בריא בא יד חרוצים: מדווחים מהשטח

מאז שסיקרתי את בריא-בא (אשר ביחד חרוצים) השתנו דבר או שניים.
הדבר העיקרי שהשתנה היה המהפך שהסניף עשה בתחום הכשרות.
מכיוון שעכשיו המקום כשר בשרי - כל הפסטות שהם מגישים הינן נטולות גבינה.
אם בעבר הייתי אוכל פסטה בינונית ומציל אותה ע"י הרים של פרמז'ן - הרי שכיום אני אוכל פסטה בינונית וזהו.
מכיוון שאני כרגע נמנע מאכילת בשר, כריך הרוסטביף שלהם אשר תיארתי בעבר כבר איננו אפשרות בעבורי, ולכן ההגעה אל המקום תלויה אך ורק בברצון העז של הסועדים שאיתי ואינה נעשית מבחירה חופשית.

פסטה פנה מלנזנה - בריא בא יד חרוצים

בריא בא | פסטה טבעונית בהפתעה

בריא בא הוא אחד ממקומות הסלטים \ סנדוויצ'ים שנסגרים אחרי ארוחת הצהריים.
מבחר מנות, סרט נע של אנשים, הרבה קופסאות פלסטיק של בני אדם שאוכלים במשרד שלהם סלט מול המחשב.
לא בהכרח מקום רע, במיוחד אם אתם בקטע של סלט עצום מפוצץ בכל טוב.
אני אישית לא אוהב, כי בשעות בהן אני אוכל - כל הירקות כבר מעורבבים ויש חתיכות של בצל מסתתרות בין כל ירק אפשרי.

לא היה שום דבר שרציתי, למעשה גם הירקות די אזלו, הסלטים היו במצב בו כל הרכיבים היו מפוזרים בקונטיינר אחד של השני. ברגע של יאוש לקחתי פסטה ברוטב עגבניות וביקשתי להוסיף לתוכה טופו. כשהמנה הגיעה גיליתי שאין פרמז'ן כי המקום בדיוק קיבל כשרות בשרית. לאחר מחשבה קצרה הוספתי לפסטה קרוטונים, הם היו קראנצ'יים ומתובלים וסוג של הצילו את האסון שהתרחש בצלחת. הפסטה כמובן הייתה מבושלת יתר על המידה.
ארוחת צהריים שמח!  

תגובות יפות שקיבלנו באינסטגרם:

* אפילו אתה צריך לדעת שיש דברים שלא מכניסים לבטן!  

* הבטן זה לא פח זבל.כדי לחשוב פעמים לפני שמחניסים משהו לפה.

אוליב: פסטה מלנזנה

מנת המלנזנה של אוליב (חציל באיטלקית) הינה המנה היחידה שאני אוכל שם.
לא כי השאר חלילה לא טובות, פשוט המנה הזו כ"כ מוצלחת שלא ראיתי צורך לנסות שום דבר אחר - למעט פעם אחת שבה אכלתי גם את המלנזנה וגם כריך.

התיאור שלה הוא פשוט מאוד: "פרוסות חצילים קלויים ברוטב עגבניות פיקנטי בתוספת מוצרלה ופסטו".

באמת תמונה מקסימה אבל המנה הזו אינה מדוייקת

כל העניין באוכל טוב הוא שאמור להיות דיוק. ישנן כמויות שצריך לשמור עליהן, יחסים שצריך לעמוד בהם, אוכל הוא לא סתם השלכת דברים לתוך הפה.

הפוסט הזה הוא תלונה, והכל החל למעשה בטלפון מהמסעדה.
בשיחה שללו את כל סוגי הפסטה שהזמנו ואמרו שבגדול יש אפשרות אחת או שתיים.
כולם החליטו לשנות את ההזמנה שלהם לפוזילי, אתם אולי זוכרים את השם של הפסטה מהפרק ההוא שקריימר הכין בובה של ג'רי מהפסטה הזו, וכהגדרתה היא מסולסלת, דמויית ביסלי גריל.
הפסטה שקיבלנו אמנם הייתה מסולסלת, אבל זה לא פוסילי.
נכון, בצק רטוב הוא בצק רטוב, אבל כשמבטיחים צריך לקיים.

תלונה שניה:
פיסות החצילים שאמורות היו להיות ברוטב עגבניות.
זה לא קרה. במנה שלי בקושי היה זכר לרוטב עגבניות.
במנה הזהה לחלוטין של עדי שישבה צלידי היו אולי שלוש עד ארבע כפות של רוטב עגבניות.
האוכל היה טעים, אבל זה לא היה הטעם הרגיל של המנה, זה שאני מקבל כבר כמה שנים שוב ושוב בכל הסניפים שלהם.
אחידות היא חשובה.
לא ייתכן שלי יש מנה אחת, לזו שיושבת לידי יש מנה דומה וכשאכלתי באיזה לילה בסניף בלונדון מיניסטור (לפני שבועיים) קיבלתי מנה אחרת.
האוכל אמנם היה מצויין, אבל הוא לא היה עצמו.

תלונה שלישית:
קופסאות הפלסטיק בהן הגיעה הפסטה היו מלאות למחצה.
במילים אחרות זה אומר שהן היו חצי ריקות.
כמות הפסטה הייתה טובה דווקא, לא רעה בכלל, משביעה על גבול המפוצצת.
להבדיל מהכמות שיושבת טוב בבטן, הכמות במארז לא ישבה טוב בעין. משלוחים אחרים שהזמנתי מאותו מקום היו מלאים יותר, גדולים יותר, עמוסים יותר.
שוב, זה טוב, אבל יש אבל.

תלונה רביעית:
פירורי הפרזמן.
השכלנו לבקש הרבה מהם בצד. עובדי המקו נאותו לבקשה ושלחו ביד נדיבה.
הם היו יבשים כאילו היו פירורי לחם.

הרשו לי לסכם:

• לא היו סוגי הפסטה שביקשנו, הפסטה החלופית לא הייתה מהסוג שהזמנו
• יש אוכל מצויין אבל הוא לא בדיוק הוא
• יש כמות ממש טובה אבל פחות מהרגיל
• הפרמזן יבש

חוץ מזה הכל היה מצויין.

הפעם יש צורך להבדיל בין דרישות של מבקר מסעדות לבין דרישות של אדם רעב שהזמין פסטה למשרד.

האוכל היה מצויין, המשלוח הגיע לפני הזמן, הכמות היתה מדוייקת. עם זאת, הארוחה סבלה מאי דיוקים שצרמו מעט.

עכשיו רק נשאר לכם להחליט אם אתם יותר רעבים או יותר אנינים.

קופי בר: משלוח עסקית פסטה

הארוחה הזו עדיין טריה לי בפה, למעשה יש עדיין על השולחן פירורים שלה.

רק אתמול דנתי עם עצמי בנושא של אוכל בקיץ וכמה קשה לחשוב על אוכל כשחם בחוץ.

גם היום העבודה והחום גרמו לי לא לרצות ללכת ולתור אחר מזון לארוחת הצהריים שלי, הרי למי באמת יש חשק להזיע ולהתייאש ברחובות הצחיחים והבודדים.

לכן, כשפתאום שאלו אותי אם אני רוצה להצטרף להזמנה מהקופי בר שמחתי מאוד.

התגובה הראשונה שלי למעשה הייתה זועפת, אבל אח"כ כשהבנתי שאין לי אפשרויות אחרות - נעניתי מהר לפני שיזמינו בלעדיי.

הסיבה לסירוב הראשונה הייתה כי אני לא באמת אוהב את הקופי בר.

זה לא שאני לא אוהב אותו באמת, אבל בנקודות ההשקה בינינו לא באמת התרשמתי. 

למען האמת בכלל לא ביקרתי שם, השתמשתי כמה וכמה פעמים בשירות המשלוחים שלהם להזמין אוכל בצהריים ובערב ולא היו לי חוויות מטורפות במיוחד, רק אוכל רגיל, עשוי טוב אבל ללא הברקות.

ארוחה משתלמת או עקיצה מושלמת?

הפעם בחרתי עיקרית פסטה בעלות של 49ש"ח אשר מרכיביה היו:

• סלט + רוטב ויניגרט
• לחמניה + חמאה
• פסטה פנה פומודורו + פרמז'ן
• לימונדה
• מאפין

הסלט היה רענן, קליל, עם שבבי סלק ועלי בייבי לצד חסה טריה.

רוטב הויניגרט היה חריף בחמיצותו מה שהפך אותו למוצלח מהרוטב הממוצע. היה לו פאנץ' ואנשים אף התלוננו על ריחו החריף. 

הלחמניה הייתה עם דגנים בתוכה, בגוון חום ובטעם שהשאיר חשק לעוד, טבלתי אותה בחמאה הרכה וליקקתי אצבעות. הפסטה הייתה מבושלת יתר על המידה אבל הרוטב שלה היה מצויין.

הלימונדה היוותה ליווי נהדר לארוחה.

הלחמניה והמאפין היו לי לעזר רב בניגוב הרוטב שהצדיק ניגוב בסוף הארוחה.

הארוחה הזו בהחלט שווה 49ש"ח, במיוחד לאור התמחור המוגזם שיש כיום לכל דבר. זו ארוחה עסקית במחיר משתלם.

המדד האישי שלי לפסטה לוקח בחשבון את היכולת שלי לשחזר את המנה בבית. סגנון הרוטב שלי שונה מזה של הפסטה אך שוב, מדובר ברוטב שבכלל לא איכפת לי לשלם עליו ולכן אני מרוצה. הוא לא היה מימי, הוא היה סמיך ועשיר הן מבחינת הטעם והן במרקם.

בד"כ אני לא משתפך על פסטה או אפילו על אוכל אלא אם מדובר בניצחון גורף. כאן מדובר בארוחה טובה, פשוטה, משתלמת, סך רכיבה אמנם בסיסיים, אבל יחדיו וביחד עם רעב של צהריים זו הייתה סגירת פינה משכמה ומעלה.