חומוס (פלאפל) חסוני - מנחם בגין 48

מנחם בגין 48 היא כתובת בהתעוררות.
כרגע בונים בצמוד לחומוס חסוני סניף של ארומה (על חורבותיו של מקום ההציע עופות בגריל), בזמן שבבניין המרוחק של קומפלקס המגדלים (קאטלק מגדלים, 15 קומות כולה) בונים מלון עסקים עם הפנים לחו"ל.

ולא שזה החומוס היחיד בסביבה. במרחק מספר מטרים מחומוס חסוני נמצא הסניף התל אביבי  של אבו מרון, וע"פ מידת ההתרחקות נמצאים בהדונס, פלאפל בריבוע, נחמני, באסם, אבו איברהים, אליהו, אבו אדהם ואפילו גרגר הזהב וחומוס הכרם עדיין נמצאים במרחק הליכה סביר.

ולמה אני טורח למנות את כל האפשרויות בסביבה?
יופי, אני שמח ששאלתם!

מנה של חומוס משולש בחומוס פלאפל חסוני

כעיקרון מדובר בחומוס טוב.
החומוס הנקי מצויין, המסבחה טובה מאוד, הפול קצת חלש אבל הטחינה מפצה על זה, ואפילו רוטב ה-תטבילה מושלם.
ועדיין, מדובר בחומוס שכיף לאכול בתור ברירת מחדל, הוא קרוב, הוא זול, יש במקום מבחר (נורמטיבי לסוג העסק) מנות טובות ופשוטות ואפילו עסקית של 33ש"ח שבה נותנים לכם כ"כ הרבה אוכל (חומוס, צ'יפס, פלאפל, סלט וכו') שכבר לא נעים.
עם כל זאת, לפעמים עדיף ללכת לאנשהו כדי להתפנק על חומוס שהוא באמת מדהים, ולא סתם טעים, לפעמים ככה.
זה עניין אישי, כל אחד והבחירות שלו, במיוחד שלי כרגע עדיף לא לאכול חומוסים עקב ניסיון לקצץ בכמות השומנים מן הצומח.


בלי שום קשר - החומוס הוא בעל ותק, מדובר במותג שהיה לשעבר ברחוב בן-צבי 38 (סמוך ליפו), ואף היה לפני כן בחולון (ע"פ קולגה) ויש אף טוענים שהוא מקורב אל הקלבוני המקורי, שזה כבר מוסיף הרבה כבוד.


שורה תחתונה:
תמחור: הגיוני
ניקיון: מוקפד
עיצוב: הכי פשוט
שירות: מחוייך ולבבי

חומוס גרגר הזהב | השוק 16 פינת לוינסקי 30, תל-אביב

לפעמים מחמם את הלב לראות איך מקום יכול להתחיל בינוני עד חלש ופתאום לתפוס תאוצה, לייצר אחידות טעמים ולא סתם טעמים אלא הטעמים הטובים באזור המיידי.

בשקט בשקט, הפכו גרגר הזהב למקום החם ביותר בשוק לוינסקי. ארוחות צהריים שוקקות, תור מסביב לבניין בימי שישי, וחומוס ששמו יוצא למרחקים (וגם סלטים כיד המלך). גרגר הזהב הוא שם דבר.

למטה תוכלו לראות ארוחת צהריים זריזה של שישי בבוקר: חומוס גרגרים, צ'יפס, כרובית מטוגנת והרבה פטרוזיליה בשביל הטעם והצבע.

מקנאים? יאללה, לכו חפשו (את החומוסיה).

ביוש!

חומוס, צ'יפס, כרובית

פאוזי פול

פאוזי פול היקר והטוב.

בימים חמים אלו, כאשר בכל שכונה יש כבר לפחות חומוסיה אחת - נותר לנו רק להתפלל לשלומם ופרנסתם של אלו שמכינים חומוס מהלב, ולא רק בשביל לעשות עסק.
מי יתן והפוסט הזה ישלח ברכה לידיים של כל מי שמכין את החומוס שאתם אוהבים, שיזכו לבריאות ואריכות ימים ולשגשוג, כי בלעדיהם אנחנו סתם נהיה רעבים.

ועכשיו באמת: אם אתם רוצים חומוס טוב - לכו לפאוזי, ורצוי לפני שמתחילים להגמר הדברים בסירים.
יאללה, לכו, קישטה.

אבו אדהם של שבת

מה יותר כיף מללכת לאכול אבו אדהם בשבת, עם שתי צלחות של תוספת חינם, צ'יפס, פלאפל וגם כמה חברים טובים?
יש הרבה דברים יותר שווים, אבל בשבת הזו התענוג הנ"ל היה מנת חלקי.

למרות שעמדנו כמה דקות בתור - הסתבר שהיה לנו מזל והאנשים שאחרינו עמדו מה שנראה כמו נצח, ובצדק, אני לא מיהרתי לשום מקום, כאמור היו תוספות רבות ומנות נוספות וכולנו אכלנו ושבענו וצחקנו והטחינה זרמה כמו מים.

חומוס, פול, טחינה גרגירים, חריף ירוק וצ'יפס. ברקע ניתן לראות מנת חומוס מסבחה עם ביצה.

פעמיים משולש אצל פאוזי פול

לפני כשבוע התלוננתי על זה שלא יוצא לי לאכול מספיק אצל פאוזי פול.
בשישי האחרון לא רק שהצלחתי לתקן את העניין אלא אפילו מצאתי בתוכי מקום לשתי מנות חומוס משולש, עם הרבה חריף ירוק מפוצץ בכוסברה.

כל דבר שיש בצלחת של פאוזי טעים.
חומוס, מסבחה, פול, גריגירים, טחינה וגם החריף המדהים שהם מכינים במקום ואפילו מוכרים הביתה בקופסאות.

אחרי החומוס מיהרתי הביתה וישנתי כמה שעות ברציפות.
להבא אדע שאני כבר לא מסוגל לאכול שתי מנות ענקיות אחת אחרי השניה, אבל באמת שזה היה טעים.

חומוס משולש עם מסבחה, פול, גרגירים, טחינה, פטרוזיליה, כמון, פפריקה, שמן זית ופטרוזיליה, ותוספת נדיבה של חריף ירוק.

עוד מנה של משולש. תענוג גדול.

פאוזי פול - טוב שבאת הביתה

כבר ממש הרבה זמן, הרבה יותר מדי, שלא באנו לאכול ארוחת בוקר אצל פאוזי פול ברחוב אברבנאל.

ובאמת שאין סיבה לא לבוא, אפילו לבוא במיוחד.
החומוס טעים, הפול טעים, המסבחה טעימה, היחס חם ואישי, המקום תמיד נעים ויש בו בדיוק את הכמות הנכונה של אנשים כדי לא להעיק.
יש אפילו שולחן שאנחנו מאוד אוהבים שאיכשהו תמיד פנוי כשבאים.

באנו לבראנץ' ביום שישי אחרי סידורים, אכלנו עד הגרגיר האחרון.
תענוג גדול.

מנה משולשת של פאוזי פול

תקציר:
מחירים - נמוכים יחסית, פחותים ממה שחומוסים אחרים התחילו לגבות לאחרונה
אווירה - צריף קטן ומפנק
ניקיון - לאכול מהרצפה
אוכל - טעם ששווה לבוא בשבילו במיוחד

אבו אדהם ולכן אקיים

כמובטח, הנה עוד תמונה מרגשת של חומוס אבו אדהם, במתכונת שאליה התרגלתי לאחרונה: חומוס, פול, גרגירים, טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, כמון והרבה שמן זית, בנדיבות.

מתכון מנצח.

אבו אדהם | בגלל שאתם אוהבים

אתמול פירסמתי תמונה של מנה מאבו-אדהם והלייקים זרמו כמו מים.
הבנתי שאתם אוהבים תמונות של חומוס ושאתן אוהבות את הפול והגרגיר, ולכן היום אקדיש את הזמן לחיפוש תמונות טובות של אבו אדהם שצילמתי בתקופה האחרונה ואעלה אותן לאתר בהוד והדר.

בתמונה: מנה חומוס פול עם גרגירים וטחינה, אגם של שמן זית איכותי, פטרוזיליה טריה, כמון ופפריקה.
תענוג בכל ניגוב.

אבו אדהם קרליבך | חומוס פול עם גרגירים וטחינה

לא צריך להכביר במילים, תראו את התמונה ותתמוגגו.

חומוס, פול, טחינה, גרגירים, כמון, פפריקה, פטרוזיליה, שמן זית.

באמת שזו מנה שעושה תענוג גדול בתוך הפה והבטן.
אם בא לכם לראות עוד - נסו כאן: אבו אדהם בשבת.

חומוס הכרמל \ מגן דוד

ברחוב הכרמל מספר 11 מסתתרת פינת חמד קסומה השמורה ליודעי דבר.
אמנם זה הרחוב הראשי של שוק הכרמל ויש גם שלט יחסית גדול ודי בולט, אך לא די בכך.
בהמולה של השוק קל מאוד לפספס את הדלתות שמובילות אל חדר אחד שבסופו דלפק לשירות עצמי, ובצידו השמאלי עוד חדר, גדול מאוד המכיל שולחנות נוספים. והחומוס? נפלא.

חומוס גרגרים, חריף, שמן זית, פטרוזיליה, חמוצים ופחית של בירה נשר

אז אמרנו חומוס נפלא, הוספנו מיקום שלא כולם מכירים, אתם בטח מתחילים לחשוב שיש קאטץ', וזה עוד לפני שאמרתי שמנת חומוס עולה עשרה שקלים בלבד. כן, 10ש"ח, פעמיים חמש, חמישה שנקלים וכו'.
ועזבו את זה, השתיה עולה חמישה שקלים בלבד.
ב15ש"ח תוכלו לאכול אחלה מנה שבעולם.
אז מה החלק הרע אתם שואלים? ובכן: אם לא תהיו זהירים אתם עלולים לקבל בצלחת דברים שאתם לא אוהבים.
את המנות אפשר לקבל עם תוספת של חמוצים, בצל וחריף היישר לתוך הצלחת.
החריף אמנם אחד הטעימים וגם לא ממש ממש חריף, אבל זה בהחלט חריף מהזן ה"תימני", ירקרק עם גוונים וצבעים שונים, בעיקר אדמדמים, וריח מצויין, עם כל זאת יש אנשים שלא יוכלו להתמודד איתו.
הבצל - כאן אני נשבר, לא מסוגל לראות בצל בצלחת שלי או בקרבתה.
כל השאר? פשוט חגיגה בפה.

חומוס גרגרים, חריף, שמן זית, פטרוזיליה, חמוצים, בלי פחית

לא ברור לי מה הסוד לתמחור, אבל אני משער לעצמי שזה כולל עממיות והבנה של מחירי שוק.
יצא לי לבקר במקום רק בימי שישי ותמיד יש שם מספיק אנשים כדי לא להרגיש מופסד אף לא לרגע.
אולי השירת העצמי עוזר להוזיל את העלויות, אולי החיסכון בחומרי גלם - בכל זאת קוביות של מלפפון חמוץ בצלחת זה הרבה פחות בזבזני מלזרוק כל פעם אחרי שמישהו לא מסיים או חלילה למחזר מלקוח ללקוח.
בסופו של דבר, הרווח הוא כולו של הסועדים, ויש מספיק מהם.


עוד דבר שחיביים לאזכר לפני סיום: העיצוב.
למקום יש הרגשה של בית כנסת. תקרות גבוהות, ספרים, ספסלי בית כנסת בתור מושבים, יודאיקה ועיטורים עם דברי חכמים ובכניסה זכוכיות צבעוניות.
בין אם אתם מתחברים לעיצוב או לא - המקום הוא בהחלט בעל אופי.
אבל עזבו אותכם משטויות, באמת, החומוס, בואו בשביל החומוס.
בואו נעשה אפילו דיל: תבואו בשביל המחיר ותישארו בשביל כל השאר. רק בבקשה אל תגמרו הכל לפני שאני מגיע.

ביקור מהיר אצל חומוס סעיד

ארוחת צהריים זריזה יכולה להיות גם תענוג ללשון.
קפיצה זריזה לחומוס סעיד, יש בדיוק מספיק שולחנות פנויים, אפילו שהמעדה הומה אנשים מקיר לקיר.
הקבוצה שלנו מתחילה לעשות חישובים, מי לוקח מה, אנשים חולקים עסקיות, בחורות עושות חשבון נפש בין סלט לצ'יפס, בצלים מתפצחים, חמוצים נבלעים.

צילמתי רק שתי תמונות, כיאה לאדם רעב שממהר חזרה לשגרת יום העבודה.
אם תרצו, מתחת לתמונות יש קישורים לפוסטים קודמים על המקום, אל תתביישו להסתקרן.

חומוס גרגרים עם טיפה טחינה, ביצה קשה, פטרוזיליה לקישוט. כמה פשוט - ככה טעים.

חומוס, פול, מסבחה, מיץ לימון, טחינה, פטרוזיליה לקישוט. אצל סעיד המלצרית משום מה קוראת לזה מחלוטה כשברור שזו משולשת.

חומר לעיון נוסף:
חלק א': חזרתו המוצלחת של סעיד
חלק ב': בקרת איכות - חומוס סעיד סניף ת"א
סעיד המקורי מעכו - השיבה
חומוס סעיד המקורי מעכו מכה בשנית
קריאה מהנה!

חלק ב': בקרת איכות - חומוס סעיד סניף ת"א

מעלילות הפרק הקודם:
אכלנו בחומוס סעיד אחרי שזה שב מפגרה ארוכה (של חודשים) שנראתה כמו סגירה.
היה הרבה אוכל, הוא היה טעים וזול יחסית, אכלנו עד שהתפוצצנו.

יום ב', כמעט אותה שעה, אנחנו חוזרים אל כמעט אותו שולחן.
הפעם רק אני אוכל, מזמין בדיוק את אותו הדבר: עסקית חומוס - מנת חומוס, צ'יפס, פלאפל, כוס לימונדה (30ש"ח).
גם השירות שונה, הפעם מגיעה במקום ג'יהאד (שהיה גם בגילגול הקודם של המקום) אישה חביבה, כשאני מזמין את מה שאני מזמין (הפעם רציתי רק חצי מסבחה וחצי פול) היא מתחילה להסביר לי שמה שאני מבקש זה בעצם מחלוטה.
רק שתדעו - אצל סעיד המקורי, זה שבעכו, המחלוטה היא פול עם גרגרי חומוס, בשמן זית ולימון.
במקומות אחרים היא עלולה להגיע עם חומוס, לפעמים יותר מעוכה, לפעמים פחות.
אבל מי אני שאתווכח עם מישהי שעובדת במקום ומכירה את התפריט ואת המנות, אמרתי טוב וחיכיתי. את מה שהגיע תוכלו לראות למטה.

חומוס, טחינה, מסבחה, פול, גרגרים, שמן זית, מיץ לימון, מעט חריף, מתובל ביד נדיבה, שפע של פטרוזיליה.

מעל לשורות אלה תוכלו לראות מנה משולשת, אמנם מעוצבת בשונה מזו של הפוסט הקודם, אבל עדיין מדובר במנה כמעט זהה, טעימה מאוד ועשירה מאוד, עם כל העולם בצלחת אחת מתנגבת.
מבחינתי מלצריות יכולות להגיד לי מה שהן רוצות כל עוד מגיעים לשולחן כאלה טעם ויופי.
רק לראות את התמונה הזאת ואני כבר שוקל ללכת לאכול אצל סעיד גם היום.
זה אולי לא החומוס הכי מדהים בעולם, אבל הוא מספיק טוב לבדו - ואילו בתערובת הטעמים הזו הוא יכול להתחרות ברבים וטובים, במיוחד מהסביבה הקרובה.

מפלצת הספגטי המעופפל בגרסאת פלאפל \ צ'יפס.

יום אחרי יום, הפלאפל נשאר אותו פלאפל אבל הצ'יפס משתנה?
ביום א' הצ'יפס היה ביתי, גדול ושמנמן. ביום ב' הצ'יפס נראה ומרגיש על הלשון כמו צ'יפס שמגיע למסעדה קפוא ממפעל.
זה לא שהוא לא טעים, אבל זו בהחלטה הפתעה. חלק ממה שמביא אנשים למקומות בפעם השניה הוא התקווה לקבל בדיוק את אותה המנה, עקביות במטבח של בתי עסק הוא נושא שיש להקפיד עליו.
עם זאת, תקופת הרצה, מי אני שאזרוק אבנים על הים?

עכשיו אני סתם ממתין לחשבון.

אז זהו למעשה, נגמרה הבדיקה, נגמרה הארוחה, שוב יצאתי שבע, וגם ענבר אכלה אפילו שלא הייתה רעבה, סתם היה מלא אוכל והוא היה מזמין.
הפעם יצא שבנוסף לעסקית הזמנתי עוד פעמיים שתיה, האוכל היה חם, מעט חריף (לא שזה מפריע) מהרגיל וגם הייתה עליה לא נעימה בטמפרטורות ברחוב. כוס הלימונדה נעלמה בשלוק, אחריה בקבוק סודה ואח"כ פחית קולה זירו שאת תחילתה שתיתי בעודי המתנתי לחשבון, את ההמשך כבר שתיתי בדרך.

לסיכום:
אם כי היו הבדלים בחלק מהדברים, שמחתי לגלות שהאוכל נעשה והוגש באותה רמה וכמות.
החלק החשוב, החומוס, היה מצויין בשני הביקורים, שזה בערך כל מה שאפשר לבקש מחומוסיה.
אם מי שמגיע איתכם לא רוצה חומוס - אל תשכחו שיש גם שיפודים, שניצלים, דברים מהגריל ואפילו שווארמה (יש בצמוד שווארמיה שמחוברת לאותו המטבח ומאויישת ע"י אותו הצוות).

חומוס סעיד הוא אחלה מקום לאכול בו ארוחת צהריים אם אתם בסביבה, ואם יש לכם חשק למשולשת ממש טובה - שווה גם להתאמץ.

חלק א': חזרתו המוצלחת של סעיד

אזהרה: הפוסט הזה נכתב בשני חלקים היות והוא מספר על שני ביקורים באותו מקום, יום אחרי יום, לצרכי בקרת רמה ואחידות וכמובן גם לצרכי תזונה. היות ויש הרבה תמונות ורשמים - הוחלט לפצל את הפוסט, ככה אפשר גם לנוכל כולנו לשמור על עניין ומתח.

ערב אחד הלכתי עם זוגתי ברחוב מנחם בגין ולהפתעתנו ראינו כי חומוס סעיד כבר לא בשיפוצים.
כשאני אומר שיפוצים אני מתכוון לסוג הרע, אלה שמתחילים ואז פתאום נעצרים באמצע לכמה חודשים. הסוג שגורם לך להספיד חומוסייה לא רעה שדווקא אהבת לאכול בה מדי פעם.
לא חסרים מקומות שלא חוזרים מהשיפוצים, יש גם כאלה שחוזרים עם בעלות אחרת ואולי משופרים. הייתכן ומקום שהיה סגור כבר מתחילת אפריל 2012 יחזור? הייתכן והוא יהיה טוב כמו שהיה? אולי אפילו טוב יותר?
כל זאת ועוד.

חומוס, מסבחה, פול, טחינה, המון שמן זית, גרגרים חמים, פטרוזיליה קצוצה ופפריקה גם לרוב.

ביום ראשון האחרון לקחתי את האישה בשעת צהריים מאוחרת והלכנו לסעוד אצל סעיד.
עצם העובדה שכתוב שהם פתוחים כיום עד שמונה בערב כבר עשתה לי טוב, עם זאת לאור העובדה שבאנו לקראת ארבע והמקום לא היה מלא במיוחד הרגשתי שאולי הם לא ידייקו בשעה ואני לא אוכל לבוא בערבים, לסיים את השאריות מה שנקרא.
אבל חלומות ודמיונות לחוד ומציאות לחוד (השני).
אני הזמנתי עסקית חומוס ואילו זוגתי הזמינה עסקית שניצל.
הארוחה העסקית שלי כללה: חומוס, צ'יפס \ סלט, פלאפל, כוס לימונדה (עם אפשרות לשדרג לשתיה) במחיר של 30ש"ח.
הארוחה העסקית שלה כללה: שניצל עם שתי תוספות (היא לקחה צ'יפס וסלט, יש גם מג'דרה, אורז, שעועית ועוד), וכוס לימונדה ב35 ש"ח.

כדורי הפלאפל קריספיים מבחוץ וחומים ורכים מבפנים, הפיתות חמות ורכות, מאחורה יש סלט בלי עגבניות.

לאט לאט (די מהר) דברים החלו להגיע לשולחן.
מנת החומוס שלי הייתה יפיפיה וטעמה היה בהתאם.
הסלט שענבר ביקשה שיהיה בלי עגבניות הגיע כשתי צלחות, בראשונה מלפפון, מעט גזר ועוד משהו (שנראה כמו בצל) ובשניה כרוב. זה כמובן לא הסלט הקלאסי של המקום (שתמיד מגיע טרי וקראנצ'י) כי ברגיל יש מלא עגבניות חתוכות דק.
קערית טחינה, כל מיני סוגים של רטוב, לימונדות, הצ'יפס והפלאפל שלי ואחרי פחות מדקה גם השניצל והצ'יפס שלה.
הכל טעים וחם.

צ'יפס ביתי גדול וחם, קריספי בחלקים ורך בחלקים אחרים.

בשלב הזה תהיתי על מחירה של הארוחה העסקית שלי.
אם ארוחה שכולל חומוס, לימונדה, צ'יפס ושלושה כדורי פלאפל עולה 30ש"ח, והחומוס לבדו בעצם עולה 20ש"ח, זה אומר שבעשרה שקלים אני מקבל עולם של עושר.
שימו לב שבשמונה שקלים הייתי יכול להוסיף לחומוס שתיה כלשהי, אז המחיר היה עולה ל28ש"ח, ועדיין לא היה לי צ'יפס או פלאפל.
תמיד נחמד להרגיש שהארוחה העסקית משתלמת ושאתה בעצם "עוקץ" את המקום.
הכמות והאיכות הם אחלה, ואני מקווה שעדיין נשאר למקום רווח, כי בכלכלה של היום לא מתאים לשדוד מסעדות שאתה אוהב - אחרת לא יהיה לך לאן לחזור בפעם הבאה שתהיה רעב.

כוס כדולה של לימונדה קרה ומרעננת, מאחורי מסתתר כרוב.

נחזור שניה לחומוס.
תסתכלו עליו, שם למעלה בתמונה הראשונה. זו מנה ממש יפה.
הפול היה נהדר, מעט לימוני וכיפי, הטחינה הייתה נקיה לחלוטין וטעימה כמו שטחינה נקיה אמורה להיות, המסבחה הייתה חריפה, מתובלת בדיוק כמו שצריך ורכה על הלשון, הגרגרים היו נימוחים ואילו החומוס שהסתתר בין כל הטעמים האלה נראה חיוור כשטעמתי אותו לבד מול כל העושר שבצלחת - ובניגובים עם החלקים האחרים הטעם שלו קפץ לשמיים.
הפיתות שהגיעו נגעו לרגע בגריל, הן היו חמות אבל עדיין ניכר עליהן שהן לא נאפו מזמן. החימום לא גרם ליובש או קראנצ'יות, הן היו רכות, גמישות ולעיסות בדיוק כמו פיתה שהרגע יצאה מהטאבון.

הצ'יפס גדול אבל השניצל גדול עוד יותר.

הבעיה היחידה בעסקיות האלה היא כמות המזון שמגיע בשפע ומגוון וגורם לך להתפוצץ מרוב שבא לך לטעום קצת מהכל ולהכניס שוב ושוב טעמים אחרים לפה.
ענבר אפילו לא הגיעה לחצי של השניצל (הענקי), ואילו אני התקשתי לרוקן לחלוטין את הצלחת של החומוס ואף השארתי כדור פלאפל יתום שאם הייתי נוגע בו הייתי ישר מתפוצץ.
ענבר לקחה דוגי באג שהכיל יותר אוכל ממה שמקומות אחרים נותנים בתחילת הארוחה, ועוד שאלו אותה אם היא אולי רוצה להוסיף משהו שלא היה בצלחת, רק לפנק ולפנק ולפנק.

בחלק הבא של הפוסט אני אספר עוד על הביקור השני, על השינויים השונים ובעיקר על רמת האחידות שבביקור שמתרחש יום אחרי יום. 
ניפגש בניגוב!

עד מחר, הנה שני פוסטים קודמים על חומוס סעיד:

• סעיד המקורי מעכו - השיבה
• חומוס סעיד המקורי מעכו מכה בשנית

חומוס אסף, ביקור נוסף

לפעמים פוסט חדש בבלוג הוא רק תירוף לחלוק כמה תמונות יפות.
במקומות טובים, כאלה שחוזרים אליהם שוב ושוב - מעטים הסיפורים. אפשר אולי לספר על אכזבה, על ארוחה טובה במיוחד, אבל אחרי כמות הארוחות שסעדתי בחומוס אסף כבר נהיה קשה לחדש לקוראים.
עם זאת, אני יודע שהקוראים והקוראות בבלוג זה ישמחו לראות תמונה טובה, צלחת מגרה, ארוחה מעניינת, אפילו אם כבר נתקלו בה, שהרי כל צלחת היא עולם ומלואו, לפחות לכמה רגעים.

כרוב חמוץ מתוק נהדר, רוטב שום שמיר מעט חריף ומפנק מאוד, צלוחית עם שני סוגי חריף (אדום וירוק) מצויינים, סודה, גזוז בטעם פטל.

רק שתדעו, באמת שלא הגזמתי. יש בבלוג שלושה פוסטים על חומוס אסף, אחד מהם פורסם אפילו לא מזמן, ויש עוד כמה אזכורים לאסף בפוסטים אחרים, אני בטוח שאם תחפשו בגוגל "חומוס אסף" אנחנו נהיה שם, ובצדק.
אם אתם רוצים לנבור קצת: פוסט על חומוס אסף, עוד פוסט על חומוס אסף, והנה עוד אחד ישן יותר, מינואר.
וההייפ הוא לא לחינם, יש דברים בגו, זה לא חתול בשק, ההנאה מובטחת - כמו שאומרים.

כדורי פלאפל מפנגים שמגיעים לשולחן, קריספיים מבחוץ וירוקים ונימוחים מבפנים.

הפעם הלכתי עם זוגתי המקסימה, זה היה יום חם עד בוער אבל היינו להוטים על הארוחה.
ההליכה הייתה מעייפת אך למזלנו באנו מעט מאוחר, אחרי הגל הגדול של הצהריים ולכן היה מקום בפנים במזגן, ואפילו לא ישבו לידנו (שזה לא ישמע כאילו שהמקום היה ריק, היו בו מספיק אנשים בכדי שהצוות לא יוכל לנשום לרגע).
אני הזמנתי מנת חומוס גרגרים עם מעט טחינה, האישה הזמינה שניצל עם צ'יפס ואורז (הצ'יפס בשבילי) וקיבלה גם צלוחית חומוס קטנה משל עצמה כדי לנגב משהו עד שהאוכל מגיע. הנוהל הוא שאם שני אנשים יושבים בשולחן ומזמינים שתי מנות עיקריות - אפשר לקבל חומוס שכזה, בנוסף לסלטים, הרטבים וכדורי הפלאפל שמגיעים באופן אוטומטי.

חומוס גרגרים נהדר עם המון שמת זית עשיר ומעט טחינה באמצע.

החומוס היה נפלא. כזה ששווה להזיע בשבילו, ללכת טיפה רחוק, לחכות בשמש, כל דבר שתגידו. זה חומוס שבשבילו אני מוכן לקום בשישי בבוקר וללכת כמה שצריך.
אני לא יודע מה הסוד שלהם, אבל הוא מיוחד, שונה, יציקתי, מתוק וחמצמץ, עדין בפה ומיוחד מאוד.
חומוס כ"כ טוב שאפשר פשוט לאכול אותו במזלג מבלי להשתעמם.

שניצל עצום שמגיע עם שתי תוספות (הפעם אורז וצ'יפס גדול ומפנק) וצלוחית קטנה של חומוס בשביל הסיפתח עם הסלטים והפלאפל.

אחרי הניגובים והכרוב, קצת פלאפל וטיפה שניצל - הגברת הגיעה למסקנה שהיא לא יכולה על המפלצת שהניחו לה בצלחת והשניצל ושאר הדברים נארזו הביתה. גם אני לא יכולתי להתמודד עם הצ'יפס מרוב שהייתי מפוצץ, אכלתי כמה בודדים.
כמו כל ארוחה טובה \ חומוס טוב, ארוחת צהריים באסף מתיישבת לך בבטן ואתה בכלל לא חושב יותר על אוכל עד שעה מאוחרת מאוד.

אני לא יודע מה איתכם, אבל התמונות, בשילוב עם שעת הצהריים עושים לי חשק ללכת לחפש משהו לאכול.
ניפגש בסיבוב!
אגב, אם תחפשו טוב באינטרנט אולי תמצאו מישהו שיסכים לעשות לכם משלוח של חומוס אסף.
לפעמים יש מקומות שמתחילים לעבוד איתם, לפעמים יש כאלה שמפסיקים.
תסתמכו רק על המזל הטוב.

חומוס אסף למרות החום

כדי ללכת ממש רחוק ביום שרבי צריך סיבה ממש טובה.
שמואל ואני החלטנו ללכת לחומוס אסף ביום חם מאוד, אמנם לא הכי חם בשבוע אבל חם כ"כ שהצטערנו שהלכנו.
אמרנו לעצמנו שהחומוס מצדיק את ההליכה, שמזמן לא היינו שם, שזה יבוא בטוב.
בפעם האחרונה שהגענו אל חומוס אסף היה פחות מהרגיל, אירוע שגרם לנו לחשוב פעמיים אם ללכת לשם בתקופה החמה הזו של השנה, אבל הביקור הנוכחי בהחלט הצדיק את ההליכה.

פלאפל, רוטב שום פלפל, רוטב עגבניות כוסברה, כרוב חמוץ מתוק

הגענו מאוחר יחסית, מה ששיחק לטובנו. השולחנות בחוץ היו כמעט ריקים, בפנים התפנה מקום תוך פחות מדקה.
התיישבנו ובטרם החומוס הגיע (מה שקרה מהר מאוד) הניחו על השולחן את הפיתות התפוחות והטריות שמאפיינות את המקום, פלאפלים חמים (שעדיין נשארו לא משהו, פחות טובים מבעבר), רוטב שום לימון חריף, כרוב מתוק מתוק וצלוחית חדשה של רוטב על בסיס עגבניות עם מגע של כוסברה שהיה מרענן מאוד.
השירות היה מצויין, מהיר וזריז, כמובן גם חביב עד מאוד, כרגיל.

חומוס גרגרים של חומוס אסף

החומוס הגיע והוא היה מדהים, כמו החומוס של פעם, החומוס שבכל פעם שבאנו קיווינו למצוא.
חומוס סמיך, בעל טעם ייחודי, עשיר, מיוחד מאוד, שונה מכל החומוסים האחרים בסביבה.
התמוגגתי עם כל ניגוב וביס, הוא היה פשוט טוב, כ"כ כ"כ טוב.
ההליכה בשמש השתלמה.

לצד החומוס הזמנתי כהרגלי סודה, כוס גדולה מהסוג של "גזוז בטעם של פעם", בעלות של חמישה שקלים, יחד עם החומוס מחיר הארוחה הוא 27ש"ח. סביר בהחלט לאור הכמות הגדולה, השירות הטוב, הטעם המצויין והשולחן שפותחים (עם פלאפלים שלא מפסיקים לזרום ואפשר גם לקבל ריפיל לחומוס אם באמת רוצים, זו לא מדיניו כתובה אבל בכ"ז מציעים מדי פעם).
אפשר לסכם את כל הארוחה בצורה אחת בלבד: בואו, יהיה טוב.

חומוס אסף ביום קיץ חם - מת העולם

אם אתם חובבי חומוס ייתכן ולאחרונה שמתם לב לשינויים בחומוס שלכם או באופן בו אתם צורכים אותו.

השינויים עלולים לנבוע מהחום הנוגס בחומוס שאמור להיות בתנאים אופטימליים מכיוון שמדובר בתרכובת רגישה שמתקלקלת מהר.

כמו כן, עלול השינוי לבוא דווקא מכם, מאיך שהגוף שלכם מתמודד עם החום, עם סלידה פנימית ולא מוסברת ממאכלים כבדים ומטעמים מסויימים שלא ישרתו את הגוף שלכם כהלכה.

עוד הסבר הוא שהחומוסיות משנות את הרכב המנה האהובה כדי שלא תתקלקל במפתיע ושלא תעמיד על הסועד כך שלא יוכל לזוז.

הסברים ומחשבות נוספות תוכלו לקרוא במאמר לאכול חומוס גם בקיץ, שהתפרסם לא מזמן בבלוג חומוס להמונים.

אני לא בטוח אם אתם יכולים להבין בכלל עד כמה הגרגרים האלה עצומים

ועכשיו מהמאקרו נעבור אל המיקרו.
ביום קיץ חם הלכנו שמואל ואני אל הסניף של חומוס אסף.
ככל שנהיה חם, כך אנו פוקדים את הסניף פחות מכיוון שהביקור כרוך בהליכה ואנחנו מעדיפים שלא להזיע ולמות בדרך לארוחת הצהריים.
עם זאת, חומוס אסף מוכר על ידינו כחומוס הכי מוצלח באזור שופע חומוסיות.
התואר הזה כולל בתוכו שירותיות, תמחור ותמורה לכסף, אחידות בטעם וכמובן את הטעם עצמו שהוא מצויין גם בפני עצמו וגם ביחס לסובבים.
גם הפיתות אגב מצויינות, תמיד טריות, נפוחות ורכות.

אחרי ההקדמה המרגשת והמבטיחה הזו תוכלו לראות עוד תמונה אחת ואז לקרוא על נפילה מפתיעה ועוד מחשבות על חומוס והחיים.

שולחן מלא בתענוגות מאכזבים

ביום המסויים ההוא הכל התהפך.
החומוס היה פחות טעים מהרגיל, מעט חמצמץ, טיפה יותר סמיך, הקסם שלו אבד.
גם שמואל וגם אני הרגשנו את זה כבר על הניגוב הראשון.
גם הפלאפל היה שונה מהרגיל, טעמו לא היה כטעם הפלאפל המצויין והפיקנטי שמגישים פה כבר זמן רב.
הגרגרים עצמם גם היו שונים, הרבה יותר גדולים.
כאילו עין רעה נפלה על המטבח, הכל נראה טוב אבל מרגיש מוזר על הלשון
הטעמים אותם חיפשנו ובשבילם הלכנו בשמש לא היה בבית.
את הגעגועים שלי לטעמים המוכרים הצליח להרגיע רק הכרוב, ואולי גם הפיתה, כוס הגזוז.
גם למזלג היה את הטעם הרגיל.

לא טעם רע, אם כי טעם שונה בעליל.
אולי יד זרה נגעה בסירים, אולי החום הוציא את כולנו מהכיוון, גם את הטועמים וגם את הבשלנים.

ועכשיו לוידוי:
הייתי לא מזמן באבו חסן ולא היה לי טעים.
הייתי לא מזמן באבו דאבי והיה לי נורא.
הייתי באבו אדהם והמנה הייתה רק בסדר.
בהתחלה חששתי שמשהו מקולקל בי, אבל אז שמעתי אנשים אחרים מדברים על זה.
אחרי הכתבה בחומוס להמונים שקלתי את הנושא בעיניים אחרות, אולי זה הקיץ, החום, אולי זה ישתנה בקרוב.
הרי לא ייתכן שכל החומוסים בסביבה פתאום מאבדים את זה.
כנראה שבקיץ הקרוב ננגב בעיקר זיעה.

חומוס אבו דאבי

מנה יפה לכל הדיעות

אני מטורף על חומוס אבו דאבי.
מה זה מטורף, זה הרי כמו חומוס אבו אדהם, אבל במרכז העיר, עם שעות פתיחה טיפה יותר גמישות ובדיוק כמו באבו אדהם יש ריפיל.
על הנייר זה נשמע מצויין וזה באמת מצויין, אכלתי שם פעמים אינספור וכל פעם הייתה טובה בדיוק כמו הקודמת.

עכשיו תעצרו את כל מה שאתם חושבים ותקשיבו לסיפור הבא:
הלכתי עם חבר ששונא אותם, גם בגלל המוזיקה שמשמיעים שם כל היום, גם בגלל האנשים שיושבים שם וגם בגלל הטעם.
הלכתי איתו ואמרתי לו כל הדרך שהוא טועה.
אמרתי לו שאין מצב שאני והוא מדברים על אותו החומוס.
הרי אבו דאבי זה הדבר, זה מקום שאתה בא אליו ונהנה ואז נהנה עוד פעם.
איך ייתכן שאתה שונא חומוס טעים כ"כ? לא ברור, ולכן אילצתי אותו להגיע, אילצתי ואכלתי את הכובע שלי.

אז אנחנו יושבים ,מקבלים את החומוס מהמלצרית המחוייכת והחביבה, ואני מגלה שזו מנה לא טובה.
אפשר לאכול אותה אבל זה לא טעים וזה עושה לא כיף לגוף.
החומוס שאני אוהב, ביום שבאתי להגן עליו.
ככה עושה הגורל?

אבו שאקר, חיפה.

קודם כל התנצלות:

התמונות לא מסודרות בזווית צפיה נוחה.

אני יודע, ניסיתי, אבל משום מה המערכת מתעקשת למצב אותן דווקא בזווית הזו.

אין מה לעשות, אי אפשר להתווכח עם מחשב, רבים וטובים ניסו ותראו מה קרה להם.

אם אתם בסדר עם זה אז יאללה, בואו תכניסו קצת חומוס לעיניים שלכם.

החמוצים היו אחלה אבל העגבניה הייתה ממש ממש טובה

ובכן, זה היה יום של טיולים וסיבובים.
הגענו לחיפה עם הפנים בין הידיים (מרוב עייפות) ואחרי סידורים מרובים הגיעה שעת הצהריים ותרנו אחרי המלצה של חבר אל חומוס אבו שאקר הממוקם בנוחות בשדרות המגינים 29.
אני מקווה שכולם כבר שמו לב שאנחנו מוסרים כתובות של מקומות בהם ביקרנו בתחתית הדף, ניתן לראות את הכתובת וכשמקליקים עליה גם להגיע לאזור בגוגל מפות.
המקום היה עמוס והתיישבנו במקום צמד שבדיוק סיים.
צריך לציין שיש עוד חומוסיות והן די צמודות (ועוד המון מקומות מגוונים מאוד על הרחוב) ובדיעבת נאמר לי שגם אלו הצמודות מומלצות, אך הפעם כאמור הלכנו בעקבות המלצה מסויימת.
אל השולחן הגיעה צלחת עם חמוצים, עגבניה פרוסה ובצל. אחלה דרך להתחיל ארוחה.

פיתות שטוחות וכו'

אל השולחן הצטרפו פיתות מהזן השטוח והדק.
הן היו מספיק טריות וטעימות כדי שלא נתלונן עליהן.
בשלב הזה לקחו את ההזמנה שלנו, השירות היה מעט מבולבל אבל מאוד שמח ולבבי.
אחרי כמה זמן לקחו את גם ההזמנה של השתיה.

הבורגול מימין והמגג'רה משמאל (בשביל האשכנזים)

אחרי דקות מספר השולחן אירח עוד שתי צלוחיות, הפעם בורגול ומג'דרה.
שני התבשילים היו עמוסי בצל כך שאפילו לא שקלתי לרגע לנסותם.
אני יכול להעיד בכ"ז שהריח היה מצויין וגם מראה העיניים היה לבבי.
אגב, התוספות הכיפיות הן כנראה מה שהופך את מנת החומוס לטיפה יותר יקרה מהרגיל.

חומוס אבו שאקר, אומרים עליו דברים

הנה הוא בא, הנה הנה, חומוס אבו שאקר.
כמה יפה ככה טעים, אבל לא מיוחד. הייחוד אולי בכמות הגדולה. בקושי סיימתי, הרמתי ידיים כמה וכמה פעמים תוך כדי.
הוא לא היה מגעיל, לא היה רע, לא היה בינוני, אבל הוא לא היה חומוס שחושבים עליו אחרי.
הוא לא הרגיש כמו חומוס שאתה רוצה לחזור אליו במיוחד.
אולי זה היה יום כזה, אי אפשר לדעת מביקור אחד בלבד.
אחרי הכל, החומוסיות האחרות ברחוב היו כמעט ריקות ואצל אבו שאקר היה מפוצץ מקיר לקיר.
קשה לי להסביר, החומוס טוב, החוויה חיובית, אבל פיצוצים על הלשון וכוכבים בעיניים לא היו.

קפה קטן סוגר עניין

ואז בא קפה קטן בשביל לסגור עניין.
מפתיע איך אפילו בחום הזה הקפה יושב מצויין בגרון ובבטן ומשחרר את הגוף שלך מהכובד של הארוחה.
הוא גם מאזן את חום הגוף עם הרחוב הלוהט ואתה יוצא אנרגטי ואפילו מעט רענן.
הקפה היה מצויין אגב.

היו גם פלאפלים שהסתובבו אבל אני לא זוכר אם הגיעו אלינו, הארוחה הזו התרחשה לפני קצת יותר מחודש ואני זוכר פרטים כאלה ואחרים (למשל קבוצה של עורכי דין שישבה לידנו, הם קיבלו פלאפלים, הצטרף אליהם בחור חדש ודרש פלאפלים חמים וטריים, למרות שהייתה לידו צלחת שהונחה שם רק לפני שתיים-שלוש דקות) אבל על הפלאפל אני לא זוכר.

זה בטח גם המקום לספר שלחומוסיה יש היסטוריה והיא קיימת מתקופת המנדט.

השמועות אומרות שדווקא המסבחה בה היא הסיבה הכי טובה לקפוץ - חבל שלא אמרו לי את זה קודם.

מכירים? ספרו לנו קצת.

רוני פול בשישי

יום שישי בצהריים המאוחרים זה לא זמן טוב לחפש חומוס.

רוב המקומות כבר סגרו או בדיוק שמים את הכסאות על השולחנות.

מהבחינה הזאת רוני פול הם אחלה כי הם לא מתחילים לסגור באחת כמו מקומות אחרים באזור.

עוד דבר שלא מזיק הוא שהחומוס שלהם לא מגעיל.

חומוס מגעיל יכול בהחלט להעיק על אכילת חומוס ולכן ראוי שלא לאכול חומוס שאינו ראוי לאכילה.

רוני פול הם לא החומוס הטוב בעולם אבל הם עקביים בטעם ככה שאם אתם ממש אוהבים את הטעם הספציפי זה אז אתם יכולים לבוא ולקבל אותו כל פעם ללא שום שינוי.

זה לא החומוס הכי טוב בעולם אבל אפשר לאכול אותו ואפילו להנות. לא תקבלו כאן את ההפתעה של החיים אבל כן תקבלו מנה גדולה, יפה וטעימה.

מסחבה מימין וחומוס גרגרים משמאל

אני רעב

אם אתם מוצאים את עצמכם ברחוב אילת ביום שישי וכל המקומות מסביב נראים לכם רחוקים או סתם סגורים, זה מקום מצויין לנחות בו לסעודה. יש להם אפילו דברים אחרים מלבד חומוד, אבל באמת שהחומוס שווה ביקור, אפילו סתם בשביל לראות אם זה הטעם הלו חיכיתם כל חייכם, הרי חומוס הא עניין של טעם וריח.

אבו אדהם בשבת

אני אוהב מאוד לחזור אחורה למקומות שכבר היינו בהם, במיוחד אם אלה מקומות שאני מבקר בהם הרבה באופן אישי.

הפעולה הזו של סיקור חוזר נותנת לי הזדמנות לאוורר מחשבות על הקום, להעיר הערות, לשבח התמדה ושאר פעולות שאפשר לעשות כשיש לך בלוג אוכל ורעב לדברים מוכרים.

על אבו אדהאם אפשר להגיד המון. הטעם הייחודי שלהם הופך אותם לבחיר ליבם של רבים או למושא שנאה של אחרים. אני נמנה עם האוהבים ויכול לאכול מנה גדושה ואז גם את הריפיל שמוצע בסיום הארוחה.

גם הבולס שכבר שיבח אותם בבלוג כשסיפר כמה כיף היה לגלות שהם עובדים כרגיל בפסח הוא מבין חובביהם.

ארוחת השבת אצל אבו אדהם

אם יש משהו שאני לא אוהב באבו אדהם הוא ההצלחה שלהם. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מפרגן להם כי באמת המוצר שלהם טוב ופופולרי, אבל זה מקשה לתפוס מקום בשעות העומס במהלך השבוע ובמיוחד בשבת, היום המושלם לניגובים רגועים.
לא פעם הגעתי בשבת רק כדי למצוא תור ארוך מחוץ למקום והלכתי משם מאוכזב.

בשבת הספציפית הזו לקח לנו בדיוק כמה שניות לתפוס מקום (עניין של מזל), והחלטנו על חומוס גרגרים בשבילי, מסבחה בשביל האישה וצ'יפס בצד.
השיא של הפוסט הזה הוא התלונה על המסבחה:
היא לא הייתה משהו. אולי במקום אחר היא הייתה יכולה לככב, אבל כאן, לצד החומוס הרגיל - היא פשוט פחות טעימה.
יש לה טעם דומיננטי שלא בא בטוב למי שטועם גם את זה וגם את זה. היא לא דוחה לחלוטין, לא מגעילה, אבל זה לא טוב כמו המשחה הרגילה.
כדי לפייס את זוגתי חלקנו את המנות, באמת שהמסבחה לא הייתה נוראית כמו שאולי הצגתי אותה, אבל לצד החומוס היא פשוט לא מצליחה לתת את הסחורה.

בדרך לחומוס מישהו עקף אותנו ברכיבה על אופניים, והוא שר בקולות מצחיקים.
כשהוא התקרב אלינו הוא האט את הרכיבה כדי לבחון את האופניים של האישה, גם לו היו אופני וינטג' מגניבות (וגם לה).
זה היה שלומי סרנגה.
הייתי רוצה לתת איזה משל על שלומי סרנגה ששר ברחוב בעודו רוכב על אופניים ועל חומוס ועל מסבחה, אבל אני לא מצליח להמציא משהו.