אבו איברהים

חומוס טעים עם שעות פתיחה נוחות, אחלה שירות, תוספות חינם ואפילו כרטיסייה של חומוס על חשבון הבית לאחר מספר מסויים של מנות.
הצד הרע? אין לי מושג.
זה לא החומוס הטוב ביותר בעולם, אבל הוא טוב, אין עוררין, יש גרועים ממנו בסביבה המיידית שלו (השמות שמורים במערכת, לא רוצים להשפיל פה אנשים).
המקום מעט מיושן, מרגיש כמו ביקור במסעדת פועלים מהעבר, אבל זה לא משהו חריג באזור אלנבי, ועם מוצר שכזה אפשר לסלוח על מחסור בעיצוב. העיקר שיש מקום לשבת בפנים ובחוץ, והאוכל שווה את ההגעה.

חומוס משולש - אבו איברהים.

חומוס הכרמל | מגן דוד וחברים

יצא לי לספר בעבר על חומוס הכרמל, למעשה יותר מפעם אחת, אם כי הפעם איש בשורה רעה הנני.
בביקוריי האחרונים בחומוסיה האהובה האוכל כבר לא היה כתמול שלשום.
רמת החומוס ירדה, אמנם לא בצורה שלא ניתן לתקן, אך שום רכיב במנה לא הרגיש בדיוק כמו פעם.

חומוס הכרמל

המקום הנפלא הזה, שסיפק מחסה מפני החום של השוק, לצד מנה טעימה וזולה ושירות עם חיוך - הפך לעוד חור בקיר שמוציאים לך ממנו עיסה, כמוהו לא חסר באזור הכרם.
כל כולי תקווה שמדובר בתקופה רעה ושהתיקון הגדול נמצא מעבר לפינה.

תודה לכם על שקראתם את דעותיי בנושא חומוס.
יום טוב.

חומוס הכרם | סמטת בית-הבד 6, תל-אביב

בתוך רחוב קטן שמרכז עסקי טקסטיל (ונקרא בהתאמה סימטת בית הבד), ממש בצמוד לצומת של הרחובות הרצל ודרך יפו, מסתתרת חומוסיה חביבה ביותר.

מרקחת החומוס שלהם דחוסה למדי, אם כי מרגישה בבסיסה חומוס "גלילי" אשר לא קיבל מספיק אוויר ונוזלים כדי להפוך לקרמי דיו.
החומוס טעים מאוד, ואף שהמנה קטנה הוא משביע בצורה מפתיעה.

חומוס הכרם - מנה משולשת 

באווירת המקום אשר משדרת נינוחות וחצי כח, כך גם השירות, אדיש בצורה חביבה.
המקום עצמו כמעט מלא רוב הזמן, אבל גם, בחצי כח.
הניקיון דווקא מעל הצפוי והממוצע, ואילו התמחורים סטנדרטיים למדי.

מומלץ מאוד לנסות כי מדובר בחומוס טוב, שעלול לקלוע לטעמים של אנשים שאוהבים יציקות כמו גם לטעמים של אוהבי החומוס הגלילי.
בהצלחה!

אבו איסמעיל | ריב"ל

את חומוס אבו איסמעיל חלקכם בוודאי מכירים.
בהתחלה היה זה חומוס יונס מרחוב אבן גבירול (באחד הגילגולים האחרונים שלו).
החומוס ההוא היה טעים, שלא לאמור מצויין. ואז פתאום נסגר. אח"כ האנשים שהביאו את החומוס הטוב ההוא עברו לנמל יפו, הפעם תחת השם אבו איסמעיל.
חומוס אבו איסמעיל ביפו פתוח גם היום, ואנשים עומדים בתור בשביל עוד ועוד מנות.

חומוס אבו איסמעיל של רחוב ריב"ל התחיל בתור חגיגה לפה, אחרי תקופה קצרה חווה ירידה (בעיקר בגלל שירות מבולבל) ולא מזמן נשרף - כך שלמיטב הבנתי בזמן שאני כותב שורות אלה הוא עומד סגור.

מנה משולשת בחומוס אבו איסמעיל, עם צ'יפס, פלאפל, חמוצים וסלט

אז אמנם אנחנו מדברים פה על חומוס שאי אפשר לאכול כרגע בסניף שעליו אני כותב, אבל אפשר לטעום תוצרת נהדרת בסניף שבנמל יפו. תראו את התמונות, הן לא משקרות.

לגבי הסניף שנשרף - אני מקווה שיחזור במהרה, חומוס טוב בקרבת מקום הוא תמיד נכס, במיוחד במחירים הזולים שהיו לאבו איסמעיל של רחוב ריב"ל.

אמנם לא חסרות פה חומוסיות באזור, אבל כל אחת מגיעה עם מצבי הרוח שלה, התור שלה, שעות עומס בצהריים בהן אי אפשר לתפוס שולחן וגם טעמים שלא תמיד בא לך יום אחרי יום אפילו שבא לך חומוס.

חומוס משולש של אבו איסמעיל

מדובר בחומוסיה מבטיחה שהסניף הספציפי הזה שלה לא שרד (פיזית). אני לא בטוח מה קרה שם, אבל זה בהחלט חבל כי הפוטנציאל היה עצום. המחירים היו נוחים וכללו גם עסקיות מפנקות, וגם מגוון מנות גריל ותבשיל.
בס"ה תמיד טוב שיש מקומות חביבים לאכול בהם.
אעדכן אם יהיו התפתחיות.
בתאבון!

פלאפל בריבוע | יד חרוצים 15, תל אביב

למרות שמדובר ברשת בפריסה ארצית (תשעה סניפים) - לא רבים מכירים את פלאפל בריבוע ואת מה שיש להם להציע.
לסניף בו ביקרתי מספר פעמים (שנמצא כאמור ברחוב יד חרוצים בתל אביב, סמוך לרחוב המסגר) אין מוניטין בסביבה, אין באז או הייפ מיוחדים, למעשה אף אחד לא ממש יודע שהם מגישים משהו מלבד פלאפל.
זה לא לגמרי נכון, ידידה שלי כן ידעה כי היא ראתה פלאייר שלהם במשרד, אבל כאן בערך זה נגמר.
תראו בינתיים את החמוצים, אחרי זה נמשיך לספר עוד.

אז כמו שאמרתי, בפלאפל בריבוע יש פלאפל, זה סוג של ברור מאליו.
מה שלא ברור מאליו - ולמעשה כרגע זה הגימיק העיקרי שלהם הוא השוואלה. ברור שלא שמעתם על זה, וגם אם כן, אסביר בשביל מי שלא מכיר. שוואלה היא שווארמה טבעונית, מבוססת על סייטן (חלבון חיטה), תיבול ועוד.
טרם ניסיתי, אבל זה בתוכנית.
בנתיים הנה, תראו תמונות של פלאפל.

ועכשיו לגולת הכותרת: חומוס.
מי שקורא בבלוג יודע שחומוס הוא חלק בלתי נפרד מהתזונה שלי, אבל יסוד של ממש.
כשראיתי שיש בפלאפל בריבוע חומוס - הייתי חייב לעצמי לנסות אותו.
בכל סניף יש אפשרויות מעט שונות. בסניף של יד חרוצים יש אפילו חומוס עם חציל (אפשר לראות בתמונה למטה), תענוג אמיתי.
את החומוס הספציפי שבתמונה (כאמור אכלתי שם כבר לא פעם לאחרונה) הרכבתי כדי לקבל טעימה מכל דבר.
חומוס, פול, גרגירים, טחינה, חצילים מעל.
בסה"כ עמוס, אבל כל חלק מוסיף טעם ומרקם משלו, היה תענוג אמיתי.
למצוא חומוס טעים בפלאפליה הוא לא דבר של מה בכך.
גזר דין: ממליץ בחום.

ישיבה: בר, כסאות, יש גם אזור ישיבה חיצוני.
עיצוב: לא רע בכלל, מודרני וחביב.
ניקיון: מוקפד.
שירות: מעט מבולבל, לפעמים איטי, אבל עם כוונות טובות מאוד. מי שממהר רצוי שישב בפנים ולא בחוץ.
אוכל: טרי, טעים, כמויות משביעות, מפתיע באיכות החומוס, מצויין באזור הפלאפל (למי שאוהב את הכדורים שלו קריספיים אך מאוד רכים מבפנים), צריך עדיין לנסות את השוואלה ושאר המנות.
תמחור: המחירים אמנם מעט גבוהים בשביל צלחת חומוס, אבל אפשר להתנחם בתוספת הפלאפל שמגיעה עם המנה.

חומוס אסף, ביקור נוסף

לפעמים פוסט חדש בבלוג הוא רק תירוף לחלוק כמה תמונות יפות.
במקומות טובים, כאלה שחוזרים אליהם שוב ושוב - מעטים הסיפורים. אפשר אולי לספר על אכזבה, על ארוחה טובה במיוחד, אבל אחרי כמות הארוחות שסעדתי בחומוס אסף כבר נהיה קשה לחדש לקוראים.
עם זאת, אני יודע שהקוראים והקוראות בבלוג זה ישמחו לראות תמונה טובה, צלחת מגרה, ארוחה מעניינת, אפילו אם כבר נתקלו בה, שהרי כל צלחת היא עולם ומלואו, לפחות לכמה רגעים.

כרוב חמוץ מתוק נהדר, רוטב שום שמיר מעט חריף ומפנק מאוד, צלוחית עם שני סוגי חריף (אדום וירוק) מצויינים, סודה, גזוז בטעם פטל.

רק שתדעו, באמת שלא הגזמתי. יש בבלוג שלושה פוסטים על חומוס אסף, אחד מהם פורסם אפילו לא מזמן, ויש עוד כמה אזכורים לאסף בפוסטים אחרים, אני בטוח שאם תחפשו בגוגל "חומוס אסף" אנחנו נהיה שם, ובצדק.
אם אתם רוצים לנבור קצת: פוסט על חומוס אסף, עוד פוסט על חומוס אסף, והנה עוד אחד ישן יותר, מינואר.
וההייפ הוא לא לחינם, יש דברים בגו, זה לא חתול בשק, ההנאה מובטחת - כמו שאומרים.

כדורי פלאפל מפנגים שמגיעים לשולחן, קריספיים מבחוץ וירוקים ונימוחים מבפנים.

הפעם הלכתי עם זוגתי המקסימה, זה היה יום חם עד בוער אבל היינו להוטים על הארוחה.
ההליכה הייתה מעייפת אך למזלנו באנו מעט מאוחר, אחרי הגל הגדול של הצהריים ולכן היה מקום בפנים במזגן, ואפילו לא ישבו לידנו (שזה לא ישמע כאילו שהמקום היה ריק, היו בו מספיק אנשים בכדי שהצוות לא יוכל לנשום לרגע).
אני הזמנתי מנת חומוס גרגרים עם מעט טחינה, האישה הזמינה שניצל עם צ'יפס ואורז (הצ'יפס בשבילי) וקיבלה גם צלוחית חומוס קטנה משל עצמה כדי לנגב משהו עד שהאוכל מגיע. הנוהל הוא שאם שני אנשים יושבים בשולחן ומזמינים שתי מנות עיקריות - אפשר לקבל חומוס שכזה, בנוסף לסלטים, הרטבים וכדורי הפלאפל שמגיעים באופן אוטומטי.

חומוס גרגרים נהדר עם המון שמת זית עשיר ומעט טחינה באמצע.

החומוס היה נפלא. כזה ששווה להזיע בשבילו, ללכת טיפה רחוק, לחכות בשמש, כל דבר שתגידו. זה חומוס שבשבילו אני מוכן לקום בשישי בבוקר וללכת כמה שצריך.
אני לא יודע מה הסוד שלהם, אבל הוא מיוחד, שונה, יציקתי, מתוק וחמצמץ, עדין בפה ומיוחד מאוד.
חומוס כ"כ טוב שאפשר פשוט לאכול אותו במזלג מבלי להשתעמם.

שניצל עצום שמגיע עם שתי תוספות (הפעם אורז וצ'יפס גדול ומפנק) וצלוחית קטנה של חומוס בשביל הסיפתח עם הסלטים והפלאפל.

אחרי הניגובים והכרוב, קצת פלאפל וטיפה שניצל - הגברת הגיעה למסקנה שהיא לא יכולה על המפלצת שהניחו לה בצלחת והשניצל ושאר הדברים נארזו הביתה. גם אני לא יכולתי להתמודד עם הצ'יפס מרוב שהייתי מפוצץ, אכלתי כמה בודדים.
כמו כל ארוחה טובה \ חומוס טוב, ארוחת צהריים באסף מתיישבת לך בבטן ואתה בכלל לא חושב יותר על אוכל עד שעה מאוחרת מאוד.

אני לא יודע מה איתכם, אבל התמונות, בשילוב עם שעת הצהריים עושים לי חשק ללכת לחפש משהו לאכול.
ניפגש בסיבוב!
אגב, אם תחפשו טוב באינטרנט אולי תמצאו מישהו שיסכים לעשות לכם משלוח של חומוס אסף.
לפעמים יש מקומות שמתחילים לעבוד איתם, לפעמים יש כאלה שמפסיקים.
תסתמכו רק על המזל הטוב.

מתכון לצלי

פשוט, קל, מהיר - וטעים מאוד.

1. צריכים בשר. סינטה עדיף אבל אם הממון לוחץ אפשר להסתפק בנתחים אחרים
2. מכינים "ציפוי" - מערבבים שמן זית, הרבה שום, קצת חרדל, הרבה גבינת פרמזן ואפשר גם פירורי לחם, אורגנו בנדיבות רבה, מלח ופלפל. - אין כמויות, לפי העין. מנסים. לא טעים - מכינים עוד צלי. (זה יצא טעים אבל, השאלה רק כמה)
3. אם יש על הבשר גוש שומן ענק או משהו דומה כדאי להיפטר ממנו לדעתי
4. מצפים את הבשר בציפוי, אם הוא יצא יבש מידי אפשר להוסיף שמן זית כמובן.
5. מכניסים את הצלי לתנור, חום 180-200 ל7-8 דקות והופכים לצד שני לעוד 7-8 דקות, לאחר מכן מחלישים קצת את החום, 160, ומשאירים עוד 10-15 דקות, או אם ממש לא אוהבים בשר אדום אפשר 20 דקות (להזהר שלא יותר מידי, חבל).
6. מוציאים, נהנים.

לרוב יש שאריות לציפוי - טעים מאוד מאוד לקחת פיטריות, להוציא להן את הרגל ולמלא את הפנימה שלהן בציפוי - זה אפילו טעים יותר מהצלי עצמו. ואני גם אוהב לחתוך בצל לפרוסות דקות ולהעביר אותן קצת דרך הציפוי ולפזר בתבנית - אבל זה צריך להתבשל בנפרד מהצלי כי צריך יותר זמן או חום יותר גבוה כדי להישרף קצת , כמו שצריך.

בהצלחה.

חומוס אבו דאבי

מנה יפה לכל הדיעות

אני מטורף על חומוס אבו דאבי.
מה זה מטורף, זה הרי כמו חומוס אבו אדהם, אבל במרכז העיר, עם שעות פתיחה טיפה יותר גמישות ובדיוק כמו באבו אדהם יש ריפיל.
על הנייר זה נשמע מצויין וזה באמת מצויין, אכלתי שם פעמים אינספור וכל פעם הייתה טובה בדיוק כמו הקודמת.

עכשיו תעצרו את כל מה שאתם חושבים ותקשיבו לסיפור הבא:
הלכתי עם חבר ששונא אותם, גם בגלל המוזיקה שמשמיעים שם כל היום, גם בגלל האנשים שיושבים שם וגם בגלל הטעם.
הלכתי איתו ואמרתי לו כל הדרך שהוא טועה.
אמרתי לו שאין מצב שאני והוא מדברים על אותו החומוס.
הרי אבו דאבי זה הדבר, זה מקום שאתה בא אליו ונהנה ואז נהנה עוד פעם.
איך ייתכן שאתה שונא חומוס טעים כ"כ? לא ברור, ולכן אילצתי אותו להגיע, אילצתי ואכלתי את הכובע שלי.

אז אנחנו יושבים ,מקבלים את החומוס מהמלצרית המחוייכת והחביבה, ואני מגלה שזו מנה לא טובה.
אפשר לאכול אותה אבל זה לא טעים וזה עושה לא כיף לגוף.
החומוס שאני אוהב, ביום שבאתי להגן עליו.
ככה עושה הגורל?

יפו - תל אביב

באחד הימים לפני מספר שבועות חדר האוכל שלנו בעבודה היה מושבת והיינו צריכים לאלתר פתרון אחר לאכילה בחוץ.
נזכרתי שמזמן רציתי לנסות לדגום את המסעדה החדשה המפומפמת עד עייפה בתקשורת של  חיים כהן, ובנוסף קיבלנו תמריץ בזכות מקורב לצלחת שם שבא לסעוד איתנו, וסיפק תקווה לתוספות על חשבון הבית, שבמקומות יקרים כאלה יכולים להיות יקרים מפז.

וכך בצהרים אחד הלכנו לבדוק את העיסקיות של מסעדת יפו-תל אביב, בציפיה לקבל חוויה קולינרית יוצאת דופן.
הגענו למקום המעוצב בצורה יוצאת דופן למסעדת שף.
בחלק מהמקומות יש עמדת צפיה טובה למטבח הפתוח של השף, וניתן לראות מה מתרחש בכל רגע נתון.
חלק ניכר מהמקומות הם מקומות על הבר, ואילו אנחנו התמקמנו במקומות שהם בין לבין - כיסאות ישיבה רגילים עם שולחן, בשכנות צמודה אל הבר.

הנה 2 תמונות להמחשת האווירה במקום (2 התמונות היחידות לצערי שתראו בפוסט כי די התנפלו על האוכל)

כאמור, המקום מציע ארוחה עסקית - המחיר הוא 125 ש"ח, בהחלט לא מחיר של ארוחת צהרים ממוצעת, אבל זוהי ההזדמנות הזולה ביותר לנסות את המקום.
תמורת הסכום הזה אתה מקבל מנה ראשונה + עיקרית + שתיה קלה לבחירתך מתוך התפריט.

זרמנו עם ההזמנות ובמהרה הגיע לשולחננו השתיה + לחם הבית עם שמן זית משובח ומלח גס ליד ועגבניות שרי צהובות.
הלחם בדמות פוקצ'ה היה בהחלט ברמה טובה וניכר שהוא טרי ונעשה במקום (כמו כל שאר התפריט כפי שהבנתי)
 
לאחר הנשנוש הקל בפתיחה קיבלנו את המנות הראשונות שלנו.
המנה שלי הייתה קלמרי יוגורט.
לא קשה כמובן לנחש מה היה שם, אבל בכל זאת היה במנה הזו משהו מעבר.
ניכר שהיוגורט היה משובח, והקלמרי היה מאוד טרי, וכל שאר המרכיבים שעזרו להרכיב את המנה, כולל השמן והמלח היו באיכות מצויינת. חבל רק שהמנה הייתה מאוד קטנה וחוסלה תוך זמן קצר, אבל היה ניתן לצפות לגודל כזה ממנה ראשונה במסעדת שף.
בנוסף קיבלנו כבונוס מנה של קרפצ'יו דג למרכז השולחן - המנה כללה סלט ירקות באיכות מצויינת, יחד עם חתיכות דג אינטיאס שקצת התחבאו במנה - מנה טובה לאוהבי הירק הטרי, אבל לא הייתי מבזבז את המנה הראשונה שלי עליה.

למנה העיקרית הזמנתי סינטה ברגע.
זוהי מנה שמכילה למעשה פרוסות סינטה שהן חצי סלופי ג'ו במשקל של בערך 200 גרם. הפרוסות נחות על מצע של ג'בטה ומסביב יש כל טוב בדמות חצילים קלויים, טחינה ושמן זית משובח.
המנה הזו הייתה הטובה ביותר שאכלתי במסעדות זה זמן רב - הסינטה הייתה מאיכות משובחת, שומנית ונמסה בפה, הג'בטה הייתה מתקתקה ונימוחה בפה, הטחינה והחצילים שדרגו את המנה כך שכל ביס ממנה היה תענוג צרוף.
גם את המנה הזו חיסלתי בתוך זמן קצר, למרות שהייתה בגודל סביר.

לקינוחים (לא כלול במחיר) הזמנו ברולה קוקוס, וקיבלנו כבונוס סורבה תפוז.
מהסורבה תפוז לא ממש התלהבתי - ניכר שהוא טרי ונעשה במקום, אבל אני אישית לא ממש מחובבי הסורבה כך שהשארתי לשאר יושבי השולחן להנות ממנו.
השוס הגדול היה הברולה קוקוס - שאפשר להבין משמו מה הוא כולל אבל קצת קשה לתאר את התענוג שבלקיחת כל ביס וביס ממנו.

סה"כ אפשר לסכם את הקונספט של המקום כפשטות משודרגת ומכאן כנראה בא השם של המקום יפו- תל אביב. אין במנות משהו גרנדיוזי שמפיל מהכיסא, אבל ניכר שימוש בחומרי גלם משובחים בכל מרכיב במנה, מה שמרים את הרמה של המנות (וגם של המחיר, מה לעשות) לגבהים של מעבר למסעדה ממוצעת.

איני יודע אם אחזור למקום בקרוב - במחיר הזה יש עוד מסעדות שף שהייתי רוצה לנסות, אבל למי שלא היה ויכול להרשות לעצמו - בהחלט שווה להקריב איזה אירוע חגיגי כדי לנסות את המקום.