מתכון לצלי

פשוט, קל, מהיר - וטעים מאוד.

1. צריכים בשר. סינטה עדיף אבל אם הממון לוחץ אפשר להסתפק בנתחים אחרים
2. מכינים "ציפוי" - מערבבים שמן זית, הרבה שום, קצת חרדל, הרבה גבינת פרמזן ואפשר גם פירורי לחם, אורגנו בנדיבות רבה, מלח ופלפל. - אין כמויות, לפי העין. מנסים. לא טעים - מכינים עוד צלי. (זה יצא טעים אבל, השאלה רק כמה)
3. אם יש על הבשר גוש שומן ענק או משהו דומה כדאי להיפטר ממנו לדעתי
4. מצפים את הבשר בציפוי, אם הוא יצא יבש מידי אפשר להוסיף שמן זית כמובן.
5. מכניסים את הצלי לתנור, חום 180-200 ל7-8 דקות והופכים לצד שני לעוד 7-8 דקות, לאחר מכן מחלישים קצת את החום, 160, ומשאירים עוד 10-15 דקות, או אם ממש לא אוהבים בשר אדום אפשר 20 דקות (להזהר שלא יותר מידי, חבל).
6. מוציאים, נהנים.

לרוב יש שאריות לציפוי - טעים מאוד מאוד לקחת פיטריות, להוציא להן את הרגל ולמלא את הפנימה שלהן בציפוי - זה אפילו טעים יותר מהצלי עצמו. ואני גם אוהב לחתוך בצל לפרוסות דקות ולהעביר אותן קצת דרך הציפוי ולפזר בתבנית - אבל זה צריך להתבשל בנפרד מהצלי כי צריך יותר זמן או חום יותר גבוה כדי להישרף קצת , כמו שצריך.

בהצלחה.

אוליב: פסטה מלנזנה

מנת המלנזנה של אוליב (חציל באיטלקית) הינה המנה היחידה שאני אוכל שם.
לא כי השאר חלילה לא טובות, פשוט המנה הזו כ"כ מוצלחת שלא ראיתי צורך לנסות שום דבר אחר - למעט פעם אחת שבה אכלתי גם את המלנזנה וגם כריך.

התיאור שלה הוא פשוט מאוד: "פרוסות חצילים קלויים ברוטב עגבניות פיקנטי בתוספת מוצרלה ופסטו".

באמת תמונה מקסימה אבל המנה הזו אינה מדוייקת

כל העניין באוכל טוב הוא שאמור להיות דיוק. ישנן כמויות שצריך לשמור עליהן, יחסים שצריך לעמוד בהם, אוכל הוא לא סתם השלכת דברים לתוך הפה.

הפוסט הזה הוא תלונה, והכל החל למעשה בטלפון מהמסעדה.
בשיחה שללו את כל סוגי הפסטה שהזמנו ואמרו שבגדול יש אפשרות אחת או שתיים.
כולם החליטו לשנות את ההזמנה שלהם לפוזילי, אתם אולי זוכרים את השם של הפסטה מהפרק ההוא שקריימר הכין בובה של ג'רי מהפסטה הזו, וכהגדרתה היא מסולסלת, דמויית ביסלי גריל.
הפסטה שקיבלנו אמנם הייתה מסולסלת, אבל זה לא פוסילי.
נכון, בצק רטוב הוא בצק רטוב, אבל כשמבטיחים צריך לקיים.

תלונה שניה:
פיסות החצילים שאמורות היו להיות ברוטב עגבניות.
זה לא קרה. במנה שלי בקושי היה זכר לרוטב עגבניות.
במנה הזהה לחלוטין של עדי שישבה צלידי היו אולי שלוש עד ארבע כפות של רוטב עגבניות.
האוכל היה טעים, אבל זה לא היה הטעם הרגיל של המנה, זה שאני מקבל כבר כמה שנים שוב ושוב בכל הסניפים שלהם.
אחידות היא חשובה.
לא ייתכן שלי יש מנה אחת, לזו שיושבת לידי יש מנה דומה וכשאכלתי באיזה לילה בסניף בלונדון מיניסטור (לפני שבועיים) קיבלתי מנה אחרת.
האוכל אמנם היה מצויין, אבל הוא לא היה עצמו.

תלונה שלישית:
קופסאות הפלסטיק בהן הגיעה הפסטה היו מלאות למחצה.
במילים אחרות זה אומר שהן היו חצי ריקות.
כמות הפסטה הייתה טובה דווקא, לא רעה בכלל, משביעה על גבול המפוצצת.
להבדיל מהכמות שיושבת טוב בבטן, הכמות במארז לא ישבה טוב בעין. משלוחים אחרים שהזמנתי מאותו מקום היו מלאים יותר, גדולים יותר, עמוסים יותר.
שוב, זה טוב, אבל יש אבל.

תלונה רביעית:
פירורי הפרזמן.
השכלנו לבקש הרבה מהם בצד. עובדי המקו נאותו לבקשה ושלחו ביד נדיבה.
הם היו יבשים כאילו היו פירורי לחם.

הרשו לי לסכם:

• לא היו סוגי הפסטה שביקשנו, הפסטה החלופית לא הייתה מהסוג שהזמנו
• יש אוכל מצויין אבל הוא לא בדיוק הוא
• יש כמות ממש טובה אבל פחות מהרגיל
• הפרמזן יבש

חוץ מזה הכל היה מצויין.

הפעם יש צורך להבדיל בין דרישות של מבקר מסעדות לבין דרישות של אדם רעב שהזמין פסטה למשרד.

האוכל היה מצויין, המשלוח הגיע לפני הזמן, הכמות היתה מדוייקת. עם זאת, הארוחה סבלה מאי דיוקים שצרמו מעט.

עכשיו רק נשאר לכם להחליט אם אתם יותר רעבים או יותר אנינים.

קופי בר: משלוח עסקית פסטה

הארוחה הזו עדיין טריה לי בפה, למעשה יש עדיין על השולחן פירורים שלה.

רק אתמול דנתי עם עצמי בנושא של אוכל בקיץ וכמה קשה לחשוב על אוכל כשחם בחוץ.

גם היום העבודה והחום גרמו לי לא לרצות ללכת ולתור אחר מזון לארוחת הצהריים שלי, הרי למי באמת יש חשק להזיע ולהתייאש ברחובות הצחיחים והבודדים.

לכן, כשפתאום שאלו אותי אם אני רוצה להצטרף להזמנה מהקופי בר שמחתי מאוד.

התגובה הראשונה שלי למעשה הייתה זועפת, אבל אח"כ כשהבנתי שאין לי אפשרויות אחרות - נעניתי מהר לפני שיזמינו בלעדיי.

הסיבה לסירוב הראשונה הייתה כי אני לא באמת אוהב את הקופי בר.

זה לא שאני לא אוהב אותו באמת, אבל בנקודות ההשקה בינינו לא באמת התרשמתי. 

למען האמת בכלל לא ביקרתי שם, השתמשתי כמה וכמה פעמים בשירות המשלוחים שלהם להזמין אוכל בצהריים ובערב ולא היו לי חוויות מטורפות במיוחד, רק אוכל רגיל, עשוי טוב אבל ללא הברקות.

ארוחה משתלמת או עקיצה מושלמת?

הפעם בחרתי עיקרית פסטה בעלות של 49ש"ח אשר מרכיביה היו:

• סלט + רוטב ויניגרט
• לחמניה + חמאה
• פסטה פנה פומודורו + פרמז'ן
• לימונדה
• מאפין

הסלט היה רענן, קליל, עם שבבי סלק ועלי בייבי לצד חסה טריה.

רוטב הויניגרט היה חריף בחמיצותו מה שהפך אותו למוצלח מהרוטב הממוצע. היה לו פאנץ' ואנשים אף התלוננו על ריחו החריף. 

הלחמניה הייתה עם דגנים בתוכה, בגוון חום ובטעם שהשאיר חשק לעוד, טבלתי אותה בחמאה הרכה וליקקתי אצבעות. הפסטה הייתה מבושלת יתר על המידה אבל הרוטב שלה היה מצויין.

הלימונדה היוותה ליווי נהדר לארוחה.

הלחמניה והמאפין היו לי לעזר רב בניגוב הרוטב שהצדיק ניגוב בסוף הארוחה.

הארוחה הזו בהחלט שווה 49ש"ח, במיוחד לאור התמחור המוגזם שיש כיום לכל דבר. זו ארוחה עסקית במחיר משתלם.

המדד האישי שלי לפסטה לוקח בחשבון את היכולת שלי לשחזר את המנה בבית. סגנון הרוטב שלי שונה מזה של הפסטה אך שוב, מדובר ברוטב שבכלל לא איכפת לי לשלם עליו ולכן אני מרוצה. הוא לא היה מימי, הוא היה סמיך ועשיר הן מבחינת הטעם והן במרקם.

בד"כ אני לא משתפך על פסטה או אפילו על אוכל אלא אם מדובר בניצחון גורף. כאן מדובר בארוחה טובה, פשוטה, משתלמת, סך רכיבה אמנם בסיסיים, אבל יחדיו וביחד עם רעב של צהריים זו הייתה סגירת פינה משכמה ומעלה.

מאפיית לחמים

רשימת קניות:

1. לחם דגנים מלא 16.0 ₪
2. לחם כפרי צרפתי 18.0 ₪
3. שש יחידות מאפה "מקל גבינה"  5.0 ₪ האחד + שישי חינם
4. לחמניית שוקולד 4.0 ₪
5. פוקצ'ה  14.0 ₪
6. שתי פוקצ'ות גרעינים  12.0 ₪ האחת
7. עוגיות פרמז'ן

אני לא בטוח כמה עלו עוגיות הפרמז'ן אבל הכל ביחד יצא כמאה ושלושים שקלים חדשים.

הביקור הזה למאפייה התרחש ביום ראשון בערב, קצת אחרי העבודה, הבטן הייתה ריקה והעיניים גדולות.

אני לא יודע אם טיול לשם על בטן מלאה היה מניב תוצאות שונות בהרבה.

בשניה שנכנסים הריחות והמראות פשוט מסחררים, ישר מתחשק להעמיס עוד ועוד. גם לקראת שבת מומלץ לבוא ולראות את החלות הקלועות עם הדגנים השונים למעלה לצד לחמים אחרים שמופיעים בשאר השבוע.

גרגרים וזרעונים, מלח גס ושימון מעל, תענוג בפה

אני לא בטוח מה קורה בכפר בצרפת, אבל אחלה לחם

מלא לחם, לחם מלא, מלא בדגנים, איזה טעים

קל להתאהב בה במבט ועוד יותר קל בביס

מדהימה גם ללא פלאש וגם כאוכל בפני עצמה

מלח גס, שמן, ביסים גדולים

יאמי בנשמה

לחם הוא סוג של תענוג אם ניגשים נכון ליצירה ולאכילה שלו ובמאפיית למים כל מוצר פוגע בול.

אני לא יכול להתחיל להצדיק מאפים במחירים שאינם עממיים - אבל אם באמת בא לכם להתפנק עם מוצר מבוסס בצק אז לחמים מספרים את הפתרונות.

אני בהחלט לא רץ בכל יום לקנות לחמים במעל ממאה ש"ח, אבל אולי הייתי צריך לעשות את זה אם הייתי רוצה להפוך לגוש בצק מהלך שמבזבז את המשכורת שלו עם פוקצ'ות עם דגנים או עוגיות או לחמניות.

לכל אחד יש את השיקולים שלו, אבל באמת שאם אתם רוצים לחם טרי ואיכותי אז לא צריך להרחיק.

עלילות לזניה ביריד האוכל

בימי חמישי ושישי בכל שבוע התפתחה בדיזנגוף סנטר מסורת יפה של יריד אוכל.
ביריד האוכל ניתן למצוא שלל דוכנים שמגישים סוגי אוכל מגוונים - ניתן לטעום מהמטבח הטריפוליטאי, התימני, הברזילאי, האיטלקי ועוד - כל זאת תחת חממה סטרילית, ובמחירים הוגנים ברוב המקרים.
קפצתי לשם לכמה סידורים בסופשבוע האחרון, והחלטתי לדגום את הדוכן האיטלקי.
היה ברור לי שאני לא מעוניין במשהו שאני יכול לייצר בבית במהירות כמו פסטה פנה\ספגטי ברוטב כלשהו, אלא כדאי לקחת משהו שדורש יותר מאמץ ומיומנות הכנה.
בשל כך החלטתי לדגום את הלזניות במקום - שמצריכות זמן הכנה ממושך יחסית, וכמו כן תנור תקני.

מנת לזניה עולה 25 ש"ח, ואם לוקחים 3 אז זה יוצא 50 ש"ח במקום 75 ש"ח. לא ניקח? בטח שניקח..
להלן דירוג 3 הלזניות שטעמנו :

3. לזניית תרד - האמת שהתלבטתי בין הלזניה הזו ללזניית הבולונז, אך החלטתי לחרוג ממנהגי הקרניבורי להעדיף את מה שיש בו בשר ולתת צ'אנס לתרד, שנוכחתי שאפשר לעשות עימו פלאים, עם קצת טיפול נכון.
לאחר טעימה נוכחתי לדעת שאולי טעיתי בבחירה.
התרד היה אומנם בכמות נדיבה אבל המרקם שלו היה בעייתי, הוא לא היה טעים, ושכבות התרד לא ממש התמזגו עם דפי הלזניה.
לא נוצר חיבור בין 2 הרכיבים, והמנה הדי נדיבה אכזבה.

2. לזניית עגניות ומוצרלה - כאן המרכיב הדומיננטי היה העגבניה. למרבה הצער היא הייתה יותר מידי דומיננטית. המוצרלה לא הורגשה במנה, ואני לא בטוח עד עצם היום הזה שהיא הייתה קיימת בכלל. אני מאוד אוהב עגבניות באופן כללי אך הן לא יכולות להחזיק את המנה לבדן.

1. לזניית 4 גבינות - לאחר 2 האכזבות הראשונות התפנינו לטעום את מה שנשאר - לזניית 4 הגבינות. לא היה לי ציפיות גדולות מהמנה הזו לאור 2 ניסיונות העבר הקרוב, ולאור העובדה שבאופן כללי אני לא ממש משתגע על הגבינות.
המנה הזו הייתה קטנה יותר מ2 הלזניות הקודמות ופחדתי לצאת מופסד פעמיים - גם מבחינת הכמות וגם מבחינת האיכות.
למרבה ההפתעה הלזניה הזו הייתה הרבה יותר טעימה מ2 הקודמות. 4 הגבינות - אני מניח שאלה היו כמו בלזנית 4 גבינות סטנדרטית - קוטג', שמנת, גבינה צהובה ופרמז'ן - השתלבו נהדר אחת עם השניה, ועם הלזניה, ויצרו מנה שהיה פשוט כיף לאכול.
חבל רק שהמנה הייתה כאמור קטנה יחסית, אבל כנראה שהייתה פה פשרה של איכות על חשבון כמות מצד המכינים.

היו עוד לזניות מסקרנות בדוכן כמו חציל ופרמזן, שהייתי סקרן עליהן ולא יצא לי לטעום הפעם.
סך הכל 2 אנשים הצליחו לשבוע ממנות שעלו ביחד 50 שקל - בהחלט תמורה יפה לכסף.
בפעם הבאה שאני מחליט לדגום את הדוכן הזה - 4 הגבינות הוא באנקר בטוח. לגבי 2 הלזניות האחרות שאקח? אולי 12 גבינות זה לא רעיון רע כל כך..