בית תאילנדי

רחוב בוגרשוב בת"א ידוע לשמצה בעסקי המזון המתחלפים בו.
לאחרונה ניסיתי לחשוב אילו עסקי מזון היה ברחוב לפני 3-4 שנים ושרדו, והעליתי בחכתי 3 מקומות.
הפסטה הבר שנמצא ממש ליד הדירה שלי (חייב לטעום בהזדמנות) , הMOON המפורסם שמשום מה מהווה אבן שואבת לחובבי סושי שבאים למרחקים, והמסעדה האמיתית היחידה ברחוב - "בית תאילנדי", שנמצאת ממש קרוב לפינת הירקון.

אנחנו עוברים שם הרבה בדרכנו לחדר הכושר ברחוב הירקון (מי אמר שאנחנו פדלאות שרק בולסים כל הזמן) ותמיד אנחנו רואים שהמקום מלא - אפילו בימי ראשון שנחשב יום חלש במסעדות המקום מפוצץ.

יום אחד החלטנו שזהו זה - אנחנו חייבים לרדת לשורש העניין ולבדוק פעם אחת ולתמיד את המקום הזה.
החלטנו ללכת ביום שישי ולהזמין מקום שבוע יום לפני. התקשרתי והתברר שבדיוק מישהו ביטל בשישי בערב וניתנה לי הזדמנות פז לתפוס את מקומו באם רק אמהר. נעניתי לאתגר, ולמחרת לבשנו את מיטב מחצלותינו על מנת לצעוד כ200 מטרים בערב יום שישי חמים אל המסעדה.

כבר בכניסה למסעדה ראינו 2 זוגות שבאו בלי להזמין מראש, ונדחו בנימוס עקב חוסר מקום. עקפנו אותם ובאמצעות הכוונה צמודה של המלצרית התיישבו בחלק הימני של המסעדה.

עיצוב המקום אותנטי - יש אלמנטים של במבוק, בודהה, ותמונות מן המזרח - נקודת זכות למקום.

לאחר זמן קצר הוגש לנו תפריט והתפנינו לבחור את המנות הראשונות בארוחה.
בחרנו בלביבות שרימפס שניתן לראות בתמונה העליונה ואגרול שרימפס שניתן לראות בתחתונה.
למנות נלווה רוטב מתוק-חריף.

הלביבות הזכירו מאוד שניצל חזה עוף מטוגן עם פירורים - גם בטעם וגם במראה.
הרוטב פה שדרג רבות את רמת המנה - שחוסלה במהירות.
אגרולים אני פחות אוהב בגלל שומניות היתר שהם לוקים בה בד"כ , אבל זוגתי שתחיה טעמה ואהבה, אז מה עוד אפשר לבקש.

לאחר המנות הראשונות התפנינו למנות העיקריות.
הזמנו פירות ים ברוטב צדפות (למעלה) יחד עם עוף באגוזי קשיו (למטה) - מנה שממחקר מוקדם שעשיתי באינטרנט על המקום, השאירה רושם גדול על כל מי שטעם אותם (למרות השם הלא סקסי בעליל)
כל מנה באה יחד עם צלחת גדושה של אורז לבן.

מנת פירות הים של זוגתי קצת הפחידה אותה בהתחלה.
היו שם יותר מידי חתיכות קלמרי מפחידות וצדפות, ואילו היא ציפתה להרבה יותר טבעות קלמרי ושרימפס.
למרות זאת היא החליטה לזרום איתה, ולהעביר לי מנה גדושה של פירות ים, בה היא לא חשקה.
המנה הייתה טעימה אם כי לא נפלנו מהכיסא - אני לא חושב שאפשר להשוות את איכות פירות הים בה לאלה הטריים שמתאילנד המקורית, ומה שהציל אותה בעצם היה רוטב הצדפות, איתו השתמשנו אחר כך גם כדי לעכל את האורז.

המנה שלי הייתה לעומת זאת הצלחה גדולה יותר - השתתפו בה בעצם כל המרכיבים שאני אוהב - קשיו, פטריות, בצל, פלפל וכרובית. חיסלתי את המנה במהירות עד תום, ואחרי האורז הייתי כבר מפוצץ לחלוטין.
ממבט מסביב הסתבר שאני אחד האכלנים הכבדים במקום אם לא ה - לא ראיתי מישהו שהצליח לסיים את כל מה שהזמין, וחלק גדול מהאוכל נארז במנות טייק אווי שאנשים לקחו לביתם.

המחירים במקום לא זולים - וודאי לא יחסית לתאילנד. הארוחה המדוברת עלתה מעל 200 שקל לפני טיפ ובתאילנד ארוחה דומה הייתה עולה בערך חצי.

לא בטוח שנחזור - יש מספיק אוכל דומה באיכות מסביב ובמחיר נמוך יותר - אבל בשביל חוויה חד פעמית שהשביעה אותנו היה נחמד בסה"כ.

תאי פוד

דבר המחבר:
את הפוסט הבא כתבתי ביום רע.
גם לי מותר שיהיו לי ימים רעים, לא?
אי אפשר להיות סלחניים כלפי כולם, אי אפשר לשמוח כל הזמן, לפעמים פשוט מקיאים אמיתות לא נעימות החוצה.
זה היה יום כזה.
מאז אמרו לי שהפוסט הזה לא משהו, שאולי עדיף לא לפרסם, שאולי אני תוקף חזק מדי מקום שמפרס אנשים.
אני לא יודע מה להגיד.
הרי אני רק מספר את מה שהיה, מה שאני הרגשתי בפה, בלב ובמקומות אחרים בהם היה לי לא נעים אחר כך.
תחשבו מה שבא לכם על הפוסט הזה, זכותכם.


ייתכן ובשבילכם אוכל הוא לא יותר מתזונה, דבר פונקציונלי שמכניסים מצד אחד ומוציאים מהצד השני, לא משהו להתעמק בו. אם אתם אכן כך אז לא ברור לי למה שתרצו לקרוא בלוג שמתרכז באוכל.
זו לא הנקודה, למעשה אני לא יודע איך לגשת לנקודה.
בכל זאת, זה יהיה קשה, אבל אני אנסה, בלי נדר.

תמונה שווה לפחות עשר מילים

תאי פוד, באמת, אתם לא אשמים, סה"כ יש לכם פוטנציאל, נשאר רק להוסיף קצת טעם למנה.
לתבל אותה, להוסיף רכיבים שאולי לא חשבתם עליהם, אני מכיר אפילו משחות קארי ורטבים מהסופר שיכולים להקפיץ את האטריות שלכם לרמה הבאה.

אבל כבר דיברנו על זה בעצם, לא?
כמה אכזבות בטעם נודלס אפשר לאכול?
כמה מוקפצים דוחים יערימו לנו על הצלחת?
כמה מרורים עוד נאלץ לעטוף בבוטנים ורטבים כדי להסוות חוסר טעם?
עד מתי בני ישראל ימשיכו לתת את ידם ואת כספם למקומות שמגישים בינוניות לחה?
החיים בארץ הזו מספיק קשים, אין צורך בכישלון של המטבח האסייתי \ אוריינטלי כדי להמשיך לזרוע מלח על הפצעים.
לא ייתכן שמרבית המקומות העוסקים בהקפצה ונודלס יגישו אוכל סוג ב' במחירים מופרזים.
לא יתכן שלרוב המסעדות יש יום רע לאורך כל השנה.
הימים הטובים או הטבחים הספציפיים שלפעמים נמצאים במטבח ושולחים אליך מנה טעימה הם לא סטטוס קוו, ואי אפשר לחיות כל הזמן באזור השלילי. זה פשוט לא מסתדר.
זה לא שבתחומים האחרים כולם כשרונות עצומים, יש כשלונות בכל מקום ובכל מטבח, אבל כנראה שהתחום הקולינרי הזה הוא זה שמושך אליו הכי הרבה בינוניות.
אולי הם נפגשים כולם וצוחקים עלינו, על הדברים שהם מאכילים אותנו, על איך בתפריטים שלמים יש אולי שתי מנות טובות, על איך שמקום מגיש את אותה מנה בשני טעמים שונים, איך אפשר לשלם מאה ש"ח על מנה בינונית ומטה.

הרשו לי לחזור לתחילת הפוסט.
אם הייתי רוצה לאכול אוכל בשביל לשבוע הייתי יכול לדחוף פיתה עם טחינה או איזה חטיף.
הייתי יכול גם לרדת לסופר ולקנות נודלס ולא להשקיע בהם בשום צורה, סתם לבשל ולזרוק עליהם משהו.
אבל לא, אני הזמנתי אוכל ממקום שמתיימר להיות משהו.
והנה הם מוסיפים חטא על פשע, אין להם שירות משלוחים משלהם, המקום עובד עם ספר האוכל.
במקרה הזה כמעט ולא היו בעיות מלבד המתנה יחסית ארוכה לאוכל, אבל זה גם רע, לא?
גם על ספר האוכל כבר יצא לי להתלונן, אבל הפעם מתלוננים על עניין אחר.

אבל מספיק שלילי, תראו איזו תמונה מקסימה ואחריה אני אנסה להיות חיובי יותר.

האגרול היה רגיל, זה אומר שהוא היה אכיל, לא מגעיל, סביר אפילו.
ע"פ החבר ששיכנע אותי להזמין מהם ואכל יחד איתי זה היה יום רע, אבל הימים הטובים לא טובים בהרבה.
אני לא בטוח אם זה דבר חיובי להגיד, אבל היי, לפחות שבענו!

עכשיו ברצינות:
זה לא היה טעים. שום דבר חוץ מהאגרול לא היה טעים.
רק הרטבים שהגיעו שיפרו את האוכל, וכעבור זמן לא רב הייתה לי בחילה.