קופי בר

קופי בר הוא מוסד שלא צריך להציג למרבית האנשים.
מדובר במקום שעומד על תילו כבר 20 שנה, ושייך לאותה משפחה של הברסרי באבן גבירול, שהוא אפילו עוד יותר מפורסם. החלטנו לנצל את הפרידה מחבר צוות יקר בעבודה, ולדגום את עסקית הצהרים שלהם.
העסקית במקום מוצעת בקונספט של ראשונה+עיקרית במחיר העיקרית.
החלטתי לבחור למנה הראשונה קרפצ'יו פילה בקר, ולעיקרית מנת צלע חזיר בגריל.

חיש קל מרגע ההזמנה, הונחו על שולחננו קערות לחם הבית בתוספת חמאה.
הלחם היה פריך וטעים אם כי הייתי מצפה ממקום כזה שיפנק בעוד דברים ליד הלחם חוץ מחמאה, כמו שום קונפי, ממרח עגבניות מיובשות או אפילו סתם צלוחית מלח גס.
ביקשנו מהמלצר שמן זית וחומץ בלסמי לצורך יצירת צלחת "דיפ".
כאן קרה דבר שלטעמי לא מקובל במסעדות שמכבדות את עצמן - המלצר לא הלך ישר למטבח למלא את מבוקשנו אלא המשיך לשולחן אחר לקחת מהם הזמנות. התוצאה של מעשה זה לא הייתה מפתיעה - החומץ והשמן לא הגיעו, אלא לאחר מספר דקות, כשביקשנו שוב, הפעם ממלצר אחר.

בחלוף כעשרים דקות הוגשו לנו המנות הראשונות.
קיבלתי צלחת עם 3 פיסות קרפצ'יו קטנות, ועליהן הר של עלי רוקט. אני אהיה נדיב אם אומר שמשקל הבשר במנה היה 20 גרם. סיימתי את סיפור הבשר במנה הראשונה בביס אחד. באמת שניסיתי לטעום ולהנות גם מעלי הרוקט, אבל זה פשוט לא בשבילי. למרבה המזל בעקבות העיכוב בהבאת השמן\חומץ שהיה קודם, הונחה על שולחננו עוד צלחת לחם שחיסלתי בינתיים עד בוא המנה העיקרית שנראתה כך :

צלע חזיר בגריל ברוטב חרדל ופירה תפוחי אדמה

מנת צלע החזיר הייתה עסיסית ועשויה במידה, ושחתה ברוטב החרדל שהכיל שמנת והציף את הצלחת.
עם זאת לא הייתי מגדיר את המנה הזו טובה מאוד, אלא רק טובה. חומר הגלם הבשרי הזה הוא לא כזה שמדבר בעד עצמו כמו אנטריקוט, אלא כזה שצריך להוסיף ולשבח אותו, ואולי אפשר היה להיות כאן יותר יצירתיים. כנ"ל גם לגבי הפירה. הוא היה טוב, אבל לא חלומי כמו במסעדות ברמה באמת גבוהה (רפאל לדוגמא)

הסתכלתי על האנשים מסביב שנראו מרוצים מהבחירות שלהם מלבד אחת, אשר ראגו הטלה שהזמינה היה מלוח במידה שלא יכלה לאכול אותו. המנה שלה הוחלפה ללא בעיה, למנה של כבדים, ממנה כבר הייתה מרוצה.

בסך הכל התענוג עלה לי אישית כ75 שקלים לא כולל שירות.
ניתן לסכם את הארוחה כמוצלחת הרבה יותר מארוחת הצהרים הסטנדרטית שלנו בחדר האוכל בעבודה, אבל גם ככזו שתישכח במהרה. באיזור יש מספר עסקיות, לא יקרות הרבה יותר (כמו טאיזו) שמבטיחות ריגושים, ונראה לי שננסה אותן בפעם הבאה.

אגב, אם אתם באים לעסקית כדאי לבוא לבוא בשעת צהרים מוקדמת (סביבות 12) כי כשיצאנו בסביבות 1 כבר התקשינו לפלס דרך החוצה, עקב המספר הרב של האנשים שצבא על המקום, וחיכה בתור בכניסה.

עלילות מזון תל אביביות

שלום, זה אני!

באמת שהתגעגעתי ללכתוב, ויתרה מזאת התגעגעתי גם לקונספט ההוא, זה שניסיתי בעבר, ריכוז של מספר סיפורים בפוסט אחד.

קיבלתי עליו תגובות חמות אז באמת אין סיבה שלא לנסות לשחזר את ההצלחה.

לצערי הגעתי עם רשימת תלונות אבל כל חוויה היא לטובה, גם השליליות.

והפעם בתפריט:

• פסטה בסטה, אלנבי 60 (בכניסה לשוק הכרמל), תל אביב.
• חדר האוכל, שדרות שאול המלך 23 (מול הקאמרי, האופרה ומוזיאון תל אביב המחודש), תל אביב.
• המזנון באגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות (באותו המתחם).
• סיילנס, שדרות יהודית 7, תל אביב.
• קפה לוסיה, בלפור 18, תל אביב.
• חומוס סעיד, דרך מנחם בגין 20, תל אביב.
• נקסט דור (Next Door), שדרות ח"ן 52, תל אביב.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

פסטה בסטה שולטים בנוסחה, יש לציין שזו נוסחה מוצלחת במיוחד והם עושים עמה חסד.

הרעיון פשוט נורא, הם הביאו אותו לידי שלמות בסניף שלהם בשוק מחנה יהודה והם ייבאו אותו בהצלחה מרובה לסניף התל אביבי השוכן בפינה נאה בכיכר מגן דוד - המקום הזה בכניסה לשוק, נקודת המפגש של אלנבי, שינקין, נחלת בנימין ורחוב הכרמל.

ועכשיו לפישוט הפשטות: לוקחים חומרי גלם טריים, מכינים מהם מנות פסטה פשוטות ונהדרות (וגם סלטים) עם מגוון תופסות אפשרי, מגישים את זה באווירה חביבה ובמחירים עממיים. זהו. הרי כל הרעיון של אוכל הוא שיהיה נגיש וטעים, השמחה במקום היא בסה"כ עוד אלמנט שתורם, אבל אוכל טעים לרוב עושה את העבודה כמוהו גם מחירים נמוכים. השניים ביחד הם כמו נס קולינרי שמושך אליו קהל. הפעם ההמולה מוצדקת, האוכל נהדר.

אגב, גם האלכוהול זול (ראו למטה ערק אשכוליות).

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

השף עומר מילר עושה רושם נהדר. הוא חביב, נאה, אופנתי, כשרוני והוא מדהים ביחסי ציבור.

כמויות האנשים שהוא מאכיל במסעדותיו השונות הן אדירות ובין אם נהניתי מהארוחה או לא - כבודו במקומו מונח.

עם זאת, ארוחת הצהריים המאוחרת שסעדתי בחדר האוכל לא עשתה צדק למוניטין הנהדר שיש לשף ולמוסדותיו.

הקפצ'יו שהיה מלוח מדי היה בסדר גמור, אם כי השקדים שהיו לא פריכים מספיק והמליחות העזה שגרמה לגבינה להרגיש תפלה היו סוג של התחלה רעה.

השניצל השמנוני שהיה בנוסף גם עבה יתר על המידה ובאזורים מסויימים עדיין ורוד וחי לא הוסיף להרגשה. לא סיימתי אותו, אבל גם זה בסדר. בדרך החוצה תהיתי אם זה היה החלק ביום בו המטבח כבר עייף או שאולי העסקית לא מקבלת מספיק יחס.

בסופו של דבר אוכל הוא אוכל וכסף הוא כסף, גם אם העיקרית כוללת מנה ראשונה ושתיה.

את נקודת האור של הארוחה סיפק הפירה. אני שונא פירה מאז טראומת ילדות שחוויתי, אבל הפירה הזה היה כה טעים אוורירי ועדין שאכלתי ממנו עוד ועוד.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

בחלקו התחתון של האגף החדש במוזיאון תל אביב לאומנות ישנו חלל מרהיב (כל האגף בנוי לתפארת) שמאכלס דלפק ארוך והמוני שולחנות קטנים.
מבין הדברים הבנאליים יחסית בחרתי את טארט התפוחים שנראה מצויין מרחוק.
מקרוב התגלה מאפה צונן ומעט לח, לא פריך במקומות שהיה ראוי שיהיה, מלא בנוזל סמיך ולבן שמעט הרתיעה אך התגלה בסופו של דבר כאכיל. באמת שלא חגיגה גדולה אבל הביקור במוזיאון היה מרתק.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

סתם בייגל טוסט עם גבינה צהובה, אבל כמה פשוט - ככה טעים.

פטריות, תירס, זיתים, עגבניות ופיסות של אננס, עם רוטב ברבקיו, רוטב חרדל, ממרח עגבניות מיובשות וקערית של רוטב חלפיניו בכדי לטבול.

הגאונות לפעמים מסתתרת בדברים הקטנים. סיילנס אמנם לא המציאו את הטוסט, אבל הם בהחלט יודעים לעשות אותו.

למרות פאשלות ארעיות (שנובעות מלחץ היסטרי - המקום מפוצץ ללא הפסקה) הם מספקים את הסחורה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

קפה לוסיה ברחוב בלפור שייך לאותם אנשים שמנהלים את קפה תחתית. מדובר למעשה כמעט באותו צוות ואפשר לראות מלצריות מוכרות מתחתית גם בלוסיה. גם קהל הלקוחות דומה ולפעמים נודד ממקום למקום.

בית קפה ברנז'אי עם סלבס, אנשי תעשיה וסתם בני אדם פשוטים שעובדים עם הלפטופ שלהם ממעל ספל קפה או נהנים מהשמש החמימה (יש גם מקומות מוצלים).

הקפה אגב נהדר, כך גם עוגת המייפל ואגוזים שאכלתי, חייב להודות שגנבתי ביס מכריך אבוקדו שביקר בשולחן שלי וגם הוא היה לא רע בכלל.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

חומוס סעיד הוא כבר חבר ותיק. המנה סבירה (למרות שיש ימים גאוניים), הפיתות טריות לסירוגין והשירות נע בין מצויין לבין מתקשה. עם זאת, כשמגיעים ביום טוב החומוס שווה את כל הימים הרעים.

בימים אחרים אפשר להתייחס לזה כאל מזון לצורך תזונה, גם זה חשוב.

בסופו של יום - חומוס סעיד הוא לא כזה רע בהתחשב בדברים הנוראיים שאפשר למצוא באזור המדובר.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

מסעדת הבשרים מיטבר פתחה מקום שנמצא ממש מעבר לקיר. מדובר בפאב קטן (מאוד) שמסתתר בדלת ליד פיצה בזילי.קום במפגש של שדרות ח"ן עם כיכר רבין.

באנו בשעה סבירה (כזו שפאבים לרוב עוד ריקים בה) אבל כבר לא היה מקום בפנים ונאלצנו לשבת על השולחנות בחוץ, מה שהפך את השירות להרבה יותר איטי.

האכזבה הבאה הייתה בזה שרוב התפריט לא היה זמין (באנו בגלל שמועות על כריכים נהדרים המוגשים בחלה מתוקה).

אחרי התייעצות ארוכה עם מלצר אדיש בחרתי כריך מהתפריט, לשמחתי זו הייתה גם אחת המנות של הופיעה בתיאורה בצל.

המתנו זמן מה, קיבלנו את השתיה שלנו וסיימנו אותה, המתנו עוד מעט זמן והנה הגיע הכריך שלי וגם אלה של שאר הסועדים.

מלבד כמה חריגות שבלטו ואותן אזכיר בהמשך - מה שהכי הציק לי בעין היה הבצל הרב. כאמור - מנה שלא אוזכר בתיאורה בצל, להבדיל ממנות שמתואר שיש בהן בצל.

ההמתנה לכריך החלופי הייתה ארוכה גם כן. כשהוא הגיע התגלה כריך לא רע בכלל, אם כי באמת באמת קטן, כאילו לקחו כריך רגיל, תמחרו אותו גבוה מדי ואז חתכו באמצע.

הלחם אגב היה לחם דגנים רגיל והרכיך להבדיל ממספר דברים שלא אוזכרו הכיל גם ביצה קשה.

אני לא רוצה להיות האיש הרע בסיפור אבל ביצה קשה בדומה לבצל היא רכיב שיש לאזכר.

מיבטר הוא בהחלט מוסד מוערך וטעים כך שלא ברור מה להם ולשירות חובבני, תפריט מבולבל ובעיקר כריך קטן שלוקח בממוצע 25 דקות להוציא מהמטבח.

את הארוחה הזו קינחתי בארוחה אמיתית במקום אחר. נקסט דור זוכים ממני לאיחולי הצלחה ותקווה לשיפור אבל בהחלט שלא אחזור בקרוב. לא חסרים מקומות לאכול בהם סנדוויץ' טוב.

פויקה חם

הביקור במסעדת פויקה היפואית מתחיל בשלילה ומשם רק הולך ומשתפר. אמנם מרבית התלונות הן נסיבתיות - יש שיאמרו שאי אפשר לצפות מלקוח להבין שזה רק יום רע שלא מצביע על ימים אחרים. הרי לקוחות לא מגיעים יום אחרי יום למקום כדי לבחון אם הוא השתפר, במיוחד אם הפעם הראשונה היא לא חיובית ובכלליות אם המקום מרוחק ולרוב עמוס.
בראי הזמן, הביקור אמנם לא היה הדבר הכי נורא שחוויתי בחיים, אבל ברגע האמת היה קשה מאוד.

מרגריטה אנמית

זהו למעשה ביקורי השני בפויקה. הפעם הראשונה הייתה יחד עם הבולס, היו אלה ימי חורף עדינים בעבר הלא מאוד רחוק. המקום התגלה כסביר פלוס פלוס, מה שהפריע לי הייתה בעיקר העובדה שהיה קשה מאוד להכנס, בטח שלא בספונטניות (ניסינו לא פעם). התהליך היה יותר מורכב מקביעת תור למומחה בקופת חולים.

חציל ויקטוריה

הביקור המדובר גם כלל הזמנה מבעוד מועד, לסתם שבת בצהריים. בסופו של דבר הובטח לנו מקום על הבר, אבל זורזנו להגיע מכיוון שבשבת ישנו פרק זמן בו סוגרים את המטבח עד הערב.
כשהגענו אכן ישבנו על הבר, לבד, למרות שהיו מספר מקומות פנויים אבל הם לכאורה הוזמנו ע"י אנשים יותר מחושבים מאיתנו. במשך השהות שלנו הגיעו אנשים נוספים לשבת על הבר, רובם נופפו על עצמם בתפריטים ונעו באי נעימות.

לחם ביתי המוגש עם מטבל חציל וחמאה

אלה היו צהריים חמים של לפני חודש, כשהקיץ בשיאו. למרות שחנינו במרחק של דקת הליכה - הגענו לחים ונוטפים.
לצערנו החלל היה חם כמו הרחוב, ולמרות שישבנו מתחת לפתח המזגן ואף הבטיחו לנו שהוא בעוצמת הקירור המירבית - לא באה הישועה.
פתחנו בלימונדה סתמית ומרגריטה שנעשתה ברשלנות ובצורה שלא משאירה טעם של עוד.

נתח שייטל מיושן דפוק וכבוש בוויסקי סאוור וגבינה כחולה

למנות ראשונות הזמנו קרפצ'יו שייטל מצויין שהגיע עם פיסות גבינה כחולה שהעשירה את המנה באופן קסום, לצד הקרפצ'יו הזמנו חציל קלוי ואת לחם הבית (שהגיע עם מטבל חצילים וכלי של שמן ובלסמי).
אם אסדר את הדברים בכיוון הארוחה המשתפר - החציל היה קטן ולא עשוי היטב. נטען כי הוא מעושן וגם קלוי על הפלנצ'ה. הוא הגיע במחבת רותחת ומעשנת שממנה ניתזו עלינו נוזלים חמים ממצע של שמן על סף בערה.
הלחם היה טרי וטעים מאוד, ממרח החציל שהגיע עמו היה עדיף על מנת החציל.
והכוכב האמיתי של המנות הראשונות, הקרפצ'יו, הוא הציל לחלוטין את השלב הזה של הארוחה.
לצערי עדיין היה לנו חם, ופעולת האכילה רק החמירה זאת.

סטייק דרום אפריקאי קלאסי, פירה בטטה מעושנת וצ'אטני פלפל

בשלב של העיקריות הכל רק הלך והשתפר.
אני הזמנתי ראמפ סטייק עם פירה בטטה מעושנת, באמת תענוג בכל ביס.
האישה הזמינה פוייקה ציידים. - תבשיל קדירה מצויין המגיע בפוייקה ממנו מעבירים לצלחת, היה שם מספיק בשביל לחלוק. זו הייתה מנה שהמלצתי לה עליה באופן אישי מכיוון שהיא אוהבת תבשילי בקר רכים ומלאי טעם. הפעם הנוכחות של התיבול פחות מורגשת מבעבר אך למרות הטעם העדין מדי זו עדיין הייתה מנה מוצלחת.

בשלב הזה אנחנו מתחילים לפתח אגלי זיעה כבדים השמורים לאנשים שאוכלים בשר חם בחלל לוהט בסוף הקיץ.
מכיוון שאני מאמין בכנות מוחלטת ואינני חושש לספר תיאורים לא נעימים לא אתבייש לספר שהלכתי לפחות פעמיים לשירותים כדי להתנגב ואפילו פעם אחת כדי לרחוץ פנים במים קרים כי המצב היה לא נעים בעליל.
לא צילמתי את פויקה הציידים כי בשלב הזה כבר לא יכולתי לחשוב על כלום מלבד אוכל וזיעה.

חשבון פשוט לאנשים פשוטים

בעת התשלום השארתי את הארנק שלי לבת הזוג וברחתי החוצה. זה הגיע לרמה חדשה של אי נעימות, למרות האוכל שהיה מצויין בסוף הארוחה ובעיקר בגלל שכבר לא היה לי כח לסבל המתמשך.
בחוץ הופתעתי לגלות שלמרות שהקיץ בשיאו - הרבה יותר נעים מאשר בתוך המסעדה.

שורת הסיכום הקולינרית היא שבסופו של דבר רציתי עוד מהאוכל שלהם. למחרת כבר תהיתי אם שווה לי ללכת אליהם רק כדי לקחת טייק אוואי.
מבחינה שירותית וחווייתית, ייתכן ובאמת שווה יותר לקחת טייק אוואי ולאכול בסביבה אחרת מאשר להמתין עד שיתפנה מקום כלשהו ואז לקוות לטוב.

מוזס - רמת החייל

לאחרונה, ובעצם מאז ומתמיד, אנשים מתלוננים על מוזס שהוא 'לא כמו שהוא היה פעם' ושכלמיני רשתות אחרות מציעות אוכל מוצלח יותר או מה שזה לא יהיה מוצלח יותר. זה אולי נכון, אבל לא ברמת החייל.

לאחר נסיון נוסף ללכת לבלאק שסוכל במהירות רבה כשראינו התקהלות של מעל לעשרה אנשים בכניסה לבלאק, הוחלט לחצות את הכביש וללכת למוזס. 

המארחת הייתה נחמדה ומצאה לנו מקום מיד מבלי הצורך להתנהג כאילו היא עושה לנו טובה ענקית. קיבלנו מיד תפריטים והאוכל שהזמנו הגיע ממש מהר.

זה ישמע לא קשור - אבל המקום היה יחסית מלא אך לא רועש, ומואר. (לעומת מקומות אחרים שלא אציין את שמם בהם צריך לחכות מלא זמן, כדי לשבת ולחכות מלא זמן למלצר בחושך).

הזמנו שתי עסקיות,הזולות יותר (52 ש"ח כל אחת) בעסקית אפשר לבחור מתוך שני סוגי סלטים ומרק (מינסטרונה) או להוסיף 18 שקלים לראשונה מגניבה יותר. הזמנו את הסלט ה'קלאסי' שהוא חסה, ירוק וצנונית ברוטב טעים שמאופיין בחומץ וסלט 'בריאות' טעים לחובבי הג'ינג'ר שהכיל כרוב אדום, בצל ירוק, בוטנים, נבטי חמניה ועוד.

למעלה סלט 'קלאסי', למטה סלט בריאות

כמנה עיקרית הזמנו המבורגר קלאסי עשוי מדיום ופירה (חלבי) והמבורגר 'מיזרי' (שם מאוד מפתה!) צמחוני עם צ'יפס.

ההמבורגר הלא צמחוני היה טעים ומעבר לזה, בטעם בשר, (לעומת ההמבורגר של בורגוס, שיש לו טעם של מה שזה לא יהיה שההמבורגר של בורגר ראנץ' עשוי ממנו, דבר שאינו בלתי טעים, אך בהחלט בלתי בשר). הפירה היה ממש טעים בצורה מפתיעה, בעבר הזמנתי שם פירה שלא היה טעים, אך הפעם הוא היה במרקם וטעם מוצלחים מאוד.

                                                      

אנשים רבים לא אוהבים את הבשר שלהם חצי חי, אבל אני כן. כי תמיד כשזה WELL, זה מוכן יתר על המידה ואי אפשר להנות מהבשריות של הבשר.

המבורגר מדיום

                  

ההמבורגר הצמחוני עשוי מקטניות כלשהן ומגיע עם ממרח פלפלים ונבטי חמניה, מה שמוזר הוא שההמבורגר הצמחוני לא מגיע עם כל הירקות שיש בהמבורגר הרגיל (עגבניה, מלפפון חמוץ, בצל, חסה), ביקשנו את הירקות בכל זאת והם הגיעו בצלחת נפרד (ללא תוספת תשלום כמובן). 

המבורגר צמחוני 'מיזרי' וצ'יפס

ירקות 

הצ'יפס היה מעט שמנוני, מה שכנראה אומר - כמו שצריך.

אכילת המנה הצמחונית עד סופה לא צלחה מפאת חוסר יכולת, וביקשנו לארוז. לא רצינו לצאת 'כינוי מעליב שלא מעליב אף אחד מקוראינו' וביקשנו מהמלצר לעטוף את חצי ההמבורגר שנשאר בנייר על מנת שלא ימות בדרכו הביתה, מה שקיבלנו היה זה:

אריזה

משעשע.

לסיכום: 

לי לא מובן למה בלאק ובורגוס תמיד מפוצצים, האוכל שם בסדר, אבל יותר גרוע מזה של מוזס. ומה שיותר מוזר הוא שבמוזס האנשים נורמליים יותר (סועדים ועובדים כאחד) ומתייחסים אליך כסועד במסעדה ולא כפשוט עם שניתנה לו הזדמנות לטעום מאוכל האלים. אולי זה שונה במקומות שאינם רמת החייל או אוכל שאינו העסקית.

ניחא.

בורגוס בר - רמת החייל

בשעת צהריים מוקדמת לפעמים צריך לחכות בעוד האחמ"ש העסוק למראה צופה במלצריות מתרוצצות ומנקות שולחנות ורצפות במהירות מספקת עבור הלקוחות הרעבים מחצי יום העבודה הקשה שעבר עליהם, והדרך נטולת המזגן למסעדה.

ברוך השם על כך שהוצבו ספסלים מרופדים באזור הציפיה.

הלכתי עם אחותי לאכול ב1 בצהריים והיה די מלא, אבל עד שסיימנו נהיה די ריק.

הושיבו אותנו בתוך תא מרופד שיכול להכיל כ6 אנשים כנראה, זה היה נחמד.

לקח כ10 דקות עד שבאו לקחת הזמנה כתגובה למבטים מלאי מסכנות ורעב.

הזמנו שתי עסקיות, אחת (שלי) שכללה מרק עדשים, צ'יקן בורגר ופירה כתוספת.

(הסיבה לצ'יקן בורגר, היא שבפעם הקודמת שאכלתי שם הזמנתי המבורגר רגיל שמאוד הזכיר את ההמבורגר של בורגר ראנץ', ולא שיש בזה בעיה - זכרונות ילדות נפלאים וכו', אבל 48 ש"ח זה קצת הרבה בשביל זה, שקלתי גם סלט קיסר, אבל הוא בעסקית שעולה 10 שקלים יותר משום מה).

צ'יקן בורגר ופירה

הצ'יקן בורגר היה בעצם חתיכות חזה (?) עוף בתוך לחמניה עם הירקות הרגילים של ההמבורגר, העוף היה טעים, קצת חרוך ,אבל זה לא דבר נוראי. הפירה היה חמאתי ולא גרוע, למרות שאני מעדיפה עם גושים.

מסיבות של סקרנות, הזמנתי לחמניה נטולת גלוטן - מה שהתברר כטעות - זה בעצם פנקייק בצורת לחמנית המבורגר שלא מספיק גדול כדי להחזיק את ההמבורגר , כמו שהזהירה אותנו המלצרית בעודה מגישה לנו את האוכל (למה לא עושים אותה גדולה יותר, תהתה אחותי).

מרק עדשים

העסקית השניה כללה סלט אסייתי, המבורגר צמחוני (שמשום מה, יחד עם סלט הקיסר, לא נמצא בעסקית הכי זולה, אפילו שבתפריט הרגיל הוא זול יותר מההמבורגר הרגיל והצ'יקן בורגר) ותוספת של טבעות בצל.

צמחוני עם טבעות בצל

ההמבורגר הצמחוני עשוי מעדשים ועוד מיני דברים של צמחוניים, הוא לא קטן בכלל, והיא נהנתה ממנו מאוד ואף טוענת שהוא הטעים שבהמבורגרים הצמחוניים שהיא טעמה - יכול להיות. למרות שההמבורגר הצמחוני של מוזס נראה יותר המבורגרי.

טבעות הבצל היו סטנדרטיות.

סלט אסייתי

הסלט היה חביב. 

יש להם גם סלט ירוק שהיה די גרוע בפעם הקודמת שאכלתי שם.

הפלייסמט מתחת לצלחות היה של לוח הזמנים של משחקי היורו, תהיה - למה כולם בשעה כה מאוחרת (וזה לא שמוקדם יותר שם)? אני בטוחה שיש לזה סיבה.

ברקע, היה מסך מגע שמיטב מסעדות הגורמה בארץ מתעטרות בו, עליו ריצדו כ3 פרסומות של בורגוס ואוכל שיש בבורגוס, האנשים במסך נראו כאילו הם נהנים וכאילו הם דושבגים - כנראה זה קהל היעד, הסתכלתי מסביב, ואכן כך הדבר.