גומבה תל אביב

מכירים את גומבה? יש מצב שלא.
אני לא הכרתי. לא הכרתי ואז פתאום גיליתי שיש להם כבר שלושה סניפים.
שלושתם מפוזרים באזורי תעשיה: קריית מטלון פתח תקווה, לזרוב ראשון לציון, ויגאל אלון תל אביב שהוא למעשה אזור שכולו משרדים, אז התאוריה שלי טיפה נשברת שם, אבל מקווה שאתם עוקבים אחרי הטרנד שאני מנסה לתאר.

בתמונה מטה תוכלו לראות:
1.אנטיפסטי פטריות צלויות בעלות סמלית של 25₪, אשר מוגש עם פרמז'ן, רוקט ותחמיץ בלסמי.
2. קנלוני בלנקו, בעלות של 53₪, ממולא בגבינת עיזים, פסטו, אגוזי מלך, וברוטב שמנת ופרמז'ן, מכוסה פרמז'ן מעל.
3. סודה.

קנלוני, פטריות, סודה.

אז רשמים מהמגש הנ"ל: טעים!!! טעים בטירוף למעשה. ניסיתי את מנת הקנלוני בשלוש הזדמנויות שונות, והיא הייתה מדהימה בכל פעם. ההבדל היחיד היה שבאחת הפעמים אגוזי המלך היו קצוצים גס יותר.
את הפטריות יצא לי לנסות פעמיים, טעם אחיד לחלוטין, טעים, וכמות שעולה על הנורמה למנות ראשונות.
אני חייב לחזור שניה לקנלוני, הוא ממש ממש טוב.

לגבי המקום עצמו: ההזמנה נעשית בדלפק אחד, קבלת המזון נעשית בדלפק אחר, ההגשה היא עצמית, כך גם ההושבה.
הסניף שביגאל אלון הינו רחב ידיים, ויש גם שולחנות מוצלים מחוץ למסעדה, העיצוב הוא תעשייתי, אך יש בו גם את הקירות הקלישאתיים של מוצרי מזון מאיטליה שיש במקומות שמתמחים במזון איטלקי, כאן ניתן גם לרכוש מהם.
בסניף המדובר קיים גם דלפק נוסף המציע משקאות אלכוהול, קינוחים ושתיה חמה. אין לי מושג אם זה חוזר על עצמו בסניפים אחרים, אבל אם אגיע אזכור לעדכן.

פיצה מרגריטה קלאסית.

ומנושא לנושא באותו נושא, למעלה תוכלו לראות פיצה מרגריטה (45₪), עם אדם שמנמן ברקע בשביל פרופורציות.

היא לא קטנה ביחס למחיר, או בשביל פיצה אישית, והיא לא רעה. היא לא פיצה שחובה לכתוב עליה בהודעה המונית לכל אנשי הקשר בוואטסאפ, אבל היא אחלה, סביר להניח שהפיצות עם התוספות יהיו יותר טובות.

מצאתן טעות? גיליתם שאתם לא מסכימים? פגעתי לכם בכבוד?

ספרו לנו כיצד!

פיצה האט: קלצונה, זיווה, חתול בשק

שלום רב ושרב חם.
בעבר בוודאי קראתם בעמודים אלו ממש על תלונות שהצטברו אצלנו הן מאנשים חיצוניים והן מכותבי המערכת כנגד פיצה האט השם יקום דמם אף שהוא זכור לטובה.
היו אלה תלונות על אכזבות מפיצה האט, היו גם היו גדלים מזעזעים של פיצה, או תשבוחות על הבאה של צ'יזי בייטס לארץ שהגיעו יד ביד עם מחיר מעט גבוה.

הפעם נתמקד במוצר אחר, מעט חמקמק.
כבר מההתחלה יש לציין שמדובר על חוויה מאוד לא אחידה בסניף אחד בלבד, זה הממוקם ביד אליהו, היכל מנורה מבטחים.
סוף מעשה בהקדמה תחילה, הפעם בסגנון פרוזה לא אחידה:
שילוט הופיע על הסניף, כזה הנושא מבצעים מיוחדים.
אחד המבצעים היה זיווה בהנחה.
לאחר יום השלט נעלם, והזיווה כלא הייתה בסניף.
לאחר בירור, נטען שמעולם לא הייתה להם זיווה, אבל יש להם קלצונה, באותו מחיר.
את הקלצונה לקח בערך עשרים דקות להוציא, את הזיווה חמש.
אם תסתכלו למטה בוודאי תוכלו לנחש איזה מהם הוא הקלצונה ואיזו היא הזיווה, אבל אתם תטעו, כי ככה זה בפיצה האט.

הנה, בבקשה:

זיווה, קלצונה, בורקס פיצה

זיווה, קלצונה, בורקס פיצה

לא רק המחיר היה זהה, גם הטעם.
באופן מעניין, המוצר נעלם מהסניף די מהר, וגם הצוות לא היה אותו צוות בפעם אחרת שעברתי בסביבה.
אולי זו אחת מתעלומות החיים, אולי צילמתי רוחות רפאים, אולי אני סתם עומד בחוץ בזמן שהעולם לחוץ.
אי אפשר לדעת, אבל אולי זו בעצם הדרך של פיצה האט לשמור על אחידות בתחום האכזבות.
אם אתם אף פעם לא שומרים על רמה אחידה - חוסר האחידות הוא האחידות שלכם.
הבנתם?

אינדירה: תלונה שהגיעה במייל החם

מייל שקיבלנו, בזו הלשון:

היי אוכל בחוץ, בבקשה תפרסמו את התלונה במלואה, פירסמתי אותה בתן ביס אבל היא לא מופיעה.

נורא!!!

לקח להזמנה שעתיים להגיע.

כשהאוכל הגיע הסתבר שאחת הקופסאות נשברה וכל השקית הייתה מוצפת בתבשיל עדשים.

במסעדה טענו בהתחלה שהשליח כבר בבניין שלי (מה שהיה לא נכון כי לקח לו עוד רבע שעה להגיע).

אחרי זה הם אמרו שהם מוכנים לזכות או לפצות רק במידה ואחכה לשליח שיחזור שוב ויקח את כל ההזמנה חזרה למסעדה. ובמקום לאכול הייתי צריך לצלם את העיסה ששלחו לי.

אחרי שעתיים של המתנה לאוכל העדפתי להציל את מה שנשאר.

רק בזכות נציגה של תן ביס שהצליחה להוציא לי זיכוי רק על המנה שנשפכה.

ביזיון!!!

אגב המנה שנשפכה לחלוטין: בזמן שניקיתי אותה מהרצפה שלי, ראיתי שהדאל עדשים שחורות הוא בכלל שעועית שלא בושלה כמו שצריך.

ביזיון

פיצרון, שדרות ההשכלה 1, ביצרון

כל החבר'ה נפגשים לעסקית.

לא ידענו מה בא לנו ובסוף נכנסנו למקום פינתי חמוד ומזמין.

כבר בדלת הזהירו אותנו שמדובר במקום צמחוני \ טבעוני, מה שלא הפחיד אף אחד בשום צורה.

הגיע תפריט חביב ביותר, וכולנו לקחנו עסקיות פסטה, והסכמנו על פיצה לחלוקה בתור פינוק.

העסקית מתרחשת בין שתיים עשרה לארבע, וכוללת לחם, טחינה, סלט ושתיה שמגיעים עם כל מנה.

כל האלמנטים של העסקית היו טעימים, משהו מפתיע היות ורוב ההיצע בז'אנר תמיד מנסה לחסוך על חשבון הלקוח.

הרביולי שלי היה מצויין.

שאר הסועדים גם נהנו מאוד.

לגבי הפיצה הייתה הסכמה שזו לא פיצה שבאים במיוחד בשבילה כשמחפשים פיצה, אבל בתור ערך מוסך לארוחה, או פיצה שאיננה מפיצריה היא דווקא לא רעה בכלל.

מאז הביקור כל הסועדים הביעו עניין לחזור למקום שוב, וזה כבר אומר את הכל.

באזור שבו ההיצע דל, והאפשרויות נוטות לאכזב - פיצרון היא פנינה, נווה מדבר, ועוד שלל מילים.

אגב, מסתובבת שמועה שיש להם גם בופה ממש מעניין מדי פעם, ותערוכות בחלל המסעדה.

פיצה טוני וספה, רחוב הארבעה

ערב חורפי מחוץ לסינמטק.

כל המקומות מתחילים להתקפל, אנשים בורחים פנימה.

מסתבר שהסניף של דבוש סגור גם הוא, אולי אף לתמיד.

נכנסנו רעבים אל הסניף של טוני וספה ברחוב הארבעה.

כולם בחרו משהו, ורק אני בהיתי ארוכות בויטרינה הארוכה.

סלדתי מכל האפשרויות, עד שלבסוף ראיתיה, פיצת ארבעת הגבינות.

בתאורה החלושה לקח לי זמן להבין מה היא ומי היא.

הפרמז'ן המגוררת נראתה כמו בצל שקוף, הגבינה הכחולה נראתה כמו משהו לא ברור.

האדום שבתמונה הוא טפטופי טבסקו שהוספתי כדי להוסיף קצת עניין בפה.

לא, זו לא הפיצה הטובה בעולם.

זו אפילו לא הפיצה הטובה בטוני וספה.

מה שכן, נסגרה לי הפינה.

פיצה לבנה (ללא רוטב עגבניות) עם 4 סוגי גבינות: מוצרלה, פרמז'ן, מוצרלה טריה ורוקפור

טוני וספה היו בעבר מקום שזללתי בו פיצות רבות בסניפים השונים לאורך השנים, אך מרגיש שבכל סניף חדש שנפתח - הרמה יורדת מעט. ההיצע דווקא גדל עם השנים, וכך גם מספר המקומות שאפשר להשיג את הפיצות.

מאז הסניף של 2007 בדיזינגוף שהיה רחוק לי מדי אבל טעים מכדי לא ללכת ועד הסניף של רוטשילד שהייתי אוכל בו ללא הכרה - הפיצריה בכללותה הייתה מוקד פופולרי לכלל וחביבה עליי בפרט.

הפעם היה איזה פספוס.

הסוד, לדעתי לפחות, הוא לקחת בסניף (או להזמין משלוח) של הפיצה הספציפית שרוצים, וההיצע הוא רב. התוצאה נאפת במיוחד בשביל המזמין ולא מבלה על הדלפק \ בחימום מחודש. 

מה אני אם לא פייר, ופראייר של פיצות בתלכס.

נונונו: לחמניות שחיתות למות

רבות נכתב על נונונו.

לא רק כי הם עשו אחלה יח"צ, אלא גם כי האוכל שלהם טעים.

ולא רק כי האוכל שלהם טעים, אלא כי הם נמצעים באחד מרחובות הבילויים של תל אביב ואנשים מסתובבים שם, מצלמים תמונות, אוכלים שיכורים ועפים על החיים.

הזדמן לי לבקר עם קבוצה קטנה שבה כל אחד לקח משהו אחר.

אני אכלתי את לחמניית המק אנד צ'יז, בתוך חתיכה קסומה ושמנונית שנעה על הספקטרום של לחמניית חלב ולחם בריוש, לצד צ'יפס בטטה.

הורדתי את הכל עם שתיה קלה (ריפיל חופשי מהברז).

לחמניה במילוי מק אנד צ'יז, עם צ'יפס בטטה ומגוון רטבים

הקושי היחיד הוא מקומות ישיבה.

אפילו בערב עבודה רגיל המקום גדוש בסועדים, ואינו מתוכנן לשהות ממושכת.

גם אם לא תתפסו מושב, אפשר לאכול בעמידה מסביב לחביות ענק, או לצאת לרחוב עם משהו שבמהותו הוא תכלס אוכל רחוב שמגיע ממילא במארז שניתן לקחת ביד (או לארוז למסע ארוך יותר).

אין מספיק מילים בפי כדי להמליץ.

למעשה אני מרייר רק מלכתוב את הפוסט הזה.

אפשר למצוא גם לחמניות עם שרימפס, בקר מפורק, הרינג, עוף ברבקיו, נקניקיה וקינוחים.

כמו כן יש צ'יפס רגיל.

חשוב לציין שמכל הקבוצה לא היה אדם אחד שלא נהנה בטירוף.

חומוס הבוטקה (החשמונאים) | דבר המבקר

סביר להניח שכבר נתקלתם במותג "חומוס הבוטקה" בעבר, רשת חומוסיות שנמצאת כרגע במגמת צמיחה.

עם סניפים בפ"ת, ת"א, קריית חיים ורמת ישי (הסניף המקורי) הם בהחלט שם שראוי להתחשב בו בתור שחקן חדש בתהליך בניית מוניטין.

את ביקורנו המדובר ערכנו בבוהרי יום שישי, בסניף החשמונאים (מספר 88, מספר צעדים מקניון TLV).

זו לא הייתה הפעם הראשונה שלי בסניף, וחזרתי כי הזכרון המעומעם שלי מהמקום היה סביר פלוס.

זכרתי במיוחד את הטחינה הצבעונית (אחת ירקרקה ואחת בגוון ורוד) שבה מעטרים את המנות.

הסניף בחשמונאים שוכן בחלל בו היה בעבר חומוס אסף האהוב.

במעמד זה אציין שאלה נעליים די גדולות למלא, וגם הקרבה הגאוגרפית אל חומוס אבו אדהם המשובח מוסיפה לתחרותיות.

וזה כמובן מבלי להזכיר את בית החומוס והפול (גם על החשמונאים), בית החומוס (בן אביגדור), רחמו הגדול (מנחם בגין) ואפילו חומוס חמודות הזול והמשובח (ששייך לרשת המתרחבת הכוללת את חומוס הכרמל המכונה גם מגן דוד, ואת חומוס בית לחם).

מהרשימה הארוכה הזו אפשר להבין בקלות שלא חסרות חומוסיות באזור, מה שאומר שצריך לשאוף למצויינות בתור ברירת מחדל.

חומוס הבוטקה: משולשת, סלט, פלאפל

בחומוס הבוטקה ישנם שני אזורי ישיבה, כך שאפשר במידה ולא מלא עד הסוף להחליט אם בא לכם מזגן, אוויר, שמש, אנשים וכו'. כשבאנו רוב השולחנות בחוץ היו תפוסים, ואילו האזור הפנימי כלל רק שני סועדים בודדים.

תפסנו שולחן כיפי, ואחרי שסימנו את הטריטוריה התפנינו אל הקופה כי ההזמנה היא עצמאית, וכך גם ההגשה.

בחלל הפנימי ישנה גם עמדת סלטים בהגשה אישית, עם כל האשמים המידיים: בצל, חמוצים, טחינה, תטבילה (שום לימון חריף), חריף ירוק וכו'. הטחינה הייתה עם תיבול ירקרק, אך לא "ירוקה" לחלוטין כמו שמופיע בתמונות של הבוטקה.

האוכל הגיע כעבור דקות בודדות.

חומוס משולש (משולשת בפי המקום, 28ש"ח), סלט ירושלמי גדול (25ש"ח, עם טחינה, גרגירים וביצה), וצלוחית פלאפל (8"שח).

שלושת הפריטים נראו מצויין. הדבר היחיד שבלט היה היעדר הטחינה הצבעונית שכיככבה בפעם שעברה ומופיעה ב99% מתמונות בית העסק על סניפיו.

וכעת אל מבחן הטעם.

הרשו לי להתחיל בצד השני של השולחן ולהתקדם חזרה אליי.

על הסלט נמסר שהוא לא היה מתובל בשום צורה, שגרגיריו הגיעו בטעם על גבול המוזר, שהטחינה שלו הייתה אנמית ושהירק שהוא הכיל יותר מהכל היה בצל, חתיכות גדולות של בצל.

הפלאפל היה מוצלח ברמות שקשה לשדר. הוא היה הכוכב הבלתי מעורער של הארוחה.

המשולשת הייתה יותר בכיוון של הסלט.

הרשו לי לשטוח את רשמיי.

בצלחת העמוסה והיפה למראה שהונחה לפניי (הנחתי בעצמי כי זה שירות עצמי) היה עושר ויזואלי רב.

האכזבה הייתה כגודל הציפיה, אבל על הציפיה בפסקה הבאה. כרגע אני רוצה להתמקד באוכל.

החומוס עצמו היה עדין על גבול חסר הטעם, הטחינה הייתה אפילו יותר נטולת אופי, ואילו הפול היה בסדר.

במפגש הטעמים של כל הרכיבים היה איזשהו אלמנט מציל, בחלק מהאזורים השילובים עשו טעם כמעט מזמין, אבל באזורים אחרים זה פשוט לא היה זה.

המנה הצריכה מלח ואת שאר הרטבים שהיו זמינים על הדלפק כדי להפוך למשהו שאפשר לאכול מבלי להתבאס.

הציפיה הייתה מבוססת תחילה על זכרון סביר מפעם אחרת, אבל גם על ההמלצות החיוביות שיש למקום.

אם תחפשו באינטרנט ביקורות על החומוס, תוכלו לראות במקומות שונים השתפכויות מטורפות על החומוס הטוב בעולם, בתל אביב, בסביבה ועוד. כל אלו מגיעות עם קונטרה מצומצמת מאוד של ביקורות שליליות שמונות בדיוק את הרשימה שלי. תלונות נוספות היו על התמחור הגבוה יחסית, ועל הניקיון, למרות שבביקור שלי היה די נקי.

החומוס מגיע עם ריפיל, שמצד אחד לא רצינו, ומצד שני לא הציעו לנו כי הגיע גל של גברים מבוגרים יחסית שאינם קשורים אחד לשני כדי לקחת טייק אוואי, אשר את חלקם הגדול הצוות הכיר לפי השם.

האגדה מספרת שיש למקום גם לימונדה עם ריפיל חופשי.

קשה לדעת אם מדובר בעניין של טעם אישי, של יום רע לבקר בו, או של קהל מגיבים מטעם.

על פי האדונים שנכנסו לקחת - הם לקוחות קבועים, ולקוחות קבועים מעידים על סיפוק.

בכל מקרה, אם אשוב לביקור נוסף זה לא יהיה בקרוב, וזה יהיה בעיקר בשביל הפלאפל ורק אחרי זה כדי לבדוק אם משהו השתנה בחזית החומוס.

אם אהיה באזור וארצה חומוס, סביר להניח שאפנה לאחד מבתי העסק הרבים האחרים.

פיצה האט בהיכל | לא מתאים בכלל

מכירים את זה שעובדים עליכם? או שיצאתם עם הרגשה ששיקרו ואמרו שזה רק גשם?

והפעם באתר האוכל הגדול בשכונה: עוד שקרים מבית פיצה האט.

אמנם כאן באוכל בחוץ דובר בעבר פעם ועוד פעם על תקלות מבית רשת פיצה האט, פיצות קרות, הזמנות שלא מגיעות או שהפיצה שרופה, גודל לא מספק בתמחור של פיצת בוטיק, אתר שקורס כל הזמן וכמעט בלתי אפשרי להזמין דרכו לפעמים, ועוד.

היו אפילו דיבורים על זה שפיצה האט הם היחידים שעדיין לא טורחים למצוא ספק גבינה טבעונית ומגישים את הפיצה הטבעונית שלהם "ללא". כמו כן רבים מהגולשים והכותבים מתלוננים עד היום על ההבדל בין פיצה האט הנוסטלגית לזו של עכשיו, ועל ההבדלים בין הטעם והאיכות בארץ לבין של חו"לץ

אבל נחזור לימינו אנו, הפעם:

פיצה אישית כ"כ קטנה שהיא אפילו לא מתקרבת לגודל המארז.

אבל לא רק זאת, למעשה יש כן ייתכן הונאה כי כשחברי הטוב א' שאל את האיש בדלפק על גודל הפיצה האישית - הוא הראה לו את הקרטון כאינדיקציה - בפועל הקרטון הקטן אפילו לא מתקרב לקוטן הפיצה.

פיצה האט מציגים: הפיצה הקטנה בעולם

כשבאנו לברר למה עקצו אותנו עם פיצה לתינוקות - נאמר לנו שזה הגודל, שכך תמיד היה, שאין להם מה לעשות והציעו רוטב בתור "פיצוי". 

אבל כאן גם העלילה מסתבכת. את הפיצה הזו אפשר לקבל במבצע ב40ש"ח עם שתי תוספות ושתיה, דיל טוב יחסית לזה שהפיצה לבדה עולה כמעט 30. אז בעצם אנחנו צריכים להגיד תודה?

יחסית לאוכל אחר שאפשר למצוא בארבעים ש"ח זו לא בדיוק מציאה מבחינת איכות, כמות או בריאות, אבל זה משהו ביחס למחיר ההתחלתי, וכאן לדעתי נעוצה המלכודת לצרכן התייר. האם באמת שווה לקבל בהנחה מוצר שמגיע בסוג של רמייה?

האם כצרכנים הגענו לשלב שבו אנחנו משלמים הרבה, מקבלים משהו סביר ומטה, ואומרים תודה?

אולי בכלל קיבלתי את דיל המאה ואני סתם אוהב להתלונן על דברים?

אולי זו בכלל פיצה שמיועדת לילדים שבאים לראות מחזמר בהיכל?

אולי בכלל אין פיצה, והכל רק משחק של דמעות. לאלוקים הפתרונים.

וכעת נעבור לפרטים הגשמיים:

הסניף: יגאל אלון 51, יד אליהו, תל אביב. יש בפנים רק מקום להזמין ולצאת, האכילה מתבצעת ברחבה של ההיכל.

ניקיון: שלום שלום

שירות: מבולבל

תמחור: חבל להכנס לזה שוב

איכות: אם אתם רוצים פיצה של ילדים או מנות נלוות לחות 

חומוס כספי, רחוב מסריק, תל אביב

מלא אנשים אמרו לי שצריך לטעום את חומוס כספי.

אז אמרו, קורה שאנשים מדברים.

אם היו אומרים לקפוץ מהגג, מה, הייתי קופץ? לא בטוח. אבל חומוס, לא נטעם? ברור שנטעם.

בפעם הראשונה שטעמתי את חומוס כספי הרגשתי באופן כללי שהטעם סבבה, אבל המרקם עלי-באבא.

יש שיגידו יציקה, אני אתאר חומוס ששמים על המזלג והוא לא נופל כשהופכים את המזלג. קצת גוש.

לא שלפתי את המצלמה, אפילו לא התאמצתי לסיים, היה לי קצת כבד.

אבל לא, אמרתי אני אדם טוב, אני נותן סיכוי, נותן צ'אנס, הזדמנות, לא פוסל ישר, אז מה אם המרקם לא משהו, הטעם היה דווקא לא נורא. קרה שבשבוע שעבר התיישבתי להזמין ארוחת צהריים וראיתי שאפשר להזמין מהסניף במסריק, אז הזמנתי. 

הנה מה שהגיע:

חומוס פול עם טחינה

הזמנתי חומוס פול, עם טחינה, מתוך מחשבה כפולה:

אם הגוש הוא אכן אופן הפעולה הקבוע ולא מה שנפל לי במקרה בפעם הקודמת - וואללה יהיה בסדר.

אם הגוש הוא אכן המרקם הקבוע של החומוס, לפחות הפול והטחינה ירטיבו טיפה את העסקים, ירככו את העניינים, יחליקו בגרון וכולי.

אז אמרתי, קורה שאומרים.

קודם כל המרקם. הטקסטורה של החומוס עדיין דחוסה, קשה, יצוקה, ולמעשה לא רק אני חושב ככה, גם הפול חשב ככה. לא הייתה תקשורת בין מרכיבי המנה. הפול היה גושי גם הוא, למעשה החומוס והפול התנהגו כאויבים, ואף אחד מהם לא חילחל לתוך השני, שניהם היו מעוטי נוזל, והיה אפשר פשוט להרים את הפול עם מזלג בלי שהחומוס יזוז. גם בניגוב, אחד זז בזמן שהשני נשאר במקום.

כנ"ל לגבי השמן, השמן שחה בצורה נפרדת לגמרי, בעוד החומוס ישב בלי תזוזה בצד שלו של הכלי. 

עשיתי את בדיקת המזלג המפורסת שלי ממקודם (למעלה), הרמתי גוש, הפכתי את המזלג, כלום, אפס תזוזה.

הסועדים עמם הזמנתי גם התלוננו על כל מיני דברים. חלק על זה שהמסבחה היא פשוט ערימה של גרגרים עם טיפה חומוס מסביב, או שהיא גם גושית. חלק על טעם לא משהו (זה כבר עניין סובייקטיבי, היה מישהו שהתלהב כאילו זכה בלוטו) וחלק סתם כי הפיתות נרטבו. אם כבר במשלוח עסקינן, כל יחידת חומוס הגיעה ארוזה בנפרד עם הפיתות והסכו"ם והחמוצים והרטבים שלה, עולם של שקיות בתוך השקית המרכזית.

אם אני כבר פותח בתלונות, הפול היה בצבע בהיר שלא לומר חיוור, וזה מגיע ממישהו שלא פוסל פול בגלל הצבע שלו כל עוד הוא טעים. גם הטחינה לא עזרה בכלום שלא לומר שהייתה טיפה אנמית. כל יושבי השולחן התנפלו על הרטבים שהגיעו יחד עם המשלוח והשתוללו עם המלחיה.

לסיכום, נראה לי שכבר אמרתי את הכל בגוף הטקסט. אגב, בגלל שמדובר באחד מתוך מספר סניפים - אולי זה עניין מקומי, אולי הבעיה היא בטועם שהוא גם הכותב, ואולי הרצפה הייתה עקומה. אי אפשר לדעת. חומוס הוא עניין פרטי שכל אדם לגופו.

מה שכן, דקה או שתיים אחרי שסיימנו לאכול את החומוס כולם התלוננו על זה שאי אפשר לזוז, הבטן מפוצצת ורוצים למות מרוב כובד. ומדובר דווקא בקבוצה של חומוסאים מרחיקי לכת שדופקים הליכה, אוכלים עם ריפיל וחוזרים ברגל בלי לחשוב פעמיים עם מאפה ביד.

אמן בריאות והצלחה לכל הקוראים והקוראות.

הלב המתוק חומוס - סיבוב שני

לפני זמן מה סיפרתי על פיצוציית הלב המתוק המוכרת חומוס.
חברי הטוב כפיר לא האמין שיש חיה כזאת והכריח אותי לבוא איתו ללאנץ', אז באתי, מי אני שאסרב לחומוס.
התיישבנו, עשינו הזמנה וקיבלנו את המנות הנראות בתמונה למטה, קצת מהכל כדי להנות עד הסוף מכל הטעמים.
רק אזכיר שזו לא חומוסיה "של ממש" אלא פיצוציה משולבת עם טוסטים + סלטים + חומוס ושות', ככה שמראש כל מי שהגעתי איתו למקום היה מופתע ומלא חששות.
החומוס, כך הם אומרים, מיובא מחומוס גבעתיים מדי בוקר.

חומוס עם כל העניינים בפיצוציית הלב המתוק

הפעם אני הייתי זה שהגיע מלא בהבטחות וסיפורי הצלחה, והתבדיתי.
נתחיל עם החיובי ונעבור לשלילי: החומוס עצמו היה טעים אבל בכמות מזערית.
חומוס קטיפתי ואוורירי, אך בצלחת שטוחה שמולאה ביד חוסכת, עם טחינה דלילה עד נוזלית ללוטין וגרגירים קשים.
סוג של שילוב בין תיבול נכון וקרקעית שמגיעים אליה עוד לפני שמספיקים לטבול את הפיתה כמו שצריך.
כל הצבעים היפים האלה יוצרים הבטחה בעין שעושה הפתעה מרה ביחס למספר הביסים המועט.
שוב, זה לא שלא טעים, פשוט מקרה של מעט ולא מדוייק.

גם הפול התעורר על הצד הקשה באותו יום, מה שלרוב אני אישית אוהב יותר מאשר הדייסה החיוורת שיש בהרבה מקומות; אם כי הפעם, ביחד עם הגרגירים הקשים אפילו יותר - השילוב הרס מנה מהנה.

לסיכום:
יצאנו מאוכזבים ורעבים.

אתם כותבים: פיצה ויה רוסטיקו, שרונה מרקט

שוב פינת "אתם כותבים" והפעם הפיצריה ויה רוסטיקו בשרונה.

הגולש אור כתב:

היי פיצה רוסטיקו,

יש לכם פיצה ממש טעימה. אני מת עליה, באמת, השילובים טובים, חומרי הגלם טובים ומבין פיצריות אחרות דומות בסגנון ההגשה והטעמים אתם באמת ברשימת המובילים.

מה שמפריע לי זה החוסר נכונות שלכם להתחייב לשירות טוב.

בשעות הלחץ הדלפק שלכם עמוס באנשים שרבים על תשומת הלב של ילדים מבולבלים, מנסים להזמין, לשלם, לתפוס תור,  ולקבל את ההזמנה אחרי החימום.

אני לא רוצה לספור לכם את הכסף, אבל האנשים האלה שרבים על האפשרות לקנות מכם פיצה משלמים בדרך כלל למעלה מחמישים שקל בהפרש של דקות, וזה בהזמנות הרגילות, לא באנשים שלוקחים כמות גדולה משל סועד בודד רעב. באמת שבכסף הזה אפשר להרשות עוד תלמיד תיכון שיעמוד ויתייחס לאנשים שרבים על השירות והזכות לשלם לכם כסף בעבור פיצה ממש טעימה.

אין שום דבר רע בלתת לאנשי הדלפק שלכם הזדמנות לנשום, הם עומדים בין לקוחות צועקים לבין תנור לוהט וצריכים לים לב ללקוחות, לכסף ולאוכל שלא יישרף.

יתרה מכך, אולי זה היה נותן אפשרות לאחד מהאנשים בדלפק לנקות את הסכינים והשפכטלים, לנגב את השאריות שנזלו על המשקל שעליו מניחים פיצות עם תוספות שונות ללא הרף ואף להוציא את החתיכה שנפלה בתוך התנור ועכשיו מעלה עשן לא נעים.

שוב, אני מבין שהשכירות בשרונה יקרה, שחומרי הגלם שלכם טובים יותר משל פיצריה שכונתית ושאתם בטח עסק ככל העסקים שמנסה לא רק לשרוד אלא לגרוף רווח בסוף החודש, אבל עדיין, אם הייתם יודעים כמה אנשים מתייאשים מלחכות בתור, או סתם לא רוצים ללכת מכות עם המרפקים של שאר הממתינים או חלילה כל התיירים במתחם שפשוט נבהלים מההתנהגות של הישראלים סביבם והולכים... 

סתם חומר למחשבה.

אתם כותבים: מא פאו תל אביב, החשמונאים 105

והפעם בפינת "אתם כותבים", הגולשת אביבה ביקשה לספר על ביקור מאכזב במסעדת Ma Pa.

מטעמי צנעת הפרט הסרנו חלקם שתיארו את המלצריות בצורה שמוסרת פרטים מזהים.

את מסעדת מא פאו אני מכירה לטובה דווקא דרך תן ביס. יצא לי להזמין משם ארוחות צהריים רבות ונהניתי מאוד ברוב הפעמים.

התלונות היחידות שהיו לי היו לא לגבי הטעם או הכמות אלא לגבי אופן אריזת המשלוח כי יצא שבחלק מהפעמים האוכל הגיע מרוח בתוך השקית, כלים נפתחו ונזלו ואפילו היו פעמיים שבהן השקית נקרעה לחלוטין מרוב שהייתה רטובה והשליח מצא לנכון פשוט להשאיר אותה ככה ליד הדלת ולברוח.

הפעם בחרתי לוותר על המידלמן כמו שאומרים וללכת עם חברה לאכול במקום עצמו.

למרות שהיו בקושי שישה סועדים במקום והמספר הצטמצם מהר מאוד לארבעה, שאלו אותנו כמה פעמים אם הזמנו מקום, כאילו תיכף הולכת לבוא ערימת ילדים שתמלא גם את החלל הפנימי וגם את החיצוני משהו שלא קרה בחצי שעה שהיינו שם, ואחריניסיונות להושיב אותנו על הבר הושיבו אותנו בפינה דחוסה ליד ספרים רנדומליים ומאובקים שנראו כאילו מישהו כבר לא היה צריך אותם בבית.

השתיה הגיעה ממש מהר והכוסות הריחו ממש טוב, משהו שחסר לי באופן אישי בהמון מקומות. זו לא דרישה מוגזמת לקבל כוס שלא מסריחה ממדיח או כיור. מא פאו דווקא עמדו במשימה הזו בגבורה. אפילו הגיעו פלחי לימון בתוך הכוסות.

פלחי לימון (ליים) הגיעו גם עם אחת המנות הראשונות, אבל להבדין מהלימון בכוסות הן היו יבשות לחלוטין, על גבול הלימון הפרסי, בטח לא משהו שאפשר להוציא ממנו מיץ.

אכזבה נרשמה גם כשהמלצרית סיפרה על שלל התבשילים שחסרים שעליהם תכננתי.

כפשרה החלטתי לקחת דאל מקאני, מנה שבבסיסה עומדים עדשים וחמאה, והשם שלה מתורגם כעדשים חמאתיות. מנה שיצא לי לאכול בלא מעט מקומות, ואפילו ממא פאו עצמם.

מה רב היה היאוש כשאחרי הציפיה הרבה יצאה מנה שלא הייתה חמאתית או עדשית מספיק.

למרבה הצער שלי קיבלתי כלי המכיל מים עם תערובת של קטניות, גושי בצל ענקיים ואפס סימנים לבישול ארוך.

בתור מישהי עם ניסיון בבישול אני יכולה לחלוק טריק קטן והוא שאפשר לעבות כל תבשיל בהוספה של קטניה אחרת (אם אתם מקום שמנסה לחסוך אז אחת זולה יותר) כשזמני הבישול ארוכים מספיק ושאר התבלינים נכונים. כמו למשל שבחומוסיות מסויימות שמים שעועית בתוך הפול ומבשלים מספיק כדי שהכל יהפוך לדייסה. מה שאני קיבלתי היה יותר כמו התחלה של תבשיל, לא דייסה, בטח שבלי החמאה, הקרמיות, הטעמים או המרקמים המצופים. אני חוזרת, אלה היו מים עם מגוון סוגי עדשים, שעועית וקצת קטניות אחרות, אפילו לא הייתי קוראת לזה מרק כי זה לא היה מבושל מספיק כדי להפוך למרק עם טעמים משולבים.

אחרי שהתלוננתי למלצרית היא הלכה למטבח לשאול אם טעו במנה מה שהראה לי שהיא לא לגמרי סגורה על מה שהיא מוציאה החוצה ומבחינתה קערה עם רטוב היא קערה עם רטוב. היא חזרה וניסתה לשכנע אותי שהם מכינים את זה קצת אחרת, זו לא המנה הקלאסית והם עושים עליה טייק. מה שנשמע בעיקר כאילו היא מנסה לעשות עליי ספין כי לא ניסו למרוח אותי ככה כבר מזמן. כשהתעקשתי שמדובר בהתחלה של תבשיל שנראה כמו שילוב בין דברים לא מוכנים לשאריות מסירים אחרים היא ויתרה והציעה לי תחליף. התחליף שלי היה לבקש את החשבון כי כאמור את הדברים האחרים שרציתי מלכתחילה לא היה במלאי באותו יום ואני גם לא ממש אוהבת שמנסים לרמות אותי גם עם המנה וגם עם השירות.

יותר מהכל אני מרגישה טיפשה שלא זיהיתי שאני נכנסת למקום ריק מיושבים ועם מוזיקת מועדוני ריקודים וצוות שעומד מופתע כשסועדות מנסות להכנס.

אתם כותבים: תל יצחק קיטשן אנד גארדן

והפעם בפינת "אתם כותבים", הגולש יחיאל גולל בפנינו את עלילות משפחתו במסעדת תל יצחק קיטשן & גארדן הממוקמת בנוחות בצמוד לתחנת דלק.

יחד עם ביקורת המסעדות הנוקבת שהוא שלח הגיעה גם הבקשה לא לשנות שום דבר, בכדי ש"אחרים לא יסבלו כמו שאנחנו סבלנו".

מסעדת תל יצחק היא מקום מתעתע. ראשית מכיוון שהיא נסתרת לעין.

מגיעים אל תחנת דלק, מגלים שחניון המסעדה, חניון התחנה, חניון המשתלה הצמודה ועוד אזורים נבחרים באזור תפוסים לחלוטין, ואז אחרי חניה בחולות והליכה קצרה חזרה מגלים מסעדה נאה מאוד למראה.

למעשה, אם רמת ההשקעה הויזואלית הייתה תואמת את רמת האוכל, היה מדובר בחוויה מרגשת לכל הדיעות.

הגינה רחבת הידיים, הצמחיה, המבנה עצמו, הטון העיצובי כאילו הגיע מערוץ החיים הטובים; מודרני כאן, רך שם, נגיעות שהגיעו מיד של אמן, ההשקעה ניכרת.

מעל הכל מרחפות באופן מעט צורם ורק טיפה חזק מדי - גרסאות כיסוי בסגנון בוסה-נובה ללהיטי נייטיז. בגינה בהפסקת הסיגריה ניתן היה לשמוע אנשים מתלוננים לגבי הווליום ומבקשים לעבור רחוק מהרמקולים.

הרשו לי לציין שוב: אם אתם רוצים לערוך ארוחה משפחתית שמכבדת את מבוגרי המשפחה, תורידו אותם בחניון לפני שאתם הולכים לחפש חניה. תבקשו גם לשבת בפינה יחסית שקטה, תבקשו מראש בעת ההזמנה או ההושבה.

ועכשו ברשותכם נעבור לתחום המזון.

אשמח להזהיר כבר על ההתחלה שאוכל הוא לא העיקר פה. תל יצחק מנסה להעביר חוויה, ונראה שהרבה משפחות מקומיות באות לקנות אותה. אולי בגלל שהיא נעימה לעין ואולי בגלל מחסור באלטרנטיבות באזור. גם השירות הוא לא העיקר, שילוב מרהיב של בוסר נעורים עם התנהלות לא נעימה כגון התעלמות מכוונת, הסטת מבט וריצה לכיוון ההפוך, צעקות מהצד השני של השולחן וניסיונות נואשים לאפסייל של מוצרים זניחים: תנסו לספור כמה פעמים מציעים לכם פוקאצ'ה. נרשמה גם חוסר יכולת בסיסית כגון לתקשר עם השולחן, המטבח והמציאות כשמנה של אחד הסועדים מגיעה אחרי זמן המתנה כה רב ששאר הסועדים עומדים לסיים לחלוטין.

ואם כבר באוכל עסקינן, דוגמה טובה לחוסר הרצון להשקיע מעט היא מנה ראשונה במקום שמתגאה בטאבון שלו אבל מצליח להוציא אנטיפסטי אנמי ועצוב עם הרגשה כללית של טוסטר אובן. אותו אנטיפסטי מתגאה לכאורה בגבינת קצ'וטה של יעקבס, שמגיעה מחוממת מעט ובעיקר מונחת על הצלחת בחוסר חן וללא תקשורת עם שאר הרכיבים. למעשה אין באנטיפסטי שום דבר שמחבר את הפיסות, לא תיבול, לא טעם של צלייה, לא הרגשה של טריות או יד אחידה (על כך יעיד הקישוא הרטוב), שתי פיסות בטטה ברמות עשייה שונות. מסעדת שף שמוציאה מנה כ"כ סתמית ואפילו לא טורחת לצלחת או לקשט - כאילו לא ניסתה כלל.

פיספוס נוסף בראשונות נרשם בפולנטה שע"פ התפריט מגיעה עם פרמז'ן, שמן כמהין, פטריות ואספרגוס.

אז נכון, היו פטריות ואספרגוס, פיסות קטנות, בודדות ועצובות מאוד. וגם הפולנטה שהייתה דווקא טעימה מאוד - הייתה מרוחה בצניעות על קערית הכלי (והייתה מאוד קרמית לכיוון המדוללת). לא היה מה לדבר על שמן כמהין, אפילו לא מהז'אנר התעשייתי, לא הייתה שום נוכחות או ארומה, כנ"ל לגבי הפרמז'ן, היו שבבים, אבל בעיקר נטולי טעם וריח.

גם כאן היה ניכר, בדיוק כמו עם האנטיפסטי - שהשף לא בבית.

אם לנסות להתבדח כדי לא להרגיש מרומים לחלוטין, היה גם דג בעלות של למעלה ממאה ש"ח שהיה מהסוג שגורדון רמזי מגיע לתת לו אגרוף זועם בשביל האפקט מול המצלמה. למרבה הצער הדג היה כ"כ יבש שגורדון עלול היה לפגוע בעצמו.

עוד הלצה שנרשמה מכיוון המטבח הייתה פיצה שהגבינה, הרוטב והטופינגז שלה היו במרכז בלבד, מה שיצר בפועל לחם עגול וגדול עם טיפה פיצה באמצע. אני חוזר: חצי מהמשולש היה בצק, ורק לקראת השפיץ התחילו הגבינה והרוטב.

מכיוון מנות הילדים נרשמה תלונה של ילד שצד אחד של השניצל שלו היה עבה בצורה מפחידה מהצד השני והוא נאלץ לאכול מסביב כי האזור העבה לא היה במיטבו.

נרשם גם קוקטייל שכמות הקרח הגרוס בו האפילה על הטעמים, ואף ע"פ שהאלכוהול עדייון היה מורגש, שאר הרכיבים והטעמים בתפריט נעלמו.

שלא לשלול לחלוטין, נראה שחלק מהסועדים נהנו, יותר ופחות, וגם בשולחנות אחרים לא כולם התלוננו כמונו (למרות שדווקא בטיולי הסיגריה החוצה נשמעו תלונות נוספות). על הצד החיובי אפילו יש למסעדה מגלשה לילדים בחלל הגינה.

אולי היא מושלמת לאנשים שרוצים לשלם הרבה על אוכל גבולי ורק לשלוח את הילדים לאיזו פינה לשחק.

לרגע אפילו הרגשתי רע מרוב שליליות וארסיות, חשבתי שאולי קמתי על רגל שמאל או הגעתי ביום רע במיוחד, אבל לאחר הצצה בתגובות, כתבות, ביקורות ואפילו בתגובות בדף הפייסבוק גיליתי שאני לא לבד, רבים שרים את אותו שיר עצוב.

אפשר לומר מבלי להתבלבל שמסעדת תל יצחק קיטשן אנד גארדן היא התגלמות שקר החן והבל היופי. התמונות בגלריה ובכתבות היח"צ יפות הרבה יותר מהמציאות, והמציאות עצמה פחות טעימה בפה מאשר בעיניים. תשומת הלב שהושקעה במסעדה עצמה חסרה מאוד מהאוכל שאותו היא מגישה ביומרה מסויימת. חשוב לציין שלא מדובר ביומרה קולינרית, כזו הייתה דווקא מבורכת מאוד, אבל לא תמצאו כאן עיטורים מורכבים, רטבים מתחכמים, חידושים או ניסיונות נועזים לטובה או לרעה. 

אם המקום הזה היה מועתק בשלמותו אל אזור המרכז הוא היה נקטל ונסגר, או הופך לחצר אירועים אם כי גם באלו הדרישות התל אביביות המוגזמות לערך בתמורה למחיר, עמידה בסטנדרטים וטעם סביר איכשהו מעלות את הרף עם הזמן.

אולי הקהל של המסעדה הזו שבוי מפאת ההיצע המועט יחסית באזור, או כי מבאס לנסוע רחוק יותר ולחפש חניה (לא שיש כאן חניה חלילה).

בסופו של יום הטייטל שלהם לא משקר, המסעדה אכן נמצאת בתל יצחק, ובאמת יש להם קיטשן ויש להם גארדן. כל השאר זה כנראה סיפור שסיפרתם לעצמכם.

אתם כותבים: אמריקן פיצה, גרין רול סושי, הקישריה, חומוס אסלי, ג'חנון קול

קוראים יקרים,

שוב חוזרת הפינה "אתם כותבים"; אותו רגע קסום בו אתם מתלוננים ואנחנו עוזרים לקולכם להשמע.

הגולש א.ג. כותב על משלוח מ:אמריקן פיצה רמת גן

הפיצה הגיעה באיחור מוגזם והונחה בלובי רנדומלי בבניין. כשמצאתי אותה - זכיתי להנות מפיצה קרה וקולה חמה. בנוסף לכך שהבצק היה יבש, קיבלתי את התחושה שחוסכים עלי ברוטב פיצה. למעשה, זה היה קרוב יותר ללחם עם קצת גבינה וקצת אננס, מאשר לפיצה. האננס היה קשה ובקושי לעיס.

חבר שהזמנתי איתו ביקש למסור "לג'חנון היה טעם לוואי רע והלחם שום היה שרוף".

תלונה שהגיעה על גרין רול סושי, תל אביב

עשיתי הזמנה ענקית דרך האינטרנט והמשכתי לסידורים ברחבי הבית. אחרי שעה וחצי של המתנה התקשרתי רק כדי לגלות שבגלל לחץ במטבח ההזמנה עדיין לא הועברה לטבחים. הציעו לי להמתין עוד כשעה לאוכל, או לקבל פיצוי בפעם אחרת. כבר היה ממש מאוחר והחלטתי לוותר.

אחרי שבוע התקשרתי להזמין, ואח"כ שוב כדי לוודא שאכן מכינים את האוכל. הייתי צריך לספר את הסיפור של הביטולים והאיחורים לשני אנשים שונים כדי לקבל את הפיצוי, ובסוף כשהאוכל הגיע קיבלתי אגרול רטוב לחלוטין (לא קריספי, פשוט עלה בצק לח) ופטריות בטמפורה שהיו רטובות גם מבחוץ וגם מבפנים, בגדול גושי בצק עם פטריה.

הסושי היה אחלה, באמת שיש להם סושי אחלה, אבל אני לא זמין מהם יותר אף פעם. לא שווה להיות טבעוני כי מתייחסים אליך כאל לקוח שבוי.

משלוח ארוחת צהריים מהקישריה (הגולשת מעיין)

במשך בוקר שלם אספתי קבוצת עובדים שרצו קישים (יש מינימום הזמנה ממש גבוה). אחרי שעשינו את ההזמנה וקיבלנו אישור - התפזרנו אישה אישה למשרדה. טיפה לפני מועד המשלוח קיבלנו הודעת ביטול, ונשארנו ללא אלרנטיבות ורעבות. אחרי שיחת תלונה נאמר לנו שהמסעדה בכלל סגורה והמייל אישור היה פאשלה של מישהו.

רון, חומוס אסלי

מה לעשות ואין יותר מדי חומוסים טובים שאפשר להזמין דרך תן ביס.

נכנעתי לחוסר ברירות ולחץ חברתי והזמנתי חומוס אסלי, שהוא גם ככה רק בסדר, במיוחד בשביל "מוסד" שפתוח כבר מלא שנים. קיבלתי מסבחה במקום חומוס, ופלאפלים כמעט קפואים. בונוס מפתיע: כל הפיתות היו רטובות מהמים של החמוצים שלא היו סגורים טוב.

יוסי על ג'חנון קול

מזמין מהם מלא והם תכלס לא רעים בכלל וגם לא יקרים, אבל תמיד תמיד משאירים את האוכל במקומות לא ברורים והולכים. השליחים שלהם מסרבים להכנס לבניין משרדים שאני עובד בו, משאירים אצל השומר, אצל השומר בבניין ליד, בקומות אחרות, בחדר מדרגות ועוד. לא ברור מי נגד מי.



צר לנו על כל המקרים, אבל לפחות נתתם לנו חומר למחשבה.
צוות אוכל בחוץ מקווה שהתלוננתם גם בקרב המסעדות ושירותי המשלוח כדי לשפר את היחס אליכם ואל לקוחות אחרים.
בברכת שהכל נהיה בסבבה,
ביי.




נ.ב.
ראו מצורף בזאת תמונות שהגיעו יחד עם התלונה על סושיית גרין רול:

אגרול לח

פטריות בבצק רטוב

חומוס דורמא - שדרות ההשכלה 1, ת"א

יקיר הבלוג שלומי הפציר בנו חוזרות ונישנות ללכת לסעוד את החומוס של דורמא.
היות ואנחנו אנשים יקרים בעצמנו, לקחנו את המשימה הקשה ברצינות ואת עצמנו בידיים והלכנו לבדוק הכצעקתה.
על כל זאת ועוד נספר בהמשך, אבל קודם תמונה של ארוחת צהריים (כנראה) לא ממוצעת בחומוס דורמא.
למה לא ממוצעת? המשיכו לקרוא מתחת לתמונה.

שולחן צהריים בחומוס דורמא

לקרוא לדורמא חומוסיה זה בערך כמו להתייחס ככה אל גרגר הזהב. כן, יש חומוס, אולי הוא היה בשלב כלשהו ההיצע העיקרי, אבל יש עוד מלא דברים, ובאופן דומה יש גם ערב הודי, אנשים שבאים לשבת על בירה ועוד כל מיני דברים אכילים כמו מרקים סלטים מגוונים והפתעות, ודברים לא אכילים גם כן (הופעות למשל).
כשאביב ואני חיפשנו עליהם פרטים כמה דקות לפני שיצאנו לאכול ראינו שיש אתר אינטרנט שכבר אינו פעיל בשם דורמא חומוס, כך שבמקרה ותרצו עדכונים ותשבוחות מקהל החברים שלהם - חפשו אותם בפייסבוק; היום למשל יש חומוס פטריות טריות.

אם מה שכולם מספרים נכון, ייתכן ויש להם את החומוס הטעים ביותר בעיר, ככה לפחות כולם טוענים בתגובות האוהדות, בסיקורים ואפילו בתן ביס. לי לא יצא לטעום ממנו בצורתו הטהורה או ממה שרציתי להזמין למעשה. משהו שיכול לקרות לכל אחד, במיוחד אם באים בשעות העומס או אחריהן, או אם אין לכם מזל ברגע נתון.
אנחנו באנו באחת בצהריים.

שוב, שימו לב שטעויות קורות, שמטבח אינו נמדד ע"י נותני השירות, ושאר דיסקליימרים שבאים להגן על בעלי עסק כשקורה ויש יום לא משהו. קורה.

קיבלנו שירות ממלצר שעברית איננה שפת אימו ואינו בקיא בתפריט, וזה היה אך הקושי הראשון.
ניסינו להזמין משולש \ קומפלט כדי לטעום מהמבחר אך המלצר לא הכיר את המונחים. אחרי הסבר קצר על אופי המנה שמכילה קצת מהכל הוא הופתע ואמר שלא בטוח שיש דבר כזה להציע, הלך לברר וחזר לדקלם שאם אנחנו רוצים אפשר לתת לנו צלוחית מסבחה לטעום ושאין את כל הדברים האחרים שרצינו. אביב משך בכתפיים, אני ניסיתי שוב להבין אם אין חומוס רגיל או רק את שאר הדברים, כי מקסימום אזמין חומוס מסבחה; אבל המלצר התעקש שיש רק מסאבצ'חה (כך בניבו הארה"בי) ושאין גרגירים או פול או חומוס רגיל.
בשלב הזה כבר היינו עייפים מקומדיית הטעויות, קיבלנו את צלוחית הטעימה, ניגבנו קצת מסבחה שהייתה בסדר אם כי לא מיוחדת או מעניינת בשום צורה והחלטנו לצמצם את שהותנו במקום לארוחה מהירה ובלי שאלות נוספות.
את השתיה שביקשנו היינו צריכים לבקש שוב, ואחר כך כבר מעובדת אחרת אחרי שהמלצר המקורי נעלם ולא נראה יותר. בסופו של דבר השתיה הגיעה יחד עם החשבון.

נקודת אור:
מה שלחלוטין הציל את הביקור הנ"ל הייתה מנת החציל בטחינה שהייתה מושלמת. באמת, אם אתם נמצאים באזור ומתים לחציל בטחינה - אל תלכו לשום מקום אחר.

סביר להניח שמגיע למקום ביקור נוסף, אחרי הכל לא פוסלים עסק שלם על יום עם שירות רע או על גמר המלאי של האוכל בשעה מוקדמת. עם זאת, יהיה קצת קשה לשכנע את אביב ואותי לבוא לשם שוב במיוחד, אבל אולי אנסה שוב בעתיד כדי לתת סיכוי נוסף ואולי לייצר איזשהו איזון בין הרע לטוב.
בכל מקרה, לאור האהדה הרבה שיש למקום - אני מאמין ומקווה שאנחנו היינו היוצאים מן הכלל.

יום טוב לכם ולבני ביתכם.

חומוס ירושלים - חדרה

לפניכם פוסט אורח מאת אורן שץ.
צוות אוכל בחוץ מודה לכותב מקרב לב על שהחליט לחלוק עמנו את רשמיו.

מי שמבקר מדי פעם בחדרה יודע שלחדרה לא מגיעים במקרה. מצד שני, מי שמבקר מדי פעם בחדרה יודע שאם כבר נמצאים בחדרה יש לעיר עם התדמית המהוהה גם מה להציע, אם כי לא יותר מדי. שטאנץ מושבות הברון הפריפריאליות לא פסח על מרכז העיר המסחרי - עסקים שרובם לא עושים חשק, בין אם עיצוב מצועצע למחירים יקרים או מקומות דהוהים, המדרכות צרות ומקומות הישיבה אם ישנם לרוב ממוקמים ממש כמעט תחת נעלי הולכי הרגל ומרחק יריקה מהכביש, מה שמשאיר את החלופה של ישיבה באפלולית פנים העסק. בקיצור לחדרה לא באים להנות. אבל בכל זאת מסתבר שאפשר.

כשחלפתי בשישי בבוקר על פני כיכר העירייה ובתי המשפט נצנץ לעיניי מן האפרורית השלט של חומוס ירושלים המתגאה במילוי חוזר של חומוס ולימונדה. בירור קצר העלה שהלימונדה אינה כלולה במחיר החומוס ובכל זאת מדובר במחיר הוגן - 27 למנת קומפלט - חומוס, פול, טחינה בצד, גרגרים, כולל מילוי חוזר. משום מה על הלוח הכיתוב "קומפלט" נטול ביצה אך בלשון המקום "קומפלט" כולל ביצה בתשלום, קצר מיותר בתקשורת. השרות במקום נעים ואדיב, לא צעקני אבל עניני. המקום מעוצב יפה והמיקום שלו מצד אחד מאפשר לשבת בפנים בימים סגריריים ומצד שני להתרווח בחוץ בצל מבני ישיבה שונים שלשם שינוי לא נראים כמו חתיכת פוליגל צבעוני אלא מקום שאפשר ממש להרגיש בו את התיאבון מחלחל לתוך הפה עוד לפני שהמנה מגיעה.

חומוס ירושלים בעיר חדרה, צילום: אורן שץ

החומוס מגיע חמים, בעל טעם נוכח ונטול שתלטנות טחינתית. הטעם לא מדהים וחסר מעט תיבול או איזשהו אדג' לדעתי, חלק מדי, אבל בגדול נעים לחיך. הפול מבושל יחסית חלק ונערם במשורה, לא מדובר במנת חומוס פול, ובכל זאת משדרג את המנה. ליד המנה מקבלים שתי פיתות ואפשר לבקש עוד אחת, חיטה מלאה ללא תוספת - יפה. עמדת החמוצים משרתת את המלצרית אבל גם נגישה למילוי עצמי ללא מבטים מבאסים, כולל פרוסות עגבניה, בצל לבן וסגול, זיתים, מלפפונים חמוצים ושיפקה. האוכל כולו מרגיש איכותי, נקי וטרי ועושה הרגשה נעימה בבטן.

הכמות כולה של המנה עוד טרם המילוי החוזר ראויה בהחלט ויכולה להשביע אדם ממוצע. במחיר קצת יותר יקר מהסטנדרט כיום הוא יותר מהוגן בהתחשב במילוי החוזר. למילוי ביקשתי אותו מנה כמו המילוי הראשון. קיבלתי כמות קטנה יותר והייתי צריך לבקש במפורש חלק מהמרכיבים שהיו מובנים מאליהם קודם לכן. זה גרם לי קצת להרגיש במלחמת עקיצות והעיב מעט על ההרגשה הטובה. בכל זאת, יחד עם המילוי אפשר לומר שב-27 שקלים אוכלים ארוחה שממלאת יום שלם, ובסיום הארוחה הוצעה גם על הבית כוסית חליטת נענע חמה ומתוקה שהחליקה את הגרון וריככה את הבטן העמוסה.

סך הכל אפשר לומר שחומוס ירושלים הוא מהמקומות שטוב שקיימים וטוב לחזור אליהם. לא הייתי מגיע לחדרה במיוחד עבורו אבל בהחלט אבקר בו שוב לכשאזדמן לעיר. לו הייתי עובר תדיר על כביש 2 או 4, סטיה של כמה דקות בלי הסתבכויות וייז יכולה לסדר את הבטן למי שלא חפץ בקניוני דרכים מגעילים או מאפייה סתמית. העלאת ירושלים על שמחת הבטן גם היא ראויה להערכה. כיף לפרגן כשמגיע.

נייצ'ר בויז Nature Boys, לבונטין 30, תל אביב

בפינה של רחוב הרכבת עם רחוב לבונטין נמצאת המבורגריה טבעונית חדשה יחסית המתהדרת במבחר קציצות על בסיס צמחי. קראתי ושמעתי, אז באתי.
יצא והזדמנתי לסביבה בעודי רעב, ואף על פי שאינני חובב המבורגרים הצלחתי לאתר מנה שנראתה מזמינה - שניצל חציל.

המקום מעוצב בצורה מגניבה, עם וייב צעיר, ריחות נהדרים ושירות חביב מחוייך. יש ברזי סודה עם ריפיל, תה קר המיוצר במקום ועוד הפתעות חביבות. כמו כן ישנם סלטים הנראים לא רע, קינוחים ומנות מתחלפות.
אני מניח שרוב האנשים לא יפארו מקום בזכות הרטבים המוגשים, אבל לנייצ'ר בוייז יש רטבים ממש שווים.

השניצל התגלה כפרוסת חציל עצומה בציפוי בלילת שניצל. מחד לא סטנדרטי, מאידך גיסא טעים מאוד. תוסיפו סביבו לחמניית המבורגר וירקות טריים ומוחמצים וקיבלתם מנה מצויינת.
בצורתה העסקית המנה מגיעה עם שתיה ותוספת: בחרתי תערובת של צ'יפס בטטה ותפוחי אדמה. הצ'יפס של נייצ'ר בויז איינו מהסווג המטוגן אלא האפוי. לצערי קרה והוא לא היה עשוי כהלכה וגם שאר יושבי השולחן אכלו את הצ'יפסים רק באופן חלקי. בסה"כ החלק האכיל היה די טעים, והשאר נסלח למקום חדש בהרצה.

היות וגם אני וגם שאר הסועדים סיימנו את המנות ולא השארנו פירור - ניתן להניח שבסה"כ מדובר בארוחה לא רעה, ואכן כך. יצאנו מחוייכים והמשכנו לטיול רגלי קל בשכונה הסמוכה.
תודה רבה ויום טוב.

מסעדת פיצוציית הלב המתוק \ חומוס גבעתיים - נירים 3, תל אביב

באזור הידוע בעיקר בזכות המוסכים שלו (והיכל נוקיה לשעבר - כיום מנורה מבטחים) מסתתרת חומוסיה.
היא מסתתרת ממש טוב, בתוך פיצוציה למעשה.

בקצה של שורת מסעדות "פועלים" ישנו מקום שאפשר לקנות בו סיגריות או טוסט, אבל למעשה הוא מציע גם חומוס.
הוא מציע אותו בשלטים גדולים של חומוס גבעתיים שנמצאים על הקירות הפנימיים, ויש הטוענים שלפעמים יש גם שלט מתקפל בחוץ.
הלב המתוק היא חנות נוחות שאם לא היו מפנים אותי אליה במטרה חומוסית - סביר להניח שהייתי מפספס.
באתר תן ביס המקום מוגדר כ: חנות נוחות / סלטים / סנדוויצ`ים / חומוסיה והוא אכן כל הדברים האלה.

חומוס גרגירים, טחינה ופול - חומוס גבעתיים של הלב המתוק

לאחר תחקור קצר של האדם מאחור הדלפק (שהבטיח שהוא מביא את החומוס מ"חומוס גבעתיים" מדי בוקר) הבנתי שאני אכן במקום הנכון. יצאתי לדרך עם מנה שהיא קצת מכל דבר (חומוס, פול, טחינה, גרירים), אבל רק לאחר המתנה קטנה לפיתות שהוכנסו לחימום.

החומוס לא היה רע כ"כ, למעשה הוא לא היה רע, הוא היה בסדר, אפילו אכלתי הרבה יותר מזעזעים לאחרונה.
אמנם הסיטואציה מעט לא סטנדרטית, אבל אם אתם תקועים באזור המיידי ויש לכם רצון ספציפי מאוד לחומוס - לכל היותר מומלץ לנסות.

למקום יש שולחנות בפנים ובחוץ ועוד מלא דברים רנדומליים שאתם יכולים להזמין לצד החומוס שלכם.

התענוג עלה 32 ש"ח עם שתייה ושירות לבבי.

בישול טבעוני קר, או סלט שכולו טוב

נגיד והייתם רעבים בלילה.
רק לדוגמה, לא באמת, אף אחד לא מצפה שתהיו רעבים באמצע הלילה, אבל נגיד.
מה הייתם אוכלים? מה הייתן אוכלות?
רק הקב"ה יודע.


אבל אני אספר לכם מה אני אכלתי.
ובכן, לפניכם מפרט של מה שניתן לראות בתמונה הבאה:

• סלט מטבוחה חריף
• עדשים שחורות מונטבטות
• עדשים ירוקות מונבטות
• מש מונבט
• טחינה אל ג'מאל
• נבטי חמניה
• שומשום שחור
• פלפל ארבעת העונות, גרוס
• מלח גס אדום אטלנטי
• קרוטונים של אגס בהקפאה יבשה

מחוץ לתמונה היה בגט טרי שעזר עם הניגובים של הרטיבות הטעימה כ"כ שהתרכזה בצלחת.

סה"כ מנה פשוטה בטירוף שלא דורשת הכנה גרנדיוזית - מלבד איסוף ורחצת הרכיבים, שאת רובם אפשר למצוא בסופר כך שלא תאלצו להכין סלט מטבוחה מבושל, להנביט דגנים וזרעים, לטחון שומשום או לייבש אגסים.

בתאבון!

#matbucha, a variety of #sprouts, #sprouted #lentils and #mash, #tahini, #redsalt, #balsamic #raspberry based #vinegar, #blacksesame and #groundpepper, with dried #pear #croutons.

A photo posted by אוכל בחוץ (@food_out) on Jan 13, 2016 at 1:35pm PST

פינתי - דרך מנחם בגין, ת"א

אתחיל מהחדשות הטובות - המקום נסגר.

בגלל שהוא נסגר, פחות חשוב לי להוציא את כל הרעל על המרור שאכלתי בפעמים שביקרתי.
מספיק לספר שהאוכל לא היה משהו, השירות לא היה משהו, ונראה שאנשים פשוט בחרו להצביע ברגליים.

הלקח צריך להיות פשוט: אין טעם לפתוח חומוסיה אם אתם לא יודעים להכין חומוס טוב, אפילו אם מדובר בזיכיון של מותג מוכר ומצליח.

יום טוב!

חומוס, פול, גרגירים וטחינה, וכל אחד מהם יותר מגעיל מהשני.