צרכנות קיץ: עונת משקאות הדובדבנים

לכל עונה יש את הטרנדים שלה, ונראה שבקיץ הישראלי יחד עם הדובדבנים האמיתיים מתחילים להעמיס גם כאלה המגיעים בפחית משקה צוננת.
אמנם ישנן פיצוציות או מיני רשתות המחזיקות את הסחורה כל השנה, אבל נראה שבתקופה זו הכל תוסס.

היות וקהל הקוראים של אוכל בחוץ חשוב כ"כ לכותבי המערכת - נשלחתי לטעום מכל הבא ליד:
1. צ'רי קולה מבית קוקה קולה
2. פפסי ויילד צ'רי
3. ד"ר פפר צ'רי
4. קולה זירו צ'רי

להלן תמונות להתרשמות ויזואלית מהמוצרים, אחריהן גזר דין.

Coca Cola cherry

Pepsi wild cherry

Dr Pepper cherry

Coca Cola zero - cherry

קודם כל חשוב לציין שזה לא קל.
אם ביום - יום אין לכם שום הבדל מבחינת הקולה שאתם שותים, אתם יכולים פשוט ללכת על מה שבא לכם באותו הרגע.
אם אתם מרגישים הבדלים, נסו את המשקה שיותר קרוב להעדפות (למשל לאנשים שסולדים מדוקטור פפר).
אם אתן מצפות לטעם של דובדבן - דפדפו הלאה.
בסופו של דבר, זה מה שזה, סוכר בטעמים, או תחליף עם תוסף, זה טעים וזהו בערך.

לרוויה וכאלה.

נ.ב.
לאחרונה עלו במערכת שיחות על תמחורי משקאות, ספציפית על עליית המחירים שגולשת מקופיקס ועד פחיות בכמעט עשרה שקלים באופן ממוצע. מה הקטע?

משקה אננס - קצר ולעניין

משקה אננס, שבעה שקלים.
מגעיל ברמות, אפילו לא טרחתי לסיים את זה.
באמת, זה כ"כ מזעזע שאפילו אני זרקתי אותו, ואני שותה דברים נוראיים.
ממליץ להתרחק אם אתם אוהבים שיניים, קיבה ושאר איברים פנימיים במצב בריא.

משקה אננס Good

ג'אפה ג'וס | Jaffa Juice

אם אתם בשוק של נמל יפו - אל תהססו לאתר את דוכן המיצים ג'אפה ג'וס.

מיצים סחוטים טריים ומקוררים.

אין מה להכביר במילים, עשרה שקלים לכוס, אתם תחזרו לקנות עוד.

בתמונה: אני קונה לימונענע ומיץ רימונים.

ג'אפה ג'וס: לימוננענע ומיץ רימון

בקיצור:
מחיר: מציאה
טעם: גן עדן
עיצוב: קרח מרוסק ודוכן מתכת מבריק
שירות: מכל הלב
ניקיון: מצוחצח

שניצל שונצינו

גם ארוחת צהריים זריזה עם הבולס יכולה להפוך לפוסט חביב על מקום מלא פוטנציאל.
המיקום - שונצינו פינת יצחק שדה, מקום שתמיד היה מסעדת פועלים אך מדי פעם שינה שמות. למעשה כבר סיפרתי לכם עליו בפוסט שנקרא "המקום עם האוכל" אך הפעם אפשר להסתמך גם על שילוט חדש שמספר בגאווה שלמקום קוראים "שניצל שונצינו".
אם אתם בסביבה, עדיין אפשר לזהות את המקום ע"י השילוט האדום שחלקו נראה בתמונה כאן למטה, אמנם כבר אין פול גזעי, אבל אוכל טעים ויחסית זול יש בשפע.

בגט, חזה עוף, טחינה, חריף ירוק, סלט טרי, מחוץ לתמונה יש גם פחית של שוופס תות.

הפעם בחרתי לאכול חזה עוף בבגט, הבולס העתיק ממני (למרות שהעמיס בסלטים שלא הייתי אוכל בחיים).
אני שמרתי על פשטות עם טחינה, חריף ירוק וסלט.
בצד לקחתי צ'יפס וחצילים מטוגנים בבלילה, אחת הסיבות שהמקום הזה קוסם לי שוב ושוב היא העובדה שהצ'יפס והחצילים מוגשים "חופשי", ואפשר לקום ולקחת שוב ושוב, תוך שהמלאי הוא חם ומתרענן כל כמה דקות.
החריף אגב הוא לא מהסוג ההורג אלא מהסוג המוסיף, זה שמשדרג את המנה בטעם מדהים ולא סתם שורף בפה.

צ'יפס, חצילים, קצת קטשופ היינז, החיים הטובים.

מקום לישיבה יש רק על הרחבה המוגבהת בחוץ, אמנם היה יום חם את הגגון ופינת הרחובות המצטלבים סיפקו את הטמפרטורה המתאימה. ישבנו, אכלנו, דיברנו על עניינים ולקחנו תוספות של מוות מזורז בשמן עמוק, כמה לא בריא - ככה טעים.
כמו שתראו בתמונה למטה, המחירים לא רעים בכלל בתמורה להיצע, ואם תברחו לא לבוא - יש להם מספיק לקוחות ממילא :)
בנימה מחויכת ועל בטן מלאה, זה זמן טוב לסיים את הפוסט.

מחירון \ תפריט שניצל שונצינו, שווה לבוא לטעום.

בירת פירות קרה ביום קיץ חם

חם או סתם?

אם אתם עוקבים אחרי הבלוג (במיוחד בחודש האחרון) אז בטח שמתם לב שיש פחות פוסטים.
אם אתן קוראות נאמנות, בוודאי הזדמן לכן לקרוא תלונות שלי על כמה שקשה לעבור את הקיץ במצב צבירה אחיד, בדיוק כמו שקשה לחשוב על אוכל או על פוסטים בבלוג כשממהרים ממזגן למזגן.

בקיץ כמו בקיץ, מחפשים אסקפיזם בדברים מתוקים, קרים, או קרים ומתוקים גם יחד.
את הפתרון המשולב הזה אני מוצא מדי קיץ (וגם בחורפים) בבירות פירותיות, אבל לא פירותיות כמו ב"ניחוח עדין של תפוז וטעם אדמתי" אלא ממש פירות שלא מתביישים מאף אחד.
נכון, בירה היא משקה מריר שרבים מתעסקים בו בכובד ראש, אבל אפשר גם להינות מבירות קלילות ומתוקות, בדיוק כמו לשתות שנדי בשלל טעמים, בריזר של בקארדי בצבעים מלחיצים או אפילו סיידר תפוחים הנחשב ליותר קלאסי.

קריק (דובדבנים) בלגית, גם צוננת וגם על רקע יפה.

הראשונות שפרצו את המחסום התודעתי היו בירות קריק למיניהן, כאשר קריק הוא למעשה דובדבן והבירות הן לרוב בירות לאמביק בלגיות (בתסיסה חופשית מחיידקים המסתובבים באוויר), כך שמדובר בבירות בתוספת דובדבנים או בתוספת טעם דובדבנים. את הקריקים ניתן למצוא בחביות ובקבוקים במקומות בילוי וקניה רבים ולרוב ניתן גם לאתרן בחנויות משקאות בהן ההיציע מסוג זה אינו גדול.
ישנם סוגים אחרים בהם הפרי מזוקק יחד עם האלכוהול, לדוגמא בירות פרמבואז למיניהן, כאשר במקור המילה פרמבואז היא המילה הצרפתית לפטל. גם בירות אלה הינן בירות לאמביק. אבל תראו איך גלשנו שוב לכובד ראש בנושא שאפשר להתייחס אליו גם באופן קליל וכיפי.

הקריק שבתמונה למעלה נרכשה בסופר רנדומלי בת"א (יחד עם עוד כמה טעמים מאותה משפחה \ מבשלה). אם הבנתי נכון את הכיתוב המצומצם על העטיפה - מדובר דווקא בתוספת טעם לבירה ולאו דווקא בתהליכי בישול קסומים על רקע נופים טבעיים.

מונגוזו בטעם קוקוס, לאנשים שבאמת אוהבים לשתות דברים מתוקים.

מונגוזו היא בירה הולנדית עם סיפורים על אפריקה וכוסות פאבים שעשויים מקליפות קוקוס.
יש להם מגוון טעמים רחב שממנו טעמתי בנתיים רק את הקוקוס (הייחודי, לא מתאים לכולם) ואת הבננה המצויינת (הרבה יותר טובה מבירות בננה או לחם בננה אחרות.
בנוסף יש להם טעמים כמו מנגו, פרימיום פילזנר נקייה, אגוז דקל ותחזיקו חזק - קינואה.
מונגוזו בטעם בננה הייתה נמזגת בעבר בפאב זאייצ'יק בנחלת בנימין אך כיום ניתן להשיג אותה אך ורק בחנויות משקאות ובטיב טעם.

אני לא בטוח מה הופך פרי לפרי של תשוקה, אבל בירת הפסיפלורה הזו הייתה מצויינת.

לאחר תחקיר קצרצר גיליתי שהבירה הבלגית הקרויה פלוריס (שגם ממנה קניתי כמה טעמים) שייכת לאותה מבשלה כמו מונגוזו (Huyghe Brewery) שבין היתר אחראית גם לסדרת ה-Delirium. רע זה לא יכול להיות.

בשלב הזה בכתיבת הפוסט משהו התעוות לי בפונטים וזה ממש עיצבן  אותי.

אולי בשלב הזה הייתי צריך טיפה אלכוהול מתוק, לשכוח את הצרות.

בירת אפרסק בלגי מצוי.

בירת האפרסק הזו היא מהסדרה של הבירה מהתמונה הראשונה. היא הייתה עדינה יותר, מאוד מוצלחת, עם טעם שרץ על הגבול בין מלאכותי לטבעי.
עם עליית המחירים הנוכחית לא ברור עד כמה שווה להתאמץ בשביל טעם של אפרסק, אולי במקום בירה עדיף לעבור לנקטרים למיניהם או אפילו שנאפס, ככה נהנים מחוויה אלכוהולית, טעמים וסובלים אך ורק מהעלייה במע"מ מבלי לצאת מופסדים כפליים בגלל העליה במחירי הבירה.

Floris Framboise מבית Brouwerij Huyghe

והנה בירת פטל בלגית, גם היא של פלוריס. היא הייתה קלילה ומעודנת מאוד, טעם פטל אמיתי ולא מתוק מדי. 

זה הזמן המושלם לדבר מעט על עליית מחירי הבירה.

אם בירה היא הסחת הדעת בסופו של יום בעבור פועל פשוט, האם זה הגיוני שדווקא מחירה יעלה כאילו הייתה קוויאר ביבוא אישי?

מה זה אומר על האנשים שנבחרו לנהל אותנו, האם הם לא מבינים שהבירה בדיוק כמו העלאות גורפות אחרות תפגע קודם כל במי שאין לו?

זה בהחלט חומר למחשבה עד הבחירות הבאות.

הבקבוקים בתמונות היו בתמחור של 13-15ש"ח. אין לי מושג כמה הן עולות עכשיו, בטח מיליונים.

זנגה זנגה | Zanga zanGa

סוף שבוע מהנה.
מה עוד אפשר לבקש מסוף השבוע? בילויים, חברים, אוכל טוב, משפחה, אינטימיות, צחוקים, קולנוע וכו'.
על כל אלה אנסה לספר בפוסטים הקרובים.
על כל אלה, וגם על דברים אחרים שנותרו (יש ארכיון של דברים שעוד לא הגעתי אליהם).
כל זאת ועוד החל ממחר, אבל היום עוד אפשר לספר לכם על משקה מעניין וטעים ששתיתי היום.

היינו ביפו (אחרי ארוחת שיפודים מוצלחת) ואני רציתי לשתות משהו ברחוב החם.
יפו ידוע בהיצע המשקאות הרחב.
פחיות ובקבוקים שלא רואים כל יום, תענוג לעיניים והפתעות לא צפויות.
במקרר אחד ברחוב יפת מצאתי פחיות בצבעים שונים של זנגה זנגה (כמו בפעם ההיא עם מועמר קדאפי).

בלגימה הראשונה זה מרגיש כמו מיץ תפוחים מוגז (הלכתי על טעם תפוח) רגיל שמגיע בתוך פחית מסגנון משקאות האנרגיה. בלגימה השניה מרגישים שמשהו טיפה שונה.
מבט קצר על הפחית מגלה שמדובר במשקה מבוסס מאלט (לתת), כמו בירה שחורה, אבל עם תוספי טעים.
טעים? מאוד.

ע"פ גב האריזה, המשקה מיוצר בפולין ומיובא לארץ ע"י סוויט ריאלאטי שיושבים במועצה המקומית ריינה.
כל הכבוד להם על המציאה המוצלחת, הייבוא הזה בהחלט שווה את הטרחה.
אם שאר הטעמים טובים באותה מידה (ואולי גם אם לא) אני בהחלט אעשה קניה מרוכזת ואמלא את המקרר שלי.
מומלץ לנסות.

לגבי המחיר:
אני לא בטוח כמה הפחית עלתה לי, זו הייתה קניה של 200גרם אגוזי קשיו + הפחית שהסתכמו ב21ש"ח.
שיהיה לרוויה.

מייקס פלייס דיזינגוף

לא צילמתי תמונות כי לא רציתי להבזיק בחלל חשוך ולמשוך אליי תשומת לב מיותרת.
גם אין לי יותר מדי מה לספר, למרות שאכלתי גם מנה של גבינה מתוגנת בשמן עמוק במעטפת פירורים (היה לא רע בכלל) וגם מנה של צ'יפס מוקרם עם ערימה של בייקון (מצויין בדיוק כמו שזה נשמע).

על השלחן שלי כיכבו גם משקאות צבעוניים (סחבק חולה על קוקטיילים מתוקים), ומנות של אנשים אחרים (קנאי אחד הזמין צ'יפס כמו שלי, מישהו אחר הזמין נאצ'וס, ענבר הזמינה המבורגר שלטענתה לא היה משהו.

המנות היו גדולות וחביבות, האווירה הייתה של אמריקאים שצועקים לך באוזן לצלילי להיטי רוק מכל הזמנים, המיקום הוא על הריסות יאקוזה שזכורה לטובה מארוחות סושי "כפי יכולתך" ומסוע חביב, אולם היא זכורה גם לרעה מהתקופה שקדמה לסגירתה כשאיכות האוכל ירדה לרמות מפתיעות.

הייתה לי חשבונית איפשהו אבל איבדתי אותה, ככה שאני כבר לא זוכר כמה הכל עלה ולא בא לי להשוות.
בשביל לילה של שכרות ורעב זה היה לא רע בכלל.
חשוב לציין שלמייקס פלייס על החוף יש סטייקים ממש טובים - לא יודע אם הם עומדים בכבוד גם בסניף הזה.

בנוסף להכל - באמת כל הכבוד להם שהם פותחים עוד ועוד סניפים והולך להם.
התפריט שלהם עשיר ואפשר למצוא בו מלא דברים, כך שאחזור לנסות גם אחרים.
יאללה, לרוויה.

המקום עם האוכל

באזורי מוסכים לפעמים מסתתרים המקומות הכי טובים לאכול משהו. כל אותם אנשים פשוטים שאין להם כסף למסעדה משלהם אבל הם כן יכולים להרשות לעצמם שכירות של מקום צנוע במיקום צנוע.

לרוב מדובר באוכל רחוב \ ביתי \ מסעדות פועלים \ מטבח עממי, וזה החלק הטוב. חלק טוב נוסף הוא התמחור הנמוך שהופך את הכל לשווה עוד יותר.

עדיף חמוצים בשקית מאשר לסחוב אותם ביד

במקום כזה ממש נתקלתי, על הפינה של יצחק שדה ורחוב שונצינו.

המקום עצמו אינו חדש כלל, אני חולף על פניו כבר שנים, פעם אפילו אכלתי שם פלאפל.

אין לי מושג כמה זמן החבר'ה החדשים נמצאים שם והייתי רעב מכדי לשאול - הם היו עסוקים מדי לשיחות חולין ממילא. המקום תמיד עמוס או לקראת עומס, דבר שמעיד לפחות על עניין ציבורי.

הזמנתי שניצל בבגט והחלתי לבהות בדברים בעזרת כח הראייה.

לא בדיוק תותית אבל בערך

מלבד העובדה שבמקרר מצאתי פחית תותית, מלבד המחירים (16 לשניצל בפיתה, או 18 לבגט - לא השניצל הזול בעיר אבל עדיין טוב - אצל אסולין ברחוב טברסקי יש ב13), החלק שהרשים אותי בעיקר היה הסטנד עם הצ'יפס וקוביות החצילים המטוגנים בבלילה שממנו אפשר להעמיס חופשי לצלוחיות - כאילו צ'יפס היה סלט ולא מנה מכובדת שבעבורה ישמחו לשדוד אותך בהמון מוסדות.
יש גם דיספנסר קטשופ גדול של היינז.

שניצל בבגט - צבעוני ושמנוני

אל הבגט שלי נכנסו מלבד השניצל גם סלט, צ'יפס, טחינה, חריף ועמבה.
העמבה הייתה מדוייקת ומצויינת, החריף היה עדין - עשוי פלפלים ירוקים (קיוויתי גם לכוסברה אבל הוא לא הכיל אותה), הטחינה הייתה משעממת ולא טעימה במיוחד אבל החריף שנמרח ישירות עליה פיצה את החיך והוסיף לה טעם רענן.
הבגט היה שילוב של בגט ולחמניית סומסום רכה. אני לא בטוח איך אופים את השילוב הזה, אבל הוא לא רע בתור כלי קיבול לארוחת צהריים.

ארוחת שניצל בבגט, 24 ש"ח

למקום אין שם, ישנו שילוט מגלגול קודם שמספר על פלאפל וחומוס ופול אשר אינם קיימים עוד.
בסה"כ נהניתי מאוד וחזרתי שוב עם הבולס כעבור ימים בודדים.
לגבי אסולין (טברסקי 4 פינת בית אלפא), אני חושב שאלך לבקר אותו היום ואספר לכם בהזדמנות.

הקנאה הורגת מצמא (עוד מיץ פז אחד לדרך)

ראיתי את הבולס לוגם בתאווה ומתרברב במיץ הפז שלו.
ישר התחשק לי מיץ פז משל עצמי, הרי זה ידוע שזה אחד המשקאות הטובים במכונה וגם תמיד שמורה לו פינה חמה בלב. אצתי אל גוש המתכת המלבני שבסוף המסדרון.


הנה המחווה שלי לבולס היקר, שיהיה לרוויה.
(בעלות של ארבעה שקלים חדשים)

מיץ פז ענבים