נייצ'ר בויז Nature Boys, לבונטין 30, תל אביב

בפינה של רחוב הרכבת עם רחוב לבונטין נמצאת המבורגריה טבעונית חדשה יחסית המתהדרת במבחר קציצות על בסיס צמחי. קראתי ושמעתי, אז באתי.
יצא והזדמנתי לסביבה בעודי רעב, ואף על פי שאינני חובב המבורגרים הצלחתי לאתר מנה שנראתה מזמינה - שניצל חציל.

המקום מעוצב בצורה מגניבה, עם וייב צעיר, ריחות נהדרים ושירות חביב מחוייך. יש ברזי סודה עם ריפיל, תה קר המיוצר במקום ועוד הפתעות חביבות. כמו כן ישנם סלטים הנראים לא רע, קינוחים ומנות מתחלפות.
אני מניח שרוב האנשים לא יפארו מקום בזכות הרטבים המוגשים, אבל לנייצ'ר בוייז יש רטבים ממש שווים.

השניצל התגלה כפרוסת חציל עצומה בציפוי בלילת שניצל. מחד לא סטנדרטי, מאידך גיסא טעים מאוד. תוסיפו סביבו לחמניית המבורגר וירקות טריים ומוחמצים וקיבלתם מנה מצויינת.
בצורתה העסקית המנה מגיעה עם שתיה ותוספת: בחרתי תערובת של צ'יפס בטטה ותפוחי אדמה. הצ'יפס של נייצ'ר בויז איינו מהסווג המטוגן אלא האפוי. לצערי קרה והוא לא היה עשוי כהלכה וגם שאר יושבי השולחן אכלו את הצ'יפסים רק באופן חלקי. בסה"כ החלק האכיל היה די טעים, והשאר נסלח למקום חדש בהרצה.

היות וגם אני וגם שאר הסועדים סיימנו את המנות ולא השארנו פירור - ניתן להניח שבסה"כ מדובר בארוחה לא רעה, ואכן כך. יצאנו מחוייכים והמשכנו לטיול רגלי קל בשכונה הסמוכה.
תודה רבה ויום טוב.

אגאדיר משלוחים

יש קצת בעיה בלהזמין המבורגר בחולון בשבת בצהרים.
2 המועמדים הטבעיים - הבלאק והמוזס משום מה לא מבצעים משלוחים עד צאת השבת נכון לרגע זה (בהתאם למיטב ידיעתו של כותב שורות אלה) ואתה נשאר עם אופציות עלומות של המבורגרים אלמוניים מפלורנטין ואיזור חולון-בת ים.
ויש גם את אגאדיר.
עד כה אכלתי באגאדיר רק פיזית בסניף שלהם בנחלת בנימין (שהבנתי שהוא סניף הדגל)
בכל הפעמים אני זוכר חוויה סבירה, עם תמחור מעט גבוה יחסית לתמורה במקומות אחרים.

מכיוון שמאוד רצינו המבורגר החלטתי להזמין משלוח מהסניף שלהם בראשון לציון.
מעיון בתפריט עולה כי מבחינת המחירים - אין ספק שאגאדיר עשו עבודה טובה ביישור קו עם התותחים הגדולים בשוק.
הזמנו המבורגר אחד של אנגוס של 250 גרם (שאמור להיות מקבילו של הנורמה ג'ין הנפלא מהבלאק) והמבורגר רגיל של 330 גרם (כי אנחנו לא פראיירים ואם המבורגר של 160 גרם עולה 43 ושל 330 גרם עולה 61 - אז בטח שנזמין את הכי גדול)

בנוסף הזמנו צ'יפס גדול.
אני לא יודע מתי זה קרה ואיך אף אחד לא שם לב, אבל זה נראה לי קצת שערורייתי לשלם על צ'יפס בנפרד כשאתה מזמין המבורגר ועוד במחיר ממש לא זול, אבל נמשיך הלאה.
מכיוון שהזמנו מעל סכום מסויים - ניתנה לנו האפשרות לבחור בקינוח, ובחרנו ב"ממתק אגאדיר".
מדובר במעין ופל מוקפא עם שכבות של מוס שוקולד, קראנץ' נוגט וברולה וניל מצופה בשוקולד חלב - כך לפחות לפי מה שרשום בתפריט.

ההמבורגר הראשון בתמונות הוזמן במידת עשיה WD ומכאן צבעו השחור.
אני אישית מתנגד נחרצות למידת עשיה כזו שהורסת את כל העסיסיות של הבשר, אבל מישהי אחרת חושבת אחרת ולא מסוגלת לאכול את הבשר שלה כשהוא נא. בכל אופן, לפחות מבפנים הבשר נראה טוב.

ההמבורגר השני הוא האנגוס של ה250 גרם. מדובר בקציצה ברמה סבירה, אך לא מתקרבת לרמה של הנורמה ג'ין. היא הייתה עסיסית במידה, אבל היה חסר לי את הטעם הנפלא של האנטריקוט בפה שאתה מקבל בבלאק.

הציפס היה סטנדרטי, אין תלונות, וכנ"ל לגבי הקינוח שקיבלנו חינם כביכול, שהיה אכיל והיווה סיום סביר לארוחה לא רעה בכלל, בדיוק כמו שזכרתי בסניף בנחלת בנימין.
אם המחיר היה נמוך ב20-30 אחוז הייתי אפילו אומר שיש תמורה טובה, אבל במחיר הזה (140 שקל לכל מה שאתם רואים בתמונות) אני מצפה לארוחת המבורגר פרימיום, שאותה לצערי לא קיבלתי.

הויטרינה - המבורגר ליגה

הויטרינה היא מקום קטן, הנמצא בבירת האוכל המהיר של ישראל ברח' אבן גבירול בת"א.

אין לה יחסי ציבור כמו ההמבורגריות של הבלאק או המוזס, אבל אני מניח שכל מי שגר באיזור, ומכיר קצת את סצינת האוכל, כבר אכל שם ורץ לספר לחבר'ה.

הויטרינה מציעה מגוון מצומצם של דברים בתפריט - תופעה מבורכת בייחוד לאור מה שרואים במרבית מקומותינו שמנסים לקלוע לכל הטעמים, ובסוף לא קולעים באמת לאף טעם. הויטרינה החליטה להתמקצע בנקניקיות, המבורגר, וצ'יפס.

הגעתי לשם אחרי שהסתפרתי בשעת ערב, והתמזל מזלי לתפוס מקום על הבר. בד"כ בשעות ערב תצטרכו לחכות בתור, כי המקום קטן, ההייפ סביבו גדל כל הזמן, ובאופן כללי הוא מזכיר אווירה תוססת של ניו יורק (אפילו המלצרים דיברו באנגלית בעת ביקורי)

למרות מגוון הנקניקיות הרחב המוצג בויטרינה בכניסה, החלטתי לדבוק במנה שאהבתי בעבר - המבורגר וצ'יפס.

רוב הביקורות הטובות שמסתובבות באינטרנט לגבי המקום מדברות על הצ'יפס המיוחד.

מדובר בצ'יפס "חצי חצי" - חצי תפוח אדמה וחצי בטטה, שמתובל קלות בפטרוזיליה וגרידת לימון.

הצ'יפס מלווה בקטשופ סלק מקורי. הצ'יפס היה טעים מאוד, אם כי לא אלוהי כפי שזכרתי מהביקור הראשון שלי במקום - אולי כי כבר התרגלתי לטוב. מנת ההמבורגר הייתה לא פחות ממעולה וגם היא יוצאת דופן.

לשם הכנת ההמבורגר נראה שמשתמשים במקום בבשר לא סטנדרטי - נראה לי מתחום הבקר הנמוך, מכניסים שומן במידה הנכונה, מוסיפים גבינת רוקפור, ומקבלים המבורגר שמחסלים במהירות שיא, ומלקקים את האצבעות.

הזכרתי את תוספת הרוקפור - היא לא מיועדת לכל אחד.

יש הרבה שיגידו שהיא חריפה מידי ומשתלטת על ההמבורגר - לי כחובב נלהב של הגבינה זה התאים.

עסקית המבורגר עם גבינה + צ'יפס ושתיה עולה 60 שקל - מחיר שווה לכל נפש להמבורגר וצ'יפס טעימים ומקוריים.

ויטרינה | נקניקיות או לא להיות

אם יש משהו שבית העסק הזה משדר זו נינוחות והסתפקות במועט.
אצל ויטרינה זה בא לידי ביטוי בתמחור הסביר, במיקום המרכזי אך הקטן יחסית, במבחר המנות המצומצם ואפילו בשעות העבודה: א'-ה': 12:30-23:00 ו': 12:00-17:00.
הם בוחרים לנוח בסוף השבוע, מה שמשדר ההיפך מחמדנות; המקום הצנוח יחסית מעוצב בטוב טעם ושוקק חיים לא פחות ממסעדת ענק; המנות עצמן טעימות, מוקפדות וייחודיות מאוד.
למראית עין אין כאן דבר וחצי דבר שאינם בסדר.

צ'יפס תפוח אדמה ובטטה, חמוצי הבית, נקניקיית חזיר ורוקפור, קטשופ סלק ואיולי מדהים

את המקוריות והטאץ' אפשר לראות כבר בתמונה הראשנה:
נקניקיית חזיר עם נגיעות רוקפור, צ'יפס מתובל שמגיע עם גרידת לימון ומורכב מ50% בטטה ו50% תפוח אדמה, כף מרק אסייתית הנושאת בתוכה קטשופ סלק ייחודי ורוטב איולי ששניהם כמובן הם פרי המקום. אפילו החמוצים הם מתכון הבית והם מדהימים.
קטשופ סלק!
חייב לציין גם את מבחר הנקניקיות המרשים - עמדתי מול חלון הראווה וחשבתי ארוכות מה לקחת, הכל נראה טוב ונשמע טוב בתיאורים אפילו לאדם כמוני שלא בהכרח אוהב בשר טחון.

מנת צ'יפס 50\50

זוגתי האהובה הצטרפה אלינו לקראת סוף הארוחה שלי והזמינה המבורגר (אליו אתייחס בהמשך).
ניצלתי את ההזדמנות כדי להוסיף סלסלה של צ'יפס ב"מיוחד" בשבילה, עליו התנפלתי בשמחה.
באמת שהשילוב המנצח של בטטה ותפוח אדמה עם התיבול וגרידת הלימון עשו לי חגיגה בפה.
חייב לציין שחזרתי מאז במיוחד בשביל הצ'יפס.

ייתכן וזה ההמבורגר הטוב בעיר

אם אתם עוקבים אחרי הבלוג אתם בוודאי יודעים שאני לא חובב המבורגרים.
זוגתי לעומת זאת דווקא אוהבת אותם מאוד.
היא אכלה את המנה שבתמונה בהתלהבות בלתי מרוסנת והכריזה שוב ושוב שהוא אחד הטובים שאכלה לאחרונה, תוך כדי שהיא מונה המבורגרים נחשבים ומספרת מדוע לדעתה הם פחותים.
השמועה ברשת אומרת שהסוד הוא חלקי צוואר מעושנים שנכללים בתערובת הבשר.

לסיכום:
מומלץ מאוד. המכשול היחידי שמצאתי היה שעות הפתיחה. זה לא סביב השעון וסופי השבוע יכולים להוות מכשול לזללני פנאי, אבל מומלץ לתכנן מראש ולהגיע בשעות הפעילות.

דיקסי - אוכל טוב, שירות קלוקל מאוד

במסגרת הזמן הפנוי הרב שיש לנו כרגע בחופשת הפסח, האדם הפשוט צריך למצוא אטרקציות ומקומות בילוי.
אם יש לך ילדים זה קל - הולכים למקום בו הם יוציאו כמה שיותר אנרגיות, ויעזבו אותך בשקט.
במידה ולא, יש זמן לחפש מסעדות בת"א, ואחת הטובות שבן היא הדיקסי.
הדיקסי, למי שלא מכיר, נמצא בבעלותו של השף הסחבק חיים כהן, וידוע בעיקר בהתמחותו במנת כנפי העוף.
אני אישית פחות אוהב את החלק הזה בעוף, אבל מאוד אוהב את ההמבורגר שלהם (שנקרא ביפבורגר)
לדעתי הביפבורגר עוקף בסיבוב את הארטבורגר של מוזס, והיחיד שמשתווה לו הוא הנורמה ג'ין של הבלאק.

עם פנטוזים על ביפבורגר של 250 גרם בתוספת גבינת גאודה, התקשרנו להזמין מקום - אפרופו מקום, זה המקום לציין שלצערי אין תמונות מהאירוע כי לא תכננתי את הביקורת מראש, אבל אני אנסה לכתוב קרוב ל1000 מילים במקום.

אחד הדברים שאני אוהב בדיקסי הוא הבוטים האפלים עם האור האדום, שמוסיפים לתחושת הפרטיות והבילוי באופן כללי. ביקשתי אחד כזה בהזמנה - אמרו לי שיציינו את זה, וינסו ללכת לקראתי.

הגענו למסעדה קצת לפני הזמן - נאלצנו לחכות כ20 דקות בחוץ לפינוי המקום המיוחל שלנו, תוך כדי שאנו צופים
במספר אנשים שלא הזמינו מקום נכנסים ונעלמים בחלל החשוך. לאחר המתנה לא קצרה כאמור, הוכנסנו למסעדה.

אם חשבנו שיש איזשהו סיכוי שההמתנה הארוכה הייתה לטובת איזה תא פרטי, התבדינו מהר מאוד.
לטעמי הושבנו באחד המקומות הגרועים במסעדה, אם לא הגרוע בהם - השולחן הראשון במסדרון הכניסה למסעדה - המקום שהוא הכי הפוך לתא פרטי, המקום בו אתה זוכה לראות כל זוג שנכנס ויוצא מהמסעדה.

התיישבנו והזמנו - אני את מנת הביפבורגר בה חשקתי עוד מהבית, וזוגתי שתחיה הזמינה את סלט הקיסר שלהם.
לאחר המתנה של 20 דקות הגיעו המנות המיועדות.
לי לא היו תלונות - ההמבורגר בא לעבודה - עסיסי, עם שכבת גבינה לכל אורכו, בלחמניה מתוקה כמו דבש.
הביס הראשון של ההמבורגר הזה הוא אחד הטובים שיש.
חבל שאי אפשר להגיד אותו דבר על מנת סלט הקיסר - המנה הגיעה להפתעתנו ללא חלק מהותי - נתחי העוף שבה.

ניסינו לקרוא פעמיים למלצרית שלנו והיא לא הגיבה. לאחר מספר שניות, מנהל המשמרת, שהבחין במצוקה בא לעזרתנו ושאל אם יש איזושהי בעיה. הסברנו לו על המחסור בעוף, והוא אמר שכנראה התבלבלו בין מנת סלט הקיסר של הראשונות, שהיא ללא עוף, ומנת סלט הקיסר של העיקריות שהיא עם עוף. לטעמי מדובר בפאשלה של המלצרית שאמורה להכיר את התפריט של המסעדה, ובמידה ויש 2 מנות דומות, לוודא אילו מהן הלקוח רוצה. כפי שלימדו אותנו בצבא - אם יש ספק אין ספק.

בכל מקרה, מנהל המשמרת הציע להחליף את המנה, אבל זוגתי לא רצתה לחכות עוד 20 דקות, ע"מ שיביאו את המנה עם העוף, ולכן החליטה לוותר.
כנראה שהמנהל העיר למלצרית, כי תפריט הקינוחים נזרק על ידה לשולחננו תוך כדי שהיא עוברת, בלי להסתכל כלל על השולחן.

לא היה לנו חשק להישאר בעקבות רצף האירועים שקרה, והזמנו חשבון.
רק כדי להבהיר - אירועי השירות הבעייתי שקרו יכולים לקרות בכל מקום.
לפעמים אתה יכול לחכות בתור קצת אם המקום עמוס, מישהו צריך לשבת במקום הגרוע במסעדה, לפעמים המלצרית לא מקצועית, אבל כל רצף האירועים האלה, יחס עם אדישות מוחלטת של כל הצוות שם, שלא העלה על דל שפתיו את המילים "סליחה" או "אנחנו מתנצלים" חרה לנו מאוד.

לאחר קבלת החשבון ביקשתי לשוחח עם מנהל המשמרת, ופרטתי בפניו את הנקודות שהעליתי בפוסט הזה על השירות, שפגמו לנו בהנאה. המנהל כאילו נותר המום, ופלט איזה "טוב". הוא פשוט לקח את כרטיס האשראי יחד עם החשבון והלך.

שוב לשם הבהרה, לא ציפינו לשום פיצוי חומרי בדמות איזשהו קינוח או הנחה בחשבון, אבל כן ציפינו שלפחות מישהו מנותני השירות בערב הזה (המארחת, המלצרית, מנהל המשמרת) יבין לליבו של לקוח לא מרוצה, ויתאמץ מעט (או הרבה יותר) ולו רק בשביל השם\רמת המחירים של המקום.

נראה לי שבפעם הבאה נלך על ההמבורגר השני שציינתי בפוסט - הנורמה ג'ין בבלאק - שם יודעים לתת שירות.

מוזס - רמת החייל

לאחרונה, ובעצם מאז ומתמיד, אנשים מתלוננים על מוזס שהוא 'לא כמו שהוא היה פעם' ושכלמיני רשתות אחרות מציעות אוכל מוצלח יותר או מה שזה לא יהיה מוצלח יותר. זה אולי נכון, אבל לא ברמת החייל.

לאחר נסיון נוסף ללכת לבלאק שסוכל במהירות רבה כשראינו התקהלות של מעל לעשרה אנשים בכניסה לבלאק, הוחלט לחצות את הכביש וללכת למוזס. 

המארחת הייתה נחמדה ומצאה לנו מקום מיד מבלי הצורך להתנהג כאילו היא עושה לנו טובה ענקית. קיבלנו מיד תפריטים והאוכל שהזמנו הגיע ממש מהר.

זה ישמע לא קשור - אבל המקום היה יחסית מלא אך לא רועש, ומואר. (לעומת מקומות אחרים שלא אציין את שמם בהם צריך לחכות מלא זמן, כדי לשבת ולחכות מלא זמן למלצר בחושך).

הזמנו שתי עסקיות,הזולות יותר (52 ש"ח כל אחת) בעסקית אפשר לבחור מתוך שני סוגי סלטים ומרק (מינסטרונה) או להוסיף 18 שקלים לראשונה מגניבה יותר. הזמנו את הסלט ה'קלאסי' שהוא חסה, ירוק וצנונית ברוטב טעים שמאופיין בחומץ וסלט 'בריאות' טעים לחובבי הג'ינג'ר שהכיל כרוב אדום, בצל ירוק, בוטנים, נבטי חמניה ועוד.

למעלה סלט 'קלאסי', למטה סלט בריאות

כמנה עיקרית הזמנו המבורגר קלאסי עשוי מדיום ופירה (חלבי) והמבורגר 'מיזרי' (שם מאוד מפתה!) צמחוני עם צ'יפס.

ההמבורגר הלא צמחוני היה טעים ומעבר לזה, בטעם בשר, (לעומת ההמבורגר של בורגוס, שיש לו טעם של מה שזה לא יהיה שההמבורגר של בורגר ראנץ' עשוי ממנו, דבר שאינו בלתי טעים, אך בהחלט בלתי בשר). הפירה היה ממש טעים בצורה מפתיעה, בעבר הזמנתי שם פירה שלא היה טעים, אך הפעם הוא היה במרקם וטעם מוצלחים מאוד.

                                                      

אנשים רבים לא אוהבים את הבשר שלהם חצי חי, אבל אני כן. כי תמיד כשזה WELL, זה מוכן יתר על המידה ואי אפשר להנות מהבשריות של הבשר.

המבורגר מדיום

                  

ההמבורגר הצמחוני עשוי מקטניות כלשהן ומגיע עם ממרח פלפלים ונבטי חמניה, מה שמוזר הוא שההמבורגר הצמחוני לא מגיע עם כל הירקות שיש בהמבורגר הרגיל (עגבניה, מלפפון חמוץ, בצל, חסה), ביקשנו את הירקות בכל זאת והם הגיעו בצלחת נפרד (ללא תוספת תשלום כמובן). 

המבורגר צמחוני 'מיזרי' וצ'יפס

ירקות 

הצ'יפס היה מעט שמנוני, מה שכנראה אומר - כמו שצריך.

אכילת המנה הצמחונית עד סופה לא צלחה מפאת חוסר יכולת, וביקשנו לארוז. לא רצינו לצאת 'כינוי מעליב שלא מעליב אף אחד מקוראינו' וביקשנו מהמלצר לעטוף את חצי ההמבורגר שנשאר בנייר על מנת שלא ימות בדרכו הביתה, מה שקיבלנו היה זה:

אריזה

משעשע.

לסיכום: 

לי לא מובן למה בלאק ובורגוס תמיד מפוצצים, האוכל שם בסדר, אבל יותר גרוע מזה של מוזס. ומה שיותר מוזר הוא שבמוזס האנשים נורמליים יותר (סועדים ועובדים כאחד) ומתייחסים אליך כסועד במסעדה ולא כפשוט עם שניתנה לו הזדמנות לטעום מאוכל האלים. אולי זה שונה במקומות שאינם רמת החייל או אוכל שאינו העסקית.

ניחא.

על מקדונלדס וצרכנות

טקסט זה נכתב ופורסם ע"י אורן שץ בשבת, ה13 לנובמבר 2010, בשעה 04:28am.

לפני כמה שנים ראיתי סרט על בחור שאוכל רק במקדונלדס כדי לבדוק מה ההשפעה על הבריאות שלו. זה היה סרט מצוין, אבל נושא הבריאות לא מעניין אותי. לפני כמה שבועות ראיתי סרט על כמה היפים שפרסמו עלונים נגד מקדונלדס בהיבטים חברתיים-כלכליים-אקולוגיים-ושאר-אידאולוגיות, ומקדונלדס עשו הרבה מאמצים כדי להשתיק אותם (כך הסרט מציג). כל הנושאים שהם פרסמו נגד מקדונלדס לא מעניינים אותי גם כן במיוחד, אבל נושא התביעה עצמה היה די מפחיד (בסוף הסתבר שמתן ההכשר לתביעת דיבה של מקדונלדס נגד שניים מהפעילים היה הפרה בוטה של התחייבות בריטניה לאמנת האיחוד האירופי, זה היה די מצחיק. לא משנה.)
כל זה היה הקדמה כדי להבהיר: אני לא מתכוון לומר פה שום דבר נגד מקדונלדס מכל בחינה של גרימת עוול לציבור באיזשהו חוסר-אחריות, פגיעה בבריאות, התאכזרות לחיות או שאר מעשים לא מוסריים. מבחינתי מקדונלדס עושה מה שהיא עושה במסגרת החוק, מנהל תקין, ושאר המאפיינים הנפוצים במסגרת בית עסק בישראל. אני הולך לתאר עובדות ואת הדיעות שלי. העובדות קרו במציאות. בדיעות שלי אין דבר להצביע על מקדונלדס כנושאת באחריות כלשהי, או על סירוב של צוותיהם למלא אחר בקשותיי. האצבע היחידה שאני מפנה היא למי שקורא את הנואט הזה.

עד כאן ענייני המנעות מתביעות דיבה ושאר מזיקין. ולעניין עצמו.

אילוסטרציה: המציג אינו חייל \ רופא

כילד אכלתי בריא וכמובן נשאתי עיניים לעבר חטיפים ומאוחר יותר ג'אנק-פוד מסחרי מתוחכם יותר. גיל ההתבגרות הביולוגי (המנטלי נמשך עד היום) המוקדם שלי התמזג באורח קסום עם כניסתן של בורגר קינג ומקדונלדס לשוק הישראלי (תוך היחשפות במקביל לרשת McSwampling - או שם דומה - המגישה רפש ביצות במשחקי המחשב שוליית המכשף 1 ו-2) וארוחת המקנאגטס הראשונה שלי בסניף מקדונלדס ליד בית האופרה מול הים, עם "אגדת השמש והירח" (של אתניקס וריטה) ברקע, כמו גם ארוחות וסניפים ספציפיים אחרים, תהיה נצורה בזכרוני לעד. מאז ארוחות כאלה הלכו ותפסו מקום פה ושם באופן עצמאי, פה ושם באופן חברתי. מאז שאני בירושלים, אני אוכל כל יום שישי במקדונלדס בסניף במרכז העיר בשעות הערב המוקדמות. אני מגיע לקופה, מחכה כמה דקות, מזמין - ארוחת מקנאגטס 10 יחידות, ספרייט ענק בלי קרח, צ'יפס/פוטטו ענק, רוטב חרדל, רוטב חמוץ-מתוק, לפעמים פאי תפוחים. לפעמים במקום נאגטס אני מזמין דאבל מק-רויאל בלי חמוצים. אחרי כמה דקות מגיעה הארוחה, כל חלק בתורו - על מגש פלסטיק מכוסה גיליון נייר. את הצ'יפס משאירים לפעמים עומד תחת מנורת החימום עד שמביאים אותו. בינתיים לפעמים כוס הספרייט מחכה במגש שלי. לפעמים הפאי מגיע לא חם, ואני מבקש שיחממו לי אחד חדש. לפעמים הצ'יפס לא ממש-חם, ואני מבקש אחד חדש. בסופו של דבר אני הולך עם המגש שלי ואוכל חם ושתיה קרה, לשבת לאכול. אני אוכל קודם כל את הצ'יפס או את הפוטטו שלא יתקרר. לצ'יפס יש טעם אבל לא כל כך חזק מעבר לרקע השמן שלו. לעתים לא-מאוד-רחוקות הוא מומלח מדי, עדות לכך שקיבלתי את תחתית מלאי הצ'יפס הנוכחי. היכן שהמלח שקע אחרי שפוזר מלמעלה על הצ'יפס הטרי כשיצא מהשמן. הרטבים מאוד שמנוניים וסמיכים, וחסרי מרקם שיאזן את הטעם החריף שלהם. הקטשופ מתוק מדי. הפוטטוז, שהיו אמורים להיות להיט, רחוקים מאוד מהפוטנציאל שלהם - כשהם מספיק חמים כדי להיות טעימים, הציפוי שלהם קצת צמיג ובהחלט לא פריך, בעוד הפנים על סף הרותח, ובלתי-ניתן למאכל ללא כוויה מצטברת על החך, המקהה את חוש הטעם (בפרט את השפעת מטבל החרדל) לקראת סיום המאכל. פעמים לא מעטות חתיכת הפוטטו מצומקת וחסרה את בשר התפו"א שיצדיק אותה, מפח נפש רציני - הנוכח לרוב במקרים אלה כמעט בכל המנה. הנאגטס ממש טעימים בעיניי, אם כי זוהרם הועם במעט מאז ימי הילדות (לא ברור אם מהרגל או משהו מהותי בתהליך הייצור), אבל לפעמים יוצאים לא עשויים עד הסוף, בפרט חלקם בעייתיים בפריכות הציפוי. לפעמים אני מוצא סיבים מבצבצים מהנאגט, אבל זה מספיק נדיר כדי לא להעיב על החוויה. הדבל מקרויאל שוחה ביותר מדי רוטב אלף האיים, שמלכלך לי את השפם והזקן. קשה לנגוס בו בלי שהעגבניה והחסה ינשרו ממנו החוצה ויפלו על גיליון הנייר שעל המגש, בעוד ניסיון לאסוף אותם משם לאחר-מכן מכתים את הידיים בכמויות נכבדות של רוטב (אלף האיים). כמו כן הלחמנייה לרוב ממש רטובה לקראת סיום האכילה, והניסיון להחזיק אותה באופן שיאפשר לנגוש גם באומצה מסתיים לרוב בנשירתה אל המגש, תוך ניסיון נואש לאחוז באומצה עצמה כמוצא אחרון. לא פעם ולא פעמיים כשהזמנתי את הפאי לסיום הארוחה, ההזמנה נשכחת והייתי צריך להזכיר אותה לצוות. תוכן הפאי לרוב או לוהט מדי ומשאיר כוויה או פושר, ומתרכז בחצי אחד של הפאי, כך שהנגיסות מן החצי השני נטולות מחית (השמנונית כשלעצמה). הספרייט בעל טעם דלוח ומתקתק באופן מעט דוחה, שונה בתכלית מן המשקה הנמכר בפחיות ובקבוקים, ובעיקר מעט יותר דליל. על המגש עצמו קשה מאוד לצופף את כל תכולת הארוחה, וצריך לעשות סדר מתמיד כדי לאפשר לצ'יפס לא להתלכלך בקטשופ למשל, ולשמור על המפיות נקיות עד סוף הארוחה - תוך כדי סיבוב המגש בשלבים שונים של מאכל הארוחה. בפרט מדאיג שחתיכות קטנות של צ'יפס מתפזרות על המגש ומתקררות לגמרי עד אכילתן - מה שמחייב היפנות לחיפושן מיד בראשית הארוחה. ככלל החוויה בסיום הארוחה היא אינה של שובע, אלא מועקה קלה בבטן, מלווה בתחושה קלה של אופוריה (נפוץ יותר בדבל מקרויאל מאשר בנאגטס -  בהם האופוריה יותר שלטת בזמן הנגיסה עצמה) ודכדוך. מבחינת ההרגשה בפה, רוב הארוחה היא איזשהו מישמש של דברים מימיים (אפקט מעיק במיוחד בגזרת הדבל מקרויאל, בפרט האומצה) השוחים בדברים שומניים. מאז התחלתי ללמוד ביולוגיה וההפרדה בין שומן ומים הרבה יותר נהירה ומעסיקה אותי בחיי היומיום, אספקט זה של הארוחה נראה אף יותר מכניסטי ונטול חדוות החיים שאוכל בד"כ מספק אצלי. כשאני מסיים לאכול, אני מפנה את המגש לפח האשפה, שלרוב כמעט מלא, ודורש מגע יד פעיל כדי לקפל את האשפה המרחפת למעלה ולאפשר כניסת האשפה מהמגש שלי. מלבד מוזיקה נחמדה אבל משעממת וקולות של אנשים אוכלים ומדברים מסביב ומזמינים בדלפק, הרעש העיקרי הנוכח ברקע האכילה הוא הצפצוף של מכונת הצ'יפס. בשנתיים האחרונות האפקט הכי חזק שיש למקדונלדס עליי הוא השחיקה המנטלית שלי ע"י הצליל הנ"ל, הנוכח בממוצע במשך יותר מרבע (לעתים יותר מחצי) מזמן השהות שלי בסניף.

עד כאן בעיקר עובדות (בפרספקטיבה אישית אמנם). מכאן אני רוצה לגשת לשלב הבעת הדיעה. הצליל הזה של מכונת הצ'יפס הוא בעיניי הדבר הראשון שמטריד אותי בקשר לכל החוויה הזו של אכילה במקדונלדס. בן אדם יושב במקום שאמור להיות נחמד ומעודד תיאבון, וכל הזמן שומע את הצפצוף הזה ברקע, מנסר בשכל, באופן שמצד אחד מונוטוני בנוכחות שלו ומצד שני חופר בזיגזוג שלו בין פאזת השקט ולבין הפאזה הרועשת - ויתרה מזאת, מרגע שנפסק הצפצוף משתלטת הידיעה המחרידה שמתישהו - אין לדעת מתי בדיוק - הוא עוד ישוב, ואין שום סיבה להתרווח חזרה בכיסא (בעל משענת פסי המתכת הכל כך מזעזעת במאונכותה). מכאן נגזר כבר כל היתר, הרגשת שפיפות הקומה, הנמיכות וחוסר-החשק האופפים את מעשה הכניסה לסניף וביצוע האקט של אכילת הארוחה במקדונלדס. המבורגר מימי-שמנוני עם צפצוף ברקע. אנשים אוכלים אוכל אחיד ברמתו ואיכותו חסרי המעוף לצלילי מוזיקה משמימה בווליום מבאס (בעמימותו הקהה). הידיעה שאחרי הכוויה מהפוטטו יבוא שלוק מספרייט סוג ב'. העיקצוץ של רוטב החרדל החריף מטעם הלוואי החמצמץ, ורוטב חמוץ-מתוק דוחה בהרכבו המתקתק בעל גוון-הטעם הסינתטי.

וכמה כל זה עולה? כמעט 56 שקלים. בדבל מקרויאל צריך להוסיף חצי שקל על כל רוטב (בנאגטס הם כלולים בעסקה). ארוחת עשר יחידות מקנאגטס בלי פאי תפוחים והגדלה לענק עולה 45 שקלים.

אבל מה האלטרנטיבה?

בחלקים נרחבים של הארץ ואף של העיר - אין כזו.

אבל גם אם יש, הנוכחות המסיבית של מקדונלדס בכל מוקד התרחשות, אפקטיבית מייתרת את השימוש באלטרנטיבה. אם יש מקדונלדס, סביר שילכו לשם. מי ילכו לשם?

הילדים.

וכאן הבעיה.

כי אני כבר אכלתי במוזס, ואכלתי באיוו, ואני יודע שדברים יכולים להיות אחרת.

אני יודע שארוחת בורגר או חטיפי עוף, צ'יפס ושתיה יכולה לעלות במסעדה לא-יוקרתית 50-55, קצת יותר ממקדונלדס - במסעדה שכונתית אפילו 37, קצת פחות ממקדונלדס.

אני יודע שארוחה כזו תאפשר לי להשתמש בסכין ובמזלג ממתכת, ובצלחת מחומר סימפטי כמו עץ או קרמיקה.

אני יודע שהשתיה תהיה טעימה כמו שאני מכיר ואוהב.

אני יודע שהצ'יפס יהיו פריכים ובשרניים או שפוטטו יהיו אפויים היטב ומתובלים בחכמה.

אני יודע שאני לא אעמוד ליד דלפק אלא אזמין בשולחן (או בטלפון בדרך).

אני יודע שהמוזיקה תהיה סבבה (גם אם לא איכותית או לטעמי).

אני יודע שהרטבים יגיעו מבקבוקים ויהיו סבירים ועם פחות חומר משמר ו/או מייצב.

אני יודע שאם אני אשתה בקש, הוא יתקפל במקום הנכון.

אני יודע שהמבורגר יהיה בעל מרקם לכיד, עובי מורגש, תערובת צפופה ומעניינת של טעמים שונים.

אני יודע שהלחמניה תהיה טעימה ושהשומשום עליה יאיר לי פנים.

אני יודע שאני לא אשמע כל מיני דברים מוזרים ברקע.

ואני בהחלט יודע שאני אצא משם שבע ומרוצה עם הרגשה נעימה בבטן.

אז למה בעצם אני אוכל במקדונלדס?

כאמור, כי הייתי ילד. כי זה מה שנחשפתי אליו.

לא הייתה בשכונה שלי מסעדת המבורגר (נגישה לילדים) כמו שיש כיום. אבל גם כיום הרבה בילויים בקניון מנגישים יותר את מקדונלדס, יותר אף משווארמה.

ויש למקדונלדס גם את ההילה הזו של משהו נוצץ ונקי יותר, לא עממי באמת. אמריקאי.

אבל חזרה אליי. אני אוכל במקדונלדס בשביל להרגיש נמוך. קשה לומר כזה דבר באופן שיובן כמו שצריך. זה לא שאני רוצה להלקות את עצמי או לגרום לי לסבל. משהו בכניסה הזו לעולם שכולו דלוח ושפוף פשוט הופכת לחלק מהשגרה וההרגל, ומשהו שהוא בעצם כן רצוי, ויש בו טעם, עושר ועניין, והנאה. אני נהנה לאכול במקדונלדס למרות כל הגועל ואי-הנוחות הכרוכים. אני אוהב להתאכזב כל פעם מחדש. אולי אוהדים של קבוצות כדורסל מסוימות יבינו את העניין. אולי מצביעי העבודה. זה פחות משנה, מה שמשנה הוא שאני עושה את הבחירות שלי מעמדה מודעת. אני יודע מה אני מוצא

שם, אני יודע מה האלטרנטיבה, ואני בוחר את אורח החיים שלי ואת הדרך שאני מכניס את עצמי למצבים מסוימים ומוציא את עצמי מהם אחר-כך כשבא לי. מה ששוב מחזיר אותי לעניין הילדים.

צריך חוצפה וביצים גדולות מאוד כדי להיות מסוגלים לעשות מה שמקדונלדס עושים. כי ברור שעם קצת דמיון ומחשבה דברים היו יכולים להיות אחרת. דברים תמיד יכולים להיות אחרת. ושוב, זו לא האשמה כלפי מקדונלדס. אבל צריך להבין איפה דברים עומדים. הם עושים מה שהם עושים כי הם יכולים. ואני אפילו לא מציע לקרוא עליהם תגר. לא להחרים אותם. ולא להפגין מולם. ולא אפילו להמנע מלאכול שם.

אבל כן צריך להבין שאפשר גם אחרת, ולהבין את הבחירה המכוונת במקדונלדס. ושוב, בפרט אם אתה ילד. אתה צריך לדעת שנוצקת לתוך המציאות הזו, הנמוכה.

שמה שאתה מכיר מילדות ותכיר בתור מבוגר אחר כך, זה לא האלטרנטיבה היחידה.

וכן, ברור שתחשף למסעדות ולטעם טוב ולסטנדרטים אחרים של תרבות אוכל. אבל עדיין, ילד שגדל היום, והילד שאני גדלתי ממנו, עמוק בלב נעוץ בו הטריז הזה, של מקדונלדס. יאללה, יש כאן מקדונלדס, בוא נאכל. ונראה לי חשוב שכבר מילדות יהיה בראש שזה לא מצב בריא ומאושר להיות בו, הלשבת לאכול במקדונלדס. זה כן עוד אחד מגווני החיים, וכן, אפשר להתענג על זה, אבל זה בכל זאת פיכסה. אז קשה לי לראות הורים נכנסים עם הילדים שלהם לסניף ולא מעבירים להם את המסר ואת התחושה. קשה לי לחשוב על הורים שנותנים כסף לילדים שלהם, ואומרים להם הכל - לא בריא, סוכר, תזמין סלט, לא גלידה, רק פעם בחודש, קולה זירו / מיץ תפוחים - רק לא שעצם החוויה היא פשוט לא משהו בכלל. ובאמת קשה לומר כזה דבר לילד, הכל נתפס מאוד אחרת, בפרט ממקור חיצוני ולא-שקול כמו הורה. אבל עדיין, משהו בסיסי בלעצור בנסיעה צפונה בסניף ולקנות שם. אפילו בלי לקנות שם, רק לעצור שם והסמל של הסניף בחלון האחורי הימני. אני לא יודע, זו בעיה.

וכל הפעילים בעד זכויות העובדים, ונגד ההתעללות בחיות, ובעד מזון בריא,  ונגד תאגידים, ונגד שימוש בכלים חד-פעמיים - ואף אחד לא פעיל כדי לגרום לרשת הג'אנק-פוד/מזון-מהיר/מקום-שאפשר-להזמין-בו-המבורגר/חטיף-עוף+צ'יפס+שתיה הנפוצה והמשפיעה בארץ להוות חוויה נעימה יותר. זה לא מסתדר. (לא, אני לא חושב שאם תתקן את כל הדברים שהפעילים כן רואים לעיניהם אז המצב כפי שתארתי ישתפר.)

אני לא בטוח שאני מצליח להעביר את הרגש-מסר במלים.

זה גם לא כמו מקדונלדס מייצגים פה איזה מקרה כללי יותר, בנוגע לצרכנות או התנהלות כללית בחיים. לא. רציתי לדבר בדיוק על מה שדיברתי, אין כאן שאר רוח רחב יותר. הקייס הזה מאוד ממוקד.

ולא שאפילו יש לי קייס חזק מדי בתכלס. לא באמת חשבתי יותר מדי על שיווק, על סוציולוגיה ופסיכולוגיה. לא חשבתי על קולינריה, תזונה, ואילוצים של טכנולוגיות מזון. זה פחות מעניין אותי, הפרקטיקה, האמת. בעיקר פשוט רציתי להעביר את התחושה הזו של המשהו שמרגיש רקוב, וגם בלי לפתור אותו, ברור כשמש שזה כך. וזהו, צריך לשים את זה על השולחן, ולהמשיך הלאה.

למקלחת ולמיטה, בתור התחלה.

נוהל שכן

בפוסט זה אין טיפת התייחסות לאוכל, יש רק התייחסות ליחס.
הערב מצאנו בתיבת הדואר מעטפה, בתוכה תפריט משלוחים של בלאק ולצידו מכתב שנפתח בכותרת "שכן יקר"
המספר שבלאק פתחו סניף פה קרוב (מאצלנו בבית 10 דקות הליכה, מגדל משה אביב ברמת גן) ואם נגיע עם מכתב זה נקבל כרטיס חבר ללא תשלום (הוא עולה 50 ש"ח ברגיל) אני מצטט: "החברות תקפה לשנה, מקנה הטבות ומבצעים מיוחדים לאורך כל השנה, הטבת יום הולדת 4 פעמים בשנה, הטבת יום נישואין, צבירה ומימוש נקודות ועוד ועוד" וגם מקבלים הנחה של 15% על הארוחה הראשונה שבה גם מקבלים את הכרטיס.

בלי קשר לזה שבלאק קצת יקר לטעמי , ושיש המבורגריות שאני אוהב יותר - עדיין זו יופי של התנהלות בלי קשר לאיך שהמסעדה עצמה.

החסרונות:

1. המסעדה כשרה. - חבל, הדבר הכי טוב בבלאק זו העוגת גבינה
2. יש כוכבית שאומרת "הטבת ההצטרפות וההטבה לעיל, תקפים בסניף מגדל אביב ר"ג בלבד" - אם זה אומר שאפשר לבוא ולקבל את הכרטיס וכו' רק שם - זה הגיוני, אם זה אומר שהטבות הכרטיס במהלך השנה כולה, תקפות רק שם - אז זה חבל.

נקוה שמסעדות אחרות יקחו דוגמה

בורגוס בר - רמת החייל

בשעת צהריים מוקדמת לפעמים צריך לחכות בעוד האחמ"ש העסוק למראה צופה במלצריות מתרוצצות ומנקות שולחנות ורצפות במהירות מספקת עבור הלקוחות הרעבים מחצי יום העבודה הקשה שעבר עליהם, והדרך נטולת המזגן למסעדה.

ברוך השם על כך שהוצבו ספסלים מרופדים באזור הציפיה.

הלכתי עם אחותי לאכול ב1 בצהריים והיה די מלא, אבל עד שסיימנו נהיה די ריק.

הושיבו אותנו בתוך תא מרופד שיכול להכיל כ6 אנשים כנראה, זה היה נחמד.

לקח כ10 דקות עד שבאו לקחת הזמנה כתגובה למבטים מלאי מסכנות ורעב.

הזמנו שתי עסקיות, אחת (שלי) שכללה מרק עדשים, צ'יקן בורגר ופירה כתוספת.

(הסיבה לצ'יקן בורגר, היא שבפעם הקודמת שאכלתי שם הזמנתי המבורגר רגיל שמאוד הזכיר את ההמבורגר של בורגר ראנץ', ולא שיש בזה בעיה - זכרונות ילדות נפלאים וכו', אבל 48 ש"ח זה קצת הרבה בשביל זה, שקלתי גם סלט קיסר, אבל הוא בעסקית שעולה 10 שקלים יותר משום מה).

צ'יקן בורגר ופירה

הצ'יקן בורגר היה בעצם חתיכות חזה (?) עוף בתוך לחמניה עם הירקות הרגילים של ההמבורגר, העוף היה טעים, קצת חרוך ,אבל זה לא דבר נוראי. הפירה היה חמאתי ולא גרוע, למרות שאני מעדיפה עם גושים.

מסיבות של סקרנות, הזמנתי לחמניה נטולת גלוטן - מה שהתברר כטעות - זה בעצם פנקייק בצורת לחמנית המבורגר שלא מספיק גדול כדי להחזיק את ההמבורגר , כמו שהזהירה אותנו המלצרית בעודה מגישה לנו את האוכל (למה לא עושים אותה גדולה יותר, תהתה אחותי).

מרק עדשים

העסקית השניה כללה סלט אסייתי, המבורגר צמחוני (שמשום מה, יחד עם סלט הקיסר, לא נמצא בעסקית הכי זולה, אפילו שבתפריט הרגיל הוא זול יותר מההמבורגר הרגיל והצ'יקן בורגר) ותוספת של טבעות בצל.

צמחוני עם טבעות בצל

ההמבורגר הצמחוני עשוי מעדשים ועוד מיני דברים של צמחוניים, הוא לא קטן בכלל, והיא נהנתה ממנו מאוד ואף טוענת שהוא הטעים שבהמבורגרים הצמחוניים שהיא טעמה - יכול להיות. למרות שההמבורגר הצמחוני של מוזס נראה יותר המבורגרי.

טבעות הבצל היו סטנדרטיות.

סלט אסייתי

הסלט היה חביב. 

יש להם גם סלט ירוק שהיה די גרוע בפעם הקודמת שאכלתי שם.

הפלייסמט מתחת לצלחות היה של לוח הזמנים של משחקי היורו, תהיה - למה כולם בשעה כה מאוחרת (וזה לא שמוקדם יותר שם)? אני בטוחה שיש לזה סיבה.

ברקע, היה מסך מגע שמיטב מסעדות הגורמה בארץ מתעטרות בו, עליו ריצדו כ3 פרסומות של בורגוס ואוכל שיש בבורגוס, האנשים במסך נראו כאילו הם נהנים וכאילו הם דושבגים - כנראה זה קהל היעד, הסתכלתי מסביב, ואכן כך הדבר.

מוזס, תהיו בריאים

לדעתי כמות הפעמים בהן אכלתי מוזס במשלוח או בסניפים השונים היא מוגזמת.
היא מוגזמת לאור העובדה שיש לנו רק פוסט אחד שנושאו הוא מוזס והוא אפילו לא שלי.
עוד סיבה לכך שהיא מוגזמת היא שפשוט לא מגיע להם, היתה תקופה יפה אבל לצערי היא נגמרה.

ירח הדבש הארוך מאוד הזה התחיל להגיע לקיצו עם עליות המחירים, ירידת רמת השירות, התכווצות המנות (תחת תירוץ של ארוחות בריאות יותר), עיצוב מחודש של אריזות משלוח בכדי שיכילו פחות ופחות מאותם סוגי מזון, מדיניות שעושקת ממך עוד ועוד כסף בשביל קצת קטשופ בשקית.
לאחרונה, הקש ששבר את הגב שלי - הסרת \ שינוי מנות שאני אוהב.

שיפודי פילה הבקר המדהימים נעלמו.
רוטב הקיסר השתנה וכעת יש לו טעם רע יותר מבעבר (אני חושב שקיצצו בכמות האנשובי).
כריך הפורטובלו שינה את צורתו וטעמיו.
כריך הפילדלפיה הוחלף בפילי צ'יז סטייק הנחות ממנו בהרבה.
אגב, כריך הפילי צ'יז משום מה ירד מתפריט המשלוחים - אבל במקומו הופיע משהו שלא היה בביקור האחרון שלי במוזס (לפני פחות מחודש), שניצל בלחמניה עם רוטב מרינרה ומשהו שטוענים שהוא "קרם מסקרפונה".
חדי עין ישימו לב שיש פרגית חדשה בסגנות BBQ טקסני, שמחליפה את העוף המושחר ז"ל ואת המנה ההיא עם הפירה שכבר לא קיימת כי למה לתת פירה בחינם.

אם כבר בתופסות עסקינן, אז בארבע מתוח חמש הפעמים האחרונות שאכלתי מוזס - הצ'יפס לא היה משהו.
כשאני אומר לא משהו אני מתכוון שהצ'יפס של מוזס שבעבר היה מצדיק ביקור במקום הפך לשילוב בין רטוב (גם במסעדה, לא רק במשלוח) ללא מוכן כלל.

ונקנח במנה ראשונה חדשה שמגישים רק במסעדה: מקלות מוצרה בפירורי לחם.
המנה עצמה סבירה, הרוב שמגיע איתה הוא (אם אינני טועה) אותו רוטב של השניצל בלחמניה, שהוא טיפה תפל, מזכיר את הצנצנות של הרוטב שדוריטוס מוכרים אבל פחות חריף, בקיצור סתם עוד רוטב תעשייתי.

נקודת האור היחידה שנותרה במוזס היא הקוקטיילים שבלילה הופכים למוזלים ומחליקים נחמד בגרון.
אמנם הם מעט מיימיים (יותר קרח כתוש ממשקה) אבל הם כרגע יותר טובים מהאוכל (אלא אם אתם רוצים לדון בהמבורגרים - אותם אני לא אוכל).

מייקס פלייס דיזינגוף

לא צילמתי תמונות כי לא רציתי להבזיק בחלל חשוך ולמשוך אליי תשומת לב מיותרת.
גם אין לי יותר מדי מה לספר, למרות שאכלתי גם מנה של גבינה מתוגנת בשמן עמוק במעטפת פירורים (היה לא רע בכלל) וגם מנה של צ'יפס מוקרם עם ערימה של בייקון (מצויין בדיוק כמו שזה נשמע).

על השלחן שלי כיכבו גם משקאות צבעוניים (סחבק חולה על קוקטיילים מתוקים), ומנות של אנשים אחרים (קנאי אחד הזמין צ'יפס כמו שלי, מישהו אחר הזמין נאצ'וס, ענבר הזמינה המבורגר שלטענתה לא היה משהו.

המנות היו גדולות וחביבות, האווירה הייתה של אמריקאים שצועקים לך באוזן לצלילי להיטי רוק מכל הזמנים, המיקום הוא על הריסות יאקוזה שזכורה לטובה מארוחות סושי "כפי יכולתך" ומסוע חביב, אולם היא זכורה גם לרעה מהתקופה שקדמה לסגירתה כשאיכות האוכל ירדה לרמות מפתיעות.

הייתה לי חשבונית איפשהו אבל איבדתי אותה, ככה שאני כבר לא זוכר כמה הכל עלה ולא בא לי להשוות.
בשביל לילה של שכרות ורעב זה היה לא רע בכלל.
חשוב לציין שלמייקס פלייס על החוף יש סטייקים ממש טובים - לא יודע אם הם עומדים בכבוד גם בסניף הזה.

בנוסף להכל - באמת כל הכבוד להם שהם פותחים עוד ועוד סניפים והולך להם.
התפריט שלהם עשיר ואפשר למצוא בו מלא דברים, כך שאחזור לנסות גם אחרים.
יאללה, לרוויה.

מקודש לחול

בערך לפני עשור, יריקה לכאן או לשם, נפתחה בירושלים המבורגריה בשם בורגרז בר. בנוף של פיצריות רבות ושיח אחד זה היה משהו יוצא דופן, גם המחיר היה נוח והאוירה נחמדה. מאז עברנו הרבה, וצצו עוד המוני המבורגריות אחרות, בירושלים ומחוצה לה, חלקן טובות יותר (אבל על איוו נדבר בפעם אחרת) חלקן פחות - ואפילו בביקורים מידי פעם בבורגרז בר - כבר היתה אכזבה, וזה לא היה כמו פעם.

לפני אולי שנה, יריקה לשם, או לכאן, נפתח לאותה רשת סניף בקניון עזריאלי בת"א - שמחתי לגלות ולראות אבל שמחתי יותר עם הביס הראשון - בשר איכותי, טעים, עסיסי, רטבים ותוספות ללא טיפת קמצנות, צ'יפסים פריכים וזהובים שברור שאין טוב מהם עם כל ביס מחדש.

מאז אני מבקר שם מפעם לפעם, לא זוכר את המחיר המדוייק אבל במשהו כמו 45 שקלים מקבלים המבורגר גדול, צ'יפס או טבעות בצל (והבחירה קשה, קשה מאוד) ובקבוק שתיה. אפשר בהחלט לחסוך קצת כסף ולהזמין מנה קטנה יותר - זה מאוד מאוד ממלא. היום זכיתי לביקור של חבר ותיק שביקש המבורגר טעים - ולאן אקח אותו אם לא לבורגרז בר?
שירות מהיר (אם מגיעים בשעות הצהריים הקשות, אחת-שתיים, יש תורי ענק - ועדיין לא מחכים המון, אבל היום איכשהוא הגענו בדיוק ברגע שכנראה השתחרר הלחץ). קיבלתי את אישור האורח לאיכות המוצר - ולמילוי הקיבה המשביע - אחרי ארוחה שם בהחלט צריך שנת צהריים.
אותו אורח היה כה מסוחרר מהסעודה עד כי בטעות השליך לפח את כל המגש עצמו. השליך את התינוק עם המים.

החסרון , כי חייבים, - זה בעזריאלי.. - חיסרון ויתרון עבורי. חיסרון ברור , עזריאלי, המוני, לא תמיד הכי נקי בשולחנות שם, רועש ולא נעים. מצד שני, קרוב לעבודה, נגיש ונוח, נותן הרגשה של מהיר שאם מנסים לשלב את זה במהלך יום עבודה זה יתרון (אבל אזהרת הרדמות צריכה להגיע עם האוכל).

לסיכום - זה כדאי.

משה משלוחים

אז מה ההמבורגר הכי טוב בשוק היום?
האנשים שאני מכיר מתחלקים ל2 מחנות עיקריים - מחנה מוזס ומחנה BLACK.
אני אישית משתייך למחנה השני - המבורגר הדגל של הבלאק - הנורמה ג'ין, טוב בהרבה לדעתי ממנת הדגל של המוזס - הארט בורגר וגם עשוי מבשר משובח יותר, ושניהם עולים בדיוק אותו מחיר נכון לבדיקה אחרונה - 59 ש"ח.
מה שכן, הדיל של הלייט נייט במוזס - ארטבורגר ותוספת ב33 שקלים משתלם מאוד, ואז אני מוכן לשקול לאכול שם.
למרות האמור לעיל החלטנו להזמין אתמול משלוח ממוזס רוטשילד, עקב זכרונות יפים של א' מסלט צ'יקן קיסר שהיא אכלה שם.
החלטתי לזרום בכל זאת עם המשלוח הזה, בעיקר בגלל שהיה קר בחוץ מכדי לצוד מזון משלי, והזמנתי את הארט בורגר 250 גרם עם תוספת פטריות. 2 הפריטים הנ"ל בתוספת צ'יפס ודמי משלוח סגרו את מחיר הארוחה ל150 ש"ח בדיוק. עקב היום הסוער הזהירו אותנו במוזס שייתכן שההזמנה תתעכב, אך הופתענו לטובה והיא הגיעה אחרי פחות מ40 דקות.
אין ספק שמוזס משקיעים בצורה החיצונית של המשלוח. הגיעה שקית גדולה ומעוצבת עם הלוגו של מוזס, וכל פריט בהזמנה היה ארוז בקרטון מעוצב נפרד עם כיתוב ברור, שנדע במה מדובר ולא נהיה במתח לפני הפתיחה. הגיע מספר רטבים מגוון (בקרטון נפרד כאמור) שכלל מיונז,צ'ילי אדום, קטשופ וקטשופ פלפלים.

ההמבורגר הגיע בתוך הלחמניה בילד אין, וכל שנותר לי היה להוסיף את תוספת הפטריות שנארזה בקרטון נפרד.
ההמבורגר היה בסדר מינוס בסך הכל. הבשר לא היה טעים במיוחד, הלחמניה טיפה התפוררה, היה אפשר להשקיע בקצת יותר כמות ירקות אבל זה בדיוק החוויה שזכרתי מהפעמים האחרונות שאכלתי את ההמבורגר הזה. טעים אבל בהחלט way overpriced (עלה 68 שקל כולל תוספת הפטריות - בהרבה מקומות אפשר להשיג במחיר הזה סטייק בגודל בינוני)

נעבור לגרסת הסלטים - בניגוד אלי, שאני אדם פשוט שהייתה לו דיעה קדומה לא חיובית במיוחד לגבי הארטבורגר - מנת סלט הצ'יקן קיסר היא אחת האהובות על א'. לטענתה, גם הפעם המנה לא אכזבה, אם כי חתיכות העוף היו מעט רטובות ולא קריספיות. הדבר יכול להיות נסלח עקב מזג האוויר בחוץ, והפרשי הטמפרטורות שייתכן ותרמו לתופעה.
גם בסלט כאמור נראה לי שמוזס לוקח מחירים של מסעדת יוקרה - 59 שקלים.

הצ'יפס שקיבלנו גם הוא סבל טיפה מבעית הרטיבות, אך היה אכיל בעזרתם הנדיבה של המיונז וקטשופ הפלפלים.

לסיכום, ארוחה לא רעה, מחיר מופרז לדעתי עבור התמורה. האם נזמין שוב? ייתכן, אם א' תתעקש מספיק על הצ'יקן קיסר הזה. אחרת בפעם הבאה הטלפון יהיה לכיוון של הבלאק..