתכלה כמו שקית ניילון, המזון מעובד בצורות שאתם לא רוצים לגלות וכו'.
כל זה כאמור ברור.

עם כל הנ"ל, קורה שעוברים ליד מקדונלדס ורוצים משהו.
לפעמים קשה לשלוט בדחף שלך לתרום לתאגידים מרושעים, זה קורה לכל מי שמדבר בטלפון הסלולרי שלו או נועל נעל שיוצרה בעשור האחרון.

הנקודה של כל החפירה הזו היא שעברתי ליד מקדונלדס והיה מבצע של פאי תפוחים וקפוצ'ינו בעשרה שקלים.
זה היה יחסית מוקדם בבוקר ומשום מה זו נראתה לי דרך טובה לפתוח את היום עם קצת סבל של אחרים.
מכיוון שמקדונלדס שומרים על אחידות קיצונית - כל מי שטעם פאי תפוחים יודע בדיוק מה אכלתי, אין שום מצב בעולם שתקבלו קוביית בצק תפוחה שיש לה טעם או מראה אחרים.
הקפה היה לא רע, גם הוא מוכר וניתן לטעום אותו במקומות רבים (מבית Illy).

בסה"כ במחיר של עשרה שקלים העסק הרגיש כמו מציאה.

פאי תפוחים + קפוצ'ינו, מקדונלד'ס


אם שנאתם את הפוסט שלי אז חכו שתראו איך אכלתי צ'יקן סלקט.
ביוש!

יום שלישי, 12 ביוני 2012

אבו שאקר, חיפה.

קודם כל התנצלות:
התמונות לא מסודרות בזווית צפיה נוחה.
אני יודע, ניסיתי, אבל משום מה המערכת מתעקשת למצב אותן דווקא בזווית הזו.
אין מה לעשות, אי אפשר להתווכח עם מחשב, רבים וטובים ניסו ותראו מה קרה להם.
אם אתם בסדר עם זה אז יאללה, בואו תכניסו קצת חומוס לעיניים שלכם.


חמוצים, עגבניה, בצל, אבו שאקר
החמוצים היו אחלה אבל העגבניה הייתה ממש ממש טובה


ובכן, זה היה יום של טיולים וסיבובים.
הגענו לחיפה עם הפנים בין הידיים (מרוב עייפות) ואחרי סידורים מרובים הגיעה שעת הצהריים ותרנו אחרי המלצה של חבר אל חומוס אבו שאקר הממוקם בנוחות בשדרות המגינים 29.
אני מקווה שכולם כבר שמו לב שאנחנו מוסרים כתובות של מקומות בהם ביקרנו בתחתית הדף, ניתן לראות את הכתובת וכשמקליקים עליה גם להגיע לאזור בגוגל מפות.
המקום היה עמוס והתיישבנו במקום צמד שבדיוק סיים.
צריך לציין שיש עוד חומוסיות והן די צמודות (ועוד המון מקומות מגוונים מאוד על הרחוב) ובדיעבת נאמר לי שגם אלו הצמודות מומלצות, אך הפעם כאמור הלכנו בעקבות המלצה מסויימת.
אל השולחן הגיעה צלחת עם חמוצים, עגבניה פרוסה ובצל. אחלה דרך להתחיל ארוחה.


פיתות וחמוצים, אבו שאקר
פיתות שטוחות וכו'

אל השולחן הצטרפו פיתות מהזן השטוח והדק.
הן היו מספיק טריות וטעימות כדי שלא נתלונן עליהן.
בשלב הזה לקחו את ההזמנה שלנו, השירות היה מעט מבולבל אבל מאוד שמח ולבבי.
אחרי כמה זמן לקחו את גם ההזמנה של השתיה.


בורגול, מג'דרה, אבו שאקר
הבורגול מימין והמגג'רה משמאל (בשביל האשכנזים)


אחרי דקות מספר השולחן אירח עוד שתי צלוחיות, הפעם בורגול ומג'דרה.
שני התבשילים היו עמוסי בצל כך שאפילו לא שקלתי לרגע לנסותם.
אני יכול להעיד בכ"ז שהריח היה מצויין וגם מראה העיניים היה לבבי.
אגב, התוספות הכיפיות הן כנראה מה שהופך את מנת החומוס לטיפה יותר יקרה מהרגיל.


חומוס אבו שאקר
חומוס אבו שאקר, אומרים עליו דברים


הנה הוא בא, הנה הנה, חומוס אבו שאקר.
כמה יפה ככה טעים, אבל לא מיוחד. הייחוד אולי בכמות הגדולה. בקושי סיימתי, הרמתי ידיים כמה וכמה פעמים תוך כדי.
הוא לא היה מגעיל, לא היה רע, לא היה בינוני, אבל הוא לא היה חומוס שחושבים עליו אחרי.
הוא לא הרגיש כמו חומוס שאתה רוצה לחזור אליו במיוחד.
אולי זה היה יום כזה, אי אפשר לדעת מביקור אחד בלבד.
אחרי הכל, החומוסיות האחרות ברחוב היו כמעט ריקות ואצל אבו שאקר היה מפוצץ מקיר לקיר.
קשה לי להסביר, החומוס טוב, החוויה חיובית, אבל פיצוצים על הלשון וכוכבים בעיניים לא היו.


קפה, אבו שאקר
קפה קטן סוגר עניין


ואז בא קפה קטן בשביל לסגור עניין.
מפתיע איך אפילו בחום הזה הקפה יושב מצויין בגרון ובבטן ומשחרר את הגוף שלך מהכובד של הארוחה.
הוא גם מאזן את חום הגוף עם הרחוב הלוהט ואתה יוצא אנרגטי ואפילו מעט רענן.
הקפה היה מצויין אגב.

היו גם פלאפלים שהסתובבו אבל אני לא זוכר אם הגיעו אלינו, הארוחה הזו התרחשה לפני קצת יותר מחודש ואני זוכר פרטים כאלה ואחרים (למשל קבוצה של עורכי דין שישבה לידנו, הם קיבלו פלאפלים, הצטרף אליהם בחור חדש ודרש פלאפלים חמים וטריים, למרות שהייתה לידו צלחת שהונחה שם רק לפני שתיים-שלוש דקות) אבל על הפלאפל אני לא זוכר.

זה בטח גם המקום לספר שלחומוסיה יש היסטוריה והיא קיימת מתקופת המנדט.
השמועות אומרות שדווקא המסבחה בה היא הסיבה הכי טובה לקפוץ - חבל שלא אמרו לי את זה קודם.

מכירים? ספרו לנו קצת.

יום ראשון, 10 ביוני 2012

קפה רוטשילד

זה יכול להיות פוסט על כל דבר, אבל לא על קפה רוטשילד.
אולי קצת על קפה רוטשילד והרבה על כל דבר.
הבילבול נובע מהעובדה שלא אכלתי שם מאז השיפוצים והכריך שאתם רואים ביקר רק פעם אחת בתוך הפה שלי.
ביס אחד, זה כל מה שהיה.
בביס הזה גיליתי בצל מטוגן ומאותו הרגע הכריך הזה נעשה מיותר בעבורי.

יש לציין שברגע שביקשתי לארוז לי אותו לדרך (אני מיהרתי ולכן העדפתי לתת אותו למישהו אחר במקום להמתין לכריך אחר תחתו) ישר הציעו לי אלטרטיבות, שאלו אם לא טעים, אם קרה משהו.
שימו לב שלא אמרתי דבר ולא הרמתי את קולי, רק ביקשתי לארוז.
זה שירות, זו רגישות, אלה אנשים שמבינים שמשהו לא טוב קרה.
אדם שמקבל את מה שהוא רוצה לרוב מתיישב ואוכל אותו, אבל לא כך היה המקרה.
מחמאות.

אז כמו שאמרתי, לא אכלתי שם מאז השיפוצים.
אם אינני טועה הם החלו בפסח.
מדהים לראות איך מקום מרים את עצמו תוך חופשה קצרה לרמה ויזואלית אפילו יותר מרשימה מהעיצוב הקודם.
בית קפה נאה שממוקם בנוחות באזור יחסית רגוע, אפילו שזה על הפינה של הצומת השניה בגודלה בשכונה.
האוכל הוא אוכל של בתי קפה. 
ארוחות בוקר, כריכים, סלטים.
המחירים נסבלים, לא על הצד הזול אבל קצת לפני שמתחילים לזעוק גוועלד.
היחס כאמור מקצועי, מה שמפצה על המתנות ארוכות (יחסית ותלוי לאיזו מנה).

ועכשיו תמונות (ואז עוד דיבורים):

קפה רוטשילד, שדרות יהודית, תל אביב
הכריך באמת נאה, חבל שלא אכלתי אותו

כריך רוסטביף
הכל טרי וחם ופריך ומריח מצויין ורואים אפילו מעט פסטו

רוטסביף, בצל מטוגן, מלפפון חמוץ, חסה, ממרח כלשהו
לפעמים הקטע הזה עם השנאת בצל הורס לי את החיים

כריך כ"כ יפה שחבל לי שלא אכלתי אותו
כריך רוסטביף נאה בהחלט

התמונות של הכריך עושות אותי רעב.
זה לא הגיוני כי רק עשר בבוקר אבל להיגיון אין מקום בבטן ריקה.
בסוף כן יצא לי פוסט על קפה רוטשילד, וגם קצת על הכריך, אז בעצם סתם התלוננתי.
ספרו לנו אם אכלתם שם אי פעם ומה חשבתם על החיים תוך כדי שאכלתם שם.
ואולי לא היה לכם זמן לחשוב על החיים, אם אתם מהקהל השני, לא זה שחושב, זה שמגיע לארוחות מהירות וחוזר בריצה אל המשרד.
ואולי אתם סתם רציתם שווארמה אז בכלל המשכתם במורד הרחוב.
אי אפשר לדעת איתכם.

יום שני, 4 ביוני 2012

טראנצ'ו

לרוב אני מהרהר עם עצמי על כך שבלוג הוא לא עיתון או אתר נחשב ושלרוב אני מגיע באיחור למקומות, אם בכלל, לא מתרועע בהשקות, לא מתעניין בתקופות הרצה. משאיר את העניין שלי על אש קטנה.
זו היא דרך חיים.
אם הייתי רוצה לצוץ בכל מסעדה שנפתחת - סביר שהייתי יוצר קשר עם גופי יח"ץ ומתערה בחיים הללו, דבר אשר אינני יכול לעשות מכיוון שאני אדם מהשורה ויש לי עיסוקים רבים שאינם מאפשרים לי להיות כה גמיש.

עם זאת, מדי פעם, כמו בפעם הזו ממש, יוצא לי להגיע למקומות רגע לפני שהדלתות נפתחות.
המעמד הזה מגיע עם אחריות מסויימת.
אם אהיה הראשון לבקר ואבחר לקטול - הרי אני יכול לחבל בעסק שעדיין לא נעמד על רגליו.
האם הייתם נוטלים על עצמכם אחריות שכזו?
למזלי לא היו לי יותר מדי תלונות.


טראנצ'ו
טראנצ'ו פלוס, יעני משולש וחצי


ובכן טראנצ'ו.
הבולס שמע עליהם אתמול בצהריים המוקדמים ובאחר הצהריים כבר התדפקנו על הויטרינה.
המקום לא נראה גמור, לא הכל היה מסודר לחלוטין, אבל יכול להיות שיש להם טאץ' תעשייתי לתקרה.
המקום עצמו הוא חלל שבעבר היה חצי מהסניף של חינאווי בקרליבך. ישנו תנור גדול ומעניין בו אופים את הפיצה והוא למעשה הסנטר-פיס של החדר, כאשר הפעילות העיקרית מתרחשת בחלק הקדמי של התנור - היוצא אל הויטרינה המדוברת וממנה אל הרחוב.

לכשהגענו הצוות היה עסוק בתדרוך על אופי ההכנה ובהכנת מגש.
ברגע שקיבלו את פנינו נתקבל גם ההסבר ששמענו שוב כמה פעמים (כשאורחים נוספים הגיעו).
ההסבר הולך בערך ככה: טראנצ'ו זו המילה האיטלקית לסלייס של פיצה. הטראנצ'ו גדול יותר ממשולש ממוצע, וכאשר משולש ממוצע בקושי מגרד את ה90גרם הטראנצ'ו הוא בסביבות ה300. המתכון הוא איטלקי כמו גם העגבניות שאיתן מכינים את הרוטב, יש המון גבינה, הכל טרי במקום.

המשולשים אכן היו גדולים. לא רק גדולים אלא גם עבים. מדובר בפיצה שיכולה בקלות להביך את המגש העבה של פיצה האט. בצק תפוח מאוד ועם זאת קליל, לח ורך, לא לחמי מדי, כל ביס נמס בתוך הפה.
רוטב העגבניות היה מבוסס בעיקר סביב עגבניות מרוסקות \ קצוצות.
חלקתי עם זוגתי טראנצ'ו+ שהוא משולש וחצי (בעלות של 30ש"ח כאשר המשולש הרגיל עולה 25ש"ח) ויצאתי מפוצץ עד עשר בערב.


טראנצ'ו, צלחות ריקות
הבולס סיים בקלות טראנצ'ו וחצי בזמן שאחנו נאבקנו עם מנה באותו גודל.

מחשבות:

  • הטעם של הרוטב היה נקי מדי לטעמי. אני אוהב את הרטבים שלי כבדים יותר, מתוקים יותר, עם טאץ' של שום. העגבניות המרוסקות הן מעט ניטרליות, יש להן טעם מאוד מובהק, יתכן ויהיו אנשים שיחליטו שזו הפיצה האהובה עליהם ביקום - זו לא תהיה הבחירה הראשונה שלי אבל היא בהחלט לא רעה.
  • המחיר הרגיש גבוה אבל לאחר שניה של מחשבה נזכרתי שאני משלם בערך את אותם הסכומים במקומות אחרים, על כמויות פחותות. כאן המדד הוא בנפח לעומת מספר המשולשים.
  • אם הם יהיו פתוחים בשעות גבוליות אז זו יכולה להיות אחלה פיצה לבלייני קרליבך.
  • במידה ויהיו משלוחים אני לא רואה סיבה שלא אזמין מהם מדי פעם כדי לגוון.
  • עשרה שקלים לבקבוק זכוכית של קולה? לא נעים.
  • מה עם תוספות?
  • אם כבר יש להם תנור מטורף (עם הסקה פנימית וניחוחות עשן) וגם תבניות די עמוקות - אולי יום יבוא והם יעשו דיפ דיש?

סיכום:
מומלץ מאוד לנסות. בטוח שלא תתאכזבו יותר מדי ואולי אפילו תגלו את הפיצה החדשה שלכם.



קשים הם חייו של המבקר


קודם כל הרשו לי לציין את הבאות: הבלוג הזה אינו מקום להסתה, גזענות, עלבונות כלליים ועל רקע דת, מוצא, בחירות קולינריות וכו'. אם יש למישהו מכם ריבים פרטיים - אנא, קחו אותם למקום פרטי.

ועכשיו למנה העיקרית.

ביקורת היא דבר לא פשוט.
כל אחד יכול להתלונן, אנשים עושים את זה בפייסבוק, בטוויטר, ברחוב, בטוקבקים בכל מקום.
עוד יותר קל להתלונן על אוכל - זה הרי עניין של טעם, כל אחד יכול לאהוב או לא לאהוב משהו, לכל אחד יש דיעה ופה וידיים ועיניים וטעם נרכש וכו'.
כאן במערכת אוכל בחוץ אנחנו מבינים שעסקים הם רגישים מכמה סיבות:

  • מדובר בפרנסה של אנשים. ביקורת שלילית יכולה להרע לעסקים.
  • אלה בפרוייקטים אישיים. לכל עסק טבח \ שף \ בעלים \ מישהו שאיכפת לו.
  • בכלליות אף אחד לא אוהב ביקורת, במיוחד אם היא שלילית.
  • לפעמים הרבה יותר קל לזעום על אחרים מאשר לבדוק אם משהו לא בסדר בעסק שלך.
  • חשש שמנסים לחבל לך.

בגלל שכל הנ"ל ברור לי, אחד העמודים הראשונים שפתחנו בבלוג היה: מספר הבהרות למען שמנו הטוב והצנוע (אפשר למצוא אותו בסרגל למעלה תחת השם "לציבור הנפגעים").

אני מעלה את הנושא מכיוון שלאחרונה אנחנו מקבלים יותר ויותר תגובות זועמות מאלמונים שמתלוננים על סיקורים שלנו.
אני מאמין שלקבל ביקורת אלמונית זה קצת פחות אמין מלקבל תגובה אמיתית מטעם המסעדה.
אם היו כותבים לי במייל או אפילו מגיבים בגוף הפוסט בטענה שכך או אחרת, בואו לבדוק, נדמה כי טעיתם - הרי זה מעמיד את העסק במקום מכובד ומכבד את לקוחותיו.
כך גם אני.
אם אתם מרגישים שפוסטים עושים לכם עוול - אל תסתתרו מאחורי האלמוניות.
אתם מוזמנים לכתוב לנו, להגיד שכך או אחרת, או אפילו לנסות לבדוק על מה מתלוננים.
אם האשימו את הצוות שלכם ביחס מזלזל, אולי עדיף לעשות ישיבת צוות ולהזכיר לאנשים להיות נחמדים?
אם כתבו עליכם ביקורת חיובית וציינו משהו אחד לרעה, אולי כדאי לבדוק את המשהו הספציפי הזה במקום להשאיר תגובות מאיימות או נעלבות מטעם?

אני לא מציין את הביקורות הספציפיות שמקבלות יותר מדי יחס לאחרונה כדי לא להלבין ברבים עוד יותר את פניהם של העוסקים במלאכה, אני בטוח שכל אחד יודע בדיוק כמה פעמים הוא נכנס מאותו IP ומה הוא כתב.
למעשה אין שום צורך לכבס כביסה מלוכלכת על פני הבלוג.
אממה, הבלוג הזה הוא פרוייקט אישי של אנשים, בדיוק כמו מסעדה, בית קפה, עגלת בורקס וכו'.
זכותנו לכתוב מה שאנחנו רוצים.
העובדה שאתם יכולים בקלות למצוא אותנו באינטרנט מעידה על מיקום גבוה מבחינת מנועי חיפוש, משמע תוכן איכותי ודירוג גבוה. מה נפקה מינך? אולי זה אומר שאנשים אחרים יכולים לבוא ולראות תגובות לא נעימות בתחתיתו של פוסט כזה או אחר, ולקבל רושם מוטעה.
אם הרושם הוא מוטעה בפוסט ואתם טוענים שיש טעות - אל תתביישו, לבוא ולהזדהות רק יוסיף לכם כבוד.

כמקרה מסכם אציג שני פנים לאותו המטבע:
  1. עזרא ובניו על האש: מזללת השיפודים הותיקה מקבלת ביקורות נוראיות כבר שנים על גבי שנים, בכל פלטפורמה קיימת. למעשה הביקורות משבחות - מה שמלכלך הוא תגובות וטוקבקים של גולשים מטעם, לרוב מתחרים (באזור הקרוב לעזרא ובניו יש יותר מדי מקומות דומים שלא צולחים). מי שמכיר את עזרא יודע מה טוב. המקום ייחודי מאוד ומשרת קהל ספציפי שבא בהמוניו. האם בעזרא מתרגשים? כנראה שלא.
  2. מוזס. הרשת הפורחת שמצמיחה סניפים ומדפיסה שוב ושוב תפריטים חדשים. נדמה כאילו אין להם כיסא ריק בכל שעות היממה בכל ימות השבוע. עם זאת - מלא תלונות נרשמות על המנות שנהיות קטנות יותר, מנות אחרות שנעלמות מהתפריט, המחירים שעולים, טעמים שמאבדים את קסמם עקב דילול רטבים והסרת רכיבים. האם למישהו במוזס איכפת? כנראה שלא.
נדרש בטחון עצמי כדי לא להתרגש מביקורות.
יש צורך באמון במה שאתה עושה, בצדקת הדרך או לחליפין בזה שטעויות אפשר לתקן.
ואנחנו? אנחנו סתם עוד בלוג באינטרנט.

יום ראשון, 3 ביוני 2012

משהו מתוק

אני מחשיבה את עצמי לבן אדם של מלוחים. בניגוד לרוב האנשים שאני מכירה, אני הייתי מעדיפה ביסלי על שוקולד בכל עת. למרות זאת ואף על פי כך, גם לי לפעמים מתחשק משהו מתוק.

הרבה אנשים שואלים אותי איך אני יכולה לחיות בלי שוקולד בתור טבעונית. אז קודם כל אני אומרת להם שאני בכלל בן אדם של מלוחים, ואז אני מסבירה להם שיש מלא שוקולד שהוא לא חלבי ושטבעונים יכולים להנות ממנו. שוקולד מריר, כמובן- אחת מאבני הייסוד של התפריט הטבעוני, מגיע בשלל סוגים, תוספות ואיכויות.

אבל אני גיליתי מה אני באמת אוהבת: שוקולד צ'יפס. כן, מהסוג הכי מעאפן וזול. שוקולד צ'יפס הם פרווה, כנראה בשביל שיוכלו להתאים גם לאוכלוסיות שומרות הכשרות על שלל קינוחיהם. אני אוהבת מאוד להשתמש בצ'יפסים בצורות קצת לא קונבנציונליות (עוגיות, עוגות, מאפים וכדומה) אלא בתור תוספת מתוקה לארוחות הבוקר שלי או סתם למתי שבא לי משהו מתוק (וזה לא קורה הרבה). משהו בגודל ובמרקם שלהם הופך אותם להרבה יותר נוחים (לעצלנית כמוני) והרבה יותר כייפים. 

שיבולת שועל עם בננות ושוקולד צ'יפס

אני לא כל כך טובה עדיין עם דייסות קוואקר (שעד לא מזמן בכלל הגעילו אותי) אבל הגעתי למסקנה שאני חייבת להתחיל להתנסות איתן כי הן באמת יכולות להעשיר ולגוון לי את הבוקר. 

חלב סויה, בננה, שוקולד צ'יפס

לפעמים סתם בא לי את הדבר הכי פשוט: חלב סויה, בננות מיובשות וכמובן הצ'יפסים שלי. כמה פשוט, ככה טוב.

שוקולד צ'יפס וחמאת בוטנים על לחם קלוי

כל מי שמבין משהו במשהו יודע שחמאת בוטנים ושוקולד זה שילוב מנצח! תוסיפו לזה צנים שכרגע יצא מהטוסטר ויש לכם נשנוש בלתי נשכח.



פירות על קורנפלקס בחלב סויה

עוד דבר שיכול להמתיק את ארוחת הבוקר הם כמובן פירות,  שאני לפעמים מוסיפה לקונפלייקס-הבריא-של-הבחורות-שלי כדי להעשיר אותו ולהפוך אותו לקצת יותר מעניין. 

















טוב, ממש עשיתי לעצמי חשק למתוק...אני הולכת לשפוך לי כמה שוקולד צ'יפסים בקערית.
נתראה בפוסט הבא (:
ליוי
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג