חומוס אבו מרון | מנחם בגין 48

הכל התחיל בציפיה ארוכה.

החבר'ה שבאו לפתוח את חומוסיית אבו מרון (שבחיפה נחשבת למיתולוגית) כאן בתל אביב נתקלו בקשיים.

במשך כמה ימים אפילו אפשר היה לראות אותם יושבים מבואסים בסניף וממתינים לרשיונות כלשהם.

הייתי יוצא להפסקות סיגריה ושואל אותם מתי פותחים והתשובה הייתה שוואללה ממש עוד מעט.

אחרי זה היה השלב של האזהרות.

ביום הראשון שלהם מלא אנשים חזרו וסיפרו סיפורי אכזבה מרים. הפיתות קרות, החומוס מבאס, כל מיני עלילות.

אבל אני בתור אכלן ותיק יודע שלא סומכים על טעמים של אחרים וגם שלכל מקום מגיעה תקופת הרצה, עד שמוצאים את כל הטעמים הנכונים, שהשירות מתיישב כמו שצריך, שעובדי המטבח מתרגלים וכו'.

בסוף היה השלב של הטעימות.

בהתחלה היה סביר, לא נפילה ולא סוף העולם. אחרי יום יומיים עוד טעימה ופתאום הכל משתפר.

בין לבין נקודת האור הייתה הפול. הפול אצל אבו מרון התל אביביים תמיד מנצח ובגדול.

מעל זה, בנוסף, מנת צ'יפס הבית, המפורסמת מחיפה, צ'יפס שמנים ויפים בטיגון כפול, עם קצת חריפות ושום לימון, הרבה פטרוזיליה מעל והבזק של סומאק, רק הריח שלו יכול להרוג, והטעם הוא זה שמביא את הגופה לגן עדן.

יצא שאני אוכל שם לפחות פעם בשבוע, הרמה מספיק גבוה כדי לא להרחיק לכת עד המתחרים (אפילו שיש רבים וטובים).

בגדול, אחלה חומוסיה, לאוהבי היציקה האוורירית עם כמויות השמן הנדיבות, בטמפרטורת החדר כשהחימום מגיע מהגרגירים והפול. רטבי הבית (פלפל ירוק חריף ושום לימון - כאשר הדגש הוא בעיקר על השום) משדרגים כל דבר ללא היכר, אפילו אם תרימו אבן מהרצפה היא תהיה טעימה ברמות.

הפיתות שלא כמו שציינו החברים המלעיזים - תמיד טריות ורכות, לפעמים גם עושים להן מכת חום קטנה (שניה או שתיים) לפני ההגשה, בשבל הפינוק.

אבל חלאס עם הדיבורים, בואו תראו איזה תמונות צילמתי מאז הפתיחה ועד היום.

אתם עוד תלקקו את המסך.

כתובת: מנחם בגין 48, תל אביב.

תמחור: עממי

ניקיון: יסודי, מצוחצח ומבריק

שירות: מחוייך, מפנק, זוכרים לקוחות חוזרים

תפריט: בסיסי, מנות חומוסיה קלאסיות

פיצה נקניקים | פרסקו, חיפה

בחמישי האחרון הגעתי עם חברים לחיפה.

חלפנו בדרך באזור השווארמות, המקום הקסום הזה בו כל חנות היא שווארמיה וכל אחת נראית טובה מהשניה - אבל היעד שלנו היה טיפה מרוחק משם והיינו עסוקים, כך שהקסם לא קרה, לא נאכלות שווארמות באותו ערב.

כשהתפנו לנו כמה רגעים פשוט צעדנו אל הלא-נודע בחיפוש אחרי משהו לנשנש.

הגענו לפיצריה פתוחה שנראתה ריקה, במקררי השתיה לא הייתה שתיה (היו שם מגשי פיצה בהמתנה לגורלם).

החברים הצמחוניים הזמינו פטריות וזיתים, ואילו אני שרציתי לטעום מוות של חיות על שפתיי - הזמתני פיצה עם נקניקים: בייקון, האם וגם פפרוני.

פיצה אישית עם פפרוני, בייקון והאם.

הפיצה הייתה פשוטה, מעט שמנונית, עם זכר בלבד של רוטב עגבניות, ועם זאת השומניות של הבשרים הרטיבה אותה בדיוק למידת העסיסיות הנכונה.

זו הייתה פיציה בסיסית עם טוויסט מיוחד, עם בשרים טעימים יותר מדומיהם שאכלתי בתל אביב, בפיצריות יומרניות.

בסה"כ חוויה מאוד מאוד נעימה.

פרסקו היו בהחלט פתרון לא רע לקבוצה של רעבים עם תקציב מוגבל יחסית.

מחיר: 38ש"ח

מקום: מעוצב, מסודר ונקי

יחס: אדיב ושירותי

שיפור: צריכים יותר שתיה במקרר

גזר דין: בהחלט הייתי אוכל את הפיצה הזו שוב

הקליקו כאן בכדי לקרוא פוסט זה באנגלית

אבו שאקר, חיפה.

קודם כל התנצלות:

התמונות לא מסודרות בזווית צפיה נוחה.

אני יודע, ניסיתי, אבל משום מה המערכת מתעקשת למצב אותן דווקא בזווית הזו.

אין מה לעשות, אי אפשר להתווכח עם מחשב, רבים וטובים ניסו ותראו מה קרה להם.

אם אתם בסדר עם זה אז יאללה, בואו תכניסו קצת חומוס לעיניים שלכם.

החמוצים היו אחלה אבל העגבניה הייתה ממש ממש טובה

ובכן, זה היה יום של טיולים וסיבובים.
הגענו לחיפה עם הפנים בין הידיים (מרוב עייפות) ואחרי סידורים מרובים הגיעה שעת הצהריים ותרנו אחרי המלצה של חבר אל חומוס אבו שאקר הממוקם בנוחות בשדרות המגינים 29.
אני מקווה שכולם כבר שמו לב שאנחנו מוסרים כתובות של מקומות בהם ביקרנו בתחתית הדף, ניתן לראות את הכתובת וכשמקליקים עליה גם להגיע לאזור בגוגל מפות.
המקום היה עמוס והתיישבנו במקום צמד שבדיוק סיים.
צריך לציין שיש עוד חומוסיות והן די צמודות (ועוד המון מקומות מגוונים מאוד על הרחוב) ובדיעבת נאמר לי שגם אלו הצמודות מומלצות, אך הפעם כאמור הלכנו בעקבות המלצה מסויימת.
אל השולחן הגיעה צלחת עם חמוצים, עגבניה פרוסה ובצל. אחלה דרך להתחיל ארוחה.

פיתות שטוחות וכו'

אל השולחן הצטרפו פיתות מהזן השטוח והדק.
הן היו מספיק טריות וטעימות כדי שלא נתלונן עליהן.
בשלב הזה לקחו את ההזמנה שלנו, השירות היה מעט מבולבל אבל מאוד שמח ולבבי.
אחרי כמה זמן לקחו את גם ההזמנה של השתיה.

הבורגול מימין והמגג'רה משמאל (בשביל האשכנזים)

אחרי דקות מספר השולחן אירח עוד שתי צלוחיות, הפעם בורגול ומג'דרה.
שני התבשילים היו עמוסי בצל כך שאפילו לא שקלתי לרגע לנסותם.
אני יכול להעיד בכ"ז שהריח היה מצויין וגם מראה העיניים היה לבבי.
אגב, התוספות הכיפיות הן כנראה מה שהופך את מנת החומוס לטיפה יותר יקרה מהרגיל.

חומוס אבו שאקר, אומרים עליו דברים

הנה הוא בא, הנה הנה, חומוס אבו שאקר.
כמה יפה ככה טעים, אבל לא מיוחד. הייחוד אולי בכמות הגדולה. בקושי סיימתי, הרמתי ידיים כמה וכמה פעמים תוך כדי.
הוא לא היה מגעיל, לא היה רע, לא היה בינוני, אבל הוא לא היה חומוס שחושבים עליו אחרי.
הוא לא הרגיש כמו חומוס שאתה רוצה לחזור אליו במיוחד.
אולי זה היה יום כזה, אי אפשר לדעת מביקור אחד בלבד.
אחרי הכל, החומוסיות האחרות ברחוב היו כמעט ריקות ואצל אבו שאקר היה מפוצץ מקיר לקיר.
קשה לי להסביר, החומוס טוב, החוויה חיובית, אבל פיצוצים על הלשון וכוכבים בעיניים לא היו.

קפה קטן סוגר עניין

ואז בא קפה קטן בשביל לסגור עניין.
מפתיע איך אפילו בחום הזה הקפה יושב מצויין בגרון ובבטן ומשחרר את הגוף שלך מהכובד של הארוחה.
הוא גם מאזן את חום הגוף עם הרחוב הלוהט ואתה יוצא אנרגטי ואפילו מעט רענן.
הקפה היה מצויין אגב.

היו גם פלאפלים שהסתובבו אבל אני לא זוכר אם הגיעו אלינו, הארוחה הזו התרחשה לפני קצת יותר מחודש ואני זוכר פרטים כאלה ואחרים (למשל קבוצה של עורכי דין שישבה לידנו, הם קיבלו פלאפלים, הצטרף אליהם בחור חדש ודרש פלאפלים חמים וטריים, למרות שהייתה לידו צלחת שהונחה שם רק לפני שתיים-שלוש דקות) אבל על הפלאפל אני לא זוכר.

זה בטח גם המקום לספר שלחומוסיה יש היסטוריה והיא קיימת מתקופת המנדט.

השמועות אומרות שדווקא המסבחה בה היא הסיבה הכי טובה לקפוץ - חבל שלא אמרו לי את זה קודם.

מכירים? ספרו לנו קצת.

ביג מאמא המקורית

כשהגעתי לגור בחיפה לפני עשר שנים  וסיפרתי לחברים היכן אגור, שמעתי לא פעם "אה, ליד מאמא פיתה!", גם ברחוב בשנים שהייתי שם לאחר מכן, לפחות פעם בשבוע עובר מישהו ושואל איפה זה מאמא פיתה. מדובר במקום קטן, גומחה אפילו, סוג של בית ערבי ישן, בתוכו כמה אנשים נחמדים שעובדים קשה כל יום - אבל עד שתיים בצהריים כי מספיק. בשעות שהם פתוחים הטאבון לא מתרוקן לרגע.

הרעיון הוא מעין פיצות מהירות, כל אחת באותו הגודל (גודל שנע בין פיצה אישית לפיצה רגילה , בכל פיצריה תלאביבית ממוצעת), אפשר לבקש את אחד מהנוסחים הקבועים "בשר" , "זיתים", "זעתר" או כמה גבינות, או בכלל להיות נודניק ולעשות עירבובים שונים. בעצם יש שם בצק טרי שעם ההזמנה נזרק לתנור כשעליו מפוזר בשיא הנדיבות מה שמבקשים , אם זה בשר - ערימה ענקית של בשר טחון תמרח על הבצק, אם זה פיצה, כמות הגבינה היא כפי שלא ראיתם מעולם (בפיצריות תמיד שמעתי את התירוץ שלא מגזימים בגבינה כי היא תישרף - כאן הוכיחו שזה רק תירוץ), ואפילו בזעתר מעמיסים ברוטב שמןזית-זעתר בכמות שעבורי היא כבר חזקה מידי, אך הרוח הנדיבה עושה את המקום למהנה ביותר.

לפני שמספיקים להגיד מרחאבה הפיצה\פיתה הזאת יוצאת מהטאבון, חמה רותחת, בצק הכי טרי שאפשר והכי טעים, תוספות\גבינות\בשר בשפע, אפשר לשבת או לקחת. המחירים נוחים מאוד, בערך כמו משולש אחד ברשת בזיליקום (אמנם הוא לא קטן , אבל ההבדל בין גודל המנות ענקי) עבור פיצה אחת, והיחס תמיד זכור לי כנחמד ומחוייך, בשעות החמות יש תורים קשים אבל עם זאת השירות תמיד נותר מהיר ומתקתק.

מי שמגיע לחיפה, רעב, ויש עליו כסף קטן בכיס - שיעבור ברחוב אלנבי ויחפש את מאמא פיתה - וידאג להגיע לפני שתיים-שתיים וחצי, הולכים לישון שבעים.


 

לפני שמספיקים להגיד מרחאבה הפיצה\פיתה הזאת יוצאת מהטאבון, חמה רותחת, בצק הכי טרי שאפשר והכי טעים, תוספות\גבינות\בשר בשפע, אפשר לשבת או לקחת. המחירים נוחים מאוד, בערך כמו משולש אחד ברשת בזיליקום (אמנם הוא לא קטן , אבל ההבדל בין גודל המנות ענקי) עבור פיצה אחת, והיחס תמיד זכור לי כנחמד ומחוייך, בשעות החמות יש תורים קשים אבל עם זאת השירות תמיד נותר מהיר ומתקתק.

מי שמגיע לחיפה, רעב, ויש עליו כסף קטן בכיס - שיעבור ברחוב אלנבי ויחפש את מאמא פיתה - וידאג להגיע לפני שתיים-שתיים וחצי, הולכים לישון שבעים.