יום שני, 31 בדצמבר 2012

קפה אירופה

יש המון מילים המשמשות לתיאור דבר אחד בתחום המסעדנות.
יהיו כאלה שיכנו את זה באז (המהדרין יציינו באזז) יהיו כאלה שיגידו דווקא הייפ, יש שיבחרו בביטוי חרושת שמועות או יחסי ציבור או סתם מוניטין שעובר מהר מפה לאוזן.
לא תמיד זה מוצדק, אבל לפעמים דווקא כן.
במקרה של קפה אירופה זה עניין של טעם, או למעשה זה תלוי באיזה שלב של החיים שלכם אתם נמצאים.
הרשו לי לפרט, אבל לפני כן הנה תמונה של סינטה צלויה העוטפת אספרגווס (שנצלה יחד איתה) כאשר בין האלמנטים הללו יש הר קטן של חזרת לבנה עדינה.

סינטה עדינה ומלאת טעם העוטפת אספרגוס, יחד הם נצלים על הגריל ונפגשים עם חזרת לבנה עדינה
סינטה עדינה ומלאת טעם העוטפת אספרגוס, יחד הם נצלים על הגריל ונפגשים עם חזרת לבנה עדינה


קפה אירופה נמצא בין שני בניינים ברחוב רוטשילד (מס.9), הוא למעשה שוכן על הרחוב, תחת גגון שקוף.
מספרים שיש גם בר בקומה השניה של הבניין שבסוף החצר בה ישבנו - אבל היה כ"כ עמוס שלא הצלחנו להגיע לאזור ההוא, שלא לדבר על לראות אותו.
היושבים וגם הצוות כולם לבושים בצורה הכי אופנתית, על שפמיהם המדוייקים, מכנסיהם הצמודים (או הרחבים באזורים מסויימים), כולל סריגים, פאייטים וכו', כמובן לא לשכוח אופניים מגניבים שממתינים להם על הרחוב.
הקהל צעיר ברובו, המוזיקה רוכבת על הטרנדים הכי עכשוויים ומושמעת בעוצמה שבה צריך להגביר את הקול אם בא לכם שהאדם שיושב לצידכם ישמע אתכם.
זה לא פשע להיות צעיר, לצאת למקומות חמים ולרצות לשתות קוקטיילים חדשניים. אני מאמין שכל אחד היה או יהיה בשלב הזה בחייו, מי שיכחיש ישקר.
לפני שנעבור לתחום האוכל אנא הזינו עיניכם בשיפוד נתח הקצבים שבתמונה הבאה.


שיפוד נתח קצבים בעל טעם עז עם כל מיני קלויים וקערית מטבל
שיפוד נתח קצבים בעל טעם עז עם כל מיני קלויים וקערית מטבל


אם כך, דיברתי על אופנה ובו זמנית הצגתי אוכל.
השילוב הזה אכן קורה, הוא מתרחש כאן בשיאו. קפה אירופה מצליחים להיות טרנדיים עד כאב, קלילים עד נינוחות וטעימים עד מאוד.
הגעתי עם קבוצה גדולה ולא היה בשולחן אדם אחד שלא קיבל מנה יפה וטעימה. כל הצלוחיות כולן זכו לצילומי אינסטגרם וקריאות התלהבות.
רוב הנוכחים נהגו אבל אני לא - ככה שהשרתי לעצמי לבחון את מצע המשקאות, רובם היו לא רעים (אם כי לא גאוניים).
גם העלות של כל העניין לא הייתה גבוהה מדי, בהתייחס למסעדות אופנתיות אחרות אפשר להגיד שזה אפילו סוג של זול.
מדובר בבילוי אופנתי איכותי, במיקום מצויין ועם אוכל מצויין.


קוקטייל כלשהו
אני לא יודע מה זה, בשלב הזה כבר הייתי שתוי מדי


וכמובן תלונה אחת לסיום כי אחרת איפה הביקורת:
הצוות לא היה קשוב מדי, ואפילו היה שלב שבו התעקשו שלא להוציא את הבצל ממנה מסויימת כי "השף לא יאהב זאת".
עם כל הכבוד לחינניות ולאפנתיות, שירותיות היא אחת המעלות החשובות ביותר בתחום ההסעדה וכאן הוא נעשה כבדך אגב.
עם זאת חשוב לציין שזו האווירה הכללית של המקום. מדובר במסעדה שנקראת כמו בית קפה, נראית ומתנהגת כמו פאב ושלוקח קצת זמן מרוב ההמולה להבין שיש פה אנשים שיושבים ואוכלים.
מלבד זאת הכל אחלה, אבל באמת באמת אחלה.

אולי צריך אפילו להגיד תודה שהצלחנו להכנס לשם, היו אחרינו המון המון אנשים שחיכו נצח.





החיים הפשוטים: כריך נקניק

לחמניה מתוקה טריה, חרדל שום צרפתי, נקניק סלמי פרוס דק דק.
יש שיגידו שאין צורך לחפש כריכיות וסנדוויצ'יות אם יש לך את הנ"ל בבית.
לא היה לי אותם בבית אבל קניתי בסופר מתחת לבית של חבר. חשבנו ארוכות איפה לאכול באותו הערב ובסוף הלכנו לסופר הקרוב לביתו ורכשנו כל מיני.
היה תענוג, ירד חלק והשאיר אחריו שובל של טעם, עם מיץ רימונים בצד. ארוחה פשוטה ועם זאת מדהימה.
פרוסות הנקניק היו שזורות גרגרי פלפל שחור, ברמת מליחות מושלמת ושמנוניות בדיוק במידה.
טעים כבר אמרתי?


סלמי, חרדל, לחמניית סומסום טרייה ומתוקה
סלמי, חרדל, לחמניית שומשום טרייה ומתוקה


חשוב לציין שהחרדל היה מציאה, הוא היה זול בצורה מחשידה וטעים עוד יותר.
תוכלו לראות אותו כאן למטה ולהשוות במידה ותתקלו בו במכולת הקרובה לביתכם.
חרדל בטעמים הוא כבר מזמן לא מצרך נדיר, אם כי במקומות רבים מתעקשים להחזיק בעיקר חרדל צהוב מהסוגים המוכרים (בד"כ תלמה ולצידו היינץ) ואולי כמה סוגים של חרדל גרגרי (או גרגירים, מה שבא לכם).
כמובן שעכשיו ישנם גם ממרחים בטעם חרדל, מבוססי מיונז וכו', אבל שוב, אני מאבד את הפוקוס, לאחרונה יותר ויותר מרכולים מחזיקים חרדל בטעמים, דהיינו חרדל עם חזרת, חרדל חריף, חרדל דבש ועוד.


חרדל עם שום ועשבי תיבול מבית Bornier
חרדל עם שום ועשבי תיבול מבית Bornier


לסיכום:
סלמי פרוס דק דק, חרדל שום עם עשבי תיבול ולחמניית סומסום (ידעתם שאפשר לכתוב גם שומשום וגם סומסום?) טריה ומתוקה - כל אלה יחד יכולים לסגור לכם את הפינה חיש מהר.
סדרות חדשות של נתחים פרוסים דק דק או הסדרות הדומות של נתחים "כמו מעדנייה" אמנם לא נותנים ערך רב לכסף כי הם בד"כ עולים כמו כריך בסיסי בסנדוויצ'יה אבל ללא הרטבים או הלחים הנדרש - אבל עם מעט השקעה תוכלו להכין אחלה כריך.
לגבי החרדל - אמנם זה לא כיף כמו להכין חרדל ביתי (זה ממש פשוט, תנסו פעם) אבל חרדל כ"כ טעים במחיר כ"כ נמוך - זה כבר חומר לאגדות עם.
יאללה, שיהיה בתאבון.


יום ראשון, 30 בדצמבר 2012

הנאה מרובה: פליישמן דלי

והרי סיפור קצר:
מעשה בביקור שני בכריכיה פליישמן דלי. הלוואי והיו יותר ביקורים אבל הם מעט רחוקים ולא גמישים בשעות העבודה (למרות שהבנתי שבימי חמישי הם מאכילים בליינים עד אור הבוקר).

בכל מקרה, קודם תראו את התמונה ואז תשמעו את היספור (ספויילר: בעיקר תשבוחות).




לקחתי כריך קורביף למרות שכמעט ולקחתי את כריך השרדד ביף שלהם, בקר בבישול ארוך, מפורק ומתובל ברוטב BBQ.
הסנדוויץ' תובל בחרדל צהוב, רוטב צ'יפוטלה, רוטב ברבקיו, רוטב חזרת וקושט בחסה.
הייתי אחרי ארוחה שעליה אספר בפעם אחרת אבל מטעמי חמדנות ועיניים גדולות בחרתי להגדיל את כמות הבשר בכריך בעוד 100 גרם.
מה אומר ומה אספר: הכריך הזה נהדר.
הלוואי והיו עוד כריכים כאלה בסביבה. באמת, סנדוויץ' ראוי, עשוי היטב, כל חומרי הגלם הופכים לסימפוניה של טעמים על קצה הלשון.
לו רק היו פתוחים יותר שעות, תארו לעצמכם איזה עולם יפה זה היה יכול להיות.

נ.ב.
לקחתי את הכריך בטייק-אוואי, לשמחתי גיליתי בפנים מיכל קטן של רוטב צ'יפוטלה, כלי תפו-צ'יפס ואף כלי נוסף של כרוב מוחמץ מתקתק נהדר. הפתעה מוצלחת ביותר.

יום ראשון, 16 בדצמבר 2012

עלילות מזון תל אביביות

שלום, זה אני!
באמת שהתגעגעתי ללכתוב, ויתרה מזאת התגעגעתי גם לקונספט ההוא, זה שניסיתי בעבר, ריכוז של מספר סיפורים בפוסט אחד.
קיבלתי עליו תגובות חמות אז באמת אין סיבה שלא לנסות לשחזר את ההצלחה.
לצערי הגעתי עם רשימת תלונות אבל כל חוויה היא לטובה, גם השליליות.
והפעם בתפריט:
  • פסטה בסטה, אלנבי 60 (בכניסה לשוק הכרמל), תל אביב.
  • חדר האוכל, שדרות שאול המלך 23 (מול הקאמרי, האופרה ומוזיאון תל אביב המחודש), תל אביב.
  • המזנון באגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות (באותו המתחם).
  • סיילנס, שדרות יהודית 7, תל אביב.
  • קפה לוסיה, בלפור 18, תל אביב.
  • חומוס סעיד, דרך מנחם בגין 20, תל אביב.
  • נקסט דור (Next Door), שדרות ח"ן 52, תל אביב.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


פסטה בסטה שולטים בנוסחה, יש לציין שזו נוסחה מוצלחת במיוחד והם עושים עמה חסד.
הרעיון פשוט נורא, הם הביאו אותו לידי שלמות בסניף שלהם בשוק מחנה יהודה והם ייבאו אותו בהצלחה מרובה לסניף התל אביבי השוכן בפינה נאה בכיכר מגן דוד - המקום הזה בכניסה לשוק, נקודת המפגש של אלנבי, שינקין, נחלת בנימין ורחוב הכרמל.
ועכשיו לפישוט הפשטות: לוקחים חומרי גלם טריים, מכינים מהם מנות פסטה פשוטות ונהדרות (וגם סלטים) עם מגוון תופסות אפשרי, מגישים את זה באווירה חביבה ובמחירים עממיים. זהו. הרי כל הרעיון של אוכל הוא שיהיה נגיש וטעים, השמחה במקום היא בסה"כ עוד אלמנט שתורם, אבל אוכל טעים לרוב עושה את העבודה כמוהו גם מחירים נמוכים. השניים ביחד הם כמו נס קולינרי שמושך אליו קהל. הפעם ההמולה מוצדקת, האוכל נהדר.
אגב, גם האלכוהול זול (ראו למטה ערק אשכוליות).


עראק אשכוליותפסטה בסטה - חצילים ופרחי כרובית


- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -



השף עומר מילר עושה רושם נהדר. הוא חביב, נאה, אופנתי, כשרוני והוא מדהים ביחסי ציבור.
כמויות האנשים שהוא מאכיל במסעדותיו השונות הן אדירות ובין אם נהניתי מהארוחה או לא - כבודו במקומו מונח.
עם זאת, ארוחת הצהריים המאוחרת שסעדתי בחדר האוכל לא עשתה צדק למוניטין הנהדר שיש לשף ולמוסדותיו.
הקפצ'יו שהיה מלוח מדי היה בסדר גמור, אם כי השקדים שהיו לא פריכים מספיק והמליחות העזה שגרמה לגבינה להרגיש תפלה היו סוג של התחלה רעה.
השניצל השמנוני שהיה בנוסף גם עבה יתר על המידה ובאזורים מסויימים עדיין ורוד וחי לא הוסיף להרגשה. לא סיימתי אותו, אבל גם זה בסדר. בדרך החוצה תהיתי אם זה היה החלק ביום בו המטבח כבר עייף או שאולי העסקית לא מקבלת מספיק יחס.
בסופו של דבר אוכל הוא אוכל וכסף הוא כסף, גם אם העיקרית כוללת מנה ראשונה ושתיה.
את נקודת האור של הארוחה סיפק הפירה. אני שונא פירה מאז טראומת ילדות שחוויתי, אבל הפירה הזה היה כה טעים אוורירי ועדין שאכלתי ממנו עוד ועוד.

חדר האוכל - פירה ושניצלחדר האוכל - קרפצ'יו


- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 


בחלקו התחתון של האגף החדש במוזיאון תל אביב לאומנות ישנו חלל מרהיב (כל האגף בנוי לתפארת) שמאכלס דלפק ארוך והמוני שולחנות קטנים.
מבין הדברים הבנאליים יחסית בחרתי את טארט התפוחים שנראה מצויין מרחוק.
מקרוב התגלה מאפה צונן ומעט לח, לא פריך במקומות שהיה ראוי שיהיה, מלא בנוזל סמיך ולבן שמעט הרתיעה אך התגלה בסופו של דבר כאכיל. באמת שלא חגיגה גדולה אבל הביקור במוזיאון היה מרתק.


פאי תפוחים, או קראמבל, או טארט



- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 


סתם בייגל טוסט עם גבינה צהובה, אבל כמה פשוט - ככה טעים.
פטריות, תירס, זיתים, עגבניות ופיסות של אננס, עם רוטב ברבקיו, רוטב חרדל, ממרח עגבניות מיובשות וקערית של רוטב חלפיניו בכדי לטבול.
הגאונות לפעמים מסתתרת בדברים הקטנים. סיילנס אמנם לא המציאו את הטוסט, אבל הם בהחלט יודעים לעשות אותו.
למרות פאשלות ארעיות (שנובעות מלחץ היסטרי - המקום מפוצץ ללא הפסקה) הם מספקים את הסחורה.


בייגל טוסט צהובה, רטבים ומגוון תוספות



- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 


קפה לוסיה ברחוב בלפור שייך לאותם אנשים שמנהלים את קפה תחתית. מדובר למעשה כמעט באותו צוות ואפשר לראות מלצריות מוכרות מתחתית גם בלוסיה. גם קהל הלקוחות דומה ולפעמים נודד ממקום למקום.
בית קפה ברנז'אי עם סלבס, אנשי תעשיה וסתם בני אדם פשוטים שעובדים עם הלפטופ שלהם ממעל ספל קפה או נהנים מהשמש החמימה (יש גם מקומות מוצלים).
הקפה אגב נהדר, כך גם עוגת המייפל ואגוזים שאכלתי, חייב להודות שגנבתי ביס מכריך אבוקדו שביקר בשולחן שלי וגם הוא היה לא רע בכלל.


עוגת מייפל של קפה לוסיהקפה לוסיה



- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 


חומוס סעיד הוא כבר חבר ותיק. המנה סבירה (למרות שיש ימים גאוניים), הפיתות טריות לסירוגין והשירות נע בין מצויין לבין מתקשה. עם זאת, כשמגיעים ביום טוב החומוס שווה את כל הימים הרעים.
בימים אחרים אפשר להתייחס לזה כאל מזון לצורך תזונה, גם זה חשוב.
בסופו של יום - חומוס סעיד הוא לא כזה רע בהתחשב בדברים הנוראיים שאפשר למצוא באזור המדובר.


מנה משולשת בחומוס סעיד, משום מה מתעקשים לקרוא לה מחלוטהפיתות טריות ומתוקותזה החריף גדול יהיה



- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 


מסעדת הבשרים מיטבר פתחה מקום שנמצא ממש מעבר לקיר. מדובר בפאב קטן (מאוד) שמסתתר בדלת ליד פיצה בזילי.קום במפגש של שדרות ח"ן עם כיכר רבין.
באנו בשעה סבירה (כזו שפאבים לרוב עוד ריקים בה) אבל כבר לא היה מקום בפנים ונאלצנו לשבת על השולחנות בחוץ, מה שהפך את השירות להרבה יותר איטי.
האכזבה הבאה הייתה בזה שרוב התפריט לא היה זמין (באנו בגלל שמועות על כריכים נהדרים המוגשים בחלה מתוקה).
אחרי התייעצות ארוכה עם מלצר אדיש בחרתי כריך מהתפריט, לשמחתי זו הייתה גם אחת המנות של הופיעה בתיאורה בצל.
המתנו זמן מה, קיבלנו את השתיה שלנו וסיימנו אותה, המתנו עוד מעט זמן והנה הגיע הכריך שלי וגם אלה של שאר הסועדים.
מלבד כמה חריגות שבלטו ואותן אזכיר בהמשך - מה שהכי הציק לי בעין היה הבצל הרב. כאמור - מנה שלא אוזכר בתיאורה בצל, להבדיל ממנות שמתואר שיש בהן בצל.
ההמתנה לכריך החלופי הייתה ארוכה גם כן. כשהוא הגיע התגלה כריך לא רע בכלל, אם כי באמת באמת קטן, כאילו לקחו כריך רגיל, תמחרו אותו גבוה מדי ואז חתכו באמצע.
הלחם אגב היה לחם דגנים רגיל והרכיך להבדיל ממספר דברים שלא אוזכרו הכיל גם ביצה קשה.
אני לא רוצה להיות האיש הרע בסיפור אבל ביצה קשה בדומה לבצל היא רכיב שיש לאזכר.
מיבטר הוא בהחלט מוסד מוערך וטעים כך שלא ברור מה להם ולשירות חובבני, תפריט מבולבל ובעיקר כריך קטן שלוקח בממוצע 25 דקות להוציא מהמטבח.
את הארוחה הזו קינחתי בארוחה אמיתית במקום אחר. נקסט דור זוכים ממני לאיחולי הצלחה ותקווה לשיפור אבל בהחלט שלא אחזור בקרוב. לא חסרים מקומות לאכול בהם סנדוויץ' טוב.


נקסט דור \ next doorנקסט דור \ next door






Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג