שיפודי זיקה

בשבת בבוקר התעוררתי עם רעב עצום למשהו.

לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה, אבל כן ידעתי שאני מאוד רעב. שיחה קצרה בין בני זוג העלתה שאין לנו מקום שאנחנו מסכימים עליו וזה כמעט ופגע בשלם הבית.

אחת האופציות שהעלתי הייתה זיקה או שיפודי זיקה אם תרצו.

משום מה החצי השני שלי לא ששה לאכול שיפודים לארוחת בוקר, לך תבין.

חומוס שמצדיק ביקור

בסופו של דבר כן הגענו לזיקה, זה עדיין היה כמו ארוחת בוקר בשבילי, אפילו שהשעה הייתה שעת אחר צהריים. לא אכלתי שום דבר לפני. בעצם סליחה, אכלתי חתיכת חלה.
אספנו את הבולס בדרך ונסעדנו אל המקום האהוב אל המזון האהוב עם כל הנשמות האהובות.
מצאנו חניה במרחק דקה הליכה והתקדמנו אט אט בשמש.
חנות צעצועים סמוכה הציבה בחוץ מכונה לבועות סבון והן נצצו וריחפו ומילאו את הרחוב.

פותחים שולחן, וזו רק ההתחלה

זיקה חמדאן ישב בעצמו באחד מצמד השולחנות בחוץ, בירכתיהו לשלם ונכנסו פנימה אל החלל הממוזג.
שניה אחרי שהתיישבנו החלו להעיף לכיווננו צלחות וצלוחיות, חומוס, פיתות, פלאפל, צ'יפס, סלט וסלטים.
הזמנו את הפריטים הבאים:

• שיפודי כבש
• שיפודי "אדום"
• שיפודי פרגית
• חציל בגריל
• בקבוק ליטר וחצי של קולה זירו

זו לו אותה תמונה של חומוס, אבל היא דומה

אני מקווה שתבינו אבל בשניה שהאוכל האמיתי הגיע אני הפסקתי לצלם.
השיפודים, החצילים, העובדה שלא אכלתי כלום מהבוקר, כל אלו ועוד גרמו לי לשכוח מזה שיש לי בלוג אוכל לתחזק.
כן, ברור שזה לא מקצועי מצידי, אבל כשרעבים המקצוענות עוברת למושב האחורי.
ישבנו ונישנשנו ובלסנו ובלענו ונהנינו מכל רגע.

כדורי פלאפל קטנים ומוצלחים

החציל היה כ"כ מוצלח שהזמנו עוד ועוד ממנו.
החומוס גם זכה להצלחה דומה.
יש הטוענים שהחומוס כ"כ טעים מכיוון שהוא מגיע מהחומוסיה של אחיו של זיקה, אבו מרואן המפורסם.
בכל מקרה, הסיבוב הראשון של החומוס הצ'יפס והסלטים הוא על חשבון הבית (במידה ואתם אוכלים גם מנות עיקריות.
יש גם כרובית מטוגנת עם לימון מעל אבל לא תמיד מוציאים אותה. מומלץ לשאול, לפעמים תאלצו לשאול ולבקש כמה וכמה פעמים, אם תיפלו על יום טוב תוכלו אפילו לקבל קצת הביתה (אצלי זה נגמר בדרך).

היה לי העונג לאכול את רובו

שיפודי זיקה פותחים בסביבות עשר בבוקר וסוגרים לקראת ארבע לפנות בוקר.
בשעות הללו הם לרוב מלאים, אבל אף פעם אין המתנה ארוכה מדי.
עוד דבר שחשוב לציין הוא שבאף אחד מביקוריי הרבים שם לא נתקלתי ביום רע. הדבר הכי רע שיכול לקרות הוא שמרוב עומס ישכחו מנה או שיהיו עיכובים, אבל כל אלו רגעיים ולא משפיעים על איכות האוכל וחביבות האירוח.
המקום עצמו פשוט, לא גדול מדי, אבל תמיד תמיד מספק את הסחורה.

החומוס הוא תמיד הראשון שנגמר

ועכשיו לחשבון:
החשבון שלנו יצא 222ש"ח לשלושה סועדים.
מדובר ב74ש"ח לסועד, וזה אחרי שהמלצרית טעתה בחישוב פעמיים לטובתנו ואנחנו בחביבותנו תיקנו אותה וגם הזכרנו מנות שהיא פיספסה.
בחישוב גס מדובר בשני שיפודים לאדם, חומוס, סלטים, פלאפל, צ'יפס, שתיה וחציל בגריל עם תוספות חוזרות והכל בשבעים וקצת שקלים.
התיאורים שלי באמת לא עושים חסד לכמויות המזון שהגיעו לשולחן ונאכלו ללא הפסקה.


אם אינכם מכירים את תחום השיפודים, הרשו לי לספר לכם שכיום מקומות שמחשיבים את עצמם לטובים או סתם עפים על עצמם נוטים לקחת בממוצע כ70ש"ח לזוג שיפודים (כבש\עגל), וזבמקרים הלא טובים זה אפילו לא כולל תוספת כלשהי.
עם חשבון שכזה - יצאנו מרווחים מכל הכיוונים, וזה עוד לפני האיכות הטריות והטעם.

מוזס, תהיו בריאים

לדעתי כמות הפעמים בהן אכלתי מוזס במשלוח או בסניפים השונים היא מוגזמת.
היא מוגזמת לאור העובדה שיש לנו רק פוסט אחד שנושאו הוא מוזס והוא אפילו לא שלי.
עוד סיבה לכך שהיא מוגזמת היא שפשוט לא מגיע להם, היתה תקופה יפה אבל לצערי היא נגמרה.

ירח הדבש הארוך מאוד הזה התחיל להגיע לקיצו עם עליות המחירים, ירידת רמת השירות, התכווצות המנות (תחת תירוץ של ארוחות בריאות יותר), עיצוב מחודש של אריזות משלוח בכדי שיכילו פחות ופחות מאותם סוגי מזון, מדיניות שעושקת ממך עוד ועוד כסף בשביל קצת קטשופ בשקית.
לאחרונה, הקש ששבר את הגב שלי - הסרת \ שינוי מנות שאני אוהב.

שיפודי פילה הבקר המדהימים נעלמו.
רוטב הקיסר השתנה וכעת יש לו טעם רע יותר מבעבר (אני חושב שקיצצו בכמות האנשובי).
כריך הפורטובלו שינה את צורתו וטעמיו.
כריך הפילדלפיה הוחלף בפילי צ'יז סטייק הנחות ממנו בהרבה.
אגב, כריך הפילי צ'יז משום מה ירד מתפריט המשלוחים - אבל במקומו הופיע משהו שלא היה בביקור האחרון שלי במוזס (לפני פחות מחודש), שניצל בלחמניה עם רוטב מרינרה ומשהו שטוענים שהוא "קרם מסקרפונה".
חדי עין ישימו לב שיש פרגית חדשה בסגנות BBQ טקסני, שמחליפה את העוף המושחר ז"ל ואת המנה ההיא עם הפירה שכבר לא קיימת כי למה לתת פירה בחינם.

אם כבר בתופסות עסקינן, אז בארבע מתוח חמש הפעמים האחרונות שאכלתי מוזס - הצ'יפס לא היה משהו.
כשאני אומר לא משהו אני מתכוון שהצ'יפס של מוזס שבעבר היה מצדיק ביקור במקום הפך לשילוב בין רטוב (גם במסעדה, לא רק במשלוח) ללא מוכן כלל.

ונקנח במנה ראשונה חדשה שמגישים רק במסעדה: מקלות מוצרה בפירורי לחם.
המנה עצמה סבירה, הרוב שמגיע איתה הוא (אם אינני טועה) אותו רוטב של השניצל בלחמניה, שהוא טיפה תפל, מזכיר את הצנצנות של הרוטב שדוריטוס מוכרים אבל פחות חריף, בקיצור סתם עוד רוטב תעשייתי.

נקודת האור היחידה שנותרה במוזס היא הקוקטיילים שבלילה הופכים למוזלים ומחליקים נחמד בגרון.
אמנם הם מעט מיימיים (יותר קרח כתוש ממשקה) אבל הם כרגע יותר טובים מהאוכל (אלא אם אתם רוצים לדון בהמבורגרים - אותם אני לא אוכל).

מתרחקים מת"א 2 - סדנת בשר בניר צבי

הפעם ממש השקענו בכם הקוראים, ונסענו לסדנת בשר "דרום אמריקה" המתקיימת אחת לחודש במושב ניר צבי.
הישוב מרוחק כחצי שעה מת"א וסמוך לבית דגן - תוכלו וודאי לאתר אותו בGPS הקרוב לביתכם.
הסדנה מציעה הסברים על אומנות צליית בשר על גחלים, בתוספת הדגמות וטעימות.
למעשה זה סוג של אכול כפי יכולתך, רק בתוספת האקט הלימודי - יש באיזור מקומות נוספים בהם ניתן לבלוס כפי יכולתך כמו "רק בשר" וNG ומעניין היה לבחון אותם מול "דרום אמריקה".


הגענו למקום בשעה הייעודה ואת פנינו קיבלו בקבוקי יין.
לאחר כ20 דקות של שיחות חולין בינינו (בעיקר עבודה ו"מתי לעזאזל נאכל" וכאלה) החלה הסדנה.
בעלת המקום הסבירה שהסדנה כבר הפכה למסורת חודשית, ומדובר בחזון של המשפחה לחנך את הישראלים להפוך מהישראלי הנפנפן המצוי למקצוען ברביקיו. היא המשיכה קצת בהסברים על ההיסטוריה של המקום, ופינתה את המקום למנחה הערב, עופר.

עופר היה בעברו הייטקיסט, אולם הוא הגשים את החלום של רבים ועשה הסבה למומחה בשר ישראלי, אחרי שנים בהם הוא התעסק בצורה זו או אחרת בשיווק והכנת בשר במקומות שונים.
ניתנה לכל אחד חתיכת בשר קטנה של 20 גרם כתף טלה כדי שלא נשתגע בתוספת הבדיחה "נו,שבעתם כבר?" ועברנו לתוכנית האומנותית.
השיעור הראשון בחצר היה באיך להדליק מנגל - צריך לבחור פחמים איכותיים, עדיף להדליק אותם בנפרד וללא עזרת דלק, כל סוג בשר צריך מידה נפרדת של חום וכו'
אני בעיקר התרכזתי בתמונות הבאות שצולמו באדיבות ידיד הבלוג ב.ל.



















לאחר השיעור התיישבנו שוב ליד השולחנות, והוגשו לכל אחד 2 חתיכות אמפנדס ופרוסות בגט מתובל בצ'ימיצ'ורי.
כבוגר מקומות אכול כפי יכולתך רבים ניסיתי להמעיט באכילה, ולא לצאת מופסד, אך בשלב זה הרעב גבר עלי וטרפתי את 2 האמפנדס שהוגשו.


עופר המשיך לתת טיפים למארח על האש (חשוב להתחיל בזמן כדי שהבשרים יוגשו בזמן, ואנשים לא יתחילו לזרוק עקיצות על מתי מוכן שיגרמו לך לרצות לזרוק אותם מהבית, חשוב שיהיה מספיק בשר מפני שהמחסור הוא האויב הגדול ביותר של ההנאה)
אנחנו מצידנו המשכנו לרייר.

לאחר מספר דקות הגיע סוף סוף הרגע הראשון המיוחל - מנת הבשרים הראשונה הוגשה וכך זה נראה :




כמו שהקרניבור המתחיל וודאי יכול לראות בתחילה הוגשו השחקנים המשניים בחגיגה : הקבבים, הנקניקיות והפרגיות.
הפרגיות גנבו את ההצגה בהפרש ניכר - הן היו טריות, עסיסיות, מתובלות היטב והשאירו טעם של עוד ועוד.
הנקניקיות (צ'וריסוס אלא מה) והקבבים היו נחמדים, אם כי בהחלט לא היו באותה רמה, ונטרפו עד תום לאחר סוף עידן הפרגיות.

לאחר שנרגענו קצת יצאנו לשיעור נוסף בחצר, והפעם עיקרו היה - איך לחתוך נתח בשר עסיסי במשקל 3 קילו (דק וישר בתנועה מלאה) מצורפת תמונה של הנתח המקורי לפני ואחרי שאדם פשוט ניסה לבצע בו את זממו.




לאחר השיעור הזה חזרנו למקומותינו ושוב בדיחה - על השולחנות ישבו סלסלאות מלאות בחסה ומספר פרוסות עגבניה.
יש לחבר'ה האלה מניר צבי חוש הומור בריא.

המשכנו בשיעור עיוני על נתחי הבשר השונים וחתיכות גדולות של אנטריקוט וסינטה עברו מיד ליד (החתיכות היו נאות לצערם של כולם) בעיקרון הוסבר שיש 3 סוגים עיקריים של חלקי פרה המתאימים לצלייה מהירה על האש (ולא לבישול איטי בתנור לדוגמא) - האנטריקוט, הסינטה והפילה.
האנטריקוט הוא הקל ביותר להכנה ולא צריך להתאמץ איתו הרבה - פשוט לזרוק אותו על האש, לתבל לאחר ההורדה במלח\פלפל והשומן שבנתח כבר יעשה את העבודה. הסינטה והפילה הם חלקים יותר בעייתיים להכנה - צריך באמת לדעת מה עושים איתם, ובמיוחד שמדובר בפילה שהוא הבשר הרך ביותר, אבל די תפל בפני עצמו ולכן משלבים אותו תמיד עם רוטב שהכינו במיוחד בשבילו.

לאחר ההסברים המעניינים הללו הגיע הרגע שכולנו ציפינו לו - הבשר האמיתי הגיע.
לשולחן הגיעו תקרובות המכילות נתחי אסאדו שבושל במשך מספר שעות טרם בואנו ונתחי האנטריקוט שנבצע רק זמן קצר קודם לכן. האנטריקוט היה אחד הטובים שאכלתי זמן רב, והיה עשוי בדיוק במידה הנכונה. האסאדו לעומתו קצת איכזב והיה יבשושי, למרות שבגילוי נאות אני חייב להודות שאני לא חובב גדול של אסאדו.

לאחר מכן היה עוד צרור טיפים שימושיים של עופר (צריך להיות נדיבים עם הכמות אנטריקוט שקונים לעל האש ולא לסמוך על זה שילדים למשל לא יאכלו, כי הם יעשו לך דווקא וירצו לאכול בכל זאת, ולא יהיה נעים לך להכות את הילד ליד ההורים שלו)
הוא גם ענה על שאלות (עצם כשרות הבשר לא אמורה לפגוע בטיבו, אם מבצעים את המלחת הבשר כמו שצריך)

לסיום הפרק הבשרי בארוחה הוגשו לכל אחד חתיכות אישיות של סינטה (מדהים) ופילה (תפל כפי שלמדנו בסדנה, קיבל טעם רק בתוספת רוטב צ'ימיצ'ורי)
עופר הכריז בגאווה שכל אחד אכל בממוצע 800-900 גרם בשר, וכולנו התגאינו בעצמנו וקיווינו שאפילו עברנו את הקילו.

עברנו לשלב הקינוח, שעשה כאב ראש לעופר, שהיה צריך לשמור על כשרות.
במהלך אחת הסדנאות עלו על פטנט - ניתן לצלות על האש בננה בקליפתה, לבזוק עליה אחר כך שוקולד ולהגיש.
אני פחות אהבתי את הקונספט הזה, אבל יש אחרים שכן נהנו.

בסוף שילמנו את שכר הלימוד שלנו (230 ש"ח) בחנות המפעל, בה יכלנו גם לרכוש מוצרי בשר ומנגל שונים - מכיר אנשים שיצאו משם עם עוד 400 שקל פחות בארנק, אך עוד מספר קילוגרמים לא מבוטל של אנטריקוטים איכותיים בשקית.
בנוסף קיבלנו חוברת למזכרת, שהיא בעצם סיכום של הנלמד בסדנה בתוספת מספר מתכונים נבחרים לעל האש כמובן.

בסך הכל היה מאוד נחמד - היו אחלה אנשים גם מצד המשתתפים וגם מצד המארגנים שהיו אדיבים וסבלניים אל מול ההמון זועם. רוב הבשרים היו באמת משובחים, וניכרה המקצועיות של המקום בדבר הלא טריוויאלי שנקרא בשר.
מהצד של הרעיונות לשיפור הייתי מציע למשוך פחות במתח את האנשים - עברו בערך שעתיים מהרגע שהגענו, ועד שהגענו לנתחי הסטייק שבשבילם למעשה התכנסנו כולנו, ובשלב זה חלק מהאנשים כבר היה די שבע מכל שאר הדברים שהוגש קודם.
כמו כן אולי כדאי לחשוב על עוד רעיונות לקינוח (למרות שכפי שציינתי קודם חלק מהאנשים כן אהבו אותו)

יצאנו מהמקום עמוסים לעייפה בבשר ומרוצים - להתראות בחגיגת הבשרים הבאה..