‏הצגת רשומות עם תוויות עדשים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עדשים. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 10 בינואר 2016

Village Green Tlv | הסגירה הגדולה

הרשו לי להרשות לעצמי.

לפני שבועיים הייתה הפעם האחרונה שאכלתי בוילג' גרין, הסניף התל אביבי - זה שברחוב יהודה הלוי.
לפני שבועיים הייתה גם הפעם הראשונה שאכלתי בוילג' גרין ונהניתי בטירוף.
להגנתם יאמר שבפעמים הקודמות האוכל היה נסבל, סביר, אכיל, או מושלם - אם אתם מעדיפים אוכל שבו הטעמים היחידים הם של המוצר הגולמי, ללא תיבול, בלי טעמים מיותרים, נקי.

להבדיל משאר הפעמים בהן אכלתי במקום, אותה פעם לפני שבועיים הייתה שונה מאוד.
ראשית, הרשו לי להחמיא איפה שצריך: היה מדהים, הכל היה טעים, כל הטעמים היו מדוייקים, ויתרה מזאת, היה שפע של מזונות נחשקים מוצגים בבופה ועפתי על כולם.

החיסרון של הפעם האחרונה היה בעיקר היעדר המשקאות הקלים שהיו בעבר במקרר, מה שגרם להרים גבה בתהייה.
התדהמה התחלפה בהבנה כשחזרנו כדי לאכול צהריים, לפני מספר ימים ממש, וגילינו שהמקום סגור, ושהשלטים שלו הוסרו. מכיוון שלא הייתה הודעה מוקדמת, ולא פורסם כלום באתר או בפייסבוק - התקשרתי אל אחד הסניפים ואמרו לי שאכן המקום נסגר סופית.

כאן תוכלו להתרשם מהתמונה האחרונה שצילמתי במקום:




פעם ראשונה שהיה ממש טעים פה.

A photo posted by אוכל בחוץ (@food_out) on

יום ראשון, 8 במרץ 2015

Taj Mahal | Amsterdam

את מסעדת טאג' מאהל האמסטרדמית גיליתי במקרה באפריל האחרון. נסעתי בטראם וראיתיה מהחלון.
איכשהו בביקור ההוא לא הזדמן לי לבקר בה, אבל כדי להשביע את תאוותי רצתי אליה חיש מהר בביקור אחר שלי בבירת הצ'יפס והעישונים האירופאית.
חמוש באייפון ורעב מפתיע - התלוויתי ע"י שני חברים משובחים אל המסעדה אותה הכרתי רק בעודה מתרחקת בזווית העין.

אני אתן לעיניים היפות שלכם להחליט אם האוכל טוב, אני רק ארמוז שכן, הוא טוב, והוא אפילו יפה.
זהו, לא סיפור ארוך, אבל על ארוחות כאלה אין להכביר במילים, המזון שיוצא מהמטבח ההודי הוא משהו שצריך לטעום מכיוון שאדם זר לא יבין זאת.

לסקרנים מביניכם אציין שהמסעדה נמצאת ליד מפעל היינקן, ובפתחה של כיכר ירוקה. אפשר לשבת ולהינות גם ביום חם (גגון ומאווררים) וגם ביום גשום (גגון וחימום), ובעיקר אם לרגע יש איתכם מישהו שלא אוהב אוכל הודי - אפשר לשלוח אותו למסעדת Nam Kee שנמצאת ממש מעבר לקיר.

פאפאדאם של הלייף 




צ'אנה מסאלה שכולם אוהבים
צ'אנה מסאלה שכולם אוהבים



הלו גובי - כרובית ותפוחי אדמה



האורז הטוב
אורז טוב שווה מאה מילים



דאל עדשים של טאג' מאהל
 דאל - תבשיל עדשים




הצלחת שלי נראית טוב ושלכם לא | טאג' מאהל | אמסטרדם
הצלחת שלי נראית טוב ושלכם לא | טאג' מאהל | אמסטרדם

יום שלישי, 4 במרץ 2014

סאלם בומביי: טאלי צמחוני

מכיוון שבשבעות האחרונים אני נצמד באדיקות למזון צמחוני - בביקורי האחרון בסאלם בומביי הלכתי באופן מתבקש על הארוחה הצמחונית.
על הצלחת היו:
  • אורז צהוב
  • דאל (נזיד עדשים)
  • תבשיל עדשים
  • תבשיל אפונה
  • ירקות חריפים
  • תבשיל חומוס
  • כרובית בקוקוס
  • חצילים
אחלה צלחת שבעולם, לא ככה?

ארוחה צמחונית של סאלם בומביי
ארוחה צמחונית של סאלם בומביי

מכיוון שאני פוקד את המקום כבר שנים ואוכל תמיד את הארוחה הבשרית - ישר הרגשתי בחיסרון.
החיסרון לא היה העוף והבקר עצמם (בקר יש לעיתים רחוקות אבל הוא טעים מאוד) אלא הטעמים של הרטבים בהם הבשרים מגיעים: טיקה, קארי ומסאלה עם טעמים חזקים, ייחודיים ומופלאים.

העיקר בסיפור הזה הוא לאו דווקא שחסר לי בשר - אם היה טופו או אפילו ירק כלשהו שמגיע ברטוב של הבשרים הייתי יכול להיות המאושר באדם.
בלי שום קשר למחסור הספציפי, הארוחה הייתה טעימה מאוד, מומלץ.

יום רביעי, 26 בפברואר 2014

חדשות טובות מבית סאלם בומביי

לכל מי שהיה עצוב על כך שהמסעדה ההודית האהובה עלינו סגורה בימי שישי - יש לנו חדשות מצויינות!

מעכשיו ניתן למצוא דוכן של סאלם בומביי בשוק האוכל שבמתחם התחנה, בימי שישי, בין השעות 10:00-15:00

הולך להיות תענוג.


יום שלישי, 4 בפברואר 2014

סלאם בומביי | אחד בלב אחד ביד

מטרת הפוסט הזה היא בעיקר להזכיר לעצמי עד כמה אני אוהב לאכול בסלאם בומביי.
אני אוהב לאכול שם, אבל גם לא איכפת לי לקחת את האוכל שלהם הביתה \ לעבודה בחמגשית.
המזון אמנם מאבד את הצורה והיופי, אבל הטעם נשאר בדיוק אותו הדבר, ואולי אף טעים יותר כי זה נותן אפשרות לטעמים להספג אחד בשני.
למטה תוכלו לראות שתי תמונות של אוכל מדהים.
אתם בוודאי תוכלו לנחש מה נאכל במקום ומה הגיע בחמגשית.

עוף, בקר, כרובית בקוקוס, חצילים, קישואים, ירקות חריפים, אורז ועדשים מעל.
עוף, בקר, כרובית בקוקוס, חצילים, קישואים, ירקות חריפים, אורז ועדשים מעל.


עדשים ירוקות, אורז, כרובית בקוקוס, ירקות חריפים ושני סוגי עוף
עדשים ירוקות, אורז, כרובית בקוקוס, ירקות חריפים ושני סוגי עוף.

יום שלישי, 4 ביוני 2013

סאלם בומביי | אם כבר הודי אז עד הסוף



בוודאי שמתם לב שיש היום אווירה הודית בבלוג.
אם כבר אנחנו במטבח הנהדר הזה, אי אפשר בלי לתבל בפוסט על אחד המקומות האהובים עליי בעולם.

בתמונה מטה תוכלו לראות שתי כוסיות של צ'אטני ולצידן שני לחמי פאפאדאם.
את השאר אתאר לפי כיוון השעון: ירקות חריפים, תבשיל בקר, עוף מסאלה ועוף טיקה, תבשיל כרובית וקוקוס, חצילים וקישואים. במרכז נחה ערימה יפיפיה של אורז שבתוכה מסתתר דאל וגם עדשים ירוקות.

בתאבון!


צלחת עמוסה כל טוב | סלאם בומביי
צלחת עמוסה כל טוב | סלאם בומביי



פוסטים קודמים על סלאם בומביי:



יום רביעי, 27 במרץ 2013

סאלם בומביי | פתוחים בחג

התמונה הנהדרת שמתלווה לכתבה זו אמנם צולמה לפני שבוע, אבל סאלאם בומביי פתוחים בחול המועד (היום רבירי - ומחר, למשל) ככה שאפשר לבוא להתענג על כל הדברים האהובים.
יש מצב שאפילו נתראה שם, אבל אתם לא תזהו אותי כי אני אהיה עם כובע.
סתם, אין לי כרגע כובע, אבל רוב הסיכויים שאנחנו פשוט לא מכירים.


עוף טיקה, קארי, מסאה, כרובית קוקוס, ירקות חריפים, אפונה, דאל, עדשים.


בתמונה הנהדרת אתם יכולים לראות עוף בקארי, עוף טיקה ועוף מסאלה, עם אפונה, קישואים, ירקות חריפים, כרובית בקוקוס וקרקר פאפאדום. במרכז יש אורז נהדר, מעליו דאל ומעליו עדשים.
בצד מבצבצת קערית צ'אטני קוקוס ליד פחית ספרייט.
אלה הם החיים הנהדרים.

אם אתם אוכלים כשר בחג אז סליחה מראש ותיזהרו מהמרור.
אבל בלי רגשות אשמה, אנחנו אוהבים את כולם ושכל אחד יאכל החג הזה את מה שבא לו, כי חירות והכל.



פוסטים קודמים על סלאם בומביי:

אז תהיו לי בריאים ותאכלו טוב, כי אחרי החג הזה מי יודע מתי יצא לנו לאכול שוב.
שלא לדבר על ימי עבודה קצרים של שבע שעות בלבד במקום תשע.
חירות של ממש.


יום חמישי, 14 במרץ 2013

סאלם בומביי | אוכל הודי עם נשמה

זה פוסט קצר על ביקור קצר ומדהים.

צהריים של יום חמישי (או רביעי?), תופסים מונית מהעבודה כדי לסעוד באחד המקומות הטובים בעיר.
אני לא אכביר במילים על סאלם בומביי (אבל יש לינקים בתחתית הפוסט אז אתם יכולים לקרוא דברים שכתבתי בעבר).

אנחנו מגיעים וכרגיל מתקבלים בחיוך וזרועות פתוחות.
מלבד הלל ורינה גם הילדים נמצאים, עסק משפחתי של אנשים עם לב חם ומטבח מפנק.



צלחת טאלי | סלאם בומביי | אורז, דאל, עדשים, עוף, חצילים, כרובית, קוקוס, ירקות חריפים, אפונה


על הצלחת שלי: אורז, דאל, עדשים, שלושה סוגי עוף (קארי, טיקה, מאסאלה), תבשיל אפונה, חצילים קלויים, כרובית בקוקוס, ירקות חריפים.
לצד הצלחת יש פאפאד קריספי (ששברתי מרוב רעב ודחפתי מהר לפה עם קצת) צ'אטני מדהים שאי אפשר לאכול ממנו מספיק.

האוכל שלי נגמר תוך דקות, מדהים כמה שזה טעים.


סלאם בומביי | צלחת ריקה של אדם שבע

יום חמישי, 28 ביוני 2012

בורגוס בר - רמת החייל

בשעת צהריים מוקדמת לפעמים צריך לחכות בעוד האחמ"ש העסוק למראה צופה במלצריות מתרוצצות ומנקות שולחנות ורצפות במהירות מספקת עבור הלקוחות הרעבים מחצי יום העבודה הקשה שעבר עליהם, והדרך נטולת המזגן למסעדה.

ברוך השם על כך שהוצבו ספסלים מרופדים באזור הציפיה.

הלכתי עם אחותי לאכול ב1 בצהריים והיה די מלא, אבל עד שסיימנו נהיה די ריק.

הושיבו אותנו בתוך תא מרופד שיכול להכיל כ6 אנשים כנראה, זה היה נחמד.
לקח כ10 דקות עד שבאו לקחת הזמנה כתגובה למבטים מלאי מסכנות ורעב.

הזמנו שתי עסקיות, אחת (שלי) שכללה מרק עדשים, צ'יקן בורגר ופירה כתוספת.
(הסיבה לצ'יקן בורגר, היא שבפעם הקודמת שאכלתי שם הזמנתי המבורגר רגיל שמאוד הזכיר את ההמבורגר של בורגר ראנץ', ולא שיש בזה בעיה - זכרונות ילדות נפלאים וכו', אבל 48 ש"ח זה קצת הרבה בשביל זה, שקלתי גם סלט קיסר, אבל הוא בעסקית שעולה 10 שקלים יותר משום מה).

צ'יקן בורגר ופירה

הצ'יקן בורגר היה בעצם חתיכות חזה (?) עוף בתוך לחמניה עם הירקות הרגילים של ההמבורגר, העוף היה טעים, קצת חרוך ,אבל זה לא דבר נוראי. הפירה היה חמאתי ולא גרוע, למרות שאני מעדיפה עם גושים.

מסיבות של סקרנות, הזמנתי לחמניה נטולת גלוטן - מה שהתברר כטעות - זה בעצם פנקייק בצורת לחמנית המבורגר שלא מספיק גדול כדי להחזיק את ההמבורגר , כמו שהזהירה אותנו המלצרית בעודה מגישה לנו את האוכל (למה לא עושים אותה גדולה יותר, תהתה אחותי).

מרק עדשים


העסקית השניה כללה סלט אסייתי, המבורגר צמחוני (שמשום מה, יחד עם סלט הקיסר, לא נמצא בעסקית הכי זולה, אפילו שבתפריט הרגיל הוא זול יותר מההמבורגר הרגיל והצ'יקן בורגר) ותוספת של טבעות בצל.

צמחוני עם טבעות בצל

ההמבורגר הצמחוני עשוי מעדשים ועוד מיני דברים של צמחוניים, הוא לא קטן בכלל, והיא נהנתה ממנו מאוד ואף טוענת שהוא הטעים שבהמבורגרים הצמחוניים שהיא טעמה - יכול להיות. למרות שההמבורגר הצמחוני של מוזס נראה יותר המבורגרי.
טבעות הבצל היו סטנדרטיות.

סלט אסייתי

הסלט היה חביב. 
יש להם גם סלט ירוק שהיה די גרוע בפעם הקודמת שאכלתי שם.

הפלייסמט מתחת לצלחות היה של לוח הזמנים של משחקי היורו, תהיה - למה כולם בשעה כה מאוחרת (וזה לא שמוקדם יותר שם)? אני בטוחה שיש לזה סיבה.

ברקע, היה מסך מגע שמיטב מסעדות הגורמה בארץ מתעטרות בו, עליו ריצדו כ3 פרסומות של בורגוס ואוכל שיש בבורגוס, האנשים במסך נראו כאילו הם נהנים וכאילו הם דושבגים - כנראה זה קהל היעד, הסתכלתי מסביב, ואכן כך הדבר.

יום שני, 25 ביוני 2012

משלוח \ עסקית \ טנדורי

טנדורי: עסקית עוף קורמה ועוף טיקה מסאלה
החמגשית העליונה מכילה עוף קורמה, התחתונה עוף טיקה מסאלה

רבים הם הימים בהם אני רוצה לאכול אוכל הודי לארוחת צהריים ובכלל.
אמנם לא כולם מסכימים על המטבח ההודי, אבל מי שמתאהב בו כבר לעולם לא יוכל עוד לסרב לו.
רצה היקום והחלט במשרד להזמין את העסקית של טנדורי.
אם אתם קוראים ותיקים, בוודאי תזכרו אותם מסיקורים קודמים שלי, אם לאו - הנה פוסט אחד על טנדורי, והנה עוד פוסט טנדורי.

העסקית מגיעה בדמות חמגשית שלוש תאים, באחד אורז בשמתי עם תפוחיד אדמה מוקפצים, באחר תבשיל עדשים (דאל), בשלישי מנת העוף (יש גם אלטרנטיבה צמחונית וזולה יותר) ומגיע גם לחם נאן (שהיה יכול להיות צ'אפאטי אילולא היה מעט נפוח באחד הצדדים).
מחיר העסקית הבשרית הוא 35ש"ח, בעוד האופציה הצמחונית עולה שנקל פחות.
יש גם אפשרות לרול עוף טיקה או רול קבב כבש ב28ש"ח (עם מטבלים), עסקיות מרק ב20ש"ח (עם לחם בלבד) ועסקית שניצל עוף (מעט תמוה) ב25 שקלים.

וכעת לסיכום הארוחה:
  • תפוחי האדמה המוקפצים הוקפצו עם פלפלים, טאץ' לא רע.
  • אותם תפוחי האדמה היו בחציים לא מוכנים מספיק, כך ציינו רוב הסועדים.
  • עוף הטיקה היה פחות מוצלח מהקורמה. הטעם של הטיקה היה מעט מוזר בעקבות תיבול שהוביל למחוזות שונים מהצפוי, בשונה מפעמים אחרות שטעמתי רוטב טיקה מסאלה בטנדורי ובכלל.
  • עוף הקורמה היה מושלם.
  • האורז היה חסר טעם לחלוטין, אף על פי צבעוניותו (מזל שהיו טעמים אחרים לערבב איתם).
  • הדאל היה מעט סמיך ואף שנמצא כראוי בעיני רוב הסועדים הוא לא היה טעים כמו הדאל בסלאם בומביי ואפילו לא כמו זה בסאב קוץ'. מה שבטוח הוא שהוא היה פחות טעים מהדאל שאני עושה בבית. שוב, הכל עניין של תיבול.
  • למרות שהחמגשית נראתה קטנה, בסופו של דבר התפוצצתי, וסועדים אחרים שאינם מורגלים באכילה מופרזת אפילו לא הצליחו לסיים.
  • ביחס למחיר מדובר בארוחה לא רעה, גם מבחינה כמותית וגם מבחינת טעם שהיה לא רע בסופו של דבר. ייתכן ואם לא הייתי חולק את העוף שלי עם המסאלה הייתי מרוצה אף יותר.
מומלץ בהחלט לנסות.
גם עניין הרול נשמע מעניין ואחקור אותו בעתיד.
הייתי מעדיף לו היו יותר אפשרויות לבחירה, יש להם תוספות לא רעות שלא קיימות בעסקית הזו.
המבחר המצומצם אכן פוגע בגרגרנות אבל זה פתרון לא רע לארוחת צהריים הודית מוצלחת בגבולות המשרד.
אפילו המשלוח שהגיע בעזרת משלוחה לקח בדיוק שבעים דקות - כמו שציינו מראש וללא אכזבות מיותרות.

יום ראשון, 13 במאי 2012

לחזור הביתה

ימי הקיץ החמים (עוד לא שיא הקיץ אבל זה כבר מתחיל להעיק) מביאים איתם עייפות קשה.
הכל נעשה קשה יותר.
קשה יותר לקום, קשה יותר לצאת, קשה יותר לאכול, קשה יותר להרחיק ברגל, קשה יותר לנשום וקשה יותר הכל.

עוד דבר שקשה לעשות הוא לכתוב כאן בבלוג כי הרי הכתיבה מבוססת על כל הנ"ל, ואי אפשר לעבור חוויות קשורות אוכל אם כל הסעיפים למעלה מתקיימים.
בימים כאלה בא להשאר במיטה מתחת למזגן, אחר כך לעבור לספה, גם זה מתחת למזגן.
מדי פעם עושים טעות ומכבים את המגזן, אבל אז מדליקים אותו שוב.

עבודת הבלוג נעשית קשה יותר אבל למזלנו אנחנו עדיין צריכים לאכול לפעמים.
באחד מהימים האלה שבהם צריך לאכול יצא לי (למזלי הרב) לקפוץ לארוחת צהריים מאוחרת בסאלם בומביי.
היה תענוג, כרגיל, אף פעם לא יצאתי משם מאוכזב.


אוכל הודי


הפוסט הזה הוא סוג של התנצלות כי באמת שבזמן האחרון נהיה יותר ויותר קשה לשמור על כמות פוסטים שוצפת.
באמת שגם אני הייתי רוצה להכנס לפה ולקרוא פוסטים של הכותבים האחרים אבל לכולנו קשה כאחד.
כולי תקווה שתמצאו בליבכם מקום לסלוח לנו ולזרום בקצב האיטי של הקיץ, מסיקור לסיקור.

יום ראשון, 1 באפריל 2012

תבשיל צמחוני לנשמה

היופי הוא בפשטות
ירקות בחתיכות גסות
גזר
צנוניות
שומים
פלפלים אדומים
אננס
מטגנים הכל להשחמה קלה
מתבלים תוך כדי
באהבה
שיהיה חמים בבטן
מזהיבים הכל
מוסיפים כוס עדשים כתומות
מכסים במים
בהמשך מוסיפים כמות נאה של פירורי קוקוס
מבשלים עד שהעדשים מוכנות או עד שאתם מגיעים לרכות הירקות המועדפת עליכם
הנאה מובטחת




אני תמיד לוקח את זה לצד ההודי
בעזרת התיבול
בעזרת השם

יום ראשון, 26 בפברואר 2012

מרק סמיך של ירקות כתומים בתיבול הודי-עיראקי

הכל התחיל בזה שהחורף עמד להסתיים, כך אמרה השמש בשמיים. החורף עמד להסתיים והדלורית שלי ראתה ימים יפים יותר, זה לא יופומיזם. קניתי דלורית מתישהו באיזה שוק איכרים כזה שיש קרוב ללימודים, אלוהים יודע למה. אני לא בחורה של מרקי קיץ, מרקים אפשר להכין עד מרץ, לכל המאוחר. אבל יש את הדלורית הזו והדלעת שאין דבר אחר נראה לעין לעשות איתן. אני שונאת לזרוק אוכל שכבר שילמתי עליו.

זה מה שקורה תמיד בשישי אחר הצהריים, אני גוררת רגליים מהעבודה ואומרת לעצמי שזהו, אכנס למיטה ואשכח מהעולם. בסוף יוצא שאני עומדת ומבשלת כי זה מרגיע אותי, ואז כשמשהו יושב על אש קטנה ומתבשל אני יכולה לנמנם.

מרק זה טוב, אי אפשר להכין ממנו כמויות קטנות אז יוצא שאת מכינה סיר שמספיק לכל הפחות לחצי שבוע לך ולשותף, אפשר לשים בו קטניות שהופכות אותו למנה חלבונית טובה, אפשר לשים בו תפוחי אדמה שממלאים את הקיבה בפחמימות ונחמה, אפשר לשים בו תבלינים שמזכירים לך את סבתא ועושים לך געגועים. חלבון, נחמה וגעגועים - כל אלו חשובים במיוחד, במיוחד כשהחורף עומד להסתיים.

מרק סמיך של ירקות כתומים בתיבול הודי-עיראקי


הכנסתי לתוכו:
2 בצלים
2 שורשי פטרוזיליה
2 גזרים בינוניים
דלורית אחת
פלח דלעת קטן
2 תפוחי אדמה בינוניים
חצי כוס עדשים כתומות
קצת חומוס מוכן קפוא של סנפרוסט
 קופסא קטנה של רסק עגבניות


עוד ירקות שיבואו כאן טוב: בטטה, כרישה, שורש סלרי


מתחילים עם הבצל, לא שורפים אותו אלא מאדים על אש נמוכה עם קצת שמן זית, שיוציא נוזלים ויהיה קרמלי ומתוק
אחר כך מוסיפים תבלינים



אני השתמשתי ב:
אבקת קארי
פלפל אנגלי שלם
פפריקה חריפה
זרעי כוסברה
תרמילי הל
בהרט
כורכום
מחית קארי (קונים בחנויות טבע - לא יקר ומחזיק המון זמן במקרר. לי יש את הצהובה, היא קטלנית אז להשתמש בזהירות)



קשה לי לכתוב כמויות, זה קצת כמו שסבתא אומרת 'ככה בערך' והיא מראה לי איזה חופן עם היד, היא כבר יודעת להרגיש כמה נכון, מתישהו כולנו נדע גם, עד אז מוסיפים וטועמים.
עם התבלינים שלא קשורים לחריפות תרגישו חופשיים להתפרע, עם החריפות זוזו לאט ובזהירות כי תוך כדי הבישול והצמצום היא מתעצמת. המחית קארי היא לא חובה, אבל אם אתם אוהבים חריף אז כדאי, אני בדרך כלל שמה כפית שטוחה אחת וזה נחמד וחמים. את התרמילי הל אפשר להחליף בהל טחון, אבל אני אוהבת את הגהנום שלי בתרמילים.

בזמן שהבצל מתאדה אפשר לקלוף ולחתוך את כל הירקות. אם אתם אוהבים מרק שהוא כמו מחית אתם יכולים לחתוך הכל לחתיכות קטנות במיוחד או להשתמש בבלנדר מוט בסוף. אני אישית מסרבת לאכול דברים שנראים כמו גרבר אז אני משאירה הכל בחתיכות יחסית גדולות כדי שיהיו צ'אנקס נאים.



כשהבצל מאודה אני מוסיפה את כל הירקות בבת אחת פנימה, זורקת לתוך הסיר את העדשים שיסמיכו את כל העניין עוד קצת, מכסה במים את הכל פלוס כמה סנטימטרים וקופסא אחת קטנה של רסק עגבניות. אחר כך מוסיפה מלח בנדיבות, בכל זאת ארבע ומשהו ליטר מרק. סוגרים את המכסה, משאירה על אש נמוכה ושוכחת מזה לשעה לפחות.


 אחרי שעה תהיו בטוחים שהכל כבר התרכך והתמזג יפה, תטעמו ותתקנו את התיבול. אחר כך זה רק עניין של צמצום - כמה נוזלים אתם אוהבים? אם נראה לכם שסבבה לכם תוסיפו את החומוס הקפוא פנימה ותתנו להכל עוד רבע שעה ככה. אם בא לכם יותר נזיד ממרק תמשיכו עד שתתקרבו לסמיכות הרצויה אבל אל תשכחו את החומוס. למה לא מוסיפים את החומוס מראש? כי הוא כבר מבושל, פלא כזה. 

מגישים בקערה עמוקה, אפשר עם אורז או פרוסת לחם. רצוי עם הרבה כוסברה קצוצה למעלה, בהנחה שאתם אוהבים כוסברה ואת עצמכם. 
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג