סאלם בומביי: טאלי צמחוני

מכיוון שבשבעות האחרונים אני נצמד באדיקות למזון צמחוני - בביקורי האחרון בסאלם בומביי הלכתי באופן מתבקש על הארוחה הצמחונית.
על הצלחת היו:

• אורז צהוב
• דאל (נזיד עדשים)
• תבשיל עדשים
• תבשיל אפונה
• ירקות חריפים
• תבשיל חומוס
• כרובית בקוקוס
• חצילים

אחלה צלחת שבעולם, לא ככה?

ארוחה צמחונית של סאלם בומביי

מכיוון שאני פוקד את המקום כבר שנים ואוכל תמיד את הארוחה הבשרית - ישר הרגשתי בחיסרון.
החיסרון לא היה העוף והבקר עצמם (בקר יש לעיתים רחוקות אבל הוא טעים מאוד) אלא הטעמים של הרטבים בהם הבשרים מגיעים: טיקה, קארי ומסאלה עם טעמים חזקים, ייחודיים ומופלאים.

העיקר בסיפור הזה הוא לאו דווקא שחסר לי בשר - אם היה טופו או אפילו ירק כלשהו שמגיע ברטוב של הבשרים הייתי יכול להיות המאושר באדם.
בלי שום קשר למחסור הספציפי, הארוחה הייתה טעימה מאוד, מומלץ.

חדשות טובות מבית סאלם בומביי

לכל מי שהיה עצוב על כך שהמסעדה ההודית האהובה עלינו סגורה בימי שישי - יש לנו חדשות מצויינות!

מעכשיו ניתן למצוא דוכן של סאלם בומביי בשוק האוכל שבמתחם התחנה, בימי שישי, בין השעות 10:00-15:00

הולך להיות תענוג.

סאלם בומביי | אם כבר הודי אז עד הסוף

בוודאי שמתם לב שיש היום אווירה הודית בבלוג.
אם כבר אנחנו במטבח הנהדר הזה, אי אפשר בלי לתבל בפוסט על אחד המקומות האהובים עליי בעולם.

בתמונה מטה תוכלו לראות שתי כוסיות של צ'אטני ולצידן שני לחמי פאפאדאם.
את השאר אתאר לפי כיוון השעון: ירקות חריפים, תבשיל בקר, עוף מסאלה ועוף טיקה, תבשיל כרובית וקוקוס, חצילים וקישואים. במרכז נחה ערימה יפיפיה של אורז שבתוכה מסתתר דאל וגם עדשים ירוקות.

בתאבון!

צלחת עמוסה כל טוב | סלאם בומביי

פוסטים קודמים על סלאם בומביי:

סאלם בומביי | אוכל הודי עם נשמה
סאלם בומביי כשחולים
אוכל הודי, בריאות ומשפחה
לחזור הביתה

סאלם בומביי | פתוחים בחג

סאלם בומביי | פתוחים בחג

התמונה הנהדרת שמתלווה לכתבה זו אמנם צולמה לפני שבוע, אבל סאלאם בומביי פתוחים בחול המועד (היום רבירי - ומחר, למשל) ככה שאפשר לבוא להתענג על כל הדברים האהובים.

יש מצב שאפילו נתראה שם, אבל אתם לא תזהו אותי כי אני אהיה עם כובע.

סתם, אין לי כרגע כובע, אבל רוב הסיכויים שאנחנו פשוט לא מכירים.

בתמונה הנהדרת אתם יכולים לראות עוף בקארי, עוף טיקה ועוף מסאלה, עם אפונה, קישואים, ירקות חריפים, כרובית בקוקוס וקרקר פאפאדום. במרכז יש אורז נהדר, מעליו דאל ומעליו עדשים.
בצד מבצבצת קערית צ'אטני קוקוס ליד פחית ספרייט.
אלה הם החיים הנהדרים.

אם אתם אוכלים כשר בחג אז סליחה מראש ותיזהרו מהמרור.
אבל בלי רגשות אשמה, אנחנו אוהבים את כולם ושכל אחד יאכל החג הזה את מה שבא לו, כי חירות והכל.

פוסטים קודמים על סלאם בומביי:

סאלם בומביי | אוכל הודי עם נשמה
סאלם בומביי כשחולים
אוכל הודי, בריאות ומשפחה
לחזור הביתה

אז תהיו לי בריאים ותאכלו טוב, כי אחרי החג הזה מי יודע מתי יצא לנו לאכול שוב.

שלא לדבר על ימי עבודה קצרים של שבע שעות בלבד במקום תשע.

חירות של ממש.

סאלם בומביי | אוכל הודי עם נשמה

זה פוסט קצר על ביקור קצר ומדהים.

צהריים של יום חמישי (או רביעי?), תופסים מונית מהעבודה כדי לסעוד באחד המקומות הטובים בעיר.
אני לא אכביר במילים על סאלם בומביי (אבל יש לינקים בתחתית הפוסט אז אתם יכולים לקרוא דברים שכתבתי בעבר).

אנחנו מגיעים וכרגיל מתקבלים בחיוך וזרועות פתוחות.
מלבד הלל ורינה גם הילדים נמצאים, עסק משפחתי של אנשים עם לב חם ומטבח מפנק.

על הצלחת שלי: אורז, דאל, עדשים, שלושה סוגי עוף (קארי, טיקה, מאסאלה), תבשיל אפונה, חצילים קלויים, כרובית בקוקוס, ירקות חריפים.
לצד הצלחת יש פאפאד קריספי (ששברתי מרוב רעב ודחפתי מהר לפה עם קצת) צ'אטני מדהים שאי אפשר לאכול ממנו מספיק.

האוכל שלי נגמר תוך דקות, מדהים כמה שזה טעים.

פוסטים קודמים על סלאם בומביי:
סאלם בומביי כשחולים
אוכל הודי, בריאות ומשפחה
לחזור הביתה

טאג'ין: צהריים בהודו \ עוף

בעבר כבר סיפרתי לכם על טאג'ין, מקום נחמד ברחוב המסגר המציע שפע של תבשילים, מנות גריל, תוספות חמות וגיוון יום יומי במנות המוצעות מתוך ויטרינת סירים ענקית.
לאחרונה בטאג'ין צירפו למלאי מנות עוף מהמטבח ההודי, המגיעות לפעמים בצורת פיסות חזה עוף ולפעמים בשיפודים.
העוף מושרה ברוטב טיקה, עשוי על הגריל עד לעסיסיות הנכונה וממתין לבאים, זוהר בצבעים טעימים.

חזה עוף בטיקה, צ'יפס ביתי גדול, אורז לבן.

בביקור הראשון בו אכלתי את המנה הזו (התמונה למטה) העמסתי גם דברים אחרים כדי לא להתאכזב ולהשאר רעב.
תוכלו לראות שם קוסקוס עם ירקות, אורז לבן, תפוחי אדמה צעירים עם רוטב עגבניות, צ'יפס ביתי דקיק, וחזה עוף בגריל.
ברגע שנגסתי בשיפוד הראשון - הבנתי שהיה לי עדיף אם כל הצלחת הזו הייתה מלאה בשיפודים קטנים, אדומים ומדהימים.

קוסקוס ירקות, חזה עוף בגריל, שיפודי צ'יקן טיקה, צ'יפס פרוס לרוחב, תפוח אדמה ברוטב עגבניות כלשהו, אורז לבן.

לסיכום הפוסט הקצרצר הזה. אם אתם באזור המסגר ובא לכם טאץ' הודי (או סתם להעמיס מלא אוכל בסגנון ביתי) אל תשכחו את הטאג'ין, הוא גועש על האש, ממתין רק לכם.
השתיה אגב תעלה לכם אותו דבר בין אם היא בפחית או בבקבוק של חצי ליטר, אז אל תישארו צמאים סתם, חבל.

צ'אנדרה: עסקית ארוחת טאלי, משלוח

אחד מהכותבים בבלוג הזה מתעב אוכל הודי.
הוא לא בדיוק שונא אותו, הוא יותר חושש ממנו, הצבעים, הצורה, בעיקר החריפות.
יש לו עניינים משלו ועל פי המחשבות הפרטיות שלו הוא שולל דברי מזון רבים.
זו היא זכותו, אבל זה גם אומר שהוא לא יבוא איתי למקומות מסויימים, אפילו אם לדעתי הם באמת באמת שווים ביקור.
יש עוד אחד שמוכן לאכול אוכל הודי, נהנה ממנו בגדול, אבל מעדיף ללעוג לצבעים ולמרקמים.
גם איתו קשה ללכת למקומות; גם אם הוא בא ואפילו אם הוא נהנה - הוא יספר בדיחות ויעקם פרצופים.

שלא כמו המקומות ששווים ביקור, יש מקומות שאולי הייתם אומרים לעצמכם שעדיף ללכת למקום אחר, דומה, אם יש מקום כזה בסביבה, אם הוא פתוח, אם הוא קיים. כזו אולי היא גם צ'אנדרה, למרות שלא נעים להגיד דבר כזה על בית עסק.

עוף, ירקות, אורז

ההזמנה מסורבלת משהו, תפריט אחד מראה תמונות אבל לא ממש מספר מה כלול.
תפריט אחר מפרט יותר, אבל לא ניתן להזמין בעזרתו ישירות.
היו עוד כמה כאלה באתרים אחרים, לא כולם אמרו בדיוק את אותם דברים.
הסיטואציה שנוצרה היא שהזמנו עוד מטבלים ועוד לחמים כי לא היה ברור מה כוללת איזו מנה.
אני לא אדם שמתלונן על מטבלים ורטבים מיותרים, אבל רצוי לדעת מה מזמינים, מה מקבלים ומה חסר. במיוחד אם יש אנשים בעלי תקציב מוגבל \ לא בזבזנים שאוהבים לזרוק אוכל סתם.

צ'אטני - כוסברה, מיקסד פיקלס, רוטב לימון מוחמץ

ועכשיו לאוכל עצמו.
הוא היה לא רע. אבל כשאתם שואלים אותי מה הוא אוכל לא רע, התשובה שלי היא בדרך כלל שהוא אכיל, יחסית טעים, אבל לא עשוי באופן מקצועי, מוקפד ובטעמים שאי אפשר לשחזר לבד בבית ואפילו בהצלחה רבה יותר.
מדובר במנה סבירה, לא התמורה הכי טובה למחיר (ביחד למנות במחיר דומה במקומות דומים).
האוכל ההודי ניתן לשחזור בסביבה הביתית באופן די פשוט, צריך את המתכון ואת חומרי הגלם וממש מעט כישרון.
כמו כל סוגי הבישול, מדובר בעניין של אהבה ויש מקומות שאפילו אם הטעמים לא מדוייקים בהם - אתה לא מרגיש זלזול.
צ'אנדרה לא בדיוק מזלזלים, אבל כמישהו שסעד ממטבחם גם ממשלוחים וגם במקום עצמו - אני יכול להגיד בחופש מוחלט שהם מגישים את החוויה ההודית על הצד המרהיב שבה. הם עושים אוכל משביע, טעים בדיוק במידה הנכונה, לא מעבר לזה. מספיק טעים כדי שלא תצאו החוצה בזעם, לא מספיק טעים כדי שתחלמו על המסעדה בלילה. זהו פתרון לעת מוצא.

אם אתם נמצאים ברחוב ריב"ל, או באזור יד חרוצים, או ברחוב המסגר או שם בסביבה, ובא לכם אוכל הודי אז באמת, לכו על זה.
אם בא לכם להזמין משלוח ממקום זול שנותן מגוון ממש גדול אז באמת, לכו על זה.
אם בא לכם לסגור פינה עם תבשיל, משהו מגולגל במשהו, לגוון טיפה את הדברים הרגילים, אז באמת לכו על זה.
אם אתם רוצים אוכל הודי שיגרום לכם להתלהב בצורה חסרת רסן - יש מקומות אחרים.
אגב, צאנדרה סוגרים יחסית מאוחר, אז באמת, אם אתם שם - לכו על זה.

משלוח \ עסקית \ טנדורי

החמגשית העליונה מכילה עוף קורמה, התחתונה עוף טיקה מסאלה

רבים הם הימים בהם אני רוצה לאכול אוכל הודי לארוחת צהריים ובכלל.

אמנם לא כולם מסכימים על המטבח ההודי, אבל מי שמתאהב בו כבר לעולם לא יוכל עוד לסרב לו.

רצה היקום והחלט במשרד להזמין את העסקית של טנדורי.

אם אתם קוראים ותיקים, בוודאי תזכרו אותם מסיקורים קודמים שלי, אם לאו - הנה פוסט אחד על טנדורי, והנה עוד פוסט טנדורי.

העסקית מגיעה בדמות חמגשית שלוש תאים, באחד אורז בשמתי עם תפוחיד אדמה מוקפצים, באחר תבשיל עדשים (דאל), בשלישי מנת העוף (יש גם אלטרנטיבה צמחונית וזולה יותר) ומגיע גם לחם נאן (שהיה יכול להיות צ'אפאטי אילולא היה מעט נפוח באחד הצדדים).

מחיר העסקית הבשרית הוא 35ש"ח, בעוד האופציה הצמחונית עולה שנקל פחות.

יש גם אפשרות לרול עוף טיקה או רול קבב כבש ב28ש"ח (עם מטבלים), עסקיות מרק ב20ש"ח (עם לחם בלבד) ועסקית שניצל עוף (מעט תמוה) ב25 שקלים.

וכעת לסיכום הארוחה:

• תפוחי האדמה המוקפצים הוקפצו עם פלפלים, טאץ' לא רע.
• אותם תפוחי האדמה היו בחציים לא מוכנים מספיק, כך ציינו רוב הסועדים.
• עוף הטיקה היה פחות מוצלח מהקורמה. הטעם של הטיקה היה מעט מוזר בעקבות תיבול שהוביל למחוזות שונים מהצפוי, בשונה מפעמים אחרות שטעמתי רוטב טיקה מסאלה בטנדורי ובכלל.
• עוף הקורמה היה מושלם.
• האורז היה חסר טעם לחלוטין, אף על פי צבעוניותו (מזל שהיו טעמים אחרים לערבב איתם).
• הדאל היה מעט סמיך ואף שנמצא כראוי בעיני רוב הסועדים הוא לא היה טעים כמו הדאל בסלאם בומביי ואפילו לא כמו זה בסאב קוץ'. מה שבטוח הוא שהוא היה פחות טעים מהדאל שאני עושה בבית. שוב, הכל עניין של תיבול.
• למרות שהחמגשית נראתה קטנה, בסופו של דבר התפוצצתי, וסועדים אחרים שאינם מורגלים באכילה מופרזת אפילו לא הצליחו לסיים.
• ביחס למחיר מדובר בארוחה לא רעה, גם מבחינה כמותית וגם מבחינת טעם שהיה לא רע בסופו של דבר. ייתכן ואם לא הייתי חולק את העוף שלי עם המסאלה הייתי מרוצה אף יותר.

מומלץ בהחלט לנסות.

גם עניין הרול נשמע מעניין ואחקור אותו בעתיד.

הייתי מעדיף לו היו יותר אפשרויות לבחירה, יש להם תוספות לא רעות שלא קיימות בעסקית הזו.

המבחר המצומצם אכן פוגע בגרגרנות אבל זה פתרון לא רע לארוחת צהריים הודית מוצלחת בגבולות המשרד.

אפילו המשלוח שהגיע בעזרת משלוחה לקח בדיוק שבעים דקות - כמו שציינו מראש וללא אכזבות מיותרות.

טנדורי: אוכל אחלה, כל השאר חרא

אני חושב שכבר ציינתי בפוסט קודם עד כמה רע לבצע הזמנות דרך ספר האוכל.
זה לא רק אני. כל מי שחווה את השירות שלהם יודע שמדובר בטלפנים שלא מכירים את המסעדה, ולכל שאלה מחייגים לסניף ולא תמיד מבינים את מה שאומרים להם בסניף או את מה שהמטלפן אומר.
מדובר גם בשליחים שלא תמיד יודעים איפה אתה נמצא, איך להשיג את המוקד, מה קורה בעולם האמיתי וכו'.
הקומבינציה לעיל יכולה להוות גיהנות כשאתה ממש ממש רעב, וגם כשלא.

במקרה הזה ביצענו הזמנה דרך משלוחה, אבל טנדורי אשר לא מבצעים את משלוחים בעצמם נעזרו בספר האוכל כדי להביא את האוכל עצמו אלינו.
באתר של משלוחה כתוב שהמשלוח עולה 14-20ש"ח בהזמנה טלפונית, ו-10ש"ח בלבד בהזמנה דרכם.
ספר האוכל בחרו לחייב אותנו ב20ש"ח (כמובן), וגיליתי זאת כשהתקשרתי לוודא שהכל בסדר (בהתבסס על ניסיון העבר). הובטח לי שהטעות תתוקן. כמובן שכשהשליח הגיע שום דבר לא תוקן, ונאלצנו להסתכל עליו בעודו קורא שוב ושוב למוקד שלו, ומתעלמים ממנו, עד שבחורה צעקה עליו שיחכה שניה ומה בוער לו.
הבחורה טעתה בפעם הראשונה שהוא שאל אותה, ובפעם השניה היא אמרה "אה, כן, תוריד להם עשרה שקלים".

הפסקאות למעלה מתמצתות את החלק של המשלוח.
מה שיבוא עכשיו אמור להסביר לכם למה לא כדאי לכם להזמין מטנדורי, אם אתם סומכים על המילה שלי.
למעשה, גם כל החלק למעלה היה אמור להרוס את החשק.

פירוט ההמזנה:

טנדורי רוטי  - ₪12  + נאן - ₪12
שני הפריטים הנ"ל רשומים יחד מכיוון שאין לי שום דרך לדעת מה מהם הוא מה.
למעשה רק אנשי המסעדה יכולים להעיד, מכיוון שהיו הבדלים בודדים. קודם כל הגיעו שני פריטים מאחד מהם, השניים הללו היו יותר לעיסים, ומאורכים, בזמן שהעגול יותר היה בודד וטיפה יותר קראנצ'י.
מכיוון שבעבר התנסיתי במספר מתכונים של נאן, רוטי, צ'פאטי ועוד, אני יכול להעיד שהצורה של הלחם, המרקם שלו, הקראנצ'ות והעובי משתנים בהתאם למי שמוסר לך את המתכון, למי שמכין אותו, ולאילו כלים עומדים לרשותו באותו הרגע ע"מ לאפות \ לטגן את הלחם.
במסעדות הודיות רבות ישנם בלבולים גם כאשר ישנם אנשי צוות שלא מכירים את המזון או השמות, או סתם לא טובים בלמלצר. קורה שתקבל פאפאדם במקום לחם, וההיפך.

עוף טיקה - ₪69
עוף הטיקה יבש במקצת. הוא עבר השרייה ברוטב והכנה ע"ג שיפודים. היו בו חורים יפים ועגולים באמצע שיעידו על כך. הוא היה טעים, החתיכות היו גדולות, אם כי לא היה הרבה מהן ואיתן בקופסה קטנה הונחה ערימה גדולה מאוד של בצל חתוך לשערות דקות שהסריחו את החדר ברמות לא הגיונות.
 

אכלתי רק מהחתיכות שלא נגעו בבצל, והסריחה הייתה רבה

רוגן גושט - ₪76
מנת בשר כבש ברוטב, כאשר הכבש אמור להיות בסגנון קשמירי קלאסי.
הבשר היה טעים, והרוטב גם כן. לצערי לא הייתי מסוגל להבדיל בסוג הבשר. החיך שלי כנראה לא רגיש מספיק וגם הרוטב היה בשילוב כזה של עושר וחריפות שלא הייתי מסוגל להבדיל אפילו אם זה היה סוס.
החלק הרע בסיפור היו העצמות ששחו בחופשיות (או הוצמדו לבשר) ברוטב הסמיך והכהה. הוצאנו את כל הגדולות אחרי גישוש וחיפוש, אבל בסופו של דבר כמעט שברתי שן על אחת קטנה שהייתה עטופה בשומן שהתחזה לבשר.
המנה אגב הייתה קטנה. סבבה, זה היה בשר כבש, אבל במחיר כזה אפשר להשיג הרבה מאוד ממנו.

הוא לא שמן, פשוט יש בו עצמות גדולות

גובי אלו - ₪44
ברוב המקומות המנה נקראת אלו גובי, כאשר אלו זה בעצם תפוח אדמה, וגובי היא כרובית.
המנה הייתה טעימה, אם כי תפוחי האדמה היו בדיוק על הגבול הקשה של הבישול (אפילו שהקוביות היו קטנות יחסית) וקליפתם עדיין הייתה נוכחת, ולא בקטע טוב. בדיוק כמו בכל המנות הקודמות - היה טעים, אם כי המנה הייתה קטנה.

מזל שהיה קישוט, אחרת היינו נשארים רעבים

את האורז הכנו לבד, מכיוון שמסעדת טנדורי לא מאמינה בלהכניס אורז לתפריט שלה. הוא קיים שם, אבל לא כתוספת אפשרית, והוא בהחלט לא מגיע עם המנות הרגילות.  יש מעט אורז במרקים המכילים אורז, יש מנות עם עוף\כבש על בסיס אורז, ויש שלוש מנות אורז הנעות בין 29-49, עם קפיצות של 10ש"ח בתלות תיבול וכמות הירקות. שלושת המנות האלה, בדיעבד, הן ה"תוספת", ועל כן הן כה זולות [קריצה קריצה].

אם הגעתם עד כאן אז כנראה שאתם אוהבים לקרוא ואני אספר לכם עוד. המנות, כמה המנות היו קטנות. זה לא אנושי להוציא ממסעדה מכובדת שלוקחת כ"כ הרבה כסף בעבור האוכל שהיא מכינה מנות כ"כ קטנות. זה לא הגיוני, זה פשוט לא מסתדר בראש. במקומות אחרים הולכים לפחות על קופסאות גדולות שבתוכן מסתתרת כמות קטנה של אוכל. מקומות אחרים יוצרים מארזים ממותגים שבתוכם חלל גדול, מקומות אחרים לפחות עושים איזשהו מסך עשן כדי לבלבל. כאן הכלים היו קטנים. כל המנות הוגשו בכלים בני אותו גודול, בלי הבדל במחירים.

זה לא שלא שבעתי, הכמות הייתה מספיקה לזוג (אם כי באמת היה די הרבה אורז ביתי מעורב בכל העסק), אבל הסכום הזה, 223ש"ח לפני טיפ, הכמויות הקטנות יחסית והקופסאות הקטנות האלה, הסיפור עם דמי המשלוח המורכבים מדי וזה עוד לפני שסיפרתי לכם שהמסעדה לא עונה בטלפון והחבר'ה של ספר האוכל לא יכלו לענות לבקשה הפשוטה שלי להוסיף קצת צ'אטני בצד. כן, היה צ'אטני במשלוח, שמו אותו במארז לכאורה מבלי שנבקש למרות שכן ביקשנו. הנציגה של ספר האוכל לא ידעה בכלל מה זה צ'אטני, האם אפשר להשיג אחד כזה, והיא גם אמרה שבדקה (היינו על המתנה בשיחות האלה יותר משבוע של טלפונים לביטוח לאומי), אבל אמרו לה שאין צ'אטני במסעדה והם לא מתעסקים בזה.
בסופו של דבר היו שלושה מיכלים פיצפונים של צ'אטני, שלושה סוגים, אחד מתוק, אחד קלאסי מהסוג החמצמץ עם הכוסברה, והאחרון היה חמוצים מגוונים. אני לא בטוח אם הם הגיעו בגלל שהזמנו מנות לחם, אבל אם כן - מן הראוי שהיו מגיעות כאלה עם כל מנת לחם, ז"א שהכמות הייתה בהתאם, כי הלחמים היו שלושה, והמארזים היו בכמות ובגדלים של לחם אחד.


מה מילות הסיכום שלי לסאגה?
223 ש"ח היו אמורים להיות יותר מתגמלים, זה בטוח.
האוכל היה בסדר, היו היה סבבה לגמרי, אחלה אפילו, גובל במצויינות חוץ מהקטע של הבצל המסריח והעצמות שאפשר בקלות למות מהן או להשאר בלי שיניים.
תלמדו לא להזמין דרך ספר האוכל ולא לאכול במקומות שלא יודעים לתת קצת יותר תמורה לכסף.
באמת, חופן אורז בצד לבן אדם, אריזות ראויות או לסירוגין מזיגה ביד נדיבה \ מארז גדול יותר וטנדורי היו חוסכים לעצמם ביקורת שלילית ואלף תלונות בפני כל מי שיעז לשאול אותי אם שווה להזמין מהם, מהיום ועד סוף חיי.

את הלחמים לא צילמתי, וגם את המנות לא התאמצתי לצלם יותר מדי. הייתי רעב. הלחמים היו הפריט היחיד שלא הצלחנו לסיים. הם גם היו היחידים שנתנו ערך מלא לכסף. בגלל זה בעצם גם חשוב לי להמחיש עד כמה המטבלים לא הספיקו ללחם. שלושה לחמים (ייתכן בגלל טעות אנוש) וכמות מטבלים שבקושי הספיקה ללחם אחד.