יום רביעי, 24 בדצמבר 2014

שלוש פנים לביג מאמא


במסגרת משלוחי המזון שאפשר להזמין למרכז עזריאלי חולון (שניים וחצי בניינים באזור התעשיה קרית שרת בחולון) יש מגוון מסעדות עם סוגי מזון שונים. הרבה מאוד מהן מהזן הביתי המזרחי, אבל זה לא חשוב כרגע.

אחת המסעדות היא ביג מאמא. מסעדה איטלקית שמציעה מגוון פסטות טעימות במחירים סבירים, וגם מאפים איטלקים עם גבינות ותרד וכו'. משם הזמנתי פסטה עם ריקוטה ועגבניות שהייתה נחמדה אך לא מדהימה ואין לי תמונה שלה. וכנראה גם לא תהיה. בעבר הרחוק מאוד הזמנתי משם ריגטוני עם חצילים ועגבניות שהיה מאוד טעים, וגם תמונה שלו אין לי ולא תהיה. כמו כן, יש שם כמה מנות 'מיוחדות' שכוללות שני סוגי מאפים איטלקיים ומשהו שנקרא עוף אסייתי ומורכבת מחתיכות עוף מוקפצות עם פטריות וברוקולי בטריאקי, על מצע אורז - מנה טעימה ומומלצת. תמונה שלה אולי כן תהיה בקרוב כי אני שוקלת להזמינה שוב.

היום הזמנתי משם סלט. בלי לשים לב, מתוך שלוש התוספות האפשריות לסלט ללא תשלום נוסף, בחרתי במוצלרה ואז בצפתית, כי שכחתי מהמוצרלה. היה מאוד גבינתי.

סלט ירקות ביג מאמא
הסלט כפי שהתקבל לראשונה

 הסלט היה קצת קטן יחסית לסלטים אחרים שאפשר להזמין מתןביס בפחות כסף, אבל היתרון שלו הוא טריות הירקות שלא מובטחת בסלטים הזולים יותר. וכך הוא נראה לאחר ערבוב קל:
הסלט לאחר ערבוב קל
 הברוקולי היה טרי וירוק לגמרי, כל הירקות היו טריים, לסלק לא היה טעם של סלק מוואקום או מתאמול, והרוטב היה מוצלח. הלחמניה הייתה קצת קשה מבחוץ, אבל היא הייתה מהיום. סה"כ הסלט היה משביע.

ברשימת המסעדות באתר תןביס יש גם יישות שנקראת 'ביג מאמא תבשילים' שאין בה פסטות, אבל יש כלמיני תבשילי בשר לרוב, קציצות וכו'. עוד לא הזמנתי משם כי אין לי ממש רצון לבשר של ממש לאחרונה, וגם אם כן, זה בד"כ עוף ולא בקר.

בגלל חוסר הרצון לבשר לאחרונה, התפתיתי להזמין ממקום שאני לא מכירה והופיע תחת קטגוריית 'צמחוני\טבעוני' בתןביס ונקרא 'רגע צמחוני', המקום מציע תבשילים, סלטים ומרקים. חלקם צמחוניים (ויכולים להכיל גבינה) וחלקם טבעוניים. תמיד קיים חשש במקומות כאלה לקבל אוכל שלא נראה טוב (זה בסדר, דווקא) או גרוע מזה - לא טעים. 
בין סוגי הצמחונים\טבעונים השונים יש שני קיצונים - אלה שניזונים מג'אנק פוד כמו צ'יפס ופיצה לרוב, ואלה שממש משקיעים בהכנה של תבשילים ודברים בריאים, אבל אין להם ממש כשרון לזה או תשוקה אמיתית לאוכל ויוצאים להם מאכלים לא מאוד טעימים או מפתים, אבל כן בריאים, כנראה. אני לא ממש רציתי אוכל מאף אחד מהסוגים הנ"ל, אלא משהו טעים ונטול בשר. זה לא כזה קל כשלא בוחרים בפלאפל.

יום אחד אזרתי אומץ והזמנתי מנה שנקראת ברוקולי וטופו. המנה מורכבת מברוקולי, וקוביות טופו שמוקפצים בטריאקי, על מצע אורז עם שומשום מפוזר מעל. הטופו היה מוקפץ באמת ובאמת ברוטב, לעומת כל המקומות ששמים קוביות טופו במנות על מנת לפנות לקהלים צמחוניים וטבעוניים, אבל לא באמת יודעים מה לעשות עם הטופו אז - ולא עושים איתו כלום.
המנה מוצלחת ומומלצת גם לאלה מכם שאינם צמחוניים. אני לא יודעת אם יש דרך להזמין משם שלא דרך תןביס, והמנה לא קיימת ברשימת המנות של ביג מאמא, אבל מומלץ.

ברוקולי וטופו
ובצד הגיע סלט קטן. סלט שמורכב מכרוב אדום, גזר וחסה עם רוטב ויניגרט. סלט זהה לסלט הקטן שקיבלתי בצד של מנת הפסטה ומנת העוף האסייתי שהמזנתי מביג מאמא בעבר. חשוד. כמו כן, הקופסא של המנה העיקרית הייתה זהה לאלה של ביג מאמא, אבל זה לא באמת חשוד כי אלה קופסאות די גנריות.

החלטתי לבדוק איפה נמצאת המסעדה רגע טבעוני, הכתובת שהופיע בעמוד שלהם בתןביס היא הנצי"ב 5, תל אביב. (באזור המסגר, למי שמעניין אותו). חשוד מאוד.

חיפשתי את הכתובת באתר Ymap כי יש בו תמונות של בניינים, וזה לא נראה כמו בניין גדול במיוחד שמכיל אלפי מסעדות.

גיגלתי 'רגע טבעוני' ונראה כאילו אין להם קיום מחוץ לתןביס, לעומת ביג מאמא, שכן יש לה אתר.

חלקתי את הסיפור החשוד עם חברה, והמשכתי הלאה בחיי.

לאחר כמה ימים הזמנתי משם גם קציצות ירק עם רוטב עגבניות ופירה, שנעשו ממה שנראה כמו מנגולד, כרישה, בצל וטחינה והיו מאוד טעימות. בצד לא הגיע הסלט המוכר, אלא 'חמוצים' במלח ולימון, קצת מוזר, קצת יותר מדי מלח, אבל שונה וטעים.

כמה ימים לאחר מכן, חשקה נפשי בפסטה עם שמנת, סוג אוכל שאני בכלל לא אוהבת, אולי חסר לי סידן.

עשיתי בדף של תןביס סינון לפי מסעדות איטלקיות, והופיעה בפני מסעדה שנקראת 'רגע איטלקי', היו בה מנות דומות לאלה של ביג מאמא, וכמה קצת שונות. הכתובת של המסעדה היא הנצי"ב 5, תל אביב.
מה שמעניין, זה שמנות העוף והפסטה ב'רגע איטלקי' קצת זולות מאלה של ביג מאמא.

הזמנתי משם מנת סקלופיני פונגי, שמתוארת כנתחזי חזה עוף בטעם מיקס פטריות, יין לבן ושמנת. מוגש עם ריזוטו בציר ירקות. המנה שקיבלתי:




סקלופיני פונגי


חזה העוף היה עדין ודק וטעים מאוד. הרוטב היה ממש טעים, עם פטריות שאינן רק שמפניון והיה מוכן כמו שצריך. הוא היה קצת נוזלי, אבל הטעם המוצלח פיצה על זה. הריזוטו הכיל ממש מעט פטריות, ופסטו, קצת מוזר - אבל גם היה טעים מאוד ובסוף הייתי מרוצה.

התיאוריה שלי המסעדות מאותה הכתובת עם אותו הסלט, אותן הקופסאות, המנות הדומות וחוסר הקיום מחוץ לאתר של תןביס היא שלביג מאמא יש מגוון מאכלים, ויצירת דפים נפרדים של כאילו-מסעדות עבור קבוצות מאכלים שונים מהרפרטואר שלהם מגדילה את הסיכוי שיזמינו מהם דרך האתר של תןביס.

חשוד ומוזר. אבל כל האוכל שהזמנתי טעים או במקרה הכי גרוע - איכותי אך לא לגמרי לטעמי, אז לא ממש אכפת לי.

ומובן שניתן לפתור את התעלומה בקלות יחסית על ידי שיחת טלפון מהירה או כמה. אבל מה לי ולזה.

ביג מאמא - הנצי"ב 5, תל אביב
ביג מאמא תבשילים - הנצי"ב 5, תל אביב
רגע צמחוני - הנצי"ב 5, תל אביב
רגע איטלקי - הנצי"ב 5, תל אביב

יום חמישי, 6 בנובמבר 2014

חומוס אליהו | לבונטין 2, תל אביב

אמש אכלתי לראשונה בחומוס אליהו, מקום חדש (יחסית) שהוא זכיינות של בית עסק אחר עם מוניטין בעיקר בקרב תושבי הצפון הקרוב.
אני לא יכול להגיד שהמנה המשולשת שאכלתי הייתה מדהימה, אבל היא הייתה טובה, גדולה ומשביעה.
המחיר - 25ש"ח למנה, מרגיש מעט גבוה, אבל יש שיתנחמו בגודל המנה ובריפיל המוצע בסופה (אפילו לי לא היה מקום).

האוכל היה טרי וטעים אפילו שבאנו בשעות בהן החושך כבר התחיל לרדת על העיר, מה שהיה מצויין במיוחד כי שתי החומוסיות שהיו הבחירה הראשונה שלנו כבר היו סגורות.
בסה"כ מדובר בקום שהייתי רוצה לראות מצליח, ואני בהחלט אחזור אליו.



משולש | חומוס אליהו
משולש | חומוס אליהו

סיכומון:

  • ניקיון - על רמה
  • שירות - חינני וחביב
  • אוכל - טעים
  • מחיר - גבולי
  • אווירה - כיפי
מומלץ לבקר.

יום שלישי, 14 באוקטובר 2014

De Liefde | Amsterdam

גם בחו"ל צריך לאכול, זה נכון.
אבל בחו"ל, אמסטרדם למשל, יש יחס שונה לעובדים.
זה בא לידי ביטוי בכך שחנויות, מסעדות, מזנונים, בתי קפה ועוד נוטים להסגר מוקדם, כדי לאפשר לכל סוגי העובדים להנות מזמן פנוי.

עם זאת, ישנם מקומות רבים אשר פתוחים אחר שעות הצהריים, אם כי חלקם הגדול במתכונת שונה, עם תפריט שונה. הבדלה בין מאכלי בוקר לצהריים לערב היא לאו דווקא מוזרה, היות וגם בישראל ישנן מסעדות אשר מפרידות בין התפריטים, למרות שבמקומות מסויימים ההפרדה נגמרת בארוחה העסקית.

אבל תעסוק הוגנת ושעות מנוחה הן לא הסיפור כאן.
הסיפור הוא על בית קפה שהוא גם בר וגם דיינר, ובעיקר ממוקם בכניסה לפארק.
זה אומר שכל השולחנות משקיפים אל מדשאות ועצים, נהנים מהאוויר הפתוח, גישה לשבילים מסתעפים בתוך יער מחד, ומאידך מרחק הליכה קצרצר מרחובות ראשיים מאוד.


רביולי תרד וריקטוה, סלט עלים צעירים וגבינות
רביולי תרד וריקטוה, סלט עלים צעירים וגבינות


זוגתי בחרה מנת רביולי תרד וגבינת ריקוטה, שהגיע עם מעט עלי ארוגולה, אגוזי לוז וגבינת גראנה פאדאנו שגוררה בנדיבות. המנה שלה הייתה מאוד טעימה, אני יודע כי גנבתי לה כמה פיסות.

אני בחרתי בסלט עלי תרד, עם ארוגולה, תפוחים, מבחר גבינות (כחולה, מיושנת, טרייה) תפוחים, עשבי תיבול ורוטב בלסמי מצומצם. המנה שלי הייתה נפלאה גם כן, למעט תוספת טרגון שמעט הציקה לי.

עם כל הסיפורים על עבודה הוגנת ומילקי זול בחנויות המחירים לא היו עממיים:
מנת הפסטה: 15.5 יורו, מה שהופך לכ73ש"ח
הסלט: 9 יורו, 42 ומשהו שקלים חדשים.
תוסיפו לזה שתיה וקיבלתם דייט נחמד בפארק, בבית קפה עם אווירה של מסעדה ומחירים של תל אביב.

האם זה היה שווה את זה? התשובה שלי היא שזה בהחלט היה שווה כל סנט.
בשעות האלה לקח לנו שעה למצוא מקום לאכול בו שלא מגיע מנות בשריות בלבד (הערב הוא הזמן של הסטייקים וההמבורגרים) או בכלל פתוח, ובנוסף לזה היה ממש ממש טעים וכיפי.

אם אתם באמסטרדם ובאזור - תנו איזה גיחה ותשאלו איפה המלצר שאח שלו גר באשדוד, הוא יפנק אותכם (סיפור אמיתי).

NOLA | נולה אמריקן בייקרי

התפריט של נולה נראה מצויין, כך גם המנות המתוקות בדלפקים, הכל נראה טוב.
המקום עצמו גם נעים לעין והשירות חביב מאוד.
אם הייתי אוכל בשרים וודאי הייתי חוזר שוב כדי לנסות את שלל הכריכים, אך לא כך המצב.

לגבי המוצר המוגמר, יצא לנו לאכול את פאי הפקאן (למטה בתמונה) והמאד פאי (משמאל).
הם בוודאי היו יכולים להיות טעימים יותר לו היו טיפה יותר טריים או מוגשים בטמפרטורה שקרובה יותר לתנור או אפילו לחדר, להבדיל מהגשה קרה של פאי - שזה המצב המצער אליו נקלענו.

אם יש למישהו משהו חיובי יותר לספר - זו הבמה.
בסה"כ היה טעים, אבל אין ספר שהיה המון פוטנציאל מפוספס.



פאי פקאן לצד מאד פאי  | NOLA
פאי פקאן לצד מאד פאי

יום רביעי, 8 באוקטובר 2014

Bakers & Roasters | אמסטרדם רבתי

ביום האחרון של הטיול שלנו באמסטרדם המארחים הנדיבים שלנו החליטו לפנק אותנו בבית קפה אותו הם מכירים ואוהבים. מדובר בפינת חמד צדדית אשר בבעלות קבוצת ניו זילנדים.
המנות של המקום יפות מאוד ולכן הפעם אתן לתמונות לדבר בעד עצמם (עם מעט כיתובים מסבירים מתחת לכל תמונה).
בסה"כ אספר שמאוד נהינתי, אם כי לא הזמנתי שום דבר אמיתי לעצמי מלבד שתיה. החשש מהטיסה המתקרבת העלים לי את התאבון באותו יום. מה גם שהמנות הבשריות של המקום נראו כ"כ טוב (יש שם טירוף של בייקונים ונתחים) שהנפש הצמחונית שלי העדיפה לא לאכול מאשר להתפתות לפיסות של חיות חמודות שאינן איתנו עוד.
Bakers & Roasters כשמם הם, אופים וצולים, יש שם מגוון עוגות ומנעמים לצד צלייה של חיות.
אבל די לדיבורים, הנה, ללא שום סדר מיוחד, תיעוד של הישיבה שלנו בבית הקפה המדובר.


עוגת גזר | Bakers & Roasters
עוגת גזר


עוגת שוקולד גינס | Bakers & Roasters
עוגת שוקולד עשירה על בסיס גינס


תה קר ולימונדת ליים | Bakers & Roasters
תה קר ולימונדת ליים


ביצים עלומות עם סלמון על טוסט | Bakers & Roasters
ביצים עלומות עם סלמון על טוסט


ביצים עלומות על לחם שיפון צלוי, תפוחי אדמה אפויים, אבוקדו, תרד מוקפץ בשום וגבינת חלומי צלוייה, בליווי רוטב חריף מתוק
ביצים עלומות על לחם שיפון צלוי, תפוחי אדמה אפויים, אבוקדו, תרד מוקפץ בשום וגבינת חלומי צלוייה, בליווי רוטב חריף מתוק


חזיר מפורק בבישול איטי עם רוטב ברבקיו, כרוב כבוש ומיונז הולנדי
חזיר מפורק בבישול איטי עם רוטב ברבקיו, כרוב כבוש ומיונז הולנדי


** הערה: מנת החזיר המפורק מגיעה בד"כ על בייגל, אם כי הגענו מאוחר מדי והבייגלים הטריים כבר אזלו.

פסטה פלורה | לא על הרוטב לבדו

לאחר כמה פוסטים מתלוננים על יוקר המחיה בארצנו היקרה לא יכולתי שלא להשחיל סיפור אנושי מרגש על פסטה חדשה בפלורנטין הממוקמת על חורבותיה של פיצה שפעם אהבתי, ועוד כמה מקומות שעברו באותו החלל מאז אותה פיצה.

סליחה שאני זורק שמות, אבל הכי קל להסביר את הקונספט ע"י צמד המילים "פסטה בסטה".
המילים האלה אומרות (למי שמכיר) שהמקום מגיש בעיקר פסטה זולה באווירה צעירה, זו גם האווירה פה, וגם השוס, פסטה זולה ועל הנייר גם טעימה.
על הנייר כי האינטרנט עמוס לעייפה בביקורות חיוביות בטירוף על המקום.

אל תאמינו לי לגבי המחירים, הנה התפריט, תראו מה הולך שם במנות הפסטה, אלו הם מחירי שוק.

אבל לצערי הסיפור הזה לא יכל להיות מושלם, לפחות לא בשבילי.
באתי בערב, מאוחר, אולי זה הגורם, כי אני רוצה להאמין שאנשים רבים כ"כ פשוט לא טועים בצורה עיוורת.
הפסטה הייתה אל דנטה, הרוטב היה מעט מימי, טיפה חום, בעיקר חסר טעם. למזלי היה על השולחן דיספנסר גבינה מהסוג המסתובב, גיררתי גבינה כאחוז טירוף ובכך מצאתי שלווה בצלחת שלי, שאחרת הייתה פשוט תפלה.

אני בהחלט מקווה לגלות בביקור הבא שלי שם שטעיתי לגבי המקום, אם כי לא אמהר לשם, אולי רק אם מישהו אחר יציע.
אבל המחירים, בחייאת רבאק, המחירים האלה.

סלחו לי על התמונה, היה ממש ממש חשוך.


פסטה פלורה, רוטב עגבניות, חציל.
פסטה, רוטב עגבניות, חציל.

בהדונס יד חרוצים | יום בעבודה

חומוס פול, גרגירים, טחינה, פטרוזיליה, חמוצים, שמן זית, פפריקה
חומוס, פול, טיפה גרגירים, קצת טחינה, פטרוזיליה, חמוצים, שמן זית ופפריקה.


לפעמים יש ימים בעבודה, ימים רעים, אבל אז עוזר שיש חומוס טוב בסביבה.
חומוס בהדונס נמצא במרחק הליכה סביר, והוא ממוזג - ככה שביום חם אפשר לעמוד שניה באוויר הקריר ולתת לפס הזיעה בגב להתייבש לפני שמתיישבים לאכול מנה.

אנשים רבים שואלים אותי למה אני דוחף את החמוצים לתוך החומוס כשאני אוכל בבהדונס, והתשובה לכך פשוטה: ההגשה היא עצמית, ונותנים גם סלסלה עם פיתות, ככה שאין מספיק מקום בידיים לשתיה, חומוס ופיתות, וצריך לעשות פשרות.
הפשרה שלי היא לא ללכת כמה פעמים, אז אני זורק את התוספות לתוך מנת החומוס.
זה מה יש, תתמודדו.

קיצור, חומוס טעים, עבודה קשה, מה עוד יש לאדם הפשוט בחיים?
לא יודע. 

יום שלישי, 7 באוקטובר 2014

פיצה ג'וזפה | חיים ויטל 1

ג'וזפה הוא שם שאינו מוכר לכולם, אך כמעט כולם שמעו על פיצה מסתורית בפלורנטין שלא תמיד פתוחה, מציעה תוספות ממש טובות ונעשית ביד אמן. קוראים לה פיצה צב, או הצב, פיצה פלורנטין, הפיצה של הזקן, פיצב, פרופסור פיצה ועוד שמות שאולי נתקלתם בהם.

פיצה ג'וזפה הממוקמת היא סוג של קסם נעלם. הבליינים של סוף השבוע יכולים לפספס אותה בקלות רבה היות והיא סגורה בשישי ושבת. במהלך שאר השבוע היא נפתחת לקראת שש אחה"צ ונסגרת בסביבות חצות. ייתכן ואף ראיתם אותה פתוחה ולא הבנתם במה מדובר כי מבחוץ לא בדיוק ברור מה קורה בפנים.

למזלי הרב יצא לי לאכול בג'וזפה פעמיים בחודש האחרון.
בפעם הראשונה הגעתי ולקחתי משולש (רבע) גבינת עיזים.
בפעם השניה אכלתי פיצה עם עגבניות וברוקולי וזוגתי האהובה אכלה פיצה עם בטטה ובולגרית.

היה תענוג ואני כבר עכשיו רוצה לחזור.
לצערי אני לא נוהג להסתובב בלילות בפלורנטין (למעט מקרים מיוחדים בסופי שבוע) והמקום אינו מבצע משלוחים.


פיצה עם עגבנית וברוקולי (ומאחורה פיצה עם בטטה, בולגרית וכנראה כם מעט תרד)
פיצה עם עגבנית וברוקולי (ומאחורה פיצה עם בטטה, בולגרית וכנראה כם מעט תרד)



המקום מומלץ בחום לחובבי פיצה וגם לאלו שמוכנים לאכול מדי פעם אבל לא חושבים שזה המאכל הקסום ביותר בעולם.
אני אישית מוכן להקדיש בעתיד מזמני היקר כדי להגיע בשעות הנכונות ולסעוד, ואני ממליץ זאת גם לכם.
באמת, תנסו, מילה של סחבק.
אם לא אהבתם אתם מוזמנים להסביר לבעלי המקום למה, הם ממש נחמדים ויעשו את המיטב כדי שלא תבכו על רוטב שנשפך.
ואגב רוטב, למקום יש רטבי בית חריפים וקסומים, זה כדאי!


פיצה ג'וזפה עם גבינת עיזים
פיצה ג'וזפה עם גבינת עיזים

צ'יזי בייטס | פיצה האט

ראשית תנו לי להוציא משהו מהדרך: כן, בבלוג הזה היו הרבה תלונות על פיצה האט.
יש להם אתר נוראי, שירותי משלוחים בעייתיים, הפיצות שלהם לא תמיד מגיעות חמות \ בטמפרטוה הנכונה בשביל שכל השטיקים של הגבינה במקומות הנכונים לא יהיו במרקם של אבן ועוד.

עם זאת, הפיצה שלהם טעימה, ויש להם פריטים שלא קיימים לאחרים - צ'יזי קראסט, צ'יזי בייטס ועוד. הם דוחפים גבינה למקומות קסומים שלא ידעתם שאפשר להכניס לתוכם גבינה.

אז בהתייחס לאמור לעיל - כשיש לי הזדמנות אני הולך וחוטף לעצמי איזה האט.
במקרה עברתי ליד סניף והחלטתי שאם כבר יש לי רכב בחניה ממש קרובה - אני אביא פיצה כיפית הביתה.

אז הפיצה הייתה מצויינת, תודה ששאלתם.
אבל הנה שאלה חזרה - מתי בפעם האחרונה אכלתם פיצה בודדת, קטנה יחסית, שעלתה לכם 80ש"ח?
ובכן זה לא קורה הרבה.
יש שיאמרו שהמחיר הזה מוגזם, יקראו לי פראייר ויזכירו מבצעים והנחות שיש ברשתות אחרות, שלא לדבר על פיצריות קטנות יותר שבמחיר הזה מציעות לפעמים שני מגשים, או מגש עם לחם שום, שתיה, תוספות, בונוסים ומתנות.

עם זאת, עד שפיצריות אחרות לא ילמדו להחביא גבינה בקשה של הפיצה, ייתכן ואנשים טובים ורבים יאלצו לשלם 80ש"ח מדי פעם. רק לפעמים, כשממש מתחשק כמות מוגזמת של גבינה.
אגב, גבינה זה בכלל לא בריא.


פיצת צ'יזי בייטס של פיצה האט
פיצת צ'יזי בייטס של פיצה האט

דליקטסן | יהודה הלוי 79/81

אני לא זוכר אם יצא לי לכתוב בעבר על הדליקטסן, אבל אני מתעצל לבדוק בעצמי, ולכן פשוט אכתוב את מה שיש לי כרגע להגיד מבלי לדעת אם אכן סיקרתי את המקום בעבר.

הדליקטסן הוא מקום מצויין. גם כבית קפה, גם כמעדנייה, גם כמסעדה וגם כמאפייה.
מעטים הם התוצרים והמוצרים שלהם שאיכזבו אותי.

מה שכן מאכזב אותי, ואולי זו ההשפעה של כל הדיבורים על יוקר המחייה - הוא התמחור.
אמנם אפשר למצוא מחירים הוגנים למדי בתפריט שלהם, בהחלט לא הסל היקר ביותר בעיר, יש שיאמרו אפילו בינוני, אבל הביקור שלי היום הוציא אותי מופתע.
להלן הפריטים שרכשתי:
* קישואים עם שומשום, זרעי חמניה ופטרוזיליה
* חצילים עם חומץ בלסמי ופטרוזיליה
* ירקות בקארי
* לחמון עם דגנים
העלות: 85 ש"ח

כשחושבים על זה במחירי עלות - זה מאוד יקר. כשחושבים בתמחור מסעדני ייתכן והמחיר היה גבוה יותר בהתחשב בכמויות, ובעלות ההגשה, הסכום והבחור שמנקה את הרצפה.
עם זאת, מדובר באוכל טייק-אוואי, שני פריטים מהסלטים, אחד מהמנות העיקריות, קופסאות בגודל בינוני.

אני מניח שהתלונה שלי היא לא ספציפית על הדליקטסן, אלא על הקלות שבה אדם יכול לרכוש לארוחת צהריים (עם שאריות לקראת הערב) אוכל במחיר של שלוש וחצי שעות עבודה בשכר מינימום.
זו הייתה הבחירה שלי, והאוכל באמת שהיה מצויין, אבל איכשהו נשארתי עם טעם מר של תהיות לגבי מחירם של החיים.

בתמונה למטה תוכלו לראות את החצילים והקישואים.
את הקארי לא הצלחתי לצלם בצורה מחמיאה, ואת הלחם שכחתי.
יום טוב.

חצילים וקישואים מהמטבח של דליקטסן

יום חמישי, 21 באוגוסט 2014

החומה הסינית | מקווה ישראל 26

זה סיפור על מקום ייחודי מאוד שבסופו אני מקווה שתצאו עם תחושה של הרפתקנות ורצון לנסות דברים חדשים.
על מסעדת החומה הסינית שמעתי באמת מזמן, אבל משום מה לא יצא לי לאכול שם עד לפני השנה האחרונה.
תמיד היה תירוץ כלשהו.

המקום קיים כבר כ-15 שנים ומתופעל ע"י משפחה של עולים סינים יהודים המעניקים שירות קשוב ואדיב.
האוכל המוגש הוא כשר וימי פעיות המסעדה הם בהתאם.
במקום מוגשות ארוחות עסקיות בין השעות 11:30-17:00 בימים א-ה, אם כי המלצתי האישית היא להזמין מנות מהתפריט הרגיל ולא מן העסקי.
הנימוק שלי הוא כזה: המנות העסקיות הן שבלוניות ומוכנות בכמויות, כך שבלתי אפשרי לבקש התאמה (להחסיר או להוסיף מרכיבים) או לבחור רטבים ספציפיים, ובמקום הזה הרטבים הם סוג מהעניין.
בפוסט הזה אספר לכם על מנת האיטריות במקום (אותן בחרתי בתוספת טופו) אשר נעשות עבודת יד. בכוונה לקחתי את אותה מנה בשני טעמים (רטבים שונים) כדי להכיר יותר את הטעמים וההבדלים ביניהם.


איטריות מוקפצות עם טופו ברוטב חמוץ מתוק
איטריות מוקפצות עם טופו ברוטב חמוץ מתוק

את הרוטב שבתמונה מעל כבר הכרתי דרך מנת החצילים של החומה הסינית.
במנת החצילים מקבלים צלחת עמוסה קוביות חציל מוקפצות ברוטב הקסום הזה עם מגוון ירקות, לצד קערית אורז.
מדובר במנה מדהימה שאי אפשר להפסיק לאכול ממנה, בעיקר בזכות הרוטב הסמיך והמדהים הזה.
אותו הרוטב (אפשר לבקש את המנה ברמות חריפות שונות) עושה עבודה מדהימה גם עם האיטריות המשובחות שמכינים בחומה הסינית. אם אתם אוהבים חמוץ \ מתוק - מומלץ בטירוף.


איטריות מוקפצות עם טופו ברוטב שעועית שחורה
איטריות מוקפצות עם טופו ברוטב שעועית שחורה


רוטב השעועית השחורה הוא בעצם הרוטב הדומיננטי מהמטבח הסיני שאתם לא יודעים לנקוב בשמו אבל מכירים את הטעם שלו מצויין. מדובר במחית של שעועית שחורה עם שום סויה ועוד מגוון תבלינים, והוא עושה את העבודה מצויין.
אמנם צלחת עמוסה בו יכולה להמאס אחרי זמן מה, אבל הטעם לא רע. במקרה של טופו שסופג טעמים ונודלס שסופגים טעמים יוצא שהטעם מעט עמוס. בהשוואה למנת נודלס ללא רוטב או או עם הרוטב החמוץ-מתוק, המנה הזו הייתה מפסידה. עם זאת, אם אתם יושבים עם עוד אנשים, זו אחלה תוספת חלוקה.

מכיוון שיש לי עוד המון תמונות מהקום אנסה להמשיך בקרוב עם פוסטים חדשים על מנות אחרות והמלצות אישיות.
עד אז, דבר אזהרה: אמנם מדובר באחלה מקום - שימו לב להנמיך ציפיות, המקום מגיש אוכל טעים אם כי פשוט מאוד, ועושה זאת בחלל שנראה כאילו עיצובו לא שונה מאז שנות התשעים המאוד מוקדמות.
כל זאת לא נאמר לרעתו, מדובר בחווית אכילה מצויינת והמחיר הוא בהתאם לשני הגורמים הנ"ל. לא מדובר במסעדה אסייתית טרנדית שחטרה על דגלה את שוד הלקוחות.


החומה הסינית: מקווה ישראל 26, תל אביב
טלפון: 053-9366136
תפריט

רביבה וסיליה | רחוב הארבעה

אחד מהפינוקים האישיים שלי מהתקופה בה עוד לא נמנעתי ממאכלים מן החי הייתה ללכת בימי שישי בבוקר לרביבה וסיליה.
בעוד זוגתי הייתה לרוב אוכלת את ארוחות הבוקר המצויינות שלהם, אני הייתי חוגג עם כריכים (יש לי חולשה ללחם).
הנה דוגמה לארוחת בוקר שכזו שהמתינה שאכתוב עליה. לצערי יש לי עוד כמאה כתבות חצי מוכנות שממתינות, סליחה.


כריך סלמי | רביבה וסיליה
כריך סלמי | רביבה וסיליה


בתמונה מעל תוכלו לראות את כריך הסלמי של רביבה וסיליה הטומן בתוכו ממרח חזרת לבנה, חסה, עגבניה ומלפפון חמוץ.
הנקניק עצמו עדין ולא מן הסוג המעושן קשות, הוא גם רך יחסית ונותן מקום לשאר הטעמים.
בחירה מצויינת שגורמת לי להתגעגע לטעם הזה, ולקוות שאיפשהו יושב מישהו שמנסה לייצר נקניקי טופו בטעמים הגסים והלא בריאים האלה שחסרים לי כ"כ.



ריבה, חמאה, חלבה
ריבה, חמאה, חלבה


בתמונה מעל: ריבה, חלבה וחמאה, חלק מארוחת הבוקר הרגילה של המקום המכילה גם מאפים, זיתים, גבינת שמנת, סלט ביצים, סלט ירקות, טחינה ומוגשת עם קפה או מיץ.
היא כ"כ גדולה ועשירה שלא פעם הייתי צריך לסייע לסיים אותה.



חציל קלוי | רביבה וסיליה
חציל קלוי | רביבה וסיליה


בתמונה מעל עוד פינוק נהדר: חציל קלוי עם טחינה וסלסת עגבניות.
מוגש עם לחם טרי וקליל שאף פעם לא הספיק לי כך שנעזרתי בסלסלת הלחמים של זוגתי.
בדיעבד ייתכן ומעט פרמזן מעל לא היה מזיק כלל.


סלסלת לחמים
סלסלת לחמים


היה גם קינוח כלשהו בסיפור, אבל לא מצאתי את התמונה שלו.
בכלל הקינוחים והמתוקים במקום נפלאים, שווה להגיע רק למענם ויש גם מארזים שאפשר לקחת.
שווה ביקור ואפילו להכניס לשגרה שלכם כאיזה פינוק של סוף שבוע או פעם בכמה זמן כשרוצים לקחת שעה ולהרגע מהחיים.

השירות במקום חביב וקשוב מאוד.
המסעדה וגם האזור שנמצא ברחוב נקיים ונוחים.
שימו לב שאסור לעשן באזור שבחוץ והאורחים מתבקשים לעמוד ליד הדלפק שבין הרחוב לאזור הישיבה שבחוץ. אני אישית אוהב לשבת עם הקפה שלי ולעשן, כך שזה מבטל מעט את הכיף של סוף הארוחה.

תוכלו להתרשם מהמחירים בקישור מתחת לפרטי המקום.


כתובת:
הארבעה 24, תל אביב

שעות פתיחה:
 א-ה  7:00-19:00
 ו  7:00-14:00
שבת: סגור

טלפון:
 03-5618617

תפריט בית הקפה

יום רביעי, 20 באוגוסט 2014

פיצה טרנטינו, עזריאלי

אתם אולי מכירים את מסעדת טרנטינו בעזריאלי (הסמוכה לH&M), אבל לא מדובר בה.
מדובר בדלפק הפיצה שנמצא באזור המזון שבקומה השניה.
השעה - צהריים. המקום - קניון עזריאלי. תקופת החופש הגדול, אין מקום לזוז מרוב ילדים וילדות, הורים, חיילים ואנשי עסקים שירדו רגע מהמגדל.

בתוך כל העומס הזה דווקא לפיצה טרנטינו אין תור. היה לפני בדיוק אדם אחד שעזב בזמן שהוצאתי את הארנק.
בחרתי רבע (הכמויות הן רבע מגש אשר נחתך לשני משולשים - כמו בפיצה עגבניה) עם זיתים וקלצונה גבינת עיזים ופלפלים קלויים. ביחד עם פחית קולה זירו התענוג עלה לי 50 ש"ח.


פיצה טרנטינו עם זיתים
פיצה טרנטינו עם זיתים


הפיצה לא רעה.
לא הכי טובה שיש ביקום, אבל בטח שלא רעה. איפשהו באמצע בין פיצה עגבניה לבין פיצה של פיצריות שכונתיות, מהסוג שכיף לאכול. עם הפיצה ביקשתי קצת מרוטב הבית בצד. הרוטב לקה בחוסר טעמים והיה בעיקר נוזלי מדי.
קצת אבקת שום (או שום גבישי, או כל שום) היה מוסיף המון, אבל לטרנטינו אין תבלינים לקחת, רק על הדלפק, והפיצה הייתה ארוזה עוד לפני שהספקתי לחשוב על זה.



קלצונה גבינת עיזים עם פלפלים קלויים ועוד
קלצונה גבינת עיזים עם פלפלים קלויים ועוד

הקלצונה הגיע רותח אם כי גבינת העיזים בפנים הייתה קרירה.
בנוסף הוא לא היה מעניין במיוחד בטעמו, להבדיל מאחד אחר שטעמתי בעבר באותו המיקום (הפומודורו לדעתי).
לסיים אותו הרגיש כמו עונש, והצטערתי שכבר סיימתי את הפיצה. את מה שהצלחתי לאכול הטבעתי ברוטב הבית המשעמם שאיכשהו היה פחות משעמם מהקלצונה המדובר (או המדוברת? לדעתי זו נקבה).

אולי אדם אחר היה נהנה יותר, בכל זאת טעם וריח.
מבחינת פיצה המקום מקבל את המלצתי החמה.
התמחור לא שונה משאר היקום בימינו אנו ובזמן הזה.
המקום היה נקי למרית עין, אם כי מישהו בדיוק שבר בקבוק קולה במעבר של המסעדה וכולם עברו והעיפו זכוכיות ושפריצים לכל מקום, אבל זה כבר מחוץ ל"מסעדה".

יאללה, בואו, מה איכפת לכם.

יום שני, 11 באוגוסט 2014

אבו איסמעיל | ריב"ל

את חומוס אבו איסמעיל חלקכם בוודאי מכירים.
בהתחלה היה זה חומוס יונס מרחוב אבן גבירול (באחד הגילגולים האחרונים שלו).
החומוס ההוא היה טעים, שלא לאמור מצויין. ואז פתאום נסגר. אח"כ האנשים שהביאו את החומוס הטוב ההוא עברו לנמל יפו, הפעם תחת השם אבו איסמעיל.
חומוס אבו איסמעיל ביפו פתוח גם היום, ואנשים עומדים בתור בשביל עוד ועוד מנות.

חומוס אבו איסמעיל של רחוב ריב"ל התחיל בתור חגיגה לפה, אחרי תקופה קצרה חווה ירידה (בעיקר בגלל שירות מבולבל) ולא מזמן נשרף - כך שלמיטב הבנתי בזמן שאני כותב שורות אלה הוא עומד סגור.


מנה משולשת בחומוס אבו איסמעיל, עם צ'יפס, פלאפל, חמוצים וסלט
מנה משולשת בחומוס אבו איסמעיל, עם צ'יפס, פלאפל, חמוצים וסלט


אז אמנם אנחנו מדברים פה על חומוס שאי אפשר לאכול כרגע בסניף שעליו אני כותב, אבל אפשר לטעום תוצרת נהדרת בסניף שבנמל יפו. תראו את התמונות, הן לא משקרות.
לגבי הסניף שנשרף - אני מקווה שיחזור במהרה, חומוס טוב בקרבת מקום הוא תמיד נכס, במיוחד במחירים הזולים שהיו לאבו איסמעיל של רחוב ריב"ל.
אמנם לא חסרות פה חומוסיות באזור, אבל כל אחת מגיעה עם מצבי הרוח שלה, התור שלה, שעות עומס בצהריים בהן אי אפשר לתפוס שולחן וגם טעמים שלא תמיד בא לך יום אחרי יום אפילו שבא לך חומוס.


חומוס משולש של אבו איסמעיל
חומוס משולש של אבו איסמעיל


מדובר בחומוסיה מבטיחה שהסניף הספציפי הזה שלה לא שרד (פיזית). אני לא בטוח מה קרה שם, אבל זה בהחלט חבל כי הפוטנציאל היה עצום. המחירים היו נוחים וכללו גם עסקיות מפנקות, וגם מגוון מנות גריל ותבשיל.
בס"ה תמיד טוב שיש מקומות חביבים לאכול בהם.
אעדכן אם יהיו התפתחיות.
בתאבון!

יום רביעי, 6 באוגוסט 2014

קישריה | כצנלסון 147, גבעתיים

קישריה הוא מקום קסום.
אני יכול להאריך במילים אבל הנה תקציר שיסביר לכם מה טוב בו:

  • המקום כשר כך שכולם יכולים להנות ממנו
  • המקום מכיל מגוון עשיר של מנות טבעוניות (קישים, כריכים, סלטים, קינוחים, אפילו גבינות טבעוניות שאפשר לקחת הביתה)
  • מדובר בעסק משפחתי
  • המקום עצמו קטנטן ומקסים
  • המחירים ידידותיים וכך גם השירות
  • התפריט מרגיש אינסופי והוא מלא באפשרויות (אבל נראה לי שכיסיתי את זה כבר בסעיף הראשון)
המקום נהדר, ללא ספק, והנה תראו אפילו טעימה קטנה מאוד פה בתמונה למטה:



מגוון מיני-קישים מהקישריה
מגוון מיני-קישים מהקישריה

אבל אני לא עושה פה פרסומות, אז רציתי שתדעו כמה דברים שדי מעציבים אותי בנוגע למקום:

  • סניפיהם התל אביביים נסגרו, מה שציער אותי מאוד
  • דמי המשלוח לתל אביב גבוהים בטירוף (לא גבוהים בטירוף כמו שיש מינימום הזמנה לא הגיוני)
  • כמו שציינתי - הם כשרים, ולכן אי אפשר להנות מהם בסופי השבוע
וזהו, זה מה שהיה לי להגיד. ביי לכם.

יום רביעי, 7 במאי 2014

מנה משולשת של אבו חסן

בביקור המדובר הלכתי עם חברים רבים סעוד ארוחת בוהריים באבו-חסן.
אני לא זוכר אם כבר יצא לי לספר בעבר, אבל אני לא חולק את ההתהבות המוגזמת סביב המקום.
זה אחלה חומוס, באמת, אבל יש כאלה שאני אוהב יותר.
אני גם בעיקר לא אוהב לעמוד בשמש מלא זמן בשביל לקבל מנה ולאכול אותה ממש מהר תוך כדי שאנשים מזיעים מחכים שאני אפנה להם מקום במבטים זועמים מרעב.

חומוס, מסבחה, פול, אבו חסן.
משולשת: אבו חסן

שלא תבינו אותי לא נכון, טעים גם טעים, אבל חומוס זה עניין אישי ובעיניי מספר הפעמים שאכלתי מנה באמת באמת מדהימה באבו חסן זה משהו שאפשר למנות על יד אחת.
בשביל מנה טעימה אפשר ללכת להרבה מקומות, בלי תור, בלי דחיפות וצעקות, ובלי לאכול ממש מהר כדי לפנות מקום לאחרים.
אני עדיין מכבד את כל מי שמעדיף ללכת לשם, אבל כמעט אחרי כל סיבוב כזה אני מרגיש שיכולתי לחסוך לעצמי זמן ומאמץ.

יצא לי להתלונן על זה בפני חברים וחומוסאים, לא תמיד יש הסכמה לגבי הטעם, אבל כמעט תמיד יש הסכמה לגבי החוויה.
עם זאת, כולם, כולל אותי, חוזרים אל התור המיוזע.

בפסח הזה כולנו מצה

אחרי שבחג הראשון סעדתי ארוחה טבעונית קסומה לצד צמחוניים וטבעוניים בגולה (אציג אותה בפעם אחרת) בחג השני יצא לי לסעוד בשולחן כשר.
למרות שהמנות העיקריות היו בעיקר פגרים (עוף ודג), היו פתרונות מן הצומח.
בואו תראו!

מצה, חמוצים, שעועית ירוקה, סלט, חצילים, טחינה
מה טעים ומה נחמד

בסיבוב הראשון (למעלה) אכלתי מעט מצה עם הרבה טחינה (מחוזקת בשמיר ושום), חצילים קלויים, שעועית ירוקה ברוטב חרדל ועגבניות שרי, וגם מגוון מחמצים (כרובית, גזרים, פלפלים ועוד).

בסיבוב השני (למטה) אכלתי בטטות מהתנור, במיה, עוד חצילים, אורז קסום שעליו שמתי שליכטה של טחינה, ועוד קצת מצה. הכל ירד חלק בגרון עם קולה זירו קרירה.


אורז, במיה, בטטה, חצילים, טחינה, מצה
מה נחמד ומה טעים

חדי העין יוכלו לראות שהייתה קערית סלק ליד הצלחת שלי, אבל אני לא אוכל סלק אז שילך למות בפינה לבד בחושך.
היו עוד ירקות שאני לא אוכל, ולכן גם הם לא מופיעים בצלחת שלי ולא אטרח לספר לכם עליהם.
ככה זה בחיים. לפעמים אתה פוקאצ'ה קסומה ולפעמים אתה סתם מצה.

פיצה פיליפ: מתוקה הדרך הביתה

לפעמים כשהולכים לבקר בארצות רחוקות חוזרים הביתה עם רגשות מעורבים.
מעורבים כי מצד אחד אתה באמת מתגעגע לחומוס טעים, אבל מצד שני טעמת עכשיו מאכלים קסומים ולא בא לך לחזור לאכול סחלה מקומי.
את ההרגשה האחרונה עזר למגר ביקור לילי קצר בפיצה פיליפ.

מוצרלה די בפאלו, פרמז'ן, עגבניות שירי, ארוגולה ורוטב בלסמי מצומם.
מוצרלה די בפאלו, פרמז'ן, עגבניות שרי, ארוגולה ורוטב בלסמי מצומם.


התמונה שמעל מילים אלה היא כנראה הכי מוצלחת בביקור הזה, אבל בשביל תמונות יש פוסטים אחרים על פיליפ, בפוסט הזה מדברים בעיקר על טעם (ולא על שירות, אין לי כח להתלונן, בינוניות במקרה הזה היא גם סבירה, היו כבר מקרים גרועים יותר במחוזות אלו).
אגב, מכל התמונות שצולמו, נראה לי שהפיצה שלי הייתה גם הכי טעימה (כן, עדיין זו שלמעלה פה).


בטטה, חצילים, פלפל קלוי, גבינה בולגרית.
בטטה, חצילים, פלפל קלוי, גבינה בולגרית.

החברים הלא צמחוניים הזמינו את פיצת השפקטקולו, על בסיס רוטב עגבניות עם תוספות ריחנות (ואפילו טיפה מסריחות - הגבינה בעיקר) שינקן, גורגונזולה, פורטבלו, גבינת מוצרלה ושפק. מבט אחד בפיצה מעלה מיד את הרוק לחלל הפה (תזכרו שיש שם חיות מתות, קצת כבוד!) אבל עדיין, שלי הייתה יותר טעימה.

רוטב עגבניות, שינקן, גורגונזולה, פורטבלו, גבינת מוצרלה ושפק
רוטב עגבניות, שינקן, גורגונזולה, פורטבלו, גבינת מוצרלה ושפק

בסה"כ, כשאני יוצא מהבית בשעה מאוחרת, אני מצפה לחזור הביתה מרוצה.
לאחר ישיבה של זמן מה בפאב הפיקוק הסמוך (עם שירות נוראי לתפארת מדינת ישראל) שמחנו לגלות שפיליפ עדיין פתוחים (אם כי כשהלכנו הם התחילו להתקפל).
בתור חטיף לילי כבד משקל מדובר בפינוק לא נורמלי שחבל לכם על הזמן.
האם מדובר בפיצריה הטובה בתל אביב? ייתכן, אם כי תמיד יש אנשים שיגידו שמות של פיצריות (בייחוד באזור בוגרשוב וכיכר רבין) שלכאורה הן טובות יותר.
אבל באמת, בואו לא נריב על פיצה, לכל אחד יש את המקום שלו, ואם יש לכם מקום טוב יותר - ספרו לנו כי אנחנו באמת רוצים לדעת.

BROOD: יעני לחם

יום אחד מוקדם בבוקר הלכתי לי לתומי ברחובות אמסטרדם, השמש הייתה חמימה אם כי עדיין לבשתי קפוצ'ון ומעליו מעיל; ככה זה כשאתה יוצא לגיחה אל מחוץ למדבר בו אנחנו גרים.
לפתע נפלו עיניי על מקום שחלפתי על פניו כבר מספר פעמים, BROOD שמו, לחם בתרגום חופשי.
ועכשיו ניחוש מהיר, מה קורה במקום שקוראים לו לחם?
את  התשובות שלחו אלינו על גבי גלויה.

לחמים: מאפיית ברודס, אמסטרדם.
משמאל תוכלו לראות קרואסון שאליו הודבק נתח האם בעזרת ספירלת גבינה.


על המדפים מאחורי הדוכן הידידותי נחו מאפים חביבים עם פרצוף של "תאכל אותי".
מאפים עטופים בגבינה, מאפים עטופים בבייקון, מאפים טבולים בשוקולד ועם פיסות פיסטוק מעליהם.
ואז פתאום נדלקה לי מנורה מעל הראש, רעיון גאוני שאמר שהנה אני רעב ועדיין לא אכלתי ארוחת בוקר, הזדמנות נהדרת לאכול משהו טרי ומדהים.

פוקאצ'ה עם פסטו, מוצרלה, עגבניות, תבלינים ועלים צעירים.
קסם הפוקאצ'ה: כל מה שטעים במאפה אחד בגודל עממי.

לקחתי פוקאצ'ה מצופה בפסטו שמעליו מוצרלה, עגבניות, עלים ירוקים ותיבולים.
בסה"כ מנה נהדרת, סופר משביעה ולא יקרה במיוחד (קצת יותר מיורו אחד בודד מסכן).
בארץ לא נשמע דבר כזה.
אבל זה לא המקום להתביין על יוקר המחייה, אם כבר להתבכיין אז על כמה שהפוקאצ'ה הזאת הייתה מדהימה וכמה שאני מתגעגע אליה.


קרואסון עטוף בשוקולד ושברי פיסטוק
קרואסון עטוף בשוקולד ושברי פיסטוק


והנה באמת, שלא תקראו לי שקרן, קרואסונים מצופים בשוקולד מבחוץ, עם שברי פיסטוקים.
ומתחת תוכלו לראות בקבוק של מים מוגזים (ספארקלינג) כי באירופה לא אומרים סודה - זה מבלבל אותם.
בסה"כ הייתה ארוחת בוקר לעניין. קניתי עוד מאפה כלשהו, אבל אני כבר לא זוכר איזה.
שמתי אותו בתיק ואכלתי אותו בהמשך היום.


סודה: מים מוגזים
התמונה של הסודה יצאה הרבה יותר יפה מהתמונות האחרות בפוסט הזה.

בסה"כ להסתובב באמסטרדם זו אחלה חוויה אם אתם רעבים ויש לכם עודף בכיס.
מדהים כמה אוכל טעים אפשר לקנות ביורואים בודדים בלבד. אבל זה לא רק באמסטרדם, נראה שבאירופה כולה היאוש נעשה יותר נוח.
אבל באמת, פה זה לא מקום לדבר על יוקר המחיה, שלא תצאו בסוף לאיזו הפגנה או משהו.

בהדונס: טריקים של חומוסיות

את המנה היפה שבתמונה קיבלתי ללא התור האופייני של בהדונס.
תשאלו אותי כיצד! נו, תשאלו!

אז ככה, הסוד הוא לבוא אחרי שעות הלחץ, אחרי שכל שוכני המשרדים חזרו אל המזגן שלהם.
הסניף עומד שומם ואפשר לבוא ולאכול ולא לעמוד בין עשרות אנשים רעבים שגם תופסים את כל השולחנות.
זה הצד הטוב.
הצד הרע הוא שצריך לחכות עם האוכל עד שלוש אחה"צ, מה שלא תמיד עובד כשרעבים מהבוקר, אבל בעזרת השם אפשר לאכול איזה כריך במשרד (אבל זה כבר בפוסט אחר).



אם אתם מכירים את בהדונס - ספרו לנו באיזה סניף יצא לכם לאכול כי ממה שניסינו כל סניף שלהם הוא עולם אחר לגמרי.
ממתינים לסיפורים שלכן ולתמונות שלכן.
אל תשכחו לכתוב גם מה ניש.

יום ראשון, 27 באפריל 2014

פליישמן צמחוני - זה אני!

בעבר סיפרתי כמה וכמה פעמים על פליישמן דלי (הנה סיפור על כריך קסום והנה אחד על סנדוויץ' חלומי).
מאז עברו הרבה פרות באחו וכותב מילים אלו הפך לצמחוני; עם זאת, הטעם המתוק של הפליישמן לא הפסיק לרדוף אותי.

אמש (מוצ"ש) הייתי מבושם היטב מסיידר בוטיק ישראל (שהיה לא משהו בכלל, אבל עשה את העבודה מבחינת אלכוהול) ובחולשתי הלכתי אל מעוז החיות המתות כדי לבדוק מה מתבשל.
בראש הייתה לי אפשרות אחת בלבד, לנסות לבקש את הכריך בלי הבשר, רק רטבים וסלטים, בתקווה שזה אכן אפשרי.

כשהגעתי ראיתי שיש מנה חדשה בתפריט, סטייק חציל באותו הרכב קסום כמו כריכי הבשר.
הרגשתי שבונה עולם הקדוש ברוך הוא שמע את תפילתי ושלח לי מתנה מהשמים.
כמה שניות אחרי זה גיליתי שאין כרגע חציל במלאי ויאללה ביי.

לאחר מעט מאוד שכנוע קיבלתי כריך סלטים ורטבים בלבד, הוא היה טעים מאוד וגם עזר לי להבין על הדרך שאלו בעצם הרטבים של פליישמן שטעמם דומיננטי ועושה את הסנדוויץ' למה שהוא.
חיות ניצלו, תאוות סופקו, חזרתי הביתה שבע ומרוצה.

אין לי תמונה כי טרפתי אותו חיש מהר ורק אחרי זה חשבתי עליכם.
סורי :(

יום רביעי, 26 במרץ 2014

אגאדיר משלוחים

יש קצת בעיה בלהזמין המבורגר בחולון בשבת בצהרים.
2 המועמדים הטבעיים - הבלאק והמוזס משום מה לא מבצעים משלוחים עד צאת השבת נכון לרגע זה (בהתאם למיטב ידיעתו של כותב שורות אלה) ואתה נשאר עם אופציות עלומות של המבורגרים אלמוניים מפלורנטין ואיזור חולון-בת ים.
ויש גם את אגאדיר.
עד כה אכלתי באגאדיר רק פיזית בסניף שלהם בנחלת בנימין (שהבנתי שהוא סניף הדגל)
בכל הפעמים אני זוכר חוויה סבירה, עם תמחור מעט גבוה יחסית לתמורה במקומות אחרים.

מכיוון שמאוד רצינו המבורגר החלטתי להזמין משלוח מהסניף שלהם בראשון לציון.
מעיון בתפריט עולה כי מבחינת המחירים - אין ספק שאגאדיר עשו עבודה טובה ביישור קו עם התותחים הגדולים בשוק.
הזמנו המבורגר אחד של אנגוס של 250 גרם (שאמור להיות מקבילו של הנורמה ג'ין הנפלא מהבלאק) והמבורגר רגיל של 330 גרם (כי אנחנו לא פראיירים ואם המבורגר של 160 גרם עולה 43 ושל 330 גרם עולה 61 - אז בטח שנזמין את הכי גדול)

בנוסף הזמנו צ'יפס גדול.
אני לא יודע מתי זה קרה ואיך אף אחד לא שם לב, אבל זה נראה לי קצת שערורייתי לשלם על צ'יפס בנפרד כשאתה מזמין המבורגר ועוד במחיר ממש לא זול, אבל נמשיך הלאה.
מכיוון שהזמנו מעל סכום מסויים - ניתנה לנו האפשרות לבחור בקינוח, ובחרנו ב"ממתק אגאדיר".
מדובר במעין ופל מוקפא עם שכבות של מוס שוקולד, קראנץ' נוגט וברולה וניל מצופה בשוקולד חלב - כך לפחות לפי מה שרשום בתפריט.






ההמבורגר הראשון בתמונות הוזמן במידת עשיה WD ומכאן צבעו השחור.
אני אישית מתנגד נחרצות למידת עשיה כזו שהורסת את כל העסיסיות של הבשר, אבל מישהי אחרת חושבת אחרת ולא מסוגלת לאכול את הבשר שלה כשהוא נא. בכל אופן, לפחות מבפנים הבשר נראה טוב.

ההמבורגר השני הוא האנגוס של ה250 גרם. מדובר בקציצה ברמה סבירה, אך לא מתקרבת לרמה של הנורמה ג'ין. היא הייתה עסיסית במידה, אבל היה חסר לי את הטעם הנפלא של האנטריקוט בפה שאתה מקבל בבלאק.

הציפס היה סטנדרטי, אין תלונות, וכנ"ל לגבי הקינוח שקיבלנו חינם כביכול, שהיה אכיל והיווה סיום סביר לארוחה לא רעה בכלל, בדיוק כמו שזכרתי בסניף בנחלת בנימין.
אם המחיר היה נמוך ב20-30 אחוז הייתי אפילו אומר שיש תמורה טובה, אבל במחיר הזה (140 שקל לכל מה שאתם רואים בתמונות) אני מצפה לארוחת המבורגר פרימיום, שאותה לצערי לא קיבלתי.


יום שישי, 21 במרץ 2014

קצין מטבח יוסיפון

קרוב לעבודה שלי בת"א יש פסאז' ארוך שנמתח מרחוב בית עובד לרחוב יצחק שדה.
בפסאז' הזה יש מגוון רחב של עסקים, ובניהן מסעדת יוסיפון.
עד המסעדה שמעתי מחברת צוות בעבודה, שסיפרה על מקום שנפתח לא מזמן ממש לידנו שמגיש אוכל מאוד טעים במחירים שווים לכל נפש. לרוב אני אוכל במקום עבודתי המגיש ארוחה לא רעה במחיר מאוד מצחיק, אבל לפעמים אני אוהב לגוון ולאכול במקומות טובים יותר.

לאחר הליכה קצרה הגענו למקום. מדובר באחד החללים המצומצמים ביותר למסעדה שנתקלתי בהם. יש מספר קטן של שולחנות שעומדים בפנים ובחוץ אבל זה לא הפריע לי כי ידוע שלפעמים דברים טובים מגיעים בקטן.

באנו 6 אנשים ובכל זאת נמצא עבורנו מקום בחוץ, וחיש קל ניגשה אלינו מלצרית חייכנית שלפי רמת האיכפתיות והנחמדות שלה, אפשר לחשוב בנקל שהיא קשורה לבעל המקום. מתוך תפריט המסעדה החלטתי לבחור במנה של תבשיל עגל עם "תבלון סודי". ליד לקחתי אורז ותפוחי אדמה, ולמנה ראשונה סלט ירקות עם טחינה מעל.




מנת הסלט הייתה סטנדרטית וטעימה.
תבשיל העגל היא בעצם בשר טחון שמסתתר פה בתמונה מתחת לערימה של טחינה (שהייתה מוטיב חזק לפחות בארוחה שלי, אולי אפילו קצת יותר מידי)
ניתן לציין לטובה את תפוחי האדמה שהיה קריספיים ועשויים כמו שצריך.
בסה"כ גם המנה העיקרית הייתה טעימה ומשביעה, וגם האנשים מסביבי שהזמינו פרגיות נהנו.

שילמתי 35 שקלים - בקלות יכלתי לצאת בכפול מחיר במסעדות אחרות באיזור.
התמורה לכסף הייתה טובה, ובהחלט יש סיכוי שאחזור לשם בקרוב.

יום שני, 17 במרץ 2014

שניצל קומפני: מחירו של טעים

לפני מספר חודשים סיפרתי על ארוחה פשוטה מאוד אך מוצלחת במיוחד במקום הנקרא שניצל קומפני.
בפוסט ההוא התלוננתי על הבעייתיות שלי עם אכילת בשר. למזלי אני כבר לא סובל מזה כרגע כי הוצאתי את הפריטים הבשריים מהתזונה שלי.
אבל לא באתי להטיף על צמחונות וטבעונות אלא לספר על טעמים, מחירים ואפשרויות.

ראשית כל, קחו דקה או שתיים להציץ בתפריט של המקום.
למעשה יש חמישה סניפים, למיטב הבנתי כולם באותו תמחור, אני ספציפית אכלתי את הכריך המדובר היום, בסניף ברחוב ריב"ל בתל אביב, בחוכמתי באתי מספר דקות לפני שהתחיל העומס המטורף שיש להם בצהריים.

ועתה, למנה המרכזית שלשמה התכנסנו:

בגט סלטים של שניצל קומפני
בגט סלטים של שניצל קומפני

רק אתמול סיפרתי בהתלהבות על אלגמוס אשר מאכילים אותי בבגט \ לאפה עם סלטים ב15 ש"ח בלבד.
אצל שניצל קומפני בגט עם סלטים עולה 20 ש"ח, בעוד פיתה עולה 16.
כשהבנתי את מה שכתבתי בשורה מעל - נחתה עליי הרגשה של הפסד.
הבנתי את זה שניה אחרי ששילמתי ובעודי עומד בתור ומחכה שירכיבו לי את המנה.
חשבתי על זה שוב ושוב והרגשתי שנעקצתי טיפה. באמת, רק חמישה שקלים, אבל עדיין.

כשהרכבתי את הבגט עדיין חשתי החמצה, הרי מעבר לפינה יכולתי לאכול במחיר נמוך יותר בגט, וגם לחסוך, וגם אם הייתי אקסטרה רעב הייתי מבקש לאפה ומפוצץ אותה כאילו אין מחר.
אבל זו לא הנקודה של הפוסט.
הנקודה של הפוסט התחילה אחרי ההרכבה ובמיוחד אחרי הביס הראשון שבו הבנתי מה הולך לי בפה.

ביס של בגט סופר טרי ופריך, עם טחינה, סלט כרוב לבן, מלפפון טרי, פרוסות עגבניה גדולות ודקות, צ'יפס, פסטו, רוטב חרדל דבש ולבסוף רוטב צ'ילי מתוק. חמוצים בצד.
הסיפור הזה בתוך הפה הרגיש כמו קסם.
הטעם והניחוח של הבגט היו מטריפים. הרטבים שדרגו כל ביס למסיבה והירקות היו רגילים אך טריים ופרוסים בצורה מדוייקת שלא השאירה מקום לנזילות על הידיים.

בתור אדם שיכול לחיות על שילובים של לחם ורטבים \ ממרחים זה היה בדיוק הרגע שבו קלטתי לאן הלכו החמישה שקלים האלה. אמנם היו דברים נוספים שהייתי יכול להוסיף, אבל באמת, היה מדובר כאן בשלמות שבפשטות (למרות שרטבים משודרגים הם בהחלט לא עניין פשוט או של מה בכך).
הבנתי באותו הרגע שעם כל הכבוד לחמישה שקלים האלה - יש תמורה לאגרה.
ועם כל השמחה הזאת בפה אפילו לא שמתי לב שלא היה שניצל, עוד נקודה טובה למחשבה.

יום ראשון, 16 במרץ 2014

ביסטרון יהלומה וחוויות אחרות

להקת הפה והטלפיים עשו השקה לאלבומם החדש "תחת" בסניף התל אביבי של אוגנדה.
הלכתי לשם ביודעין שבשלב כלשהו אאלץ לברוח לרחוב סלמה כדי לראות הופעות של להקות אחרות.
זה היה ערב כזה של רדיפה אחרי הופעות שונות באזורים שונים של העיר.
כשהגענו לאזור הרצל \ דרך יפו, גילינו שאנחנו רעבים בטירוף.
הדבר הראשון שבחרנו לעשות היה כמובן להכנס אל יהלומה כי ביום המדובר פתוח עד חצות (או אחרון הלקוחות).
הייתה תאונה כלשהי באחת מהסמטאות של שוק לוינסקי והרחוב נחסם, שניות ממש אחרי שמצאנו בו חניה, זה לא היה משנה בשלב הזה של הערב כי נטשנו שם את הרכב לכמה שעות טובות.


ניוקי חצילים וטחינה, לצד פלפל וקישוא ממולאים.
ניוקי חצילים וטחינה, לצד פלפל וקישוא ממולאים.

למזלנו לא היה לחץ אצל יהלומה ויכולנו להתיישב, להזמין ואפילו לקבל את האוכל בצורה מהירה מאוד.
האישה שלי הזמינה ממולאים (פלפל וקישוא) ואילו אני בחרתי בצלחת של ניוקי מחצילים שרופים וטחינה אשר הגיעו עמוסים בכל טוב וחרפרפות.

האוכל היה משגע ונעלם תוך דקות.
המשכנו את הערב שלנו אל ההופעות, קופצים מחלל לחלל, מחלקים כיפים ופוגשים חברים עם בירות ביד, קנקני תה ובקבוקי וויסקי.
היה מהנה עד מאוד.

אושי אושי: לא בכל מחיר

הגענו אל עזריאלי בשעות האלה שלאף אחד כולל הקונים כבר אין כח.
כולם מושכים את השעתיים האחרונות בתקווה גלויה שהיום הזה כבר יגמר והבית יתחיל.

עשינו סיבובצ'יק בסיסי וישר מאוד התבייתנו על הרצון המובנה שלנו לסושי.
איכשהו נזכרתי שיש סושיה חדשה הפועלת מחוץ לאזורי המזון הרגילים, במרחב משל עצמה, כמו בלאק בורגר למשל, מגוון בתי הקפה שיושבים בנישות משלהם, או אפילו האזור שהיה פעם המשחקיה והפך למסעדת טרנטינו. אזורים של ממש.
כך גם אושי אושי, יושבים למעשה מעל בלאק בורגר, עם בר יחסית גדול ואזור של ספות.
על הנייר היה שווה לנסות.


אושי אושי: סושי צמחוני
סושי של צמחונים

לא חששנו מהעובדה שהמקום היה ריק לחלוטין וכולם עמדו בחוסר מעשה.
התיישבנו על הבר, בדיוק איפה שמכינים את הסושי כדי לראות מה הולך, דרך די טובה להרגיש את האוכל, להתרשם מהמומחיות ולוודא ששום דבר לא נופל על הרצפה תוך כדי.
שניה אחרי ההזמנה אמרו לנו שחלק מהדברים שרצינו לא קיימים כרגע במלאי, קורה, לא בכינו יותר מדי.

הבעייתיות החלה בשלב ביניים כלשהו כאשר חלק מהסושי כבר הוגש והעבודה על החלק השני הייתה בעיצומה. אחד מאנשי המטבח החל לרחוץ את אזור העבודה שלו, בדיוק איפה שישבנו, בעודו עולה על השיש ומעיף סבון ומים לאזור שלנו. זוגתי התלוננה בפניי והחלה להעביר את הדברים שלנו לאזור אחר, עד כאן לגיטימי, אם כי הבחור התלונן עלינו בקול רם כי אנחנו בחרנו לשבת שם וזו אשמתנו ומה הקטע שלנו כי היה לנו את כל המסעדה לשבת בה.
לא הטובה שבגישות.
סיימנו את הסושי שלנו שהיה דווקא בסדר והלכנו לדרכנו.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג