החומה הסינית | מקווה ישראל 26

זה סיפור על מקום ייחודי מאוד שבסופו אני מקווה שתצאו עם תחושה של הרפתקנות ורצון לנסות דברים חדשים.
על מסעדת החומה הסינית שמעתי באמת מזמן, אבל משום מה לא יצא לי לאכול שם עד לפני השנה האחרונה.
תמיד היה תירוץ כלשהו.

המקום קיים כבר כ-15 שנים ומתופעל ע"י משפחה של עולים סינים יהודים המעניקים שירות קשוב ואדיב.
האוכל המוגש הוא כשר וימי פעיות המסעדה הם בהתאם.
במקום מוגשות ארוחות עסקיות בין השעות 11:30-17:00 בימים א-ה, אם כי המלצתי האישית היא להזמין מנות מהתפריט הרגיל ולא מן העסקי.
הנימוק שלי הוא כזה: המנות העסקיות הן שבלוניות ומוכנות בכמויות, כך שבלתי אפשרי לבקש התאמה (להחסיר או להוסיף מרכיבים) או לבחור רטבים ספציפיים, ובמקום הזה הרטבים הם סוג מהעניין.
בפוסט הזה אספר לכם על מנת האיטריות במקום (אותן בחרתי בתוספת טופו) אשר נעשות עבודת יד. בכוונה לקחתי את אותה מנה בשני טעמים (רטבים שונים) כדי להכיר יותר את הטעמים וההבדלים ביניהם.

איטריות מוקפצות עם טופו ברוטב חמוץ מתוק

את הרוטב שבתמונה מעל כבר הכרתי דרך מנת החצילים של החומה הסינית.
במנת החצילים מקבלים צלחת עמוסה קוביות חציל מוקפצות ברוטב הקסום הזה עם מגוון ירקות, לצד קערית אורז.
מדובר במנה מדהימה שאי אפשר להפסיק לאכול ממנה, בעיקר בזכות הרוטב הסמיך והמדהים הזה.
אותו הרוטב (אפשר לבקש את המנה ברמות חריפות שונות) עושה עבודה מדהימה גם עם האיטריות המשובחות שמכינים בחומה הסינית. אם אתם אוהבים חמוץ \ מתוק - מומלץ בטירוף.

איטריות מוקפצות עם טופו ברוטב שעועית שחורה

רוטב השעועית השחורה הוא בעצם הרוטב הדומיננטי מהמטבח הסיני שאתם לא יודעים לנקוב בשמו אבל מכירים את הטעם שלו מצויין. מדובר במחית של שעועית שחורה עם שום סויה ועוד מגוון תבלינים, והוא עושה את העבודה מצויין.
אמנם צלחת עמוסה בו יכולה להמאס אחרי זמן מה, אבל הטעם לא רע. במקרה של טופו שסופג טעמים ונודלס שסופגים טעמים יוצא שהטעם מעט עמוס. בהשוואה למנת נודלס ללא רוטב או או עם הרוטב החמוץ-מתוק, המנה הזו הייתה מפסידה. עם זאת, אם אתם יושבים עם עוד אנשים, זו אחלה תוספת חלוקה.

מכיוון שיש לי עוד המון תמונות מהקום אנסה להמשיך בקרוב עם פוסטים חדשים על מנות אחרות והמלצות אישיות.
עד אז, דבר אזהרה: אמנם מדובר באחלה מקום - שימו לב להנמיך ציפיות, המקום מגיש אוכל טעים אם כי פשוט מאוד, ועושה זאת בחלל שנראה כאילו עיצובו לא שונה מאז שנות התשעים המאוד מוקדמות.
כל זאת לא נאמר לרעתו, מדובר בחווית אכילה מצויינת והמחיר הוא בהתאם לשני הגורמים הנ"ל. לא מדובר במסעדה אסייתית טרנדית שחטרה על דגלה את שוד הלקוחות.


החומה הסינית: מקווה ישראל 26, תל אביב
טלפון: 053-9366136
תפריט

תעלומת החמוץ מתוק

כולם יודעים שבעבר הרחוק מסעדה סינית היתה בכל רחוב שני, ואפילו היתה להם קטגוריה משלהם בדפי זהב. כולם יודעים ש"סיני" בישראל הוא לא סיני בסין, או כנראה בכל מקום אחר בעולם, אלא איזו המצאה מוזרה.

בעבר, אם היה בא לשחק בכאילו, היתה האפשרות להביא מהסופר רוטב חמוץ מתוק, בטעם תעשייתי בדיוק כמו במסעדה הסינית הקרובה, לשפוך אותו על כל דבר כמעט, לעצום עיניים ולחלום. מאז השנים עברו, המסעדות נסגרו, המדפים בסופר הועמסו בכל טוב של מוצרי סושי שונים ממחצלת ועד סויה, אבל לאט לאט נעלם לו החמוץ מתוק והוחלף בצ'ילי מתוק, זאת למרות שיש מקום על מקום על המדף לכולם. הצ'ילי המתוק כבודו במקומו מונח, אבל זה פשוט משהו אחר.
לפני בערך חצי שנה הופיעו על המדפים רטבי חמוץ מתוק של קנור - אח! ההתרגשות!
מייד כמובן רכשתי אחד כזה הביתה וראיתי כי טוב - בחודש-חודשיים הקרובים חזרתי פעמים רבות אל אותו מדף , עד שיום אחד באתי, אבל הרוטב לא היה. חזרתי למחרת ושוב הוא לא היה, שאלתי לפשר העניין ונאמר לי שהוא לא יחזור.חיפשתי אחריו בחנויות אחרות, במכולות, אך ללא הועיל. את החודשים הבאים העברתי בעצב קולינרי, עד שיום אחד במכולת ראיתי רוטב חמוץ מתוק של אסם - חשבתי שזה חייב ניסיון - ופסק הדין הוא שזה הרבה פחות טוב מהקנור, אבל במדבר כל קוץ הוא פרח. להפתעתי - הסיפור שב על עצמו ! עם תום הבקבוק הרביעי\חמישי - לפתע אין יותר למצוא את הרוטב על המדפים, באף חנות, באף סופר.

ניסיתי מס' רטבים של חברות אחרות, מקצועיות יותר, כמו אלה עם הילד השמן, או "מזרח מערב" אבל לצערי הרוטב שלהם לא לטעמי, הוא חמוץ מאוד, ובהחלט מורגש שהוא "איכותי יותר" ופחות תעשייתי , אבל דווקא את הטעם התעשייתי אני מחפש.

אני מנצל את  הפלטפורמה הזו כקול קורא לחברות הרטבים (בעיקר קנור!!) דאגו שהרוטב ישוב למדפים!
עד אז מה שנשאר לי זה להתמודד עם החמיצות של הרטבים ה"איכותיים" אבל זה מגיע לרמה שאני מעדיף להשאר רעב :\

תאי פוד

דבר המחבר:
את הפוסט הבא כתבתי ביום רע.
גם לי מותר שיהיו לי ימים רעים, לא?
אי אפשר להיות סלחניים כלפי כולם, אי אפשר לשמוח כל הזמן, לפעמים פשוט מקיאים אמיתות לא נעימות החוצה.
זה היה יום כזה.
מאז אמרו לי שהפוסט הזה לא משהו, שאולי עדיף לא לפרסם, שאולי אני תוקף חזק מדי מקום שמפרס אנשים.
אני לא יודע מה להגיד.
הרי אני רק מספר את מה שהיה, מה שאני הרגשתי בפה, בלב ובמקומות אחרים בהם היה לי לא נעים אחר כך.
תחשבו מה שבא לכם על הפוסט הזה, זכותכם.


ייתכן ובשבילכם אוכל הוא לא יותר מתזונה, דבר פונקציונלי שמכניסים מצד אחד ומוציאים מהצד השני, לא משהו להתעמק בו. אם אתם אכן כך אז לא ברור לי למה שתרצו לקרוא בלוג שמתרכז באוכל.
זו לא הנקודה, למעשה אני לא יודע איך לגשת לנקודה.
בכל זאת, זה יהיה קשה, אבל אני אנסה, בלי נדר.

תמונה שווה לפחות עשר מילים

תאי פוד, באמת, אתם לא אשמים, סה"כ יש לכם פוטנציאל, נשאר רק להוסיף קצת טעם למנה.
לתבל אותה, להוסיף רכיבים שאולי לא חשבתם עליהם, אני מכיר אפילו משחות קארי ורטבים מהסופר שיכולים להקפיץ את האטריות שלכם לרמה הבאה.

אבל כבר דיברנו על זה בעצם, לא?
כמה אכזבות בטעם נודלס אפשר לאכול?
כמה מוקפצים דוחים יערימו לנו על הצלחת?
כמה מרורים עוד נאלץ לעטוף בבוטנים ורטבים כדי להסוות חוסר טעם?
עד מתי בני ישראל ימשיכו לתת את ידם ואת כספם למקומות שמגישים בינוניות לחה?
החיים בארץ הזו מספיק קשים, אין צורך בכישלון של המטבח האסייתי \ אוריינטלי כדי להמשיך לזרוע מלח על הפצעים.
לא ייתכן שמרבית המקומות העוסקים בהקפצה ונודלס יגישו אוכל סוג ב' במחירים מופרזים.
לא יתכן שלרוב המסעדות יש יום רע לאורך כל השנה.
הימים הטובים או הטבחים הספציפיים שלפעמים נמצאים במטבח ושולחים אליך מנה טעימה הם לא סטטוס קוו, ואי אפשר לחיות כל הזמן באזור השלילי. זה פשוט לא מסתדר.
זה לא שבתחומים האחרים כולם כשרונות עצומים, יש כשלונות בכל מקום ובכל מטבח, אבל כנראה שהתחום הקולינרי הזה הוא זה שמושך אליו הכי הרבה בינוניות.
אולי הם נפגשים כולם וצוחקים עלינו, על הדברים שהם מאכילים אותנו, על איך בתפריטים שלמים יש אולי שתי מנות טובות, על איך שמקום מגיש את אותה מנה בשני טעמים שונים, איך אפשר לשלם מאה ש"ח על מנה בינונית ומטה.

הרשו לי לחזור לתחילת הפוסט.
אם הייתי רוצה לאכול אוכל בשביל לשבוע הייתי יכול לדחוף פיתה עם טחינה או איזה חטיף.
הייתי יכול גם לרדת לסופר ולקנות נודלס ולא להשקיע בהם בשום צורה, סתם לבשל ולזרוק עליהם משהו.
אבל לא, אני הזמנתי אוכל ממקום שמתיימר להיות משהו.
והנה הם מוסיפים חטא על פשע, אין להם שירות משלוחים משלהם, המקום עובד עם ספר האוכל.
במקרה הזה כמעט ולא היו בעיות מלבד המתנה יחסית ארוכה לאוכל, אבל זה גם רע, לא?
גם על ספר האוכל כבר יצא לי להתלונן, אבל הפעם מתלוננים על עניין אחר.

אבל מספיק שלילי, תראו איזו תמונה מקסימה ואחריה אני אנסה להיות חיובי יותר.

האגרול היה רגיל, זה אומר שהוא היה אכיל, לא מגעיל, סביר אפילו.
ע"פ החבר ששיכנע אותי להזמין מהם ואכל יחד איתי זה היה יום רע, אבל הימים הטובים לא טובים בהרבה.
אני לא בטוח אם זה דבר חיובי להגיד, אבל היי, לפחות שבענו!

עכשיו ברצינות:
זה לא היה טעים. שום דבר חוץ מהאגרול לא היה טעים.
רק הרטבים שהגיעו שיפרו את האוכל, וכעבור זמן לא רב הייתה לי בחילה.